Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 54b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 54b

    Niddah 54b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 352 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ימי לידתה כגון ילדה בזוב ופסקה מיד:

    הכי גרסינן ראתה שנים ראתה שני ימים בשופי בתוך י"א שבין נדה לנדה:

    ספק לידה ספק זיבה שמא לידה שמא זיבה שמא לא זו ולא זו אם ולד הוא ולא ראתה בפתיחת הקבר הרי היא לידה ולא זיבה ואם אינו ולד וראתה דם בפתיחת הקבר הרי היא זיבה ואין כאן לידה ואם ולד הוא וראתה דם בלידה הרי זו יולדת בזוב ואם נפתח קבר בלא דם ואינו ולד אין כאן לא זו ולא זו הלכך ספק הוא ונטיל עליה חומר לידה לטמא שבועיים אפילו לא תראה וחומר זיבה שכל זמן שלא תפסוק ז' נקיים לא תטהר ומביאה קרבן ואינו נאכל שמא אין כאן לא לידה ולא זיבה:

    וימי לידתה שאין רואה בהן עולין כו' ואע"ג דאיכא לספוקי ביולדת בזוב ויש כאן לידה וזיבה:

    משום דאיכא למימר כו' אבל אי הוה פשיטא לן דיולדת נקבה היא לא סלקי לה:

    ט' ימים טמאין תרי מינייהו זיבה וכי חזיא טהורין חד מינייהו הוי שימור ושמונה לתשמיש וביום י"ט הויא תחלת נדה וכן לעולם לא תהא זבה:

    ימי שמושה כימי זיבתה דמעשרה טמאין הוו ז' נדה וג' זיבה ומעשרה טהורין ז' לספירה וג' לתשמיש הרי ימי שימוש בימי זיבה:

    וכן למאה טמאין ז' ימי נדה וכולהו ימי זיבה ומאה טהורין ז' לספירה וכולהו לתשמיש וכן לאלף:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 54b · Sefaria

    Tosafot

    אלא ש"מ עולין ש"מ וטעמא דרב הונא בריה דרב יהושע אע"ג דהוי ספק ספקא מ"מ אי בעלמא אין עולין הכא נמי הוה לן למגזר אטו בעלמא:

    וכן למאה וכן לאלף ימי שמושה בימי זיבתה דמאחר ז' ימי נדה כל הימים שתראה אפילו מאה או אלף מקרו ימי זיבתה עד שתספור ז' נקיים:

    דם הנדה מנא הני מילי. לרבא דאמר בפ' בנות כותים (לעיל נדה לה.) לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש ולית ליה דשעיר המשתלח יוכיח הכא לא צריך קרא ומיהו לדם נדה של מצורעת אצטריך שפיר קרא דהדם אינו גורם טומאה ולקמן דמצריך קרא לטומאת זובו במגע ובמשא ולא יליף מדם הנדה דהכא משום דאיכא למפרך מה לדם הנדה שכן מטמא באונס ואם תאמר וכיון דלא ילפינן מהכא אמאי אצטריך לקמן קרא למעוטי זוב יבש מהיכא תיתי לטמא ויש לומר כיון דהשוה הכתוב דם נדה וזוב לטומאה ממילא ילפינן מהדדי דגילוי מילתא בעלמא הוא:

    ותו הא דתנן המפלת כו' תימה דהיינו ההיא קושיא גופיה וי"ל דה"ק וכ"ת דאין הכי נמי דיבש מעיקרא טהור והתנן המפלת כו' אי נמי י"ל ותו יבש משונה כמין יבחושין או כמין קליפה מנלן:

    יכול תהא אבן מנוגעת כו' אבן מנוגעת שמטמאה בביאה כו' וא"ת מת יוכיח שמטמא בביאה ואינו עושה משכב ומושב ועוד מצורע גופיה מפרש ר"ת בריש אלו דברים (פסחים דף סז:) דלא עביד משכב ומושב אלא לטמא אוכלין ומשקין ויש לומר דמקרא דהכא ממעטינן להו הזב ולא המצורע ולא המת:

    Tosafot on Niddah 54b · Sefaria

    Rashba

    מתני' הכי גרסינן ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה וכו'. ותרתי קא בעי כלומר יבש מעיקרו ואפילו אין יכול לשרות ולחזור לכמות שהיה מנא לן דמתני' סתמא קתני דכל דם יבש ואפילו אינו נימוח טמא, ותו הא דתנן דאפילו בהנך דהוו כעין בריה מנלן דכשנמוחו אמרינן דאיגלאי מילתא דדם הוה וטמא, וכבר הארכתי בזה בפרק המפלת בס"ד, ואע"פ שלא נראה כן מדברי ר"ח ז"ל.

    Rashba on Niddah 54b · Sefaria

    Ritva

    קשתה שנים וכו׳ כבר פרשנוהו בריש פ׳ המפלת והא דקתני בימי לדתה שאינה רואה בהם עולים לה לספירת זיבתה פירושו ואפי׳ לספירת זבה גדולה דימי לידה ודאי באין הם בתוך ספירת זבה ואנו למדין מכאן דה״ה לימי נדה הבאין בתוך ימי ספירת זבה דהיינו זיבה קטנה שגם הם עולים לספירת שימור זיבה קטנה כשאינה רואה דהא אתקוש כדכתיב בימי נדת דותה. ומה שאין ימי נדה עולים לספירת זבה גדולה אינו אלא מפני שא״א להן לבא ומשכחת לה במקשה זו שנעשה זבה גדולה ויש לה ימי לידה כגון שראתה ביום הג׳ והפילה אין קושי לנפלים דאלו למ״ד יש קושי לנפלים שאם הפילה אין כאן זבה ואם לא הפילה אין כאן לידה וימי לידה אלא ודאי כדאמרן. ומיהו זבה קטנה משכחת גם לדברי כגון שלא ראתה ולא הפילה כ״נ.

    ויש גורסין כאן ראתה שנים אבל רש״י ז״ל גורס קושתא והכל עולה לענין א'.

    ט׳ ימים טמאים וכו' פי׳ וזמן וסתה היא י״ח משמשת ח׳ ימים מתוך י״ח פי׳ ביום ראשון דזוג שני שימור הוא לזיבת ב׳ ימים אחרונים דזוג ראשון.

    עשרה ימים טמאים וי׳ ימים טהורים פי׳ וסתה מעשרים לעשרים. ימי שמושה כימי זיבתה. פי׳ כי מן הי׳ הראשונים הג׳ האחרונים הם ימי זיבה ונעשת זבה גדולה ומשמשת ז׳ ימי נקיים דזוג שני ומשמשת ג׳ ימים האחרונים נמצא ימי שמושה כימי זיבתה.

    וכן למאה וכן לאלף פי׳ כי מן הק׳ הראשונים הטמאים ז׳ ראשונים ימי נדה והצ״ג הנשארים כולם ימי זיבה שאין ימי נדה חוזרין ובאין עד שתספור ז׳ ימי נקיים ותחזור אחרי כן ותראה מן הק׳ השניים הטהורים משמשת ז׳ ימים נקיים ומשמשת הצ״ג הנשארים שהם כמנין ימי זבתה וזו ראיה גמורה למה שאמרנו כמה פעמים שאין ימי נדה באין עד שתספור ימי נקיים ותחזור אח״כ ותראה שאם לא כן היאך הוי ימי זיבה בימי שמושה אלא ודאי כדאמרן ושלא כדברי הרמב״ם ז״ל כי לעולם ימי נדה אחר י״ח וימי זבה אחר ז׳ בין תראה בין לא תראה והנה כלה מכילתין חולקת עליו ואין לנו אלא כדברינו ותו לא מידי:

    פרק שביעי דם הנדה יבש מעיקרו מנא לן כבר פירשנו הפ׳ המפלת דלאו מגופא דמתני׳ פרכינן לה אלא משום מאי דמכרתי׳ לה מההיא דהתם.

    ותו הא דתנן המפלת וכו׳ כבר פירשנוהו בס״ד.

    יהיה רבויי הוא פי׳ דלאו מלו שנאמר דיהי׳ דרשי׳ לה לומר בהוייתו תהי׳ דמשמע בלח מעיקרו אלא מיתורא דרשינן לה ולומר דאפי׳ יבש מעיקרו יהא חשוב כלח.

    Ritva on Niddah 54b · Sefaria

    Meiri

    ואח"כ נתגלגל לעיקר ענין זה של ימי נדה שאין רואה בהן אם עולין לספירה אם לאו והביאה רב כהנא ממה שאמרו ראתה שנים ר"ל בימי זיבה ויש גורסין קשתה והכל אחד שהרי אין קושי לנפלים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מת הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה ומביאה קרבן ואינו נאכל מפני שהוא ספק יולדת בזוב ספק אינה יולדת בזוב שמא רוח הפילה וראתה ויש כאן שלשה ימים לזיבה וטעונה קרבן שמא ולד הפילה ויולדת היא ואף היא טעונה קרבן שוה לשל זבה או שמא רוח הפילה ולא ראתה ואינה לא זבה ולא יולדת אבל להיותה זבה ויולדת כדי לדונה ביולדת בזוב אין לחוש לומר שמא ראתה קודם שהפילה ונמצאת יולדת בזוב שהרי ברור הוא לה שלא יצא דבר מגופה עד שעה שהפילה וכמו שפירשנוה בפרק המפלת וסיומה של בריתא וימי לידה שאין רואה בהם עולין לה לספירת זיבה ואינה טמאה אלא י"ד ימים וודאי הוא הדין לימי נדתה ושמא תאמר מאי קושיא הכא שאני שממה נפשך יש לומר כן אף לדעת האומר בעלמא אין עולין שהרי אין אנו מספקין אותה בזבה ויולדת לדונה כיולדת בזוב שאם היא זבה אינה יולדת ודין הוא שיעלו שאין כאן ימי לידה ואם היא יולדת אינה זבה ואינה טעונה שבעה נקיים מ"מ הגע עצמך ששנים שראתה ושלישי שהפילה הם תשיעי ועשירי ואחד עשר שהם סוף זיבה אלו אינה יולדת הרי אותם ימי לידה שאנו נותנים לה מספק ימי נדה הם ועולין לה והיה רב פפא סבור לדחותה שאני התם כיון דאיכא למימר יולדת זכר היא שאין לה טומאת לידה אלא שבעה והני שבעה יתירי דיהבינן לה לא סלקי לה לשבעה כלומר כשאמרו ימי לידתה שאין רואה בהן עולין לה לשבעה משבעה דבתר שבעה הוא שאף כשתאמר שאינה לידה והשבעה הראשונים ימי נדה השבעה האחרונים עולין לימי זיבה הא אי ידעינן דיולדת נקבה היא לא היו עולין ואמר ליה רב הונא וכי ליולדת זכר חששו ליולדת נקבה לא חששו הא ודאי איכא למיחש נמי משום ספיקא דנקבה והני שבעה יתירי משום ספק נקבה אתקינו ולאו משום ספירה ושמע מינה עולין ויש לתמוה ורב פפא מאי קאמר וכי עד השתא לא הוה ידע דלנקבה נמי חיישינן ושמא היה סובר שלא אמרו עולין אלא במקום ספק אבל כשהם ודאי ימי נדה אין עולין וי"מ דטעמיה דרב פפא משום דאיכא תרתי ספיקי חדא שמא לא ראתה כלל ואם תמצא לומר שראתה אימר יולדת זכר היא ואף בקצת ספרים נמצא כן אלא שאינה גרסא ישנה ואין הדברים כלום דהא איכא נמי תרתי לגריעותא שמא ראתה בלא לידה ואם ילדה שמא יולדת נקבה היתה ומ"מ אף בלידת זכר היו יכולים לקפחו מצד אחר שהרי אף בשבעה יתירי יש בו יום אחד מנדה שהרי כשנותנים לה שבועיים פירושו עם אותו היום שהפילה והוא מימי זיבה ונמצא שבשבעה הראשונים אין בו אלא ששה של נדה ובאחרונים יש בהם יום אחד של נדה ואעפ"כ עולין אלא דעדיפא מינה אותביה והרבה טרחו לישבה בפנים אחרים ואין צורך בכך:

    ונשוב לביאור השמועה והוא שאמר תשעה ימים טמאים ותשעה ימים טהורים משמשת שמנה ימים מתוך שמנה עשר יום ואח"כ חוזרת חלילה שהרי תשעה הטמאים שבעה מהם ימי נדה ושנים ימי זיבה ומן הטהורים אתה צריך אחד מהם לשימור ונשארו שמונה שמשמשת בהם וכלו בהם ימי נדה וזיבה וחוזרת לפתח נדתה עשרה ימים טמאים ועשרה ימים טהורים ימי שמושה כימי זיבתה שהרי עשרה הטמאים השבעה מהם ימי נדה ושלשה לזיבה ונעשית זבה גדולה והעשרה הטהורים אתה צריך שבעה מהם לספירה ונשארו שלשה לשימוש וכן לכל חשבון שלמעלה מזה שאם רואה י"א וטהורה י"א הרי בראשונים ארבעת ימי זיבה ואתה צריך מן האחרונים שבעה לנקיים ונשארו ארבעה לשימוש ואם רואה י"ב וטהורה י"ב הרי בראשונים חמשה ימי זיבה וכשתסיר מן האחרונים שבעה לנקיים נשארו חמשה לשימוש וכן למאה שהרי אם רואה מאה וטהורה מאה הרי ראשונים שבעה לנדה והצ"ג לזיבה וכמו שכתבנו שכל שימי זיבה מתארכים כמה כלם נקראים ימי זיבה עד שתספור שבעה נקיים וכשאתה מפריש מן המאה הטהורים שבעה לנקיים נשארו צ"ג לשימושה וכן לאלף וכן לעולם ימי שימושה כימי זיבתה:

    וזהו ענין משנה זו עם כל עניני השמועה שבאו עליה בגמרא ולא נתחדש עליה עוד בגמרא דבר שלא ביארנוה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    הפרק השביעי בע"ה:

    דם הנדה וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השלישי שבה והוא ענין הדמים שאחד מחלקיו הוא לענין טהרות על איזה צד הדם מטמא ועל איזה צד אינו מטמא וכן בחלק הרביעי שהוא ענין הכתמים שקצת חלקיו הוא לבאר בהם מאיזו שעה חוששין בהם וכן אם יש צד לתלות בהם שממקום אחר באו על איזה צד תולין וזה הפרק אמנם יסוד ענינו לבאר אלו הענינים אלא שנתגלגלו בו דברים על יד אלו שהזכרנו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דם הנדה על איזה צד מטמא ונתגלגל על ידי דם הנדה בשר המת וזיבה ושרץ ונבלה ושכבת זרע על איזה צד מטמאין והשני בשרץ שנמצא במבוי מאיזו שעה מטמא למפרע וכן בכתם הנמצא בחלוקה אם יש צד לתלות בה שמזמן נדותה היה הכתם ושאם אין לתלות בה מאיזו שעה מטמא וכן על איזה צד הוא מטמא ר"ל אם לח אם יבש והשלישי בזה החלק בעצמו ר"ל חלק הכתמים והוא בבגדים הנמצאים ויש בהם כתם על איזה צד חוששין להם ועל איזה צד אין חוששין ומפני שהוצרך לבאר בהם ענין כתמים הנמצאים בין הכותיים נתגלגל לבאר דין בית טמאות של כותיים ובמה הם נאמנים זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה על הדרך שהתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו ענינה לבאר החלק הראשון והוא שאמר דם הנדה מטמא בין לח בין יבש הן לטמא את הנוגע הן ליעשות היא נדה עליו ופי' בגמ' שדם הנדה שהוא מטמא יוצא לנו ממקרא שכתוב והדוה בנדתה מדוה כמוה והוא מטמא אף כשהוא יבש ממה שנאמר דם יהיה בהויתו יהא ולא סוף דבר לח ונעשה יבש אלא אפילו יבש מעיקרו כגון שהפילה כעין קליפה וכעין שעורה ואפילו לא נימוח ומה ששנינו המפלת כמין קליפה כמין שעורה וכו' תטיל למים ואם נמוחו טמאה בזו הואיל וכמין ברייה הוא כל שלא נימוחו אינו דם כלל אבל מה שהוא דם בודאי כגון חתכת דם אף יבש לגמרי מעיקרו ואף בלא נימוח טמא ומה שאמרו בגמרא דם יבש מעיקרו מנלן ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה וכו' תרתי קא בעי כלומר יבש מעיקרו אע"פ שלא נימוח מנלן ותו קליפה דמתניתין דכל שנימוחה מיהא טמאה אע"ג דכעין בריה הוא מנלן ולמדת שכל שאתה מחזיקו בדם אפילו יבש לגמרי טמא וכן הדין בדם הזבה והיולדת וכן כזית מבשר המת מטמא בין שהוא לח בין שהוא יבש כחרש אחר שיש בו כזית שהרי אין לך יבש יותר מעצם ומטמא אבל זובו של זב והניע ר"ל הלחה הגסה היוצאת דרך האף וכן הדין למי האף והם המים הנוזלים ממנו שלא בכח וכן כיחו והוא הרוק העבה היוצא מן החזה וכן רירו שכן אלו בכלל הם וכן רוקו ושכבת זרעו מטמא לח אבל אינו מטמא יבש שהרי נאמר בזובו רר בשרו וכן ברקו וכי ירוק ואין לשון רקיקה אלא בלח ושכבת זרעו אינו אלא בראוי להזריע וכן השרץ מטמא לח ולא יבש דכתיב אשר יגע בהם במותם עד שיהו כעין מותם וכן הדין בנבלה ומדכתיב וכי ימות מן הבהמה כעין מיתה ומ"מ כל אלו שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אם יכולין לחזור לכמו שהיו על ידי שרייה מטמאין אף ביבשותן ושריה זו אפילו היה צריך בה שיהו המים פושרין ושיהו משהין אותם שם מעת לעת ומ"מ יתבאר בגמ' שאין צריך שיהו פושרין כל מעת לעת אלא כל שיהו פושרין בתחלתן אע"פ שאין פושרין בסופן ובשרץ מיהא יתבאר בגמרא דוקא מקצת השרץ אבל כל ששלדו קיימת אחר שצורתו עומדת או לדעת קצת שדרה שלו עם העצמות המחברים בשדרה הרי הוא בטומאתו ור' יוסי חלק בבשר המת לדונו נמי כנבלת ושרץ שלא לטמא ביבש מתורת בשר המת אא"כ מתורת רקב אם הוא ראוי לכך אא"כ יכול לחזור לכמות שהיה על ידי שרייה ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא כדברי סתם המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Niddah 54b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    דם הנדה פרק שביעי

    תד"ה אף מדוה נמי כו' דהא מכח משכב ומושב הוי טומאה לאבן מסמא כו' עכ"ל יראה אף לפי מה שפירשו התוספות לקמן דאיכא אבן מסמא דאינו מכח משכב ומושב אלא מטעם היסט משא ובהכי איירי אבן מסמא דבשמעתין מדמעטיה מהנושא אותם מ"מ כיון דאף לטומאת משא אבן מסמא לא אתי אלא מוכל המשכב דלא אשכחן מידי דמטמא משכב ומושב ולא מטמא במשא שפיר תקשי להו כיון דאימעוט דמה מטומאת משכב ומושב באבן מסמא ממילא דאימעוט נמי אבן מסמא במשא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 54b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' עשרה ימים טמאים ועשרה ימים טהורים ימי שמושה כימי זיבתה וכו' כצ"ל ר"ל שאינה משמשת כ"א שלשה ימים בהמשך ימי זיבתה וכן במאה שהרי מק' הטמאים הן שבעה ימי נדה וצ"ג הנותרים מקרי כולהו ימי זיבה ומק' הטהורים הן ז' ימי ספירה וצ"ג הנותרים הם ימי שמושה ודוגמת זה באלף:

    Maharam on Niddah 54b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' בפושרין מעל"ע עיין זבחים עט ע"ב תד"ה אף הרוטבו:

    רש"י ד"ה היא עושה כו' את שתחתיו משום משא עי' שבת פג ע"ב ברש"י ד"ה כרעו הן:

    Gilyon HaShas on Niddah 54b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 54, Amud Bet, about 352 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “יְמֵי לֵידָה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בָּהֶן מַהוּ שֶׁיַּעֲלוּ…”

    2. Segment 214 words

      Opens “אָמַר רַב כָּהֲנָא: תָּא שְׁמַע, רָאֲתָה שְׁנַיִם,…”

    3. Segment 36 words

      Opens “הֲרֵי זוֹ סְפֵק זִיבָה, סְפֵק לֵידָה.…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מְבִיאָה קׇרְבָּן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, וִימֵי לֵידָתָהּ שֶׁאֵין…”

    5. Segment 521 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא…”

    6. Segment 624 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ…”

    7. Segment 713 words

      Opens “תִּשְׁעָה יָמִים טְמֵאִין, וְתִשְׁעָה יָמִים טְהוֹרִין —…”

    8. Segment 815 words

      Opens “עֲשָׂרָה יָמִים טְמֵאִין וַעֲשָׂרָה יָמִים טְהוֹרִים —…”

    9. Segment 94 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ בָּא סִימָן.…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “מַתְנִי' דַּם הַנִּדָּה, וּבְשַׂר הַמֵּת — מְטַמְּאִין…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּיתָן? בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “אַשְׁכְּחַן לַח, יָבֵשׁ מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יִצְחָק:…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּלַח וְנַעֲשָׂה יָבֵשׁ, יָבֵשׁ…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “אִי מָה הִיא עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “וּלְטַעְמָיךְ, אֶבֶן מְנוּגַּעַת בַּת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב הִיא,…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “וְדִין הוּא: וּמָה זָב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּבִיאָה,…”

    18. Segment 1815 words

      Opens “תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזָּב״ — ״הַזָּב״ וְלֹא אֶבֶן…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “וּמִינַּהּ: לָאו מִי אָמְרַתְּ ״הַזָּב״ — וְלֹא…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Niddah 54b · Segment 6 — “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא:…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Niddah 54b · Segment 2 — “אָמַר רַב כָּהֲנָא: תָּא שְׁמַע, רָאֲתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה,…

    Original text

    יְמֵי לֵידָה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בָּהֶן מַהוּ שֶׁיַּעֲלוּ לִסְפִירַת זִיבָתָהּ?

    What is the halakha in the case of a woman who gave birth when she was a zava ? There are seven days of impurity following the birth of a son and fourteen days of impurity following the birth of a daughter, during which the mother is impure even if she did not experience bleeding. With regard to those days during this period on which she does not see blood, are they reckoned in the counting of her seven clean days required to become purified from the status of ziva ?

    אָמַר רַב כָּהֲנָא: תָּא שְׁמַע, רָאֲתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה —

    Rav Kahana says: Come and hear a baraita : A woman saw blood on two consecutive days during the period of ziva , and on the third day she miscarried, but she does not know what she miscarried, i.e., whether it was a stillborn human fetus for which a woman contracts the impurity of childbirth, or whether she discharged an amorphous piece of tissue. In addition, she does not know whether she emitted blood during the miscarriage.

    הֲרֵי זוֹ סְפֵק זִיבָה, סְפֵק לֵידָה.

    In such a case, it is uncertain whether she has the status of one who experienced ziva or whether she has the status of a woman who gave birth. If she gave birth to a fetus and did not emit blood, she is a woman after childbirth but not a zava . If the discharge was an amorphous piece of tissue and she saw blood, she is a zava . If it was a human fetus and she saw blood, she is one who gives birth as a zava . Finally, if she did not emit blood and it was a discharge of an amorphous piece of tissue, she is not obligated to bring an offering at all.

    מְבִיאָה קׇרְבָּן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, וִימֵי לֵידָתָהּ שֶׁאֵין רוֹאָה בָּהֶן — עוֹלִין לָהּ לִסְפִירַת זִיבָתָהּ.

    Consequently, she brings an offering but it is not eaten by the priests, as it is uncertain whether it is an offering of ziva or an offering for her childbirth, or whether it is non-sacred. And the days of impurity following this uncertain birth, on which she does not see blood, are reckoned in the counting of her seven clean days required to become purified from the status of ziva . This resolves the dilemma raised by the Sages.

    אָמַר רַב פָּפָּא: שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְמֵימַר יוֹלֶדֶת זָכָר הִיא, וְכֹל הָנֵי שִׁבְעָה יַתִּירֵי דְּקָיָהֲבִינַן לַהּ סָלְקִי לַהּ לִסְפִירַת זִיבָתָהּ.

    Rav Pappa says that this does not resolve the dilemma, as it is different there, since it can be said that she is a woman who gave birth to a male, and it is only for that reason that all of these additional seven days that we give her due to the concern that she might have given birth to a female, which would render her impure for fourteen days, are reckoned in the counting of her seven clean days of ziva . But if it was certain that she gave birth to a female, those days after the birth would not count toward her period of ziva .

    אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: בְּיוֹלֶדֶת זָכָר אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי, בְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵי? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ עוֹלִין, שְׁמַע מִינַּהּ.

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: Is there uncertainty that perhaps she is a woman who gave birth to a male, but there is no uncertainty that she might be a woman who gave birth to a female? In fact, both possibilities must be taken into account. And yet, despite the fact that she might have given birth to a female, these seven days are included in the counting of her seven clean days. Rather, isn’t it correct to conclude from it that such days are reckoned in the counting? The Gemara comments: Indeed, conclude from the baraita that these days do count.

    תִּשְׁעָה יָמִים טְמֵאִין, וְתִשְׁעָה יָמִים טְהוֹרִין — מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה יָמִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנָה עָשָׂר.

    The Gemara concludes its citation of the baraita : In the case of a woman whose set pattern is that nine days she is impure, i.e., experiences bleeding, and nine days she is pure, she may engage in intercourse with her husband during eight days out of eighteen. The last two days of the nine with blood are part of her ziva period, after which she must observe one clean day, leaving her with eight days when she may engage in intercourse before the cycle begins again.

    עֲשָׂרָה יָמִים טְמֵאִין וַעֲשָׂרָה יָמִים טְהוֹרִים — יְמֵי שִׁמּוּשָׁהּ כִּימֵי זִיבָתָהּ, וְכֵן לְמֵאָה וְכֵן לְאֶלֶף.

    In the case of a woman whose set pattern is that ten days she is impure and ten days she is pure, the number of days of her being permitted to engage in intercourse with her husband is equivalent to the number of days of her experiencing the flow of ziva . In the first seven days she is a menstruating woman, followed by three days of blood that render her a zava . She must count seven of the ten days without blood to be purified from her ziva , which leaves her three days in which she may engage in intercourse, exactly the same as the three days of ziva on which she saw blood. And so too, the same applies in the case of one hundred days, as she experiences bleeding of ziva for ninety-three days, and is subsequently permitted to her husband for ninety-three days, and so too in the case of one thousand days.

    הֲדַרַן עֲלָךְ בָּא סִימָן.

    MISHNA: The blood of a menstruating woman and the flesh of a corpse transmit impurity by contact and by carrying when they are moist, and likewise transmit impurity when they are dry. But with regard to the gonorrhea-like discharge of a zav [ ziva ], and the mucus and the saliva of a zav , and the carcass of a creeping animal, and an animal carcass, and semen, all transmit impurity when they are moist but do not transmit impurity when they are dry. And if one could soak those dry substances in water and thereby restore them to their previous state, they transmit impurity when moist and transmit impurity when dry.

    מַתְנִי' דַּם הַנִּדָּה, וּבְשַׂר הַמֵּת — מְטַמְּאִין לַחִין, וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. אֲבָל הַזּוֹב, וְהַנִּיעַ, וְהָרוֹק, וְהַשֶּׁרֶץ, וְהַנְּבֵלָה, (והשכבת) [וְשִׁכְבַת] זֶרַע — מְטַמְּאִין לַחִין, וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְאִם יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת וְלַחְזוֹר לִכְמוֹת שֶׁהֵן — מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין.

    The mishna asks: And how long is the process of soaking these substances that determines whether they can be restored to their previous state? This is referring to soaking them in lukewarm water for a twenty-four-hour period. Rabbi Yosei says: With regard to the flesh of a corpse that is dry and cannot be soaked to restore it to its previous state, it is ritually pure, in the sense that an olive-bulk of the flesh does not transmit impurity imparted by a corpse. But a ladleful of the flesh transmits the impurity of the decayed flesh of a corpse.

    וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּיתָן? בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשַׂר הַמֵּת יָבֵשׁ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁרוֹת וְלַחְזוֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה — טָהוֹר.

    GEMARA: The mishna teaches that the blood of a menstruating woman transmits impurity by contact and by carrying both when moist and when dry. The Gemara asks: From where are these matters derived? Ḥizkiyya says: They are derived from a verse, as the verse states with regard to a menstruating woman: “This is the law of him that has an issue… And of her who experiences the flow of her menstrual impurity” (Leviticus 15:32–33). The verse compares the status of the menstrual flow to that of the menstruating woman. This teaches that the status of the menstrual flow is like the status of the woman herself: Just as she transmits impurity by contact and by carrying, so too, the menstrual flow transmits impurity by contact and by carrying.

    גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר קְרָא ״וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ — מַדְוֶהָ כְּמוֹתָהּ, מָה הִיא מְטַמְּאָה, אַף מַדְוֶהָ מְטַמְּאָה.

    The Gemara asks: We found a source for the impurity of the menstrual blood when it is moist, since it is called the menstrual flow; from where do we derive that dry menstrual blood also transmits impurity? Rabbi Yitzḥak says that the verse states with regard to menstrual impurity: “And if a woman should have an issue, and her issue in her flesh shall be blood, she shall be in her impurity seven days, and whoever touches her shall be impure until the evening” (Leviticus 15:19). The term “shall be” indicates that the blood shall remain in its impure status even once it is dry.

    אַשְׁכְּחַן לַח, יָבֵשׁ מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר קְרָא ״יִהְיֶה״ — בַּהֲוָיָתוֹ יְהֵא.

    The Gemara objects: But one may say that this statement applies only to blood that was initially moist and subsequently became dry, as it retains its initial status. With regard to blood that was dry at the outset, from where do we derive that it too transmits impurity? And furthermore, this inference does not provide a source for that which we learned in a mishna (21a): In the case of a woman who discharges an item whose shape is similar to a type of shell, similar to a type of soil, similar to a type of hair, or similar to a type of mosquito, if such items are red, she should cast them into water to ascertain their nature. If they dissolved, it is blood, and the woman is impure. From where do we derive that even this type of blood is impure? The Gemara explains: The term “shall be” is an amplification, indicating that menstrual blood in all these forms is impure.

    וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּלַח וְנַעֲשָׂה יָבֵשׁ, יָבֵשׁ מֵעִיקָּרוֹ מְנָלַן? וְתוּ, הָא דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִיפָּה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין יַבְחוּשִׁין אֲדוּמִּים — תָּטִיל לַמַּיִם, אִם נִמּוֹחוּ טָמֵא, מְנָלַן? ״יִהְיֶה״ — רִבּוּיָא הוּא.

    The Gemara objects: If so, one can likewise infer the following: Just as she, a menstruating woman, renders an item designated for lying or sitting impure to the extent that it transmits impurity to a person and to the extent that that person transmits impurity to his garments, despite the fact that the garments did not come into contact with the couch, so too, her blood also renders items designated for lying or sitting impure to the extent that they transmit impurity to a person and to the extent that he transmits impurity to his garments, in the manner of a primary source of ritual impurity. The Gemara replies: Is that to say that the concepts of lying and sitting apply to her menstrual blood? These categories of impurity are limited to people.

    אִי מָה הִיא עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים, אַף דָּמָהּ נָמֵי עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים? אַטּוּ דָּמָה בַּר מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב הוּא?!

    The Gemara asks: But according to your reasoning that this category of impurity is limited to people, do the concepts of lying and sitting apply to a stone afflicted with leprosy, so that a verse was necessary to exclude it? As it is taught in a baraita : One might have thought that a stone afflicted with leprosy should render an item designated for lying or sitting impure to the extent that it transmits impurity to a person and to the extent that he transmits impurity to his garments.

    וּלְטַעְמָיךְ, אֶבֶן מְנוּגַּעַת בַּת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב הִיא, דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי? דְּתַנְיָא: יָכוֹל תְּהֵא אֶבֶן מְנוּגַּעַת עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים.

    The baraita explains: And this ruling might be derived by logical inference: If one enters a house where there is a stone afflicted with leprosy he becomes impure, but one who enters a house together with a man who experienced a gonorrhea-like discharge [ zav ] does not become impure. One may therefore infer as follows: If a zav , who does not transmit impurity by entering a house, nevertheless renders an item designated for lying or sitting impure to the extent that it transmits impurity to a person and to the extent that that person transmits impurity to his garments, then with regard to a stone afflicted with leprosy, which does transmit impurity by entering a house, is it not logical that it renders an item designated for lying or sitting impure to the extent that it transmits impurity to a person and to the extent that he transmits impurity to the garments he is wearing?

    וְדִין הוּא: וּמָה זָב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּבִיאָה, עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים. אֶבֶן מְנוּגַּעַת, שֶׁמְּטַמְּאָה בְּבִיאָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּטַמְּאָה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים!

    The baraita concludes: Therefore, the verse states: “Every bed upon which the zav lies shall be impure, and every item upon which he sits shall be impure” (Leviticus 15:4). The term “the zav ” indicates that only the zav , and not a stone afflicted with leprosy, renders items designated for lying or sitting impure. The Gemara infers from the baraita : The reason a stone afflicted with leprosy does not transmit impurity to items designated for lying or sitting is that the verse excluded it, but were it not so, the stone would transmit impurity to items designated for lying or sitting, despite the fact that the concepts of lying and sitting do not apply to a stone.

    תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזָּב״ — ״הַזָּב״ וְלֹא אֶבֶן מְנוּגַּעַת. טַעְמָא דְּמַעֲטַיהּ קְרָא, הָא לָאו הָכִי מְטַמְּאָה.

    The Gemara replies that from this same derivation one can infer that menstrual blood does not render items designated for lying or sitting impure: Didn’t you say that the term “the zav ” teaches that only the zav , and not a stone afflicted with leprosy, renders items designated for lying or sitting impure? So too, a verse excludes menstrual blood from this category of impurity, as the verse states: “And he if is on the bed, or on any item upon which she sits, when he touches it, he shall be impure until the evening” (Leviticus 15:23). The term “she” indicates that she, the menstruating woman, but not her blood, transmits impurity to items designated for lying or sitting.

    וּמִינַּהּ: לָאו מִי אָמְרַתְּ ״הַזָּב״ — וְלֹא אֶבֶן מְנוּגַּעַת, הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא ״אֲשֶׁר הִיא יוֹשֶׁבֶת עָלָיו״ — הִיא, וְלֹא דָּמָהּ.