Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 27a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 27a

    Sanhedrin 27a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 367 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    עד זומם העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו:

    למפרע כל עדיות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע:

    מיכן ולהבא משהוזם:

    חידוש הוא שנפסלין שנים בשביל שנים שאומרים עמנו הייתם דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא גזירת הכתוב הוא הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך משעה שהוזם:

    פסידא דלקוחות שלקחו שדות על פיו וחתם בשטרא מניסן עד תשרי ועדיין לא היה ידוע שהוא פסול:

    מאי בינייהו בין הני תרי טעמי דרבא:

    תרי בחד תרי כיתות שהעידו בכת זו שנים אמרו לכל אחד עמנו הייתם במקום פלוני חידוש ליכא פסידא דלקוחות איכא:

    א"נ דפסלינהו להני תרי:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 27a · Sefaria

    Tosafot

    רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל תימה הא דאמר בפ' חזקת הבתים (ב"ב ד' לא. ושם) זה אומר של אבותי ואכלתיה שני חזקה וזה אומר כו' האי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה וקאמר התם אוקי חזקה בהדי חזקה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא ואמר רבא עדות מוכחשת היא והשתא מאי נפקא לן מינה כיון דאמר רבא מכאן ולהבא הוא נפסל ה"נ היה לו לומר למאי דאיתכחוש איתכחוש אבל לעדות של אבהתא שהיה קודם שהוכחשו לא וה"נ גבי הזמה קאמר רבא גבי טביחה ומכירה דהוזמו על הטביחה ולא על הגניבה למאי דאיתזום איתזום בהכחשה לא כ"ש וכ"ת דהתם מיירי שתוך כדי דבור הוכחשו והא מוכח אותה שמעתין דפרק מרובה (ב"ק דף עב: ושם) גבי טביחה ומכירה דאפילו תוך כדי דבור לא מיפסלי למפרע אליבא דרבא וי"ל כיון שאותם שתי עדיות בקרקע אחת הוי כעדות אחת כדמפליג התם אבל הכא אף על פי שהוחזקו שקרנין על הטביחה על הגניבה לא הוחזקו:

    אין לך בו אלא חידושו משמע דהחידוש הוי ממה שאני פוסל את הראשונים תימה דהתם (ב"ב דף לא:) קאמר לימא רבא דאמר כרב חסדא דאמר בהדי סהדי שקרי למה לי ומפסלי שתי העדות אפי' בהוכחשו בעלמא דמכחשי אהדדי תרווייהו פסולי ואם כן מאי חידוש הוא גבי הזמה אי פסלינן עדים הראשונים ויש לומר דלמאי דבעי למימר התם מעיקרא דרבא סבירא ליה דרב חסדא היינו ללישנא דפסידא דלקוחות וי"מ דהא דקאמר הכא חידוש לאו אפסולא דקמאי קאי אלא אהכשירא דבתראי כלומר היה לנו לפוסלן כל שתי כיתות וכיון דאיכא חידוש לא ילפינן אף לגבי הפסול לפוסלן כלל הראשונים למפרע וכי האי גוונא אמרינן פרק גיד הנשה (חולין דף צט ושם) דלא ילפינן דטעם כעיקר מבשר בחלב משום דאיכא בו חידוש בהתירו דהא אי תרו ליה בחלבא כולי יומא שרי ובבישול חדא שעה אסור:

    דאסהידו בי תרי בחד ותרי בחד וקשה לר"ת חדא דמאי קאמר דאסהידו בי תרי בחד ותרי בחד ומשום הכי ליכא חידוש הא תרי כמאה ועוד דמאי קאמר דפסלינהו בגזלנותא הא לא הוי מעין פלוגתייהו כלל דפליגי בהזמה ולא שייך איכא בינייהו אלא מעין פלוגתייהו ועוד דעדים זוממין מבעי ליה לעיל למימר כיון דאמרת תרי בחד ותרי בחד ואמאי נקט עד זומם ונראה לר"ת דגרסינן דאסהידו תרי [בחד] ותו לא שלא הוזם כי אם האחד והשתא ניחא דלהכי נקיט לעיל עד זומם לשון יחיד וניחא נמי הא דמהני תרי המזימים טפי מההוא חד ולאו חידוש הוא וגרסינן נמי דפסליה בגזלנותא פירוש דאחד נפסל בגזלנותא והשני הוזם והשתא הוה מעין פלוגתייהו קצת:

