Commentary page
Shevuot 15b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerShevuot 15b
Shevuot 15b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 388 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
וכי תימא דמחמץ לשיריים דלא קפיד קרא אלא אקודם קמיצה שלא יקטיר קומץ מחמץ למזבח כדכתיב סיפיה דקרא כל שאור וכל דבש לא תקטירו:
אלמה לא בתמיה וכי לא אפשר לקדשה במנחת חמץ הא אפשר דניקדשה בשתי הלחם הבאים בעצרת שהן חמץ כדכתיב (ויקרא כג) חמץ תאפינה:
מאתמול מערב יו"ט:
בשחיטת כבשים הוא דמיקדשי אף על פי שבאים מתרומת הלשכה קדושת דמים היא זו אבל קדושת הגוף לפסול ביוצא לא קדשי אלא בשחיטת שני כבשי עצרת שהלחם בא עמהם דגמרינן מלחמי תודה ששחיטת הזבח מקדשתן כדאמרינן במנחות (דף עח:) קרבנו על זבח תודת שלמיו מלמד שאין הלחם קדוש לקרותו קרבן אלא על ידי זביחת התודה והכי נמי בזביחת כבשים קדשי ואין הכבשים נשחטין אלא ביום טוב:
נבנייה ביום טוב יגמור את הבנין ביום טוב:
אין בנין בית המקדש דוחה את יום טוב כדאמרינן ביבמות בפרק קמא (דף ו.) יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' כולכם חייבין בכבודי אתם והמקדש חייבין בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרו:
נשבקיה ללחם עד למחר ונבנייה למחר ונקדשיה למחר איפסלו להו בלינה ונעשו נותר שהרי מן הנאכלין ליום ולילה הם:
דעד דקדיש יומא למוצאי יום טוב משתחשך מיד נגמריה לההוא פורתא ונקדשיה:
19 more comments on this page.
Rashi on Shevuot 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
[שייך לע"ב] בשחיטת כבשים הוא דקדשי ולמאן דאמר תנור מקדש נמי לא מצי אפי להו מאתמול דלא ליפסלו בלינה ופלוגתא היא בפרק שתי הלחם (מנחות דף צה:):
אין בנין בית המקדש בלילה וכן אינו דוחה יום טוב ואם תאמר בר"ה פרק יום טוב (ראש השנה דף ל.) גבי הדתנן יום הנף כולו אסור קאמר התם דאיבני בלילה דאיבני בחמיסר ויש לומר דהיינו בית המקדש דלעתיד שהוא עשוי מאליו בידי שמים כדכתיב (שמות ט״ו:י״ז) מקדש ה' כוננו ידיך וכן מפרש במדרש תנחומא:
עד כי אתה ה' מחסי דכתיב לעיל מיניה ושלומת רשעים תראה דמשתעי באויבים שהיו מצירין להם בשעת הבנין אבל משם ואילך לא משתעי בהכי:
אסור להתרפאות בדברי תורה והדאמר במסכת שבת (דף סז.) לאישתא בת יומא לימא הכי וירא מלאך ה' אליו וגו' סכנתא שאני:
אמטו להכי פנימית נאכלת לעיל פירש בקונטרס ואעמידה שתי תודות גדולות אצל החומה מבחוץ וקשיא אם כן פנימית אמאי נאכלת והא נפסלה ביוצא דלא מצינו שיהא קדוש חוץ לחומה ובפרק בתרא דמכות (דף יט:) נמי אמר במעשר שני טהור שפודין אותו בפסיעה אחת חוץ לחומה ונראה דבפנים היו מהלכין ואע"ג דקרי פנימה להך דלהדי חומה ולפי זה היא יותר חיצונה שהיא כלפי חוץ לעיר מכל מקום קרי לה פנימה לפי שיש דבר אצלה והדתנן בפ' כיצד צולין (פסחים פה: ושם) החלונות ועובי החומה כלפנים אע"פ שהלכו מבפנים היה מתקדש כל מה שהיה בלבם לקדש דלא אפשר לילך בענין אחר ועוד דמסקינן התם דוקא בשוה לקרקע ולשם היה אפשר להלך:
דקדשה לה ראשונה ואם תאמר אדרבה ראשונה נמי תאכל דכל זמן שלא קידשה העיר אף על פי שקדשה העזרה נאכלין קדשים בכל הרואה כדתנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) בשילה ונוב וגבעון שנאכלין בכל הרואה לפי שאין חומת העיר קדושה ויש לומר דמכיון שהלכה התודה כל שהוא הויא לה יוצא במקום שמהלכת:
Tosafot on Shevuot 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
והכתיב לא תאפה חמץ חלקם ואמר ריש לקיש אפילו חלקם והן שירי מנחות לא תאפה חמץ. ואתינן למימר בשתי הלחם שבעצרת שהן חמץ בהם תתקדש העזרה. ודחינן דאין בנין בה"מ [דוחה יו"ט ואין בנין בה"מ] בלילה:
ובשיר ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצל על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים שנא' ארוממך ה' כי דליתני וגו'. שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ובתופים.
ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן עד כי אתה ה' מחסי ואומר מזמו' לדוד ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה וזה שיר של פגעים עוד מפורש בסוף עירובין בתלמוד ארץ ישראל.
ר' יהושע בן לוי מסדר להני קראי וגאני והני מילי להגן בהן אבל יש לו מכה ומתכוין להתרפאות מבן בדברי תורה אסור.
ואם לוחש על המכה ורוקק אין לו חלק לעוה"ב וא"ר יוחנן עלה ברוקק שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:
ב"ד מהלכין אחרי התודות.
למאן דאמר זו אחר זו הראשונה מתקדשת לפיכך נשרפת אבל האחרונה הסמוכה לב"ד נאכלת דכבר קדשה ראשונה. אלא למאן דאמר התודות זו כנגד זו מהלכות תרוייהו בהדי הדדי קא מקדשי. אמאי זו נאכלת וזו נשרפת. ולמאן דאמר זו אחר זו מי ניחא כל שלא נעשית בכל אלו תנן. כלומר אינה מתקדשת ירושלים ליכל בה קדשים קלים עד שיעשו בה כל הדברים. הנה עדיין לא נתקדשה למה נאכלת.
ואפילו למאן דאמר באחת מכל אלו תרויהו חדא מצוה נינהו ודחינן הא אמר ר' יוחנן זו שנאכלת על פי נביא נאכלת.
Rabbeinu Chananel on Shevuot 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
ונבנייה מאתמול ונקדישיה מאתמול שתי הלחם בשחיטת כבשים הוא דאקדישיה קדושת הגוף שאף הם נפסלות ביוצא וא"ת ולומר תנור מקדש מי איכא דס"ל דאין תנור מקדיש וי"ל דלדידיה נמי אין תנור מקדש אלא דראוי למצות וזו ושתי הלחם אם אתה אופה אותם מאתמול ומקדשם אינן ראויות מחר למצותם שכבר נפסלו בלינה וז"ש שם דלמ"ד תנור מקדש' אפייתם דוחה שבת וי"ט שאל"כ נפסלו בלינה:
בעינן קידוש סמוך לבנין פירוש בו ביום מדכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו:
דעד דקדיש יומא נגמריה פירוש לאחר שתצא קדושת י"ט בלילה קודם שיפסלו בלינה אין בנין בית המקדש בלילה והא דאמרינן פ' י"ט גבי הא דתנן שיהא הנף כולו אסור משום דמהרה יבנה ב"ה ומסיק התם שאין החשש אלא שמא יבנה בלילה ל"ק דשאני בנין העתיד שהוא בנוי כבר ומשוכלל בשמים כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך וכדאיתא במדרש ר' תנחומא הלכך לא אפשר וכל דלא אפש' לא מעכב ואע"ג דלקמן אמרי' למ"ד בכל אלו תנן דאפי' היכ' דלא אפשר מעכב התם הוא לענין דברי' שהיו ממש במשכן דכתי' וכן תעשו אבל לענין לחמי תוד' שלא למדנו אותם אלא מעזרא מדברי קבלה הכל מודים דכל דלא אפשר דלא צריך:
שיר של פגעים וכו' ובמדרש אומרים כי מרע"ה אמר אותו בשעה שהוקם המשכן מדכתיב ויברך אותם משה וז"ש ויהי נועם י"י אלהינו וגו' יושב בסתר עליון וגו' עד כי אתה י"י מחסי פירוש בתוס' כי עד שם מדבר בענין האויבים כמו שאמור למעלה ושלומת רשעים תראה ומכאן ואילך מדבר על דברים אחרים תרמוס כפיר ותנין ובבנין עזרא היו להם אויבים שמקטרגים בבנין ואינו מחוור שהרי במשכן ובבית ראשון לא היו אויבים אבל קבלנו כי עד כי אתה י"י מחסי ששים תיבות כנגד מ"ש הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה:
אסור להתרפאות בד"ת וקס"ד דהיכי דרפואה אסורה ה"ה להגן ומשני להגן שאני ויש שפירוש דמעיקר' ס"ד דמסדר להו כדי שיישן בהם שהשינה רפואה ולא נהירא דאם כן מאי להגן הל"ל להגן עביד: כתוב בתוס' כי מ"ש אסור להתרפאות בד"ת דוקא שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר כאותה שאמרו בפרק במה אשה יוצאה לאשתא צמירתא נימא וירא מלאך י"י וגו' ואישתא צמירתא כשעת הסכנה דמייא וכן מה שנוהגין לקרוא פ' ליולדת ונראה שאין צורך לכך שכל אלו להגן הם: פנימית הן דמקרב לחומה למה שפי' רש"י ז"ל לעיל גבי ואעמידה ב' תודות שהתודות היו מחוץ למחנה א"ש דקרי פנימית לההיא דמקרבה לחומה אבל קשה דא"כ פנימית היאך נאכלת שהרי אף לאחר קדשה נפסלה ביצא למאי דלא הוה ידעינן מסקנא שע"פ נביא נאכלת שהרי לא מצינו שיהא שם קדוש חוץ לחומה דהא בפרק בתרא דמכות אמרינן דמעשר שני נפדה אפילו פסיעה אחת חוץ לחומה ועד כאן לא נחלקו בפרק כיצד צולין אלא בעובי החומה והחלונות ולא עוד אלא דאי הקף הוא חוץ לחומה הוה היכי אמרינן דחומה לא נתקדשה לכך פירוש בתוס' דבפנים היו מהלכות והא דקארי לה פנימית דלהדי חומה ואע"פ שנוטה יותר כלפי חוץ משום דהיא ממוצעת בין החומה לחברתה קרי ליה הכי וא"ת למ"ד בפרק כיצד צולין שעובי החומה והחלונות כלפנים במה נתקדשו כיון שהיו מהלכות בפנים וי"ל דיכולין היו לקדש כל מה שבלבם לחדש עד חוץ לחומה שהוא ענין אחר תדע שהרי לא היה אפשר לצמצם ללכת חוץ לחומה ממש ואע"פ כן נתקדש כיון שהיה בלבם ומיהו למאי דמשמע מפשטיה דקרא שהחלונות היו על החומה ממש נאמר שהלכו על החומה בצמצום בקצה של חוץ ולכן נתקדש הכל אבל אינו נראה מלשון הגמרא דהכא ועוד דא"כ מ"ט דמ"ד דחומה לא נתקדשה משום דקידשה לה ראשונה פי' ולא נפסלה האחרונה ביוצא והקשו בתוס' ואפילו חיצונה למה נפסלה שהרי אמרו בפרק כיצד צולין דכל זמן שלא נתקדשה החומה יכולין היו לאכול אף מחוץ לחומה בכל הרואה ותירצו דכיון שהלכה שם התודה וקדשה כל שהוא מיד נתבטל דין הרואה ונפסלה ביוצא. פנימית אמאי נאכלת פירוש רש"י ז"ל או יהיו שתיהן נאכלות או יהיו שתיהן נשרפות פי' לפי' דאי אמרת קדושתן והלוכן באים כאחת יהיו שתיהן נאכלות ואי לא אמרת שהן באים כאחת שתיהן נשרפות. הא איתמר עלה פי' אלא קאמרינן והרבה כיוצא בו בתלמוד:
Ritva on Shevuot 15b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg, 1827 · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא אלמא לא אפשר דמקדש בשתי הלחם בעצרת כו' יש לדקדק אמאי לא דחי ליה דא"כ שלמה אמאי קדשה בסוכות ולא המתין עד עצרת בחמץ גם יש לדקדק לעיל שכתבו התוס' בחד תירוצא דשלמה לא קדשה כלל בשירי מנחה משום דלא היה אפשר ואמאי שהרי אפשר לו להמתין עד העומר כי הכא דפריך להמתין משום חמץ עד עצרת וי"ל דודאי שתחלת בנין הבית כיון דנגמר בסוכות בימי שלמה מקרי לא אפשר להמתין עד העומר או עד ב' הלחם ליבטל מעבודת בהמ"ק כ"כ אבל הכא גבי הוספת העזרה דבהמתנה חצי שנה לא מתבטל עבודת בהמ"ק מקרי שפיר אפשר להמתין עד עצרת משום חמץ וכן נראה קצת מלשון התוספות לעיל ודו"ק:
Chidushei Halachot on Shevuot 15b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
אֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה (במדבר ט, טו) נראה לי בס"ד הטעם כי הלילה רמז לגלות ולכן אין בונין בית המקדש בלילה להורות להם דאל יאיצו לדחות את השעה לבנות בית המקדש בזמן שהם בגלות וכמו שנאמר אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ (שיר השירים ג, ה) אי נמי הטעם משום דכתיב לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כה, ד) וכמו שאמרו (ירושלמי פאה ח, ח) דאין נותנין צדקה בלילה שזה דבר נגדיי לחיצונים ששליטתם בלילה.
שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְצִלְצָלִים נראה לי בס"ד טעם לשלשה מינים אלו דידוע אותיות מנצפ"ך הם ה׳ גבורות שהם מתמתקים על ידי השיר אך אותיות מ"ם פ"ה הם סוד הֶבֶל ומתמתקים על ידי שיר בפה שהוא הבל אבל אותיות נצ"ך דמנצפ"ך הם סוד מעשה שהם מתפשטים בזרוע וכף ואצבעות והם מתמתקים על ידי שיר במעשה שהם כלי זמר ולכן אמר 'שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה' שהיא בפה נעשה גם כן על ידי מעשה של ג' מינין שהם כנורות נבלים צלצלים דראשי תיבות שלהם 'כנץ' [כִּנּוֹרוֹת בִּנְבָלִים צִלְצָלִים] כסדרן תחלה כ"ף ואחריו נו"ן ואחריו צד"י.
וְאוֹמֵר "אֲרוֹמִמְךָ הֳ' כִּי דִּלִּיתָנִי" (תהלים ל, ב) קשא למה אינו מתחיל מפסוק הראשון (תהלים ל, א) שהוא מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד? ונראה לי כי מזמור זה אנחנו אומרים כל יום בסוף הודו בשחרית קודם 'הֳ' מֶלֶךְ' וגם כן אין אומרים מפסוק ראשון אלא מתחילין מן 'אֲרוֹמִמְךָ הֳ' כִּי דִּלִּיתָנִי' וכתבתי במקום אחר הטעם דאיתא בספר חסידים (דף עז:) כי המזמור הזה הוא דברי הניצוצות העולים כל יום מן העשיה והם אומרים כך ולכן גם אנחנו אומרים אותו כמותם ולכן צריך לכוין בעשר הויו־ת שבו עשר נקודות המיוחסים לעשר ספירות יעוין שם. וכתב הרב המקובל מהר"י קאפיל ז"ל בסידור שלו שיש בזה המזמור מן אֲרוֹמִמְךָ עד הסוף צ"ב תיבות כמנין הוי־ה אדנ־י עם הכולל לרמוז לחיבור הוי־ה אדנ־י ויש במזמור הזה עשרה הויו־ת כנגד עשר ספירות ונקודותיהם כל הוי־ה כפי ניקוד המיוחס לספירה שלה ושם ההוי־ה העשירית היא כנגד מלכות לכן היא בלי נקוד וכל המזמור הזה רומז על דברי הניצוצות שנבלעו בקליפות וכשיוצאים בכל יום אומרים שירה עד כאן לשונו. ועוד כתוב בסידור הנזכר מטעם זה יש במזמור הזה י"א פסוקים מן פסוק אֲרוֹמִמְךָ עד הסוף כמנין ו"ה עד כאן עיין שם. ולפי זה מובן הטעם מה שאין אומרים בכל יום פסוק ראשון כי אלו הפסוקים הם באים בחשבון התיבות ובחשבון הפסוקים בכיוון ואם יאמרו פסוק ראשון אבד חשבון מצד הפסוקים ומצד התיבות ולכן מזה הטעם נמי אין אומרים פסוק ראשון 'כְּשֶׁמּוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת' יען כי בתוספת זו יהיה עליית ניצוצות מאותה הקרקע שמוסיפין על העיר ועל העזרות דהקרקע מתעלית בזה התוספת וכיון דמתעלת יהיה ממנה עליית ניצוצות ואז אותם הניצוצות שעולים אומרים שירה זו ומתחילים מן אֲרוֹמִמְךָ כי זה המזמור מן אֲרוֹמִמְךָ הוא שירה של הניצוצות כאמור לעיל ולכן גם התחתונים אומרים אותה השירה של ניצוצות כאשר הם אומרים ומתחילים מן אֲרוֹמִמְךָ.
Ben Yehoyada on Shevuot 15b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Shevuot, daf 15, Amud Bet, about 388 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 121 words
Opens “וְכִי תֵּימָא דְּמַחְמֵיץ לְהוּ לְשִׁירַיִם וּמְקַדֵּשׁ בְּהוּ…”
- Segment 210 words
Opens “אַלְּמָה לָא? אֶפְשָׁר דִּמְקַדֵּשׁ בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת!…”
- Segment 312 words
Opens “הֵיכִי נֶיעְבֵּיד? נִבְנְיֵיהּ מֵאֶתְמוֹל וְנִיקַדְּשֵׁיהּ מֵאֶתְמוֹל? שְׁתֵּי…”
- Segment 48 words
Opens “נִבְנְיֵיהּ מֵאֶתְמוֹל, וְנִיקַדְּשֵׁיהּ הָאִידָּנָא? בָּעֵינַן קִידּוּשׁ בִּשְׁעַת…”
- Segment 512 words
Opens “נִבְנְיֵיהּ בְּיוֹם טוֹב וּנְקַדְּשֵׁיהּ בְּיוֹם טוֹב? אֵין…”
- Segment 68 words
Opens “נִשְׁבְּקֵהּ לְבָתַר הָכִי, וְנִבְנְיֵיהּ וְנִיקַדְּשֵׁיהּ? אִיפְּסִילָא לֵיהּ…”
- Segment 740 words
Opens “נִבְנְיֵיהּ מִמַּעֲלֵי יוֹמָא וּנְשַׁיַּיר בֵּיהּ פּוּרְתָּא –…”
- Segment 833 words
Opens “וּבְשִׁיר. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה –…”
- Segment 917 words
Opens “מַאן דְּאָמַר דִּנְגָעִים – דִּכְתִיב: ״וְנֶגַע לֹא…”
- Segment 1034 words
Opens “וְאוֹמֵר: ״יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן״…”
- Segment 1123 words
Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְהוּ לְהָנֵי…”
- Segment 1237 words
Opens “וְאֶלָּא כִּי אָמַר אָסוּר – דְּאִיכָּא מַכָּה?…”
- Segment 1331 words
Opens “בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן וְכוּ׳.…”
- Segment 1438 words
Opens “כֵּיצַד מְהַלְּכוֹת? רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי;…”
- Segment 1533 words
Opens “תְּנַן: הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. בִּשְׁלָמָא לְמַאן…”
- Segment 1627 words
Opens “וְלִיטַעְמָיךְ, לְמַאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ, חֲדָא…”
- Segment 174 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Shevuot 15b · Segment 7 — “…הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה; דְּאָמַר אַבָּיֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ…”
Original text
וְכִי תֵּימָא דְּמַחְמֵיץ לְהוּ לְשִׁירַיִם וּמְקַדֵּשׁ בְּהוּ – וְהָכְתִיב ״לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם״, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֲפִילּוּ חֶלְקָם לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ!
And if you would say that one leavens the remainder of the meal-offering, which the priests partake of, and he consecrates the Temple courtyard with it, that too is difficult, as isn’t it written: “It shall not be baked leavened, for their portion I have given it to them” (Leviticus 6:10)? And Reish Lakish says in explanation of this verse: Even the priests’ portion shall not be baked leavened, as it is prohibited to bake even a portion of the meal-offering leavened.
אַלְּמָה לָא? אֶפְשָׁר דִּמְקַדֵּשׁ בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת! מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר.
The Gemara asks: Still, why not consecrate the Temple courtyard with a leavened meal-offering? It is possible to consecrate it with the two loaves of bread that are brought as a communal offering on the festival of Shavuot , which is a meal-offering that is leavened. The Gemara answers: Because actually it is not possible to do so.
הֵיכִי נֶיעְבֵּיד? נִבְנְיֵיהּ מֵאֶתְמוֹל וְנִיקַדְּשֵׁיהּ מֵאֶתְמוֹל? שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּשְׁחִיטַת כְּבָשִׁים הוּא דְּקָדְשִׁי.
The Gemara explains why not. How could we do it? If we build the addition to the Temple courtyard on the eve of Shavuot and also consecrate it on the eve of the Festival, there is a difficulty, as the two loaves become consecrated as a meal-offering with the slaughter of the two lambs that are sacrificed together with them as peace-offerings, and this occurs on the Festival itself, not on the eve of the Festival.
נִבְנְיֵיהּ מֵאֶתְמוֹל, וְנִיקַדְּשֵׁיהּ הָאִידָּנָא? בָּעֵינַן קִידּוּשׁ בִּשְׁעַת הַבִּנְיָן.
If we build the addition to the Temple courtyard on the eve of the Shavuot festival, but consecrate it only now, on the Festival, this too is difficult, as we require consecration at the time of the completion of the building.
נִבְנְיֵיהּ בְּיוֹם טוֹב וּנְקַדְּשֵׁיהּ בְּיוֹם טוֹב? אֵין בִּנְיַן מִקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב.
If we build it on the Festival and consecrate it on the Festival, this also cannot be, as the building of the Temple does not override the Festival.
נִשְׁבְּקֵהּ לְבָתַר הָכִי, וְנִבְנְיֵיהּ וְנִיקַדְּשֵׁיהּ? אִיפְּסִילָא לֵיהּ בְּלִינָה.
If we leave the two loaves until after the Festival and build the addition to the Temple courtyard on the day after the Festival, and consecrate it by eating the two loaves on that day, this is difficult as well, as the two loaves were already disqualified by virtue of being left overnight after the Festival.
נִבְנְיֵיהּ מִמַּעֲלֵי יוֹמָא וּנְשַׁיַּיר בֵּיהּ פּוּרְתָּא – דְּעַד דְּקָדֵישׁ יוֹמָא לְאַלְתַּר נִגְמְרֵיהּ וְנִיקַדְּשֵׁיהּ? אֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה; דְּאָמַר אַבָּיֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן״ – בְּיוֹם מְקִימוֹ, בַּלַּיְלָה אֵין מְקִימוֹ. הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
If we build the addition to the Temple courtyard on the eve of the Festival and leave a little unbuilt until after the Festival, and as soon as the day is over and the Festival is finished, we immediately finish building the addition and consecrate it with the two loaves before they become disqualified, this too is impossible, as the building of the Temple cannot take place at night. This is as Abaye says: From where is it derived that the building of the Temple cannot take place at night? As it is stated: “And on the day that the Tabernacle was erected” (Numbers 9:15), from which it can be derived: One may erect it during the day, but one may not erect it at night. Therefore, it is impossible to consecrate the Temple courtyard with the two loaves; it must be done with the remainder of an unleavened meal-offering.
וּבְשִׁיר. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה – בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְצֶלְצֶלִים עַל כׇּל פִּינָּה וּפִינָּה וְעַל כׇּל אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וְאוֹמֵר ״אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי וְגוֹ׳״, וְשִׁיר שֶׁל פְּגָעִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִין שִׁיר שֶׁל נְגָעִים.
§ The mishna teaches concerning the consecration of an addition to the city of Jerusalem or the Temple courtyard: And with a song. The Sages taught in a baraita : They sang the song of thanksgiving, i.e., Psalms, chapter 100, which begins: “A psalm of thanksgiving,” accompanied by harps, lyres, and cymbals, at every corner and upon every large stone in Jerusalem. And they also recited Psalms, chapter 30, which begins: “I will extol You, O Lord, for You have lifted me up,” and the song of evil spirits, i.e., Psalms, chapter 91, which begins: “He that dwells in the secret place of the Most High.” And some say that this psalm is called the song of plagues.
מַאן דְּאָמַר דִּנְגָעִים – דִּכְתִיב: ״וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ״, וּמַאן דְּאָמַר פְּגָעִים – דִּכְתִיב: ״יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף״.
The reason of the one who says that it is called the song of plagues is that it is written: “Nor shall any plague come near your dwelling” (Psalms 91:10). And the reason of the one who says that it is called the song of evil spirits is that it is written: “A thousand shall fall at your side and ten thousand at your right hand; but it shall not come near you” (Psalms 91:7).
וְאוֹמֵר: ״יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן״ עַד ״כִּי אַתָּה ה׳ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ״; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: ״מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ, ה׳ מָה רַבּוּ צָרָי״, עַד ״לַה׳ הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה״.
And they recited the psalm from the verse: “He that dwells in the secret place of the Most High shall abide in the shadow of the Almighty” (Psalms 91:1), until they completed the verse: “Because You, O Lord, are my refuge; You have made the most High Your habitation” (Psalms 91:9). And they would then recite Psalms, chapter 3, which begins: “A psalm of David, when he fled from Absalom his son. Lord, how many are my enemies become,” until they reached the verse: “Salvation belongs to the Lord; Your blessing be upon Your people. Sela” (Psalms 3:9), which is the end of that psalm.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי, וְגָאנֵי. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה! לְהָגֵן שָׁאנֵי.
It is related that Rabbi Yehoshua ben Levi would recite these verses to protect him from evil spirits during the night and fall asleep while saying them. The Gemara asks: How could he do that? But doesn’t Rabbi Yehoshua ben Levi himself say: One is prohibited from healing himself with words of Torah? The Gemara answers: To protect oneself is different, as he recited these verses only to protect himself from evil spirits, and not to heal himself.
וְאֶלָּא כִּי אָמַר אָסוּר – דְּאִיכָּא מַכָּה? אִי דְּאִיכָּא מַכָּה אָסוּר, וְתוּ לָא?! וְהָתְנַן: הַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא! הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּרוֹקֵק שָׁנוּ; לְפִי שֶׁאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם שָׁמַיִם עַל הָרְקִיקָה.
The Gemara challenges: But rather, when Rabbi Yehoshua ben Levi said that this is prohibited, he was referring to a situation where there is already a wound and one recites these verses in order to heal himself. But if there is already a wound and he recites these verses over it, is only this prohibited, and nothing more? But didn’t we learn in a mishna ( Sanhedrin 90a), that one who whispers an incantation over a wound has no share in the World-to-Come? The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to that mishna that Rabbi Yoḥanan says: The mishna was taught with regard to one who spits into the wound and then whispers these verses. And the reason for the severity of this action is that the name of Heaven must not be mentioned in connection with spitting, as doing so is a show of contempt for God.
בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן וְכוּ׳. לְמֵימְרָא דְּבֵית דִּין קַמֵּי תּוֹדָה אָזְלִי?! וְהָכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה״! הָכִי קָאָמַר: בֵּית דִּין מְהַלְּכִין, וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת מְהַלְּכוֹת וּבֵית דִּין אַחֲרֵיהֶם.
§ The mishna teaches that as part of the consecration ceremony, the court would move forward, and two thanks-offerings would be brought after them, and all of the Jewish people would follow behind them. The Gemara asks: Is this to say that the members of the court walk in front of the thanks-offering? But isn’t it written in the verse from which this ceremony is derived: “And I placed two large thanks-offerings, and we went in procession to the right upon the wall, toward the dung gate; and after them went Hoshaiah, and half of the princes of Judah” (Nehemiah 12:31–32)? The Gemara answers: This is what the mishna is saying: The court moves forward. And how is this done? The two thanks-offerings move forward, and the court follows after them.
כֵּיצַד מְהַלְּכוֹת? רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי; חַד אָמַר: זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, וְחַד אָמַר: זוֹ אַחַר זוֹ. מַאן דְּאָמַר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, ״הַפְּנִימִית״ – הָךְ דִּמְקָרְבָא לַחוֹמָה. מַאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ, ״הַפְּנִימִית״ – הָךְ דִּמְקָרְבָא לְבֵית דִּין.
The Gemara clarifies this point: How exactly did the two thanks-offerings move forward? Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagree about this. One Sage says: One thanks-offering alongside the other. And one Sage says: One behind the other. According to the one who says that the two offerings moved one alongside the other, the thanks-offering that the mishna refers to as the inner one is that which is closest to the wall. According to the one who says that the two offerings moved one behind the other, the thanks-offering that is called the inner one is that which is closest to the members of the court advancing behind the thanks-offerings.
תְּנַן: הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ, אַמְּטוּ לְהָכִי פְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת – מִשּׁוּם דְּאָתְיָא חִיצוֹנָה קַמַּהּ, וְקַדְּשָׁהּ לַהּ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא מְיקַדְּשִׁי!
The Gemara analyzes these two opinions: We learned in the mishna: When they would reach the end of the place that they desired to consecrate, the inner thanks-offering would be eaten and the outer one would be burned. Granted, according to the one who says that the two thanks-offerings moved forward one behind the other, and that the inner one is the one that was in the rear, it is due to this that the inner one is eaten, because the outer one came before it and consecrated the additional area, so that it is now a sanctified place fit for the eating of the thanks-offering loaves. But according to the one who says that the two thanks-offerings moved forward one alongside the other, the two of them together consecrated the additional area. Why, then, is the inner one eaten and the outer one burned?
וְלִיטַעְמָיךְ, לְמַאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ, חֲדָא מִי מְיקַדְּשָׁא?! הָא ״כׇּל שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בְּכׇל אֵלּוּ״ תְּנַן! וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר ״בְּאַחַת מִכׇּל אֵלּוּ״, הָנֵי תַּרְוַיְיהוּ חֲדָא מִצְוָה הִיא!
The Gemara asks: And according to your reasoning, according to the one who says that the two offerings moved forward one behind the other, does one offering by itself consecrate the area? Didn’t we learn in the mishna that with regard to any addition that was not made with all these ceremonial procedures, the addition is not consecrated? And even according to the one who says (see 16a) that the correct reading of the mishna is: With regard to any addition that was not made with any one of all these ceremonial procedures, the addition is not consecrated, nevertheless, these two thanks-offerings are one mitzva, and one without the other would not consecrate the area.