Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 44b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 44b

    Sanhedrin 44b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 442 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אמר לו אמש ביטלתם כו' עתה באתי דרשי' מדקאמר ליה עתה באתי מכלל דמילתא אחריתי א"ל דמהדר ליה עתה באתי אמש היום כשהעריב בין הערביים קרי ליה נמי אמש שאין זה אלא לשון ערבית:

    ועכשיו ביטלתם ת"ת וכיון דביום אי אתם יכולין לעסוק בתורה מחמת עסקי מלחמות צריכים אתם לעסוק בתורה בלילה והיה לך לשכב בגלגל ששם המחנה ולא במצור:

    עתה באתי על שם עכשיו באתי ליפרע מיד נזהר יהושע ולא הוסיף עוד לבא במצור בלילה לכך נאמר בעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעומקה של תורה:

    אביך האמורי תרח ואבותיו מכנען באו:

    אמר רוח פסקונית גבריאל:

    אתה מכלים אותם שאתה קורא אותם אמורי וחיתי:

    ריבך ריב את רעך אם יש לך להוכיח את ישראל הוכיחן בעצמם וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם פן מה תעשה בבואם אברהם ושרה לפניך ואומרים מה חטאנו לך שאתה מכלימנו:

    ומי אית ליה רשותא לגבריאל כולי האי להטיח דברים כלפי מעלה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 44b · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    פי' רוח פסקונית מלאך הוא כדכתיב עושה מלאכיו רוחות ואמר ר' יוסי ב"ר חנינא שלש שמות יש לו. פסקון שנתנה לו רשות לפסוק דברים. אטמון שאוטם עוונותיהן של ישראל. סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח. א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר שאילמלא לא הקדים אברהם אבינו תפלה [לצרה] בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט:

    אמר ר' יוחנן [לעולם] יבקש אדם רחמים שיהא הכל מאמצין כחו שנאמר וכל מאמיצי כח ומניין שכיפר לו וידויו שנאמר יעכרך ה' ביום הזה היום הזה אתה עכור ואינך עכור לעוה"ב כו':

    [גרסינן בירושלמי] שור היוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה וריש לקיש אמר הפקר טעות הוא וכן עבד היוצא ליסקל והקדישוהו בעלים ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה לעצמו ריש לקיש אמר יאוש טעות הוא ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו תהא מיתתי זו כפרה על כל עונותי כו':

    ת"ר מעשה באחד שיצא ליהרג אמר אם יש לי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה כו'. ירושלמי שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. אתת סיעת ליצנין ואסהידו על בריה עידות מכוונת ונגמר דינו מי נפק למיתקטל אמרי ליה מרי שקרין אנן בעי אבוה מחזריה א"ל אבא אם בקשת להיות תשועה על ידיך עשה אותי כאיסקופא. מעשה בחסיד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבא. אמרין אנן ידעין בהאי חסיד אזל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן אלא נקדמיה ונסהיד עליה נגמר דינו ליהרג. הוא שאמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי מחרבו של אוריה ומכלבו של חסיד:

    ר' יהודה בן פזי סלק לעיליתא דבי מדרשא וראה ב' בני אדם נזקקין זה לזה. אמרו לו ר' הב דעתך דאת חד ואנן תרי:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 44b · Sefaria

    Meiri

    לעולם ישתדל אדם בתלמוד תורה שאין לך מדה שוה לה בשום זמן אפילו בזמן שבית המקדש קיים אמרו גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידים שהרי נאמר עתה באתי ר"ל שהמלאך אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה ואמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעמקה של הלכה:

    לעולם יהא אדם נוח במשאו ומתנו ואל יהא קנתרן בדברים ואם תגרום סיבה שיהא לו לקנתר עם חברו על כל פנים לא יזכיר לו שום דבר של משפחתו או של אבותיו דרך צחות אמרו ריבך ריב את רעך בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל אמור להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית על שם שבאו מכנען התעוררה מדת הנביא לומר ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל כלומר אם אתה רוצה לקנתרם ולהוכיחם קנתר אותם בעצמם וסוד אבותיהם ומשפחותיהם אל תגלהו:

    כבר ידעת שמשחרב בית המקדש אין לנו במקום קרבן אלא תפלה ותשובה מעתה יהא אדם רדוף אחר התפלה תמיד ולא בזמן הצרות בלבד אלא בכל יום דרך הערה אמרו לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר וכן אמרו כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ולעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין כחו וישתדל ברוב אוהבים שאין לך אוהב שאין לו מקום ובמשלי הערב אמרו אל ימעט בעיניך שונא אחד ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים:

    היוצא ליהרג שראינוהו צועק חמס על מיתתו עד שמבין ריסי עיניו נראין הדברים שהוא מוזם ר"ל ששקר העידו עליו עד שהוא אומר בלב שלם ולא דרך טענה ורמאות שאם יש בו עון זה לא תהא מיתתו כפרה על עוונותיו ואם אין בו תהא מיתתו כפרה על עונותיו ובית דין וכל ישראל מנוקים חוץ מן העדים אין משגיחין בדבריו אפילו חזרו העדים והודו לו ואמרו שקר העדנו שמא מתחרטים הם על שגרמו לו מיתה ואפילו נתנו טעם לשקרותם מצד שנאה וכיוצא בה שכיון שהגיד שוב אינו יכול להכחיש עדותו אלא יהרג ואם כדבריו יהא קולר תלוי בצואר עדים ואפילו היה זה הנידון תלמיד חכם ואמיד שלא לצאת תקלה זו וכיוצא בה מתחת ידו:

    Meiri on Sanhedrin 44b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכ"ה בירושלמי פ"ג דתענית ואיתא שם עוד ארשב"ל אם סדרת תפלה לא תהא מיצר פיך אלא הרחב פיך ואמלאהו:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 44b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מְלַמֵּד, שֶׁלָּן בְּעֻמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה (יהושע ח, ט) נראה לי בס"ד בתוך אותיות עֵמֶק דהיינו במלוי שלהם יש אותיות פָּנִים כזה עי"ן מ"ם קו"ף וידוע טעמים של הלכות נקראים בשם פָּנִים כמו שאמרו מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה כַּהֲלָכָה (משנה אבות ג, יא) וכן אמרו אומר על טהור טמא ומראה לו פנים (עירובין יג:) וכיוצא בזה וזהו שנאמר 'וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק' כלומר אל תחשוב כיון שעבר זמן הרבה מן הלילה לא שנה להם אותה לילה אלא הלכות קצרות בלי פנים, רצונו לומר בלי טעמים אלא לן בתוך העמק, כלומר שהראה להם פנים בהלכות כי בתוך אותיות עֵמֶק יש אותיות פָּנִים. או יובן אותיות הָעֵמֶק במלואם כזה ה"א עי"ן מ"ם קו"ף אותיות המלוי הם אותיות אוֹפַנִּים כלומר לימדם אופנים הרבה בהלכות.

    הַאי קְרָא בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי מוּקְמִיתוּ לֵיהּ? "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ, רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ח). נראה לי בס"ד דקשיא ליה בהאי קרא שתי קושיות חדא כיון דאמר 'אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר' שמע מינה מסכים 'לָרִב' רק אומר לו אל ימהר, ולמה הוצרך לומר 'רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ'? ועוד קשא איך יסכים בריב, ובכל מקום המריבה לא טובה היא אלא רעה! ולזה פירש דמה שאמר 'רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ' אין זה סיום דברים שקדמו אלא הם מלתא באפי נפשה שכך אמרה רוח פסקנית לפני הקדוש ברוך הוא וקרי להו 'רֵעֶךָ' דרך חיבה שכן קראם הקדוש ברוך הוא דכתיב לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי (תהלים קכב, ח) ורוח פסקנית לא אמרה רק דברים אלו 'רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל'. והנה רש"י ז"ל פירש, רוּחַ פִּסְקוֹנִית: גבריאל. ואפשר לפרש יותר על מיכאל שהוא מצד החסד ועליו אמר רבי יוסי בר חנינא 'שֶׁשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ' ולכן 'כֵּיוָן שֶׁסּוֹגֵר שׁוּב אֵינוֹ פּוֹתֵח' שאם החסד ישתוק מי יהיה פותח אבל אם הגבורה תשתוק אז החסד פותח בזכות. והא דשאל בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי מוּקְמִיתוּ לֵיהּ? דמשמע שיש שייכות לבני מערבא לדרוש פסוק זה טפי מאחרים, נראה לי בס"ד דאמרינן בגמרא דמציעא (בבא מציעא נח:) במערבא במאי זהירי טפי אמר לו באחוורי אפיה. וכיון דנזהרים בהכלמה ודאי נותנים דעתם יותר לפרש ולדרוש כל פסוקים המדברים בהכלמה ולזה שאל על פסוק זה המדבר בהכלמה מאי דרשי ביה. ועוד נראה לי בס"ד כי בבבל היו דורשים 'רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ' על דברי תורה שהחכמים נלחמים ומריבים זה בזה בדברי תורה וזהו דוקא 'אֶת רֵעֶךָ' חבירך שהוא בשוה עמך אבל 'סוֹד אַחֵר' שהוא גדול ממך שאינו לפניך 'אַל תְּגָל' את הריב שיש לך לריב בדבריו דאמרו רבותינו ז"ל (שבת ו:) לעולם יראה אדם בעל השמועה כנגדו דאין משיבין ודוחין דברי חכם גדול שאינו לפניהם דדילמא אם היה לפניהם היה נותן טעם אמת לדבריו ומקיים אותם וכמו שאמרו בגמרא דבתרא (בבא בתרא קל:) אמר לו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרבי יהושע כי אתי פסקא דדינא דידי קמייכו וחזיתו ביה פרכא לא תקדמוניה עד דאתיתו לקמאי, אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי עיין שם. ואיתא לעיל (סנהדרין כד.) אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַאי דִּכְתִיב וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים, 'נֹעַם' אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, 'חֹבְלִים' אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. ופירש רש"י מקשין זה לזה ובני ארץ ישראל נוחין יחד ומעיינין יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור עד כאן. ולכן אמר לו אביי לדידן בני בבל מפרשי הפסוק על מריבה בדברי תורה אך במערבא שאין מנהגם בכך שנוחין זה לזה ואין להם מריבה בדברי תורה במאי מוקמי ליה ושוב ראיתי בעין יעקב שפירש קרוב לזה.

    אָמְרָה רוּחַ פִּסְקוֹנִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יָבוֹאוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ, אַתָּה אוֹמֵר לָהֶם וּמַכְלִים אוֹתָם? "רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ח). צריך להבין וכי היתכן שיש קושיא ח"ו לאלקינו! ואליבא דאמת למה אמר (יחזקאל טז, ג) 'אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךָ חִתִּית'? ונראה לי בס"ד דכונתו יתברך בזה הוא כתרגום יונתן בזכות אבהתכון אנא מתרך מן קדמיכון ית אמוראי ומשיצי ית חתאי, אך תחילה סתם הדברים כדי שתגמור רוח פסקנית לתבוע בעבור כבודן של אברהם ושרה ואז הקדוש ברוך הוא יפרש דבריו בכבודן של האבות. אי נמי כונתו יתברך בתחילה היתה כמו שפירש רש"י בפסוקי יחזקאל ואמר תחילה דבר סתום כדי שתתעורר רוח פסקנית ואז הוא יתברך יפרש דבריו ובזה יתגלה ויתפרסם זכות אברהם אבינו ע"ה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש איוב שאמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם חפשתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם נאמן שאמרת לו 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה' (בראשית יג, יז), וכשמתה שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר דבריך! (בבבא בתרא טו:) וכונתו יתברך היתה שיתגלה זכות זה שיש לאברהם על ידי שאלה ותשובה הנזכר.

    לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה (איוב לו, יט) נראה לי בס"ד כי האדם בתפלתו יצייר בדעתו שהוא כעני הדופק על הפתח שהוא ירא להכנס לפנים אלא הוא עומד בפתח ולכן תקנו בנוסח הסליחות דַּלְתֵי [דְּלָתֶיךָ] דָּפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן וכן דָּפַקְנוּ דַּלְתֵי רַחֲמֶיךָ, ואמרתי רמז נכון לזה כי קודם צָרָה יש אותיות דֹּפֶק ואם תקראנה בחולם תהיה דּוֹפֵק ולזה אמר 'יַקְדִּים תְּפִלָּה לְצָרָה' כלומר יהי בסוג דּוֹפֵק שרמוז זה קודם אותיות צָרָה.

    כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה (איוב לו, יט). נראה לי בס"ד על פי מה שאמרתי בס"ד בדרשותי על התורה הטעם שהגודל רומז לישראל ושאר אצבעות רומזים לשאר אומות כי בכל אצבע יש ג' פרקים לרמוז דאומות העולם אי אפשר שיקבלו שפע מהקדוש ברוך הוא בלי אמצעי אבל ישראל מקבלים מהקדוש ברוך הוא בלי אמצעי ודומין לגודל שאין בו פרק אמצעי. ובזה פרשתי הטעם שישראל בלבד נקראו 'אָדָם' ואין אומות העולם נקראים 'אָדָם' (יבמות סא.) והיינו מפני כי אחר אותיות 'אָדָם' יש 'בֹּהֶן' (שמות כט, כ) הוא הגודל שנקרא בלשון תורה בשם בֹּהֶן והיינו כדי לרמוז דרק הם שיש להם דוגמת בהן שאין בו אמצעי קרויים אָדָם מה שאין כן אומות העולם. והנה נודע מי שהוא צריך להעלות תפלתו על ידי אמצעי שהוא מלאך הנה זה אפשר שימצא מקטרגים על תפלתו אבל אם שולח תפלתו לפני הקדוש ברוך הוא אין המלאכים יודעים מה המה חסרונות שיש בתפלתו כדי שיקטרגו עליו מאחר דאין מכירים בה ואינם יודעים מאי אמר בתפלתו ובאיזה זכות נסתייע בטענתו ובקשתו, וזהו שאמר כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, כלומר שאינו קורא בתפלתו למלאכים אלא מאמץ עצמו לשלוח תפילתו בלתי אמצעות מלאכים אז אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה, אלו המקטרגים מאחר דלא הכניסם בתוך דברי תפלתו ואין לשום מלאך מגע בה. או יובן אחר אותיות 'תְּפִלָּה' יש אותיות 'צוֹם' כי אחר תי"ו לא יש כלום, וידוע כל תפלה ובקשה שתהיה מתוך לב מעונה היא רצויה שלא יקטרגו בה המקטרגים. וזהו שאמר ' כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה ' כלומר בְּצוֹם שהוא רמוז למטה מן אותיות תְּפִלָּה אז ' לֹא יִהְיוּ לוֹ צָרִים ' רצונו לומר מקטרגים כי כיון שנעשה הדבר בשברון לב מחמת צום לא ישלטו מקטרגים באותה תפלה.

    לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים, שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִים אֶת כֹּחוֹ, וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה (איוב לו, יט). יובן בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף יט) אם ימצאו בדור אחד שני נשמות משורש אחד כשני אחים או שני חברים יהיו שניהם שונאין זה את זה ומקטרגים זה לזה בטבעם בלי ידיעה דאף על גב דאנהו לא חזו מזלייהו חזי, לפי ששניהם יונקים ממקום אחד וכל אחד מהם חפץ לינק מן השורש ההוא יותר מחבירו והם מתקנאים זה לזה בטבעם, ולכן אם ישיגו ברוח הקודש ששניהם משורש אחד אז ודאי יהיו אוהבים זה לזה עד כאן לשונו. וידוע מה שאמרו המקובלים ז"ל בביאור התפלה הנזכרה במסכת ברכות (ברכות יז.) שאומר 'וְתָשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה'. ומקשים וכי יש מחלוקת למעלה? ומתרצים שיזדמן למטה שני צדיקים שונאין זה את זה ומקטרגים זה לזה ולכן מוכרח שהמלאכים הנבראים ממצותיו של זה יהיו מקטרגים על אותו שכנגדו וכן המלאכים שנבראו ממצותיו של זה יהיו מקטרגים על אותו החולק עליו, אבל אם למטה לא יש שנאה וקטגוריא בין שני אנשים צדיקים אז גם למעלה לא יהיה שנאה וקטגוריא כלל עד כאן דבריהם. וזהו שאמר כאן יִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִים אֶת כֹּחוֹ, רצונו לומר גם אותם שהם יונקים עמו משורש אחד ואז ממילא 'לֹא יִהְיֶה לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה' מאותם המלאכים הנבראים מן המצות.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 44b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 44, Amud Bet, about 442 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֶמֶשׁ בִּיטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין…”

    2. Segment 215 words

      Opens “מִיָּד ״וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק״,…”

    3. Segment 315 words

      Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל…”

    4. Segment 430 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: הַאי קְרָא…”

    5. Segment 544 words

      Opens “בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל:…”

    6. Segment 639 words

      Opens “וּמִי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא כּוּלֵּי הַאי? אִין,…”

    7. Segment 759 words

      Opens “״הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:…”

    8. Segment 848 words

      Opens “מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ וְכוּ׳? תָּנוּ רַבָּנַן:…”

    9. Segment 929 words

      Opens “כְּתִיב ״זִמְרִי״, וּכְתִיב ״עָכָן״. רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַודּוֹת כּוּ׳. רַבִּי יְהוּדָה…”

    11. Segment 1157 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא לֵיהָרֵג.…”

    12. Segment 129 words

      Opens “פְּשִׁיטָא, כֹּל כְּמִינֵּיהּ? לָא צְרִיכָא דְּקָא הָדְרִי…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “וְכִי הָדְרִי בְּהוּ, מַאי הָוֵי? כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד,…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 44b · Segment 3 — “אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 44b · Segment 4 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: הַאי קְרָא בְּמַעְרְבָא בְּמַאי…

    Original text

    אֲמַר לֵיהּ: אֶמֶשׁ בִּיטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְעַכְשָׁיו בִּיטַּלְתֶּם תַּלְמוּד תּוֹרָה. עַל אֵיזֶה מֵהֶן בָּאתָ? אֲמַר לֵיהּ: ״עַתָּה בָּאתִי״.

    The Gemara understands the words of the angel that Joshua encountered as a rebuke for some offense Joshua committed: The angel said to Joshua: Yesterday, in the afternoon, you neglected sacrificing the daily afternoon offering because you were engaged in warfare, and now, when it is dark, you neglected Torah study. Joshua asked him: For which of these sins have you come to reprove me? The angel said to him: “I have now come,” i.e., the fact that I did not come before, but waited until now, when it is dark, indicates that the sin of neglecting Torah study is the more severe one.

    מִיָּד ״וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁלָּן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה.

    Joshua immediately acted to rectify the matter by deciding that he must devote more time to Torah study, as it is stated: “And Joshua lodged that night” (Joshua 8:9) “into the midst of the valley [ ha’emek ]” (Joshua 8:13). And Rabbi Yoḥanan says: This teaches that he lodged all night in the depth [ be’omekah ] of halakha , thereby atoning for his previous neglect of Torah study.

    אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַתָּה בָאתִי״.

    Shmuel bar Unya says in the name of Rav: Torah study is greater than the sacrificing of the daily offerings, as it is stated: “I have now come,” demonstrating that the neglect of Torah study is a more serious offense than the neglect of the daily offerings.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: הַאי קְרָא בְּמַעְרְבָא בְּמַאי מוֹקְמִיתוּ לֵיהּ: ״אַל תֵּצֵא לָרִיב מַהֵר פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ. רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל״?

    § Abaye said to Rav Dimi, who descended to Babylonia from Eretz Yisrael: How do you explain this verse in the West, Eretz Yisrael: “Do not proceed hastily to litigation, lest you know not what to do in the end of it, when your neighbor has put you to shame. Debate your cause with your neighbor, and do not reveal the secret of another” (Proverbs 25:8–9)?

    בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל ״אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית״, אָמְרָה רוּחַ פִּסְקוֹנִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יָבוֹאוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ, אַתָּה אוֹמֵר לָהֶם וּמַכְלִים אוֹתָם? ״רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל״!

    Rav Dimi explained as follows: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Ezekiel: Go say to Israel: “Your father was an Amorite and your mother a Hittite” (Ezekiel 16:3), the spirit Paskonit, which is another name for the angel Gabriel, said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, were the patriarch Abraham and the matriarch Sarah to come now and stand before You, would you speak to them in such a manner and put them to shame? Is it not stated: “Debate your cause with your neighbor, and do not reveal the secret of another”?

    וּמִי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא כּוּלֵּי הַאי? אִין, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ – פִּיסְקוֹן, אִיטְמוֹן, סִיגְרוֹן. פִּיסְקוֹן – שֶׁפּוֹסֵק דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, אִיטְמוֹן – שֶׁאוֹטֵם עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, סִיגְרוֹן – כֵּיוָן שֶׁסּוֹגֵר שׁוּב אֵינוֹ פּוֹתֵחַ.

    The Gemara asks: But does the angel Gabriel have so much authority that he can reprove God in such a manner? The Gemara answers: Yes, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: He, the angel Gabriel, has three names: Piskon, Itmon, and Sigron. He is called Piskon because he splits [ sheposek ] words and argues with God on High. He is called Itmon because he conceals [ she’otem ] the sins of the Jewish people. And he is called Sigron because once he closes [ shesoger ] his arguments on behalf of the Jewish people, no one reopens the discussion.

    ״הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לַצָּרָה, שֶׁאִילְמָלֵא לֹא הִקְדִּים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לַצָּרָה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ, וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה.

    The verse states: “Had you prepared your prayers, before your troubles came” (Job 36:19). Rabbi Elazar says: A person should always offer up prayer before trouble actually arrives, as had the patriarch Abraham not anticipated the trouble at Ai with the prayer he offered between Bethel and Ai, there would have been no remnant or refugee remaining among the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself, as Israel suffered a defeat at Ai from which there is ordinarily no recovery. Reish Lakish says: The verse should be understood as follows: Anyone who concentrates himself and his energy in prayer in the world below will have no enemies in Heaven above causing him trouble. Rabbi Yoḥanan says: The verse should be understood in a slightly different manner: A person should always pray for mercy that all heavenly beings should strengthen his power of prayer, and that he should have no enemies causing him trouble in Heaven above.

    מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ וְכוּ׳? תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ הַיּוֹם הַזֶּה״. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְתִיב: ״וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה״. מַאי ״כּוּלָּם חֲמִשָּׁה״? כּוּלָּן חֲמִשָּׁה הֵן לָעוֹלָם הַבָּא.

    § The mishna teaches: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? The Sages taught likewise in a baraita : From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? As it is stated: “And Joshua said: Why have you brought trouble on us? The Lord shall trouble you this day” (Joshua 7:25). Joshua said to Achan: On this day of your judgment you are troubled, but you will not be troubled in the World-to-Come. And elsewhere it is written: “And the sons of Zerah were Zimri and Ethan and Heman and Calcol and Dara, five of them in all” (I Chronicles 2:6). What do the words “five of them in all” serve to teach? All five sons are destined to receive a share in the World-to-Come. According to the Sages, Zimri is Achan, son of Zerah, as will be explained. Since Achan has a share in the World-to-Come, his confession must have achieved atonement for him.

    כְּתִיב ״זִמְרִי״, וּכְתִיב ״עָכָן״. רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר, עָכָן שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זִמְרִי? שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְחַד אָמַר, זִמְרִי שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָכָן? שֶׁעִיכֵּן עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

    In one place, among the five sons of Zerah, it is written: “Zimri,” without any mention of Achan (I Chronicles 2:6), and in another place it is written: “And Joshua took Achan, son of Zerah” (Joshua 7:24). Rav and Shmuel both say that Zimri and Achan are one and the same, but they disagree about his real name. One of them says: His real name was Achan. Why then was he called Zimri? He was called Zimri because he acted like Zimri, i.e., just as Zimri engaged in sexual intercourse with a Midianite woman, Achan engaged in intercourse with a betrothed young woman. And the other one says: His real name was Zimri. Why then was he called Achan? He was called Achan because he acted like a snake [ she’iken ] and caused the punishment of the sins of the Jewish people.

    אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַודּוֹת כּוּ׳. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוּ׳. לְנַקּוֹת עַצְמָן, וִינַקּוּ עַצְמָן! כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּתֵּי דִינִין וְעַל הָעֵדִים.

    § The mishna teaches that if the condemned man does not know how to confess, they say to him: Say simply: Let my death be an atonement for all my sins. Rabbi Yehuda says that if he knows that he was wrongfully convicted, he should say: Let my death be an atonement for all my sins except for this sin. The Sages counter that if such a confession is acceptable, anyone who is sentenced to execution would state it to clear himself in the eyes of the public. The Gemara challenges: Let them clear themselves. Why should the court intervene if the condemned man wishes to proclaim his innocence? The Gemara answers: They intervene so as not to cast aspersions on the courts and on the witnesses who testified against him.

    תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּצָא לֵיהָרֵג. אָמַר: אִם יֵשׁ בִּי עָוֹן זֶה, לֹא תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי. וְאִם אֵין בִּי עָוֹן זֶה, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכׇל עֲוֹנוֹתַי, וּבֵית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל מְנוּקִּין, וְהָעֵדִים לֹא תְּהֵא לָהֶם מְחִילָה לְעוֹלָם. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: לְהַחְזִירוֹ אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵירָה. אֶלָּא יֵהָרֵג, וִיהֵא קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים.

    The Sages taught: An incident occurred involving a person who was being taken out to be executed after having been convicted by the court. He said: If I committed this sin for which I am being executed, let my death not be an atonement for all my sins; but if I did not commit this sin for which I am being put to death, let my death be an atonement for all my sins. And the court that convicted me and all the people of Israel are clear of responsibility, but the witnesses who testified falsely against me will never be forgiven. And when the Sages heard this, they said: It is impossible to bring him back to court and reconsider the verdict, as the decree has already been decreed. Rather, he shall be executed, and the chain of responsibility for his wrongful execution hangs around the necks of the witnesses.

    פְּשִׁיטָא, כֹּל כְּמִינֵּיהּ? לָא צְרִיכָא דְּקָא הָדְרִי בְּהוּ סָהֲדִי.

    The Gemara asks: Isn’t it obvious that he should be executed? Is it in his power to have his sentence overturned just because he says he is innocent? The Gemara answers: No, it is necessary to state that the condemned man is executed even when the witnesses retracted their testimony.

    וְכִי הָדְרִי בְּהוּ, מַאי הָוֵי? כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד, שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד! לָא צְרִיכָא, דְּאַף עַל גַּב דְּקָא יָהֲבִי טַעְמָא לְמִילְּתַיְיהוּ, כִּי הָהוּא מַעֲשֶׂה דְּבַעְיָא מֹכְסָא.

    The Gemara asks: Even if the witnesses retracted their testimony, what of it? It is still clear that the condemned man is to be executed, as the halakha is that once a witness has stated his testimony, he may not then state a revision of that testimony. In other words, a witness’s retraction of his testimony has no validity. The Gemara answers: No, it is necessary to state that the condemned man is executed even when the witnesses retracted their testimony and gave an explanation for having lied in their initial statement. This is like that incident involving Ba’aya the tax collector, where it was discovered that witnesses had falsely accused the son of Rabbi Shimon ben Shataḥ in revenge for the son’s having sentenced to death for sorcery the witnesses’ relatives.

    מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו, וְהָאִשָּׁה מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה.

    MISHNA: When the condemned man is at a distance of four cubits from the place of stoning, they take off his clothes. They cover a man’s genitals in the front, and a woman is covered both in the front and in the back; this is the statement of Rabbi Yehuda. But the Rabbis say: A man is stoned naked, i.e., wearing only that cloth covering, but a woman is not stoned naked, but is stoned while clothed.