Commentary page

Sanhedrin 11b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 11b

Sanhedrin 11b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

תקיפי קמאי רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:) ובראש השנה (דף כה.) דצעריה לר' יהושע ואפ"ה קתני ביה ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חבראי ורבן שמעון בריה דהוה מעינוותני בתראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) לא אמר באנפי חבראי:

דזמן ביעורא מטא שנה שלישית או ששית לשמיטה כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה חייב לבערן עכשיו תרומה ניתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני מתבער בכ"מ שהוא שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה בערתי הקודש:

ממעטני זיתא מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה בגליל הוי זיתים מרובין ובדרום חטים מרובין גליל ודרום מא"י הן ואין צריך להודיען על העיבור שקרובים הן לב"ד אבל לבני גולה שרחוקים מא"י צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח:

דילמא בתר דעברוהו לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו:

על האביב אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב (שמות י״ג:ד׳) בחדש האביב ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר וקשה לי דאמרינן לקמן על שלש ארצות מעברין את השנה על שתים מהן מעברין ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל מעברין השנה ואי טעמא משום עומר הוא הרי בישלה התבואה ביהודה:

ועל פירות האילן אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כ״ח:כ״ו) וביום הביכורים ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת:

ועל התקופה בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן לקמן מקרא בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות כדלקמן (דף יג:):

ובזמן שאביב אחד מן השנים שמתעברת שנה עליהן הכל שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור חדש נארך עליהם אבל כשאביב ראוי ליקצר והשנה מתעברת על הפירות והתקופות עציבין שזמן איסור חדש נארך עליהן:

9 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Tosafot

ממעטני דזיתא מה שהקשתי על פירוש הקונטרס בסוף כירה (שבת מז. ד"ה בגלילא) והמוציא יין (שם עח.) מפורש שם:

מן עומרי שיבליא והא דתניא בפרק בתרא דמעשר שני (מ"ח) אמר ר' יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי הבתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא הגיע שעת ביעור עד שבא ר' עקיבא ולימד כל פירות שלא באו לעונות מעשרות פטורים מן הביעור הכא ר"ג קודם לרבי עקיבא היה:

בתר דעברוהו פירוש והיה לו חבר ר' אלעזר בן עזריה שהיה נשיא עמו לכך אמר באנפי חבראה:

או דילמא מעברין פירש בקונטרס משום דתקופה דאורייתא כדכתיב (שמות לד) חג האסיף תקופת השנה וקשה דאביב נמי דאורייתא כדכתיב (דברים טז) שמור את חדש האביב וכן פירות האילן (שמות כג) וחג הקציר בכורי מעשיך ונראה דהיינו טעמא דתקופה משום דאי אפשר לטעות בה אבל בפירות האילן ובאביב עבידי דטעו בהו:

אין מעברין השנה אלא ביהודה והא דר' עקיבא עיבר השנה בנהרדעא בריש פרק האשה שלום (יבמות דף קטו. ושם) ונהרדעא מחוצה לארץ שאני רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל כדאמרינן בסוף ברכות (דף סג.) וא"ת והא אמרינן בזה בורר (לקמן סנהדרין דף כו. ושם) ר' חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא ועסיא חוצה לארץ כדמוכח בחזקת הבתים (ב"ב דף מו. שם) דאמר כל שהראה הקב"ה למשה חייב במעשר למעוטי עדרסקים עסיא ואספמיא ואין לומר דלא הניחו כמותם דהא ר"ל קרי להו רועי בקר ויש לומר דעיבורא דהתם היינו חישוב בעלמא כמו ועיבר ג' שנים זו אחר זו דרבי עקיבא לקמן (סנהדרין דף יב.) דחזרו ב"ד וישבו וקבעו בארץ ישראל תדע דהתם שנה שביעית היתה ותניא לקמן דאין מעברין בשביעית וא"ל דר' עקיבא חושבנא בעלמא עבד בנהרדעא אלא דאדרבי עקיבא שלא הניח כמותו סמכו ואדר"ש בן יהוצדק לא סמכו והדור עבוד חושבנא דבברכות (דף סג.) משמע מעובדא דחנניה דקביעות ממש עבד ובירושלמי אמרינן בהדיא דכשאין יכולין לעבר אותה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו בחוץ לארץ והדר מייתי עובד' דחנניה וקשה קצת דבברכות (שם:) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו:

Tosafot on Sanhedrin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Rabbeinu Chananel

באנפאי ואוסיפת על שתא דא תלתין יומין איני והא איהו דתני חדש ופריק רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום ואקשינן תא חזי [מה] בין תקיפי קמאי לענוותני בתראי תקיפי קמאי והוא רבן גמליאל דהוא כשכתב לא כתב אלא ושפרת מלתא באנפאי ובאנפי חבראי ואילו רשב"ג הוא ענוותן סגיא כדגרסינן בהשוכר את הפועלים א"ר ג' ענוותנין הן אבא ובני בתירא ויהונתן בן שאול לא כתב ובאנפי חבראי אלא ושפר באנפאי בלבד ופרקינן דלמא ר' גמליאל לא כתב הכי אלא בתר דעברוה לרבן גמליאל ואותיבו בהדיה רבי אלעזר בן עזריה ומשום ראב"ע כתב הכי:

ת"ר על ג' סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על ב' מהן מעברין ועל א' מהן אין מעברין ובזמן שאביב אחד מהן הכל שמחין לעבר פי' על אלו סימנים ועל כיוצא בהם היתה מסורת בידם שכל זמן שבית דין מומחה בישראל יש לו רשות לעבר על הסימנים הללו וכדגרסינן בר"ה פרק ארבעה (כא.) כי חזית דמשכה תקופת טבת עד ששה עשר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה וכך היתה הלכה למשה מסיני שמעברין את השנה על האביב ועל סימנים אחרים ואם אינו מצוי להיקרב כלל אביב שבניסן וצריכין שיהיה מצוי ביהודה ובעבר הירדן ובגליל ואם היה מצוי בשתים מהן ובאחת מהן לא היה מצוי לא היו מעברין דת"ר על ג' ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר הירדן וגליל על שתים מהן מעברין (ועל אחת מהן מעברין) ועל אחת מהן אין מעברין ובזמן שארץ יהודה אחת מהן הכל שמחין לעבר שאין עומר בא אלא מיהודה:

ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת ואין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש. שנאמר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה וכתיב ביה כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו וכתיב והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם אף קידוש ביום:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

זמן האביב הוא הוא עיקר העבור והוא שיבא יום ראשון של פסח בתקופת ניסן וכל שנמשכה תקופת טבת עד שבית דין רואין שאין חמה נכנסת במזל טלה עד ששה עשר בניסן או אחריו מעברין כדי שיבא פסח בתקופת ניסן שהוא זמן אביב וזהו הנקרא מפני התקופה וכל שצריכין לעבר מטעם זה אין צריכין להשגיח לסבה אחרת ויש שם סימנין אחרים דומים לזה והם שאע"פ שהגיע התקופה ליום ראשון של פסח נתאחר האביב לקצת סיבות ואין העומר מצוי בריוח וזהו הנקרא על האביב כלומר אע"פ שהגיע זמן האביב הואיל ומ"מ נתאחר האביב לאיזו סבה וכן שנתאחרה צמיחת פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן זה עד שניכר שלא יתחיל בשולם בעצרת שהוא התחלת זמן הבאת בכורים ואע"פ שאפשר לאחרם עד החג אפשר שיתאחרו קצתם עד שלא יהו הבכורים ראויים להביא בחג ויצטרכו לעלות עליהם פעם אחרת שהרי זמנן עד חנוכה ושני סימנין אלו אם אירעו שניהם כאחד מעברין אע"פ שלא הוצרכו לעבר מצד המשך תקופת טבת אבל על אחד מהם אין מעברין ואם נתאחר האביב יטרחו הרבה עד שימצאו ואיחור אביב זה ופירות אלו אין דנים אליהם אלא על ארץ ישראל וארץ ישראל עצמה על שלש ארצות שבה היו דנין יהודה ועבר הירדן וגליל וכל שנתאחרו בשתים מהן מעברין אע"פ שלא נתאחרה בשלישית וכל שהגיע זמן האביב וצמיחת הפירות בשתים מהן אין מעברין אע"פ שנתאחרה בשלישית ושלשה סימנין אלו שהזכרנו התקופה לבד היא היא עיקר העבור ושניים לה השנים האחרים שהם באים לרוב פעמים מצד איחור התקופה ואעפ"כ היו מעברין לקצת הדברים אחרים מצד עולי רגלים כמו שהזכרנו:

ויש שם דברים אחרים שאין מעברין בשבילם אלא שעושין אותן סעד להודעת העבור כדי שיטעימו את הענין לבני אדם ולא יהא הדבר קשה להם כל כך והם הגדיים והטלאים שהיו רכים ביותר ואין הטלאים ראויים כל כך לאכילה והם צריכים להם לפסחיהם שלא היה הפסח בא אלא זכר בן שנתו מן הכבשים ומן העזים וכן הגוזלות שלא פרחו שהיו צריכים להם לקני יולדות וזבים וזבות שכלם משהים את קניהם לרגל ומ"מ רשאים להעביר את שעתן בטלאים אלו ואף בעלי קנים יכולים להביא בני יונה שכשרותם בקטנים הואיל ועלעלו הגוזלות ושהיו הטלאים בני שמונה ימים וכיצד עושין אותן סעד הנשיא שולח ואומר הרי אנו מודיעין לאחינו שבגולה שהשנה צריכה עבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן או מפני אחת מן הסבות שמעברין עליהן ואף מצד שהטלאים קטנים והגוזלות רכים ביותר וראינו אנו וחבירינו לעבר את השנה וכל כיוצא בזה:

זה שביארנו שעל התקופה לבד מעברין ולא נאמר על שתים אלא באביב ופירות האילן כך היא שיטתנו ומפני שהתקופה היא היא עיקר העבור וכן נסעדים בה ממה שאמר רשב"ג על התקופה ואנו פוסקין בה על התקופה לבד מעברין וכן ממה שאמרו למטה אבל מפני הדחק מעברין אותה ואחר ראש השנה מיד והרי אין לך סיבה נכרת שתהא מזקיקתינו לעבר אלא תקופה ומ"מ דרכים וגשרים ושאר הדברים שהזכרנו למעלה הואיל שהם צורך שעה והכרח גמור לאותו זמן אין צריכין שתוף ולא נאמרו בהן גדיים וטלאים אלא לסעד לא לצורך וי"מ בהן שאין מעברין לאותן הסבות אלא בסדור זה והדברים נראים כשטתנו:

כשבית דין מעברין את השנה אין מעברין אלא אדר כמו שבארנו במסכת ראש השנה ו' א' והם מוסיפים חדש אחד ואין מזכירין בו אם מלא אם חסר אלא לפי מה שתארע הראייה בסופו אבל כששולחין למקומות הרחוקים שאין שליחים מגיעים לשם להודיע חדש העבור שולחין להם לפי מה שיסכימו רצו חדש חסר והוא תשעה ועשרים יום רצו חדש מלא והוא שלשים יום לפי מה שיראה להם:

כל סוף שלש שנים שבשנות השמיטה והוא שנה שלישית וששית כל ששהא מעשרותיו חייב לבערן וליתנן לבעליהן תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי וכן כל המתנות ומתודה עליהן ודבר זה בפסח של רביעית ושביעית במנחה ביום טוב אחרון על הדרך שיתבאר במקומו:

אין מעברין את השנה אלא בבית דין הקבוע בארץ יהודה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא לשכנו של מקום ואם עברוה הסנהדרין בגליל או בית דין הסמוכין שנתנו להם הסנהדרין רשות הרי זו מעוברת ומ"מ אין לסנהדרין ליתן רשות לעבר אלא במקום שהם בני תורה והוא שאמרו בירושלמי בעא ר' ירמיה הדא לוד לאו מארץ יהודה היא אמר ליה אין ומפני מה אין מעברין בה שנה מפני שהם גסי הרוח ומעוטי תורה:

אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עברוה בלילה אינה מעוברת וכן אין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש:

Meiri on Sanhedrin 11b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפירש"י בד"ה ועל התקופה בין על תקופת תמוז כו' בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן כו' עכ"ל ר"ל בין על תקופת תמוז כו' היינו כר' יוסי דלקמן דלא בעי רק מקצת חג בתקופה חדשה ובין על תקופת טבת כו' היינו כאחרים למאי דמוקמי הא דאחרים דבתקופת ניסן קיימי והלכתא כאחרים בהא כדאמרינן בפ"ק דר"ה כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן ליעברה להאי שתא כו' ומה שיש לדקדק בזה דל"ל טעמא דתקופת טבת כלל דתיפוק לה כולה משום תקופת תשרי כו' עיין לקמן באורך בתוס' לפירוש הקונטרס ולפירוש ר"ת וק"ל:

תוס' בד"ה אין מעברין כו' אלא דאר' עקיבא שלא הניח כמותו סמכו כו' עכ"ל הוצרכו לזה מדהוצרך תלמודא בפ"ב דברכות למימר שאני ר"ע שלא הניח כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמרא ועל אחד מהן אין מעברין עיין ר"ה דף כא ע"א תוספות ד"ה כי:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

תַּקִּיפֵאי קַדְמָאֵי, לְעִינְוְותָנֵי בָּתְרָאֵי.

the earlier, stern authorities and the later, humble authorities, for although Rabban Shimon ben Gamliel was known as particularly humble, his proclamation was written with less modesty than that of his father, Rabban Gamliel, who was known to be particularly stern.

Segment 2

דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְהָיָה יוֹחָנָן סוֹפֵר הַלָּז עוֹמֵד לְפָנָיו, וְשָׁלֹשׁ אִיגְּרוֹת חֲתוּכוֹת לְפָנָיו מוּנָּחוֹת.

As it is taught in a baraita ( Tosefta 2:6): There was an incident involving Rabban Gamliel, who was sitting on a step on the Temple Mount, and Yoḥanan, that scribe, was standing before him, and three blank documents cut from parchment and ready for writing were set before him.

Segment 3

אָמַר לוֹ: טוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: לַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלִילָאה עִילָּאָה וְלַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלִילָאה תַּתָּאָה, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא. מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא לְאַפְרוֹשֵׁי מַעְשְׂרָא מִמַּעְטָנָא דְזֵיתָא. וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: לַאֲחַנָא בְּנֵי דָרוֹמָא, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא. מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא לְאַפְרוֹשֵׁי מַעְשְׂרָא מֵעוּמְרֵי שׁוּבְלַיָּא.

Rabban Gamliel said to the scribe: Take one document, and write: To our brothers, the people of the Upper Galilee, and to our brothers, the people of the Lower Galilee, may your peace increase. We are informing you that the time has come for eradication of tithes that had been separated from produce but not yet given to their designated recipients, as is to be done in the fourth and seventh years of the Sabbatical-Year cycle, to separate the tithe from the vat of olives, because most of the local olives were grown in the Galilee. Rabban Gamliel continued, instructing the scribe: And take one document, and write: To our brothers, the people of the South, meaning the area of Judea and its environs, may your peace increase. We are informing you that the time has come for eradication, to separate the tithe from the mounds of stalks of grains, because most of the local grain was grown in the Judea region.

Segment 4

וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: לַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלְוָותָא בְּבָבֶל, וְלַאֲחַנָא דִּבְמָדַי, וְלִשְׁאָר כֹּל גָּלְווֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא לְעָלַם. מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דְּגוֹזָלַיָּא רַכִּיכִין, וְאִימְּרַיָּא דַּעְדְּקִין, וְזִמְנָא דַאֲבִיבָא לָא מְטָא, וּשְׁפַרָא מִילְּתָא בְּאַנְפַּאי וּבְאַנְפֵּי חֲבֵירַיי, וְאוֹסֵיפִית עַל שַׁתָּא דָּא יוֹמִין תְּלָתִין. דִּילְמָא בָּתַר דְּעַבְּרוּהּוֹ.

Rabban Gamliel continued to instruct the scribe: And take one document, and write: To our brothers, the people of the Diaspora in Babylonia, and to our brothers who are in Media, and to the rest of the entire Jewish Diaspora, may your peace increase forever. We are informing you that the fledglings are tender, and the lambs are thin, and time for the spring has not come. And consequently, the matter is good before me and before my colleagues, i.e., in our estimation, and I have consequently added thirty days to this year. The third letter indicates that evidently Rabban Gamliel included others in his decision. The Gemara rejects this, and explains: Perhaps this incident occurred after they deposed Rabban Gamliel from his position as Nasi . When he was reinstated, he shared his office with Rabbi Elazar ben Azarya. Therefore, he wrote the decision in the name of his colleagues as well.

Segment 5

תָּנוּ רַבָּנַן: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה – עַל הָאָבִיב, וְעַל פֵּירוֹת הָאִילָן, וְעַל הַתְּקוּפָה. עַל שְׁנַיִם מֵהֶן מְעַבְּרִין, וְעַל אֶחָד מֵהֶן אֵין מְעַבְּרִין.

§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:2): The court may intercalate the year for three matters: For the ripening of the grain, if it is not yet time for the barley to ripen; for the fruit of the trees, if they have not yet ripened; and for the equinox, i.e., to ensure that the autumnal equinox will precede Sukkot . If two of these concerns apply, the court intercalates the year even if the third factor does not apply; but for only one of them the court does not intercalate the year.

Segment 6

וּבִזְמַן שֶׁאָבִיב אֶחָד מֵהֶן – הַכֹּל שְׂמֵחִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל הַתְּקוּפָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עַל הַתְּקוּפָה שְׂמֵחִין, אוֹ עַל הַתְּקוּפָה מְעַבְּרִין? תֵּיקוּ.

The baraita continues: And when the ripening of the grain is one of the concerns, everyone is happy. Since the grain is not yet ripe, the people do not mind waiting an extra month for Nisan. If the grain is already ripe, however, the extra month would simply prolong the period during which the grain may not be eaten due to the prohibition of the new crop, as the new crop may be harvested and eaten only after the sacrifice of the omer offering on the sixteenth of Nisan (see Leviticus 23:14). Rabban Shimon ben Gamliel says: For the equinox. The Gemara seeks to clarify this statement: A dilemma was raised before the Sages. When he said: For the equinox, did he mean this is the reason that everyone is happy, or did he mean that only for the equinox may the court intercalate the year? The dilemma shall stand unresolved.

Segment 7

תָּנוּ רַבָּנַן: עַל שְׁלֹשָׁה אֲרָצוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה – יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. עַל שְׁתַּיִם מֵהֶן מְעַבְּרִין, וְעַל אַחַת מֵהֶן אֵין מְעַבְּרִין. וּבִזְמַן שֶׁיְּהוּדָה אַחַת מֵהֶן – הַכֹּל שְׂמֵחִין, שֶׁאֵין עוֹמֶר בָּא אֶלָּא מִיהוּדָה.

The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:2): The court may intercalate the year for three regional lands of Eretz Yisrael, meaning that the court considers the agricultural situation in three regions: Judea, and Transjordan, and the Galilee. If there is a concern about two of them, the court intercalates the year even if the third region does not need it, but if there is a concern about only one of them the court does not intercalate the year. And when Judea is one of them, everyone is happy, because the omer offering comes only from Judea. If the court therefore ensures that the crops in Judea ripen just before the omer is brought, the crops will certainly be ripe in the other regions as well, and there will be no complications with the prohibition of the new crop.

Segment 8

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנִים אֶלָּא בִּיהוּדָה, וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל – מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ: אִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל – אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַאי טַעְמָא דַּחֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ? אָמַר קְרָא: ״לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה״, כׇּל דְּרִישׁוֹת שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּשִׁכְנוֹ שֶׁל מָקוֹם.

§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:2): The court may intercalate the years only when located in Judea. And if they intercalated it when located in the Galilee, the year is nevertheless intercalated. Ḥananya of Ono testified: Even if the court already formally intercalated the year when located in the Galilee, it is not intercalated. Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, says: What is the reasoning of Ḥananya of Ono? The verse states: “But to the place that the Lord your God shall choose out of all your tribes to put His name there, to His abode shall you seek, and there you shall come” (Deuteronomy 12:5). This is interpreted as: Every pursuit that you shall pursue in the area of halakha must be only in the abode of the Omnipresent, in close proximity to Jerusalem, i.e., in Judea.

Segment 9

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּיוֹם, וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה – אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּיּוֹם, וְאִם קִידְּשׁוּהוּ בַּלַּיְלָה – אֵינוֹ מְקוּדָּשׁ. אָמַר רַב אַבָּא: מַאי קְרָא: ״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ״. אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּכְתִיב: ״כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״. מָה מִשְׁפָּט בַּיּוֹם – אַף קִידּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם.

The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:7): The court may intercalate the year only during the day; and if the court intercalated it at night, it is not intercalated. And the court may sanctify the month only during the day; and if the court sanctified it at night, it is not sanctified. Rav Abba says: What is the verse from which this halakha is derived? “Sound the shofar at the New Moon, at the concealed time for our Festival day” (Psalms 81:4). On which Festival is the new moon concealed? You must say it is Rosh HaShana, which occurs on the first of the month, before the moon is visible, whereas the moon is visible during the other Festivals, which occur later in the month. And it is written in the next verse: “For it is a statute for Israel, a judgment of the God of Jacob” (Psalms 81:5). Just as all civil judgment is done during the day, so too is the sanctification of Rosh HaShana, and the sanctification of the month in general, done during the day.

Segment 10

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה

The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:5): The court does not intercalate the year

Sanhedrin 11b

Sanhedrin 11b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text