Commentary page
Niddah 3a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 3a
Niddah 3a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 368 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מסוטה דכתיב (במדבר ה) והיא נטמאה איתקש טומאה לסוטה:
ועשאוה כודאי שאסורה לבעלה עד שתשתה:
סוטה ברשות הרבים טהורה אין רשות הרבים מקום סתירה:
רגלים לדבר סימן טומאה איכא:
שהרי קינא לה ונסתרה התרה בה אל תסתרי עמו ונסתרה:
מאי רגלים לדבר איכא דליהוי חסר מקודם לכן דילמא השתא הוא דחסר וש"מ דקסבר ר' שמעון בשאר ספק טומאה דעלמא נמי ברה"י תולין דהא אין רגלים לדבר:
ואיבעית אימא אי מסוטה גמרי רבנן הוה להו למימר ברה"ר טהור אלא לאו מסוטה מצינן למגמר דתחלת טומאה איתקש לסוטה סוף טומאה לא איתקש ואם כן מאי טעמא דרבי שמעון דמטהר ברה"ר:
גמר סוף טומאה דהיינו טבילה מתחלת מגע הטומאה:
15 more comments on this page.
Rashi on Niddah 3a · Sefaria
Tosafot
ושניהם לא למדוה אלא מסוטה תימה דהא רבנן מטמאין אף בר"ה משום דהוי תרתי לריעותא אם כן לא הוי ספק ולא שייך זה לסוטה מידי וכן בחבית דהוי ודאי טבל לרבנן דומיא דמקוה הא לא גמרינן מסוטה אלא טומאה ורבי שמעון נמי דגמר חבית מטומאה הא לא שייך מידי לסוטה ואומר ר"ת דלא קאמר הכי אלא לפרש דלא תקשי להו מסוטה וטעמא דרבנן משום דהוי תרתי לריעותא והוי ודאי ולא ספק ולרבי שמעון הוי ספק דלית ליה טעמא דהרי חסר לפניך דהשתא הוא דחסר וכנגד העמד מקוה בחזקת שלם איכא למימר העמד טמא על חזקתו ולכך ברה"י תולין מדינא ואע"ג דלא ילפינן מסוטה ולכך בחבית נמי ספק אבל ברה"ר מטהר אע"ג דליכא חזקה דמסוטה ילפינן כדפי' לעיל ובכל ספק טומאה אית ליה ברה"י תולין:
גמר סוף טומאה מתחלת טומאה תימה דשפיר קאמרי רבנן דהתם איכא חזקת טהרה וי"ל דגמר מתחלת טומאה היכא דליכא חזקת טהרה כגון ההיא דתנוק דפ' בתרא דקדושין (דף פ.) דאיכא רוב תינוקות מטפחין כנגד חזקת העיסה ואינו רוב גמור והוי פלגא כנגד החזקה ואילו היה בה דעת לישאל מן התורה היה ברה"י טמא גמור וברה"ר טהור גמור דגמרינן מסוטה ורבנן התם איכא חזקת טהרה פי' כנגד רוב טיפוח והוי ספק וגמרי מסוטה לטהר ברה"ר אבל הכא גברא בחזקת טומאה והוי תרתי לריעותא והוי ודאי:
השרץ שנמצא במבוי לשמאי פריך דמטהר לגמרי:
ושרצים דמעלמא וא"ת סיפא דקתני התם כתם שנמצא בחלוקה מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס מאי איכא למימר דהתם ליכא למימר דאיכא דם מגופה ומעלמא דמשום דם דמעלמא אינו טמא אלא חלוק ולקמן בפרקין (נדה דף ו.) נמי אמרינן הרואה כתם מקולקלת למנינה וי"ל דהואיל ואם הכתם יבש הוא ע"כ טמאה למפרע ופעמים נמי אף כשהוא לח מוכיח דלא אתא השתא אלא על ידי שחייה או ע"י ריקוד כדאמר בהרואה כתם (לקמן נדה נז:) לא פלוג רבנן בכתמים:
ואיבעית אימא טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה נראה דלהאי לישנא נמי צריך טעמא דהעמד אשה על חזקתה דאל"כ כי קאמר מודה שמאי בשוטה וכן מודה שמאי במוך וכי יטמאנה למפרע אף לחולין והלא כל הנשים דיין שעתן לחולין אף להלל אלא הני טעמי לא איצטריך אלא כי היכי דלא נעבד סייג בקדשים [ומיהו לפי זה לא א"ש הא דאמר לקמן עשה סייג לדבריך כיון דאיכא דהוה דם כו' לא הוה אלא סייג ושמא טעמא דהגרושה אהני אף בשוטה לחולין. גיליון:] :
מרגשת בעצמה פי' כשנעקר דם מן המקור ומדלא הרגישה עד עכשיו השתא הוא דחזאי וא"ת וכי בדקה עצמה ומצאה טמאה ולא הרגישה מאי [טעמא דשמאי נימא כמו שלא הרגישה עכשיו כך נימא שמא נעקר מאתמול ולא הרגישה] וי"ל דלא פלוג רבנן הואיל ורוב פעמים מרגשת דהא לטעמא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי שוכבת אפרקיד מאי איכא למימר אלא לא פלוג רבנן והא דקאמר מודה שמאי בשוטה ובמוך משום דהנהו חלוקות משאר נשים ולא שייך למימר בהו לא פלוג רבנן ורש"י פירש מה שעכשיו לא הרגישה כסבורה הרגשת עד הוא וקשה מאתמול נמי נימא הא דלא הרגישה אם שמשה כסבורה הרגשת שמש הוא ואמאי מטהרין למפרע אלא שמאי אית ליה דלעולם אשה מרגשת ואינה חוששת בהרגשת עד ושמש כמו שאינה חוששת בהרגשת מי רגלים:
מודה שמאי בשוטה ואם תאמר והא אין בו דעת לישאל וי"ל כגון אדם שנגע בה ורוצה לעסוק בקדשים ואותו אדם יש בו דעת לישאל:
והא איכא כתמים פירוש לשמאי דאית ליה טעמא דהרגשה לטהר אף בקדשים היה לנו לטהר כתמים אפי' מכאן ולהבא דאית לן למימר כיון דלא הרגישה ודאי מעלמא אתי כדאמר (לקמן נדה דף ה.) גבי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה אימר בשוק של טבחים עברה ולאו אדעתה אבל להלל לא קשה כיון דאינו ברור לו טעמא דהרגשה לטהר בקדשים אין לנו לתלות בכתמים ולומר דמעלמא אתי אפילו לחולין דרגלים לדבר הוא דמגופה אתי אפילו למפרע:
Tosafot on Niddah 3a · Sefaria
Rashba
הא דאמר ר' שמעון התם יש רגלים לדבר הכא מאי רגלים לדבר איכא. פירש רש"י ז"ל דמהכא שמעינן דלר"ש כל ספיקי טמאות ברשות היחיד אי ליכא רגלים לא אוכלים ולא שורפים. ויש מפרשים דלא אמר ר' שמעון דבעי רגלים אלא במה שקדמה לו בדיקת טהרה באשה, שסתם נשים בדוקות הן אצל זנות והיא אומרת טהורה אני, והיה לנו להאמינה אלא משום דאיכא רגלים שקנא לה ונסתרה אבל כל שלא קדמה לו בדיקת טהרה ספיקו ברשות היחיד דודאו כודאו ושורפים עליה, ולא ירדתי לסוף טעמם, דאטו מתעסק בטהרות שקדמה להן בדיקה ונולד להן ספק, כגון ספק נגע בהן שרץ, ספק לא נגע בהן שרץ, מי לא שרפינן.
הא דאמרינן ואיבעית אימא טעמיה דר' שמעון דגמר סוף טומאה מתחלת טומאה. קשה לי והא לר' שמעון לא הוה קשיא לן אלא רשות היחיד מאי שנא מסוטה, אבל רשות הרבים כיון דמדמי ליה לסוטה ניחא, והכא לא אנח לן אלא רשות הרבהים דניח וקאי אבל רשות היחיד לא אנח לן דאדרבה כל שאתה אומר דגמרינן סוף טומאה מתחלת טומאה כ"ש דתקשי לן אי הכי מה התם ברשות היחיד טמאה ודאי. ועוד מאי חדית לן השתא דאטו מעיקרא מי לא אמרינן דטעמיה משום דגמרו ליה מסוטה, אלמא מיסבר קסבר דגמרינן סוף טומאה מתחלת טומאה והיא היא, ועוד מאי קא מהדרינן נמי תו אטעמייהו דרבנן, הא רבנן נמי אמרי דטעמייהו משום דהעמד טמא על חזקתו, דכיון דאיכא תרתי לריעותא בודאי משוינן ליה. ומאי חדית לן השתא. ב. ומתוך הדוחק יש לי לומר דעיקר האי טעמא אינו משום שמעון אלא אדרבה משום דרבנן, דללישנא קמא הוה אמרי' דכולהו גמרי סוף טומאה מתחלת טומאה, והילכך קשיה להו לרבנן אי מסוטה ברשות הרבים טהור, ואיצטריכו לתרוצי דהכא שאני דאיכא תרתי לריעותא הא אי ליכא אלא חדא לריעותא כסוטה, אף הכא ברשות הרבים הוו מטהרי רבנן כסוטה, והשתא קא נסיב, ליה טעמא אחרינא ולומר דאפילו בריעותא חדא נמי בסוף טומאה טמא טומאה ודאית, משום דלא גמרינן סוף טומאה מתחלת טומאה אלא העמד גברא אחזקתיה דמספיקא לא מסקינן ליה מטומאתיה, ור' שמעון סבר דכולהו טמאות מסוטה גמרינן להו בין בתחלתן בין בסופן, והילכך אף זו ברשות הרבים דדמי לסוטה עבדינן ליה כסוטה וספיקו טהור, אבל ברשות היחיד אי אפשר למיגמר הכא מסוטה, משום דהתם איכא רגלים לדבר אבל הכא דליכא רגלים לדבר תולין ואטעמיה קמא סמיך בהא רבי שמעון כנ"ל, והכא הכי קאמר אי בעית אימא ר"ש אטעמיה קמא קא סמיך דגמר סוף טומאה, מתחלת טומאה אבל רבנן לא גמרי משום דלא אפשר דהתם מספיקא לא מחתינן ליה לטומאה, אבל הכא דכבר טמא היה מספיקא לא מסקינן ליה.
ואי בעית אימא היינו טעמיה דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה איכא למידק ואם בדקה עצמה עכשיו ומצאה טמא איך אפשר לומר מרגשת היתה והלא עכשיו לא הרגישה, ותירצו בתוספות דכיון דרוב פעמים מרגשת לא חיישינן למיעוטא ולא גזרו חכמים לחוש מחמת זו כלל, ואע"ג דבסוטה מודו שמאי, התם הוא משום דכל ראיותיה לעולם בלא הרגשה, וכן נמי ללישנא דאם איתא דהוה דם, מעיקרא הוה אתא, דאמרינן לקמן דמודה שמאי במוך, משום דכל משמשת במוך לעולם לא אתי דם, דמוך מוקי ליה הא בשאר נשים אעפ"י שיש דלא אתי דם כשישנה במטה, דאע"ג דאתא דם מעיקרא לא אתי, אפ"ה לא חלק בהו שמאי ולא מודה בהו ומסתברא דקושיא מעיקרא ליתא דאף הכא נמי אימר עם כניסת עד אתי דם, ובודאי ארגשא, אלא דסברה דהרגשת עד היא, וכדאמרינן לקמן בריש פרק הרואה (נדה דף נ"ז ע"ב) ת"ש עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא דם עליו אם עגול טהור אם משוך טמא היכי דמי אי דארגיש עגול אמאי טהור אלא לאו דלא ארגיש וקתני עגול טהור ופריק לא לעולם דארגיש ואימא דהרגשת עד הוא.
הא דאמרינן כיון דאיכא שרצים דגופיה ושרצים דעלמא כתרתי לריעותא דמי. לאו תרתי לריעותא ממש קאמר, דאם איתא אף הוא הוי כודאי לשרוף עליו את התרומה כמקוה וחבית, ומבוי ודאי לתלות הוא ולא לשרוף, דדומיא דכתם הנמצא בחלוק קתני ליה במתניתין לקמן בפרק דם הנדה (נדה דף נ"ו ע"א) אלא כתרתי לריעותא לחוש בו למפרע קאמר.
הא דאמרינן והא איכא כתמים לימא תנן כתמים דלא כשמאי. פירש רש"י ז"ל הא איכא כתמים דקי"ל דטמאה למפרע. ואפילו לפי פירושו איכא למימר דלאו דוקא משום דכתמים מטמאין למפרע, דאי משום הא לא קשיא דהוה איפשר דשמאי לית ליה כתמים למפרע כר"ש בן אלעזר דאית ליה הכין לקמן בסוף בא סימן (נדה נג, ב) אלא עיקר פירכא מכאן ולהבא הוא, כלומר דכיון דשמאי ס"ל דכל הנשים מרגישות בעצמן, זו הואיל ולא הרגישה לאו מגופה אתא ותטהר לבעלה, ואנן לא אשכחן מאן דמטהר לה לבעל מכאן ולהבא ופרקינן דמודה שמאי דכתמים ואפילו למפרע, משום דבצפור לא נתעסקה וזו הואיל וכבר יצא לחוץ ממש ולא הרגישה, בודאי קודם שעת מציאתה הא בא והילכך חוששים לו למפרע.
והא דאמרינן בצפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתא אלא מגופה. קשה לי דכיון דשמאי סבירא להו דכל הנשים מרגישות בעצמן, לימא דילמא נתעסקה בצפור או עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא וכאותה שאמרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות, דאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה, ואע"ג דלא נתעסקה בצפור ולא עברה בשוק של טבחים אימר נתעסקה או עברה ולאו אדעתה. ויש לומר דשאני הכא, דאפילו לכשתמצא לומר נתעסקה בצפור או עברה בשוק של טבחים, אי אפשר לך לטהרה אלא אם כן תחזיקנה בשוכחת, דנתעסקה ושכחה או שעברה ולאו אדעתה, וכיון שכן אף אתה אומר שמא הרגישה ושכחה או שמא הרגישה ולאו אדעתה, דכסבורה הרגשת מי רגלים היא, והילכך הואיל והרי דם מצוי לפניך ושכיחי בה דמים, מוטב שתתלה אותו במצוי, דדמים מצויין בה כנ"ל.
Rashba on Niddah 3a · Sefaria
Ritva
הכא מאי רגלים לדבר איכא פרש״י דמהכא שמעינן דלר״ש כל ספק טומאה דבר״ה אי ליכא רגלים תולין.
ואבע״א טעם דר״ש וכו' איכא למידק דהא אנן ל״ק לן בדר״ש אלא רה״י מ״ש מסוטה ואלו השתא לא מפרשי׳ אלא טעמא דר״ה ועוד דהאי טעמא בלישנא דל״ש שמעינן לה דאיהו סבר דילפינן סוף טומאה מתחלת טומאה לגבי ר״ה ורבינו נר׳ תרץ דהכא בהאי אבע״א לא אתי לתרוצי כלום בדר״ש אלא בדרבנן ומשום דמעיקרא אתיא לומר דשניהם למדוה מסוטה וכי פרכינן בדרבנן אצטריך לומר דשאני הכא דחדא לריעותא הוא אתיא השתא לומר שלא למדה מסוטה אלא ר״ש בלחוד דגמר סוף טומאה מתחלת טומאה אבל רבנן לא למדו מסוטה כלל דאינהו סברי דהתם תחלת טומאה והכא סוף טומאה וכל חד מנייהו אחזקתיה מוקמינן ליה.
ומ״ש ממבוי וכו׳ לשמאי בלחוד פריך דאלו להלל ל״ק דהתם נמי תולין ולא שורפין כדמוכח בדוכתיה.
כתרתי לריעותא דמי וא״ת יהא טמא ודאי כמקוה וחבית וי״ל דלאו כתרתי לריעותא ממש אלא לומר דדמי ליה קצת שראוי לתלות מיהת הואיל ואשה מרגשת לעצמה והק׳ בתוס׳ דהא חזינין דחזיא ודאי ולא ארגישה ותירצו כיון דרוב פעמים מרגישה לא חיישינן. למיעוטא ולא גזרו חכמים מחמת זו כלל ואע״ג דבסוטה מודו שמאי התם לפי שכל ראיותיה בלא הרגשה ואין זו נכון שהרי דין משנתינו על כל הנשים הפקחות ועל הראיות שלהן הוא שמוצאות דם בפרוזדור ואינן מרגישות כלל וכלן יארע להן כך והנכון מה שפרש״י ז״ל הוא הואיל ואשה מרגשת בעצמה וזו כיון שלא הרגישה אתמול ודאי השתא בבדיקת העד נפל דם כלו׳ ואמר דמשום כניסת עד לא הרגישה כסבורה הרגשת עד היא וכדאמרינן דכותה בפרק הרואה דם.
וליתני נשים פי׳ דכל היכא דתני כל לרבותא אתא והא איכא כתמים פי׳ קושיין אפי׳ מרבנן דלא מטמו כתמיה אל מכאן ולהבא דאם איתא דאשה מרגשת זו שלא הרגישה למה כתמה טמא כלל ורש״י ז״ל פי׳ דקושיין מדרשב״ג דמשמע כתמיה למפרע ולאלומי פירנא נקטי׳ דדילמא שמאי כרבנן ס״ל.
האי דם מהיכא אתא וא״ת ודילמא נתעסקה ושכחה וכדאמרינן לקמן גבי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי׳ סדינין שלה מלוכלכין בדם טהורה מהאי טעמא וי״ל דהתם משום דלא קמה בחזקת דמים אבל בזו עד שאתה אומר נתעסקה ושכחה יש לך לומר הרגישה ושכחה או כסבורה מימי רגלים היא.
מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא וא״ת ולימא דאיכא בינייהו סוטה ומוך וי״ל דאנן הכי הוא דפרכינן כיון דלאידך לישנא מתני׳ כפשטה דקתני כל הנשים מאי איכא לן בהאי לישנא בתרא דאמרינן ואב״א דהא דחקי׳ מתני׳ דקתני כל הנשים ומהדרין דלהאי לישנא מרוחינן דליכא למרמי חבית ומקוה ולא אצטריך לשנויי דלעיל ומאי איכא בין האי לישנא להאי לשנא ומהדרין דלישנא בתרא איכא מוך בלחוד ולא ממעטינן סוטה ואתי׳ מתני׳ טפי כפשטה.
Ritva on Niddah 3a · Sefaria
Meiri
ספק טומאה ברשות היחיד במי שיש לו דעת לשאל טמא ואם אין לו דעת לישאל טהור ואם יש עמו קצת חזקת טומאה אף באין לו דעת לשאל טמא ולא כל הטומאות שוות בדבר זה אלא יש מהן שעשאוה ודאי טומאה לשרוף עליה ויש מהן שאין שורפין אלא תולין ואע"פ שמסוטה למדוה וסוטה עשו בה ספק כודאי לאסרה על בעלה סוטה שאני דרגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה וכבר ביארנו קצת פרטים שבחלוקה זו באחרון של קדושין:
שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר ביום פלני בדקתי את המבוי ולא היה בו שרץ וכל הטהרות שעשו בו מיום הבדיקה ואילך טמאות מספק אפילו נתכבד המבוי אחר הבדיקה אין הכבוד מטהר ומ"מ דוקא שמצאו יבש הא אם מצאו לח אינו מטמא אלא לפי שיבא עליו האומד שאפשר שביום פלני מת לפי הלחות שבו ויראה שאין שורפין על טומאה זו ולא הקשה ממנה אלא לשמאי שהיה מטהר מכל וכל אבל להלל ניחא דהכא נמי ספק אלא שי"מ אותה בטומאת ודאי לשרוף עליה ולהקשות ממנה אף להלל מודאי לספק ואין נראה כן שהרי בפרק דם הנדה הביאוה בדמיון כתם הנמצא בחלוק:
השוטה אף היא כשאר הנשים לטומאת מפרע ואין מטמאין אותה אלא במעת לעת או מפקידה שבדקוה חברותיה ואילך:
וכל הנשים שמטמאות למפרע כתמן כראייתן כמו שיתבאר למטה:
Meiri on Niddah 3a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
פרש"י בד"ה והאיכא כתמים כו' דמטמא למפרע עד שתאמר כו' עכ"ל מפירושו נראה דהך קושיא והאיכא כתמים אטומאת למפרע דוקא קאי ולא אטומאת להבא כמ"ש התוס' דאל"כ לא ה"ל לאתויי הך מתני' דטומאת למפרע בכתמים דדין כתמים מפורש בכמה דוכתי במכילתין אלא שרש"י מפרש לה דאטומאת למפרע דוקא פריך דבטומאת להבא דאית ליה עיקר מדאורייתא לא טיהר שמאי משום דאשה מרגשת אלא אטומאת מע"ל דמטהר שמאי משום מרגשת פריך דה"נ בבעלת כתמים לגבי לטמא למפרע נימא לאו מגופה הוא הואיל ואשה מרגשת ומשני אביי מודה שמאי בכתמים מ"ט בצפור כו' האי דם מהיכא אתי באיזה זמן הוה אתי וא"כ אין לטהרה למפרע מדלא ארגשה כבר השתא נמי לא הרגישה כך נ"ל לפרש הסוגיא לפרש"י:
תד"ה גמר סוף טומאה כו' ואינו רוב גמור והוי פלגא כנגד החזקה ואילו היה בה כו' עכ"ל בגמרא התם ליתא מפורש הכי אבל מדברי התוס' שם תבא על ביאור דבריהם דהכא וק"ל:
בד"ה ואיב"א כו' נראה דלהאי לישני נמי צריך טעמא דהעמד אשה כו' אף להלל אלא הני טעמי כו' עכ"ל וכצ"ל גם מכאן יש להוכיח דמשמע להו אע"ג דמהני טעמא דמרגשת שלא לטמא ודאי להלל כמ"ש לקמן מ"מ לטהר חולין לגמרי לא מהני וכמ"ש לעיל:
בד"ה מרגשת כו' וא"ת וכי בדקה עצמה כו' ולא הרגישה כו' עכ"ל ולפי זה להאי טעמא דמרגשת א"ש דמודה שמאי בבעלת כתם דמטמאה למפרע הואיל דהשתא נמי לא הרגישה ואין אנו צריכין למ"ש התוס' לעיל דהואיל ואם הכתם יבש כו' אלא לטעמא דמוקמינן לה אחזקתה ואיך שיהיה צ"ל דבעלת כתם חלוקה משאר נשים כמו שוטה ובמוך דמודה בהן שמאי וק"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 3a · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה מאי רגלים לדבר איכא וכו' וש"מ דקסבר ר"ש בשאר ספק טומאה דעלמא נמי ברה"י תולין וכו'. עי' לעיל במה שכתבתי בביאור דברי התוספות גבי הא דכתבו דלא ילפינן מסוטה לטמא למפרע:
ברש"י ד"ה ואב"א אי מסוטה גמרי רבנן וכו' יש לדקדק מנא ליה לרש"י לפרש דהדר ליה גמרא השתא משנויא קמא מטעמא דלרבנן דלמא לא הדר אלא מטעמא דר"ש דהכי משמע דקאמר ואיבעית אימא היינו טעמא דר"ש וכו' ונראה דטעמו של רש"י דא"כ לא נפקא לן מירי בהאי שנויא בתרא משום דגם לשנוייא בתרא ע"כ צ"ל לר"ש דס"ל דשאני סוטה דאיכא רגלים לדבר דאל"כ כי יליף לענין לטהר ברה"ר סוף טומאה מתחלת טומאה נימא נמי מה תחלת טומאה ברה"י טמא ודאי אף סוף טומאה כן אלא ודאי ע"כ בכל ספק טומאה בין בסופו בין בתחלתו ס"ל לר"ש דתולין ולא יליף לה מסוטה דשאני סוטה דיש רגלים לדבר א"כ מאי נפקא מיניה לן בהאי שנויא לר"ש ולכך פרש"י דהנפקותא הוא לרבנן דהשתא בהאי שנוייא לא מסוטה גמרי לה רבנן דא"כ הוה ליה למימר ברה"ר טהור אלא ס"ל דטמא ודאי בין ברה"י בין ברה"ר מטעם דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי:
בתוס' ד"ה ושניהם לא למדוה וכו' ר"ש נמי דגמר חבית מטומאה וכו' לאו דוקא אלא ר"ל דמדמי הבית לטומאה דכמו שס"ל לר"ש גבי מקוה תולין רהוי ספק טמא הכי נמי ס"ל גבי חבית דהוי ספק חומץ דהוי תרומה מספק וצריך לחזור ולתרום:
ד"ה ושרצים דמעלמא וא"ת סיפא דקתני התם כתם שנמצא בחלוקה וכו' עיין לקמן פרק דם הנדה (נדה דף כ"ו:)
ד"ה והא איכא כתמים וכו' עד היה לנו לטהר כתמים אפילו מכאן ולהבא וכו'. נראה דהתוספות מפרשים כן משום דס"ל דאלמפרע לא קשה לשמאי דאה"נ דמטמא למפרע אף לשמאי כמ"ש התוספות לעיל מזה בד"ה ושרצים דעלמא וכו' דמסיפא דקתני התם כתם שנמצא בחלוקה וכו' לא פריך ולכך פירשו הכא דהא דפריך והא איכא כתמים וכו' דאלהבא פריך שלא יטמאו לשמאי אפילו להבא דלימא דמעלמא אתו אבל לישנא דגמרא דקאמר והאיכא כתמים משמע בהפך דבא לסתור טעמא דהרגשה משום דא"כ למה אינו מטמא בכתמים כדפריך והאיכא שוטה ולכך נ"ל לפרש בענין אחר דגמרא ס"ל דכמו ששמאי ס"ל גבי ראייה ממש דיין שעתן ואינו מטמא למפרע מסתמא ה"נ ס"ל בכתמים דאינו מחמיר טפי בכתמים מבראיה ממש ולכך אתי נמי שפיר לעיל כשפריך לשמאי ומאי שנא ממבוי דלא פריך מסיפא דקתני כתם שנמצא בחלוקה וכו' דודאי לא שייך דין זה לשמאי דמסתמא גבי כתם נמי ס"ל דיין שעתן ולכך פריך הכא אהאי שנוייא דמשני דטעמא דשמאי הוא הואיל ואשה מרגשת והאיכא כתמים ר"ל דמסתמא גבי כתמים נמי ס"ל לשמאי דאין מטמאים למפרע והתם לא שייך לומר אם איתא דהיה הכתם קודם שעת המציאה בחלוקה היתה מרגשת דהא השתא נמי לא הרגישה אם כן מ"ט מטהר התם שמאי למפרע אלא נצטרך לומר דאין הכי נמי דלשמאי שלא ס"ל דין כתמים כלל ואפילו להבא אם כן לימא תנן כתמים דלא כשמאי וזה דוחק גדול דכל דיני כתמים לא אתו אליבא דשמאי ומשני מודה שמאי בכתמים וכו' והשתא הוי פירכא דוהא איכא כתמים דומיא מאי דפריך והא איכא שוטה וכו' ודו"ק נ"ל אף שהוא שלא כדברי התוספות:
בא"ד דרגלים לדבר הוא דלמפרע אתו נ"ל להגיה דרגלים לדבר דמגופה אתו אפילו למפרע ודו"ק:
Maharam on Niddah 3a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה גמר וכו' וי"ל דגמר מתחלת טומאה וכו' כגון ההיא דתינוק וכו'. ואני העני בדעת לא זכיתי לעמוד בסוד רבותינו דאטו ההיא מתני' דעיסה מפורש בקרא הוא ונקשה גם עלה היכי ילפינן מתחלת טומאה היכי דיש לה חזקת טהרה:
Gilyon HaShas on Niddah 3a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 3, Amud Aleph, about 368 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִסּוֹטָה.…”
- Segment 216 words
Opens “רַבָּנַן סָבְרִי: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה סָפֵק…”
- Segment 315 words
Opens “אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה…”
- Segment 424 words
Opens “הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם מִשּׁוּם סְתִירָה הוּא, וּסְתִירָה…”
- Segment 517 words
Opens “וְכִי תֵּימָא, הָא כׇּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת…”
- Segment 617 words
Opens “וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה…”
- Segment 719 words
Opens “אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה…”
- Segment 815 words
Opens “הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם יֵשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי…”
- Segment 912 words
Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:…”
- Segment 1024 words
Opens “מָה תְּחִלַּת טוּמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא…”
- Segment 1123 words
Opens “וְרַבָּנַן? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה…”
- Segment 1224 words
Opens “וּמַאי שְׁנָא מִמָּבוֹי? דִּתְנַן: הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי…”
- Segment 1313 words
Opens “הָתָם נָמֵי, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁרָצִים דְּגוּפֵיהּ, וּשְׁרָצִים…”
- Segment 1417 words
Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּשַׁמַּאי: הוֹאִיל…”
- Segment 1513 words
Opens “וּלְשַׁמַּאי, הָאִיכָּא יְשֵׁנָה? יְשֵׁנָה נָמֵי, אַגַּב צַעֲרַהּ…”
- Segment 1613 words
Opens “וְהָאִיכָּא שׁוֹטָה! מוֹדֶה שַׁמַּאי בְּשׁוֹטָה. הָא ״כׇּל…”
- Segment 1717 words
Opens “וְלִיתְנֵי ״נָשִׁים״! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי…”
- Segment 1826 words
Opens “וְהָאִיכָּא כְּתָמִים! לֵימָא תְּנַן כְּתָמִים דְּלָא כְּשַׁמַּאי?…”
- Segment 1928 words
Opens “אִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּשַׁמַּאי: דְּאִם…”
- Segment 2011 words
Opens “מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי:…”
- Segment 2112 words
Opens “רָבָא אָמַר: מוֹךְ נָמֵי, אַגַּב זֵיעָה מִכְוָיץ…”
- Segment 227 words
Opens “וּמַאי אִיכָּא בֵּין הָנֵי לִישָּׁנֵי לְהַאיְךְ לִישָּׁנָא?…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Niddah 3a · Segment 18 — “…דְּלָא כְּשַׁמַּאי? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּכְתָמִים. מַאי טַעְמָא?…”
Original text
וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִסּוֹטָה.
The Gemara explains their reasoning: And both tanna’im derived their respective opinions only from the case of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [ sota ], who is forbidden to engage in intercourse with her husband just like a definite adulteress.
רַבָּנַן סָבְרִי: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה סָפֵק הִיא, וַעֲשָׂאוּהָ כְּוַדַּאי — הָכָא נָמֵי סָפֵק, וַעֲשָׂאוּהָ כְּוַדַּאי.
The Rabbis hold: This case of a ritual bath is like the case of a sota . Just as in the case of a sota it is uncertain whether she was actually unfaithful, and nevertheless the Torah rendered her like one who definitely committed adultery in that she is forbidden to her husband until she drinks the water of a sota ; here too, in the case of a ritual bath, it is uncertain whether it was lacking the requisite measure of water and yet the Torah rendered it as though it was definitely lacking water, to the extent that teruma that touched an item that had been immersed in it must be burned.
אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר!
The Gemara raises a difficulty: If the halakhot of the ritual bath are derived from those of a sota , then one can say that it should be like the halakha of a sota in another respect: Just as a sota who is suspected of having been unfaithful in a public domain is considered pure, i.e., she does not undergo to rite of a sota , here too, any impure item that was immersed in a currently deficient ritual bath that is situated in a public domain should be considered pure.
הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם מִשּׁוּם סְתִירָה הוּא, וּסְתִירָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֵיכָּא. הָכָא מִשּׁוּם חָסֵר הוּא, מָה לִי חָסֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מָה לִי חָסֵר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.
The Gemara answers: How can these cases be compared? One cannot apply the halakha of a sota in a public domain to any other case. There, the reason why a sota is treated as having definitely been unfaithful is due to her seclusion with another man. And as a proper seclusion in the public domain is not possible, she does not assume the status of a sota . By contrast, here, in the case of the ritual bath, the uncertainty is due to the lack of the requisite measure of water in the ritual bath. If so, what difference is it to me if the ritual bath is lacking in a public domain or if it is lacking in a private domain?
וְכִי תֵּימָא, הָא כׇּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר! כֵּיוָן דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא — כְּוַדַּאי טוּמְאָה דָּמֵי.
The Gemara comments: And if you would say that the guiding principle in any case of uncertainty involving impurity in a public domain is that it is ritually pure, and therefore all items immersed in a ritual bath situated in the public domain should be pure even if there is uncertainty about its status of purity, that suggestion can be rejected, as follows: Since there are two factors that weaken the possibility that the items are ritually pure: First, the ritual bath is currently lacking, and second, the item has a presumptive status of impurity, it is therefore considered as an item of definite impurity.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר.
After analyzing the reasoning of the Rabbis, the Gemara turns to the opinion of Rabbi Shimon. And Rabbi Shimon holds: This case of a ritual bath is just like the case of a sota . Just as a sota who is suspected of having been unfaithful in a public domain is considered pure, here too, any impure item that was immersed in a currently deficient ritual bath that is situated in a public domain is considered pure.
אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאָה וַדַּאי, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאָה וַדַּאי!
The Gemara asks: If the halakhot of the ritual bath are derived from those of a sota , then one can say that it should be like the halakha of a sota in another respect: Just as a sota who secluded herself with the man in a private domain is deemed definitely impure, i.e., she is forbidden to her husband until she undergoes the rite of the sota , here too, any ritually impure item that was immersed in a currently deficient ritual bath situated in a private domain should be considered definitely impure. If so, any teruma that comes in contact with the immersed vessel should be burned. Why, then, does Rabbi Shimon rule that its status is suspended and it is neither consumed nor burned?
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם יֵשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה. הָכָא מַאי רַגְלַיִם לַדָּבָר אִיכָּא?
The Gemara answers: How can these cases be compared? There, in the case of a sota , there is a basis for the matter. She is considered definitely impure, as her husband issued a warning to her about this particular man and she then secluded herself with him. By contrast, here, in the case of a ritual bath, what basis for the matter is there? Why should one assume impurity with certainty?
וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: גָּמַר סוֹף טוּמְאָה מִתְּחִלַּת טוּמְאָה.
And if you wish, say instead that this is the reason for the opinion of Rabbi Shimon: He does not base his ruling on the case of a sota ; rather, he derives the end of impurity from the beginning of impurity, i.e., he derives the halakha of the immersion of an impure item into a ritual bath from the halakha of the initial contraction of ritual impurity.
מָה תְּחִלַּת טוּמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע — בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, אַף סוֹף טוּמְאָה, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל — בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר.
The Gemara explains: Just as with regard to the beginning of impurity, if there is uncertainty whether or not a pure item came into contact with a source of impurity, if this occurred in the public domain it is considered ritually pure; so too in the case of the end of impurity, if there is uncertainty whether or not the impure item was immersed in a ritual bath with the requisite amount of water, the halakha is that if the ritual bath is located in the public domain, the item is considered pure.
וְרַבָּנַן? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה קָאֵי, מִסְּפֵקָא לָא מַחֲתִינַן לֵיהּ לְטוּמְאָה. הָכָא גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טוּמְאָה קָאֵי, מִסְּפֵקָא לָא מַפְּקִינַן לֵיהּ מִטּוּמְאָתוֹ.
The Gemara asks: And how would the Rabbis respond to this claim? They would respond: How can these cases be compared? There, with regard to the beginning of impurity, the man who might have touched an impure item remains with the presumptive status of ritual purity. Consequently, we do not lower his status to one who has contracted ritual impurity merely due to uncertainty. Here, in the case of the ritual bath, the man who immerses in that ritual bath has the presumptive status of ritual impurity. Therefore, we do not remove him from his status of ritual impurity due to uncertainty.
וּמַאי שְׁנָא מִמָּבוֹי? דִּתְנַן: הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ״, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּיבּוּד!
§ The Gemara returns to its analysis of the mishna. Shammai said: For all women, their time is sufficient, i.e., women who discern that menstrual blood emerged do not need to be concerned that perhaps the flow of blood began before they noticed it. The Gemara asks: In what way is this case different from that of an alleyway? As we learned in a mishna (66a): With regard to the carcass of a creeping animal that is found in an alleyway, it renders any item in the alleyway ritually impure retroactively to the time that a person can say: I examined this alleyway and there was no carcass of a creeping animal in it, or until the time of the last sweeping of the alleyway.
הָתָם נָמֵי, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁרָצִים דְּגוּפֵיהּ, וּשְׁרָצִים דְּאָתוּ מֵעָלְמָא — כְּתַרְתֵּי לְרֵיעוּתָא דָּמֵי.
The Gemara answers: There too, one can explain: Since there are two types of carcasses of creeping animals that are likely to be found in the alleyway, creeping animals from the alleyway itself and creeping animals that came from the world at large, it is compared to a case where there are two factors that weaken the possibility that the items are ritually pure. Therefore, even Shammai agrees that in such a case the impurity extends retroactively back in time.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּשַׁמַּאי: הוֹאִיל וְאִשָּׁה מַרְגֶּשֶׁת בְּעַצְמָהּ, וְהִלֵּל — כִּסְבוּרָה הַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא.
And if you wish, say instead that this is the reason for the opinion of Shammai: Since a women senses within herself if she is experiencing a flow of blood, if she felt the flow only at present, it is certain that she did not experience a flow previously. And Hillel holds that she might have experienced a flow earlier while she was urinating and she thought it was all the sensation of her flow of urine.
וּלְשַׁמַּאי, הָאִיכָּא יְשֵׁנָה? יְשֵׁנָה נָמֵי, אַגַּב צַעֲרַהּ מִיתַּעְרָא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם.
The Gemara asks: And according to Shammai, isn’t there the case of a sleeping woman, who would not sense her flow of menstrual blood? The Gemara answers: A sleeping woman would also sense her flow, and due to her discomfort she would awaken, just as it is with the sensation of the need to urinate.
וְהָאִיכָּא שׁוֹטָה! מוֹדֶה שַׁמַּאי בְּשׁוֹטָה. הָא ״כׇּל הַנָּשִׁים״ קָתָנֵי! ״כׇּל הַנָּשִׁים״ — פִּקְּחוֹת.
The Gemara raises another difficulty with regard to the opinion of Shammai: But there is the case of a mentally incompetent woman, who does not properly understand what she is sensing. She might have previously experienced a flow of menstrual blood that she did not notice. The Gemara answers: Shammai concedes in the case of a mentally incompetent woman that she is impure retroactively. The Gemara asks: But the mishna explicitly teaches that Shammai mentioned all women, which apparently includes even the mentally incompetent. The Gemara answers: When the mishna teaches: All women, it is referring to all mentally competent women.
וְלִיתְנֵי ״נָשִׁים״! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״אַרְבַּע נָשִׁים״ וְתוּ לָא, קָא מַשְׁמַע לַן: כׇּל הַנָּשִׁים.
The Gemara raises a difficulty: But if so, let the mishna teach that Shammai’s opinion applies to: Women, rather than referring to all women. The Gemara answers: The inclusive statement: All women, serves to exclude the opinion of Rabbi Eliezer. As Rabbi Eliezer said in a mishna (7a): There are four women with regard to whom the halakha is that their time is sufficient. This indicates that there are only four, and no more. Therefore, the mishna teaches us: All women, to include all mentally competent women, not only the four mentioned by Rabbi Eliezer.
וְהָאִיכָּא כְּתָמִים! לֵימָא תְּנַן כְּתָמִים דְּלָא כְּשַׁמַּאי? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּכְתָמִים. מַאי טַעְמָא? בְּצִפּוֹר לֹא נִתְעַסְּקָה, בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים לֹא עָבְרָה, הַאי דָּם מֵהֵיכָא אָתֵי?
The Gemara raises yet another difficulty against the opinion of Shammai: But there is the case of blood stains. The mishna teaches (66a) that a woman who finds a blood stain is impure retroactive to the last time she examined her clothing and found them clean. Shall we say that we learned the mishna with regard to stains not in accordance with the opinion of Shammai? Abaye said: Shammai concedes in the case of stains. The Gemara asks: What is the reason? The reason is that she neither engaged in handling a slaughtered bird nor did she pass through a marketplace of butchers. If so, from where could this blood stain on her clothing have come? Since it must be from her last menstrual flow, Shammai agrees that she is impure retroactively.
אִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּשַׁמַּאי: דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא — הֲוָה אָתֵי. וְהִלֵּל — כּוֹתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ, וְשַׁמַּאי — כּוֹתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם לָא מוֹקְמִי דָּם.
The Gemara suggests another analysis: Or if you wish, say that this is the reason for the opinion of Shammai: She is impure only from that point onward, as, if it is so that there was any menstrual blood previously, it would have come out at the outset, i.e., at the earlier time. The Gemara explains why Hillel maintains that there is ritual impurity retroactively, in light of this analysis: And as for Hillel, he holds that the walls of the womb, i.e., the walls of the vaginal canal, held back the menstrual blood from leaving the body entirely, and therefore there might have been a previous emission from the uterus into the vaginal canal that was not visible on the outside. The Gemara asks: And how does Shammai respond to this claim? The Gemara answers: Shammai maintains that the walls of the womb do not hold back blood.
מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ.
The Gemara asks: With regard to a woman who engages in intercourse while using a contraceptive absorbent cloth in the form of a wad that she inserts in her vagina at the opening of her womb so as not to become pregnant, what is there to say? In other words, how does Shammai explain why there is no retroactive impurity status in such a case, as it cannot be claimed that any previous menstrual blood would have flowed out earlier. Abaye says: Shammai concedes with regard to a woman who engages in intercourse while using a contraceptive cloth that she is impure retroactively.
רָבָא אָמַר: מוֹךְ נָמֵי, אַגַּב זֵיעָה מִכְוָיץ כָּוֵיץ, וּמוֹדֶה רָבָא בְּמוֹךְ דָּחוּק.
Rava says: Here as well, in a case where a woman engages in intercourse while using a contraceptive absorbent cloth, any previous menstrual blood would have flowed out, as the absorbent cloth does not hermetically seal the womb. The reason is that the cloth wrinkles due to perspiration, leaving space for blood to pass through. The Gemara adds: And nevertheless Rava concedes to Abaye that Shammai agrees that she is retroactively impure in a case where a woman engages in intercourse while using a tightly packed absorbent cloth.
וּמַאי אִיכָּא בֵּין הָנֵי לִישָּׁנֵי לְהַאיְךְ לִישָּׁנָא?
§ The Gemara suggested that the reasoning for Shammai’s opinion is that the woman would have felt any previous menstrual flow, or that any prior menstrual blood would have flowed out previously. Yet, earlier the Gemara suggested that his reason was that the woman retains her presumptive status of ritual purity. With regard to the explanations given for the opinion of Shammai, the Gemara asks: What difference is there between these versions and that version suggested earlier?