Commentary page
Sanhedrin 95b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 95b
Sanhedrin 95b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 672 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה אלמא בא לחרן וכתיב ויפגע במקום שעדיין לא הגיע לחרן שהיה עדיין בבית אל:
בית אל זה ירושלים חרן חוץ לארץ:
שהתפללו בו אבותי אברהם ויצחק (אברהם דכתיב ויעתק משם יצחק אין מקרא בידי):
הרהר בדעתיה למהדר למקום:
קפצה ליה ארעא והיה שם מיד וקרא מוכיח דכתיב ויפגע במקום שהמקום פגעו ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום:
הכי גרסינן ד"א אין פגיעה אלא תפלה ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך מילתא:
כי בא השמש ויבא השמש לא נאמר אלא כי בא השמש דמשמע שהיה דעתו לחזור כי עוד היום גדול כיון שראה כי בא השמש לן:
ויזרח לו השמש משמע השמש שהיה לו כבר שבא בשבילו כבר:
28 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 95b · Sefaria
Ben Yehoyada
בָּא עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע בְּאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ בְּנֵי מְלָכִים יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, וְעִמָּהֶן שִׁגְלוֹנוֹת וְזוֹנוֹת. קשא אלו מאי עבדתייהו במלחמה? ונראה לי בס"ד שהיה גס רוח להראות שהוא וחילו אין להם שום פחד ומורך מן המלחמה ואין נחשב מקום המלחמה להם מקום סכנה אלא הם כבני אדם שהולכים למקום טיול לגנות ופרדסים שהולכים שם עם שגלונות וזונות שיש להם. ומה שאמר ' וּבִשְׁמֹנִים אֶלֶף גִּבּוֹרִים לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן קְלִיפָּה ' גם זה עשה מגסות רוח שיהיו שמונים אלף לובשים כל הדרך דבר כבד מאד כזה ולא אכפת להו ואין מרגישים בכובד וגם ' בְּשִׁשִּׁים אֶלֶף אֲחוּזֵי חֶרֶב ' רצים לפניו הראה כח חילו דודאי הוא רוכב על סוס חשוב או קרון חשוב שהוא רץ ביותר ואלו כולם רָצִים ברגליהם לְפָנָיו דייקא.
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אוֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי נראה לי בס"ד עשה כן כנגד ת' כוחות טומאה כמו שאמרו המקובלים על פסוק וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) ונעשה האורך ארבע מאות והרוחב מ' נרמז בזה שסופה של אותה מחנה להיות מֵת שהוא מ"ם תי"ו דכתיב וַיֵּצֵא מַלְאַךְ הֳ' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר (מלכים ב' יט, לה) גם צרף מספר מֵת [440] עם מספר ר"ס [260] שהוא סך מחנהו יהיה בזה מספר תָּשׁ [440+260=700] רצונו לומר תש כוחו נמצא מפלתו ורעתו נרמזה במחנהו. ונראה לי בזכות עסק התורה של חזקיהו וישראל המשיכו כח מעשרה הויו־ת שמספרם ר"ס [26×10=260] ובזה איבדו את ר"ס רבוא מחנה סנחריב ונתגברו עליהם. ונראה לרמוז בשם סַנְחֵרִיב הוא אותיות 'ינבח ס"ר' ובזה יובן רמז הכתוב חבקוק (חבקוק ג, יד) נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר, והיינו באותיות מִּסְתָּר רמוז מחנה סנחריב אות ת ' זה אורך מחנהו ואות מ ' רוחב ואותיות סר הוא סך מחנהו ומדמה האוייבים לאותו אויב סנחריב שהיה רוצה לאכול עני אלו ישראל בַּמִּסְתָּר כאמור. ודע כי סך של ס"ר רבוא אלפים אינו מספר קרקפתא דגברי אלא הוא מספר האיכות שלהם כי מקודם היה להם גבורה בידים שהיה אחד שקול כנגד מאה ואחד כנגד ג' מאות וכן על זה הדרך ולכן כותבים בפנקס מספר החיל של המלך כפי הערכה שעושים ביכולת של כל אחד ואחד ורק עתה שבטלה גבורת היד עושים המספר אקרקפתא דגברי וסנחריב היה כתוב בפנקס החיל שלו שיש