Genesis 38

ויהי בעת ההוא AND IT CAME TO PASS AT THAT TIME — Why is this section placed here thus interrupting the section dealing with the history of Joseph? To teach that his brothers degraded him from his high position. When they saw their father’s grief they said, “You told us to sell him: if you had told us to send him back to his father we would also have obeyed you” (Genesis Rabbah 85:2).

ויט AND HE TURNED away from his brothers.

עד איש עדלמי UNTO A CERTAIN ADULLAMITE — he entered into a business-partnership with him.

כנעני means A MERCHANT — (cf. Pesachim 50a and Zachariah 14:21).

והיה בכזיב AND HE WAS AT CHEZIB — the name of a place. I am of opinion that it was called Chezib because there she ceased bearing. This meaning of the word occurs in (Jeremiah 15:18) “wilt thou indeed be unto me as an (אכזב) a deceiver (one who ceases to keep faith)”, and (Isaiah 58:11) “whose waters do not (יכזבו) fail (cease)". For if this be not so (that it was called Chezib for the reason stated) what is it intended to tell us (what reason is there for telling us where he was at that time)? In Genesis Rabbah (Genesis Rabbah 55:4) I found the following ‘ותקרא את שמו שלה וגו AND SHE CALLED HIS NAME SHELAH [AND HE WAS AT CHEZIB] etc. — פסקת “ceasing”.

רע בעיני ה' WAS WICKED IN THE EYES OF THE LORD — like the wickedness of Onan, and committing the same sin. This must have been the case because of Onan it is said, (v. 10) “And the Lord slew him also — Onan’s death was for a similar reason as Er’s death. Why did Er commit this sin? So that she should not bear children and her beauty thereby become impaired (Yevamot 34b).

והקם זרע AND RAISE SEED — The son will be called by the name of him who is dead.

‘כי אמר וגו FOR HE SAID etc — — that is to say, he pushed her off with a straw (i.e., he put her off with a lame excuse) because he never intended to give her to him in marriage

כי אמר פן ימות FOR HE SAID LEST PERADVENTURE HE DIE — She is a woman of whom it may be presumed that the men she marries will always die young (Genesis Rabbah 85:5).

ויעל על גזזי צאנו AND HE WENT UP UNTO HIS SHEEP-SHEARERS — it means: and he went up to Timnah to stand by his sheep-shearers.

עלה תמנתה HE GOETH UP TO TIMNAH — In the case of Samson it is said (Judges 14:1) “And Samson went down to Timnah”. But it lay on the slope of a mountain: from one direction one had to go up to it, from the other one went down to it (Sotah 10a).

ותתעלף AND SHE WRAPPED HERSELF — she veiled her face that he should not recognise her.

ותשב בפתח עינים AND SHE SAT AT THE ENTRANCE OF ENAYIM (literally, at the opening of the eyes) — at the place where the eyes become opened:) at the cross-road which is on the way leading to Timnah. Our Rabbis explain (Sotah 10b) that it means at the door (פתח) of our father Abraham’s residence to which all eyes עינים)) looked forward to pay a visit.

כי ראתה כי גדל שלה FOR SHE SAW THAT SHELAH WAS GROWN etc. — This was the reason why she offered herself to Judah, for she was anxious to have children from him (as an ancestor in some way or other) (Horayot 10b).

ויחשבה לזונה AND HE THOUGHT HER TO BE AN HARLOT, because she was sitting at the cross-roads.

כי כסתה פניה FOR SHE HAD COVERED HER FACE — so that he could not see her face and thus recognize her. A Midrashic explanation of our Rabbis is that כי כסתה פניה means BECAUSE SHE ALWAYS COVERED HER FACE: when she had stayed in her father-in-law’s house she had shown herself a modest woman, and therefore he did not suspect her (of being the woman who was sitting there for that evil purpose) (Sotah 10b).

ויט אליה אל הדרך AND HE TURNED UNTO HER BY THE WAY — from the road he was following he turned to the road where she was. In old French détourner; English to turn aside.

הבה נא COME, I PRAY THEE — Prepare yourself and your mind for this. Wherever הבה occurs it signifies “preparing oneself”, except in any passage where it must necessarily be translated by “giving”. And, indeed, those signifying “preparation” have almost the meaning of “giving”. (ערבון (17— means a PLEDGE.

ערבון means a PLEDGE.

חתמך ופתילך THY SIGNET AND THY STRING — The Targum renders it by “Thy signet and thy cloak” — the ring which you use as a seal and the cloak with which you cover yourself

ותהר לו AND SHE CONCEIVED BY HIM (לו, to him) — she conceived men who were strong, similar to himself, and men who were righteous, similar to himself (Genesis Rabbah 85:9).

הקדשה— means a woman who is devoted to, (מקדשת) and who is ever ready for illicit intercourse.

תקח לה Let that remain hers which she has in her possession (i.e. LET HER KEEP IT).

פן נהיה לבוז LEST WE BECOME A SCORN — if you seek her further the matter will become public and disgrace will follow, for what more can I do to redeem my promise? (for I have sent this kid etc and I can do no more).

הנה שלחתי את הגדי הזה BEHOLD, I SENT THIS KID — Because Judah had deceived his father through a kid of the goats — for he had dipped Joseph’s coat in its blood — therefore he, too, was deceived through a kid of the goats (Genesis Rabbah 85:9).

כמשלש חדשים ABOUT THREE MONTHS AFTER — the greater part of the first, the greater part of the third and the entire middle (second) one (Genesis Rabbah 85:10). The expression כמשלש חדשים signifies “when the months repeated themselves three times”. The word משלש is similar in form to (Ester 9:19) “and sending (ומשלח) portions”; (Isaiah 11:14), “sending (משלח) forth their hand”. Onkelos renders it similarly כתלתות ירחיא (where תלתות is the infinitive of תַּלַּת “when the months become three”).

הרה לזנונים SHE IS WITH CHILD BY HARLOTRY — The word הרה is an adjective, meaning pregnant, like (Exodus 21:22) “a pregnant (הרה) woman” (where הרה can be only an adjective) and as (Song. 7:10) “Clear (ברה) as the sun” (where ברה is an adjective; Rashi perhaps quotes this example to prove also that הרה is from root הרר just as ברה is from ברר)

ותשרף AND LET HER BE BURNT — Ephraim the Disputant said in the name of Rabbi Meir: She was the daughter of Shem who was a priest (see Rashi on Genesis 14:18) on this account they sentenced her to be burnt (cf. Leviticus 21:9) (Genesis Rabbah 85:10).

הוא מוצאת WHEN SHE WAS BROUGHT FORTH to be burnt.

והיא שלחה אל חמיה SHE SENT TO HER FATHER-IN-LAW — she did not wish to put him to shame in public by saying “It is by thee that I am with child”, but she said only “By the man whose these are”. She thought: “if he is to acknowledge it, let him acknowledge it voluntarily, and if not, let them burn me and let me not put him to shame in public”. From this passage our Rabbis derived the teaching: Far better that a man should let himself be cast into a fiery furnace (even as Tamar was ready to be burnt to death) and let him not publicly put his fellow to shame (Sotah 10b).

הכר נא RECOGNISE, I PRAY THEE — The word נא is used as an expression of entreaty: Acknowledge (הכר) I beg of you, your Creator and do not destroy three lives (Genesis Rabbah 85:11).

צדקה SHE IS RIGHTEOUS (right) in what she has said

ממני FROM ME is she with child — Our Rabbis, of blessed memory, explained this to mean that a Bath-kol came forth and said the word ממני — from Me and by My agency have these things happened: because she proved herself a modest woman whilst in her father-in-law’s house I have ordained that kings shall be descended from her, and I have already ordained that I would raise up kings in Israel from the tribe of Judah (Genesis Rabbah 85:11) (therefore I have brought it about that these two persons who are to be the ancestors of kings should unite to become so).

כי על כן לא נתתיה BECAUSE THAT I GAVE HER NOT — For (כי) she has acted rightly, because (על כן) I did not give her to Shelah, my son.

ולא יסף עוד AND HE KNEW HER AGAIN NO MORE — Some explain that ולא יסף means he did not continue to know her (Sifrei Bamidbar 88): others explain that it means he did not cease to know her (Sotah 10b). An exactly similar instance occurs in reference to Eldad and Medad (Numbers 11:25), where ולא יספו which some translate “and they did not continue to prophesy” is translated in the Targum by “and they did not cease to prophesy”.

בעת לדתה AT THE TIME OF HER BEARING — But in the case of Rebecca Scripture says (25:24) “And when her days to give birth were fulfilled” — in the latter case the months of pregnancy were complete, here, however, they were short of the full term (Genesis Rabbah 85:13).

והנה תאומים AND BEHOLD TWINS — Here the word is written plene (with א and י whilst there (in the case of Rebecca) it is written defective (תומם without these letters) because one (viz., Esau) was wicked, but here both were righteous (Genesis Rabbah 85:13).

ויתן יד THE ONE PUT OUT HIS HAND — one stretched forth his hand outside, and after she had bound the scarlet thread upon his hand he drew it back.

פרצת THOU HAST BURST FORTH — What a strong effort hast thou made!

אשר על ידו השני THAT HAD THE SHINING RED THREAD UPON HIS HAND — The word יד is written here four times corresponding to the four acts of sacrilege which Achan, who was a descendant of Zarah, committed with his hand. Others say these correspond to the four things which he took with his hand of the spoil of Jericho: a Babylon garment, two hundred shekels, and a wedge of gold (Genesis Rabbah 85:14).

ויקרא שמו זרח AND HIS NAME WAS CALLED ZARAH — (bright, shining), because of the bright colour of the scarlet thread.

ויהי בעת ההיא — באשר מעשה של מכירת יוסף היה התחלה להגלות הכללי ושעבוד מלכיות, שכל הגליות והשעבודים הם שלשלת אחת קשורים זה בזה כנודע, הקדים השם להכין אור המלך המשיח שיהיה אחרית הגליות ותכליתם, וכמ"ש ובימיהון די מלכיא אלין יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל, והכין קודם לכן שורש ישי אשר יעמוד לנס עמים אשר יצא מיהודה, ומשיח בן יוסף ירד מצרים למשול שם, ומשיח בן דוד היה כעצמים בבטן המלאה, וכמ"ש במד' וירד יהודה בטרם תחיל ילדה קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, וירד יהודה, היה לו עונש שירד ממעלת אחיו ע"י שנדבק לחירה:

וירא — ב] שלקח כנענית, כמ"ש בד"ה סימן ב' מבת שוע הכנענית, ולא נודע שמה כי לא גיירה רק ויקחה סתם, לכן קרא שני בנים הראשונים ער ואונן ע"ש שסופם לרע כי לא נתקיימו, והשלישי נקרא שלה לטוב, כמ"ש חז"ל כי אז היה בכזיב שהוציאה מעיר אביה וגיירה:

ויהי ער בכור יהודה — ע"י שהוא בכור יהודה והיה ראוי לצאת ממנו מלכות ב"ד, עי"כ היה רע בעיני ה', כי גוי אחר לא היה רע בערכו:

ויבם — ר"ל תקיים מצות יבום שהיא מצוה, וגם הקם זרע לאחיך, שזה תועלת לנפש המת:

וידע אונן — הפועל רע שלא לכוונת תועלת או יראת נזק, הרע עצמי לו, וזה היה בער, ועי"כ ויהי ער רע, אבל אונן שעשה זה מפני שנדמה לו שיהיה לו נזק להוליד לריק, לא תתיחס הרע אל עצמו רק אל מעשהו, ועז"א וירע וגו' אשר עשה :

שבי אלמנה — הפנויה היתה לובשת בצעיף, והזקוקה ליבם היתה סגורה בבית אביה בבגדי אלמנותה, ואמר לה שתמתין, כי כמו שבאשת ב"נ אם אמרה איני רוצה בך הותר הקשר שביניהם, כן בזקוקה, ואמר לה שלא תתיר הקשר עד יגדל שלה, ומ"ש כי אמר מוסב על שלה, ששלה אמר שאינו רוצה ליבמה שירא פן ימות גם הוא כאחיו בשהיא קטלנית, וכשיגדל ויוכל לקיים המצוה כראוי להקים זרע לאחיו, שומר מצוה לא ידע דבר רע:

וירבו — באשר ראתה שרבו הימים ולא נתנה לשלה, וגם שמתה אשת יהודה ויוכל יהודה ליבם, וגם שכבר קבל תנחומין על אשתו וזה נודע ממה שעלה על גוזזי צאנו שהיו עושים אז משתה ושמחה, ויכול לקחת אשה:

ותסר את בגדי אלמנותה — להורות שאינה רוצה להיות זקוקה ליבום, אחר שלא נתנה לשלה אף שגדל שלה, בזה נפטרה מן הזקוק ליבום, ורצתה לדבר אל יהודה שהוא ישא אותה, ועל כוונה זו ישבה בפתח עינים:

ויראה יהודה — פי' מהר"א אשכנזי שבארצות ישמעאל המנהג עוד היום לשרוף אות על מצח הזונות שידעו שהיא קדשה, לכן מכסות הפנים שלא יראה החותם, וע"כ אמר יהודה הוציאוה ותשרף, שישרפו אות על מצחה:

מה הערבון אשר אתן לך — ר"ל שהערבון צריך שיהיה שוה כפי הדבר שערבו עליו, וזה לא היה בידו, אך לפעמים גם המטה והחותם יהיה ערבון אם הוא מאיש מסויים שלא יניח חותמו ביד אחר, ויהודה חשב שרוצה ערבון שוה הדמים וזה לא היה בידו, ואמרה לו שדי לי חתמך ופתילך ומטך יען שהוא בידך כי אתה איש נכבד:

וישלח יהודה — הנה במה ששלח יהודה י"ל שהיה תכליתו למלא את דברו והבטחתו, וי"ל שהיה העקר בעיניו לקחת את הערבון מידה, ויש נ"מ ביניהם אם היה העקר למלא דברו א"צ לחפש אחריה, כי עליה היה מוטל שתמצא שם בפתח עינים לקחת הגדי, ואם הוא שלח והיא לא נמצאה במקום המיועד כבר קיים את הבטחתו מצדו, והיא שנתה במה שלקחה לעצמה את הערבון תחת הגדי; אבל אם עקר כוונתו לקחת הערבון, צריך הוא לחפש אחריה, ובזה יש ג"כ חילוק אם היה כוונתו לקחת הערבון מפני שחותמו ופתילו יקרים בעיניו, ובפרט שחותם וטבעת לא מושלי אינשי שהוא סימן רע, כמ"ש חז"ל בזה, היה צריך לדרוש אחריה מאת אנשי מקומה אף שיסובב ממנו בזיון שנמצאו חפציו ביד זונה, אבל אם תכלית כוונתו לקחת הערבון כדי שלא ימצא ביד האשה פן תתפאר שי"ל חותמו של יהודה באתננה, לא היה לו לדרוש אחריה מאת אנשי מקומה, שלהסיר ספק בזיון אין מן העצה שיבזהו תיכף, שהדרישה אחריה היא עצמה מפרסם הדבר והנה יהודה שלח על הכוונה לקחת הערבון מיד האשה, היינו שלא ימצא הערבון בידה שתתפאר בו, ורעהו העדולמי לא דייק את דבריו וחשב שעקר מגמת יהודה שרוצה בהערבון עצמו שהוא יקר בעיניו, ולכן שאל את אנשי מקומה, וספר ליהודה שלא מצא אותה, וגם דרש עליה מאת אנשי מקומה ואמרו לא היתה בזה קדשה, ע"ז אמר יהודה שלא שלח מפני שרוצה דוקא בהערבון שאינו חשוב בעיניו, ועז"א תקח לה, רק ששלח כדי שלא יהיה בידה, פן תפרסם הדבר ותראה את חותמו ומטהו, וא"כ אין טוב לשאל עליה, שעי"ז בעצמו נהיה לבוז תכף ומה שנוגע מה שהבטחתי לה ומוצא שפתי לא אשנה, הנה שלחתי הגדי הזה ושמרתי הבטחתי, רק אתה לא מצאתה במקום שהיה ראוי שתהיה שם והיא שנתה לא אנכי:

זנתה תמר — היתה השאלה אם פטר אותה מן היבום ודינה כפנויה, ויהודה השיב שלא פטרה מן היבום וצוה לשרפה, וכפי מנהג בני שם אז היתה הזקוקה כאשת איש, והיה ביד יהודה ליבמה בעצמו או ליתנה לשלה ליבמה להקים זרע להמתים, וע"כ אמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ר"ל שמה שלא נתתיה לשלה בני היה מפני שהחלטתי בדעתי ליבמה בעצמי, ולפ"ז היתה זקוקתי לא זקוקת בני, ומה שאחרתי הדבר ולא לקחתיה תכף, היה עולה ממני והיה לה הצדקה לעשות הערמה הזאת, ועז"א צדקה ממני :

ויהי בלדתה — כבר בארו שער ואונן באו בסוד היבום בפרץ וזרח, וע"כ נחשבו תמיד בין בני יהודה כמ"ש בפי' ד"ה, וער בא בפרץ ואונן בזרח, וזרח רצה לצאת ראשונה, כי אונן לא היה רע כער, ויתן יד, כי מזרח יצאו נביאים ובעלי רה"ק, איתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע שהיה עליהם יד ה', ופרץ עליו פרץ, כי ער הוא הבכור ויצא ממנו מלכות ב"ד כמ"ש אף אני בכור אתנהו, והמלך קודם לנביא, וע"כ ואחר יצא אחיו: