Commentary page
Shevuot 35b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShevuot 35b
Shevuot 35b. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 691 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
במי שהוא חנון ולאו דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון:
כתב אלף למד מאלהים שהתחיל לכתוב אלהים וכתב אלף למד אין נמחקין ואע"פ שלא גמר את השם שהרי ב' אותיות הללו שם לעצמו:
חוץ מזה כו' למלאך האמצעי קרא אדון שכך באו לפניו מיכאל באמצעו גבריאל מימינו רפאל משמאלו:
אף זה קדש דכתיב לעיל מינה וירא אליו יי' והדר כתיב והנה שלשה אנשים ואמר להקב"ה אל נא תעבור מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחין:
מי שיש בידו כו' וה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי השם ואמר לו אדוני הנה נא מצא עבדך:
בנבות כתיב (מלכים א כ״א:י״ג) ברך נבות אלהים:
במיכה כגון (שופטים י״ז:ג׳) לו בית אלהים וכגון (שם). הקדש הקדשתי הכסף לה' מידי לבני וגו' הרי הוא אסור עלי כהקדש גמורים שהן לשם עד שאתננו מידי לבני לעשות פסל ומסכה וכן (שם יח) נכח ה' דרככם כלפי שכינה אמר:
אלף למד חול כגון (שם יז) לו בית אלהים (שם יח) את אלהי אשר עשיתי לקחתם:
21 more comments on this page.
Rashi on Shevuot 35b · Sefaria
Tosafot
בפר"ח גרס א"ד מן השם אינו נמחק ותימה דמאי שנא מצ"ב מצבאות וש"ד משדי דנמחקין לפי שאין שם בפני עצמו ושמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר:
ה"ג אין הלכה כרבי יוסי ואיצטריך דלא תימא נימוקו עמו וכן [גרס] ר"ח:
באחרונה שביחנו שבכולן לא כתב אם אחדל אלא באחרונה דכתיב האוסיף לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל:
דקטלא חד משיתא בעלמא כו' בהוצאה למלחמת הרשות קאמר:
מה כאן שבועה תימה ותיפוק ליה משבועת הפקדון מג"ש דתחטא וכ"ת דעיקר דאיצטריך למילף מה כאן בשם כו' אכתי לקמן דפריך לרבנן אלה דשבועה היא מנ"ל ליגמר מפקדון:
Tosafot on Shevuot 35b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
דהא אשכחנן דאיקרי רחום ואיקרי חנון:
תנו רבנן כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו נמחק הה' ה"א נמחק.
לאחריו כיצד אלהינו נ"ו נמחק אלהיכם כ"ם נמחקים כו'. אחרים אומרים שלאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם. אמר רב הונא הלכה כאחרים: ת"ר כתב א"ד מאדני. אל מאלהים. יה מיהוה. אין נמחקין. ש"ד משדי. צ"ב מצבאות נמחקין. ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק. אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי:
כל שמות הכתובים באברהם קדש כגון הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. חוץ מזה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'.
חנניה בן אחי ר' יהושע ור' אלעזר בן עזריה אומר' אף זה קדש. וקיימא לן כותייהו. דהא רב אמר כותייהו דאמר גדול הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שהניח השכינה ואמר אל נא תעבור מעל עבדך והלך להכניס אורחין:
כל שמות האמורין בלוט כגון הנה נא אדני חול חוץ מזה ויאמר לוט אליהם וגו' דכתיב ביה להחיות את נפשי. מי שיכול להמית ולהחיות:
כל שמות האמורין בנבות קדש במיכה חול. ר' אליעזר אומר כל האמורין בא"ל חול בי"ה קדש. חוץ מזה שאע"פ שאמור בא"ל שהוא קדש כל ימי היות בית האלהים בשילה:
כל שמות האמורין בגבעת בנימין ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש.
11 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Shevuot 35b · Sefaria
Rashba
אמר שמואל הלכה כר' יוסי כך גירסת הספרים שלפנינו, אבל ר"ח וכן בהלכות הריא"ף ז"ל גריס אין הלכה כר' יוסי, ואני תמיה לפי גירסתם למה להו למימר אין הלכה כר' יוסי פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים, והוה להו לאקושיי בגמרא כן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, שכן דרך התלמוד בכל מקום, ולתרץ איצטריך משום דמסתבר טעמיה כלו' דאותו יחיד החולק, כמו בנדה בפרק המפלת (נדה ל, ב) וביבמות (מז, א) ובשאר מקומות בתלמוד, ואפילו ת"ל דה"נ משום דאמרינן ר' יוסי נמקו עמו, אכתי לא ניחא, דמ"מ ה"ל לאקשויי פשיטא ולמימר משום דר' נמקו עמו. ועוד דלא אמרו נמקו עמו במקום רבים.
כל שלמה האמור בשיר השירים קדש לאו למימרא שאין נמחקין אלא כשהמשביע בו חייב, וכן הדין במלכיא האמורים בדניאל (ב, לז) דאפילו מלך גדול אני (מלאכי א, י) יי' מלך אין אדם נזהר מלמחוק מלך.
ואידך דאמר כל מלכותא דקטלא חד משית' דעלמ' לא מיענשא דכתיב האלף לך שלמה מלכותא דרקיעא. פירוש האלף דהיינו ה' חולקין דעלמא מתים בדרך כל הארץ או ע"פ סנהדרין ששכינה עליהם, ואין רשות למלך לדונן להורגן בדיני המלכות וכדכתיב האלף לך שלמה דסבר שמואל שהוא קדש, ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא שיכול להרגן בדיני המלכות והוא חילק חד משיתא וכן פירש רבנו מאיר הלוי (הלוי) ז"ל, י"ב מאות מאתים חלק ששי. ה"ק אף זה קדש ואידך חול פירוש דהא קאמר יש אומר אף זה קדש קאמר והשאר שלמה דספרא קאי שהן קדש ולומר שאף זה האלף לך שלמה קדש כמותו חול.
הא דאמרינן אין גמירי ג"ש ובעי שם מיוחד אי לא גמירי ג"ש אלא שבועה מנ"ל. קשיא לי דהכי ה"ל למימר אם לא גמירי ג"ש כינויין מנ"ל, וליתא, דהא דאמר אלא שבועה מנ"ל טפי עדיף, משום דהא קושיא כוללת את הכל, דדילמא אפילו שבועה לית ליה, ואסיקנא דמגופא משתמע הכי, דתניא אין אלה אלא שבועה ור' אבהו אמר אלה שבועה מדכתיב ויבא אותו באלה, וכיון שכן מסתברא לי דלרבן דלית להו ג"ש ואית להו דלשון אלה שבועה, תו לא צריכי' לשבועת העדות לא לשם מיוחד ולא לכינויין, אלא בין אלה שאין עמה שבועה ולא שם ובין שבועה שאין עמה אלה הרי היא כאלה שיש עמה שבועה, דאיתרבו מדכתיב ושמעה קול אלה ושמעה אלה ושמעה קול. וכבר כתבתי למעלה (לה, א) שאין נראה כן מדברי רש"י, וכן כתב כאן רבינו יוסף הלוי וז"ל: לפי' השתא מכלל האי שמעת' דבין שבועה ממש בין שבועת האלה לא מחייב בה אלה עד דהוי בשם או בכינוי השם כרבנן, אבל שבועה זו שבועת האלה בלי שם או בלא כינוי לאו שבועה היא כלל ע"כ, ואני מה שנ"ל כתבתי. ועוד קשה לי לדברי הרב הלוי ז"ל דקא פסיק ואזיל שאין שבועה בלא שם ובלא כינוי, והא משמע בריש פרק קמא דנדרים (י, א) דאפילו שבועה גרידתא ואפילו כינוי שבועה כשקוקה ושבותה הויא שבועה, דאלו בשם אפילו בלא הזכרת שבועה, ושקוקה הויא שבועה אי אלו לא אמר בשם כך שלא אוכל או שאוכל או אכלתי ולא אכלתי חייב, ושמא כונת הרב לומר דוקא בשבועת הדיינין א"נ לשבועת העדות קאמר בין שהשביע בשם בלא אלה ובין שהשביע בשבועת האלה צריכה שם או כינוי.
הא דאמרינן אמרה תורה השבע ואל תשבע. פירש רש"י ז"ל: השבע שבועת ה' תהיה בין שניהם, ויש מקשים עליו דמדקאמר מה השבע בשם, משמע דמילתא פשיטא לכ"ע דהשבע דאמרה תורה בשם היא, ואלו שבועת הדיינים דהיינו שבועת ה' תהיה בין שניהם ליתא בשם אלא לר' חנניה בר אידי ולא לרבנן, מדאמרינן בריש פרק שבועת הדיינין (שבועות לח, ב) משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה, ופרישו בגמרא היכי משביעין אמר רב יהודה אמר רב משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דכתיב ואשביעך בה' אלהי השמים, ואמר ליה רבינא לרב אשי כמאן כר' חנניה בר אידי, דאלמא רבנן לית להו הכין, ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש אמרה תורה השבע, והשביע הכהן את האשה.
Rashba on Shevuot 35b · Sefaria
Ritva
כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי חנון ורחום וא"ת והא אמרינן מה הוא רחום אף אתה היה רחום וי"ל דאפ"ה לא מיקרי אינש רחום וחנון סתם אלא משום והלכת בדרכיו שחייב להיות רחום וחנון כלומר נוהג עם הבריות בחמלה וחנינה ומכאן קשה למה שהיה אומר ה"ר יונה ז"ל דמאי דכתיב זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק דעל האיש ירא ה' דמיירי לעיל קאי וא"כ הא אשכחן מידי דאיקרי בתורה רחום וחנון וי"ל דלפי דבריו דמ"מ לא מיקרי כן בלשון בני אדם בסתם. אינו נמחק לפי שכבר קדשוהו שמים והלכתא כאחרים בלפניו אפילו אחרים מודו שהוא נמחק ונראין דבריו דנמחק אפילו שנכתב כל השם דאי קודם לכן אפי' צ"ב מצבאות וש"ד משדי וא' מאלהים נמי ואין לומר כיון שנכתב כל השם קדשוהו שמים לשלפניו דלא מקרי קדשוהו שמים אלא בשקדשוהו בשעת כתיבה שכבר היה נכתב השם. צ"ב מצבאות וה"ה טפי כל שלא נכתב כולו אלא איידי דנקט משדי ש"ד נקט נמי הכא צ"ב. שלא נקרא צבאות אלא ע"ש ישראל ומיהו מצינו שנקרא כן ע"ש שהוא אות בצבא שלו כדאיתא בחגיגה. כל שמות האמורי' בלוט חול חוץ מזה וכו' הא ודאי ליכא חוץ מזה אלא א' שהוא חול דכתיב הנה וגו' סורו נא והא דנקט כל שמות אגב ריהטא דאידך נקט הכי. ויאמר לוט אליהם אל נא אדני וגו' עד מי שיש בידו להמית ולהחיות אלמא לקב"ה קאמר אל נא אדני וגו' והא דכתיב ויאמר אליהם פי' בפניהם והא דאמרינן גבי שמות האמורים במיכה יש מהם קדש יו"ד ה"א וא"ו ה"א פשיטא שזה השם המיוחד בכל מקום הוא קדש אלא דאגב ריהטא משום דבעי לומר ואידך חול:
כל שלמה האמור בשיר השירים קדש נראין דברי רבינו הרמב"ן ז"ל שפי' דלאו לענין שאינו נמחק קאמר שהרי אין זה כינוי אלא למלך שהשלום שלו אלא שבא ללמדנו שהוא קודש לדרשא דקראי או אפשר לענין הנשבע בשלמה האמור בשיר השירים שהוא הנשבע בא' מהכנויים וכן אתה למד ממ"ש לקמן למלך מלכייא האמור בדניאל דודאי נמחק דלא עדיף מהמלך הקדוש וכיוצא בו האמור בהקב"ה שלא שמענו בו איסור מחק וגם לא נהגו בו איסור אלא ודאי פירוש' דקראי קמ"ל או לענין הנשבע בו שהוא כנשבע ברחום וחנון וכ"נ מל' הרמב"ן ז"ל:
האלף לך שלמה לדידיה פי' לאנפוקינון בקובא ולמעבד בהו אנגרייא ומאתיים לנוטרים את פריו רבנן וכו' פי' למתעסק בתורה שאין עליו עול מלכות ואידך דאמר כל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מענשא דכתיב האלף לך שלמה פי' דהאלף דהיינו ה' חולקי דעלמא מתים בדרך כל הארץ או ע"פ סנהדרין ששכינה עליהם ואין רשות למלך לדונם להרגם בדיני המלכות וכדכתיב האלף לך שלמה דסבר שמואל שהוא קודש ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא שיכול להרגן בדיני המלכות והוא חלק חד משיתא וכן פי' רמ"ה ז"ל. אלא ה"ק אף זה קודש ואידך חול פי' דהא דקאמר י"א אף זה אף זה קודש קאמרי ואשאר שלמה דספרא קאי שהן קודש ולומר שאף זה האלף לך שלמה קודש כמותן וחול הנה מטתו שלשלמה. מה השבע בשם פי' רש"י ז"ל השבע שבועת י"י תהיה בין שניהם ואינו נכון דהא לרבנן שבועת הדיינין לא בעייא שם כדאיתא בהדייא בריש פ' שבועת הדיינים דתנן ומשביעין אותו השבועה האמורה בתורה דהיינו שם מיוחד ואמרינן כמאן כר"ח בר אידי דאלמא לרבנן לאו בשם הוא וא"כ היכי נקיט עליה הכא בפשיטותא כר"ח לכך הנכון כמו שפר"ח ז"ל להשבע בשם היינו שבועת סוטה דכתיב בהדייא שם יתן ה' אותך וגו' אבל שבועת ה' תהיה וגו' לא משמע בהכרח שיש בה שם אלא דשבועה גרידא נקרא שבועת ה' אליבא דרבנן:
Ritva on Shevuot 35b · Sefaria
Meiri
כל הטפל לשם מלפניו נמחק לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם כיצד ביי' כיי' ליי' מיי' אותיות בכל"ם נמחקות וכן ויי' ו' נמחק אלהינו אף נ"ו אינו נמחק אלהיכם אף כם אינו נמחק אלהיהם אף הם אינו נמחק וכן כל כיוצא בזה ומ"מ אין לוקין על מחיקה זו אלא שמכין אותו מכת מרדות:
וגדולי המפרשי' כתבו שכל אלו האמור בהם שהם נמחקים דוקא שנכתבו שלא במקומן אבל אם נכתבו במקומן קדושים הם ואין נמחקים ואף שלא במקומן לא אמרו אלא שנכתבו לבדן אבל אם נכתבו עם כל הפסוק הרי הוא כמקומן הא שאר השמות שאין נמחקין אין שנוי מקום מפקיע קדושתן ואפי' נכתבו לבדן ואין הדברים נראין שאם במחיקה שלא לצורך אף כל מחיקה אסורה אלא שלא בא בכאן אלא לומר שבאלו אף לצורך כגון שטעה אין נמחקין ושאר האותיות לצורך נמחקין לכתחלה אף במקומן ואף שלא לצורך אין לוקין עליהן ואפילו אבדן או שרפן דרך פרוק עול או הכעסה אינו לוקה אלא שמכין אותו מכת מרדות:
כל שם מן השמות שאין נמחקין שנכתב לשם חול הרי זה נמחק כגון זובח לאלהים שנכתב לשם ע"ז או נתתיך אלהים לפרעה שנאמר במקום שופט והדומים לו מעתה יש מקומות שיש לפקפק אם הם קדש אם הם חול ואתה צריך לידע איזהו קודש ואיזהו חול והוא שאמרו כל שמות האמורים באברהם קדש ואף מה שכתו' בו ויאמר י"י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך קדש הוא ומדרשו שאמ' לו להקב"ה שלא יסתלק ממנו מתוך טירדא זו שהיה מכניס את האורחים שהטרדות מערבבות את השכל ומסלקות את השכינה והיה מתפלל שלא תסתלק הימנו בכך ומכאן אמרו גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה כלומר שראוי לאדם לבטל שקידתו והתבודדותו לכבוד הבריות ולהכנסת אורחים:
כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה אל נא אדני הנה מצא עבדך חן ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי מי שבידו להמית ולהחיות:
כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול כל שמות האמורים בגבעת בנימין קדש ושמא תאמר וכי יש מבטיח ואינו עושה שהרי שאלו האעלה וכו' מה שהבטיח עשה אלא שאורים ותומים לא בחנו אם לנצח אם לאו שהרי לא אמר להם ליתנו בידם ובאחרונה שבחנו שאמר להם מחר אתנהו בידיך הסכימו והצליחו:
כל שלמה האמור בשיר השירים אע"פ שאמרו שהם קדש אינו בדין שמות למחיקה אלא להיות כשאר התארים ואפשר שלענין קללה אם אמ' במי שנקרא שלמה בשיר השירים שילקה וכן הודיעו בכל מלך האמור בדניאל שהם חול חוץ מזה שהוא קדש אנת מלכא מלך מלכיא מלכותא רבה יהב לך לא נאמ' מלך מלכיא אלא כנגד הקב"ה:
כשם ששבועת שוא ושקר בלאו כך מצות עשה שישבע מי שחייב שבועה בבית דין בשם שנ' ובשמו תשבע והוא שאמרו נאמר השבע ונאמר לא תשבע נאמר קלל ר"ל אלה האמורה בסוטה ונאמר לא תקלל כמו שביארנו וכלם צריך בהם שם או כנוי כמו שביארנו:
Meiri on Shevuot 35b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא התם שבועת האלה כתיב וה"ק כו' ק"ק דלמ"ד נמי דגמרי ג"ש תקשה ליה דשבועה בלאו אלה לא משתמע בג"ש מהתם ואפשר דנטר עד הכא ולתרוייהו פריך וק"ל:
בפרש"י בד"ה השבע שבועת ה' תהיה גו' עכ"ל לולי פירושו היה נראה לפרש השבע היינו והשביע הכהן דסוטה דמהכא יליף ליה אלה אלה לג"ש ואפשר דהשבע ולא תשבע לא משמע ליה השבע דסוטה ולא תשבע דעדות דההיא נמי השבע הוא כמו בסוטה אלא במלתא אחריתא קמיירי השבע דפקדון ולא תשבע דשקר ומיהו מייתי שפיר מר' חייא בר אידי דאית ליה בעדות ג"ש מסוטה דאי לאו ג"ש הכא לא הוה אמרי' התם לא תשבע כמו תשבע אלא לסמוך התם אג"ש דהכא ודו"ק:
תוס' בד"ה דקטלא חד כו' בהוצאת למלחמת הרשות קאמר עכ"ל [דלשון דקטלא] לא משמע להו באנגריא כפרש"י אלא [דקטלא ממש] ומשמע להו דבמלכי ישראל איירי קרא בהוצאה למלחמת הרשות דבמלחמת מצוה כתיב לא תחיה כל נשמה וק"ל:
Chidushei Halachot on Shevuot 35b · Sefaria
Ben Yehoyada
כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה בְּאַבְרָהָם 'קֹדֶשׁ' חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא חֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (בראשית יח, ג). פירש רש"י למלאך האמצעי שהוא מיכאל קראו אדון, ויש להקשות למה דבר את מיכאל בלבד והלא רוצה בשלשתם והיה לדבר בלשון רבים דאף על גב דמיכאל הוא גדול שבהם הנה הוא רוצה בשלשתם. ונראה לי בס"ד דמיכאל הוא שר החסד ואברהם אבינו ע"ה אחוז בחסד לכך קראו 'אֲדֹנָי' כלומר אתה אדון במדה שלי והוא רצה להזמין את שלשתם בשביל לקיים מצות גמילות חסדים אך אפשר שהם יסרבו מפני שרוצים לילך מהר לעשות שליחותם שנשלחו בעבורה לכך דבר עם מיכאל שהוא שר החסד אשר מצוה של גמילות חסדים שרוצה אברהם אבינו לקיים היא במקום מיכאל שהוא מדת החסד לכן אמר לו 'אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ' שהוא מדת החסד אשר אתה רואה ששם מקומך הנה יש לי כח חזק לומר לך 'אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ' מאחר שאני עושה בנין ופועל טוב בביתך ומקומך ועל כן מוכרח שתכריח את השנים גם כן לבא אצלי על שלחני.
"וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ", רַבָּנָן (שיר השירים ח, יב) פירש רש"י לרבנן הניחם שיעסקו בתורה אחד מששה שבהם. ונראה לי בס"ד טעם למספר זה דאחד מששה פטרם מן האנגריא שהניחם לעסוק בתורה והוא דקיימא לן פחות משתות מחילה ושתות קנה ומחזיר אונאה ויתר משתות ביטול מקח (בבא מציעא נ:) וידוע דהמלך כל העם קנויים לו לאנגריא שלו ונחשבים עבדיו. ולכן עד עתה מלכי ישמעאל כל מלך אשר ימלוך יעמדו ביחד השרים הגדולים הפקידים ומקנים עצמם ואת כל העם כולו להמלך וקורין זה בלשון ערבי מבאייע"ה דאלו השרים הגדולים הם נחשבים על כל העם כולו אשר במלכותו ובזה קונה את כולם לעבדים. והנה כשעמדו השרים בברית הקנין להקנות העם כולו למלך ודאי הכניסו גם את החכמים בכלל ובאמת אין לו קנין עליהם באנגריא אך הוא פוטר חד משתא ונמצא מחזיר השתות ואינו משעבד ואם לא היה שתות הוה דין ביטול מקח והיה בטל הקנין מעיקרו אך כיון דמחזיר אונאה שהוא השתות נשאר המקח קיים לכן חד משתא פוטרם מן אנגריא ומניחם לעסוק בתורה.
וְתַנָּא קַמָּא סָבַר שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אִיכָּא, שׂוֹנְאֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לֵיכָּא? בתמיהא.. רצונו לומר כיון דיש לו שונאים עכו"ם אז דניאל ע"ה כיון על שונאים העכו"ם אבל תנא דפליג סבירא ליה כיון דאמר שונאיו בסתם לא סמכינן אכונת לבו. והנה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפ"ד) איתא במגן אברהם סעיף קטן ז' על מנהגם לברך ביום שבת למלך ויפיל שונאיו תחתיו ויש לשאול בזה אם מזדמן שני מלכים נלחמים זה בזה וכל אחד מהם יש לו יהודים במלכותו דאז הם מתפללים עליו שיפלו שונאיו תחתיו ונמצאו תפילות ישראל סותרים זה את זה? ותירץ מגן אברהם ז"ל שהקהל כונתם להתפלל על שונאים אשר לו במלכותו ולא על אותם שהם חוץ למלכותו וממשלתו, ועיין מחצית השקל עיין שם. ואני אומר עדיפה מזה דמלבד שתפלותיהם סותרים הנה כל אחד מתפלל על היהודים אשר אצל המלך השני שיפלו דודאי הם שונאים אליו כיון דלוחמים עמו ודא עקא להתפלל על אחיהם היהודים שיפלו! אך בזה התירוץ שכתב שהם מכוונים על שונאים שבמלכותו דוקא נתרץ שפיר הדבר והנה מדברי תנא קמא דסבירא ליה שיכוין רק על אותם שבמלכותו ולאו על כל שונאים יש סייעתא לדברי המגן אברהם וסברתו בזה ודלא כהחולקין.
Ben Yehoyada on Shevuot 35b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Shevuot, daf 35, Amud Bet, about 691 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “״בְּמִי שֶׁהוּא רַחוּם״ קָאָמַר.…”
- Segment 214 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, ״בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״…”
- Segment 329 words
Opens “הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא מִידֵּי אַחֲרִינָא…”
- Segment 426 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כָּתַב אָלֶף לָמֶד מֵ״אֱלֹהִים״, ״יָהּ״…”
- Segment 530 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״צְבָאוֹת״ כּוּלּוֹ נִמְחָק –…”
- Segment 643 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַטָּפֵל לַשֵּׁם, בֵּין מִלְּפָנָיו…”
- Segment 727 words
Opens “לְאַחֲרָיו כֵּיצַד? ״אֱלֹהֵינוּ״ – נוּ נִמְחָק, ״אֱלֹהֵיהֶם״…”
- Segment 89 words
Opens “(אַבְרָהָם, דְּלָטְיָא, לְנָבוֹת, בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, שְׁלֹמֹה, דָּנִיאֵל…”
- Segment 920 words
Opens “כׇּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה בְּאַבְרָהָם – קֹדֶשׁ;…”
- Segment 1036 words
Opens “חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר…”
- Segment 1135 words
Opens “כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּלוֹט – חוֹל; חוּץ…”
- Segment 1243 words
Opens “כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּנָבוֹת – קֹדֶשׁ, בְּמִיכָה…”
- Segment 1314 words
Opens “כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין – רַבִּי…”
- Segment 148 words
Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ…”
- Segment 1543 words
Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מַה שֶּׁהִבְטִיחַ עָשָׂה;…”
- Segment 1637 words
Opens “כׇּל ״שְׁלֹמֹה״ הָאֲמוּרִין בְּשִׁיר הַשִּׁירִים – קֹדֶשׁ,…”
- Segment 1741 words
Opens “אַף זֶה – וְלָא מִיבְּעֵי הַאיְךְ?! אֶלָּא…”
- Segment 1817 words
Opens “אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה –…”
- Segment 1923 words
Opens “כָּל מַלְכַיָּא הָאֲמוּרִים בְּדָנִיֵּאל – חוֹל; חוּץ…”
- Segment 2032 words
Opens “וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף זֶה קֹדֶשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- Segment 219 words
Opens “וְתַנָּא קַמָּא סָבַר: שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אִיכָּא, שׂוֹנְאֵי…”
- Segment 227 words
Opens “וּבְכָל כִּנּוּיִין – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין כּוּ׳.…”
- Segment 2343 words
Opens “וּרְמִינְהִי: ״יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה״ –…”
- Segment 2441 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי חֲנִינָא…”
- Segment 2520 words
Opens “וְרַבָּנַן, אִי גְּמִירִי גְּזֵירָה שָׁוָה – נִיבְעֵי…”
- Segment 2619 words
Opens “נָפְקָא לְהוּ מִדְּתַנְיָא: ״אָלָה״ – אֵין ״אָלָה״…”
- Segment 2721 words
Opens “הָתָם ״שְׁבוּעַת הָאָלָה״ כְּתִיב! הָכִי קָאָמַר: ״אָלָה״…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Shevuot 35b · Segment 5 — “…מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shevuot 35b · Segment 24 — “אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידִי,…”
Original text
״בְּמִי שֶׁהוּא רַחוּם״ קָאָמַר.
or in the name of He Who is compassionate, that the tanna is stating the halakha . Although gracious and compassionate are not names of God, the reference in the mishna is to an oath in the name of God.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, ״בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ נָמֵי – ״בְּמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ״ קָאָמַר!
Rava said to Abaye: If so, in the case of one who administered the oath to the witnesses in the name of heaven and in the name of earth as well, say that it is with regard to an oath in the name of He for Whom the heaven and the earth are His that the tanna is stating the halakha . Why, then, does the mishna say that for an oath in the name of heaven and in the name of earth, these witnesses are exempt from liability?
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא מִידֵּי אַחֲרִינָא דְּאִיקְּרִי רַחוּם וְחַנּוּן – וַדַּאי ״בְּמִי שֶׁהוּא חַנּוּן״, וַדַּאי ״בְּמִי שֶׁהוּא רַחוּם״ קָאָמַר. הָכָא, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ – ״בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ קָאָמַר.
The Gemara rejects this: How can these cases be compared? There, since there is no other entity that is called gracious and compassionate, certainly it is in the name of He Who is gracious, and certainly it is in the name of He Who is compassionate that the tanna is speaking. By contrast, here, since there are heaven and earth that exist as independent entities, perhaps when he administers an oath in the name of heaven and in the name of earth, it is in the name of the actual heaven and in the name of the actual earth that he is speaking, and not in the name of He for Whom the heaven and the earth are His.
תָּנוּ רַבָּנַן: כָּתַב אָלֶף לָמֶד מֵ״אֱלֹהִים״, ״יָהּ״ מֵ״יְיָ״ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִמְחָק. שִׁין דָּלֶת מִ״שַּׁדַּי״, אָלֶף דָּלֶת מֵ״אֲדֹנָי״, צָדִי בֵּית מִ״צְּבָאוֹת״ – הֲרֵי זֶה נִמְחָק.
§ Apropos the names of God that may be erased and those that may not be erased, the Gemara discusses the details of the matter. The Sages taught: If one wrote the letters alef lamed from the name Elohim , or yod heh from the Tetragrammaton, this pair of letters and that pair of letters may not be erased. But if one wrote the letters shin dalet from Shaddai , or alef dalet from Adonai , or tzadi beit from Tzevaot , this may be erased.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״צְבָאוֹת״ כּוּלּוֹ נִמְחָק – שֶׁלֹּא נִקְרָא צְבָאוֹת אֶלָּא עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rabbi Yosei says: The word tzevaot may be erased in its entirety, as God is called Tzevaot only in the context of the children of Israel, and it is not an independent name of God, as it is stated: “And I shall bring forth My hosts [ tzivotai ], My people the children of Israel, out of the land of Egypt” (Exodus 7:4). Shmuel says: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַטָּפֵל לַשֵּׁם, בֵּין מִלְּפָנָיו וּבֵין מִלְּאַחֲרָיו – הֲרֵי זֶה נִמְחָק. לְפָנָיו כֵּיצַד? ״לַייָ׳״ – ל׳ נִמְחָק; ״בַּייָ׳״ – ב׳ נִמְחָק; ״וַייָ׳״ – ו׳ נִמְחָק; ״מֵיְיָ׳״ – מ׳ נִמְחָק; ״שֶׁיְיָ׳״ – ש׳ נִמְחָק; ״הַיְיָ׳״ – ה׳ נִמְחָק; ״כַּייָ׳״ – כ׳ נִמְחָק.
The Sages taught: Any letters ancillary to the name of God, whether as a prefix preceding the name or as a suffix succeeding the name, this addition may be erased. Preceding it, how so? If one wrote the Tetragrammaton with the prefix lamed , meaning: To the Lord, the lamed may be erased; the Tetragrammaton with the prefix beit , meaning: By the Lord, the beit may be erased; the Tetragrammaton with the prefix vav , meaning: And the Lord, the vav may be erased; the Tetragrammaton with the prefix mem , meaning: From the Lord, the mem may be erased; the Tetragrammaton with the prefix shin , meaning: That the Lord, the shin may be erased; the Tetragrammaton with the prefix heh , meaning: Is the Lord, the heh may be erased; the Tetragrammaton with the prefix kaf , meaning: Like the Lord, the kaf may be erased.
לְאַחֲרָיו כֵּיצַד? ״אֱלֹהֵינוּ״ – נוּ נִמְחָק, ״אֱלֹהֵיהֶם״ – הֶם נִמְחָק, ״אֱלֹהֵיכֶם״ – כֶם נִמְחָק. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: לְאַחֲרָיו אֵינוֹ נִמְחָק, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוֹ הַשֵּׁם. אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים.
Succeeding it, how so? If one wrote Eloheinu , meaning: Our God, the nun vav suffix may be erased; Eloheihem , meaning: Their God, the heh mem suffix may be erased; Eloheikhem , meaning: Your God, second person plural, the kaf mem suffix may be erased. Aḥerim say: The suffix succeeding the name of God may not be erased as the name of God to which it is appended already sanctified it and it is considered as though it is part of the name. Rav Huna says: The halakha is in accordance with the opinion of Aḥerim .
(אַבְרָהָם, דְּלָטְיָא, לְנָבוֹת, בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, שְׁלֹמֹה, דָּנִיאֵל – סִימָן)
§ Abraham; who cursed Naboth; in Gibeah of Benjamin; Solomon; Daniel; this is a mnemonic for the halakhot that follow.
כׇּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה בְּאַבְרָהָם – קֹדֶשׁ; חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא חוֹל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ״.
All names that could be understood as the name of God that are stated in the Torah with regard to Abraham are sacred and are referring to God, except for this name, which is non-sacred, as it is stated: “My lords, if I have found favor in your eyes” (Genesis 18:3). In that passage, Abraham is addressing the angels who appeared to him in the guise of men, not God.
חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אָמְרוּ: אַף זֶה קֹדֶשׁ. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין יוֹתֵר מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה – כְּמַאן? כְּאוֹתוֹ הַזּוּג.
Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya in the name of Rabbi Elazar HaModa’i, say: This too is sacred. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yehuda says that Rav says: Hospitality accorded to guests is greater than receiving the Divine Presence? In accordance with whose opinion is that statement? It is in accordance with the opinion of that pair of tanna’im , Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, who understood that Abraham was speaking to God.
כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּלוֹט – חוֹל; חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא קֹדֶשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם, אַל נָא אֲדֹנָי, הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וְגוֹ׳״ – מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
All names that could be understood as the name of God that are stated in the Torah with regard to Lot are non-sacred and are referring to angels, except for this one, which is sacred, as it is stated: “And Lot said to them: Please, not so Adonai . Behold your servant has found favor in your eyes, and you have magnified Your mercy that You have performed for me by saving my life” (Genesis 19:18–19). It is apparent from the context that Lot is addressing He Who has the capacity to kill and to vivify; that is the Holy One, Blessed be He.
כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּנָבוֹת – קֹדֶשׁ, בְּמִיכָה – חוֹל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּנָבוֹת – קֹדֶשׁ, בְּמִיכָה – יֵשׁ מֵהֶן חוֹל וְיֵשׁ מֵהֶן קֹדֶשׁ. אָלֶף לָמֶד – חוֹל, יוֹד הֵי – קֹדֶשׁ; חוּץ מִזֶּה, שֶׁאָלֶף לָמֶד וְהוּא קֹדֶשׁ: ״כׇּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁילֹה״.
All names that are stated with regard to Naboth are sacred, e.g., in the verse: “Naboth blasphemed Elohim and the king” (I Kings 21:13), and those stated with regard to Micah are non-sacred and are referring to the graven image that he fashioned (see Judges, chapters 17–18). Rabbi Eliezer says: Indeed, all names that are stated with regard to Naboth are sacred; but those stated with regard to Micah, some of them are non-sacred and some of them are sacred. The names beginning with the letters alef lamed , i.e., Elohim , are non-sacred, as the reference is to the idol that he crafted, and all the names beginning with the letters yod heh , i.e., the Tetragrammaton, are sacred, except for this name that begins with the letters alef lamed and it is sacred: “All the time that the house of Elohim was in Shiloh” (Judges 18:31).
כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חוֹל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: קֹדֶשׁ.
All names that are stated in the passage concerning Gibeah of Benjamin, where the rest of the tribes consulted God to determine whether they should go to war against the tribe of Benjamin (see Judges, chapter 20), Rabbi Eliezer says: They are non-sacred, as they were consulting an idol, not God. Rabbi Yehoshua says: They are sacred.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה?!
Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: How can you say that those names are sacred? Does God promise and not fulfill the promise? Twice the tribes received the response to go to war against Benjamin, and twice they were vanquished.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מַה שֶּׁהִבְטִיחַ עָשָׂה; וְהֵם לֹא בִּיחֲנוּ אִם לִנְצוֹחַ אִם לִנָּצֵחַ. בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁבִּיחֲנוּ – הִסְכִּימוּ עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפִנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן (הַכֹּהֵן) עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר, הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם [בְּנֵי] בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וְגוֹ׳״.
Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: That which God promised, He fulfilled. In each case, He responded to their question. The first time they consulted God through the Urim VeTummim , but they did not seek to ascertain if they are to triumph in the war or if they are to be defeated. In the last time that they consulted God through the Urim VeTummim , where they sought to ascertain whether they would emerge triumphant, they consented in Heaven to their endeavor, as it is stated: “And Pinehas, son of Elazar, son of Aaron was standing before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease? And the Lord said: Go up, as tomorrow I will deliver them into your hand” (Judges 20:28).
כׇּל ״שְׁלֹמֹה״ הָאֲמוּרִין בְּשִׁיר הַשִּׁירִים – קֹדֶשׁ, שִׁיר לְמִי שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ; חוּץ מִזֶּה: ״כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה״ – שְׁלֹמֹה לְדִידֵיהּ, ״וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ״ – רַבָּנַן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף זֶה חוֹל: ״הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים״.
All mentions of the name Shlomo that are stated in the Song of Songs, such as: “The song of songs that is Shlomo’s” (Song of Songs 1:1), are not references to King Solomon; rather, they are sacred, meaning a song to the One for Whom peace [ shehashalom ] is His, except for this mention: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Solomon shall have the one thousand,” i.e., one thousand are for Solomon himself; “and two hundred for those who guard its fruit” (Song of Songs 8:12), which is a reference to the Sages. And some say: This verse too is non-sacred: “Behold, the bed of Solomon; sixty mighty men are around it” (Song of Songs 3:7).
אַף זֶה – וְלָא מִיבְּעֵי הַאיְךְ?! אֶלָּא הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מַלְכוּתָא דְּקָטְלָא חַד מִשִּׁיתָּא בְּעָלְמָא לָא מִיעַנְשָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה״ – לְמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא, ״וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ״ – לְמַלְכוּתָא דְּאַרְעָא; שְׁמוּאֵל לָא כְּתַנָּא קַמָּא וְלָא כְּיֵשׁ אוֹמְרִים?!
The Gemara asks: Does this mean: This verse too is non-sacred, and it is not necessary to say that the verse cited earlier is non-sacred? But that which Shmuel says: A monarchy that kills one of every six individuals in the world is not punished for doing so, as that is the prerogative of a monarch, as it is stated: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Shlomo shall have the one thousand,” this is a reference to the monarchy of Heaven; “and two hundred for those who guard its fruit,” this is a reference to the monarchy of earth. Of the 1,200 mentioned in the two parts of the verse, two hundred, or one-sixth, are the prerogative of the earthly monarch. Shmuel, who interprets the mention of Shlomo in this verse as referring to God, holds neither in accordance with the opinion of the first tanna nor in accordance with the opinion introduced with the term: Some say. Both tanna’im agree that the reference in the verse is to Solomon and not to the Holy One, Blessed be He.
אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה – קֹדֶשׁ; וְזֶה הוּא חוֹל – דְּמִטָּתוֹ. וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּיֵשׁ אוֹמְרִים.
Rather, Shmuel cites a different version of the opinion introduced with the term: Some say, according to which this is what it is saying. And some say: This Shlomo that appears in the verse with regard to the one thousand is sacred, and that Shlomo that appears in the verse with regard to the bed of Solomon is non-sacred, and it is Shmuel who states his opinion in accordance with the opinion introduced with the term: Some say.
כָּל מַלְכַיָּא הָאֲמוּרִים בְּדָנִיֵּאל – חוֹל; חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא קֹדֶשׁ: ״אַנְתְּ מַלְכָּא [מֶלֶךְ] מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא, מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתׇקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ״.
All kings that are stated with regard to Daniel are non-sacred, except for this one, which is sacred: “You, O king, king of kings, unto whom the God of heaven has given you the kingdom, the power, and the strength, and the glory” (Daniel 2:37).
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף זֶה קֹדֶשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ״ – לְמַאן קָאָמַר? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לִנְבוּכַדְ נֶצַּר קָאָמַר לֵיהּ, שָׂנְאוֹתֵיהּ מַאי נִינְהוּ – יִשְׂרָאֵל; מֵילָט קָא לָיֵיט לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל?!
And some say: This too is sacred, as it is stated: “My Lord, the dream shall be for your enemy and its interpretation for your foe” (Daniel 4:16). To whom is Daniel saying this? If it enters your mind that when Daniel says: “My lord,” it is to Nebuchadnezzar that he is saying it, his enemy, who are they? They are the Jewish people. Would Daniel curse the Jewish people?
וְתַנָּא קַמָּא סָבַר: שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אִיכָּא, שׂוֹנְאֵי גוֹיִם לֵיכָּא?!
And the first tanna , who understands that Daniel is referring to Nebuchadnezzar, holds: Are there Jewish enemies for Nebuchadnezzar and there are no gentile enemies for him? Daniel was cursing the gentile enemies, not the Jewish enemies.
וּבְכָל כִּנּוּיִין – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין כּוּ׳.
§ The mishna teaches: Or if one administered the oath to the witnesses in the name of any of the appellations of God, even though he did not mention the ineffable name of God, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.
וּרְמִינְהִי: ״יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה״! לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה״ – נֶאֱמַר כָּאן ״אָלָה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אָלָה״; מָה לְהַלָּן שְׁבוּעָה, אַף כָּאן שְׁבוּעָה; מָה לְהַלָּן בַּשֵּׁם, אַף כָּאן בַּשֵּׁם.
And the Gemara raises a contradiction from a baraita that cites the verse: “The Lord shall render you as a curse and as an oath” (Numbers 5:21). Why must the verse state this? Isn’t it already stated at the beginning of the verse: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing”? Due to the fact that it is stated with regard to an oath of testimony: “And he heard the voice of an ala ” (Leviticus 5:1), one may infer: Ala is stated here with regard to an oath of testimony and ala is stated there with regard to a sota ; just as there, with regard to a sota , the reference is to an oath, so too here, with regard to an oath of testimony, the reference is to an oath. And just as there, the oath is administered in the name of God, so too here, the oath is administered in the name of God. This is contrary to the mishna, where the ruling is that an oath of testimony may be administered even in the name of appellations of God.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידִי, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא, רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידִי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְאָמְרָה תּוֹרָה ״הִשָּׁבַע״ וְ״אַל תִּשָּׁבַע״, ״קַלֵּל״ וְ״אַל תְּקַלֵּל״ – מָה ״הִשָּׁבַע״ בַּשֵּׁם, אַף ״לֹא תִּשָּׁבַע״ בַּשֵּׁם; מָה ״קַלֵּל״ בַּשֵּׁם, אַף ״לֹא תְּקַלֵּל״ בַּשֵּׁם.
Abaye said: This is not difficult. This baraita is the opinion of Rabbi Ḥanina bar Idi, and that mishna is the opinion of the Rabbis, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina bar Idi says: Since the Torah says in some cases: Take an oath, and in some cases: Do not take an oath; and it says in some cases: Curse, and in some cases: Do not curse, just as when the Torah says: Take an oath, it is in the name of God, so too, when the Torah states: Do not take an oath, it is in the name of God. And just as when the Torah states: Curse, it is in the name of God, so too, when the Torah says: Do not curse, it is in the name of God.
וְרַבָּנַן, אִי גְּמִירִי גְּזֵירָה שָׁוָה – נִיבְעֵי שֵׁם הַמְיוּחָד! אִי לָא גְּמִירִי גְּזֵירָה שָׁוָה – ״אָלָה״ דִּשְׁבוּעָה הִיא מְנָא לְהוּ?
The Gemara asks: And the Rabbis say: If they derive an oath of testimony from sota by means of a verbal analogy, let us require that both an oath of testimony and the curse will be specifically in the ineffable name of God. If they do not derive an oath of testimony from sota by means of a verbal analogy, from where do they derive that the instance of the word ala that is written with regard to an oath of testimony is an oath?
נָפְקָא לְהוּ מִדְּתַנְיָא: ״אָלָה״ – אֵין ״אָלָה״ אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה״.
The Gemara answers: They derive it from that which is taught in a baraita : It is written with regard to an oath of testimony: “And he hears the voice of an ala ” (Leviticus 5:1); ala is nothing other than an expression meaning oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing [ ha’ala ]” (Numbers 5:21).
הָתָם ״שְׁבוּעַת הָאָלָה״ כְּתִיב! הָכִי קָאָמַר: ״אָלָה״ – אֵין ״אָלָה״ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה״.
The Gemara asks: It is not merely ala that is written there; the oath of an ala is written there. Apparently, ala alone does not mean oath. The Gemara explains that this is what the tanna is saying: “And he hears the voice of an ala ”; ala is used only when accompanied by an oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing.”