Commentary page
Niddah 34a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 34a
Niddah 34a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 260 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רגל הוה וטומאת עם הארץ דלאו צדוקי דדרך אשתו להראות דם:
כטהרה שוינהו רבנן ברגל. אבל צדוקי דסתמא בועל נדה הוא נהי נמי דטומאת עם הארץ ליכא טומאת בועל נדה איכא:
ויאסף וגו' בפלגש בגבעה כתיב ומיניה שמעינן בכל זמן שישראל נאספים למקום אחד קרי להו חברים ורגל היינו אסיפה:
מתני' בית שמאי מטהרין בדם עובדת כוכבים אע"ג דברוקה ובמימי רגליה מודו דחכמים גזרו עליהם להיות כזבין לכל דבריהם אפי' הכי דמה טהור. וטעמא מפרש בגמרא דשיירו בה רבנן למיהוי היכרא דטומאתה מדרבנן:
ודם טוהר של מצורעת ואע"ג דמעיינות מצורעת כגון רוקה ומימי רגליה הוי אב הטומאה כדאמר בהמפלת (לעיל נדה דף כח:) לזכר לרבות מצורע שמעיינותיו טמאים כשל זב דכתיב ביה וכי ירוק הזב בטהור אפילו הכי דם טוהר שלה טהור דלאו מעיין הוא דדומיא דרוק בעינן שמתעגל ויוצא כדאמרינן בפ"ב (לעיל נדה דף יט:) גבי דם הירוק:
וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגליה שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין גבי דם עובדת כוכבים מטמא מדרבנן שגזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם והך היכרא הוא דעבוד בה דאילו דישראלית מטמא לח ויבש ודעובדת כוכבי' לח ולא יבש כרוקה וכמימי רגליה דאמר לקמן בפרק דם הנדה דאין מטמאין יבשין ודם טוהר של מצורעת נמי אע"ג דדם לאו מעיין הוא דין מעיין אית ליה דרחמנא רבייה כדאמר בגמרא:
דם היולדת שעברו ימי טומאת לידה ולא טבלה:
בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה מטמא לח ואינו מטמא יבש והכי תני לה בהדיא בתוספתא דעדיות דנדה כל זמן שלא טבלה הרי היא בנדתה לכל דבריה הלכך רוקה ומימי רגליה בטומאתן ולקמן בפרק דם הנדה (נדה נו.) ילפינן מקראי דאין רוק של זב מטמא יבש ודמה נמי אף על גב דדם טוהר הוא לבית שמאי כדאמר בגמרא דביומי תליא רחמנא והא מלו ומשום מעיין נמי ליכא לטמויי דהא אין מתעגל ויוצא אפילו הכי רבנן גזור עליה הואיל וטמאה היא גזרה לאחר ז' אטו תוך ז' ומיהו לא גזור עליה שיטמא לח ויבש כלפני ז' דעבוד בה היכרא דלידעו דטומאתה מדרבנן ולא נשרוף עליה תרומה וקדשים. ואע"ג דגבי דם עובדת כוכבים לא אמרי בית שמאי הכי אלא מטהרי לגמרי והיינו טעמא כדאמר בגמרא משום דחיישינן דלמא אתי לחלק בשל תורה ולמימר מטמא לח ולא יבש התם הוא דכל טומאת עובד כוכבים דרבנן כדי שלא יהו ישראל רגילין אצלן במשכב זכור וכיון דטמאו מגען ורוקן ומימי רגליהן ואיכא הרחקה טובא הלכך טהרו את דמה לגמרי להיכרא דלידעו דטומאת רוקה ומימי רגליה דרבנן דלא נשרוף תרומה עלייהו ולא חלקו בדמה דילמא אתי לחלק בשל תורה אבל הכא אין כאן מדרבנן אלא דם לבדו שהוא דם טוהר הלכך גזור ושיור בה להיכרא דליכא למיחש דלמא אתי לחלוקי בשל תורה דהכל יודעין דכיון דעברו ימי לידתה דדם טוהר הוא:
13 more comments on this page.
Rashi on Niddah 34a · Sefaria
Tosafot
ליטמא לח ולא יבש חילקת בשל תורה אע"ג דדם יולדת שלא טבלה דטהורה מן התורה אמרי ב"ש דמטמא לח ולא יבש התם ידעי כיון שעברו ימי לידה דאין דמה [טמא] מן התורה אבל עובדת כוכבים שעשאוה כנדה שהרי הם כזבין אם נחלק בדמה אתי לחלק בשל ישראל ודם טהרה של מצורעת שטהור לגמרי אין לחוש שלא החמירו בה כיון דכבר טבלה ודם טהור הוא:
וזובו טמא דעבדי היכרא בקריו וא"ת ואמאי לא שרפינן הא שרפינן על ספק רוקו דעם הארץ פרק קמא דשבת (טו:) כל שכן בזובו של עובד כוכבים ויש לומר דבעם הארץ שורפין משום דאית ביה דררא דטומאה דאורייתא אם הוא זב או בועל נדה אבל עובד כוכבים אין לו שום טומאה דאורייתא:
Tosafot on Niddah 34a · Sefaria
Ritva
הא דתנן בדם הנכרית ב״ש מטהרין וב״ה אומרים כרוקה ומימי רגליה שמטמא לח ואינו מטמא יבש ואע״ג דדם נדה מטמא לח ויבש גבי נכרית דלא הוי אלא מדרבנן עבדו בה הכרה דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים וב״ש לא גזרו ביה כלל מטעמא דמפרש בגמרא ובדם מצורעת ישראלית פליגי בדינא דאורייתא כדמפרש בגמרא ובדם יולדת ישראלית שלא טבלה אחר שבאו ימי טוהר אפליגו נמי בדינה דאורייתא ומסקנא אליבא דרב דהלכתא כותיה דלכ״ע מעיין א׳ התורה טמאתו והתורה טהרתו אלא דב״ה סברי ביומי וטבילה תלה רחמנא וב״ש סברי ביומי לחוד תלה רחמנא והא דאמרי׳ ב״ש שהיא כרוקה ומימי רגליה לומר שמטמא לח ואינו מטמא יבש היינו משום דלכ״ע אשה גופה טמאה היא ואסורה לבעלה כל זמן שלא טבלה מחמת לדתה וכדאמר קרא בנדתה תהא עד שתבא במים וכן מעינותיה טמאין כדין נדה ולא נחלקו אלא לענין טפת דם עצמה ואע״ג דדם טהר לאו מעין הוא לב״ה כדאיתא לעיל גבי מצורעת אפ״ה גזרו בה ב״ש טומאת שאר מעיינות כדי להחזיקה בטומאה כדינה עד שתטבול ולא גזרו בה טומאת דם ממש משום היכרא לתרומה וקדשים כנ״ל.
דם דלא שכיח פי׳ דלא שכיח תדיר כרוקה ומימי רגליה אבל ודאי שכיח הוא כדאמר׳ בפ״ק דאשה שכיחה דמים וברור הוא טהורה מדאוריתא פי׳ דמתני׳ בדינא דאוריתא מיירי.
Ritva on Niddah 34a · Sefaria
Meiri
המשנה השלישית והיא בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר דם הנכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרין כרקה ומימי רגליה כלומר שהיא טמאה אלא שטומאתה כטומאת רוקה ומימי רגליה ולא כטומאת דם נדה וענין מחלקתם בדם הנכרית הוא שהדבר ידוע שהנכרית ודם הנכרית אינם בדין טומאה מן התורה שנאמר דבר אל בני ישראל איש איש כי יהיה זב וכו' בני ישראל ולא הגוים אבל חכמים גזרו בהן להיותן כזבים וכזבות כל שהן בזכר מבן תשע ולמעלה ונקבה מבת שלשה ולמעלה ופירשו עכשו לדעת בית שמאי שלא גזרו בהן אלא על רקה ומי רגליה שהם מצויים תמיד אבל דמה טהור ופי' הטעם בגמ' דשיירו בה רבנן כי היכי דלהוו בה היכרא מדרבנן הוא דמטמו כדי שלא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים ובית הלל מטמאין ולא טומאה גמורה כדם נדה ישראלית לטמא בלח ויבש אלא להיות דמה מטמא כרוקה ומי רגליה שמטמאין לחין ולא יבשים ודי בזה היכר ודם טהרה של מצורעת הוא דם הירוק או דם לידתה אחר שבעה לזכר ושבועים לנקבה ובית שמאי מטהרין אותה לגמרי שאע"פ שרוקה ומי רגליה טמא מצד צרעתה וכמו שאמרו לזכר או לנקבה לרבות מצורע למעיינותיו ומצורעת למעיינותיה דם טהרתה מיהא טהור שאין זה בכלל מעינותיה שאין בכלל המעין אלא דומיא דרוק שמתעגל ויוצא ובית הלל מטמאין אע"פ שאינה בכלל מעין מ"מ רחמנא רביה דאי לשאר מעינותיה מזכר נפקא אלא לא נתרבית אלא לדמה אע"פ שאין בה טומאת דם דם היולדת שלא טבלה ר"ל שיצאה מזמן טומאת לידה ונכנסה לזמן דם טהרה כגון אחר שבעה לזכר ואחר שבועים לנקבה אלא שלא טבלה עדין בית שמאי אומרין שהדם מ"מ יצא מכלל טומאה מצד הדם ואין לה אלא טומאת שאר מעיינות שבה ר"ל רקה ומימי רגליה ואע"פ שאין טומאת מעין לדעתם אלא במתעגל ויוצא גזרו בה לאחר שבעה אטו תוך שבעה ומטמאה בלח אבל לא ביבש שעשו בה הכר שלא לשרוף עליה ואע"פ שדם הנכרית טהרו לגמרי משום היכרא בזו הואיל והוכרחו לגזור בה ולטמאה שיירו בה שלא לטמא ביבש ולבית הלל כל שלא טבלה לא פקעה המנה טומאת דם נדה ומטמאה לח ויבש ומודים ביולדת בזוב שאע"פ שעבר זמן טומאת לידה הואיל ולא נכנסה לזמן דם טהרה שהרי זבה היא שלא פקעה הימנה טומאת דם נדה ומטמאה לח ויבש הא מ"מ אם השלימה זמן טומאת לידה וכן שספרה שבעה נקיים ולא טבלה הרי הם במחלקותם שלבית שמאי מטמא לח ולא יבש ולבית הלל לח ויבש וכן היא שנויה בגמרא בהדיא:
זהו ביאור המשנה ובכלה הלכה כבית הלל ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
הנכרי זובו טמא ואף מן הסתם עשאוהו כזב כמו שביארנו אבל שכבת זרע שלו טהור שיירוהו שלא לגזור עליו כדי שיכירו הכל שטומאתו אף בזיבתו מדברי סופרים ולא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים מעתה נכרית שפלטה שכבת זרע מנכרי טהורה מישראל טמאה ר"ל טפת הקרי ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מנכרי אותה טפה טהורה לגמרי ומה שאמרו שכבת זרע של ישראל אפילו במעי גויה טמא פירושו שאם תפלטנה על הבגד תטמאנו שאם לטומאת עצמה טמאה ועומדת היא אבל מה שאמרו של נכרי טהורה בכל מקום אפילו במעי ישראלית פירושו אע"פ שבישראל אף במעיה טמאה שאע"פ שמגע בית הסתרים היא מ"מ אנו דנין אותה כרואה ובנכרי טהורה והוא הדין שהטפה טהורה לכשתפלטנו כמו שביארנו ונכרית שפלטה שכבת זרע של נכרי ונתערבו בה מי רגלים הכל טמא מצד מי רגלים שבה שגזרו עליהן:
Meiri on Niddah 34a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה בש"א כרוקה כו' ואע"ג דגבי דם נכרית כו' ואיכא הרחקה טובא הלכך טהרו את דמה לגמרי להיכרא כו' אבל הכא אין כאן מדרבנן אלא דם כו' דהכל יודעין כו' עכ"ל אם כוונתו כדברי התוס' לא ה"ל לפלוגי אלא דבדם נכרית אתי לחלק בשל תורה משא"כ בדם יולדת דהכל יודעין כו' כמ"ש התוס' ולא אצטריך ליה לפלוגי דבדם נכרית איכא הרחקה טובא כו' אבל הכא אין כאן מדרבנן אלא דם כו' גם מ"ש הלכך טהרו את דמה לגמרי להיכרא דנדעו דטומאת רוקה כו' אף שהאמת כן דמהך היכרא ידעינן דטומאת רוקה מדרבנן מ"מ טפי ניחא לפרושי דמשום דם נכרית גופה טהרו לגמרי דלא נשרוף על דם נכרית תרומה כדקאמרינן היכי ליעבד ליטמא לח ויבש עשיתו כשל תורה וע"כ הנראה לפרש"י דלא ניחא ליה לפרש בפשיטות כדברי התוס' משום דודאי בדם נכרית נמי שייך למימר הא דהכל יודעים דדם נכרית טהור הוא מיהו דהכל יודעין בין בדם נכרית בין בדם יולדת אינה סברא פשוטה דאל"כ בנטמא לח ויבש היאך עשיתו כשל תורה לשרוף עליה תרומה כמ"ש ג"כ מהרש"ל והשתא ה"ק בדם נכרית דטמאו מגען ורוקן ומימי רגליהן ואיכא הרחקות טובא לא אצטריך לן לדקדק עוד בהרחקה יתירא ואדרבה טמאו דמה לגמרי משום הנך הרחקות גופייהו דלא נשרף תרומה עלייהו ולא חלקו בדמה משום דהכל יודעין כו' דאדרבה כיון דאין זה סברא פשוטה נימא דלמא אתו לחלק גם בשל תורה ונאמר גם באלו הרחקות דמן התורה הן ויהיו שורפין עליהן תרומה אבל בדם יולדת דאין כאן גזירה מדרבנן אחרת אלא הך גזירה דדם לחוד לא רצו לבטל גזירתן ולטהר לגמרי אלא דגזרו ושיירו בה להיכרא ולא חשו דלמא אתו לחלק גם בשל תורה כיון דאיכא למימר נמי דהכל יודעין כו' וזה ברור:
גמ' אמרי לך ב"ש כו' היכי ליעבד ליטמא לח ויבש כו' כ"ה בגמרות ישנות וליתא שם הא דאיכא בגמרות שלפנינו ההוא בזכרים אתמר דאי בנקבות היכי כו' וכן נראה דהך מלתא לפלוגי בין זכרים לנקבות גבי זיבה אכתי לא שמעינן ליה עד דקמ"ל רבא זובו טמא אפי' לב"ש וברייתא שפיר איירי גם בנקבות דלגבי רוקה ומימי רגליה גזרו שיהו כזבין אלא דלגבי דמה היכי ליעביד כו':
Chidushei Halachot on Niddah 34a · Sefaria
Gilyon HaShas
מתני' כרוקה וכו' ע"ל נו ע"ב תד"ה מבין העובדי כוכבים:
גמ' ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה עי' ב"ב כ ע"א תד"ה ועובד כוכבים:
Gilyon HaShas on Niddah 34a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 34, Amud Aleph, about 260 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 123 words
Opens “רֶגֶל הֲוָה, וְטוּמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כְּטׇהֳרָה…”
- Segment 216 words
Opens “מַתְנִי' דַּם נׇכְרִית וְדַם טׇהֳרָה שֶׁל מְצוֹרַעַת,…”
- Segment 316 words
Opens “דַּם הַיּוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:…”
- Segment 47 words
Opens “וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב שֶׁהִיא מְטַמְּאָה לַח וְיָבֵשׁ.…”
- Segment 532 words
Opens “גְּמָ' וְלֵית לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי ״דַּבֵּר אֶל…”
- Segment 627 words
Opens “אָמְרִי לָךְ בֵּית שַׁמַּאי: (הָהוּא בִּזְכָרִים אִיתְּמַר,…”
- Segment 716 words
Opens “אִי הָכִי, רוּקָּהּ וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ נָמֵי! כֵּיוָן…”
- Segment 823 words
Opens “וְלַעֲבֵיד הֶיכֵּרָא בְּרוּקָּהּ וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ, וּלְטַמּוֹיֵי לְדָמָהּ?…”
- Segment 912 words
Opens “אָמַר רָבָא: זוֹבוֹ טָמֵא, אֲפִילּוּ לְבֵית שַׁמַּאי;…”
- Segment 1011 words
Opens “זוֹבוֹ טָמֵא, אֲפִילּוּ לְבֵית שַׁמַּאי — דְּהָא…”
- Segment 1117 words
Opens “קִרְיוֹ טָהוֹר, אֲפִילּוּ לְבֵית הִלֵּל — עֲבוּד…”
- Segment 1221 words
Opens “וְלַעֲבֵיד הֶיכֵּרָא בְּזוֹבוֹ, וּלְטַמּוֹיֵי לְקִרְיוֹ? זוֹבוֹ דְּלָא…”
- Segment 1328 words
Opens “לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: נׇכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע…”
- Segment 1411 words
Opens “תָּא שְׁמַע: נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל…”
Original text
רֶגֶל הֲוָה, וְטוּמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כְּטׇהֳרָה שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן, דִּכְתִיב: ״וַיֵּאָסֵף כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים״, הַכָּתוּב עֲשָׂאָן כּוּלָּן חֲבֵרִים.
This incident occurred during a pilgrimage Festival, either Passover, Sukkot , or Shavuot , and the Sages rendered the ritual impurity of an am ha’aretz during a pilgrimage Festival as purity. As it is written: “And all the men of Israel gathered to the city, like one man, united [ ḥaverim ]” (Judges 20:11). Whenever all the Jewish people gather in a single place, such as on a pilgrimage Festival, the verse renders all of them ḥaverim , even one who is an am ha’aretz . There was therefore no concern for impurity due to the saliva of an am ha’aretz . Yet, the High Priest was concerned that this Sadducee was one who engages in intercourse with a menstruating woman.
מַתְנִי' דַּם נׇכְרִית וְדַם טׇהֳרָה שֶׁל מְצוֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּרוּקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ.
MISHNA: With regard to the blood of a menstruating gentile woman or a gentile zava , and the blood discharged by a female Jewish leper during the days of purity of a woman who gives birth, Beit Shammai deem them ritually pure, and Beit Hillel say: The halakhic status of the blood of the gentile woman is like that of her saliva and her urine, which impart impurity only while moist. Likewise, the blood discharged by a Jewish leper during the days of purity imparts impurity only when moist.
דַּם הַיּוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּרוּקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ.
With regard to the blood of a woman who gave birth and reached the conclusion of her days of impurity, i.e., seven days after giving birth to a male or fourteen days after giving birth to a female, but who did not yet immerse in a ritual bath, Beit Shammai say: Although she has yet to immerse in a ritual bath, the blood does not retain the halakhic status of menstrual blood. Rather, the status of the blood is like that of her saliva and her urine, and it imparts impurity only while moist. And Beit Hillel say: Since she did not immerse in a ritual bath, her blood is considered like that of a menstruating woman, and it imparts impurity whether it is moist or dry.
וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב שֶׁהִיא מְטַמְּאָה לַח וְיָבֵשׁ.
And Beit Shammai concede to Beit Hillel in the case of a woman who gives birth as a zava , where the woman must count seven clean days from the conclusion of her days of impurity, that any blood she sees during those seven days imparts impurity whether it is moist or dry.
גְּמָ' וְלֵית לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּזִיבָה, וְאֵין הַגּוֹיִם מְטַמְּאִין בְּזִיבָה, אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיְּהוּ כְּזָבִין לְכׇל דִּבְרֵיהֶם?
GEMARA: The mishna teaches that according to Beit Shammai the blood of a gentile woman does not impart impurity. The Gemara objects: And do Beit Shammai not accept that which is taught with regard to the verse: “Speak to the children of Israel and say to them, when any man has an issue [ zav ] out of his flesh, his issue is impure” (Leviticus 15:2), from which it is inferred: By Torah law, the children of Israel become impure through ziva and gentiles do not become impure through ziva , but the Sages decreed concerning them that they shall be like zavin in all their matters of ritual purity.
אָמְרִי לָךְ בֵּית שַׁמַּאי: (הָהוּא בִּזְכָרִים אִיתְּמַר, דְּאִי בִּנְקֵבוֹת) הֵיכִי לַעֲבֵיד? לִיטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ — עֲשִׂיתוֹ כְּשֶׁל תּוֹרָה, לִיטַּמֵּי לַח וְלָא לִיטַּמֵּי יָבֵשׁ — חִלַּקְתָּ בְּשֶׁל תּוֹרָה.
The Gemara responds: Beit Shammai could say to you that this was stated only with regard to males, not females. As, if it was stated even with regard to females, how should one act with regard to this impurity? Should their blood impart impurity whether it is moist or dry? If so, you have rendered it like blood that imparts impurity by Torah law, and people will mistakenly come to burn teruma that comes into contact with it. Perhaps one will suggest that it should impart impurity only while it is moist and it should not impart impurity when it is dry. But if so, you will have differentiated between moist and dry blood even with regard to blood that is impure by Torah law, i.e., one might mistakenly conclude that the blood of Jewish women imparts impurity only when it is moist, when in fact it imparts impurity whether it is moist or dry.
אִי הָכִי, רוּקָּהּ וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ נָמֵי! כֵּיוָן דְּעָבְדִינַן הֶיכֵּרָא בְּדָמָהּ, מִידָּע יְדִיעַ דְּרוּקָּהּ וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ דְּרַבָּנַן.
The Gemara objects: If so, then with regard to the saliva and urine of a gentile zava , which impart impurity by rabbinic law only when moist, Beit Shammai should also rule that they do not impart impurity at all, in order to distinguish their saliva and urine from that of a Jewish zava , which by Torah law impart impurity only when moist (see 54b). The Gemara responds: Since we implement a conspicuous marker with regard to the blood of a gentile woman, i.e., it is clear that her status is different from that of a Jewish woman in that her blood does not impart impurity whatsoever, everyone will know that the impurity of her saliva and her urine is only by rabbinic law, and there is no concern that people might come to mistakenly burn teruma that comes into contact with the saliva and urine of a gentile zava .
וְלַעֲבֵיד הֶיכֵּרָא בְּרוּקָּהּ וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ, וּלְטַמּוֹיֵי לְדָמָהּ? רוּקָּהּ וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ דִּשְׁכִיחִי — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, דָּמָהּ דְּלָא שְׁכִיחַ — לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
The Gemara persists: And let them implement a conspicuous marker with regard to the saliva and urine of a gentile woman, that they should not impart impurity whatsoever, and let them deem her blood impure even when dry. In this manner, everyone will know that the impurity of a gentile woman applies only by rabbinic law, and they will not come to treat that which is impure by Torah law in the same manner. The Gemara responds: With regard to her saliva and her urine, which are relatively common, the Sages decreed that they are impure, but with regard to her blood, which is not as common, the Sages did not decree that it is impure.
אָמַר רָבָא: זוֹבוֹ טָמֵא, אֲפִילּוּ לְבֵית שַׁמַּאי; קִרְיוֹ טָהוֹר, אֲפִילּוּ לְבֵית הִלֵּל.
§ With regard to a gentile man, Rava says: The ziva of a gentile man is ritually impure, even according to the opinion of Beit Shammai, who maintain that the ziva of a gentile woman does not impart impurity whatsoever. By contrast, the semen of a gentile is pure, even according to the opinion of Beit Hillel, who hold that the blood of menstruating gentiles and the blood of their ziva imparts impurity when it is moist.
זוֹבוֹ טָמֵא, אֲפִילּוּ לְבֵית שַׁמַּאי — דְּהָא אִיכָּא לְמֶעְבַּד הֶיכֵּרָא בְּקִרְיוֹ.
Rava elaborates: The ziva of a gentile man is impure, even according to the opinion of Beit Shammai, as it is possible to implement a conspicuous marker with his semen, i.e., since his semen does not impart impurity whatsoever, everyone will know that the impurity imparted by the ziva of a gentile applies by rabbinic law, and they will not come to burn teruma that comes in contact with the ziva of a gentile.
קִרְיוֹ טָהוֹר, אֲפִילּוּ לְבֵית הִלֵּל — עֲבוּד בֵּיהּ רַבָּנַן הֶיכֵּרָא, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִשְׂרוֹף עֲלֵיהּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
And the semen of a gentile is ritually pure, even according to the opinion of Beit Hillel. This is because the Sages had to implement a conspicuous marker with regard to it to indicate that the ziva of a gentile imparts impurity only by rabbinic law in order that they will not come to burn teruma and consecrated items that come into contact with their ziva , as must be performed with teruma and consecrated items that contract impurity by Torah law.
וְלַעֲבֵיד הֶיכֵּרָא בְּזוֹבוֹ, וּלְטַמּוֹיֵי לְקִרְיוֹ? זוֹבוֹ דְּלָא תְּלֵי בְּמַעֲשֶׂה — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, קִרְיוֹ דִּתְלֵי בְּמַעֲשֶׂה — לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
The Gemara objects: And let the Sages implement a conspicuous marker with regard to the ziva of a gentile man, that it should not impart impurity whatsoever, and let them deem his semen impure. The Gemara explains: With regard to his ziva , which is not dependent on an action he performs but is emitted on its own, the Sages decreed that it is impure; with regard to his semen, which is dependent on an action he performs, the Sages did not decree that it is impure.
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: נׇכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִיִּשְׂרָאֵל — טְמֵאָה, וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנׇּכְרִי — טְהוֹרָה. מַאי לַָאו טְהוֹרָה גְּמוּרָה? לָא, טְהוֹרָה מִדְּאוֹרָיְיתָא, טְמֵאָה מִדְּרַבָּנַן.
The Gemara suggests: Let us say that the following mishna ( Mikvaot 8:4) supports Rava’s opinion: In the case of a gentile woman who discharged semen that came from a Jew who engaged in intercourse with her, the semen is impure, as it came from a Jew. And in the case of a Jewish woman who discharged semen that came from a gentile, the semen is pure. What, is it not correct to say that the mishna means the semen of the gentile is entirely pure, in accordance with the opinion of Rava? The Gemara refutes this suggestion: No, perhaps the mishna means that the semen of a gentile is pure by Torah law but impure by rabbinic law, whereas according to Rava, the semen of a gentile is pure even by rabbinic law.
תָּא שְׁמַע: נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל טְמֵאָה בְּכׇל מָקוֹם,
The Gemara cites another source that possibly supports Rava’s opinion: Come and hear a baraita : You are found to say the semen of a Jew is impure wherever it is found,