Commentary page

Sanhedrin 3a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 3a

Sanhedrin 3a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 188 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

שנאמר משפט אחד יהיה לכם ממונות כנפשות וכיון דכתיב דרישה וחקירה בדיני נפשות דכתיב (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת הוא הדין לדיני ממונות:

שלא תנעול דלת שימנעו מלהלוות שמא יכפור והעדים יטעו ולא תהא עדותן מכוונת ויפסיד והכא נמי שמא לא ימצא מומחין לכופו לדין:

אלא מעתה טעו הדיוטות בדיני ממונות לא ישלמו דכיון דברשות רבנן קא נחתי הוו להו כמומחין וכל המומחה לב"ד אם טעה פטור מלשלם כדלקמן באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לג.) הא שאינו מומחה חייב:

כל שכן שאתה נועל דלת דסבר דלמא טעו בי דינא ופטרי ליה ומפסידנא:

אי הכי דבהודאות והלואות שלשה בעינן למה ליה לרבי אבהו לאוקומה למתניתין במה הן קתני:

תרתי קתני מצי למימר דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בשלשה כל דהו וגזילות וחבלות בג' מומחין ומשום דחלוקין בדיניהן לא כללינהו בחד כללא:

ועוד אי חדא קתני למה לי למיתני תרי זמני שלשה הכי איבעי למיתני דיני ממונות שהן גזילות וחבלות בג':

תרתי קתני דודאי ג' בעינן דעירוב פרשיות כתיב כאן ומיהו בהדיוטות סגי משום דרבי חנינא והכי קאמר דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בשלשה הדיוטות וגזילות וחבלות בשלשה מומחין:

11 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 3a · Sefaria

Tosafot

שנאמר משפט אחד וגו' ואם תאמר ת"ל דעיקר דרישה וחקירה בעדים זוממין כתיב בפרשת שופטים בדיני ממונות ובדיני נפשות וי"ל דמכל מקום לא הוה מצרכינן דרישה וחקירה בשאר דיני ממונות אלא דווקא בעדים זוממין אי לאו דכתיב משפט אחד:

שלא תנעול דלת בפני לווין כו' גזילות וחבלות וכתובת אשה וירושות ומתנות בכולהו נמי לא בעינן דרישה וחקירה כדי שתנעול דלת בפני גזלנין ואם תאמר מהאי טעמא לא ניבעי מומחין בגזילות וחבלות כמו בהודאות והלואות ויש לומר דלגבי מומחים לא שייך למיחש ביה כמו זה דבחששא מועטת אדם נמנע מלהלוות לחבירו אם לא ימצא דיינין מזומנים לגבות חובו אבל גזילות וחבלות יודע הגזלן שיטריח הנגזל אחר המומחין עד שימצא לדון עם הגזלן ועי"ל דגזילות וחבלות נמי בעו דרישה וחקירה ולא ממעטינן אלא הודאות והלואות והא דמוקי בריש אחד דיני ממונות (לקמן סנהדרין דף לב:) מתניתין דמצרכה דרישה וחקירה בדיני קנסות לאו דווקא דיני קנסות קאמר דגזילות וחבלות קרי להו נמי קנסות כדאשכחן לקמן (סנהדרין דף יג:) גבי שאלמלא הוא בטלו דיני קנסות דמיירי בכל הנהו דבעי שלשה מומחין מיהו כתובת אשה וירושות ומתנות ונזקי שור בשור הוי בכלל הודאות והלואות וכל הנהו דמסקינן בהחובל (ב"ק דף פד:) דעבדינן שליחותייהו וגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין ואם תאמר והא אשכחן בכמה דוכתין שהיו דנין בבבל גזילות וחבלות בפ"ב דב"ק (דף כא.) גבי ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי וחנן בישא (שם דף לז.) דתקע ליה לחבריה וכן בכמה מקומות ויש לומר דבכל הנהו אפשר שדחקו זה את זה ע"י דתפסי או דאמר אקבעיה לדינא בארץ ישראל כדאיתא בסוף פרק קמא דב"ק (דף טו.) וי"מ דוקא גזילות שעל ידי חבלות כמו דמינצו בי תרי ומחו אהדדי עד שתוקף אחד וגוזל את חבירו דכי האי גוונא לא שכיח ולא עבדינא שליחותייהו וא"ת והיאך היו דנין דיני גזילות ובאיזהו נשך (ב"מ דף סא:) היאך היו דנין דיני ריבית הא אמרינן ריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צד:) הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם וי"ל דהא אמרינן בימי רבי נשנית משנה זו ומפרש רבינו תם דווקא בימיו ולא לפניו ולאחריו משום עובדא דהתם ולהכי לא פריך התם מכמה משניות אלא מברייתות ששנאן רבי לרבי חייא:

אלא מעתה טעו לא ישלמו פירש בקונטרס כיון דברשות קא עבדי הוי שאינו מומחה כמומחה ולשון כ"ש שאתה נועל כו' אין מתיישב דלא ה"ל למימר כ"ש אלא ה"ל למימר א"כ אתה כו' אלא משמע מלשון כ"ש דמכח נעילת דלת הוה פריך וה"פ כיון דחיישת לנעילת דלת הוה לן למימר טעו לא ישלמו דאי מחייבת להו לשלם לא יתרצו להתמצע בדין ואם תאמר מאי קושיא הא לא מחייב לשלם אא"כ נטל ונתן ביד כדאמר באחד דיני ממונות (לקמן סנהדרין דף לג.) ויש לומר דפריך למאן דמחייב בלא נטל ונתן:

ועוד שלשה שלשה למה לי איכא דוכתי דדייק הכי ואיכא דוכתי דלא דייק:

ומדאורייתא חד נמי כשר פירש בקונטרס דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן וקשה דא"כ בצדק תשפוט למה לי לכך נראה דאפי' למאן דאית ליה עירוב פרשיות קאמר:

אי אפשר דלית בהו חד דגמיר דמאן דלא גמיר פסול לדינא כדמוכח בזה בורר (לקמן סנהדרין דף כג.) דתנן זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיניה דפסיל לדיינים ומשני בערכאות דסוריא ופירש שם בקונטרס שהם יושבי קרנות ואע"ג דפליגי רבנן ואמרי אימתי בזמן שמביא עליהם ראיה שהם קרובים או פסולים הא לאו הכי לא מצי פסיל היינו דווקא בערכאות שנתמנו להיות דיינים:

כ"ש דנפישי יושבי קרנות גם כאן פריך מכח זה כיון דחיישת ליושבי קרנות הוה לן למימר טעו לא ישלמו כדי שלא יתרחקו הנהו דגמירי ואז אי אפשר דליכא חד דגמיר ומשני כ"ש דנפישי לכן ישלמו כדי שילמדו דיני ממונות שלא יטעו פן יתחייבו לשלם:

לרבא לית ליה דשמואל בה"ג פוסק כשמואל אע"ג דרבא פליג עליה משום דרב נחמן קאי כוותיה לקמן (סנהדרין דף ה.) והא דאמר בפרק ב' דכתובות (דף כב. ושם) גבי ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כשמואל ה"פ כשמואל בעלמא סבירא להו בקיום ובזה אין הלכה כמותם דאפילו רב נחמן דקאי כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין מודה דקיום שטרות בג' כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף מ. ושם) וכן הא דאמר בזה בורר (לקמן סנהדרין דף ל. ושם) גבי אודיתא ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו התם נמי ה"פ כשמואל בעלמא סבירא להו באודיתא וכתבו בהודאה בפני שנים בלא קנין ובזה אין הלכה כמותו כדאמר התם בפני שנים וקנו מידו כותבין ובפני שלשה כותבין ואפילו לא קנו מידו וכדמפרש התם דקבעי דוכתא ושלחי ומזמני ליה:

1 more comments on this page.

Tosafot on Sanhedrin 3a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

כלומר אם תצריכהו למומחין ימנע מלהלוות אחד את חבירו כי אומר אם יכפור או יסרב אנה אמצא מומחין שידינו ויוציאו משפטי טוב לי שלא להלוות. ונמצא נמנע מלהלוות. ואקשי' עליה אי הכי דחדא קתני במתניתין למה לי למיתנא ג' בדיני ממונות וג' בגזלות וחבלות ואת אמרת דהכי קתני במתניתין מה הן דיני ממונות גזלות וחבלות ופריק רבא לעולם תרתי קתני כלומר כי דיני ממונות בין הודאות והלוואות בין דיני (ממונות) [גזילות] שלשה מומחין בעינן. ואמאי אכשרו רבנן האידנא בהודאות והלוואות אפי' הדיוטות משום דרבי חנינא. רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא אפילו חד כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ומשום שוכני מדינות שאין בהם מומחין התקינו ג'. אמר אי אפשר דלית בהו חד דגמיר. וקיי"ל כרב אחא בריה דרב איקא דמדאורייתא חד והוא מומחה וקיבלוה עלייהו דיין דיני ממונות כדבעינן למימר לקמן:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 3a · Sefaria

Meiri

מאחר שכתבנו שמן התורה אף הודאות והלואות צריכות שלשה מומחין אלא שתקנו שיהיו שלשה הדיוטות כשרים בה מטעם שלא תנעול דלת בפני לווים אתה למד ששנים שדנו אין דיניהם דין כלל ומ"מ במומחין אף ביחיד מומחה וכמו שאמרו למטה אם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחידי מדברי סופרים שיחיד מומחה בכל מקום כשלשה הדיוטות ויש פוסקים כרב אחא שאמר בסוגיא זו שמן התורה בהודאות והלוואות דנין ביחידי ואפילו הדיוט אלא שמדברי סופרים להזקיק לשלשה משום יושבי קרנות ולדעת זה שנים שדנו דיניהם דין אף בהדיוטות וגדולי המחברים כתבו שמן התורה דנין ביחידי אף בהדיוט ופסקו עם כל זה ששנים שדנו אין דיניהם דין והוא תימה ואי אפשר לפרש שנים שדנו במומחין שהרי אף ביחיד מומחה דינו דין כמו שיתבאר וכן אין לפרש מדאורייתא חד נמי כשר במומחה שאף מדברי סופרים כן ויש קצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו בחזקת הבתים מ"ג א' בשמועת בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם וכו' וליסלקו תרי מינייהו ולידיינו ומ"מ כבר פירשנו במקומו שפירושו ליסלקו תרי מינייהו להעיד וידונו אחרים על פי עדותם וראיה לדבר שאם לדין היאך אמרה כן כל שכן לכתחילה והרי אף לדעת האומר דיניהם דין דוקא דיעבד אלא שמתוך שאפשר להם לדון על פי אחרים שבמקומות אחרים ואין להם עדים אלא מאותם של בני העיר לא הוזקקו לשאול על הדיינין שהרי מוצאים הם בתי דינים בכמה מקומות אבל על העדים הוא שואל ליסלקו תרי מיניהו להעיד וכו' וכלה שמעתא נמי במעידים נאמרה ואע"פ שהרי (היו שם שמיעה) [שאמרו שם תא שמע] האומר תנו מנה לעניי עירי ואמרו עליה ותסברה עניים שקלי ודיינון מיפסלי דאלמא בדיינין מיירי אין זה כלום שמאחר שאמרו לשון ולדיינו אמר גם כן לשון דיינים ומ"מ כלה בעדים נאמרה וכמו שאמרו בראש השמועה מעידין זה על זה ומ"מ אף הם מביאים ראייה ממה שאמרו בשלישי של גיטין ל"ב ב' בפני כמה מבטלו בפני שנים ואמרו במשנה עושה בית דין ומבטלו אלמא שאף לשנים הוא קורא להם בית דין ומ"מ כבר פירשנו במקומו שאע"פ שהוא קורא להם ב"ד מ"מ אין דיניהם דין אלא שלענין בטול הואיל ואינו אלא הודעת דברים דיו בשנים הא לענין דין אין דיניהם דין כלל וכן יראה בכתובות כ"ב א' בסוגיית אמר לנו רבנא אשי ובפרק החולץ מ"ו ב' שאמרו גר צריך שלשה משפט כתוב ביה וכן שר"י אמרה עם שמואל בתלמוד המערב שבפרק זה:

כשם שבארנו בהודאות והלואות שמן התורה היינו זקוקים בהם למומחים אלא שמדברי סופרים לדון בהם בהדיוטות משום נעילת דלת כך הדין בהם לענין דרישה וחקירה שמן התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם ואף בהלואות היה להם לחקור באיזו יום באיזו שעה ושאר חקירות וכן בבדיקות אלא שתקנו חכמים שלא נזקיק בדיני ממונות את העדים לדרישה וחקירה שלא לנעול דלת בפני לווין הא דיני קנסות וגזילות וחבלות ישנן בדרישה וחקירה:

כבר בארנו במס' ב"ק פרק חובל פ"ד ב' שלא כל גזילות וחבלות בדין זה שהזכרנו ר"ל שלא לידון אלא במומחין ובארץ ישראל אלא שיש מהן שדנין אותם בבבל ומתורת שליחותם של דייני ארץ ישראל ואף בזמן הזה מכח שליחות הקדומה והם כל הדברים שיש בהם חסרון כיס ושהם מצויים כגון אדם שהזיק שור או שור שהזיק שור כדי שנרחיק את הנזקים אבל כל שאין בו חסרון כיס אע"פ שהוא מצוי כגון בשת או כל שאינו מצוי אע"פ שיש בו חסרון כיס כגון שור שהזיק אדם וכן אדם הניזק באדם וכן הגזילות אין דנין אותן בבבל הכל כמו שבארנו שם:

יראה שאף לענין דרישה וחקירה כל שדנין אותו בבבל מתורת שליחותם אין צריך דרישה וחקירה שהרי לא נאמר כן אלא מתקנת הרחקת המזיקין או נעילת דלת וכל שהוא משום תקנה אין מזקיקין לדרישה וחקירה ונמצא שכל הודאות והלוואות אין צריך דרישה וחקירה וירושות ומתנות ומכירות וגוביינות של כתובות הכל בכלל הודאות והלוואות הם אבל הקנסות כלם בדרישה וחקירה וכן גזילות וגנבות אבל חבלות יש מהם בדרישה וחקירה ויש שאינם בדרישה וחקירה והם אותם המצויין ושיש בהם חסרון כיס וכן לענין מומחין כמו שביארנו בפרק החובל:

ובמסכת יבמות פרק אחרון אמרו לדעת ר' עקיבא על עידי נשים ר"ל במת בעלה שצריכין דרישה וחקירה ואע"פ שלענין כתובה מיהא דיני ממונות הוא מ"מ הואיל ואשת איש ניתרת בהם הרי היא כדיני נפשות לדרישה וחקירה ומ"מ אף לדעת זה מקבלין עדות זו בבבל ובלא מומחין מפני תקנות עגונות אלא שלענין פסק אין אנו צריכין לה שלא נאמרה אלא לדעת ר"ע שהיה פוסל בו עדות קרובים ואף לדעת ר"ע י"מ שמ"מ אם באו להחמיר עליה כגון עידי קדושין אין צריכין דרישה וחקירה שלא נאמר בעדות נשים דרישה וחקירה אלא כשבאים להתירה ומשום חומרא דאישות שהרי אף בקול לבד היא נאסרת על הדרך שיתבאר במקומו כך מצאתיה לחכמי הדורות ואני אומר שאף בזו צריכין דרישה וחקירה לדעת ר' עקיבא שהרי יש בעדותם צד לדיני נפשות וכן יראה מפרק חמישי מ"א א' בסוגיית עידי נערה המאורסה שהוזמו ולא עוד שאף לדעתנו שפסקנו שם בעידי מיתה שאין צריכין דרישה וחקירה וכדעת חכמים יש אומרים עליו שבעידי קדושין צריכין כמו שבארנו לדעתם בסוף יבמות אלא שרוב פוסקים כתבו שכל עדות של אישות אין צריכין דרישה וחקירה בין בגיטין בין בקידושין שהרי בגיטין פ"ו א' אמרו שלשה גיטין פסולים והולד כשר ואחד מהן שאין בו זמן וכן בקידושין אמרו מפני מה לא תקנו זמן בקידושין דהיכי נעביד נכסייה גבי דידה מזיק ליה וכו' כדאיתא ביבמות ל"א ב' ואמר שבקדושין אפשר שהדבר בא לדיני נפשות השתא מיהא לאו אנפשות קא מסהדי:

זה שאמרנו בנזקי אדם באדם כגון גזילות וגניבות הרבה שמועות נראות בתלמוד מתנגדות בזו שהיו דנין בגזילות בבבל וכבר טרחנו ליישב את כולם בקמא פרק החובל וכן כתבנו שם שהגאונים תקנו לדון בכולם כדי להרחיק את הנזקים הכל כמו שבארנו שם:

זה שאמרנו בסוגיא זו דרך קושיא אלא מעתה טעו לא ישלמו כלומר אחר שעשו את שאינן מומחין כמומחין שיראה שהמומחה פטור מלשלם ושלשה הדיוטות משלמין אין הדין מוחלט בהם בכך אלא יש צדדין שהמומחה משלם ויש צדדין שאין משלם ואף הצדדין שהמומחה פטור מלשלם י"א שהדין מיהא חוזר ואחר שכן אין כאן נעילת דלת ומ"מ י"א אלא מעתה אחר שאתה חושש לנעילת דלת טעו לא ישלמו לא מומחה ולא הדיוט והרי ידוע שאף המומחה משלם בשלא קבלוהו עליהם ולא נטל רשות כמו שיתבאר ומ"מ בסוף הסוגיא כשחזר להקשות כן בדברי רב אחא אי אתה יכול לפרשה כן שעל כרחך אתה מפרש שם אחר שאתה אומר שבשלשה אי אפשר שלא יהא אחד ביניהם מומחה יהו הכל נגררים אחריו ויפטרו מלשלם ולמדת מ"מ שהמומחה אינו משלם ואין זה מוחלט בידינו כל כך כמו שכתבנו וכמו שיתבאר אלא שלא נאמר כן אלא דרך סוגיא ומשא ומתן ושהיה המקשה סבור שכן ולא דרך פסק ובפרק רביעי יתבארו דברים אלו בריוח בע"ה ומ"מ יש לפרש לא ישלמו ויחזור הדין כמומחה לדעת האומרים שאע"פ שהוא פטור מלשלם אם אי אפשר להחזיר בנטל רשות או קבלוהו בעלי דין מ"מ הדין חוזר אם אפשר להחזירו ומ"מ יש בזו נעילת דלת שמאחר שבגמר דין ראשון יטעו שמא ישמט ויאכל קודם שיזקיקוהו לבית דין שני או שקץ בנפשו להתמיד לבא לפני בית דין:

Meiri on Sanhedrin 3a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה שלא תנעול כו' דוקא גזילות שע"י חבלות כמו כו' עכ"ל ר"ל גזילות וחבלות דנקט בכ"מ בתלמוד איכא לפרושי הכי גזילות שע"י חבלות מיהו גזילות וחבלות דקתני במתני' דהכא ע"כ גזילות וחבלות ממש כדקאמר לעיל גזילות דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים חבלות מה כו' ודו"ק:

בד"ה ומדאורייתא כו' וקשה דא"כ בצדק תשפוט ל"ל כו' עכ"ל דליכא למימר לפירוש רש"י דאיצטריך בצדק תשפוט לאגמורי דחד נמי כשר דלאנימא דבעי שלשה מדכתיב משפט אחד יהיה וגו' דא"כ מי הכריחו לומר דלית ליה ערוב פרשיות דהא א"נ דאית ליה עירוב פרשיות קאמר שפיר דאתא קרא דבצדק תשפוט לאגמורי דחד נמי כשר ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 3a · Sefaria

Maharam

בתוס' ד"ה שלא תנעול דלת וכו' ומיהו כתובת אשה וירושות וכו' וכל הנהו דמסקינן בהחובל דעבדינן שליחותייהו וכו' מדברי התוס' בדבור זה וכן לקמן בד"ה נזק היינו חבלות וכו' משמע דסבירא ליה דטעמא דנעילת דלת וטעמא דשליחותייהו עבדינן תרווייהו חד טעמא הוא דבמידי דאית ביה נעילת דלת כגון דשכיחי ואית בהו חסרון כיס עבדינן שליחותייהו דמומחין ודנין אותן אפילו שאינן מומחין בין בא"י בין בבבל אבל לא משמע כן בדברי רש"י לקמן סוף ד' י"ג ד"ה למידן דיני קנסות וכו' דמשמע שם מפירוש רש"י דבדיני קנסות בעינן מומחין ובשאר דיני ממונות במידי דשייך נעילת דלת לא בעינן מומחין אפילו בא"י ובמידי דלא שייך נעילת דלת כגון בד' שומרים ובגזלות בא"י בעינן מומחין ובבבל אע"ג דליכא סמוכין עבדינן שליחיתייהו משום דשכיחי ואית בהו חסרון כיס וכן משמע מדבדי הרא"ש ז"ל בשמעתין דבתר שכתב סוגיא דשמעתין דבדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה ולא מומחין מפני שלא תנעול דלת בפני לוין כתב והוא הדין נמי כתובת אשה וירושות ומתנות וכו' כתב אבל גזלות וחבלות בעינן מומחין ודרישה וחקירה וכו' ובפ' החובל מסיק דכל מידי דשכיחי עבדינן שליחותייהו וכו' וקאמר התם דחבלות לא שכיח משמע דבכל שאר מילי שכיחי אפילו גזלות הלכך כל מידי בר מחבלות עבדינן שליחותייהו ולא בעי מומחין וגם דרישה וחקירה לא בעי עכ"ל משמע מדבריו דהא דאיתא במתניתין דגזלות בעי מומחין וממילא בעינן נמי דרישה וחקירה היינו בא"י אבל בבבל דליכא מומחין עבדינן שליחותייהו כיון דשכיחי ואיכא חסרון כיס ודו"ק וי"מ דוקא גזלות שעל ידי חבלות ובו' היינו דוקא לפי מסקנא דשמעתין אבל בתחלת הסוגיא לא הוה סבירא ליה הכי כדמשמע לעיל מהא דאמר משום דעיקר ג' דכתיבי בגזלות וחבלות כתיבי דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים וכו' ודו"ק:

ד"ה ומדאורייתא חד נמי כשר פירש בקונטרס דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן וקשה דאם כן בצדק תשפוט למה לי לכך נראה דאפילו למאן דאית ליה עירוב פרשיות קאמר מקשין העולם מנא להו להתוס' לומר כן דלמא לעולם אימא לך דרב אחא בריה דרב איקא לית ליה עירוב פרשיות והא דאיצטריך פסוק דבצדק תשפוט עמיתך משום דלא נילף ממשפט אחד דבכל דיני ממונות בעינן שלשה מומחין כדיליף רבי יוחנן אף על גב דלית ליה עירוב פרשיות כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה אין דיניהם דין לכך איצטריך למכתב בצדק תשפוט לומר דבדיני ממונות אפילו חד כשר ומשפט אחד לא אתי אלא להשוות דיני ממונות לדיני נפשות לענין דרישה וחקירה ונראה דסבירא להו להתוס' דרב אחא בריה דרב איקא אדברי המקשה דלעיל קא מהדר דפריך לעיל מאי קא סבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן ליבעי מומחין ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן ג' למה לי דסבירא ליה דלא דריש נמי משפט אחד להשוות כל דיני ממונות להדדי כדלעיל הלכך אם איתא דרב אחא לית ליה עירוב פרשיות למה ליה למנקט פסוק דבצדק תשפוט עמיתך הוה ליה לאהדורי על דברי המקשה דלעיל בקצרה לעולם לית ליה עירוב פרשיות והא דבעי ג' משום יושבי קרנות אלא ודאי הכי קא מהדר רב אחא לעולם קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן ואפילו הכי מדאורייתא לא מבעיא דלא בעינן ג' מומחין אלא אפילו חד ומי כשר מדכתיב בצדק תשפוט עמיתך אלא משום יושבי קרנות בעי ג' ולכך קתני מתניתין דדיני ממונות בשלשה אפילו הן הדיוטות וק"ל. ונוכל לומר גם כן דאין הכי נמי דיכול להיות דרב אחא לית ליה עירוב פרשיות ואיצטריך קרא דבצדק תשפוט כדי שלא נילף ממשפט א' דבעינן ג' אלא שהתוס' רבותא קאמרי דאפילו למאן דאמר דאית ליה עירוב פרשיות קאמר רב אהא מדאורייתא חד כשר דקרא דבצדק תשפוט עמיתך אתי לאורויי דלענין זה לא אמרינן עירוב פרשיות ומהאי טעמא נמי ליכא למימר דלא תקשי לרש"י דסבירא ליה דלעולם רב אחא לית ליה עירוב פרשיות והא דאיצטריך קרא דבצדק וגו' משום דלא נילף ממשפט אחד דאם כן מאי דוחקיה לרש"י לפרש דרב אחא לית ליה עירוב פרשיות אדרבה יפרש דלעולם רב אחא אית ליה עירוב פרשיות ואפילו הכי סבירא ליה דמדאורייתא חד כשר מפסוק דבצדק תשפוט וגו' דאתא למילף דלענין זה לא אמרינן עירוב פרשיות אלא ודאי לא עלה בדעת רש"י לומר דאתי קרא דבצדק לסתור שום לימוד דקרא וק"ל אבל הראשון נראה לי עיקר:

ד"ה לרבא לית ליה דשמואל וכו' מודה דקיום שטרות בשלשה כדאמר פ' ח"ה הכי איתא התם דף מ' וקיום שטרות בג' ופירש רשב"ם שם וז"ל לכך צריך ג' וב' שדנו דיניהם דין אלא שנקרא ב"ד חצוף והכא אפילו דיעבד נמי לא דאם כן מה יש בין הנפק לשטר שלמעלה הימנו הכא ב' חתימי והכא ב' חתימי ודומה לעד מפי עד ע"ש:

Maharam on Sanhedrin 3a · Sefaria

Original text

Segment 1

שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״. וּמָה טַעַם אָמְרוּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת לָא בָּעֵינַן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין.

The source for this is as it is stated: “You shall have one manner of law” (Leviticus 24:22), from which it is derived that all judges must judge in the same manner. And since with regard to cases of capital law it is stated: “And you shall inquire and investigate, and ask diligently” (Deuteronomy 13:15), the same should apply to cases of monetary law. And what is the reason that the Sages said that in cases of monetary law we do not require inquiry and interrogation of witnesses? The Gemara answers: The Sages established this exemption so as not to lock the door in the face of potential borrowers. If inquiry and interrogation of the witnesses would be required in order to have the court rule that the lender can collect payment of a loan, lenders would be deterred by the difficulty of proving the matter and might cease to lend money to the poor. For the same reason, the Sages also waived the need for expert judges in these cases.

Segment 2

אֶלָּא מֵעַתָּה, טָעוּ – לֹא יְשַׁלְּמוּ?! כׇּל שֶׁכֵּן אַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין!

The Gemara asks: If that is so, then if these laymen err they should not be liable to pay compensation to the party unfairly wronged by their judgment, just as expert judges are not liable. The Gemara responds: If this is the halakha , you are all the more so locking the door in the face of potential borrowers; wealthy people will not want to lend money, as they will fear that a court of laymen will judge the case incorrectly.

Segment 3

אִי הָכִי, תַּרְתֵּי קָתָנֵי: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת בִּשְׁלֹשָׁה מוּמְחִין.

With regard to Rabbi Abbahu’s method of explaining the mishna, the Gemara asks: If that is so, then instead of explaining the mishna employing the style: What are these, Rabbi Abbahu could more easily say that two matters are taught in the mishna, and explain it as follows: Cases of monetary law, meaning cases of admissions and loans, are adjudicated by three judges who could be non-ordained laymen [ hedyotot ], and cases of robbery and personal injury are adjudicated by three ordained, expert judges.

Segment 4

וְעוֹד, שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה לְמָה לִי?

And furthermore, according to Rabbi Abbahu’s explanation that the term: Cases of robbery and personal injury, simply clarifies the meaning of the term: Cases of monetary law, why do I need the repetitive statement that cases of monetary law are adjudicated by three judges and cases of robbery and injury are adjudicated by three judges? The repetition seems to indicate that these are two separate matters.

Segment 5

אֶלָּא אָמַר רָבָא: תַּרְתֵּי קָתָנֵי, מִשּׁוּם דְּרַבִּי חֲנִינָא. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא חַד נָמֵי כָּשֵׁר, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״. אֶלָּא מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.

Rather, Rava said: Two matters are in fact taught in the mishna, because of the statement of Rabbi Ḥanina that the Sages instituted leniencies with regard to cases of monetary law so as not to lock the door in the face of potential borrowers. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: By Torah law, the adjudication of one judge is also valid in cases of admissions and loans, as it is stated: “In righteousness shall you judge your neighbor” (Leviticus 19:15), in the singular. But by rabbinic law, three judges are required, due to the concern that a single judge may be one of those who sit idly on street corners, i.e., unlearned people who are not involved in business and are unlikely to judge the case correctly.

Segment 6

אַטּוּ בִּתְלָתָא מִי לָא הָווּ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת? אִי אֶפְשָׁר דְּלֵית בְּהוּ חַד דִּגְמִיר. אֶלָּא מֵעַתָּה, טָעוּ – לֹא יְשַׁלְּמוּ?! כׇּל שֶׁכֵּן דִּנְפִישִׁי יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת!

The Gemara asks: Is that to say that with three judges they will not be among those who sit idly on street corners? How is this concern addressed by increasing the number of judges? The Gemara answers: When there are three judges it is impossible, i.e., highly unlikely, that there is not among them one who is learned. The Gemara asks: If that is so, then if they err they should not be liable to pay compensation, since rabbinic law authorizes laymen to judge cases of this nature. The Gemara answers: If the judges will be exempt from paying compensation in the event that they err in their judgment, this lack of accountability will lead all the more so to having many of those who sit idly on street corners assume the role of judges.

Segment 7

מַאי אִיכָּא בֵּין רָבָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ, דִּינֵיהֶן דִּין, אֶלָּא שֶׁנִּקְרְאוּ בֵּית דִּין חָצוּף. לְרָבָא לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

The Gemara asks: What are the implications of the difference between the opinion of Rava, who says that cases of monetary law may be adjudicated by three laymen due to the statement of Rabbi Ḥanina, and the opinion of Rav Aḥa, son of Rav Ika, who holds that according to the Torah one judge is sufficient? The Gemara answers: The difference between them is with regard to that which Shmuel says: If two people adjudicated a case, their judgment is a valid judgment, but they are called an impudent court. Rava is of the opinion that the halakha is not in accordance with the opinion of Shmuel, as he holds that three judges are required by Torah law. Rav Aḥa, son of Rav Ika, is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel, as he holds that fundamentally, even one judge may judge a case of monetary law.

Segment 8

נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק וְכוּ׳. נֶזֶק הַיְינוּ חֲבָלוֹת? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא חֲצִי נֶזֶק, תָּנֵי נָמֵי נֶזֶק שָׁלֵם.

§ The mishna teaches that cases involving payment for damage and payment for half the damage are adjudicated by three judges. The Gemara challenges: Damage is the same as injury, since the term: Injury, includes various damages one causes another directly or by his property. The Gemara explains: Since he needed to teach the halakha with regard to payment of half the cost of the damage, he also taught the halakha with regard to payment of the full cost of the damage.

Segment 9

חֲצִי נֶזֶק נָמֵי – הַיְינוּ חֲבָלוֹת! תְּנָא מָמוֹנָא, וְקָתָנֵי קְנָסָא.

The Gemara challenges: Payment of half the damage is also the same as personal injury, so it did not need to be stated separately. The Gemara explains: There is a difference. The tanna taught the halakha with regard to a case of monetary matters, and he also taught the halakha with regard to a case of a fine, such as payment of half the damage in a case where an innocuous ox gored another animal. Consequently, payment of half the cost of the damage needed to be stated separately from payment for injury, and once he needed to teach the halakha with regard to payment for half the cost of the damage, he first mentioned general payments for damages.

Segment 10

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: ״פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: ״פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the payment for half the cost of the damage is considered a fine, meaning that according to the standard halakhot of damages the owner of the goring ox should be exempt, and the Torah instituted a payment of half the cost of the damage as a penalty for not being exceedingly careful. But according to the one who says that the payment for half the cost of the damage is an actual monetary payment, meaning that according to the standard halakhot of damages the owner of the goring ox should be fully liable but the Torah exempted him from part of his liability due to the unusual nature of the damage, what can be said? Therefore, this explanation must be rejected.

Segment 11

אֶלָּא, אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, דְּמָמוֹן

Rather, since the tanna needed to teach the halakha with regard to cases involving payment of double the principal and payment of four or five times the principal, which are cases of money

Sanhedrin 3a

Sanhedrin 3a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Encyclopedia entries citing this page

Original text