Shevuot 38a

כלל אינו חייב אלא אחת לקמיה מפרש מאי כלל ומאי פרט: ולא לך גרסינן בכולהו ולא גרסינן לא לך:

כללו של ר' מאיר זהו פרטו של רבי יהודה מאי ששמע ר' יהודה שהיה עושה ר' מאיר כלל דהיינו ולא לך ולא לך עשאן ר' יהודה פרט וממילא שמעינן דפרטו של רבי מאיר היינו לא לך לא לך דאי לא מאי הוי פרטא לרבי מאיר והוא כללו של רבי יהודה דאי לא לך לרבי יהודה נמי פרטא ולא חשיבא כלל אלא שאין לכם מאי שנא ולא לך דנקט:

הכל מודים בולא לך שהוא פרט רבי מאיר לא פליג אדר' יהודה בולא לך והכי קאמר רבי יהודה ולא לך הוא דהוה פרטא אבל לא לך כללא דלא אשבועה קאי ולקמיה מפרש מהיכא דייק ר' יוחנן דתרוייהו לרבי מאיר פרטי הוו:

ושמואל אמר לך אדמודי ליה אודויי ליפלוג עליה איפלוגי כלומר אי ס"ד דשמעיה ר' יהודה לרבי מאיר דמשוי לתרוייהו פרטא לא הוה ליה למינקט מילתא בולא לך דמודי ליה בגויה אלא הכי הוה ליה למתני רבי יהודה אומר לא לך אינו חייב אלא אחת למינקט מילתא דפליג עליה בגוה:

סתם מתניתין ר"מ:

תנן ולא לך ולא לך וי"ו גרסינן בכולהו אלמא לר"מ פרטא הוי ותיובתא דשמואל:

ר' היא דאמר במס' זבחים בפ' שני לא שנא שוחט את הזבח ע"מ לאכול כזית למחר כזית בחוץ ל"ש כזית למחר וכזית בחוץ פרטא הוי ב' מחשבות הן ותפיס את הראשונה והוי פיגול ושוב אין מחשבה שניה מוציאתו מידי פיגול אליבא דר' יהודה דאמר התם זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין על אכילתו כרת ומתניתין דהכא רבי היא ולאו ר' מאיר:

מדידיה מדר' מאיר גופיה:

אלא מהא ליכא למשמע מינה ואם תאמר ולידוק ממתניתין דפירקין (דף לו:) דפטרינן בקנס וכל שכן בקרקע כדמוכח בפ' שבועת העדות (לעיל שבועות דף לד.) דקאמר ולר' יוחנן דאמר משביע עדי קרקע פטורין מאי בינייהו איכא בינייהו קנס ולאו פירכא דלקמן טעמא משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו אבל גבי עדות מאן דפטר בעדי קרקע מחייב בעדי קנס שהרי יתחייב ע"י עדותן כמו בשאר ממון:

הכא גרס לא לך לא לך ולא לך ולא גרסינן וי"ו בכולהו אלא בבתרא וכן בכל הני דמייתי דאי גרסי' וי"ו בכולהו אם כן במסקנא דמוקי לה כרבי לימא ר' יהודה היא דאמר ולא לך פרטא הוא אבל השתא לא מתוקמא כוותיה דהא תרוייהו חשיב פרטא בין בוי"ו בין בלא וי"ו ואסוגיא דשמעתין קשיא דמוכח בפ"ב דזבחים (דף ל: ושם) דטפי הוי פרטא בלא וי"ו מבוי"ו לר' יהודה דאמר התם או דלמא כזית וכזית לר' יהודה פרטא הוי וכל שכן כזית כזית ובספר ישן גרס הכא כולה סוגיא איפכא ור' יוחנן אמר הכל מודים בלא לך שהוא פרט לא נחלקו אלא בולא לך וגרסינן תני ולא לך תני פקדון ותשומת יד כו':

כללו של ר' יהודה פי' לא לך פרטו של ר"מ פי' בקונטרס דאי לרבי יהודה נמי פרט הוי אמאי נקט ר' יהודה טפי ולא לך וא"ת הא דלא נקט לא לך משום דמודה בה ר"מ וי"ל דמכל מקום הוה ליה למימר אף ולא לך:

הרי כאן ט"ו חטאות גבי שבועת העדות מיתנייא דגבי פקדון הוה ליה למימר אשמות:

מתני' שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדוני כו' ת"ר זה הכלל. כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר' מאיר ר' יהודה [אומר] שבועה לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר אומר כו'.

אמר רב יהודה אמר שמואל פרטי של ר' יהודה שהוא לא לך ולא לך הוא כלל של ר' מאיר.

כלומר בולא לך ולא לך שמחייב ר' יהודה על כל אחת ואחת אינו מחייב ר' מאיר אלא אחת על כולו. ואיזהו פרטו של ר' מאיר שמחייב על כל חת ואחת באומר אין לך בידי לא לך (ולא) [לא] לך ור' יהודה סבר זהו כלל ואין חייב אלא אחת על הכל. מזו הברייתא דייק שמואל הכי ואמר מדקא מפרש ר' יהודה ואמר (לא) [ולא] לך פרטא הוא מכלל דשמעיה לר' מאיר דאמר כללא הוא ופליג עליה ואמר כי האי גוונא פרטא הוא לא לך לא לך לא לך הוא דהוי כללא. ור' יוחנן [אמר] ר' מאיר ור' יהודה תרוייהו מודו דולא לך שהוא פרטט לא נחלקו אלא בלא לך לא לך (ולא) [לא] לך שר' מאיר אומר זה פרט הוא וחייב על כל אחת ואחת. ור' יהודה אומר זה כלל הוא. ואיזהו כללו של ר' מאיר באומר כולכם.

ור' יוחנן האי דוקיא דייק לה ממתני'.

דתנן שבועה שאין לכם בידי אינו אלא אחת וקסבר סתם משנה ר' מאיר. וכיון דאמר שמצאנו לר' מאיר דאמר לכם כללא הוא מכלל דולא לך ולא לך פרטא הוא. דאי ס"ד כשמואל דאמר ולא לך ולא לך כללא הוא ליתני במתני' ולא לך ולא לך אינו חייב אלא אחת וכ"ש שבועה שיאן לכם בידי. ודחי שמואל ואמר ר' מאיר סבירא ליה האומר לא לך ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי. ואקשינן לשמואל ממתניתין דתנן שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת הנה מתני' לר' מאיר היא דסתם הוא וקתני דולא לך פרטא הוא ומפרק תני במתני' לא לך לא לך והוא פרטי דר' מאיר. ותו אקשינן שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת. ופריק נמי כדקמייתא תני תשומת ידי והא וגזל קתני תני גזל כו'. (והא) [ותו] אקשו עליה ממתני' דבתרא תן לי חטים ושעורין וכוסמין כו'. ופריק תני חטים תני שעורים תני כוסמין. כלומר משנתנו אין בהן ווין הללו כל עיקר. ואקשינן עליה וכי זה התנא טעה באלו הדברים כולן והוסיף וי"ו בכולן בטעות. ופריק מתניתין לאו ר' מאיר היא: הא מתניתין רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית כולהו הני לישני פרט הוו. ודברי רבי מפורשין בשחיטת קדשים פרק כל הזבחים שקבל דמן. וכבר פירשנוהו בקדושין. ואקשי על שמואל מדברי ר' מאיר עצמו שאמר במשנתנו ר' מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת. הנה ו' לר' מאיר פרטא הוא. ודחי לעולם לר' מאיר ו' מוסף האחרון לראשון וכללא הוא וגרעיה לו' ותני שעורה כוסמת דהוא פרטיה דר' מאיר. והאי דקתני אפילו אתיא לאשמועינן דחטין וחטה אחת הן ומה שטענו הוא שנשבע לו שחטה בכלל חטין וכן שעורה וכן כוסמת:

א"ל תן לי פקדון שיש לי בידך כו' השביע עליו ה' פעמים בין בב"ד ובין שלא בב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת. א"ר שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות. פירוש כיון שאילו חזר והודה בפקדון חייב לשלם אם כפר. ועוד נשבע חייב דהא ממון קא כפר. היו ה' תובעין אותו ואומרין לו תן לנן פקדון כו'.

או כל אחד אומר לו תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה שאין לך בידי אין חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת. וכן היו ה' תובעין אותו וכל אחד אומר לו תן לי חטין ושעורין כוסמין כו':

גמ' א"ר יוחנן אפילו פרוטה מכולן מצטרפת פירוש כיון שטענו בחטין ושעורין וכוסמין והוא פתח ואמר שבועה שאין לך בידי חלה השבועה עליו על הכל בכלל. לפיכך אפילו אין בכולן אלא פרוטה נצטרפו וחייב. ולא אמרינן דהא ליכא בכל חדא וחדא פרוטה. וכיון דלית בכל חדא פרוטה לא חלה שבועה בפחות מפרוטה. שבועה שאין לך בידי זהו כלל. פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה זהו פרט וחלקו בזה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מיחייב וחייב בכפירתו לאלו החמשה שלש חטאות לכל אחד ואחד חטאת אחת שכפר לו בחטים. וחטאת אחת בשעורים וחטאת בכוסמין.

מתני' ר' אליער אומר עד שיאמר שבועה באחרונה. פירש רש"י ז"ל: שיאמר לא לך ולא לך שבועה דכיון שאמר שבועה באחרונה השבועה חוזרת על כל אחד ואחד שיאמר, וכן משמע בברייתא דקתני ר' אליעזר אומר לא לך ולא לך שבועה חייב, אבל בירושלמי (ה"ג) פירשו דאף באחרונה קאמר וכגון שאמר שבועה לא לך ולא לך שבועה, דגרסינן התם אמר ר' יוחנן דברי ר' אליעזר והוא שהזכיר שבועה תחלה וסוף ודברי חכמים הזכיר שבועה תחלה ולא הזכיר בסוף כתחלה.

גמ' אמר רב יהודה... כללו. דמדקאמר ר' יהודה ולא לך ולא לך פרטא הוי, מכלל דשמעיה לר"מ דאמר כללא הוי, ומינה מדאמר ר"מ ולא לך כללא הוי, מכלל דסבירא ליה דלא לך דלא לך פרטא הוי. ומדר"מ סבירא ליה דלא לך לא לך פרטא הוי לר' יהודה ס"ל דכללא הוי, והיינו דאמר דכללו של ר"מ זהו פרטו של ר' יהודה וכללו של ר' יהודה זהו פרטו של ר"מ. ואיכא למידק הכא, והיכי אמר דאיכא דס"ל דלא לך ולא לך בו"ו פרטא הוי, והא בכל התורה אמר ו"ו מוסיף על ענין ראשון, וכתב הרמב"ן דהכא ר"מ ס"ל דו"ו מוסיף על ענין ראשון מדק' כללא הוי פשיטא, ואפילו מ"ד פרטי הוי ע"כ אית לן למימר דס"ל ו"ו מוסיף על ענין ראשון, דאי לא אמאי חייב על כל אחד ואחד דהא לא אמר שבועה אלא באחד מהן, אלא הטעם משום דסבירא ליה שהו"ו מצרפן כולן לשבועה שאמר בראשונה, אבל מכל מקום חייב על כל אחת ואחת דולא לך ולא לך דקאמר מחלקן לשבועה ומחייבו על כל אחד ואחד בפני עצמו.

פרטו של ר"מ דהיינו לא לך לא לך היינו כללו של ר' יהודה. פירש רש"י ז"ל: דאי לא לך לא לך נמי לר' יהוה פרטא הוי ולא חשיב כללא אלא שאין לכם מאי שנא ולא לך דנקט ע"כ, וזו אינה הוכחא, דדילמא כולהו פרטי חוץ משאין לכם, אלא דבדאי דפליגי עליה דר"מ נקט, כדאמרינן בסמוך אדאמר הך דאודי אודויי לימא הך דמיפלג עליה איפלוגי, אלא משמע ליה טפי לשמואל דליכא מ"ד דבכולהו הוי פרטא אלא או בולא לך לר' יהודה או בלא לך לר"מ, ור"י בלבד הוא דאית ליה דכולהו פרטי חוץ משאין לכם והיינו ר"מ.

ר"י דייק ממתניתין שבועה שאין לכם וכו' קשיא לי ל"ל למידק מכללא, הא בהדיא קתני ולא לך ולא לך חייב אלמא לר"מ ולא לך ולא לך פרטא הוי, וא"ת אי מהא לא שמעינן מינה אלא לך ולא לך לא לך כללא, לא היא דאם כן היינו ר' יהודה דברייתא, ועוד דאם כן לא הוה לן למימר בדיוקא דר'יוחנן דאי ס"ד ולא לך נמי כללא, אלא דאי ס"ד לא לך נמי כללא דהיא יא דאיצטריך לאשמעינן, דולא לך ולא לך לא אצטריך דהא מתניתין היא כדאמרן, וי"ל דלישנא דמתניתין לאו דוקא לאו שפיר, דדילמא לא גרסינן ולא לך ולא לך כדאמרינן בסמוך תני ולא לך לא לך כנ"ל.

ושמואל כל האומ' ולא לך כאומר שבועה שאין לכם דמי תמיהא לי שמואל מאי קאמר אי סברא דנפשיה קאמר דולא לך לא לך פשיטא דכללא הוא דכל האומר ולא לך ולא לך ואו מוסיף על הראשון וכללא הוא, הא לא אפשר דהא ר' יהודה עביד ליה פרטו ואי פירוש הוא דמפרש דברי ר"מ, מהיכן למד זה דאית ליה הכין ר"מ, וצל"ע.

גר' תנן לא לך לא לך ולא לך. כלומר דגר' תרויהו בלא ו"ו וחד בו"ו, וכן בכל הני דקמייתי הכא גר' הכי, ולשמואל קא מקשה דאמר כללו של ר"מ בו"ו וכללו של ר' יהודה בלא ו"ו, דהא מתניתין קתני תרויהו וחייב על כל אחד ואחד אלמא תרוייהו פרטי נינהו, ואם כן מתניתין דלא כר' מאיר ולא כר' יהודה, דאי כר' מאיר ליחייב אלא לך ואלא לך דליכא ו"ו ולא ליחייב אולא לך דאיכא ו"ו, ואי ר"י ליחייב אולא לך דאיכא ו"ו ולא ליחייב אשארא, ולר' יוחנן ל"ק דמוקי מתניתין אליבא דר' מאיר הלכך מיחייב אתרוייהו משום דפריטי אינון.

חטה בכלל חטים פירש רש"י ז"ל: טענו חטה כטוענו חטים כדכתיב והחטה והכוסמת לא נכו, אבל הרב ר' יוסף הלוי ז"ל פירש חטה בכלל חטים שאפילו אמר שבועה אין לך בידי חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחד ואחד, שלא תאמר הואיל ותבעו חטים ושעורים אי אמר ליה שבועה שיאן לך בידי חטים אין במשמע אלא שאין בידו חטים אבל חטה אחת ושעורה אחת וכוסמת אחת שוין פרוטה יש לו, ומ"ה פריט להו ולא לאחיוביה אכל חדא וחדא קמ"ל דחטה בכלל חטים, ובין אמר חטה ובין אמר חטים כל ששוה פרוטה משמע בין חטה אחת בין חטים הרבה, ובשביל כך לא היה צריך לפרש הילכך כי פריט להו אכל חדא וחדא אשתבע.

ת"ר וכו' ה"ג ר' יהודה אומר לא לך ולא לך ולא לך בווי"ן דאיהו ס"ל דכי איכא ווי"ן הוי פרטא ובלא ווי"ן כללא וכדמפרש בסמוך בין לשמואל ובין לר"י ולא נחלקו אלא לפרטו של ר"מ דשמואל סבר דפרטו של ר' יהודה כללא של ר"מ ופרטו של ר"מ כללו של ר"י דלר"מ בווי"ן כללא ובלא ווי"ן פרטא ור"י סבר בתרווייהו לר"מ פרטא אבל בדר"י הכל מודים דווי"ן פרטא ובלא ווי"ן כללא והוי יודע דבין לר"מ ובין לר"י אית להו מאי דאמרינן בעלמא וא"ו מוסיף על ענין א' אלא דהכא פליגי בהאי תוספות הוא"ו אי קאי אשבועה כאלו אמר ושבועה והוי פרטא או קאי אגבריה בלחוד לרבות תובעין בכפירתו אבל בשבועה לא הוסיף כלום וכן אתה אומר במה שנחלקו במסכת זבחים על כזית וכזית וטעמא דשמואל פי' רש"י ז"ל דכיון דאר"י דווי"ן פרטא מכלל דשמעיה לר"מ דעביד ליה כללא וכיון דבוו"ין כללא בלא ווי"ן פרטא דאי לא איזהו פרטו של ר"מ וי"מ בדרך אחרת אבל טעמו של ר"מ נכון הוא וא"צ להאריך בזה כמו שהאריכו רבים. גי' רש"י ז"ל תנן לא לך ולא לך ולא לך פירוש וקשיא לשמואל דאמר דלר"מ בווי"ן כללא דא"כ הו"ל הא דלא כר"מ אלא כר' יהוד' ואנן קי"ל דסתם מתני' ר"מ היא ופרקינן תני לא לך לא לך לא לך בלא ווי"ן ויש נוסחי דגרסי תנן לא לך לא לך ולא לך פירוש אלמא בין בוא"ו בין בלא וא"ו פרט ולר"י אתיא כר"מ אבל לשמואל אינה לא ר"י ולא ר"מ ופרקינן תני בכולהו לא לך לא לך לא לך בלא ואוי"ן ואתייא כר"מ ולהאי גירסא אתיא שפיר מסקנא דאמרינן הא מני ר' היא דאמר ל"ש כזית כזית ול"ש כזית וכזית פרטי הוי ושבקינן מתניתין דהכא כדתנינן לה מעקרא לא לך לא לך ולא לך דבתרווייהו פרטא דאי בכולהו ג"כ בווי"ן כדמעיקרא או בלא ווי"ן כדשנינן לעיל מנ"ל דס"ל כרבי ואי מתרצין לה השתא דניתני בה לא לך לא לך ולא לך הו"ל לפרושי אלא ודאי כדאמרן כנ"ל:

ל"ש כזית וכזית וכו' פי' הא איתא בזבחים לענין מאי דקי"ל דמחשבת פגול חוץ לזמנו פגול ויש בו כרת אבל חוץ למקומו פסול ואין בו כרת וכל שהיו שם שתי מחשבות כזית חוץ למקומו וכזית חוץ לזמנו כל היכא דהוי אותן שתי מחשבות בלשון כללא פסול ואין בו כרת אבל כי הוו פרטא אמרינן שאם מחשבות חוץ לזמנו קדמה פיגול ויש בו כרת ואם של מקום קדמה אין בו כרת דבתחילת דבריו מתפיס וכולה כשאומר שתיהן תוך כדי דבור ושם נחלקו אי כזית וכזית בלא ווי"ן פרטא ובווי"ן כללא או איפכא ור' אמר בשניהם פרטא והכל הולך אחר הא' ובמקומה בזבחים ביררתיה בס"ד:

ומאי אפילו פי' דבשלמא לר"י דגריס לה בווי"ן איכא למימר דעדיפותא הוא לר"מ לאשמעינן דאפי' בווי"ן פרטא דנימא דווי"ן על שבועה מוסיף ולא על גבריה וכ"ש בלא ווי"ן. אפי' חטה בכלל חטין וכו' פי' רש"י ז"ל הא קמ"ל וכו' דטוענו חטה כטוענו חטין ושעורה כשעורים וכדכתיב והחטה והכוסמת לא נכו ולשונו סתום אבל פי' בו דה"ק שאם תבע ראובן לחבירו תן לי חטה שעורה וכוסמת שיש לי בידך והלה אומר שבועה שאין לך בידי חטין שעורין וכוסמין לא אמרינן שלא יהא חייב כלל לפי שבאמת נשבע לו כי הוא תבעו חטה א' או שעורה א' וזה נשבע שאין בידו ב' הא א חייב לו שזה אינו כי תובע חטה כתובע חטין וכפירת תביעה היא דחטה ושעורה לשון המין הוא כדכתיב והחטה והכוסמת לא נכו ואם תאמר כיון דאיכא קרא פשיטא מאי קמ"ל ועוד היכי לא אדכר ליה ש"ס לקרא וי"ל משום די"ל דלשון תורה לחוד ול' בני אדם לחוד ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם ואשמעינן דלשון בני אדם שוה ללשון תורה והה"ר יוסף הלוי בן מיגאש ז"ל פי' הא קמ"ל דחטה בכלל חטין וכו' שאם תבע' ראובן לחבירו חטין שעורין וכוסמין והלה נשבע שאין בידו חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל א' וא' דסד"א דלאו משום כוונת פרטי פרטן הנשבע אלא לדקדק לו שבועתו שאפי' חטה א' ושעורה א' אין לו בידו קמ"ל שזה אינו דהא פשיטא שאין הפרש בין שיאמר לו חטה אין לי בידך או חטין שאף כשאומר חטה לשון רבים לשון פרטי הוא הילכך לפרטי נתכוין:

פליגי בה רב אחא ורבינא פי' פליגי ומינה נמי פליגי בדר"י וכבר פירשתיה לעיל בפ' שבועות שתים בתרא. והא תני ר"ח הרי כאן עשרים חטאות פי' ותיקשי לתרווייהו דאפילו תימא דתנא אכללי מחייב הא אמרת דר"ח לא חשיב להו ופרקינן דאדרבא ניחא לתרווייהו דאפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה תנייה בהא ברייתא דהוו להו ה' אנשים בד' דברים דאינון עשרים ולמ"ד דאכללא לא מחייב הא אמרינן דלא חשיב להו וטעמא דלא חשיב להו דלא בעי למימני אלא מאי דפסיק בהדיא במתניתין ולית בה פלוגתא כנ"ל:

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר שבועת הפקדון כיצד אמ' לו תן לי פקדוני שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמ' לו אין לך בידי משביעך אני ואחר אמן חייב השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וכפר חייב על כל אחת ואחת אמ' ר' שמעון מה טעם הואיל ויכול לחזור ולהודות אמר הר"ם פי' זה מבואר וטעם ר' שמעון ברור כי בשעה שיודה טוען הודאתו ואע"פ שקדמה כפירתו בבית דין לפי שהוא נותן מה שהודה בו היו חמשה תובעין אותו ואומר לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה כאחרונה ר' שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחר ואחד תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל אבדה חייב על כל אחת ואחת תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת ר' מאיר אומ' אפי' אמ' חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת פי' ר' מאיר אומ' שאמרו חטה ושעורה ר"ל מיניהם וחכמי' סוברי' שכפירתו בזרע אחד מין חטה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' שמעון ולא כר' אליעזר:

אמר המאירי שבועת הפקדון כיצד אמ' תן לי פקדוני שיש לי בידך או מלוה או אי זה ממון והלה אומר שבועה שאין לך בידי או שאמ' לו אין לך בידי משביעכני ואמר אמן חייב וכבר ביארנו שאמר אמן לאו דוקא אלא כל שכפר אחר השבועה וכן ביארנו ששבועתו על ידי תובע לאו דוקא אלא אפי' נשבע מאליו כגון ראהו רץ אחריו ואומר לו מה אתה רץ אחרי שבועה שאין לך בידי ממון ובא אח"כ לבאר שאם נשבע עליו ארבעה וחמשה פעמים או שהשביעו הוא ארבעה וחמשה פעמי' וכפר בכל אחת ואחת בין שהיתה השבועה או הקבלה או הכפירה בב"ד בין שלא בב"ד חייב על כל אחת ואחת ופירש הטעם מפני שכשכפר פעם אחת אם הודה חייב לשלם אע"פ שכפר ונמצא פוטר עצמו בכל כפירה וכפירה מה שאין כן בשבועת העדות שמשנשבע שאינו יודע אינו חוזר ומגיד כמו שהתבאר:

היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך והוא אומר שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא שבועה אחת שאין בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת והוא הדין בשבועה לא לך לא לך ולא לך וכל שכן אם הזכיר שבועה באחרונה ר"ל בתחלה ובסוף כגון שבועה לא לך ולא לך ולא לך שבועה והם דברי ר' אליעזר שאמר עד שיאמר שבועה באחרונה ופירשוה בתלמוד המערב אף באחרונה וכל שכן אם הזכיר שבועה לכל אחד ואחד אמ' לו חברו תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה חייב על כל אחת ואחת תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת וזה שביארנו בלא לך ולא לך וכן בלא לך לא לך שכלן פרט לחייב על כל אחת ואחת התבאר בסוגית הגמ' שנחלקו בהן ר' מאיר ור' יהודה ושמואל ור' יוחנן פי' מחלקתם ולפירושו של שמואל לא לך ולא לך הוא פרטו של ר' יהודה שהו"ו פירושה כאלו אומר ושבועה לא לך ולר' מאיר הוא כלל שהו"ו מצרפן ולא לך לא לך הוא כלל לדעת ר' יהודה ופרט לדעת ר' מאיר מטעם שהזכרנו בהפך שלהן ולפירושו של ר' יוחנן לא לך ולא לך כלם מודים שהם פרט ולא נחלקו אלא בלא לך (ו)לא לך שלדעת ר' יהודה כלל לדעת ר' מאיר פרט ולענין פסק אין לנו שהכל פרט לחייב על כל אחת כמו שביארנו ר' מאיר אומ' אפי' חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת פי' בגמ' אפי' אמ' חטה בכלל חטים שעורה בכלל שעורים וכוסמת בכלל כוסמין כלומר אין צריך לומר בחלוק מינין אלא אפי' במין אחד שחלקו לתביעות כגון שאמ' תן לי חטים שמסרתי לך אתמול ושמסרתי לך היום שבועה שאין לך בידי חטים ולא חטה חייב על כל אחת ואחת וי"מ אפי' אמ' שבועה שאין לך בידי גרעין חטה אחד שעורה וכוסמת ואע"פ שהכל חוזר לגרעין חייב על כל אחת ואחת ומקצת חכמי' מפרשי' שאם אמ' תן לי חטה שיש לי בידך ואמ' שבועה שאין לך בידי חטים אין אומרי' קושטא קאמ' מי שתבע וחטים אין לו הא חטה ר"ל גרעין אחד יש לו ואם הודה בחטה יהא פטור אלא אף על החטה הוא נשבע שחטה וחטים הכל אחד וכל שהודה בשוה פרוטה חייב:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

השוחט בהמת קדשי' על מנת לאכול כזית ממנו חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייב כרת על מנת לאכול ממנה כזית חוץ למקומו הקרבן פסול ואין בו כרת עירב בו שני מחשבות כגון ששחטו על מנת לאכול ממנה כזית חוץ למקומו וחוץ לזמנו בין שקדמה מחשבת הזמן למחשבת המקום בין שקדמה מחשבת המקום למחשבת הזמן בין שהיו שתיהן כאחד הרי זה פסול ואין בו כרת שהמחשבות מתערבות ונעשות מחשבה אחת ואין הלכה כמי שאומר שתי מחשבות הן וכל שקדמה מחשבת הזמן כבר נתפגל ונתחייב כרת ושוב אין פגולו נפקע שיהא הכרת נפקע וכן שאומר שלא סוף דבר בכזית כזית אלא אף בכזית וכזית אין הוא"ו מצרפן אין הלכה כן אלא כמחשבה אחת היא כמו שביארנו:

ולענין סוגיא מיהא קשה מעט לפרש שבסוגיא של זבחים משמע בכזית וכזית שכל שאין בו וא"ו נראה שהוא פרט יותר משיש בו לדעת ר' יהודה שנאמרה שמועה זו לשם לדעתו וגדולי המפרשי' מהפכים גירסא שבכאן מפני זו לומר בלא לך כלי עלמא לא פליגי ולא הועילו בתקנתם כל כך שכל אותה סוגיא נאמרה לדעת ר' יהודה ולפי סוגיא זו על כרחנו אחת מהן פרט לדעת ר' יהודה אלא שהסוגיות מתבלבלות בכמה מקומות ושמא לדעת ר' עצמו אמרה:

כבר ביארנו בפרק שלישי שזה שאמרו במשנתנו על מי שאמ' לחברו תן לי חטים שעורים וכוסמי' שיש לי בידך ואמ' שבועה שאין לך בידי שאינו חייב אלא אחת שמאחר שכן פרוטה מכלן מצטרפת לחיוב שהרי כלם בשבועה אחת נכללו אבל כשאמ' שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין שהוא חייב על כל אחת ואחת אינו חייב אא"כ יש פרוטה בכל אחד מהן ואם אין פרוטה באחד מהם אע"פ שיש פרוטה בין כלם אינו כלום אף לחייב אחת על כלם ולא נאמר פרוטה אחת מצטרפת אלא ארישא דמתני' והוא כשאין חיוב שבועה אלא אחת ואין אומרין שכשהזכיר תחלה שבועה שאין לך בידי נכללו כלם בשבועה אחת ונצטרפו כלם לפרוטה לחייב אחת ואח"כ בא חיוב הפרטים עד שאם תהא שם פרוטה בכל מין ומין יתחייב ארבעה קרבנות אחת לשבועת הכלל ושלש לשלש שבועות של פרטים אלא לא נתחייב כלל אלא על הפרטים שהכלל הראשון לא בא אלא להתחלת ספור הפרטים הכל כמו שביארנו בפרק שלישי ומעתה היו חמשה תובעים כל אחד בחטים ושעורים וכוסמין ואמ' שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין לא לך ולא לך ולא לך והודה הרי זה חייב (שלש) [חמש] עשרה אשמות לבד ואלו היתה כיוצא בה בפקדון תשומת יד וגזל ואבדה שהן ארבעה פרטים היה מתחייב עשרים שכל שאמ' לא לך פירושו לא לך חטים ושעורים וכוסמין על הדרך שהזכירן בראשון היו פרטים באים אחר כלל כיוצא בזה בתובעים והוא שיאמר שבועה שאין לכם בידי לא לך ולא לך גאוני ספרד מדחין אותה לזו וכתבו שאין בזו גם כן חיוב אלא על הפרטים וכן הדין שהתובעים אין מצטרפין לפרוטה שאם תבעו בין החמשה שוה פרוטה והוא אמר שבועה שאין לכם בידי אין פרוטת כלן מצטרפת ופרוטה לכל חד וחד בעינן שאם לא כן אין כאן ממון ואין כאן וכחש ומעתה כללן ואחר כך פירטן אין להם כלל גם כן אחר שפרט וגדולי הראשונים שבגיירונדא"ה כתבו ששבועה שאין לכם בידי לא לך ולא לך חייב על הכלל אחת ועל הפרטי' כמספרם שמאחר ששבועה שאין לכם בידי לא היה מצרפן לפרוטה למה הוא כוללם ודאי לחייב עצמו על הכלל ועל הפרטים אבל בכלל התביעות הואיל ופרוטתן מצטרפת לא נתכון בכללו לחייב עצמו על הכלל אלא לצרף פרוטה מכלם ואין הדברים נראין:

ממה שכתבנו למדת שהכופר בפחות מפרוטה אינו חייב בשבועת הפקדון ומ"מ חייב הוא בשבועת בטוי:

תוס' בד"ה אלא מהא כו' אבל גבי עדות מאן דפטר בעדי קרקע יחייב בעדי קנס כו' עכ"ל מיהו לפי מה שפרש"י לעיל בפרק שבועת העדות דא"כ עדי קנס לר"א חייבין וכן בשבועת הפקדון כו' עכ"ל אין זה מספיק ולא יתיישב קושייתם דהא התם לר"א בעל פלוגתיה דר"ע ע"כ אית לן למימר דבשבועת הפקדון נמי בקרקע פטור ובקנס חייב ואפשר דלית להו לתוס' כפרש"י שם אלא דלענין עדים דוקא קאמר דבקרקע פטורים ובקנס חייבין לר"א אבל בשבועת הפקדון לכ"ע בקנס פטור כיון שלא היה מתחייב בהודאתו ולא כפר ליה ממונא כמ"ש הכא וק"ל:

בד"ה ה"ג לא לך לא לך ולא לך ול"ג וי"ו בכולהו אלא בבתרא כו' עכ"ל ר"ל במתניתין גרסינן הכי וכן בכל הנהו דמייתי מתניתין ל"ג וי"ו אלא בבתרא דהשתא מוכח ממתניתין דבתרוייהו חשיב פרטא בין בוי"ו ובין בלא וי"ו דמלא לך תניינא מוכח דבלא וי"ו הוי פרטא ומולא לך בתרא מוכח דבוי"ו נמי הוי פרטא אבל בברייתא בדברי רבי יהודה ודאי גרסינן כולהו בוי"ו ולא חשיב פרטא אלא בוי"ו ולכך מתני' לא מצי אתיא כוותיה אבל אי הוה גרסינן נמי במתניתין כולהו בוי"ו מאי דוחקיה לאוקמי במסקנא דע"כ כרבי דסתמא דמתני' דלא כר"מ נוקמיה בפשיטות טפי כר' יהודה כן הוא כוונת דברי התוס' וניחא נמי לפי דבריהם דלפי אותה הגירסא דגרסינן במתניתין נמי כולהו בוי"ו אדפריך ממתני' לשמואל דאמר לר"מ דכולהו בוי"ו כללי הוי תקשי נמי לר' יוחנן אמאי לא תני במתניתין רבותא טפי דאפי' בלא וי"ו לר"מ הוי פרטא דבוי"ו אפילו ר"י מודה ליה דהוה פרטי ולגירסת התוס' ניחא לר"י דתרוייהו תני במתני' דהוי פרטי מיהו הך קושיא דפריך גבי חטה ושעורה וכוסמת מאי אפי' ע"כ הוה קשיא נמי לרבי יוחנן כיון דתרוייהו פרטי הוי לר"מ ותני לתרוייהו במתני' מאי אפי' דקתני ודו"ק:

בפרש"י בד"ה הרי כאן עשרים ש"מ ד' שבועות הן ובקמייתא לא חשיב דכללי עכ"ל הקשה מהר"י אבן ל"ב מי הכריחו לפרש דפריך למאן דלא מחייב אכללא ואמאי לא פירש דפריך נמי הכי למאן דמחייב אכללא והכי פריך דאם איתא דפרטי קחשיב וכללי לא קא חשיב אמאי תני רבי חייא הרי כאן עשרים כו' ומשני דהיא איירי בפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ובתרוייהו לא קחשיב כללי עכ"ל ע"ש ואין מקום לקושייתו דאין דרך לתלמוד להקשות לאמוראים כיון דהברייתות גופייהו לא מיתרצי אהדדי אלא ע"כ דברייתות מיתרצי ליה השתא אהדדי למאן דמחייב אכללי אלא דחדא מינייהו לא קחשיב אלא פרטי ואידך קא חשיב נמי כללא ול"ק ליה למקשה אלא למאן דלא מחייב אכללי וק"ל: