Commentary page
Berakhot 44b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBerakhot 44b
Berakhot 44b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 588 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קופרא כל מיני בשר:
אבל ירקא לא צריך לברוכי אחריה:
חד כתרי מר זוטרא שהוזכר כאן יחיד בלא שם אביו עביד כרב יצחק בר אבדימי שהוזכר בשמו ובשם אביו:
ותרי כחד מר בר רב אשי שהוזכר בשמו ובשם אביו עביד כר' יצחק שהוזכר יחיד:
ככולהו אף כרב פפא:
כל שטעון ברכה משנה היא במסכת נדה:
למעוטי ירקא וכ"ש מיא:
למעוטי מצות אין מברכין כשמסלקין תפילין וציצית ואחר תקיעת שופר ולולב:
33 more comments on this page.
Rashi on Berakhot 44b · Sefaria
Tosafot
עבידנא ככולהו וכן אנו נוהגין כרב אשי דמברכינן בתר מיא ובתר ירקא בורא נפשות רבות:
ולבני מערבא דמברכין הכי בתר וכו' ואנן לא עבדינן כבני מערבא דדוקא לדידהו שהיה דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה דלשמור חקיו כדכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים וגו' אבל אנו שמסלקין אותן בחצי היום או אפי' נסלקן בלילה לא שייך חקה ודוקא לדידהו דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא ומימים ימימה אתא למעוטי לילות שייכא ברכה דחקה אבל אנן דקי"ל דלילה זמן תפילין הוא ואנן משימין הפסוק ושמרת החקה וגו' בפסח ומה שאין אנו מניחים אותן בלילה מפני שמא יפיח בהן אפי' נמתין לסלקן עד הלילה לא מברכינן אע"ג דאנן קיימא לן דשבת וי"ט לאו זמן תפילין אפ"ה לא מברכינן דדוקא לדידהו דסבירא להו חקה קאי אתפילין מברכי' ותדע שהרי אינהו נמי לא היו מברכין אלא אתפילין לחודייהו משום דכתיב בהו חקה אבל אשאר מצות כגון ציצית ולולב וסוכה לא היו מברכין (וה"ה הכא) וקשה דהוי מצי לשנויי הכי לאפוקי שאר מצות אפי' לבני מערבא:
Tosafot on Berakhot 44b · Sefaria · CC-BY
Rashba
אמר רבא זמנין מדכרנא ועבדינן ככולהו וכן עמא דבר השתא דאכל מילי מברכין לבסוף בורא נפשות.
לאפוקי מאי לאפוקי מצות והוא הדין דהוה מצי למימר לאפוקי אוכל פחות מכזית ושותה פחות מרביעית, לפום מאי דכתבינן לעיל (ברכות לח, ב) דאינו מברך לבסוף ולא כלום אלא דכל הטעון משמע דכל מין שטעון ברכה לפניו קאמר, וכדאיתא התם בהדיא בנדה בפרק בא סימן (נדה נא, ב), ופחות מכזית אע"פ שמחמת מיעוטו אינו טעון ברכה מ"מ מינו טעון ברכה לאחריו.
ולבני מערבא דמברכי בתר דמסלקי תפליהו אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו לאפוקי מאי לאפוקי ריחני. והוא הדין דהוי מצי למימר לאפוקי שאר מצות, דבני מערבא נמי לא הוי מברכי לאחר כל המצות אלא לאחר סלוק תפילין בלחוד, ומשום דכתיב (שמות יג, י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. וקסברי דבחוקת תפילין הכתוב מדבר, ולומר השמר שלא יהיו עליך אלא מימים ימימה כלומר בימים לאפוקי לילות, והלכך כשהיו מסלקין אותן בלילה היו מברכין עליהן לשמור (את) חוקיו. והכי איתא בירושלמי בפרק היה קורא (פרק ב, הלכה ג): כשהוא חולץ מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו אתיא כמאן דאמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא, אלמא ליכא מאן דמברך בגמר שאר מצות כלל. ואנן לא קיימא לן כבני מערבא אלא כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר, מדקיימא לן במנחות (לו, ב) כמ"ד דלילה נמי זמן תפילין דהלכה ואין מורין כן כדאיתא בשלהי פרק הקומץ רבה, ובנדה פ' בא סימן (נדה נא, ב) הארכתי בה יותר.
Rashba on Berakhot 44b · Sefaria
Ritva
[ע"ב] מתני' השותה מים לצמאו אומר שהכל וכו' ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות. פירוש לר' טרפון ליכא בהו ברכה לאחריו משום דמיא לא זייני כלל והיינו דנקט לצמאו כלומר דלא מתהני לשום מזון אחר אלא לשבור צמאו ולפיכך אמר עלייהו ר' טרפון בורא נפשות שאפי' שהכל ליכא לברוכי עלייהו אלא בורא תשלום חסרון הבריות:
[גמרא] לאפוקי מאי פירוש משום דמיא לא שתי אינש אלא לצמאו קא בעי מתניתין אמאי תני לצמאו אלא למאי ישתה אותן: דחנקתיה אומצא. ואמרו בתוספות דדוקא שותה מים בדחנקתו אומצא לא יברך משום שאינו נהנה בשתייתן כלל אבל יין ושאר משקין אפילו שתה אותן כדי לבלוע מה שבפיו כיון שממילא מיהא מיתהני מברך בהו והביאו ראיה מדאמרינן לעיל בפרקין מהו דתימא כיון דלרפואה מיכוין לא ליבריך קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:
Ritva on Berakhot 44b · Sefaria
Meiri
אע"פ שביארנו במיני מאכלות שצריכים ברכה לפניהם ולאחריהם המצות אינן בדין זה אלא יש קצת מצות שאינן צריכות ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ויש מהם שצריכות ברכה לפניהם אבל לא לאחריהם לעולם ומ"מ בארץ ישראל היו נוהגים לומר אחר שחלצו תפליהן ברוך אקב"ו לשמור חקיו, ויש נוהגין כן בזמן הזה, ומכל מקום שאר מצות אינן בדין זה שאף בתפילין לא היו נוהגים כן אלא ממה שיש מצוה בסלוקן שנא' בהם ושמרת את החקה הזאת מימים ימימה ימים ולא לילות, וכן בביאור התלמוד המערב וכן הדין בכל שיש מצוה בסלוקן כגון ציצית בלילה, ומ"מ אנו אין נוהגים כן מפני שבתלמוד המערב שבפרק היה קורא אמרו כשהוא חולץ מברך אקב"ו לשמור חקיו אתא כמ"ד בחקת תפלין הכתוב מדבר ברם כמאן דאמר בחקת הפסח הכתוב מדבר לא, ואנו סוברים כדעת האומר בחקת הפסח הכתוב מדבר, וממה שאמרו במסכת מנחות [קל"ו ע"ב] שתפלין בלילה הלכה ואין מורין כן, ומ"מ גדולי המחברים פרשו זו של מנחות בהניחן קודם שתשקע החמה שאין מורין לו שאינו צריך לחלוץ אלא יעשה, אבל אם הניחן משתשקע החמה עובר בלאו ופירושו בלאו הבא מכלל עשה ומ"מ אף לדבריהם יש בחליצתם סרך מצוה, ומיני ריח צריכים ברכה לפניהם ולא לאחריהם:
מי שנתספק בברכה אחרונה אם עשאה אם לאו פירשו הגאונים שאם היא ג' ברכות או מעין ג' חוזר ומברך מפני שהן מן התורה שאע"פ שלא נאמרו ג' אלא על הלחם מ"מ מעין ג' יצא לנו הואיל ונכללו כלן עם הלחם בפסוק אחד אבל בורא נפשות הואיל ואינה אלא מדברי סופרים אינו חוזר ומברך:
המשנה השביעית השותה מים לצמאו מברך שהכל ר' טרפון אומר בורא נפשות וכו' יש מפרשים שדעת ר' טרפון לומר כן בברכה ראשונה ואין הלכה כדבריו, ויש מפרשים שדעת ת"ק היה לברך לפניהם ולא לאחריהם כלל ובא ר' טרפון והוסיף עליהם בברכה לאחריהם וכן הלכה, ומפרש בגמ' שאם לא שתאן לצמאו אלא שנדחק האוכל בתוך הגרון ונתכוון לשתותן כדי להוריד המאכל לאצטומכא אין כאן ברכה כלל לא לפניהן ולא לאחריהן אלא שלא נאמר כן אלא במים אבל שאר משקים שיש הנאה בשתיתן אע"פ שאינו צמא מברך עליהן הואיל ויש הנאה בשתייתן אע"פ שלא בשעת הצמא, כשם שברכת המים בשהכל כך ברכת השכר בשהכל אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים וכן שמרי יין אלא שאם היה בשמרים אלו מראה יין וטעם יין מברכין עליהן ב"פ הגפן:
Meiri on Berakhot 44b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ולבני מערבא כו' ואע"ג דאנן קי"ל דשבת ויו"ט לאו זמן כו' עכ"ל ר"ל אפילו כשמסלקין אותן בהכנסת שבת ויו"ט דלאו זמן תפילין הוא מ"מ אין מברכין כיון דלאו מושמרת את החקה וגו' נפקא ליה ותדע כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Berakhot 44b · Sefaria
Shita Mekubetzet
גמ' לאפוקי מאי פירוש משום דמיא לא שתי אינש אלא לצמאו קא בעי מתניתין אמאי תני לצמאו אלא למאי ישתה אותן:
