Niddah 67a

בנמל פורט"ו מקום שהספינות נקבעות שמעלות טיט וחוצץ:

ברדיוני נפל הטיט מעליה. ברדיוני איני יודע לשונו ונראה שהוא לשון שיכשוך שכששכשכה רגליה במים בצאתה נפל:

מקוואות בימי ניסן מקוה מים מכונסין ואינן טובלות בנהר לפי שרבו המים בימות הגשמים מגשמים שנפלו וחייש שמא ירבו נוטפין על הזוחלין. ותניא בתורת כהנים מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין כלומר שמטבילין במכונסין דרך זחילתן קודם שנקוו ונחו במקוה ת"ל אך מעין מעין מטהר בזוחלין והמקוה מטהר באשבורן ומהו אשבורן דקוו וקיימי דאין מטבילין במכונסים אלא משנקוו למקוויהם ונחו מזחילתן ותנן במסכת מקוואות (פ"ה מ"ה) הזוחלין כמעין כלומר זוחלין שבנהרות כמעין והנוטפין כמקוה ומים הנוטפין מההרים הרי הן כמקוה ואין מטהרים בזחילה. הילכך בימי ניסן שנתרבה הנהר על ידי גשמים חייש שמא רבו נוטפין שבו על חיים שבו ובטלו זוחלין ואין מטהרין את הטמא הטובל בהן דרך זחילה וכל הנהרות לעולם הן הולכים וזוחלין לפיכך עביד להו מקוה באשבורן לטבול בתוכו. יש מפרשים דבעינן מים חיים לזבה ולאו מילתא היא דתניא בתוספתא חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים כו':

ומפצי ביומי תשרי שטובלין בנהר שהזוחלין מרובין אבל מפני חציצת הטיט נותן מחצלות בנהר שעוברות עליהן:

רבדי פוינטור"ט:

כוסילתא פלומ"א. ודרכן של מכות של הקזת דם להעלות גלד:

תלתא יומי גלדן רך ומחובר והוי כגוף הבשר ולא חייצי:

לפלוף קציד"א:

נתנה תבשיל לבנה בפירוש ר"ח כתוב עוד מימרא אחרת שאינה כתובה בספרים שלנו וזו היא מפשלת את בנה וטובלת לא עלתה לה טבילה ויש לפרש מפשלת את בנה לאחוריה והיא ערומה ולא היו בגדיה עליה וטבלה לא עלתה לה טבילה דחיישינן שמא הוה עליה דינוקא טיט וכיוצא בו ונדבק באמו וחוצץ בטבילתה ולא ידעה לה אף על גב דחזינן לה השתא דליכא מידי עליה חיישינן דלמא בעלייתה מן הטבילה נפל ברדיוני הוחלק ונפל דרך ירידה כפי' ר"ח וצ"ל שהיתה מפשלת בנה אפי' לפני טבילתה בסמוך ולאו דוקא בטבילתה:

לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ דדווקא שבתוך העין מפני שהדמעה שבעין מלחלחתו ואינו מניחתו להיות יבש אבל לפלוף חוץ לעין אפי' לח חוצץ והכי משמע במסכת מקוואות פ"ט (מ"ב) דגבי אלו חוצצין קתני לפלוף שחוץ לעין וגבי שאין חוצצין קתני לפלוף שבעין ולא מפליג בין לח ליבש אלא בין חוץ לעין לתוך העין והיינו בלח דיבש בעין נמי חוצץ וצואה שתחת הצפורן יבשה חוצץ והא דתנן התם במס' מקוואות גבי ואלו שאין חוצצין בטבילה לכלוכי צואה שעל הבשר וצואה שתחת הצפורן (וצפורן המדולדלת) מיירי בלח דומיא דלכלוכי צואה שעל הבשר דאי ביבש אמאי לא חייצי ועוד דלעיל גבי ואלו חוצצין קתני גלדי צואה שעל בשרה ובצק שתחת הצפורן:

פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לכך יש ללמוד לכל אשה הטובלת שלא תטבול ותפתח עיניה ולא תעצים עיניה ביותר לפירש"י דלא גרסינן בסמוך דהני שמעתא לטהרות ולכל הפירושים צריך ללמדה לפתוח פיה שיהא ראוי לביאת מים כדאמרינן לעיל דכל בית הסתרים בעינן שיהא ראוי לביאת מים ומייתי נמי משפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת ותנן נמי בהדיא במס' מקוואות בפ"ח (מ"ה) נדה שנתנה מעות בפיה ירדה וטבלה טהרה מטומאתה אבל טמאה אגב רוקה נתנה שער בפיה קפצה ידיה קמצה שפתותיה כאילו לא טבלה וגם צריך ללמדה להרחיק ירכותיה קצת כדאמרינן בסמוך כאורגת וכמניקה את בנה לענין הגבהת הדד קצת מעל החזה:

פתחה עיניה כו' אחר זה כתוב בפירוש רבינו חננאל ובמקצת הספרים ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דכי איתמר הני לטהרות אבל לבעלה טהורה כי הא דאמר ריש לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה ובתשובה אחת כתב רש"י דל"ג חדא דקאמר אבל לבעלה טהורה כי הא דאמר ר"ל מה ענין ר"ל להנך דלעיל ועוד דכל הני שמעתתא דרב ודרב גידל ורמי בר חמא וכולן היו בבבל ולצורך מקומן היו צריכין וזהו דוחק דלבני א"י היו מדברין ועוד דאבוה דשמואל דעבד לבנתיה מקוואות בבבל ועוד דכולהו בלשון נקבה נקטינהו אשה לא תעמוד על כלי חרס אשה לא תטבול בנמל נתנה תבשיל לבנה פתחה עיניה ואי לטהרות היה לא היה צריך להזכיר בכל פעם אשה ועוד דתניא בפרק החולץ (יבמות דף מז: ושם) כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה והיינו נדה לבעלה דאי לטהרות מאי שנא דנקט נדה ועוד דומיא דגר ועבד משוחרר דאיירי בטבילת איסור והיתר והכי קאמר כל החוצץ בטבילת טומאה וטהרה חוצץ בטבילת איסור והיתר וכן פרש"י בתשובתו דכל חומרות דהך שמעתתא נוהגות עכשיו בטבילת נדה לבעלה אבל רבינו תם פירש שנראה כגירסת הספרים ואיתא נמי בפי' ר"ח והלכות גדולות ובהלכות נדה שפירש רב סעדיה וכן צריך לחלק דלעיל אמרינן דבית הסתרים לא בעיא ביאת מים ובפ"ט דמס' מקוואות (מ"ב) גבי ואלו חוצצין באדם ומחשב בית הסתרים שבאשה אלמא בעיא ביאת מים אלא ודאי ההיא לטהרות ובשמעתין לבעלה והך דהחולץ (יבמות דף מז:) דכל שחוצץ בטבילה חוצץ בגר כו' ובנדה קיימא אהני חציצות דפרק ט' דמקוואות דחצצי לענין בעלה שכן דרך הברייתא לעמוד על המשנה אבל הנך חומרי דכלי חרס וסילתא ונמל ומפצי ומפשלת וריבדא ולפלוף שמחמירות יותר מן המשנה דקתני בפ"ט לפלוף שבתוך העין אינו חוצץ ומשמע בין לח בין יבש אינו חוצץ מדלא מפליג ובסילתא ופתחה עיניה ועצמה ובכל הנך חומרי לית הילכתא כוותייהו אלא בהך חומרא דריש לקיש דאיתא אפי' לבעלה ומיהו קשה לפירוש ר"ת דהך משנה דפ"ט דבית הסתרים שבאשה חוצץ דמוקי לטהרות קתני נמי דין לפלוף שבעין שחוץ לעין חוצץ שבתוך העין אינו חוצץ דהא מוקים לה לבעלה וכן פי' דהך דהחולץ וכל דבר שחוצץ בטבילה קיימא אמשנה דטהרות דאיירי לבעלה ומה שהקשה מבית הסתרים דשמעתין למתני' דמקוואות לא קשה מידי דבסיפא גבי ואלו שאין חוצצין קא חשיב בית הסתרים שבאיש והיינו כשמעתין וצריך ליתן טעם בהך בבא גופה מה חילוק יש בין בית הסתרים דאיש ודאשה ונראה שיש בית הסתרים שהאשה מקפדת ולא האיש ובזה קא מפליג בין איש ובין אשה ולפלוף שבעין איירי דוקא בלח כדפירשתי:

