Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 13a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 13a

    Niddah 13a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 527 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' כל היד המרבה לבדוק שבודקת תמיד שמא ראתה:

    בנשים משובחת שמתוך כך לא אתי לידי ספק טומאה ובעלה לא אתי לידי איסורא:

    ובאנשים שבודק עצמו תדיר באמתו שמא יצא ממנו קרי:

    תקצץ שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה ומוציא שכבת זרע לבטלה:

    גמ' הרגשה שמזדעזעין אבריו כשמתחמם ורואה קרי:

    אנשים משובחת דקתני קאי מרבה אבל אתקצץ דבאנשים אפילו חדא זימנא:

    לענין זיבה שיצא זוב ממנו ורוצה לבדוק כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה ושלש לקרבן. זוב דומה למי בצק של שעורים ובא מבשר המת ושכבת זרע בא מבשר החי וקשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:

    בצרור דבר קשה אינו מחמם:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 13a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' כל היד באנשים תקצץ. ואם צריך לבדוק יבדוק בצרור או בחרס כדאמר בגמ' וא"ת הא לקמן אמר דלמטה מעטרה מותר והיינו בפי האמה ושם הוא בודק עצמו וי"ל דגם למעלה לצד הגוף צריך לבדוק שמא הלך שם טפת קרי א"נ אפי' מעטרה ולמטה לא שרי אלא להשתין משום ניצוצות או משום בית הכנסת אבל כדי לבדוק עצמו לא:

    [נשים דלאו בנות הרגשה נינהו לר"ת דמפרש (יבמות יב) ג' נשים משמשות במוך היינו צריכות ושאר נשים מותורות משום [דלא] מיפקדא אפריה ורביה י"ל כיון דלאו בנות איסור הרגשה נינהו אפילו הוו מרגישות לפי' ר"ת קשה לר' יוחנן בן ברוקה דתניא (שם דף ס"ה) על שניהם נאמר פרו ורבו ועוד נהי נמי דלא מפקידו אפ"ו להשחית זרע הוקשו לאיש לכל עונשין שבתורה וי"ל דהיינו טעמא שהנשים לעולם מזריעות בפנים ושם הוא דרך להזריע אבל אנשים מזריעים בחוץ ואין דרך להזריע שם. גי']:

    אוחז והתניא רבי אליעזר אומר כו' ואם תאמר לימא הא דקאמר אוחז ובולע היינו למטה מעטרה דשרי וי"ל אם יניח הזרע לבא עד פי האמה שוב לא יוכל לעכבו אי נמי כיון שאוחז באמה בדוחק שלא יצא זרע יש הרהור אפי' למטה מעטרה וא"ת ומאי פריך מר' אליעזר והלא רבנן פליגי עליה ושרו וכן לקמן מאי פריך. אדרב יהודה מרבי אליעזר וי"ל דרבנן לא שרו אלא במשתין משום לעז ממזרות אבל לצורך ד"א אסרי ורב יהודה נמי היה עומד במקום גבוה דליכא ניצוצות ולא היה אוחז אלא כדי שלא יפול מי רגלים על הכותל ובהא לא שרו רבנן אי נמי לסוף הודו חכמים לדברי ר' אליעזר מדאמר בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) אין מי רגלים כלין אלא בישיבה או בעפר תיחוח או במקום גבוה והיינו כרבי אליעזר אבל אוחז באמה לא קאמר אע"ג דמסתמא כמו כן כלין ולקמן בפירקין (נדה דף טז:) שלש שנאתי וחשיב אוחז באמה ומשתין ולא הוזכר שם רבי אליעזר:

    והלא ניצוצות ניתזין וא"ת וישפשף בידו כדאמרי' בפ' אמר להם הממונה (יומא ל.) דמצוה לשפשף וי"ל דכשאין אוחז איכא רוב ניצוצות ולא סגי בשפשוף אבל באוחז ליכא אלא מעט וסגי בשפשוף דאי הוה סגי בשפשוף אף כשאינו אוחז גם רבנן לא הוו שרו:

    ויעמוד במקום גבוה ואפילו בקרקע קשה והא דאמר בפרק מומין אלו (בכורות דף מד:) לא ישתין לא על גבי מקום קשה ולא על גבי כלי דאמר רב הני מודרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם וי"ל דהתם מיירי סמוך לפרת שהיא גבוה מכל הנהרות כדאמרינן (בכורות דף נה.) כל הנהרות למטה משלש נהרות ושלש נהרות למטה מפרת ומפרת שהוא גבוה מכולם יורד לעין עיטם שהוא גבוה כדאמרי' (זבחים דף נד:) סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי טפי אבל רחוק מפרת או אפילו לתוך שאר נהרות שרי:

    אם היה נשוי מותר ובפ' כל כתבי (שבת דף קיח:) דקאמר דקרי ליה לרבי רבינו הקדוש שלא הניח ידו למטה מאבנטו היינו רבותא שהיה נשוי והיה מחמיר על עצמו:

    Tosafot on Niddah 13a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן נשים דלאו בנות הרגשה נינהו משובחת. הקשה ר"ת ז"ל למה לי האי טעמא, תיפוק לי משום דאינה מצווה אפריה ורביה. ותירץ הוא ז"ל, דהכי קאמר, שאינן בדין הרגשה, כלומר דאפילו הרגישו ושחתו זרעם אין בכך כלום, הואיל ואינן במצות פריה ורביה והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דאע"פ שאינן מצוות בפריה ורביה מכל מקום אסורות הן בהשחתת זרע, והכל לקו על זה במבול, ואע"פ שאינן בדין סירוס (שבת קיא, א) ומותרות הן להשחית כלי הזרע, אבל אינן מותרות להשחית הזרע ועוד שאילו היו בנות הרגשה, לא סגיא דלאו משובחת, ועוד אילו היו בנות הרגשה, ודאי אסורות הן לרבות בבדיקה, משום דמגרן יצר הרע בנפשייהו, והילכך ודאי דוקא משום דלאו בנות הרגשה נינהו.

    והיכי עביד הכין והא א"ר אליעזר כל האוחז באמה ומשתין מים כאלו מביא מבול לעולם. ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר, הני מילי בדליכא עפר תיחוח או מקום גבוה, הא בעלמא מודו ליה.

    Rashba on Niddah 13a · Sefaria

    Ritva

    פרק שני כל היד בס״ד מאי שנא נשים דלאו בני הרגשה נינהו פירוש דליכא למיחש בהו דמשום משמוש יבאו לידי אבוד זרע והקשה ר״ת ז״ל ותיפוק לי׳ דאלו הוו בנות הרגשה אינם מצוות על פריה ורביה ולא על אבוד זרע וכשם שאינן מצוות על העיקור ועל הסירוס לכך פי׳ הוא ז״ל דה״ק נשים שאינן בדין הרגשה כלל שאפי׳ הרגישו ושחתו זרע אין בכך כלום כיון שאינן מצוות על פריה ורביה והקשה עליו רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל שאפילו לפי סברת ר״ת ז״ל שהוא סובר שאין הנשים מוזהרות על השחתת זרע מ״מ אינו כדין שתהא משובחת אלו היו בני הרגשה ויותר הוא משובח להן ולעולם שלא ירבו לבדוק שלא לצורך משישחיתו זרע כי לא תהו בראה ועוד דאלו היו בנות הרגשה קא מיגרן יצר הרע בנפשייהו וכ״ש דודאי אע״ג שאין הנשים מצוות על פריה ורביה ולא על הסירוס מ״מ אסורות הן להשחית זרע בראוי לפרות ולרבות וכלן לקו בדור המבול בזה שאם הותרו להשחית כלי הזרע לא הותרו להשחית הזרע וכמו שפרש״י ז״ל על ברייתא דג׳ נשים משמשת במוך הילכך שפיר נקט תלמוד משום דלאו בני הרגשה ממש נינהו וכמו שפרשנו.

    ובולע את התרומה פי׳ כשהוא דבר דאי שדי ליה מפומי׳ מימאס.

    והתניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה וכו' ואע״ג דרבנן פליגי עליה ה״מ לצרך כדי שלא יראה ככרות שפכה היכא דליכא מקום גבוה ולא עפר תיחוח.

    מבתר דאמר להו אסור אהדר אמר להו תקנתא פי׳ דבכי הא לא היה לו להפריז כל כך לומר להם במדה לומר מוטב שיהו בניהם ממזרים עד דאמר להו תקנתא ובתר הכי יפריז במדת אסורו להכא דליכא תקנתא אבל בעלמא אשכחן אדרבה דתני דינא והדר תני תקנתא והוא הסדר הראוי.

    בולאשת שנכנסת לעיר וזה מפורש יפה במקומה בס״ד.

    הכי נמי כיון דבעית לא אתי להרהורי פי׳ ואפילו לרב יצחק בר מארי דאמר התם בכתובות לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי דיצר הרע דתשמיש תקיף טפי ה״מ לבעול כשהנשים בפניהם אבל להרהורא בעלמא לא.

    איבעית אימא וכו' פי׳ כל הני אי בעית אימא הלכתא נינהו ותלמודא בעי לאשמועינן דינא לעלמא ואב״א דהכא בחד מיינהו סגי.

    Ritva on Niddah 13a · Sefaria

    Meiri

    הפרק השני בעזרת האל ובישועתו:

    כל היד וכו' זה הפרק בא להשלים עניני החלק הראשון ובפרט על איזה צד צריכה בדיקה קודם שתשמש ועל איזה צד היא בחזקת טהרה ולא תצטרך בדיקה וכיצד הוא בין ביש לה וסת בין באין לה וסת ולבאר בעניני החלק השלישי איזה דם טמא ואיזה טהור אם מצד גופה ר"ל אם הוא מן המקור אם לאו אם מצד הצבע ועל זה יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין בדיקתה דרך כלל אם צריך שתבדוק עצמה תמיד אם לאו ונשים שאינן בנות דעת היאך ענין הבדיקה נוהג בהם ואם אירע להם שמצאו טמא אחר ביאה כיצד הוא הדין השני על איזה צד הנשים בחזקת טהרה לבעליהן השלישי בעניני החלק השלישי והוא בדם האשה לידע איזה דם היוצא ממנה טמא או טהור מצד יציאתו מן המקור או חוץ ממנו הרביעי בזה הענין בעצמו לידע איזה דם טהור או טמא ומצד הצבע זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים מעניני שאר החלקים ושאר דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בענין החלק הראשון והוא שאמר כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ר"ל זה שאמרנו בפרק ראשון שאע"פ שאמרנו דייה שעתה צריכה לבדוק שחרית ובין השמשות ובשעה שעוברות לשמש את ביתן מ"מ כל שהן מרבות בבדיקה תמיד מדה משבחת היא להן שאינן בנות הרגשה ר"ל שיהא יצרן מתגרה בהן מפני כך וכן שאלמלא בדיקתן לא ירגישו ביציאת הדם ודוקא לטהרות או אף בזמן שאין טהרות כל שהיא שלא בפני הבעל אבל בשעה שעוברת לשמש את ביתה ולפני הבעל לא שמא יהא לבו נוקפו כמו שהתבאר הא כל שלא בפני בעלה וכל שכן בימי הספירה הרי זו משובחת ואף באשה שיש לה וסת הא כל שאינה בודקת הרי היא בחזקת טהרה עד עונת הוסת ונשים כשרות וצנועות נוהגות לבדוק עצמן שחרית וערבית ובאנשים תקצץ מפני שמביא עצמו לידי הרהור והרי יכול לברר עצמו בלא אחיזת אמה שהרי כל שרואה קרי מרגיש הוא ואבריו מזדעזעים ובאנשים מיהא לאו דוקא מרבה אלא אפילו בכל שהוא אוחז באמה פעם אחת ולא הוזכרה יד המרבה אלא משום נשים ופי' בגמ' דוקא לענין שכבת זרע אבל לענין זיבה מותר שאין כאן הרגשה שהרי מאבר מת הוא והוא צריך לבדוק לידע מנין ראיותיו שנים לטומאה ושלש לקרבן או למנות משעת הפסקתו שבעה נקיים ואף לענין שכבת זרע אם בא לבדוק בצרור או בחרס או במטלית עבה מותר שהרי דברים קשים הם ואין מביאות אותו לידי חמום הא בכל דבר שמביאו לידי חמום תקצץ ופי' בגמ' שזה שאמרו תקצץ לאו דינא תנן אלא לטוותא תנן כלומר דרך קללה הוא נאמר ואע"ג דרב הונא קץ ידא צורך שעה היה ואין למדין הימנו וי"מ דקץ ידא דקאמר ענין אחר היה והביאוהו כאן לידע אם נאמר כן בענין זה:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    לפי דרכך למדת שזיבת האיש וקריו אין מטמאין עד שיוצא מפי האמה וכן ידעת שכהן טמא אסור לאכול בתרומה בין טהורה בין טמאה אלא שבטהורה חייב מיתה בידי שמים ולוקה ובטמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה:

    היה אוכל בתרומה והרגיש ונזדעזעו איבריו מצד שכבת זרע שנעקר אלא שלא יצא עדין אוחז באמה וסותם את פיה באצבעו עד שיבלע מה שבפיו ואע"פ שאמר ר' אליעזר האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם ואף חכמים לא היו חלוקים עליו אלא דוקא בשאין שם עפר תיחוח או מקום גבוה ואם לא יאחוז ניצוצות ניתזות על רגליו ויראה כרות שפכה הא בעלמא מודו בזו אפשר שאוחז במטלית עבה שאין בה חמום או שמא אף ברכה וכיון שבעקר אין חמום אחר חמום מצוי לשעתו וכן בכל שאין חשש חמום מותר ומתוך כך היה עומד בלילה בגג בית המדרש או בית הכנסת ואינו יכול לצאת אוחז באמה ומטיל בחוץ שלא יתיזו ניצוצותיו בבית הכנסת או בית המדרש ואינו חושש לחימום שאימת לילה או הרב או הצבור או אימת המקום עליו וכן כל שהוא נשוא מותר שאין בו חשש חמום וכן מעטרה ולמעלה לצד הגוף מותר ולמטה אסור ויש גורסין בהפך וכן כל שמסייע בביצים מלמטה מותר שכל אלו אין בהם חשש חמום ומעתה הכל לפי מה שהוא אדם ויזהר בעצמו:

    בולשת שנכנסת לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות בשתיה סתומות מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות אא"כ היו סתומות ופתחום שאין להם פנאי לנסך וכבר ביארנוה במקומה באחרון של עבודה זרה:

    Meiri on Niddah 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' שיננא אחוז באמתך כו' והתניא ר"א אומר כל האוחז כו' דליכא לאוקמא הכא אחוז באמתך ע"י מטלית עבה קאמר כיון דרב יהודה שאל ממנו הך מלתא היאך ישתין שלא יבא לידי הרהור ה"ל לפרושי אחוז באמתך במטלית עבה משא"כ מתניתין דתרומה דלא נחית להך מלתא ושפיר מצינן לאוקמא דאיירי במטלית עבה וק"ל:

    תוס' בד"ה אוחז והתניא ר"א אומר כו' ואם תאמר לימא כו' היינו למטה מעטרה דשרי כו' עכ"ל אע"ג דלבדוק עצמו לא שרי למטה מעטרה כמ"ש לעיל בסמוך משמע להו הכא משום תרומה שרי כמו משום נצוצות ומשום בית הכנסת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 13a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אוחז והתניא וכו' עד מדאמר פרק אין עומדין וכו' ט"ס הוא וצ"ל פרק כיצד מברכין ופרש"י אין מי רגלים כלים מן הגוף אלא בישיבה לפי שכשהקלוח קרוב לפסוק הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו ומפסיק:

    Maharam on Niddah 13a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    נָשִׁים דְּלָאו בְּנוֹת הַרְגָּשָׁה נִינְהוּ, מְשֻׁבָּחוֹת הנה בשער הכונות בדרושי הלילה בענין קריאת שמע שעל המטה כתוב וזה לשונו ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שכבת זרע לבטלה להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא איש וזה נרמז בפסוק (תהלים צא, י) ' לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ ' שאתה זכר הרעה שהיא פלונית אֵשֶׁת זְנוּנִים (הושע א, ב) ' וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ ' שהיא אשתך כמו שנאמר שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (דברים ה, כו) עד כאן לשונו עיין שם. נמצא גם הנשים מצוויים שלא להשחית הזרע שלהם להוציאו חוצה, ומה שאמר כאן ' נָשִׁים לָאו בְּנוֹת הַרְגָּשָׁה נִינְהוּ ' רצונו לומר אין מזריעים על ידי משמוש ידיהם באותו מקום כאיש אשר משמוש ידיו באבר התשמיש אפילו שאין כונתו לעורר תאוה אלא בשביל איזה צורך מביאו לידי חמום וקשוי וממילא מביאו לידי הזרעה דדבר זה ליתיה בנשים אבל אין הכי נמי גם הנשים אסורות להשחית הזרע שלהן כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל. מיהו נראה גם באשה אם בעלה עושה משמוש ידים באותו מקום דרך שחוק והתעוררות תאוה ודאי גורם לה בזה הזרעה לבטלה ואיכא איסור של השחתת זרע כמו שאמר רבינו האר"י וגם הוא באותה שעה בא לידי קשוי ועכבת הקשוי גורם לצאת מן אמתו טיפות זרע קטנים ואף על גב דאין ראויים להוליד מהם איכא איסורא דהשחתת זרע כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל והשם יכפר בעד. ובגמרא דיבמות (יבמות עו.) איתא אמר רבי הונא המסוללות זו בזו, ופירש רש״י משפשפות נקבתן זו לזו וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין (סנהדרין סט:) ובגמרא דשבת (שבת סה.) איתא דשמואל לא שביק לבנתיה גניאן גבי הדדי ומסיק בגמרא משום דלא לילפן גופא נוכראה שיתאוו על ידי כך לשכב עם איש עיין שם. ואפשר דשמואל לא היה חושד את בנותיו שיתחככו זה בזה ורק היה חושש שלא יהיו ישינים בקרוב בשר. ובטור אבן העזר (סימן ך') כתב נשים המסוללות זו בזו, פירוש מתחברות זו בזו דרך תשמיש אסור וזה מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ' (ויקרא יח, ג) ואמרו חכמינו ז"ל (בספרא) מה היו עושים? איש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה נסית לשני אנשים עיין שם. וכן פסק בשולחן ערוך (שם) ונראה דאיכא איסורא בזה משום השחתת זרע דכל כהאי גונא יצא הזרע שלהם חוצה אך יש בה עוד איסור לאו משום 'מַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תַעֲשׂוּ' כי איסור השחתת הזרע אינו מפורש בתורה באיסור לאו אלא רק למדו זה מן מיתת ער ועונן (בראשית לח, ז) ודו"ק.

    אֶפְשָׁר יַעֲמֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיַשְׁתִּין, אוֹ יַשְׁתִּין בְּעָפָר תִּחוּחַ, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם. יש להקשות והלא השחתת זרע היא ברגע והוה ליה למימר 'וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי הַמָּקוֹם'? ונראה לי בא ללמד לפי דרכו דאם חוטא ברגע אחד פוגם בכל השעה אשר בה אותו הרגע וכמו שביארנו במקום אחר שעשה הקדוש ברוך הוא חסד עם בריותיו שהניח לכל שעה כוכב ומזל כאשר הניח לימים ולשבועות ולחודשים כדי שיהיו השעות נבדלים זה מזה שכל שעה תהיה גוף בפני עצמו שאם יחטא בה פוגם באותה שעה בלבד ואינו פוגם בכל היום ההוא כולו דאם היו כל השעות נכללים ביום בכוכב ומזל אחד היה כל היום גוף אחד והשעות כולם איברים שלו לכן עשה השעות גופים מוחלקים שכל שעה היא גוף בפני עצמו והרגעים של השעה הם אברים שלה.

    כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" (ישעיה נז, ה). עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי שהיו עושין כעין נקבות באילנות ומזריעים שם כדרך שהיתה עושה אמו של אסא באשירה שעשתה לה כעין זכרות ונבעלת לה בכל יום.

    רַב יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל הֲווּ קַיְמֵי אַאִיגְּרָא דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּשָׁף וְיָתִיב בִּנְהַרְדְּעָא רב יהודה (דברים יב, ב). יש להקשות הוה ליה למימר 'שְׁמוּאֵל וְרַב יְהוּדָה' כי שמואל היה רבו של רב יהודה? ונראה לי בס"ד דהזכירו קודם ללמדינו דרב יהודה היה עומד סמוך למחצת הגג לצד חוץ ושמואל היה עומד בפנים ועם כל זה רב יהודה לא סמך על עצמו לעשות מעשה להשתין בחוץ לרשות הרבים שהיה לפניו עד שבא אצל רבו ושאל אותי. אי נמי נראה לי דאיתא בגמרא (פסחים נ.) בריה דרבי יהושע בן לוי נתעלף והלכה נשמתו לגן עדן ואחר שהקיץ שאלו אבו מה ראית ואמר לו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, וכתבו הגאונים ז"ל קבלה בידם היא שראה את שמואל בגן עדן יושב למטה מן רב יהודה תלמידו. ונראה לכך מסדר הש"ס הזכירו כאן קודם שמואל רבו כפי סדר מעלתו וישיבתו בגן עדן ללמדנו לא על חנם היה אומר עליו שמואל ' אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה ' כי באמת הוא גדול משמואל בגן עדן.

    אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא, אֱחֹז בְּאַמָּתְךָ וְהַשְׁתֵּן לַחוּץ. הא דקראו 'שִׁינְנָא' שהוא רצונו לומר חריף נראה לי בס"ד כי רב יהודה ידע הדין מעצמו דמותר לאחוז באמה הן משום בעיתותא דשכינתא הן משום בעיתיתא דרביה והן משום בעיתותא דאגרא אך לא רצה לעשות מעשה משום דרביה היה עומד רחוק ואינו שם עיניו עליו כדי שיהיה לו בעיתותא ממנו ונמצא לא הוה ליה אלא רק תרי בעיתותא חדא דשכינתא וחדא דאגרא, לכך התחכם לעשות דבר זה שאלה לרבו כי על ידי שאלתו ידע רבו שהוא רוצה להשתין ואז ממילא יש לו בעיתותא דרביה נמי ונשלמו השלש בעיתות כאן. ושמואל הרגיש דרב יהודה יודע הדין דמותר ולא היה נצרך לשאלה זו אלא רק בחכמה עשה כן כדי להשלים בעיתותא דרביה גם כן ולכן אמר לו ' שִׁינְנָא ' רצונו לומר חריף כלומר יודע אני שאין אתה צריך לתשובה שלי אלא עשית בחכמה כאמור.

    וְאִי בָּעִית אֵימָא בִּיעַתּוּתָא דִּשְׁכִינָה. כתב הגאון חיד"א ז"ל בזה ישבו המפרשים איך מרים הנביאה והנשים אמרו שירה נגד כל ישראל (שמות טו, כ) והא קיימא לן 'קול באשה ערוה'? אמנם בהא דסוגיין ניחא דהוה אימתא דשכינה ושרי דליכא להרהורי עד כאן דבריו. ולי אנא עבדא נראה דהתם הוה כל הני תרוצי דמתרץ תלמודא דהוה אימתא דשכינה והוה אימתא דאגרא דהמים נצבו כמו נֵד והם עומדים באמצע דכתיב וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם (שמות יד, כב) והוה אימתא דרביה כי משה רבינו ע"ה רבן של כל ישראל עומד עמהם שם.

    אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל תאות האשה מרובה משל איש ואמרתי על זה טעם נכון דאותיות אש שבשם אש ה אין מפסיק אות אחר ביניהם מה שאין כן אותיות אש שב' א י ש ' יש אות יו"ד מפסקת ביניהם להורות כי אש התאוה שבאשה הוא גובר יותר מן האיש. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל יש ולד לוקח מאביו חלק יותר מאמו ויש להפך ולזה אמר עליו בענין זה של תאוה ' אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה ' שלקח מאביו יותר ולכן אין לו חשש כי התאוה מועטת אצלו מעיקרא בטבעו ומזגו.

    Ben Yehoyada on Niddah 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 13, Amud Aleph, about 527 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “מַתְנִי' כׇּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק בַּנָּשִׁים —…”

    2. Segment 220 words

      Opens “גְּמָ' מַאי שְׁנָא נָשִׁים, וּמַאי שְׁנָא אֲנָשִׁים?…”

    3. Segment 314 words

      Opens “אִי הָכִי מַאי אִירְיָא מַרְבָּה? כִּי לֹא…”

    4. Segment 415 words

      Opens “תָּנָא: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? לְעִנְיַן שִׁכְבַת זֶרַע,…”

    5. Segment 512 words

      Opens “וַאֲפִילּוּ לְעִנְיַן שִׁכְבַת זֶרַע, אִם בָּא לִבְדּוֹק…”

    6. Segment 617 words

      Opens “וּבְמַטְלֵית לָא? וְהָתַנְיָא: בּוֹדֵק עַצְמוֹ בְּמַטְלֵית וּבְכׇל…”

    7. Segment 717 words

      Opens “וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּאַבָּיֵי? אַהָא דִּתְנַן: הָיָה אוֹכֵל…”

    8. Segment 818 words

      Opens “אוֹחֵז? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז…”

    9. Segment 921 words

      Opens “רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמַטְלֵית רַכָּה, כֵּיוָן…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “וְלָא? וְהָתַנְיָא: הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנוֹתֵן…”

    11. Segment 119 words

      Opens “וְרָבָא, כֹּל אִחַמּוֹמֵי וַהֲדַר אִחַמּוֹמֵי בְּשַׁעְתֵּיהּ —…”

    12. Segment 1231 words

      Opens “גּוּפָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “אָמַר לָהֶן: מוּטָב שֶׁיּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים,…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “הֵי אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא? אִילֵּימָא קַמַּיְיתָא אֲמַר…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “אֶלָּא, הָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, וַאֲמַרוּ לֵיהּ:…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “וְכׇל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי אַמֵּי אָמְרִי: כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ…”

    19. Segment 1922 words

      Opens “רַב אַסִּי אָמַר: כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה,…”

    20. Segment 2026 words

      Opens “רַב יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל הֲווֹ קָיְימִי אַאִיגָּרָא דְּבֵי…”

    21. Segment 2116 words

      Opens “הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:…”

    22. Segment 2241 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: עֲשָׂאוֹ כְּבוֹלֶשֶׁת, דִּתְנַן: בּוֹלֶשֶׁת (שנכנס)…”

    23. Segment 2329 words

      Opens “וְהָכָא מַאי בְּעִיתוּתָא אִיכָּא? אִיבָּעֵית אֵימָא: בִּיעֲתוּתָא…”

    24. Segment 2412 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: נָשׂוּי הֲוָה, דְּאָמַר רַב נַחְמָן:…”

    25. Segment 2536 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּי הָא אוֹרִי לֵיהּ, דְּתָנֵי…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 13a · Segment 23 — “…דְּמָרֵיהּ עֲלֵיהּ, דְּקָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ: ״אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה״.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 13a · Segment 6 — “…דָּבָר שֶׁרוֹצֶה! כִּדְאָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלֵית עָבָה, הָכָא נָמֵי בְּמַטְלֵית…

    Original text

    מַתְנִי' כׇּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק בַּנָּשִׁים — מְשׁוּבַּחַת, וּבָאֲנָשִׁים — תִּקָּצֵץ.

    MISHNA: With regard to any hand that is diligent to examine bodily emissions to ascertain ritual impurity, among women such a hand is praiseworthy. But among men such a hand should be severed, as this action is apt to lead to a seminal emission for naught.

    גְּמָ' מַאי שְׁנָא נָשִׁים, וּמַאי שְׁנָא אֲנָשִׁים? נָשִׁים לָאו בְּנוֹת הַרְגָּשָׁה נִינְהוּ — מְשׁוּבָּחוֹת, אֲנָשִׁים דִּבְנֵי הַרְגָּשָׁה נִינְהוּ — תִּקָּצֵץ.

    GEMARA: The Gemara asks: What is different about women and what is different about men, that women are praised for examining for bodily emissions while men are castigated for the same? The Gemara answers: Women are not susceptible to sexual arousal by this action, and therefore when a woman is diligent to examine herself she is considered praiseworthy; whereas men, who are susceptible to sexual arousal and may experience a seminal emission as a result of this contact, may not do so, and the hand of a man who conducts frequent examinations for emissions should be severed.

    אִי הָכִי מַאי אִירְיָא מַרְבָּה? כִּי לֹא מַרְבָּה נָמֵי! כִּי קָתָנֵי ״מַרְבָּה״ — אֲנָשִׁים.

    The Gemara asks: If so, why does the mishna state specifically among men that only the hand that is diligent to examine, i.e., that does so often, should be severed? Even when a man is not diligent to examine, but does so occasionally, this action is also apt to cause a seminal emission. The Gemara answers: When the mishna teaches: Any hand that is diligent to examine, it states this only with regard to women, as men should not examine even occasionally.

    תָּנָא: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? לְעִנְיַן שִׁכְבַת זֶרַע, אֲבָל לְעִנְיַן זוֹב — אַף הוּא מְשׁוּבָּח כַּנָּשִׁים.

    The Gemara continues to discuss the examination of men for seminal emissions. It is taught in a baraita : In what case is this statement, that men should not examine themselves, said? It is said with regard to an examination for semen. But with regard to a man who examines himself for gonorrhea-like discharge [ zov ], he too is praiseworthy for examining diligently, as women are. The reason is that a man who experiences two such discharges is ritually impure but is not obligated to bring an offering, whereas one who experiences three such emissions must bring an offering as a zav . Therefore, it is important for a man who experiences a gonorrhea-like discharge to examine and count his emissions carefully.

    וַאֲפִילּוּ לְעִנְיַן שִׁכְבַת זֶרַע, אִם בָּא לִבְדּוֹק בִּצְרוֹר אוֹ בְּחֶרֶס — בּוֹדֵק.

    The baraita adds: And even with regard to semen, if one wants to examine himself with a rock or with a piece of earthenware, which are hard and will not warm the body, he may examine himself in this manner.

    וּבְמַטְלֵית לָא? וְהָתַנְיָא: בּוֹדֵק עַצְמוֹ בְּמַטְלֵית וּבְכׇל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה! כִּדְאָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלֵית עָבָה, הָכָא נָמֵי בְּמַטְלֵית עָבָה.

    The Gemara asks: And may a man not examine himself with a linen cloth? But isn’t it taught in a baraita : A man may examine himself with a cloth, to see if he has emitted semen, or with any similar item that he wants? The Gemara answers: Just as Abaye said, with regard to a different issue, that it is referring to a coarse cloth, which will not warm one’s body, here too, the baraita is referring to a coarse cloth, which will not lead to a seminal emission.

    וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּאַבָּיֵי? אַהָא דִּתְנַן: הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְהִרְגִּישׁ שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו — אוֹחֵז בְּאַמָּתוֹ, וּבוֹלֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה.

    The Gemara asks: And where was this statement of Abaye stated? It was stated with regard to that which we learned in a mishna (40a): If a priest was eating teruma and he sensed that his limbs quaked, indicating that a seminal emission was imminent, he should firmly hold his penis to prevent the emission from leaving his body, and swallow the teruma while ritually pure.

    אוֹחֵז? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז בְּאַמָּתוֹ וּמַשְׁתִּין — כְּאִילּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם! אָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלֵית עָבָה.

    A difficulty was raised with regard to this mishna: May he actually hold his penis? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to anyone who holds his penis and urinates, it is considered as though he is bringing a flood to the world, as masturbation was one of the sins that led to the flood ( Sanhedrin 108b)? Abaye says in resolution of this difficulty that the mishna is referring to one who holds his penis with a coarse cloth.

    רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמַטְלֵית רַכָּה, כֵּיוָן דַּעֲקַר — עֲקַר, וְאַבָּיֵי חָיֵישׁ דִּלְמָא אָתֵי לְאוֹסוֹפֵי, וְרָבָא לָא חָיֵישׁ דִּלְמָא אָתֵי לְאוֹסוֹפֵי.

    Rava says with regard to that mishna: You may even say that it is referring to a priest who holds his penis with a soft cloth, and the reason it is permitted is that once the semen has already been uprooted from his body, it is uprooted, and his subsequent holding of the penis, even with a soft cloth, does not increase the emission of semen. And Abaye prohibits the use of a soft cloth even here, as he is concerned that perhaps due to the contact of this cloth one might come to increase the emission of semen. But Rava is not concerned that perhaps one might come to increase the emission.

    וְלָא? וְהָתַנְיָא: הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁאֶצְבַּע בָּעַיִן — עַיִן מַדְמַעַת וְחוֹזֶרֶת וּמַדְמַעַת!

    The Gemara asks: And is Rava not concerned for this possibility? But isn’t it taught in a baraita : To what is this repeated examination of a man comparable? To one who places a finger in his eye, for as long as the finger is in the eye, the eye will tear and continue to tear. Here too, the priest’s action will lead to an increased emission of semen.

    וְרָבָא, כֹּל אִחַמּוֹמֵי וַהֲדַר אִחַמּוֹמֵי בְּשַׁעְתֵּיהּ — לָא שְׁכִיחַ.

    The Gemara answers: And Rava would claim that if the priest’s limbs were not quaking and the semen was coming out in drops, there is indeed a concern that an examination might increase the emission. But when he feels his limbs quaking, this concern does not apply. The reason is that with regard to any warming of the body that leads to a seminal emission and that is then followed by another warming at the time when the semen is being uprooted, it is uncommon for the latter warming to increase the emission. Consequently, in this case the priest may hold his penis even with a soft cloth.

    גּוּפָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין כְּאִילּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא נִצּוֹצוֹת נִתָּזִין עַל רַגְלָיו, וְנִרְאֶה כִּכְרוּת שׇׁפְכָה, וְנִמְצָא מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁהֵן מַמְזֵרִים!

    The Gemara discusses the matter itself. Rabbi Eliezer says: With regard to anyone who holds his penis and urinates, it is considered as though he is bringing a flood to the world. The Rabbis said to Rabbi Eliezer: But if one does not hold his penis, small drops are sprayed on his legs, and he appears as one whose penis has been severed. A man with that affliction is incapable of fathering children. People who see urine on his legs might suspect that he is suffering from that condition and as a result they will cast aspersions about his children and say that they are children born from a forbidden relationship [ mamzerim ].

    אָמַר לָהֶן: מוּטָב שֶׁיּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁהֵן מַמְזֵרִים, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

    Rabbi Eliezer said to them: It is preferable that people cast aspersions about his children that they are mamzerim , and he should not render himself wicked even one moment before the Omnipresent.

    תַּנְיָא אִידַּךְ: אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים, אֶפְשָׁר יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיַשְׁתִּין, אוֹ יַשְׁתִּין בְּעָפָר תִּיחוּחַ, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

    With regard to the same issue, it is taught in another baraita that Rabbi Eliezer said to the other Rabbis in response: It is possible for one to avoid spraying urine on his legs. How so? Let a person stand on an elevated place and urinate downward, or urinate into an area where there is loose soil, which absorbs the urine, so that it does not ricochet upward, and he should not render himself wicked even one moment before the Omnipresent.

    הֵי אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא? אִילֵּימָא קַמַּיְיתָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, בָּתַר דְּאָמַר לְהוּ אִיסּוּרָא הֲדַר אֲמַר לְהוּ תַּקַּנְתָּא?!

    The Gemara asks: Which of these replies did Rabbi Eliezer say to the Rabbis first? If we say that it was the first statement, i.e., that one should not hold his penis even if people might cast aspersions about his children, that he said to the Rabbis first, and subsequently he told them that there was a way to avoid urine being sprayed on his legs, this is difficult; after saying to them that it is a prohibition, would he then say to them a practical remedy? By saying that one can avoid urine being sprayed on his legs, Rabbi Eliezer indicated that if one cannot do so he may hold his penis, which contradicts his other statement.

    אֶלָּא, הָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: אֵין לוֹ מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְעָפָר תִּיחוּחַ, מַאי? אָמַר לָהֶן: מוּטָב שֶׁיּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

    Rather, clearly he said this practical solution to the Rabbis first, and they then said to him: If one does not have an elevated place or loose earth upon which he can urinate, what should he do? In response to this question, he said to them: It is preferable that people cast aspersions about his children that they are mamzerim , and he should not render himself wicked even one moment before the Omnipresent.

    וְכׇל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה׳ (אֶת) אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אוֹתוֹ״.

    The Gemara asks: And why must one refrain to that extent from holding his penis? Because as the result of holding his penis he might emit semen for naught. As Rabbi Yoḥanan says: Anyone who emits semen for naught is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven, as it is stated with regard to Onan, son of Judah: “And it came to pass, when he engaged in intercourse with his brother’s wife, that he spilled it on the ground, lest he should give seed to his brother. And the thing that he did was evil in the eyes of the Lord, and He slew him also” (Genesis 38:9–10).

    רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי אַמֵּי אָמְרִי: כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִיפֵי הַסְּלָעִים״, אַל תִּקְרֵי ״שׁוֹחֲטֵי״ אֶלָּא ״סוֹחֲטֵי״.

    Rabbi Yitzḥak and Rabbi Ami say: One who emits semen for naught is considered as though he sheds blood, as it is stated: “But draw near here, you sons of the sorceress, the seed of the adulterer and the harlot…Are you not children of transgression, a seed of falsehood, you that inflame yourselves among the terebinths, under every leafy tree, that slay [ shoḥatei ] the children in the valleys, under the clefts of the rocks?” (Isaiah 57:3–5). Do not read this word as shoḥatei ; rather, read it as soḥatei , i.e., one who squeezes out [ soḥet ] semen is considered to have shed the blood of the children who could have been born from that seed.

    רַב אַסִּי אָמַר: כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּתִיב הָכָא ״תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן״, וּכְתִיב הָתָם ״עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן״.

    Rav Asi says: It is considered as though he worships idols, as it is written here: “Under every leafy tree,” and it is written there, with regard to the mitzva of eradicating idols from Eretz Yisrael: “You shall destroy all the places, where the nations that you are to dispossess worshipped their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree” (Deuteronomy 12:2).

    רַב יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל הֲווֹ קָיְימִי אַאִיגָּרָא דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּשָׁף וִיתֵיב בִּנְהַרְדְּעָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: צָרִיךְ אֲנִי לְהַשְׁתִּין. אֲמַר לֵיהּ: שִׁינָּנָא, אֱחוֹז בַּאֲמָתְךָ וְהַשְׁתֵּן לַחוּץ.

    § With regard to the issue of holding one’s penis for the purpose of urinating, the Gemara relates that Rav Yehuda and Shmuel were standing on the roof of the synagogue that was destroyed and rebuilt in Neharde’a. Rav Yehuda said to Shmuel: What can I do? I need to urinate. Shmuel said to him: Shinnana , hold your penis, so that the water does not fall onto the synagogue roof, and urinate outward, away from the synagogue.

    הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז בְּאַמָּתוֹ וּמַשְׁתִּין — כְּאִילּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם!

    The Gemara asks: How could Rav Yehuda do so? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to anyone who holds his penis and urinates, it is considered as though he is bringing a flood to the world?

    אָמַר אַבָּיֵי: עֲשָׂאוֹ כְּבוֹלֶשֶׁת, דִּתְנַן: בּוֹלֶשֶׁת (שנכנס) [שֶׁנִּכְנְסָה] לָעִיר, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם — חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת, בִּשְׁעַת מִלְחָמָה — אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן פְּנַאי לְנַסֵּךְ. אַלְמָא: דְּכֵיוָן דִּבְעִיתִי לָא אָתֵי לְנַסּוֹכֵי, הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דִּבְעִיתִי לָא אָתֵי לְהַרְהוֹרֵי.

    Abaye says: The Sages rendered the halakhic status of this situation like that of a troop of marauders, as we learned in a mishna ( Avoda Zara 70b): With regard to a troop of marauders that entered a town, if they did so in a time of peace, open casks of wine are forbidden, in case the marauders used the wine for libations in idol worship, whereas sealed casks are permitted. In a time of war, both these and those are permitted, because the marauders do not have leisure to pour libations. Evidently, since these marauders are afraid, they will not come to pour libations. Here too, in this incident involving Rav Yehuda, since he is afraid he will not come to have sexual thoughts.

    וְהָכָא מַאי בְּעִיתוּתָא אִיכָּא? אִיבָּעֵית אֵימָא: בִּיעֲתוּתָא דְּלֵילְיָא וּדְאִיגָּרָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בִּיעֲתוּתָא דְּרַבֵּיהּ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בִּיעֲתוּתָא דִּשְׁכִינָה, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אֵימְתָא דְּמָרֵיהּ עֲלֵיהּ, דְּקָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ: ״אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה״.

    The Gemara asks: And what fear is there here, in the case of Rav Yehuda? The Gemara explains: If you wish, say that there is the fear of the night and of the roof, i.e., that he might fall. And if you wish, say that the awe of his teacher, Shmuel, is upon him. And if you wish, say that the awe of the Divine Presence that dwells in the synagogue is upon Rav Yehuda. And if you wish, say that the awe of his Master, God, is upon him. Rav Yehuda was renowned for his fear of Heaven, as Shmuel declared about him: This one is not born of a woman, but is like an angel.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: נָשׂוּי הֲוָה, דְּאָמַר רַב נַחְמָן: אִם הָיָה נָשׂוּי — מוּתָּר.

    And if you wish, say a different answer, that Rav Yehuda was allowed to hold his penis while urinating because he was married; as Rav Naḥman said: If one is married, it is permitted for him to hold his penis while urinating, as his improper sexual urges are not as strong.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּי הָא אוֹרִי לֵיהּ, דְּתָנֵי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר חִיָּיא: אֲבָל מְסַיֵּיעַ בַּבֵּיצִים מִלְּמַטָּה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּי הָא אוֹרִי לֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּבוּל יֵשׁ לוֹ, מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה – מוּתָּר,

    And if you wish, say that Shmuel ruled for Rav Yehuda in accordance with this baraita , which Abba, son of Rabbi Binyamin bar Ḥiyya, teaches: One may not hold the penis itself while urinating, but a man who wishes to urinate may assist the process by holding the testicles from below. Shmuel instructed Rav Yehuda to act in this manner. And if you wish, say that Shmuel ruled for Rav Yehuda in accordance with that which Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan says: There is a clear demarcation in the prohibition against holding one’s penis while urinating: From the corona and below, toward the tip of the penis, it is permitted to hold, as this will not lead to arousal.