Shita Mekubetzet on Berakhot 44b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו על הביעא ועל מיני קופרא וכו' ולבסוף מברך בנ"ר אבל ירקא לא ור' יצחק אמר וכו'. ולא איתברר שפיר הנך טעמי דהנך אמוראי ונראה דר"י ב"א סבר דנהי דברכה ראשונה שייך בכל דבר משום דאסור להנות מן העולם בלא ברכה מ"מ לענין ברכה אחרונה דלא שייך האי טעמא אלא דאסמכוה רבנן אקרא דואכלת ושבעת דכתיב בז' מינים מש"ה בעינן דומיא דהנך שבעה מינים דחשיבי ומיני קופרא נמי חשיבי טובא וביצה נמי חשיבא כדאיתא בסמוך כל שהוא כביצה ביצה טובא הימנ' משא"כ ירקא דלא חשיבא כלל כדאמרינן בסמוך כל ירק מוריק ואמרינן נמי אוי לבית שהלפת עוברת בתוכו ואין לאוכלו אחר ד' שעות ורבי יצחק אמר אפילו ירקא משום דישנו בכלל ואכלת ושבעת משא"כ מיא דלא חשיבא כלל ואינו מין אוכל ורב פפא אמר אפילו מיא משום דשתייה בכלל אכילה ולא ממעט אלא ברכת המצות או ריחני דלא שייכי כלל באסמכתא דואכלת ושבעת כן נראה לי נכון:
שלשה שאכלו פרק שביעי
Penei Yehoshua on Berakhot 44b · Sefaria
Ben Yehoyada
טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגְּלָתָא, מִשִּׁיתָּא קַיְסֵי סוּלְתָּא נראה לי בס"ד בֵּיצָה מגולגלת שהיא לחה ורכה נח לאדם באכילתה, והיא רומזת לחלק הסוד שלימודו נח לאדם שאין בו קושיות אלא הוא דברים ברורים, מפני שאין האדם יכול לחדש בו דבר מסברת הראש, וכנזכר בזוהר הקדוש, וזה שנאמר טוב דבר אחד של לימוד הסוד שנמשל לביצה מגולגלת, משיתא קייסי סולתא, רצונו לומר מששה סדרי משנה שהאדם נסבך בהם בקושית והויות דאביי ורבא.
כָּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה, בֵּיצָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ נראה לי בס"ד בֵּיצָה אין לה פה לכך היא מאכל אבלים בר מינן, וזה שאמר כָּל שֶׁהוּא מתנהג בדברי תורה כְּבֵיצָה שאין לה פה כן הוא פיו סתום בדברי תורה, אפילו בֵּיצָה שהיא בזול ומצויה אצל הכל היא טוֹבָה הֵימֶנּוּ, כי זו אין לה פה מעיקרא אבל זה ברא לו הקב"ה פה לדבר בו בדברי תורה והוא סותמו בידים. או יובן בס"ד יש תרנגולת עושה בצים מזרע התרנגול שבא עליה, ויש ספנא מארעא, וכתבו הראשונים ז"ל בגמרא דביצה דאם הביצה היא מאותה דספנא מארעא אין ביצה זו מגדלת אפרוח, יעיין שם, ולזה ידמה הלומד תורה שלא לשמה שאין דברי תורה שלומד עושים פרי, כי הוא למדם בשביל הנאת החומר המתייחס לארעא, אך הלומד תורה לשמה מחכים בדברי תורה שלומד עושים פרי, כי הוא למדם בשביל הנאת החומר המתייחס לארעא, אך הלומד תורה לשמה מחכים בדברי תורה אלו שלומד ועושה פרי להבין דבר מתוך דבר ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וזה ידמה לביצה שבאה מזרע התרנגול ולא דספנא מארעא. והנה אלו ואלו מכונים בשם בֵּיצָה, אך אותם דאתו מספנא מארעא שאין מגדלים אפרוחים נקראת בֵּיצָּה, הצדי' בדגש, כמו (איוב ח, יא) הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה, שהוא רצונו לומר טיט וחול, וכן (שם מ, כא) בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה שהוא לשון טיט וחול, ואלו הם בֵּיצָּה הצדי' בדגש, כי כן זו שאינה מגדלת אפרוחים מחמת דאימא ספנא מארעא הנה כי כמו טיט וחול לכן נקראת הצדי' בדגש, אבל המגדלת אפרוחים נקראת בֵּיצָה בלא דגש, כי ביצה בלא דגש הוא לשון בצבוץ, שהוא ענין הפרחה, כמו שכתוב מבצבץ ועולה, כי ביצה זו מבצבץ ממנה אפרוח ועל שם כך נקראת ביצה, וזה שאמר כָּל שֶׁהוּא בֵּיצָּה, הצדי' בדגש, רצונו לומר שלומד שלא לשמה, שלימודו כמו אותה דאתייא מספנא מארעא שאינה מגדלת אפרוחים, כן הוא החומר המתייחס לארעא חמם אותו ללימוד זה, הנה בֵּיצָה בלא דגש שהיא מגדלת אפרוחים טוֹבָה הֵימֶנּוּ, כי זו מגדלת אפרוחים אבל לימודו אינו מגדל אפרוחים, שאינו מחכים לעשות ממנו פרי.
טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגְּלָתָא מִשִּׁיתָּא מַטְוִיתָא, מֵאַרְבַּע מְבוּשַׁלְתָּא נראה לי בס"ד בֵּיצָה מגולגלת רמז לחלק הסוד, כמו שאמרו לעיל שִּׁיתָּא מַטְוִיתָא הוא סדר טהרות שהוא חלק ששי מששה סדרים, וְאַרְבַּע מְבוּשַׁלְתָּא הם סדר זרעים מועד נשים נזיקין, כי אלו הארבע לימודם קל מסדר טהרות שהוא סדר השישי, וכמו שאמרו בגמרא דאמר לו אליהו זכור לטוב לאותו חכם לא תני מר סדר נגעים, והשיב לו בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא, וכן הטבע של בצים ביצה מגולגלת קלה היא מאד, אך מבושלת היא כבידה ממנה, והצלויה כבדה יותר מן המבושלת.
כָּל יָרָק חַי מוֹרִיק קשה ענין זה אינו נוגע לבריאות הגוף, אלא הוא לנוי הפנים, ואמאי נכתב דבר זה בתלמוד? ונראה לי בס"ד שבא ללמדנו אם תראה תלמיד חכם פניו מוריקות, אל תהרהר אחריו לומר אין זה לומד תורה לשמה, שהלומד תורה לשמה פניו מאירות, דכתיב (קהלת ח' א') חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, או שמא בעל עבירה הוא חס וחלילה ד'סימן לעבירה הדרוקן', לכך למוד אותנו דבר זה בתלמוד, לתלות באכילת ירק. אי נמי ללמדנו שלא יאכיל את בנותיו ירק תמיד שאז פניהם מוריקות ולא קפצי עליהו אנשי. אי נמי נפקא מינה שאשתו אם יאכילנה ירק בכל יום תוכל לעכב, מפני שמקלקל יופיה. ועל דרך הרמז נראה לי בס"ד דאיכא בשבת (דף קמ) דאמר ר' חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא משום דגריר, ולא בעתירותי דאמינא היכי דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי, ועוד אר' חסדא האי בר בי רב לא ליכול ירקא משום דגריר לבא, ופירש רש"י ירק חי כרישים ושחליות משום דגריר לבא ומאכילו הרבה, וכתב רבינו מהרח"ו ז"ל דלאו על עניות ועשירות קאמר, אלא כונתו על אותו זמן שהיה עם הארץ, דאינו יודע לכוין לתקן נפש המגולגלת בירק שהוא צומח וגלגולו קשה שצריך לו ב' מדרגות, ועושרו קאי על אחד שלומד תורה ויש לו ידיעה בכונה וסוד ה', שיוכל לתקן ולהעלות נפש המגולגלים במאכל והבשר שהוא בעל חי אין גלגולו קשה כירק, כי צריך לו מדריגה אחת בעליה. וכתב עוד רבינו מהרח"ו ז"ל לפעמים האדם אוכל מאכל שמגולגל בו נפש רשע שאינו יכול לתקנו, ואז אדרבא זאת הנפש של הרשע תתערב עמו ותחטאהו ותדרכהו בדרך לא טוב עד שתגרום לו רעה שלא יוכל להרפא, וזה סוד הענין של כמה בני אדם, שתראה לפעמים פתע פתאום ישתנו להרע עד שממרים דתם חס וחלילה שיוצאין מכלל הדת, וכההוא עובדא דיוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי, וכיוצא בזה, והכל הוא כפי בחינת נפש המגולגל המעורב בו עד כאן דבריו, עוד כתב רבינו מהרח"ו ז"ל וז"ל וכן על דרך זה בענין האכילה, אם האוכל ההוא יהיה עם הארץ, ויאונה לפיו מאכל שבו איזה מגולגל אפילו שיהיה מבעלי חיים שאינו רק מדריגה אחת ואינו יכול לתקנו, או אם האוכל תלמיד חכם ואינו יודע בחכמת האמת, ויאכל הירקות הצמוחין הבאים בהם נפש המגולגלת ואין בידו לתקנו, אפשר שיתעברו בו ויחטיאהו כנזכר, כי לכן מזדמנים מקריים ומאורעות רעות וקשות לאדם בפתע פתאום ועושה איזה עבירות גדולות וכו' עד כאן דבריו, עיין שם, וידוע שהירק להיותו יוצא מן האדמה עצמה יש בו סיגים יותר, מה שאין כן הבשר. ובזה יובן מה שאמר ר' חסדא האי בר בי רב לא ליכול ירקא משום דגריר, רצונו לומר כיון שיש בו סיגים יותר, אפשר אותה נפש המגולגלת בו גוררת את האוכל לחלק הרע ומחטיאתו, ואף על פי שהוא עוסק בתורה אפשר דלא ליכול לו, וכל זה בירק שגופו יוצא מן האדמה עצמה, מה שאין כן פירות האילן שאין יוצאין מגוף האדמה אלא מן האילן, כיון שיש חוצץ בניהם אין בהם סיגים קשים הרבה שיצטרפו עם נפש המגולגלת שם לגרור את אוכל לצד הרע, ונראה לי לכן אמרו רבותינו ז"ל על חזקיהו המלך ע"ה שהיה אוכל ירק בכל יום וזו היתה סעודתו, והוא כי היה יודע בעצמו שיש לו כח גדול וחזק שיוכל להתגבר גם בזה. והנה ידוע שכל דבר המתבשל באש יהיה נקי מן הארס והסיגים, שהאש דוחה הארס, וכמו שכתב הגאון מוהר"י ז"ל בי"ד, וזה שכתוב כל ירק חי שלא נתבשל ולא נטהר מן הסיגים והארסים אז הוא מוריק, רצונו לומר אפשר אם ימצא בו נפש של רשע מגולגלת שיצרפו הסיגים עם אותה נפש הרשע המגולגלת בירק ההוא, ובזה מוריק מן האוכל כוחות הטוב שבו ומכניס בו כוחות הרע עד שירשיע הרבה וכמ"ש מהרח"ו ז"ל.
