Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 90a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 90a

    Sanhedrin 90a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 596 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מחלוקת דרבנן ורבי שמעון בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה או לקיים מקצת ולבטל מקצת בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא דגמרי סקילה מיניה בע"ז הוא משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו' נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף ובטול מקצת התם נמי כתיב בסיפא יומת כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואפי' במקצת במשמע ומיהו לא מישתעי קרא אלא בע"ז דדבר למד מעניינו:

    אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק דנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא דלא כתיב בה הדחה אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי (דברים י״ח:כ׳) והיינו מה שלא שמע וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם חנק הוא:

    פטור דהתם דבר כתיב דבר שלם ולא חצי דבר:

    ללכת זו מצות עשה ברייתא היא בספרי גבי פרשת נביא המדיח דכתב בה הדחה (שם יג) להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלהיך ללכת בה וגו' ודריש קרא יתירא ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ולא משמע אזהרה:

    בה לא תעשה דגמרינן מאשר חטא בה דבלא תעשה מיירי אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי דאי לא משתעי קרא אלא בע"ז מאי עשה איכא:

    ובין בשאר מצות דהאי ללכת בה לא משמע ליה לרב המנונא אונתצתם דרחמנא אמר מן הדרך ואע"ז קאי דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא דללכת בה כולה משמע:

    ד"ה פטור ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר דברי תורה האי כי יזיד לדבר דבר קאי דהתם סקילה הוא אלא אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה:

    היום עובדה כלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 90a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב חסדא מחלוקת בעוקר הגוף דע"ז וקיים מקצת דע"ז כי ביקש להדיחך מן הדרך אפי' מקצת מן הדרך אבל המדיח בעוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל פטור ומותיב עליה רב המנונא ללכת זו מצות עשה בה זו מצות ל"ת ואי ס"ד בע"ז עשה בע"ז היכי משכחת לה. תרגמה רב חסדא ונתצתם את מזבחותם ובא והדיח ואמר אסור לנתוץ מזבחותם ופליג עליה רב המנונא במדיח בעוקר הגוף דשאר מצות ואמר רבנן אמרו בסקילה ור"ש בחנק אבל במדיח בקיום מקצת שאר מצות ובביטול מקצת דברי הכל פטור עד דמתידע לך:

    ת"ר המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר ובע"ז אמר היום עובדה ולמחר ביטלה דברי הכל חייב. אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה כרב חסדא כו' רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה כוותיה המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לרבנן בסקילה לר"ש בחנק וקי"ל כרב המנונא דרבא קאי כוותיה. אמר ר' יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על אחת מן המצות שבתורה שמע לו חוץ מע"ז שאפילו מעמיד לך חמה באמצע רקיע אל תשמע לו:

    תניא ר' יוסי אומר הגיע תורה סוף דעתה של ע"ז לתת שכר לצדיקים לפיכך נתנה תורה ממשלה בה למען כי הוא מנסה אותך והזהירך שאפי' מעמיד חמה באמצע רקיע אל תשמע לו תניא אמר ר"ע ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לנביא השקר אלא האי דכתיב ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת בהיותו נביא אמת כגון חנניה בן עזור שהיה בתחילתו נביא אמת ונתן אותות ומופתים ובאו ואח"כ סרח ונעשה נביא השקר. ולמען נסות את ישראל. השרה שכיתו עליו בתחילה שידע הקב"ה כי ישוב ויסרח באחרונה ובשביל זה הניחו בעולם פי' כגון זה מזהיר הכתוב אל תשמע לו וקי"ל כר"ע אבל נביא השקר מתחילתו ח"ו שהקב"ה נותן אות או מופת על ידו להטעות עולמו. בועל בת כהן נשואה בחנק וזוממין בחנק שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:

    הדרן עלך אלו הן הנחנקין וסליקא לה מסכת סנהדרין שבח ותהלה ליוצר הרים.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 90a · Sefaria

