Commentary page
Niddah 65b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 65b
Niddah 65b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
העקלים רדוט"ש. יש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:
בצבוץ קנבוס:
מנגבן שאינם בולעין כל כך:
שיפא גומא גליי"ד בלע"ז:
חרפי ואפלי לר"ש פעמים שהן יותר מי"ב חדש פעמים שהן פחות:
לא פליגי רבי חייא ורבה בר בר חנה:
בתקופת ניסן ותשרי שהיום והלילה שוים או יום או לילה:
בתקופת תמוז וטבת שאינם שוין חצי יום וחצי לילה דהוי עונה שלימה של י"ב שעות:
9 more comments on this page.
Rashi on Niddah 65b · Sefaria
Tosafot
היינו ת"ק וא"ת טובא איכא בינייהו דהא ת"ק מצריך י"ב חדש ורשב"ג קאמר דכשנטמא בזה הגת ישתמש בהן בגת הבאה א"כ הוא מסוף גת לתחלת גת וחסר משנה כל ימי משך הגת וי"ל דס"ל דת"ק לא מחמיר טפי מי"ב חדשי לבנה ובישול פירות הולך אחר החמה אם כן מסוף גת לתחלת גת איכא י"ב חדשי לבנה ומשני איכא בינייהו חרפי ואפלי כלומר אשתקד הוו אפלי ועכשיו חרפי ואיכא פחות מי"ב חדשי לבנה מגת לגת א"נ פשיטא ליה דת"ק לא קאמר י"ב חדש משנתרוקנה הגת דא"כ כלו ימי בציר ולא יכול להשתמש עד כ"ד חודש והיא גת אחרת אלא י"ב חדש דקאמר ת"ק עם זמן שהיין בו והיינו כרשב"ג דאמר לגת הבאה ומשני איכא בינייהו חרפי ואפלי כדפירש רש"י חרפי שממהר הבציר של שנה זו משל אשתקד רשב"ג מיקל דליכא י"ב חדש ואפלי שמאחר הבציר של שנה זו משל אשתקד רשב"ג מחמיר אבל ת"ק מודה נמי דכל זמן שיש בו י"ב חדש עם זמן שהיין בגת די בכך וזו היא קולא:
וכולן ששופעות ובאות מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות כולן צריכות לבדוק את עצמן. אור"י דלאו דוקא כששלמו כל ד' לילות דה"ה מכל לילה מתוך ד' לילות ליום של אחרי כן דהא אם ראתה ביום טמאה ללוי דאמר ד' עונות ואפילו לרב דאמר לא הפסידה לילות מ"מ מודה דאם נשתנו תהא ראייה טמאה הילכך צריכה לבדוק אולי נשתנה אע"ג דבלילה נמי אם נשתנה טמאה מ"מ לא בעיא בדיקה אבל ביום בעי' בדיקה ולא סמכינן למימר הואיל ושופעת דם בתולים והך הוא בדיקה אפילו לרבנן דפליגי לקמן עליה דר"מ דאמר כל מראה דמים אחת הן דודאי אית להו הא דספ"ק (לעיל נדה יא.) אם נשתנו מראה דמים שלה טמאה ולקמן לא פליגי בנשתנה הדם מבתחלה אלא אם בין זה ובין הראשון דומה לדם נדה וה"פ ובכולן ר"מ מחמיר כב"ש בכל מחלוקת שבין ב"ש וב"ה (וב"ה) דמתניתין מחמירין ודוקא באותן ד' לילות לתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ובלילה לתינוקת שהגיע זמנה מטהר ר"מ אפילו דומה לדם נדה תלינן ליה בדם בתולים ושאר ראיות שבין ב"ש וב"ה כגון מד' לילות ועד שתחיה המכה לתינוקת שלא הגיע זמנה וכגון מלילה הראשונה לד' לילות בהגיע זמנה דלב"ש לא תלינן כלל בדם בתולים ולב"ה תלינן בבתולים אפי' דומה לדם נדה התם מחלק ר"מ שאם דומה לדם נדה טמאה אע"פ שבתוך הלילות או הלילה היינו תולין בדם בתולים עכשיו לא נתלה ואם דומה כל הדם שאחרי הד' לילות או הלילה לדם בתולים טהור וחכ"א כל מראה דמים אחת הן וסבירא להו לגמרי כב"ה ולעולם תלינן בדם בתולים עד שתחיה המכה או עד ד' לילות רק שלא ישתנה הדם מכמות שהיה ושפיר סבירא להו לרבנן הך דספ"ק דאם נשתנו מכמות שהיו מראה דמים שלה טמאה ודלא כפירש"י שפירש דאפי' נשתנו מכמות שהיו מראה דמים טהורה לרבנן וא"ת מאי קמ"ל בהך בדיקה והא אפי' בתוך זמן תליית דם בתולים כמו בלא הגיע זמנה לראות לב"ה דתלינן בדם בתולים עד שתחיה המכה אמר בפ"ק (לעיל נדה יא:) דבתולה בודקת שחרית וערבית שמא נשתנו מראה דמיה כ"ש לאחר שעבר זמן תלייתה בבתולים שצריכה לבדוק דהך בדיקה שחרית היא וכי תימא משום שופעת נקט דכיון דשופעת איכא למתלי בבתולים חוץ לזמנה כמו תוך הזמן אדרבה כיון דאפילו בשאינה מרגשת בשום ראייה צריכה לבדוק כ"ש כשמרגשת בראייה וי"ל דבדיקה דלעיל שחרית וערבית אוקמינן לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה והכא איירי לבעלה דבעיא בדיקה א"נ הך בדיקה הויא בשפופרת אם בא ממקור או מן הצדדים וכן משמע בתוספתא וניחא דמשום הכי קתני בסיפא דם נדה בא מן המקור:
Tosafot on Niddah 65b · Sefaria
Rashba
רב אמר בועל בעילת מצוה ופורש ואע"ג דרב הוא דאמר לעיל בוגרת נותנים לה לילה הראשון התם פרושי הוא דקא מפרש לה לדינא דמתני', ואיהו סבירא ליה הלכה למעשה כרבותינו שחזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש, ואע"ג דמנימין סבר למעבד עובדא אפילו בבוגרת שראתה כל הלילה כרב איהו סבר לה כמתני' וכפירושיה דרב, והיא דלא קרי שמואל עליה מידי משום דכל מאן דעבד כסתמא דמתני' לא קארי עליה מידי.
בועל בעילת מצוה ופורש פירוש אפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה כדאמרינן ר' יוחנן ור"ל כי הוו בה בתינוקת לא מסקי מיניה לאמאי דמסיק תעלא מבי כרבא ופירוש תינוקת, פירקי' דתינוק' דאלמא מכוליה פירקין לא מסקי מידי, ובירושלמי נמי אמרינן כל ההיא הילכתא דר"פ אחרינא דנדה להלכה אבל לא למעשה, ולאו דוקא ראתה דם עכשו מחמת תשמיש אלא אפילו לא ראתה פורש ממנה דשמא ראתה דם טפה כחרדל ונאבד או שמא חפה אותו שכבת זרע. ובהטיה לא תלינן דמילתא דלא שכיחא הוא וכדאמרינן לעיל (נדה סד, ב) בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינא אמר טמאה אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי ור' אסי אמר טהורה וכדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם, ואידך שאני שמואל דרב גובריה.
אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו כלומר אחר שאתה חושש לכל תינוק' משום נדה ואפילו לא הגיע זמנה לראות ולא ראתה א"כ בעל נפש לא יגמור ביאתו אלא מכיון שהדם שותת ויורד יפרוש משום חשש נדה, וא"ל א"כ לבו נוקפו ופורש ואפילו קודם השרת בתולים או שמא לא יבעול כלל ופורש ממנה לגמרי ונמצא בטל מפריה ורביה, תמיה לי מאי קשיא ליה אדרבותי' טפי מתינוקת שהגיע זמנה לראות וראתה דמתני' דההיא נמי לית לה אלא בעילת מצוה. וי"ל דשאני הכא דכיון שלא הגיע זמנה לראות חששה יתירה היא ולמאן דחייש להכי אפילו לגמר ביאה ליחוש אם בעל נפש הוא, ולענין בועל בעילת מצוה ופורש דקא אמרינן כתב הראב"ד ז"ל לאו פורש מיד הוא דא"כ נמצאת יציאתו הנאה לו כביאתו אלא ממתין עד שימות ופורש מיד מן המטה, ולנעוץ צפרנו בקרקע עד שימות אינו צריך שהרי התירוהו לגמור ביאתו אלא עומד עד שימות ופורש וזו היא גמר ביאה דקאמרינן, ואינו מחוור ולמה ממתין עד שימות כדי שלא יהנה בפרישתו ואני אומר אשה זו דמיה טהורין וביאתה מותרת לגמרי, אלא שהחמירו עליה לאחר גמר ביאה, והשתא מיהא לגמור ממש ביאתו וליהנות ממש מותר שלא לפרוש מיד כדי שלא יהנה אסור, הגע עצמך תהא הנאת פרישתו (גדולה מגמר) כגמר ביאתו, ועוד שאם אתה אומר כן הרי אתה עושה אותו כמשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ואף הוא לבו נוקפו ופורש וזו היא תשובתו של רב אסי וזה נראה מבואר ואפילו לבעל נפש, וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל שלא אמרו אלא במשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי אבל זו שדמיה טהורין משמש ופורש ואינו חושש.
כולן צריכות לבדוק את עצמן פירש רש"י ז"ל צריכות בדיקה שמא נשתנו מראה דמים שלה ולא סמכינן למימר כלו דם אחד הוא הואיל ושופעות ובאות, וא"ת מאי שנא לאחר ד' לילות אפילו בתוך ד' לילות נמי אמרינן בשלהי פרק קמא דמכלתין (יא, ב) נשתנו דמים שלה טמאה, וא"ת דשאני הכא דאמרינן דצריכות בדיקה לכתחלה התם נמי הא אמרינן ותבדוק בעדים דילמא נשתנו דמים שלה י"ל שאני הכא דכיון ששופעות אינן צריכות בדיקה תוך זמנן אבל לאחר זמנן צריכות אע"פ ששופעות. וא"נ התם לענין טהרות ואפילו תוך זמנן הכא לבעלה ודוקא לאחר זמנן, הא נשתנו ודאי בין בתוך זמנן בין לאחר זמנן טמאה. והך רישא כ"ע היא, וסיפא פלוגתא דרבי מאיר ורבנן פלוגתא אחרינא הוא דר' מאיר סבר דדם בתולים משונה לעולם מדם נדה וכל שהוא אדום וזהום טמא בין נודע לו שנשתנה בין לא נודע לו, ורבנן סברי דכל שלא נודע שנשתנה מראה דמים טהורה דכל מראה דמים אחד הם. וי"מ דבריתא כולה ר' מאיר היא והכי קאמר כולן צריכות בדיקה עד לאחר זמן ועד שידע שלא נשתנו מראה דמים טמאה דמים טמאה מן הסתם, ומחמיר בה כדברי ב"ש אבל בבדיקה מקל בה כדברי ב"ה ומה היא הבדיקה באודם וזיהום, הא בתוך זמנן אינן בודקות בכך וחכמים מקילין כדברי ב"ה עד שידע שנשתנו מראה דמים שלה בודאי מכמות שהיו בתחלה. ולי נראה דהכי קאמר כולן שהיו שופעות אפילו לא נשתנו מראה דמים צריכות בדיקה בשפופרת לפי שדם בתולים מן הצדדין ודם נדה מן המקור ולפיכך סמכו הענין לזה המשמשת וראתה דם מחמת תשמיש שבדיקתה בשפופרת וסופה דהאי בריתא פלוגתא אחרינא היא דבשיעורא דב"ש אינו צריך בדיקה אלא מותרת לבעלה ושאר ראיות שבין ב"ש לב"ה ר' מאיר מחמיר לאסור אלא בבדיקה הא בבדיקה מותרת ואפילו לא נשתנו בודאי אלא שהוא אדום וזוהם טמאה ולדברי חכמים דוקא נשתנו הא משום אודם וזיהום אינה אסורה ואפילו בשאר ראיות שבין ב"ש וב"ה וכן נראה לי מתוך התוספת' דבפרק בתרא דתוספתא נדה שנינו וכלן שהיו שופעות דם בודקים אותן בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורין מפני שדם בתולים טהור, ובכולן היה ר' מאיר אומר כדברי ב"ש שאר הראיות בכולן לפי הדמים, שהיה ר' מאיר אומר דמיה משונים זה מזה דם הנדה אדום דם הבתולים דיהה דם הנדה זוהם דם הבתולין אינו זוהם דם הנדה מן המקור דם הבתולים מן הצדדין ע"כ בתוספתא וזה נראה כמו שפירשתי.
הכי גרסינן משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש. פירוש אלא בבדיקה הא אם רצתה להכניס עצמה בספק אפילו מן הראשון ולבדוק תחתיו בשפופרת מותרת לראשון וכל שכן היא שאם התירוה לשני לשלישי בלא בדיקה ואפילו לשלישי מותרת בבדיקה כ"ש לראשון, אבל אם לא רצתה לבדוק מן הראשון מותרת לשני ולשלישי בלא בדיקה עד שתהא מוחזקת ג' פעמים לשלש אצבעות לפי שאין כל הכחות שוין ולא כל האצבעות שוין, וכולה בריתא רשב"ג היא דסבירא ליה דבפחות מג' פעמים לא הויא חזקה. והא דקתני בסופא דברי ר' לאו אכולא בריתא קאי אלא אנאמנת אשה לומר מכה יש לה קאי אבל רישא כולה רשב"ג הוא וקי"ל כותיה דבכלל וסתות היא זו. ולענין מעשה כתב הראב"ד ז"ל דעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ועוד שאפילו בידוע שהיא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל רואה דם טפה כחרדל שיושבות עליו ז' נקיים ומ"מ מודה הרב ז"ל שאין מוציאין אותה אחר בדיקה, ואינו מחוור בעיני דלעולם לא החמירו להוציא אשה מבעלה אחר שאיפשר בבדיקה והריא"פ ז"ל שכתבה בהלכות נראה שדעתו להנהיג התר הלכה למעשה.
Rashba on Niddah 65b · Sefaria
Ritva
רב אמר בועל בעילת מצוה ופורש ואע״ג דרב הוא דקאמר לעיל בוגרת נותנין לה לילה הראשון התם פרושי הוא דקא מפרש לה לדינא דמתני׳ ואיהו ס״ל הלכה למעשה כרבותי׳ שחזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש. ואע״ג דמנימין סבר למיעבד עובדא אפי׳ בבוגרת שראתה כל הלילה לרב איהו סבר ליה כמתני׳ וכפירושיה דרב והא דלא קרי שמואל עליה משום דכל מאן דעביד כסתמא דמתני׳ לא קרינן עליה מידי בועל בעילת מצוה ופורש ליה אפי׳ בתנוקת שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה כדאמרי'.
ר׳ יוחנן ור״ל כי הוו בה בתנוקת לא מפקו מנא מאי דמסיק תעלה מבי כרבא. פי׳ תנוקת פרקין דתנוקת דעלמא מכולה פרקין לא מסקי מידי ובירושלמי אמרי כל ההיא הלכתא דריש פרקא אחרינא דנדה להלכה אבל לא למעשה ולא דוקא ראתה דם עכשו מחמת תשמיש אלא אפי׳ לא ראתה פורש ממנו דשמא ראתה דם גופא כחרדל ונאבד או שמא חיפה אותו שכבת זרע ובהטיה לא תלינן דמילתא דלא שכיח הוא וכדאמרינן לעיל בעל ולא מצא וחזר ובעל ומצא דם ר׳ חנינא אמר טמאה אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי ורב אסי אמר טהורה כדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם ואידך שאני שמואל דרב גובריה.
אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו כלומר אחר שאתה חושש לכל תנוקת משום נדה ואפי׳ לא הגיע זמנה לראות ולא ראתה א״כ לבו נופקו ופורש בעל נפש לא יגמור ביאתו אלא מכיון דהדם שותת ויורד יפרוש משום נדה.
א״ל א״כ לבו נוקפו ופורש ואפילו קודם השרת בתולים או שמא לא יבעול כלל ופורש ממנה לגמרי ונמצא בטל מפריה ורביה תמיה לי מאי קשיא ליה אדרבותי׳ טפי מדתנוקת שהגיע זמנה לראות וראתה דמתני׳ דההיא נמי לית לה אלא בעילת מצוה וי״ל דשאני הכא דכיון שלא הגיע זמנה לראות חששא יתירה הוא ולמאן דחייש להכי אפילו לגמר ביאה ליחוש אם בעל נפש הוא. ולענין בועל בעילת מצוה ופורש דקאמרי׳ כתב הראב״ד ז״ל לאו פורש מיד הוא דא״כ נמצאת יציאתו הנאה לו מביאתו אלא תמתין עד שימות האבר ופורש מיד מן המטה ולנעוץ צפרניו בקרקע עד שימות אינו צריך שהרי התירוהו לגמר ביאתו אלא עומד עד שימות ופורש וזו היא גמר ביאה דקאמרי ואינו מחוור ולמה ממתין עד שימות כדי שלא יהנה בפרישתו זו דמיה טהורין וביאתם מותרת לגמרי אלא שהחמירו עליה לאחר גמר ביאה והשתא מיהא לגמור ביאתו ולהיות ממש מותר שלא לפרוש כדי שלא יהנה אסור הגע עצמך תהא הנאת פרישתו דגמר ביאתו ועוד שאם אתה אומר כך עושה אותו כשמשמש עם טהורה ואמרה לו נטמאתי ואפילו הוא לבו נוקפו ופורש וזו היא תשובתו של רב אסי וזה נראה מבואר ואפי׳ לבעל נפש וכן כתב הר״ז הלוי ז״ל שלא יאמרו במשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי אבל זו שדמיה טהורין ממש ופירש ואינו חושש.
כולן צריכות לבדוק את עצמן פירש״י ז״ל צריכין בדיקה שמא נשתנו מראה דמים שלה ולא סמכינן למימר כלו דם אחד הוא הואיל ושופעות ובאות וא״ת מאי שנא לאחר ד׳ לילות אפילו בתוך ד׳ לילות נמי אמרי׳ פ״ק דמכילתין נשתנו דמים שלה טמאה וא״ת דשאני הכא דאמרינן דצריכות בדיקה לכתחלה התם נמי דכיון ששופעות אינן צריכות בדיקה תוך זמנן אבל לאחר זמנן צריכות אעפ״י ששופעות וא״נ התם לענין טהורות אפי׳ תוך זמנן הכא לבעלה ודאי בין בתוך זמנן בין לאחר זמנן טמאה והך רישא כ״ע היא וסיפא פלוגתא דר״מ ורבנן פלוגתא אחרינא הוא דר״מ סבר דדם בתולים משונה לעולם מדם נדה וכל שהוא אדום וזוהם טמא בין נודע לו שנשתנה בין נודע לו שלא נשתנה ורבנן סברי דכל שלא נודע שנשתנה מראה דמים טהורה דכל מראה דמים אחד הוא. ויש מפרשים דבריתא כולה ר״מ היא וה״ק כלן צריכות בדיקה עד לאחר זמן ועד שידע שלא נשתנה מראה דמים טמאה מן הסתם ומחמיר בה כדברי ב״ש אבל בבדיקה מיקל בה כדברי ב״ה ומההיא הבדיקה האודם והזיהום הא בתוך זמנן אינן בודקות בכך וחכמים מקילין כדברי ב״ה עד שיודע שנשתנו דמים שלה דודאי מכמות שהיו בתחלה. ולי נראה דה״ק כלן שופעות אפילו לא נשתנו מראה דמיו צריכות בדיקה בשפופרת לפי שדם בתולים מן הצדדים ודם הנדה מן המקור ולפי׳ סמכו ענין לזה המשמת וראתה דם מחמת תשמיש שבדיקתה בשפופרת. וסיפא דהאי בריתא פלוגתא אחרינא היא דבשיעורא דב״ש אינו צריך בדיקה אלא מותרת לבעלה ושאר ראיות שבין ב״ש לב״ה ר״מ מחמיר לאסור אלא בבדיקה מותרת ואפי׳ לא נשתנו בודאי אלא שהוא אדום וזוהם טמא׳ ולדברי חכמים דוקא נשתנו הא משום אודם וזוהם אינה אסורה ואפי׳ בשאר ראיות שבין ב״ש וב״ה וכן נ״ל מתוך התוספתא דבפ׳ בתרא דתוספת׳ נדה שנינו וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותם בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורים מפני שדם בתולים טהור ובכלן היה ר״מ אומר כדברי ב״ש שאר הראיות לפי הדמים שהיה ר״מ אומר דמיה משונים זה מזה דם הנדה אדום דם הבתולים דהה דם הנדה זוהם דם הבתולים מן הצדדים ע״כ בתוספתא וזה נראה כמו שפירשתי.
ה״ג משמשת בפעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש פי׳ אלא בבדיקה הא אם רצתה להכניס עצמה בספק אפי׳ מן הראשון ולבדוק תחתיו בשפופרת מותר לראשון וכ״ש היא שאם התירוה לשני ולשלישי בלא בדיקה ואפילו לשלישי מותרת בבדיקה כ״ש לראשון אבל אם לא רצתה לבדוק מן הראשון מותרת לשני ולשלישי בלא בדיקה עד שתהא מוחזקת שלשה פעמים לשלשה אצבעות לפי שאין הכחות שוין ולא כל האצבעות שוין וכולה בריתא רשב״ג היא דס״ל דפחות מג׳ פעמים לא הויא חזקה והא דקתני בסיפא דברי ר׳ לאו אכולה בריתא קאי אלא אנאמנת אשה לומר מכה יש לי בו קאי אבל רישא כולה רשב״ג הוא וקמ״ל כותיה ובכלל וסתות היא זו.
ולענין מעשה כתב הראב״ד ז״ל דעכשו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ועוד שאפילו בידוע שהיא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל לכל רואה דם טפה כחרדל שיושבות שבעה נקיים ומ״מ מודה הוא הרב ז״ל שאין מוציאין אותה אחר בדיקה ואינו מחוור בעיני דלעולם לא החמירו להוציא אשה מבעלה אחר שאפשר בבדיקה. והרי״ף ז״ל שכתבה בהלכות נר׳ שדעתו להנהיג? היתר הלכה למעשה.
Ritva on Niddah 65b · Sefaria
Meiri
כל שביארנו במשנתנו בדין התלמוד שאין נותנין לה אלא לילה אחת או ארבעה לילות אפילו שפעה דם מתוך הלילה לשעה שאחריו או מתוך ארבעה לילות לשעה שאחריהן אע"פ שהדבר מוכיח שהוא אותו דם בעצמו טמאה אפילו לא נשתנה הדם ממראיתו אלא שהוא כדם בתולים שאינו אדום כל כך וכן שלא נשתנה ממשו אלא שהוא כדם בתולים שמזהם את היד במשמושו וכן שלא נשתנה מקומו אלא שהוא בא ממקום בתולים ר"ל שאינו בא ממקור אלא מן הצדדין מפני שההבדל שבין דמים אלו אינו גדול כל כך שיהא ניכר יפה וכמו שהחליטו לומר כל מראה דמים אחד הוא והוא הדין בשאר המקרים שהזכרנו ומתוך כך אין מקילין בו כלל ולענין פסק למה שחזרו ונמנו אין לנו כמו שהתבאר:
Meiri on Niddah 65b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה היינו ת"ק ואם תאמר טובא כו' ומשני א"ב חרפי ואפלי כלומר אשתקד הוו אפלי ועכשיו חרפי עכ"ל ולפי זה חרפי ואפלי חדא א"ב הוא שלא כפרש"י דתרי א"ב הוו דחרפי ואפלי אשנה דהשתא קאי אלא דאפלי אשנה דאשתקד וחרפי אדהשתא ורשב"ג מיקל וה"ה דהוה מצי לפרושי בהיפך חרפי אשנה דאשתקד ואפלי אדהשתא ורשב"ג מחמיר אבל יש לדקדק למה דקדקו לפרש כן לתירוצם קמא דוקא ולתירוצם בתרא הניחו פרש"י דתרתי א"ב הוו וי"ל דלתירוצם קמא ניחא להו לפרש דחרפי ואפלי א"ב חד הוא דהשתא פליגי בזמן מופלג טפי אבל לתירוצם בתרא ניחא [להו] אדרבה דלא פליגי בזמן מופלג כ"כ דא"כ אפשר דכלו ימי בציר כיון דאפלי דאשתקד וחרפי דהשתא סמוכים ביותר ואף זמן הבציר לא סגי להשלים י"ב חודש דמה"ט קאמרינן לת"ק דעם זמן שהיין בו הוא אבל באפלי לחוד או בחרפי לחוד דלא הוה זמן מופלג ניחא טפי דבזמן מועט כזה לא כלה עדיין הבציר ודו"ק:
בד"ה וכולן ששופעות ובאות כו' ואפילו לרב דאמר לא הפסידה לילות מ"מ כו' הלכך צריכה לבדוק אולי נשתנה כו' עכ"ל מ"ש הלכך צריכה לבדוק כו' לא קאי אסמוך לו אדרב אלא אלוי דאמר ד' עונות והוי היום אחר זמן תלייתה כמו מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות אבל לרב אין חילוק בין יום ובין לילה דכולה בתוך זמן תלייתה הוו דעד מוצ"ש תנן דאל"כ מאי פריך ולרב ל"ל למתני ארבע לילות הא לרב נמי אצטריך למתני ארבע לילות לאשמועינן דא"צ בדיקה בתוכן משא"כ ביום אלא ע"כ דלרב אין חילוק בין ימים ובין לילות ולא הביאו כאן דברי רב אלא לראייה דע"כ מודי דאם נשתנו שהיא טמאה כדאמרינן בסוף פרק קמא לאפוקי מפרש"י:
פרש"י בד"ה מתוך ד' לילות ללא ראתה כו' אלא דבודקת אם נשתנו כו' עכ"ל לפרש"י נמי הך רישא אתיא אפי' כרבנן דבלאחר זמן תלייתה כי הכא מודו דבשופעת צריכה לבדוק אם נשתנו דלר"מ מאי איריא בלאחר זמן תלייתה דצריכה בדיקה הא בתוך זמן תלייתה נמי כדקתני ר"מ מחמיר כדברי בית שמאי והתוס' שכתבו ודלא כפרש"י שפירש אפילו נשתנו מכמות שהיו מראה דמים טהורה לרבנן עכ"ל היינו בתוך זמן תלייתה כמ"ש לקמן גבי ושאר ראיות כו' דלבית הלל טהורים ואפילו נשתנו:
Chidushei Halachot on Niddah 65b · Sefaria
Maharam
תד"ה היינו ת"ק וכו' וי"ל דסבירא ליה דת"ק לא מחמיר טפי מי"ב חדשי לבנה וכו' ומשני איכא בינייהו חרפי ואפלי כלומר אשתקד הוי אפלי וכו'. הא דהוצרכו התוס' לפרש כן ולא פי' כפרש"י משום דלפי פירושם זה לא אתי שפיר פי' רש"י שפירש חרפי ואפלי לרשב"ג פעמים שהן יותר מי"ב חדש וכו' והתוס' כתבו השתא דהמקשה ס"ל דת"ק לא מחמיר טפי מי"ב חדשי לבנה וע"כ טעמא הוא משום דס"ל דאין סברא לומר דשום תנא יחמיר יותר מי"ב חדשי לבנה ולפרש"י לרבנן שמעון פעמים שהן יותר מי"ב חדש לכך הוכרחו התוס' לפרש חרפי ואפלי בענין אחר וק"ל:
Maharam on Niddah 65b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אינהו דעבדו כרבותינו כעין זה כתובות עח ע"ב:
Gilyon HaShas on Niddah 65b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 65, Amud Bet, about 395 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 128 words
Opens “הָעֲקָלִים שֶׁל נְצָרִים וְשֶׁל בִּצְבּוּץ — מְנַגְּבָן,…”
- Segment 27 words
Opens “הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חָרְפֵי וְאַפְלֵי.…”
- Segment 338 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לְטַהֵר מִיָּד, מַגְעִילָן…”
- Segment 412 words
Opens “כְּלַפֵּי לְיָיא! בִּטְהָרוֹת קָיְימִינַן! אֶלָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ…”
- Segment 535 words
Opens “וְכַמָּה עוֹנָה? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא…”
- Segment 617 words
Opens “וְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וְלָא…”
- Segment 726 words
Opens “הָכָא נָמֵי, אֵימָא גַּבֵּי נִדָּה חֲצִי יוֹם…”
- Segment 810 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי כְּתוּבָּה — דְּמַגְּהִי בַּהּ…”
- Segment 910 words
Opens “רָב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הֲלָכָה — בּוֹעֵל…”
- Segment 1013 words
Opens “מֵתִיב רַב חִסְדָּא: מַעֲשֶׂה וְנָתַן לָהּ רַבִּי…”
- Segment 1113 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הַדּוֹרֵי אַפִּירְכָא לְמָה לִי?…”
- Segment 1217 words
Opens “מִכׇּל מָקוֹם, לְרַב וּשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא! אִינְהוּ דַּעֲבַדוּ…”
- Segment 1326 words
Opens “אָמַר עוּלָּא: כִּי הָווּ בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן…”
- Segment 1420 words
Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא…”
- Segment 1523 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעוֹת דָּם וּבָאוֹת,…”
- Segment 167 words
Opens “וּבְכוּלָּן, רַבִּי מֵאִיר מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.…”
- Segment 1712 words
Opens “וּשְׁאָר רְאִיּוֹת שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל…”
- Segment 1841 words
Opens “שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַרְאֵה דָמִים מְשׁוּנִּים…”
- Segment 1921 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר…”
- Segment 2019 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ —…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Niddah 65b · Segment 1 — “…שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַנִּיחָן…”
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Niddah 65b · Segment 5 — “וְכַמָּה עוֹנָה? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Niddah 65b · Segment 6 — “וְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וְלָא פְּלִיגִי —…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Niddah 65b · Segment 13 — “אָמַר עוּלָּא: כִּי הָווּ בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ…”
Original text
הָעֲקָלִים שֶׁל נְצָרִים וְשֶׁל בִּצְבּוּץ — מְנַגְּבָן, שֶׁל שִׁיפָא וְשֶׁל גֶּמִי — מְיַישְּׁנָן. וְכַמָּה מְיַישְּׁנָן? שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַנִּיחָן מִגַּת לַגַּת וּמִבַּד לְבַד.
and he should clean the pressing baskets with ashes and water if they were made of palm leaves or of hemp [ bitzbutz ], or leave them dormant if they were made of bast [ shifa ] or of reeds, because these absorb more of the wine. And how long must one leave them dormant? He must leave them for twelve months. Rabban Shimon ben Gamliel says: He can lay them aside from one wine-pressing season to the next wine-pressing season, or from one olive-pressing season to the next olive-pressing season.
הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חָרְפֵי וְאַפְלֵי.
The Gemara interrupts its citation to analyze the baraita : Rabban Shimon ben Gamliel’s statement is the same as that of the first tanna , as there are twelve months between one wine-pressing season and the next. The Gemara responds: The difference between them is the matter of the early and late ripening season for grapes. Rabban Shimon ben Gamliel does not require a precise measure of twelve months, as the difference in time between ripening seasons can be slightly more or less than that.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לְטַהֵר מִיָּד, מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין אוֹ חוֹלְטָן בְּמֵי זֵיתִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מַנִּיחָן תַּחַת הַצִּינּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין, אוֹ בְּמַעְיָין שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין. וְכַמָּה עוֹנָה? כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּיֵין נֶסֶךְ, כָּךְ אָמְרוּ בִּטְהָרוֹת.
The Gemara continues its citation of the baraita . Rabbi Yosei says: One who wishes to purify the baskets immediately, without waiting a year, purges them in boiling water or scalds them in olive water. Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Yosei: One sets them under a pipe whose water flows constantly or in a spring with rapid waters. And how much time should he leave them there? He should leave them for a period of time. In the same way that the Sages stated this time frame with regard to wine used for a libation in idol worship, so too the Sages stated this time frame with regard to matters of ritual purity.
כְּלַפֵּי לְיָיא! בִּטְהָרוֹת קָיְימִינַן! אֶלָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּטְהָרוֹת, כָּךְ אָמְרוּ בְּיֵין נֶסֶךְ.
The Gemara expresses surprise at this last clause: Isn’t it the opposite [ kelapei layya ]? We are dealing with matters of purity in this baraita . Rather, the baraita means: In the same way that the Sages stated this time frame with regard to matters of ritual purity, so too the Sages stated this time frame in the case of wine used for a libation in idol worship.
וְכַמָּה עוֹנָה? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹ יוֹם אוֹ לַיְלָה. רַבִּי חָנָה שְׁאוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי חָנָה בַּר שְׁאוּנָא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲצִי יוֹם וַחֲצִי לַיְלָה.
The Gemara asks: And how long is the period of time referred to in the baraita ? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Either the day or the night. Rabbi Ḥana She’ona, and some say Rabbi Ḥana bar She’ona, say that Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Half a day and half a night.
וְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וְלָא פְּלִיגִי — הָא בִּתְקוּפַת נִיסָן וְתִשְׁרִי, הָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וְטֵבֵת.
And Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: And the Sages do not disagree. The ruling of this one, who says either a day or a night, is stated with regard to the equinox of the season of Nisan or Tishrei, when the days and night are equal; whereas the ruling of that one, who says half a day and half a night, is stated with regard to the solstice of the season of Tammuz, i.e., summer, or Tevet, i.e., winter, which have the longest day or night respectively, so that half the day and half the night together amount to twelve hours. This baraita apparently contradicts the statement of Rabban Shimon ben Gamliel, who says that the woman may attribute the blood to her hymen for a night and half the day.
הָכָא נָמֵי, אֵימָא גַּבֵּי נִדָּה חֲצִי יוֹם וַחֲצִי לַיְלָה! וְהָא ״לַיְלָה וַחֲצִי יוֹם״ קָאָמַר! אֶלָּא: אִי לַיְלָה דְּנִיסָן וְתִשְׁרִי, אִי חֲצִי יוֹם וַחֲצִי לַיְלָה דְּטֵבֵת וְתַמּוּז.
The Gemara answers: Here too, one can say with regard to a menstruating woman that he meant half a day and half a night. The Gemara raises a difficulty. But Rabban Shimon ben Gamliel said a night and half a day. The Gemara clarifies: Rather, this is what Rabban Shimon ben Gamliel meant: Either a night during Nisan or Tishrei, which is twelve hours, or half a day and half a night during Tevet or Tammuz, which also equals twelve hours.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי כְּתוּבָּה — דְּמַגְּהִי בַּהּ טְפֵי, עַד דְּחָתְמִי.
And if you wish, say instead: With regard to the purity of wine, a period is twelve hours. But in the case of marriage the time frame is different, due to the marriage contract, which is signed before the marriage is consummated, as there are those who delay for a lengthy period until they complete and sign it. Consequently, the Sages extended the period in this case to a night and half a day.
רָב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הֲלָכָה — בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה, וּפוֹרֵשׁ.
§ Although the mishna provides a certain period of time for both a minor and a young woman during which they may attribute any blood to the torn hymen, nevertheless Rav and Shmuel both say that the halakha is that the groom engages in relations that consummate a marriage, which are a mitzva, and then he separates from his wife.
מֵתִיב רַב חִסְדָּא: מַעֲשֶׂה וְנָתַן לָהּ רַבִּי אַרְבָּעָה לֵילוֹת מִתּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ!
Rav Ḥisda raises an objection from the baraita : There was an incident involving a virgin who married, and Rabbi Yehuda HaNasi gave her four nights to engage in intercourse within twelve months of her wedding. This indicates that the husband does not have to separate from his wife immediately after the first act of intercourse is completed.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הַדּוֹרֵי אַפִּירְכָא לְמָה לִי? אוֹתֵיב מִמַּתְנִיתִין! הוּא סָבַר: מַעֲשֶׂה רַב.
Rava said to Rav Ḥisda: Why do I need to search for a refutation from a baraita , which is not necessarily known by all? One can raise a difficulty from an explicit statement of the mishna, which states that the first blood a woman sees on her wedding night is attributed to her torn hymen. The Gemara explains that Rav Ḥisda raises his objection from the baraita , as he holds that a practical incident ruled upon by a Sage is a preferable source.
מִכׇּל מָקוֹם, לְרַב וּשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא! אִינְהוּ דַּעֲבַדוּ כְּרַבּוֹתֵינוּ, דְּתַנְיָא: רַבּוֹתֵינוּ חָזְרוּ וְנִמְנוּ — בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה וּפוֹרֵשׁ.
