Talmud Builders

    Commentary page

    Makkot 13a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 13a

    Makkot 13a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 371 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מעלים היו הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה:

    חוזר לשררה שהיה בה אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כה"ג:

    גמ' מחלוקת בשש ערי מקלט:

    לכם לרוצחים נאמר והיו לכם הערים למקלט:

    ושב אל משפחתו בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל:

    למה שהוחזקו אבותיו לשררה:

    אל אחוזת אבותיו כאבותיו סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו שנאמר ואל אחוזת אבותיו אל כל חזקת אבותיו:

    וכן בגולה כמחלוקת בעבד עברי כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן ומהכא יליף דכשהוא אומר כאן ישוב קרא יתירא דמצי למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולשתוק:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 13a · Sefaria

    Tosafot

    מעלים היו שכר ללוים פי' רוצחים הבאים ודרים שם צריכין להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזירת המלך על הלוים לעכב אותם בעירן:

    לכם לכל צרכיכם דאין צריכים להעלות שום דבר ללוים:

    גמר שיבה שיבה נראה דהיינו דוקא לרבי מאיר דאצטריך לג"ש אבל לרבי יהודה הא איכא קרא בהדיא גבי רוצח וא"כ הא דקתני לעיל וכן בגולה כו' ממילתא דר' מאיר הוא:

    מתני' ואלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' תנא ושייר טמא ששימש זר שאכל תרומה ובעל מום ששימש אונן מקריב מזיח חושן מכבה גחלת על גבי מערכה אלא לא חשיב לאוי גרידי אלא באותן שיש בהן חידוש והא דקא חשיב כריתות דאין בהן מיתת ב"ד לאשמועינן דאע"ג דאיכא כרת לוקין ואין צריך למצוא בהם חידוש בהנך כריתות דקתני ובקונטרס דחק למצוא בהם חידוש אלמנה לכהן גדול נקט משום דבעי למיתני אלמנה וגרושה חייב משום שתי שמות:

    גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת פי' הקונט' משום גרושה דחלוצה מייתי לה ואשה גרושה משמע לפירושו דבחלוצה לחודא איכא מלקות דאורייתא וזה אינו דהא אמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) (אחות) חלוצה דרבנן והא דלעיל תנא וחלוצה אגב גרושה תניא אי נמי מכת מרדות דרבנן ובהא כיון דהיא גם גרושה לוקה בה מלקות דגרושה שהיא דאורייתא ולא לקי מכת מרדות דרבנן:

    Tosafot on Makkot 13a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    חוזר לשררה שהיה בה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה: אחד הרוצח שגלה ואחד הנמכר לעבד עברי כשחוזרין אין חוזרין לשררה שהיו בה דברי רבי יהודה:

    הדרן עלך אלו הן הגולין.

    ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו כו'.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 13a · Sefaria

