Talmud Builders

    Commentary page

    Berakhot 60a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 60a

    Berakhot 60a. The full printed text of this folio side — 30 numbered segments, about 823 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דקנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך דהא רבי יוחנן לא אמר צריך לברך אלא משום דלענין קנייה חדש הוא:

    ואיכא דאמרי כו' מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך דהא רב הונא לא אמר אין צריך לברך אלא דקנה וחזר וקנה דליכא חדוש כלל אבל יש לו וקנה דאיכא חדוש מודה הוא דצריך:

    בין כך ובין כך בין שיש לו בין שאין לו הואיל ולא קנה הראשונים ועכשיו קנה צריך לברך:

    לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה דאפילו רבי יהודה לא פליג אלא ביש לו וקנה אבל בקנה וחזר וקנה לא:

    דמסקא ארעא שרטון לימ"ץ מחמת המים והוה ליה לזבל:

    השתא מיהא רעה היא שמחבלת תבואה של שנה זו ומברך ברוך דיין האמת:

    ועל הטוב שהיא מעין הרעה יברך הטוב והמטיב:

    מאי היא כגון דאשכח מציאה:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 60a · Sefaria

    Rashba

    לישנא אחרינא אמרי ליה א"ר הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהן אבל קנה כיוצא בהן. כלומר: ועדיין ישנן תחת ידו אין צריך לברך, ורבי יוחנן אמר אפילו קנה כיוצא בהן וישנן תחת ידו צריך לברך שבכל עת שהוא מוסיף לקנות מתחדשת לו הנאה ושמחת לב, מכלל דיש לו כלים בירושה וקנה דברי הכל צריך לברך. נראה היה לי דקיימא לן כלישנא קמא ואליבא דרבי יוחנן דאפילו ביש לו כיוצא בהן מירושה צריך הוא לברך, אבל קנה וחזר וקנה אין צריך לברך והוא שישנן לראשונים תחת ידו, ומשום דכל ברכות אלו אינן אלא מדבריהם, ותרי לישני הוו להו כתרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי בשל דבריהם, והלך אחר המיקל. ועוד דפשטא דברייתא דרבי מאיר ורבי יהודה הכי אתיא, והוי ליה רב כר"מ ורבי יוחנן כר' יהודה, וללישנא בתרא אצטריך לדחוקה אליבא דר' יוחנן, והלכך לישנא קמא דלקולא ופשטא דברייתא טפי עדיפא. אלא שראיתי לרבותינו הפוסקים ז"ל שפסקו כר' יוחנן אליבא דלישנא בתרא.

    האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה פירש רש"י ז"ל: כל היכי דדרשת ליה להאי קרא מדרש לחדא משמעות, מרישא לסיפיה מדרש מי שנכון לבו ובטוח בה' משמועה רעה לא יירא, וכן דרשת ליה מסופיה לרישיה משמועה רעה לא יירא מי שלבו נכון ובטוח בה'. ואינו נכון דלכאורה משמע דבשני פנים נדרש, כשאתה מרישיה לסיפיה מדריש שפיר לענין אחד, וכי מסיפיה לרישיה מדריש שפיר לדרשא אחרינא ותרווייהו איתנהו. על כן נראה מה שפירש הראב"ד ז"ל מרישיה לסיפיה מדריש, מה טעם משמועה רעה לא יירא משום דהוא נכון במעשיו ובוטח בה', והיא הבטחה לצדיק שאינו צריך לירא מדבר רע. ומסיפיה לרישיה מדריש אין כאן הבטחה לצדיק, אלא כך אמר דוד המלך עליו השלום אדם שהוא נכון ובוטח בה' אינו ירא משמועה רעה כהלל שבטח בחסידותו.

    Rashba on Berakhot 60a · Sefaria

    Ritva

    מברך על הרעה מעין הטובה פירוש על רעה שהיא כעין טובה מברכין כמו על רעה גמורה והיכי דמי כגון דשקל בדקא וכו' דהשתא מיהת רעה היא. ועל הטובה שהיא כעין רעה נמי מברך הטוב והמטיב דאע"ג דמסתפי דילמ' שמעי ושקלי לה מיניה השתא מיהת טובה היא. ואיכא נוסחי דכתיב בהו במתניתין מברך על הרעה מעין על הטובה וכו' והצועק על מה שעבר ואכולהו קאמר הרי זו תפלה שוא שאם בירך על הרעה כמו שמברך על הטובה (וכו' והצועק) דהיינו הטוב והמטיב והיכי דמי בשקל בדקא הרי זו תפלה שוא:

    ובכרך שאין דנין והורגין בו פירוש שהורגין בלא דין אבל בכרך שהורגין במתון וע"י דיינים אינו צריך להודות וה"ה שאינו צריך לברך כשנכנס והכי משמע בירו':