וכמניקה את בנה פרש"י לענין בית הערוה ואין נראה דבת"כ תני לה גבי הדד כדפרישית לעיל והכי תניא לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכמוסק כו' כעודר בבית הסתרים וכמוסק בין השיחין והאשה כאורגת וכמניקה את בנה מניקה את בנה תחת הדד כאורגת ביד הימנית רבי אומר כטווה פשתן ביד השמאלית ובפ"ב דנגעים (מ"ד) תנן נמי כעורכת פי' כעורכת פת לענין בית הסתרים:

אמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה. פירוש תבשיל של פול וכיוצא בו שנדבק היטב וחוצץ ואע"פ שחפפה ועיינה קודם שנתנה תבשיל לבנה, מפני שהדבר מצוי שידבק ממנו בגופה ואע"פ שזה מיעוטו היא ומדרבנן הוא כיון שהוא מצוי הרבה כודאי משוי' ליה כנ"ל.

גירסת הספרים ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ר"ל וכו'. פי' לית הלכתא כהני שמעתתא בריבלא דכוסילתא ולפלוף שבעין וכוחל שבעין ופתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר אלא כי הא דר"ל ולאו למימר דהני פליגן אדר"ל דהא איפשטא דאיתנהו להני ואיתא לדר"ל ועוד דר"ל לחומרא איתמר והיכי ילפינן מינה להקל אלא הכי קאמר לית הילכתא ככל הני דנחמיר אדר"ל בטבילה בהכי הואיל ודרכן להיותן כך, אלא בכי הא דר"ל בלחוד הוא דנחמיר בה דבעינן טבילה דרך גדולתה, ואיכא טובא בתלמודא ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי האי דלא פליגן ולא סתרן חדא לחברתה, ובהלכות הריא"פ ז"ל מוסיף בגרסת הספרים ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי איתמר הני לענין טהרות איתמר אבל לבעלה שפיר דאמו כי הא דר"ל וכו' ולגרסת הרב ז"ל נמי לאו למימרא דמר"ל שמעינן דלבעלה לא קפדי בהני דבהך שמעתתא, אלא הכי קאמר לבעלה שפיר דאמו אי עבדה כי האי דר"ל שתטבול דרך גדילתה וכאלו אמרו אבל לבעלה סגי לה כדר"ל, וקצת ספרים ראיתי שכתוב בהן אבל לבעלה כדר"ל ולא גרסינן שפיר דמי וגירסת זו מפורשת כפירושנו, אבל הרמב"ן נ"ר הקשה לגרסת הרב ז"ל מדגרסינן בפרק החולץ (יבמות מז, ב) וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ומשמע דכל דבר שחוצץ בטבילת טהרות חוצצין באלו קאמר ואלו לגרסת הרב ז"ל האיכא הני דחייצי לטהרות ולא חייצי לבעלה. ותירץ הוא ז"ל דדילמא הכי קאמר כל דבר שחוצץ בטבילה אחרת חוצץ בגר ובעבד ובנדה ואע"פ שאין טבילתן מפורשת מן התורה שהרי טבילת נדה לא למדנו אותה מפורש מן הכתוב אלא מבנין אב אתיא דכתיב ורחצו במים בנין אב לכל הטמאין שיהו בטומאתן עד שיבאו במים. ומה שאמרו שם במקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובל לא מפני שטבילת נדה מפורשת יותר אלא לומר דלא בעינן מעיין כזב ואי נמי דבעינן טבילה בבת אחת משום דסמכי לה אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהם. ולדידי ק"ל לפי שראיתי שם בגירסת הספרים חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובעל קרי ובעל זב, ובעל קרי היינו לטהרות, ושמא להתירו בדברי תורה ובתפלה ומפני שהקלו בטבילתו להתירו בשאובין הוצרך לומר דלענין חציצה לא הקלו, ומיהו בגרסת ההלכות לא מצאתי בעל קרי, ולי נראה לגרסת הרב ז"ל, דהתם הכי קאמר ולענין כל דבר החוצץ אחד גר ועבד שוין בו. ולענין שמעתין הקשה הרמב"ן נ"ר מריהו דהני שמעתתא היכי אמרינהו, והא אנן תנן במקואות פ"ט אלו שחוצצין לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה, ואיכא למימר לפלוף שבעין מוקי לה רב עוקבא בלח והיינו טעמא דלא חייץ משום דלא קפיד עליה והוה ליה מיעוטו שאינו מקפיד אבל יבש ודאי מקפיד ושחוץ לעין מקפיד עליה אפילו לא חייץ, וגלד שעל המכה נמי משום האי טעמא הוא דלא עביד אינש לקלף גלד מכתו משום דקשה למכה עד דיביש ומיקליף מנפשיה, וקסבר נמי דוקא של מכה אבל ריבלא דכוסילתא עד תלתא יומי דלא קפיד איניש עליה לא חייצא מכאן ואילך חיצא, ואי נמי עד תלתא יומי לחה ולא מעכבא מיא, מכאן ואילך חיצא דיבישה קפיד עליה, ואי קשיא לך מאי שנא פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה דלא מעכב בטבילה ומאי שנא קרצה שפתותיה דתנן כאלו לא טבלה לא תיקשי דודאי קרצה שפתותיה מעכבת ביאת מים במקום הגלוי אבל פתחה עיניה אינה מעכבת כלום אלא קמטין בעלמא הוא דעבדא במקום שדרכה בכך, ואיפשר נמי שאינן מעכבין כלל מלבא בהן מים ממש, הרמב"ן נ"ר. אבל הראב"ד ז"ל פסק בעצמה עיניה ופתחה עיניה כר' יוחנן ומדמה להו לקרצה שפתותיה ופי' דלית הלכתא ככל הני שמעתתא לא קאי אדר' יוחנן אלא אהנך תלת שמעתתא אבל הא דר' יוחנן דמיא לדר"ל דכל שפתחה או עצמה עיניה ביותר אין זה דרך גדלתה. ואין פירושו מחוור.

אמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה. פי׳ תבשיל של פול וכיוצא בו שנדבק היטב וחוצץ ואעפ״י שחפפה ועיינה קודם שנתנה תבשיל לבנה מפני שהדבר מצויה הרבה שידבק ממנו בגופה ואעפ״י שזה מיעוטו הוא ומדרבנן הוא כיון שהוא מצוי הרבה בודאי משוינין ליה כנ״ל.

גרסת הספרים ולית הלכתא ככל הני שמעתא אלא כי האי דאמר ריש לקיש וכו'. פי׳ לית הלכתא שהני שמעתתא דרבדי דכוסילתא ולפלוף שבעין וגוחל אבעין ופתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר אלא כי הא דריש לקיש ולאו למימרא כי הני פליגן מדריש לקיש דהא אפשר דאיתנהו להני ואיתא לדריש לקיש ועוד דריש לקיש לחומרא איתמר והיכי ילפינן כינה להקל אלא ה״ק לית הלכתא ככל הני דנחמיר אדריש לקיש בטבילה כהני הואיל ודרכן להיותן בכך אלא בכי הא דריש לקיש בלחוד הוא דנחמיר בה דבעינן טבילה דרך גדילתה ואיכא טובא בתלמודא ולית הלכתא בכל הני שמעתא אלא כי הא דלא פליגן ולא סתרו חדא לחברתא.

ובהלכות הרי״ף ז״ל מוסיף כגרסת הספרים ולית הלכתא בכל הני שמעתתא אלא כי איתמר הכי לענין טהרות איתמר אבל לבעלה שפיר דמי כי הא דריש לקיש ולגרסת הרב ז״ל נמי לאו למימרא דמדריש שמעינן דלבעלה לא קפדי בהני דבהך שמעתתא אלא ה״ק לבעלה שפיר דמי כי עבדא כי הא דריש לקיש שתטבול דרך גדילתה וכאלו אמרו אבל לבעלה סגי לה כדריש לקיש.

ובקצת ספרים ראיתי שכתוב בהן אבל לבעלה כדריש לקיש ולא גרסי שפיר דמי וגרסא זו מפורשת כדפרשנו. אבל הרמב״ן ז״ל הקשה לגרסת הרב ז״ל מדגרסי׳ בפרק החולץ וכל דבר שחוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ומשמע דכל דבר שחוצץ בטבילת טהרות חוצץ באלו קאמר ואלו לגרסת הרב ז״ל הא איכא הני דחיצי לטהרות ולא חיצי לבעלה ותירץ הוא ז״ל דדילמא ה״ק כל דבר שחוצץ בטבילה אחרת חוצץ בגר ובעבד ובנדה ואעפ״י שאין טבילתן מפורשת מן התורה הרי טבילות נדה לא למדנו אותה מפורש מן הכתוב אלא מבנין אב אתיא דכתיב ורחצו במים בנין אב שכל הטמאין שיהיו בטומאתן עד שיבאו במים ומה שאמר שם ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובל לא מפני שטבילת נדה מפורשת יותר אלא לומר דלא בעינן מעין וכו׳ ואי נמי דבעיא טבילה בבת אחת משום דסמכי לה אב מי נדה יתירתא מים שהנדה טובלת בהן ולדידי קשיא לי לפי שראיתי שם כגרסת הספרים חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובעל קרי ובעל קרי היינו לטהרות ושמא להתירו בדברי תורה ובתפלה ומפני שהקלו בטבילתו להיתרו בשאובין הוצרך לומר דלענין חציצה לא הקלו ומיהו בגרסת ההלכות לא מצאתי בעל קרי.

ולי נראה לגרסת הרב ז״ל דהתם ה״ק ולענין כל דבר שחוצץ אחד גר ועבד ונדה שוין בו ולענין שמעתין הקשה הרמב״ן ז״ל מנייהו דהני שמעתתא היכי אמרינהו והא אנן תנן אלו שחוצצין לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה ואלו שאין חוצצין לפלוף שבעין וגלד שעל המכה ואיכא למימר לפליף שבעין מוקי לה ר׳ עקיבא בלח והיינו טעמא דלא חייץ משום דלא קפיד עליה והוה ליה מעוטו שאינו מקפיד אבל יבש ודאי מקפיד ושחוץ לעין הקפיד עליה אפי׳ לא חייץ וגלד שעל המכה נמי משום האי טעמא משום דלא עביד איניש לקלף גלד מכתו משום דקשה למכה עד דיבש ומקלף מנששיה וקסבר נמי דה״ק של מכה אבל ריבלא דכוסילתא עד תלתא יומי דלא קפיד אינש עליה לא חיצא מכאן ואילך חייצא ואי נמי עד תלתא יומי לחה ולא מעכבא מיא מכאן ואילך חייצא דיבש הקפיד עלה.

ואי קשיא לך מ״ש פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה דלא מעכב בטבילה ומאי שנא קרצה שפתותיה דתנן כאלו טבלה לא תקשי דודאי קרצה שפתותיה מעכבת ביאת מים במקום הגלוי אבל פתחה עיניה אינה מעכבת כלום אלא קמטין בעלמא הוא דעבדא במקום שדרכה לכך ואפשר נמי שאינן מעכבין כלל מלבא להן מים ממש הרמב״ן ז״ל. אבל הראב״ד ז״ל פסק בעצמה עיניה ופתחה עיניה כר׳ יוחנן ומדמה להו לקרצה שפתותיה ופי׳ דליתא הלכתא ככל הני שמעתתא לא קאי אדר׳ יוחנן אלא אהנך תלת שמעתתא לא קאי אדר׳ יוחנן אלא אהנך תלת שמעתתא אבל הא דר׳ יוחנן רמיא לדריש לקיש דכל שפתחה או עצמה עיניה ביותר אינה דרך גדילתה ואין פירושו מחוור.

אשה לא תטבול בנמל וטעם הדבר פירשו גדולי הרבנים מפני שיש בו טיט עבה ומתדבק ואף בקצת ספרים גורסין אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל כלומר בסיבת שטף המים נפל הימנה כשעלתה מהן ולדעת זה אף בדיעבד אין טבילתה טבילה ושמא תאמר והיאך טיט שבקרקע הנהר חוצץ והלא המים מקדימים כתבו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא בכלים אבל לא באדם שהאדם הואיל והטיט נכנס במקומות הדחוקים שבין אצבעות רגליו חוצץ וכן שהמטה המים מגביהין אותה ונכנסין תחתיה וכן בכל כלי עץ ומ"מ אחרוני הרבנים כתבו שאף באדם כן אלא שזו שבכאן פירושה בטיט שבשפת הנהר ולדברי הכל למדנו לפירושין אלו שאין האשה צריכה לעקור רגליה מן הקרקע עד שיכנסו המים תחת רגליה שהמים מקדימין ואין לחוש אלא במקום טיט החוצץ לשיטה ראשונה או בטיט שבשפת הנהר לשיטה שניה ועוד שהרי יש טופח להטפיח מכף הרגל לשאר המים וטופח להטפיח חבור ומפצי דאבוה דשמואל לפירושין אלו אפשר לבא בהן משום טיט וכל שכן לפירוש שני שהוא בשפת הנהר ואע"פ שאמרו במסכת מקואות במקוה שמימיו מרדדים שכובש חבילי עצים או קנים לצד אחד מן המקוה עד שיתכנסו המים לצד אחד ויעלו עליה ואם כדבריהם תכבוש את עצמה למטה והמים עולין לה למעלה אפשר שהם מרדדים כל כך שאף בכבישת עצמה אין עולין עליה ומ"מ י"מ בשמועה זו שלא מצד הטיט היא שנויה אלא לצניעות ומפני שהנמל מקום פרוץ והיא יראה שלא יבואו בני אדם בפתע ויראוה ערומה וממהרת עד שאינה טובלת יפה ודבר למד מענינו ואין גורסין בה אע"ג דהשתא ליכא וכו' ולפירוש זה בדיעבד טבילתה טבילה ומפצי דאבוה דשמואל אף הם למחיצה עשאן ומשום צניעות וטעם המקואות שהיה עושה להן ביומי ניסן הוא מפני שלרוב הפשרת השלגים היה חושש שמא רבו נוטפין שבהן על הזוחלים והנוטפין ר"ל המים הבאין מצד הגשמים אין מטהרין בזחילה וכבר ביארנו הענין יפה בששי של שבת:

נתנה תבשיל לבנה בין חפיפה לטבילה לא עלתה לה טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ אחר טבילה שהרי יש לחוש שמא נדבק בה מן התבשיל והיה דבוק עליה בשעת טבילה ואע"פ שהיא בודקת עצמה לאחר טבילה ואינה מוצאת כלום חיישינן דילמא ברדיוני נפל ר"ל בשטף המים נתנדנד עם יצאתה ונפל ותבשיל זה פירשוהו הגאונים בתבשיל המתדבק כגון תבשיל של קמח או עיסה או גריסין וכיוצא בו והוא הדין אם נתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים החוצצים ומתוך כך צריכה לבדוק עצמה בשעת טבילה:

לפלוף שבעין והוא טנופת הזב דרך העין ומתיבש כל שלא נתיבש עדין אינו חוצץ שאין דרך להקפיד בלח והוה ליה מיעוטו שאינו מקפיד אבל אם נתיבש עד שנעשה כצבע ירוק הנקרא גרו"ק יש אומרים שהוא חוצץ מפני שאחר שנתיבש מקפיד הוא עליו ולדעתם מה שאמרו במסכת מקואות אלו שאין חוצצין ומנה עמהם לפלוף שבעין פירושו בלח ומה שנאמר שם בלפלוף שעל גבי העין שחוצץ פירושו אף בלח מפני שכל שהוא חוץ לעין אפילו בלח דרכו להקפיד ויש פוסקין שכל שבעין אף ביבש אינו חוצץ כסתם משנת מקואות ומה שאמרו שם שעל העין חוצץ פירושו לדעתם דוקא ביבש וטעם מחלוקת זו יתבאר בסמוך וכן ריבדא דכוסילתא והוא דם ההקזה הנשאר במקום החבורה שדרכה לעשות גלד וכל שלשה ימים אינו קרוי עדין גלד והרי הוא רך ומחובר בבשר ואין דרך להקפיד עליו אדרבה אדם נזהר שלא לגררו והלכך אינו חוצץ משלשה ימים ואילך יש אומרים שאדם מקפיד עליו ליטלו וחוצץ ויש פוסקין שאף זו אינו חוצץ כמו שנבאר טעם מחלקתם בסמוך וכן כחל שבעין אינו חוצץ שהרי אינו מקפיד עליו אדרבה נוח לו שיעמוד לשם אבל שעל גבי העין יש אומרין שמאחר שדרך להקפיד עליו חוצץ ויש אומרים שאף זה אינו חוצץ כמו שנבאר טעם מחלקתם בסמוך ואף לדעת ראשון אם היו עיניה פורחות ר"ל שהיא עוצמתן ופותחתן תמיד אף שעל גבי העין אינו חוצץ שהתמדת עצימתה ופתיחתה מפקעת שלא לעמוד אותו כחל על גב העין או שמא עם נדנוד העין אילך ואילך הכחול מתנדנד ונופל והמים נכנסין וכן עצמה עיניה ביותר או פתחתם ביותר יש אומרים שלא עלתה לה טבילה שעצימה ביותר מונעת שאין תוכו של עין ראוי לביאת מים וכן פתיחתה ביותר מחברת העפעפים עם גבות העינים עד שאין מקום שביניהם ראוי לביאת מים ויש פוסקים שאף זו עלתה לה טבילה ואע"פ שבקרצה שפתותיה פסקנו במוחלט שלא עלתה לה טבילה בזו אין דרך להדקם כל כך וכשהיא מהדקתו ביותר לא עלתה לה טבילה אבל עצמה עיניה ביותר דרכה בכך והרי היא כטובלת דרך גדילתה ואם פתחתן ביותר אין זה אלא קמטין בעלמא ואף באלו אין כאן עיכוב גמור ומחלקת זו שבדברים אלו שייעדנו לבאר במה הוא תלוי צריך שתדע שבשינוי גרסאות שבין הספרים היא תלויה והוא שיש גורסין אמר רמי בר אבא הני רבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חיצי מכאן ואילך חיצי אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ואימתי נקרא יבש משהתחיל לירוק אמר שמואל כחל שבעין אינו חוצץ שעל גב העין חוצץ ואם היו עיניה פורחות אף שעל גב העין אינו חוצץ עצמה עיניה ביותר או פתחה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה ויש גורסין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ריש לקיש אין אשה טובלת אלא דרך גדילתה האיש כעודר וכמוסק זיתים והאשה כאורגת וכמיניקה את בנה כמו שנבאר ומפרשין לית הילכתא ככל הני שמעתתא על כל אלו שהוזכרו ר"ל ריבדא דכוסילתא ולפלוף שבעין וכחל שבעין ועצמה ופתחה ביותר אלא בכולן אין בהן משום חציצה לא לבעלה ולא לטהרות אלא כלל הטבילה כי הא דריש לקיש שלא תטבול אלא דרך גדילתה ואע"פ שאין בין אלו ובין זו של ריש לקיש מחלוקת ואפשר לקיים את כולן ויש גורסין והני מילי לטהרות אבל לבעלה כדריש לקיש כלומר כל אלו לא הוזכרו לחציצה אלא לטהרות אבל לבעלה אין אלו מונעות שלא להיות טבילה דרך גדילתה ודיינו בכך וזהו דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ולא עוד אלא שגדולי המחברים צירפו בה אף זו של רב גדל דנתנה תבשיל לבנה ומפני שכל אלו אין חוצצין אלא מדבריהם ולטהרות גזרו לבעלה לא גזרו ויש שואלין לשטה זו שהרי אמרו בפרק החולץ מ"ז ב' כל דבר שחוצץ בטבילה לטהרות חוצץ בכל אלו אלא שמפרשים לשיטתם שלא בטבילת טהרות היא שנויה אלא כך פירושה כל שחוצץ בטבילה דין הגר ודין עבד משוחרר ודין הנדה שוין בו שמה שחוצץ בזה חוצץ בזה אלא שיש מפקפק בה ממקצת גירסאות שגורסין שם חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובבעל קרי והרי טבילת בעל קרי לטהרות היא ונדחקים בה להתירו בדברי תורה ותפלה וקודם שבטלוה לטבילה ודברים דחוקים הם וגדולי המפרשים ממצעין לנו את התחום שהם גורסים כגירסא זו אלא שמפרשים אותה דוקא אריבדא דכוסילתא ולפלוף וכחל שבעין אבל זו של ר' יוחנן בעצמה עיניה ביותר ופתחה עיניה ביותר ודאי הלכה היא ולא עלתה לה טבילה כדין קירצה שפתותיה ואע"פ שאין הפירוש נראה מן הסוגיא לפי גירסאות אלו מ"מ הרבה רואים להחמיר כדבריהם ומ"מ יש מחמירין יותר לקיים את כלן להיות כל אלו חוצצין על הצדדים שהוזכרו ואין גורסין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ולא והני מילי לטהרות אלא עושין זו של ריש לקיש ר"ל שתטבול דרך גדלתה שמועה בפני עצמה וכלם לדעתם הלכה פסוקה הוא וכן הוא עקר הדברים שכל לפלוף שבעין אחר שנתיבש וגלד שבהקזה אחר שלשה וכחול שעל גבי העין היא מקפדת עליהם וחוצצין וכיוצא בה אמרו במקואות בגליד שעל המכה שהוא חוצץ ופירושה אחר שנתיבשה המכה ועומדת להסירה משם שנמצא אדם מקפיד עליה וריבדא דכוסילתא לאחר שלשה בכלל זה:

ולענין טבילה דרך גדילתה ביאור הענין שלא תטבול זקופה ממש עד שיהו ירכותיה סמוכות זו לזו וזרועותיה נדחקים על צדדיה ולא שוחה ממש אלא דרך גדילתה ר"ל לענין ירכותיה ושוקיה כעין הילוכה ולענין זרועותיה כעין שהיא משתמשת בהם תמיד וכל שעומדת כן אע"פ שיש שם קמטים שאין המים נכנסין בהם אין מקפידין בכך וכענין האמור לענין נגעים שהכתוב טיהר בו בית הסתרים מדכתוב לכל מראה עיני הכהן וכשבא להראות נגעו לכהן אם היה הנגע בבית השחי או בין יריכותיו אינו צריך להגביה זרועותיו לגמרי ולהפסיק בין ירכותיו לגמרי אלא לענין ירכותיו בכדי שיהא נראה כעודר שעומד בהרחבה מועטת בין ירכותיו וכמוסק זיתים לענין בית השחי ובאשה כאורגת לבית השחי וכופפת עצמה להניק את בנה ולענין בית הסתרים שאין באלו אלא הרחבה מועטת ומה שיראה בדרך זה יטמא ומה שאינו רואה יניח ואינו צריך שישתדל שיראה על כל פנים וכל לענין טבילה דיין שיעמדו בדרך זה בשעת טבילתן ר"ל האיש כעודר לכניסת מים לבין הירכים וכמוסק זיתים לכניסתם לבית השחי והאשה כאורגת לבית השחי וכמיניקה את בנה לבית הסתרים ויש גורסין בה כעורכת לבית הסתרים וכמיניקה לתחת הדד וכן היא שנויה בסיפרי ומה שהוזכר כאן בנימא אחת קשורה חוצצת ובענין רוב ומיעוטו מקפיד ושאינו מקפיד כבר ביארנו הכל למעלה:

תד"ה פתחה עיניה כו' שמעתתא דרב ודרב גידל כו' ומה שהקשה מבית הסתרים כו' ונראה שיש בית הסתרים שהאשה מקפדת כו' עכ"ל כצ"ל ופי' יש בית הסתרים שהאשה מקפדת יותר מהאיש והיינו בית הערוה כמ"ש המפרשים במתני' דמקואות אבל שאר קמטים ובית הסתרים איש ואשה שוין ולהכי פריך שפיר מהך דבית הקמטים וב"ה אינן צריכין לביאת מים אהך שתהא אשה מדיחה קמטיה במים דבקמטים ודאי דאין חילוק בין איש ואשה וק"ל:

בד"ה ומניקה את כו' כעודר בית הסתרים וכמוסק כו' עכ"ל גם בזה סותר פרש"י שפירש היפך זה אבל ניחא להו לדחות פירושו בסיפא כמניקה כו' דתני לה גבי הדד ולפרש"י לא הוזכר הך חציצה כלל: