Commentary page
Ezra 9
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEzra Chapter 9
Ezra Chapter 9 presents 15 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 122 words
Opens “וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־נִבְדְּל֞וּ…”
- Verse 216 words
Opens “כִּֽי־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ…”
- Verse 312 words
Opens “וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת־בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָאֶמְרְטָ֞ה…”
- Verse 415 words
Opens “וְאֵלַ֣י יֵאָסְפ֗וּ כֹּ֚ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל…”
- Verse 513 words
Opens “וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַ֚מְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקׇרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י…”
- Verse 617 words
Opens “וָאֹמְרָ֗ה אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י…”
- Verse 723 words
Opens “מִימֵ֣י אֲבֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם…”
- Verse 821 words
Opens “וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט־רֶ֩גַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ…”
- Verse 923 words
Opens “כִּֽי־עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּ֨בְעַבְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט־עָלֵ֣ינוּ…”
- Verse 107 words
Opens “וְעַתָּ֛ה מַה־נֹּאמַ֥ר אֱלֹהֵ֖ינוּ אַֽחֲרֵי־זֹ֑את כִּ֥י עָזַ֖בְנוּ מִצְוֺתֶֽיךָ׃…”
- Verse 1123 words
Opens “אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתָ בְּיַ֨ד עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִים֮ לֵאמֹר֒ הָאָ֗רֶץ…”
- Verse 1219 words
Opens “וְ֠עַתָּ֠ה בְּֽנוֹתֵיכֶ֞ם אַל־תִּתְּנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֗ם וּבְנֹֽתֵיהֶם֙ אַל־תִּשְׂא֣וּ לִבְנֵיכֶ֔ם…”
- Verse 1317 words
Opens “וְאַֽחֲרֵי֙ כׇּל־הַבָּ֣א עָלֵ֔ינוּ בְּמַעֲשֵׂ֙ינוּ֙ הָרָעִ֔ים וּבְאַשְׁמָתֵ֖נוּ הַגְּדֹלָ֑ה…”
- Verse 1414 words
Opens “הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְוֺתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה…”
- Verse 1518 words
Opens “יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי־נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה…”
Rashi's commentary
Verse 1
אלה — דברים הללו אשר ספרו דתי המלך:
והשרים — של ישראל:
לאמר — וכן אמרו לי:
Verse 2
היתה במעל הזה ראשונה — שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארצות:
Verse 3
משומם — עלוב ושומם כמו (יחזקאל ג׳:ט״ו) שבעת ימים משמים בתוכם:
Verse 5
מתעניתי — שלא אכלתי אותו יום:
Verse 7
נתנו — כמו נתננו דגש הנו"ן תחת חסרון נו"ן אחרת כמו (ד"ה ב' י"ד) כי עליך נשענו כמו נשעננו (בראשית ל״ד:ט״ז) ונתנו את בנותינו כמו ונתננו:
כהיום הזה — כמו שנראה היום הזה שכבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים:
Verse 8
ועתה כמעט רגע — לפי שעה:
תחנה — כמו חנינה:
ולתת לנו יתד — לקבוע אותנו בארץ ישראל:
יתד — כמו (ישעיהו כ״ב:כ״ג) ותקעתיו יתד במקום נאמן:
מחיה מעט — חיים מועטים:
Verse 9
כי עבדים אנחנו — לדריוש מלך פרס:
לא עזבנו — לא עזב אותנו:
ויט — לשון מפעל כמו מטה הטה עלינו חסדו:
גדר — שהיו גודרין גדר לשמור מצותיו:
Verse 11
נדה — טמאה וגעולה:
Verse 12
והורשתם — את הארץ לבניכם עד עולם:
Verse 13
ואחרי כל הבא עלינו — אחרי כל המעשה הרע אשר הגיע עלינו במעשינו הרעים:
חשכת — למטה מעונינו מנעת מעונותינו עד למטה שנפחת עונינו על כפרת גלותינו ויש לנו לפותרו בענין זה מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עונינו וגבית ממנו למטה מן העונות ולא פרעת ממנו ככל חטאתינו:
Verse 14
הנשיב — אם נשוב:
הלא תאנף בנו — תמיה המתקיימת:
Verse 15
כי אין — כח מעשים טובים בנו לעמוד ולהתקיים לפניך על עבירה זו:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
וככלות אלה, זה לא היה עד ארבעה חדשים אחר בואו, כמו שתראה [לקמן י' ט']. לא נבדלו, פי' שאין הבדל ביניהם ובין עם הארץ, א] במה שהם עושים כתועבותם :
Verse 2
ב] כי נשאו מבנותיהם להם, ואמר מלת כי, באשר מה שנשאו מבנותם הוא הסבה שיעשו כתועבותיהם, ויד השרים, שהם התחילו במעל הזה:
Verse 3
משומם גלמוד, כמו ואשב שבעת ימים משמים בתוכם [יחזקאל ג']:
Verse 4
כל חרד — שעורו כל חרד על מעל הגולה בדברי אלהי ישראל, כי לא נמצא פעל חרד נקשר עם מלת על:
Verse 6
בושתי ונכלמתי, מבואר אצלי שהבושה הוא מעצמו, והכלימה הוא מאחרים, ומפרש מ"ש בושתי כי עונותינו רבו למעלה ראש, העון הוא עיות השכל שהוא בראש, והם עלו למעלה מן הראש ומתפשטים לחוץ, וע"ז י"ל בושה בפ"ע, ונגד ונכלמתי אמר ואשמתנו גדלה עד לשמים האשמה, הוא חיוב העונש, ועל ידו היה לנו כלימה מאחרים [עמ"ש ישעיה סי' נ"ד]:
Verse 7
מימי, הוסיף לאמר שחיוב העונש אינו מעתה רק מימי אבותינו נתמלא הסאה ונתחייבנו בעונש עד היום הזה, ומה שנתננו ביד מלכי הארצות היה בעונותינו, בענין שלפי מדת עונותינו ולפי חיוב העונש לא הגיע עדיין קץ הישועה, וכמו שגלה זאת המלאך לדניאל כמ"ש [דניאל ט' כ"ד] שבועים שבעים נחתך על עמך, ששיבת ישראל בבית שני היה רק חנינה לפי שעה והם צריכים עדיין למרק עונותיהם, וז"ש.
Verse 8
ועתה כמעט רגע היתה תחנה, שהוא רק חנינה שלא ע"פ הזכות והדין, והיא רק כמעט רגע, להשאיר באר שהתחנה היה בד' דברים, א] להשאיר לנו פלטה שלא יכלו בגלות, ב] ולתת לנו יתד במקום קדשו, שיוכלו לבנות המקדש ולקבוע שיבתם בא"י, ג] להאיר עינינו אלהינו, שעי"כ יוכל להאיר עינינו שנשוב ללכת בדרכיו ובזה יכלה העונש הנגזר עלינו, ד] ולתתנו מחיה מעט שעי"כ נצליח מעט בהיותנו בארצנו הגם שאנו עוד בעבדותנו, כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה האמתית כמ"ש המלאך לדניאל:
Verse 9
כי, מפרש כי אנו עדיין עבדים למלכי פרס ובעבדותנו לא עזבנו וכו' כי הגאולה הזו אינה גאולה גמורה רק ברשות מלכי פרס והיה בדרך חנינה מה', א] לתת לנו מחי', ב] לרומם את בית אלהינו מה שנתן פקודה לבנות המקדש, ג] להעמיד ר"ל להעמיד הבנין שלא יחרב ע"י צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על הבנין, ולתת לנו גדר, שנוכל להיות מופרדים מן העכו"ם כדבר המוגדר בגדר בפ"ע, כי הי' להם פחה וראשים בפ"ע ושופטים מיוחדים עד שהיו שם לעם מיוחד:
Verse 10
ועתה, ר"ל אחר שעדיין אינה גאולה שלמה והעונות הקודמים לא נתמרקו עדיין, ותכלית הגאולה הזאת היה כדי שעתה נטיב מעשינו ונמרק העונות, כמ"ש המלאך לדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך לכלא פשע ולכפר עון, וצריכים הם עתה לכפר הפשעים הקודמים, וכמו שפירשנו שם, וא"כ מה נאמר עתה אם עשינו להפך שלא די שלא נתקן עונות הקודמים נוסיף עוד עונות חדשים:
Verse 11
ארץ גדה, שא"ל שהארץ נטמאה ע"י תועבות הכנענים כמ"ש כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר לפניכם ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י״ח:כ״ד-כ״ה):
Verse 12
ועתה בנותיכם, כמ"ש פן תכרות ברית ולקחת מבנותיו לבניך (שמות ל״ד:ט״ז), ובזה תלוי ירושת הארץ וקיומה עליה, כמ"ש יהושע כ"ג:
Verse 13
ואחרי כל הבא, כי אתה אלהינו חשכת, פי' שאתה חשכת ומנעת את הרעה הבא עלינו עד שבא הרעה למטה מעונינו, ע"י שחשכת אותם באה בפחות מכפי הראוי לפי עונינו, ועי"כ שחשכת הרעה נתת לנו פליטה כזאת :
Verse 14
הנשוב מוסב למעלה, אחרי כל הבא עלינו איך נשוב להפר מצותיך, הלא תאנף בנו הלא בזה תכלה חרון אפך בנו שגדר [פעל אנף אם מכלה חרון אפו] עד שלא תהיה לנו שארית ופליטה :
Verse 15
ה' אלהינו צדיק אתה, בין על העבר כי נשארנו פליטה, וא"כ היה העונש פחות מן הראוי כפי החטא, כמ"ש חשכת למטה מעונינו וזה ע"י צדקתך, בין על העתיד אם תאנף בנו עתה עד כלה, כי הננו לפניך באשמותינו אחר שאנו אשמים שנית כי אין רצה לומר שעל עבירה זו של נשיאת הנכריות א"א לעמד לפניך כלל ללמד עוד שום זכות:
Edition: Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־נִבְדְּל֞וּ הָעָ֤ם יִשְׂרָאֵל֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם לַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הַפְּרִזִּ֣י הַיְבוּסִ֗י הָֽעַמֹּנִי֙ הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמִּצְרִ֖י וְהָאֱמֹרִֽי׃
When this was over, the officers approached me, saying, “The people of Israel and the priests and Levites have not separated themselves from the peoples of the land whose abhorrent practices are like those of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites.
כִּֽי־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ בְּעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת וְיַ֧ד הַשָּׂרִ֣ים וְהַסְּגָנִ֗ים הָ֥יְתָ֛ה בַּמַּ֥עַל הַזֶּ֖ה רִאשׁוֹנָֽה׃
They have taken their daughters as wives for themselves and for their sons, so that the holy seed has become intermingled with the peoples of the land; and it is the officers and prefects who have taken the lead in this trespass.”
וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת־בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָאֶמְרְטָ֞ה מִשְּׂעַ֤ר רֹאשִׁי֙ וּזְקָנִ֔י וָאֵשְׁבָ֖ה מְשׁוֹמֵֽם׃
When I heard this, I rent my garment and robe, I tore hair out of my head and beard, and I sat desolate.
וְאֵלַ֣י יֵאָסְפ֗וּ כֹּ֚ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל מַ֣עַל הַגּוֹלָ֑ה וַאֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב מְשׁוֹמֵ֔ם עַ֖ד לְמִנְחַ֥ת הָעָֽרֶב׃
Around me gathered all who were concerned over the words of the God of Israel because of the returning exiles’ trespass, while I sat desolate until the evening offering.
וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַ֚מְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקׇרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָֽאֶכְרְעָה֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וָאֶפְרְשָׂ֥ה כַפַּ֖י אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
At the time of the evening offering I ended my self-affliction; still in my torn garment and robe, I got down on my knees and spread out my hands to the E TERNAL my God,
וָאֹמְרָ֗ה אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י עֲוֺנֹתֵ֤ינוּ רָבוּ֙ לְמַ֣עְלָה רֹּ֔אשׁ וְאַשְׁמָתֵ֥נוּ גָדְלָ֖ה עַ֥ד לַשָּׁמָֽיִם׃
and said, “O my God, I am too ashamed and mortified to lift my face to You, O my God, for our iniquities are overwhelming and our guilt has grown high as heaven.
מִימֵ֣י אֲבֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבַעֲוֺנֹתֵ֡ינוּ נִתַּ֡נּוּ אֲנַ֩חְנוּ֩ מְלָכֵ֨ינוּ כֹהֲנֵ֜ינוּ בְּיַ֣ד׀ מַלְכֵ֣י הָאֲרָצ֗וֹת בַּחֶ֜רֶב בַּשְּׁבִ֧י וּבַבִּזָּ֛ה וּבְבֹ֥שֶׁת פָּנִ֖ים כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
From the time of our ancestors to this very day we have been deep in guilt. Because of our iniquities, we, our kings, and our priests have been handed over to foreign kings, to the sword, to captivity, to pillage, and to humiliation, as is now the case.
וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט־רֶ֩גַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת־לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קׇדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱלֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ׃
“But now, for a short while, there has been a reprieve from the E TERNAL our God, who has granted us a surviving remnant and given us a stake in the temple in Jerusalem, restored the luster to our eyes, and furnished us with a little sustenance in our bondage.
כִּֽי־עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּ֨בְעַבְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט־עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד לִפְנֵי֩ מַלְכֵ֨י פָרַ֜ס לָֽתֶת־לָ֣נוּ מִֽחְיָ֗ה לְרוֹמֵ֞ם אֶת־בֵּ֤ית אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּלְהַעֲמִ֣יד אֶת־חׇרְבֹתָ֔יו וְלָֽתֶת־לָ֣נוּ גָדֵ֔ר בִּֽיהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}
For slaves we are, though even in our bondage God has not forsaken us, but has disposed the king of Persia favorably toward us, to furnish us with sustenance and to raise again the House of our God, repairing its ruins and giving us a hold in Judah and Jerusalem.
וְעַתָּ֛ה מַה־נֹּאמַ֥ר אֱלֹהֵ֖ינוּ אַֽחֲרֵי־זֹ֑את כִּ֥י עָזַ֖בְנוּ מִצְוֺתֶֽיךָ׃
“Now, what can we say in the face of this, O our God, for we have forsaken Your commandments,
אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתָ בְּיַ֨ד עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִים֮ לֵאמֹר֒ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם בָּאִים֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֤רֶץ נִדָּה֙ הִ֔יא בְּנִדַּ֖ת עַמֵּ֣י הָאֲרָצ֑וֹת בְּתוֹעֲבֹֽתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֥ר מִלְא֛וּהָ מִפֶּ֥ה אֶל־פֶּ֖ה בְּטֻמְאָתָֽם׃
which You gave us through Your servants the prophets when You said, ‘The land that you are about to possess is a land made unclean through the uncleanness of the peoples of the land, through their abhorrent practices with which they, in their impurity, have filled it from one end to the other.
וְ֠עַתָּ֠ה בְּֽנוֹתֵיכֶ֞ם אַל־תִּתְּנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֗ם וּבְנֹֽתֵיהֶם֙ אַל־תִּשְׂא֣וּ לִבְנֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־תִדְרְשׁ֧וּ שְׁלֹמָ֛ם וְטוֹבָתָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וַאֲכַלְתֶּם֙ אֶת־ט֣וּב הָאָ֔רֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם לִבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃
Now then, do not give your daughters in marriage to their sons or let their daughters marry your sons; do nothing for their well-being or advantage, then you will be strong and enjoy the bounty of the land and bequeath it to your children forever.’
וְאַֽחֲרֵי֙ כׇּל־הַבָּ֣א עָלֵ֔ינוּ בְּמַעֲשֵׂ֙ינוּ֙ הָרָעִ֔ים וּבְאַשְׁמָתֵ֖נוּ הַגְּדֹלָ֑ה כִּ֣י׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ חָשַׂ֤כְתָּֽ לְמַ֙טָּה֙ מֵֽעֲוֺנֵ֔נוּ וְנָתַ֥תָּה לָּ֛נוּ פְּלֵיטָ֖ה כָּזֹֽאת׃
After all that has happened to us because of our evil deeds and our deep guilt—though You, our God, have been forbearing, [punishing us] less than our iniquity [deserves] in that You have granted us such a remnant as this—
הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְוֺתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הֲל֤וֹא תֶֽאֱנַף־בָּ֙נוּ֙ עַד־כַּלֵּ֔ה לְאֵ֥ין שְׁאֵרִ֖ית וּפְלֵיטָֽה׃ {ס}
shall we once again violate Your commandments by intermarrying with these peoples who follow such abhorrent practices? Will You not rage against us till we are destroyed without remnant or survivor?
יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי־נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנְנ֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ בְּאַשְׁמָתֵ֔ינוּ כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד לְפָנֶ֖יךָ עַל־זֹֽאת׃ {פ}
O E TERNAL One, God of Israel, You are benevolent, for we have survived as a remnant, as is now the case. We stand before You in all our guilt, for we cannot face You on this account.”
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC