Talmud Builders

    Commentary page

    Makkot 14a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 14a

    Makkot 14a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 265 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    כדאמרינן מעיקרא טעמיה דר' עקיבא משום שתי רשעיות הוא ודקאמרת חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן דאכתי עונש כרת עליו לא פסיקא מילתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה:

    ורבנן רבי ישמעאל ור"ע:

    לחלק לפי שכלל כל העריות בכרת אחת הייתי אומר אם עשאן כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת לכך יצאה כרת באחותו לחלק דהוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שמתחייב עליה לעצמה אם עשאם עם חברותיה ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה:

    מואל אשה דמצי למכתב ולנדה לא תקרב:

    לחייבו על אחותו ועל אחות אביו כו' אם בא על שלשתן בהעלם אחד:

    הרי שמות מוחלקין שיש אזהרה בכל אחת והרי הן כשאר כל העריות:

    ברשיעא בר רשיעא הבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא הבן על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו:

    באטליז במקום שמוכרין הבשר במקולין:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 14a · Sefaria

    Tosafot

    לאפוקי הני פסח ומילה דבקום עשה נינהו קשה ל"ל היקשא לאפוקי פסח ומילה תיפוק ליה מדאמרינן בת"כ ועשה אחת יצא מסית ומדיח ומקלל אביו ואמו ועדים זוממין שאין בהן מעשה דאין בהן קרבן וה"ה פסח ומילה דאי מימנע ולא עביד ליכא מעשה ושמא י"ל דאצטריך דרשא דהכא משום דבת"כ איכא דרשא אחריתי דמפרש מסית ומדיח דלאו בני קרבן נינהו משום דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דיש בו כרת ופסח ומילה הוו בכרת והוה אמילא דהויין בקרבן מיהו ממילה קשה למה לי קרא דהא לא הויא בכרת דומיא דעבודת כוכבים דהא לעולם לא יתברר שיהא בכרת עד שימות דלעולם יכול למול עצמו וליפטר מכרת וי"ל דלעולם כל זמן שלא מל עונש כרת עליו:

    ההוא מיבעי ליה לחייבו על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו וא"ת ל"ל בקדושים תיפוק ליה גבי אזהרה כתיב אחותך היא יתירא לאחותו בת אביו ובת אמו וכתיב (ויקרא י״ח:כ״ט) ונכרתו הנפשות העושות וי"ל דונכרתו לא קאי אלא אעריות המפורשות בהדיא ונהי דבקרא כתיב ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא מ"מ מיירי טפי מאחותו שהיא מאשת אביו ובת אביו אבל בת אביו ובת אמו (ומאונסים) לא ידעינן אלא מיתורא דקרא אחותך היא:

    ואידך רבי יצחק גמר עונש מאזהרה. תימה דבכריתות פ"ק (דף נ.) א"ר יצחק עונשין מן הדין דקאמר לר' יצחק כדאית ליה ולרבנן כדאית להו לומר דאין עונשין מן הדין וכן לקמן בפרקין (מכות דף יז:) דקאמר אפי' למאן דאמר עונשין מן הדין כו' ופי' דהיינו ר' יצחק ותימה דבכל שינויי דהכא משמע דשפיר אית ליה לר' יצחק דאין עונשין מן הדין ונראה דלהאי שינויא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר ר' יצחק עונשין מן הדין דהכי פירושא גמר עונש מאזהרה משום דאיכא קל וחומר להענישן וכיון דהשוום באזהרה הוא הדין נמי בעונש כיון דאיכא קל וחומר להענישן ומעתה אמר רבי יצחק בכל דוכתי נמי עונשין מן הדין דהיינו היכא שאין צריך לענין אזהרה ומהאי טעמא היכא דגמיר עונש מאזהרה היינו דוקא דאיכא להענישו מן הדין דאם לא כן בחייבי לאוין נמי כגון גבי ממזר עמוני נילף בהם עונש כרת מהאי טעמא דגמר עונש מאזהרה דכי היכי דהשוום לענין אזהרה הוא הדין לענין עונש אלא כדפי' דדוקא משום דאיכא להענישו מן הדין קאמר גמר (גמר) עונש מאזהרה כך נראה למשי"ח וצריך עיון:

    Tosafot on Makkot 14a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ר' יצחק אמר חייבי כריתות בכלל היו פי' אלו שפירשה בהן התורה כרת כגון אחותו וכיוצא בה הן בכלל כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ולמה יצא כרת ונכתבה באחותו לדונן בכרת ולא במלקות.

    ורבנן כרת באחותו למה להו לחייבו על אחותו שהיא (היא) אחות אביו והיא אחות אמו.

    משכחת לה ברשיעא בן רשיעא אמר ר' אדא בר אהבה כגון שבא אביו על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא אותו הבן על אחות אמו שהיא אחותו מאביו והיא אחות אביו מן האם וזהו רשיעא בן רשיעא ומפורש בכריתות פ"ג (דף טו ע"א) אבל לחלק שאם שגג מביא קרבן על כל אחת מהן נפקא להו מואל אשה בנדת טומאתה לחלק על כל אשה ואשה:

    Rabbeinu Chananel on Makkot 14a · Sefaria

    Ritva

    ורבנן כרת כאחותו למה לי לחל׳ וכדר"י שאם עשאם כולם בהעלם אח׳ חייב על כל אחת ואחת. פי׳ הא דר"י איתא בפ"ק דכריתי׳ (דף ב) על מתניתין דמנין ל"ו כריתות ובודאי לר׳ יוחנן לא צריך קרא לעריות שהן חלוקות בלאוין והן בכרת א׳ דהא לר"י חלוקו׳ לאו שמה חלוקה כדאי׳ בפ"ד מיתות (דף סב) ולא איצטריך ליה קרא לחל׳ אלא שאם בא על חמש נדות שהם בני לאו אחד בהעל׳ א׳ שחיי׳ על כל אחת ואחת ואע"ג דרבנן דהכא דפליגו אדר׳ יצחק דאמרי׳ דמוקמי כרת באחותו אליבא דידהו לחל׳ אפשר דלי׳ להו חלוקו׳ לאו שמה חלוק׳ ואתי קרא דאחותו אפי׳ על העריו׳ החלוקו׳ בלאוין לא קשי׳ דאנן הכי קאמרי׳ דמיבעי להו לחל׳ לדידהו בעריות חלוקו׳ כי היכי דמוקים לים ר"י לחל׳ לחמש נדות כן פי׳ תוס׳:

    מואל אשה בנד׳ טומאתה פי׳ דמיותר להאי דרשא לחל׳ אפי׳ בה׳ נדות שהן מלאו א׳ שיהא חיי׳ על כל אשה ואש׳ כדאי׳ בכריתו׳:

    פשיטא הרי גופין מחולקן וכו׳ פשיטא דהא אפי׳ בה׳ נדות שהן לאו א׳ חייב על כל א׳ וא׳ מפני שהן גופין מחולקין כ"ש על גופו׳ דגופין מחולקין ושמו׳ מחולקין. והיכי משכח׳ לה ברשיעא וכו׳ פי׳ רש"י ז"ל כגון שבא על אמו והולי׳ ממנ׳ ב׳ בנות ונמצ׳ שתיהן אחיותיו מאם וחזר ובא על אחת מהם והולי׳ ממנ׳ בן וחז׳ הבן ובא על האחר׳ שהיא אחותו מאביו והיא אחות אמו בין מאב בין מאם והיא אחו׳ אביו מאמו וכן פי׳ ר"מ הלוי ז"ל בתוספות. וה"ה דמשכחת לה כי זה שבא על אמו לא הולי׳ ממנה אלא בת אחת והיתה לו אחות כשרה ובא זה הרשע על הכשרה והולי׳ ממנה בן וחזר זה הבן ובא על הפסולה שהיא אחותו מאביו והיא אחו׳ אביו מאמו והיא אחות אמו מאמה. והא דלא נקטה בהכי משום דאיכא מאן דאמר ביבמות דאחות האם מן האם שניה מדברי סופרים:

    והלא דברים ק"ו וכו׳ וא"ת אין עונשין מן הדין. י"ל דקרבן עונשין א"נ כדפריש הר"א אב ב"ד ז"ל דכיון דלחלק בעלמא הוא דילפינן מק"ו גילויי מילתא בעלמא ודיינינן מדין ק"ו:

    ואידך פי׳ דהיינו ר׳ יצחק איבעית אימא גמר עונש מאזהרה. פי׳ דבאזהר׳ דכתי׳ אחותך היא מיותר להזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו ויליף עונש מינה במה מצינו באזהרה עשה אחותו בת אביו ואמו כאחותו בת אביו שלא בת אמו כך בעונש וכן פירש"י ז"ל. ויש שפירש דגמר בג"ש משום דאחותך דרישיה דקרא דאזהרה מיותר דמני למכתב ערות בת אביך או בת אמך אחותך למה לי אלא מופנה לג"ש ואע"ג דאחותו דעונש לאו מופנה והוי מופנה מצד אחד כל למילף עונש מאזהרה מצד א׳ סגי לד"ה ואפילו למאן דבעי מופנה משני צדדין. ור"מ הלוי ז"ל הוסיף ופי׳ עוד דבלאו מה מצינו וג"ש יליף שפיר עונש מאזהרתו לאו מעונש הכתוב באחותו אלא בעונש הכתוב דרך כלל על כל העריות דכתיב ונכרתו הנפשות העושו׳ ואותו כרת על כל עריו׳ הכתובות למעלה באזהרה קאי וכיון שכבר נתרבת אחות בת אביו ובת אמו באזהר׳ ממילא הויא בכלל ונכרתו. ופי׳ נכון הוא. אלא שלשון עונש מאזהרה לא משמע הכין דמשמע דגמיר בשום מדה מי"ג מדות ומשמ׳ נמי על עונש אחותו דאיירי בה בסוגיין. ואפשר לומר דלא חש תלמודא למידק בלישנא כולי האי ונקטיה באשגרת לישן:

    ואב"א ר׳ יצחק נפקא ליה אחותו בת אביו ובת אמו מאחותו דרישיה דקרא דכרת דכתי׳ אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו דמיסתייה דלכתו׳ את בת אביו או בת אמו והוה ליה אחותו מיות׳ לדין אתא אחותו בת אביו ובת אמו:

    ואידך פי׳ דהיינו רבנן מיבעי לחלק כרת למפטם וסך. גרסת רש"י ז"ל ואידך סבר לה כר׳ אלעזר דא"ר אלעזר א"ר הושעיא כל מקום שאתה מוציא שני לאוין וכרת א׳ חלוקין הן לקרבן:

    אב"א נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה וה"פ דלרבנן דרשי יתורא דאחותו לחלק למפטם וסך שיש בהן שני לאוין וכרת א׳ שאם עשאם שניהם בהעלם אח׳ חייב שתים דכיון דהאי אחותו מיותר ואינו צריך לעניינו תנהו ענין לשאר דינין של תורה כיוצא בו שכן מדה בתורה שכל שאינו צריך לעניינו תנהו ענין לשאר דינין של תורה כיוצא בו:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Makkot 14a · Sefaria

    Meiri

    עשה הרבה מעבירות אלו בהעלם אחד אפי' עשאם כלם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת שהרי חייבי כריתות של עריות כלן היו בכלל מה שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות וכו' למה יצאה כרת באחותו מן הכלל לחלק ולחייב עליה בפני עצמה וכל שהיה בכלל ויצא ללמד הרי הוא מלמד על הכלל כלו כמו שידעת:

    עשה עבירה אחת בגוף אחד הרבה פעמים בהעלם אחד אפי' היה הפסק כמה בין זו לזו הואיל ולא נודע לו בנתים אינו חייב אלא אחת שהרי אין כאן אלא גוף אחד ושם אחד אבל אם היתה לו ידיעה בנתים חייב על כל אחת ואחת שהידיעות מחלקות כמו שהתבאר:

    היו הגופין מוחלקין אע"פ שהכל שם אחד כגון שבא על אחיות הרבה או על כמה נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר בגופין מוחלקין ושמות מוחלקים כגון בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו והדומה לזה:

    היה גוף אחד ושמות מוחלקים כגון אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו חייב על כל אחת ואחת ונמצא חייב בביאה אחת שלש חטאות אחת משום אחותו ואחת משום אחות אביו ואחת משום אחות אמו ושאלו בסוגיא זו היאך דבר זה באפשר ופרשוה כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובא על אחת מבנותיו והוליד בן פריץ וכשיבא הפריץ הזה והוא הנקרא רשיעא בר רשיעא על הבת האחרת ונמצא שבא על אחותו מצד האב ועל אחות אביו מצד האם ועל אחות אמו משני צדדין וכל שאתה מחייב קרבנות הרבה בגוף אחד משום ב' שמות דוקא כשבאו האיסורין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל כיצד בא על אשת אחיו והיא נדה חייב שלש משום אשת אח ומשום אשת איש ומשום נדה משום אשת איש ומשום אשת אח שהרי שניהם כאחד באו ועל הנדה מפני שיש בו איסור מוסיף ר"ל שמתוך שניתוסף באיסור זה איסור לבעלה אף הוא נוסף אצל יבמה וכן כל כיוצא בזה ויצא מכלל הרבה שמות לחטאת אחת מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית שאע"פ שזו חמותו ואם חמותו ואם חמיו הואיל וכלן משום בת אחת באו אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:

    עריות כל אחוה שבהן אין בה חילוק בין מצד האב למצד האם אלא הכל שוה שנאמר אחותך בת אביך או בת אמך ובא להזכיר אחות סתם במה שאמר אחותך היא וכן ערות אחותו גלה ללמד על אחות שמשני צדדין ואע"פ שקל וחומר הוא אין מזהירין מן הדין ולא עונשין מן הדין:

    Meiri on Makkot 14a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' שהיא אחות אמו מהו חייב אחת על כולן כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה גמר עונש כו' בת אשת אביך מולדת כו' שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו ולאחותו שהיא כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה לאפוקי הני פסח ומילה דקום עשה נינהו כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ההוא מבעי ליה כו' ל"ל קרא דקדושים תיפוק ליה גבי כו' לאחותו בת אביו ובת אמו כו' ומאונסים לא כו' עכ"ל הכי איתא בפ"ב דיבמות דרבנן דרשי אחותך לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו לומר כו' ומהרש"ל מחק מדברי התוס' ומאונסים ואולי נעלם ממנו פרש"י דהתם שפי' לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו מן האונסין כגון שנולדו הוא והיא מן האנוסה כו' וה"נ בת אשת אביך דמשמע בין אמו ובין שאינו אמו באישות הוא דכתיב כו' עכ"ל ע"ש:

    בד"ה ה"ג רש"י כו' אחותו דסיפא דדריש לחלק כו' עיקר קרא דכרת באחותו לדונו כו' ואחותו דסיפא לאחותו שהיא כו' ואחותו דרישא לא איצטריך כו' כרת באחותו ל"ל פי' דדרשינן מינה חילוק כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל חילוק בעריות על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ולפי זה לא גרסי' התם כמו שהיא בגמרות שלפנינו לרבי יצחק מבעי ליה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו כו' גם רש"י שם פי' שהוא פי' משובש מתלמידים טועין וה"ג לר' יצחק כדאית ליה לרבנן מבעי ליה לאחותו בת אביו ובת אמו כו' עכ"ל רש"י שם וכ"נ מדברי התוס' לקמן דה"ג בשמעתין ודו"ק:

    בד"ה ואידך ר"י כו' דקאמר לר' יצחק כדאית ליה ולרבנן כו' עכ"ל ה"ג רש"י שם כמ"ש לעיל ולפי נוסחת הגמרא שלפנינו גרסינן שם לעיל מיניה רבי יצחק סבר עונשין מן הדין ואיבעית אימא יליף עונש מאזהרה גם זה סותר קצת מה שכתבו הכא בתירוצם דלהאי שנוייא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר רבי יצחק עונשין מן הדין כו' מיהו בכמה דברים מתחלף סוגיא דהכא מדהתם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 14a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ההוא מבעי ליה וכו' וא"ת למה לי קרא בקדושים וכו' כצ"ל:

    Maharam on Makkot 14a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו ופירש"י הא אתא לאשמעינן דאפי' למ"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין כדתניא לא תותירו כו' ואשמעינן ר' יוחנן הני מילי כו' אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתק הלאו כו'. ולכאורה ל' רש"י תמוה טובא דמי הכריחו לפרש כן דהא פשטא דלישנא דגמרא ודאי משמע דעיקר מימרא דרבב"ח משמיה דר"י היינו דכל עשה דכתיב קודם הל"ת לוקין והיינו דומיא דוישלחו מן המחנה דמייתי ר' יוחנן מקרא ומתניתין דהתם העשה נכתב קודם הל"ת והיינו דבעו למימר מעיקרא דהדר ביה ר' יוחנן והיינו מברייתא דאונס שגירש דהתם כתיב נמי העשה קודם הל"ת ומפירש"י ודאי לא משמע הכי דמלשונו משמע דהאי שקדמו עשה היינו דוקא בענין שיוכל לקיים העשה קודם הל"ת ומנ"ל לרש"י הך מלתא. ויותר קשה על פירושו במאי שמפרש דעיקר מימרא דר"י היינו למ"ד דל"ת הניתק לעשה אין לוקין והיינו האי תנא דברייתא דנותר ומאן שמעת ליה דאמר הכי היינו ר"י כדלקמן וא"כ מאי איצטריך ר' יוחנן לאשמעינן הך מלתא אליבא דר' יהודה ולסייע מקרא ומתניתין דטמא ומקשינן עליה מברייתא דאונס שגירש ולמימר דהדר ביה ר' יוחנן ותיפוק לי' דממילתא דר' יהודה גופא מוכח הך מלתא דר' יוחנן מדאשכחן דר' יהודה פוטר בנותר מה"ט דניתק לעשה ואפ"ה אשכחן נמי לר' יהודה לקמן במתני' ובשלהי שילוח הקן דאם נטל לוקה ואינו משלח וקשיא דר' יהודה אדר"י אע"כ כדמסקינן התם דטעמא דר"י דשלח מעיקרא משמע והוי כאילו נכתב העשה קודם הלאו וא"כ כ"ש היכא דנכתב ממש העשה קודם הלאו דלוקה ובפשיטות ה"ל לרש"י לפרש דעיקר מימרא דר"י היינו אליבא דרבנן בשילוח הקן דפטרו ממלקות וע"כ היינו טעמא משום דל"ת קודם לעשה למאי דלית להו דשלח מעיקרא משמע משא"כ היכא דהעשה קודם הל"ת אשמעינן ר' יוחנן דרבנן נמי מודו כדמוכח ממתני' דטמא הבא למקדש. ועוד דלמאי דמפרש רש"י בסוף דבריו דעיקר מלתא דר' יוחנן היינו משום דאפשר לקיים העשה קודם הלאו הוי שלא אליבא דהלכתא דהא מסתמא ודאי קי"ל כרבנן דשילוח הקן דפטרו ממלקות מטעמא דניתק אע"ג דיוכל לקיים העשה קודם הלאו. והנלע"ד בכוונת רש"י שהוכרח לפרש כן משום דמלישנא דר' יוחנן גופא מוכח הכי והיינו משום דבלא"ה קשיא לי טובא אמאי דבעי תלמודא למימר מעיקרא דר' יוחנן הדר ביה משמעתי' משום ברייתא דאונס שגירש ואכתי מאי אולמא הך ברייתא טפי מקרא ומתני' דהבא אל המקדש טמא כיון דבלאו מימרא דר"י נמי קשי' מתני' אברייתא אע"כ דהא דבעו למימר דהדר ביה ר"י לאו מעיקר מלתא הדר ביה לגמרי אלא דהדר ביה ממאי דקאמר כל ל"ת שקדמו עשה בלשון כללי דהא ליתא דהא אונס שגירש נמי קדמו עשה ואפ"ה אינו לוקה אע"כ שיש איזה חילוק בין אונס לטמא וסוף סוף לאו כללא היא ואהא מסיק רבא ור' יוחנן גופא דשאני אונס משום דגלי קרא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והוי לאו הניתק לעשה וא"כ לפ"ז נ"ל ברור דמש"ה הוכרח רש"י לפרש כאן דבאפשר לקיימו קודם הלאו תליא מלתא דאלת"ה הדרא קושיא לדוכתא היאך קאמר ר' יוחנן בלשון כללי הא אשכחן אונס דפטור אע"ג דעשה קודם ללאו אע"כ דלעולם לא קאמר ר' יוחנן דלוקה אלא היכא דאיכא תרתי שהעשה נכתב קודם הלאו ואפשר נמי לקיים העשה בהיתר קודם עבירת הלאו דכך הדעת נותנת לאוקמי העשה בהיתירא כגון וישלחו מן המחנה משא"כ באונס לא מיקרי כלל ל"ת שקדמו עשה כיון דאכתי לא שייך לקיים העשה קודם עבירת הלאו ורש"י אזל לשיטתיה דמפרש לקמן בשמעתין ובפ"ק דתמורה דע"כ דהאי כל ימיו אשמעינן דאף לאחר שגירשה צריך להחזיר' דאי קודם גירושין לא שייך לישנא דכל ימיו כלל דמן לא יוכל לשלחה לחוד שמעינן שפיר דלעולם אסור לגרשה אע"כ דהאי עשה דכל ימיו היינו עשה באפי נפשה לאחר ששילחה מביתה שצריך להחזירה ולעולם היכא דאפשר לקיים העשה קודם הלאו שפיר שייך האי כללא דרבי יוחנן. ועוד נראה לי דעיקר מלתא דר' יוחנן דקאמר בל' כללא אמתניתין דסוגיא דלעיל קאי דאף על גב דקתני טמא שנכנס למקדש דלוקה ואמרי' לעיל בסמוך היינו לאו דלא יטמאו את מחניהם ומשמע לכאורה דדייקינן מינה דוקא טמא שנכנס למקדש הוא דחייב מלקות אבל מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור כדאמר רב חסדא בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים דף ס"ח) והיינו משום דניתק לעשה דבדד ישב ואשמעינן ר' יוחנן דאפ"ה חייב וכהאי תנא דברייתא שם בפסחים דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו סופג את הארבעים וכן פסק הרמב"ם ז"ל ומשמע ליה לרש"י דהיינו מה"ט גופא דלא מיקרי ניתק לעשה כיון דאפשר לקיים העשה בהיתר קודם עבירת הלאו והא דקתני הבא אל המקדש טמא ולא קתני נמי שאר מחנות היינו משום דמלתא דפסיקא קתני במידי דשייך בכל הטמאים אפי' בטמא מת כדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא נפש והרבה יש לי להאריך בזה אלא שאין כאן מקומו ובדעתי לבאר אי"ה בפ"ב דשבועות ועיין עוד בלשון רש"י בפסחים בפ' אלו דברים שדבריו נוטין למה שכתבתי כאן בכוונתו ועיין שם בתוס' ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

    Penei Yehoshua on Makkot 14a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 14, Amud Aleph, about 265 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא, שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה – בֵּית…”

    2. Segment 216 words

      Opens “רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ,…”

    3. Segment 322 words

      Opens “וְרַבָּנַן, כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ לְמָה לִי? לְחַלֵּק, וְכִדְרַבִּי…”

    4. Segment 416 words

      Opens “וְרַבִּי יִצְחָק, לְחַלֵּק מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ…”

    5. Segment 522 words

      Opens “וְרַבָּנַן נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מֵהָא! אִין הָכִי…”

    6. Segment 624 words

      Opens “פְּשִׁיטָא, הֲרֵי גּוּפִין מוּחְלָקִין, הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין!…”

    7. Segment 752 words

      Opens “וְרַבִּי יִצְחָק, הָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ…”

    8. Segment 841 words

      Opens “אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ:…”

    9. Segment 910 words

      Opens “וְאִידָּךְ, קַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא הוּא: מָה לְנִדָּה,…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “וּלְאִידַּךְ נָמֵי, הַאי וַדַּאי קַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “וְאִידָּךְ, ״אֲחוֹתוֹ״ דְּסֵיפָא לְמָה לִי? לְחַיְּיבוֹ עַל…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “וְאִידַּךְ? אִיבָּעֵית אֵימָא גָּמַר עוֹנֶשׁ מֵאַזְהָרָה. וְאִיבָּעֵית…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Makkot 14a · Segment 7 — “…וָחוֹמֶר, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל…

    Original text

    כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא, שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה – בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מוֹחֲלִין לָהֶן. מַאי אָמְרַתְּ? הָא לָא עֲבוּד תְּשׁוּבָה? לָא פְּסִיקָא מִילְּתָא לְכָרֵת.

    as we stated initially, that if they repented the heavenly court absolves them of the punishment of karet , and therefore this is not a case of two punishments for one transgression, and there is no exemption from lashes. What do you say in response, that they did not yet repent? Nevertheless, since the matter is not clear-cut with regard to karet , as perhaps they repented, they are therefore not exempt from lashes.

    רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ, וְלָמָּה יָצָאת כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ – לְדוּנוֹ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוֹת.

    § It is taught in the baraita that Rabbi Yitzḥak says: Those liable to receive karet in cases of incest were included in the principle: “For anyone who performs any of these abominations, the souls who do so shall be excised from among their people” (Leviticus 18:29). And why was the punishment of karet , when administered to one who engages in intercourse with his sister, excluded from this verse and mentioned independently (Leviticus 20:17)? It is to sentence him to be punished with karet and not to be punished with lashes.

    וְרַבָּנַן, כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ לְמָה לִי? לְחַלֵּק, וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁאִם עֲשָׂאָן כּוּלָּם בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.

    The Gemara asks: And according to the Rabbis, i.e., Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva, who maintain that those liable to receive karet are flogged, why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to divide the various prohibitions of sexual intercourse with forbidden relatives, and is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that if one performed all the transgressions described in the passage in the Torah enumerating forbidden relatives during one lapse of awareness, he is liable to bring a separate sin-offering for each and every one, as one is liable to receive karet for each and every one.

    וְרַבִּי יִצְחָק, לְחַלֵּק מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִוְּאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ, לְחַיֵּיב עַל כׇּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה.

    The Gemara asks: And concerning Rabbi Yitzḥak, who derives the halakha that one who is liable to receive karet is not flogged from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization, from where does he derive the concept to divide the various prohibitions? The Gemara answers: He derives it from the verse written with regard to a menstruating woman: “And to a woman in the separation of her impurity you shall not approach” (Leviticus 18:19). From the superfluous expression “and to a woman,” Rabbi Yitzḥak derives that one is liable for intercourse with each and every forbidden woman.

    וְרַבָּנַן נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מֵהָא! אִין הָכִי נָמֵי. וְאֶלָּא, כָּרֵת דַּאֲחוֹתוֹ לְמָה לִי? לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ.

    The Gemara asks: And with regard to the Rabbis as well, let them derive the division of the prohibitions from this verse, rather than from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, they derive division from the verse with regard to a menstruating woman; but rather, the question again arises: Why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister, and with his father’s sister, and with his mother’s sister, during a single lapse of awareness.

    פְּשִׁיטָא, הֲרֵי גּוּפִין מוּחְלָקִין, הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִין! אֶלָּא, לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ. וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ – בְּרַשִּׁיעָא בַּר רַשִּׁיעָא.

    The Gemara asks: Isn’t the fact that he is liable to bring three sin-offerings obvious? The actions were performed with separate bodies, i.e., three different women, and those actions violated the names of three separate prohibitions; no derivation is required. Rather, it is to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister. The Gemara inquires: And how can you find these circumstances? The Gemara answers: It is found in the case of a wicked person, son of a wicked person. How so? If a man engages in intercourse with his mother, and she bears him two daughters, and he then engages in intercourse with one of the daughters and fathers a son, that son could engage in intercourse with the other daughter, who is his half sister through his father, as well as being his father’s half sister and his mother’s half sister.

    וְרַבִּי יִצְחָק, הָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלִיז שֶׁל עֵימָאוּם, שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ, מַהוּ? [אֵינוֹ] חַיָּיב עַל כּוּלָּן אֶלָּא אַחַת, אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת?

    The Gemara asks: And with regard to Rabbi Yitzḥak, from where does he derive this? He derives it by means of an a fortiori inference, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua a question in the meat market [ itliz ] of the town of Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son. Rabbi Akiva asked: In the case of one who engages in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, what is the halakha with regard to bringing a sin-offering? Is he liable to bring only one sin-offering for engaging in intercourse that violated all of the prohibitions, or is he liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated when he engaged in intercourse with that woman?

    אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ: הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשִׁים נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, וְנִרְאִין דְּבָרִים מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה נִדָּה שֶׁהִיא שֵׁם אֶחָד – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, כָּאן שֶׁשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

    Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said to him: We did not hear the halakha in that case. But we heard the halakha in a similar case: One who engages in intercourse with five menstruating women during one lapse of awareness is liable to bring a sin-offering for each and every one of the women with whom he engaged in intercourse, and it appears with regard to the matter of your inquiry that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition, by means of an a fortiori inference. How so? If in the case of a menstruating woman, which involves violation of the name of one prohibition, he is liable for intercourse with each and every one, here, where the woman is forbidden due to the names of three prohibitions, is it not all the more so logical that he is liable to bring three sin-offerings?

    וְאִידָּךְ, קַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא הוּא: מָה לְנִדָּה, שֶׁכֵּן גּוּפִין מוּחְלָקִין.

    The Gemara explains: And according to the other opinion of the Rabbis, who maintain that liability for intercourse with each and every one is derived from an explicit verse, it is a refuted a fortiori inference: What is notable about the case of a menstruating woman? It is notable in that the actions were performed with separate bodies, i.e., different women, while in the case in question, the person engaged in intercourse with one woman.

    וּלְאִידַּךְ נָמֵי, הַאי וַדַּאי קַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא הוּא! אֶלָּא, נָפְקָא לֵיהּ מֵ״אֲחֹתוֹ״ דְּסֵיפָא.

    The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak too, this is certainly a refuted a fortiori inference, from which no halakha can be derived. Rather, as for the halakha that a person is liable to bring three sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, Rabbi Yitzḥak derives it from the phrase “his sister” written in the latter clause of that verse. The verse begins: “And a man who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother…and they shall be excised…the nakedness of his sister he has revealed, he shall bear his transgression” (Leviticus 20:17). From the repetition of the term sister, it is derived that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated.

    וְאִידָּךְ, ״אֲחוֹתוֹ״ דְּסֵיפָא לְמָה לִי? לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ, לוֹמַר שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.

    The Gemara asks: And according to the other opinion of the Rabbis, who derive this halakha from the term “sister” at the beginning of the verse, why do I need the phrase “his sister” to be written in the latter clause of that verse; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable for engaging in intercourse with his sister who is also the daughter of his father and the daughter of his mother, which comes to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Although the Torah specified liability for one who engaged in intercourse with his paternal sister and for one who engaged in intercourse with his maternal sister, an independent derivation is necessary for liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister.

    וְאִידַּךְ? אִיבָּעֵית אֵימָא גָּמַר עוֹנֶשׁ מֵאַזְהָרָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, נָפְקָא לֵיהּ

    The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak, who derives another matter from the term “sister” in the latter verse, from where does he derive liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister? The Gemara answers: If you wish, say he derives the punishment from the prohibition; just as the prohibition includes intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister, the same applies to the punishment. And if you wish, say instead that he derives it