    Ritva on Berakhot 60a · Sefaria

    Meiri

    לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה אבל קנה וחזר וקנה אין צריך ור' יוחנן אמר אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך והלכה כר' יוחנן וכלישנא בתרא ואף גדולי הפוסקים מסכימים בה אלא שיש להם גירסא אחרת, ויש פוסקים כר' יוחנן כלישנא קמא וכל שקנה ועדיין הם בידו וחזר וקנה אין צריך לברך שמאחר שברכות אלו אינן תורה הלך אחר המיקל ואין נראה כן, וברכה זו גדולי המפרשים ג"כ כתבו שמיד שקנה הבית או הכלים אע"פ שלא נשתמש בהם מברך ויש חולקים בדבר שלא לברך עד שישתמש בהם ונראה לי כדעת ראשון ממה שאמרו בתלמוד המערב קנה אומר שהחיינו, נתן לו במתנה אומר הטוב והמטיב, לבש אומר מלביש ערומים, אלמא קודם לבישה מברך בשעת קנייה ולמדת משם ג"כ שאם לא בנה ולא קנה אלא שנתנה לו שמברך הטוב והמטיב אע"ג שבגמ' שלנו לא חלקו בה, בתוספות כתבו שלא נאמרה ברכה זו אלא בקונה כלים שאין דרך לקנותם תמיד שאדם שמח ונהנה בקנייתם אבל כלים דקים שאדם קונה אותם תמיד ושאין שמח בקנייתם כגון מנעלים או חלוק אינו מברך מתורת חובה ואין נראה לי אלא כל כלים במשמע, זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא בארנוהו:

    המשנה הששית מברך על הרעה מעין הטובה כלומר שיברך על הרעה הטוב והמטיב וכן המברך על הטובה מעין הרעה ר"ל שיברך על הטובה דיין האמת הרי זה כעין תפלת שוא, ופרשו בגמ' אע"פ שאפשר קרוב להיות רעה נמשכת אחר טובה זו או טובה נמשכת אחר רעה זו כגון שטובה זו שהוא מברך עליה דיין האמת הוא שמצא מציאה ומתירא שמא יודע למלך ויהא חובשו עליה ומתוך יראתו מברך דיין האמת, וחמ"מ הואיל ותועלתו מצוי עכשיו והיזקנו אינו וודאי אין ראוי לברך אלא הטוב והמטיב, וכן על הרעה כגון שנכנס הנחל בתוך שדהו אלא שמחשב שלמחר יהנה ממנו שיזבל לו שדהו והוא רוצה לברך על שם סופו ואעפ"כ אין לו לברך אלא על שמצוי עכשיו, הצועק על מה שעבר הרי זו תפלת שוא שהרי אי אפשר להשתנות והביא משל על זה כגון שהיתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא שהרי כבר נוצר אם זכר ואם נקבה ומ"מ דוקא אחר מ' יוום אבל תוך מ' יום אין תפלתו שוא, וכן אם היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר יהי רצון שלא יהא זה בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא שאין ראוי לו להתפלל על מה שאפ היה אי אפשר שלא להיות וכשהתפלל על מה שאין באפשר טעה ותפלתו שוא ושקר, אבל יש לו להתפלל שינצל ממנו או לבטוח בשם שאינה בביתו שהבוטח בשם אין תוחלת שלו נכזבה כבר אמר והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכן אמר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה', ואמרו ז"ל האי קרא מרישיה לסופיה מידריש, ומסופיה לרישיה מידריש, כלומר שלאיזה מהם יש לו משמעות מרישיה לסופיה מידריש מה טעם משמועה רעה לא יירא משום דנכון לבו בטוח בה', והוא הבטחה לצדיק שלא יתיירא מן הפורענות, ומסופיה לרישיה מידריש אינו הבטחה אלא הודעה שמי שלבו נכון ובטוח לא יהא לבו הומה להתיירא שאין יראה ראויה לצדיק אלא בדברי תורה שמא ישכח או שמא יכשל בהוראה, הא במלי דעלמא לא, זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה דבר שלא בארנוהו:

    המשנה השביעית הנכנס לכרך מברך שתים אחת בכניסתו והוא שמברך לשם שהכניסו לשלום, ואחת ביציאתו שיברך את השם שהוציאו לשלום ובן עזאי אומר ד' ב' של תפלה וב' של הודיה והוא שבכניסתו מברך ב' אחת קודם שיכנס שיתפלל שיכינסהו שם לשלום ואחת אחר שנכנס שיודה על שהכניסו לשם לשלום, ושתים ביציאתו אחת קודם שיצא שיתפלל שיוציאהו משם לשלום ואחת אחר שיצא שיודה על שהציאהו משם לשלום, והלכה כבן עזאי, ולעולם נותן הודאה על מה שעבר כגון אחר שנכנס ואחר שיצא שאין לשון תפלה על מה שכבר עבר וצועק על מה שעתיד לבא כגון קודם שיכנס וקודם שיצא שלשון תפלה מונח על העתיד, זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמ' כך הוא נסח ברכות אלו הוא שבכניסתו הוא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסנו לכרך זה לשלום, בשעת יציאתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוציאני מכרך זה לשלום כך תוליכני לביתי או למחוז חפצי לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ואין צריך לעמוד בהם ר"ל להתעכב ולא להחזיר פניו לעזרה ולא להזכרה ומלכות:

