Berakhot 59b

בתקופתה מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש:

אימת הוי אחמה בתקופתה קאי:

כל כ"ח שנים של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד':

באורתא דתלת נגהי ד' שהעריב שמשו של ג' בשבת ויתחיל ליל ד':

נגהי ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי:

שבתאי שם שעה ראשונה של ליל ד' שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב' צדק. תחלת ליל ג' נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה' חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש ותקופה מושכת מחברתה ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד' שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב"ז הגא"ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד':

אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת:

והאידנא דשניוה פרסאי מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת:

WHO IS GOOD AND DOES GOOD When changing the wine that one is drinking, he recites blessed are you Hashem our G-d king of the universe who is good and does good. Theoretically, one could be required to say this b’rochoh upon any food item. Tosfos tells is that this is not so. However, upon changing bread and upon changing meat we do not recite “He is good and does good”. For only upon wine that has two unique characteristics that it satiates and causes one to rejoice we recite “He is good and does good”, but upon meat and bread we do not recite that b’rochoh. What type of change requires the recital of “He is good and does good”? And Rashbam explained in Arvay P’sochim (P’sochim 101a), that it is only when the second wine is superior to the first that we recite the b’rochoh “He is good and does good”, but if the second wine is the equal to the first we do not recite the b’rochoh. And so it appears in Yerushalmee in perek Kaitzad M’vorchin: R’ Abo son of Rav Huno said: one must recite the b’rochoh “He is good and does good” when one is drinking new wine and changes to old wine, which is better than new wine. Upon a change in wine he need not recite this b’rochoh. Upon a change in place he must recite a b’rochoh, that “He created the fruit of the vine”. Removal of intent to continue drinking is the equivalent of a change in place and one must again recite the b’rochoh “He created the fruit of the vine”. Rashbam’s opinion is not universally held. His brother Rabainu Tam disagrees. And Rabainu Tam explained that even if the last wine is not better than the first one must recite the b’rochoh “He is good and does good”, as long as the change for the worse is not extreme. And the Yerushalmee concludes: Rebbe, on each barrel that he opened would recite “He is good and does good”. And it appears that he did not care if the second was better than the first or not. It is obvious that he could have opened a better barrel each time only if he planned to do so. The Yerushalmee that simply says he recited a b’rochoh on each barrel seems to be telling us that there was no special plan on Rebbe’s part that the next barrel be better than the first. Rabainu Tam deals with the proof that Rashbam used to prove that the Yerushalmee insists that the second wine be better than the first. Even though it is true that old wine was mentioned second, which seems to indicate that only when one changes to better wine is he required to recite a b’rochoh, we can still say that Rebbe argues with that ruling as we see that he did not care about whether the second wine was better than the first, and we follow Rebbe’s ruling in this matter. How does Rashbam deal with the story of Rebbe who did not care whether the second wine was better than the first? And according to the explanation of Rashbam, he will set up this story of Rebbe that he recited a b’rochoh for each barrel indiscriminately, is speaking of when he was in doubt whether the second wine was better and because of the doubt, he recited the b’rochoh on each barrel because of the possibility that perhaps it was better than the first wine. However, Rabainu Tam explains that the story of Rebbe comes to argue on the Gemara’s previous statement that the second wine must be better as we have explained. There are those who have a totally different view of the Yerushalmee that Rashbam quoted as proof to his position that one is required to recite “He is good and does good” only when changing to a superior wine. And there are those who explain that the statement in Yerushalmee, about changing wines from new to old wine is speaking of the b’rochoh “He who created the fruit of the vine”, just as the following statement about change of place is discussing the b’rochoh “He who created the fruit of the vine”. However, we do not find this notion of reciting a second b’rochoh of “He who created the fruit of the vine” when changing wines in our Gemara, Talmud Bavli.

על הגשמי' ועל בשורו' טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב גרסי' בגמ' דבני מערבא מה ראו לסמוך בשורות טובות לירידת גשמים ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו' ועיקרה בבראשית דר' אושעיא והכין אמר התם מה שמועה ב' הטוב והמטיב:

אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו הגאונים ז"ל פירשו דארוב ההודאות ואל ההודאות קאי, כלומר דנימא רוב ההודאות אל ההודאות כמו שאנו אומרין בחתימת ישתבח. ואיכא מאן דמפרש דאדרב יהודה ואדרבי יוחנן קאי, כלומר מתחיל מודים אנחנו לך כרב יהודה ומסיים בה כרבי יוחנן דאמר ואילו פינו וכו'. ואינו מחוור בעיני כלל, דאף ר' יוחנן הכי הוי אמר דהא ר' יוחנן אוסופי מוסיף ומסיים בה הכין, וכדאמרין ורבי יוחנן מסיים בה הכי ואלו פינו וכו', ולעולם רב פפא לא אמר הלכך נימרינהו לתרוייהו אלא במה שיש מחלוקת שזה אומר כך וזה אומר אינו כך אלא כך, והוא אומר נאמר כזה וכזה, אבל הכא לא הוי למימר הכין, אלא הלכך נימא כר' יוחנן, או רב פפא אמר הלכה כר' יוחנן.

אלא אידי ואידי דחזי מיחזי אפשר לומר דמכל מקום היכי דשמע ולא חזא מברך הטוב והמטיב כפירוקא קמא, וכדתנן (נד, א) על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, דהשתא אפשר לתרוצא בתירוצא אחרינא, היינו משום דאלו מתניתין בשמע משמע פשיטא דהטוב והמטיב מברך, וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות, דאלמא מילתא פשיטא היא דבשמע משמע מברך הטוב והמטיב, אבל לפירוקא בתרא דאמרינן הא דאיכא אחרינא (בתריה) [בהדיה] הא דלית להו אחריני (בתריה) [בהדיה] הוא דמחדית דאפילו אבשורות טובות לא מברך הטוב והמטיב אלא בדאיכא שותפא בהדיה.

והא דאמרינן הא דאית להו לאחריני בהדיה. הרב אלפסי ז"ל פירשה דאית להו לאחריני שותפתא בההיא ארעא בהדיה. ואינו נכון, דעל שתוף הטובה הוא מברך הטוב והמטיב, והלכך כיון שיש שתוף לעולם עמו בטובת הגשמים שהמטר יורד בשדות אחרים אף הוא מברך הטוב והמטיב שהוא וכל העולם שותפין באותה טובה. וכן נראה מאמרו לו מת אביו והוא יורשו דקאמרינן בדאית ליה אחי, והתם ודאי אפילו בדפקיד האב והניח שדות מוחלקות לזה ולזה. והא דאית להו לאחריני בהדיה לא קאי אגשמים, דהתם לעולם אית להו לאחריני בהדיה אלא אמאי דאקשינן והתנן בית חדש וכו' קאי, כלומר לא תיקשי לך מירידת גשמים בדאית ליה לדידיה ארעא או בנה בית חדש, דקצבו של דבר כך הוא דכל טובה דאית להו לאחריני בהדי הטוב והמטיב, הא דלית להו אחריני בהדיה שהחיינו.

שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הוא הטוב והמטיב, ואסיקנא דוקא בדאיכא בני חבורא דשתו בהדיה, והוא הדין אשתו ובניו. והא דמברך על שינוי יין בין דבתרא עדיף מקמא בין דקמא עדיף מבתרא, דאינו מברך אלא ארבוי היין, כרבי דהוה מברך אכל חביתא וחביתא. אבל רבנו שלמה ז"ל כתב: שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון. והראשון נראה עיקר.

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים ירושלמי (ה"ג): לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים חדשים הן לו. וכתב הראב"ד ז"ל דחדשים דנקט למעוטי מכרן וחזר וקנה אותן, כמו שאמרו (סוטה מב, א) באשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאינו חוזר עליה מעורכי המלחמה. וברכה זו מברך אותה משעת קניה אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן, שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן או בבניינן, כדרך שהוא מברך על הגשמים משעת ירידתן אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם: קנה אומר שהחיינו, ניתן לו במתנה אומר ברוך הטוב והמטיב, לבש אומר ברוך מלביש ערומים. ואע"פ שיש בירושלמי זה קצת שאין נראה כן מן הגמרא, שאין חלוק בגמרין בין קונה לבין שנתן לו במתנה, אלא בין היכא דאית ליה שותפא לדלית ליה שותפא. וכן דעת הראב"ד ז"ל.

אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר' יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור' יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר' יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי, לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומ"מ תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו':

אי בעית אידי ואידי דחזא מחזא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא לדידיה הא דלית ליה ארעא לדידיה. אית ליה ארעא הטוב והמטיב לית ליה מודים אנחנו לך. ומיהו כל היכא דשמע משמע מברך הטוב והמטיב דהיינו על בשורות טובות דלא נדי מאוקימתא דמעיקרא אלא משום דהיינו על בשורות טובות אבל ודאי פשיטא מילתא דמברך על הגשמים כדשמע הטוב והמטיב:

וכל היכא דאית ליה ארעא לדידיה הטוב והמטיב מברך וכו' והתנן וכו' אלמא אהנאתיה דנפשיה שהחיינו מברך וה"נ דכותה היא:

ה"נ הא דלית ליה שותפא בהדיה כלל כדתניא קצרו של דבר על שלו וכו'. הילכך גבי גשמים לעולם חשיב כדאית ליה שותפא שהכל שותפין באותה הנאה שהרי המטר יורד אף בשדות אחרים ומש"ה מברך הטוב והמטיב וכן נמי גבי מת אביו וירשו דאוקי בדאית ליה אחי דירתי בהדיה אפי' כשהניח אביו שדות מוחלקות עסקינן ואפ"ה קאמר הטוב והמטיב כיון דבעיקר אותה טובה יש לו בה שותפין הילכך לעולם לא משכחת לה בגשמים שיברך שהחייט וכן עיקר. אישתכח השתא גבי גשמים אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב חזא מחזא ולית ליה ארעא לדידיה ואלו פינו מלא וכו' שמע משמע בין אית ליה ארעא בין לית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב דהא מתמהינן ואמרינן שמע משמע היינו בשורות טובות ולא משוי הפרישא בין אית ליה ארעא ללית ליה דמ"מ כל גבי גשמים לכל אחד יש בהם תועלת ואיפשר דכל דלית ליה ארעא לדידיה לא מברך הטוב והמטיב דכיון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב דלית ליה ואלו פינו כו' ואפי' בדשמע מברך ואלו פינו וכן נראה מן הרב אלפסי ז"ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע וכן הרמב"ם ז"ל. ונראה דדוקא דאתא טובא כדאמר אידי ואידי דאתא טובא. ומודים אנחנו לך פשיטא דליתה אלא בדאתא טובא כדאמרינן כדי שיצא חתן לקראת כלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וא"ת והא אמרינן בתענית דהלל הגדול צריך למימר והיכי סגי בהנך ברכות יש לומר התם כשהתענו עליהם הכא בשלא התענו ומדאמרינן דעל שלו אומר שהחיינו משמע דליכא הטוב והמטיב ומש"ה אקשינן ממת אביו וירשו דמברך הטוב והמטיב. ואסיקנא דלעולם ליכא הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחריני חלק באותה טובה בהדיה וכי מברכינן אשינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחר דשתי בהדיה וה"ה לאשתו ובניו הא לאו הכי לא מברך מידי ולא שייך שהחיינו גבי יין כלל:

ושינוי יין פירש"י ז"ל יין אחר טוב מן הראשון ור"ת ז"ל סובר אפי' גרוע דעל רבוי הטובה הוא מברך הטוב והמטיב. ובירושלמי פ' כיצד מברכין נמי אמרינן רבי על כל חבית שהיה פותח היה אומר הטוב והמטיב. ואעפ"י שעדיין אינו יודע אם טוב הוא אם לאו [וכן כשבא] לו רבוי יין בסעודה על דעת לשתות אעפ"י שאינו שותה עכשו לאלתר. וכתב הראב"ד ז"ל בפ' כיצד דה"ה לפת יפה מן הראשונה ועל כל משקה טוב מן הראשון מברך הטוב והמטיב וכן דעתו בבירך על היין ובאו לו משקין אחרים. אבל בתוספות כתבו בפירוש דבפת ליכא הטוב והמטיב:

שינוי מקום צריך לברך פירש בירושלמי פ' כיצד אפי' התחיל לאכול בצד מזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לברך לכתחלה:

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו פירוש לאו דוקא חדשים דה"ה לקונה שחקים דחדשים הם לו ונקט חדשים לאפוקי מכרה וקנאה וכדאמרינן נמי גבי עורכי המלחמה כי יקח איש אשה חדשה למעוטי גרשה והחזירה והכי איתא בהדיא בירושלמי. וברכה זו יש אומרים שאינו מברך אותה עד שישתמש בדבר עד שידור בבית וילבוש הכלים:

הכי גרסינן אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך מפני שהנאתו מועטת. ור' יוחנן אמר אפילו יש לו צריך לברך. דאעפ"י שיש לו בירושה מ"מ הנאתו גדולה על אלו שהוא קונה. מכלל דכי קנה וחזר וקנה כיון שיש לו כלי אחר שקנה הוא עצמו אינו צריך לברך דאפי' ר' יוחנן לא אמרה אלא מפני הקניה. לישנא אחרינא אמרי לה לא שאנו אלא שלא קנה וחזר וקנה כיוצא בזה אבל קנה וחזר וקנה כיוצא בזה והוא עדיין בידו אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' קנה וחזר וקנה צריך לברך דעל כל כלי שקונה מחדש הנאתו מתרבית. מכלל דכי יש לו כיוצא בו שלא קנאה דברי הכל ואפי' רב הונא מודה דמברך. וקיי"ל כלישנא בתרא וכר' יוחנן דאפי' קנה וחזר וקנה צריך לברך וכן פסקו התוספות והראב"ד ז"ל. בדר' מאיר גרסינן ויש לו כיוצא בהן אין צריך ובדר' יהודה בין כך ובין כך צריך: אלא ר' יוחנן דאמר כמאן. דהאר' יהודה דוקא יש לו קאמר ולא בקנה וחזר וקנה:

הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה כוכבים במשמרותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, וענין חמה בתקופתה הוא שרואה ביום תקופת ניסן של תחלת מחזור של כ"ח שנה והוא הנקרא מחזור גדול שבשעה זו ר"ל בסוף מחזור גדול חמה חוזרת לנקודה ראשונה שבה נתלו המאורות מתחלה והוא בתחלת ליל ד' והדבר ידוע שבכל ד' תקופות מג' לג' חדשים וכל תקופה נדחית אחר חברתה ז' שעות ומחצה, נמצאת דחייתה בכל שנה ל' שעות ונמצאת לד' שנים שהוא מחזור קטן של שמש ק"כ שעות שהם ה' ימים ונקרא מחזור קטן מפני שבכל מד' שנים לד' שנים באה תקופתו בתחלת הלילה ואם תחשוב שהיא באה תחלה בתחלת מהלך שבתאי שהוא משמש בתחלת רביעי, ותדע חשבון כצנ"ש חל"ם ראשי לילות וחל"ם כשנ"ץ לראשי ימים, וסדור מהלכן כל"ש צמח"ן יעלה בידך חשבון זה במכוון ומחזור גדול של כ"ח שנים יש בו ז' מחזורים קטנים ואם הראשון היתה בנקודתה בתחלת ד' תחלת השני בתחלת יום ב' ושלישי בתחלת יום ז' ורביעי בתחלת יום ה' וחמשי בתחלת יום ג' וששי בתחלת יום א', ושביעי בתחלת יום ו', ושמיני שהוא סוף כ"ח בתחלת יום ד' שהיא הנקודה הראשונה, וי"מ בתקופתה בבהירותה, וענין לבנה בתקופתה כשחוזרת בכל חדש וחדש בנקודתה לתחלת מזל טלה שאינו נוטה עדיין לצפון או לדברים וכוכבים במשמרותם כשהשלימו כל כוכב מה' כוכבים הנשארים מהלכן, וחזרו כנגד תחלת מזל טלה למי שמכיר את דרכיהן ומזלות בעתם הוא בנקודה שטלה עולה מצד המזרח שהוא המצוייר בשכל בראש העגלה:

