Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 16b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 16b

    Niddah 16b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 425 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    גמ' מגונה טעמא מפרש לקמן:

    שמא תראה בביאה ראשונה ויעמידוהו כותלי בית הרחם וכיון דלא מצריכיתו בדיקה בין תשמיש לתשמיש כי הדר משמש תחפנה שכבת זרע בביאה שניה וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר למחר ונהי נמי דלדידן משמשא לאחר קינוח ואע"ג דלא ידעינן עד למחר מיהו בעינן מוכיחה קיים דאי לאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם:

    עד שהרוק בתוך הפה כו' רוק דם. פה אותו מקום. כלומר אפילו כשהיתה בודקת לאחר תשמיש שמא ראתה טפה כחרדל וחפתה שכבת זרע באותה ביאה עצמה:

    הארכת החמרת:

    בעל נפש חסיד:

    לא יבעול וישנה בלא בדיקה בינתים דאפילו ב"ה מצרכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה:

    בד"א דבעיא בדיקה:

    בדקה בעד בלילה לפני תשמיש:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 16b · Sefaria

    Tosafot

    לא יבעול וישנה פירוש אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראשון ראתה ודוקא בעל נפש דר' זירא ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי' בעל נפש לא דלמא לבו נוקפו ופורש וא"ת ומאי מייתי תניא נמי הכי דלמא ברייתא לא מיירי בבעל נפש אלא בסתם בני אדם או בביאה ראשונה וי"ל דאבל לבעלה מותרת משמע היתר גמור לכל העולם ואפי' בביאה שניה:

    בדקה ואבד העד לפירוש רשב"ם ה"פ בדקה לפני תשמיש ואבד העד לפני תשמיש אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה אבל לאחר תשמיש אפילו לא אבד העד צריכה לעולם בדיקה לפני תשמיש ור"א פריך ממתני' שפיר אע"ג דמתני' לא איירי בעד שלפני תשמיש אלא בשל אחר תשמיש א"נ מיירי הכא בעד שאחר תשמיש אם אבד אסורה לשמש עד שתבדוק אפי' אם רוצה לשמש מיד אחר תשמיש ראשון אבל אם לא אבד מותרת כי למה תבדוק ב' פעמים מיד זה אחר זה:

    מלאך הממונה על ההריון אבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית (דף ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים והנהו שלש מפתחות נמי פעמים מוסרין לשליח לפי שעה שהרי אליהו היה בידו מפתח של גשמים והחייה המת וכן אלישע וכמה צדיקים ואף ברי (אותת) (איוב לז) שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב"ה:

    הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובאלו נערות (כתובות ל.) דאמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה חוץ מצינים ופחים שיכול לשמור עצמו וא"ת והא חזקיה חזא דהוו ליה בני דלא מעלו (ברכות י.) אלמא דנגזר קודם לידה שלא יהיו יראי שמים וי"ל דהראהו מה שעתיד להיות ועוד דהרבה דברים תלוי במזל כדאמר בשילהי שבת (דף קנו.) מאן דאיתיליד בצדק יהא צדקן במצות דאיתיליד בשבת מתקרי קדישא וכן הא דאמרי כלדאי לאמיה דרב נחמן בר יצחק בריך גנבא ליהוי (שם:) ועוד דאין זה בידי שמים כי אין הקב"ה רוצה לשנות הילוך המזלות:

    שר הנרגל פירש בערוך שמתרעמים עליו בבית המשתאות:

    Tosafot on Niddah 16b · Sefaria

    Rashba

    גמרא הא דאמר ר' זירא בעל נפש לא יבעול וישנה, לאו למימרא שיהא סבור דמתניתין אפילו לבעלה קאמר דאיהו גופיה הוא דקאמר בפרק קמא כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, אלא הכי קאמר, כיון דלכולי עלמא צריכה היא בדיקה לאחר תשמיש, ואע"פ שכבר בדקה לפני התשמיש, אלמא מיחש חיישינן דילמא אגב ביאה אתא דם, אלא כדי שלא להאריך את הדרך, הקלו לגבי בעל שלא להצריכה בדיקה, הילכך בעל נפש לא יבעול וישנה, כלומר אלא בבדיקה, ושתראה בעד קודם ביאה שנייה ואתיא הא כאידך דידיה (יב, א) דבעא לעיל מיניה דרב יהודא אשה מהו שתבדוק לבעלה, ואמר רבא דליתא, דההיא דאצרכוה בדיקה לטהרות, לאו משום חשש ספק הוא אלא חומר הוא בטהרות, דכל היד המרבה לבדוק בנשים לגבי טהרות הרי זו משובחת והא דאמרינן תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות, לא שהביאו אותה קושיא לדברי ר' זירא, דר' זירא נמי מידע ידע לה ומודה בה, לא לעיקר שמעתין קדריש, לומר דמתניתין דוקא לטהרות היא ולא לבעלה.

    בדקה בעד ואבד אסורה לשמש פירש רש"י ז"ל בעד שלפני תשמיש, וכל זמן שמוכיח קיים מותרת לשמש, ואע"פ שאינה צריכה לבדוק ולראות בעד קודם תשמיש כדעתו ז"ל שפירש דעד שלפני תשמיש נמי אינה רואה בו בלילה אלא מניחתו עד למחר, והיינו דפרכינן השתא אילו איתיה מי לא משמשא. ולפי דברי שאר המפרשים שפירש דעד שלפני תשמיש צריכה לבדוק אותו לאור הנר קודם תשמיש אי אפשר לפרש כאן בעד שלפני תשמיש, דההוא ודאי אלו איתיה לא משמשא עד שתבדוק ותראה בו, אלא בעד של אחר תשמיש קאמר, דההוא ודאי לכולי עלמא אינה צריכה לבדוק בו לאור הנר, אלא מניחתו עד למחר, והא דלא אקשינן מדבית הלל דאינן מצריכין בדיקה כלל באמצע תשמישין אלא בסוף כל התשמישים כדברי רש"י ז"ל משום דדילמא טעמא דבית הלל משום שלא רצוי להאריך את הדרך ולהטריח את הבעל בין כל תשמיש ותשמיש, אבל הכא שבדקה לבסוף ונמלך אח"כ לשמש שמא בהא מודו בית הלל דלא תשמש אלא אם כן תבדוק ממש לאור הנר אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ורבותינו בעלי התוספות, שפירשו דאף לבית הלל צריכה היא בדיקה בין כל תשמיש ותשמיש בעדים הראשונים, מיהא הא נמי פשיטא דלא איפשטא למיפרך מדבית הלל אלא לדברי בית הלל אפשר נמי דלא תשמש עד שתבדוק, והילכך לית ליה פירכא אלא דאילו איתיה מי לא משמשא, ופרקינן זו מוכיחה קיים.

    Rashba on Niddah 16b · Sefaria

    Ritva

    גמרא מדברי כלם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה פי׳ בלא בדיקה בינתים ותמה לפירוש רש״י ז״ל היאך נלמוד כן מדברי ב״ה וי״ל דכיון דתניא דאף ב״ה לא מיעטו בדיקות אלא כדי שלא להאריך את הדרך ומשום דסוף סוף א״א לתקן הדבר לגמרי ש״מ דבעל נפש ראוי לו לחוש.

    רבא אמר בועל כי תניא ההיא לטהרות פירוש לאו למימרא דר׳ זירא סבר דאף לבעלה גרידא תניא בהא איהו דאמר בפ״ק דלבעלה גרידא לא בעיא בדיקה ואע״ג דמטמא דשמואל אמר לה לא משמע דפליג עלה מדלא אמר לה תלמודא התם או הכא אלא ה״פ דר׳ זירא סבר דאע״ג דרבנן לא הצריכו בדיקה לבעלה אינו אלא כדי שלא להאריך הדרך דכיון דאצריכוה לטהרות נדנוד ספק יש בדבר וכיון דכן ראוי לבעל נפש לחוש ורבא אמר שזה אינו דלא תניא לה משום נדנוד אלא למעלת טהרות בלבד ודמיא למאי דא״ל ר׳ זירא לרב יהודה בפרק קמא ותבדוק ומה בכך וכדפי׳ התם בס״ד.

    והא דקתני תניא נמי הכי לאו לאפוקי מדר׳ זירא אלא לאלומי מילתא לדברי הכל דמתני׳ בעסוקה בטהרות נשנית או אפשר דמסייעין לרבא מדהאריך תנא טובא ולא קתני נמי דבעל נפש בודק.

    בדקה בעד ואבד לה אסורה לשמש פירשה רש״י ז״ל בעד שלפני תשמיש דאלו בין תשמיש ותשמיש הא לא בעיא בדיקה כלל אליבא דב״ה שהלכה כמותם לפי שיטתו ז״ל. ומאי דמתקיף לה ר׳ זירא דכי איתיה נמי משמשה בלא בדיקה עולה לפי שיטתו ז״ל שכתב דאפילו עד בלא בדיקה ראשונה אינו צריכה לבדקו לאור הנר וכבר פירשנו לעיל שזה אינו אלא הכא בעד שלאחר תשמיש קאמר ועולה כפי׳ התוספות שאמר שאף לב״ה צריכה בדיקה בין תשמיש לתשמיש בעסוקה בטהרות דבדידה איירינן וגם לפי׳ רש״י ז״ל יש להלום דאע״ג דלב״ה אינה צריכה בדיקה בין התשמישין לפי שעשו כלן כתשמיש אחד מ״מ זו שהחמירה על עצמה ובדקה בנתים הרי עשתה עצמה כאלו מפסקת ועושה כל התשמיש באנפי נפשה ובדיקה שלאחר תשמיש ראשון הוא גם להיות לתשמיש הבא אחרי כן בבדיקה הראשונה דלפני תשמישין ולפי׳ אמר רב שאסורה לשמש עד שתבדוק דאלו אשה דעלמא ששמשה ופסקה ואח״כ נמלכה לשמש צריכא היא בדיקה בתחלה גם לבית הלל ואף זו כן כיון שבדקה ור׳ זירא אתקיף לה דהא אלו רצתה אינה משמשת בלא שום בדיק׳ והשתא דליתיה נמי לעד לא תיחוש ופרקינן דההיא מוכיחה הראשון קיים וזה אין מוכיחה קיים דלדידה זה העד האחרון הוא מוכיח שלה לפי דעתה לתשמיש שלאחר כך כנ״ל.

    הא דאמרינן אסור לשמש מטתו לאור הנר כתב הראב״ד ז״ל דאפי׳ מאפיל בטליתו אסור מדאבעיא לן במס׳ יום טוב מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר וכו׳ כדאיתא התם.

    Ritva on Niddah 16b · Sefaria

    Meiri

    כל שהיא צריכה בדיקה ובדקה בעד ואבד העד אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה ואע"ג דאלו איתיה משמשת אע"ג דלא ידעא עד שתעיין למחר זו מוכיחה קיים לברר בו למחר אם יטמאו טהרות אם לאו וזו אין מוכיחה קיים ואף זו דוקא בזמן טהרות אע"פ שגדולי המחברים הביאוה לענין ביתה:

    אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך כלומר שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ובבית אפל מותר ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר:

    לעולם יהא אדם זריז בקיום תורה ומצותיה ואל ינצל עצמו בגזירת מערכות עליונות שכבר נתנה בחירה בידו של אדם לעשות טובה או רעה מלבו וכדכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב והתורה אמרה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וכו' והוא שאמרו הכל בידי שמים ר"ל הדברים שהונחו בטבע כגון להיות ארוך או קצר לבן או שחור וכיוצא באלו חוץ מיראת שמים ר"ל קיום דרכי התורה והמצות שהבחירה בידו להכריח טבעו לקיימן הרי אמרו על כרחך אתה נוצר על כרחך אתה חי ולא אמרו על כרחך אתה חוטא או על כרחך אתה זוכה כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה:

    כתוב בספר בן סירא שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות ר"ל בן מעלה שמתהדיט ומרגיל עצמו בבית המשתאות ותלמיד חכם המושיב ישיבתו במרומי קריה שתראה כגסות הרוח להיות קול משנתו נשמע למרחוק והאוחז באמה ומשתין והנכנס לבית פתאום אפילו לביתו ואין צריך לומר בבית חבירו ואף רבותינו אמרו בשם ר' שמעון ארבעה הב"ה שונאן ואף אני איני אוהבן הנכנס לבית פתאום והאוחז באמה ומשתין והמשמש מטתו ערום ר"ל שלא יתכסה בטליתו או בבגדים המוצעים על מטתו והמשמש מטתו בפני כל חי ר"ל שיש בו דעת כגון לפני עבדיו ושפחותיו ובני ביתו ומ"מ לפני שאר בעלי חיים או אף בפני תינוק שאינו יודע לדבר מותר ומה שאמרו רבה מקרקש גיזי דכלתיה כלומר שהיה גוער בצירעין שבכילה ואביי כלי דידבי כלומר שהיה מונע הזבובים אין הענין כן אלא שירגישו בני ביתו שרוצה הוא לישן ויניחוהו:

    Meiri on Niddah 16b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בגמרא אמר רב המנונא כו' בגמרות ישנות אינו אלא דמהאי קרא הכל מדברי ר"י הוא וכן נראה מדפריך לקמן ור"י כו' וק"ל:

    שם שר הנרגז בגמרות ישנות אינו:

    תוס' בד"ה הכל בידי שמים כו' וכן הא דאמרינן כלדאי כו' בריך גנבא ליהוי ועוד כו' עכ"ל מלת ועוד נמשך אדלעיל ורצה לומר דהרבה דברים תלוים במזל כדאיתא שלהי שבת כו' וקמייתו קצת מהם הכא ועוד יש שם אחרים ע"ש וכל דבריהם תירוץ אחד הוא אבל מהרש"ל הבין דלשון ועוד נמשך למטה עוד תירוץ אחר וכתב לפרש כוונת התוס' בדחוקים ואין להאריך:

    Chidushei Halachot on Niddah 16b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה בדקה ואבר וכו' אבל לאחר תשמיש פי' שכבר שמשה פעם אחת ובדקה לאחר תשמיש ורוצה לשמש פעם שנית אפילו לא אבד אותו העד שבדקה לאחר תשמיש ראשון אפ"ה צריכה לחזור ולבדוק לפני תשמיש שני ודו"ק:

    ד"ה הכל בידי שמים וכו' ועוד דהרבה דברים תלוי במזל וכו' ועוד דאין זה בידי שמים וכו'. בספר ח"ש רצה ליישב הגירסא דשני תירוצים הן אבל דחוק הוא כאשר תראה משם ונראה למחוק ועוד השני וכצ"ל ועוד דהרבה דברים וכו' וכן הא דאמרי כלדאי וכו' בריך גנבא להוי ואין זה בידי שמים כי אין הקב"ה רוצה לשנות ור"ל דהרבה דברים תלוי במזל וכו' וחזקיה לאו בדרך נבואה ידע זה דנימא דבידי שמים היא אלא מכח המזל דנולד בו ידע זה דבניו לא יהיו יראי שמים ואין מקרי בידי שמים כי הקב"ה אין רוצה לשנות וק"ל:

    Maharam on Niddah 16b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן 'לַיְלָה' שְׁמוֹ (משלי יט, טז) נראה לי בס"ד נקרא כן להורות דעיקר זמן הזווג הוא בחצי הנקרא 'לַיְלָה' ולא בחצי הראשון הנקרא 'לֵיל' רמז לדבר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל (במדבר כג, י) ואמרו רבותינו ז"ל (נדה לא.) סופר רבעיותיהן של ישראל והיינו 'רֹבַע' יש לו משמעות אחרת שהוא מספר ארבעה רמז רביעה של ישראל ראוי שתהיה בחצי הנקרא 'לַיְלָה' שהוא ארבע אותיות ולא בחצי הנקרא 'לֵיל' שהוא שלשה אותיות. ומה שאמר ' נוֹטֵל הַטִּפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ' אין הכונה שנוטל טפת הזרע חס ושלום, אלא הכונה על כח הרוחני הדבוק בטיפה ושורה עליה ותחלה שואל על כח אברים החיצונים של הגוף שבהם הגבורה ואחר כך על כח אברים הפנימיים של הגוף שהם מוח ולב שבהם החכמה ואחר כך שואל על כח הנפרד מן הגוף שהוא הממון.

    אִם כֵּן נִכְתֹּב קְרָא 'גֶּבֶר־הֹרָה', מַאי 'הֹרָה־גָּבֶר'. יש להקשות מה טעם יש בזה לומר 'גֶּבֶר־הֹרָה' ואדרבה הלשון יתיישב יותר כדנקיט 'הֹרָה־גָּבֶר'? ונראה לי דיש לומר לדרשת רבי יוחנן דדריש מהאי קרא דלילה ניתן להריון ולא יום מה ענין אומרו 'וְלַּיְלָה אָמַר' (איוב ג, ג) מי אמר זה? והוה ליה למימר 'וְלַּיְלָה הֹרָה־גָבֶר'! אך נראה דרבי יוחנן מפרש תיבת 'אָמַר' לשון בעילה ותשמיש וכמו שאמרו בגמרא דכתובות (כתובות יג.) אמר רבי אסי מאי מדברת? נבעלת, וכן מצינו לרבותינו ז"ל מכנים הבעילה בלשון סיפור כמו שאמרו לא יספר אדם עם אשתו בתחלת הלילה, וכן אמרה אשתו של רבי אליעזר כשהיה מספר עמי (נדרים כ:) ורבינו האר"י ז"ל בעץ חיים נתן טעם למה הזווג מכונה בשם אמירה ודבור. ולפי זה הכי קאמר 'וְלַּיְלָה אָמַר הֹרָה־גָבֶר' פירוש הלילה אמר הוא זמן תשמיש של הורה גבר כלומר זמן הריון של גבר ולהכי מקשי לריש לקיש אם כדבריך הוה ליה למימר 'גֶּבֶר־הֹרָה' כדי שלא נטעה לפרש בענין אחר כי בזה אי אפשר לפרש דאמירה לשון תשמיש כי לשון 'אָמַר גֶּבֶר־הֹרָה' אינו מתיישב בהכי.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן. קשא כיון דהקדוש ברוך הוא שונאן צריך שגם הוא ישנאם? ולשון 'אֵין אֲנִי אוֹהֲבָן' לא משמע ששונאן? ונראה לי הכונה ואין אני מצד טבעי ומזגי אוהבן אבל אין הכי נמי ודאי ישנאם מחמת שהקדוש ברוך הוא שונאן.

    Ben Yehoyada on Niddah 16b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 16, Amud Bet, about 425 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ…”

    2. Segment 221 words

      Opens “תַּנְיָא: אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל:…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: אַף לְדִבְרֵיכֶם, לֵיחוּשׁ…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אָמְרוּ לָהֶם: לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה נִימּוֹק פַּעַם…”

    5. Segment 529 words

      Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת…”

    6. Segment 612 words

      Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: מִדִּבְרֵי כּוּלָּם נִלְמַד, בַּעַל…”

    7. Segment 79 words

      Opens “רָבָא אָמַר: בּוֹעֵל וְשׁוֹנָה, כִּי תַנְיָא הַהִיא…”

    8. Segment 832 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים —…”

    9. Segment 936 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: זוֹ מוֹכִיחָהּ קַיָּים, וְזוֹ…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ…”

    12. Segment 1254 words

      Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי קְרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַאי…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “וְאִילּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לָא קָאָמַר, כִּדְרַבִּי…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן, אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא ״גֶּבֶר…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי קְרָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ מַאי…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “וְהַמּוֹשִׁיב שַׁבָּת בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת, וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים…”

    Original text

    גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים עַל כׇּל תַּשְׁמִישׁ, אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עֵדִים כׇּל הַלַּיְלָה.

    GEMARA: The mishna teaches that according to Beit Shammai it is permitted to engage in intercourse by the light of a lamp. In this regard, the Sages taught in a baraita : Even though the Sages said with regard to one who engages in intercourse by the light of a lamp, that this is disgraceful, Beit Shammai say: A woman is required to examine herself with two cloths, once before and once after each act of intercourse, or she must engage in intercourse by the light of a lamp. And Beit Hillel say: It is sufficient for her to examine herself with two cloths throughout the night, once before the first act of intercourse and once after the final act of intercourse.

    תַּנְיָא: אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִיפַּת דָּם כְּחַרְדָּל בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, וּתְחַפֶּנָּה שִׁכְבַת זֶרַע בְּבִיאָה שְׁנִיָּה.

    It is taught in a baraita that Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your statement that a woman may engage in intercourse several times in one night without an examination between each act of intercourse, let us be concerned lest she will see, i.e., emit, a drop of blood the size of a mustard seed during the first act of intercourse, and will thereby become impure, and semen from the second act of intercourse will cover it. Since the examination after the last act of intercourse will not reveal the drop of blood, the woman will erroneously think she is pure.

    אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: אַף לְדִבְרֵיכֶם, לֵיחוּשׁ עַד שֶׁהָרוֹק בְּתוֹךְ הַפֶּה, שֶׁמָּא נִימּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ.