The Gemara returns to the objection: In any case, this baraita is difficult for Rav and Shmuel. The Gemara answers that they acted in accordance with the opinion attributed to our Sages, as it is taught in a baraita : Our Sages returned and were counted again, i.e., they voted and decided, that the groom engages in relations that consummate a marriage, which are a mitzva, and subsequently he separates from his wife.
אָמַר עוּלָּא: כִּי הָווּ בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ בְּתִינוֹקֶת, לָא הֲווֹ מַסְּקִי מִינַּהּ אֶלָּא כִּדְמַסֵּיק תַּעֲלָא מִבֵּי כְרָבָא, וּמְסַיְּימִי בַּהּ הָכִי: בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה וּפוֹרֵשׁ.
The Gemara proves that this ruling of Rav and Shmuel, based on the baraita , is also the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Ulla said: When we were learning the topic of a young girl who saw blood on her wedding night with Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, they brought up from it only the amount of earth that the fox brings up from a plowed field, i.e., they did not establish the halakha as stated in the mishna. And they concluded the discussion in this manner: The groom engages in relations that consummate a marriage, which are a mitzva, and then he separates from his wife.
אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּעַל נֶפֶשׁ לֹא יִגְמוֹר בִּיאָתוֹ! אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ.
Rabbi Abba said to Rav Ashi, in light of this ruling that the groom must separate from his bride after completing the act of intercourse: If that is so, a pious person should not complete his act of intercourse, lest he unintentionally continue longer than is permitted. Rav Ashi said to him in reply: The Sages did not issue such a decree, because if so, his heart will strike him with fear that perhaps his wife will begin to bleed while he is engaged in the act of intercourse, and he will separate from his wife completely and will not consummate the marriage.
תָּנוּ רַבָּנַן: וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעוֹת דָּם וּבָאוֹת, מִתּוֹךְ אַרְבָּעָה לֵילוֹת לְאַחַר אַרְבָּעָה לֵילוֹת, מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה לְאַחַר הַלַּיְלָה — כּוּלָּן צְרִיכוֹת לִבְדּוֹק אֶת עַצְמָן.
§ The mishna teaches that a young girl is given four nights during which any bleeding is attributed to her torn hymen. The Sages taught in a baraita : And with regard to all of them, i.e., all the women who are given four nights, if they were discharging blood continually, from four nights until after those four nights, or in the case of those women who are given only one night, if they discharge blood from that one night until after that night, they may not attribute the blood to the torn hymen. Rather, all of them must examine themselves, in the manner that will be explained.
וּבְכוּלָּן, רַבִּי מֵאִיר מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
And with regard to all of these women, Rabbi Meir is stringent in accordance with the statement of Beit Shammai, and therefore a minor girl who bleeds for more than four nights must examine herself, despite the fact that Beit Hillel say she remains ritually pure until the wound has healed. Similarly, Rabbi Meir holds that with regard to a young girl who has reached puberty, if she continues to bleed after the first night she must examine herself.
וּשְׁאָר רְאִיּוֹת שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל — הַלֵּךְ אַחַר מַרְאֵה דָמִים.
The baraita continues: But with regard to the other cases of seeing blood, when she does not discharge blood continuously but bleeds again the following day, concerning which there is a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, Rabbi Meir holds that one follows the appearance of the blood. In other words, he does not maintain entirely in accordance with the opinion of Beit Shammai. Beit Hillel rule that the woman is ritually pure even if the color of the blood has changed, whereas Beit Shammai hold that she is ritually impure even if the color of the blood has not changed.
שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַרְאֵה דָמִים מְשׁוּנִּים הֵן זֶה מִזֶּה. כֵּיצַד? דַּם נִדָּה — אָדוֹם, דַּם בְּתוּלִים — אֵינוֹ אָדוֹם. דַּם נִדָּה — זִיהוּם, דַּם בְּתוּלִים — אֵינוֹ זִיהוּם. דַּם נִדָּה — בָּא מִן הַמָּקוֹר, דַּם בְּתוּלִים — בָּא מִן הַצְּדָדִין.
As Rabbi Meir would say: The appearances of impure and pure blood differ from one another. How so? The blood of a menstruating woman is red, whereas blood that comes from a torn hymen, indicating that she was a virgin, is not red. The blood of a menstruating woman is cloudy; blood that indicates that she was a virgin is not cloudy. Finally, the blood of a menstruating woman comes from the uterus; blood that indicates that she was a virgin comes from the sides of the vaginal wall.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל מַרְאֵה דָמִים אַחַת הֵן.
Rabbi Yitzḥak bar Rabbi Yosei says that Rabbi Yoḥanan says: This is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, it is possible to examine the color of blood to determine whether it is menstrual blood or hymenal blood. But the Rabbis say that all appearances of blood are one, i.e., there is no distinction between the appearance of menstrual blood and blood indicating one’s loss of virginity.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה, וּשְׁנִיָּה, וּשְׁלִישִׁית, מִכָּאן וְאֵילָךְ — לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ
§ The Sages taught in a baraita : A woman who sees blood due to sexual intercourse may engage in intercourse before the first time this occurs, before the second time this occurs, and before the third time this occurs. From this point forward, i.e., after three consecutive occurrences of bleeding due to intercourse, she may not engage in intercourse until she is divorced from her husband