Commentary page
Niddah 5a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 5a
Niddah 5a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 358 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ולוקמא איפכא כדאוקמיה מעיקרא ומ"ט הדרי בה הא שפיר מצי לאוקמי מתני' דברי הכל וברייתא רבנן:
לקולא ולחומרא מעיקרא אוקימנא לקולא דבשעת וסתה דברי הכל דיה שעתה ובשלא בשעת וסתה פליגי והשתא אוקימנא פלוגתא בשעת וסתה ואיכא דמחמיר ומטמא לה למפרע ושלא בשעת וסתה ד"ה מטמאה למפרע:
קתני שאם תראה כמו אמר מר:
שאם תראה כו' אלמא דטעם דכתמה מטמא למפרע משום דאשכחן בהו ראייה טמאה למפרע דהשתא לא הוה כתמה חמור מראייתה וש"מ דאשה דיש לה וסת הוא דפלוג רבנן בין כתמה לראייתה דכתמה מטמא למפרע ובראייתה דיה שעתה משום דבראייתה שלא בשעת וסתה אשכחן טומאה למפרע:
הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כגון ארבע נשים דלא אשכחן בהו ראייה טמא' למפרע כתמן נמי אינו טמא למפרע:
כתמן כראייתן מכאן ואילך טמאות:
חוץ מתינוקת כו' דאפילו מכאן ולהבא נמי לא והא דאמר בתולת דמים כתמן כראייתן דמכאן ולהבא מיהא טמאה היינו כשהגיע זמנה לראות ולא ראתה:
מלוכלכין בדם ולא ידעה אי אתי מגופה אי לא:
13 more comments on this page.
Rashi on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
וברייתא דברי הכל דשלא בשעת וסתה מטמא למפרע אבל לגמרי לא אתי כרבנן דלדידהו אפי' בשעת וסתה נמי וא"ת מעיקרא מאי סבר דאמרי' איפכא ולא אמרי' לחומרא ויש לומר דמעיקרא בעי לאוקומי מתניתין ככ"ע אבל כשהביא הברייתא לא מצי לאוקמי ככ"ע הדר ביה וקאמר לחומרא:
הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן משמע שיש להחמיר ביש לה וסת טפי מבד' נשים א"כ ר' דוסא דאמר ביש לה וסת דיה שעתה כל שכן דאית ליה בד' נשים וקשה דא"כ לקמן (נדה דף ז:) דפסיק כרבי אליעזר בד' אמאי חשיב הך בהדייהו כיון דרבי דוסא סבר כותיה לא ה"ל למיחשב דכה"ג אמרינן לקמן וי"ל הא דביש לה וסת כתמה טמא למפרע לאו משום דחמיר טפי מד' נשים אלא משום דגזור בשעת וסתה אטו שלא בשעת וסתה אע"ג דבראייה לא גזרינן:
ר"מ היא דמחמיר בכתמים פירש"י דמחמיר בכתמים טפי מבראייה ואין נראה דא"כ מה לו להש"ס להאריך ולומר דמחמיר בכתמים הוה ליה למימר ר"מ היא דתניא וכו' ולא יותר ותו דבסמוך תניא הרואה כתם מקולקלת למנינה וברואה דם אינה מקולקלת למנינה אלמא שאר תנאים נמי אחמירו טפי בכתמים מבראייה ואע"ג דהך ברייתא כר"מ דקתני מטמאה את בועלה למפרע ובפרק כל היד (לקמן נדה דף טו.) אמרינן דוקא לר"מ מטמאה בועלה למפרע מכל מקום הא דמקולקלת למנינה מיהו אתי ככ"ע וכן שילהי בא סימן (לקמן נדה נג:) תניא הרואה כתם מטמאה עצמה למפרע בקדשים והיינו לענין שמקולקלת למנינה כמו שאפרש שם בע"ה ונראה לפרש רבי מאיר היא דמחמיר בכתמים שהוא רגיל להחמיר בכתמים טפי מרבנן כדתנן פרק בא סימן (נדה נב:) הרואה כתם חוששין משום זוב דברי ר"מ וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב ואמרי' התם מאן חכמים ר' חנינא בן אנטיגנוס דמיקל יותר בכתמים כדאמרינן הכא ובכמה דוכתי מחמיר ר"מ כדאמרינן לקמן (נדה דף נט:) גבי אשה שעושה צרכיה ובפרק כל היד (לקמן נדה דף יד.) אמרינן בדקה בעד [שאין] בדוק לה והניחה בקופסא ולמחר מצאה עליו דם ר"מ מטמא וחכמים מטהרין ולכך קאמר הכא ר"מ דמחמיר בכתמים ואע"ג דבפ' האשה (לקמן נדה דף נט.) תניא השאילה חלוקה לנכרית אינה תולה בנכרית ר"מ אומר תולה בנכרית אלמא מיקל טפי מרבנן מ"מ ברוב מקומות מחמיר:
כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו כו' לא זו אף זו קתני:
תני ומשמשת אף על פי שאמרו דיה שעתה:
השתא מעת לעת ממעטת פירוש השתא מעת לעת דפשעה ולא בדקה שחרית כי בדקה ערבית ומצאה טמאה בדיקה של צהרים דלאחר תשמיש מיעטה דלא מטמאה מעת לעת כל שכן כשבדקה שחרית ולא פשעה כלום דממעטת דלא מטמאה משחרית:
Tosafot on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
מתוך שמהומה לביתה אין מכניסתו לחורים ולסדקים דקדק מכאן הראב"ד ז"ל דכל לבעלה אינה צריכה בדיקת חורים וסדקים. נראה שהוא ז"ל מפרש מתוך שמהומה לביתה אינה בודקת אלא במה דצריך לה לשעתה לביתה, וכן סייע דבריו מההיא דאמרינן בשילהי פרקין (יב, א) כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו, כלומר לפי שנותנת דעתה ומרגשת אם יש דם בבית החיצון אם אין, ואין לך בדיקה כל דהוא מתביעה. והוא ז"ל כתב, דיש מי שאומר בבדיקת זבה בין בהפסק טהרה בין בבדיקת שבעה נקיים צריכה בדיקת חורים וסדקים, ולא הקלו לגבי בעלה אלא בבדיקת המעלות, לפי שאין עקר הבדיקה לבעל מחמת הבעל אלא מחמת מעלות הטהרות שהיא עסוקה בהן והילכך לא הצריכוה אלא בבדיקה כל דהו. והדעת מכרעת כלשון הזה, שהדין נותן דלא יהא בעלה שהוא איסור כרת קל ממעלת עסק טהרות, ועוד דאף בזאת יש לי לומר דבבאה לישאל אומרים לה לבדוק חורים וסדקים וכאן חשש פשיעה הוא, כלומר מתוך שהיא מהומה לביתה, ועוד דבעלמא אין אתה מצריכה לבעלה שמא תפשע ולא תבדוק יפה. והרמב"ן נר"ו הכריע בדבר, דבדיקת ההפסקה שהיא להעלותה מטומאה לטהרה צריכה חורים וסדקים, אבל בדיקת השבעה דכבר בחזקת טהרה עומדת בבדיקה כל דהו סגי. גם זה אינו מספיק לדעתי, דכיון שאף אתה מצריכה בדיקה בימי ספירה או בתחלה או בסופה או שמא בכולן, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בשלהי מכלתין, (סט, א) ואם לא בדקה כלל הרי היא בחזקת טומאה, אף אתה מצריכה בדיקה בכל מקום שימטמאה בו, דמה הועילה זו בחצי בדיקה, אם אתה חושש לה אע"פ שהפסיקה טהרה, זיל חוש בחורים וסדקים ואם אין אתה חושש לחורים מפני מה אתה חושש לשאר המקומות, ואדרבה הדעת נותנת שיהיו חורים וסדקים צריכין בדיקה יותר, מפני שהן מעמידין. ועוד דבדיקת חורים היא שנקראת בדיקה, אבל בדיקה אחרת אינה נקראת בדיקה אלא קנוח, וכדמשמע לקמן בשלהי פרקין (נדה יב, א) דאמרינן התם בעא מיניה ר' אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה בתוך שיעור לחייב בעלה חטאת א"ל ומי משכחת לה בדיקה בתוך שעור והתניא איזהו וכו' הוי וסת שאמרו לקנוח ולא לבדיקה, כלומר דבדיקה אינה אלא בדיקת חורים וסדקים. וא"א לה בשיעור וסת אלא קינוח בלבד כלומר בדיקת כל דהו חוץ לחורין אלמא בדיקה משמע בדיקת חורין וסדקין ואנן בבדיקת שבעה נקיים בדיקה תנינן בהו כלומר בדיקת חורים הוא.