המשנה הרביעית על הגשמים וכו' זהו ענין המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן, מה שאמר במשנה זו שעל הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב דרכים חלוקות יש בה, ופסק הדברים כך הוא ירדו גשמים ויש לו לזה קרקע שמקבל תועלת בגשמים אלו ואין לו שותף באותו קרקע אלא שהוא שלו לבדו מברך שהחיינו ואם אין לו קרקע לבדואלא שיש לו קרקע בשתוף אחרים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו קרקע כלל לא ביחוד ולא בשתוף מברך מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה וכו', אין אנו מספיקים וכו', על הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו בא"י אל ההודאות, ואע"פ שהוזכר בגמ' רוב ההודאות והק' בה רוב ההודאות ולא כל ההודאות ותירץ בה אלא אימא אל ההודאות, ואמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרויהו, לא על רוב ההודאות ואל ההודאות אמרה, שמאחר שהוא אומר אל ההודאות רוב ההודאות מה טיבו אלא שהוא חוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך וכו' ור' יוחנן מסיים בה ואלו פינו וכו' ועל אלואמר נימרינהו לתרוויהו וי"מ רוב ההודאות ואל ההודאות, ואע"פ שהסוגיא מוכחת כן שאין לומר נימרינהו לתרוייהו אלא במה שיש בו מחלוקת מ"מ הדברים זרים, ויש גורסים נימרינהו לכלהו, ומפרשים כפי' הראשון, וי"מ נמרינהו לתרוייהו רוב ההודאות ואל התשבחות, וכן י"מ אל ההודאות ברוב ההודאות, ופירושו בחשיבות ההודאות כלומר בהודאות נכבדות ומשובחות, ויש לפרש רוב כמו תאר על גזרת לחם חום, ופי' נמרינהו לתרוייהו כלומ ולא כמו שאתה מבין רוב ההודאות ולא כל ההודאות אלא שהוא תואר כמו רוב ההודעות:

היה לו קרקע בשתוף, יש מי שאומר שאם אין השותפים במקום אחד אין אחד מהם מברך הטוב והמטיב, לא היה הוא במקום שהגשמים יורדים אלא שנתבשר מפי השמועה שירדו גשמים במקומו הרי הוא כשאר בשורות טובות ומברך הטוב והמטיב, דברים אלו כלן יראה דוקא בגשמים שמגיע מהם הנאה ותועלת, יש מחדשים בסוגיא זו במה שתירצו בה הא דאיכא אחריני בהדיא הד דליכא וכו', אינו חוזר על הגשמים אלא על בנה בית חדש וכלים חדשים אבל הגשמים הרי תועלת מגיע לכל העולם ועל כל פנים איכא אחריני בהדיה, ואין בהם שהחיינו לעולם ודומיא דמת אביו והוא יורשו דאי איכא אחי מברך הטוב והמטיב אך בשהניח להם שדות מחלקות:

מאימתי מברך על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה ר"ל שבשטיפת המים יורדת נופלת על המים ומבעבעתה:

אחר שביארנו שעל טובה הבאה לו בשתוף מברך הטוב והמטיב ועל הבאה בייחוד מברך שהחיינו אמרו לו מת אביו והוא יורשו מברך על מיתתו דיין האמת ועל ירושתו אם יש לו אחים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו אחים מברך שהחיינו, אמרו לו ילדה אשתו זכר הואיל ואף אשתו נהנית בזה מברך הטוב והמטיב:

היו בסעודה ובא להם שנוי יין הואיל ויש שם בני חבורה או אשתו ובניו מברך הטוב והמטיב ואם אין אדם עמו אינו מברך כלום, היה יין הראשון חדש ר"ל תוך מ' יום והשני ישן יתבאר בתלמוד המערב שמברך על השני ב"פ הגפן והטוב והמטיב, יש מי שאומר וכן אף בשנוי פת שצריך לברך הטוב והמטיב, וחכמים הצרפתים חולקים בכך הואיל ותקונו ביד אדם:

ברכה זו של שנוי יין אחרוני הרבנים פי' בה שאף אם היה השני פחות מהראשון מברך הטוב והמטיב של השפעת הטוב הוא מברך, ומביאים ראיה ממה שאמרו על ר' אכל חביתא וחביתא מברך וודאי אי אפשר לכל החביות להיות זו אחר זו מעולה משלפניה, ויש חולקים בדבר וזוה שהביאוה ממה שאמרו אכל חביתא וחביתא וכו' פירושו אכל חביתא שהיא מעולה מחברתה ועל הרוב כל שאדם בא משולי חבית להתחלתה ודאי מעולה הוא מן האחר וכן נראה לי, הביאו לו שכר וכבר ברכו על היין שנפטר השכר בברכתו יש אומר שאף על זה מברך הטוב והמטיב ואין הדברים נראין, שכר ואחר כך יין הואיל ואין ברכת שכר פוטרת את של יין יש אומר שאין מברך הטוב והמטיב על היין, וכן יראה לי (חסר):