וְכָל קָטָן מַקְטִין נראה לי בס"ד על דרך שאמרו רבותינו ז"ל אם אדם משפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכן אמרו בזוהר הקדוש מאן דאיהו זעיר איהו רב, וזה שאמרו כל קטן שמשפיל עצמו הרי זה מקטין לאחרים שהיו גדולים ממנו, כי הקב"ה מגביהו על הגדולים ואז יהיו הגדולים נחשבים קטנים בערכו, או יובן כל קטן רצונו לומר עניו, הנה זה מקטין כח הקליפה, כי העניו יש לו כח בזה יותר.
כָל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ וְכָל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. נראה לי בס"ד כל אדם שיש לו נפש קדושה הוא משיב את הנפש המגולגלת בדומם צומח חי מדבר, שיש לו כח לברר ולתקן הנפשות, לאפוקי מי שאין לו נפש קדושה שהיא חלק אלוה ממעל, אלא רק יש לו נפש הבהמית הנקראת 'כח הגוף', אין לו יכולת לעשות תיקון להשיב הנפשות, ולא מבעייא שישיב חלקים השייכים לנפשו ממש, אלא יוכל להשיב גם אותם שהם משרשו וקרובים אליו, כמו שאמרו בבקשה נר"ן והקרובים להם, ולזה אמר וְכָל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. או נראה לי בס"ד אומרו כָל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ כי נֶּפֶשׁ ראשי תיבות נֵ ר פְ תִילָה שֶׁ מֶן, והיינו נֵר זו מִצְוָה, דכתיב (משלי ו, כג) נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וּפְתִילָה זו תוֹרָה בחלק הנגלה שבה, וְשֶׁמֶן זה חלק הַסּוֹד שבה, כל אלו יש בהם כח להשיב את הנפשות המגולגלים. או יובן בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי ר' שמעון בר יוחאי (דף טו"ב), אחר שהשלים הצדיק מה שצריך לו אי אפשר לבא לעולם הזה לזכות אנשי הדור לתקנם ולהשלימם, אלא דוקא בבחינת נפשו בלבד ולא בבחינת רוחו או נשמתו, עיין שם, וזה שאמרו כָל נֶפֶשׁ רצונו לומר חלק הנפש, הנה זה תמיד מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ של התחתונים אף על פי שהוא השלים כל צרכו, וגם זה נעשה רק עם אותם שהם משרשו, וכמו שכתב רבינו ז"ל שם, ולזה אמר וכל הקרוב לנפש משיב הנפש.
Ben Yehoyada on Berakhot 44b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Berakhot, daf 44, Amud Bet, about 588 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 137 words
Opens “אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ:…”
- Segment 219 words
Opens “מָר זוּטְרָא עָבֵיד כְּרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי,…”
- Segment 39 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, זִמְנָא דְּכִי מִדְּכַרְנָא,…”
- Segment 433 words
Opens “תְּנַן: כׇּל שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו — טָעוּן…”
- Segment 52 words
Opens “לְאַפּוֹקֵי מִצְוֹת.…”
- Segment 614 words
Opens “וְלִבְנֵי מַעַרְבָא, דְּבָתַר דִּמְסַלְּקִי תְּפִילַּיְיהוּ מְבָרְכִי ״אֲשֶׁר…”
- Segment 72 words
Opens “לְאַפּוֹקֵי רֵיחָנֵי.…”
- Segment 845 words
Opens “אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר רַבִּי: כֹּל שֶׁהוּא…”
- Segment 920 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל שֶׁלֶק כּוּ׳:…”
- Segment 1042 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי…”
- Segment 1112 words
Opens “אָמַר מָר: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי…”
- Segment 1210 words
Opens “כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי…”
- Segment 1312 words
Opens “כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, אָמַר רַבִּי יִצְחָק:…”
- Segment 1427 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם…”
- Segment 1547 words
Opens “אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי,…”
- Segment 1619 words
Opens “אָמַר לְהוּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ דְּרַבִּי יִצְחָק סְבִירָא…”
- Segment 1724 words
Opens “כׇּל קָטָן מַקְטִין, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲפִילּוּ…”
- Segment 1811 words
Opens “כׇּל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, אָמַר רַב פָּפָּא:…”
- Segment 1928 words
Opens “כׇּל הַקָּרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמַר…”
- Segment 2035 words
Opens “כְּרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. כְּרוּב לְמָזוֹן אִין,…”
- Segment 2122 words
Opens “אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ, אִינִי?!…”
- Segment 2222 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מִבְּלִי בָּשָׂר. וְרָבָא אָמַר: מִבְּלִי…”
- Segment 2335 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב פָּפָּא: סוּדָנִי, אֲנַן…”
- Segment 2448 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: דָּג קָטָן מָלִיחַ פְּעָמִים שֶׁהוּא…”
- Segment 2513 words
Opens “וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ וְכוּ׳: לְאַפּוֹקֵי מַאי? אֲמַר…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Berakhot 44b · Segment 9 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל שֶׁלֶק כּוּ׳: וּמִי אִיכָּא…”
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Berakhot 44b · Segment 8 — “אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר רַבִּי: כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה —…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Berakhot 44b · Segment 19 — “…אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוּנְקָא. אָמַר…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Berakhot 44b · Segment 22 — “אָמַר אַבָּיֵי: מִבְּלִי בָּשָׂר. וְרָבָא אָמַר: מִבְּלִי יַיִן. אִיתְּמַר…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.
Cited source: Berakhot 44b
All 9 sources this entry cites
Original text
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: עַל הַבֵּיעָא וְעַל מִינֵי קוּפְרָא, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ ״שֶׁהַכֹּל״, וּלְבַסּוֹף ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְכוּ׳״. אֲבָל יַרְקָא לָא. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: אֲפִילּוּ יַרְקָא, אֲבָל מַיָּא — לָא. וְרַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ מַיָּא.
Rav Yitzḥak bar Avdimi said in the name of Rabbeinu, Rav: Over the egg and types of meat [ kupra ], at the start, one recites: By Whose word all things came to be, and at the end: Who creates the many forms of life. However, after eating vegetables, no, one does not recite a blessing at all. Rabbi Yitzḥak said: Even after eating vegetables one recites a blessing; but after drinking water, no, one does not recite a blessing at all. And Rav Pappa said: Even after drinking water one must recite a blessing.
מָר זוּטְרָא עָבֵיד כְּרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, וְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי עָבֵיד כְּרַבִּי יִצְחָק. וְסִימָנָךְ: חַד כִּתְרֵי, וּתְרֵי כְּחַד.
Mar Zutra acted in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak bar Avdimi and did not recite a blessing after eating vegetables, while Rav Shimi bar Ashi acted in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak and recited a blessing after eating vegetables. And a mnemonic by which to remember which Sage acted in accordance with which: One like two, and two like one. In other words, Mar Zutra, who is known only by his name and not by his patronymic, acted in accordance with Rav Yitzḥak bar Avdimi who is known by both his name and his patronymic. Rav Shimi bar Ashi, who is known by both his names, followed the opinion of Rabbi Yitzḥak, who is known only by his first name.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, זִמְנָא דְּכִי מִדְּכַרְנָא, עָבֵידְנָא כְּכוּלְּהוּ.
On this topic, Rav Ashi said: At times when I remember, I act in accordance with the opinions of all of them and recite a blessing even after drinking water.
תְּנַן: כׇּל שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו — טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו, וְיֵשׁ שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו, וְאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו. בִּשְׁלָמָא לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, לְאַפּוֹקֵי יַרְקָא. לְרַבִּי יִצְחָק, לְאַפּוֹקֵי מַיָּא, אֶלָּא לְרַב פָּפָּא, לְאַפּוֹקֵי מַאי?
We learned in a mishna: Anything that requires a blessing thereafter requires a blessing beforehand; and there are items that require a blessing beforehand and do not require a blessing thereafter. If so, granted, according to Rav Yitzḥak bar Avdimi’s opinion, it excludes vegetables from the requirement to recite a blessing thereafter. And, granted, according to Rabbi Yitzḥak’s opinion as well, it excludes water from the requirement to recite a blessing thereafter. However, according to Rav Pappa’s opinion, what does it exclude? What food requires a blessing before eating but does not require a blessing after eating?
לְאַפּוֹקֵי מִצְוֹת.
The Gemara answers: It comes to exclude mitzvot, as one recites a blessing before performing a mitzva, but not thereafter.
וְלִבְנֵי מַעַרְבָא, דְּבָתַר דִּמְסַלְּקִי תְּפִילַּיְיהוּ מְבָרְכִי ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹר חֻקָּיו״, לְאַפּוֹקֵי מַאי?
The Gemara challenges: And for the residents of the West, Eretz Yisrael, who, after they remove their phylacteries, recite: Who has made us holy through His mitzvot and commanded us to keep His laws, what does the halakha in the mishna come to exclude?
לְאַפּוֹקֵי רֵיחָנֵי.
The Gemara responds: It serves to exclude types of fragrances. Everyone agrees that no blessing is recited after smelling them.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר רַבִּי: כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה — בֵּיצָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגַּלְתָּא מִשִּׁיתָּא קְיָיסֵי סוּלְתָּא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגַּלְתָּא — מִשִּׁיתָּא, מִטְּוִיתָא — מֵאַרְבַּע, מְבוּשַׁלְתָּא — כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה, בֵּיצָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, לְבַר מִבִּשְׂרָא.
Since the blessing recited over an egg was mentioned, the Gemara cites what Rabbi Yannai said that Rabbi Yehuda HaNasi said: Anything that is an egg’s equivalent in volume, an egg is superior to it. Similarly, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: A lightly cooked egg is better than six log of fine flour. Similarly, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: A lightly cooked egg is better than six log of fine flour, a roasted egg is better than four, and with regard to a cooked egg, they said: Anything that is an egg’s equivalent, an egg is superior to it except for meat.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל שֶׁלֶק כּוּ׳: וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּהָוֵה שֶׁלֶק מְזוֹנֵי? אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב שָׁנוּ.
We learned in the mishna that Rabbi Akiva says: Even if one ate boiled vegetables, but it is his primary sustenance, he recites the three blessings of Grace after Meals, as he would after eating bread. The Gemara asks: And is there a vegetable where in its boiled state it is primary sustenance? Rav Ashi said: This was taught with regard to a cabbage stalk, which is nourishing.
תָּנוּ רַבָּנַן: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, וְכׇל קָטָן מַקְטִין, וְכׇל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכׇל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. כְּרוּב לְמָזוֹן, וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ.
Similarly, the Sages taught in a baraita dealing with types of sustenance: Meat of the spleen is beneficial for the teeth and harmful for the intestines. Leeks, however, are harmful for the teeth and beneficial for the intestines. They also said that all raw vegetables turn one’s face pale. Generally speaking, anything small that has not yet reached its full size is harmful and impedes growth, and any living creature eaten whole, e.g., a fully grown fish, restores the soul. And anything close to the soul restores the soul. Cabbage is for nourishment and beets for healing. Woe unto the house through which the turnip passes, for it is extremely harmful.
אָמַר מָר: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נִלְעֲסֵיהּ וְנִשְׁדְּיֵיהּ.
The Master said in a baraita : The spleen is beneficial for the teeth and harmful for the intestines. The Gemara asks: What is its remedy? The Gemara responds: One should chew it, spit it out, and throw it away.
כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִשְׁלְקִינְהוּ וְנִבְלְעִינְהוּ.
Leeks are harmful for the teeth and beneficial for the intestines. The Gemara asks: What is its remedy? The Gemara responds: One should boil them and swallow them without chewing.
כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בִּסְעוּדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחַר הַקָּזָה.
All raw vegetables turn one’s face pale. Rabbi Yitzḥak said: It refers here to the first meal after bloodletting, when a person should eat more substantial food.
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם רֵיחָא. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת.
And Rabbi Yitzḥak said: Anyone who eats vegetables before four hours of the day, it is forbidden to speak with him. The Gemara asks: What is the reason? The Gemara explains: This is because the smell of vegetables from his mouth bothers others who have not yet eaten. And in general, Rabbi Yitzḥak said: It is forbidden to eat raw vegetables before four hours of the day.
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי, אַיְיתוֹ קַמַּיְיהוּ יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי אֲכוּל וּמָר זוּטְרָא לָא אֲכַל. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ מִשּׁוּם רֵיחָא? וְהָא אֲנַן דְּקָא אָכְלִינַן וְקָא מִשְׁתָּעֵית בַּהֲדַן!
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting. They brought raw vegetables before them before four hours of the day. Ameimar and Rav Ashi ate and Mar Zutra did not eat. They said to him: What is your thinking that led you not to eat? Was it because Rabbi Yitzḥak said: Anyone who eats vegetables before four hours of the day, it is forbidden to speak with him because of the smell? Aren’t we eating and you are nevertheless speaking with us?
אָמַר לְהוּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ דְּרַבִּי יִצְחָק סְבִירָא לִי. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת.
He said to them: I hold in accordance with the other halakha of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said simply: It is forbidden to eat raw vegetables before four hours of the day.
כׇּל קָטָן מַקְטִין, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲפִילּוּ גַּדְיָא בַּר זוּזָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ רִבְעָא, אֲבָל אִית בֵּיהּ רִבְעָא — לֵית לַן בָּהּ.
Anything small impedes growth. Rav Ḥisda said: This applies even to a small goat, worth a zuz . Although the goat is worth a zuz , it is still small. And we only said this with regard to a goat that has not reached one fourth of its ultimate size. But if it has reached one fourth of its ultimate size, we need not be concerned.
כׇּל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ גִּילְדָּנֵי דְּבֵי גִילֵי.
And any living creature eaten whole restores the soul. Rav Pappa said: This includes even small fish that grow among the reeds, as even a small creature is beneficial if it reached its full size.
כׇּל הַקָּרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוּנְקָא. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: כִּי מַיְיתֵית לִי אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא, טְרַח וְאַיְיתִי לִי מֵהֵיכָא דִּמְקָרַב לְבֵי ״בָרוּךְ״.
Anything close to the soul restores the soul. Rav Aḥa bar Ya’akov said: This refers to the neck, which is close to the animal’s vital organs. The Gemara relates that Rava said to his servant: When you bring me a piece of meat, make an effort to bring me a piece from the place of the blessing, the neck, where the animal was slaughtered and the slaughterer recited a blessing over the ritual slaughter.
כְּרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. כְּרוּב לְמָזוֹן אִין, וְלִרְפוּאָה לָא? וְהָא תַּנְיָא: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתָן רְפוּאָה, וְאֵלּוּ הֵן: כְּרוּב וּתְרָדִין וּמֵי סִיסִין דְּבַשׁ וְקֵיבָה וְהֶרֶת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד! אֶלָּא אֵימָא ״כְּרוּב אַף לְמָזוֹן״.
Cabbage for nourishment and beets for healing. The Gemara asks: Is cabbage good for nourishment and not for healing? Wasn’t it taught in a baraita : Six things cure the ill person of his disease and their cure is an effective cure, and these are: Cabbage, beets, chamomile water, honey, stomach, heret , and liver. Evidently, cabbage is also good for healing. The Gemara responds: Rather, say: Cabbage is even for sustenance and all the more so for healing, which is not the case with beets.
אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ, אִינִי?! וְהָא אָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: כִּי חָזֵית לִיפְתָּא בְּשׁוּקָא לָא תֵּימָא לִי ״בְּמַאי כָּרְכַתְּ רִיפְתָּא״!
Woe unto the house through which the turnip passes, as it is extremely damaging. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rava say to his servant: When you see a turnip in the market, do not ask me with what will you eat your bread today? Buy the turnip and bring it for the meal. Apparently, the turnip is a significant and appropriate food.
אָמַר אַבָּיֵי: מִבְּלִי בָּשָׂר. וְרָבָא אָמַר: מִבְּלִי יַיִן. אִיתְּמַר רַב אָמַר: מִבְּלִי בָּשָׂר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִבְּלִי עֵצִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִבְּלִי יַיִן.
Abaye said: The turnip is harmful only when it is eaten without meat. And Rava said: Without wine. It was stated that Rav said: The turnip is harmful when it is eaten without meat. And Shmuel said: Without wood, meaning when it is not properly cooked. And Rabbi Yoḥanan said: Without wine.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב פָּפָּא: סוּדָנִי, אֲנַן תָּבְרִינַן לַהּ בְּבִשְׂרָא וְחַמְרָא, אַתּוּן דְּלָא נְפִישׁ לְכוּ חַמְרָא בְּמַאי תָּבְרִיתוּ לַהּ? אֲמַר לֵיהּ: בְּצִיבֵי, כִּי הָא דְּבֵיתְהוּ דְּרַב פָּפָּא בָּתַר דִּמְבַשְּׁלָא לַהּ, תָּבְרָא לַהּ בִּתְמָנָן אוּפֵי פָּרְסְיָיתָא.
Along the same lines, Rava said to Rav Pappa: Farmer ( ge’onim ) we break the harmful aspects of the turnip with meat and wine. You, who do not have a lot of wine, with what do you break its harmful aspects? Rav Pappa said to him: With wood. As that is what Rav Pappa’s wife would do. After she cooked the turnip, she would break it with eighty pieces of wood from a palm tree.
תָּנוּ רַבָּנַן: דָּג קָטָן מָלִיחַ פְּעָמִים שֶׁהוּא מֵמִית בְּשִׁבְעָה, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה. וְאָמְרִי לַהּ: בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּמִטְּוֵי וְלָא מִטְּוֵי, אֲבָל מִטְּוֵי שַׁפִּיר — לֵית לַן בַּהּ. וּדְלָא מִטְּוֵי שַׁפִּיר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שְׁתָה בָּתְרֵיהּ שִׁכְרָא, אֲבָל שְׁתָה בָּתְרֵיהּ שִׁכְרָא — לֵית לַן בַּהּ.
On the topic of foods, the Gemara cites what the Sages taught in a baraita : A small salted fish sometimes kills, specifically seven days, seventeen days, and twenty-seven days after it was salted. And some say: Twenty-three. And we only said this when it is roasted and not roasted well, but when it is roasted well, we need not be concerned. And when it is not roasted well, we only said this when one does not drink beer thereafter; however, when one drinks beer thereafter, we need not be concerned.
וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ וְכוּ׳: לְאַפּוֹקֵי מַאי? אֲמַר רַב אִידֵּי בַּר אָבִין: לְאַפּוֹקֵי לְמַאן
We learned in the mishna that the tanna’im disagreed with regard to one who drinks water to quench his thirst. The Gemara asks: What does this emphasis on his thirst come to exclude? Rav Idi bar Avin said: It comes to exclude one