    מאי שבועות שבועות דעלמא תימה ליתיב אביי לרבא מפרק כל הנשבעין (שבועות דף מד:) דתנן ושכנגדו חשוד על השבועה נשבע ונוטל וקא בעי למימר דאפי' שבועת שוא אלמא לא בעינן רשע דחמס מגו דחשוד אשבועת שוא דרע לשמים חשוד נמי אשבועת ממון דרע לשמים הוי רע לבריות וי"ל דלא דמי דהתם מן השבועה הוא רע לשמים ועכשיו שכופר ממון לחבירו הוה ליה נמי רע לבריות הלכך מיראת שבועה לא יודה דכבר רע לשמים הוא ובהאי שבועה נמי ליכא כ"א רע לשמים כדפרישית אבל הכא גבי עדות אע"ג דהוא רע לשמים משום שבועת שוא לא יעיד עדות שקר להיות רע לבריות [וע"ע תוס' שבועות מו: ד"ה ואפילו]:

    Tosafot on Sanhedrin 27a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל מעידנא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד פי' כגון שהעיד בב"ד בר"ח ניסן והוזם בתשרי כל עדיות שהעיד מניסן כולן פסולין ואם היא עדות בשטר בב"ד משהוחזק השטר בב"ד מאותו היום נפסל העד אע"פ שאחר זמן באו העדים שפסלוהו והלכתא כאביי בהא:

    וכבר פירשנוהו באר היטב בפ' מרובה מדת תשלומי כפל מומר אוכל נבלות לתיאבון כלומר אכל נבילה לתיאבון אכילת בשר (לתאות בשר) דברי הכל פסול לעדות דאמרינן כשם שבתאותו לאכל בשר עבר על לא תאכלו כל נבילה כך בתאותו לדבר אחר יקח ממנו ממון ויעבור על לא תענה ברעך עד שקר אבל האוכל נבילה להכעיס בוראו. אביי אמר פסול הוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד רבא אמר כשר רשע דחמס בעינן מיתיבי אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד. אלו הגזלנין ומלוי ברבית והמועלין בשבועה מאי לאו אפילו שבועת שוא דליכא חמס וקשיא לרבא. ושנינן לא אידי ואידי שבועות דממון כלומר שכפר בו ממון ונשבע לו ואמאי תני שבועות ליתני והמועל בשבועה ופרקי' שבועות דעלמא כלומר שבועות שנשבעין זה לזה והאי שנויא לאו דסמכא היא דגרסינן בגמ' (בשבועות מ"ה.) ושכנגדו חשוד על השבועה ואפי' שבועת שוא. ואסיקנא שבועת שוא וכל דדמי לה פסולין לשבועה ולא אשכחנן כי האי גוונא כשר לעדות ת"ש אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו הגזלנין ומלוי ברבית ועלתה תיובתא לאביי ואע"ג דאיתותב הלכתא כוותיה דקיימא לן הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם מ' הוא מומר אוכל נבילות להכעיס וע' הוא עד זומם. לימא חלוקת אביי ורבא כתנאי אביי כר' מאיר ורבא כרבי יוסי דתניא עד זומם פסול לכל התורה כולה דברי ר' מאיר א"ר יוסי בד"א שהוזם בדיני נפשות אבל הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות לימא אביי דאמר אפילו רשע דלאו דחמס דהוא קל פסול. כר' מאיר דאמר הוזם אפילו בדיני ממונות שהוא קל פסול בדיני נפשות שהוא חמור ורבא כר' יוסי דאמר מחומרא לקולא אמרי כשם שפסול לחמור כך הוא פסול לקל אבל מקולא לחומרא לא אמרינן ודחינן לא אביי דאמר כר' מאיר דקיי"ל הלכתא כתרווייהו ורבא אמר לך אנא דאמינא אפי' לר' מאיר ע"כ לא אמר ר' מאיר פסול אלא גבי עד זומם דממון דרע לשמים שעבר על לא תענה ורע לבריות שהעיד עליו והענישו ממון. אבל גבי אוכל נבילה להכעיס דרע לשמים שעבר על לא תאכלו כל נבילה בלבד הוא לא מיפסיל ואסיקנא ואע"ג דעלתה בתיובתא לאביי הלכתא כוותיה. דהא מתניתא דאיתותב מינה לר' יוסי היא ובהא לית הלכתא כר' יוסי אלא כר' מאיר הואיל וסתם לן תנא כוותיה. כי הא דבר חמא קטל נפשא אמר ליה ריש (לקיש) גלותא לרב אחא בר יעקב עיין בדיניה אי ודאי קטל ניכהיוה כלומר יכו אותו בממונו ליכהיוה מלשון הכאה כך פירשוהו מקצת הגאונים דאמר' ליכהיוה יכה את עיניו ורוב חכמי הגאונים אמרו קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו. אתו תרי סהדי ואסהידו דודאי קטל ואתו סהדי אחרינא אסהידו בחד מהני

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 27a · Sefaria

    Meiri

    עד שהוזם פסול לעדות ולא סוף דבר כשהוזם על דבר שהוא במלקות אלא אף אם הוזם על דבר שבממון ושלם פסול לכל העדויות ואפילו לא הוזם אלא לדיני ממונות פסול אף לדיני נפשות ולכל התורה כלה העיד על עדות זו באחד בניסן ולא הוזם עליו עד תשרי כל עדויות שנמצאו לו משעת העדות ואילך נפסלו שהרי משעה שהעיד הוה ליה רשע והוא שאמרו עד זומם למפרע הוא נפסל ואין וחוששין לפסידת לקוחות שהרי משעת עדותו נקרא רשע ואין צריך הכרזה לפרסומו ואפילו העיד על דבר שהוא מדברי סופרים מ"מ הוא עבר בעדותו על דברי תורה ומ"מ דין הזמה אינה אלא בעדות על פה אבל לא בעדות בשטר שאם כתבו באחד בניסן ובאו עדים שבאחד בניסן עמהם היה יכולין לומר שבאדר כתבו ואחרוהו ולא נפסלו כמו שיתבאר בפרק רביעי ואף אם כתבו בשטר שבזמנו כתבוהו או שאמרו כן הואיל והוזמו מאותו היום אנן סהדי שלא באותו היום כתבוהו ואין פוסלין אותן אלא משעה שהעידו בבית דין שאפשר שביום שהעידו חתמו והם שקרו לומר או לכתוב שבזמנו כתבוהו ואין פוסלין אותן למפרע מן הספק ואם יש עדים שראו כשחתמו ומעידים על היום כיון שהוזמו מן היום שחתמו פוסלין אותן למפרע מן היום שהועד עליהם שחתמו על השטר וכן כתבו דברים אלו גדולי הפוסקים:

    כשם שבארנו בעד זומם שלמפרע הוא נפסל כך הדין בכל שנפסל מחמת עבירה אם בהכרזה בשל סופרים ואם שלא בהכרזה ובשל תורה שכל העדויות שהעיד משעת העבירה נפסלו אע"פ שלא נתברר פיסולו עד לאחר זמן העדות וכמו שאמרו כאן דפסלינהו בגזלנותא ואע"פ שהשמועה בעד זומם היא שנויה וזה אינו הזמה מ"מ לענין פסק כך הוא וכן לענין פירוש כל שאדם פוסל את העדות באיזה צד שיהא פוסלו נקרא הזמה לענין זה:

    משומד אוכל נבילות לתיאבון פסול לעדות דרך צחות אמרו כפין ואכיל כפין ושקיל ארבע זוזי ומסהיד וכן המשומד אוכל נבילות להכעיס פסול ואין אנו צריכין לרשע דחמס ר"ל עבירה שממין חמדת ממון אלא אף בשאר עבירות כן אלא שברשע דחמס פסול אף במקום שאין שם מלקות ושאר עבירות לא נפסלו מן התורה אלא בעבירה שיש בעבירתה מלקות ואע"פ שאין זה לוקה עליה מצד שלא התרו בו ואין צריך לומר חייבי כריתות ומיתות בית דין וכן כל שעבר עבירה שמדברי סופרים נפסל מדברי סופרים ואין צריך לומר באפיקורסים ומסורות ומינין שנפסלו לעדות שהרי בכלל מורידים הם:

    דברים אלו שנפסלו העדים עליהם דוקא בשהם דברים שהדברים מוכיחים עליהם שהעושה אותם מכיר באיסורן ומזיד עליהן אבל כל שהדברים מוכיחין בהם שהם שוגגים או שאין יודעין באיסורם לא נפסלו עד שיודיעום שהוא אסור כגון קושר ומתיר בשבת ועושה ביום טוב באוכל נפש דברים שהיה אפשר לעשותם מבערב וכן כל כיוצא בזה וכל שכן בשל סופרים וכן העושה מלאכה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו וכלל הדברים אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

    במסכת קידושין מ' ב' התבאר שמי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ פסול לעדות חזקה עליו שעובר כל עבירות שיבואו לידו והתבאר שם בתלמוד המערב שהאוכל בשוק פסול לעדות והעמידוה בחוטף ואוכל ויש חולקים לומר אף בשאינו חוטף וממה שאמרו בתלמוד המערב ר' שמעון הוה אכיל בשוקא אמרו ליה והא אמר ר' יוחנן פסול לעדות וביטל גרמיה כלומר מנע עצמו אלמא בלאו חוטף נמי פסול ומ"מ יש גורסין בה בשל גרמיה כלומר תירץ הוא שמשל עצמו היה אוכל ואין פסול אלא בחוטף:

    בתשובת הגאונים נמצא שכל הפסולים מדרבנן שקדש אחד אשה בפניהם אפילו שניהם מודים אינו כלום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ובשאלתות כתוב שצריכה גט וכבר ביררנו הענין במסכת קדושין כ"ד ב' בשמועת נראין דברי ר' טרפון בשן ועין ודברי ר' עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא ומ"מ רבינו האיי כתב שכל שקדש בפסולין דרבנן אם האשה מכחשת אותם העדים אינה צריכה גט כלל שמ"מ אינן נאמנים:

    בזמן שבית המקדש קיים היו דנין דיני נפשות אף בחוצה לארץ ובלבד על ידי סנהדרין הסמוכים בארץ משחרב בית המקדש ולא היו סנהדרין במקומם בטלו דיני נפשות אלא שמ"מ היו הורגים ועונשין שלא מן הדין לצורך שעה והוא שאמרו בכאן אי ודאי קטיל לכהיוהו לעייניה ופרשו שיהרגוהו וי"מ שינקרו את עיניו דרך קנס אחר שבטלו דיני נפשות וראשון עיקר:

    כל שהעידו שנים לפסול את העד יראה שצריך שיעידו שניהם על מין עבירה אחת או שניהם בגזילה או שניהם בגניבה או שניהם בערוה וכל כיוצא בזה וכל שהעידו במין עבירה אחת אע"פ שהעידו זה במעשה אחד וזה במעשה אחד הרי העד נפסל בכך וכמו שאמרו בכאן חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דבורטיא ר"ל בית יד של רומח וכן למעלה חד אמר קמאי דידי אוזיף וחד אמר לדידי אוזיף וכן כל כיוצא בזה:

    Meiri on Sanhedrin 27a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה רבא אמר כו' למאי דאיתזום איתזום בהכחשה לא כ"ש כו' עכ"ל להאי טעמא דמפרש משום חידוש ודאי דל"ק מידי דדוקא בהזמה דחידוש הוא אמרינן דאין לך בו אלא משעת חדושו ואילך וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק מרובה ובפרק ח"ה אלא להאי טעמא דמפרש משום פסידא דלקוחות מסתבר להו דכל שכן הוא בהכחשה ליחוש לפסידא דלקוחות דיותר האמינה התורה המזימין מהמכחישים ודו"ק:

    בד"ה דאסהידו ביה כו' דגרסינן דאסהידו תרי בחד ותו לא כו' וגרסי' נמי דפסליה בגזלנותא כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דכל הסוגיא מיירי בשלא הוזם כי אם אחד דלהכי נקט עד זומם ומיירי פלוגתא דאביי ורבא שהזימו עד אחד לומר לו עמנו היית והשני לא הוזם ומסייע לעד שהוזם שאומר כי מחלון אחד ראו המעשה דהשתא איכא חידוש דנאמין להמזימין דהא תרי ותרי נינהו שהרי המוזם וחד דעימיה יאמר שלא היה עמהם ודקאמר דגרסינן דאיכא בינייהו דאסהידו ביה תרי בחד ותו לא מיירי נמי שלא הוזם רק אחד מהם ואותו שלא הוזם אינו מסייע לו לפי שזה ראה מחלון זה והמוזם ראה מחלון אחר והיינו דקאמר תרי בחד שהמוזם אין לו מסייע ולא חידוש הוא דמהימנינן תרי המזימין טפי מההוא חד וקאמר דגרסינן א"נ דפסליה בגזלנותא בלשון יחיד ומיירי נמי שלא הוזם רק אחד מהם ומיירי שפיר שאותו שלא הוזם מסייע לו שמחלון אחד ראו המעשה אלא דפסליה לאותו שלא הוזם בגזלנותא דהשתא לית ליה מסייע לאותו שהוזם וליכא חידוש דמהימני תרי המזימין טפי מההוא חד וכן פירשו התוספות בפרק מרובה הא דקאמר דאסהידו ביה תרי בחד היינו שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אלא דהתם הניחו הגירסא תרי בחד ותרי בחד דלא קשיא להו אלא דהא תרי כמאה אבל הכא כבר הקשו גם כן מדנקט עד זומם בלשון יחיד ולא הוה בגזלנותא מעין פלוגתייהו ולכך הוצרכו לגרסתם דגרסינן דאסהידו בי תרי בחד ותו לא וגרסי' נמי דפסליה בלשון יחיד גם נדחקו התם בלשון תרי בחד ותרי בחד דכיון דהמוזמין אין מסייעין זה את זה כך שוים שנים אלו להזים את השני כמו אחרים ומתוך דברינו אלו יתבארו לך שאין מקום לקושיית מהרש"ל בכל זה ומה שהוא נדחק בזה לפרש דברי התוס' בע"א ול"ג א"נ כלל כו' ע"ש ואין להאריך בדחוקיו ודברינו ברורים ודו"ק:

    בד"ה מאי שבועות כו' וקא בעי למימר דאפי' שבועות שוא כו' עכ"ל לשון וקבעי למימר אין מדוקדק דמשמע מיניה דלא קאי הכי ואינו כן דודאי קאי התם הכי וע"ש בתוספות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 27a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אין וכו' ובבישול חדא שעה אסור עיין מו"ק דף ח תוס' ד"ה נפקא ובנדרים דף ד ע"א תוס' ד"ה חידוש. ולא זכיתי להבין דהתם שייך לומר כיון דדינא דבשר בחלב חידוש לקולא לא ילפי' מיניה שום דבר דדלמא גם החומרא דטעם כעיקר הוא חידוש רק בבשר בחלב אבל הכא הא פסולים דהראשונים לא צריך למילף כלל מהזמה אלא דמסברא הוא כמו כל שני כתי עדים המכחישים. וה' יאיר עיני:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 27a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 27, Amud Aleph, about 367 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “עֵד זוֹמֵם, אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל;…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, מֵעִידָּנָא דְּאַסְהֵיד…”

    3. Segment 323 words

      Opens “רָבָא אָמַר: מִיכָּן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל. עֵד…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא נָמֵי כְּאַבַּיֵּי סְבִירָא לֵיהּ,…”

    5. Segment 512 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַסְהִידוּ בֵּי תְרֵי…”

    6. Segment 618 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: עֲבַד רַב פַּפִּי…”

    7. Segment 75 words

      Opens “וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּ״יַעַ״ל קַגַ״ם״.…”

    8. Segment 88 words

      Opens “מוּמָר אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן – דִּבְרֵי הַכֹּל…”

    9. Segment 98 words

      Opens “לְהַכְעִיס – אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, רָבָא אָמַר:…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, דְּהָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְרַחֲמָנָא…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “מֵיתִיבִי: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״, ״אַל תָּשֶׁת…”

    12. Segment 129 words

      Opens “לָא, אִידִי וְאִידִי שְׁבוּעַת מָמוֹן. וּמַאי ״שְׁבוּעוֹת״?…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “מֵיתִיבִי: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״, ״אַל תָּשֶׁת…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “נֵימָא כְּתַנָּאֵי: עֵד זוֹמֵם פָּסוּל לְכׇל הַתּוֹרָה…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “נֵימָא: אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרָבָא כְּרַבִּי יוֹסֵי?…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “לָא. אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא…”

    17. Segment 1729 words

      Opens “אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרָבָא: עַד כָּאן לָא…”

    18. Segment 189 words

      Opens “וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי. וְהָא אִיתּוֹתַב? הָהִיא רַבִּי…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “וְתִיהְוֵי נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי? רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “שָׁאנֵי הָתָם, דִּסְתַם לַן תְּנָא כְּרַבִּי מֵאִיר.…”

    21. Segment 2151 words

      Opens “כִּי הָא דְּבַר חָמָא קְטַל נַפְשָׁא, אֲמַר…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 27a · Segment 1 — “עֵד זוֹמֵם, אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל; וְרָבָא אָמַר:…

    Original text

    עֵד זוֹמֵם, אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל; וְרָבָא אָמַר: מִיכָּן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל.

    concerning a conspiring witness: Abaye says: He is disqualified retroactively, from when he provided his testimony. Any testimony he may have provided after that point in time is retroactively nullified. And Rava says: He is disqualified only from that point forward, i.e., from when he was established to be a conspiring witness, but not retroactively from when he provided his testimony.

    אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, מֵעִידָּנָא דְּאַסְהֵיד רָשָׁע הוּא, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע״ – אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד.

    The Gemara explains the reasons for the two opinions: Abaye says he is disqualified retroactively because it is from that time when he testified that he is considered a wicked man. And the Torah stated: “Do not put your hand with the wicked to be an unrighteous witness” (Exodus 23:1), which is interpreted to mean: Do not allow a wicked man to serve as a witness.

    רָבָא אָמַר: מִיכָּן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל. עֵד זוֹמֵם חִידּוּשׁ הוּא, מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָנֵי? סְמוֹךְ אַהָנֵי! אֵין לָךְ בּוֹ אֶלָּא מִשְּׁעַת חִידּוּשׁוֹ וְאֵילָךְ.

    Rava says that he is disqualified only from that point forward because the disqualification of a conspiring witness is a novelty, i.e., it is not based on logic. The reason is that this is a case of two witnesses against two other witnesses, in which case the testimony of neither should be accepted. What did you see that causes you to rely on the second set of witnesses, who testify that the first set were not at the scene of the purported event? You could instead rely upon the first set of witnesses, who testify to the event, and consequently disbelieve the second set. Yet the Torah teaches that the second set of witnesses is always deemed credible and the first set is subjected to punishment as conspiring witnesses. Therefore, as the disqualification of a conspiring witness is an anomaly, you have the right to disqualify him only from the time of its novelty and onward; this counterintuitive disqualification is not applied retroactively.

    אִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא נָמֵי כְּאַבַּיֵּי סְבִירָא לֵיהּ, וּמַאי טַעַם קָאָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא? מִשּׁוּם פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת.

    There are those who say that Rava also holds like Abaye, who says that by rights a conspiring witness should be disqualified retroactively from when he provided his testimony. And what is the reason Rava says that the witness is disqualified only from that point forward? It is due to the potential monetary loss for purchasers, whose acquisitions had been validated by these witnesses between the time of the witnesses’ first testimony and when they were rendered conspiring witnesses. If the disqualification of the witnesses were applied retroactively, as by right it should, all these transactions would be nullified, which would cause a loss to these purchasers.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַסְהִידוּ בֵּי תְרֵי בְּחַד. אִי נָמֵי, דְּפַסְלִינְהוּ בְּגַזְלָנוּתָא.

    The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations of Rava’s opinion? After all, according to both explanations Rava did not apply the disqualification of conspiring witnesses retroactively. The Gemara explains that there is a difference between them in a case where two witnesses testify about one of the witnesses that he was not at the scene of the supposed event, and two other witnesses testify about the other witness in a similar manner. Alternatively, there is a practical difference between the two explanations in a case where two witnesses disqualified the first set of witnesses by testifying that the first set had once committed robbery and are therefore unfit to give testimony. If the reason Rava does not disqualify conspiring witnesses retroactively is that it is a novel ruling, it is limited to that case. But if it is to protect purchasers, that would apply to the disqualifications of all witnesses, not only conspiring witnesses.

    וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: עֲבַד רַב פַּפִּי עוֹבָדָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי.

    And Rav Yirmeya of Difti related: Rav Pappi once performed an action, i.e., issued a practical ruling, in accordance with the opinion of Rava. Mar bar Rav Ashi says: The halakha is in accordance with the opinion of Abaye.

    וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּ״יַעַ״ל קַגַ״ם״.

    The Gemara comments: And in disputes between Abaye and Rava the halakha is in accordance with the opinion of Rava, except for six cases in which the halakha is in accordance with the opinion of Abaye. They are: In the cases represented by the mnemonic yod , ayin , lamed , kuf , gimmel , mem : Unknown despair [ ye’ush ]; conspiring witnesses [ eidim ] who are disqualified retroactively; a side post [ leḥi ] standing alone; betrothal [ kiddushin ] that is not given to consummation; revealing intent with a bill of divorce [ get ]; and an apostate [ mumar ] who sins rebelliously.

    מוּמָר אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל.

    § The Gemara cites another dispute between Abaye and Rava with regard to disqualification of a witness. Concerning a transgressor who eats carcasses, i.e., non-kosher meat, due to appetite, i.e., because he desires this type of meat, or because it is less expensive or otherwise more accessible, everyone agrees that he is disqualified from bearing witness; it is suspected that just as he transgresses the halakhot of the Torah to satisfy his appetite, so too, he is willing to testify falsely for personal benefit.

    לְהַכְעִיס – אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, רָבָא אָמַר: כָּשֵׁר.

    With regard to one who eats non-kosher meat to express insolence, Abaye says that he is disqualified from bearing witness and Rava says that he is fit.

    אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, דְּהָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״. וְרָבָא אָמַר: כָּשֵׁר, רָשָׁע דְּחָמָס בָּעֵינַן.

    Abaye says he is disqualified because he is wicked, and the Merciful One states: Do not put the wicked in a position to serve as a witness. And Rava says that he is fit because for one to be disqualified from bearing witness we require him to be a wicked person guilty of specifically a monetary transgression [ deḥamas ] , e.g., robbery. This is because the verse: “Do not put your hand with the wicked to be an unrighteous [ ḥamas ] witness” (Exodus 23:1) alludes to such a transgression.

    מֵיתִיבִי: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״, ״אַל תָּשֶׁת חָמָס עֵד״ – אֵלּוּ גַּזְלָנִין וּמוֹעֲלִין בִּשְׁבוּעוֹת. מַאי לָאו, אֶחָד שְׁבוּעַת שָׁוְא וְאֶחָד שְׁבוּעַת מָמוֹן?

    The Gemara raises an objection to Rava’s opinion from a baraita : The verse: “Do not put your hand with the wicked to be an unrighteous [ ḥamas ] witness,” is interpreted in the following manner: Do not put the wicked in a position to serve as a witness; do not put one who is guilty of a monetary transgression in a position to serve as a witness. These are robbers and those who betray oaths, who are disqualified from bearing witness. The Gemara explains the objection: What, doesn’t the category of those who betray oaths refer to both one who takes an oath in vain, without any monetary application, and one who falsely takes an oath concerning monetary matters? Apparently, any transgressor is disqualified, even if he did so to express insolence and not for monetary gain.

    לָא, אִידִי וְאִידִי שְׁבוּעַת מָמוֹן. וּמַאי ״שְׁבוּעוֹת״? שְׁבוּעוֹת דְּעָלְמָא.

    The Gemara answers: No, both this and that oath included in the phrase in the baraita : Those who betray oaths, are oaths concerning monetary matters. And accordingly, what is the reason the baraita uses the word oaths, in the plural? The baraita is referring to oaths in general, not to multiple categories of oaths.

    מֵיתִיבִי: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״, ״אַל תָּשֶׁת חָמָס עֵד״ – אֵלּוּ גַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת. תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי, תְּיוּבְתָּא.

    The Gemara raises an objection to Abaye’s opinion from a baraita : Do not put the wicked in a position to serve as a witness; do not put one who is guilty of a monetary transgression in a position to serve as a witness. These are robbers and those who lend money with interest. The fact that only monetary transgressions are mentioned does not accord with the opinion of Abaye. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Abaye is indeed a conclusive refutation.

    נֵימָא כְּתַנָּאֵי: עֵד זוֹמֵם פָּסוּל לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהוּזַם בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת; אֲבָל הוּזַם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – כָּשֵׁר לְדִינֵי נְפָשׁוֹת.

    The Gemara suggests: Let us say that this dispute is parallel to a dispute between tanna’im : A conspiring witness is disqualified from bearing witness about any matter in the entire Torah. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: In what situation is this statement said? Where he was rendered a conspiring witness with regard to a case of capital law; since he is assumed to have testified falsely with regard to a matter of life and death, he would certainly treat less serious testimonies lightly. Therefore, he is disqualified from bearing witness about any matter. But if he was rendered a conspiring witness with regard to a case of monetary law, he is fit to testify about cases of capital law, as there is no indication that he treats this matter lightly.

    נֵימָא: אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרָבָא כְּרַבִּי יוֹסֵי? אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָמְרִינַן מִקּוּלָּא לְחוּמְרָא. וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: מֵחוּמְרָא לְקוּלָּא אָמְרִינַן, מִקּוּלָּא לְחוּמְרָא לָא אָמְרִינַן.

    The Gemara concludes its suggestion: Let us say that the opinion of Abaye is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and the opinion of Rava is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara clarifies: The opinion of Abaye is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that we say that from being rendered a conspiring witness with regard to a minor issue one is disqualified from bearing witness even with regard to a major issue. And the opinion of Rava is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says that we say that from being rendered a conspiring witness with regard to a relatively major issue one is disqualified with regard to a relatively minor issue; but we do not say that from being rendered a conspiring witness with regard to a relatively minor issue one is disqualified even with regard to a relatively major issue.

    לָא. אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר.

    The Gemara rejects this suggestion: No. Everyone agrees that according to the opinion of Rabbi Yosei one who is rendered a conspiring witness with regard to a minor issue is not suspected of lying about a major issue. When Abaye and Rava disagree, it is according to the opinion of Rabbi Meir, i.e., they disagree concerning what Rabbi Meir holds.

    אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרָבָא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם אֶלָּא גַּבֵּי עֵד זוֹמֵם דְּמָמוֹן, דְּרַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת. אֲבָל הָכָא, דְּרַע לַשָּׁמַיִם וְאֵין רַע לַבְּרִיּוֹת – לָא.

    Abaye holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and derives from his opinion that one who eats non-kosher meat to express insolence is disqualified from bearing witness. And Rava holds that only there, with regard to a conspiring witness in a monetary case, does Rabbi Meir state his ruling that one who is rendered a conspiring witness about a minor issue is suspected of lying with regard to major issues as well. Rabbi Meir is of the opinion that he is both bad toward Heaven, having transgressed the prohibition against bearing false witness, and bad toward people, having caused another to lose money unrightfully. He is therefore suspected of testifying falsely with regard to any matter. But here, with regard to one who eats non-kosher meat to express insolence, a person who is bad toward Heaven but is not proven to be bad toward people, he is not disqualified.

    וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי. וְהָא אִיתּוֹתַב? הָהִיא רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

    The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Abaye. The Gemara asks: But wasn’t his opinion conclusively refuted? The Gemara answers: That baraita from which Abaye’s opinion was refuted is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and Abaye does not accept his opinion.

    וְתִיהְוֵי נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי? רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי – הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי!

    The Gemara asks: And let it even be in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. According to the principles of halakhic ruling, in a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. How can his opinion be rejected?

    שָׁאנֵי הָתָם, דִּסְתַם לַן תְּנָא כְּרַבִּי מֵאִיר. וְהֵיכָא סְתַם לַן?

    The Gemara answers: There it is different, as the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and it is a general principle that the halakha is in accordance with rulings found in unattributed mishnayot . The Gemara asks: And where did the tanna teach us such an unattributed mishna?

    כִּי הָא דְּבַר חָמָא קְטַל נַפְשָׁא, אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב אַבָּא בַּר יַעֲקֹב: פּוֹק עַיֵּין בָּהּ, אִי וַדַּאי קְטַל – לִיכְהֲיוּהּ לְעֵינֵיהּ. אֲתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי, אַסְהִידוּ בֵּיהּ דְּוַדַּאי קְטַל. אֲזַל אִיהוּ, אַיְיתִי תְּרֵי סָהֲדֵי, אַסְהִידוּ בֵּיהּ בְּחַד מֵהָנָךְ. חַד אָמַר: קַמַּאי דִּידִי גְּנַב קַבָּא דְחוּשְׁלָא, וְחַד אָמַר: קַמַּאי דִּידִי גְּנַב

    The Gemara answers that this was established through a certain incident, as that incident occurred in which a man named bar Ḥama killed a person. The Exilarch said to Rav Abba bar Ya’akov: Go investigate this case, and if he certainly killed him, let them put his eyes out. Subsequently two witnesses came and testified that he certainly killed him. Bar Ḥama then went and brought two other witnesses, who testified about one of those first witnesses. One said: He stole, in my presence, a kav of barley; and one said: He stole, in my presence,