Commentary page
Niddah 70b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 70b
Niddah 70b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 282 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שחיטתו בצפון ומתן בהונות וליום ולילה כחומר אשם ותנופה וסמיכה וחזה ושוק כחומר שלמים דבאשם ליכא סמיכה כדאמרינן במנחות בפ' שתי מדות:
לבית הפסול דלמא לא מצורע הוא והוי שלמים וממעט זמן אכילתן ששורף את הנותר ליום ולילה והיה לו לאוכלו בשני ימים:
כוותיה בחדא דאשם לא קבע:
ופליג עליה בחדא שאין אשם בא על תנאי:
בן השונמית שהחיה אלישע מהו שיטמא לאחר שהחיהו מי חשוב כמת:
נחכם להן נתיישב בדבר:
לאוהביו משגר ממה שלפניו כך חכמה שהיא לאוהביו של מקום נתנה להם מפיו ולא מאוצר אחר:
מאי קמ"ל למה ליה למימר להו ירבה בישיבה הואיל וברחמים הדבר תלוי:
Rashi on Niddah 70b · Sefaria
Tosafot
וסמיכה ונסכין פי' בקונטרס דבאשם ליכא סמיכה כדאמרינן במנחות פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) ולא עיין בה דתנן כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח ואילו אשם לא מפיק ובפרק כל הפסולין (זבחים דף לג.) פליגי אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא או לא ומיהו לכ"ע סמיכה בעי ובפ"ב דנגעים (מ"ח) תנן בא לו [אצל] אשם סומך ב' ידיו עליו והא דקאמר הכא ואותו אשם טעון סמיכה היינו באקופי ידא למ"ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ומשום דסמיכתו חלוקה משאר אשמות קאמר הכי וכן נסכים נמי לא קתני משום ספקא דשלמים דהא תנן (מנחות דף צ:) דכל חטאת ואשם אין טעונין נסכים אלא שחטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים אלא משום דחלוקה משאר אשמות קא חשיב לכל הנהו מילי דחלוק מינייהו:
כאן בעושה תשובה וכו' בספרי משני אהך קושיא כאן קודם גזר דין כו' ותימה דבר"ה פ"ק (דף יז:) אמר גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו מיתיבי השב בינתיים מוחלין לו לא שב בינתיים פירוש קודם גזר דין אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו ומשני לא קשיא הא ביחיד הא בצבור אלמא ביחיד אין תשובה מקרעת גזר דין של אדם ובשמעתין משמע דמועלת תשובה אפי' ביחיד דומיא דבני עלי ואפי' לאחר גזר דין דאילו קודם גזר דין פשיטא דהקב"ה מקבל תשובה ועוד דלהמיתם משמע לאחר גזר דין וי"ל דסוגיא דשמעתין כרבי יצחק דאמר יפה צעקה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין:
כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך לפי הפשט לא משמע שהקב"ה נושא את פניהם דלא כתיב ישא ה' פניך ומשמע שיפנה אליך להשלים לך שלום ובספרי נמי דריש שיסיר הקב"ה פנים של זעם מיהו הש"ס חשיב ליה כאילו כתיב פניך וטפי ה"ל להש"ס לאקשויי מהנה נשאתי פניך גם לדבר הזה דלוט (בראשית י״ט:כ״א) ומן וישא ה' פני איוב (איוב מ״ב:ט׳):
כאן קודם גזר דין וכו' תימה דבפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) קאמר אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים מפני מה אתה נושא פנים לישראל אמר להם לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כביצה משמע שמחלק בין עובדי כוכבים לישראל ואמאי לא משני כי הכא או הכא כהתם ויש לומר דלעולם שינויא דהכא עיקר וקרא דאמר לא ישא פנים מיירי בין בישראל בין בעובדי כוכבים בעובדי כוכבים אפילו קודם גזר דין שזהו קו המשפט ולישראל לאחר גזר דין אבל הוא נכנס להם לישראל לפנים משורת הדין ונושא להם פנים קודם גזר דין כדמשמע הכא מקרא דישא ה' פניו אליך ומלאכי השרת אמרו לפני הקדוש ברוך הוא למה נכנסת לישראל לפנים משורת הדין יותר מלעובדי כוכבים לישא להם פנים קודם גזר דין והשיב לא אשא להם פנים וכו':
