Talmud Builders

    Commentary page

    Shevuot 39a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shevuot 39a

    Shevuot 39a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 597 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שכל העולם נזדעזע לקמיה בעי ליה:

    את פיך שבועת שקר:

    לחטיא את בשרך את קרובך:

    פוטרין אותו מיד ואין משהין אותו כאן שלא יחזור בו וע"כ ישלם. מיד שקיבל עליו בב"ד:

    הרשעים מפרש לקמיה:

    אלא על דעתנו הא פרישנא טעמא משום קניא דרבא בפרק ג' (לעיל שבועות דף כט:):

    לא אתכם כלומר לא כשאתכם במחשבות לבבכם:

    פרשת סוטה כשמשביעין אותה ישביעוה בלשון שהיא שומעת:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Shevuot 39a · Sefaria

    Tosafot

    ואין בשרך אלא קרובים ואע"ג דבפרק במה מדליקין (שבת דף לב:) נפקא לן מהאי קרא דבעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים אבל גדולים לא וכ"ש ממשפחתו לא היינו בנדרים אבל שבועה אפילו כל משפחתו נענשים דקרא איירי בתרוייהו אל תתן את פיך איירי בשבועה ולמה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך דמשמע בנים דוקא איירי בנדר:

    שנאמר אלה וכחש וגו' כל עבירות שבתורה לאו דוקא אלא כלומר הנך דלא הוו כיוצא בשבועה דהא מוכח בפ"ק דקדושין (דף יג.) דמשום עריות לחודייהו אבלה הארץ:

    אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד פי' בקונטרס שלא יחזור בו קודם שיצא מב"ד והא דאמרינן בריש המפקיד (ב"מ דף לד.) אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמרינן מהדר קהדר ביה או דלמא דחויי קא מדחי היינו קודם שיצא מב"ד א"נ אפילו אחר שיצא ואי דעתיה למהדר אע"פ שאינו יכול לחזור בו לא מיקני ליה כפילא דבעי אטרוחי לבי דינא כדאמרי' התם (דף לה.) גבי ההוא דאפקיד כיפי ואדרבה משם ראיה היא דלא מצי הדר דאי מצי הדר ביה אמאי אית לן למימר לדחויי קמכוין ועל כן נראה פירוש הקונטרס ולא כמו שפר"ת בספר הישר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד. ושם) בשמעתא דנאמן עלי אבא דמצי הדר ביה ומביא ראיה מההיא דהמפקיד והכי פירושא דפוטרין אותו מב"ד שמתוך כך יהא בוש מלחזור בו ועוד דשוב נמצא בשם ר"ת דההיא דהמפקיד איירי באומר הריני משלם חוץ לב"ד א"נ לא יצא מב"ד כדפי' אבל אם אמר בב"ד וחזר ואמר חוץ לב"ד איני משלם לא מצי הדר ביה ובההוא דזה בורר גופיה משמע כפי' הקונטרס דתניא היה חבירו חייב לו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו ואמרינן בגמרא לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים משמע לאחר גמר דין אע"פ שלא נדר לו בחיי ראשו עדיין ומיהו י"ל דלא קרי גמר דין אלא כשנדר לו כבר בחיי ראשו וכן משמע בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכח.) לפי גי' ר"ח גבי עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך כו' דגרס רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו משמע דוקא כשנשבע אבל קודם שנשבע יכול לחזור בו ויש ספרים דגרסי התם נשבע ואינו יכול לחזור בו:

    קיימו מה שקבלו כבר תימה דבפ"ק דמגילה (דף ז.) איכא תנאי טובא דדרשי דאסתר ברוח הקודש נאמרה מקראי ושמואל דריש ליה מקיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה ומסיק רבא דלכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל והא אדשמואל נמי אית ליה פירכא דאצטריך למידרשה נמי כי הכא ורבא גופיה דרש כי הכא קיימו מה שקבלו כבר בשבת פ' ר"ע (שבת דף פח.) והא דאצטריך לדרשא אחריתי רבא גופיה חשיב ליה פירכא בסוף פ"ק דחגיגה (דף י.) גבי היתר נדרים פורחין באויר דמייתי קראי טובא שיש להם על מה שיסמכו ומסיק רבא כולהו אית להו פירכא דאתו לדרשא אחריתי לבר מדשמואל ויש לומר דבסוף פרק קמא דחגיגה ודאי חשיב להו פירכא משום דלשמואל ליכא פירכא כלל דלא מיבעי ליה לדרשא אחריתי אבל בפ"ק דמגילה (דף ז.) פריך לכולהו אגופיה דקרא לבר מדשמואל דליכא פירכא כולי האי אלא דאצטריך לדרשא אחריתי (ובחגיגה ד"ה דלמא תירצו באופן אחר):

    ואלו נאמרין בכל לשון כו' תימה דלא תני במתניתין שבועת הדיינין ושבועת ביטוי דכיון דתנא אלו ליכא למימר תנא ושייר וי"ל דאיכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני להכי תני להו לחודייהו: [ועיין תוספות יבמות פד: ד"ה אלא ותוספות כתובות כט. ד"ה ועל ותוספות זבחים פד. ד"ה הלן ועי' תוספות שבת עה: ד"ה חסר אחת]:

    Tosafot on Shevuot 39a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אלא כי הא שבועה בתפיסת ס"ת ות"ח לכתחלה בתפישת [תפלין] שבועה מעומד ות"ח מיושב: ת"ר שבוע' הדיינין אף היא בלשונה נאמרה.

    אומרים הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה למשה בסיני לא תשא.

    מאי טעמא כל העבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה כ' וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' ואין בשרו אלא משפחתו שנאמר ומבשרך לא תתעלם.

    וגם מכל העולם נפרעין משבועת שוא שנאמר אלה וכחש וגו' וכתיב על כן תאבל הארץ וגו'. וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו ובשבועה לא שנאמר הוצאתיה לאלתר נאם ה' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע וגו' אל בית הגנב זה וגנב דעת הבריות שאין לו אצלו ממון וטוען ומשביעו. ואל בית הנשבע בשמי לשקר זה שבועת שקר כמשמע'. ולנה בתוך ביתו זו האלה וכלתו את עציו ואת אבניו הא למדת כי האבנים שאין האש מכלתן שבועת שקר מכלתן. אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד. ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא מעל אהלי [האנשים] הרשעים האלה. וכדתניא ר' שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה על שניהם. פי' על זה שנשבע לשקר ועל זה שנתן לו בלא עדים וגרם לו לשפור ולישבע. ואסיקנא כל עבירות שבתורה נתפש איש בעון אחיו שנא' וכשלו איש באחיו [בעון] אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה. והני מילי שיש בידו למחות ולא מיחה אבל שאר ישראל לא. ובשבועת שקר נתפשין הכל וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על מה שבדעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ואל דעת ב"ד. ואמרינן למה ליה למימר הכי. משום קניא דרבא והאי קניא דרבא מפורש בנדרים פרק ד' נדרים התירו וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל על דעתו ועל דעת המקום השביעם שנאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כלומר על דעתי. אשר ה' אלהים כורת עמך היום כלומר על דעת המקום. דההוא גברא דאתחייב ליה שבועה לחבריה והוה נקיט [קניא] בידיה ומסתמיך עליה כדבעי לאשתבועי. אמר לתובע נקוט לי הדין קניא דבעינא למיתפס ס"ת בידי ושקלה מיניה ונשבע לו שפרעתיך. וכיון דחזיא דאשתבע שדייה ברוגזיה לההוא קניא ואיתברא ואישתפוך זוזי לארעא. ואשתכח דבקושטא אשתבע דהא יהיב ליה קניא ובגוה הנהו זוזי דראשי ביה:

    Rabbeinu Chananel on Shevuot 39a · Sefaria

    Rashba

    אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד פרש"י ז"ל פוטרין אותו מיד ואין משהין אותו כאן שלא יחזור בו ועל כרחו ישלם משקבל עליו בב"ד ע"כ, ולמדנו מדבריו דכל שיצא מב"ד הרי הוא כגמר דין ואינו יכול לחזור בו אבל כל שלא יצא עדיין יכול לחזור בו, אבל ר"ת ו"ל סבור דלעולם יכול לחזור בו ודייק לה מההיא דאיבעיא לן בריש פרק המפקיד אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו דאלמא יכול לחזור בו, וליתא דהתם משום דמטריח לי' בב"ד הוא דלמא לא מקני לי' כפילא, והרב אלפסי ז"ל כתב דמשקבל עליו אפי' מיד אינו יכול לחזור בו מההיא דאמרינן עבדי גנבת מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי רצונך השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו, וכבר כתבתיה בארוכה בפרק המפקיד ובב"ב פרק יש נוחלין בההיא דעבדי גנבת בס"ד.

    Rashba on Shevuot 39a · Sefaria

    Ritva

    מאי אף היא בלשונה נאמרה כדתנן ואלו נאמרין בכל לשון וכו' וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה זה מוכיח כפי' רש"י ז"ל שפי' בכל לשון נאמרה דהא מייתי לה על אלו נאמרין בכל לשון ודקתני בלשונה של שבועת העדות ושבועת הפקדון והרא"ם ז"ל פי' בלשונה שבתורה כלומ' בלשון הקודש והא דמייתי (ואל) מתני' דואלו נאמרין בכל לשון רישא דמתני' נקט ואסיפא דידיה סמך דקתני ואלו נאמרין בלשון הקודש וכו' ועלה קאמר אף היא בלשונה נאמרה ולא גמירא לי דבריו שיש לטעות ולא הי"ל לתנא לקצר אלא שיביא סיפא דהתם לחוד וכן הגיה עליו הרמב"ן ז"ל ואמר בכאן טעה הרב הלוי ז"ל שהרי בתוס' שנינו במס' סוטה בפירוש שבועת העדות ושבוע' הדיינין נאמרה בכל לשון: ומי חמירא טפי מכל התורה וכו' והתנן פי' אלמא לא חמירי מכריתות ומיתות ב"ד אלא הא דקתני שנזדעזע כל העולם כדקתני טעמא דבכולהו כתיב ונקה וכאן כתיב לא ינקה ופרישנא דאע"ג דבעלמא כתיב בי"ג מדות ונקה ההוא שמנקה לשבים משא"כ בזו שאפילו לשבים אינו מנקה ופי' הרמב"ן ז"ל דבהא נמי כל עבירות שבתורה ל"ד דהא לא חמירא מכריתות ומיתות בית דין וכדקתני לעיל חמורות כריתו' ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן ותדע דבכריתות ומיתות ב"ד אין להם כפרה בתשובה וגם ביוה"כ עד דאיכא יסורין או מיתה כדאיתא בפרק בתרא דיומא ועוד תניא התם לפי שנאמר ונקה יכול אף לא תשא כן ת"ל לא ינקה יכול אף שאר חייבי לאוין כן דאינו מנקה ת"ל את שמי שמי הוא דאינו מנקה אבל מנקה הוא שאר חייבי לאוין ע"כ אלמא כל עבירות שבתורה דקתני הכא לאו דוקא אלא כל עבירות דכוותה שהם חייבי לאוין דהנהו אית להו כפרה בתשובה ויוה"כ כדאית' התם ומה שאין כן בלא תשא ומיהו בעונש דאחרים חמירא מכולהו ואפילו מכריתות ומיתות ב"ד דהא לא קילא מנייהו לענין תשובה אלא דכוותייהו היא. אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד פי' רש"י ז"ל ואין משהין אותו כאן כדי שלא יחזור בו ולפי שיטת הרמב"ן ז"ל שכתבנו בפ' המפקיד ופ' חזקת הבתים ובסנהדרין דכל שקבל עליו בב"ד אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לחזור בו החזרה שבכאן אינו אלא בתוך כדי דבור או שעסוקין באותו ענין דמכאן ואילך ע"כ ישלם משקבל עליו ולדברי הרמב"ם ז"ל שסובר דכל זמן שלא קנו מידו יכול לחזור בו ואפילו יצא מב"ד פוטרין אותו כשיאמרו לו שישלם כדי שלא יוכל לחזור בו:

    Ritva on Shevuot 39a · Sefaria

    Meiri

    איומין אלו שהזכרנו הכל לפי לשון הדיין ומערכי לבבו ומ"מ סדרו בכאן שמאיימין אותו על דרך זה והוא שאומרין לו בדרך שיהא הוא מבין באותן הדברים הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמ' לו הקב"ה למשה לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא מפני שעבירה זו אע"פ שאינה מחייבי כרת ומיתת בית דין חמורה היא מכלם בקצת דברים ששאר עבירות יתנקו בתשובה מכל וכל וזו כתוב בה לא ינקה ר"ל עד שיפרע ויענש על חלול השם ואע"פ שבכל העבירות כתי' ונקה לא ינקה פירושו ונקה לשבים ולא ינקה לשאינן שבים והוא שסומך לדברים אלו כל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ואע"פ שבשאר עבירות כתו' באיש ובמשפחתו ומטעם שאמרו אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כלה מוכסין שכלן מחפין עליו כבר אמרו עליה יכול תהא כל המשפחה בהכרת תלמוד לומ' אותו אותו בהכרת ואין כל המשפחה בהכרת אבל בזו כל שבידו למחות ומחפה עליו הוא נענש בדינו ולא עוד אלא שבזו אף כל העולם נענש עליה שנ' אלה וכחש וכו' על זאת תאבל הארץ ואע"פ שבשאר עבירות אמרו וכשלו איש באחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה דוקא באותם שיש בידם למחות בודאי אבל בזו חייבין להשתדל במחייתו אע"פ שאין יודעין אם בידם למחות וכן כל עבירות שבתורה תולין לו אם יש לו זכות כל ימי חייו שהם עד שנים ושלשה דורות וכאן מיד נפרעין שנ' הוצאתיה נאום י"י ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ומרמה אותם כגון שטוענן בחנם ומביאם לידי שבועה וכמו שאמרו שבועת י"י תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלומר שכשם שהעונש מוטל על הנשבע לשקר כך הוא מוטל על המשביעו בחנם אם זה נשבע באמת ואל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו דברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם אמ' איני נשבע פוטרי' את הנתבע מיד אם היתה שבועה זו לתובע כדי ליטול או מחייבין אותו ליתן אם היתה לנתבע וליפטר ואינו יכול עוד לחזור בו וי"מ פוטרין אותו שמוציאין אותם מבית דין מהרה מלשון נפטרו והלכו להם והטעם כדי שלא יחזור בו לשעתו אלמא שרשאי הוא לחזור וראשון עקר:

    אמ' מתחלה הריני נשבע עם כל אותן האיומים העומדים לשם אומרין סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה שהרי אחד מהם רשע בודאי הואיל ושבועה זו על טענת ודאי היא באה ומשביעין אותו ואומרין לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין שלא יסמוך על תחבולה שהיא אמת אלא שאינה נכרת כגון מעשה האמור בנדרים בקניא דרבא על הדרך שביארנוהו בפרק שלישי:

    ובמדרש ויקרא רבה אמרו שמשביעין את האדם בספר תורה ומביאין לפניו נאדות נפוחים כלומר הנאד הזה היה מלא גידין ועצמות ועכשו ריקם מכלום כך המשביע את חברו לשקר סוף יוצא ריקם וכל שכן הנשבע לשקר ובקצת מקומות נהגו על פי גאוניהם להביא שם מטה שנושאין בה את המת ומניחין אותה באמצע הכנסת ונאדות נפוחים שמקרעין אותם או מתירין קשריהם בשעת השבועה ומפזרין שם אפר מקלה ושקים מוטלין שם על שם שק ואפר ושליח צבור מסדר טענת המשביע והנשבע או המחרים ומקבל החרם והלה נשבע ובטרם אומר שליח צבור שאם יש אצלו וכו' ליהוי ההוא גברא בשמתא בחרם בית דין העליון וכו' ובכל האלות וכו' ותוקעין בשופרות ומכבין נרות והמקבלים עונין אמן ויי' יכפר בעד וכו' וכל ישראל נקיים חוץ מהעובר:

    אף משה רבינו כשהשביע את ישראל לא על דעתם השביעם אלא על דעתו ועל דעת המקום שנ' לא אתכם לבדכם אנכי כורת ברית כי את אשר ישנו פה וכו' ומ"מ פשוטו של מקרא שאף הדורות העתידים לבא והגרים העתידים להתגייר והמצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגלה כלם בכלל הברית:

    אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וודוי מעשר וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון כמו שיתבאר ענין כלם במקומו במסכת סוטה ופירושן בכל לשון המובן לאותו האומרן באותו לשון וכן שבועת הדיינין על הדרך שביארנו וכבר ביארנו בעדות ופקדון שאינו בדין שבועה אלא בלשון שהם מכירים וכך היא בתוספתא:

    Meiri on Shevuot 39a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אותו בהכרת עי' תוי"ט פרק א משנה ב דחלה:

    Gilyon HaShas on Shevuot 39a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵע שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזְדַּעֲזַע וְכוּ' (במדבר טז, כו). יש לדקדק למה אמר לו 'הֱוֵי יוֹדֵע' יאמר לו דַּע וכו'? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער רוח הקודש) שהנשבע לשקר פוגם בה"א אחרונה שבשם הוי־ה שהוא סוד המלכות עיין שם. ובזה פרשתי הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן (ישעיה א, ד) חֹטֵא לשון חסרון שמחסר אות ה"א אחרונה ונשארו אותיות 'הוי' ולזה אמר עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן כי 'עָו‍ֹן' זה כבד מכל העונות כמו שאמרו כאן בברייתא. לכן אומרים לו לשון זה 'הֱוֵי יוֹדֵע' כלומר דע פגם שלך שאתה גורם להשאר אותיות 'הוי' בלבד.

    שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזְדַּעֲזַע וְכוּ' (במדבר טז, כו) צריך להבין למה נזדעזע בדבר זה יותר מהשאר? ונראה לי בס"ד מה שנאמר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם הֳ' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ, ו) כי תיבת 'לַשָּׁוְא' ראשי תיבות ' לֹ א שֶׁ קֶר וְ לֹא אֱ מֶת' כי אפילו על אמת לא תשבע ולהכי נזדעזע העולם דקשה להשמר בזה דאפילו במותר צריך להזהר. ונראה לי שבועה [383] עולה מספר יגעש [383] כי געש העולם כשנתנה השם יתברך ברחמיו יעזרינו על דבר כבוד שמו.

    כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן 'וְנַקֵּה', וְכָאן נֶאֱמַר: 'לֹא יְנַקֶּה' (שמות לד, ז). נראה לי בס"ד טעם לזה דאיתא בירושלמי על פסוק וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם הֳ' יִמָּלֵט (יואל ג, ה) מעשה במושל אחד שמו אלכסנדר שדן את לסטים אחד לתלותו אחר כך שמע ששמו כשמו ופטר אותו, והדברים קל וחומר ומה הנקרא כשם מושל בשר ודם נמלט ישראל שנקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה לכך אמר הכתוב 'וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם הֳ' יִמָּלֵט' עד כאן. והנה זו הסנגוריא להציל האדם מן כליה עד שישוב בתשובה ולא יתקיים בו נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל יח, ד) וְחַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) יש לאומרה על כל עבירות דאז כיון דנקרא 'בְּשֵׁם הֳ' יִמָּלֵט' אבל הנשבע בשם לשקר דמבזה ח"ו את השם איך ימלט מכח סנגוריא זו שיש מן שמו יתברך? לכן כתיב בשבועה 'לֹא יְנַקֶּה'. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דעון השבועה פוגם באות ה"א אחרונה שהוא סוד המלכות ששם הוא שם אדני וידוע כי שם אדנ־י במלואו ומלוי מילואו עולה ל"ה אותיות כמנין שם אגל־א שהוא ראשי תיבות אַ תָּה גִּ בּוֹר לְ עוֹלָם אֲ דֹנָ־י שהוא סוד גדלות המלכות וכיון שפוגם שם אזי נוסף מספר ל"ה על מספר וא"ו של וְנַקֵּה ויהיה מספר מ"א ואז נקרא 'לֹא יְנַקֶּה'.

    כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת תּוֹלִין לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, וְכָאן נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַלְתַּר שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם הֳ' צְבָקוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב" (זכריה ה, ד). קשא מהיכא משמע דבר זה של לאלתר? ונראה לי בס"ד דקשיא ליה בכתוב דלא הוה צריך לומר 'נְאֻם הֳ' צְבָקוֹת' ועוד הכי הוה ליה למימר נְאֻם הֳ' צְבָקוֹת הוֹצֵאתִיהָ וּבָאָה וכו', על כן מפרש שרמז הכתוב שהוצאתה וביאתה תהיה לאלתר והוא דכתיב הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ (תהלים קמז, טו) והכי קאמר הוֹצֵאתִיהָ לאלתר כדרך האמירה של הֳ' צְבָקוֹת דכתיב בה 'עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ' כן זו תרוץ ביציאתה בטהרה.

    "וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב", זֶה הַגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין לוֹ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּמַשְׁבִּיעוֹ (זכריה ה, ד). נראה לי בס"ד על פי מה שהביא הרא"ף ז"ל בשם השל"ה ז"ל כי עשרת הדברות כנגד עשר אצבעות שבאדם ואצבע הנקרא אמה שביד ימין הוא כנגד לֹא תִשָּׂא (שמות כ, ו) ואצבע הנקרא אמה שביד שמאל הוא כנגד 'לֹא תִּגְנֹב' עיין שם ונראה לכך שתים אלה הנזכרים בפסוק זה שנאמר 'וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר' הם כנגד אמה של ימין ואמה של שמאל שהיא ארוכה מכל האצבעות כי (אין) אלו עונשם ארוך וגדול ורב יותר משאר עבירות אשר בעשרת הדברות. ומה שאמר 'כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ' קשא למה עשה זו לחלוקה בפני עצמו ונראה דבא לרמוז דחלוקים הם זה מזה דעונש משפחתו בנפשות ושל העולם ממון דוקא.

    וְאֵימָא עַד דְּעָבִיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ? לָא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב (ירמיהו כג, י) "כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ", וּכְתִיב: (הושע ד, ג) "עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ" (ויקרא כו, לז). יש להקשות למה נקיט לשון 'אבלות בארץ' ולא אמר 'אבדה הארץ' כדנקיט בחרבן בית המקדש עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ (ירמיה ט, יא) ונראה לומר דאמרו רבותינו ז"ל בשביל עון שבועה יהיה רעב בעולם וכמו שאיתא בר"ח ז"ל בשערי קדושה עיין שם. גם אמרו בגמרא דתענית (תענית ו:) מטרא בעלה דארעא לכך נקיט לשון רביעה עיין שם. ואם כן בשביל שבועה יהיה רעב שיפסק המטר שהוא בעלה דארעא לכן 'אָבְלָה הָאָרֶץ' כאשה שמתאבלת על בעלה.

    הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַעְתֵּנוּ וְעַל דַּעַת בֵּית־דִּין. קשא כיון דאומרים שכן מצינו במשה רבינו ע"ה שמע מינה שהיו נוהגים להשביע על דעת בית דין מימי משה רבינו ע"ה ולפי זה איך חשב אותו אדם בעל קניא דרבא בנדרים (נדרים דף כה.) להערים על ידי הנחת הדינרין בקנה והלא אומרים לו אנחנו משביעים אותך על דעתינו כדי שלא יערים? ונראה לי דאותו האיש לא היה יודע מנהג בית דין שאומרים כך לפיכך עשה הערמה בקנה והם אומרים לו כן בשעת שבועה שכבר עמד לישבע הנה אם עתה חוזר בו ואינו נשבע בוש הוא בדבר כי יחשדו אותו שבא לישבע בשקר והדר ביה לכך הוכרח לישבע אף על פי שלא הועילה לו תקנתו. ומה שאמרו ' עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתֵּנוּ ' תרתי למה לי? ונראה כדי לחזק הדבר יותר ולהריך לבו יותר. והא דהוצרכו לומר לו שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכוּ' נראה מביאים לו דוגמה מזה כדי שלא יתרעם עליהם לומר אתם חושדים אותי בערמה שאתם אומרים לי 'הֱוֵי יוֹדֵעַ דְּעַל דַּעְתֵּנוּ אֲנַחְנוּ מַשְׁבִּיעִים אוֹתְךָ' לכן מביאים לו דוגמה דמצינו גם משה רבינו ע"ה אמר כן לכל ישראל ואין לך להקפיד כי לא טוב אתה מישראל.

    Ben Yehoyada on Shevuot 39a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shevuot, daf 39, Amud Aleph, about 597 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ…”

    2. Segment 235 words

      Opens “וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנַקֵּה״, וְכָאן…”

    3. Segment 313 words

      Opens “וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ…”

    4. Segment 422 words

      Opens “וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ! לָא סָלְקָא…”

    5. Segment 540 words

      Opens “וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – אִם יֵשׁ לוֹ…”

    6. Segment 647 words

      Opens “״הוֹצֵאתִיהָ״ – לְאַלְתַּר. ״וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב״…”

    7. Segment 746 words

      Opens “אִם אָמַר: ״אֵינִי נִשְׁבָּע״ – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ…”

    8. Segment 827 words

      Opens “שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל,…”

    9. Segment 926 words

      Opens “״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה״ – אֵין…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם מֵהַר…”

    11. Segment 115 words

      Opens “מַאי ״אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה״?…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “כְּדִתְנַן: אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכׇל לְשׁוֹן – פָּרָשַׁת…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “אָמַר מָר, אוֹמְרִין לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁכׇּל…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “וְאֶלָּא מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא – וּמִי חֲמִירָא?! וְהָתְנַן:…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “אֶלָּא כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא – וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן ״לֹא…”

    17. Segment 1737 words

      Opens “הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר – דְּתַנְיָא,…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ…”

    19. Segment 1940 words

      Opens “וְהָכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא…”

    20. Segment 2038 words

      Opens “הָתָם בְּדִינָא אַחֲרִינָא, הָכָא בְּדִינָא דִּידֵיהּ; כִּדְתַנְיָא,…”

    21. Segment 2131 words

      Opens “וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ…”

    22. Segment 2221 words

      Opens “וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – מִכׇּל הָעוֹלָם לָא?!…”

    Original text

    שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״.

    that the entire world trembled when the Holy One, Blessed be He, said at Mount Sinai: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain, for the Lord will not hold guiltless one who takes His name in vain” (Exodus 20:7).

    וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנַקֵּה״, וְכָאן נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״. וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ״ – וְאֵין בְּשָׂרוֹ אֶלָּא קְרוֹבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם״.

    And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah it is stated: “And will…clear the guilty [ venakkeh ]” (Exodus 34:7); whereas here, with regard to taking a false oath, it is stated: “Will not hold guiltless [ lo yenakkeh ].” And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor, whereas here, punishment is exacted from him and from his family, as it is stated: “Do not allow your mouth to bring your flesh into guilt” (Ecclesiastes 5:5). The verse indicates that one who sins with his mouth, by taking a false oath, causes his flesh to be punished as well; and one’s flesh is nothing other than his relative, as it is stated: “And that you not hide yourself from your own flesh” (Isaiah 58:7).

    וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָלֹה וְכַחֵשׁ״.

    And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor; whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world, as it is stated: “Swearing, and lying, and murdering, and stealing, and committing adultery, they break all bounds…Therefore, the land mourns, and everyone who dwells therein languishes” (Hosea 4:2–3).

    וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דִּכְתִיב: ״מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ״, וּכְתִיב: ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כׇּל יוֹשֵׁב בָּהּ״.

    The Gemara suggests: And why not say that punishment is not exacted from the entire world unless he commits all of the sins mentioned in the verse? The Gemara answers: This should not enter your mind, as it is written: “Because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10), indicating that taking a false oath is sufficient to cause the land to mourn. And it is similarly written in the verse in Hosea: “Therefore, the land mourns, and everyone who dwells therein languishes.” Both verses employ a term of mourning.

    וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת, תּוֹלִין לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת; וְכָאן נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַלְתַּר – שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו״.

    The baraita continues with the judges’ forewarning: And be aware that with regard to all the other transgressions in the Torah, if the transgressor has merit, God suspends his punishment for two or three generations, and only if his descendants follow in his ways are they punished. Whereas here, punishment is exacted from him immediately, as it is stated: “This is the curse that goes forth over the face of the whole land… I cause it to go forth, says the Lord of hosts, and it shall enter into the house of the thief, and into the house of he who swears falsely by My name; and it shall abide in the midst of his house and shall consume it, with its timber and its stones” (Zechariah 5:3–4).

    ״הוֹצֵאתִיהָ״ – לְאַלְתַּר. ״וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב״ – זֶה הַגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת; שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן אֵצֶל חֲבֵירוֹ, וְטוֹעֲנוֹ וּמַשְׁבִּיעוֹ. ״וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר״ – כְּמַשְׁמָעוֹ. ״וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו״ – הָא לָמַדְתָּ, דְּבָרִים שֶׁאֵין אֵשׁ וּמַיִם מְכַלִּין אוֹתָן, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְכַלָּה אוֹתָן.

    The baraita analyzes the verse: “I cause it to go forth” means immediately. “And it shall enter into the house of the thief”; this is referring to one who deceives people, e.g., one who has no money in the possession of another, but claims money from him and administers an oath to him in court, thereby causing an oath to be taken in vain. “And into the house of he who swears falsely by My name” is as it indicates, in accordance with its straightforward meaning. From the end of the verse: “And it shall abide in the midst of his house and shall consume it, with its timber and its stones,” you have therefore learned that a false oath consumes things that even fire and water do not consume, such as stones.

    אִם אָמַר: ״אֵינִי נִשְׁבָּע״ – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם אָמַר: ״הֲרֵינִי נִשְׁבָּע״ – הָעוֹמְדִין שָׁם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: ״סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳״. וּכְשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין.

    The baraita continues: If the defendant says at this point: I will not take an oath, the court dismisses him immediately, and rules him liable to pay. And if he says: I will take an oath, the people standing there say to each other: “Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest you be swept away in all their sins” (Numbers 16:26). And when the judges administer the oath to him, they say to him: Be aware that we administer an oath to you not according to your understanding of the oath, but according to the objective understanding of the Omnipresent and according to the understanding of the court, i.e., the judges’ intention.

    שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶן: דְּעוּ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתִּי; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳״.

    This is as we have found written with regard to Moses, our teacher. When he administered an oath to the Jewish people in the plains of Moab so that they would accept the Torah upon themselves, he said to them: Know that it is not according to your understanding that I administer an oath to you, but according to the understanding of the Omnipresent and according to my understanding. As it is stated: “Neither with you only do I make this covenant and this oath” (Deuteronomy 29:13), which is homiletically interpreted to mean: Not only according to your intention.

    ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה״ – אֵין לִי אֶלָּא אוֹתָן הָעוֹמְדִין עַל הַר סִינַי; דּוֹרוֹת הַבָּאִים וְגֵרִים הָעֲתִידִין לְהִתְגַּיֵּיר – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ״.

    Having quoted a verse, the baraita tangentially interprets the subsequent verse. From the phrase: “But with he who stands here with us this day” (Deuteronomy 29:14), I have derived only that those who stood at Mount Sinai were included in this covenant. From where do I derive that the subsequent generations, and the converts who will convert in the future, were also included? The verse states: “And also with he who is not here with us this day” (Deuteronomy 29:14).

    וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם מֵהַר סִינַי; מִצְוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ, כְּגוֹן מִקְרָא מְגִילָּה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ״ – קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר.

    And I have derived only that the mitzvot that the Jewish people accepted upon themselves at Mount Sinai were included in the oath. From where is it derived that mitzvot that were to be initiated in the future, for example, the reading of the Megilla, the Scroll of Esther, on Purim, were also included? The verse states: “The Jews ordained and took upon themselves…that they would keep these two days” (Esther 9:27), which is homiletically interpreted to mean: They ordained, in the generation of Esther, mitzvot that they had already accepted upon themselves by oath in the plains of Moab.

    מַאי ״אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה״?

    § The Gemara analyzes the baraita . What is the precise meaning of the statement: An oath imposed by the judges may also be recited in its language?

    כְּדִתְנַן: אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכׇל לְשׁוֹן – פָּרָשַׁת סוֹטָה, וִידּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. וְקָאָמַר נָמֵי: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין – אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה.

    The Gemara answers: It is as we learned in a mishna ( Sota 32a): These are recited in any language and it is not required that they be recited in Hebrew: The portion of the warning and the oath administered by the priest to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [ sota ]; the declaration of tithes, which occurs after the third and the sixth year of the seven-year Sabbatical cycle, when one declares that he has given his tithes appropriately; the recitation of Shema ; and the Amida prayer; and Grace after Meals; and the oath of testimony, where one takes an oath that he does not have any testimony to provide on a given issue; and the oath on a deposit, where one takes an oath that he does not have possession of another’s deposit. All these may be recited in any language. And the baraita also states, as an addendum to this halakha , that an oath imposed by the judges may also be recited in its language, i.e., in any language.

    אָמַר מָר, אוֹמְרִין לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִתְיְהֵב בְּסִינַי – עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת נָמֵי אִתְיְהֵב!

    § The Master said in the baraita above that the judges say to him: Be aware that the entire world trembled when the Holy One, Blessed be He, said: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.” What is the reason that the entire world trembled? If we say it was because this prohibition was given at Mount Sinai, this is difficult, as when the entire world trembled, the rest of the Ten Commandments were also given at Mount Sinai. This quality is not unique to this specific prohibition.

    וְאֶלָּא מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא – וּמִי חֲמִירָא?! וְהָתְנַן: אֵלּוּ הֵן קַלּוֹת – עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, חוּץ מִ״לֹּא תִשָּׂא״. חֲמוּרוֹת – זוֹ כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְ״לֹא תִשָּׂא״ עִמָּהֶן!

    And if it is rather due to the fact that this prohibition is severe, is it more severe than all the other prohibitions? But didn’t we learn in a baraita : These are minor transgressions: Violation of an ordinary positive mitzva and an ordinary negative mitzva, except for: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.” And these are major transgressions: Those for which one is liable to receive excision from the World-to-Come [ karet ] or a court -imposed death penalty; and “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” is also among them. Evidently, this transgression is no more severe than transgressions that incur karet or the death penalty.

    אֶלָּא כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא – וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנַקֵּה״, וְכָאן נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״.

    Rather, the reason the world trembled particularly when this prohibition was given is as it is taught subsequently in the baraita : And with regard to all of the other transgressions in the Torah it is stated: “And will…clear the guilty,” whereas here, it is stated: “Will not hold guiltless.”

    וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן ״לֹא יְנַקֶּה״?! וְהָכְתִיב: ״וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה״!

    The Gemara asks: And is it not stated with regard to all of the other transgressions in the Torah that God “will not hold guiltless [ lo yenakkeh ]” one who transgresses? But isn’t it written: “And Who will by no means clear the guilty [ venakkeh lo yenakkeh ]” (Exodus 34:7)?

    הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר – דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״וְנַקֵּה״ – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״; אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״לֹא יְנַקֶּה״ – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וְנַקֵּה״. הָא כֵּיצַד? מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים.

    The Gemara answers: That verse is necessary for that which is derived through the homiletic interpretation of Rabbi Elazar, as it is taught in a baraita : Rabbi Elazar says: It is not possible to say: And will clear the guilty [ venakkeh ], about all transgressions, since: Will not clear the guilty [ lo yenakkeh ], is already stated. And it is not possible to say: Will not clear the guilty [ lo yenakkeh ], since: And will clear the guilty [ venakkeh ], is already stated. How can these texts be reconciled? The Holy One, Blessed be He, clears those guilty ones who repent and does not clear those who do not repent.

    כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ לָא?!

    § It is stated in the baraita that with regard to all of the transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor, whereas here, punishment is exacted from him and from his family. The Gemara asks: And is punishment not exacted from the transgressor’s family with regard to all of the other transgressions in the Torah?

    וְהָכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ״; וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם הוּא חָטָא, מִשְׁפַּחְתּוֹ מָה חָטָאת? לוֹמַר לְךָ: אֵין לְךָ מִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מוֹכֵס – שֶׁאֵין כּוּלָּהּ מוֹכְסִין; וְשֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִסְטִים – שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לִסְטִים; מִפְּנֵי שֶׁמְּחַפִּין עָלָיו!

    But isn’t it written in the Torah with regard to one who worships Molech: “Then I will set My face against that man, and against his family, and I will cut him off” (Leviticus 20:5)? And it is taught in a baraita : Rabbi Shimon said: If he sinned, how did his family sin? Why are they punished? This serves to tell you that there is no family that has an unauthorized tax collector among them in which all of the family members are not regarded as unauthorized tax collectors, and similarly, there is no family that has a bandit [ listim ] among them in which all of the family members are not regarded as bandits. This is because they cover for him. Evidently, punishment is exacted from the transgressor’s family with regard to transgressions other than taking a false oath.

    הָתָם בְּדִינָא אַחֲרִינָא, הָכָא בְּדִינָא דִּידֵיהּ; כִּדְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי״ – יָכוֹל כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתוֹ״ – אוֹתוֹ בְּהִיכָּרֵת, וְלֹא כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת.

    The Gemara answers: There, with regard to other transgressions, the transgressor’s family is punished with another punishment, less severe than the one the transgressor receives, whereas here, with regard to a false oath, the transgressor’s family is punished with his punishment. As it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: Why must the verse state with regard to one who worships Molech: “And I will cut him off”? Since it is stated earlier in the verse: “Then I will set My face against that man, and against his family,” one might have thought that the entire family is liable to be punished with karet . Therefore, the verse states: “And I will cut him off,” indicating that only he is liable to be punished with karet , whereas his entire family is not liable to be punished with karet .

    וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָלֹה וְכַחֵשׁ״, וּכְתִיב: ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ״. וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ״.

    § The baraita teaches: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from him, whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world, as it is stated: “Swearing and lying, and murdering, and stealing, and committing adultery,” and it is written: “Therefore, the land mourns.” The Gemara suggests: And why not say that punishment is not exacted from the entire world unless he commits all the sins mentioned in the verse? The Gemara answers: This should not enter your mind, as it is written: “Because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10), indicating that a false oath is sufficient to cause the land to mourn.

    וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – מִכׇּל הָעוֹלָם לָא?! וְהָכְתִיב: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״ – אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו; מְלַמֵּד שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה!

    The Gemara asks: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, is punishment not exacted from the entire world? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that they shall stumble spiritually, one due to the iniquity of another, which teaches that the entire Jewish people are considered guarantors for one another. Apparently, any transgression makes the entire world liable to be punished.