    Meiri

    נביא שהוחזק שצוה מכח נבואתו לעבור על איזה דבר מצוה מדברי תורה או מן התלמוד יש צדדים שאנו חייבים להאמין בו ויש צדדים שאנו צריכים שלא להאמינו ולהכחיש את נבואתו וכיצד הוא הדין בענינים אלו כל שצוה לשנות דבר אחד לעולם כגון שהתנבא שאין החמץ אסור בפסח הן דרך נבואה בעקירת אותה מצוה הן דרך פירוש שהיא משל לדבר אחר או שלא ניתנה אלא לפי הזמן אפילו בלאו אחד או בעשה אחד או שהתנבא בתוספת מצוה על התורה שלא מדרך גדר או הוראת שעה או לקיום שאר מצות אלא דרך נבואה חדשה וגזירה אלהית אפילו עשה אותות עליונות כגון העמדת חמה וכיוצא באלו מה שאי אפשר חס ושלום שאין השם מעמיד חמה לעוברי רצונו אפילו הפליג בכמה מופתים אין שומעין לו אלא מכחישין נבואתו אפי' הוחזק וממיתין אותו בחנק בלא שום פקפוק ומשוא פנים שהרי בא להכחיש נבואת משה רבינו שנתנה לחק עולם בלא שנוי או תוספת או מגרעת מלמד שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתה שהתורה נתנה בהסתפקות כללי לכל טבע ולכל מקום ולכל זמן ולא סוף דבר בדברי תורה אלא אף בדברי סופרים כגון שהתיר חמץ בשעה ששית או אסרו בחמשית שלא מתורת גדר אפילו אמר שאין תחום שבת אלא באלפים ואחת או שהוא באלפים חסר אחת שהרי הוא מכחיש מה שנודע מפי הקבלה ומה שנאמר לא בשמים היא ונמצא בכל אלו מכחיש נבואתו של משה שנתפרסמה לנו בנבואה עולה על מדרגת כל נברא ושנחלקה נבואתו מכל נבואות שבעולם בהרבה מדרגות גדולות כמו שהתבאר בספרי גדולי המחברים ושלא נתלית האמנתנו בו באות ומופת שכל אותותיו לא נעשו לראיה על נבואתו אלא לצורך אלא שנתלית האמנתנו בו לחדוש שלמותו עם היות עינינו רואות ואזנינו שומעות בפרסום כללי כאמרו בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והרי בין האמנת ענינו להאמנת שאר נבואות החלוק שיש בין הרואה את הדבר בעיניו למי שאינו רואה את הדבר אלא ששומעו מפי העד:

    צוה הנביא המוחזק להוסיף או לגרוע או לעבור לפי שעה אם בהיתר ענין ע"ז הוא אין שומעין לו כלל אפילו צוה לעבוד ברגע זה ולבטלו לשעתו אפילו בלאוין שבו ואפילו בעשה כגון נתוץ מזבחותיו וגדוע אשריו וכיוצא באלו ובכלל זה כל שיעשה דבר לכונת הריסת פנה מפנות הדת כגון מציאותו ואחדותו יתברך והסתלק הגשמות ממנו וכדומים לאלו וכל שעשה כן הרי דינו כשלפניו צוה להוסיף או לגרוע או לעבור בשאר מצות לפי שעה ושלא לכונת הריסת פנה מפנות התורה על הדרך שביארנו אלא לאיזה צורך שומעין לו והוא שאמרו אליו תשמעון אפילו אמר לעבור על דברי תורה כגון אליהו בכרמל שהקריב בחוץ להכחשת נביאי הבעל וכן אלישע שאמר וכל עץ טוב הפילו אע"פ שהתורה אמרה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אפילו צוה בדרך זה לחלל שבת שומעין לו וכן כל כיוצא בזה:

    כל מה שכתבנו בענינים אלו הוא בנביא המוחזק או בשהתחיל לעשות עצמו נביא בנתינת אות אבל כל שלא הוחזק ואינו עושה עצמו נביא בנתינת אות אלא שבדברים בעלמא הוא אומר שהוא נביא בשאר מצות אין עושין בו כלום ובע"ז דנין אותו כמסית או כמדיח לפי מה שהוא כשאר הדיוטות:

    המשנה הששית והכוונה בה לבאר ענין אשת איש על איזה צד דינה בחנק והוא שאמר הבא על אשת איש וכו' שאמרנו עליה שהוא בחנק הוא משנכנסה לרשות הבעל לשם נשואין אע"פ שלא נבעלה ופירושו אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל כמו שהתבאר ובת כהן יצאה לידון בשריפה כמו שהתבאר אבל בועלה בחנק וכן זוממיה שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכו' כבר בארנו בראש המסכתא שזה הפרק אמנם ענינו לבאר החלק הששי והוא בקצת אמונות מעניני העולם הבא ולהודיע בכל אלו שהוזכרו שנדונו בארבע מיתות בית דין שלא הופקעה נחלתם מכל וכל אע"פ שבחטאם מתו ביד בית דין ואולם נתערבו בזה מעניני החלקים הקודמים בעניני עיר הנדחת והיה ראוי לכללם בפרק הנשרפים עם דיני הנהרגים אלא שאחר שהם דינים של רבים ראה המסדר להניח את הענין עד כלות דברי הספר כלם והנה עלה בדעתי לכתוב על ספר בזה הפרק רוב עניני האמונות התוריות הראוי לחנך בהם את בניו ולהיות האמונה המוכרחת במציאות הדת חקוקה על לבם מבלי שאסתכל בזה לדעות הפלוסופיות ולסברות העיוניות ולענינים המוקשים או המופתיים רק אמונת הקבלה הדתית והתוריית לבד ואמנם טרם שאתחיל בזה הסכמתי לכתוב תחלה הדברים התלמודיים שבפרק ואחרי כן אשוב עליו ואכתוב מה שנכלל בו מן האמונות ולגלגל עליו שלמות מה שצריך להאמין על פי הדרכים הדתיים כאשר ייעדתי בקונדרס מיוחד בפני עצמו קראתי שמו כתב הדת ואמנם לפי מה שהיתה הסכמתי לכתוב תחלה הדברים התלמודיים שבו יהיה ענין הפרק נחלק לשני חלקים הראשון במי שאין לו חלק לעוה"ב ומה שנתגלגל לבאר על זה והשני לבאר עניני עיר הנדחת וכל דיניה על השלמות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל ישראל יש להם חלק וכו' פירוש כבר ידעת שכל שזכיותיו מרובין על עונותיו נקרא צדיק ושמעשיו שקולים נקרא בינוני ושעונותיו מרובין מזכיותיו נקרא רשע וכן ידעת בענין זה שאין הכל תלוי במנין לבד אלא אף לפי גודל העוונות או הזכיות יש זכות שהוא שקול כנגד כמה עוונות ויש עון שהוא שקול כנגד כמה זכיות וברוך בעל המאזנים ובא ולמד עכשיו שאף הרשעים יש להם חלק לעוה"ב אלא שנדונין כפי רשעם בגודל עונש ובאריכות זמן הראוי להם על פי המשפט הישר אא"כ בעבירות ידועות שנתפרשו כאן ומהם שנתפרשו במקומות אחרים כמו שיתבאר ולהודיע שלא כיון בזה להביא במאמרו מי שעובד ע"ז או כופר באלהות וכן כל שיחטא בפניות התוריות ובסודות הדתיות הביא ראיתו מאמרו ועמך כלם צדיקים כלומר שמאחר שהאמין מה שראוי להאמין עד שהוא מכלל העם אין רוב החטאים מפקיעין ממנו שם הצדיקים עד שיגורש מנחלת העולם הבא מכל וכל אלא נענש כפי רשעו ולא יקופח אח"כ שכרו ומדורו לפי כבודו בין רב למעט:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 90a · Sefaria · CC0

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה בה לא תעשה כו' דבל"ת מיירי ושאר מצות נמי הכי כו' כצ"ל ע"ש:

    בד"ה דרחמנא אמר מן הדרך ואעבודת כוכבים קאי דאכתי לא אתרבו כו' דללכת בה כו' עכ"ל כצ"ל נ"ל ור"ל דאע"ג דשאר מצות נמי בהאי פרשתא כתיבא גבי הדחה לרבנן אליבא דרב המנונא מ"מ מן הדרך דכתיב בהך פרשתא לא קאי רק אעבודת כוכבים דכתיב לעיל מיניה דאכתי לא אתרבו שאר מצות מללכת דכתיב בתר מן הדרך וללכת גופיה לא משמע אלא כולה בשאר מצות ולא מקצת ודו"ק:

    בד"ה דברי הכל פטור ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר כו' עכ"ל יש לדקדק בפירושו מאי ראיה מייתי מדהתם דבר שלם כתיב דבמקצת עובר על דברי תורה שהוא פטור דהא התם לא איירי כלל בעוקר על דברי תורה אלא בדברים בעלמא ועוד מה צריך ראייה לזה כיון דמן הדרך לא קאי אלא אעבודת כוכבים וללכת כולה משמע כמה שכתב רש"י לעיל מהיכא תיתי לחייב במקצת בשאר עבירות ויש לפרש דבריו דתרתי קאמר ד"ה פטור ואפי' מחנק וכמ"ש לעיל דללכת כולה משמע ושוב כתב מילתא אחריתא באנפי נפשיה והתם דבר שלם דכתיב לאו אעוקר דברי תורה כו' דההיא בסקילה גבי הדחה הוא דכתיב אלא דבר שלם דכתיב אדברים בעלמא כו' וק"ל:

    בד"ה כרב חסדא כו' ולרב חסדא הא דנקט ר"ש הא קמ"ל כו' דרישא כו' ואפילו לרבנן בחנק דר' שמעון הוא כו' עכ"ל ר"ל דהשתא דקתני ר' שמעון פוטר דהיינו ע"כ בחנק יש לנו ללמוד דחיובא דרישא נמי לכ"ע בכה"ג קמיירי דהיינו בחנק אבל אי הוה מתני בסיפא סתם פטור ה"א דחיוב דרישא למר כדאית ליה בסקילה ולמר כדאית ליה בחנק ולא ניחא להו לתרץ הכא דמשום רבותא נקט ר' שמעון פוטר דאפילו מחנק ר' שמעון פוטר וכ"ש סקילה כו' כמ"ש לקמן לרב המנונא דהכא לפי סברת רב חסדא ליכא רבותא טפי בדר' שמעון דהא רבנן נמי לא מחייבי בשאר עבירות אפילו בכולה רק חנק ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 90a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' כל ישראל יש להן חלק עי' כתובות דף קג ע"ב תוס' ד"ה מזומן:

    שם האומר אין תחיית המתים עי' סוטה דף ה ע"א תוד"ה כל:

    שם ההוגה את השם עי' סוכה דף ה' ע"א תוד"ה יו"ד ה"א. שבועות דף לד ע"א תוס' ד"ה באלף:

    גמ' מדה כנגד מדה עי' סוטה דף ח' ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 90a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. דקדק רבי יוחנן למנקט בהאי לישנא 'אִם יֹאמַר לְךָ עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה' ולא אמר אם יתיר לך נביא דבר מדברי תורה, כי באמת אם יאמר לך מותר אף על פי שאינו מתירו אלא לך, לא תשמע יען כיון דאומר מותר לך זה הדבר הרי זה מכחיש נבואת משה רבינו ע"ה כי משה רבינו ע"ה אמר בתורה שזה הדבר אסור לכל יחיד ויחיד ואיך זה אומר שהוא מותר ליחיד זה? נמצא הוא סותר דברי נבואה של משה רבינו ע"ה! ורק אם יאמר לך זה אסור גם ליחיד בכל עת ורק אתה היחיד רשאי שתעבור על דברי תורה לפי שעה תשמע לו כיון דהוא מודה דגם לך אסור אלא דרשאי אתה היחיד לעבור לפי שעה דוקא ולא לעולם.

    הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָׁלָה בָּהּ שֶׁאֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ. נראה לי בס"ד ענין הממשלה כאן דהנביא שהוחזק לנביא נתנה לו תורה ממשלה על כל בני אדם שהיה כל אדם חייב לקיים דבריו ואם יעבור על דבריו חייב מיתה כמו שאמרו לעיל דהמוותר על דברי נביא חייב כגון חבריה דמיכה דאמר לו בִּדְבַר הֳ' שיכהו (מלכים א' כ, לה) ואף על פי דאיכא איסור לאו להכות את ישראל עם כל זה כיון דאומר הנביא כן בדבר ה' חייב לקיים דברי הנביא. מה שאין כן בענין עבודה זרה התורה נתנה ממשלה לכל אדם על הנביא שאם אמר הנביא לך שתעבוד עבודה זרה אפילו אם הוחזק לנביא שהעמיד חמה באמצע הרקיע אתה תמשול באותו נביא לסתור דבריו ולרדפו עד החרמה. ומה שאמר יָרְדָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הכונה על קליפה של עבודה זרה המשתדלת להטעות את בני אדם בעצה שנותנת להם לעבוד עבודה זרה, וצריך להבין מה היא העצה של הקליפה דקאמר עלה ירדה תורה לסוף דעתה? ונראה הכונה דהקליפה המתלבשת בנביא השקר להטעות את בני אדם לעבוד עבודה זרה על ידי שיעשה ויראה להם אות ומופת בשינוי הטבע על ידי כשוף ושטות טומאה, אינם יכולים לעשות שינוי טבע אלא בדברים ארציים הנמצאים בארץ הלזו התחתונה אבל בדברים שברקיע אין יכולים לשלוט לשנות מנהגן וטבען כי מה שעושין באחיזת עינים אינם משנים כלום אלא כך נראה לעינים וזה ניכר מחמת שלשה סימנים שבהם ניכר שזהו אחיזת עינים. וזו העצה של קליפת עבודה זרה שמתלבשת בנביאי השקר שתשים בלבבם להשיג סוד שם המפורש כדי שבכח שם מפורש שהוא דבר קדושה יוכלו לשלוט להעמיד חמה באמצע הרקיע שיהיו שולטים גם בדברים שברקיע ואז יהיו מטעין את בני אדם שאין מעשיהם מעשה כשפים כיון דאין הכשפים שולטים לשנות בדברים שברקיע, ועל כן נתנה תורה ממשלה לבני אדם על דברי הנביא ד 'אֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ ' לעבוד עבודה זרה אלא רדוף אחריו והכחידהו. אך רבי עקיבא סבירא ליה הן אמת כי בשם מפורש יכולים לשנות גם בדברים שברקיע עם כל זה אם יעשו השינוי הזה לאות כדי להטעות בני אדם בעבודה זרה לא יהיה שינוי זה על ידי שם המפורש ולא יעשה שום פעולה ואם כן אין יכולים להעמיד חמה כדי שיטעו בני אדם לעבוד עבודה זרה ומה שדבר הכתוב 'וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת' (דברים יג, ב) הוא מדבר בדבר כיוצא בענין חנניה בן עזור שהיה תחילה נביא אמת ועשה אות ומופת באמת והוחזק לנביא ואחר כך הסריח ובא להתנבאות שקר על סמך אותה חזקה שהיה מוחזק בה באות ומופת שקדמו. ועדיין יש להקשות למה אמר 'בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ' יאמר מעמיד חמה ברקיע, ואין נפקא מינה מידי אם הוא באמצע רקיע או בשפולי רקיע? ונראה לי בס"ד רמז לפי דרכו ענין פגם של הטעית אחרים לעבוד עבודה זרה שעושים מחיקה באות ד' דְּ'אֶחָ ד ' לעשותו רי"ש על ידי מחיקה בקרן זוית שלו ולכן אמר 'חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ' כי באמצע 'רָ קִי עַ' יש אותיות ק"י וצרף עמהם אותיות 'חַמָּה' יהיה מזה צירוף מְחִיקָה.

    כָּל יִשְׁרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי, מַעֲשֵׁה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס, כא). פירוש אם נפרש האי 'אָרֶץ' היא על ארץ התחתונה שבעולם הזה הא חזינן דלא הוה הכי דהא כמה צדיקים גלו ממנה ואין להם עתה חלק ונחלה בארץ, על כן מוכרח לפרש האי 'אָרֶץ' קאי על עולם הבא ולהכי אמר 'לְעֹלָם' בלא וא"ו לשון העלמה דקאי בארץ שהיא נעלמת ואינה גלויה.

    וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (ישעיה ס, כא). פירוש ניצוצי קדושה כאשר מעורבים בקליפה נקראים מֵתִים ועל ידי התורה האדם מברר ומעלה אותם ומחיה אותם וזה האדם מכחיש זה ואומר מן עסק התורה אין יכולים לעשות בירור להחיות אותם ניצוצי קדושה. ומה שאמר ' שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה ' הכונה בשמאל יש ה׳ גבורות וכנגדן בימין חמשה חסדים וכן בפרטן הה׳ גבורות הם פ"ר דינין כמנין מנצפ"ך וכנגדן בחסדים יש גם כן פ"ר כמנין וְרַב חֶסֶד [280] כמו שאמר רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י זיע"א.

    שְׁלֹשָׁה מְלָכִים יָרָבְעָם אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה (דברי הימים ב לג, יג) (ישעיה ס, כא). הנה לקמן (בדף קד:) איתא דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא שנאמר לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי (תהלים ס, ט) לִי גִלְעָד זה אחאב שנפל ברמות גלעד, מְנַשֶּׁה כמשמעו, וְאֶפְרַיִם זה ירבעם דאתי מאפרים, יְהוּדָה מְחֹקְקִי זה אחיתופל דאתי מיהודה, מוֹאָב סִיר רַחְצִי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה, עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי זה דואג האדומי. ונראה בודאי דאנשי כנסת הגדולה שמנאום בדבר זה לא נעלמה מהם דרשה זו של דורשי רשומות ומודו בה אך כונתם לומר על פי עוצם אשמתם ראוי להיות להם גזרה זו דאין להם חלק לעולם הבא אבל אין הכי נמי סופם להתקן ולהנצל מן גזרה זו על ידי רבוי גלגולים שיהיה להם ומה שהוצרכו לומר עליהם דברים אלו בפירוש כדי שיהיה להם כפרה בבזיון זה וכפרה זו תעשה להם סיוע להתקן על ידי גלגולים רבים. וכיוצא בזה אמרו בגמרא דמגילה בפרק הקורא (מגילה כה:) מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל, קא משמע לן כל שכן דניחא להו דהויא להון כפרה עיין שם. וכן כאן נתכוונו אנשי כנסת הגדולה לטובתם כי היכי דנהוי להון כפרה ורק מה שאמר על בלעם הוא דבר קיים שכך היה לו גם לבסוף ואף על פי דאמר רבינו האר"י ז"ל על בלעם חלק הטוב שבו נתקן בגלגול נבל הכרמלי, עם כל זה לא נתקן להיות מאותם שיש להם חלק לעולם הבא שהם במדרגה תחתונה ביותר שישארו במלכות כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל. ולכן דורשי רשומות לכולם מצאו רמז במקרא ורק לבלעם דהיינו חלק הטוב שבו לא מצאו. ואתה המעיין המשכיל שמע נא את הדברים האלה אשר אני אומר וכותב ומודיע ומדברים האלה תבין ותלמוד לכמה עניינים והוא שזה קרוב לחמישים שנה חלם חכם אחד חסיד ומקובל פה עירנו על חכם רשום שהיה עודנו חי פה עירנו שהוא גלגול אחז מלך יהודה, ראה כמה שנים יש מזמן אחז עד דורות אלו ועדיין לא נשלם התיקון בגלגול! ועוד אגיד לך חידוש אחר כי מקרוב חלם תלמיד חכם אחד פה עירנו על תלמיד חכם וירא שמים אחד השם יתברך יאריך ימיו ושנותיו שהוא גלגול אחאב מלך ישראל וזה התלמיד חכם אשר חלמו עליו חלום זה היה קשה בעיניו הדבר הזה שהוא גלגול אחאב שנמנה בכלל הנזכר והיה מצטער על זה, ואמרתי לו אל תצטער! חדא כי ודאי אתה יש לך נפש שלך ורק חלק אחד מנפש אחאב נתגלגל בך, ועוד מי זוטר בעיניך אחאב שהיה מדורות הראשונים אשר נפשם היתה גדולה מאד והמתגלגל הוא רק חלק הטוב ומי יודע אם יש בדור זה אחד שקול כנגד חלק הטוב של אחאב שנתגלגל בך! ואמרתי לו השם יתברך יאריך ימיך ושנותיך לטובה ולשלום ויעזרך לתקן נפש עצמך ונפש המתגלגלת בך אמן כן יהי רצון. ודע כי רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף יא.) אמר על אחאב וזה לשונו, בבחינת נפשו היה שקול חציה טוב וחציה רע וכו' עד כאן לשונו. נמצא אחאב היה בו הפרש גדול בין נפש שלו לבין רוח שלו ועניינים אלו עמוקים מאד והשם יתברך יאיר עינינו באור תורתו אמן כן יהי רצון.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 90a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 90, Amud Aleph, about 596 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מַחְלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף דַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְקִיּוּם מִקְצָת…”

    2. Segment 217 words

      Opens “אֲבָל עוֹקֵר הַגּוּף דִּשְׁאָר מִצְוֹת, דִּבְרֵי הַכֹּל…”

    3. Segment 329 words

      Opens “מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: ״לָלֶכֶת״ – זוֹ מִצְוַת…”

    4. Segment 425 words

      Opens “רַב הַמְנוּנָא אָמַר: מַחֲלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף, בֵּין…”

    5. Segment 511 words

      Opens “אֲבָל קִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת, דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת…”

    6. Segment 629 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ…”

    8. Segment 845 words

      Opens “אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ…”

    9. Segment 957 words

      Opens “רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא, וּמְתָרֵץ לַהּ…”

    10. Segment 1058 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל,…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “וְזוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן – מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “בַּת כֹּהֵן הִיא בִּשְׂרֵיפָה, וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה.…”

    14. Segment 145 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַנֶּחְנָקִין…”

    15. Segment 1537 words

      Opens “מַתְנִי׳ כׇּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים,…”

    17. Segment 1746 words

      Opens “שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶן חֵלֶק…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “גְּמָ׳ וְכׇל כָּךְ לָמָּה? תָּנָא: הוּא כָּפַר…”

    19. Segment 1962 words

      Opens “דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Sanhedrin 90a · Segment 12 — “…מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: דְּתַנְיָא,…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 90a · Segment 11 — “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 90a · Segment 12 — “…מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: דְּתַנְיָא,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 90a · Segment 19 — “דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 90a · Segment 7 — “אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא.…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    מַחְלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף דַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״מִן הַדֶּרֶךְ״ – אֲפִילּוּ מִקְצָת הַדֶּרֶךְ.

    The dispute is with regard to a prophet who prophesies to abolish the essence of the prohibition of idol worship, or a prophet who espouses fulfillment of part of the prohibition and nullification of part of the prohibition of idol worship, asserting that idol worship is permitted in certain circumstances, as the Merciful One says: “And that prophet…shall be put to death; because he has spoken perversion against the Lord…to divert you from the way on which the Lord your God commanded you to walk” (Deuteronomy 13:6). It may be inferred from this verse: If he diverts you even from part of the way. In these cases, Rabbi Shimon holds that he is executed by strangulation, and the Rabbis hold that he is executed by stoning.

    אֲבָל עוֹקֵר הַגּוּף דִּשְׁאָר מִצְוֹת, דִּבְרֵי הַכֹּל בְּחֶנֶק. וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת, דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.

    But if a prophet abolishes the essence of the rest of the mitzvot, everyone agrees that he is executed by strangulation. And if the prophet espouses fulfillment of part and nullification of part of other mitzvot, everyone agrees that he is exempt from punishment. If a true prophet espouses temporary nullification of a specific mitzva, one must heed his words.

    מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: ״לָלֶכֶת״ – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, ״בָּהּ״ – זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, עֲשֵׂה בַּעֲבוֹדָה זָרָה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? תַּרְגְּמַהּ רַב חִסְדָּא: ״וְנִתַּצְתֶּם״.

    Rav Hamnuna raises an objection from a baraita that interprets the phrase in the verse “to divert you from the way on which the Lord your God commanded you to walk.” “To walk”; this is a reference to a positive mitzva. “On which”; this is a reference to a prohibition. And if it enters your mind that the verse is stated with regard to idol worship, how can you find a positive mitzva relating to idol worship? The Gemara answers: Rav Ḥisda interpreted that the positive mitzva referred to in the verse is: “And you shall smash their altars, and break their pillars, and burn their asherim in fire; and you shall hew down the graven images of their gods; and you shall destroy their name from that place” (Deuteronomy 12:3). A prophet is liable to receive the death penalty if he abolishes this mitzva.

    רַב הַמְנוּנָא אָמַר: מַחֲלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת, וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דַּעֲבוֹדָה זָרָה. דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״מִן הַדֶּרֶךְ״, אֲפִילּוּ מִקְצָת הַדֶּרֶךְ.

    Although his objection was resolved, Rav Hamnuna suggests an alternative explanation of the dispute and says: The dispute is with regard to a prophet who prophesies to abolish the essence of a mitzva, whether it is with regard to idol worship or with regard to the rest of the mitzvot; or a prophet who espouses fulfillment of part of the prohibition and nullification of part of the prohibition of idol worship. This is as the Merciful One says: “From the way,” from which it may be inferred: If he diverts you from even part of the way. In these cases, Rabbi Shimon holds that he is executed by strangulation, and the Rabbis hold that he is executed by stoning.

    אֲבָל קִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת, דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.

    But if the prophet espouses fulfillment of part and nullification of part of other mitzvot, everyone agrees that he is exempt from punishment, as that is within the prophet’s mandate.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה – חַיָּיב. לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אוֹמֵר: ״הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב.

    The Sages taught: In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, he is deemed a false prophet and is liable to be executed by strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a matter in the Torah, Rabbi Shimon deems him exempt from execution. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and tomorrow nullify it, everyone agrees that he is liable.

    אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא. רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא.

    The Gemara comments: Abaye holds in accordance with the opinion of Rav Ḥisda and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. Rava holds in accordance with the opinion of Rav Hamnuna and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna.

    אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה – דִּבְרֵי הַכֹּל בְּחֶנֶק. לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְהוּא הַדִּין לְרַבָּנַן. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אָמַר ״הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ״ – חַיָּיב. מָר כִּדְאִית לֵיהּ, וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ.

    The Gemara elaborates: Abaye holds in accordance with the opinion of Rav Ḥisda and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, everyone agrees that he is executed by strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a Torah law, Rabbi Shimon deems him exempt from execution, and the same is true of the Rabbis, who also hold that he is exempt. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and nullify it tomorrow, everyone agrees that he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation.

    רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת – חַיָּיב, מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ. לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת בִּשְׁאָר מִצְוֹת – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְהוּא הַדִּין לְרַבָּנַן. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אוֹמֵר ״הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ״ – חַיָּיב, מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ.

    Rava holds in accordance with the opinion of Rav Hamnuna and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna. In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, whether it is with regard to idol worship or with regard to the rest of the mitzvot, he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a Torah law other than idol worship, Rabbi Shimon deems him exempt from execution, and the same is true of the Rabbis, who also hold that he is exempt. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and nullify it tomorrow, everyone agrees that he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation.

    אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל, אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא ״עֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״ – שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֲפִילּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ – אַל תִּשְׁמַע לוֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָׁלָה בָּהּ, שֶׁאֲפִילּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ – אַל תִּשְׁמַע לוֹ.

    Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says, in summary: With regard to all mitzvot, if a prophet will say to you: Violate matters of Torah on a provisional basis, heed him, except for idol worship, as even if he establishes that he is a bona fide prophet and stops the sun for you in the middle of the sky, do not heed him. It is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The Torah ascertained the depth of the mentality of idol worship, the danger that it presents, and the lure of its ideology. Therefore, the Torah ascribed the false prophet with dominion in its regard, recognizing that a false prophet could perform wonders on the basis of idol worship. Therefore, even if the false prophet stops the sun for you in the middle of the sky, do not heed him.

    תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד חַמָּה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ! אֶלָּא כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ נְבִיא אֱמֶת, וּלְבַסּוֹף נְבִיא שֶׁקֶר.

    It is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: Heaven forfend that the Holy One, Blessed be He, would stop the sun for those who violate His will. A false prophet could never perform an actual miracle. Rather, this warning is relevant only in the case of a prophet, for example, Hananiah, son of Azzur, whose origin was as a true prophet, at which point he could perform miracles; and ultimately, he was a false prophet. Therefore, although he had already been established as a true prophet, once he espouses idol worship, it is clear that he is a false prophet.

    וְזוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן – מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״? לְפִי שֶׁכׇּל הַמְזוּמָּמִין שֶׁבַּתּוֹרָה, זוֹמְמֵיהֶן וּבוֹעֲלֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

    § The mishna teaches: And conspiring witnesses who testified that the daughter of a priest and her paramour committed adultery are executed by strangulation. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: What is the meaning when the verse states with regard to conspiring witnesses: “And you shall do to him as he conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19)? The verse is formulated in this manner due to the fact that in all cases involving those rendered conspiring witnesses who are mentioned in the Torah, e.g., forbidden relatives, the sentences of their conspiring witnesses and their paramours are similar to their own sentences, and the witnesses are executed by strangulation.

    בַּת כֹּהֵן הִיא בִּשְׂרֵיפָה, וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה. זוֹמְמִין – אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹ הוּקְשׁוּ, אִם לָהּ הוּקְשׁוּ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״ – לְאָחִיו וְלֹא לַאֲחוֹתוֹ.

    The baraita continues: The daughter of a priest is an exception, as she is executed by burning if she commits adultery, and her paramour is not executed by burning. With regard to conspiring witnesses who testified that they committed adultery, I do not know if the witnesses are likened to the paramour or if they are likened to the daughter of the priest, in terms of punishment. When the verse states with regard to conspiring witnesses: “As he conspired to do to his brother,” one infers: As he conspired to do to his brother, but not as he conspired to do to his sister. The execution of the conspiring witnesses is likened to the execution of the paramour, who is executed by strangulation, and is not likened to the execution of the daughter of the priest, who is executed by burning.

    הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַנֶּחְנָקִין

    MISHNA: All of the Jewish people, even sinners and those who are liable to be executed with a court-imposed death penalty, have a share in the World-to-Come, as it is stated: “And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever; the branch of My planting, the work of My hands, for My name to be glorified” (Isaiah 60:21). And these are the exceptions, the people who have no share in the World-to-Come, even when they fulfilled many mitzvot: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros , who treats Torah scholars and the Torah that they teach with contempt.

    מַתְנִי׳ כׇּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר״. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס.

    Rabbi Akiva says: Also included in the exceptions are one who reads external literature, and one who whispers invocations over a wound and says as an invocation for healing: “Every illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26). By doing so, he shows contempt for the sanctity of the name of God and therefore has no share in the World-to-Come. Abba Shaul says: Also included in the exceptions is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר ״כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ״. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.

    Three prominent kings mentioned in the Bible and four prominent commoners who are described in the Bible as men of great wisdom have no share in the World-to-Come. The three kings are: Jeroboam, son of Nebat, and Ahab, both of whom were kings of Israel, and Manasseh, king of Judea. Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated concerning Manasseh: “And he prayed to Him, and He received his entreaty, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13), indicating that he repented wholeheartedly and effectively. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: He regretted his actions, and his repentance was effective to the extent that God restored him to his kingdom, but God did not restore him to his share in life in the World-to-Come. The four commoners are: Balaam, son of Beor; Doeg the Edomite; Ahithophel; and Gehazi.

    שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים: יָרׇבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ״. אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְגֵחֲזִי.

    GEMARA: And why is one punished to that extent for saying that there is no resurrection of the dead derived from the Torah? The Sages taught in a baraita : He denied the resurrection of the dead; therefore he will not have a share in the resurrection of the dead, as all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, to His people are dispensed measure for measure, i.e., the response is commensurate with the action.

    גְּמָ׳ וְכׇל כָּךְ לָמָּה? תָּנָא: הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

    This is based on that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, are dispensed measure for measure? It is derived from a verse, as it is stated concerning the siege of Jerusalem: “And Elisha said: Hear the word of the Lord; so said the Lord: Tomorrow at this time one se’a of fine flour will be sold for one shekel and two se’a of barley for one shekel in the gate of Samaria” (II Kings 7:1). And it is written: “And the officer on whose hand the king leaned answered the man of God and said: Will the Lord make windows in heaven? Might this thing be? And he said: You shall see it with your eyes, but you shall not eat from there” (II Kings 7:2).

    דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳ [וְגוֹ׳] כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן״. וּכְתִיב: ״וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה ה׳ עוֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל״.