ואין נציב מלח מטמא משמע אבל אי לא הוה נציב מלח מטמא אפילו לרבי שמעון נמי איכא למימר דמטמא אפילו באהל וכן נמי ציון מערתא דרבי בנאה בפרק חזקת הבתים (ב"ב דף נח.) אתי נמי כר"ש דאחר מתן תורה דאיקרו ישראל אדם איכא לפלוגי אבל קודם מתן תורה אין חילוק והרב רבי משה מפונטיז"א פירש דבנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נד.) מרבי מאו בקבר קברי מתים שלפני הדבור אלמא קודם מתן תורה מטמא אע"ג דלא איקרו אדם ואי אפשר לומר כך דהך סוגיא דכהן גדול לא אתיא אלא כרבי שמעון דממעט להו מאדם ועוד או בקבר גבי מגע כתיב ואחר מתן תורה מטמאין קברי עובדי כוכבים במגע ולא אימעוט לרבי שמעון אלא מאהל והכי מסיק בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא.) ונראה לפרש דלפני הדבור היינו קודם שנאמר פרשת אהל דהיינו קודם שהוקם המשכן כדאיתא בגיטין פ' הניזקין (גיטין דף ס.) שמונה פרשיות נאמרו ביום הקמת המשכן וחשיב פרשת פרה ופרשת טמאין דס"ד כי ימות באהל מכאן ולהבא כתיב ולהכי איצטריך או בקבר וקאי ריבויא אכי ימות ולא אאדם וכי האי גוונא איכא בפ' בתרא דהוריות (דף י.) כי יהיה פרט שלפני הדבור דגבי זיבה:
מתים לעתיד לבא צריכים הזאה ואם תאמר אמאי לא בעי הך בעיא על בן השונמית דאיירי ביה וי"ל שמא משום דכתיב קרא לעתיד לבא (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וזרקתי עליכם מים טהורים ומספקא ליה אי הך זריקה הויא שלישי ושביעי אי לא אבל בן השונמית פשיטא ליה דלא בעי הזאה:
Tosafot on Niddah 70b · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו בילדותנו בחבור התשובה שראוי להאמין שהשם ית' גומל לטובים ומעניש לרשעים והכל במשפט וביושר גמור כדכתוב אל אמונה ואין עול ובקמא אמרו כל האומר הקב"ה ותרן הוא יתותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וזהו שכתוב אשר לא ישא פנים ואע"פ שכתב והבטיח במקום אחר ישא י"י פניו אליך באמת רבותינו הבינו הענין לנשיאות כפים ר"ל פנים עד שהקשו מזה לזה ותירצו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין לומר שלאחר גזר דין אין שם נשיאות פנים אף בתשובה להעביר מכל וכל אלא להקל העונש כמו שביארנו בחבור התשובה וכדכתוב אם תכבסי בנתר וכו' אבל קודם גזר דין יש לו נשיאות פנים בתשובה להעביר את העונש מכל וכל וכדכתוב כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי וכו' אבל לענין פשוטי המקראות אין מקראות אלו מתנגדים שלא אמר ישא י"י פניך אלא ישא פניו אליך ואף ענין המקרא לא דרך הבטחה נאמר אלא דרך תפלה וברכה וכבר ביארנו בקצת חבורנו שאותן שלש המקראות נאמרו כנגד שלש כתות של צדיקים ושל בינוניים ושל רשעים ואמר כנגד הצדיקים יברכך י"י וישמרך ויברכך הוא תוספת שלמות וישמרך הוא שמירת מה שבו עכשו וייעד לו שישמרהו ויוסיף בשלימותו ובהשגחתו עליו לטוב ואמר אחר כן כנגד הבינוניים יאר י"י פניו אליך ויחנך ואור הפנים הוא ענין לתכלית ההשגחה כאמרו נסה עלינו אור פניך י"י ומצד היות ענינו בלתי מפורסם וצריך להטיה כלפי חסד וההטיה כלפי חסד היא עשיית מה שאין לעושהו חוק עליו ועשיית מה שאין חוק על העושהו לעשותו הוא נקרא חנינה וחסד ייעד לו שיחנהו ויכריעהו לטוב עד שישימהו בתכלית ההשגחה ואחר כך דבר כנגד כת הרשעים ואמר ישא י"י פניו אליך ונשיאות הפנים הוא משל להתחלת ההשגחה כלומר שיתנדב להשגיח בך וישם לך שלום מן המלמדים עליך קטיגור שהם רבים והוא שיעיר טבעו ומחשבותיו לשוב מדרכיו וחיה ועל הדרך שאמרו כתוב אחד אומר לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ י"י להמיתם ותירצו בו כאן קודם תשובה כאן לאחר תשובה ולמדת שהכל לפי ענינו של אדם וצדקו ורשעו ותשובתו והוא שאמרו גם כן כתוב כי בחר י"י בציון וכתוב על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת לא קשיא קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא וכו' כלומר שקודם שנשא לא היה שם גורם להפקיע שלימות יושביה וכשנשאה נתחדשה סיבה להפקיע שלמות יושביה ולהטות דרכיהם ולא המקום גורם אלא יושביו:
לענין ביאור זה שאמרו ששלשה דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע ואחת מהן אשתו של לוט מהו שתטמא פירושה בעוד שהיא מלח והוא שהשיבם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא וי"מ בענין אחר ואינו נראה וכן מה ששאלו בשניה בן השונמית מהו שיטמא פירושו לאחר שהחיהו להיות דינו עדין כמת להיותו אבי אבות וזהו שהשיבם שאין חי מטמא להיותו אבי אבות ואחר כך שאל בכלל על כל המתים הן בבן השונמית הן בכל המתים לאחר תחיה אם נעשו מיהא טמאים מתים מצד עצמו להטעינם הזאה שלישי ושביעי ולא השיבם מפני שאמר לכשיחיו משה רבנו עמהם וכן בבן השונמית היה יכול להשיב אלישע היה עמו ומאי דהוה הוה וי"מ בבן השונמית ששאלתו היתה אם טימא במיתתו ואינו כלום שאם כן בשאר מתים היה לו להשיב כן ולא פירש כן אלא מי שלבו נוקפו להיות נוטה אחר דעת האנדלוסיים וי"י הטוב יכפר בעד:
לעולם ישתדל אדם להשלים עצמו בתורה ובחכמה ואע"פ שכתוב יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה וכתוב כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה יבקש רחמים על עצמו שיזכה ללמוד ואף הוא ישתדל בכך וכיצד הוא עושה ירבה בישיבה וימעט בסחורה ואם לבו נוטה לעושר אע"פ שההצלחה מתת אלהים היא וכדכתוב לי הכסף ולי הזהב וצריך שיבקש רחמים על עצמו לזכות בכך מ"מ יהא אף הוא משתדל בכך ומהו עיקר ההשתדלות בזה שיהא נושא ונותן באמונה ולא סוף דבר לישראל אלא לכל אדם סתם אמרו ישא ויתן באמונה וכמו שאמרו במסכת יום טוב ט"ו ב' הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר וכן יהא אדם משתדל להיות לו בנים הגונים ואע"פ שצריך לבקש רחמים על עצמו שיזכה לכך וכדכתוב הנה נחלת י"י בנים מ"מ יהא אף הוא משתדל בכך ועיקר השתדלותו לישא אשה ההוגנת לו שתהא יודעת ובקיאה בגדול בנים לתורה ולמדות מעלות וכן בכל הדברים הטובים והנאים:
Meiri on Niddah 70b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה וסמיכה ונסכים כו' היינו באקופי ידא למ"ד כו' עכ"ל פירוש למ"ד דלא בעי סמיכה במצורע ה"ל סמיכה עבודה בקדשים אי לאו באקופי ידא וק"ל כדאיתא פ"ק דחגיגה ע"ש:
בד"ה כתוב א' אומר כו' שיפנה אליך להשים לך שלום כו' עכ"ל כצ"ל ודו"ק:
בד"ה ואין נציב מלח כו' וא"א לומר כך דהך סוגיא דכ"ג לא אתיא אלא כר"ש כו' עכ"ל פי' דהך סוגיא דכ"ג הוא מימרא דר"ל ודוחק הוא שנאמר דלא קאמר מלתיה אלא אליבא דר"ש דאצטריך או בקבר משום דלא למעט ליה מדכתיב אדם כפירוש הר"ם וק"ל:
בא"ד ולהכי אצטריך או בקבר וקאי ריבוי אכי ימות ולא אאדם כו' עכ"ל והיינו כתירוצם דקודם מתן תורה אין חילוק משום דריבוי דאו בקבר לא קאי אאדם וליכא לאקשויי אכתי לפי דרכם נמי כיון דאו בקבר גבי מגע כתיב לענין טומאת אהל דליכא ריבוי אימא דמכאן ולהבא הוא דכתיב די"ל כיון דגלי לן קרא לענין מגע דכתיב בהך פרשתא דלאו דוקא מכאן ולהבא הוא דכתיב אית לן למימר ה"נ הכי בטומאת אהל דכתיב נמי בהך פרשתא וק"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 70b · Sefaria
Ben Yehoyada
יַרְבֶּה בִּסְחוֹרָה, וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה (משלי ב, ו) נראה לי בס"ד אין הכונה לאפוקי שלא יגזול ולא יגנוב שבזה הוא מוזהר ועומד בתורה! אך הכונה שיאמין בהשם יתברך שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל ולא יאמר כוחו ועוצם ידו עשה לו הריוח (דברים ח, יח) אלא יאמין שכל הרווחתו באה מאלהים חיים.
Ben Yehoyada on Niddah 70b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 70, Amud Bet, about 282 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “שְׁחִיטָתוֹ בַּצָּפוֹן, וְטָעוּן מַתְּנַת בְּהוֹנוֹת, וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים,…”
- Segment 211 words
Opens “וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִפְּנֵי…”
- Segment 39 words
Opens “שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּחֲדָא, וּפְלִיג…”
- Segment 425 words
Opens “שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי…”
- Segment 525 words
Opens “כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כִּי לֹא יִשָּׂא פָנִים…”
- Segment 640 words
Opens “כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי בָחַר ה׳ בְּצִיּוֹן״,…”
- Segment 716 words
Opens “שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי בּוּרוּת: אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, מַהוּ…”
- Segment 811 words
Opens “בֶּן שׁוּנַמִּית, מַהוּ שֶׁיְּטַמֵּא? אָמַר לָהֶן: מֵת…”
- Segment 921 words
Opens “מֵתִים לֶעָתִיד לָבֹא, צְרִיכִין הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי…”
- Segment 1035 words
Opens “שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ, מָה יַעֲשֶׂה אָדָם…”
- Segment 1114 words
Opens “תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם…”
- Segment 129 words
Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּהָא בְּלָא הָא…”
- Segment 1329 words
Opens “מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְעַשֵּׁר? אָמַר לָהֶן: יַרְבֶּה…”
- Segment 149 words
Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּהָא בְּלָא הָא…”
- Segment 1513 words
Opens “מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים?…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Niddah 70b · Segment 3 — “שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.”
Original text
שְׁחִיטָתוֹ בַּצָּפוֹן, וְטָעוּן מַתְּנַת בְּהוֹנוֹת, וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים, וּתְנוּפָה, וְחָזֶה וָשׁוֹק, וְנֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְהוּנָּה לְיוֹם וָלַיְלָה.
that its slaughter must be performed in the north of the Temple courtyard, as in the case of a guilt offering, and it requires placement of the blood on the right thumb and right big toe and right earlobe of the leper, as described in Leviticus 14:14, and it requires placing hands on the head of the animal, and the accompanying wine libations and waving of the breast and thigh, like a peace offering. And it is eaten by males of the priesthood for one day and the following night, like a guilt offering, rather than for two days, like a peace offering.
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִפְּנֵי שֶׁמֵּבִיא קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל!
But the Rabbis did not concede to Rabbi Shimon, because they hold that he thereby brings sacrificial animals to a situation where the time that they may be eaten is restricted, thereby increasing the likelihood of disqualification, as it might be a peace offering, which may be eaten for two days and one night.
שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.
The Gemara answers that Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to one halakha , i.e., that it is not the guilt offering that fixes whether the leper must bring the offerings of a wealthy person or a destitute person, but he disagrees with him with regard to one other halakha , as he does not permit such a stipulation in the case of a guilt offering.
שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי חָפֵץ ה׳ לַהֲמִיתָם״! כָּאן בְּעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, כָּאן בְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה.
The Gemara details the three matters of aggada that the sages of Alexandria asked Rabbi Yehoshua. One verse states: “For I have no pleasure in the death of him that dies, says the Lord God; but turn yourselves, and live” (Ezekiel 18:32). And one verse states, with regard to the sons of Eli the High Priest, who did not pay attention to the reproof of their father: “If one man sins against another, God shall judge him; but if a man sins against the Lord, who shall pray for him? But they did not listen to the voice of their father, because the Lord desired to kill them” (I Samuel 2:25). Rabbi Yehoshua replied to them: Here, the verse in Ezekiel is referring to a case where the sinners repent, whereas there, the verse in Samuel is speaking of a case where the sinners do not repent.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כִּי לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שׁוֹחַד״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״! כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין.
The sages of Alexandria also asked the following: One verse states: “For the Lord your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, Who shows no favor nor takes graft” (Deuteronomy 10:17), and one verse states: “The Lord shall show favor to you and give you peace” (Numbers 6:26). How can this contradiction be resolved? Rabbi Yehoshua replied to them: Here, the verse in Numbers is dealing with the time before one’s sentence is issued, when God shows favor and forgives; there, the verse in Deuteronomy is referring to after the sentence has been issued, when He no longer forgives.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי בָחַר ה׳ בְּצִיּוֹן״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״! כָּאן קוֹדֶם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, כָּאן לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה.
The sages of Alexandria further asked: One verse states: “For the Lord has chosen Zion; He has desired it for His dwelling place” (Psalms 132:13), and one verse states: “For this city has been to Me a provocation of My anger and of My fury from the day that they built it until this day, so that I should remove it from before My face” (Jeremiah 32:31). Rabbi Yehoshua replied to them: Here, the verse in Psalms is referring to the time before Solomon married Pharaoh’s daughter (see I Kings 3:1), whereas there, the verse in Jeremiah is speaking of the time after Solomon married Pharaoh’s daughter.
שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי בּוּרוּת: אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא? אָמַר לָהֶם: מֵת מְטַמֵּא, וְאֵין נְצִיב מֶלַח מְטַמֵּא.
The Gemara lists the three matters of ignorance that the sages of Alexandria asked Rabbi Yehoshua. What is the halakha with regard to the wife of Lot, who was turned into a pillar of salt as she fled from the city of Sodom (Genesis 19:26), in terms of whether she transmits ritual impurity as a corpse? Rabbi Yehoshua said to them: A corpse transmits ritual impurity, but a pillar of salt, even if it was formerly a person, does not impart ritual impurity.
