Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 37b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 37b

    Niddah 37b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 396 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    זב מטמא בין בשלש ראיות ביום אחד בין בשלש ראיות בג' ימים רצופין אבל זבה אינה מטמאה אלא בשלשה ימים כדכתיב בה ימים. בב"ק (דף כד.) מרבינן זב לימים:

    נקיים מלידה שלא תהא לידה ביניהם דאע"ג דלא חזיא כמאן דחזיא דמי דהא ימי לידה טמאין בלא דם:

    מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה דאין זבה אלא אחר נדה ואין ספירת שבעה לזיבה עולה מהן דהא מכי הויא זבה לא חיילא ימי נדה לעולם עד שתשב שבעה נקיים וכל דם שרואה אינה אלא סותרת אבל נדה לא הויא הילכך לא משכחת ימי ספירה בימי נדה ולא ימי נדה בימי ספירה:

    אף ימי לידה הואיל ודמו לנדה ואין ראויין לזיבה כדאמר ולא דמה מחמת ולד הכי נמי לענין ספירה מדמינן להו לנדה ולא תעלה בהן ספירת שבעה כגון אם ילדה בימי ספירה:

    הכי גרסינן אף ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן:

    מסתר נמי סתרה וכ"ש דלא סלקא כי היכי דס"ל באונס בזב שאינו גורם וסותר ימי לידה נמי אע"ג דלא גרמי סתר וכי קאמינא אנא לרבנן דאמרי דבר שאינו גורם אינו סותר אינה סותרת ועולה:

    וכי דנין אפשר כגון לידה דאפשר לה ללדת בימי ספירה:

    משאי אפשר מימי נדה דלא אפשר להיות נדה בימי ספירה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 37b · Sefaria

    Tosafot

    מה ימי נדותה דאין ראוין לזיבה וא"ת דבשילהי בא סימן (לקמן נדה דף נד.) אמר ימי נדותה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה וי"ל דהתם מיירי בזבה קטנה שרואה יום י"א דיום י"ב הויא ביה תחלת נדה ועולה לה:

    על כרחך הקישן הכתוב ואין משיבין על ההיקש וא"ת והא בפ' התודה (מנחות דף פב.) פריך ר"ע לר' אליעזר וכי דנין אפשר משאי אפשר אע"ג דטעמא דרבי אליעזר דדריש היקשא מועבדת שיהו כל העבודות שוות ור"ע נמי אית ליה היקשא דועבדת בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צו.) וי"ל דהתם לא מצי למימר על כרחך הקישן הכתוב דאיצטריך היקשא להנהו דרשות דפסחים (דף צו.):

    ארבעים מיבעיא בסוכה לא פריך כי האי גוונא ארבי יהודה דמכשיר עד ארבעים וחמשים אמה התם משום דקים ליה דלאו דוקא אלא ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי ואפילו טובא אבל הכא הוי דוקא חמשים כדקתני בסמוך וחמשים שהולד מטהר ובפרק מפנין (שבת דף קכו:) דפריך השתא ה' קופות ד' מיבעיא המקשה סבר דדוקא נקט ומשני דלאו דוקא נקט אלא ד' וה' כדאמרי אינשי ועוד משני דהוה דוקא ד' מאוצר קטן וה' מאוצר גדול ובפרק אע"פ (כתובות דף ס.) תינוק יונק אפי' ד' וה' שנים נמי לא דייק התם משום דלאו דוקא ה' אלא לפי צרכו כדקאמר התם ואפילו חבילתו על כתפו ובפרק הזרוע (חולין דף קלב:) דאמר כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות התם נקט ב' לרבי דאמר בתרי זימני הוה חזקה ולרשב"ג ג':

    ורב אדא בר אהבה אמר אף ימים הראויים לספירת סתירת זיבתה וא"ת מה הוסיף על דברי רב הא לרב נמי הראויין לספירה היינו ז' ימים אחר י"א יום ואז מתחילות י"א אחרים שהם ימי זיבה וא"כ לדידיה נמי לעולם קושי מטהר וי"ל דאינה נדה עד שיעברו שבעה ימי הספירה אחר י"א ואם ראתה אז אף בקושי טמאה לרב ולרב אדא טהורה דראויין לספירת סתירת זיבתה ור"ח פי' דלוי אינו מטהר אלא תשעה ימים הראוין ליעשות בהן זבה אבל י' וי"א דאינם ראויין ליעשות בהן זבה דאפילו ראתה אפי' גם בי"ב אינה אלא נדה ורב מוסיף ימים הראויין לספירה כגון עשירי וי"א וחמשה ימים אחרי כן אבל שני ימים משבעה ימים אחרונים אם ראתה בהן טמאה לרב ורב אדא מוסיף אף אותם שני ימים ונמצא כולן טהורין:

    Tosafot on Niddah 37b · Sefaria

    Rashba

    מה ימי נדתה אינן ראויין לספירת זיבתה ואין ספירת ז' עולה בהן וכו'. איכא למידק דבשילהי בא סי' (נד,.) אמרינן זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולים לה לימי זיבתה. וי"ל דהכא בזבה גדולה לפי שאי איפשר לה לעשות תחלת נדה משנעשה זבה גדולה עד שתספור שבעה נקיים אבל התם בזבה קטנה דהיינו שומרת יום כנגד יום שאע"פ שנעשית זבה קטנה ואח"כ ראתה בימי נדה נעשית היא נדה בכך והתם אם מונה יום א' טהור מאותן שבעה של נדה לזיבתה ודייה. ולענין פסק הלכה ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כרבא וכן פסק רש"י ז"ל וכל הגאונים אלא שרש"י ז"ל פי' בתשובותיו דאביי ורבא אליבא דר' מרינוס בלחוד פליגי. אבל ר"ת ז"ל פסק דאינן עולין דאמ' דהא מיע"ל קג"ם היא דלמ"ד מיע"ל היא לידה שאינה רואה בה אם עולה לימי זיבתה וזה הפך הסכמת כל הגאונים ז"ל שפירשו לחי העומד מאליו.

    Rashba on Niddah 37b · Sefaria

    Ritva

    נקיים מדם פי׳ דהשתא ודאי כל היכא שרואה בהם לא חשיבי נקיים ואע״ג דאינו גורם וכל שאינו גורם אינו סותר מ״מ אינו עולה ואין ספירת ז׳ עולה בהן פי׳ דלעולם אין חלין ימי נדה עד שתספור ז׳ ימי נקיים רצופין הצריכין לזיבתה ואעפ״י כמה ימים שהיתה רואה וסותרת תוך ז׳ או בשביעי.

    ה״ג אפילו ימי לידתה שאין ראויין לזיבה אין ספירת ז׳ עולה בהן ואיכא למידק דימי נדה אין ספירת ז׳ עולה בהן ואלו בפרק בא סימן אמרינן זאת אומרת ימי נדת׳ שאינו רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה תירצו בתו׳ דהתם מיירי בשומרת יום כנגד יום שאף עפ״י שראתה יום עשירי ויום י״א ונעשת זבה קטנה וחזרה וראתה ביום י״ב אינה נעשית זבה גדולה כדאיתא לעיל במכילתין אלא הרי הוא דם נדה גמור אלא שאינו עולה לשימור. ומ״מ ימי נדה עולין לה תוך ספירת זיבתה וכיון דכן אף הם עולין לספירת שימור שלה אם לא ראתה ביום י״ב או אחרי כן עולה לה לשימור יום א׳ והכא מיירי בזבה גדולה כדאמר בהדיא וכזה ודאי אין ימי נדה באין תוך ימי ספירת זיבה וכן אינן עולין וכן תירץ בעל ספר התרומות ז״ל וכן תירץ רבינו.

    הא מני ר׳ אליעזר היא דאמר מסתר נמי סתרה פי׳ דאמר לעיל דאונס בזוב סתר אעפ״י שאינו גורם ולדידיה ימי לידה אעפ״י שאינן גורמין סותרין וכיון דכן אף הם אינם עולים כשלא ראתה וכי קאמינא אנא לרבנן וכבר פי׳ לעיל בפ׳ המפלת דממתני׳ דטועא נמי משמע דימי לידה שאין רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה ולרבא אתיא כר״א ואע״ג דאוקימ׳ כר׳ עקיבא דאמר בעי ספורים לפנינו ואיהו לית לי׳ דר׳ אליעזר דאמר דנין אפשר משאי אפשר ור״א נמי לא בעי ספורים לפנינו וכדאיתא בפ׳ בתרא אליבא דרב י״ל דאמר לך רבא דההוא דטועה סבר לה כר״א בחדא ופליג עליה בחדא ובתוס׳ כתב בשם רש״י ז״ל שכתב בהגהה׳ שאביי ורבא מודו שפיר דימי לידתה שאינו רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה דהכי מוכח בבריתא בשלהי פ׳ בא סימן ומאי דאפליגו הכא אינו אלא אליבא דר׳ מרינוס וזה שתפסו בלשונם אינה סותרת ואינה עולה דמכדי בעיין אינו אלא בעליה למה להו למנקט סתירה בלשונם אלא ודאי כדאמרן והאריך בזה הרבה וכמו שכתוב ג״כ בספר התרומות ולא הודה לו ר״ת ולא שאר רבותי׳ ז״ל וגם אין הסוגיא סובלת כן כלל. ולענין פסק כל המפרשים והגאונים ז״ל פה אחד הסכימו דהלכתא כרבא שאין הלכה כאביי אלא ביע״ל קג״ם אלא שר״ת לבדו פוסק כאביי והוא סבר דלמ״ד יע״ל היינו זו של לידה וכבר כתבתי בערובין בפ״ק ואין לנו אלא דברי הגאונים ז״ל.

    השתא חמישים מקשיא ארבעים מבעיא ובדין הוא דיכול לתרוצי דנקט ארבעים וחמישים כדאמרי אינשי וכדפרקי׳ דריש פ׳ מפנין ד׳ וה׳ קופות אלא דכיון דאיכא לתרוצי הא ניחא טפי וכבר כתבתי במ׳ שבת בס״ד.

    Ritva on Niddah 37b · Sefaria

    Meiri

    מאחר שביארנו שימי לידה שאינה רואה בהם כלל עולין לה לשבעה נקיים זה שאמרו שיולדת בזוב צריכה לישב שבעה נקיים אין הכונה שיהו נקיים מלידה ר"ל שלא תתחיל למנותם עד שיעברו שבעה לזכר ושבועים לנקבה אלא נקיים מדם שאף דם הקושי או שבימי לידה סותר את יומו כמו שכתבנו אבל כל שלא ראת בהן דם עולים לה למנין שבעה ואם שלמו ימי הספירה בתוך ארבעה עשר לנקבה אסורה לבעלה עד ליל חמשה עשר ואף ימי טוהר שראת בהן אין עולין לה ששבעה נקיים צריכין שיהיו נקיים מכל דם שזב מן המקור:

    ימי נדה אינן ראויין לזיבה שאין זיבה לעולם אלא אחר שיעברו ימי נדה ומתוך כך אין ספירת שבעה נקיים עולה בהן ר"ל שאין לספירת שבעה נקיים מקום בזמן הנדות כלל שאף כשתאמר שראתה שבעת ימי נדה ושלשה ימים של ימי זיבה ושבעה שאחריהן שהיו ראויים לספירת שבעה ואח"כ נכנסה לימים שאחריהם שהם זמן נדה ועברה את כלן בטהרה שבודאי עולין לה מ"מ אין אלו נקראין ימי נדה שאין פתח נדות עד שיעברו שבעה נקיים אחר הזיבה וכל דם שתראה בהן אינו אלא שסותרת מנינה באותה ראיה אבל להיותה נדה לא ושמא תאמר והרי בפרק סימן נ"ד א' אמרו שימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה ההיא בזיבה קטנה שיש פתח נדות אחריה וכל שנעשית זבה קטנה בסוף אחד עשר יום וראתה בימי נדה נעשת היא נדה בכך ועל זה אמר שמונה יום אחד טהור מאותם שבעה של נדה ר"ל הראשון שבהם לזיבתה ודיה וזהו שאמרו לספירת זיבתה ולא אמרו לספירת שבעה וגדולי המחברים לפי שטתם פירשוה בימי נדה שאחר זיבה גדולה ופסקו בה שעולין לה ולא עוד אלא שאף בראתה כתבו שאינה סותרת והדברים זרים ועקר הדברים שאין זו קרויה נדה כלל כמו שהתבאר ואין לספירת שבעה נקיים מקום בזמן נדה כלל אבל ימי לידתה לשאינה רואה בהן אע"פ שאינן ראויין לזיבה שהרי דם לידה אינו ראוי לזיבה עולין לה כמו שביארנו וראיה לשיטתנו שהרי קראו את זו אי אפשר כמו שאמרו וכי דנין אפשר משאי אפשר כלומר שימי לידה אפשר לספור בהן שבעה ר"ל שיש מקום בהם לספירת שבעה מה שאין כן בזמן נדה אלמא שאין בשום פנים מקום לספירת שבעה בזמן נדה:

    בזמן הזה כל הנשים נדונות כיולדות בזוב שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכל דם נחשב כזיבה וצריכה שבעה נקיים אחר השבעה או השבועיים ומונה אותן בימי טוהר ואח"כ טובלת ומ"מ כל שלא ראתה בימי לידה עולין לה לספירת שבעה ובזכר מיהא אתה צריך לפרשה כשעמדה קודם הלידה מלראות שהרי יום הלידה אינו עולה ואין כאן שבעה ובזמן הזה הן דם קושי הן דם לידה סותרת כל המנין ואף יולדת נקבה שספרה שבעה מתוך שבועים וחזרה וראתה סותרת כל המנין וצריכה שבעה נקיים משתפסוק לא הפרישו בנות ישראל בין דם נדה לדם לידה ואף בדם טוהר עצמו יש לחוש לקלקול זה לחשוב בהן שמאחר שאינו מטמא שיהא עולה למנין ואם חשו להן בדם טפה כחרדל לישב שבעה נקיים ושלא להוציא עצמן בששה והוא בתקנת בית דין כדי שתהא ספירת כלן שוה כל ימיהן כל שכן שיש לחוש שלא תהא שופעת ומשמשת וכל הרואה דם טפה כחרדל אף בימי טוהר צריכה לישב עליו שבעה נקיים והרי זה בכלל חומר בנות ישראל וכבר ביארנו שיש לחוש בה גם כן שהרבה מן המפילות אין בהן טומאת לידה בודאי אלא שמספק יושבות עליו לזכר ולנקבה ויבאו לטעות ולומר שכל שהן יושבות בטומאת לידה יש להן דם טוהר ובמקצת מקומות נהגו לבעול על דם טוהר וראוי למחות למי שבידו למחות וכבר הסכימו הגאונים באשור דבר זה וחזקוהו בחרם ובנדוי כמו שכתבנו כל זה למעלה בסוף פרק שלישי:

    לענין ביאור יש שואלים בשמועה זו במה שפסקנו בה כרבא שהרי שמועת הטועה האמורה בפרק המפלת נמשכת לדעת אביי בין לבית שמאי בין לבית הלל שאם ימי לידה שאין רואה בהן עולין לספירת שבעה תשמש בשבוע שהוא טהור שהם שלמו לה שבעה נקיים שהרי עשת לפנינו שני שבועיים טהורים אלא ודאי אין עולין ולפיכך אמרו שלא תשמש בשבוע שלישי שמא לא שלמו שבעה נקיים וא"כ היאך לא הביא אביי ראיה ודבריו משמועת הטועה ואם תאמר אין הכי נמי כלומר שהיה יכול להסתיע ממנה אלא שהיה רבא יכול לתרץ דההיא אליבא דר' אליעזר היא מ"מ יש להקשות הואיל ובין בית שמאי ובין בית הלל כולהו סבירא להו אין עולין היאך פסקנו כרבא תדע שזו היא שהביאוה קצת רבני צרפת לפסוק בזו כאביי ואף כשתפרש למ"ד שביע"ל קג"ם בלחי העומד מאיליו מ"מ לא נאמר באביי ורבא שהלכה כרבא אלא במקום שלא נחלקו בו אחרים אבל זו דבית שמאי ובית הלל סבירא להו כאביי הלכה כמותו וכן פסקו רבים בקדושין ה' ב' בענין חופה קונה מדקאי רב הונא כותיה ומ"מ לשיטתנו שמועת הטועה על כל פנים שלא כהלכה נאמרה שהרי העמדנוה כר' עקיבא דאמר בעינן ספורים לפנינו ומתוך שנדחית אצל זו נדחית אצל זו וכן עקר:

    כבר ביארנו במשנה שהשופי הוא ששפת מן הצער אע"פ שלא פסק הדם הא אם לא שפת מן הצער אע"פ שפסק הדם אינו שופי ואם שפת משניהם ר"ל ששפת מן הצער ופסק הדם שופי הוא ואין אומרין שפת מן הצער ולא מן הדם הוא שקרוי שופי שמאחר שבשעת לידה רואה דם בלא צער הוברר הדבר שהקושי לא היה מחמת לידה אבל שפת משניהם מאחר שאינה רואה כלל ודאי הקושי היה מחמת לידה שאין מלך יוצא בלא חיילות אלא אדרבה כל שכן שאם היה קשוי זה מחמת לידה היה לו להתרבות בשעת לידה ודברי ר' חנניא בנכנס הקושי בשלישי שלה כבר ביארנו למעלה:

