Commentary page

Makkot 21a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Makkot 21a

Makkot 21a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 446 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה אחת היא דתרוייהו בין ביד בין בכלי וכתיב בגדידה למת לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגו':

המשרט בכלי חייב הא ודאי פשיטא לכולי עלמא דעיקר גדידה משמע בכלי ועיקר שריטה משמע ביד וקאמר שמואל המשרט בכלי על המת חייב ולא קאמר המגדד בכלי לאשמועינן דשם שריטה שייך בכלי והעושה חבורה בעצמו בכלי על המת חייב שני לאוין משום משרט ומשום מגדד דגדידה ושריטה אחת היא דתרוייהו בין ביד בין בכלי:

מיתיבי גדידה ושריטה אחת היא כלומר בין שריטה בין גדידה ענין חבורה הם ושניהם על מת אלא שריטה ביד גדידה בכלי וקשיא לשמואל דאמר תרוייהו בין ביד בין בכלי דמדקאמר המשרט בכלי ולא קאמר המגדד בכלי מכלל דשריטה שייכא בכלי כגדידה:

על המת בין ביד בין בכלי חייב דשריטה וגדידה כתיב דתרוייהו אסרינהו רחמנא:

על עבודת כוכבים דיש עבודת כוכבים שעובדין אותה בכך שעושין בבשרם חבורות ופצעות:

ביד חייב דדרך עבודתה בכך ואפי' עבודת כוכבים שאין עבודתה בכך חייב דעבודה גמורה היא ביד:

והא איפכא כתיב דבכלי דרך עבודה הוא לעבודת כוכבים דכתיב ויתגודדו כמשפטם עשו גדידה כדרך שהיו רגילין לעשות בחרבות וברמחים אלמא דרך עבודה בכלי:

בי פירקי דרישא מקום הפרקים שמתחברים שם פירקי העצמות והיינו בצדעים. פרק יונט"ר:

23 more comments on this page.

Rashi on Makkot 21a · Sefaria

Tosafot

על עבודת כוכבים ביד חייב פי' הקונטרס חייב מיתה בכדרכה ולקי שלא כדרכה מלא תעבדם יתירא בכלי פטור דאינו בכלל עבודה דאינו (חייב) אלא ביד:

מחוי ליה רב ששת בין פירקי לפ"ה כדאיתא שתים מכאן ושתים מכאן ולפר"ת כמו שפירש בשבועות (דף ג.):

לא יגלחו וא"ת מאי מייתי מלא יגלחו הא גבי כהנים כתיבא וי"ל דגמרינן מיניה:

רב אשי אומר מכתו מוכחת עליו וכן הלכה:

Tosafot on Makkot 21a · Sefaria

Ritva

ת"ר ושרט וכו׳ קסבר ר׳ יוסי שריטה וגדידה אחת היא פי׳ ששתיהן בין ביד בין בכלי וכיון דגבי גדידה כתיב למת ה"ה לשריטה וואיתר לנפש דכתי׳ בשריטה לחייב על כל נפש ומדלא יהיב תלמודא שיעורא לשריטה ש"מ שהיא בכל שהוא ומיהו דוקא שריטה אסורה אבל להכות בידו על ראשו אין איסור כלל והיינו דאמרינן על ר׳ עקיבא שהי׳ מכה בידיו על ראשו עד שדמו מגיע לארץ על ר׳ אליעזר רבו מטעמא דאמרו שאין איסור אלא בשריטה ביד או בכלי ואין אנו צריכין למה שכתבו בתוס׳ דהתם על תורה ומצות הוא דקא עביד ורחמנא אמר למת והוא דחק כי הדבר ברור בעצמו. וכן כתב רבינו הרמב"ן ז"ל בספ׳ תורת האדם:

אמר שמואל המשרט בכלי חייב פי׳ אפילו בכלי וכ"ש ביד דודאי סתם שריטה ביד משמע וקמ"ל שריטה וגדיד׳ אחת היא ואף המשרט בכלי חייב משום שריטה ומשום גדידה:

מתיבי שריטה וגדידה אחת היא פי׳ ששתיהן בקריע׳ דוקא ועל מת דוק׳ אלא שהשריט׳ ביד דוקא וגדידה בכלי דוקא וקשיא דשמואל לד"ה קאמר ופרקינן דשמואל דאמר כר׳ יוסי ומשום דלא אמר לה ר׳ יוסי בהדיא אלא דדייקינן הכי מתניתיה כדלעיל עבדא שמואל מימרא ולא אמר הלכה כר׳ יוסי:

אלא אימא על ע"א ביד פטור בכלי חייב פי׳ מן הסתם דעל הרוב אין דרך עבודתה אלא בכלי כדכתי׳ ויתגדדו כמשפטם אבל כל דידעינן ודאי שדרכה ביד אף ביד חייב כדנפקא לן בפ"ד מיתות מאיכה יעבדו ואפילו פוטר עצמו לפטור וזורק אבן למרקולים מיחייב מהתם:

מחוי רב ששת בין פורקי רישא פי׳ והם במקום חיבור הראש עם הפנים שהראש שתי חתיכות מקום השער חתיכה את ומקום הפנים והזקן חתיכ׳ אחרת ומתחברת בצד האוזן מלפניו זו עם זו מקום שהלועזים קורין סינבל"א והיא נקראת צדעא כי שם סוף הראש מקום חבור הפרקים וכן אמרו כתוספתא וחייב על הראש׳ שתים אחת בראש הצדעה מכאן ואחת בראש הצדעא מכאן ולשון הכתוב שאמר לא תקיפו פאת ראשיכם הוא מה שאמר לעיל בברייתא שמשוה צדעיו לאחורי אזניו ולפדחתו לפי שהשערות הם בצדעא בולטות כלפי הפנים למטה ממקום ציחת השער בראש לפניו כמצחו ולאחריו באזניו וכשאדם מגלח שערות של פאה זו עד שיהא מגלח כל היוצא חוץ מן המקום צמיחת השער שבמצחו ואחורי אזניו ויהיה הכל שוה יראה מקום הצדעא עם אחורי האוזן ועם הפדחת שהוא המצח הכל חלק וישאר הראש בעיגול מוקף ועומ׳ בכוליאר. והשערות שהם באותו הפרק הם מה שיש בגופו של פרק זה כי היורדים למטה בחתיכת הפנים אינם מכלל שום פאה לא מפאת הראש שהרי אינם בראש ולא מפאת הזקן שאינם מכלל שערו׳ פאות הזקן כלל. וכתב הרמב"ם ז"ל פאה זו שמניחי׳ בצדעא לא נתנו בה חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאין מניחין שם פחו׳ מארבעים שערו׳ ע"כ. וקי"ל במס׳ נזיר דהקפת גרסת הספרים ברוב המשניו׳ וחיי׳ על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה. וכתב רבינו מאיר הלוי ז"ל דהא דלא קתני וחיי׳ על הזקן חמש כדקתני וחייב על הראש שתים משום דבהקפת הראש יכול הקיף שתיהן בבת אחת בשתי ידיו ויתחיי׳ שתים אבל זקן אינו יכול להשחית חמשת בבת אחת ואפילו בשתי ידיו שאפילו היה יכול לאמן שתי ידיו כאחת ולגלח כאח׳ שתים מכאן ושתים מכאן החמישי׳ שהיא למטה ואינה בשורה שלהם לא היה יכול לגלח עמהן וקשה הוא לעשות תער עקום שיכול את זקנו כולו שיגלח כל הפאו׳ כאחת ומילתא דלא שכיחא היא ואי משום דסך אצבעותיו נשא כדאמרינן גבי קרחה גלוח בעינן ונשא לאו גלוח הוא בין לר׳ אליעזר בין לרבנן. והא דקתני ר׳ אלעזר אומר אם נטלן כאחת אינו חייב אלא אחת לאו בבת אחת ממש קאמר אלא שלא הפסיק ביניהם וסבר ר"א דכוליה חד מעשה הוא כיון שלא הפסיק ביניהם ולפיכך אפילו הסרו בו על כל אחת ואח׳ אינו חיי׳ אלא אחת דחד לאו הוא אי נמי מאי כאחת בבת אחת ובהתראה אחת וכגון דעבר תער עקום אבל ת"ק לא מיירי במילת׳ דלא שכיחא והיינו דלא קתני חמש. ע"כ תורף דבריו ז"ל. ומיהו יש משניו׳ שגורסין וחיי׳ על הראש חמש. והא דתנן ואחת מלמטה הסכימו כל המפרשים ז"ל שזו במקום הזקן שנקרא בלע"ז מונטו"ן. ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן אמרו בגמרא מחוי רב ששת בין פירקא דיקנא ונחלקו המפרשים ז"ל בהם. כן הר"ם ז"ל כתב שהם לחי העליון ולחי התחתון מימין ולחי העליון ולחי התחתון משמאל ולפי דבריו ז"ל אין היתר התע׳ אלא בשפה העליונ׳ או למט׳ בגרון חוץ לעצם בנג׳ תרבץ הסימנים בלב׳ או בצד הסימנים הסמוכים לחוטם. ור"ח ז"ל כתב א׳ במקום חבור הלחי והצדעים ואח׳ בסוף השפה הימין הרי שתים וכן מהשמאל ולא נתבררו לנו דבריו יפה. וי"א כי הפאו׳ הם בחבור הלחי העליון תחלתו מתח׳ האוזן כשמתחבר עם הצדע והוא עקום קצת ושם בסופו כמין שיטה ונקרא׳ שבולת הזקן. ועכשיו הפאו׳ הם בי פירקי דיקנא כמו שאמרו בגמ׳. וקרובי׳ לזה דברי רש"י ז"ל שכתב שתים מכל צד בצדעי׳ לפי שהלחי רחב כנג׳ הצדע ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדים. ובפירושים כתבו תלמידיו ז"ל פירקי דדיקנא פרק ראשון של זקן הוא תח׳ האוזן מקו׳ שהלחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פאה בחודו של לחי שבול׳ לחו ושתי השבול׳ שמכאן ומכאן נקרא פאה שכל אחת לסוף לחי הרי שי׳ מכאן ושתים מכאן ואח׳ מלמטה מקום חבור שני הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד ופרק לעצמו הוא ונקרא מונטו"ן. עכ"ל. ואלו דברים סתומים אבל הולכין בשיטה אחרונ׳ שכתבנו לעיל וקורין שבל׳ זקן לכל פאה ופאה מפני השער שבולט שם מעט כדרך הפירש האחר. שכתבתי לעיל אבל הרמב"ן ז"ל ור׳ חננאל ז"ל קורין שבולת זקן למקום המונטו"ן בלב׳ הפי׳ האחר. ומתוך כל הפירושי׳ הללו אין לנו היתר תער אלא בשפה העליונה ותח׳ הגרון כמו שכתבנו וגם בזה צריך ליזהר כמו שאמרו רבותינו הצרפתים ז"ל שלא ימשוך העור שהוא כנג׳ הסנטר כלפי מטה וישחית בסנטר וחסידים ויראי חטא אין נוגעין בתער כלל בשום מקום והוא המשובח. והא דתנן ר"א אומר אם נטלן כולן כאח׳ אינו חיי׳ אלא אחת כבר כתבתי לעיל פי׳ ר"מ ז"ל דאפי׳ בזה אחר זה בלי הפסקא קורא כאח׳ ואפי׳ התרו בו על כל א׳ וא׳ דחד לאו הוא. והא דלא פליג ר"א בנזיר בין ביין בין בענין גלוח בין בכלאים דהתם נמי חד לאו הוא ודלא כרבנן אלא דכיון דפליג הכא תו לא אצטרך לפרושי התם אבל בתוספתא כתבו דלא פליג ר"א אלא בהתראה אחת ואפי׳ בהא פליגי רבנן עילי׳ דסברי פאות מחלקות והכי מסתבר להו טפי:

