Talmud Builders

    Commentary page

    Berakhot 58b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Berakhot 58b

    Berakhot 58b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 682 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ברוך מציב גבול אלמנה כגון בישוב בית שני:

    אומר ברוך דיין האמת דומיא דקטע וקטע בתר דאתיליד הוא:

    אמאי קא מתנחת:

    נפל ליה בתלא שנפל לו ונעשה תל:

    דיו לעבד שיהא כרבו שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה:

    ככלי אובד וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש בפרק אלו מציאות (בבא מציעא ד' כח.) מי שמצא כלי או שום מציאה חייב להכריז שלש רגלים ואם נמצא אחר הסוכות צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג דהיינו י"ב חדש ושוב אין צריך להכריז:

    אשר חלק ושהחיינו דלאחר שלשים יום הוה:

    מחכמתו ליראיו כרב חנינא דחכים טפי:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Berakhot 58b · Sefaria

    Tosafot

    הרואה חבירו אחר שלשים יום אומר שהחיינו אומר ר"י דוקא חבירו החביב עליו אבל בענין אחר לא:

    וילון הוא דמקרע ומחזי נהורא ברקיע לפי הענין משמע דבא רב הונא לתרץ דלא עבר כסלא ולא קאי אמתניתין לפרושי מאי זיקין דהא רב אשי דבתריה קאי אשנויא דלא עבר כסלא ודלא כפירוש רש"י:

    Tosafot on Berakhot 58b · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן וכו' שנינו במס' בכורות בפ' מומין אלו (בכורות דף מה) הכושי והגיחור והלווקן והכיפח והננס כו' פסולין באדם כשרין בבהמה ופרישנא בגמ' כושי אוכמא גיחור סומקא לווקן חיורא כיפח גיבח [שם הגי' גבוה] וכדאמר רב פפא אריכא שמוטא סניא ננס ידוע הוא בלשון חכמים שהוא הקצור בקומה:

    Rav Nissim Gaon on Berakhot 58b · Sefaria

    Ritva

    הרואה את חברו לאחר ל' יום מברך שהחיינו לאחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה מתים. ודוקא חברו החביב לו ונהנה ממנו. אסיקנא דעל כל דבר לקות ושינוי אם הוא ממעי אמו אומר ברוך משנה הבריות ואם לקה אח"כ אומר דיין האמת, וכתב הראב"ד ז"ל נ"ל כל זה על אדם שהוא מצטער עליו דומיא דרואה בריות טובות שיש בהן הנאה לרואה אבל בענין אחר אינו מברך, וכתב שאינו מברך על היפים ועל המכוערים אלא פעם ראשונה ודוקא שלא ראה נאים מהם:

    על הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים וכו' אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. איתמר בירושלמי אם בטורדים דיו בפעם אחת אם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם וגמר לה מחנותו של בשם. וא"ת והא ברואה את הים הגדול בעינן הפסק ל' יום, התם הוא שרואה פעם ראשונה הוא שרואה עכשו אבל הכא דבר מחודש הוא וכל אחד בפני עצמו. וא"ת והא חנותו של בשם הוא הוא שמריח פעם ראשונה וחוזר ומברך התם על הנאתו שהיא עכשו מתחדשת הוא מברך וטורדין היינו שלא נתפזרו העבים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים (בתוספות) [ברא"ש עיי"ש]:

    Ritva on Berakhot 58b · Sefaria

    Meiri

    הרואה את חברו לאחר ל' יום אומר שהחיינו, לאחר י"ב חודש אומר ברוך מחיה המתים שכבר נשתכח מלבו כמת, וגדולי המפרשים כתבוה דוקא שחברו זה חביב עליו והוא נהנה בראייתו:

    הרואה בתי כנסיות של ישראל ביישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבתן אומר ברוך דיין האמת, בתי עובדי האלילים ושאר בעלי האמונות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות והם הנזכרים בתלמוד תמיד בלשון אומות העולם כל שראה אותם ביישוב ובשלוה אומר בית גאים יסח ה' בחורבנן אומר אל נקמות ה':

    כל שרואה בזמן הזה בתי הצדיקים בחורבנן אע"פ שלא נתקנה ברכה על זה ראוי להיות אדם נרעד ומשתומם על כך ומ"מ אין ראוי לו להרבות בצער וראוי לו להעלות על לב שאף בית המקדש חרב ודיו לעבד שהוא כרבו:

    הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להחיותכם ברחמים בא"י מחיה המתים, ואף דבר זה דוקא מל' לל' ומ"מ אם נתחדשו בו מתים יש אומרים שאף בתוך ל' כן, ראה קברי אומות העולם ר"ל של עובדי האלילים על הדרך שהזכרנו אומר בושה אמכם וכו':

    הרואה את הכושי והוא השחור ביותר, ואת הלווקן והוא הלבן ביותר, ואת הגיחור והוא אדמימות הצהוב, ואת הננס והוא הקטן ביותר, ואת הדורניקוס והוא בעל שומות, והפתיראש והוא מעורבב השערות, אומר על כלן ברוך משנה הבריות, ראה חגר וסומא וקטע ומוכה שחין ובהקן אומר ברוך דיין האמת, כתבו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא פעם ראשונה שהוא רואהו, ולי נראה כל שרואהו לפרקים וכן כתבו שלא נאמר כן אלא על אדם שזה הרואה מצטער על שנויו דומיא דרואה בריות טובות שהוא נהנה על ראייתם ואין הדברים נראים לי שראיית הדברים המחדשים אף בלא הנאה ואף בלא צער ראוי לברך עליהם:

    הרואה פיל קוף קיפוף הואיל ודומים לאדם במקצת דברים מברך עליהם ברוך משנה הבריות:

    הרואה אילנות טובות ובריות טובות, אומר ברוך שככה לו בעולמו, ונראה לי דוקא במקום שאין האילנות או הבריות מצויות שיש שם קצת חדוש:

    המשנה השלישית על הזיקין ופרשו בגמ' כוכבא דשביט ועוד פרשו בו ווילון הוא דמקרע וכו', כלומר ראיית אור גדול שנראה כאלו שטח הרקיע נקרע והאור נראה והוא התלהבות האויר:

    Meiri on Berakhot 58b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם חכם הרזים ואמרינן לקמן דהוא הדין אמאן דחכים טובא. אבל הרב אלפסי ז"ל לא הביאה לאותה מימרא מפני שאין חכם מופלג כל כך מצוי בזמן הזה:

    הרואה את חברו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו לאחר שנים עשר חודש מברך ברוך מחיה מתים - ודוקא חברו החביב לו ונהנה ממנו:

    [ו]אסיקנא דעל כל דבר לקות ושינוי אם הוא ממעי אמו אומר ברוך משנה הבריות ואם לקה אחר כך אומר דיין האמת. וכתב הראב"ד ז"ל נראה לי כל זה על אדם שהוא מצטער עליו דומיא דרואה בריות טובות שיש בהן הנאה לרואה אבל בענין אחר אינו מברך. וכתב שאינו מברך על היפים ועל המכוערים אלא פעם ראשונה ודוקא שלא ראה נאים מהם:

    Shita Mekubetzet on Berakhot 58b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. יש להקשות רב ור' יוחנן במאי פליגי, ועוד למה הביא דברי רב דאמר חֲצִי תסגי ליה כדברי ר' יוחנן דסבר כָּל גּוּפוֹ והקושיא מזה עדיפה טפי? ונראה לי בס"ד רב ור' יוחנן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דרב איירי בצער הנוגע לחומר דוקא, ור' יוחנן איירי בצער הנוגע לחלק הנפשיי ולחלק החמריי, והוא כי תואר אדם שם כלל לחלק הנפשיי ולחלק החמריי. והיינו אל"ף ד' אָ דָם שבו רמוז שמו של הקב"ה, כי צורת אל"ף הוא וא"ו ושני יודין שמספרם כ"ו [26], זה נקרא על חלק הנפשיי שהנפש היא חלק אלוה ממעל, ואותיות 'דם' דא דם נאמר על החמריי שהוא דם, וידוע כי הרכבת שני חלקים אלו הנפשיי והחמריי נקרא בשם 'גוף' והנה מספר גּוּף [89] הוא פ"ט ומספר הפ"ט אם תחלקהו לחצאין [44.5] מוכרח להיות חלק אחד מ"ה [45] כמנין שם הוי"ה במלוי אלפין, וזהו כנגד חלק הנפשיי שהיא חלק אלוה ממעל, וחלק השני של פ"ט שהוא מספר 'גוף' הוא מספר דם [44], וזהו כנגד חלק החמריי שהוא דם ולזה אָמַר רַב אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, אמר גופו רצונו לומר חֲצִי מספר גּוּף שהוא חלק שמספרו דם [44], כי הוא איירי בחלק החמריי בלבד. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף כָּל גּוּפוֹ דאיירי בשתיהם רצונו לומר גם בחלק הנפשיי שהוא חצי האחד של מספר 'גוף' ולכן הביא לו דברי שניהם כי הוא לא ידע על מה נאנח אם הוא על דבר שאין בו צער אלא רק לחלק החמריי בלבד דאיירי ביה רב, או נאנח על דבר שיש בו שתיים נפשיי וחמריו דאיירי ביה ר' יוחנן.

    וְאַפְיָן לְכָל מַאן דִּצְרִיךְ נראה לי בס"ד הכונה שהיה עושה גמילות חסדים גם עם בני אדם בינונים, שהם אין מתפרנסין מן הצדקה ויש להם יכולת לקנות קמח מן השוק, אך אין להם תנור בביתם לאפות, וגם אין להם יכולת להסיק תנור בעצים הרבה בשביל לאפות בו ד' וה' ככרות שיש להם, על כן הם יביאו לבית ר' חנא עיסה קטנה שיש להם, ויאפו להם האופים של ר' חנא בתנורים של ר' חנא שכבר הם מוסקים ועומדים, ועל זה אמר וְאַפְיָן לְכָל מַאן דִּצְרִיךְ, וְתוּ הֲווּ פְּתִיחִין לֵיהּ אַרְבַּע בָּבֵי, נראה לי דכיון בזה כנגד יחוד ארבע אותיות השם ב"ה, גם כנגד ד' מלואים עסמ"ב שעולים מספר הברכ"ה.

    הַשְׁתָּא נָפַל בְּתֵלָא, וְלָא אִתְנַח יש להקשות תיבת הַשְׁתָּא נראה לשון יתר, והוה ליה למימר וְנָפַל בְּתֵלָא, וְלָא אִתְנַח? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא (כתובות סב.) דהוו ישראל וגוי אזלי באורחא ולא מסגי גוי בהדי ישראל, אדכריה חרבן בית המקדש נגיד ואתנח ואפילו הכי לא מסגי בהדיה, אמר ליה לאו אמריתו אנחה שוברת חצי גופו של אדם, אמר ליה הני מילי מלתא חדתא, והיינו דאמרי אנשי דמלפא תיכלי לא בהתא [זו שרגילה בשכול ילדיה איננה פוחדת כשמת אחד מן הילדים, וכך הוא הדבר במי שמתרגל לצרות] עד כאן, והנה יש לומר כיון דעולא ראה לר' חנא דנאנח באותו מקום איך לא ידע שהוא נאנח על אותו מקום, כי ודאי היה אותו מקום ידוע ומפורסם לכל? אך נראה דעולא ראה את ר' חנא נאנח אנחה גדולה הרבה שהיא שיעור השוברת גופו של אדם, לכן אמר ליה אמאי קא מתאנחת אנחה גדולה כל כך דהא אמר רב אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, וכי גדול חרבן בית זה יותר מחרבן בית המקדש, דאין אדם נאנח עליו אנחה גדולה ששוברת גופו לא כולו ולא חציו? והשיב לו בית זה היה אוצר של מצות וגמילות חסדים הרבה שכך וכך היה נוהג בו, והם גדולים מעבודה שעושין בבית המקדש, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שנענש דוד המלך ע"ה על אשר אצר הבזה לבנין בית המקדש ולא הוציאו על מצות וגמילות חסדים עם עמלי תורה, ולכן ראוי לאנח עליו יותר. ועוד זה יש בו רבותא טפי דהשתא הוא דנפל, שהוא חרבן קרוב ואינה אבלות ישנה כחרבן בית המקדש שנחרב קודם כמה מאות שנים, שכפי הטבע אין אדם נאנח בו אנחה שוברת, אך זה חרבנו היה מקרוב בזמנם ולא עבר עליו זמן הרבה ואיך לא אתנח אנחה גדולה השוברת הגוף, והשיב לו עולא הכי אמר ר' יוחנן מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל בָּתֵּיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁיֵּחָרְבוּ, הכונה רצונו לומר כמו שחרבן בית המקדש היה לטובת ישראל ששפך חמתו על עצים ואבנים כדי להציל ישראל מן כליון, כן חרבן בתי צדיקים היא לטובת ישראל, להגין על הדור מן כליון לשכך מדת הדין בזה, ולכן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן כמו בית המקדש, חַזְיֵהּ דְּלָא מְיָתְבָא דַּעְתֵּיהּ בדברים אלו, אלא אדרבא עתה גדל צער ויגונו, יען כי ר' חנא בעצמו היה עשיר מופלג כנזכר בגמרא, ועתה בשמעו דברי ר' יוחנן הנזכר נתרבה יגונו, כי חושש שגם עליו יעבור כוס, ואז אמר לו דַּיּוֹ לָעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ, רצונו לומר אין לך להצטער גם על עצמך, דאפילו אם חס וחלילה יגיע לביתו חרבן כזה תזכור שגם בית המקדש עתה חרב ודיו לעבד וכו'. או יובן כלפי ר' חנא בר חנילאי שהיה ריש גלותא קאמר ליה הכי, דרב חסדא נחשב לגבי ריש גלותא כעבד לגבי רבו, ומה שאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן, נראה לי הכונה שיחזירם על ידו ולא על ידי מלאך, כמו החזרה של ציון שתהיה על ידי יתברך כדי שלא יהיה לה עוד חרבן.

    אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב, אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ נראה לי בס"ד הטעם מפני שבתוך י"ב חודש הוא נידון על הרוב, וכיון דנידון הוא עומד בצער לכך גם קרוביו ואוהביו זוכרים אותו כדי שישתתפו גם בצער, דמזלייהו חזי כמו ענין חבריו של איוב, אשר בהיותם במקום רחוק הרגישו בצערו דמזלייהו חזי.

    אָמְרוּ לֵיהּ חַכִּימְתְּ כּוּלֵי הַאי? יְהָבֵי בֵּיהּ עֵינַיְהוּ, וְשָׁכִיב. יש להקשות אמאי נתפלאו כל כך בעבור דבר זה? ונראה לי בס"ד כי הם נתפלאו בתרתי, הא' שידע לשקול חכמתם אם כן הוא גדול מהם, והב' שחידש דין מדעתו ברגע אחד, כי המשנה אמרה הלכה זו על ששים רבוא ממש, והוא חידש אפילו שנים יחידים אם שקולים במעלתם כששים רבוא מברכין עליהם, ובודאי שעשה בדעתו ראיות והוכחות לדין זה, דאם לא כן לא הוה חותך כן בסכינא חריפא. ועוד נראה לי שנתפלאו על חריפותו שהשיב דבר ענוה בהשכלה דקה, שלא רצה לגלות הענוה שלו בתשובתו זו, והיינו דיש להקשות אומרו חֲשַׁבְתּוּן עִילָוָוא, תיבת עִילָוָוא יתיר וסגי לומר חֲשַׁבְתּוּן בלבד? אך נראה לי שדבר בדרך ענוה כי החכם לגבי בינוני נחשב כמאה, אבל לגבי קטן הרבה נחשב כאלף או כעשרה אלפים, ולזה אמר חֲשַׁבְתּוּן עִילָוָוא, רצונו לומר לגבי דידי שאני קטן הרבה אתם נחשבים כערך ששים רבוא, והוא לא השיב להם מה אני מה חיי שאתם אומרים עלי כן כדי שלא לפרסם ענוה, אך השיב להם דברי ענוה שהקטין עצמו ברמז דק. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הא דנתפלאו על חכמתו ואמרו ליה חַכִּימְתְּ כּוּלֵי הַאי, על פי מה שכתב הרב בינה לעתים ז"ל, דכפי הטבע מי שהוא זכרן הרבה לא יהיה חריף הרבה, ובזה פירש מה שאמר שמואל לר"י שיננא פתח פומך תני עיין שם. ולכן כאן אפשר שהם היו יודעים בו שהוא זכרן גדול שהיה סיני כרב יוסף ולכן אמרו ליה ראוי לברך עליך שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו, כי כח הזכרון ימשך ממקום עליון הנקרא כבוד, בסוד מה שאומרים בתפלה וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ כנודע, וכשראו אותו עתה שהוא חריף גדול כמהו ואמרו ליה חַכִּימְתְּ כּוּלֵי הַאי, כי אתה שיש לך כח הזכרה הרבה אין ראוי שתהיה חריף כל כך מצד הטבע, והא דְּיְהָבֵי בֵּיהּ עֵינַיְהוּ, וְשָׁכִיב, אין הכונה שיש להם עין הרע חס וחלילה, אלא יש צדיק שרשו בחסד ויש שרשו בגבורה, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש הלל ושמאי דרגין דאברהם ויצחק, וכל צדיק ששרשו בגבורה נאחזין בקווי עינים שלו כוחות דינים, והם יהבי ביה ענייהו לטובה, אך להיותם שורשם בגבורה אז אותם כוחות הדינין הנתלין ונאחזים בעיניהם נתלו בו ונזוק מהם ושכיב והדברים עמוקים.

    מַאי 'זִיקִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל כּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט. עיין בספר הברית (במאמר ג' כרך ה') מה שכתב בענין זה, יעוין שם, ואנא עבדא כתבתי בענין זה דברים באורך ולא העתקתים פה ואי"ה עבדא כתבתי בענין זה דברים באורך ולא העתקתים פה ואי"ה יבואו במקום אחר, וכן במאי דאמר לקמן (דף נט) מַאי 'זְוָעוֹת'? אָמַר רַב קְטִינָא גּוֹהָא וכו', עיין בספר הברית (מאמר י' פרק א'), וכן כמו שאמרו לקמן מאי רעמים אמר שמואל ענני בגלגלא, עיין ספר הברית (מאמר י' פרק יג) וכן בענין הקשת עיין בספר הברית (מאמר י' פרק יב), ועיין יערת דבש (ח"א דף פא) ואנא עבדא כתבתי בכל עניינים הנז"ל באורך ולא העתקתים פה ואי"ה יבואו במקום אחר.

    Ben Yehoyada on Berakhot 58b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Berakhot, daf 58, Amud Bet, about 682 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר:…”

    2. Segment 267 words

      Opens “עוּלָּא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא.…”

    3. Segment 374 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי לָא אֶתְּנַח — בֵּיתָא…”

    4. Segment 478 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן —…”

    5. Segment 550 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ…”

    6. Segment 647 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת…”

    7. Segment 761 words

      Opens “רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ…”

    8. Segment 852 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת…”

    9. Segment 915 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הָא בָּתַר…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה פִּיל, קוֹף וְקִפֹוף, אוֹמֵר:…”

    11. Segment 1175 words

      Opens “עַל הַזִּיקִין: מַאי זִיקִין? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא…”

    12. Segment 1236 words

      Opens “שְׁמוּאֵל רָמֵי. כְּתִיב ״עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה״,…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “וּגְמִירִי אִי לָאו עוּקְצָא דְעַקְרַבָּא דְּמַנַּח בִּנְהַר…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “מַאי ״כִּימָה״? אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּמְאָה כֹּכְבֵי. אָמְרִי…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “מַאי ״עָשׁ״? אָמַר רַב יְהוּדָה: יוֹתָא. מַאי…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Berakhot 58b · Segment 11 — “…וּמִתְחֲזֵי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Berakhot 58b · Segment 11 — “…מַאי זִיקִין? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירִין…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Berakhot 58b · Segment 2 — “עוּלָּא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא. כִּי מְטוֹ…

    Original text

    תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. בָּתֵּי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה׳״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ״.

    The Sages taught: One who sees the houses of Israel inhabited and tranquil recites: Blessed…Who establishes the border of the widow. One who sees them in ruins he recites: Blessed…the true Judge. One who sees the houses of the nations of the world inhabited recites: “The Lord will destroy the house of the proud, but He will establish the border of the widow” (Proverbs 15:25). And if he sees them in ruins he recites: “God of vengeance, Lord, God of vengeance, shine forth” (Psalms 94:1).

    עוּלָּא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא. כִּי מְטוֹ אַפִּתְחָא דְּבֵי רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי נְגַד רַב חִסְדָּא וְאִתְּנַח. אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא: אַמַּאי קָא מִתְּנַחַתְּ? וְהָאָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מׇתְנַיִם וְגוֹ׳״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כׇּל לֵב וְגוֹ׳״.

    The Gemara relates that Ulla and Rav Ḥisda were once walking along the road when they came upon the doorway of the house of Rav Ḥana bar Ḥanilai. Rav Ḥisda groaned and sighed. Ulla asked him: Why are you sighing? Didn’t Rav say: Sighing breaks half of one’s body? As it is stated: “Sigh, therefore, you son of man; with the breaking of your loins” (Ezekiel 21:11); sighing breaks a person down to his loins. And Rabbi Yoḥanan said that sighing breaks even one’s entire body, as it is stated: “And it shall be, when they say unto you: Why are you sighing? That you shall say: Because of the tidings, for it comes; and every heart shall melt, and all hands shall be slack, and every spirit shall be faint, and all knees shall drip with water” (Ezekiel 21:12).

    אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי לָא אֶתְּנַח — בֵּיתָא דַּהֲווֹ בַּהּ שִׁיתִּין אָפְיָיתָא בִּימָמָא וְשִׁיתִּין אָפְיָיתָא בְּלֵילְיָא, וְאָפְיָין לְכׇל מַאן דִּצְרִיךְ, וְלָא שְׁקַל יְדָא מִן כִּיסָא, דִּסְבַר דִּילְמָא אָתֵי עָנֵי בַּר טוֹבִים וְאַדְּמָטוּ לֵיהּ לְכִיסָא קָא מִכְּסִיף. וְתוּ, הֲווֹ פְּתִיחִין לֵיהּ אַרְבַּע בָּבֵי לְאַרְבַּע רוּחָתָא דְעָלְמָא, וְכֹל דַּהֲוָה עָיֵיל כָּפֵין נָפֵיק כִּי שָׂבַע. וַהֲווֹ שָׁדוּ לֵיהּ חִטֵּי וּשְׂעָרֵי בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת אַבָּרַאי, דְּכׇל מַאן דִּכְסִיפָא מִילְּתָא לְמִשְׁקַל בִּימָמָא, אָתֵי וְשָׁקֵיל בְּלֵילְיָא. הַשְׁתָּא נְפַל בְּתִלָּא — וְלָא אֶתְּנַח?

    Rav Ḥisda said to Ulla: How can I not sigh? We see this house where there were sixty cooks during the day and sixty cooks at night who would cook for anyone in need, and Rav Ḥana never removed his hand from his pocket because he thought: Perhaps a well-born poor person might come and in the time that passed until he put his hand in his pocket to give him charity, the poor person would be embarrassed. Moreover, that house had four doors open in all four directions, and anyone who entered hungry left satiated. And they would scatter wheat and barley outside during years of drought so that anyone who was embarrassed to take the grain during the day could come and take it at night. Now that the house has fallen in ruins, how can I not sigh?

    אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְזְרָה גְּזֵירָה עַל בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיֶּחֶרְבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּאׇזְנָי ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הַבֹּטְחִים בַּה׳ כְּהַר צִיּוֹן״. מָה הַר צִיּוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לְיִשּׁוּבוֹ, אַף בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן. חַזְיֵיהּ דְּלָא מְיַישְּׁבָא דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ.

    Ulla said to Rav Ḥisda: You have nothing about which to sigh, as Rabbi Yoḥanan said as follows: From the day that the Temple was destroyed a decree was issued upon the houses of the righteous that they would be destroyed, as it is stated: “In mine ears said the Lord of hosts: Of a truth many houses shall be desolate, even great and fair, without inhabitant” (Isaiah 5:9). And Rabbi Yoḥanan said: In the future, in the end of days, the Holy One, Blessed be He, will restore them to their original locations and their inhabited state, as it is stated: “A Song of Ascents of David. They who trust in the Lord are as Mount Zion, which cannot be moved but abides forever” (Psalms 125:1). From this verse one may infer that just as in the future the Holy One, Blessed be He, will restore Mount Zion to its inhabited state, so too, in the future the Holy One, Blessed be He, will restore the houses of the righteous to their inhabited state, so you have no reason to sigh. Seeing that he was still not satisfied, Ulla said to him: It is enough for a servant to be like his master. Since God leaves His home, the Holy Temple, in ruins, one should not be distraught over the destruction of the houses of the righteous.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְאָסַף אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין״. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מְסַיֵּים בַּהּ, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כּוּלְּכֶם, וְהוּא עָתִיד לְהַחְיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּים אֶתְכֶם. בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. קִבְרֵי גוֹיִם, אוֹמֵר: ״בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגוֹ׳״.

    The Sages taught in a baraita : One who sees graves of Israel recites: Blessed…Who formed you in judgment, and Who nourished you in judgment, and Who sustained you in judgment, and collected your soul in judgment, and in the future will raise you from the dead in judgment. And Mar, son of Ravina, concludes the formula of this blessing in the name of Rav Naḥman: And Who knows the number of you all, and Who in the future will restore you to life and sustain you. Blessed…Who revives the dead. One who sees graves of gentiles recites: “Your mother shall be sore ashamed, she who bore you shall be confounded; behold, the hindermost of the nations shall be a wilderness, a dry land, and a desert” (Jeremiah 50:12).

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד״.

    Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees his friend after thirty days have passed since last seeing him recites: Blessed…Who has given us life, sustained us and brought us to this time. One who sees his friend after twelve months recites: Blessed…Who revives the dead. As Rav said: A dead person is only forgotten from the heart after twelve months have elapsed, as it is stated: “I am forgotten as a dead man out of mind; I am like a lost vessel” (Psalms 31:13), and with regard to the laws of lost objects, it is human nature to despair of recovering a lost object after twelve months (see Bava Metzia 28a).

    רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא. פְּגַעוּ בֵּיהּ בְּרַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: בַּהֲדֵי דַּחֲזֵינָךְ בָּרֵיכִינַן עֲלָךְ תַּרְתֵּי: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר חָלַק מֵחׇכְמָתוֹ לִירֵאָיו״ וְ״שֶׁהֶחֱיָינוּ״. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא נָמֵי, כֵּיוָן דַּחֲזִתִינְכוּ חַשֵּׁבְתִּינְכוּ עִלָּוַאי כְּשִׁיתִּין רִבְּווֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבָרֵיכְנָא עֲלַיְיכוּ תְּלָתָא: הָנָךְ תַּרְתֵּי, וּ״בָרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים״. אֲמַרוּ לֵיהּ: חֲכִימַתְּ כּוּלֵּי הַאי! יָהֲבִי בֵּיהּ עֵינַיְיהוּ, וּשְׁכֵיב.

    The Gemara relates: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, were once walking along the road when they met Rav Ḥanina the son of Rav Ika. They said to him: When we saw you we recited two blessings over meeting you: Blessed…Who has shared of His wisdom to those who revere Him, and: Who has given us life… as they had not seen him in over a month. He said to them: I too, once I saw you, considered you in my eyes as equivalent to six hundred thousand of the house of Israel, and I recited three blessings over you. I recited those two that you recited, as well as: Blessed…Who knows all secrets, which is the blessing recited upon seeing six hundred thousand Israelites. They said to him: Are you all that clever? They fixed their gaze upon him and he died.

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת הַבַּהֲקָנִים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת״. מֵיתִיבִי: רָאָה אֶת הַכּוּשִׁי, וְאֶת הַגִּיחוֹר, וְאֶת הַלַּוְוקָן, וְאֶת הַקִּפֵּחַ, וְאֶת הַנַּנָּס, וְאֶת הַדַּרְנִיקוֹס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת״. אֶת הַקִּטֵּעַ, וְאֶת הַסּוֹמֵא, וְאֶת פְּתוּיֵי הָרֹאשׁ, וְאֶת הַחִגֵּר, וְאֶת הַמּוּכֵּה שְׁחִין, וְאֶת הַבַּהֲקָנִים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … דַּיֵּין אֱמֶת״!

    The Gemara continues to discuss the obligation to recite a blessing over unusual phenomena. Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees spotted people recites: Blessed…Who makes creatures different. The Gemara raises a challenge: One who saw a person with unusually black skin, a person with unusually red skin, a person with unusually white skin [ lavkan ], an unusually tall and thin person, a dwarf, or one with warts [ darnikos ] recites: Blessed…Who makes creatures different. However, one who sees an amputee, a blind person, a flat-headed person, a lame person, one afflicted with boils, or spotted people recites: Blessed…the true Judge, not: Who makes creatures different.

    לָא קַשְׁיָא: הָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הָא בָּתַר דְּאִיתְיְלִיד. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּקִטֵּעַ. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara answers: This is not difficult. This, where Rabbi Yehoshua ben Levi says to recite: Who makes creatures different, refers to a case where the individual was spotted from when he was in his mother’s womb, since birth. While this, where one recites: The true Judge, refers to a case where the individual only became spotted after he was born. The Gemara remarks: The language of the baraita is also precise as it draws a parallel to other cases, as it taught that a spotted person is similar to an amputee, which, in general, is a handicap incurred after birth. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה פִּיל, קוֹף וְקִפֹוף, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת״. רָאָה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ״.

    The Sages taught: One who sees an elephant, a monkey, or a vulture (Rashi) recites: Blessed…Who makes creatures different. One who saw beautiful or otherwise outstanding creatures or beautiful trees recites: Blessed…Who has such things in His world.

    עַל הַזִּיקִין: מַאי זִיקִין? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירִין לִי שְׁבִילֵי דִשְׁמַיָּא כִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדָּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ. וּגְמִירִי דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא — חָרֵב עָלְמָא. וְהָא קָא חָזֵינַן דְּעָבַר! — זִיוֵיהּ הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזֵי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: וִילוֹן הוּא דְּמִקְּרַע, דְּמִגַּלְגַּל וּמִחֲזֵי נְהוֹרָא דְרָקִיעַ. רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוֹכְבָא הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְכִסְלָא וְחָזֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְּעִית, וּמִחֲזֵי כְּמַאן דְּעָבַר.

    We learned in the mishna that over zikin , one recites: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What are zikin ? Shmuel said: A comet. Shmuel also said: The paths of the sky are as clear to me as the paths of my city, Neharde’a, except for comets, that I do not know what they are. And we learn through tradition that a comet does not pass the Orion constellation, and if it does pass Orion, the world will be destroyed. The Gemara asks: Don’t we see that comets pass Orion? The Gemara rejects this: The aura of the comet passes Orion and it appears as though the comet itself passes. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said a different answer: It is merely that vilon , one of the firmaments, rips and furls and the light of the next firmament is seen, and this appears like a comet. Rav Ashi said another explanation: It is not a comet that passes Orion, but a star that is uprooted from one side of Orion, and another star, from the other side of Orion, sees it and gets startled and shudders, and appears as if it is passing.

    שְׁמוּאֵל רָמֵי. כְּתִיב ״עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה״, וּכְתִיב: ״עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל״. הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּה שֶׁל כְּסִיל, לֹא נִתְקַיֵּים עוֹלָם מִפְּנֵי צִינָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִינָּה שֶׁל כִּימָה — לֹא נִתְקַיֵּים עוֹלָם מִפְּנֵי חַמָּה שֶׁל כְּסִיל.

    On the subject of stars, the Gemara notes that Shmuel raised a contradiction between the implications of two verses with regard to constellations. On the one hand it is written: “Who makes Ursa Major, Orion, and Pleiades, and the chambers of the south” (Job 9:9); Orion precedes Pleiades. And on the other hand it is written: “He Who makes Pleiades and Orion” (Amos 5:8); Pleiades precedes Orion. So how is this reconciled? The Gemara replies: Were it not for Orion’s heat, the universe could not exist because of the cold of Pleiades; and conversely, were it not for the cold of Pleiades, the universe could not exist because of the heat of Orion.

    וּגְמִירִי אִי לָאו עוּקְצָא דְעַקְרַבָּא דְּמַנַּח בִּנְהַר דִּינוּר, כֹּל מַאן דַּהֲוָה טָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא לָא הֲוָה חָיֵי. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב: ״הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ״.

    And we learned a tradition that if the tail of the constellation Scorpio did not rest in the River of Fire, anyone stung by a scorpion would not survive. And that is what the All-Merciful said to Job of the relationship between heat and cold among the stars: “Can you bind the chains of the Pleiades or loosen the bands of Orion?” (Job 38:31); God alternates intensifying the power of different constellations in order to raise or lower the temperature.

    מַאי ״כִּימָה״? אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּמְאָה כֹּכְבֵי. אָמְרִי לַהּ דִּמְכַנְּפִי, וְאָמְרִי לַהּ דִּמְבַדְּרָן.

    With regard to Pleiades, the Gemara asks: What is Pleiades [ Kima ]? Why is it called by that name? Shmuel said: Because it is approximately a hundred [ keme’a ] stars , as that is the number of stars in that constellation; some say that they are concentrated and some say that they are dispersed.

    מַאי ״עָשׁ״? אָמַר רַב יְהוּדָה: יוֹתָא. מַאי ״יוֹתָא״? אָמְרִי לַהּ זְנַב טָלֶה. וְאָמְרִי לַהּ רֵישָׁא דְעִגְלָא. וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב: ״וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם״. אַלְמָא חָסְרָה וּמִתְחַזְיָא

    With regard to the verse: “Who makes Ursa Major, Orion, and Pleiades” (Job 9:9), the Gemara asks: What is Ursa Major [ Ash ]? Rav Yehuda said: It is the star called Yota . This name was unfamiliar as well, so the Gemara asks: What is Yota ? There is disagreement; some say that Yota is the group of stars comprising the tail of Aries, while others say that Yota belongs to the head of Taurus. The Gemara concludes: And it stands to reason in accordance with the opinion of the one who said that Yota is the group of stars comprising the tail of Aries, as it is written: “Or can you guide Ursa Major with her sons?” (Job 38:32); apparently it was incomplete and the tail appears