    Ritva

    תנו רבנן ושב אל משפחתו וכו’ פיר׳ גבי עבד עברי הנמכר החוזר ביובל כתיב. מאי וכן בגולה. פי׳ אהיכא קאי אדר׳ מאיר לחודיה או לדברי הכל ופרישנא דד"ה היא לומר דכדרך שנחלקו בעב׳ עברי נחלקו בגולה ולתרווייהו נפקא להו מייתורא דכתיב גבי עב׳ עברי ישוב תרי זימני לדון ממנו ג"ש לרוצח דהכא בחזרתו שיהא דינו בענין חזרה זו כדין עבד עברי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דגמרינן שיבה שיבה כדמפרש ואזיל והלכתא כר׳ יהוד להדי ר׳ מאיר והא דמתני׳ נקטינן פלוגתייהו בשדה שהוחזק הוא ובמתני׳ דא נקטוה שהוחזקה באבותיו לא קשיין אלא דבמתני׳ אשמועינן כחו דר׳ יהודה דאפילו למה שהוחזק הוא עצמו אינו חוזר וניחא ליה למנקט כחו דר׳ יהודה דהלכתא כותיה ואלו בברייתא בעי לאשמועי׳ לר׳ מאיר שהוא חוזר אפילו למה שהוחזקו אבותיו אע"פ שלא הוחזק הוא עצמו ודכולי עלמא אם לא הוחזק הוא ולא אבותיו אין מחזיקין אותו עתה אפילו למנוייה ריש גרגותא ואע"פ שהרג בשוגג וכ"ש שאין ממנין בשום מינוי למי שהרג במזי׳. ואפשר שאף ר׳ יהודה לא לחלק כאן אלא בשפיכות דמים או בשנמכר ונעשה עבד לאחרים שהם דברים חמורים ומאומים מאוד אבל בשאר עבירות דעלמא כל שחזר בתשובה שלימה אפילו לכתחלה ממנין אותו לכל הראוי לו ואין צורך לומר שחוזר למה שהוחזק הוא או אבותיו אפי׳ מומר שחזר בתשובה שלימה ולא אמרו בסוף מנחות אלא דכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש הא בדבר אחר משמשין ואפילו למ"ד התם דבית חוניו בית ע"א ועל כולם אמר הכתוב שובו בנים שובבים וכו׳ וכן נראה לבעלי תוספות ז"ל והם התירו כהן שהימר וחזר בתשוב׳ שלימה לנשיאת כפים מה שאין כן ברוצח משום דכתיב ביה ידיכם דמים מלאו וזה דעת מורי הרב הלוי ז"ל ואגב אורחיך שמעינן משמעתין דכל שהוחזקו אבותיו בשום מינוי ושררה והוא ראוי לכך שהוא קם תחת אבותיו שלא נחלקו כאן אלא לאלו לפי שהורעו בעבודו׳ אלו ואין צריך לומר דכל שמינוהו סתם בשום מינוי בלא קביעות זמן שאין מסלקין אותו מאותו מינוי אלא בטענה וכן ראיתי בתשובה לרבינו מאיר הלוי ז"ל על ענין שליח צבור ומורי הרב ר׳ מאיר ז"ל היה אומר בשם רבו רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל ודנפקא לן מדכתי׳ למען יאריך ימי׳ על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל כל משימות שהם בישראל יהיו לו ולבניו. וכן הוא בירושלמי דמסכת הוריות מפי רבינו ז"ל:

    פרק אלו הן הלוקין בתר דסליק תנא למיתני דין גולין דאיירי בהו בריש מכילתן כדכתיבנ׳ לעיל בעו למיתני דין הלוקין שהוא עיקר מכילתן ותו דאיירי ביה נמי ברי׳ מכילתן דקתני מעידנו באיש פלוני שחייב מלקות ארבעים. והא דקתני אלו הן הלוקין הא ודאי איכא אחרינא טובא אלא דלא קתני הכא אלא אלו דאית בהו שום צריכותא או הנהו דנקט באשגרת לשון אגב דידהו וכדבעינן לפרושי וכדמפרשי׳ ז"ל:

    מתני׳ הבא על אחותו וכו׳ נקט כל הני עריות לאשמועינן דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים כר׳ עקיבא וכדאיתא בגמרא. ואלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאע"ג דאינם איסור השוה בכל הוא דחתימ׳ עליהם ומשום דבעי למיתני סיפא אלמנה וגרושה בכ"ג חייב עליה משום שני שמות ואע"ג דבלאו אחד נאמרו כדכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח ולא חשיב לאו שבכללות וטעמא דמילתא דכל שהאיסורין נפרשין בכתוב בין שכתב לאו ואחד על כולן בתחלה או שכתב בסוף דמאן דכתב אכל חד וחד קאי וכדאסיקנא בכריתות ולא חשיב לאו שבכללות אלא כגון לא תאכלו על הדם לדברי הכל אי נמי כי אם צלי אש וכי נפש הוא חובל וכל אשר יעשה מגפן היין דאיפליגו בהו אביי ורבא וכדדכירנא בכמה דוכתי ועוד דהא כתיב לאו בגרושה דכהן הדיוט ולא נפיק מיניה כהן גדול. ממזרת ונתינה לישראל. כן הגרסא בכרל הספרים וא"כ למדנו מכאן דנתינין אסורים מן התורה ואפילו לאר גיירות דאית בהו אישות דהא דומי׳ דאידך קתני לה דאית בהו אישו׳ דאי בעוד׳ כותי׳ לית בהו אישות. וש"מ דלוקין עליה מן התורה משום לאו דלא תתחתן בם דסבירא לן דבגיירותן אית להו חתנות דאי לאו דאורייתא נינהו היאך לוקין עליהם וליכא למימר דקתני ליה באשגרת לישן ואגב ממזר כדבעינן למימר בחלוצה אטו גרושה אבל הכא מה ענין נתינה אצל ממזר׳ אלא מאי איסור תורה. והא דאמרינן בעלמא דנתינים משה גזר עליה׳ ואמרינן נמי דוד גזר עליהם הא פרישנא בפ׳ אלו נערות שכל אותם גזרו׳ היו בדורותיהם באיסור ושעבוד כי יהושע גזר על דורותיהם איסור קהל ושעבו׳ לעולם אבל נתינים ראשונה מן התורה אסורים לבא בקהל ומשה גזר עליהם שעבו׳ כדכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך כדי שלא יתערבו בהן ישראל ודורותיהם היו מותרין מן התורה דהא כל היכא דאיכא איסור דורות בהדיא אסר לה מן התורה. ומיהו קשיא קצת על משנתינו היכי לא אקשינן מינה למ"ד במס׳ יבמות דבעודו כותי׳ אית להו חתנות ולא מסייעינן מינה לרבא דאמר בגירותן לכך הנכון כמאן דלא גריס במשנתינו נתין. והא דקתני ממזרת אע"פ שמפורש לאו של ממזר׳ בתורה. י"ל משום דדלמא ס"ד דממזר דוקא אסור ולא ממזרת וכדאמרינן עמוני ולא עמונית קמ"ל דממזר מום זר הוא ואף נקבו׳ בכלל כדאמרינן בגמרא דיבמות:

    גרושה וחלוצה אינו חייב עליה אלא משום שם אחד פירש"י ז"ל דחלוצה אינה כתובה אלא מריבוייא דגרושה מייתי לה וכדתניא במס׳ קידושין גרושה מאישה אין לי אלא גרושה חלוצ׳ מנין ת"ל ואשה ע"כ. נראה מדברי רבינו ז"ל דסבירא ליה חלוצה אסור דאורייתא וכן משמע לכאורה מדקתני לה באלו הן הלוקין דאורייתא וכדקתני לה נמי בריש מכילתן גבי הזמה דאוריית׳ וכן היה נראה מסוגיא דמס׳ סוטה (דף מד) ר׳ יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה הירא מעבירות שבידו ר׳ יוסי אומר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט זהו הירא ורך הלבב ואמרינן עלה בגמ׳ מאי בנייהו עבירה דרבנן א"כ לר׳ יוסי הגלילי הדר לר׳ יוסי לא הדר אלמא חלוצה דאורייתא היא אבל אין לומר כן כלל דהא בפ׳ עשרה יוחסין (דף יח) אסיקנא בהדיא דחלוצ׳ מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ואמרינן נמי ביבמות בפ׳ יש מותרת (דף פה) גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה שניות מדברי סופרי׳ אין להם כתובה ואמר רבי מ"ט הללו דברי תורה ואין צריכין חזוק והללו דברי סופרים וצריכין חיזוק זו היא מרגילה וזו היא מרגליתו ואמרינן דבר אחר מאן קתני לה ומהדרינן איכא דאמרי רבי קתני לה וחלוצה קא קשיא ליה וחלוצה דרבנן ואית לה כתובה. הרי שאמרו להדיא דחלוצה דרבנן והא דקתני להו הכא ובאידך מתני׳ באשגרת לישן משום דדמיא לגרושה ואסמוכה דרבנן אקרא דידה. ואפשר דכי אמרינן במס׳ סוטה עבירה דרבנן איכא בנייהו דבעי לומר עבירה דרבנן דלית לה אסמכתא כעין דאורייתא לאפוקי חלוצה דהוי כעין דאורייתא אטו דדמיא ליה והא דאמרינן הכא שאינו חייב משום חלוצה פירשו בתוספ׳ דאפי׳ מכת מרדות דרבנן אינו חייב עליה דכיון שיש בה חיוב משום גרושה מדאורייתא לא חייבו עליה מכת מרדות מדרבנן. וכן כתב ר"מ הלוי ז"ל:

    Ritva on Makkot 13a · Sefaria

    Meiri

    מעלות היו שכר ללויים כלומר רוצח הנקלט בערי המקלט נותן שכר דירתו ללויים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לא היו מעלות להם שכר אלא עומדין שם בחנם ולענין פסק בשש ערים המיוחדות אין נותנין שכר אבל בשאר ערי הלויים שהיו ארבעים ושתים וכלן קולטות כמו שהתבאר שכר דירותיהם ללויים וזה שאמר מעלות בלשון נקבה פירושו על הערים:

    חוזר לשררה שהיה בה פי' אחר שמת כהן גדול וחזר לעירו שהוא כשאר כל אדם ליהרג עליו גואל הדם מאותה שעה ואילך חוזר לשררה שהיה בה אם נשיא אם אב בית דין אם אחת משאר מיני השררות אחר שנתכפר לו בגלותו על ידי מיתת הכהן דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר לעולם אינו חוזר לשררה שהיה בה הואיל ותקלה כזו אירעה על ידו והלכה כר' יהודה ומ"מ לענין עבירה אחרת יתבאר במקום אחר שכהן גדול שחטא לוקה בשלשה כשאר העם וחוזר לגדולתו אבל אב בית דין שחטא לוקה בשלשה ואינו חוזר לשררתו ואפילו להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלים בקודש ולא מורידין:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא בשעה שהיו ישראל במדבר מחנה לויה היתה קולטת מכאן אמרו בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו פלכו קולטו כמו שביארנו במשנה שנאמר כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר:

    עבד עברי שיצא מעבדותו אף הוא אינו חוזר לשררה שהיה בה הואיל ומשלה בו הדיוטות גדולה כזו אבל שב הוא לחזקת משפחה והוא שאמרו אין עבד עברי כהן נרצע שהרי נעשה בעל מום ונמצאת חזקת משפחה נפקעת ממנו:

    התבאר במסכת כתובות פרק אלו נערות שכמו שנאסר שלא ליקח כפר לרוצח במזיד שלא להמיתו כך הדין ברוצח בשוגג שלא להגלותו שנאמר ולא תקחו כפר לנפש רוצח לנוס אל עיר מקלטו:

    התבאר במסכת גיטין בפרק קורדיקוס שאם שחט בו בשוגג שנים או רוב שנים ולא מת מיד או שפרכס פרכוס גדול אינו גולה שמא הוא קרב את מיתתו או הרוח בלבלתו ונמצא שאינו גולה אלא אם שחטו במקום שאין רוח כגון בית סתום של שיש ושלא פרכס כלל ומעתה כל שכן בחבל בו בשוגג ולא מת מיד אע"פ שאמדוהו למיתה שאינו גולה על ידו וכן פסקו גדולי המחברים אבל גדולי המפרשים נוטים לומר שלא נאמר קירוב מיתה בפרכוס וברוח אלא בשחט בו שנים אבל בחבלה אין רוח ופרכוס מקרבין את המיתה כלל וכן הדברים נראין:

    התבאר בשני של קמא שאם היתה אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם ועמד ונפלה והמיתה אינו גולה שזהו אונס אבל אם הכיר בה ושכחה גולה:

    התבאר בראשון של גיטין בעבד שגלה לעיר מקלט שאין רבו חייב לזונו ומעשה ידיו לרבו ואשה שגלתה בעלה חייב לזונה ואינו אומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אא"כ מספקת לכך:

    18 more comments on this page.