    Meiri on Niddah 37b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מה ימי נדותה דאין ראוין כו' וי"ל דמיירי התם בזבה קטנה שרואה יום י"א דיום י"ב כו' עכ"ל דבריהם תמוהים דבהא ודאי לא קמבעיא לן התם דיום י"ב עולה ליום י' וליום י"א כיון דלא ראתה בימי נדה כדמסיק התם אהא דפריך ותשמש בשתסר אלא דקאמר התם זאת אומרת דימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה היינו אפילו ראתה כבר בימי נדה בין לפרש"י בין לפירושם שם ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה הא קמ"ל כו' אלא לילה וב' חצאי יום טמאה עכ"ל אין זה מדוקדק לפי ענינו הכא והכי ה"ל למימר אלא יום וב' חצאי לילה טמאה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 37b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' היכי דמי אילימא כדקתני למה לי שלשה וכו' ר"ל דמתניתין קתני קשתה שלשה ושפתה מעת לעת וקתני בתר הכי ששפתה מן הצער ולא מן הדם והאי ששפתה מן הצער וכו' ע"כ אדלעיל קמהדר לפרש מאי ניהו השיפוי דקאמר לעיל ולהכי קאמר אילימא כדקתני ר"ל דכולה חד מלתא היא והאי ששפתה מן הצער אלעיל קמהדר דהאי דקאמר קשתה שלשה ושפתה מעת לעת איירי נמי ששפתה מן הצער ולא מן הדם ל"ל שלשה וכו' אלא לאו הכי קאמר וכו' ר"ל דתרי מילי נינהו דהא דקתני קשתה שלשה כו' איירי ששפתה מן הצער ומן הדם והא דקתני ששפתה מן הצער ולא מן הדם איירי כגון שקשתה שני ימים ואח"כ שפתה מעת לעת מן הצער ולא מן הדם והדם שראתה בשיפוי משלים הג' ימים דזיבה וק"ל:

    ברש"י ד"ה הא קמ"ל דאע"ג דקשתה בקצת שלישי ולא שפתה לילה ויום כלילי שבת וכו'. מדברי רש"י הללו משמע דרבי יהושע דאמר במתניתין לילה ויום כלילי שבת ויומו הן דברי חנניא בן אחי רבי יהושע דאמר כל שחל קישויה בשלישי עולה וכו' ושניהם סברא אחת אבל לא משמע כן וגם אינו מוכרח די"ל דלחנניא כל היכא שיש קישוי בקצת יום שלישי שלה אפי' שפתה אח"כ לילה ויום שלמים כליל שבת ויומו זולת היום שלישי אפ"ה ס"ל דאין זו יולדת בזוב וק"ל:

    בתוס' ד"ה ע"כ וכו' אע"ג דטעמא דרבי אליעזר דדריש היקשא מועבדת שיהיו כל העבודות שוות כצ"ל ד"ל דכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש חזה ודרש ר"א שיהיו כל עבודות של חדש זה כזה:

    בא"ד דהתם לא מצי למימר ע"כ הקישן הכתוב וכו' ר"ל דהכא אמרינן ע"כ הקישן הכתוב משום דאל"כ היקשא ל"ל אבל התם ליכא למימר הכי דהא איכא לאוקמי היקשא לדרשא אחרינא:

    ד"ה ורב אדא בר אהבה וכו' וי"ל דאינה נדה עד שיעברו ז' ימי הספירה. ר"ל ולא כדקא סלקא אדעתין דבז' ימים הראוין לספידה הן ז' ימי נדה ומיד מתחילות אחריהן י"א ימי זיבה אינו כן אלא הז' ימי נדה מתחילות אחר השבעה ימים הראוין לספירה ואם ראתה אז באותן ימים האחרים שבאו אחר השבעה ימים הראוין לספירה טמאה לרב וכו':

    בא"ד ור"ת פי' ר"ל דלעולם אימא לך כדקא ס"ד דימי נדה הן נבלעים בימים הראוין לספירה ואפ"ה א"ש משום דלא מטהר רב כל שבעה ימים הראוין לספירה אלא חמשה מהן וא"כ ב' ימים מפסיקים עד שלא יגיעו הי"א ימים של ימי זיבה ואם ראתה באותן ב' ימים טמאה לרב וכו':

    Maharam on Niddah 37b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מה ימי נדתה בחדושי הרשב"א גיטין דף ט ד"ה הא דקתני היה הגי' כאן הקיש ימי נדתה לימי לידתה מה ימי נדתה וכו':

    Gilyon HaShas on Niddah 37b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 37, Amud Bet, about 396 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “בְּזָב — מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס, אֲבָל…”

    2. Segment 219 words

      Opens “וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּזָבָה — מִשּׁוּם דְּלָא…”

    3. Segment 312 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״דְּוֹתָהּ…”

    4. Segment 417 words

      Opens “״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת, ״דְּוֹתָהּ…”

    5. Segment 56 words

      Opens “מַאי לַָאו נְקִיִּים מִלֵּידָה? לָא, מִדָּם.…”

    6. Segment 635 words

      Opens “וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״כִּימֵי…”

    7. Segment 710 words

      Opens “וְרָבָא, הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר:…”

    8. Segment 85 words

      Opens “וְכִי דָנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר?…”

    9. Segment 945 words

      Opens “אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר…”

    10. Segment 104 words

      Opens “קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְכוּ׳.…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁפְתָה מִזֶּה וּמִזֶּה, מַהוּ? רַב…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא, וַחֲיָילוֹתָיו…”

    13. Segment 139 words

      Opens “וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּבָעֵי נַפֵּישׁ…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “תְּנַן: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לַיְלָה וָיוֹם כְּלֵילֵי…”

    15. Segment 1538 words

      Opens “אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: לָא מִבַּעְיָא מִזֶּה…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “תְּנַן: קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי, לְמָה לִי שָׁלֹשׁ?…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה, וְשָׁפְתָה…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “אָמַר לָךְ רַבִּי חֲנִינָא: לָא, לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי,…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “כַּמָּה הִיא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ׳.…”

    21. Segment 2126 words

      Opens “אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵין הַוָּלָד מְטַהֵר אֶלָּא…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Niddah 37b · Segment 21 — “…לִסְפִירַת זָבָה. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וּלְטַעְמֵיהּ דְּרַב

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 37b · Segment 3 — “אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ —…

    Original text

    בְּזָב — מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא בְּאוֹנֶס, אֲבָל זָבָה — דִּמְטַמְּיָא בְּאוֹנֶס אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

    this halakha only with regard to a zav , one might have thought that the Torah was lenient solely in the case of a zav , because a zav is not rendered impure on account of an emission that occurs due to circumstances beyond his control. But in the case of a zava , who is rendered impure on account of an emission that occurs due to circumstances beyond her control, one might say this halakha does not apply. It was therefore necessary for the verse to teach that a zava may count her seven clean days even if she is a leper.

    וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּזָבָה — מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמְּיָא בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים, אֲבָל זָב דִּמְטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

    And if the Merciful One had written this halakha only with regard to a zava , one might have thought that the Torah was lenient with regard to a zava , because she is not rendered impure through three sightings on one day, as she is through sightings on three consecutive days. But with regard to a zav , who is rendered impure through three sightings on one day, as he is through sightings on three consecutive days, one might say that this halakha does not apply. It was therefore necessary for the verse to teach that a zav may count his seven clean days even if he is a leper.

    אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.

    Abaye says: From where do I say that although the birth does not negate the count of a zava , it does not count toward the seven clean days? As it is taught in a baraita which addresses the verse: “If a woman be delivered, and bear a male, then she shall be impure seven days; as in the days of her menstrual sickness she shall be impure” (Leviticus 12:2). The superfluous phrase: “Her menstrual sickness she shall be impure,” serves to include a man who engages in intercourse with her, teaching that he is rendered impure as a menstruating woman and imparts impurity like her.

    ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת, ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַיּוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁצְּרִיכָה שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

    Furthermore, the phrase: “Her menstrual sickness she shall be impure,” serves to include the nights, i.e., although the verse states: “As in the days,” she is impure during the night as well. Finally, the phrase: “Her menstrual sickness she shall be impure,” serves to include a woman who gives birth as a zava , teaching that she must observe seven clean days.

    מַאי לַָאו נְקִיִּים מִלֵּידָה? לָא, מִדָּם.

    Abaye continues: What, is it not correct that the baraita means she must observe seven days that are clean from the impurity of birth? Evidently, her days of impurity do not count toward her count of seven clean days. The Gemara rejects this suggestion: No, the baraita means that these days must be clean of blood. If she does not experience bleeding during her days of impurity, they may be counted toward her seven clean days.

    וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״כִּימֵי נִדָּתָהּ״ — כָּךְ יְמֵי לֵידָתָהּ, מָה יְמֵי נִדָּתָהּ אֵין רְאוּיִן לְזִיבָה וְאֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶן, אַף יְמֵי לֵידָתָהּ שֶׁאֵין רְאוּיִן לְזִיבָה — אֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶן.

    And Abaye said: From where do I say that the birth does not count toward the seven clean days? As it is taught in a baraita with regard to the aforementioned verse: The verse compares the halakha of the impurity of birth to the impurity of menstruation, indicating that the days of her menstruation are like the days of her giving birth: Just as the days of her menstruation are unfit for ziva , as a woman may be rendered a zava only through emissions during the eleven days following the seven days of menstruation, and the counting of seven clean days of ziva is not reckoned from them because as long as she remains a zava she cannot be deemed a menstruating woman; so too, with regard to the days of her giving birth, which are unfit for ziva because a woman cannot be rendered a zava on account of blood emitted due to childbirth, the counting of seven clean days of ziva is not reckoned from them.

    וְרָבָא, הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: מִסְתָּר נָמֵי סָתְרָה.

    The Gemara notes: And Rava, who maintains that the days of impurity may be counted toward the seven clean days, could say to you: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said that not only is the birth not counted toward the seven clean days, it also negates any days counted thus far.

    וְכִי דָנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר?

    The Gemara analyzes the aforementioned baraita , which compares the halakha of the impurity of birth to the impurity of menstruation, with regard to ziva : But does one derive the possible from the impossible? In other words, how can the halakha with regard to impurity after giving birth be derived from that of the days of menstruation? While it is possible for a woman to give birth as a zava , it is impossible for a zava to simultaneously attain the status of a menstruating woman.

    אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: עַל כׇּרְחָךְ הִקִּישָׁן הַכָּתוּב. אִיכָּא דְאָמְרִי: אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר. וְרַב פָּפָּא אָמַר: עַל כׇּרְחָךְ הִקִּישָׁן הַכָּתוּב.

    Rav Aḥadevoi bar Ami says: This baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said that one derives the possible from the impossible. And Rav Sheshet says a different explanation: Although generally one does not derive the possible from the impossible, perforce the verse juxtaposed the days of impurity after birth and those of menstruation, and a juxtaposition in the verse is expounded even if one case is possible while the other is not. Some say a different attribution of these answers, that Rav Aḥadevoi bar Ami says that Rav Sheshet says: This baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said that one derives the possible from the impossible. And Rav Pappa says: Perforce the verse juxtaposed the days of impurity after birth and those of menstruation.

    קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְכוּ׳.

    § The mishna teaches that if a woman experienced labor pains accompanied by emissions of blood for three consecutive days within the eleven days between periods of menstruation, and the pangs subsided for a twenty-four-hour period, and she then gave birth, this indicates that the emissions were not due to her imminent labor, and this woman is considered one who gives birth as a zava . Additionally, the mishna states that she is considered a zava in a case where she rested from the pain of labor, but not necessarily from the flow of blood. Accordingly, if the pangs cease for twenty-four hours, she is considered a zava even if blood was discharging continuously.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁפְתָה מִזֶּה וּמִזֶּה, מַהוּ? רַב חִסְדָּא אָמַר: טְמֵאָה, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: טְהוֹרָה.

    In this regard, a dilemma was raised before the Sages: If she rested from both this and that, from labor pains and emissions of blood, what is the halakha ? Rav Ḥisda says that as she rested from labor pains it is evident that the emissions of blood were not due to her imminent labor, and she is ritually impure. Rabbi Ḥanina says that as the emissions of blood also ceased it is apparent that they were due to her imminent labor, and she is ritually pure.

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא, וַחֲיָילוֹתָיו לְפָנָיו — בְּיָדוּעַ שֶׁחֲיָילוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ הֵן.

    Rabbi Ḥanina says, in explanation of his opinion: Hear a parable; to what is this case comparable? It is comparable to a king who left his palace, and his soldiers left before him. Although the king travels behind them, it is known that they are the soldiers of the king. Likewise, although both the labor pains and the blood subsided, it is clear that the blood she emitted was due to the approaching birth, and therefore she is not a zava .

    וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּבָעֵי נַפֵּישׁ חַיָּילוֹת טְפֵי.

    And Rav Ḥisda says: By the same parable, i.e., assuming that the soldiers arrive before the king, all the more so that there must be many more soldiers accompanying the king upon his arrival. The lack of soldiers before the arrival of the king indicates that they are not in fact soldiers of the king. Likewise, the cessation of labor pains before the birth indicates that the previous emissions of blood were not due to her imminent labor. She is therefore rendered a zava .

    תְּנַן: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לַיְלָה וָיוֹם כְּלֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹמוֹ, שֶׁשָּׁפְתָה מִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם. טַעְמָא דְּמִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם, הָא מִזֶּה וּמִזֶּה — טְהוֹרָה. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא!

    The Gemara raises an objection against the opinion of Rav Ḥisda: We learned in the mishna that Rabbi Yehoshua says: She is considered a zava only if the pangs subsided for a twenty-four-hour period of a night and the following day, like Shabbat evening and its accompanying day. Additionally, she is considered a zava in a case where she rested from the pain of labor but not from the flow of blood. The Gemara infers: The reason she is rendered a zava is that she rested from the pain of labor and not from the flow of blood. But if she rested from both this and that, from labor pains and emissions of blood, she is ritually pure. The mishna is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rav Ḥisda.

    אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: לָא מִבַּעְיָא מִזֶּה וּמִזֶּה דִּטְמֵאָה, דְּפָסְקִי לְהוּ חַיָּילוֹת לִגְמָרֵי, אֲבָל מִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם, אֵימַר: כִּי הֵיכִי דְּמִדָּם לָא פָּסְקָה, מִקּוֹשִׁי נָמֵי לָא פָּסְקָה, וְהָא תּוּנְבָּא בְּעָלְמָא הוּא דִּנְקַט לַהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara explains that Rav Ḥisda could say to you: It is not necessary to teach that if she rested from both this and that she is impure, as, in terms of the above parable, the king’s soldiers have ceased entirely, i.e., both the labor pains and the blood have completely subsided. But with regard to a case where she rested from the pain but not from the blood, one might say that just as she did not cease emitting blood, so too, she did not cease experiencing labor pains, and the fact that she does not sense any pain is because she was seized by a general disorientation, i.e., she was so weakened by the labor that she was unable to discern pain. Consequently, she should remain pure. Therefore, the mishna teaches us that if she does not feel labor pains, this is indicative that the previous emissions of blood were not due to her imminent labor, and she is a zava .

    תְּנַן: קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם, וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת, וְיָלְדָה — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

    The Gemara poses a difficulty with regard to the opinion of Rabbi Ḥanina: We learned in the mishna: If a woman experienced labor pains for three consecutive days within the eleven days between periods of menstruation, and she rested from labor for a twenty-four-hour period, and she then gave birth, this woman is considered one who gives birth as a zava .

    הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי, לְמָה לִי שָׁלֹשׁ? בִּתְרֵי בְּקוֹשִׁי וְחַד בְּשׁוֹפִי סַגִּי!

    The Gemara analyzes the mishna: What are the circumstances of the scenario described in the mishna? If we say that it is as is taught, i.e., she rested from labor pains but continued to emit blood, then why do I need for her to experience three days of labor pains accompanied by emissions of blood in order for her to be rendered a zava ? If she experienced bleeding during two days of labor pains and one day of resting, it would be sufficient to render her a zava , as she experienced bleeding even on the day she rested from labor pains.

    אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: קִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה, וְשָׁפְתָה מִזֶּה וּמִזֶּה, אוֹ שֶׁקִּשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וּתְיוּבְתָּא דְּרַבִּי חֲנִינָא!

    Rather, is it not correct that this is what the mishna is saying: If she experienced labor pains accompanied by emissions of blood for three days and she then rested from both this and that, or if she experienced labor pains for two days and she then rested from labor pains for a twenty-four-hour period, this woman is considered one who gives birth as a zava ? And if so, the mishna is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ḥanina.

    אָמַר לָךְ רַבִּי חֲנִינָא: לָא, לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַף עַל גַּב דְּמַתְחֵיל קִישּׁוּי בַּשְּׁלִישִׁי, וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת — טְמֵאָה, לְאַפּוֹקֵי מֵרַבִּי חֲנִינָא.

    The Gemara explains that Rabbi Ḥanina could say to you: No, actually the mishna is to be understood as it is taught, that she experienced labors pains for three days and then rested from the pain but continued to emit blood. And this is what the mishna is teaching us: That even though she began experiencing labor pains at beginning of the third day, and she then rested from labor pains for a twenty-four-hour period during which she continued to emit blood, she is impure. And this serves to exclude the opinion of Rabbi Ḥanina, i.e., Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, who maintains that if a woman experiences labor pains during even part of her third day of experiencing emissions of blood she is not a zava , even if the pain then subsided for a twenty-four-hour period (see 36b).

    כַּמָּה הִיא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ׳. הַשְׁתָּא חֲמִשִּׁים מְקַשְּׁיָא, אַרְבָּעִים מִיבַּעְיָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא — כָּאן לְחוֹלָה, כָּאן לִבְרִיאָה.

    The mishna teaches: How long before birth is pain attributable to her labor pains, such that the blood is not considered blood of ziva ? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. The Gemara asks: Now that you have said that even fifty days before the due date a woman can experience labor pains, is it necessary to teach that she can experience them forty days before? Rav Ḥisda says: This is not difficult. Here, where the mishna states that she can experience labor pains fifty days before birth, it is referring to a sick woman; there, where the mishna states that she can experience labor pains forty days before birth, it is referring to a healthy woman.

    אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵין הַוָּלָד מְטַהֵר אֶלָּא יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה, וְרַב אָמַר: אֲפִילּוּ בְּיָמִים הָרְאוּיִין לִסְפִירַת זָבָה. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וּלְטַעְמֵיהּ דְּרַב

    § With regard to the halakha that a woman who experiences labor pains does not contract the impurity of ziva , Rabbi Levi says: The birth of a child renders the mother ritually pure from ziva only if she experienced bleeding during the eleven days that are fit for her to become a zava . But if she experienced bleeding due to labor pains during the days of menstruation that precede or follow those eleven days, she is a menstruating woman. And Rav says: Even if she continued to experience bleeding during the days that are fit for the counting of a zava , i.e., in the seven days following the eleven days of ziva , which are also part of her days of menstruation, she remains pure. Rav Adda bar Ahava says: And according to the reasoning of Rav,