לו ר"ס רבוא אלפים ואפשר שעולים במספר קרקפתא דגברי עשרה רבוא אלפים ולא יותר. ומה שאמר אוֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי לא היו הולכים ביחד אלא היו מפוזרים דהיינו שילכו כל עשרה אלפים בפני עצמן ובין אלו לאלו יש מהלך פרסא או יותר וכן הענין ברוחב וכל זה עושה כדי להטיל אימה על בני אדם שמחנהו גדול כל כך. ונראה לי שיש הכריח לדבר זה מגוף המאמר עצמו דאם הדבר כפשוטו שכל משך זה של ת' פרסא על מ' פרסא הוא מלא בני אדם שהם חילו של סנחריב איך אמר תלמודא לעיל דאורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא ואמרי ליה כַּלְדָּאֵי שאותו היום דוקא יוכל על ירושלים ובקשו חילו לשלוח ידם בם ולא הניחם ואמר להם שלמחר כל אחד יביא אבן מהחומה ונבקעה ובלילה מתו כולם. והלא משך ת' פרסא יש בין ראש המחנה לסופו כמה ימים, כי מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות ואם נכנס ראש המחנה היום לא יגיעו סוף המחנה אצל ירושלים אלא עד אחר כמה ימים וכיון שאמר להם למחר כל אחד יקח אבן אחת מן החומה ונבקענה, משמע שכל המחנה הגיע עד החומה והיו סמוכים לה? ועוד בלילה יצא המלאך ויך במחנה אשור ק"ף אלף דאלו היו ראשי גייסות, משמע דכל המחנה היו סמוכים לירושלים? על כן מוכרח לומר כי זה המשך של ת' פרסא אינו מלא כולו מן החיל אלא הם מפוזרים עדרים עדרים ובין כל עדר ועדר יש מקום גדול פנוי והברייתא קאמר שכך היה מנהגו להוליך החיל שלו באופן זה וכך היה עולה פנקס החיל אצלו בחשבון האיכות אך כשבא לירושלים שם קיבץ כל החיל ביחד ולא היו מפוזרים ונמצא כולם עומדים סמוך לירושלים.
בָּעֵא אַבַּיֵי חָסֵר אַלְפָא אוֹ חָסֵר מֵאָה? תֵּיקוּ (ישעיה ח, ח). הנה הרב פתח עינים ז"ל פירש כונתו בבעיא זו דנפקא מינה לשטרות כאשר יהיה האופן שכתוב שחייב כך וכך אלפים וכך וכך מאות וכך וכך עשרות חסר חד, דקיימא לן דדרשינן לשון הדיוט מספקא לן חסר חד אהיכא קאי וכו' באופן דמבעייא זו נפיק דינא לשטרות אם כתוב בשטר כדאמרן או לשון כיוצא בו עד כאן דבריו עיין שם. והוא פירוש נכון ויציב והנה בזה ממילא יתורץ קושית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא נקיט אביי חד רבוא גם כן? ובזה ניחא דאביי בעי אם נכתב כיוצא בזה בעלמא בשטרות מה נפרש חסר אלפא או חסר מאה או חסר חד וכיון דבעייתו זאת על השטרות אם יזדמן כך הנה אין דרך לכתוב רבוא בשטרות ולהכי לא נקיט בבעייתו רבוא. והנה לכאורה יש להקשות אם נפרש החשבון זה דנקיט הוא שכך כתוב בפנקסו של סנחריב וכמו שכתבתי לעיל למה כתב 'חָסֵר חָסֵר'? ובפרט לפי הבעייא של אביי דקאמר שמא האי 'חָסֵר חַד' הוא אחד מן האחדים, במה נחשב הוא בסך העצום הזה שהוצרכו לפרש על חסרונו? ונראה לי דעושים כן כדי להודיע שחשבון זה הוא מדוקדק ועשוי באמיתות ולא הפליגו בו. ואם נפרש דהברייתא באה להודיענו החשבון הזה ולא שהיה כתוב כן בפנקס החיל של סנחריב, יש להקשות מאי נפקא לנו בזה האחד מן האחדים שחסר בסך העצום הזה שהוצרכה הברייתא להודיענו, הלא אורחיה דתנא בעלמא דלא חש ולא דק על דבר מועט וכמו שכתבו התוספות על אמתא ברבועא וכיוצא דפורתא לא דק וכל שכן בדבר זה שהוא סך ר"ס רבוא אלפים דחסר אדם אחד דוקא? ונראה לי דהתנא הוצרך למנקט 'חָסֵר חַד' דרמז בזה רמז נכון לפי דרכו לומר על המחנה הנזכר של סנחריב 'חָסֵר חַד' הוא ניצוץ הקדוש שנקרא בתואר אֶחָד שהיה מחיה אותם כי כל קליפה יש לה נצוץ אחד המחיה אותם ונחסר מהם זה הניצוץ שהוא חד בזכות חזקיהו וסיעתו ולכך מתו כולם בשעה אחת ורגע אחד. ועיין מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד עשתי עשרה יריעות ודוק.
רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בְּשֶׂחִי פירש הרמ"ה ז"ל שהיו שטין על פני המים ודרך השט שוחה על פני המים ואינו יכול להלך ברגליו בקומה זקופה אלא שוחה כאדם השוחה לשתות מים מן הנהר וְאֶמְצָעִיִּים היו הולכים ברגליהם בקומה זקופה אך היה המים מגיע עד צוארם כי נתמעטו בראשונים, ולכן לא היו צריכין לשוט וְאַחֲרוֹנִים העלו עפר ברגליהם רצונו לומר טיט מקרקעית הנהר כי לא היה מים כדי שימחה הטיט מכפות רגליהם עיין שם. ונראה לי דלאו על הירדן עצמו קאמר כן דזה אי אפשר להיות מאחר דהירדן מימיו נמשכין ובאין ממקום אחר ואין עומדין בו כדי שיתמעטו באופן זה וכיון דבאין ממקום אחר אם ישתו המים תכף יבא מים אחרים במקומם אלא זה היה בעמק אחד גדול ורחב שהיו המים עומדין ונקוים בו ויתכן אלו המים באו אל העמק הזה מן הירדן או ממקום אחר. ועוד נראה לי בס"ד דהמאמר הזה אינו כפשוטו אלא הוא עשוי בלשון מליצה רמז למלחמות אשר נלחם סנחריב בעולם כי תחילה נלחם עם האומות הרבים וכבש את כולם ועל מלחמה זו קאמר רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בְּשֶׂחִי שטו ועברו שנאמר 'וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר' (ישעיה ח, ח) כלומר כאשר חלף ביהודה הנה הוא כבר שטף ועבר בשאר אומות. ואחר כך נלחם בעשרת שבטים דוקא ולקח אותם ועל מלחמה זו דעשרת השבטים קאמר עָבְרוּ בְּקוֹמָה שנאמר 'עַד צַוָּאר יַגִּיעַ' כלומר שלא היה יכול ליקח את ירושלים ששם בית המקדש הנקרא צואר כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז:) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו (בראשית מה, יד) אלא 'עַד צַוָּאר יַגִּיעַ' עד ולא עד בכלל. ועל מלחמה השלישית שהביא חיל רב להלחם בירושלים אמר אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר עַל רַגְלֵיהֶם וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בַּנָּהָר לִשְׁתּוֹת שבזו המלחמה הלך במרוצה דרך עשרה ימים ביום אחד ודרך ההולך מהרה להעלות עפר ובקשו לשתות מים מן מי גיחון ולא מצאו מים שכבר סתמו חזקיהו המלך ע"ה בשם המפורש והוצרכו להביא מים ממקום אחר. וענין סתימת מי גיחון שלא שתו ממנו מים היא היתה לצורך מפלתם כי לאו על חנם סתמו חזקיהו המלך ע"ה והגם דלפי פשוטו אמר כדי שלא ימצא סנחריב מים לשתות זה הטעם אמר בגלוי אבל באמת לא זה היה טעמו כי הוא היה יודע על ידי הנביא שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס ויצילנו מסנחריב וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמר חזקיהו אני לא אוכל להלחם ואמר לו הקדוש ברוך הוא אתה תשכב על מטתך ואני אלחם ותמצא אויביך לפניך פגרים מתים, ואיך יחוש לעשות המצאות כאלה? אך הוא יודע סודן של דברים שסתימת מי גיחון יש בה צורך וטעם סוד למפלת סנחריב. וכיון דלא שתו מי גיחון והביאו מים ממקום אחר זו היתה סיבה למפלתם כי באו בהם אותם המים ששתו ממקום אחר למרים כמים המאררים של הסוטה שבלילה נשף בהם המלאך ויבשו. ועיין מה שאמר הסבא קדישא בענין המים גבי שמעי בגזרה שגזר עליו שלמה המלך ע"ה.
וְהָכְתִיב "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ הֳ' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב' יט, לה). קשא אמאי לא הקשה קושיא זו לעיל על דברי הברייתא דאמרה סָךְ מַחֲנֵהוּ מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים רִיבּוֹא אֲלָפִים חָסֵר חַד, ולמה המתין להקשות זו הקושיא על הברייתא השנית דאמרה רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בְּשֶׂחִי וְאַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַל רַגְלֵיהֶם? ונראה לי בס"ד דהמקשן ידע כונת הברייתא דסך מחנהו ס"ד רבוא אלפין אין הכונה של חשבון זה על קרקפתא דגברי אלא הוא על האיכות שלהם בגבורה יש אחד שקול בגבורתו כנגד אלף בני אדם ויש כנגד ת"ק וכעל זה הדרך ואם כן מאי קושיא מן הפסוק של קפ"ה אלף הוא אקרקפתא דגברי? אך בחשבון האיכות לפי גבורתם עולים ס"ר רבוא אלפין ולכן הניח קושיא זו על ברייתא דקאמר 'אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַל רַגְלֵיהֶם' ואלו הקפ"ה אלפי גברי לא ימעטו את המים כל כך שאם אחד בערך גבורתו חשיב כנגד אלף בני אדם הוא אינו שותה מים כמו אלף בני אדם אלא כאדם פשוט פרטי.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל מַגָּלְךָ נְטוּשָׁה. נראה לי בס"ד רמז לו שיכם באות גימל שבשמו כי גִּ י מֶל אותיות מַגָּל דאין היו"ד יוצאה במבטא. ואמר לו ' נְטוּשָׁה וְעוֹמֶדֶת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית ' כי המלאכים נבראו ביום שני דששת ימי בראשית וכל אחד נברא כחו בו עד עולם לא יוסיף ולא יגרע. ומה שאמר ' כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְבַשֵּׁל פֵּירוֹת הִזָּקֵק לָהֶם ' נראה לי כי גבריאל נגלם ביסוד האש כנודע בשער מאמרי רשב"י ובכח האש שבו שהוא שר האש יוצא ומבשל הפירות ואמר לו אין אלו ראויים שתרד בעבורם דוקא כדי לשרפם אלא אגב ארחך הזקק להם. ומה שאמר, יֵשׁ אוֹמְרִים ' בְּחוֹטְמָן נָשַׁף בָּהֶן ' מדה כנגד מדה הם באו על חזקיהו המלך ע"ה שהיה בו ניצוץ המשיח כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל שכחו בחוטם דכתיב וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הֳ' (ישעיה יא, ג) לכך נשף בחוטמן ויבשו. אי נמי כל גדול הדור נקרא חוטם כמו שאמר אותו הגמון על רבן גמליאל בעל החוטם מתבקש (תענית כט.). אי נמי חוֹטָם [63] מספר גַּס [63] וסנחריב היה גס רוח שחירף וגידף בגסות רוחו לכן נשף בחוטם שהוא מספר גס. ומאן דאמר ' כַּפַּיִים סָפַק לָהֶם ' נראה רמז לכף דמנצפך שהם ה׳ גבורות ואות כף שבהם הוא גבורה א' מחמשה גבורות והם כפולים לכך אמר כפים. אי נמי בכל כף ימין ושמאל יש חמשה אותיות מנצפ"ך שהם מספר פר [280] ושל שני כפים ימין ושמאל הם 'פרפר' והוא פרפרם בהם על דרך מה שאמר רבינו האר"י ז"ל על מה שאמר איוב שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי (איוב טז, יב). ומאן דאמר ' אָזְנַיִם גִּלָּה לָהֶם וְשָׁמְעוּ שִׁירָה ' שמתו על ידי שמיעה מדה כנגד מדה על אשר לא הטה אוזן סנחריב לשמוע דברי הנביא דנתנבא שלא יגיע ולא יכבוש את ירושלים אלא רק את עשרת השבטים בלבד ונראה לכך קפדה מדת הדין ביותר על חזקיהו שלא אמר שירה מאחר דאוייביו מתו על ידי שמעם שירה ראוי יותר לומר שירה על נס זה. והנה בודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים דהמחנה יש בהם מתו על ידי כך ויש על ידי כך כאשר דברו חכמים כאן. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ (תהלים יח, נא) אותיות מַגְדִּיל הם 'מַגָּל יָד' נרמז כאן מה שאמר ביד הכם ומה שאמר במגל הכם וזהו מַגְדִּיל 'מַגָּל יָד' בהם יהיה יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ זה חזקיהו עַד עוֹלָם.
אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִדַּמֵּי לֵיהּ כְּגַבְרָא סָבָא (ישעיה ז, כ) פירש הרמ"ה ז"ל דהקדוש ברוך הוא הביא לפניו מלאך בדמות איש זקן ועשה לו כל הנזכר במאמר עיין שם ודבר זה הוא מוכרח. ומה שאמר במאמר אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מפני שיש מלאך סתם ויש מלאכים שנקראים מחנה אלקים שהם מחנה שכינה וזה המלאך שהורידו הקדוש ברוך הוא למטה לעשות הדבר הזה לסנחריב היה ממחנה שכינה שנקראים מחנה אלקים ולא מן מלאכים סתם כי לחבת ישראל עשה זה על ידי מלאך ממחנה שכינה ולכן אמרו 'אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא' כי זה המלאך שהוא ממחנה שכינה יתייחסו מעשיו להקדוש ברוך הוא. וכמו שתמצא כתוב וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל בִּלְעָם (במדבר כב, כ) ותרגם אונקלוס ואתא מימר מן קדם ה' לות בלעם, כי מלאכים שהם מחנה שכינה נקרא שם ה' עליהם וכתיב הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ (שמות כג, כ -כא) ולכן מעשה המלאך הזה גם הכתוב יחס אותה להקדוש ברוך הוא דכתיב יְגַלַּח אֲדֹנָ־י בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה (ישעיהו ז, כ) מפני כי זה המלאך שעשה זאת הוא ממחנה שכינה.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 95b · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 95, Amud Bet, about 672 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 143 words
Opens “דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״,…”
- Segment 221 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- Segment 347 words
Opens “״וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. בָּתַר דְּצַלִּי…”
- Segment 454 words
Opens “וּמְנָלַן דִּכְלָה זַרְעֵיהּ דְּדָוִד? דִּכְתִיב: ״וַעֲתַלְיָה אֵם…”
- Segment 546 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בָּא עֲלֵיהֶם…”
- Segment 636 words
Opens “בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אוֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה,…”
- Segment 737 words
Opens “תָּנָא: רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בִּשְׂחִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחָלַף בִּיהוּדָה…”
- Segment 824 words
Opens “וְהָכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר…”
- Segment 938 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״בְּמִשְׁמַנָּיו…”
- Segment 1072 words
Opens “בַּמֶּה הִכָּם? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּיָּד הִכָּם,…”
- Segment 1151 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אוֹתוֹ הַפֶּרֶק…”
- Segment 1245 words
Opens “וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּחוֹטְמָן נָשַׁף בָּהֶן וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- Segment 1336 words
Opens “וְכַמָּה נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם? רַב אָמַר: עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר:…”
- Segment 1457 words
Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַרְבָּעָה עָשָׂר,…”
- Segment 1528 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי…”
- Segment 1637 words
Opens “אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִדְּמִי לֵיהּ כְּגַבְרָא…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Sanhedrin 95b · Segment 9 — “…דְּאִית בְּהוּ. אָמַר רָבִינָא: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״וַיִּשְׁלַח ה׳…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Sanhedrin 95b · Segment 6 — “…חָסֵר חַד. בָּעֵי אַבָּיֵי: חָסֵר חַד רִיבּוֹיָא, אוֹ חָסַר…”
Original text
דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״, וּכְתִיב: ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. כִּי מְטָא לְחָרָן אֲמַר: אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מְקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? בָּעֵי לְמֶיהְדַּר. כֵּיוָן דְּהַרְהַר בְּדַעְתֵּיהּ לְמִיהְדַּר, קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא. מִיָּד – ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם״.
is as it is written: “And Jacob departed from Beersheba and went to Haran” (Genesis 28:10), and it is written thereafter, ostensibly after he arrived in Haran: “And he encountered [ vayyifga ] the place, and he slept there, for the sun had set” (Genesis 28:11). This means that when Jacob arrived at Haran, he said: Is it possible that I bypassed a place where my forefathers prayed and I did not pray there? He sought to return to Beit El. Once he contemplated in his mind to return, the land contracted for him, and immediately: “And he encountered the place,” indicating that he arrived there unexpectedly, sooner than he would have arrived without a miracle.
דָּבָר אַחֵר: אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי״.
Alternatively, encounter means nothing other than prayer, as it is stated: “And you, do not pray on behalf of this nation, and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [ tifga ] Me, for I do not hear you” (Jeremiah 7:16).
״וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. בָּתַר דְּצַלִּי בָּעֵי לְמִיהְדַּר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי, יִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה? מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ״. וְכִי לוֹ בִּלְבַד זָרְחָה? וַהֲלֹא לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ זָרְחָה! אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁמֶשׁ שֶׁבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ, זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ.
It is written: “And he slept there because the sun had set” (Genesis 28:11). After Jacob prayed and he sought to return to his travels, the Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to My inn. Will I allow him to take leave without sleeping here? Immediately the sun set, not at the proper time, and that is the meaning of that which is written with regard to Jacob: “And the sun shone for him when he passed Penuel” (Genesis 32:32). The Gemara asks: And did the sun shine only for him? But didn’t the sun shine for the entire world? Rather, Rabbi Yitzḥak says: The sun that set not at the proper time exclusively for him shone not at the proper time exclusively for him in order to rectify the disparity created by the premature sunset.
וּמְנָלַן דִּכְלָה זַרְעֵיהּ דְּדָוִד? דִּכְתִיב: ״וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקׇם וַתְּאַבֵּד אֵת כׇּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה״. וְהָא אִשְׁתְּיַיר לֵיהּ יוֹאָשׁ? הָתָם נָמֵי אִשְׁתְּיַיר אֶבְיָתָר, דִּכְתִיב: ״וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵא לֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶבְיָתָר לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד שָׂרִיד וּפָלִיט.
Apropos David’s prayer that his descendants cease, the Gemara asks: And from where do we derive that David’s descendants ceased to exist? It is derived from a verse, as it is stated: “And Athaliah the mother of Ahaziah saw that her son was dead, and she arose and destroyed all the royal descendants” (II Kings 11:1). The Gemara asks: But didn’t Joash remain alive, and therefore, not all of David’s descendants ceased to exist? The Gemara answers: There too, in the massacre in Nov, Abiathar, one of the priests, remained alive, as it is written: “And one of the sons of Ahimelech, son of Ahitub, named Abiathar, escaped” (I Samuel 22:20). Rav Yehuda says that Rav says: Were it not for the fact that Abiathar remained alive for Ahimelech, son of Ahitub, there would have been no remnant or refugee remaining from the descendants of David.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בָּא עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע בְּאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ בְּנֵי מְלָכִים, יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, וְעִמָּהֶן שִׁגְלוֹנוֹת וְזוֹנוֹת, וּבִשְׁמֹנִים אֶלֶף גִּבּוֹרִים לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן קְלִיפָּה, וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף אֲחוּזֵי חֶרֶב רָצִים לְפָנָיו, וְהַשְּׁאָר פָּרָשִׁים. וְכֵן בָּאוּ עַל אַבְרָהָם, וְכֵן עֲתִידִין לָבוֹא עִם גּוֹג וּמָגוֹג.
§ Apropos Sennacherib, Rav Yehuda says that Rav says: Sennacherib the wicked came upon them with forty-five thousand men, sons of kings, sitting in carriages of gold, and with them were consorts and prostitutes, and with eighty thousand warriors each wearing a coat of mail, and with sixty thousand sword-bearers running before him, and the rest were cavalry. And likewise, when the four kings came upon Abraham to wage war in the land of Canaan (see Genesis, chapter 14), they brought forces of that magnitude. And likewise, forces of that magnitude are destined to come with Gog and Magog in the ultimate war.
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אוֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, רֹחַב צַוַּאר סוּסָיו אַרְבָּעִים פַּרְסָה. סַךְ מַחֲנֵהוּ מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים רִיבּוֹא אֲלָפִים חָסֵר חַד. בָּעֵי אַבָּיֵי: חָסֵר חַד רִיבּוֹיָא, אוֹ חָסַר חַד אַלְפָּא, אוֹ חָסַר מְאָה, אוֹ חָסַר חַד? תֵּיקוּ.
It was taught in a baraita : The length of the camp of Sennacherib was four hundred parasangs and the width of the necks of his horses side by side was forty parasangs. The total number of soldiers in his camp was 260 ten thousands, i.e., 2,600,000, minus one. Abaye asks: Is the tanna saying minus one unit of ten thousand, or minus one unit of one thousand, or minus one unit of one hundred or minus one? The Gemara concludes: The question shall stand unresolved.
תָּנָא: רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בִּשְׂחִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר״. אֶמְצָעִיִּים עָבְרוּ בְּקוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד צַוָּאר יַגִּיעַ״. אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בַּנָּהָר לִשְׁתּוֹת, עַד שֶׁהֵבִיאוּ מַיִם מִמָּקוֹם אַחֵר וְשָׁתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְגוֹ׳״.
It was taught: The first set of soldiers in the army of Sennacherib crossed by swimming across the Jordan, as it is stated: “And he shall sweep through Judea; he shall overflow and pass” (Isaiah 8:8). Since the water level diminished with their crossing, the middle group of soldiers passed while standing upright, as it is stated: “It shall reach even the neck” (Isaiah 8:8). The last soldiers already kicked up dust with their feet, and they did not find water in the river to drink, and they had no water until they brought water from another place and drank it, as it is stated: “I dug and drank water” (Isaiah 37:25).
וְהָכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: הַלָּלוּ רָאשֵׁי גְיָיסוֹת הֵן.
The Gemara asks: But isn’t it written: “Then the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians one hundred and eighty-five thousand. And when they arose early in the morning, behold, they were all dead corpses” (Isaiah 37:36)? Apparently, there were many fewer soldiers than the number listed in the baraita . Rabbi Abbahu says: These listed here are regiment leaders, who commanded numerous soldiers.
אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן״ – בִּשְׁמֵינִים דְּאִית בְּהוּ. אָמַר רָבִינָא: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״וַיִּשְׁלַח ה׳ מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כׇּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה וְגוֹ׳ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו וּמִיצִיאֵי מֵעָיו שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב״. שְׁמַע מִינַּהּ.
Rav Ashi says: It is also precise in the formulation of the verse, as it is written: “Therefore shall the Master, the Lord of hosts, send among his fat ones leanness” (Isaiah 10:16), indicating that it was the fat, i.e., significant, among them who were afflicted. Ravina says: The language is also precise in the formulation of another verse, as it is written: “And the Lord sent an angel, who obliterated the mighty men-at-arms and the leaders and captains in the camp of the king of Assyria. So he returned shamefacedly to his own land. And when he came into the house of his God, his own offspring slew him there with a sword” (II Chronicles 32:21). The Gemara affirms: Conclude from it that the leaders of the regiment were the ones killed.
בַּמֶּה הִכָּם? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּיָּד הִכָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה״. הַיָּד שֶׁעֲתִידָה לִיפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּאֶצְבַּע הִכָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא״. הִיא אֶצְבַּע שֶׁעֲתִידָה לִיפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: מַגָּלְךָ נְטוּשָׁה? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נְטוּשָׁה וְעוֹמֶדֶת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״[מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה מִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה מִפְּנֵי כּוֹבֶד מִלְחָמָה] (וְגוֹ)״.
The Gemara asks: With what did the angel strike them? Rabbi Eliezer says: He struck them by hand, as it is stated: “And Israel saw the great hand” (Exodus 14:31), where the term for hand, yad , is preceded by the definite article ha , indicating that this was the hand that was destined to exact retribution from Sennacherib. Rabbi Yehoshua says: He struck them with His finger, as it is stated: “And the sorcerers said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), indicating that it is the finger that was destined to exact retribution from Sennacherib. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says that the Holy One, Blessed be He, said to Gabriel: Is your scythe honed? Gabriel said before Him: Master of the Universe, it is standing honed from the six days of Creation, as it is stated: “For they have fled from the swords, from the honed sword” (Isaiah 21:15).
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן בִּישּׁוּל פֵּירוֹת הָיָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְבַשֵּׁל פֵּירוֹת, הִזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִדֵּי עׇבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה וְגוֹ׳״. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי, אַגַּב אוֹרְחָךְ, לִבְעֵל דְּבָבָךְ אִישְׁתְּמַע.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: That period was the season of the ripening of the fruit. The Holy One, Blessed be He, said to Gabriel: When you emerge to ripen the fruits, attend to the army of Assyria and destroy them, as it is stated: “As often as it passes through, it shall take you; for morning by morning shall it pass through, by day and by night; and the mere understanding of the report shall bring terror” (Isaiah 28:19), indicating that Gabriel was to kill them while engaged in another activity. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: While on your path, appear before your enemy and afflict him.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּחוֹטְמָן נָשַׁף בָּהֶן וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ״. רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: כַּפַּיִים סָפַק לָהֶם וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי״. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אׇזְנַיִם גָּלָה לָהֶם וְשָׁמְעוּ שִׁירָה מִפִּי חַיּוֹת וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם״.
And there are those who say: The angel blew into the soldiers of the Assyrian army through their noses and they died, as it is stated: “When he blows upon them, and they wither” (Isaiah 40:24). Rabbi Yirmeya bar Abba says: The angel clapped his hands to them and they died, as it is stated: “I will also strike My hands together and I will assuage My anger” (Ezekiel 21:22). Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: He revealed ears for them and they were able to hear the songs of praise from the mouths of the celestial creatures drawing the chariot of God, and they died, as it is stated: “From Your exaltation the nations were scattered” (Isaiah 33:3), indicating that their death was caused by the revelation of God’s greatness.
וְכַמָּה נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם? רַב אָמַר: עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם״. כַּמָּה נַעַר יָכוֹל לִכְתּוֹב? עֲשָׂרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תִּשְׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ״.
And how many of the soldiers remained alive? Rav says: Ten soldiers, as it is stated: “And the rest of the trees of his forest shall be few, that a child may write them” (Isaiah 10:19). And what number can a child easily write? It is the number ten, represented by the letter yod , which is the smallest letter. And Shmuel says: Nine remained, as it is stated: “And gleanings shall be left of him, as in the beating of an olive tree, two or three berries in the top of the uppermost bough, four or five in the branches of a fruitful tree” (Isaiah 17:6). Four and five total nine.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה [וְכוּ׳] אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חֲמִשָּׁה – סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָּנָיו, נְבוּכַדְנֶצַּר וּנְבוּזַּרְאֲדָן. נְבוּזַרְאֲדָן – גְּמָרָא. נְבוּכַדְנֶצַּר – דִּכְתִיב: ״וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין״, וְאִי לָאו דְּחַזְיֵיהּ מְנָא הֲוָה יָדַע? סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָּנָיו – דִּכְתִיב: ״וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב״.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: Fourteen remained, as it is stated: “Two or three…four or five,” which total fourteen. Rabbi Yoḥanan says: Five remained: Sennacherib, and his two sons, and Nebuchadnezzar, and Nebuzaradan, the captain of the guard. The fact that Nebuzaradan was among them is learned through tradition. Nebuchadnezzar was among them, as it is written that Nebuchadnezzar said when he saw an angel with Hananiah, Mishael, and Azariah: “And the appearance of the fourth is like that of an angel” (Daniel 3:25). And if he had not seen the angel that smote Sennacherib’s army, from where would he have known that the fourth person looked like an angel? Sennacherib and his two sons were among them, as it is written later in their regard: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword” (II Kings 19:37). Evidently, the three of them survived.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאׇמְרוֹ, דִּכְתִיב: ״בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה׳ בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה״.
§ Rabbi Abbahu says: Were the following verse not written, it would have been impossible to say it, since it appears to be a desecration of the name of God, as it is written: “On that day shall the Lord shave with a hired razor in the parts beyond the river the king of Assyria, the head, and the hair of the legs, and it shall also sweep away the beard” (Isaiah 7:20). The blasphemous indication is that the Holy One, Blessed be He, will Himself shave Sennacherib.
אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִדְּמִי לֵיהּ כְּגַבְרָא סָבָא. אֲמַר לֵיהּ: כִּי אָזְלַתְּ לְגַבֵּי מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב דְּאַיְיתִיתִינְהוּ לִבְנַיְיהוּ וּקְטַלְתִּינְהוּ, מַאי אָמְרַתְּ לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא בְּהָהוּא פַּחְדָּא נָמֵי יָתֵיב. אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: זִיל
Rather, this is the incident depicted in the verse: The Holy One, Blessed be He, came and appeared to Sennacherib as an old man. God said to him: When you go to the kings of the east and the west whose children you brought and killed, what will you say to them? Sennacherib said to the Holy One, Blessed be He: That man, referring to himself, also sits overcome with the same fear, as I do not know what to say to them. Sennacherib said to the Holy One, Blessed be He: What should we do? The Holy One, Blessed be He, said to him: Go