    ברכה זו הן בברכה שבתחילה הן בהודאה שבסוף אינה צריכה אלא למי שנכנס לכרך שאין בתי דינין מצויין בו ולא אימת מלכות ומכין וחובטין שלא מן הדין ואדם צריך לרחמי בוראו ואע"פ שאמרו בגמ' כן דוקא לחיוב אבל מ"מ התירת רשות לאדם לברך כן על כל מקום שהוא נכנס, ולא עוד אלא שגדולי הפוסקים אין מחלקים בה, ונראה שהם גורסים אלא אימא אף בכרך שדנין והורגין בו, ולשטה הראשונה גורסים אלא אימא בכרך שאין דנים והורגים בו:

    מי שנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסי לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזו ומכיוצא בזו לעתיד לבא ולא יארע בי דבר קלקלה ועון, וכשיצא משם יאמר ברוך שהצילנו מן האור ויראה לי ענין זה שחמי טבריא וכו' וכיוצא בהן:

    הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי אל רופא חנם אתה, וכשיוצא אומר ברוך רופא חנם:

    Meiri on Berakhot 60a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מכלל דכי קנה וחזר וקנה כיון שיש לו כלי אחר שקנה הוא עצמו אינו צריך לברך דאפילו ר' יוחנן לא אמרה אלא מפני הקניה:

    לישנא אחרינא אמרי לה לא שאנו אלא שלא קנה וחזר וקנה כיוצא בזה אבל קנה וחזר וקנה כיוצא בזה והוא עדיין בידו אין צריך לברך:

    ור' יוחנן אמר אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך דעל כל כלי שקונה מחדש הנאתו מתרבית:

    מכלל דכי יש לו כיוצא בו שלא קנאה דברי הכל ואפילו רב הונא מודה דמברך. וקיימא לן כלישנא בתרא וכר' יוחנן דאפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך וכן פסקו התוספות והראב"ד ז"ל. בדר' מאיר גרסינן ויש לו כיוצא בהן אין צריך ובדר' יהודה בין כך ובין כך צריך:

    אלא ר' יוחנן דאמר כמאן דהא ר' יהודה דוקא יש לו קאמר ולא בקנה וחזר וקנה:

    מברך על הרעה מעין הטובה פירוש על רעה שהיא כעין טובה מברכין כמו על רעה גמורה:

    והיכי דמי כגון דשקל בדקא וכו' דהשתא מיהת רעה היא:

    ועל הטובה שהיא כעין רעה נמי מברך הטוב והמטיב דאף על גב דמסתפי דילמא שמעי ושקלי לה מיניה השתא מיהת טובה היא - ואיכא נוסחי דכתיב בהו במתניתין מברך על הרעה מעין על הטובה וכו' והצועק על מה שעבר. ואכולהו קאמר הרי זו תפלת שוא שאם בירך על הרעה כמו שמברך על הטובה (וכו' והצועק) דהיינו הטוב והמטיב והיכי דמי בשקל בדקא הרי זו תפלת שוא:

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Berakhot 60a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כח דהתירא כו' עי' רש"ל פסחים ק"ב ע"א ד"ה להודיעך כחו ועי' א"ר סי' כב:

    שם כל היכי דדרשת להאי קרא כעין זה לקמן סג ע"א:

    רש"י ד"ה שלא יהא סנדל שלא תתעבר. עי' נדה דף כה ע"ב תוס' ד"ה קמ"ל:

    Gilyon HaShas on Berakhot 60a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה, הֵיכִי דָּמִי? כְּגוֹן דְּשָׁקִיל בִּידְקָא בְּאַרְעֵיהּ. נראה לי בס"ד לכך אחר אותיות רָעָה יש שפ"ו [386] מספר ישולם [386], רצונו לומר משכחת לה 'אחר שתגיע לו רעה להיות לו נזק, ישולם נזקו' דפסקא שירטון, ואחר טּוֹבָה יש אותיות גוז"י דמשכחת לה 'אחר שהגיעה לו הטובה גזזו לה עיניה', דשמע מלכא ושקיל לה וגוזי מלשון (תהילים עא, ו) מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ, (ירמיהו ז, כט) גָּזִּי נִזְרֵךְ, ובשם רבינו האר"י ז"ל כתבו המפרשים דמפרש בזה הכתוב (תהלים לב, ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ, פירוש החסיד יתפלל שתזמין לו מציאה שהוא טוב בהווה, אף על פי שאפשר שיהיה לו רע להבא דשקל לה מלכא, אך לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים שהוא רע בהווה יתפלל אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ, אף על פי שהתכלית יהיה טוב דמסקא שירטון עד כאן דבריו וש"י.

    מִשְׁנָה הַצּוֹעֵק עַל מַה שֶּׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. יש להקשות למאי נקיט שני אופנים דסגי בחדא? ונראה לי בס"ד דאי נקיט מְעֻבֶּרֶת בלבד הוה אמינא הוי תְּפִלַּת שָׁוְא מפני שהוא מפרש שתלד זכר ואולי העובר הוא נקבה, מה שאין כן בצווחה אינו מזכיר צווחה בתפלתו, אלא אמר שֶׁלֹּא יְהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי, ואפשר בכהאי גוונא לא הוי תְּפִלַּת שָׁוְא, ואי נקיט צְוָחָה בלבד הוה אמינא אף על גב דלא הזכיר צְוָחָה סתמו כפירושו דעל צְוָחָה ששמע קאמר תפלה זו, ודילמא האי צְוָחָה ששמע היא כבר בתוך ביתו, מה שאין כן מְעֻבֶּרֶת לא קאמר שיהיה עובר זה זכר, אלא אמר "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר" ואפשר לפרש תפלה זו לאו על עיבור זה הוא מתפלל אלא על עיבור שתתעבר אחרי זה. ומה שאמר לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ נראה לי בס"ד, על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל לאה בחינת עצם לכך היא דינא קשיא, ורחל בחינת בשר לכך היא דינא רפיא, ולזה אמר אשמעינן בזה רבותא שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ, שאף על פי שהיא בחינת עצם דינא קשיא דנה דין זה לזכות את אחותה בו.

    מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר אָמַר מֻבְטָח אֲנִי שֶׁאֵין זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי. מקשים והלא הלל עניו סגי הוה ואיך אומר דברים אלו שנראין דברי יוהרא חס וחלילה? ונראה לי בס"ד דהגוף נקרא בַּיִת, כמו שנאמר (קהלת יב, ג) בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וחלק הנפשיי עומד בְּתוֹךְ הַבַּיִת שהוא 'הגוף', והלל אומר מֻבְטָח אֲנִי שאין זה הצער של צְוָחָה זו בְּתוֹךְ בֵּיתִי, רצונו לומר אינו נוגע לחלק הנפשיי אפילו אם הוא נוגע אלי, אלא נוגע לחלק הגשמי דוקא. ומה שאמר הַהוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב, נראה לי בס"ד אחר ע"ז ג ' יש פחד, כי עֹז היא הַתּוֹרָה והיא משולשת אוריין תליתאי, יש פחד שתתקיים כמו שיש לו פחד בעבורה.

    אִתְרַחִיש לֵיה נִיסָא קָם עַל עֲמוּדָא חָדֶא נראה לי בס"ד רמזו לו מן השמים זכותו רב והוא לבדו כדאי שיתקיים העולם עליו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על עמוד אחד העולם מתקיים וצדיק שמו, שנאמר (משלי י, כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. והא 'דשזיב מאה וחד' נראה לי בס"ד, היה מספר זה בהשגחה לרמוז כל אלו ניצלו בזכות רבי אבהו ולא בזכותם, והניצול בזכות הצדיק הוא ניצול על פי מדת החסד, אבל הצדיק עצמו ניצול בגבורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק (ישעיהו מו, יב) הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, אלו צדיקים, שכל העולם נזון בצדקה, והם נזונין בזרוע, ולכן הוו מאה וחד כמנין מיכאל [101] שהוא שר החסד.

    כִּי אֵל רוֹפֵא נֶאֱמָן אַתָּה וּרְפוּאָתְךָ אֱמֶת יש להקשות מה ענין אֱמֶת יש ברפואה? ונראה לי בס"ד יש רופא נותן סמנים לחולה וקם מחליו, אך אותם סימנים הזיקו לו בענין אחר שנעשה עקר וכן הנקבה עקרה שלא תוליד, וזה אינו ניכר בשעת הרפואה אלא אחרי זה, וכן אפשר שיהיה לו קלקולים אחרים ואינם נכרים לפי שעה, אבל הקב"ה רוֹפֵא נֶאֱמָן הוא שרפואתו אֱמֶת! כלומר אמיתית שאינה עושה קלקול בדבר אחר כלל.

    וְרַפֹּא יְרַפֵּא מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת קשא למאי אצטריך לכפול הלשון ד'וְרַפֹּא יְרַפֵּא'? ונראה לי בס"ד מעשה בשני חכמי ישראל היו מהלכין בדרך, וראו לפניהם א' מוכה שחין מצטער מאד, אמרו לו עשה סם פלוני ופלוני ותתרפא, והיה אדם אחר הולך אחריהם נושא קופה תרמוסין מבושלים למכור, אמר להם אתם החכמים נכנסים בעניינים שאינם שלכם, ומימי לא ראיתי חכם מרפא כי החכם עסקו בתורה ומה לו אצל רפואות?! ועוד איך אתם דוחקים לעשות דבר נגד רצון הבורא, שהקב"ה נתן לו צרעת, לזה ואתם רוצים להסירה ממנו?! אמרו לו החכם מחוכם בכל דבר ואין זה חידוש, ועוד מה אתה נושא? אמר להם תרמוסים מבושלים. אמרו לו הקב"ה ברא תרמוסים אלו מרים כלענה, ואתה עברת רצונו ועשית אותם מתוקים?! אמר להם כך דרכו של הקב"ה בורא כמה דברים שהם חסרים ורוצה שהאדם יבא ויתקנם, אמרו לו גם זה נתן לו צרעת ורוצה שהאדם ירפא אותו ממנה! עד כאן. והנה תיקשי למה לא אמרו לו ראיה זו ממה שאמר הכתוב וְרַפֹּא יְרַפֵּא, שהיא ראיה מן התורה, והשיבו לו דבר מסברה? אך נראה דאם יאמרו לו פסוק זה ישיב שהפסוק איירי בחולי הבא לאדם על ידי אדם ולא על ידי שמים, ובזה אני מודה שרשאי אדם לרפאת, לכך אמרו לו דבר על פי הסברה, ובזה יתיישב דקדוק הנזכר, דאם לא היה הכתוב כופל הלשון הייתי מפרש דלא ניתן רשות לרופא לרפאת אלא רק חולי ומכה הבא על ידי אדם, ובפרט דהאי קרא בחבורה הבאה על ידי אדם איירי, לכך כפל הכתוב הלשון וְרַפֹּא יְרַפֵּא לרבות כל דבר, הן הבא על ידי אדם הן הבא על ידי שמים.

