Talmud Builders

    Commentary page

    Ecclesiastes 5

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    Ecclesiastes Chapter 5

    Ecclesiastes Chapter 5 presents 19 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    A unit-by-unit map of all 19 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 117 words

      Opens “אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י…”

    2. Verse 29 words

      Opens “כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל…”

    3. Verse 313 words

      Opens “כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י…”

    4. Verse 46 words

      Opens “ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃…”

    5. Verse 517 words

      Opens “אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ…”

    6. Verse 69 words

      Opens “כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י…”

    7. Verse 716 words

      Opens “אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה…”

    8. Verse 88 words

      Opens “וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל (היא) [ה֑וּא] מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה…”

    9. Verse 910 words

      Opens “אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א…”

    10. Verse 1010 words

      Opens “בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י…”

    11. Verse 1112 words

      Opens “מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙…”

    12. Verse 1210 words

      Opens “יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר…”

    13. Verse 1310 words

      Opens “וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן…”

    14. Verse 1413 words

      Opens “כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת…”

    15. Verse 1511 words

      Opens “וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כׇּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ…”

    16. Verse 168 words

      Opens “גַּ֥ם כׇּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחׇלְי֥וֹ…”

    17. Verse 1717 words

      Opens “הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֱכוֹל־וְ֠לִשְׁתּ֠וֹת וְלִרְא֨וֹת…”

    18. Verse 1818 words

      Opens “גַּ֣ם כׇּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים…”

    19. Verse 1911 words

      Opens “כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י…”

    Encyclopedia entries citing this page

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      להוציא דבר לפני האלהיםלדבר קשה כלפי מעלה:

      כי האלהים בשמים ואתה על הארץואפילו חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת חלש על הגבור וכל שכן גבור למעלה וחלש למטה:

    2. Verse 2

      כי בא החלום ברוב עניןכי דרך החלום לבוא ברוב הרהורים שאדם מעיין ומהרהר ביום ודרך קול כסיל לבוא ברוב דברים כי בהרבותו דברים מוציא קול של כסילות מפיו כי לא יחדל פשע לכך אני אומר יהיו דבריך מעטים:

    3. Verse 3

      אין חפץ בכסיליםאין חפץ לפני הקב"ה ברשעים הנודרים ואין משלמים:

    4. Verse 5

      אל תתן את פיךבנדר:

      לחטיא את בשרךשיפקוד העון על בניך:

      ואל תאמר לפני המלאךשליח הבא לתובעך צדקה שפסקת ברבים:

      כי שגגה היאבשגגה פסקתיה כסבור הייתי שהיה יכולת בידי ליתן:

      וחבל את מעשה ידיךמצות שהיו בידיך שעשית כבר אבדתם כך נדרש במדרש:

      על קולךבשביל קולך:

    5. Verse 6

      כי ברוב חלומות וגו'אשר כל מה שיאמרו לך חלומות ונביאי הבל ודברים הרבה לפרוש מאת המקום:

      כי את האלהים יראהרי כי משמש בלשון אלא אל תשמע אל החלומות אלא את האלהים ירא:

    6. Verse 7

      אם עשק רש וגזל משפט וצדק וגו'אם תראה במדינה שהם עושקים את הרשים וגוזלים את המשפט ואת הצדק:

      אל תתמהעל חפצו של מקום כשיביא עליהם רעה:

      כי גבוה מעל גבוה שומרורואה את מעשיהם וגבוהים יש עליהם העושים שליחותו של מקום וידם תקיפה ליפרע מהם:

      וגזל משפטגזל של משפט לפי שהוא דבוק הוא נקוד גזל פתח קטן שאם לא היה דבוק היה נקוד גזל קמץ, עניין אחר אם תראה שהם עושקים רשים וגוזלים משפט ורואה אתה צדק בא לעיר שהקב"ה משפיע להם טובה ואינו נפרע מהם אל תתמה על חפצו של מקום כי כן דרכו להאריך אפו:

      כי גבוה מעל גבוה שומרממתין עד שתתמלא סאתם:

      וגבוהיםיש לו עליהם ליפרע מהם בבא עת פקודתם כמו (איוב יד) ולא תשמור על חטאתי (ישעיה כז) שומר אמונים (בראשית לז) שמר את הדבר:

    7. Verse 8

      ויתרון ארץ בכל היאויתרון של יושבי הארץ שהם מתגאים ומכעיסים למקום: בכל הוא. בכל דבר הוא עושה שליחותו ליפרע ואפילו על ידי יתושין כדרך שעשה לטיטוס:

      מלך לשדה נעבדהקב"ה נעשה פועל לציון ליתבע עלבונה ממחריבה ולשלם שכרה לבוניה:

    8. Verse 9

      אוהב כסף לא ישבע כסףאוהב מצות לא ישבע מהם:

      ומי אוהב בהמוןמצות רבות:

      לא תבואהואין באחד מהם מצוה מסויימ' וניכרת כגון בנין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה:

      גם זה הבלכך נדרשים שני מקראות הללו במדרש ועוד פנים אחרים הגונים אך זה הקדמתי לפי שהוא מענין וגבוהים עליהם שסמכן הכתוב יחד.

      ד"א ויתרון ארץ בכל היא, שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל שאפי' הוא מלך צריך הוא להיות נעבד לשדה אם עשתה הארץ פירות יש לו מה יאכל ואם לאו מת ברעב:

      אוהב כסף לא ישבע כסףלא יאכל כסף:

      ומי אוהב בהמוןבממון:

      לא תבואהשאינו אוסף לו פירות גם זה הבל.

      דבר אחר ויתרון ארץ בכל הוא, שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא בין במקרא בין במשנה בין בגמרא:

      מלך לשדה נעבדמלך במקרא ובמשנה עודנו צריך להיות נעבד לבעל גמרא שהוא מסדר לפניו הוראות איסור והיתר טומאה וטהרה ודינין:

      אוהב כסףאוהב תורה אינו שבע בה:

      והאוהב בהמוןתורה:

      לא תבואהשיש לו מקרא ומשנה ואין לו גמרא מה הנאה יש לו, כל אלו בויקרא רבה:

    9. Verse 10

      ברבות הטובהכשישראל מטיבין מעשיהם:

      רבו אוכליהמתן שכר המצות:

      ומה כשרון לבעליהלהקב"ה בכל הטבת מעשיהם:

      כי אם ראותעיניו שרואה שהם כפופים לו ונחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וכן לעניין הקרבנות:

      ברבות הטובה רבו אוכליהשמביאים נדבות הרבה רבו הכהנים אוכליה:

      ומה כשרון לבעליהלפני הקב"ה:

      כי אם ראות עיניושאמר ונעשה רצונו:

    10. Verse 11

      מתוקה שנת העובדעובד האדמה ישן וערבה שנתו עליו בין שהוא אוכל מעט ובין שהוא אוכל הרבה כי כבר הורגל בכך:

      והשבע לעשיר איננו מניח לו לישוןושובע נכסים של עשיר בעל פרקמטיאות הרבה אינו מניח לו לישון כל הלילה מהרהר בהן, דבר אחר מתוקה שנת העובד את האלהים, אם מעט ימי שניו ואם הרבה ימי שניו יאכל שכרו המועט כמרובה, משה פירנס את ישראל מ' שנה ושמואל הנביא פירנסם עשר שנים ושקלן הכתוב זה כזה שנאמר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' כך נדרש בתנחומא:

      והשבע לעשירבעל שמועות:

      איננו מניח לו לישוןבקבר שנאמר (שיר ז) דובב שפתי ישנים כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר:

    11. Verse 12

      עושר שמור לבעליו לרעתוכעשרו של קרח שעל ידי כן נתגאה וירד לשאול:

    12. Verse 13

      ואין בידו מאומהאף זכות אבות:

    13. Verse 14

      ומאומה לא ישא בעמלוכשימות לא ישא בידו שום זכות צדקה שעשה בממונו בחייו כל עומת שבא אותו הממון כן הלך:

    14. Verse 16

      וחליוכמו וחולי והו"יו יתירה כמו וי"ו של (תהלים קד) חיתו יער:

    15. Verse 17

      לאכול ולשתות ולראות טובהלעסוק בתורה שהיא לקח טוב ואל יקבץ הון רב אלא בחלק הניתן לו ישמח כי הוא חלקו:

    16. Verse 18

      והשליטו לאכל ממנובחייו:

      לשאת את חלקובמותו שיזכהו לעסוק בתורה ובמצות בחייו כדי שיקבל שכר:

    17. Verse 19

      כי לא הרבהשאין אורך ימים בעולם הזה:

      יזכר את ימי חייוכי מעט הם ולא הרבה ולמה יטרח לאסוף הון יטרח בדבר העומד לו לעולם הבא בחייו:

      כי האלהים מענה וגו'הקב"ה עדות קבועה לזה לעולם:

      בשמחת לבוששמח לעשות טוב בחייו וראיתי במדרש זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה ברגלים ובדרך שמעלה אותן לשנה זו לא היה מעלה אותן לשנה האחרת כדי לפרסם הדבר ולהרגילם לפיכך יחסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו וגומר, ואומר אני שהמדרש הזה סוף המקרא הוא כי האלהים מענה בשמחת לבו זה אלקנה שקבע לו הקב"ה בכתובים והעיד עליו (שמואל א יא) ועלה האיש ההוא מעירו:

      מענהנקוד פתח קטן לכך אני מפרשו שם דבר כמו (איוב לב) כי אין מענה בפי שלשת האנשים:

      בשמחת לבושהיה שמח ברגל:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃

    Keep your mouth from being rash, and let not your throat, lit. “heart,” sometimes designates the organ of speech; cf. Isa. 33.18 ; 59.13 ; Ps. 19.15 ; 49.4 ; Job 8.10 . be quick to bring forth speech before God. For God is in heaven and you are on earth; that is why your words should be few.

    כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃

    Just as dreams come with much brooding, so does foolish utterance come with much speech.

    כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃

    When you make a vow to God, do not delay to fulfill it. For [God] has no pleasure in fools; what you vow, fulfill.

    ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃

    It is better not to vow at all than to vow and not fulfill.

    אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃

    Don’t let your mouth bring you into disfavor, and don’t plead before the messenger that it was an error, but fear God; else God may be angered by your talk and destroy your possessions.

    כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא׃

    For much dreaming leads to futility and to superfluous talk.

    אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַּ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃

    If you see in a province oppression of the poor and suppression of right and justice, don’t wonder at the fact; for one high official is protected by a higher one, and both of them by still higher ones.

    וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל (היא) [ה֑וּא] מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד׃

    Thus the greatest advantage in all the land is his: he controls a field that is cultivated.

    אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃

    A lover of money is never satisfied with money, nor a lover of wealth, with income. That too is futile.

    בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־[רְא֥וּת] (ראית) עֵינָֽיו׃

    As one’s substance increases, so do those who consume it; what, then, does the success of its owner amount to but feasting the eyes?

    מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃

    Workers’ sleep is sweet, whether they have much or little to eat; but the abundance of the rich doesn’t let them sleep.

    יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃

    Here is a grave evil I have observed under the sun: riches hoarded to the detriment of the owners,

    וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃

    in that those riches are lost in some unlucky venture; and if they produce children, they have nothing in hand.

    כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃

    Another grave evil is this: The rich must depart just as they came. As they came out of their mother’s womb, so must they depart at last, naked as they came. They can take nothing of their wealth to carry with them.

    וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כׇּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃

    So what is the good of their toiling for the wind?

    גַּ֥ם כׇּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחׇלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃

    Besides, all their days they eat in darkness, with much vexation and grief and anger.

    הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֱכוֹל־וְ֠לִשְׁתּ֠וֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכׇל־עֲמָל֣וֹ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חַיָּ֛ו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ׃

    Only this, I have found, is a real good: to eat and drink and get pleasure with all the gains you make under the sun, during the numbered days of life that God has given you; for that is your portion.

    גַּ֣ם כׇּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃

    Also, whenever people are given riches and property by God, and they are also permitted to enjoy them and to take their portion and get pleasure for their gains—that is a gift of God.

    כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃

    For [such people] will not brood much over the days of their life, because God keeps them busy enjoying themselves.

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC