Commentary page
Niddah 64a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 64a
Niddah 64a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 387 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קבעה לה וסת לדילוג ואסורה ליום י"ח לחדש רביעי וליום י"ט בחדש חמישי וכן לעולם:
עד שתשלש בדילוג ויום ט"ו אינו מן המנין שהוא תחלת ראייתה ואין שם דילוג:
היתה למודה וסת קבוע לט"ו ושינתה לי"ו זה וזה אסורין כלומר כשיגיע ט"ו וי"ו עוד תאסר חזרה ושינתה בשניה [לשבעה עשר] הותר ט"ז מכאן ואילך שלא קבעתו אלא פעם אחת הלכך בפעם אחת הוא נעקר:
הותרו כולן ט"ו שהרי עקרתו שלשה פעמים וט"ז וי"ז בחדא זימנא מיעקר ואפילו י"ח הבא לא יאסר אלא י"ט כדקתני משמונה עשר ואילך שהרי שילשה בדילוג וקבעה לה וסת לדילוג:
תיובתא דרב דהא קתני שינתה לשבעה עשר נאסר ט"ו וי"ו ולא קתני מי"ז ואילך ואע"ג דדילגה ב' זימני אלמא ראייה קמייתא לאו ממנינא:
למודה שאני כיון דוסתה קבוע לט"ו שדינן ראייה של ט"ו עם ראיות שעברו עליה שהרי בזמנה ראתה והיכי הוה מצינן למימנייה עם הני דדילוג וכי אמינא אנא היכא דראיית ט"ו שהיתה תחלת ראייתה או שלא היה לה וסת קודם לכן או שהיה לה וסת ליום עשרים:
ודקארי לה מאי קארי לה הא ודאי היכי מצי לאקשויי מלמודה:
קס"ד ה"ה לשאינה למודה בעינן תלתא זימני דילוג והאי דנקט למודה לאו משום עקירת וסת דילוג למידק דלמודה הוא דבעי שתשלש בדילוג אלא משום עקירת וסת ראשון דקתני חזרה ושינתה לי"ז הותר ט"ז ונאסר ט"ו וי"ז ואע"ג דעקרתיה לט"ו תרי זימני דסד"א כיון דלמודה הואי בט"ו ועקרתיה ב' זימני תו לא הדרה ותשתרי לט"ו הבא:
14 more comments on this page.
Rashi on Niddah 64a · Sefaria
Tosafot
איתמר ראתה ט"ו בחדש זה וט"ז בחדש זה פי' דווקא בכי האי גוונא אבל ראתה בג' חדשים או בב' לחדש או באחד לכ"ע אין צריך יותר כדאמר לעיל בסוף בנות כותים (נדה דף לט:) דחזאי ריש ירחא וריש ירחא כו' ואפילו שאחד מלא ואחד חסר ואין הימים שבין ראייה לראייה שוין מ"מ קביעות החדש גורם והיכא דבראשונה אין לה שיעור בחדש שתהא השניה נראת דילוג מן הראשונה דכ"ע דאין הראשונה מן המנין ובעינן שתשלש בדילוג כגון ראתה עכשיו ושניה בעשרים לה ושלישית בכ"א לשניה ומשום הכי נקט ט"ו בחדש זה ולפירוש זה קשה דבפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק לז:) מדמה נגח יום חמשה עשר בחדש זה וששה עשר בחדש זה ושבעה עשר בחדש זה לפלוגתא דהכא ואם כן היכי קאמר התם לעיל גבי ראה שור ונגח שור ולא נגח דהויא ראשונה מן המנין הא בכי האי גונא אפי' רב מודה דלא הוי ראשונה מן המנין שהרי לא היתה לשום זמן לא לחדש ולא לשבת ויש לחלק בין סירוגין דימים לסירוגין דשוורים ור"ח פי' קבעה לה וסת לדילוג כשעשתה שלש פעמים כסדר הזה כגון שראתה ט"ו בניסן וי"ו באייר וי"ז בסיון וכן ראתה ט"ו בתמוז וי"ו באב וי"ז באלול ועוד ראתה ט"ו בתשרי וי"ו במרחשון וי"ז בכסליו חוששת מכאן ואילך ט"ו לחדש זה וי"ו לשני וי"ז לשלישי ולשמואל צריכה שתשלש בדילוג שתראה בחדש רביעי יום י"ח ובג' חדשים שאחריהם יום י"ו וי"ז וי"ח וכן בשלישי עוד שאחרי כן דראייה של ט"ו יום בחדש הראשון לא היה ממנינא ותימה למה פי' כן דא"כ כששאל הש"ס לימא בדרבי ורשב"ג קמיפלגי לא פליגי בראייה ראשונה לחוד אלא בשלש ראיות של דילוג ראשון ובמסקנא יהיה הפירוש בע"א ואמאי לא סגי בג' חדשים כדפי' בקונטרס:
ואינה אסורה אלא מי"ח ואילך וא"ת ויאסר נמי יום י"ח כי שינתה לי"ז שהרי דילגה ויהיה בכלל וסת דילוג כמו ט"ו וי"ו דחיישינן בחדא זימנא ואומר הר"י דאין לחוש בדילוג משום חדא זימנא:
מיחש בחדא זימנא חיישינן פירש"י דחיישינן לתשמיש וכן צריך לפרש מדלא פרי' הש"ס בהדיא לטהרות ואין להזכיר בשום קביעות וסת ג' פעמים לגבי תשמיש דהא בחדא זימנא חיישינן אלא לגבי שאם נקבעו שלש פעמים חוששין לו עד שיעקר שלש פעמים:
Tosafot on Niddah 64a · Sefaria
Rashba
ראתה יום ט"ו בחדש זה יום י"ו בחדש זה י"ז בחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדלוג וכו'. פירוש כגון שראתה יום ט"ו בניסן ויום י"ו באייר ויום י"ז בסיון קבעה לה וסת לדלוג והרי זו אסורה ביום י"ח בתמוז וביום י"ט באב וביום כ' באלול וכן מדלגת לעולם יום א' בכל חדש וחדש. ור"ח ז"ל פי' כגון שחוזרת לראות חלילה כגון הוסת הראשון ושלשה כן כיצד הרי שראתה יום ט"ו בניסן ויום י"ו באייר ויום י"ז בסיון וחזרה וראתה יום ט"ו בתמוז ויום י"ו באב ויום י"ז באלול ועוד חזרה וראתה יום ט"ו בתשרי ויום י"ו במרחשון ויום י"ז בכסלו הרי זו קבעה לה וסת מטבת ולהלן לדלוק כסדר הזה יום ט"ו לחדש זה ויום י"ו בחדש זה שני לו ויום י"ז לשלישי וכן לעולם חוזרת חלילה. ולפי פירושו הא דאמרינן בגמרא קבעה לה וסת לדילוג לאו בהכי בלחוד הוא דקבעה לה וסת אלא הכי קאמר אם תשלש כן קבעה לה וסת לדילוג ורב ושמואל לישנא קיטא נקטי ובריתא נמי דלקמן דקתני ראתה יום כ"א בחדש זה כ"ב בחדש זה כ"ג בחדש זה קבעה לה וסת לאו בהכי בלחוד קאמר אלא אם כן תשלש כן, וק"ל קצת דלמאי דאוקימנא כגון דרגילה למיחזי ביום כ' ושנתה לכ"א משמע לכאורה דכל היכא דעקרה וסת הראשון קבעה לה וסת לדילוגין אלו, ואלו וסת הראשון ודאי נעקר כשדילגה שלשה דילוגין הראשונים, וא"כ אף וסת הדילוג נקבע בכך, לפי' נ"ל הראשון עיקר ואפילו לא שלשה לחזור חלילה ג' פעמים קבעה לה וסת לדלוג כמו שאמרנו, ובודאי אם דלגה וחזרה לראות חלילה באותן דילוגין כפי' של ר"ח ז"ל קבעה לה וסת לדילוגין בחלילה. ואיכא למידק היכי דמי אי בחדשים כלם מלאים אין כאן דילוג אלא הפלגות שוות מל"ב לל"ב, ואי בחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר אין כאן דילוג שוה כיצד הרי שהתחילה לראות בט"ו בניסן שהוא מלא וחזרה וראתה בי"ו באייר הרי ראתה להפלגת שנים ושלשים, והשניה שהיא מי"ו באייר שהוא חסר לי"ז בסיון אינה אלא לשלשים ואחד נמצא שלא דילגה אדרבה קרבה ראייתה, וכשחזרה וראתה לי"ח בתמוז חזרה להפלגה של ל"ב, ולפיכך פירש הראב"ד ז"ל כשם שהאשה קובעת וסת להפלגות שוות כך היא קובעת וסת בימי החדש כיצד אם ראתה ראש חודש וראש חדש וראש חדש קבעה לה וסת לראשי חדשים ואע"פ שאין הפלגותיה שוות שהאחד מלא ואחד חסר והילכך זו שהפלגות שדילגה כיון שאין בראיותיה צד השוה לא בדילוג שוה ולא בהפלגות שוות שהאחד מלא ואחד חסר אומרין לימי החדש היא קובעת ולא בהשואה אלא בדילוג ולדבריו אם ראתה ט"ו בחדש זה וט"ו בחדש זו וט"ו בחדש זה קבעה לה וסת לט"ו בין במלאים בין בחסרים. ורבותינו הצרפתים ז"ל מוסיפין שאף שם היום גורם וסת כדאשכחן בשור המועד שבת ושבת ושבת נעשה מועד לשבתות, והיינו דאמרינן בפרק קמא (יא,.) קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ואוקמה רב אשי כגון שקפץ בחד בשבא וחזאי וקפץ בחד בשבא וחזאי ולחד בשבא אחרינא חזאי בלא קפיצה. אלמא ימי השבוע קבעי לה וסת. ונמצא לדבריהם ג' דרכים בוסתות דימים, האחד וסת ימים ידועים, וקביעות החדש וקביעות ההפלגה, ולדברי הכל וסת ההפלגות אינו נקבע אלא בארבעה ראיות לפי שאין ג' הפלגות אלא מתוך ארבעה ראיות וראיה ראשונה לאו בהפלגה חזיתיה. וכן כתב הראב"ד ז"ל וכן הודו רבותינו הצרפתים. ואי קשיא לך הא דתניא בב"ק (לז, א) ראה שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין לשורים ואע"ג דקמיתא לאו בסירוגין הות אפילו הכי מצטרפת לבתרייתא. י"ל דשאני הכא דכיון שאין הפלגה ידועה אלא בשתי ראיות כדאמרן, ג' הפלגות בעי דהיינו ד' ראיות, אבל התם הא איכא ג' נגיחות, וראיה מדקתני במתניתין היתה למודה יום ט"ו ושנתה ליום כ' זה וזה אסורין שנתה ג' פעמים ליום כ' הותר ט"ו וקבעה לה יום כ' אלמא אינה קובעת עד שתשלש להפלגות של עשרים עשרים, וא"ת התם למודה שנו א"כ דקארי לה לרב מבריתא אמאי קארי ליה, הא מתניתין היא דלמודה שאני. ועוד מביאין ראיה מדקתני עלה דההיא מתני' שאין אשה קובעת וסת עד שתקבענו שלשה פעמים אלמא אין הפרש בין קביעות של זו לקביעות אחרת שאינה למודה. ופלוגת' דרב ושמואל בדלקה היינו דרב סבר כיון שזו לימי החדש היא קובעת אף הראשונה מונין לה, שהרי היתה ביום ידוע מן החדש וכאלו ראתה ג' פעמים בט"ו בחדש שהיא ודאי קובעת לג' פעמים ואף זו קובעת דמתחלתה לדלוג כיוונה, ושמואל סבר אם השותה לימי החדש מונין לה את הראשונה אבל כיון שדלגה צריכה ג' דילוגין. ולענין פסק הלכה בוסת הדלוג פסק ר"ח ז"ל כרב דקי"ל כרב באיסורי וכן פסק הראב"ד ז"ל, אבל הרמב"ם ז"ל פסק כשמואל משום דאמרינן דיקא נמי דשבקיה ליום עשרין שמע מינה. והרמב"ן ז"ל כתב דמסתברא כותיה, ויש להחמיר כדברי ר"ח ז"ל מהא דקתני שנתה לי"ז הותר י"ו ונאסר ט"ו וי"ז ולא מיתסר נמי י"ח דנימא זו כבר דלגה וניחוש בפעם אחת לוסת של דלוג שמע מינה שאין חוששין לוסת של דילוג כלל עד שתקבענו לגמרי כן כתבו בתוס' וכן הורה הראב"ד ז"ל וכן כתוב בחידושי הרמב"ן נ"ר. הכי גרסינן: היתה למודה להיות רואה ליום כ' ושנתה ליום ל' זה וזה אסורים הגיע יום כ' ולא ראתה מותרת לשמש עד יום ל' וחוששת ליום ל', הגיע יום ל' ונאסר יום עשרים שאורח בזמנו בא והגיע יום שלשים. וראתה, הגיע יום עשרים ולא ראתה כו' והגיע יום עשרים וראתה וראתה יום עשרים וראתה דקאמר יום כ' מיום ראיית הל' קאמר. ויש גרסאות אחרות וזאת היא הנכונה וכן היא בספרים שלפנינו וכן גירסת רש"י ז"ל וכן נר' מפר"ח ז"ל.
Rashba on Niddah 64a · Sefaria
Ritva
ה״ג היתה למודה להיות רואה ליום עשרים ושנתה ליום ל׳ זה וזה אסורה הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום ל׳ וחוששת ליום ל׳ וראתה הותר יום ל׳ ונאסר יום עשרים שאורח בזמנו בא והגיע יום ל׳ וראתה יום עשרים דקאמר יום עשרים מיום ראיית השלשים קאמר ויש גרסות אחרות וזו הנכונה וכן היא בספרים שלפנינו וכ״כ רש״י ז״ל וכן נר׳ מפי׳ ר״ח ז״ל.
Ritva on Niddah 64a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו שיש בוסת הימים וסת אחד שנקרא ווסת הדלוג וכיצד הוא דינו הרי שראתה יום חמשה עשר לחדש ראשון ויום י"ו לחדש שני ויום י"ז לחדש שלישי לדעת רב קבעה לה וסת לדלוג ואסורה ביום שמונה עשר לחדש רביעי ויום י"ט לחדש חמישי וכן לעולם קבעה לה וסת לדלוג ליום אחד בחדש וזהו דלוג של חדשים והוא הדין אם ראתה עכשו וראתה בשלשים ואח"כ בשלשים ואחד ואח"כ בשלשים ושנים וזהו דלוג של הפלגות ולשמואל לא קבעה לה וסת עד שתשלש בדלוג והרי בראיה ראשונה אין בה דלוג ונמצא שלא קבעה לה וסת עד פעם רביעית ולענין פסק גאוני הראשונים פסקו כרב ומשום דהלכתא כרב באיסורי וכן כתבוה גדולי המפרשים ומכל מקום גדולי המחברים פסקו בה כשמואל וא"כ זה שאמרו בסוגיא זו ראתה בכ"א לחדש זה וכ"ב בחדש זה וכ"ג בחדש זה קבעה לה וסת פירושו בשהיתה רגילה לראות בעשרים ודלגה לעשרין וחד שיש כאן שלשה דלוגין וכן כתבוה גדולי הראשונים ויראה לי כן אי משום דטעמיהו מסתבר אי משום דבוסת ההפלגה אמרו כן שאין וסת הפלגה נקבע אלא בארבע ראיות וכן עיקר שהדלוג הפלגה הוא אלא שוסת ההפלגה בהפלגה שוה בלא שינוי כגון מעשרים לעשרים והדלוג הוא בהפלגה שאינה שוה אלא שמשתנית מעשרים לעשרים ואחד ומעשרים ואחד לעשרים ושנים ואף לדעת הפוסקים כרב דוקא בשראיה ראשונה של ט"ו לחדש אינה מתוך קביעות וסת אבל אם היתה למודה לט"ו שנמצאת ראייה שבו מקביעות וסת אף רב מודה שאין ראיית ט"ו מן המנין והוא שאמרו היתה למודה לראות בט"ו ושינת לי"ו חוששת לט"ו ולי"ו שינת לי"ז הותר י"ו וחוששת לט"ו ולי"ז שינת לי"ז הותרו כלם ואינה חוששת אלא לי"ח אלמא שבלמודה מיהא עד שתשלש בדלוג ולפי דרכך למדת ששניהם סוברים כרשב"ג שאין חזקה לוסתות אלא בשלשה פעמים ומ"מ לענין קטלנית הלכה כר' והוחזקה בשנים ולא תנשא לשלישי כמו שפסקנו ביבמות פרק הבא על יבמתו וי"מ בדלוג זה שבחדש רביעי חזרה לה לוסת ראשון ר"ל שהיא ראתה ט"ו בניסן וי"ו באייר וי"ז בסיון וחזרה וראתה ט"ו בתמוז וי"ו באב וי"ז באלול וחזרה וראתה ט"ו בתשרי וי"ו במרחשון וי"ז בכסליו ולדעת רב קבעה לה וסת לטבת בט"ו ולשבט בי"ו ולאדר בי"ז וכן לעולם ולדבריהם זה שאמרו ראתה ט"ו בחדש זה וי"ו בחדש זה וי"ז בחדש זה קבעה לה וסת לישנא קייטא הוא דנקט ולא בשלש אלו לבד אלא אם היא משלשת בדרך זה וכן בריתא האמורה למטה כ"א בחדש זה כ"ב בחדש זה כ"ג בחדש זה ענינו שתשלש בדרך זה ובאמת לענין פסק שניהם אמת שכל שהיא משלשת בדלוג שוה קבעה לה וסת לאותו דלוג אלא שלענין ביאור נראה כדעת ראשון חדא מסוגיא דשמעתא שלא אמרוה אלא ט"ו בחדש זה וי"ו בחדש זה וי"ז בחדש זה ועוד ממה שאמרו למטה דרגילה למיחזי ביום עשרים ושינתה ליום עשרים ואחד ומשמע שכל שעקרה וסת הראשון קבעה לה וסת לדילוגין ווסת הראשון ודאי נעקר בשלשה דלוגין ואם כן אף וסת הדלוג נקבע בכך:
ומ"מ לענין ביאור דקדקו הראשונים בשמועה זו בענין החדשים שאם כלם מלאים כשאתה חושש ט"ו לזה וי"ו לזה וי"ז לזה אין כאן דלוג אלא הפלגה שזה משלשים ושנים לשלשים ושנים ואם החדשים אחד מלא ואחד חסר הרי אין הדלוג שוה שהרי אם ראתה בט"ו בניסן שהוא מלא ושחזרה וראתה בי"ו באייר ראתה לשלשים ושנים של ראיה ראשונה וכשראתה בי"ז בסיון ראתה לשלשים ואחד שהרי אייר חסר ונמצא שלא דלגה אלא שקירבה ראיותיה ומתוך כך גדולי המפרשים כתבו שכשם שהיא קובעת וסת להפלגות שוות כך קובעתו בימי החדש ר"ל שאם ראתה בשלשה ראשי חדשים על הסדר זה אחר זה קבעה לה וסת לראשי חדשים אע"פ שאין הזמן שוה שהרי אחד מלא ואחד חסר וכמו שהקדמנו במשנה ומעתה אף זו המדלגת אחר שאין בראיותיה צד שוה לא בדלוג שוה ולא בהפלגות שוות קובעת היא מצד ימי החדש שלא בהשואה ושלא בדלוג וכל שראתה בט"ו בחדש שלשה פעמים זה אחר זה קבעה לה וסת לט"ו בין מלאים בין חסרים שמכל מקום ט"ו לחידוש הלבנה וזהו וסתה וכן כתבו בתוספות שאף היום גורם וקובע וסת וכמו שאמרו דקפץ בחד בשבא וכו':
זה שביארנו שאין וסת ההפלגה נקבע אלא בארבע ראייות ממשנתנו אתה למד כן שאמרו בה היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום עשרים חוששת לט"ו ולעשרים ואם שינתה פעם שנייה ליום עשרים אף זו חוששת עדין לשניהם שינתה שלשה פעמים ליום עשרים הותר ט"ו וקבעה לה יום עשרים אלמא אינה קובעת עד שתשלש להפלגות של עשרים ואם תאמר למודה שאני הרי סתם אמרו עליה שאין האשה קובעת וסת עד שתקבענו שלשה פעמים אלמא בין למודה בין אינה למודה ועוד שאם טעם משנתנו משום דלמודה שאני כשהקשו לרב בשמועת הדלוג מבריתא דקתני היתה למודה לראות יום ט"ו ושינת לי"ו זה וזה אסורים שינתה לי"ז הותר י"ו וחוששת לט"ו ולי"ז שינתה לי"ח הותרו כולם ואינה חוששת אלא לי"ח אלמא שלשה פעמים בדלוג בעינן עד שתירץ בה למודה שאני כלומר שאף רב מודה בה כמו שכתבנו לותביה ממתניתין אלא שמשנתינו אף בשאינה למודה ומפני שאין וסת הפלגה נקבע אלא בשלש הפלגות כמו שכתבנו וכן יראה בדלוג כמו שכתבנו ויש מקשים לדעת זה ממה שאמרו ברביעי של קמא ראה שור ונגח שור ולא נגח שור ונגח שור ולא נגח שור ונגח שור ולא נגח נעשה מועד לסירוגין לשוורים ואע"פ שהראשונה לא בסירוגין היתה ואינה קושיא דהתם איכא שלש נגיחות ואתה עושהו מועד על הדרך שעשאן אבל זו היאך אתה דן ראשונה שבראיות ליום עשרים והרי עד שתראה מעשרים לעשרים אי אתה יכול לומר ראיה של עשרים אלא ודאי אין וסת הפלגה קבוע אלא בארבע ראיות שנמצאו בהן שלש מעשרים לעשרים הא כל שאר הוסתות נקבעים בשלשה כמו שכתבנו חוץ מן הדלוג לדעתנו כמו שכתבנו:
כבר ביארנו במשנה שאף עקירת וסת אינו אלא בשלשה פעמים ומה שאמרו בסוגיא זו סד"א כיון דלימודה היא ועקרתיה בתרי זימנא עקרא ליה סוגיא דעלמא הוא ואין להקשות בה היאך היה עולה על דעתו כן שלא נאמרה אלא בדחייה בעלמא:
כל שביארנו בוסת הדילוגין פירושו בדלוג שוה כמו שכתבנו אבל אם סירגה בהם יום אחד כגון שראתה ט"ו בניסן וי"ו באייר ובסיון שהיתה ראויה לחשבון דלוגיה לי"ז ראתה בי"ח אין כאן קביעות לדלוג כלל וכן כל כיוצא בזה:
כבר ביארנו שאע"פ שאין קביעות וסת אלא בשלשה פעמים מ"מ חוששת היא לו אף בפעם אחת ר"ל שאם ראתה בראש חדש זה חוששת ליום ראש חדש הבא אלא שמ"מ כתבו גדולי המפרשים שוסת הדלוג אינה חוששת לו כלל עד שתקבענו לגמרי וזהו שאמרו היתה למודה לראות יום ט"ו ושינת לי"ו זה וזה אסורים שינת לי"ז הותר י"ו ונאסר ט"ו וי"ז ואלמא לי"ז הוא שחוששת אבל לי"ח שהוא יום הראוי לחשבון הדלוג אינה חוששת ולמדנו שאין חוששין לוסת הדלוג עד שתקבענו לגמרי וכן וסת ההפלגה אינה חוששת לו עד שתראה ראיה שניה שהרי אינה יודעת לאיזה יום היא מפלגת מעתה ראתה בראש חדש ניסן חוששת לראש חדש אייר ואם ראתה בו חוששת לראש חדש סיון ואם לא ראתה בו נעקר הוסת וחוששת לשני בסיון שהרי ראתה שתי ראיות שוות בהפלגה מל"א לל"א שהרי ראיית ראש ניסן וראש אייר שוה בהפלגה לשני בסיון מל"א לל"א ולעולם חוששת שתי חששות אלו לוסת החדש ולוסת ההפלגה עד שתקבע אחד מהם שלשה פעמים כיצד ראתה באחד בניסן ובעשרים בו חוששת לאחד באייר מצד ראייה שבראש ניסן ואם לא ראתה בו חוששת לתשיעי שבו שהוא שיעור הפלגה שבו מיום עשרים בניסן ובין שראתה בו בין שלא ראתה בו חוששת לעשרים באייר שמא מיום החדש תהא קובעת לעשרים וכן בדרך זה היא קובעת עד שתקבע וסת החדש שלשה פעמים או וסת ההפלגה ארבעה או שתטהר האחד בעקירת פעם אחת וכן הדין לוסת הסיבות שאינה חוששת לו עד שתתחיל בו ר"ל שאם ראתה באחד בניסן ושימרה לה באחד באייר ולא ראתה אינה חוששת לראש סיון מחשש וסת הסיבות שאין חוששין לסירוג עד שתראה בו:
זה שביארנו שכל בפחות משלשה אע"פ שלא קבעה לה וסת מ"מ חוששת היא אף בפעם אחת ואסורה לשמש כל היום אף בבדיקה לא סוף דבר שהוא כן כשעומדת בתוך ימי נדתה ר"ל ששינוי הוסת בתוך ימי נדות של וסת ראשון כגון שהיתה רגילה לראות בט"ו ושינתה לעשרים שאין בין יום הראוי ליום השינוי אלא חמשה ימים שנמצא יום השנוי תוך ימי נדות של יום הראוי אלא אפילו שינתה לכ"ה שנמצא יום השינוי תוך ימי זיבה של וסת ראשון כך הוא הדין אע"פ שהדמים מסתלקים בימי זיבה וגדולי הרבנים פירשו בה דרך אחרת ולענין פסק מיהא הכל עולה לענין אחד:
אע"פ שביארנו שאף בפעם אחת חוששת מ"מ אף בשנים אם עקרתן פעם אחת אינה חוששת לראשונות ואין מזקיקין עקירת שנים לשנים כשם שמזקיקין עקירת שלשה לשלשה מעתה היתה למודה להיות רואה ביום עשרים ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורים ר"ל שחוששת לעשרים ולשלשים שמיום הראיה המחודשת וכשהגיע יום עשרים ולא ראתה משבדקה עצמה ומצאה טהור מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום שלשים הגיע יום שלשים וראתה והרי שתי ראיות לשלשים והגיע יום עשרים ולא ראתה ועוד הגיע יום שלשים שחוששת לו ולא ראתה ועוד הגיע עשרים וראתה הותר יום שלשים ונאסר יום עשרים ואע"פ שקבעה וסת ליום שלשים שתי פעמים עקרתו בפעם אחת כך היא הגירסא בספרים שלנו ובפירושי גדולי הרבנים ולמדנו ממנה שאע"פ שנעקר הוסת בשלש פעמים אם חזרה אחר הוסת לוסתה הראשון חזרה לוסתה אף בפעם ראשונה הואיל ועדין לא קבעה וסת אחר ומכל מקום יש גורסין בשמועה זו כך היתה למודה לראות ביום עשרים ושינת ליום שלשים