השתא מעת לעת ממעטא מפקידה לפקידה מבעי פירוש דלדברי חכמים לעולם מפקידה לפקידה ממעטי ממעת לעת, והילכך אם היא ממעטת על יד מעת לעת שהוא זמן גדול, על יד פקידה שהוא זמן מועט יותר, מבעי' שתמעט.
Rashba on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
לחומרא מוקמינן פירש משום מעלה דטהרות ואע״ג דסייג דרבנן הוא.
אין ר״מ היא דמחמיר בכתמים פי׳ דמחמיר בד׳ נשים טפי מבראייתין וא״ת כיון דאפי׳ בהא סבר ר״מ דכתמן טמא למפרע ל״ל למתני ברישא כל הנשים כתמן טמא י״ל דתנא בבא קתני רישא לד״ה ובתר הכי קתני בד׳ נשים פלוגתא דר״מ ור״ח בן אנטיגנוס.
ותנוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם פי׳ יש לה כתם להבא ואפי׳ בפעם ראשונה כלו׳ שלא ראתה מעולם דאי לאחר שראתה פעם ראשון ושני כדמפרשי׳ קצת רבנן ויש לה כתם למפרע קאמר מאי אורייא שהגיע זמנה לראות אפי׳ לא הגיע כלל ועוד ליתני כתמה כראיתה אלא ודאי קודם שראתה קאמר וא״כ יש לה כתם להבא קאמר ולק׳ מפרשינן לה.
משהגיע זמן הנעורים פי׳ שיש לה שנים ואעפ״י שאין לה סימנין.
אין מכניסהו לחורין ולסדקין פי׳ לישנא מוכח שהיא אין מכניסתו אבל מן הדין ראויה היתה להכניס שסתם בדיקה בחורין ובסדקין היא ונ״מ לבדיקת זבה להפסק טהרה לענין ימי נקיים דבעיא בדיקה חורין וסדקין כדברי רבותינו ז״ל ואפילו תימא דהכא דינא קאמר הכא הוא דקילו משום דסייג דרבנן לגבי טהרות ולקמן נפרשנה בס״ד.
מאי לאו חד דלפני תשמיש וכו' פי׳ ומסתמא כי קתני הרי זו כפקידה הכל חד וחד קאמר דתרוייהו ממש לא בעינן דהא לדברי הכל עד דלאחר תשמיש עד מעליא הואי ואי אימא שתים בדיקו׳ אצרכוה רבנן וכי קתני הרי זו כפקידה לאחר תשמיש ק״ל ל״ל לאורוכי כולי האי לימא כי קתני בפקידה לאחר תשמיש ובהכי סגי י״ל דמשום דק״ל דא״כ אמאי קתני המשמשת בעדם להכי פריש דדינא אחרינא אתא לאשמועינן אגב גררה דשתי בדיקות אצרכוה רבנן והיינו מאי דפרכינן דאי הא אתיא לאשמועינן ליתני ומשמשת ופרקינן ליתני ומשמשת כלו׳ דהכי קאמר המשמשת בעדים כתקנת חכמים.
Ritva on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Hidushe ha-Ritba al Nidah; Wien 1868. · Public Domain
Meiri
הכתמים חלוקים על שלשה דרכים מהם שמטמאין למפרע ומהם משעת מציאתן ומהם שאין מטמאין כלל וכיצד הוא הדין כל הנשים כתמן כראייתן וכל שיש בה שום ראיה שנטמא בה כגון רוב נשים כתמן מטמא למפרע ואף אותן שיש להן וסת כתמן מטמא למפרע שמאחר שמצינו בהם ראייה המטמאה למפרע וכגון שראו שלא בשעת וסתן אף כתמן מטמא למפרע אפילו מצאוהו בשעת הוסת ונמצא כתם חמור בהן מראיה וארבע נשים שאמרו שדין שעתן כתמן כראייתן לטמא מכאן ולהבא וכבר ביארנו בארבע נשים אלו שהן בתולה ומעוברת ומיניקה וזקנה ופירשו בבתולה כל שלא ראתה דם מימיה ואפילו הגיע זמנה לראות ומ"מ תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אין לה דין כתם כלל לא לטמא טהרות אפילו מכאן ולהבא ולא ליאסר לבעלה משעת מציאתה אפילו מצאה סדינה מלוכלך בדם אינה חוששת ואפילו אין לה במה לתלות שמאחר שהכתמים אינם אלא מדברי סופרים הקלו בהם בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושיעור הגעת זמן זה ראינו לגדולי הרבנים שפירשו בה כל שהגיעה לכלל שנותיה אע"פ שלא הביאה סמנין ואף לשון סוגיא זו מוכיח כן והוא שאמרו אימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים ולא דקדק בהבאת סמנין ומ"מ יראה דוקא כשהיא גדולה וזהו שהגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנין ואף בתוספתא אמרו מאמתי ראויה לראות משהביאה שתי שערות ודאי פירושה עם הגעת ימי הנערות שסימנין בלא זמנן אינם כלום ומ"מ גדולי הדור מכריעין בה שאם בדקוה ולא מצאו בה סמנין ודאי אין לה כתם ואין חוששין לומר שמא נשרו שלא חששו בכך אלא לדברים של תורה וכמו שאמרו לענין מיאון שכל שנתקדשה תוך זמן ובעל תוך זמן הואיל ואין בה ספק תורה אין חוששין לנשירה אבל נתקדשה תוך זמן ובעל לאחר זמן חוששין וכתמים מדברי סופרים הם הא מ"מ כל שלא בדקו משנכנסה לימי הנעורים חזקה הביאה סימנין וחוששין לכתמיה:
זה שביארנו בלא הגיע זמנה לראות שאין כתמה טמא פירושו אפילו ראתה פעם אחת או שתים עד שתראה שלש ומשראתה שלש ואילך הוחזקה בדמים וכתמה טמא וי"מ עד שתראה ארבע פעמים כמו שיתבאר למטה וכן מה שביארנו בהגיע זמנה לראות שכתמה טמא מכאן ולהבא פירושו אע"פ שלא ראתה מעולם שהרי סתם אמרו הגיע זמנה לראות יש לה כתם ובסתם היא שנויה בין ראתה בין לא ראתה וכן כתבוה גדולי הרבנים ויש חולקים לומר דוקא בשראתה ראיה אחת הואיל ובשניה תטמא מעת לעת ונסעדים בה משמועה האמורה למטה בתינוקת שלא הגיע זמנה וראתה פעם ראשונה ושניה דיה שעתה וכו' אלא שאין בה הכרח כלל כמו שיתבאר:
כל שבאנו לטמא בכתמים למפרע פסקו בה גדולי הדורות עד שעת הכבוס ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה שאפילו כבסתהו טמא מקודם הכבוס עד שעת בדיקה והוא שתאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה עליו כתם ואפילו מצאתו לח שמא מימים מרובים היה שם ועכשו נפל עליו מים ונתלחלח:
כבר ביארנו במשנתנו שכל לביתה במקום שאין טהרות אינה צריכה בדיקה הא כל שבמקום טהרות הואיל וצריכה בדיקה לטהרות לאחר תשמיש צריכה בדיקה לביתה קודם תשמיש ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שבדיקה זו שלפני תשמיש הואיל ואינה אלא לביתה ומגררת טהרות אינה צריכה בדיקת חורין וסדקין אלא בדיקה כל דהו הנקראת קנוח והביאוה ממה שאמרו כאן מתוך שמהומה לביתה אינה מכניסתו לחורים וסדקים כלומר אינה בודקת אלא מה שצריך לה לשעתה וכן ממה שאמרו בסוף הפרק כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו ר"ל שנותנת דעתה אם יש דם בבית החיצון והרי זו בדיקה כל שהוא וי"מ שאף זו הואיל ואתה מצריכה בדיקה אע"פ שלא מצד ביתה אלא מגרירת טהרות צריכה בדיקת חורין וסדקין וזו שבכאן דרך פשיעה נאמרה כלומר מתוך שמהומה וכו' שמא תפשע אחר שיודעת שאין עיקר הבדיקה מחמת ביתה ועיקר הדברים כדעת ראשון וא"כ כל שבמקום טהרות צריכה לביתה לפני תשמיש בדיקה כל דהוא מטעם הואיל ולאחר תשמיש בדיקה גמורה לטהרות וכל שלא במקום טהרות או שלא בזמן טהרות אינה צריכה בדיקה כלל אף לאחר תשמיש וגדולי המחברים מחמירין דלאחר תשמיש אף שלא במקום טהרות כמו שיתבאר:
ומ"מ בדיקת הזבה בין בבדיקה של הפסק טהרה בין בבדיקת שבעה נקיים צריכים בדיקת חורין וסדקים וכן כתבוה גדולי המפרשים ומגדולי הדורות כתבו שבדיקת ההפסק צריכה בדיקת חורין וסדקין הואיל ועולה בהן מטומאה לטהרה אבל בדיקת השבעה נקיים הואיל וכבר היא בחזקת טהרה דיה בקנוח וגדולי הדור מתמיהים עליהם דאדרבה חורים וסדקים צריכין בדיקה יותר שהם המעמידים את הדם אלא שיש לפרש שדיה בקנוח שכל שאין דם בחוץ אין חוששין לחורים וסדקים אחר שנסתלקו דמיה אלא שמ"מ הואיל ובדיקה תנינן בהו וכל שלא בחורים וסדקים אינה בדיקה אלא קנוח נראין הדברים כדעת ראשון:
Meiri on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
תד"ה ר"מ דמחמיר כו' אלמא שאר תנאים נמי אחמירו טפי בכתמים מבראייה כו' עכ"ל מה שלא הביאו ראיה לדבריהם משמעתין לרבי דוסא דאית ליה בכתם דמטמא למפרע בין בשעת וסת ובין שלא בשעת וסת ובראייה לא מטמא אלא שלא בשעת וסת די"ל דאין זה מקרי חומר בכתם מבראיה כיון דבראיה נמי אשכחן מיהת טומאת מפרע כשלא בשעת וסתה כן נראה מפרש"י:
Chidushei Halachot on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בגמ' האי מאי אא"ב בשלמא חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש אצטריך וכו'. ר"ל ואע"ג דהאי דלאחר תשמיש לית בה רבותא אגב האי דלפני תשמיש נקטיה אלא אי אמרת תרוייהו לאחר תשמיש תרוייהו פשיטא:
ברש"י ד"ה ואב"א לעולם חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש ואפ"ה הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש קאי וא"ת עד לפני תשמיש למה הוזכר כצ"ל והכל ד"א הוא ומה שכתב וא"ת עד שלפני תשמיש למה הוזכר וכן מה שכתבו בסוף הדבור שאחר זה דאי אבתרא לחודא ראשון למה הוזכר ר"ל למה הוזכר שלא כדין שהרי עד הראשון אינו כפקידה ולא שייך לומר דנקטינן אגב עד דלאחר תשמיש כדלעיל דזה לא שייך לומר כששניהם כפקידה אלא שהאחד הוא פשוט ולא אצטרך לאשמועינן וק"ל:
בתוס' ד"ה וברייתא ד"ה וכו' אבל לגמרי לא אתא כרבנן כו' אבל לעיל שאמר ומתני' בשעת וסתה ודברי הכל לגמרי אתי כד"ה אפילו כרבי דוסא משום דמתני' סתמא קתני אשה שיש לה וסת דיה שעתה ולכך לרבנן איכא לפרש דאיירי בשעת וסתה ולרבי דוסא איכא לפרש אפילו שלא בשעת וסתה אבל בברייתא דקתני בהדיא שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת דמשמע בהדיא הא בשעת וסתה אינה מטמאה מעת לעת ולהאי לישנא לרבנן אפי' בשעת וסתה מטמאה מעת לעת ולכך לא לגמרי אתי כרבנן:
ד"ה רבי מאיר דמחמיר בכתמים וכו דא"כ מה היה לו להאריך וכו' עד ונראה לפרש ר"מ היא דמחמיר שהוא רגיל להחמיר בכתמים וכו'. יש לדקדק מה מתרצין התוספות דהא לפירושם נמי יקשה מה היה לו להאריך להגמרא ולומר שהוא רגיל להחמיר בכתמים וי"ל קצת דאם היה משני גמרא בקצרה אין ר"מ היא דתניא וכו' היה נראה קצת דוחק בשיטת המקשה והמתרץ משום שהמקשן הקשה מכלל דת"ק סבר אפילו למפרע כלומר וזהו אין סברא שיסבור הת"ק שיטמא הכתם אפילו למפרע בנשים שהן דיין שעתן דהשתא כתמן יהיה חמור מראייתן א"כ מה השיב התרצן אין ר"מ היא דתניא וכו' והכל טעמא מאי הואיל ואין סברא להחמיר כ"כ בכתמים לכך הוסיף ואמר אין ר"מ היא שרגיל תמיד להחמיר בכתמים ולכך מחמיר גם הכא וק"ל:
ד"ה השתא מעת לעת ממעטת וכו' פירש מע"ל דפשעה וכו' וכתבו פירוש זה משום דהוקשה להו מאי קאמר גמרא השתא מע"ל ממעטת וכו' מאי ק"ו הוא זה אימא לך דהא ודוקא מעת לעת ממעטת כדי שלא תטמא זמן ארוך למפרע אבל זמן קצר דהיינו מפקידה לפקידה ה"א דמטמא למפרע לכך פירשו דהק"ו הוא מטעם פשיעה וק"ל:
Maharam on Niddah 5a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 5, Amud Aleph, about 358 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “וּבָרַיְיתָא דִּבְרֵי הַכֹּל.…”
- Segment 22 words
Opens “וְלוֹקְמָא אִיפְּכָא!…”
- Segment 38 words
Opens “כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְאוֹקוֹמֵי לְקוּלָּא וּלְחוּמְרָא — לְחוּמְרָא…”
- Segment 420 words
Opens “קָתָנֵי: שֶׁאִם תִּרְאֶה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מְטַמְּאָה…”
- Segment 510 words
Opens “הָא שְׁאָר נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן…”
- Segment 644 words
Opens “מַנִּי? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הִיא, דְּאָמַר…”
- Segment 751 words
Opens “וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא כֶּתֶם כְּלָל?…”
- Segment 832 words
Opens “מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אֲפִילּוּ לְמַפְרֵעַ? אִין,…”
- Segment 935 words
Opens “רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ…”
- Segment 1014 words
Opens “וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”
- Segment 1121 words
Opens “מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב קַטִּינָא: מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה…”
- Segment 1234 words
Opens “תְּנַן: הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים, הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה. מַאי…”
- Segment 1337 words
Opens “הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חַד לִפְנֵי…”
- Segment 1413 words
Opens “מַהוּ דְּתֵימָא, שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל…”
- Segment 1525 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שְׁתֵּי בְדִיקוֹת אַצְרְכוּהָ רַבָּנַן, חַד…”
- Segment 169 words
Opens “מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת, הַשְׁתָּא מֵעֵת…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Niddah 5a · Segment 6 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס:…”
Original text
וּבָרַיְיתָא דִּבְרֵי הַכֹּל.
And as for the ruling of the baraita , that a woman who discovers menstrual blood not at her fixed time for menstruation is impure retroactively, this is a halakha with which everyone agrees.
וְלוֹקְמָא אִיפְּכָא!
The Gemara raises a difficulty: But let us interpret the mishna in the opposite manner. Why interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Dosa and the baraita in accordance with everyone, when we can give precedence to the mishna, which is more authoritative, by interpreting it in accordance with all opinions, as was first explained, and the baraita only in accordance with the opinion of the Rabbis.
כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְאוֹקוֹמֵי לְקוּלָּא וּלְחוּמְרָא — לְחוּמְרָא מוֹקְמִינַן.
The Gemara answers: Since there is a way to interpret it as a leniency, i.e., that all agree that blood discovered at the fixed time of menstruation renders items impure only from that point onward, and it can also be interpreted in a manner that leads to a stringency, i.e., everyone agrees that blood discovered not at her fixed time for menstruation causes retroactive impurity, and furthermore the Rabbis hold that this is the halakha even when blood is discovered at her fixed time of menstruation, we interpret it the way that leads to a stringency.
קָתָנֵי: שֶׁאִם תִּרְאֶה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. טַעְמָא דְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת הוּא, דִּפְלִיגִי רַבָּנַן בֵּין כִּתְמָהּ לִרְאִיָּיתָהּ,
§ It is taught in the baraita : If a woman who has a fixed menstrual cycle finds a blood stain, her blood stain is retroactively impure. The reason is that if she sees a flow of menstrual blood not at the fixed time of her menstrual cycle, it renders her ritually impure retroactively for a twenty-four-hour period. The Gemara analyzes this statement: The reason for this ruling is that she is a woman who has a fixed menstrual cycle; therefore, the Rabbis distinguish between her blood stain, which causes retroactive impurity like a sighting not at her fixed time, and her sighting of her menstrual flow at its fixed time, which does not cause retroactive impurity.
הָא שְׁאָר נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן.
It can be inferred from here that in the case of those other women, e.g., a pregnant or elderly woman, with regard to whom the Sages stated: Their time is sufficient and their menstrual flow never causes retroactive impurity, the same halakha applies to their blood stains as to their sighting of their menstrual flow, i.e., the stains do not cause retroactive impurity.
מַנִּי? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הִיא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: כׇּל הַנָּשִׁים כִּתְמָן טָמֵא לְמַפְרֵעַ, וְנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן, חוּץ מִתִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, שֶׁאֲפִילּוּ סְדִינִין שֶׁלָּהּ מְלוּכְלָכִין בְּדָם — אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this baraita taught? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, as Rav Yehuda said that Shmuel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Antigonus: The halakha with regard to all women is that their blood stains are impure retroactively. But any women with regard to whom the Sages stated: Their time is sufficient, their blood stains share the same ruling as their sighting of their menstrual flow, i.e., they do not cause retroactive impurity. This is the halakha except for the case of a young girl whose time to see the flow of menstrual blood has not arrived. With regard to her, even if her sheets are soiled with blood one need not be concerned for it, i.e., her blood stains do not cause any impurity at all, even from that point onward.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא כֶּתֶם כְּלָל? וְהָתַנְיָא: כׇּל הַנָּשִׁים כִּתְמָן טָמֵא, וְנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן טָמֵא. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — אֵין לָהֶן כֶּתֶם. מַאי לָאו אֵין לָהֶן כֶּתֶם כְּלָל? לָא, אֵין לָהֶן כֶּתֶם לְמַפְרֵעַ, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן כֶּתֶם מִכָּאן וּלְהַבָּא.
The Gemara asks: And does Rabbi Ḥanina ben Antigonus hold that a blood stain causes ritual impurity at all? But isn’t it taught in a baraita : The halakha with regard to all women is that their blood stains are impure. And similarly, women with regard to whom the Sages stated: Their time is sufficient, their blood stains are also impure. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: The halakha of women with regard to whom the Sages stated: Their time is sufficient, is that they do not have the ritual impurity of a blood stain. What, is it not correct to say that this means they have no impurity caused by a blood stain at all? The Gemara answers: No, it means that they do not have impurity caused by a blood stain retroactively, but they do have the impurity caused by a blood stain from here onward.
מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אֲפִילּוּ לְמַפְרֵעַ? אִין, רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּמַחְמֵיר גַּבֵּי כְתָמִים. דְּתַנְיָא: כׇּל הַנָּשִׁים — כִּתְמָן טָמֵא לְמַפְרֵעַ, וְנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן טָמֵא לְמַפְרֵעַ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
The Gemara asks: From the fact that Rabbi Ḥanina ben Antigonus holds that a blood stain imparts ritual impurity from that point onward, does this not indicate that the first tanna holds that it causes ritual impurity even retroactively? The Gemara answers: Yes, the ruling of the first tanna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who is stringent with regard to blood stains. As it is taught in a baraita : The halakha with regard to all women is that their blood stains are impure retroactively. And similarly, women with regard to whom the Sages stated: Their time is sufficient, their blood stains are also impure retroactively. This is the statement of Rabbi Meir.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן, כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן, וְתִינוֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת — יֵשׁ לָהּ כֶּתֶם, וְשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת — אֵין לָהּ כֶּתֶם. וְאֵימָתַי הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת? מִשֶּׁהִגִּיעוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים.
The baraita continues: Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: The halakha of women with regard to whom the Sages stated: Their time is sufficient, is that their blood stains share the same ruling as their sighting of their menstrual flow, i.e., they cause ritual impurity from that point onward. And in the case of a young girl, if her time to see the flow of menstrual blood has arrived, then she has impurity status when she finds a blood stain. But if her time to see the flow of menstrual blood has not yet arrived, she does not have impurity status when she finds a blood stain. The Gemara asks: And when does a young girl arrive at her time to see the flow of menstrual blood? The Gemara answers: When the days of her young womanhood have arrived.
וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עֵד שֶׁלִּפְנֵי תַשְׁמִישׁ אֵינוֹ מְמַעֵט כִּפְקִידָה.
§ The mishna teaches: And with regard to a woman who engages in intercourse while using examination cloths, with which she ascertains whether the menstrual flow began, since the halakhic status of that act is like that of an examination, it reduces the time from a twenty-four-hour period and reduces the time from examination to examination. Rav Yehuda says that Shmuel says: The examination cloth with which she examined herself before intercourse does not reduce the time from a twenty-four-hour period like a regular examination.
מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב קַטִּינָא: מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה לְבֵיתָהּ. וְכִי מְהוּמָּה לְבֵיתָהּ מַאי הָוֵי? מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה לְבֵיתָהּ — אֵינָהּ מַכְנֶסֶת לְחוֹרִין וְלִסְדָקִין.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Shmuel? Rav Ketina says: Since she is excited [ shemehuma ] and hurried for intercourse with her husband, it is not considered a proper examination. The Gemara asks: And even if she is excited for intercourse with her husband, what of it? Why does that invalidate her examination? The Gemara answers: Since she is excited and hurried for intercourse with her husband, she does not insert the examination cloth into her recesses and folds.
תְּנַן: הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים, הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה. מַאי לָאו חַד לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְחַד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ? לָא, אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְאֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ. כְּדִתְנַן: דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּשׁוֹת בִּשְׁנֵי עֵדִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ.
The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: And a woman who engages in intercourse while using examination cloths, the halakhic status of that act is like that of an examination. The mishna refers to examination cloths in the plural. What, is it not speaking of one cloth used before intercourse and one cloth used after intercourse? The Gemara answers: No, this cloth and that cloth are both used after intercourse; and the reason why the mishna uses the plural is that one cloth is for his use and one is for her use. As we learned in a mishna (14a): It is the custom of Jewish women to engage in intercourse with their husbands with two examination cloths, one for his use and one for her use.
הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חַד לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְחַד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ — אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה לְבֵיתָהּ לָא בָּדְקָה שַׁפִּיר, קָא מַשְׁמַע לַן הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ — פְּשִׁיטָא!
The Gemara asks: What is this? Granted, if you say that the mishna is referring to one cloth used before intercourse and one used after intercourse, it was necessary for the mishna to mention both examinations, as it might enter your mind to say that since she is excited and hurried for intercourse with her husband, she did not examine herself properly. Therefore, the mishna teaches us that her examination with a cloth before intercourse is considered as a halakhically valid examination. But if you say that this cloth and that cloth are his and her cloths used after intercourse, isn’t it obvious that they are treated as halakhic examinations? Why is this ruling necessary?
מַהוּ דְּתֵימָא, שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וּתְחַפֶּנָּה שִׁכְבַת זֶרַע, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara answers: The halakha that the examinations performed after intercourse count as valid examinations is necessary, lest you say that perhaps she might see a drop of blood corresponding to the size of a mustard seed and a drop of semen covered it. In other words, it is possible that she discharged a tiny amount of menstrual blood that went undetected, as it was covered by a drop of semen. Therefore, the mishna teaches us that one does not need to be concerned for this possibility.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שְׁתֵּי בְדִיקוֹת אַצְרְכוּהָ רַבָּנַן, חַד לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְחַד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְכִי קָתָנֵי ״הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה״ — אַלְּאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְהָא ״הַמְשַׁמֶּשֶׁת״ קָתָנֵי! תְּנִי: ״וּמְשַׁמֶּשֶׁת״.
And if you wish, say instead: The mishna is referring only to her examinations, but the reason the mishna mentions two examinations is not to give them the status of valid examinations, but to teach that they are both obligatory. As the Sages required her to perform two examinations: One before intercourse and one after intercourse. And when the mishna teaches: The halakhic status of that act is like that of an examination, it is referring specifically to the examination performed after intercourse. The Gemara raises a difficulty: But the mishna teaches: A woman who engages in intercourse while using examination cloths. This formulation indicates that the examination is voluntary and is not mandated by the Sages. The Gemara explains that one should emend the text of the mishna so that it teaches: And a woman must engage in intercourse while using examination cloths.
מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת, הַשְׁתָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת,
§ The mishna teaches: And with regard to a woman who engages in intercourse while using examination cloths, as the halakhic status of that act is like that of an examination, it reduces the time from a twenty-four-hour period, and reduces the time from examination to examination. The Gemara asks: Now that the mishna teaches that this examination reduces time from a twenty-four-hour period,