    Ben Yehoyada on Berakhot 60a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 60, Amud Aleph, about 823 words in 30 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 30 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “מִכְּלָל דְּכִי קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, דִּבְרֵי הַכֹּל…”

    2. Segment 240 words

      Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ…”

    3. Segment 338 words

      Opens “מֵיתִיבִי: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא…”

    4. Segment 431 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְלִישָּׁנָא קַמָּא — רַב הוּנָא כְּרַבִּי…”

    5. Segment 541 words

      Opens “אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא הַדִּין דִּלְרַבִּי…”

    6. Segment 615 words

      Opens “וְלִיפַּלְגוּ בְּקָנָה וְחָזַר וְקָנָה דְּאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ,…”

    7. Segment 74 words

      Opens “מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כּוּ׳.…”

    8. Segment 820 words

      Opens “הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דִּשְׁקַל בִּדְקָא בְּאַרְעֵיהּ, אַף…”

    9. Segment 93 words

      Opens “וְעַל הַטּוֹבָה כּוּ׳.…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּאַשְׁכַּח מְצִיאָה, אַף עַל…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת וְאָמַר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד…”

    12. Segment 1258 words

      Opens “וְלָא מַהֲנֵי רַחֲמֵי? מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְאַחַר…”

    13. Segment 1354 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מַעֲשֶׂה דְּלֵאָה בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “וּמִי מַהֲנֵי רַחֲמֵי? וְהָאָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ…”

    15. Segment 153 words

      Opens “הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ.…”

    16. Segment 1672 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה בָּא…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה קָא אָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי…”

    18. Segment 1837 words

      Opens “יְהוּדָה בַּר נָתָן הֲוָה שָׁקֵיל וְאָזֵיל בָּתְרֵיהּ…”

    19. Segment 192 words

      Opens “הַנִּכְנָס לִכְרַךְ.…”

    20. Segment 2067 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? — ״יְהִי…”

    21. Segment 2120 words

      Opens “אָמַר רַב מַתְנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְרַךְ…”

    22. Segment 2218 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב מַתְנָא: אֲפִילּוּ בִּכְרַךְ…”

    23. Segment 2333 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ, אוֹמֵר: ״יְהִי…”

    24. Segment 2424 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּלָא…”

    25. Segment 2523 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָאָה — דִּכְתִיב:…”

    26. Segment 2614 words

      Opens “כִּי נָפֵיק מַאי אוֹמֵר? אָמַר רַב אַחָא:…”

    27. Segment 2725 words

      Opens “רַבִּי אֲבָהוּ עָל לְבֵי בָנֵי. אִפְּחִית בֵּי…”

    28. Segment 2834 words

      Opens “דְּאָמַר רַב אַחָא: הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר:…”

    29. Segment 2918 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּתָנֵי…”

    30. Segment 3012 words

      Opens “כִּי קָאֵי מַאי אוֹמֵר? — אָמַר רַב…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Berakhot 60a · Segment 29 — “…הָכִי, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ — מִכָּאן…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Berakhot 60a · Segment 12 — “…מַהֲנֵי רַחֲמֵי? מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Berakhot 60a · Segment 26 — “…מַאי אוֹמֵר? אָמַר רַב אַחָא: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Berakhot 60a · Segment 24 — “אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּלָא לִפְתַּח פּוּמֵּיהּ…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    מִכְּלָל דְּכִי קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

    The Gemara deduces: This proves by inference that if he purchases a new object and then purchases a similar object, everyone agrees that he is not required to recite a blessing, as he has already recited a blessing over the purchase of that type of item.

    וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא קָנָה וְחָזַר וְקָנָה, אֲבָל קָנָה וְחָזַר וְקָנָה — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ קָנָה חָזַר וְקָנָה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מִכְּלָל דְּכִי יֵשׁ לוֹ וְקָנָה — דִּבְרֵי הַכֹּל צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

    Some say a different version of this dispute: Rav Huna said: They only taught that one recites the blessing: Who has given us life, on a new vessel if he did not purchase that item in the past and purchased the item now, for the first time. However, if he purchased that item in the past and purchased the item again, he need not recite a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Even if one purchased that item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. This proves by inference that if one already has a vessel and then purchased similar vessels, everyone agrees that he must recite a blessing.

    מֵיתִיבִי: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, קָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים וְאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

    The Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita : One who built a new house and does not already own a similar house, or purchased new vessels and does not already own similar vessels, must recite a blessing. However, if he already owns a similar one, he need not recite a blessing, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda, on the other hand, says: In either case, he must recite a blessing.

    בִּשְׁלָמָא לְלִישָּׁנָא קַמָּא — רַב הוּנָא כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹחָנָן כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא, בִּשְׁלָמָא רַב הוּנָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּמַאן? לָא כְּרַבִּי מֵאִיר וְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה!

    The Gemara asks: Granted, according to the first version of the dispute between Rav Huna and Rabbi Yoḥanan, one could say that Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and that Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. However, according to the latter version of the dispute, granted, Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but in accordance with whose opinion did Rabbi Yoḥanan state his opinion? His statement is neither in accordance with the opinion of Rabbi Meir nor in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא הַדִּין דִּלְרַבִּי יְהוּדָה קָנָה וְחָזַר וְקָנָה — נָמֵי צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְהָא דְּקָא מִיפַּלְגִי בְּיֵשׁ לוֹ וְקָנָה, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר דַּאֲפִילּוּ קָנָה וְיֵשׁ לוֹ — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְכׇל שֶׁכֵּן קָנָה וְחָזַר וְקָנָה דְּאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

    The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true according to Rabbi Yehuda’s opinion; in a case where one has purchased an item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. The fact that they only disagreed with regard to a case where he already owned similar vessels and he purchased new ones does not indicate that this is their only disagreement. The dispute was presented in this way to convey the far-reaching nature of Rabbi Meir’s opinion ; even in a case where one purchased an item while owning a similar item, he need not recite a blessing; all the more so in a case where he purchased an item and then purchased a similar item again, he need not recite a blessing.

    וְלִיפַּלְגוּ בְּקָנָה וְחָזַר וְקָנָה דְּאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה! כֹּחַ דְּהֶתֵּירָא עֲדִיף לֵיהּ.

    The Gemara asks: And if that is the reason for presenting the dispute in this manner, let them disagree with regard to a case where one purchased an item in the past and then purchased a similar item again, where according to Rabbi Meir one need not recite a blessing, in order to convey the far-reaching nature of Rabbi Yehuda’s opinion; as Rabbi Yehuda requires a blessing in that case. The Gemara responds: The Gemara preferred the version before us in order to demonstrate the extent to which Rabbi Meir was lenient in not requiring a blessing because the strength of leniency is preferable.

    מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כּוּ׳.

    We learned in the mishna: One recites a blessing for the bad that befalls him just as he does for the good. This is to say that one recites the blessing appropriate for the present situation even if it is bad, despite the fact that it may develop into a positive situation in the future.

    הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דִּשְׁקַל בִּדְקָא בְּאַרְעֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּטָבָא הִיא לְדִידֵיהּ, דְּמַסְּקָא אַרְעָא שִׂירְטוֹן וְשָׁבְחָא, הַשְׁתָּא מִיהָא רָעָה הִיא.

    The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where a dam was breached and water flowed onto one’s land, despite the fact that this will ultimately be beneficial for him, for his land will be covered with sediment from the flowing water which will enhance the quality of his soil, it is nonetheless bad at present.

    וְעַל הַטּוֹבָה כּוּ׳.

    One must recite a blessing for the good that befalls him just as for the bad.

    הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּאַשְׁכַּח מְצִיאָה, אַף עַל גַּב דְּרָעָה הִיא לְדִידֵיהּ, דְּאִי שָׁמַע בַּהּ מַלְכָּא שָׁקֵיל לַהּ מִינֵּיהּ, הַשְׁתָּא מִיהָא טוֹבָה הִיא.

    The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where one found a lost object, despite the fact that it is ultimately bad for him because if the king heard about it, he would certainly take it from him. At that time, the law deemed all found objects the property of the king’s treasury and one who did not report such an object would be punished. Nevertheless, it is favorable at present.

    הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת וְאָמַר: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד כּוּ׳״ — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

    We learned in the mishna: One whose wife was pregnant and he said: May it be God’s will that my wife will give birth to a male child, it is a vain prayer.

    וְלָא מַהֲנֵי רַחֲמֵי? מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״: מַאי ״וְאַחַר״? אָמַר רַב: לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ וְאָמְרָה: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, שִׁשָּׁה יָצְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה מִן הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא אֲחוֹתִי רָחֵל כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת, מִיָּד נֶהֶפְכָה לְבַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים.

    Is a prayer in that case ineffective? Rav Yosef raises an objection based on a baraita : It is stated: “And afterwards she bore a daughter, and called her name Dina” (Genesis 30:21). The Gemara asks: What is meant by the addition of the word: Afterwards? What does the verse seek to convey by emphasizing that after the birth of Zebulun she gave birth to Dina? Rav said: After Leah passed judgment on herself and said: Twelve tribes are destined to descend from Jacob, six came from me and four from the maidservants, that is ten, and if this fetus is male, my sister Rachel will not even be the equivalent of one the maidservants; immediately the fetus was transformed into a daughter, as it is stated: And she called her name Dina; meaning she named her after her judgment [din]. The Gemara rejects this: One does not mention miraculous acts to teach general halakha .

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מַעֲשֶׂה דְּלֵאָה בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם הֲוָה. כִּדְתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים — יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעִים יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיְּהֵא זָכָר. מֵאַרְבָּעִים יוֹם וְעַד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים — יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יְהֵא סַנְדָּל. מִשְּׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְעַד שִׁשָּׁה — יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יְהֵא נֵפֶל. מִשִּׁשָּׁה וְעַד תִּשְׁעָה — יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיֵּצֵא בְּשָׁלוֹם.

    The Gemara introduces an alternative explanation: And if you wish, say instead that the story of Leah and her prayer with regard to the fetus was within forty days of conception. As it was taught in a baraita : During the first three days after intercourse, one should pray that the seed not putrefy, that it will fertilize the egg and develop into a fetus. From the third day until the fortieth, one should pray that it will be male. From the fortieth day until three months, one should pray that it will not be deformed, in the shape of a flat fish, as when the fetus does not develop it assumes a shape somewhat similar to a flat sandal fish. From the third month until the sixth, one should pray that it will not be stillborn. And from the sixth month until the ninth, one should pray that it will be emerge safely. Therefore, during the first forty days from conception, one may still pray to affect the gender of the fetus.

    וּמִי מַהֲנֵי רַחֲמֵי? וְהָאָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי: אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה — יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה — יוֹלֶדֶת זָכָר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר״! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁהִזְרִיעוּ שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת.

    The Gemara asks: Is prayer effective for that purpose? Didn’t Rav Yitzḥak, son of Rav Ami, say: The tradition teaches that the gender of the fetus is determined at the moment of conception. If the man emits seed first, his wife gives birth to a female; if the woman emits seed first, she gives birth to a male, as it is stated: “When a woman emitted seed and bore a male” (Leviticus 12:2). The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where they both emit seed simultaneously. In that case, the gender is undetermined and prayer may be effectual.

    הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ.

    We learned in the mishna: One who was walking along the way and heard a scream from the city, and says: May it be God’s will that this scream will not be from my house, it is a vain prayer.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, אָמַר: מוּבְטָח אֲנִי שֶׁאֵין זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳״. אָמַר רָבָא: כׇּל הֵיכִי דְּדָרְשַׁתְּ לְהַאי קְרָא מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ — מִדְּרִישׁ, מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ — מִדְּרִישׁ: מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְּרִישׁ — ״מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא״, מַה טַּעַם? — ״נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳״. מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְּרִישׁ — ״נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה׳, מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא״.

    The Sages taught: There was an incident involving Hillel the Elder, who was coming on the road when he heard a scream in the city. He said: I am certain that the scream is not coming from my house. And of him, the verse says: “He shall not be afraid of evil tidings; his heart is steadfast, trusting in the Lord” (Psalms 112:7). Rava said: Any way that you interpret this verse, its meaning is clear. It can be interpreted from beginning to end or it can be interpreted from end to beginning. The Gemara explains: It can be interpreted from beginning to end: Why is it that: He shall not be afraid of evil tidings? Because his heart is steadfast, trusting in the Lord. The Gemara continues: And it can be interpreted from end to beginning: One whose heart is steadfast, trusting in the Lord is a person who shall not be afraid of evil tidings.

    הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה קָא אָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשׁוּקָא דְצִיּוֹן. חַזְיֵיהּ דְּקָא מְפַחֵיד. אֲמַר לֵיהּ: חַטָּאָה אַתְּ, דִּכְתִיב: ״פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חֲטָאִים״. אֲמַר לֵיהּ: וְהָכְתִיב ״אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד״! אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב.

    The Gemara relates: This student was once walking after Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, in the marketplace of Zion. Rabbi Yishmael saw that the student was afraid. He said to him: You are a sinner, as it is written: “The transgressors in Zion are afraid, trembling has seized the ungodly” (Isaiah 33:14). The student replied: And is it not written: “Happy is the man that fears always” (Proverbs 28:14)? Rabbi Yishmael said to him: That verse is written with regard to matters of Torah, that one should be afraid lest he forget them. For everything else, one must trust in God.

    יְהוּדָה בַּר נָתָן הֲוָה שָׁקֵיל וְאָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא. אִתְּנַח. אֲמַר לֵיהּ: יִסּוּרִים בָּעֵי הַהוּא גַּבְרָא לְאֵתוּיֵי אַנַּפְשֵׁיהּ? דִּכְתִיב: ״כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי״! וְהָא כְּתִיב: ״אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד״! הָהוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב.

    In a similar vein, the Gemara relates: Yehuda bar Natan was coming and going after Rav Hamnuna. Yehuda bar Natan sighed; Rav Hamnuna said to him: Do you wish to bring suffering upon yourself; as it is stated: “For that which I did fear is come upon me, and that which I was afraid of has overtaken me” (Job 3:25)? He responded: Is it not said: “Happy is the man who fears always”? Rav Hamnuna answered: That verse is written with regard to matters of Torah.

    הַנִּכְנָס לִכְרַךְ.

    We learned in the mishna: One who enters a large city recites two prayers; Ben Azzai says he recites four prayers.

    תָּנוּ רַבָּנַן: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? — ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם״. נִכְנַס, אוֹמֵר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם״. בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם״. יָצָא, אוֹמֵר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם, כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ״.

    The Sages taught the details of Ben Azzai’s teaching in a baraita : Upon his entrance to the city what does he recite? May it be Your will, O Lord my God, that You bring me into this city to peace. After he entered the city, he recites: I thank You, O Lord my God , that You brought me into this city to peace. When he seeks to leave the city, he recites: May it be Your will, O Lord my God and God of my ancestors, that You take me out of this city to peace. After he left, he recites: I give thanks before You, O Lord my God, that You took me out of this city to peace; and just as You took me out to peace, so too lead me to peace, support me to peace, direct my steps to peace, and rescue me from the hand of any enemy or those lying in ambush along the way.

    אָמַר רַב מַתְנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְרַךְ שֶׁאֵין דָּנִין וְהוֹרְגִין בּוֹ, אֲבָל בִּכְרַךְ שֶׁדָּנִין וְהוֹרְגִין בּוֹ — לֵית לַן בַּהּ.

    Rav Mattana said: This was taught only with regard to a city where criminals are not tried and executed, as in a place like that he may be killed without trial. However, in a city where criminals are tried and executed, these prayers do not apply, as if one is not guilty he will not be harmed.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב מַתְנָא: אֲפִילּוּ בִּכְרַךְ שֶׁדָּנִין וְהוֹרְגִין בּוֹ, זִימְנִין דְּלָא מִתְרְמֵי לֵיהּ אִינָשׁ דְּיָלֵיף לֵיהּ זְכוּתָא.

    Some say that Rav Mattana said the opposite: Even in a city where criminals are tried and executed one must pray for mercy, as sometimes he may not encounter a person who will plead in his favor.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ, אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁתַּצִּילֵנִי מִזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְאַל יֶאֱרַע בִּי דְּבַר קַלְקָלָה וְעָוֹן. וְאִם יֶאֱרַע בִּי דְּבַר קַלְקָלָה וְעָוֹן — תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי״.

    The Sages taught: One who enters a Roman bathhouse, where a fire burns beneath the pool of water used for bathing, and where there is the risk of collapse, says: May it be Your will, O Lord my God, that you save me from this and similar matters, and do not let ruin or iniquity befall me, and if ruin or iniquity does befall me, let my death be atonement for all of my transgressions.

    אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּלָא לִפְתַּח פּוּמֵּיהּ לְשָׂטָן. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵי: לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח אָדָם פִּיו לַשָּׂטָן.

    Abaye said: One should not say: If ruin befalls me, so as not to open his mouth to Satan and provoke him. As Rabbi Shimon ben Lakish said and as it was taught in a baraita in the name of Rabbi Yosei: One should never open his mouth to Satan by raising, at his own initiative, the possibility of mishap or death.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָאָה — דִּכְתִיב: ״כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ״, מַאי אַהְדַּר לְהוּ נָבִיא — ״שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳ קְצִינֵי סְדֹם וְגוֹ׳״.

    Rav Yosef said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “We should have almost been as Sodom, we should have been like unto Gomorrah” (Isaiah 1:9), after which what did the prophet reply to them? “Hear the word of the Lord, rulers of Sodom; give ear unto the law of our God, people of Gomorrah” (Isaiah 1:10). After the analogy to Sodom was raised, it was realized.

    כִּי נָפֵיק מַאי אוֹמֵר? אָמַר רַב אַחָא: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִן הָאוּר״.

    Returning to the subject of the Roman bathhouse, the Gemara asks: When he emerges from the bathhouse, what does he say? Rav Aḥa said: I give thanks to You, Lord, that You saved me from the fire.

    רַבִּי אֲבָהוּ עָל לְבֵי בָנֵי. אִפְּחִית בֵּי בָנֵי מִתּוּתֵיהּ, אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא קָם עַל עַמּוּדָא, שֵׁזִיב מְאָה וְחַד גַּבְרֵי בְּחַד אֵבְרֵיהּ. אֲמַר: הַיְינוּ דְּרַב אַחָא.

    The Gemara relates: Rabbi Abbahu entered a bathhouse when the bathhouse floor collapsed beneath him and a miracle transpired on his behalf. He stood on a pillar and saved one hundred and one men with one arm. He held one or two people in his arm, with others holding on them and so on, so that all were saved. He said: This is confirmation of the statement of Rav Aḥa, who said that one should offer thanks upon leaving the bathhouse safely.

    דְּאָמַר רַב אַחָא: הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה, וּתְרַפְּאֵנִי. כִּי אֵל רוֹפֵא נֶאֱמָן אָתָּה וּרְפוּאָתְךָ אֱמֶת, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְרַפּאוֹת אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ״.

    As Rav Aḥa said: One who enters to let blood says: May it be Your will, O Lord my God, that this enterprise be for healing and that You should heal me. As You are a faithful God of healing and Your healing is truth. Because it is not the way of people to heal, but they have become accustomed. Rav Aḥa is saying that people should not practice medicine as they lack the ability to heal; rather, healing should be left to God.

    אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ — מִכָּאן שֶׁנִּיתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת.

    Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that from the verse, “And shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal. The practice of medicine is in accordance with the will of God.

    כִּי קָאֵי מַאי אוֹמֵר? — אָמַר רַב אַחָא: ״בָּרוּךְ … רוֹפֵא חִנָּם״.

    As for bloodletting, the Gemara asks: When one stands after having let blood, what does he say? Rav Aḥa said: He recites in gratitude: Blessed…Who heals without payment.