Commentary page

Sanhedrin 24b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 24b

Sanhedrin 24b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 415 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

באותן הנשבעין לפטור עצמן שלא ישלמו דתובע קאמר דור לי ואני מוחל לך:

הנשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכיוצא בהן דנתבע קאמר ליה דור לי ואתן לך:

והא תנא לה רישא דאוקמת לה באתן לך ותרתי למה לי:

תולה בדעת אחרים אבא ואביך:

בדעת עצמו של חבירו בעל דין:

מי יימר דמזכי ליה ואי הוה ידע דמזכי ליה לא הוה אמר הלכך הדר:

אבל תולה בדעת עצמו של בעל דין אסיק אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר וידע ומחיל:

לפני גמר דין לאחר שטענו בפניהם וקודם גמר דין בא זה לחזור:

13 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 24b · Sefaria

Tosafot

רבא דאמר כמאן וליכא למימר דסבירא ליה כר"ש בן לקיש אליבא דר' מאיר חדא כפירוש רש"י דאין לומר דשביק רבנן ועביד כר' מאיר ועוד דהכא פליגי ר' יוחנן ור"ש בן לקיש ורבא פסיק פרק החולץ (יבמות דף לו.) כר"ש בן לקיש בתלת משמע דבכל שאר מקומות ס"ל כר' יוחנן לגבי רשב"ל וליכא למימר הכא טעמיה דנפשיה קאמר כדתירץ לעיל משום דהכא לא קאי אפלוגתא דמתני' כדלעיל דמשום הכי מפרש לה לעיל טעמיה דנפשיה אבל הכא ליכא למימר טעמיה דנפשיה קאמר:

שלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים תימה דהכא משמע דלאחר גמר דין מחלוקת אבל קודם יכול לחזור בו ובפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכח. ושם) אמרי' אמר לו עבדי גנבת שורי טבחת והלה אומר אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו משמע מיד שאמר השבע וטול שחבירו ישבע ואינו יכול לחזור בו אלמא אפי' קודם גמר דין אינו יכול לחזור בו להכי גרס ר"ת ונשבע אינו יכול לחזור בו כלומר אם קפץ זה חבירו ונשבע אינו יכול לחזור בו דכיון דכבר נשבע הוי לאחר גמר דין ואמרי' לאחר גמר דין דהלכה כחכמים:

ואלו הן הפסולין יש גורסין עבדים משום דסבירא ליה דקא חשיב הכא פסולי דרבנן ודאורייתא ולא נהירא משום דלא חשיב במתני' רק פסולי דרבנן דהא גזלנים לא קתני וכל פסולי דמתני' פסולי דרבנן נינהו משחק בקוביא אפי' למ"ד אסמכתא היא דאסמכתא לא קניא מ"מ אינו דאורייתא כיון שאינו סבור לעשות איסור לבא לידי פסול דאורייתא ולמ"ד משום ישובו של עולם פשיטא דאינו אלא מדרבנן ומלוה בריבית מיירי בריבית שאינה קצוצה ואפי' מיירי בריבית שקצוצה לא משמע ליה איסור כיון דמדעתיה יהיב ואינו פסול לעדות אלא מדרבנן מפריחי יונים מדרבנן פסולים אפי' למ"ד אי תקדמי יונך היינו משחק בקוביא ולאידך דאמר ארא מפני דרכי שלום הוא וסוחרי שביעית מיירי בשביעית בזמן הזה דאינו אסור אלא מדרבנן ואפי' בשביעית דאורייתא לא חשיב ליה איסור הא דממציאין מעות לעניים אבל עבדים פסולין מדאורייתא נינהו ק"ו מאשה ומה אשה שכשירה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב (דברים יט) האנשים עבד שפסול וכו' על כן נראה דלא גרסי' עבדים דלא מיירי אלא בפסולי דרבנן:

כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא פ"ה דהיכי דמי אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכן משליש את שטרו דגט פשוט (ב"ב דף קסח. ושם) דכל הני סמיך אדעתיה וסבור הוא שזה בידו לעשות ומרישא כי מתני ליה אדעתיה דלא יהיב ליה מתנה אתני ליה שהרי סבור הוא שלא יבא לידי כך אבל הכא לאו בידו ולא סמיך אמידי דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח ואפ"ה אתני ש"מ דמספיקא גמר ומקני ולאו גזילה היא ומיהו הא (שפיר) דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא אסמכתא היא טעות סופרים הוא זה ובזה לא דבר רש"י דהא אם אוביר אשלם במיטבא לאו אסמכתא כדאמרי' פ' איזהו נשך (ב"מ דף עד.) אלא היינו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי דבפ' המקבל (בבא מציעא דף קד.) קאמר אסמכתא היא ובפי' רש"י היה כתוב אם אוביר וכו' על כן טעו סופרים אבל ר"ת הקשה לפי' הקונט' משום דלפי פי' משמע דטפי חשיב אסמכתא (מה) שהיה בידו מלאו בידו ובפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף עד. ושם) משמע איפכא דאמר התם האי מאן דמקבל זוזי מחבריה למזבין ליה חמרא ופשע ולא זבין משלם כדאזיל אפרוותא דזולשפוט וקאמר התם דאסמכתא היא כו' עד דמקשה הש"ס מאי שנא מאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ומשני התם גבי אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא משום דהוי בידו לא הויא אסמכתא אלמא דלא הויא בידו הוי טפי אסמכתא ממה שהוא בידו על כן נראה לר"ת לפרש הכי כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא דלא הויא אסמכתא אלא היכא שאין יכול להרויח כגון משליש שטרו וכו' דגט פשוט (ב"ב דף קסח.) אבל הכא לא הויא אסמכתא משום דכיון דשנים הם כל אחד ואחד מקני לחבריה מגו דאי מרווח בעי איהו למקני בההיא הנאה גמר ומקני לחבריה ולפי זה כל שידוכין לא הויא אסמכתא משום דכל חד וחד בעי למקני גמר נמי ומקני ומיהו קשה על פי' ר"ת שהרי בפרק הזהב (ב"מ דף מח: ושם) אמרינן הנותן עירבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי עירבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי רבי יוסי ומסיק התם לבסוף אליבא דר' יהודה דהויא אסמכתא ולא קניא אלמא אפי' בשנים חשיב אסמכתא ולא אמרינן מגו דאי בעי קנין העירבון אם חבירו חוזר בו מקנה נמי כנגד העירבון לחבירו כשהוא חוזר בו ועוד משמע לקמן גבי צריכותות דמפריחי יונים דהיכא שהוא סבור דבידו להרויח הויא אסמכתא בעלמא טפי כדפירש רש"י על כן נראה לר"י עיקר כפירוש רש"י ואי קשיא לו מההיא דאיזהו נשך כדפירש לעיל תריץ הכי שאני התם דודאי דבר שהוא בידו ממש לגמרי כגון אם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא דהתם בידו לעשות ולא גזים נמי שסובר הוא שכך הפסיד חבירו אם לא ישלים תנאו כמו אם ישלם במיטבא ובההיא ודאי גמר ומקני ולא חשיב אסמכתא ואומר בלבו עלי לשלם ודאי מן הדין מה שבידי לעשות ולא עשיתי אבל היכא דגזים אע"ג דהוי בידו ממש לגמרי כגון אם אוביר ולא איעבד אשלם אלפא זוזי מכל מקום כיון דגזים ודאי הוי גוזמא דמתנה לשלם אלף זוז בשביל קרקע אחת ודאי חשיב אסמכתא ומיהו קשה דהכא משמע דדבר דלא הוי בידו לאו אסמכתא הוא כגון משחק בקוביא דהכא ואע"ג דגזים ומאי שנא מההיא דחמרא דזולשפוט דחשבינן אסמכתא מהאי טעמא ומכ"מ לא קשיא מידי דהתם ודאי הויא אסמכתא משום שזה סומך עליו משום דהוי דבר שבידו שמוצאין יין למכור ונראה כאסמכתא קצת אע"ג דלא גזים דשמא לא ירצו אחרים למכור לו והלכך אע"ג דלא גזים כיון דלאו בידו הוא לגמרי לא גמר ומקני לחבריה אבל הכא גבי משחק בקוביא דלאו בידו הוא כלל אע"ג דגזים בתנאי שחוק שלו מ"מ גמר ומקני דכיון שהוא יודע שאין בידו להרויח וידוע הוא שאחד מהם ירויח ודאי לא נתכוון להסמיך חבירו על דבר שאינו אלא גמר ומקנה לכך כי האי גוונא ודאי לאו אסמכתא היא אבל הא דאשלם אלפא זוזי דגזים וגם בידו להשלים תנאו יש לנו לומר דנתכוון להסמיך ולהטעות חבירו הויא אסמכתא משום דגוזמא קאמר ולא גמר ומקנה ומסתברא דלהכי גזים שהוא סבור ודאי שיעבדנה ועוד שבידו הוא ומשום הכי פסק דמשחק בקוביא כשר לעדות דפסקינן כר' יהודה לקמן דכיון שיש לו אומנות שלא הוא כשר והא דפסקינן דמשחק בקוביא קני דווקא כשמעות שניהם על פי הדף לפי שהדף והמקום קנוי לאותו שירויח כדי לקנות המעות אשר עליו אבל המשחקים באמנה אפילו הקנו לא מהני אם לא הקנו בב"ד חשוב כדאי' בנדרים (דף כז:):

Tosafot on Sanhedrin 24b · Sefaria · CC0

Rabbeinu Chananel

ואתינא למימר דרבא אמר כר' יוחנן ומיתיבי עליה דרבא מסיפא דמתניתין היה חייב לחבירו שבועה וא"ל דור בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור בו מאי לאו באותן הנשבעין ולא משלמין דהוה ליה מחול לך וש"מ במחול לך נמי פליגי ודחי רבא לא מתני' באותן הנשבעין ונוטלין כגון השכיר והנגזל והנחבל וכיוצא בהן דהוה ליה אתן לך ואקשינן ליה לרבא והא את הוא דאוקמת לה לרישא פלוגתייהו באתן לך. ואת אמרת סיפא נמי באתן לך מחלוקת למה ליה למימרא תרתי זמני ומשני רישא תולה בדעת אחרים והוא אבא ואביך סיפא תולה בדעת עצמו סד"א תולה בדעת עצמו כיון דידע דוודאי מי שתבע ושקיל וגמיר ומקני ואפילו ר' מאיר מודה בהא דאין יכול לחזור בו קמ"ל דר' מאיר חולק אפילו בזו ואסיקנא כדשלחו ליה לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו לפני גמר דין מחלוקת או לאחר גמר דין מחלוקת ובמחול לך או באתן לך מחלוקת והלכה כדברי מי ושלח להו לאחר גמר דין מחלוקת ובאתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים דלאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו וכ"ש במחול לך דדברי הכל אין יכול לחזור בו והני מילי לאחר גמר דין אבל לפני גמר דין יכול לחזור בו אלא אם כן קנו מידו כדשלח להו שמואל לבי רב לפני גמר דין אם קנו מידו אין לאחר קנין כלום. וכן המקבל עליו עד אחד כשנים דגרסינן בשבועות (מב.) ההוא דאמר מהימנת עלי כבי תרי כו' וכן בגיטין (דף עו:) גרסינן כוותיה שאמר נאמנת עלי לומר שלא באתי כו':

מתני' אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומפריחי יונים ומלוה ברבית וסוחרי שביעית כו'. משחק בקוביא מאי עבד דמיפסל בה. אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא פירוש אילו הן המשחקין מתנין תנאי ביניהן אם אנצחך תן לי כך וכך ואם תנצחני אתן לך כך וכך כי האי גוונא אסמכתא היא ולא קניא והמעות שנוטלין זה מזה גזילה היא שנמצאו כגזלנין לפיכך הן פסולין ורב ששת אמר למה פסלום חכמים מפני שאין עסוקין בישוב העולם פי' כגון אומנות וכגון עבודת הארץ ואמרינן מכדי לתרווייהו פסילי מה לי משום אסמכתא ומה לי משום יישוב העולם ושנינן איכא בינייהו כגון דאית להו נמי אומנותא אחריתי (לר' אמי) [לרמי] דמשוי ליה גזלן אע"ג דאית ליה אומנותא אחריתי פסול ולרב ששת כיון דמתעסק באומנות שהיא יישובו של עולם כשר ואקשינן עליה דרמי בר חמא הא דתנן בסיפא דמתניתין א"ר יהודה אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא היא אבל יש להן אומנות שלא היא כשר וכי תימא ר' יהודה חולק על התנא קמא והאמר ריב"ל כל מקום ששנה ר' יהודה

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 24b · Sefaria

Meiri

המשנה השלישית והכוונה בה לבאר ענין החלק השני ואמר אלו הן הפסולין וכו' וענין משנה זו פירשוה בין בפסול עדים בין בפסול דיינין וכלל הדברים שכל הפסולין להעיד הן מחמת פסול הן מחמת קורבא שעם בעלי דין הן קורבא שיש לעדים זה עם זה הן מחמת פחיתות בעל העדות כגון אשה וקטן חרש ושוטה והמבוזה ביותר כגון אוכל בשוק והדומים לו הן מחמת שהוא נוגע בדבר פסול הוא לדון ואע"פ שבתוספות כתבו שהאשה כשרה לדין ממה שאמרו השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה אין הדברים נראין כמו שבארנו בראשון של קידושין ל"ה א' אלא כל שפסול להעיד פסול לדין ואין הדבר מתהפך אלא יש כשרים להעיד שאין כשרים לדון והם אוהב ושונא וגר ומשוחרר וזקן מופלג וסריס וממזר וסומא באחת מעיניו אלא שאף באלו אין המדה שוה בהם לענין הדין שקצתם פסולים אף לדיני ממונות כגון אוהב ושונא והגר שאין אמו מישראל ומשוחרר וקצתם דווקא לדיני נפשות והם השאר שהזכרנו ומשנה זו כולה נשנית בפסול עבירה לבד ובפרט בעבירת גזל ואע"פ שהדין כן בכל עבירה שחייבין עליה מלקות שנאמר אל תשת ידך עם רשע ונאמר במחוייבי מלקות בין הכות הרשע מ"מ תפסה עכשיו בעבירת גזל לשתי סיבות האחת מפני שהתורה למדתהו בפרט שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ופירושו שאם עד אחד יודע בעד שני שהוא גזלן לא יצטרף להעיד עמו ומעתה אין צריך לומר שאם הדיינין מכירין או יודעין בכך שאין מקבלין עדותו והשני שעבירה זו פוסלת אע"פ שאין בה מלקות שכל מיני חמס כגון גניבה וגזילה והלואה בריבית ודומיהן בני תשלומין הם ולא בני מלקות:

ואמר על זה אלו הן הפסולים מצד עבירת חמס אע"פ שלא גנב או גזל להדיא שהרי הם הם גופו של חמס ופסול מן התורה אלא שהזכיר הדברים שהם ממין החמס ומדברי סופרים שפסלוהו אחר שהוא חשוד אצלם לעבור עבירות בדבר שבממון ופירש בדבר זה המשחק בקוביא ופירשוה בגמ' בשאין לו אומנות אלא הוא ומ"מ לדעת זו פי' הטעם לפי שאינו עוסק בישובו של עולם ואינו יודע בטיב משא ומתן ובכוונת עדות וכמו שרגילין לשקר באומנות שלהם ואינם מתגנים לבריות באותו שקרות הם סוברים שלא יתגנו בשקרות שאר הדברים וכן אין מכירין בטורח וצרות של בני אדם ואינם חסים על חביריהם להפסיד ממונם ואלו היו באים בה מטעם אסמכתא לא היינו צריכין לאין לו אומנות אלא הוא שאף ביש לו אומנות אחרת היינו פוסלין אותו שהרי מ"מ גזילה היא בידו אלא שאין זה אסמכתא כמו שיתבאר:

ומלוה בריבית פירושו אפילו רבית שאינה קצוצה ואין צריך לומר בקצוצה שהרי מן התורה הוא פסול בה וכמו שאמרו בגמ' אל תשת ידך עד חמס אלו הגזלנים ומלוי ברבית אלא בשאינה קצוצה ובכללה כל אבק רבית וי"מ שאף רבית קצוצה אינה פוסלת לעדות אלא מדברי סופרים שאין חמס במה שהוא נותן לו מדעתו וראשון עיקר שלא עסקו במשנתינו אלא בפסול סופרים וכמו שאמרו עליה בגמ' כולם צריכים הכרזה ואלו פסול של תורה לא בעי הכרזה ואף בתלמוד ראש השנה אמרו עליה זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים לה ואמרו בגמ' שמע מינה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה:

ומפריחי יונים ופירשוהו בגמ' בשני פנים אחד מי קדמיה יונך ליון כלומר שמריצין יונים כאחד ומתנים שכל שיקדים במרוצתו לשל חבירו יתן לו חבירו כך וכך ודבר זה בכלל משחק בקוביא הוא וא"כ על כרחך אתה מפרשה כשאין לו אומנות אלא הוא ומעתה אע"פ שלענין פסק כך הוא לענין פירוש מיהא אינו נראה שאם כן היינו משחק בקוביא ואע"פ שתירצוה בגמ' תנא תולה בדעת עצמו ותנא תולה בדעת יונו אותו הטעם אינו אלא למי שהיה פוסל משחק בקוביא מחמת שהוא אסמכתא ואין דמי הריוח קנויים לו ולדעת זו לא הוצרכנו לאין לו אומנות אלא הוא והוא שאמר דאי תנא תולה בדעת עצמו התם הוא דלא גמר ומקני דסבר אנא ידענא טפי ומחשבתו הטעתו אבל תולה בדעת יונו אימא לא צריכא ואי תנא תולה בדעת יונו התם הוא דבנקישא תליא מלתא שמכין על שני דפין כל אחד בדף אחד והיונים מרגישים שבעליהם מזרזים אותם וממהרות לעוף ושמא סבור הוא אנא ידענא בנקישא טפי ונמצא שעל דעת רוב ידיעתו הוא סומך ואינו גומר ומקנה ודבר זה אינו אלא לדעת הפוסל מטעם אסמכתא וכבר רמזנו שדברים אלו אין בהם דין אסמכתא כמו שיתבאר ומעתה אתה מכיר שענין אי קדמיה יונך ליון בכלל משחק בקוביא הוא ואין פיסולו לענין פסק אלא בשאין לו אומנות אלא הוא ולענין פירוש אי אפשר לפרשה כן שהרי היינו משחק בקוביא אלא שעיקר הדברים פירושו מה שפירשו בו בגמ' לדעת אחרת והוא ארה ופירושו שמלמדין בצפצופיהם את היונים לבא לידיהם והוא גזל מדברי סופרים אף ביונים שבאו מאליהם וקננו שם מפני דרכי שלום כמו שבארנו במציעא פרק השואל ואי אתה צריך בפירוש זה לאין לו אומנות אלא הוא אלא אפילו יש לו אומנות אחרת פסול שהרי פיסולו משום גזל שבידו ודווקא בישוב שסתם היונים לבעלי השובכות:

וסוחרי שביעית ר"ל שעושין סחורה בפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה ושמא תאמר הרי דבר זה מן התורה וכבר הקדמת שמשנתינו בדברים שמן הסתם אתה מכיר בבעליהם חמוד ממון ועוברים בדברים שאין גזילתם מפורסמת אפשר שמאחר שאין כאן גזילה להדיא אלא שסחורתו בעבירה מנאוה עם האחרות שאינן מן התורה או שמא הואיל ולא נתפרש איסורה בתורה בהדיא אלא ממה שאתה דורש לאכלה ולא לסחורה והיית אפשר לדרוש לאכלה ולכל דבר המביא לידי מאכל ואפילו דרך סחורה על הדרך שביארנו במודר הנאה מחבירו מאכל מנאוה עם אותן שמדברי סופרים וגדולי המחברים נראה שפירשוה בשאין מתברר לו שפירות שביעית הן אלא באדם שיושב ובטל כל שני שבוע ואינו סוחר בפירות כלל ובשביעית אנו רואין אותו משתדל בסחורת פירות שחזקתו של זה שאוסף פירות שביעית ועושה בהם סחורה וזהו אצלי שאמר וסוחרי שביעית ולא אמר וסוחרי פירות שביעית וכך היא רמוזה בתלמוד המערב בפרק זה ובשביעית פרק כלל גדול וכן נראה שצירפו בה שם דבר אחר והוא שאף בזה אם יש עמו מלאכה אחרת אינו נפסל שאין מחזיקין אותו לסוחר בפירות שביעית אחר שהוא עוסק גם כן במלאכה אחרת שאלו היה הענין בפירות שביעית לא היה צריך עמהן למלאכה אחרת וכן אם היה סוחר בפירות כל שני השבוע אין מחזיקין אותו בשביעית בסוחר בפירות של שביעית אע"פ שאין עמו מלאכה אחרת אלא בסחורות ישנות ואלו או ממקום שאין שם חומרי שביעית ויש שם לשון אחר לומר שאף בסוחר בפירות כל שני שבוע צריך להיות עמו בשביעית מלאכה אחרת ובבטל בשאר שני שבוע מסחורת פירות ומתחיל בו בשביעית אף במלאכה אחרת פסול וכן נראה דעת גדולי המחברים אלא שיותר נראה לפסוק כדעת ראשון לקולא ומטעם שהזכרנו ולשון תלמוד המערב בזה אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא היך עבידא היה יושב ובטל ממלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל מפשט ידיו נושא ונותן בפירות עבירה ר"ל אע"פ שלא נתברר שהן של עבירה שחזקתו בכך אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם לאו פסול אבל אם היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע וכיון שבאת שביעית התחיל לישא וליתן בפירות אפילו בשאין עמו מלאכה אחרת כשר ר' אבא בר זבדא תני לחומרא היך עבידא היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל לישא וליתן בפירות שעמו אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם אין עמו מלאכה אחרת אסור היה בטל כל שני שבוע ובשביעית התחיל לישא וליתן אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת פסול וממה שכתבנו אתה מתבונן בפירושו אע"פ שגדולי הדורות ותלמידיהם באים בפירושה בעקיפין לפרשה מצד שאין עוסקין ביישובו של עולם ממה שאמרו בה יושב ובטל ואין זה כלום ולא נאמר בטל בכאן אלא בבטל מסחורת פירות כמו שבארנו:

ויש ספרים שגורסין במשנה זו והעבדים ופירושו אע"פ שמלו וטבלו לשם עבדות הואיל ולא נשתחררו אח"כ שהרי כל עצמן אינן אלא כנשים ואין כשרים אלא לעדות שהאשה כשירה לה כגון להשיאה במת בעלה או שלא להשקותה בנתקנאה ונסתרה והעידה שנטמאת וכן כל אלו השנויים כשרים לעדות אשה אחר שאין פיסולם אלא מדברי סופרים ומ"מ בספרים מדוייקים אין גורסין כאן והעבדים כלל וכן עיקר שהרי לא באו במשנה זו לבאר אלא בחשד חמס כמו שהקדמנו וכן בפסולי סופרים ועבד פסול תורה הוא כמו שהתבאר בקמא פרק חובל בסוגיא הבאה על משנת אין לעבדין בשת ובמשנת ראש שנה שנו בה עבדים וללמד שאף ר' שמעון שהיה מכשיר בקרובים פוסל בעבדים:

אמר ר' שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית וכו' פירשוה בגמ' בתחלה היו אומרים שאף האוספים לעצמם לאכול קודם שעת הביעור היו נפסלים מפני שהעניים היו אוספים ומביאים לאותם שהמציאו להם מעות והיה כעין סחורה ומשרבו האנסים לאחר חורבן שהטילו מלכי הגויים מס על תבואת הארץ כך וכך על שדה פלוני וכך וכך על שדה פלוני אע"פ ששביעית נוהג בארץ אף לאחר חורבן התירו לזרוע ולא פסלו אלא הסוחרים אבל האוספים כשרים אחר שמתעמלין בזריעה ומ"מ לא היה היתר זה אלא במקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל אלא עולי מצרים שהרבה כרכים כבשום עולי מצרים והניחום עולי בבל ואותם המקומות אין קדושת שביעית בהם אלא מדברי סופרים וי"מ אף באותם שהחזיקו בהם עולי בבל על ידי גוים אע"פ שבשכירות ישראל היה נעשה ובירושלמי פירשוה אף על ידי ישראל ובסכנת נפשות וגדולי המחברים פירשו באנסים אלו שהיה להם לעשות מזונות לחיילותיהם והתירו להם לזרוע בשביעית דברים שצריכים להם עבדי המלך לבד וכן הדין אצלם אם כפה אותם אנס לעשות בשביעית בחנם בעבודת המלך וכיוצא בה שהוא עושה:

אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא פירשוה בגמ' על המשחק בקוביא ומטעם שאינו עוסק בישובו של עולם כמו שביארנו שאם מטעם אסמכתא לא היינו צריכים לאין לו אומנות אלא הוא ובתלמוד המערב מפרש לדברי ר' יהודה אף בפירות שביעית ועל הדרך שכתבנו והלכה כר' יהודה ומ"מ ראיתי לקצת גדולי הדורות דדווקא כשהמעות של שניהם על הדף ששוחקין בה שהדף והמעות הכל קנוי לאותו שמרויח לקנות המעות בו אבל אותם המשחקים על אמונתם ומקנים זה לזה בדבור אסמכתא גמורה היא ולא קניא:

5 more comments on this page.

Meiri on Sanhedrin 24b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה רבא דאמר כו' ועוד דהכא פליג ר"י ורשב"ל כו' עכ"ל ק"ק להאי תירוצא דמצינן למימר דרבא פסק כר"מ הא לא פשיט מידי דאימא דלר' יוחנן בין בזו ובין בזו פליגי ופסק רבא בלפני גמר דין כר"מ דיכול לחזור בו ובלאחר גמר דין פסק כרבנן ודו"ק בד"ה שלח ליה כו' דכיון דכבר נשבע הוי לאחר גמר דין כו' עכ"ל וכן צריך לומר ודאי בהך דדור לי בחיי ראשך דאיירי שכבר נשבע אלא דר"ת סמך דבריו אהך דפ' י"נ דנשבע בלא וי"ו לא משמע כן והוצרך להגיה שם ונשבע בוי"ו וק"ל:

בד"ה כל כה"ג כו' ע"כ נראה לר"ת כו' אבל הכא לא הוי אסמכתא כו' מגו דאי מרווח בעי איהו למקני כו' עכ"ל ק"ק לפירושו כיון דמטעם זה לא הוי אסמכתא אבל באין יכול להרויח הוי אסמכתא לכ"ע [א] אם כן מאי מייתי מההיא דר"י משום דרבי טרפון לעולם כו' דהא התם לא שייך מגו דמרווח בעי איהו למקני ולכ"ע הוי אסמכתא בכה"ג ויש ליישב ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 24b · Sefaria

Original text

Segment 1

מַאי לָאו בְּאוֹתָן הַנִּשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּ״מָחוּל לָךְ״?

What, is it not referring to those who take an oath and do not pay, i.e., cases where the defendant is obligated to take an oath that the claim against him is false, and he is thereby exempt from paying? Accordingly, it is the claimant who suggests that the defendant take a vow instead, which is the same as saying: If you take a vow, the money I claim you owe is forgiven you.

Segment 2

לָא, בְּאוֹתָן הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, דְּהָוֵה לֵיהּ כְּ״אֶתֵּן לָךְ״.

The Gemara rejects this objection: No, it is referring to those who take an oath and collect a debt. There are cases where it is the claimant who is obligated to take an oath, and he then collects the money that he claims. In a case where the defendant suggests that the claimant take a vow instead, it is the same as saying: If you take a vow I will give you what you claim.

Segment 3

וְהָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא!

The Gemara challenges: But according to Rava’s interpretation, the mishna already taught the halakha in a case where the defendant says: I will give you, in the first clause, where the defendant accepts unfit judges.

Segment 4

תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת אֲחֵרִים, וּתְנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ.

The Gemara answers: The mishna taught in the former clause a case where the defendant makes the outcome dependent on the decision of others, namely, his father or the father of the claimant; and the mishna taught in the latter clause a case where he makes the outcome dependent on the claimant’s own decision.

Segment 5

וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת אֲחֵרִים – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר דְּמָצֵי הָדַר בֵּיהּ, מִשּׁוּם דְּלָא גָּמַר וּמַקְנֵי, דְּאָמַר: ״מִי יֵימַר דִּמְזַכֵּי לֵיהּ?״ אֲבָל תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ, אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן.

And it is necessary for the mishna to teach both cases, since if the mishna taught only the case where he makes the outcome dependent on the decision of others, one might reason that specifically in this case Rabbi Meir says that he can retract his acceptance of the unfit judges. This is because he presumably did not resolve to transfer the money if these judges deem him liable, as he must have said to himself: Who will say that the judges will rule in favor of the claimant? But in a case where he makes the outcome dependent on the claimant’s own decision by suggesting that he take a vow, say that Rabbi Meir concedes to the Rabbis that the defendant cannot retract his commitment to pay.

Segment 6

וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא, בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן, אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי מֵאִיר. צְרִיכָא.

And conversely, if the mishna would teach us only this latter case, where the defendant suggests that the claimant take a vow, one might reason that specifically in this case the Rabbis say that he cannot retract his offer; but in that former case, where he makes the outcome dependent on the decision of others, say that the Rabbis concede to Rabbi Meir that he can retract his acceptance of the unfit judges. Therefore, it is necessary for the mishna to teach both cases.

Segment 7

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַחְלוֹקֶת לִפְנֵי גְּמַר דִּין, אֲבָל לְאַחַר גְּמַר דִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְאַחַר גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת.

§ Reish Lakish says: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis concerns whether or not one can retract his acceptance of unfit judges before the verdict is issued. But after the verdict is issued, everyone agrees that one cannot retract his acceptance, as he has already been deemed liable. And Rabbi Yoḥanan says: The dispute concerns whether or not one can retract his acceptance after the verdict is issued.

Segment 8

אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְאַחַר גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת, אֲבָל לִפְנֵי גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ? אוֹ דִילְמָא: בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת?

A dilemma was raised before the Sages with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan: Is the dispute over whether one can retract his acceptance after the verdict is issued, but before the verdict is issued, everyone agrees that he can retract his acceptance? Or perhaps Rabbi Yoḥanan maintains that the dispute is both with regard to this case and with regard to that case.

Segment 9

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָבָא: קִיבֵּל עָלָיו קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – לִפְנֵי גְּמַר דִּין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, לְאַחַר גְּמַר דִּין אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma, as Rava says: If one accepted a relative upon himself as a judge or witness, or if he accepted one who is disqualified for another reason from serving as a judge or a witness, he can retract his acceptance before the verdict is issued. He cannot retract his acceptance after the verdict is issued.

Segment 10

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: לְאַחַר גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת, אֲבָל לִפְנֵי גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ – רָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: בֵּין בָּזוֹ בֵּין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת – רָבָא דְּאָמַר כְּמַאן?

Granted, this makes sense if you say that according to Rabbi Yoḥanan too, the dispute concerns whether one can retract his acceptance after the verdict is issued, but before the verdict is issued everyone agrees that one can retract his acceptance; then this means that Rava is stating the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and according to the opinion of the Rabbis. But if you say that according to Rabbi Yoḥanan, the dispute is both with regard to this case and with regard to that case, then in accordance with whose opinion is Rava stating the halakha ? His statement is in accordance with the opinion of neither Reish Lakish nor Rabbi Yoḥanan.

Segment 11

אֶלָּא, לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: לְאַחַר גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת? שְׁמַע מִינַּהּ.

Rather, must we not conclude from Rava’s statement that the dispute is over whether one can retract his acceptance after the verdict is issued? The Gemara affirms: Conclude from Rava’s statement that this is so.

Segment 12

שְׁלַח לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, לִפְנֵי גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת אוֹ לְאַחַר גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת? וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? שְׁלַח לֵיהּ: לְאַחַר גְּמַר דִּין מַחְלוֹקֶת, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים.

Rav Naḥman, son of Rav Ḥisda, sent the following question to Rav Naḥman bar Ya’akov: Our teacher, instruct us: Does the dispute concern whether or not one can retract his acceptance before the verdict is issued, or does the dispute concern whether or not one can retract his acceptance after the verdict is issued? And furthermore, in accordance with whose statement is the halakha ? Rav Naḥman bar Ya’akov sent to him in response: The dispute concerns whether one can retract his acceptance after the verdict is issued, and the halakha is in accordance with the statement of the Rabbis.

Segment 13

רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי שְׁלַח לֵיהּ, בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ מַחְלוֹקֶת, אוֹ בְּ״מָחוּל לָךְ״ מַחְלוֹקֶת? וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? שְׁלַח לֵיהּ: בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ מַחְלוֹקֶת, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים.

Rav Ashi says a different version of the question and answer: This is the question that Rav Naḥman, son of Rav Ḥisda, sent to Rav Naḥman bar Ya’akov: Is the dispute with regard to a case where the defendant says: I will give you, or is the dispute with regard to a case where the claimant says: The money I claim you owe me is forgiven you? And furthermore, in accordance with whose statement is the halakha ? Rav Naḥman bar Ya’akov sent this response to him: The dispute is with regard to a case where the defendant says: I will give you, and the halakha is in accordance with the statement of the Rabbis.

Segment 14

בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ הָכִי, אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָה: שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: לִפְנֵי גְּמַר דִּין וְקָנוּ מִיָּדוֹ, מַאי? שְׁלַח לְהוּ: אֵין לְאַחַר קִנְיָין כְּלוּם.

In Sura they teach that previous version of the question and the answer. In Pumbedita they teach this following version: Rav Ḥanina bar Shelemya says that they sent the following question from Rav’s study hall to Shmuel: Our teacher, instruct us: In a case where one litigant wishes to retract his acceptance of the judges before the verdict is issued, and the other litigant had performed a formal act of acquisition with him giving legal power to the acceptance, what is the halakha ? Shmuel sent them in response: Nothing can be retracted after an act of acquisition was performed.

Segment 15

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין: הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא, וְהַמַּלְוֶה בְּרִיבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.

MISHNA: And these on the following list are the ones who are disqualified by the Sages from bearing witness due to their unseemly behavior, as they are considered wicked individuals guilty of monetary transgressions: One who plays with dice [ bekubbiyya ] for money, and one who lends money with interest, and those who fly pigeons, and merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, which may be eaten but may not be sold as an object of commerce.

Segment 16

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בַּתְּחִילָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.

Rabbi Shimon said: Initially, people would call them: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year. Once the tax collectors grew abundant they would then call them: Merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, as the Gemara will explain.

Segment 17

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא – כְּשֵׁרִין.

Rabbi Yehuda said: When are the people listed above disqualified from bearing witness? It is when they have no occupation but this one. But if they have an occupation other than this one, although they also make money by these inappropriate means, they are fit to bear witness.

Segment 18

גְּמָ׳ מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא, מַאי קָא עָבֵיד? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: מִשּׁוּם דְּהָוֵה אַסְמַכְתָּא, וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא.

GEMARA: With regard to one who plays with dice for money, what is he doing that disqualifies him from bearing witness? Rami bar Ḥama says: He is disqualified because gambling is a transaction with inconclusive consent [ asmakhta ], as one who gambles does not have conclusive consent to pay when he loses since he plays under the assumption that he will win. And as an asmakhta does not effect acquisition, the one who wins takes money that is not legally his, and is considered a robber.

Segment 19

רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: כֹּל כִּי הַאי גַוְונָא לָאו אַסְמַכְתָּא הִיא, אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּיִישּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם.

Rav Sheshet says: Any case like this is not an asmakhta . In a game of dice both sides realize that they might lose, and consent at the outset to pay if that happens. Rather, those who play dice are disqualified because they are not involved in settling the world, i.e., in productive occupations that demand hard work. Since they do not realize the effort required of most people to earn a living they might not be scrupulous about other people’s money, and their testimony cannot be relied upon.

Segment 20

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּגְמַר אוּמָּנוּתָא אַחֲרִיתִי.

The Gemara asks: What is the practical difference between the explanations of Rami bar Ḥama and Rav Sheshet? The Gemara answers: The practical difference between them is in a case where the dice player learns another occupation, and is involved in that occupation as well. According to Rav Sheshet, since he has a productive occupation he is fit to bear witness. According to Rami bar Ḥama, since he is considered a robber, as the money he gains from gambling is not legally his, he is disqualified.

Segment 21

וּתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא; אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא – הֲרֵי זֶה כְּשֵׁרִים. אַלְמָא, טַעְמָא דְמַתְנִיתִין מִשּׁוּם יִישּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא. קַשְׁיָא לְרָמֵי בַּר חָמָא!

The Gemara raises a difficulty against the opinion of Rami bar Ḥama: But we learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: When are they disqualified from bearing witness? It is when they have no occupation but this one. But if they have an occupation other than this one they are fit to bear witness. Apparently, the reason that the mishna disqualifies these individuals from bearing witness is that they are not involved in settling the world, in accordance with the opinion of Rav Sheshet. This poses a difficulty to the opinion of Rami bar Ḥama.

Segment 22

וְכִי תֵּימָא: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה? וְהָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה

And if you would say this is not difficult, as the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda, this would be a problem as well. But doesn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: Any place where Rabbi Yehuda says in the corpus of the Mishna:

Sanhedrin 24b

Sanhedrin 24b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text