זה וזה אסורים הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום שלשים הגיע יום שלשים וראתה יום עשרים וראתה יום שלשים ולא ראתה הותר יום שלשים ונאסר יום עשרים ור"ל הותר יום שלשים שלא נקבע אלא שתי פעמים ונאסר יום עשרים שלא נעקר אלא שתי פעמים הא כל שנעקר הוסת הראשון שלשה פעמים אם חזרה בו אחר כן הרי היא כתחלת וסת ואינו וסת עד שתקבענו שלשה פעמים אע"פ שלא קבעה וסת אחר וכל שחוזרת לוסתה אינה חוששת לוסת האחר ששינתה בו ויש מחמירין לחוש בו ואין נראה כן שאם כן הרי אשה זו רואה כל ימיה מעשרים לעשרים וחוששת לשלשים אבל שלא קבעה וסת אחר וחזרה לוסת ראשון חזר הוסת למקומו אפילו לאחר שנה שאין וסת נעקר ברוב זמן אלא בקביעות וסת אחר:
9 more comments on this page.
Meiri on Niddah 64a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תד"ה ואינה אסורה אלא מי"ח ואילך וא"ת ויאסר נמי יום י"ח כי שינתה כו' עכ"ל וה"ה דה"מ להקשות הכי בשינתה ליום ט"ז שיאסר נמי יום י"ז לחוש לוסת הדילוג כיון שדלגה חדא זימנא אלא דאולמא להו לאקשויי בשינתה לי"ז שכבר דילגה פעמים וק"ל:
בפרש"י בד"ה אימא לא תיחוש לה דכי מטיא טבילה אחריתא ותטבול ויגיע יום עשרים לא כו' עכ"ל כ"ה בכל נוסחת רש"י שלפנינו ולפי שאינו מובן לכאורה לפי ענינו הגיהו רבים ויגיע יום עשירי לא כו' וא"א לומר כן דכיון דשינתה מתחלה ליום עשירי לטבילה דהיינו ביום י"ז לראייה הראשונה הויא טבילה אחריתא ביום י"ח שהרי אינה אלא שומרת יום ואם תראה שוב ליום עשירי לטבילה זו לא הוה מופלג מראייה שלפניה אלא י"ב יום ולא הוו הפלגות ראיותיה שוות ולמה תחוש לו ואם נדחוק לפרש דכי מטיא טבילה אחריתא ותטבול כו' דהיינו שתראה אח"כ בימי נדותיה ביום כ"ב שהיתה למודה לראות ותטבול ליום י"ז עיקר חסר מן הספר גם מי הכריחו לכל זה דלא ה"ל לפרושי אלא דכי מטא שוב יום י"ז לראייה זו אימא לא תאסר ועוד כיון דראתה אח"כ בלא הפלגת י"ז ימים הרי נעקרה ראיית יום י"ז דבחדא זימנא מיעקרה וע"כ הנראה לקיים כל ספרי רש"י הישנים אחר שנדקדק במה שפרש"י בסמוך בתוך ימים שראויה כו' דכי הדר מטי יום ט"ו לטבילתה קיימא בימים הראוים כו' דלכאורה אין לכל זה מקום כאן דטפי ה"ל לפרש בפשיטות אהא דשינתה ליום כ"ז דכי הדר מטי יום כ"ז הויא ראויה לנדה ועוד דהא רב פפא גופיה סבר בפ' בנות כותים דיום ט"ו שהוא יום כ"ב מיום כ"ב מנינן ליה וה"ל בימי זיבה מיום כ"ז ומיהו הך דהכא ודאי דלא תפשוט מדהתם דלא דמיא דהתם מוכיח רב פפא מהך מתני' אשה שכבר ראתה ג"פ בימי זיבה ולא קבעה וסת לשמואל דלמיחש מיהת בעיא דניחוש לה והכא הוסיף רב פפא למימר דאפי' בחדא זימנא ובימי זיבה בעי דניחוש ועוד נדקדק במה שפי' אבל היכא דקאי בימי זיבתה כגון שהיתה למודה לראות ליום ט"ו לטבילתה והקדימה וראתה בתוך ימי הזוב כגון ליום עשירי כו' דלכאורה אין צורך במה שפי' שהיתה למודה כו' אלא דה"ל לפרש בפשיטות טפי אבל היכא דקאי בימי זיבתה שראתה מתחלה ושוב ראתה ביום עשירי לטבילתה דהוה בימי זוב אבל הנראה בכל זה פרש"י דלרב פפא אע"ג דסבר בפ' בנות כותים דכ"ב מכ"ב מנינן לה לחוש לוסת הראייה הראשונה קאמר הכא דניחוש נמי לשינוי ראייתה שהיתה חדא זימנא בכ"ז ובתרתי אשמועינן דניחוש לשינוי ראייתה חדא שמא תראה עוד בכ"ז וחוששת לאותו דילוג וגם ניחוש לה שמא תקבע וסתה הראשון שהיה מכ"ב לכ"ב מראייה זו שהיה בכ"ז ואהך חששא שמא תקבע וסתה הראשונה שהיה מכ"ב לכ"ב מראייה זו קאמר אי מהתם ה"א בימי נדותה דשינוי ראייתה היה בימי נדותה בכ"ז מראייה ראשונה וכי הדר מטי נמי ההוא יום כ"ב מראיית כ"ז ה"ל בימים הראוים לנדה ושתי הראיות בין ראיית כ"ז שבתחלה ובין ראייה כ"ב שאחר ראיית כ"ז הם בימי נדה ולהכי חוששת לו שתקבע וסת הראשונה מיום ראיית השינוי אבל היתה למודה לראות ליום כ"ב ושינתה ליום י"ז דה"ל שינוי ראייתה בימי זיבה אימא דכי תטבול ביום י"ח ששומרת יום כנגד יום י"ז ויגיע אח"כ עשרים יום מטבילה זו דה"ל כ"ב יום מראיית השינוי שהיה ביום י"ז ואימא לא תחוש לו שתקבע ממנו וסת הראשונה שהיה מכ"ב לכ"ב קמ"ל וה"ה דה"מ לפרש הכי אחששת ראיית הדילוג דגם בימי זיבה חוששת לו אלא חדא מתרתי דחוששת דקאמר רב פפא נקט ותו לא מידי:
סליק פרק האשה
Chidushei Halachot on Niddah 64a · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה ה"מ היכי דקאי אותו יום וכו' בתוך ימים שראויה להיות בהם נדה וכו' דכי הדר מטי יום ט"ו לטבילה וכו' ונכנסו ארבע ימים בימים הראוים לנדות וכו'. רש"י קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך שהעיקר שהיה צריך לפרש הוא האי דחוששת כשמגיע אותו יום ששינתה לראות בו דהיינו יום כ' לטבילתה שהוא כ"ז לראייתה וצ"ל דיום כ' נמי קרוי בתוך נדתה אע"ג דכבר שלמו הי"א יום של זיבה וגם הז' ימים שראויה להיות בהם נדה ונכנסה ב' ימים לאחר הז' לא מקרו אותן ימים ימי זיבה הואיל ולא ראתה באותן ז' ימים שעברו דאין ימי זיבה אלא אחר ימי נדה וכל זמן שתראה אח"כ תחלת נדה היא שהרי מתחלה נמי כששינתה וראתה ליום עשרים מטבילתה היתה נחשבת תחלת נדה ולכך אתי שפיר ג"כ כשמגיע אח"כ יום ט"ו ויום כ' חוששת לשניהם:
בא"ד היכי דקאי בתוך ימי זיבתה אימא לא תיחוש וכו' ותטבול ויגיע יום עשירי לא תאסר לשמש וכו' כנ"ל להגיה ומ"מ דברי רש"י צריכין עיון דהא כששינתה והקדימה וראתה ביום עשירי אינה תחלת נדה כ"א שומרת יום כנגד יום ולר"ל אפילו שימור אינה צריכה כדאיתא בסוף פ' התינוקת לקמן א"כ כשתטבול עתה ויגיע אחר כך יום עשירי לא קיימא בתוך י"א לזיבה דהא אין ימי זיבה בלא תחלת נדה רק אותה ראייה יהיה תחלת נדה ולא שייך לומר עליה דכל י"א יום היא בחזקת טהרה וצריך לפרש דר"ל שהקדימה ראייתה ליום עשירי ושמרה יום כנגד יום וטבלה ואח"כ כששלמו י"א ימי זיבה והתחילה למנות ימי נדה ראתה ביום שהיתה למודה לראות ונעשית תחלת נדה וטבלה אחר ז' כשיגיע יום עשירי לטבילתה אסורה לשמש משום דחוששת לחדא זימנא שראתה פעם אחת ביום עשירי ולכך חוששת גם כן עתה שמא תחזור ותראה ותהיה שומרת יום כנגד יום כמו בפעם ראשון ואע"ג שיום העשירי הוא בתוך י"א של ימי זיבה וה"א דלא תיחוש קמ"ל רב פפא דחוששת דוק נ"ל:
בתוס' ד"ה אתמר ראתה ט"ו וכו' אבל ראתה בג' חדשים או בב' לחדש או בא' וכו'. ר"ל שראתה ג' חדשים רצופים בכל חדש באחד לחדש או בב' לחדש:
בא"ד ותימה למה פרש כן דא"כ כששאלה הגמרא לימא בדרבי ורשב"ג קמפלגי וכו'. ר"ל דלפי פי' ר"ח לפי סברת המקשה לא בראייה ראשונה לחוד הוא דפליגי אלא גם בכל ג' ראיות של הג' חדשים הראשונים דהא אי רב כרבי ס"ל א"צ כ"א לב' דלוגים דהיינו ששה חדשים לפירוש רבינו חננאל ולשמואל צריכא ט' חרשים לג' דלוגים וק"ל:
ד"ה ואינה אסורה אלא מי"ח ואילך וא"ת ויאסר נמי יום י"ח וכו' ר"ל מיד כששינתה ליום י"ז א"כ אנו רואין שדלגה מי"ו לי"ז א"כ כשיגיע בחדש שאחר זה יום י"ח תהא אסורה לשמש משום דחיישינן שמא תדלוג ליום י"ח כמו שדילגה פעם אחת כבר ליום י"ז כדין כל שינוי וסת דחיישינן בחדא זימנא וק"ל:
Maharam on Niddah 64a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ודקארי לה מאי קארי לה ע' ב"ב ב ע"ב תד"ה ודקארי:
Gilyon HaShas on Niddah 64a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 64, Amud Aleph, about 387 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 130 words
Opens “גְּמָ' אִיתְּמַר, רָאֲתָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ…”
- Segment 232 words
Opens “נֵימָא רַב וּשְׁמוּאֵל בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן…”
- Segment 325 words
Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,…”
- Segment 429 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה…”
- Segment 520 words
Opens “שִׁינְּתָה לְיוֹם שְׁמוֹנָה עָשָׂר — הוּתְּרוּ כּוּלָּן,…”
- Segment 621 words
Opens “וּדְקָאָרֵי לַהּ, מַאי קָאָרֵי לַהּ? לְמוּדָה אִצְטְרִיכָא…”
- Segment 732 words
Opens “מֵיתִיבִי: רָאֲתָה יוֹם עֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּחֹדֶשׁ זֶה,…”
- Segment 827 words
Opens “אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן…”
- Segment 921 words
Opens “שֶׁאֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה…”
- Segment 1019 words
Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הָיְתָה לְמוּדָה…”
- Segment 1125 words
Opens “אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי —…”
- Segment 1225 words
Opens “וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת וְכוּ׳. אָמַר רַב…”
- Segment 1328 words
Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין הָאִשָּׁה…”
- Segment 1431 words
Opens “תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת…”
- Segment 1522 words
Opens “הִגִּיעַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְרָאֲתָה, הִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Niddah 64a · Segment 2 — “…תִּנָּשֵׂא, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לַשְּׁלִישִׁי…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Niddah 64a · Segment 8 — “אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דִּרְגִילָה לְמִחְזֵי…”
Original text
גְּמָ' אִיתְּמַר, רָאֲתָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה — רַב אָמַר: קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְדִילּוּג, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ בְּדִילּוּג.
GEMARA: It was stated: If a woman saw menstrual blood on the fifteenth of this month, and on the sixteenth of the month after that, and on the seventeenth of the month after that, Rav says: She has thereby determined her menstrual cycle by skipping, i.e., as a month and a day. And Shmuel says: Her menstrual cycle is not determined until she skips a day three times. According to Shmuel, as the cycle is established in this case not by the date itself but by the pattern of one additional day every month, the pattern is established only when this occurs three consecutive times, i.e., when she menstruates on the fourth occasion.
נֵימָא רַב וּשְׁמוּאֵל בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנְיָא: נִיסֵּת לָרִאשׁוֹן וָמֵת, לַשֵּׁנִי וָמֵת — לַשְּׁלִישִׁי לֹא תִּנָּשֵׂא, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לַשְּׁלִישִׁי תִּנָּשֵׂא, לָרְבִיעִי לֹא תִּנָּשֵׂא.
The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel? As it is taught in a baraita : If a woman was married to her first husband and he died, and was then married to a second one and he too died, she may not marry a third husband; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: She may marry a third husband, but if he also dies she may not marry a fourth husband. The suggestion is that Rav and Rabbi Yehuda HaNasi hold that after two instances she has established a presumption and a pattern, whereas Shmuel and Rabban Shimon ben Gamliel maintain that the presumption is established only after three occurrences.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: רַב סָבַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִמִּנְיָנָא, וּשְׁמוּאֵל סָבַר כֵּיוָן דְּלָאו בְּדִילּוּג חֲזֵיתֵיהּ — לָאו מִמִּנְיָנָא הוּא.
The Gemara rejects this suggestion: No, everyone agrees that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that a presumption is established only after three times, and here they disagree with regard to this matter: Rav holds that when she experienced bleeding on the fifteenth of the month, that occasion is also one of the number, i.e., it counts as the first of the pattern, which therefore has three elements. And Shmuel holds that since she did not see the first time after skipping, i.e., after having experienced bleeding on the fourteenth of the previous month, it is not part of the number, which means that she has experienced bleeding only twice in accordance with that pattern.
אֵיתִיבֵיהּ: הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְשִׁינְּתָה לְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר — זֶה וָזֶה אֲסוּרִין. שִׁינְּתָה לְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר — הוּתַּר שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְנֶאֱסַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְשִׁבְעָה עָשָׂר.
Shmuel raised an objection to the opinion of Rav from a baraita : If a woman was accustomed to see a flow of blood on the fifteenth day of the month, and deviated and instead experienced bleeding on the sixteenth day of the month, on both this day, the fifteenth, and that day, the sixteenth, it is prohibited for her to engage in intercourse with her husband. If she then deviated and experienced bleeding on the seventeenth day of the following month, the sixteenth day becomes permitted, and the fifteenth and seventeenth days of the following month are prohibited.
שִׁינְּתָה לְיוֹם שְׁמוֹנָה עָשָׂר — הוּתְּרוּ כּוּלָּן, וְאֵין אָסוּר אֶלָּא מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר וְאֵילָךְ. קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לְךָ רַב: לְמוּדָה שָׁאנֵי.
If she subsequently deviated and experienced bleeding on the eighteenth day of the following month, all the days are permitted. The fifteenth is permitted because she has now experienced bleeding three times on a different day, while the other days are permitted because she experienced bleeding only once on each day. And it is prohibited for her to engage in intercourse in the following month only from the eighteenth day and onward, i.e., on the nineteenth day, since she has now established a pattern of bleeding after one month and one day. This is difficult for Rav, as he maintains that twice is sufficient to establish a pattern, whereas this baraita requires three instances. Rav could have said to you in response: Since she was accustomed to experience bleeding on the fifteenth it is different. In that particular case the fifteenth does not count as the beginning of a new pattern because it was already her regular established time.
וּדְקָאָרֵי לַהּ, מַאי קָאָרֵי לַהּ? לְמוּדָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דִּלְמוּדָה וַעֲקַרְתֵּיהּ — בִּתְרֵי זִימְנֵי עָקְרָה לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara expresses surprise at Shmuel’s question: And he who asked [ udeka’arei ] it, why did he ask it? The baraita clearly stresses the fact that the woman began with an established fixed menstrual cycle that was not part of the pattern. Shmuel could answer: It was necessary for the baraita to teach the case where she was accustomed to experience bleeding on a specific day, lest you say that since she was accustomed to experience bleeding on a specific day and displaced that pattern by bleeding on a different day, it should be sufficient that with two times she displaces it. For this reason, the baraita teaches us that an established pattern is displaced only after three occasions where she experiences bleeding on a different day. If it is not established, one displacement is enough.
מֵיתִיבִי: רָאֲתָה יוֹם עֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּחֹדֶשׁ זֶה, יוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּחֹדֶשׁ זֶה, יוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּחֹדֶשׁ זֶה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת. סֵירְגָה לְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — לֹא קָבְעָה לָהּ וֶסֶת. תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל!
The Gemara raises an objection from a baraita : If a woman saw a flow of blood on the twenty-first day of this month, the twenty-second day of that month, i.e., of the next month, and the twenty-third day of that month, i.e., of the third month, she established a fixed pattern of bleeding after one month and one day. If in the third month she instead varied and experienced bleeding on the twenty-fourth day of the month, she has not established a fixed pattern, as this last interval was one month and two days long. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Shmuel, as according to the baraita the pattern is established after only two equidistant intervals, whereas Shmuel requires three.
אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דִּרְגִילָה לְמִחְזֵי בְּיוֹם עֶשְׂרִים, וְשִׁינְּתָה לְיוֹם עֶשְׂרִים וְאֶחָד. דַּיְקָא נָמֵי, דְּשַׁבְקֵיהּ לְיוֹם עֶשְׂרִים וְנַקְטֵיהּ לְיוֹם עֶשְׂרִים וְאֶחָד — שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara answers that Shmuel could have said to you: Here, we are dealing with a case where the woman was accustomed to see a flow of blood on the twentieth day of the month, and she deviated and experienced bleeding on the twenty-first day of the month. Consequently, there were in fact a total of three equidistant intervals of one month and one day. The Gemara adds that the language of the baraita is also precise, as for what other reason would the baraita leave aside the twentieth day of the month and not use that date as the example, and instead take for its example the twenty-first day of the month? Learn from this that she had an established pattern of bleeding on the twentieth of every month before the events described in the baraita .
שֶׁאֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה וְכוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְמִקְבְּעַהּ, אֲבָל לְמֵיחַשׁ לַהּ בַּחֲדָא זִימְנָא חָיְישָׁא.
§ The mishna teaches: As a woman establishes a fixed menstrual cycle only after she establishes it three times. Rav Pappa says, in explanation: We said that she must experience bleeding three times only with regard to establishing a fixed menstrual cycle, but with regard to being concerned for a pattern, even after one time she must be concerned that this might be the beginning of a fixed pattern.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְשִׁינְּתָה לְיוֹם עֶשְׂרִים — זֶה וְזֶה אֲסוּרִין!
The Gemara asks: What is Rav Pappa teaching us? We learn this in the mishna: If the woman was accustomed to see the flow of blood on the fifteenth day and she deviated from the norm to see the flow of blood on the twentieth day, on both this day, the fifteenth, and that day, the twentieth, it is prohibited for her to engage in intercourse. This clearly demonstrates that even after bleeding only once on a certain day she must be concerned that this could be the start of a new fixed menstrual cycle.
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי — הֵיכָא דְּקָיְימָא בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא קָיְימָא בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ — אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara answers: If this halakha was derived only from there, I would say that this statement applies in a case where she experiences bleeding on the twentieth day while she is standing in her days suitable for menstruation, i.e., the days following the eleven days after her last period, when she is most likely to menstruate. But in a case where she is not standing in her days suitable for menstruation, but rather during the eleven days when uterine bleeding would render her a zava , I would say that she does not need to be concerned that she might experience bleeding again at that time. Therefore, Rav Pappa teaches us that even during these eleven days she must be concerned.
וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת וְכוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דִּקְבַעְתֵּיהּ תְּלָתָא זִימְנֵי, דִּצְרִיכִי תְּלָתָא זִימְנֵי לְמִעְקְרֵיהּ, אֲבָל תְּרֵי זִימְנֵי — בַּחֲדָא זִימְנָא מִיעֲקַר.
§ The mishna teaches: And a woman is purified from the existing fixed menstrual cycle, in the sense that intercourse is permitted on that day, only when she has been displaced from that day three times. Rav Pappa says, in explanation: We said this only in the case of a set cycle that she established by three times. With regard to such a cycle, we said that a different three times are necessary to displace that cycle. But with regard to a cycle that is established with only two times, it is displaced by one time of bleeding on a different day.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים! מַהוּ דְּתֵימָא: חֲדָא — לְחַד, תְּרֵי — לְתַרְתֵּי, וּתְלָתָא — לִתְלָתָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: What is Rav Pappa teaching us? We learn this in the mishna: A woman establishes a fixed menstrual cycle only after she establishes it three times. The Gemara answers that it was necessary for Rav Pappa to teach his halakha , lest you say that a cycle is displaced by bleeding one time on a different day for a cycle that was set one time, but by bleeding on two different days for a cycle that was established with two times, and likewise by bleeding on three different days for a cycle that was established with three times. Therefore, Rav Pappa teaches us that whether she experiences bleeding once or twice, she displaces it by bleeding once on a different day.
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם עֶשְׂרִים, וְשִׁינְּתָה לַיּוֹם שְׁלֹשִׁים — זֶה וָזֶה אֲסוּרִין. הִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים וְלֹא רָאֲתָה — מוּתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ עַד יוֹם שְׁלֹשִׁים, וְחוֹשֶׁשֶׁת לְיוֹם שְׁלֹשִׁים.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Pappa: If a woman was accustomed to see the flow of blood on the twentieth day after her previous flow, and she deviated from the norm to experience bleeding on the thirtieth day, on both this day, the twentieth, and that day, the thirtieth, it is prohibited for her to engage in intercourse. If the twentieth day arrived, counting from the previous flow, which had occurred on day thirty, and she did not see a flow of blood, it is permitted for her to engage in intercourse until the thirtieth day after the previous flow, and she must be concerned on the thirtieth day.
הִגִּיעַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְרָאֲתָה, הִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים וְלֹא רָאֲתָה, וְהִגִּיעַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְלֹא רָאֲתָה, וְהִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים וְרָאֲתָה — הוּתַּר יוֹם שְׁלֹשִׁים,
If the thirtieth day arrived and she saw a flow of blood, and then the twentieth day after that arrived and she did not see a flow of blood, and the thirtieth day from her previous flow arrived and she did not see blood on that day but saw on a later day, and then the twentieth day after her previous flow arrived and she saw a flow of blood, the thirtieth day becomes permitted, as she experienced bleeding after an interval of thirty days only twice. This is in accordance with the opinion of Rav Pappa that a cycle of bleeding that has occurred twice is displaced by a single time of not bleeding on that day.