Deuteronomy 5

לא את אבתינו NOT WITH OUR FATHERS — i.e. not with them alone, כרת ה׳ וגו׳ DID THE LORD MAKE [THIS COVENANT], כי אתנו BUT WITH US etc.

פנים בפנים FACE TO FACE — R. Berechia said: Thus did Moses, in effect, say: Do not think that I am misleading you with something which does not exist at all, as an agent does acting between the vendor and the purchaser; behold, the seller Himself is speaking to you (God who transmitted the Torah to you) (cf. Pesikta Rabbati 21: Pesachim Rabbah פ' י' הדברות קמייתא‎).

לאמר SAYING — This is to be connected with (v. 4), דבר ה' עמכם בהר מתוך האש “[face to face] the Lord spake with you in the mount out of the midst of the fire”, — לאמר, אנכי וגו׳, saying. “I am the Lord, etc.", ואנכי עמד בין ה׳ וביניכם WHILST I STOOD BETWEEN THE LORD AND YOU.

על פני BEFORE ME — i.e. in any place where I am, and that is the entire world. Another explanation: so long as I exist (i.e. always) (Mekhilta). — The Ten Commandments — I have already explained them (Exodus 20:1-14).

שמור OBSERVE [THE SABBATH DAY] — But in the former Ten Commandments (i.e. where they were first promulgated, in Exodus XX.), it states, “Remember [the Sabbath day]"! The explanation is: Both of them (זכור and שמור) were spoken in one utterance and as one word, and were heard in one hearing (i.e. were heard simultaneously) (Mekhilta).

כאשר צוך [OBSERVE THE SABBATH DAY TO SANCTIFY IT] AS [THE LORD THY GOD] COMMANDED THEE before the giving of the Law, at Marah (Shabbat 87b).

וזכרת כי עבד היית וגו׳ AND THOU SHALT REMEMBER THAT THOU WAST A SLAVE [IN THE LAND OF EGYPT … AND THE LORD BROUGHT THEE FORTH FROM THERE … THEREFORE HE COMMANDS THEE TO KEEP THE SABBATH DAY] — On that condition He freed you — that you should be a servant to Him and observe His commandments.

כאשר צוך [HONOUR THY FATHER AND THY MOTHER] AS THE LORD THY GOD HATH COMMANDED THEE — Also regarding honouring parents they received command at Marah, as it is said, (Exodus 15:25) “There He appointed for them a statute and a judgement” (cf. Rashi on that passage and Note p. 243) (Sanhedrin 56b).

ולא תנאף AND THOU SHALT NOT COMMIT ADULTERY — The term ניאוף, “adultery”, is technically only applicable in the case of a married woman.

ולא תתאוה — The Targum renders this by ולא תירוג which, too, is an expression denoting “desiring” (חמד the word used in the preceding part of this verse), just as (Genesis 2:9) “נחמד to the eyes”, we render in the Targum by “desirable (רגג) to behold”.

ולא יסף — We render this in the Targum by ולא פסק “and He did not cease”, — [Because it is characteristic of human beings that they are unable to utter all their words in one breath (but must make pauses) and it is characteristic of the Holy One, blessed be He, that this is not so, therefore He did not pause, and since He did not pause, He did not have to resume], — for His voice is strong and goes on continuously (Sanhedrin 17a). Another explanation of ולא יסף: He did not again ever reveal himself with such publicity.

ואת תדבר אלינו AND SPEAK THOU (את the feminine form of the pronoun) TO US — you weakened my strength as that of a woman, (cf. Rashi on Numbers 11:15), for I was distressed because of you (because of your words) and you weakened my hands, since I saw that you were not anxious to approach Him out of love. Indeed, was it not better for you to learn from the mouth of the Almighty God, and not to learn from me?!

ויקרא משה, עד כאן הוא כעין הקדמה אל הספר, שהקדים לספר הסבה שבגללה נעו ישראל במדבר ארבעים שנה ונגזר על משה שלא יכנס לארץ ולא נתקבלה תפלתו ע"ז, ולכן היה מוכרח לסדר לפניהם ספר משנה תורה קודם מותו כי אחרי מותו נחתם שליחות התורה ולא בשמים היא, ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, עתה יספר כי בעת החל לסדר לפניהם משנה תורה הקדים לשנות לפניהם עשרת הדברים ששמעו בסיני מפי ה', כי הם אבות ושרשים לכל המצות וכל המצות נכללו בעשרת הדברות כענפים המתפרדים מן השרש כאומר כל החוקים והמשפטים שאתן לפניכם כבר נכללו בעשרת הדברים ששמעתם מפי ה' בעצמו שהם כוללים את כולם כמ"ש ה"ר סעדיה גאון והרמב"ן והראב"ע במאמר השכל שחבר ע"ז, ואמר שמע ישראל את החקים ואת המשפטים שאדבר באזניהם בספר משנה התורה הזאת, וחייבם על השמיעה ועל הלמוד שהוא העיון בהם ועל העשיה שהוא התכלית שעז"א ושמרתם לעשותם :

ה' אלהינו, ר"ל על המצות האלה כרת עמנו ברית בחורב, שענין הברית הוא ששני כורתי הברית מתקשרים ע"י הברית בחיוב תמידי לעולמי עולמים, ולבל יאמרו שהברית הזה אינו נמשך לדורות מצד שני טעמים, טעם א' יאמרו שלא נכרת הברית רק לדור המדבר שהיו בשעת מתן תורה, ע"ז השיב:

לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי הם מתו כלם במדבר ובמתים חפשי מן המצות וע"כ שלא כרת ברית עם האישים הפרטים שחיו אז רק עם כלל האומה עד דור דורים שהכלל יחיה לעולם, ועז"א כי אתנו אנחנו אלה פה היום באשר כלנו חיים וכמ"ש העקדה והרי"א להמשיל זה לבונה גלגל הרחים על אמת המים שאין ספק שלא כוון בבנינו אל אותם המים שעוברים עתה רק על המים בכללם שעוברים תמיד, וכן היה הברית עם כל הדורות העתידים:

פנים, טעם הב' שיאמרו שהברית הזה לא ימשך לדור דורים שיצויר שיקום נביא ויבטל תורת משה ויאמר שה' שלחו לתת תורה אחרת, ע"ז משיב שלא קבלנו את התורה ע"י שליח רק ה' דבר עמכם פנים אל פנים, וכל שלא יבא שנית בעצמו וידבר עם ששים רבוא פנים אל פנים שהוא מבטל תורת משה ונותן תורה אחרת אין להאמין לשום שליח, כמ"ש כי יקום בקרבך נביא וכו' ובא האות והמופת וכו':

אנכי, ואף שלא דבר אליכם רק עשרת הדברים זה לא היה מצדו כי הוא רצה לתת לישראל כל התורה בעצמו, ומה שאנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא זה היה מצדכם מפני שיראתם מפני האש ולכן לא עליתם בהר לקבל כל התורה מפי ה' בעצמו כמ"ש ה' במשוך היובל המה יעלו בהר כמש"פ, ובכ"ז הלא שמעתם שמנה אותי שליח ללמד אתכם יתר דברי התורה שעז"א אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא, ר"ל שאז מינה אותי לשליח להגיד לכם את דבר ה' וכלכם שמעתם זאת, וא"כ כל עוד שלא יתגלה שנית פנים אל פנים ותשמעו ממנו שמינה שליח אחר לתת תורה אחרת א"א שיתבטל דבר מן התורה לעולם, לאמר ר"ל פנים בפנים דבר לאמר וכה אמר אנכי ה' אלהיך וכו', ובאור עשרת הדברות בפרטות כבר כתבתי בפ' יתרו ואין לכפול הדברים:

את הדברים, עתה פי' דבריו נגד מ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם, מפרש כי את הדברים האלה דבר ה', שכל עשרת הדברים שמעתם מאת ה' בעצמו פנים אל פנים, ולא שרק יחידים שמעו כי דבר אל כל קהלכם, ולא תאמרו שהיה רק במראה הנבואה כי הייתם עומדים אז על רגליכם משתמשים בחושכם והשגתם המראה בין בחוש הראות מתוך האש הענן והערפל, בין בחוש השמע שמעתם קול גדול, לא כקול הנדמה בעת החזון שנאמר דממה וקול אשמע שהוא מורכב מקול ודממה רק קול גדול, ולא יסף ר"ל וא"כ הברית הזאת קיום גם עתה אחר שלא יסף ה' להראה שנית ולאמר שהוא מבטל תורה זאת ונותן תורה אחרת [וכונתו שכ"ז שלא יוסיף ה' להראה שנית אל כל הקהל ולבטל דברות אלה הם קיימים לעולם]. ויכתבם וגם כתבם על לוחות אבן שיתקיימו לעולם:

ויהי, עתה מפרש מ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם כי יראתם מפני האש, שזה היה מפני שנפל עליכם פחד אם מפני הקול אם מפני האש הלוהט, ועי"כ ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם בענין שיצא זה מכלכם והזקנים בראש:

ותאמרו, ר"ל כי באשר ידוע שהשי"ת לא יעשה נסים לבטלה אם לא לצורך גדול, ומעמד זה שזכו הכל לנבואה אף שלא היו מוכנים אליה הוא נס גדול כבריאת יש מאין כמ"ש בפ' יתרו, וכן מה שלא נשרפו מן האש הגדול הבוער היה מעשה נסים, ובאמת אמרו חז"ל שעל כל דבור ודבור יצאה נשמתן רק שהקב"ה הזיל טל של תחיה, ר"ל שלפי הטבע היה ראוי שתצא נשמתם מגופה, שא"א שנפש מלובשת בבשר תשיג מראות אלהים רק שהיה בנס, והנה עד עתה היה צורך בנס הזה: [א] שיראו כי יש אלהים ושהוא יחיד בשמים ובארץ מושל ומשגיח אין עוד מלבדו כמ"ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו כמש"פ שם, [ב] מפני שכל הכנענים היו מכחישים ענין הנבואה ואמרו שא"א שה' ינבא בני אדם ע"כ הוצרך לנס הזה כדי שידעו שה' מנבא בני אדם כמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' וכמש"פ שם, אבל עתה אין צורך עוד בנס הגדול הזה לא למען יראנו מציאות ה' וכבודו ויחידו שהלא כבר הראנו ה' את כבודו ואת גדלו, ולא למען ידעו שה' מנבא בני אדם כי שהלא דבריו שמענו מתוך האש. והנה על הנבואה טענו המכחישים שני טענות [א] אמרו שהנבואה בלתי אפשריית מצד ה' שאיך יצויר שבורא כל העולמים ידבר עם בשר ודם, [ב] אמרו שהוא בלתי אפשריית מצד האדם שאיך יצויר שהאדם ישמע דברי ה' ויחיה ולא תפרד נפשו מגופו כמ"ש מות נמות כי אלהים ראינו, ולבעבור זה הוצרך הנס הגדול הזה לברר אפשריית הנבואה, אמנם עתה יהיה הנס לבטלה באשר היום הזה ראינו שהנבואה אפשריית בין מצד ה' כי ידבר אלהים את האדם, בין מצד האדם דהא ראינו שיצויר שידבר את האדם וחי :

ועתה למה נמות, ר"ל אחר שעתה א"צ לנס הזה בודאי לא יעשה ה' נסים שלא לצורך, וכיון שלא יעשה עוד נסים בזה הלא בודאי נמות [א] מפני האש כי תאכלנו האש הגדולה הזאת [ב] מפני הדבור שאין אנו מוכנים אליו ועז"א אם יספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו :

כי, ר"ל בדרך הטבע אם לא יהיה עפ"י נס א"א שנחיה כי מי כל בשר, פי' מהרי"א מי כל בשר כמוני אשר שמע ויחי, ר"ל אחר שאנחנו מלובשים בבשר וא"א שתפרד נפשנו בעת החזון כי אין אנו מוכנים לנבואה איך אפשר שנחיה עפ"י הטבע, ונסים הלא לא יעשה שלא לצורך:

קרב, לכן קרב אתה שאתה קרוב ומוכן לנבואה כזו, ושמע את כל אשר יאמר, ויש הבדל בין אמירה ובין דבור שכ"מ שאומר וידבר ה' אל משה לאמר פי' וידבר, שדבר עמו בארך והודיעו ההלכות של תורה שבע"פ, ובמלת לאמר מציין תורת הכתב והלשון שבו נאמרה הפ' כמ"ש בהתו"ה ויקרא (סי' ג'), ואצל משה היה העקר האמירה של תורת הכתב שבו בלשון כתב את התורה מפי ה', ועז"א ושמע את אשר יאמר, ואל ישראל מסר גם הדבור שהוא ה' תורה שבע"פ, ועז"א ואת תדבר, [ותורת הכתב שרשו בז"א שהוא דכורא, ושרש תורה שבע"פ הוא במלכות לכן תפס לשון נקבה ואת תדבר]. ושמענו ועשינו, כי כששמעו הדבור מפי הקב"ה בעצמו היו כמלאכי השרת שכלים מופשטים מחומר וע"כ הקדימו נעשה לנשמע, כמ"ש במלאכי השרת עושי דברו לשמוע בקול דברו כי משיגים הכל מעצמם, ועתה נשוב להיות בני בשר מלובשים בחומר שתחלה נשמע ואח"כ נעשה:

וישמע ה' את קול דבריכם, ר"ל ששמע וקבל את דבריכם כמ"ש היטיבו כל אשר דברו, ר"ל כי ה' ברא את האדם שיהיה לו יצה"ר המסיתו לחטא ושיהיה לו בחירה לבחור בטוב וברע, כדי שיוכל לתת לו גמול ושכר טוב אם יבחר בטוב, משא"כ כל הנבראים חוץ מן האדם אין להם בחירה וא"כ אין מגיע להם שכר ועונש כיון שהם מוכרחים במעשיהם, וזה תכלית הבריאה שימצא אדם שהוא חפשי במעשיו לטוב ולרע וכשבוחר בטוב מצד בחירתו מגיע לו שכר ולתכלית זה ברא את כל, כדי שיוכל להטיב לשומרי מצותיו, ובעת שעמדו ישראל במעמד הנבחר נעשו כמלאכי השרת והתפשטו מן חומרם וגבר הרוחני על הגשמי, וכמ"ש חז"ל שאז פקע יצה"ר מלבם, ואם היו נשארים במעמד הזה להיות כמלאכי השרת היו מוכרחים במעשיהם על הטוב ולא היה נשלם חפץ ה' שימצא אדם שי"ל יצה"ר ובחירה ושמגיע לו שכר על מעשיו, וע"כ כשבקשו שיחזרו להיות כבראשונה בני אדם מעוטפים בחומר ובעלי יצה"ר ובחירה הוטב זה בעיני ה' כי לתכלית זה ברא את האדם, ועז"א:

מי יתן והיה לבבם זה להם, ששם לבב הנזכר בכתבי הקדש מציין כח הממשלה אשר בנפש לעשות כחפצו (כמ"ש בפי' ספר משלי), ועתה שנעשו כמלאכי השרת אין הלבב שלהם באשר אין להם בחירה, ועתה יהיה הלב להם, ר"ל שיהיה מיוחס להם כי יהיו חפשים לעשות כפי בחירת לבבם, וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי על יראת שמים ניתן הבחירה ביד האדם, אבל כאשר נעשו כמלאכי השרת במעמד הר סיני היה גם יראת שמים בידי הקב"ה כי היו מוכרחים ע"ז ולא שייך שיאמר ה' מי יתן והיה, אחר שהוא בידו, רק עתה שיהיה לבבם ברשותם ויראת שמים תהיה ברשותם לא ביד ה' מי יתן שלבבם זה אשר הוא להם ר"ל שהוא ברשותם, מי יתן שיהיו כן ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים על ידי טוב בחירתם, ובזה ייטב להם ולבניהם לעולם, משא"כ תחלה כשלא היה להם יצה"ר ובחירה לא יצויר שייטב להם היינו שיתן להם שכר, וכל חפץ הקב"ה בבריאת עולמו היה כדי שיוכל להיטיב לבריותיו:

לך, לכן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם שתופסק מכם המלאכיות וההתפשטות מן החומר ותשובו להיות בני אדם, ואתה שכבר עלית למרום מופשט מן הגשם כאחד מצבא מעלה פה עמד עמדי, ותהיה השליח מאתי ללמד אותם את כל המצוה, ועשו בארץ ר"ל והם יקיימו המצות בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה להיות כבני אדם בארץ, יורשים אותה ועובדים עבודתם לא כצבא מרום נפרדים מן הארץ:

ושמרתם, זה סיום דבריו א"כ הלא שמעתם שה' מינה אותי לשליח תורה מאתו כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא וא"כ כל אשר אני מצוה הוא אשר צוה ה' אלהיכם אתכם וכאלו שמעתם הכל מפיו וע"כ אל תסורו ימין ושמאל :

בכל הדרך, וגם בדרכי המדות שמהם צומחות הפעולות תלכו בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם כמ"ש והלכת בדרכיו, וכוונת ה' בכ"ז למען תחיון וטוב לכם, שמרוב חשקו להטיב צוה אתכם המצות כדי שתקבלו שכר על עשייתם: