Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 82a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 82a

    Sanhedrin 82a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 531 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לא פגעו בו קנאין מהו מה עונש בדבר:

    אנשייה רב לגמריה שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו:

    וכן הוא אומר ואת זכר וגו' סיפיה דקרא תועבה היא:

    זונה מופקרת ואפי' ישראלית:

    קדש מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות קדשה מחללת קדושתה וכן קדש מחלל קדושתו:

    כתוב על גלגלתו של יהויקים משום ר' חייא בר אבויה נקט לה:

    זאת ועוד אחרת נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת תעשה בה:

    זקינו דר' פרידא הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרי' בחלק:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 82a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    נשג"ז זונה אם הוא כהן:

    ואידך נשייהו לא מפקרי ולא מחייבי משום זונה הקשה ה"ר משה מפונטויז"א מהא דאמר פרק הבא על יבמתו (יבמות סא. ושם) אין זונה אלא גיורת ומשוחררת וכ"ש כותית וי"ל דכיון דכתיב זונה לא יקח לא מחייב משום זונה אלא אם כן יש בה ליקוחין כגון גיורת דתפסי קידושי אבל כותית לא ועוד משמע קרא דאיירי בההיא דשריא לישראל ואסירה לכהן לאפוקי כותית דאסורה לתרווייהו ומיהו קשה דבפרק כל האסורין (תמורה כט. ושם) קאמר רבא בכהן הבא על כותית לוקה עליה משום זונה מדאורייתא ודוחק הוא לאוקמי שמעתא דהכא כאביי ועוד קשה דבפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) פליגי רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש בגיורת לכהן ואפי' לרבי שמעון לא שרי אלא בנתגיירה פחותה מבת שלש שנזרעו בתוליה בישראל אבל כותית לא ונראה לפרש דהך שמעתא במשומרת שלא נבעלה ואפילו אינה משומרת לא לקי מדאורייתא מספיקא אבל ודאי בעולה לוקה מדאורייתא כרבא בתמורה וההיא דקדושין אע"ג דמדאורייתא אסורה לאו משום זונה מיתסרה אלא גזירת הכתוב וכן משמע בירושלמי פרק בתרא דקידושין דא"ר יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה במשפחה בדרום שהיו קורין עליה ערעור ושלח רבי את ר' רומנוס לבודקה ומצא שנתגיירה זקנתה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד והכשירה רבי לכהונה רב הושעיא אמר כרבי שמעון הכשירה א"ר זעירא דברי הכל הוא דא"ר זעירא בשם רב אדא בר אחוה ר' יודן מטו בה בשם רב ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולד בוגרת כשר שהיא בלא תעשה ובא מכח עשה והוא אשה בבתוליה יקח ולא בוגרת כל לא תעשה הבא מכח עשה עשה הוא ודכוותיה כי אם בתולה מעמיו ולא גיורת כל לא תעשה הבא מכלל עשה עשה משמע מהתם בהדיא דליכא מלקות והוצרכו חכמים לגזור כדי לחייבו מלקות ומיהו סוגיא דידן משמע דעובדא דירושל' משום זונה דמייתי לה בפ' הבא על יבמתו ובעי למפשט מינה דהלכה כר"ש ודחי שאני התם הואיל ואינסב אינסב דהא רב ורבי יוחנן דאמרי בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי ומסיק בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו הכא סופה להיות זונה תחתיו וצ"ל זונה לאו דווקא:

    Tosafot on Sanhedrin 82a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    הבא על אחת מבנות עובדי האלילים שלא פגעו בו קנאים מכין אותו מכת מרדות משום גויה לבד הואיל ולא יחדה לזנות אלא שבא עליה דרך מקרה אבל אם ייחדה לו לזנות חייב עליו מדברי סופרים ולמרדות משום נשג"ז ואם כהן הוא אף במקרה לוקה מן התורה בשביל זונה ואם ייחדה דרך אישות אע"פ שאין אישות לעובדי האלילים לוקה מלא תתחתן ואין בה הפרש בין שבעה עממין לשאר אומות וכל שלא פגעו בו הקנאים ולא הכוהו בית דין ענשו מסור לשם שנאמר חלל יהודה קדש י"י ובעל בת אל נכר יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה למדת שענשו מסור לשם ואע"פ שיש באותו מקרא רמז לשאר עבירות שענשן מסור לבית דין מ"מ אשר יעשנה אינה מוסב אלא לסמוך לה ר"ל לבת נכר וקראה בת אל נכר מפני שהוא כמי שנתחתן בע"ז מפני שהיא סיבה גדולה להמשך אחריהן ואחר נימוסיהן כמו שהתפרסם במעשה השטים:

