Commentary page
Sanhedrin 20a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 20a
Sanhedrin 20a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 555 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות:
דורו של משה ויהושע עסקו בתורה הרבה ודורו של חזקיהו יותר מהם כדכתיב (ישעיהו י) וחובל עול מפני שמן ואמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:
מתכסין בטלית אחת עניים היו:
רבי יהודה אומר לעולם לפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר ואי ס"ד נשים אחר המטה אורחיה דדוד להלך עם הנשים:
בתחילה להכרותו שהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר:
ולבסוף להברותו שידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר:
למחות בשאול בהריגת נוב עיר הכהנים:
ידיך לא אסורות אדם חשוב היית לשאול והיה לך למחות ולפי שלא מחית כנפול לפני בני עולה נפלת:
11 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA
Tosafot
נשים לצאת לפני המטה דכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור ובירושלמי פליגי איכא למאן דאמר לפני המטה לפי שגרמו מיתה לעולם ואית דנהגו לאחר המטה ואנשים לפני המטה לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים:
ששהא מלכות וכו' אף על גב דדרשינן (מדרש רבה פרשת וישלח) ומלכים ממך יצאו זה שאול ואיש בושת מ"מ היה יכול להתקיים במקום אחר ולא היה לו לשהות מלכות בית דוד שנמשח כבר על פי נביא:
שתי שנים ומחצה פי' בקונטרס שמלכות ישראל היתה בטלה חמש שנה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ב' שנים ומחצה היינו שתי שנים ממלכות איש בושת ומחצה בין מיתת איש בושת למלכות דוד ולא נהירא חדא דלמה נענש על אותה חצי שנה דבין מיתת איש בושת למלכות דוד הלא קודם מיתתו חזר אבנר ונתאמץ להמליך את דוד כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ב) וישלח אבנר מלאכים אל דוד וגו' ועוד דכיון דחמש שנים עמדו בלא מלך ולא המליכו את דוד א"כ למה נענש אבנר במה שנתחזק אחרי כן להמליך איש בושת ונראה לי איפכא דאותה חצי שנה היתה בין מיתת שאול למלכות איש בושת ובאותם הימים נתחזק אבנר ודבר לכל ישראל להמליך איש בושת עד שהמליכו לסוף אותה חצי שנה ומשמת איש בושת היתה מלכות ישראל בטלה חמש שנים עד שמלך דוד נמצאו ז' שנים ומחצה שמלך דוד בחברון כדכתיב בהדיא אע"ג דבאידך קרא לא חשיב רק ז' שנים היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק (לקמן סנהדרין דף קז.) והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון בטול מלכות ישראל (בחלק) היינו לפי שלא היתה סמוך לה' שנים ולא היה הבטול יחד:
Tosafot on Sanhedrin 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA
Rabbeinu Chananel
ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליש שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז אשה יראת ה' [היא] תתהלל זה פלטי ד"א שקר החן זה דורו של משה. הבל היופי זה דורו של יהושע. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר' אלעאי שהיו ששה תלמידים מתעטפין בטלית אחת ועוסקין בתורה:
מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ר' יהודה אומר אם רוצה לצאת אחרי המטה כדרך שיצא דוד אחרי מטתו של אבנר יוצא:
ת"ר מקום שנהגו הנשים לצאת אחרי המטה יוצאות לפני המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם הנשים לפני המטה שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המטה כו'. אמר רב מפני מה נענש אבנר שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ואמרינן בגמ' בסוף נגמר הדין בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג כו'. ופירושו פירשו בירושלמי במסכת סוטה בפרק א'. רב נחמן בר יצחק אמר מיחה. ומפני מה נענש מפני שעיכב מלכות בית דוד שנתים ומחצה:
וכשמברין אותו כל העם מסובין על הקרקע והוא על הדרגש:
ירושלמי דרגש יש בו משום כפיית המטה [ספסל אין בו משום כפיית המטה]. המלך אינו חייב בכפיית המטה [כהן גדול חייב בכפיית המטה. תני ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה]. מאי דרגש ערסא דצלא. פי' מטה של עורות. דרגש מתיר קרביטיו ונופל מאליו:
Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Meiri
לעולם תהא כל מחשבתו של אדם לעסוק בתורה ואל ימנעוהו לא טרדת מלחמות ולא מבוכת העוני והדוחק ושאר הסבות המונעות וכל שמקיימה מתוך הטרדה שכרו כפול ומכופל אמרו עליו על חזקיהו שהיה חוגר חרבו תמיד למלחמות והיה תולה אותה על פתח בית מדרש ואומר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זה עד שמלאה הארץ דעה עד שאף התנוקות שבהם היו בקיאים בתלמודם ונתן לו השם שכרו ונצח את מלחמותיו בלא חרב ובלא חנית דרך צחות אמרו וחבל עול מפני שמן חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק לבתי כנסיות ובתי מדרשות וכן אמרו על דורו של ר' יהודה בר' אילעי שהיו ששה תלמידים מתעטפים בטלית אחת מרוב דחקם ועוסקים בתורה וכל המקיימה מעוני סופו לקיימה מתוך עושר:
המשנה השלישית והכוונה בה בעניני החלק השני גם כן מת לו מת פירוש למלך אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ר' יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שהיה חכם והכל כקרוביו ואמרו לא היה הדבר אלא לפייס את העם להבין מתוך הנהגתו שלא נהרג ברצונו וכן הלכה וכשמברין אותו סעודה ראשונה שאף הוא חייב בכל דיני אבלות כל העם מסובין על הקרקע והוא מיסב על הדרגש ובגמ' יתבאר ענין דרגש שאין לה כרעים למעלה מן הסרוג כעין מטה של קרשים וחתיכת עור מסורגת סביב הארכובות שבאורך המטה ושברחבה אלא שסרוגו מתוכו בטבעות יוצאין בארכובות כלפי פנים ולא מגב הארכובות כשאר המטות ואדם יושב על העור וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
מקום שנהגו נשים ללוות את המת עושות ויוצאות בין לפני המטה בין לאחר המטה כפי מה שנהוג בידן ואין מוחין בידן ופירשו בתלמוד המערב אם לפני המטה הולכות שהן גרמו שוחה לעולם ואם לאחר המטה הולכות משום צניעות:
כל שיש בידו למחות על עושה העבירה ואינו מוחה הוא נענש עליה דרך הערה אמרו מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול בהריגת כהנים שבנוב ולא מיחה:
האבל חייב בכפיית המטה ולא מטתו בלבד אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ומ"מ מטה שאינה עומדת לשכיבה אלא שמיוחדת לכלים וכיוצא בהם אע"פ שלפעמים הוא שוכב עליה אין צריך לכפותה וכן מטה שאינה עומדת לכלום אלא דרך נחש שמניחין מטה מוצעת לעולם וקורין לה ערסא דגדא אין צריך לכפותה ודרגש זה שהזכרנו אינו צריך לכפותו אלא זוקפה והוא שוכב על מטה אחרת כפויה או על גבי קרקע לדעת קצתם או מתיר קרבוטיו ר"ל סירוגיו והוא נופל מאיליו ר"ל אותו העור ושוכב לו עליו שאם הוא כופהו בלא התרת קשריו יתקלקלו פני העור בלחלוח הקרקע אחר שאין לה כרעים למעלה מן הסרוג מטה שיש בארכובות שברחבה נקליטין יוצאים והם עמודים דקים לפרוש הכילה עליהם ואם כופין אותה אין אותן הנקליטין סובלין משקל המטה מתוך דקותם זוקפו והוא שוכב על מטה אחרת כפויה ודיו או על גבי קרקע לדעת קצת כמו שביארנו במקומו:
Meiri on Sanhedrin 20a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה שתי שנים כו' היינו לפי שנצטרע כדאמרינן בחלק והא דלא חשיב חצי שנה זאת בחשבון ביטול מלכות ישראל בחלק היינו לפי כו' עכ"ל כצ"ל ואהך דסדר עולם שהביאו רש"י נמצאת מלכות ישראל בטל ה' שנים כו' קשיא להו והא דלא חשיב חצי שנה זאת כו' בין לפ"ה בין לפירוש התוספות אבל בפרק חלק לא הוזכר אלא דנצטרע חצי שנה ולא הוזכר שם כמה היה ביטול מלכות ישראל וק"ל:
Chidushei Halachot on Sanhedrin 20a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ הכונה כי אצל בועז היה היצר הרע מוצא לו מקום פתוח לדבר על לבו למהר לשכב עמה בתורת יבום כאשר בקשה ממנו רות (רות ג, ט) כי היא כבר טבלה ובאה אצלו בטענה זו לייבם אותה ואף על פי שהיה טוב מוקדם בדבר זה על בועז עם כל זה אם היה מקדים בועז ליבם מה בכך, הא אפילו ביבום האחים אם קדם הקטן ויבם מה שעשה עשוי, ולכן מצד טענות אלו היה קשה הדבר לבועז למשוך עצמו מאותה מעשה באותה הלילה ועם כל זה כבש יצרו והניח הדבר עד מחר כדי לעשותו מתוקן היטב. אבל גבי פלטי לא היה מקום פתוח ליצר הרע לדבר עמו לשכב עם מיכל מאחר שהוא יודע דמיכל אסורה לו שהיא אשת איש לדוד המלך ע"ה וגם היא יודעת כן ובודאי אם היה פלטי מבקש לשכב עמה ח"ו היתה מסרבת כי היתה צדקת ויודעת שהיא אשת איש ולא באה אל פלטי אלא מפחדה מאביה והיתה בטוחה שלא יגע אותו צדיק באצבע קטנה שלה, על כן ענין כבישת היצר אצל פלטי היה דבר קל וקטן לגביה דידיה דאיך יתכן שיהיה נפתה מצד היצר לשכב עם אשת איש ומה גם שגם היא היתה מסרבת, וכי הישובח הצדיק על אשר לא שכב עם אשת איש?! ולזה אמר תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז שהיה קשה עליו לכבוש יצרו בשביל שהיה מראה לו טענות של היתר הנה בעז הצדיק היה נחשב בעיניו ענין שלו קל וקטן כמו עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ דהיינו כאלו בענין שלו אינו נמצא בו פתח של היתר וכאשר היה גבי פלטי שכבישת היצר היתה קלה בענין שלו שלא היה היצר הרע יכול להראות לו בה צדדי היתר כיון דאשת איש היתה והיא גם היא מעצמה לא היתה מקבלת לשכב עמה.
"וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה", זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ (משלי לא, כט) נראה לי בס"ד הכונה שנמצא בענין פלטי בן ליש ענין אחד שלא נמצא בענין יוסף ובועז והיינו כי כבישת היצר בבועז היתה זמן קצר שהוא שיעור חצי לילה ושל יוסף הצדיק ע"ה היתה זמן קצר לגבי זמן כבישת היצר של פלטי בן ליש, יען כי ענין יוסף הצדיק ע"ה עם אשת פוטיפר היה לאיזה חודשים שלא הגיעו לשנה תמימה אבל זמן כבישת היצר של פלטי היה זמן ארוך שנמשך כמה שנים מעת שברח דוד המלך ע"ה עד אחר שנפטר שאול המלך ע"ה זמן הרבה. ולכן אף על גב דכבישת היצר בענין יוסף הצדיק ע"ה היתה תקיפה וחזקה מאד בקושי שלה אלף ידות על קושי כבישת היצר דפלטי עם כל זה הזמן של כבישת היצר דפלטי היה ארוך עשר ידות על זמן של יוסף הצדיק ע"ה ואלפים ידות על זמן של בועז ומצד אורך הזמן אמר ואת עלית על כולנה זה פלטי בן ליש אף על גב דכבישת היצר עצמה של פלטי היתה קטנה מאד לגבי של יוסף הצדיק ע"ה.
שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַּלְמִידִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה (משלי לא, ל). נראה לי בס"ד הם ודאי לא היו נאספים יחד ללמוד תורה בלילות אלא רק בששה לילות החול כי בליל שבת כל אחד הולך לביתו ולכן בזכות שהיו נאספים בששת לילות השבוע ללמוד תורה באהבה וחיבה, לכך זכו שיהיה להם כח במזגם וטבעם לסבול דוחק גדול כזה שיתכסו ששה בטלית אחת ולא אכפת להו שאין מרגישים צער מחמת זה כלל וניכר כח זה בהם בכסוי הטלית כי הלימוד של התורה בלשון חכמים טלית ובלשון תורה גם כן נקרא בשם שמלה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) על פסוק (ישעיה ג, ו) 'שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ' דברים שבני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן 'תַּחַת יָדֶךָ' ולכן ניכר שפע כח זה בטלית שהיו מתכסין בו.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת (שמואל ב ג, לא). נראה לי בס"ד כל מקום יש לו טעם במנהגו דמקום שהנשים יוצאים לִפְנֵי הַמִּטָּה טעמייהו כי המיתה סבבה אותה חוה שהיא אשה שנתנה לבעלה עץ־הדעת לכן הנשים שהם דוגמתה יוצאות לפני המטה להורות כי האשה גרמה המיתה והכי איתא בירושלמי טעם זה. ובמקום שנהגו לצאת הנשים אַחַר הַמִּטָּה נראה טעמייהו כי במעמד הר סיני פסקה הזוהמה והיה חירות ממלאך המוות ולא היה עוד מיתה שהיו חיים לעולם אך החזירו המיתה על ידי עשיית העגל וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה ה.) על פסוק (תהלים פב, ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ, דקאי זה על אחר מתן תורה וידוע כי הנשים לא חטאו בעגל ונמצא מי החזיר המיתה האנשים. לכן נהגו שהאנשים יוצאות לפני המטה והנשים אחר המטה.
שֶׁהָיָה דָּוִד יוֹצֵא מִבֵּין הָאֲנָשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הַנָּשִׁים, וְיוֹצֵא מִבֵּין הַנָּשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הָאֲנָשִׁים (שמואל ב' ג, לא) (שמואל ב ג, לז). נראה לי בס"ד דטעמו של דוד המלך ע"ה בדבר זה לדלג מכאן לכאן ומכאן לכאן והוא דרך האנשים שהם יודעי ספר ומביני מדע להספיד על חסרון הנוגע ברוחניות שהוא עסק התורה והמצות שהיה עוסק אבנר בחייו שעכשיו נתבטל ודרך הנשים להספיד על חסרון הנוגע לגשמיות שהוא ענין השררה והגבורה והעושר והכבוד. ודוד המלך ע"ה היה קשה עליו שני חסרונות אלו אשר חסרו במיתת אבנר והיה מצטער על שניהם ולכך היה נכנס בין האנשים להספיד על חסרון הרוחניות ונכנס לבין הנשים להספיד על חסרון הגשמיות ובזה ידעו כל העם שלא היה מאת המלך להמית את אבנר.
דָּרַשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב: "וַיָבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד", כְּתִיב: 'לְהַכְרוֹת' וְקָרִינָן 'לְהַבְרוֹת', בִּתְחִלָּה לְהַכְרוֹתוֹ, וְלִבְסוֹף לְהַבְרוֹתוֹ (שמואל ב ג, לה). נראה לי בס"ד העם אלו חיל של אבנר שבאו עמו כי שר הצבא לא ילך לבדו בלא חיל ובעת ששלחו דוד המלך ע"ה הלכו עמו ביחד אך בעת שהחזירו יואב בערמה לא חזרו החיל שלו עמו אלא הוא חזר לבדו והם נשארו במקומם ממתינים עליו שיחזור אצלם וילכו ביחד כי ידעו שלא יתעכב דרק הוא חוזר אצל דוד המלך ע"ה בשביל דבר סתר שיש לדוד המלך ע"ה עמו לומר לו ואחר שחזר והרגו יואב הנה בתחילה חשבו שנהרג בידיעתו של דוד המלך ע"ה שהחזירו בערמה להרגו וחרה להם מאד ובאו להרוג את דוד אף על פי שידעו שגם יהיו נהרגים אך אחר ששמעו מה שעשה דוד המלך ע"ה בהספד של אבנר הבינו שהוא נקי ואז באו אצל דוד המלך ע"ה לְהַבְרוֹתוֹ בבי"ת אבל בתחילה באו לְהַכְרוֹתוֹ בכ"ף. והא דלא נתקנאו להרוג את יואב היינו מפני שיואב טען שלקח דם עשאל אחיו. נמצא אלו העם שהם חיל של אבנר בתחילה באו לְהַכְרוֹתוֹ בכ"ף ואחר כך באו להברותו בבי"ת ונראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב וַיְדַבֵּר דָּוִד לַהֳ' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל הֳ' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל (שמואל ב' כב, א) אמר מִכַּף רמז על אות כ"ף של לְהַכְרוֹתוֹ שהיו רוצים בתחילה לְהַכְרוֹתוֹ באות כ"ף וסוף נסתלק כ"ף ונעשה אות בי"ת במקומו. ובזה יובן בס"ד מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כד, ג) 'בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת' רצונו לומר בְּחָכְמָה שעשה דוד המלך ע"ה להספיד את אבנר אשר בזה האמינו שלא היתה הריגת אבנר ממנו הנה בזה יִבָּנֶה בָּיִת רצונו לומר אות בי"ת במקום אות כ"ף שבמקום לְהַכְרוֹתוֹ נעשה לְהַבְרוֹתוֹ בבי"ת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן גם אחר כך.
מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְנֵר? (שמואל ב ג, לה) נקיט לשון 'מִפְּנֵי מַה' מפני שיש טעמים הרבה לתלות בהם כמו שאמרו בירושלמי חדא בשביל שאמר 'יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ' (שמואל ב' ב, יד) שיצא מזה תקלה שנהרגו כמה נפשות והשני לשאול המלך ע"ה בסירה נכרת המעיל ואחד מן הצבא נתן לו החנית גם הצפחת שכחו אותה בבור ומצאה והשלישי שהקדים שמו לשם דוד המלך ע"ה שכתב לו 'ממני אבנר שר צבא ישראל לדוד מלך ישראל שלום' (שמואל ב' ג, יב) והרביעי שלא מיחה בשאול כשהרג נוב עיר הכהנים ולכן שואל 'מִפְּנֵי מַה'.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 20a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 20, Amud Aleph, about 555 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “תּוֹקְפּוֹ שֶׁל בּוֹעַז – עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי…”
- Segment 230 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רַבּוֹת בָּנוֹת…”
- Segment 333 words
Opens “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי…”
- Segment 425 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: ״שֶׁקֶר הַחֵן״ – זֶה דּוֹרוֹ…”
- Segment 544 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: ״שֶׁקֶר הַחֵן״ – זֶה דּוֹרוֹ…”
- Segment 655 words
Opens “מַתְנִי׳ מֵת לוֹ מֵת – אֵינוֹ יוֹצֵא…”
- Segment 737 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת…”
- Segment 837 words
Opens “אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס…”
- Segment 918 words
Opens “דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא כׇל הָעָם…”
- Segment 1042 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מָה…”
- Segment 1148 words
Opens “מַאן דְּאָמַר לָא מִיחָה, הָכִי קָאָמַר: ״יָדֶיךָ…”
- Segment 1218 words
Opens “לְמַאן דְּאָמַר מִיחָה, מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר…”
- Segment 1323 words
Opens “וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כּוּ׳. מַאי דַּרְגֵּשׁ? אָמַר עוּלָּא:…”
- Segment 1461 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא מִידֵּי…”
- Segment 1544 words
Opens “מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמִּטָּה מְיוּחֶדֶת…”
- Segment 1630 words
Opens “אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר: אֲמַר לִי…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Sanhedrin 20a · Segment 15 — “…– הָא קַשְׁיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דַּרְגֵּשׁ…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Sanhedrin 20a · Segment 3 — “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Sanhedrin 20a · Segment 13 — “…מַאי דַּרְגֵּשׁ? אָמַר עוּלָּא: עַרְסָא דְּגַדָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Yehuda bar Ilai · Third Generation of Tannaim
Rabbi Yehuda bar Ilai was a prominent Tanna, a student of Rabbi Akiva and Rabbi Elazar ben Azarya, known for his piety,…
Cited source: Sanhedrin 20a
All 24 sources this entry cites
Original text
תּוֹקְפּוֹ שֶׁל בּוֹעַז – עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ, כְּדַאֲמַרַן.
Boaz’s power is the humility of Palti, son of Laish, as we said, for he conquered his desire not only for one night, as Boaz did, but for many nights
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה״? ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל״ – זֶה יוֹסֵף וּבוֹעַז. ״וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה״ – זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ.
Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Many daughters have done valiantly, but you excel above them all” (Proverbs 31:29)? “Many daughters have done valiantly”; this is a reference to Joseph and Boaz. “But you excel above them all”; this is a reference to Palti, son of Laish, who exceeded Joseph and Boaz in restraint, as discussed above.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי״? ״שֶׁקֶר הַחֵן״ – זֶה יוֹסֵף, ״וְהֶבֶל הַיֹּפִי״ – זֶה בּוֹעַז. ״יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל״ – זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ.
Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written: “Grace is deceitful, and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30). “Grace is deceitful”; this is a reference to Joseph. “And beauty is vain”; this is a reference to Boaz. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to Palti, son of Laish, who did not sin with Michal. Although the behavior of Joseph and Boaz is commendable, it is “deceitful” and “vain” relative to that of Palti ben Laish.
דָּבָר אַחֵר: ״שֶׁקֶר הַחֵן״ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, ״וְהֶבֶל הַיֹּפִי״ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, ״יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל״ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה.
Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Joshua. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Hezekiah. Although the studying of Torah during the generations of Moses and Joshua was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the generation of Hezekiah, during which the people studied Torah assiduously, despite the suffering caused by war and foreign rule.
דָּבָר אַחֵר: ״שֶׁקֶר הַחֵן״ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ. ״וְהֶבֶל הַיֹּפִי״ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה. ״יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל״ – זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַּלְמִידִים מִתְכַּסִּין בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה.
Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses and Joshua. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Hezekiah. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who lived after the decrees of Hadrian, when the people were impoverished and oppressed. It was said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, that six of his students would cover themselves with one garment, due to their poverty, and nevertheless they would engage in Torah study. Although the studying of Torah during the generations of Moses, Joshua, and Hezekiah was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the people in the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who studied Torah despite their hardships.
מַתְנִי׳ מֵת לוֹ מֵת – אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה – יוֹצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחַר הַמִּטָּה״. אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס אֶת הָעָם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ – כׇּל הֶעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ, וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ.
MISHNA: If a relative of the king dies, he does not emerge from the entrance of his palace [ palterin ], as it does not befit one of his stature to accompany the deceased. Rabbi Yehuda says: If he wishes to follow the bier, he follows it, as that is what we found with regard to King David, who followed the bier of Abner. As it is stated: “And King David followed the bier” (II Samuel 3:31). The Sages said to Rabbi Yehuda: The matter was only to appease the people, so that they should not suspect David of ordering Abner’s death. And when the people comfort the king with the meal of comfort, all the people recline on the ground, and he reclines on the dargash .
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה – יוֹצְאוֹת, לִפְנֵי הַמִּיטָּה – יוֹצְאוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם נָשִׁים לִפְנֵי הַמִּיטָּה יוֹצְאוֹת, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחַר הַמִּטָּה״.
GEMARA: The Sages taught in a baraita : In a place where women were accustomed to follow the bier, they would follow it, and the men would walk in front of the bier, and if the women were accustomed to walk in front of the bier, they would go in front of it. Rabbi Yehuda says: Women always go in front of the bier, as that is what we found with regard to King David, who followed the bier of Abner, as it is stated: “And King David followed the bier,” and presumably David did not go among the women.
אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס אֶת הָעָם, וְנִתְפַּיְּיסוּ. שֶׁהָיָה דָּוִד יוֹצֵא מִבֵּין הָאֲנָשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הַנָּשִׁים, וְיוֹצֵא מִבֵּין הַנָּשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּדְעוּ כׇל הָעָם וְכׇל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר״.
The Sages said to him: The matter was only to appease the people, and they were appeased. As David would go out from among the men and go in among the women, and went out from among the women and went in among the men, as it is stated: “So all the people and all Israel understood that day that it was not from the king to slay Abner, son of Ner” (II Samuel 3:37).
דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא כׇל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד״? כְּתִיב ״לְהַכְרוֹת״, וְקָרֵינַן ״לְהַבְרוֹת״. בַּתְּחִלָּה לְהַכְרוֹתוֹ, וּלְבַסּוֹף לְהַבְרוֹתוֹ.
Rava interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And all the people came to comfort David” (II Samuel 3:35)? It is written: “To destroy [ lehakhrot ],” and we read: “To comfort [ lehavrot ],” meaning, in the beginning they wanted to destroy him, as they suspected him of ordering Abner’s assassination, and ultimately, when they saw that he was truly mourning, they decided to comfort him.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְמַחוֹת בְּשָׁאוּל וְלֹא מִיחָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מִיחָה וְלֹא נַעֲנָה. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר יָדֶיךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ״.
Rav Yehuda says that Rav says: For what reason was Abner punished by being killed? It is because he should have protested to Saul about the killing of the priests of Nob (see I Samuel 22:17–19), but he did not protest. Rabbi Yitzḥak says: He did protest, so that is not the reason for his death, but he was not answered. And both of these Sages interpreted one verse: “And the king lamented for Abner, and said: Should Abner die as a churl dies? Your hands were not bound, nor your feet put into fetters; as a man falls before the children of iniquity, so did you fall” (II Samuel 3:33–34).
מַאן דְּאָמַר לָא מִיחָה, הָכִי קָאָמַר: ״יָדֶיךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הוּגָּשׁוּ״, מַאי טַעְמָא לָא מַחֵית? ״כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ״. וּמַאן דְּאָמַר מִיחָה וְלֹא נַעֲנָה, אַתְמוֹהֵי מַתְמַהּ: ״הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת״? ״יָדֶיךָ לֹא אֲסוּרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם״, מִכְּדֵי מַחוֹיֵי מַחֵית, מַאי טַעְמָא ״כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ״?
The Gemara explains how each Sage understands the verse: The one who says he did not protest explains that this is what the verse is saying: As “your hands were not bound, nor your feet put into fetters,” what is the reason you did not protest against Saul? Therefore, since you could have protested but did not, then “as a man falls before the children of iniquity, so did you fall.” And the one who says he protested and was not answered explains that this is what the verse is saying: David wondered: “Should Abner die as a churl dies? Your hands were not bound, nor your feet put into fetters,” since you protested at the right time. Since that is the case, what is the reason that “as a man falls before the children of iniquity, so did you fall”?
לְמַאן דְּאָמַר מִיחָה, מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב נַחְמָן בְּרַבִּי יִצְחָק: שֶׁשִּׁהָא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.
The Gemara asks: According to the one who says that Abner protested, what is the reason he was punished with this death? Rav Naḥman, son of Rabbi Yitzḥak, says: It is because he delayed the kingdom of the house of David two and a half years, by supporting the kingdom of Ish-bosheth, the son of Saul, for this period of time.
וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כּוּ׳. מַאי דַּרְגֵּשׁ? אָמַר עוּלָּא: עַרְסָא דְּגַדָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעוּלָּא: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּעַד הָאִידָּנָא לָא אוֹתְבִינֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא מוֹתְבִינַן לֵיהּ?
§ The mishna teaches: And when they comfort the king with the meal of comfort, he reclines on the dargash . The Gemara asks: What is a dargash ? Ulla says: A bed of fortune, which would be designated in houses for decoration and for good fortune, and no one would sit on it. The Sages said to Ulla: Is there anything which until now we did not authorize one to sit on, but now, in his time of mourning, we seat him on it?
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, דְּעַד הָאִידָּנָא לָא אֹכְילִנֵּיהּ וְלָא אַשְׁקִינֵּיהּ, הַשְׁתָּא קָא מוֹכְלִינַן לֵיהּ וְקָא מַשְׁקִינַן לֵיהּ. אֶלָּא אִי קַשְׁיָא, הָא קַשְׁיָא: דַּרְגֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ, אֶלָּא זוֹקְפוֹ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עַרְסָא דְּגַדָּא, אַמַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ? וְהָתַנְיָא: הַכּוֹפֶה אֶת מִטָּתוֹ, לֹא מִטָּתוֹ בִּלְבַד הוּא כּוֹפֶה, אֶלָּא כׇּל מִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הוּא כּוֹפֶה.
Rava objects to this question: What is the difficulty in this? Perhaps sitting on the dargash is just as it is with eating and drinking. As until now, we did not feed him nor give him drink, but now, in his time of mourning, we feed him and give him drink, in the meal of comfort. Rather, if it is difficult, this is what is difficult, as it is taught in a baraita : Concerning a dargash , the mourner is not required to overturn it during mourning. Rather, he stands it up on its side. And if it enters your mind to say that this is a bed of fortune, why is he not required to overturn it? But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who overturns his bed during mourning, not only does he overturn his own bed, but rather he overturns all the beds he has in his house?
מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמִּטָּה מְיוּחֶדֶת לְכֵלִים, דְּקָתָנֵי: אִם הָיְתָה מְיוּחֶדֶת לְכֵלִים – אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ. אֶלָּא, אִי קַשְׁיָא – הָא קַשְׁיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דַּרְגֵּשׁ – מַתִּיר קַרְבִּיטִין וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵילָיו. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עַרְסָא דְגַדָּא, קַרְבִּיטִין מִי אִית לֵיהּ?
The Gemara responds: What is the difficulty in this? Perhaps the lack of requirement to overturn the dargash is just as it is with a bed that is designated for the storage of garments, and not for sleeping, as it is taught in a baraita : If it was designated for the storage of garments and not for people to lie down on, he is not required to overturn it. Rather, if it is difficult, this is what is difficult, as it is taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: One is not required to overturn a dargash . Rather, the mourner loosens the straps [ karvitin ] and it falls on its own. And if it enters your mind to say that this is a bed of fortune, does such a bed have straps?
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר: אֲמַר לִי הַהוּא מֵרַבָּנַן, וְרַב תַּחְלִיפָא שְׁמֵיהּ, דַּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּשׁוּקָא דְּגִילְדָּאֵי, וַאֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּרְגֵּשׁ? עַרְסָא דְּצַלָּא. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דַּרְגֵּשׁ —
Rather, when Ravin came he said: One of the Sages said to me, and Rav Taḥlifa is his name, that he was often in the market of the leather workers, and he said to him: What is the meaning of dargash ? A leather bed. Rabbi Yirmeya says that Rabbi Yoḥanan says: The difference between a bed and a dargash is this: A dargash