ת"ר ופאת זקנם וכו׳ עד הא כיצד הוא גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. וכן הלכתא ומשורת הדין כל שהוא במספרים אפילו כעין תער מותר אבל מדת חסידים שלא לעשו׳ כן מפני חשד הרואים וכן ראוי לעשות. ועוד אמרו בתוספתא כי גם במספריים יש ליזהר מפני שהזוג של מטה משחית כתער ואמרו כי הרב רבינו יעקב מקינור היה אומר לספר הזהר שלא תנוד זוג של מטה ע"כ. ומסוגיא דשמעתא הוי משמע דדוקא בהשחת׳ הזקן לא הוי השחתה אלא בתער משום דכתי׳ ביה גלוח והשחתה אבל בהקפת הראש בכל דבר אסור ואפי׳ במספריים דהא לא תקיפו כתי׳ ביה ובכולה סוגיין לא איירי בהא אלא לענין השחתת זקן בלחו׳ אבל מצינו בתוספתא ואינו חייב עד שיקיפנו בתער. וכן פסק הרמב"ם ז"ל. ואפשר דנפקא לן לתוספתא האי דינא משו׳ דכיון דהקפה היא השואת הצדעים לאחורי אזני׳ ולפדחתו דלא חשיב הא במספריים אלא בגלות תער ולפי טעם זה כ"ש דאסור במלקט ורהיטני ולא נקט תער אלא לאפוקי מספריים דשרי או אפשר דטעמא דתוספתא דיליף הקפה מהשחתה בהיקש ולטעם זה יהיה מותר במלקט וברהיטני כמו בהשחתה וזה נראה יותר לפי שפוטה של תוספתא ומיהו קשיא על האי סברא סוגיא דמס׳ נזיר פ"ג מינין (דף מא) דאמרינן גבי מצורע דכתי׳ ביה וגלח את כל שערו את ראשו וכו׳ ושילינן כיון דכתי׳ כל שערו ראשו וזקנו למה לי ואמרין דאצטריכו לאשמועינן דאתי עשה דגלוח מצורע ודחי ל"ת דלא תקיפו ולא תשחי׳ ואמרינן דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו ה"א הקפת כל הראש לא שמה הקפה והכא גבי מצורע הוא דשרייה רחמנא משו׳ מצות עשה שבו ואי כתב רחמנא ראשו ולא כתב זקנו אכתי בתער מנ"ל פי׳ דנהי דילפינן מראשו דהקפת כל הראש שמה הקפה אלא דדחי ליה עשה דמצורע ומינה שמעינן דלדחי זקנו לאו דהשחתת זקן ומיהו לא ידעינן דאיכא במצורע דחייה ללאו דלא תשחית דדלמא גלוח דמצורע במספרים הוא כתב רחמנא זקנו למדרש זקנו של זה ולא של אחר ולמדנו שגלוח במצורע בתער. ע"כ בסוגיא ההיא וש"מ דדוקא מזקנו הוא דילפינן דגלוח מצורע בתער אבל מראשו לא ילפינן לה ואם איתא דהקפת הראש בתער מראשו שמעינן לה מדכתי׳ ראשו להתיר הקפה במורע דדרשינן ראשו של זה ולא ראשו של אחר וה הקשו בתוספ׳ ולמדו משם דהקפה אסורה אף במספרים כעין תער וראו התוספתא דמשבשתא היא א"נ דכעין תער קאמר ונראה דלא קשיא לפום חדא לישנא דכתיבנא לעיל דהקפה בתער מהשחתה הוא דיליף לה ומ"ה אלו לא כתב אלא ראשו ה"א ודאי ס"ד דגלוח מצור׳ בכל דבר אבל בתר דכת׳ רחמנא זקנו ולמדנו ממנו דגלוח מצורע בתער דוקא ממילא ידעינן דבעלמא נמי בין הקפה ובין זקן לא נאסרו בעלמא אלא בתער וכן נראה ברור ועם כל זה הנוהל שלא להקיף אפילו במספרים כעין תער הרי זה משובח:

מתני הכות׳ כתובת קעקע וכו׳ פי׳ קעקע שיקעקע בעור בכלי או ביד וכתיב׳ הוא שימלא הקעקעות דיו או סם או סיקרא וכיוצא בו ומשכחת כתיבה קודמ׳ לקעקוע שכות׳ תחלה על בשרו בדיו ובסם ובסיקר׳ ואח"כ מקעקע הבשר במחט ובסכין ונכנ׳ הצבע בין העור לבשר ונראה כל הימים ולדברי ת"ק אסור לכתו׳ שום כתיבה בעולם וגזרת הכתו׳ הוא. ר׳ שמעון בן יהוד׳ אומ׳ משום ר׳ שמעון אינו חיי׳ עד שיכתו׳ את השם ופירשו בגמ׳ דהיינו שם ע"א דוק׳ ולפ"ז הא דקתני את השם פי׳ את השם הידוע והמורג׳ לכותי׳ בכתיב׳ קעקע דהינו שם ע"א שהיו מראין עצמן שהם נחתמי׳ ונמסרים לעבודת׳ וטעמ׳ דת"ק דאע"ג דכותי׳ לא רגילי אלא בשם ע"א הפריז הכתוב במדה ואר כל רשימא והילכתא כרבנן דר׳ שמעון יחידאה הוא:

גמרא גרסת הספרים הישנים אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי עד דכתיב אני ה׳ ממש. ולא גרסי בה ואימא עד וכו׳ ולגרסא זו שאלה הוא ששואל מרב אשי לפרש לו דברי ר"ש שאמר עד שיכתוב את השם אם רצה לומר שיכתוב אני השם והשיב לו שאינו אלא שם ע"א דוקא כדתני בר קפרא אבל בספרים שלנו גורסין ואימא עד דכתיב אני ה׳ ולהאי גרסא יודע היה רב אחא דאת השם דקאמר ר"ש היינו שם ע"א אלא דק"ל דהא מנ"ל לר׳ שמעון דאימא דעד שיכתוב אני ה׳ כדמשמע פשטיה דקרא דבשלמא לרבנן כל כתיבת קעקע אסר רחמנא ומאי אני ה׳ נאמן ליפרע אבל לר"ש דסבר דכתיבת השם דוקא אסר קרא מנא ליה לומר שם של ע"א ואהדר ליה דנפקא ליה לר"ש כדתני בר קפרא וכו׳. ויש לפרש לפי גרסא זו דרב אחא בר דאת השם היינו שמו של הקב"ה וקשיא ליה למה לא נאמר שלא יהא חייב עד שיכתוב אני ה׳ ואהדר ליה שאין כאן שם של הקב"ה אלא שם של ע"א ולהכי כתיב אני ה׳ וכדתני בר קפרא. וכן פי׳ רשב"ם ז"ל:

8 more comments on this page.

Ritva on Makkot 21a · Sefaria

Meiri

כבר ביארנו במשנה על הכותב כתובת קעקע שהוא לוקה וכן ביארנו ענין כתובת קעקע ובמה הוא חייב וכל אלו ר"ל קורח ושורט וכותב כתובת קעקע הרי הן כמקיף שאם עשה אחד בבשר חברו העושה חייב ואת שנעשה בו פטור אא"כ סייע שנמצא שאף הוא עשה מעשה ולוקין שניהם אם היו שניהם מזידין ואם היה אחד מהן שוגג ואחד מזיד לעולם המזיד חייב והשוגג פטור:

מי שיש לו מכה בבשרו מותר לו ליתן אפר מקלה על מכתו ואע"פ שיש כאן חשש מראית העין מפני שהוא דומה מעט לכתובת קעקע הואיל ויש שם מכה מכתו מוכחת עליו שהרי הכל רואין שמכה בדופן ושאר השמועות שבאו בכאן על ידי גלגול והם שפוד שפחות וגומות ובלורית וגבינה הגוים יתבאר ענין כל אחד מהן במקומו הראוי לו וכבר ביארנו את כלם בחבור זה במסכת ע"ז פרק שני:

כבר ביארנו במשנה בנזיר שהיה מיטמא כל היום שאינו חייב אלא אחת ואם התרו בו על כל אחת ואחת שחייב על כלם למדת לפי דרכך שאע"פ שהוא טמא אינו רשאי ליטמא וכן הדין בכהן והוא שאמרו בתורת כהנים לה יטמא ולא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי לאבא אלך ואלקט עצמות פלוני וכו' ויש מפקפקים בזו ממה שאמרו במסכת נדה פרק דם הנדה נאמנים כותיים לומר שם קברנו את הנפלים ונשאו ונתנו שם בנסח זה והא לית להו משום לפני עור וכו' בכהן עומד שם ודילמא כהן טמא הוא דנקיט תרומה בידיה ודלמא תרומה טמאה היא דקא אכיל מינה ומשמע שכהן טמא מותר לעמוד בבית הקברות ואין זה כלום שלא נאמרה אלא בכהן הנוטה לדעת הכותיים שאין הטמא מוזהר מליטמא:

כבר ביארנו במשנה שלא נאמר דבר זה אלא בשפרש מן הטומאה וחזר ונטמא אבל בעוד שהמת בידו אם נגע במת אחר פטור אפי' התרו בו שהרי חלולו בידו דבר זה כך הוא מפורש במסכת נזיר פרק שלשה מינין ומ"מ דוקא בחבורו למת אבל לחבורו לכלים המיטמאים למת לא והוא שאמרו לא יבא ולא יחלל מי שאינו מחלל וכו' וגמר נזיר מכהן גדול הילכך כל שנטמא כהן גדול בשני מתים כאחד אינו לוקה אלא אחת אף בהתראה על שניהם אבל על ביאה וטומאה בבת אחת והתרו בו על שניהם לוקה על שניהם ואף בחבורין שפטרנו מטומאה השניה דוקא לענין מלקות אבל איסור מיהא לא נפקע בכהן גדול אבל כהן הדיוט כל שהוא מתעסק במתו מותר להתעסק במת אחר ואם פרש הרי זה בלא יטמא:

Meiri on Makkot 21a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמ' אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי לעולם גמיר כו' וגומות רב מלכיו כו' וגבינה רב מלכיא כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה שפחות כו' באנפי נפשיה עכ"ל והס"ד ואח"כ צ"ל ד"ה גומות שמעתתא היא לענין שתי שערות דאין גומא אלא א' ויש בה שער במס' נדה פ' בא סימן עכ"ל ואח"כ מה"ד בלורי' כו' כצ"ל:

בד"ה מתני' ומתניתא כו' דקאמר לאו דוקא אלא דבסימנא דרב מלכיו כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Makkot 21a · Sefaria

Maharam

בגמ' אי גמיר ג"ש וכו' אי לא גמיר ג"ש מספרים נמי לא נ"ל דמכהנים פריך דגבי כהנים ליאסר אפילו במספרים דאי אישראל לא הוי פריך מידי דהא כתיב בהו לא תשחית ובמספרים לא הוה השחתה:

שם (קסבר) הני נמי גילוח עבדי נ"ל לדידיה הא דכתב רחמנא לא יגלחו אתא למעוטי שאר כלים דאית בהו השחתה ולא עבדי גילוח אבל מלקט ורהיטני ס"ל לר"א דלא אמעוט מלא יגלחו משום דעבדי נמי גילוח אלא אתי למעוטי שאר כלים וק"ל:

בתוס' ד"ה על עבודת כוכבים וכו' פ"ה חייב מיתה בכדרכה וכו' הלשון מגומגם ונ"ל דר"ל דפ"ה ס"ל דאי הוה אותה עבודת כוכבים דרך עבודתה בשריטה חייב מיתה ואי לא הוי דרך עבודתה בכך דאז אינו חייב מיתה אבל מ"מ חייב מלקות מלאו דלא תעבדם כך הוא מפרש כוונת פ"ה אלא שפ"ה קיצר לשונו לפי' זה:

בא"ד דאינו בכלל עבודה ואינו חייב אלא ביד כצ"ל:

שם :

Maharam on Makkot 21a · Sefaria

Original text

Segment 1

קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי: שְׂרִיטָה וּגְדִידָה אַחַת הִיא, וּכְתִיב הָתָם ״לְמֵת״.

The Gemara answers: Rabbi Yosei derives that halakha from a different source, as Rabbi Yosei holds that an incision over the dead and a laceration over the dead are one transgression, and it is written there, with regard to laceration: “You shall neither lacerate yourselves, nor place a bald spot between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1), indicating that one is liable for cutting oneself in mourning only over a dead person. Therefore he can derive from the term “for the soul” that one is liable for each and every soul over whom he cut the incision.

Segment 2

אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמְשָׂרֵט בִּכְלִי – חַיָּיב. מֵיתִיבִי: שְׂרִיטָה וּגְדִידָה אַחַת הִיא, אֶלָּא שֶׁשְּׂרִיטָה בַּיָּד וּגְדִידָה בִּכְלִי! הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי.

On a related note, the Gemara cites that which Shmuel says: One who cuts [ mesaret ] his flesh with a utensil in mourning over the dead is liable. The Gemara raises an objection from a baraita : An incision [ serita ] and a laceration are one transgression, as they are both performed over the dead; but the difference is that an incision is cut by hand, i.e., with one’s fingernails, while a laceration is cut with a utensil. Apparently, cutting an incision is not accomplished with a utensil. The Gemara answers: Shmuel stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that an incision and a laceration are synonymous in every sense.

Segment 3

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: עַל מֵת, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי – חַיָּיב, עַל עֲבוֹדָה זָרָה, בַּיָּד – חַיָּיב, בִּכְלִי – פָּטוּר. וְהָא אִיפְּכָא כְּתִיב: ״וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים״! אֶלָּא אֵימָא: בַּיָּד – פָּטוּר, בִּכְלִי – חַיָּיב.

The Gemara relates: A tanna taught a baraita before Rabbi Yoḥanan: One who cuts an incision over a dead person, whether he did so by hand or with a utensil, is liable. Concerning one who cuts an incision for idolatry, if he does so by hand, he is liable, but if he does so with a utensil, he is exempt. Rabbi Yoḥanan was puzzled by this baraita : But isn’t the reverse written with regard to the priests of Baal: “And they lacerated themselves in accordance with their custom, with swords and lances” (I Kings 18:28), indicating that customarily laceration is with a utensil? Rabbi Yoḥanan instructed the tanna : Rather, emend the baraita and say: Concerning one who cuts an incision for idolatry, if he does so by hand, he is exempt; but if he does so with a utensil, he is liable.

Segment 4

וְחַיָּיב עַל הָרֹאשׁ. מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת בֵּין פִּירְקֵי רֵישָׁא. וְעַל הַזָּקָן, שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמַטָּה. מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת בֵּין פִּירְקֵי דִּיקְנָא.

§ The mishna teaches: And for rounding the edges of his head, one is liable to receive two sets of lashes, one from here, the hair adjacent to one ear, and one from there, the hair adjacent to the other ear. The Gemara relates that when he taught this mishna, Rav Sheshet would gesture toward his temple, which is the point between the two parts of the head, the front and back. Similarly, with regard to the halakha in the mishna: For marring the edges of his beard there are two edges from here, and two from there, and one from below, Rav Sheshet would gesture toward the point between the parts of the beard.

Segment 5

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נְטָלָן וְכוּ׳. קָסָבַר: חַד לָאו הוּא.

§ The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: If he removed the hair on all the edges of his beard in one action, he is liable to receive only one set of lashes. The Gemara clarifies: He maintains that the prohibition of marring the edges of the beard is a single prohibition, and therefore, one is not liable for marring each edge.

Segment 6

וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּתַעַר. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ גַּלָּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִם יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַשְׁחִית״. אִי ״לֹא תַשְׁחִית״, יָכוֹל אִם לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּרְהִיטָנִי יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְגַלֵּחוּ״.

The mishna teaches: And one is liable for marring the edges of his beard only if he removes the hair with a razor. The Sages taught a halakhic midrash: The verse states: “And the edge of their beard they may not shave” (Leviticus 21:5). One might have thought that for any manner of shaving, even if he shaved the beard with scissors, he would be liable; therefore, the verse states: “You may not mar the edge of your beard” (Leviticus 19:27), indicating that one is liable only for shaving that destroys the hair from the root, which is not the case with scissors. If the verse had stated only: “You may not mar,” one might have thought that even if he removed the hair with tweezers or with a plane he would be liable to receive lashes, as they destroy the hair from its roots; therefore, the verse states: “They may not shave,” indicating that only hair removal by means of shaving is prohibited, and that is not accomplished with a tweezers and a plane.

Segment 7

הָא כֵּיצַד – גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תַּעַר.

How so? Based on these two verses, for what form of hair removal is one liable? One is liable only for shaving that involves marring. You must say that this is shaving with a razor.

Segment 8

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּרְהִיטָנִי יְהֵא חַיָּיב. מָה נַפְשָׁךְ: אִי גְּמִיר גְּזֵירָה שָׁוָה – לִיבְעֵי תַּעַר, אִי לָא גְּמִיר גְּזֵרָה שָׁוָה – מִסְפָּרַיִם נָמֵי [לָא]!

The mishna teaches that Rabbi Eliezer says: Even if he removed the hair with tweezers or with a plane, he would be liable to receive lashes. The Gemara objects: Whichever way you look at it, it is difficult. If he derives the halakha by means of a verbal analogy that he received from his teachers between the halakhot of shaving written with regard to priests (Leviticus 21:5) and the halakhot of marring written with regard to non-priests (Leviticus 19:27), let Rabbi Eliezer require shaving with a razor in order to render him liable, as did the Rabbis. If he does not derive the halakha by means of a verbal analogy, he should also not exempt one who removes the hair with scissors, as that should be included in the category of shaving.

Segment 9

לְעוֹלָם גְּמִיר גְּזֵרָה שָׁוָה, וְקָסָבַר: הָנֵי נָמֵי גִּילּוּחַ עָבְדִי.

The Gemara answers: Actually, he derives the halakha by means of a verbal analogy, and he holds that these too, the tweezers and the plane, accomplish shaving. His dispute with the Rabbis does not relate to the derivation of the halakha ; rather it is a dispute with regard to the definition of shaving.

Segment 10

מַתְנִי׳ הַכּוֹתֵב כְּתוֹבֶת קַעֲקַע. כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָּתַב – אֵינוֹ חַיָּיב, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעְקַע (בְּיָדוֹ) [בִּדְיוֹ] וּבִכְחוֹל וּבְכׇל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם אֶת הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה׳״.

MISHNA: One who imprints a tattoo, by inserting a dye into recesses carved in the skin, is also liable to receive lashes. If one imprinted on the skin with a dye but did not carve the skin, or if one carved the skin but did not imprint the tattoo by adding a dye, he is not liable; he is not liable until he imprints and carves the skin, with ink, or with kohl [ keḥol ], or with any substance that marks. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: He is liable only if he writes the name there, as it is stated: “And a tattoo inscription you shall not place upon you, I am the Lord” (Leviticus 19:28).

Segment 11

גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: עַד דְּיִכְתּוֹב ״אֲנִי ה׳״ מַמָּשׁ? אֲמַר לֵיהּ: לָא. כִּדְתָנֵי בַּר קַפָּרָא: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְתוֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה׳״ – אֲנִי ה׳, וְלֹא אַחֵר.

GEMARA: Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Is Rabbi Shimon saying that one is liable only if he actually inscribes the words “I am the Lord” in his skin? Rav Ashi said to him: No, he is saying as bar Kappara teaches: One is liable only if he inscribes a name of an object of idol worship, as it is stated: “And a tattoo inscription you shall not place upon you, I am the Lord,” which means: Do not place an idolatrous name on your skin, as I am the Lord, and no one else.

Segment 12

אָמַר רַב מַלְכִּיָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע. אָמַר רַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שַׁפּוּד, שְׁפָחוֹת וְגוּמוֹת – רַב מַלְכִּיּוֹ, בְּלוֹרִית, אֵפֶר מִקְלֶה וּגְבִינָה – רַב מַלְכִּיָּא

Rav Malkiyya says that Rav Adda bar Ahava says: It is prohibited for a person to place burnt ashes on his wound to promote healing, because it looks like a tattoo. Since few statements were attributed to Rav Malkiyya, and there was another Sage named Rav Malkiyyu who also cited statements in the name of Rav Adda bar Ahava, the Gemara provides a mnemonic for these halakhot . Rav Naḥman, son of Rav Ika, says: The halakhot of skewer, maidservants, and follicles were stated by Rav Malkiyyu. The halakhot of forelock, burnt ashes, and cheese were stated by Rav Malkiyya.

Segment 13

רַב פָּפָּא אָמַר: מַתְנִיתִין וּמַתְנִיתָא – רַב מַלְכִּיָּא, שְׁמַעְתָּתָא – רַב מַלְכִּיּוֹ. וְסִימָנָיךְ: מַתְנִיתָא מַלְכְּתָא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׁפָחוֹת.

Rav Pappa says: The distinction is a different one. Those statements that relate to a mishna or a baraita were stated by Rav Malkiyya. Independent halakhot were taught by Rav Malkiyyu. And your mnemonic, to remember that distinction, is: The Mishna is queen [ malketa ], indicating the connection between Rav Malkiyya and the Mishna. The Gemara asks: What is the practical difference between the criteria of Rav Naḥman and Rav Pappa in this regard? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to the halakha of maidservants, which appears in a mishna. According to Rav Pappa, this halakha was stated by Rav Malkiyya, not Rav Malkiyyu.

Segment 14

רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי קָפֵיד אֲפִילּוּ אַרִיבְדָּא דְּכוּסִילְתָּא. רַב אָשֵׁי אָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַכָּה – מַכָּתוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו.

The Gemara addresses the matter of placing burnt ashes on a wound. The Gemara relates: Rav Beivai bar Abaye was fastidious and did not place ashes even on the wound of bloodletting [ arivda dekhusilta ], as that too appears like a tattoo. Rav Ashi says: Any place where there is a wound, his wound proves about itself that the person’s intent when he covers it with ashes is to promote healing, and it is not a tattoo.

Segment 15

מַתְנִי׳ נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כׇּל הַיּוֹם – אֵין חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּשְׁתֶּה״, ״אַל תִּשְׁתֶּה״, וְהוּא שׁוֹתֶה – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כׇּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּטַּמֵּא״, ״אַל תִּטַּמֵּא״, וְהוּא מִטַּמֵּא – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה מְגַלֵּחַ כׇּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, אָמְרוּ לוֹ ״אַל תְּגַלֵּחַ״, ״אַל תְּגַלֵּחַ״, וְהוּא מְגַלֵּחַ – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.

MISHNA: A nazirite who was drinking wine all day is liable to receive only one set of lashes. If onlookers said to him: Do not drink, do not drink, forewarning him several times, and he drinks after each forewarning, he is liable to receive lashes for each and every drink. If the nazirite was rendering himself impure through exposure to corpses all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not render yourself impure, do not render yourself impure, and he renders himself impure after each forewarning, he is liable for each and every incident. If the nazirite was shaving his hair all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not shave, do not shave, and after each forewarning he shaves, he is liable for each and every time he shaves.

Segment 16

הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיִם כׇּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, אָמְרוּ לוֹ: ״אַל תִּלְבַּשׁ״, ״אַל תִּלְבַּשׁ״, וְהוּא פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.

If a person was wearing a garment consisting of diverse kinds of wool and linen all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not wear it, do not wear it, and he removes it and dons it after each forewarning, he is liable for each and every time that he dons the garment.

Makkot 21a

Makkot 21a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text