    פגיעת קנאים שבבועל ארמית הרבה תנאים יש בה אחד שיהא הוא בועל בפרהסיא ר"ל לעיני עשרה מישראל ב' דוקא בשעת מעשה אבל אם פירש אין הורגין אותו ואם הרגו נהרג עליו ג' שאף בשעת מעשה אם נהפך בועל והרג את הקנאי להציל עצמו אין נהרג עליו שהרי רודף הוא ואע"פ שבשאר רודפים שהיו רודפים להציל אם נהפך רודף והרג ודאי חייב אינו דומה שברודף כדי להציל הוא מתרה באחר והוא מתכוין לעשות דבר שהוא בו בר מיתה אבל זה אינו בן מיתה ואף זה אין יכול להתרות במיתת בית דין ומ"מ אחר שבא והרג את הקנאי נהרג עליו שאין הקנאי רודף גמור ד' שאם בא הקנאי ליטול רשות מבית דין אף בשעת מעשה אין מורין לו להרוג התבאר במקום אחר שלא נאמר אלא דוקא בארמית גמורה אבל בת גר תושב אין קנאין פוגעין בו אלא שמכין אותו מכת מרדות:

    יראה שאף גונב את הקסוה ומקלל בקסמו אין קנאין פוגעין בהם אלא בשעת חמום וכן יראה שאין מורין בהם אם באו הקנאים לישאל אבל פרהסיא נראה שאינה צריכה בהם ובלבד שהיו שם עדים וכן יראה שאם נהפך זה והרג את הקנאי נהרג ואין הדבר ברור בידי:

    כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב או למי שגדול הימנו שלא להורות לפניו אלא כל הקדם זכה:

    לעולם אין נכנסין בכלי זין בבית המדרש והוא שנאמר בפנחס ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו:

    Meiri on Sanhedrin 82a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה ואידך נשייהו כו' ולא מחייב משום זונה כו' עכ"ל קצת קשה לדבריהם מי הכריח אותם לפרש כן דאימא דלא קאמר ואידך נשייהו כו' אלא לתת טעם למאן דחשיב אשת איש היינו משום דנשייהו לא מפקרי אבל משום זונה אע"ג דנשייהו לא מפקרי מ"מ יש בה משום זונה קודם שבאה לאישות שסתם כותית פנויה נמי מופקרת היא ומ"ד משום נשג"א סבירא ליה דמדאורייתא חייב משום זונה ולכך לא חשיב ליה זונה בגזירת בית דין חשמונאי ושוב מצאתי בתוספות פרק כל האיסורין שכתבו שם דרבא דהתם ס"ל כמ"ד משום נשג"א גזרו אבל משום זונה מדאורייתא הוא וע"כ שהבינו סוגיא דשמעתין כמו שכתבנו ומיהו הך קושית הרא"ם מפונטייז"א מההיא דפרק הבא על יבמתו דאין זונה כו' ודאי קשה למ"ד משום נשג"ז גזרו וכן לאביי דפ"ק דתמורה דלא לקי מדאורייתא משום זונה ודו"ק:

    בא"ד וע"ק דבפ' י' יוחסין פליגי ר"י כו' אבל כותית לא כו' מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושינו פרק אין מעמידין בד"ה משום נשג"ז כו':

    בא"ד וההיא דקידושין אע"ג דמדאורייתא כו' עכ"ל הוצרכו לכל זה לאביי דס"ל דאפי' ודאי בעולה אינו לוקה וכ"ה בתוס' פרק אין מעמידין ולפי מה שהביא מירושלמי דליכא מלקות לא תקשי לרבא דהוי מוקי לה במשומרת או באינה ודאי בעולה אבל ודאי בעולה לוקה מדאורייתא וק"ל:

    בא"ד ומצא שנתגיירה זקנתה כו' והכשירה רבי לכהונה כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל ולפי הירושלמי מוכרח לפרש שהזקנה נשאת לכהן עכ"ל ור"ל דאם נשאת הזקנה לישראל מאי לאו הבא מכלל עשה איכא כאן ולכ"ע בתה וכ"ש בת בתה דמותרות לכהונה מיהו קשה דאכתי תקשי בנשאת הזקנה לכהן נמי ל"ל טעמא דלאו הבא מכלל עשה דא"נ דה"ל נשאת הזקנה לכהן בלאו דזונה והבת פסולה לכהונה דה"ל חללה מ"מ בת הבת למה תיפסל דבת חללה מישראל כשרה לכהונה ואינו דומה דגם הבת נשאת לכהן דלא ס"ל להשמיט מלאוקמא בכה"ג וי"ל דלא איירי בבת הבת אלא בבת הבן של הזקנה דהשתא אם היתה הזקנה בלאו דזונה לכהן ה"ל בנה חלל ובתו פסולה לכהונה ולהכי איצטריך ליה למימר דה"ל לאו הבא מכלל עשה ואינו אלא עשה וק"ל:

    בא"ד רב אושעיא אמר כרבי שמעון הכשירה כו' עכ"ל מהרש"ל הגיה הכשירוה ולא רבי הכשירה אלא הכשירו חכמים כר"ש כו' עכ"ל ולא משמע כן אלא דפליגי דר' אושעיא קאמר דר' הכשירה על ידי שלוחו רבי רומנוס משום דסבר כרבי שמעון ור' זעירא אמר לד"ה הכשירה רבי ואפשר שהכריחו לדחוק להגהה זו ממ"ש שם בירושלמי לא כן אולפן רבי הלכה כר"י כו' והבין הוא אולפן רבי כו' דקאמר היינו סתם רבי הוא ר' יהודה הנשיא ואינו כן דרב ביבי קאמר הכי לרבו רבי אבהו לא כן אולפן רבי הלכה כר"י אבל ר"י הנשיא מצי ודאי סבר הלכה כר' שמעון וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 82a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    "וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָיִם", זֶה מִשְׁכַּב זָכָר (מלאכי ב, יא) (ויקרא יח, כב). קשא והלא עבודה זרה נקראת תּוֹעֵבָה בכל מקום בתורה ומנא ליה לפרש על משכב זכור? ונראה לי בס"ד כיון דרישא דקרא דקאמר 'בָּגְדָה יְהוּדָה' מפרש על עבודה זרה אם כן ודאי מה שאמר תּוֹעֵבָה הוא על עון אחר דנקרא תּוֹעֵבָה ואף על גב דבעריות קאמר לֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה (ויקרא יח, כו) מכל מקום לא נקרא בשם תּוֹעֵבָה אלא משכב זכור. אך קשא דהוה ליה לפרש תּוֹעֵבָה על אכילת דבר טמא דכתיב בפרשת ראה (דברים יד, ג) 'לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה' גבי בהמות טמאות? ונראה לי דהתם קרי בשם תּוֹעֵבָה לכמה מינין בהמות טמאות וחיות טמאות ודגים ועופות טמאים ולכולהו קרי עלייהו בכולל שם תּוֹעֵבָה אך משכב זכור מין עון אחד הוא וקרי ליה תּוֹעֵבָה. ועוד נראה לי בס"ד גבי משכב זכור נדרש בשם תּוֹעֵבָה הפגם שלו כדדרש בר קפרא מאי תועבה? 'תועה אתה בה' (נדרים נא.) והיינו דדריש נוטרקון על ענין מעשה העבירה. ועוד נראה לי בס"ד דיש לפרש פסוק זה על תועבה דמשכב זכור טפי מהך משום דכתיב (מלאכי ב, יא) נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָ‍ִם וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש החוטא במשכב זכור פוגם שני פגמים האחד בבחינת התפארת הנקרא 'ישראל' ואחד בבחינת הבינה הנקראת 'ירושלים של מעלה' יעוין שם. ולכן כאן דקאמר נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלָ‍ִם דרש לה על משכב זכור. ומה שאמר כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ הֳ', זוֹ זוֹנָה נראה לי בס"ד חִלֵּל לשון חליפין כמו מחולל על המעות שהחליף תואר קדש בחול"ם בתואר קדש בציר"י.

    אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְעוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים הקשה הרי"ף מי שאינו תלמיד חכם ולא כהן, אם יחטא באלה לא פירש ענשו? ונראה דזה קאי עליה פשטיה דקרא דקאמר יַכְרֵת הֳ' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה (מלאכי ב, יב) שימות בלא ולד ורק לתלמיד חכם וכהן עושה דרשות אלו.

    כָּתוּב עַל גֻּלְגַּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים "זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת" (ירמיהו כב, יט). הא דנכתבה נקמה שלו על גולגלתו ולא נמצא כזאת באדם אחר, נראה לפרש על פי מה שאמרו לקמן בפרק חלק (דף קג:) שהרשיע יותר מאחרים שחקק שם עבודה זרה על אמתו ואיכא דאמרי חקק שם שמים על אמתו, ולכך נענש שנכתב ונחקק בזיונו בנקמה על גולגלתו. והא דנכתבה עַל גֻּלְגַּלְתּוֹ ולא על עצם אחר מעצמותיו, נראה דנרמז שסופו יהיה לו תיקון על ידי גלגול ולא ימנה עם אותם שאין להם חלק לעולם הבא לכך נכתב זה הבזיון שהוא נקמה בעבור עונותיו על גולגולת שלו כי גלגולת לשון גלגול.

    קָבְרָהּ וַהֲדַר נָבוּג, קָבְרָהּ וַהֲדַר נָבוּג (ירמיהו כב, יט) קשא כיון שראה בפעם ראשונה שביצבצה ועלתה למה חזר וקברה וכי רצה להתחכם לסתור מעשה שמים ח"ו? ונראה לי לא ביצבצה ועלתה בפניו אלא ראה אותה מושלכת וחשב שעל ידי סיבה הוציאו אותה בני אדם מקברה ולא חשב שבצבצה בידי שמים ואחר פעם שנית אז אמר ודאי זו של יהויקים וביצבצה ועלתה בידי שמים כאשר כתיב עליו בפסוק.

    אָמַר מַלְכָּא הוּא, וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לִבְזוּיֵהּ (ירמיהו כב, יט). קשא וכי הוא ביזה אותו? אדרבה הוא עשה בכל כחו לכבדו בקבורה ולא עלה בידו כי מן השמים איכא רצון בבזיונו ומי הכניסו בדבר הזה לטעון בעדו נגד מעשה שמים?! ונראה לי חשב שביצבצה שני פעמים בשביל שהיה מלך ואין כבודו של מלך להקבר בלי תכריכין בתוך העפר וגם בארץ מדבר אלא כבודו להקבר בתכריכין בקברות מלכים והיא כבר קבלה משפטה בבזיון שהיה לה כמה שנים לכך רצון שמים שיקברנה בתכריכין בקברות מלכים ובעבור כן ביצבצה ועלתה מן העפר, ולכך כרכה בשיראי והניחה בקופסא שעשה לה בזה תכריכין וארון והיה בדעתו שבאותו היום או למחרתו יוליכנה לקופסא לקברה בקברות מלכים, ולכן הניחה בביתו לפי שעה והלך לבית המדרש, ואחר שבא מן בית המדרש וראה מעשה אשתו אז הבין ביאור דבר זה של זאת ועוד אחרת. ועדיין קשה אם נשאר עליה בזיון של שריפה יעשה הקדוש ברוך הוא שתשרף במקומה אשר ביצבצה ועלתה בו, ולמה גלגל הדבר הזה שהוא יתחכם לעשות לגלגלת כך ותשרף על ידי אשתו? ונראה לפרש כיון דגזירה של שריפה היא בעבור בזיון אם היתה נשרפת במקומה שהיתה מושלכת לא היתה נחשבת השרפה לבזיון כי על ידי שרפה ניצולה מן בזיון של סחוב והשלך ואדרבה זה הוא כבודה אמנם גלגלו דבר זה על ידו שיכרכנה בשראי ויניחנה בקופסא ויביאה לביתו הנה אז השרפה שהיתה לה אחרי זה נחשבת לבזיון גדול ולזה אמר וְהַיְנוּ דִּכְתִיב עִילוּיֵהּ 'זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת', פירוש על ידי מעשים של כבוד שעשיתי לה לכרכה בשראי ולהניחה בקופסא בזה נתקיימה גזרה של 'וְעוֹד אַחֶרֶת'.

    לֹא תִּשָּׁמְעִי אֶלָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם (במדבר כה, ו) פירוש שישא אותך כיון שכבר נשא בת יתרו שהיתה מדיינית וכונתו בזה לרמוז לישראל אל יחושו בבנות מדיין שכבר התירו פרושים את הדבר.

    תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ, וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה (במדבר כה, ו) נראה לי בס"ד הא דתפסה בבלורית שלה ולא בידה דעשה כן דרך אפקירותא להודיע שהוא רוצה לשכב עמה בעודה בגויתה ולא אחר שיגיירנה כי הבלורית היא סימן גיות כי היא מחוקים של עובדי עבודה זרה. ועוד נראה לי נזדמן כך על ידו לרמוז שאותה אשה היא בת הקליפה של הזנות שנקראת לר‏‏־י כמו שכתב רבינו שמשון ז"ל בפסוק וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ (יחזקאל טז, טו) קודם 'שְׁמֵךְ' יש 'לר‏‏־י' והנה אותיות בְּלוֹרִית המה 'בת לר‏‏־י' שהיתה נחשבת בתה של קליפת הזנות שנקראת לר‏‏־י שנרמזה באותיות בְּלוֹרִית.