צריך שתדע שזה שביארנו שהבונה בית אומר שהחיינו לא סוף דבר בבונה בית חדש אלא אף בקונה בית ישן הואיל וחדש הוא לו, וכן בקנה כלים לאו דוקא חדשים אלא אפילו ישנים הואיל וחדשים הם לו, וכן פי' בתלמוד המערב, ונסח דבריהם לא סוף דבר חדשים אלא אפילו הם שחקים חדשים הם לו, וכתבו גדולי המפרשים שלא תפס לשון חדשים אלא ללמד שמ"מ היו כלים אלו שלו ומכרן ואחר כך חזר ולקחן אין כאן ברכה ודוגמת מה שאמרו בעורכי מלחמה אשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאין חזור עליה אבל אם לא היו כלים אלו או בית זה שלו אלא שלקחן הן חדשים הן ישנים מברך, ולפי מה שיתבאר בגמ' אפילו יש לו כיוצא בהן ולא סוף דבר שיש לו כיוצא בהם מתורת ירושה וחזר וקנה לו כיוצא בהן מברך שהחיינו, והנסחא המיושרת בגמ' אמר רב הונא לא שאין לו כיוצא בהן ר"ל מתורת ירושה אבל אם יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפילו יש לו כיוצא בהן מברך מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך:

בד"ה הטוב כו' דרבי בא לחלוק כדפי' כו' עכ"ל:

בד"ה ורבי יוחנן כו' חדשים הן לו כו' נתן לו אומר הטוב וכו' וצ"ע כו' כצ"ל ועיין ברא"ש ליישב בזה וק"ל:

(כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם והראב"ד ז"ל גריס כוכבים כסדרן ומזלות במסלותם):

ואסיקנא דלא מברך אנהרות עושה בראשית אלא במה שידוע שלא נשתנה מברייתו:

אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר' יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור' יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר' יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי. לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר. וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומכל מקום תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל. ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו':

בכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרתי להעיר על מה שהקשה רבינו לעיל (ברכות דף נ"ט ע"ב) על הך דרוב ההודאות ואל ההודאות דלמה נזכיר רוב ההודאות ועוד כיון דרבא דחי לה להך דרוב ההודאות למה נימרינהו. עיין תלמיד רבינו יונה שיישב הדבר בטוב טעם ודעת וז"ל: ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות. נראה למורי שהטעם שהוצרכו שניהם מפני שאם היה אומר רוב הודאות בלבד היינו אומרים מרובן אבל לא מכולן כדאמרינן ורצוי לרוב אחיו ולא כל אחיו לפיכך הוצרך לומר אל ההודאות להורות שהוא על כולן. ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש זולתו למקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות להורות על הרוב ואל ההודאות להורות על המיעוט הנשאר שלא היה מובן מהלשון הראשון. עד כאן לשון תלמיד רבינו יונה ז"ל. ונתישבו קושיות רבינו דרבא לאו לדחויי לרוב ההודאות אתא אלא דלא סגי בזה לחודיה עד שיאמר גם אל ההודאות:

אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר' יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור' יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר' יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי. לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר. וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומכל מקום תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל. ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו':

אי בעית [אימא] אידי ואידי דחזא מחזא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא לדידיה הא דלית ליה ארעא לדידיה - אית ליה ארעא הטוב והמטיב. לית ליה מודים אנחנו לך. ומיהו כל היכא דשמע משמע מברך הטוב והמטיב דהיינו על בשורות טובות דלא נדי מאוקימתא דמעיקרא אלא משום דהיינו על בשורות טובות אבל ודאי פשיטא מילתא דמברך על הגשמים כדשמע הטוב והמטיב:

וכל היכא דאית ליה ארעא לדידיה הטוב והמטיב מברך וכו' והתנן וכו' אלמא אהנאתיה דנפשיה שהחיינו מברך והכא נמי דכותה היא:

הכי גרסינן הא דלית ליה שותפא בהדיה כלל כדתניא קצרו של דבר על שלו וכו' - הילכך גבי גשמים לעולם חשיב כדאית ליה שותפא שהכל שותפין באותה הנאה שהרי המטר יורד אף בשדות אחרים ומשום הכי מברך הטוב והמטיב. וכן נמי גבי מת אביו וירשו דאוקי בדאית ליה אחי דירתי בהדיה אפילו כשהניח אביו שדות מוחלקות עסקינן ואפילו הכי קאמר הטוב והמטיב כיון דבעיקר אותה טובה יש לו בה שותפין. הילכך לעולם לא משכחת לה בגשמים שיברך שהחיינו וכן עיקר. אישתכח השתא גבי גשמים אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב. חזא מחזא ולית ליה ארעא לדידיה ואילו פינו מלא וכו'. שמע משמע בין אית ליה ארעא בין לית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב דהא מתמהינן ואמרינן שמע משמע היינו בשורות טובות ולא משוי הפרישא בין אית ליה ארעא ללית ליה דמכל מקום כל גבי גשמים לכל אחד יש בהם תועלת. ואיפשר דכל דלית ליה ארעא לדידיה לא מברך הטוב והמטיב דכיון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה. הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב. דלית ליה ואילו פינו וכו' ואפילו בדשמע מברך ואילו פינו. וכן נראה מן הרב אלפסי ז"ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע וכן הרמב"ם ז"ל. ונראה דדוקא דאתא טובא כדאמר אידי ואידי דאתא טובא ומודים אנחנו לך פשיטא דליתה אלא בדאתא טובא כדאמרינן כדי שיצא חתן לקראת כלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וא"ת והא אמרינן בתענית דהלל הגדול צריך למימר והיכי סגי בהנך ברכות. יש לומר התם כשהתענו עליהם הכא בשלא התענו. ומדאמרינן דעל שלו אומר שהחיינו משמע דליכא הטוב והמטיב ומשום הכי אקשינן ממת אביו וירשו דמברך הטוב והמטיב. ואסיקנא דלעולם ליכא הטוב והמטיב אלא בדאיכא לאחריני חלק באותה טובה בהדיה. וכי מברכינן אשינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחר דשתי בהדיה והוא הדין לאשתו ובניו. הא לאו הכי לא מברך מידי ולא שייך שהחיינו גבי יין כלל:

גמ' ואימת הוי אמר אביי בערוך ערך תמה לא היה לו הגירסא ואימת הוי אמר אביי. וע"ש דכתב ב' פירושים על חמה בתקופת':

אָמַר אַבַּיֵי כָּל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִין, וַהֲדַר מַחֲזוֹר. נראה לי בס"ד טעם דמחזור חמה כ"ח שנים, דידוע חמה שורשה בשם הוי"ה ולבנה בשם אדנ"י, וידוע כי בשם הוי"ה יש כ"ח אותיות במילואו ומילוי מילואו.

מַאי 'חִדֶּקֶל'? אָמַר רַב אַשִׁי שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. נראה לי בס"ד כי מלתא ידועה בפי העולם מֵּי חִדֶּקֶל הם זָכָר וּמֵּי פְּרָת נְקֵבָה, וידוע מה שכתוב באדרא [זוהר אדרא רבא קמב:] תאנא בצניעותא דספרא כל דינין דמשתכחין מדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסיפא [-למדנו בספרא דצניאותא שכל הדינים הנמצאים מז"א הם קשים בתחילתם אבל הם נוחים בסופם], וכל דינין דמשתכחין מנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסיפא [-וכל הדינים הנמצאים בנוקבא הם נוחים בתחילתם אבל קשים בסופם], ולפי זה חִדֶּקֶל שהוא בחינת זָכָר לכך נקרא ' חד קל ' דהיינו, חד ברישא וקל בסופא, אבל פְּרָת שהוא נוקבא מימיו סרים ורבים כנקבה שמתעברת וחוזרת ומתעברת, ולכן פְּרָת יצא קודם, וכמו שאמרו בגמרא הוא פְּרָת דמעיקרא שהיה כן לסימן טוב, כי 'בת בתחלה סימן יפה לבנים', וכן היה ענין יציאת בי"ע, דהבריאה שהיא סוד נוקבא יצאה קודם היצירה שהיא סוד זכר, וכמו אמרו רבותינו ז"ל בשער הפסוקים פרשת תזריע בסוד אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה, יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה, יוֹלֶדֶת נְקֵבָה הילכך נולד הבריאה קודם היצירה, יעיין שם, ומאחר דחדקל זכר לכך השותה מימיו יתחכם, כי החכמה מצויה בזכרים, ובנשים אתמר דעתן קלה, ולזה הַאי דַּחֲרִיפֵי בְּנֵי מְחוֹזָא, מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ מַיָא דְּדִגְלַת שהוא חדקל.