Commentary page

Sanhedrin 55b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 55b

Sanhedrin 55b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 288 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ה"ג לא סיפא תקלה וקלון ורישא הא קמ"ל וכו':

סיפא ודאי תרוייהו איכא ואימא לך דכולה מתני' בישראל קא מיירי ואשמועינן רישא דאע"ג דליכא אלא חדא קלון בלא תקלה כגון ישראל שוגג כסבור מותר דאיכא קלון שגינה עצמו בדבר מגונה ותקלה ליכא ומאי תקלה דקתני שבאת לאדם תקלה ע"י תקלת קלון קאמר וניחא לאוקמה הכי ולא תוקמא רישא בעובד כוכבים וסיפא בישראל:

בת שלש שנים ויום אחד קים להו לרבנן דשוב אין בתוליה חוזרין ומאז היא ראויה לביאה:

מתקדשת בביאה ע"י אביה אם מסרה אביה לאחר לבא עליה לשום קדושין דהאב זכאי בבתו בקדושיה דכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה אבל היא עצמה ואמה ואחיה כשהיא יתומה אין בה קדושי תורה אלא רבנן הוא דתקון ולא הצריכוה גט אלא מיאון בעלמא:

ואם בא עליה יבם קנאה ויצאה ידי יבום ומתגרשת הימנו בגט ומקבלו אביה ואינה צריכה חליצה דהא בביאת יבם תלה רחמנא דכיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר שמגרשה בגט וזה הרי בא [עליה] אבל פחות משלש שנים אינה ביאה ואינה נקנית לו ואם בא לגרשה בגט אינו יכול אלא ימתין עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד ויבעול או עד שתביא ב' שערות ותחלוץ:

וחייבין עליה אם קבל אביה קידושין ובא עליה אחר חייב עליה משום אשת איש דביאה היא אבל פחות מבת שלש נהי דקדושי כסף שלה קדושין הן לחייב עליה לאחר שלש אבל הבא עליה בתוך שלש לא נתחייב אע"פ שהיא אשת איש דלאו ביאה היא:

ומטמאה את בועלה בנדותה דקיי"ל (נדה דף לב.) מרבויא דוי"ו ואשה כי תהיה זבה לרבות תינוקת בת יום א' שמטמאה בנדתה ומיהו כי מטמא' בנדה במגע ובמדרס הוא דמטמאה טהרות ואדם וכלים כשאר נדה אבל בא עליה בתוך שלש אינה מטמאתו טומאת שבעה כבועל נדה דכתיב ביה (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו אלא הרי הוא כנוגע בעלמא לטומאת ערב משום דלאו ביאה היא אבל בת שלש מטמאתו כדין בועל נדה:

לטמא משכב התחתון כעליון שהבועל נדה מטמא משכב התחתון משום משכב אפי' לא נגע בו כעליון של זב הכי מפורש במסכת נדה בפרק בנות כותים (נדה דף לב:) שאין משכבו של בועל נדה חמור כמשכב נדה וכמשכב זב שנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים דכתיב בהו וכל אשר יגע במשכבה אלא הרי הוא כעליונו של זב בגד שנישא על גבי הזב שאינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומקראי ילפינן לה התם:

16 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Tosafot

וחייבין עליה משום א"א פ"ה אם קיבל אביה קדושין וקשה מסיפא שמעי' לה דתני בא עליה אחד מכל עריות דדיקינן מינה אפילו בהמה ועוד בפ"ק דקידושין (דף י. ושם) דבעו למיפשט דביאה אירוסין עושה ולא נשואין עושה מדקתני מתקדשת בביאה ובתר הכי קתני נשאת וממאי דילמא נשאת אקדושי כסף קאי כמו וחייבים עליה משום א"א וי"ל דכולה אקידושי ביאה דרישא קאי ומשום בא עליה יבם קנאה איצטריכא ליה דלא תימא קנאה מדרבנן כמו בן תשע דסיפא דלא קני מדאוריי' אלא כמאמר בעלמא כדאיתא בשילהי האשה רבה (יבמות דף צו.) ומיהו קשה דלקמן בפ' בן סורר (סנהדרין דף סט.) דייק מהכא דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב. מדקתני וחייבין עליה משום א"א ואמאי דילמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש הא אפילו הראשון אדעתא דהכי קדיש ה"מ למיפרך אמאי חייבין דאיילונית לאו בת יבום היא ומיבום לא פריך דהל"ל דאדעתא דהכי לא מייבם וי"ל דנקט אדעתא דהכי לא קדיש משום דפריך עלה גם מסיפא דבא עליה אחד מכל עריות ומאן דמשני וחייבין עליה בקרבן לא אסיק אדעתיה מסיפא ובתר הכי פריך ומשני דקבליה עילויה מכל מקום ההוא דא"א כדשנינן חייבין עליה בקרבן א"נ דקבל עליה היבם ולא ראשון דאם תמצא איילונית תתקדש לו מ"מ בביאתו וריב"א פירש דנקט דחייבים עליה משום אשת איש וה"ה לכל עריות כדי לאשמועינן מחמת סיפא אפילו בהמה דמסיפא גרידא לא הוה שמעינן בהמה דהוה אמרינן גבי בהמה לא חשיב ביאתו ביאה תדע דגבי בן ט' דקתני ואם בא על אחת מכל עריות אפ"ה קתני בהמה בהדיא ופוסל את הבהמה ונסקלת על ידו וניחא לפירושו דלא קתני גבי קטנה ופוסלת את הבהמה ונסקלת על ידה:

נשאת לכהן אבל פחותה מבת ג' לא אכלה אע"ג דליכא למיחש לדעולא ולא לסמפון דהא נישאת כיון דלאו בת ביאה היא חוזרת לבית אביה ולא בדיק לה ועוד דכיון דנשאת אמתקדשת בביאה קאי כדאמר בפ"ק דקידושין (דף י.) אם כן פחות מבת ג' דקידושי ביאה דידה לאו קידושי נישואין נמי לא מהני:

ואינו נותן גט עד שיגדיל בהגדיל לחוד לא סגי ליה בגט דביאת בן ט' כמאמר שוייה רבנן וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו אלא לכשיגדיל יבעול ויתן גט הכי מפרש בפ' יוצא דופן (נדה דף מה.):

ואינו מאכיל פי' בקונט' אם היה כהן ובא עליה לשם קידושין אינו מאכיל וקשה דאין זה תלוי בביאה אלא משום דקידושי קטן לאו קידושין ויש לפרש דאינו מאכיל ביבמתו קאמר אע"פ שזקוקה ועומדת:

Tosafot on Sanhedrin 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Rabbeinu Chananel

תורה בהמה הנהנית מן העבירה תיהרג והרי אילנות כו'. כדבעי רב המנונא ישראל שבא על הבהמה בשוגג מהו הכא קלון איכא תקלה ליכא דהא שוגג הוה ופשיט רב יוסף מהא דתנן בנדה פ"ה בת ג' שנים ויום אחד אם בא עליה אחד מכל העריות ואפילו בהמה והא הכא דקלון איכא פי' קלון של נערה (מאורשה). תקלה ליכא דהא והיא פטורה תנן וקתני מומתין על ידה. ודחינן כיון דמזידה היא בת הריגה היא. ורחמנא חס עליה משום דהיא קטנה כו' ופשט רבא מהא בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה כו' עד ופוסל הבהמה מעל גבי המזבח ונסקלת על ידו והא הכא קלון איכא תקלה ליכא דפטור תנן וקתני נסקלת על ידו. ודחינן הכא נמי כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא כו' ואתינן למיפשטא ממתניתין. ודייקינן מדקתני במתניתין אלא שבאת תקלה לאדם על ידה כו' מאי לאו (מדרישא) [מדסיפא] תקלה וקלון (סיפא) [רישא] קלון בלא תקלה היכי דמי ישראל הבא על הבהמה בשוגג וקתני נהרגת ודחינן לא סיפא תקלה וקלון רישא תקלה בלא קלון. היכי דמי עכו"ם שבא על הבהמה דתקלה איכא קלון ליכא:

ירושלמי איש אשר ישכב [והכתיב את דודתו וגו'] א"ל לצורך יצא לידון בערירי דמר ר' יוחנן בכל אתר דכתיב ערירים יהיו הווים בלא וולד. ערירים ימותו קוברין בניהם:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

ישראל הבא על הבהמה בשוגג או אשה שהביאה עליה בשוגג אין הבהמה נסקלת על ידי זה ואפילו היו גדולים שהרי אע"פ שיש כאן קלון אין כאן תקלה:

קטנה מאחר שהיא בת שלש שנים ויום אחד שהיא ראויה לביאה מתקדשת בביאה על ידי אביה ליעשות מאורסה לחייב את בועלה בסקילה או אשת איש אחר חופתה לחייב את בועלה בחנק אע"פ שהיא פטורה הואיל ובעלה גדול ואם מת בעלה ונפלה לפני יבמה קנאה בביאה לחייב עליה כבראשון ואם היבם קטן אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנאה לענין שאינה יוצאה עוד אלא בגט ובקבלת אביה ויש חולקין בקבלת אביה מצד שמשנשאת אין לאביה רשות בה ומפרשים שצריכה להמתין עד שתהא יודעת לשמור גיטה ותתגרש על ידי עצמה ובמקומו יתבאר ומ"מ אין בועלה במיתה הואיל ומ"מ אשת קטן היא כמו שביארנו ומטמאה הבועלה בנדותה לטמא משכב התחתון כעליונו של זב ופירוש דבר זה הוא שהנדה היא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב ומרכב שתחתיה אע"פ שאינה נוגעת בו כגון שהיו כמה מצעות זו על גב זו שאף התחתון נקרא מדרס שלה ליעשות אב הטומאה לטמא אדם וכלים ובועל נדה הרי הוא כנדה להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים ומשכבו ומרכבו ומרכבו אע"פ שלא נגע בו כגון משכב התחתון אלא שאינו מדרס גמור כמשכב התחתון של נדה עצמה להיותו אותו משכב אב הטומאה אלא שהוא נעשה ראשון לטמא אוכלין ומשקין והוא שאמר כעליון ר"ל כעליונו של זב והוא דבר שנישא על הזב כגון מצעות שעליו שאינו חמור כאותן שתחתיו ואין מצע שעליו בלא מגע אלא ראשון לטומאה ומאחר שהיא בת שלש ויום אחד הרי היא כגדולה גמורה לענין זה ר"ל לטמא משכב התחתון של בועלה להיות ראשון לטומאה כשאר הנדות אבל פחותה מבת שלש ויום אחד אינו אלא כנוגע בה וטמא טומאת ערב ואינו מטמא משכב ומושב נשאת על ידי קדושי אביה לכהן אוכלת בתרומה הא כל שהיא פחותה מבת שלש ויום אחד אפילו נשאת אינה אלא כארוסה ואסורה לאכול בתרומה מדברי סופרים בא עליה אחד מן הפסולים כגון כותי וחלל ונתין או ממזר פסלה מן הכהונה שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש ופירשו בו כל שנשאת לישראל או שנבעלה לפסול אסורה בתרומה וכן כל שנבעלה לפסול נפסלה מן הכהונה בא עליה אחת מכל העריות מומתין על ידה והיא פטורה ואפילו הבהמה נסקלת על ידה כמו שביארנו:

קטן מאחר שהוא בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואם בא על יבמתו קנאה שאינה יוצאה עוד בחליצה ולא בגט ואף הוא אינו יכול לגרש עד שיגדיל ויבעול משהגדיל ואם בא על הנדה נקרא בביאתו בועל נדה ליטמא משכב התחתון כעליונו של זב על הדרך שביארנו ופוסל בת כהן מלאכול בתרומה אם הוא פסול לה שביאתו נקראת ביאה עד שהנבעלת ממנו נקראת נבעלה לפסול לה שאסורה בתרומה ואינו מאכיל בת ישראל בתרומה אם הוא כהן בשנשאת לו אע"פ שביאתו ביאה מפני שאינו קונה קנין גמור עד שיגדיל ופוסל את הבהמה בביאתו למזבח אם אין שם עדים שאין שם מיתה שאף הבהמה אינה נידונית אלא בעדים ובסנהדרין כמו שביארנו בשור ולא עוד אלא שהבהמה נסקלת על ידו כמו שביארנו:

Meiri on Sanhedrin 55b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפירש"י בד"ה מתקדשת כו' ובד"ה ואם בא עליה כו' בגט ומקבלו אביה כו' עכ"ל וה"ה לאחר שתגדיל היא בעצמה מקבלת גיטה אלא דהכא על כרחך בקטנותה איירי מדלא קתני אחר שתגדיל כדקתני בסיפא בבן ט' ואינו נותן גט עד שיגדיל וק"ל:

בא"ד אבל פחות כו' ואם בא לגרשה בגט אינו יכול אלא כו' עכ"ל ואיירי כשקבל אביה מבעלה הראשון כסף קידושין דהוי קידושי דאורייתא אפילו בפחות מבת ג' אבל בקידושי ביאה שמסרה אביה לשם כך לבעלה הראשון ודאי דפחות מבת ג' אפילו גט לא צריכה ממנו ואף לא מבעלה הראשון כיון שאינה מתקדשת בביאה לבעלה הראשון וק"ל:

בד"ה קנאה ליורשה ושלא תיפטר כו' עכ"ל ולעיל גבי בת ג' שנים לא פירש כן ליורשה ואפשר משום דלעיל לכל מילי קנאה מדאורייתא אפילו לקולא באיסורא דהיינו ליטמא לה אבל הכא בבן ט' קאמר ליורשה כו' אבל ליטמא לה לא קנאה כיון דלא קנאה רק מדרבנן דעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול כמו שכתבו התו' ודו"ק:

תוס' בד"ה וחייבין עליה כו' וי"ל דכולה אקידושי ביאה דרישא קאי ומשום בא עליה יבם כו' עכ"ל בתוספות פרק קמא דקידושין ובפרק הבע"י לא נקטו בדבריהם אלא דקאי אאם בא עליה יבם קנאה אבל משום הך קושיא שהוסיפו הכא בדבריהם מהך דפרק קמא דקידושין על כרחך דאית לן למימר דקאי אקידושי ביאה דרישא אך יש לדקדק מי הכריח אותם לתרץ דמשום בא עליה אצטריך למתני וחייבים עליה משום אשת איש דלא תימא דקנאה מדרבנן כמו בן תשעה כו' והיינו דממעטינן ליה דלא קנה מדאורייתא מאשר ינאף את אשת איש ולא אשת קטן כמה שכתבו התוספות בפרק הבא על יבמתו אם כן מהאי טעמא גופיה הוה ליה למימר בפשיטות טפי דמשום קידושי ביאה דרישא אצטריך למתני וחייבין עליה משום אשת איש דלא תימא דלא קנאה לענין חיוב אשת איש כמו בקטן בן תשעה דאין חייבין על אשה שקדש הוא בביאה מאשר ינאף את אשת איש ולא אשת קטן ויש לומר דודאי בבא עליה יבם קנאה הוה איכא למטעי דומיא דבן תשע דקתני ביה נמי קנאה והיינו מדרבנן אבל הכא כיון דקתני מתקדשת בביאה ליכא למטעי דהיינו מדרבנן דלא מצינו כיוצא בו דהא בבן תשע אינה מתקדשת אפי' מדרבנן וק"ל:

בא"ד הא אפילו הראשון אדעתא דהכי קדיש הני מילי כו' עכ"ל מפורשים יותר דבריהם בפרק הבא על יבמתו ע"ש:

בא"ד אי נמי דקבל עליה היבם ולא ראשון כו' עכ"ל פירוש דיודעין אנו שהראשון לא קדש אותה אדעתא שאם תמצא איילונית אבל אם לא היו יודעין כן איכא למיחש אכתי שמא הראשון קדשה גם כן אדעתה שאם תמצא איילונית דאז היא אסורא לייבם מדכתיב אשר תלך פרט לאיילונית וק"ל:

בא"ד וניחא לפירושו דלא קתני גבי קטנה ופוסלת כו' עכ"ל לכאורה שהם בעצמם דברי ריב"א דנקט וחייבים משום אשת איש כדי לאשמועינן מסיפא אפילו בהמה דהשתא לא אצטריך ליה למתני בקטנה ופוסלת את הבהמה כו' ויש לפרש דבריהם משום דלפירוש ריב"א נמי מיהת קצת קשה אמאי שינה בקטנה למתני וחייבים משום אשת איש ומיניה שמעינן מסיפא בהמה הוה ליה למתני נמי גבי קטנה בהדיא ופוסלת את הבהמה כו' כדקתני גבי קטן ולא הוה ליה למתני וחייבים משום אשת איש ואהא קאמרי דניחא לפירושו דאין זה קושיא כ"כ כיון דבין גבי קטנה ובין גבי קטן נשמע שפיר נמי בהמה וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

מִדְּסֵיפָא תַּקָּלָה וְקָלוֹן, רֵישָׁא תַּקָּלָה בְּלֹא קָלוֹן. וְהֵיכִי דָּמֵי? גּוֹי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה.

evident from the fact that the latter clause of the mishna includes two reasons for the killing of the animal, namely both the calamity and the shame caused by the animal, that the first clause, the first reason stated in the mishna, is referring to a case of a calamity without shame? And what are the circumstances of a calamity without shame? It is the case of a gentile who engages in intercourse with an animal. In that case there is a calamity, as the gentile is executed, but his shame is not the concern of the Jewish court.

Segment 2

לָא, סֵיפָא תַּקָּלָה וְקָלוֹן. רֵישָׁא הָא קָא מַשְׁמַע לַן: דַּאֲפִילּוּ קָלוֹן בְּלֹא תַּקָּלָה נָמֵי מִחַיְּיבִי. וְהֵיכִי דָּמֵי? יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה בְּשׁוֹגֵג, וְכִדְבָעֵי רַב הַמְנוּנָא.

The Gemara rejects this proof: No. The latter clause is referring to a case of both a calamity and shame, but this first clause teaches us that even in a case where there is a circumstance of shame alone without the calamity of execution, the court is obligated to kill the animal. Although the mishna employs the term: Calamity, it is possible that this is referring to the calamity of the transgression, not the execution of the transgressor. And what are the circumstances of this case? It is a case of a Jew who unwittingly engages in intercourse with an animal, and this is just like the case about which Rav Hamnuna raises a dilemma.

Segment 3

דְּבָעֵי רַב הַמְנוּנָא: יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה בְּשׁוֹגֵג, מַהוּ? תַּקָּלָה וְקָלוֹן בָּעֵינַן, וְהָכָא קָלוֹן אִיכָּא, תַּקָּלָה לֵיכָּא? אוֹ דִילְמָא קָלוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תַּקָּלָה?

As Rav Hamnuna raises a dilemma: With regard to a Jew who unwittingly engages in intercourse with an animal, what is the halakha ? Is the animal stoned to death? Do we need both a calamity and shame in order to put it to death, and therefore here the animal is not killed, as there is shame, but there is no calamity of execution, or perhaps shame is enough, even if there is no calamity?

Segment 4

אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּא שְׁמַע, בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם קְנָאָהּ, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

Rav Yosef says: Come and hear a resolution from a mishna ( Nidda 44b): A girl who is three years and one day old whose father arranged her betrothal is betrothed with intercourse, as the legal status of intercourse with her is that of full-fledged intercourse. And in a case where the childless husband of a girl who is three years and one day old dies, if his brother, the yavam , engages in intercourse with her, he acquires her as his wife; and if she is married, a man other than her husband is liable for engaging in intercourse with her due to the prohibition of intercourse with a married woman.

Segment 5

וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן. נִיסֵּת לְכֹהֵן – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִים – פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

The mishna continues: And if she is impure due to menstruation, she transmits impurity to one who engages in intercourse with her, who then renders all the items designated for lying beneath him impure like the items designated for lying above him. If she marries a priest, she may partake of teruma like any other wife of a priest. If she is unmarried and one of the men who are unfit for the priesthood, e.g., a mamzer or ḥalal , engages in intercourse with her, he has disqualified her from marrying into the priesthood, and if she is the daughter of a priest, she is disqualified from partaking of teruma .

Segment 6

וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּתוֹרָה, מוּמָתִין עַל יָדָהּ, וְהִיא פְּטוּרָה.

The mishna continues: And if one of any of those with whom relations are forbidden, who are stated in the Torah, engaged in intercourse with her, e.g., her father or father-in-law, they are executed by the court for engaging in intercourse with her, and she is exempt because she is a minor.

Segment 7

אֶחָד מִכׇּל עֲרָיוֹת, וַאֲפִילּוּ בְּהֵמָה. וְהָא הָכָא דְּקָלוֹן אִיכָּא, תַּקָּלָה לֵיכָּא, וְקָתָנֵי: מוּמָתִין עַל יָדָהּ.

The Gemara infers: One of any of those with whom relations are forbidden apparently includes even an animal. And here, there is shame but there is no calamity, as she is not executed due to her status as a minor, and yet the mishna teaches: They are executed for engaging in intercourse with her. Evidently, the animal is killed.

Segment 8

כֵּיוָן דִּמְזִידָה הִיא, תַּקָּלָה נָמֵי אִיכָּא, וְרַחֲמָנָא הוּא דְּחָס עֲלַהּ. עֲלַהּ דִּידַהּ חָס, אַבְּהֵמָה לָא חָס.

The Gemara rejects this proof: Since she committed this transgression intentionally, there is a calamity as well, and it is the Merciful One who has pity on her due to her young age, and exempts her from punishment. And although the Merciful One has pity on her, He does not have pity on the animal. Therefore, it cannot be proven from here that shame without a calamity is sufficient cause for the animal to be put to death, because calamity is present in this case.

Segment 9

אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ – קְנָאָהּ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיַּגְדִּיל. וּמְטַמֵּא כְּנִדָּה לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן.

Rava says: Come and hear a proof from the subsequent mishna ( Nidda 45a): With regard to a boy who is nine years and one day old, whose brother died childless, and who engaged in intercourse with his yevama , his brother’s widow, the status of the intercourse is that of full-fledged intercourse and he has acquired her as his wife, but if he chooses to end the marriage, he cannot give her a bill of divorce until he reaches majority. And he becomes ritually impure like a menstruating woman after engaging in intercourse with her, and then renders all the items designated for lying beneath him impure like the items designated for lying above him.

Segment 10

פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, וּפוֹסֵל אֶת הַבְּהֵמָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִסְקֶלֶת עַל יָדוֹ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּתוֹרָה, מוּמָתִים עַל יָדוֹ.

The mishna continues: If he is disqualified from the priesthood and engages in intercourse with the daughter of a priest, he disqualifies her from partaking of teruma ; but if he is a priest who marries an Israelite woman, he does not enable her to partake of teruma . And if he engages in intercourse with an animal, he disqualifies the animal from being sacrificed upon the altar, and the animal is stoned on the basis of intercourse with him. And if he engaged in intercourse with one of any of those with whom relations are forbidden, who are stated in the Torah, they are executed by the court on the basis of intercourse with him, but he is exempt.

Segment 11

וְהָא הָכָא קָלוֹן אִיכָּא, תַּקָּלָה לֵיכָּא, וְקָתָנֵי: נִסְקֶלֶת עַל יָדוֹ.

The Gemara infers: And here, in a case where he engages in intercourse with an animal, there is shame, but there is no calamity, and yet the mishna teaches that the animal is stoned on the basis of intercourse with him, indicating that shame is sufficient for the animal to be killed.

Segment 12

כֵּיוָן דְּמֵזִיד הוּא, תַּקָּלָה נָמֵי אִיכָּא, וְרַחֲמָנָא הוּא דְּחָס עִילָּוֵיהּ. עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ חָס רַחֲמָנָא, אַבְּהֵמָה לָא חָס רַחֲמָנָא.

The Gemara rejects this proof: Since he committed this transgression intentionally, there is a calamity as well, and it is the Merciful One who has pity on him due to his minority. Although the Merciful One has pity on him, the Merciful One does not have pity on the animal. Therefore, it cannot be proven from here that shame without a calamity is sufficient cause for the animal to be put to death, because calamity is present in this case.

Segment 13

תָּא שְׁמַע: דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ: ״זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ״. מַאי לָאו, מִדְּסֵיפָא תַּקָּלָה וְקָלוֹן, רֵישָׁא קָלוֹן בְּלֹא תַּקָּלָה? וְהֵיכִי דָּמֵי? יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה בְּשׁוֹגֵג.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution from the mishna (54a): Alternatively, it is so that this animal will not pass through the marketplace, and those who see it will say: This is the animal because of which so-and-so was stoned. What, is it not evident from the fact that the latter clause of the mishna includes two reasons for the killing of the animal, namely both the calamity and the shame caused by the animal, that the first clause, the first reason stated in the mishna, is referring to a case of shame without a calamity? And what are the circumstances of shame without a calamity? It is the case of a Jew who unwittingly engages in intercourse with an animal.

Segment 14

לָא, סֵיפָא תַּקָּלָה וְקָלוֹן, רֵישָׁא תַּקָּלָה בְּלֹא קָלוֹן. וְהֵיכִי דָּמֵי? גּוֹי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה, וּכְדִבְעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת.

The Gemara rejects this proof: No, perhaps the latter clause is referring to a case where there is both a calamity and shame, while the first clause is referring to a case where there is a calamity without shame. And what are the circumstances of a calamity without shame? It is the case of a gentile who engages in intercourse with an animal, as the students asked Rav Sheshet. The dilemma is left unresolved. No conclusive answer can be inferred from the mishna for either this dilemma or for the dilemma raised by the students of Rav Sheshet.

Segment 15

מַתְנִי׳ הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַשֵּׁם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה:

MISHNA: One who blasphemes, i.e., one who curses God, is not liable unless he utters the name of God and curses it. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said:

Sanhedrin 55b

Sanhedrin 55b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text