    Beit Hillel said to them in response: Even according to your statement, let us be concerned that while the saliva was still in the mouth, i.e., while the blood was in her vagina, perhaps it was squashed and disappeared. Even if she examines herself after each act of intercourse, as mandated by Beit Shammai, it is possible that the semen of that act covered the blood, and it will not be revealed by the examination.

    אָמְרוּ לָהֶם: לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה נִימּוֹק פַּעַם אַחַת, לְנִימּוֹק שְׁתֵּי פְּעָמִים.

    Beit Shammai said to Beit Hillel: One cannot compare the two situations, as a squashed drop of blood after the woman has engaged in intercourse once is not similar to a squashed drop of blood after the woman has engaged in intercourse twice, and therefore our concern is more reasonable.

    תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ עָלֵינוּ! אָמַר לָהֶם: מוּטָב שֶׁאַאֲרִיךְ עֲלֵיכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיַּאֲרִיכוּ יְמֵיכֶם לָעוֹלָם הַבָּא.

    It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua said: I see as correct the statement of Beit Shammai in this case. His students said to him: Our teacher, how you have weighed [ he’erakhta ] us down with this stringent ruling. Rabbi Yehoshua said to them: It is preferable that I weigh you down in this world, so that you do not sin by engaging in prohibited intercourse, i.e., so that your days in the World-to-Come will be lengthened [ sheya’arikhu ].

    אָמַר רַבִּי זֵירָא: מִדִּבְרֵי כּוּלָּם נִלְמַד, בַּעַל נֶפֶשׁ — לֹא יִבְעוֹל וְיִשְׁנֶה.

    § Rabbi Zeira says: From the statements of all of them, i.e., both Beit Shammai, who permit engaging in intercourse a second time only after an examination, and Beit Hillel, who rule that the second examination must be performed only after the final act of intercourse of the night, we can learn that their dispute relates only to that which is permitted after the fact. But a pious person [ ba’al nefesh ] should not engage in intercourse and repeat his act without an examination between each act.

    רָבָא אָמַר: בּוֹעֵל וְשׁוֹנָה, כִּי תַנְיָא הַהִיא — לִטְהָרוֹת.

    Rava says: Even a pious person may engage in intercourse and repeat the act without an examination in between, as when that baraita is taught, it is referring to a woman who handles pure items. But with regard to intercourse with her husband, there is no cause for concern.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ — מוּתֶּרֶת. וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה, אֲבָל הִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה — לְעוֹלָם הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ ״טְהוֹרָה אֲנִי״.

    This opinion is also taught in a baraita : In what case is this statement said, i.e., that a woman must examine herself before and after every act of intercourse according to Beit Shammai, or before the first act and after the last act, according to Beit Hillel? It was said with regard to a woman who handles pure items; but a woman is permitted to her husband even without any examination, and he is not required to ask her if she is pure. But in what case is this lenient statement said? When her husband traveled and left her with the presumptive status of ritual purity. But if he left her with the presumptive status of ritual impurity, she remains forever in her presumptive status of impurity until she says to him: I am pure.

    אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי, אָמַר רַב: בָּדְקָה בְּעֵד וְאָבַד — אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אִילָא: אִילּוּ אִיתֵאּ — מִי לָא מְשַׁמְּשָׁה, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדְעָה? הַשְׁתָּא נָמֵי תְּשַׁמֵּשׁ!

    § Rabbi Abba says that Rabbi Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: If a woman examined herself at night with a cloth, and the cloth was then immediately lost, it is prohibited for her to engage in intercourse again until she examines herself with another cloth, as perhaps there was blood on the cloth that was lost. Rabbi Ila objects to this: If this cloth were intact, i.e., if it were not lost, couldn’t this woman engage in intercourse with her husband that night, on the basis that she will examine the cloth only the following day, and isn’t this the halakha even though she does not know at the time of intercourse whether there is blood on the cloth? Now too, although the cloth is lost, let her engage in intercourse with her husband.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: זוֹ מוֹכִיחָהּ קַיָּים, וְזוֹ אֵין מוֹכִיחָהּ קַיָּים.

    Rava said to him: There is a difference between the two cases, as when the cloth is intact, this woman’s proof exists, and if she discovers on the following day that she was impure they will be obligated to bring sin offerings for engaging in intercourse in a state of ritual impurity. But with regard to that woman who lost her cloth, her proof does not exist, and therefore they will never know if they require atonement.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי קְרָא? שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הוֹרָה גָבֶר״ — לַיְלָה נִיתַּן לְהֵרָיוֹן, וְיוֹם לֹא נִיתַּן לְהֵרָיוֹן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא: ״בּוֹזֵה דְרָכָיו יָמוּת״.

    § Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day. Rav Hamnuna says: What is the verse from which this is derived? As it is stated: “Let the day perish on which I was born, and the night on which it was said: Conceived is a man-child” (Job 3:3). It is derived from here that nighttime is meant for conception, but daytime is not meant for conception. Reish Lakish says that the proof is from here: “But he who despises his ways shall die” (Proverbs 19:16). One might see something unpleasing in his wife in the daylight and come to despise her.

    וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי קְרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְדָרֵישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דְּדָרֵישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמוּנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן ״לַיְלָה״ שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ? חָכָם אוֹ טִיפֵּשׁ? עָשִׁיר אוֹ עָנִי?

    The Gemara asks: And how does Reish Lakish interpret this verse cited by Rabbi Yoḥanan? The Gemara answers that he requires that verse for that which Rabbi Ḥanina bar Pappa taught. As Rabbi Ḥanina bar Pappa interpreted that verse in the following manner: That angel that is appointed over conception is called: Night. And that angel takes the drop of semen from which a person will be formed and presents it before the Holy One, Blessed be He, and says before Him: Master of the Universe, what will be of this drop? Will the person fashioned from it be mighty or weak? Will he be clever or stupid? Will he be wealthy or poor?

    וְאִילּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לָא קָאָמַר, כִּדְרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳״.

    The Gemara notes: But this angel does not say: Will he be wicked or righteous? This is in accordance with a statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hand of Heaven, except for fear of Heaven. People have free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks of the Jewish people to fear Him indicates that it is a person’s choice to do so.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן, אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא ״גֶּבֶר הוֹרָה״, מַאי ״הוֹרָה גֶּבֶר״? לַיְלָה נִיתַּן לְהֵרָיוֹן, וְיוֹם לֹא נִיתַּן לְהֵרָיוֹן.

    The Gemara explains: And Rabbi Yoḥanan derives two halakhot from the verse “and the night on which it was said: Conceived is a man-child,” as he holds as follows: If so, i.e., if it is referring only to the statement of the angel, let the verse write: And the night that said: A man-child is conceived. What is the meaning of: “Conceived is a man-child”? It is derived from the juxtaposition of the word “night” and the word “conceived” that nighttime is meant for conception but daytime is not meant for conception.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי קְרָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? מִבְּעֵי לֵיהּ לִכְדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי וְאַרְבָּעָה לֹא אָהַבְתִּי — שַׂר הַנִּרְגָּל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, וְאָמְרִי לָהּ: ״שַׂר הַנִּרְגָּן״, וְאָמְרִי לַהּ: ״שַׂר הַנִּרְגָּז״.

    The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, how does he interpret that verse cited by Reish Lakish? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan requires that verse: “But he who despises his ways shall die,” to teach that which is written in the book of ben Sira: Three people I have hated, and a fourth I have not loved: A minister who frequents [ hanirgal ] drinking houses, as he disgraces himself and leads himself to ruin and death; and some say a different version of the text: A minister who chats [ hanirgan ] in drinking houses; and some say a third version: A minister who is short-tempered [ hanirgaz ] when in drinking houses.

    וְהַמּוֹשִׁיב שַׁבָּת בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת, וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין מַיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵירוֹ פִּתְאוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וַאֲפִילּוּ לְבֵיתוֹ.

    That is the first that he hated. And the others are one who dwells at the highest point of the city, where everyone sees him; and one who holds his penis and urinates. And the fourth, whom he has not loved, is one who enters the house of another suddenly, without warning. Rabbi Yoḥanan says: And this includes even one who comes into his own house without prior warning, as the members of his household might be engaged in private activities.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן — הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְבֵית חֲבֵירוֹ, וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין מַיִם,

    The Gemara cites a similar saying. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Four matters the Holy One, Blessed be He, hates, and I do not love them, and they are: One who enters his house suddenly, and needless to say one who suddenly enters the house of another; and one who holds his penis and urinates;