בֶּן שׁוּנַמִּית, מַהוּ שֶׁיְּטַמֵּא? אָמַר לָהֶן: מֵת מְטַמֵּא, וְאֵין חַי מְטַמֵּא.
The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua: What is the halakha with regard to the son of the Shunammite woman, who died and was brought to life by Elisha (II Kings 4:33–36), in terms of whether he transmits ritual impurity as a corpse? Rabbi Yehoshua said to them: A corpse transmits ritual impurity, but a living person does not transmit ritual impurity, even if he had been dead temporarily.
מֵתִים לֶעָתִיד לָבֹא, צְרִיכִין הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אוֹ אֵין צְרִיכִין? אָמַר לָהֶן: לִכְשֶׁיִּחְיוּ נֶחְכַּם לָהֶן. אִיכָּא דְאָמְרִי: לִכְשֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עִמָּהֶם.
The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua: With regard to the dead who will be resurrected in the future, will they require sprinkling with ashes of the red heifer on the third and seventh days, like one who is purified after coming into contact with a corpse, or will they not require that sprinkling? Rabbi Yehoshua said to them: When they come to life, we will be clever for them and clarify the halakha . There are those who say that Rabbi Yehoshua said to them: When Moses our teacher comes with them, he will tell us the correct halakha .
שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ, מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכַּם? אָמַר לָהֶן: יַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה. אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן, וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם! אֶלָּא יְבַקְּשׁוּ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחׇכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי ה׳ יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה״.
The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua three matters of behavior: What should a person do to become wise? Rabbi Yehoshua said to them: He should increase his time spent sitting in the study house and minimize his dealings in merchandise. The sages of Alexandria said to Rabbi Yehoshua: Many people have done so, and it did not help them to acquire wisdom. Rabbi Yehoshua responded: Rather, they should pray for mercy to receive wisdom from the One to Whom wisdom belongs, as it is stated: “For the Lord gives wisdom; out of His mouth comes knowledge and discernment” (Proverbs 2:6).
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַעֲבָדָיו, וּמְשַׁגֵּר לְאוֹהֲבָיו מִמַּה שֶּׁלְּפָנָיו.
With regard to the subject of wisdom, Rabbi Ḥiyya teaches a parable of a flesh-and-blood king who prepared a feast for his servants. The servants eat the food placed before them, but in addition he sends some of the food that is before him to those he loves. Similarly, God sends some of His wisdom to those He loves, as the verse states: “For the Lord gives wisdom.”
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּהָא בְּלָא הָא לָא סַגִּיא.
The Gemara asks: Since the path to wisdom is through prayer, what is Rabbi Yehoshua teaching us when he says that one should increase his time spent sitting and studying? The Gemara answers that Rabbi Yehoshua is teaching that this, prayer, without that, sitting and learning, does not suffice.
מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְעַשֵּׁר? אָמַר לָהֶן: יַרְבֶּה בִּסְחוֹרָה, וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן, וְלֹא הוֹעִילוּ! אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעוֹשֶׁר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב״.
The sages of Alexandria asked: What should a person do to become wealthy? Rabbi Yehoshua said to them: He should increase his time involved in merchandise and conduct his business faithfully. The sages of Alexandria said to Rabbi Yehoshua: Many people have done so, and it did not help them become rich. Rabbi Yehoshua replied: Rather, they should pray for mercy to receive wisdom from the One to Whom wealth belongs, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, says the Lord of hosts” (Haggai 2:8).
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּהָא בְּלָא הָא לָא סַגִּי.
The Gemara asks: Since the path to wealth is through prayer, what is Rabbi Yehoshua teaching us when he says that one should increase his time spent involved in merchandise and conduct his business faithfully? Once again, the Gemara answers: Rabbi Yehoshua is teaching that this, prayer, without that, being involved in honest business, does not suffice.
מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים? אָמַר לָהֶם: יִשָּׂא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ,
The sages of Alexandria further asked: What should a person do to have male children? Rabbi Yehoshua said to them: He should marry a woman who is fit for him