    אָמַר לוֹ בֶּן עַמְרָם, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? (במדבר כה, ו). יש להקשות למה קראו בֶּן עַמְרָם? ונראה לי בס"ד דאיתא בספר משנת רבי אליעזר על מה שאמר פנחס 'לֹא כָּךְ לִמַּדְתַּנִּי בִּירִידָתְךָ מֵהַר סִינַי הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ' דאיתא בהרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יב, ב) הבועל ארמית נהרג אף בלא התראה, ואיתא בגמרא (סנהדרין נז:) בני נח אין צריכין התראה דאזהרתן זו מיתתן, ואמרו רבותינו ז"ל ישראל קודם מתן תורה היה להם דין בני נח, ולזה דקדק לומר לו שלמדתנו דין זה ברדתך מהר סיני, רצונו לומר אחר קבלת התורה דאין לומר שמא נאמרה הלכה זו קודם מתן תורה דהיה להם דין בני נח דלא בעי התראה ולהכי קנאין פוגעין בו אבל אחר מתן תורה ליתיה להאי דינא בישראל עיין שם. וידוע דעמרם לקח דודתו שעתידה תורה לאסור והנה ידוע דהלכה זו נשכחה מכולם בהשגחה פרטית כדי שיבא פנחס ויזכה בכהונה אבל ודאי מזמרי עצמו לא נשכחה ואיך הזיד לעשות נבלה זו ולא חש פן יפגעו בו קנאין וימיתוהו? לכן מוכרח לומר דחשב הלכה זו אינה אלא קודם מתן תורה שעדיין יש להם דין בני נח ודמייא לנשואי עמרם ביוכבד דודתו והיינו טעמא דלא חש מפני שלקחה קודם מתן תורה וזהו שאמר 'בֶּן עַמְרָם' זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, כי דין זה של אשה זו הוא דומה לדין נשואי אביך עמרם שלקח דודתו דאמרינן זה הוא קודם מתן תורה שנאמר להם בכלל הדינין שנתנו במרה ולכן היו בוכין פתח אהל מועד כי הרגישו שיש הלכה בדבר זה והם שכחו אותה. וידוע דהבכיה סגולתה למתק הדינין לדחות כח השכחה ולמשוך כח הזכירה ולזה אמר 'רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה' ואיזה מעשה ראה שעל ידי נזכר הלכה הוא מעשה הבכיה שמסוגלת לזכירה.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 82a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 82, Amud Aleph, about 531 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִין, מַהוּ? אִינַּשְׁיֵיהּ רַב…”

    2. Segment 263 words

      Opens “אִדַּכְרֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ. ״בָּגְדָה יְהוּדָה״ – זוֹ…”

    3. Segment 339 words

      Opens “וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״יַכְרֵת ה׳ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה…”

    4. Segment 429 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה: כׇּל הַבָּא…”

    5. Segment 549 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה: כָּתוּב עַל…”

    6. Segment 641 words

      Opens “אֲמַר: מַלְכָּא הוּא, וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְבַזּוֹיֵי.…”

    7. Segment 721 words

      Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בֵּית דִּינוֹ…”

    8. Segment 821 words

      Opens “כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: מִשּׁוּם נשג״ז –…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: הַבָּא לִימָּלֵךְ, אֵין מוֹרִין…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם פֵּירַשׁ זִמְרִי וַהֲרָגוֹ…”

    11. Segment 1171 words

      Opens “״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. הָלַךְ…”

    12. Segment 1239 words

      Opens “תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ:…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “״וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״. מִיכָּן,…”

    Original text

    לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִין, מַהוּ? אִינַּשְׁיֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ. אַקְרְיוּהּ לְרַב כָּהֲנָא בְּחֶלְמֵיהּ: ״בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָים כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה׳ אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר״. אֲתָא אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אַקְרְיוּן.

    If zealots did not strike him, what is the halakha ? Rav forgot that which he learned through tradition concerning this matter. They read this verse to Rav Kahana in his dream: “Judah has dealt treacherously and an abomination is committed in Israel and in Jerusalem, as Judah has profaned the sacred of the Lord, which he loves, and has engaged in intercourse with the daughter of a strange god” (Malachi 2:11). Rav Kahana came and said to Rav: This is what they read to me in my dream.

    אִדַּכְרֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ. ״בָּגְדָה יְהוּדָה״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה׳״. ״וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָים״ – זֶה מִשְׁכַּב זְכוּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא״. ״כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה׳״ – זוֹ זוֹנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא תִּהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל״. ״וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר״ – זֶה הַבָּא עַל הַגּוֹיָה.

    Rav then remembered that which he learned through tradition and said: “Judah has dealt treacherously,” this is a reference to the sin of idol worship. And likewise it says: But as a wife who treacherously departs her husband, you have dealt treacherously with Me, house of Israel, says the Lord (Jeremiah 3:20). “And an abomination is committed in Israel and in Jerusalem,” this is a reference to male homosexual intercourse, and likewise it says: “You shall not lie with a man as one lies with a woman; it is an abomination” (Leviticus 18:22). “As Judah has profaned the sacred [ kodesh ] of the Lord,” this is a reference to a prostitute, and likewise it says: “There shall be no harlot [ kedesha ] of the daughters of Israel” (Deuteronomy 23:18). “And has engaged in intercourse with the daughter of a strange god,” this is a reference to one who engages in intercourse with a gentile woman.

    וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״יַכְרֵת ה׳ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאׇהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה׳ צְבָאוֹת״. אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא – לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְעוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים. אִם כֹּהֵן הוּא – לֹא יִהְיֶה לוֹ בֵּן מַגִּישׁ מִנְחָה לַה׳ צְבָאוֹת.

    And it is written thereafter with regard to those enumerated in the verse: “May the Lord excise the man who does this, who calls and who answers from the tents of Jacob, and he who sacrifices a meal-offering to the Lord of hosts” (Malachi 2:12). The Gemara interprets the verse: If he is a Torah scholar, he will have neither one among his descendants who calls and initiates discourse among the Sages, nor one who answers among the students, i.e., one who is capable of answering questions posed by the Sages. If he is a priest, he will not have among his descendants a son who sacrifices a meal-offering to the Lord of hosts.

    אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה: כׇּל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה, כְּאִילּוּ מִתְחַתֵּן בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר״. וְכִי בַּת יֵשׁ לוֹ לְאֵל נֵכָר? אֶלָּא זֶה הַבָּא עַל הַגּוֹיָה.

    Rabbi Ḥiyya bar Avuya says: With regard to anyone who engages in intercourse with a gentile woman it is as though he married the object of idol worship itself, as it is written: “And has engaged in intercourse with the daughter of a strange god.” Does a strange god have a daughter? Rather, this is a reference to one who engages in intercourse with a gentile woman who is an adherent of a strange god.

    וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אֲבוּיָה: כָּתוּב עַל גֻּלְגׇּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים ״זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת״. זְקֵינוֹ דְּרַבִּי פְּרִידָא אַשְׁכַּח הָהוּא גּוּלְגֻּלְתָּא דַּהֲוָת שַׁדְיָא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וַהֲוָה כָּתוּב עִילָּוַיהּ ״זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת״. קַבְרַהּ וַהֲדַר נְבוּג, קַבְרַהּ וַהֲדַר נְבוּג. אֲמַר: הַאי גּוּלְגֻּלְתָּא דִּיהוֹיָקִים, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָים״.

    § The Gemara cites another of Rav Ḥiyya bar Avuya’s statements. Rabbi Ḥiyya bar Avuya says: It was written on the skull of Jehoiakim king of Judea: This and yet another, indicating that he will suffer a punishment in addition to the punishment that he already received. The Gemara relates: The grandfather of Rabbi Perida, Rabbi Ḥiyya bar Avuya, found a skull that was cast at the gates of Jerusalem, and upon it was written: This and yet another. He buried it, and it then emerged [ navug ] from beneath the soil. He buried it and it then emerged from beneath the soil again. He said: This is the skull of Jehoiakim, as it is written in his regard: “With the burial of a donkey he shall be buried, drawn and cast beyond the gates of Jerusalem” (Jeremiah 22:19). He will find no rest in a grave.

    אֲמַר: מַלְכָּא הוּא, וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְבַזּוֹיֵי. שַׁקְלַהּ, כַּרְכַהּ בְּשִׁירָאֵי, וְאוֹתְבַיהּ בְּסִיפְטָא. אֲתַאי דְּבֵיתְהוּ, חֲזֵיתַהּ. נְפַקַת, אֲמַרָה לְהוּ לְשִׁיבָבָתַהָא. אָמְרִי לַהּ: הַאי דְּאִיתְּתָא קַמַּיְיתָא הִיא, דְּלָא קָא מִנְּשֵׁי לַהּ. שְׁגַרְתַּא לְתַנּוּרָא וְקַלְתַהּ. כִּי אֲתָא, אֲמַר: הַיְינוּ דִּכְתִיב עִילָּוַיהּ: ״זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת״.

    Rabbi Ḥiyya bar Avuya said: He is a king and it is not proper conduct to treat him contemptuously. He took the skull, wrapped it in silk [ beshira’ei ] and placed it in a chest [ besifta ]. His wife came and saw the skull, went out and told her neighbors and asked them what it was. The neighbors said to her: This is the skull of the first wife to whom he was married, as he has not forgotten her and he keeps her skull in her memory. That angered his wife, and she kindled the oven and burned the skull. When Rabbi Ḥiyya son of Avuya came and learned what she had done, he said: That is the fulfillment of that which is written about him: This and yet another. Having his remains cast beyond the gates of Jerusalem did not complete the punishment of Jehoiakim. He suffered the additional indignity of having his remains burned.

    כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ, הַבָּא עַל הַגּוֹיָה חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, אֵשֶׁת אִישׁ.

    § When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: The court of the Hasmoneans issued a decree that one who engages in intercourse with a gentile woman is liable due to his violation of prohibitions represented by the letters: Nun , shin , gimmel , alef . He is liable for engaging in intercourse with a menstruating woman [ nidda ] who did not immerse in a ritual bath and remains impure. Although by Torah law there is no impurity of menstruation with regard to gentiles, it has been decreed that one must distance himself from them as he does from a menstruating woman. He is liable for engaging in intercourse with a Canaanite maidservant [ shifḥa ], as relative to a Jewish woman, the status of a gentile woman is that of a maidservant. He is liable for engaging in intercourse with a gentile woman [ goya ] and with a married woman [ eshet ish ].

    כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: מִשּׁוּם נשג״ז – נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה. אֲבָל מִשּׁוּם אִישׁוּת לֵית לְהוּ. וְאִידַּךְ: נְשַׁיְיהוּ וַדַּאי לָא מַפְקְרִי.

    When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: He is liable due to his violation of prohibitions represented by the letters: Nun , shin , gimmel , zayin . Ravin agreed with Rav Dimi that the Hasmoneans decreed that one who engages in intercourse with a gentile woman is liable for engaging in intercourse with a menstruating woman, a maidservant, and a gentile woman. He adds that the individual is liable for engaging in intercourse with a zona . But he disagrees with Rav Dimi and holds that one is not liable due to the violation of the prohibition involving matrimony, i.e., of engaging in intercourse with a married woman, because the halakhic framework of matrimony does not exist among gentiles. Their relationships are fundamentally temporary. And the other amora , Rav Dimi, holds that gentiles certainly do not forsake their wives; therefore, the status of the wife of a gentile is that of a married woman.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: הַבָּא לִימָּלֵךְ, אֵין מוֹרִין לוֹ. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַבָּא לִימָּלֵךְ, אֵין מוֹרִין לוֹ.

    Rav Ḥisda says: Concerning one who comes to consult with the court when he sees a Jewish man engaging in intercourse with a gentile woman, the court does not instruct him that it is permitted to kill the transgressor. It was also stated that Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Concerning one who comes to consult with the court, the court does not instruct him that it is permitted to kill the Jewish man engaging in intercourse with a gentile woman.

    וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם פֵּירַשׁ זִמְרִי וַהֲרָגוֹ פִּנְחָס – נֶהֱרָג עָלָיו. נֶהְפַּךְ זִמְרִי וַהֲרָגוֹ לְפִנְחָס – אֵין נֶהֱרָג עָלָיו, שֶׁהֲרֵי רוֹדֵף הוּא.

    Moreover, if Zimri son of Salu (see Numbers 25:1–9) had separated himself from the woman and only then Pinehas killed him, Pinehas would have been executed for killing him, because it is permitted for zealots to kill only while the transgressor is engaged in the act of intercourse. Furthermore, if Zimri would have turned and killed Pinehas in self-defense, he would not have been executed for killing him, as Pinehas was a pursuer. One is allowed to kill a pursuer in self-defense, provided that the pursued is not liable to be executed by the court.

    ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. הָלַךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֵצֶל זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ לוֹ: הֵן דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְאַתָּה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק?! מָה עָשָׂה? עָמַד וְקִיבֵּץ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְהָלַךְ אֵצֶל כׇּזְבִּי. אֲמַר לַהּ: הִשָּׁמֵיעִי לִי. אָמְרָה לוֹ: בַּת מֶלֶךְ אֲנִי, וְכֵן צִוָּה לִי אָבִי: לֹא תִּשָּׁמְעִי אֶלָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. אֲמַר לַהּ: אַף הוּא נְשִׂיא שֵׁבֶט הוּא, וְלָא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא שֵׁנִי לַבֶּטֶן וְהוּא שְׁלִישִׁי לַבֶּטֶן.

    It is stated: “And Moses said to the judges of Israel: Each of you shall slay his men who have adhered unto Ba’al-Peor” (Numbers 25:5). The tribe of Simeon went to Zimri, son of Salu, their leader, and said to him: They are judging cases of capital law and executing us and you are sitting and are silent? What did Zimri do? He arose and gathered twenty-four thousand people from the children of Israel, and went to Cozbi, daughter of Zur, princess of Midian, and said to her: Submit to me and engage in intercourse with me. She said to him: I am the daughter of a king, and this is what my father commanded me: Submit only to the greatest of them. Zimri said to her: He, too, referring to himself, is the head of a tribe; moreover, he is greater than Moses, as he is the second of the womb, as he descends from Simeon, the second son of Jacob, and Moses is the third of the womb, as he descends from Levi, the third son of Jacob.

    תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מוּתֶּרֶת? וְאִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָה לָךְ? נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. גָּעוּ כּוּלָּם בִּבְכִיָּה, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. וּכְתִיב: ״וַיַּרְא פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר״.

    He seized her by her forelock and brought her before Moses. Zimri said to Moses: Son of Amram, is this woman forbidden or permitted? And if you say that she is forbidden, as for the daughter of Yitro to whom you are married, who permitted her to you? The halakha with regard to the proper course of action when encountering a Jewish man engaging in intercourse with a gentile woman eluded Moses. All of the members of the Sanhedrin bawled in their weeping, and that is the meaning of that which is written: “And they are crying at the entrance of the Tent of Meeting” (Numbers 25:6). And it is written thereafter: “And Pinehas, son of Elazar, son of Aaron the priest, saw and arose from the midst of the congregation and took a spear in his hand” (Numbers 25:7).

    מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה. אָמַר לוֹ: אֲחִי אֲבִי אַבָּא, לֹא כָּךְ לִימַּדְתַּנִי בְּרִדְתְּךָ מֵהַר סִינַי: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ? אָמַר לוֹ: קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוָונְקָא.

    The Gemara asks: What did Pinehas see that led him to arise and take action? Rav says: He saw the incident taking place before him and he remembered the halakha . He said to Moses: Brother of the father of my father, as Moses was the brother of his grandfather Aaron, did you not teach me this during your descent from Mount Sinai: One who engages in intercourse with a gentile woman, zealots strike him? Moses said to him: Let the one who reads the letter be the agent [ parvanka ] to fulfill its contents.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳. כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: רָאָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם.

    And Shmuel says: Pinehas saw and considered the meaning of the verse: “There is neither wisdom nor understanding nor counsel against the Lord” (Proverbs 21:30), which the Sages interpreted to mean: Anywhere that there is desecration of the Lord’s name, one does not show respect to the teacher. In those situations, one need not consult his teacher, but must immediately proceed to right the wrong that is transpiring. Therefore, he took the spear and took immediate action. Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Eliezer says: He saw that an angel came and destroyed among the people in punishment for the sin of Zimri, and he realized that he must take immediate action to ameliorate the situation.

    ״וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״. מִיכָּן, שֶׁאֵין נִכְנָסִין בִּכְלֵי זַיִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. שָׁלַף שְׁנָנָהּ וְהִנִּיחָהּ בְּאוּנְקָלוֹ, וְהָיָה

    It is written with regard to Pinehas: “He arose from amidst the assembly and he took a spear in his hand” (Numbers 25:7). From here, where it is written that he took the spear only after he arose from the assembly, it is derived that one does not enter the study hall with a weapon. The assembly in this context is referring to the seat of the Sanhedrin. Pinehas removed the blade of the spear and placed it in his garment [ be’unkalo ] and held the shaft of the spear like a walking stick, and he was