    Meiri on Makkot 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה נותר כתיב כו' בא הכתוב ליתן לא תעשה על כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואלו הן כו' טמא ששימש זר שאכל קדש כו' ובקונט' דחק למצוא בהן חידוש עכ"ל כצ"ל והס"ד ואין זה בקונטרס שלפנינו וק"ל:

    בד"ה גרושה כו' פי' הקונטרס משום דחלוצה מגרושה מייתי לה כו' משמע לפירושו דבחלוצה כו' וזה אינו דהא אמרינן בפ' עשרה יוחסין חלוצה דרבנן כו' לוקה בה מלקות כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 13a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה גמר שיבה שיבה וכו' אבל לרבי יהודה הא איכא קרא ר"ל אבל א"ל דלר"י נמי אצטריך ג"ש למילף מינה רוצח מעבד עבדי דרוצח מיהא למשפחתו שב כמו עבד עברי דהא איכא קרא בהדיא גבי רוצח דשב אל משפחתו דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו דהוה פירושו לכל הפחות אל משפחתו:

    תוס' ד"ה ואלו כו' ובקונטרס דחק למצוא בהן חדוש לא נמצא בפי' רש"י שלפנינו בפי' שדחק למצוא שום חדוש בהנך דכריתות אלא כתב ג"כ דתנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות כלשון התוס' וצ"ל דס"ל לתוס' דמדטרח רש"י לפרש בטמא שאכל את הקודש ודומיהם אזהרותיהם מהיכן משמע להו דרש"י ר"ל דמשום כך תנא להו במתני' משום דאזהרותיהם אינן מפורשים והיינו חידושייהו:

    ד"ה גרושה וחלוצה וכו' פירש הקונטרס משום גרושה דחלוצה מייתי לה מואשה כצ"ל:

    בא"ד אי נמי מכות מרדות דרבנן כצ"ל:

    Maharam on Makkot 13a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    אלו הן הלוקין פרק שלישי

    במשנה ואלו הן הלוקין כן הגירסא בספרים שלפנינו ואלו הן הלוקין בוי"ו אבל בתי"ט כתב דאית דגרסי אלו בלא וי"ו ולענ"ד נראה דמאן דתני אלו לא משתבש ומאן דתנא ואלו לא משתבש דמ"ד אלו היינו משום דמן הראוי היה לשנות הך משנה בתחלת המסכתא דהא תנא מסנהדרין סליק דקתני התם אלו הנסקלין וכן כל הד' מיתות המסורים לב"ד מש"ה שייך למיתני בתר הכי בתחלת מסכת מכות אלו הן הלוקין אלא משום דמסקינן לעיל בריש פ"ק הא דקתני כיצד עדים נעשו זוממין היינו נמי משום דתנא מסנהדרין סליק דקתני התם כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה מש"ה פתח בכיצד העדים לאשמעינן דיש עדים זוממין שאין עושין בהם דין הזמה וכו' מש"ה קתני נמי בפ"ב אלו הן הגולין משום דבמתניתין דריש פירקין קתני מעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות מש"ה קתני אלו הן הגולין עד סוף הפרק וא"כ לפ"ז שפיר שייך למיתני אלו הן הלוקין לפי שהתנא חוזר לסדר הראשון למיתני ענין מלקות בתר דקתני התם אלו הן ארבע מיתות אבל מאן דגרס ואלו נראה היינו נמי משום דבמשנה שניה דפ"ק דקתני מעידין אנו באיש פלוני שחייב מלקות מש"ה שייך שפיר למיתני ואלו הן הלוקין כנ"ל וק"ל:

    שם ואלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' עד סוף המשנה פירש"י ותו' דאלו לאו דוקא דתנא ושייר טובא אלא דרש"י מסיק דרובן דתני בהך מתניתין יש בהן חידוש ובתוס' כתבו שאין צריך לדחוק ולמצוא בהם חידוש העולה מיהו מדבריהם בעיקר פשטא דמילתא דתנא אלו למעוטי חייבי מיתות ממלקות ולמעוטי נמי חייבי לאוין שאין בהם מעשה דאין לוקין אלא דלכאורה לפ"ז הו"ל לאקדומי חייבי לאוין מקמי חייבי כריתות דהא עיקר מלקות מלאו דחסימה ילפינן כדאמרינן בשמעתין ובכמה דוכתי אבל לפירש"י אתי שפיר דאדרבה כל מילתא דאית ביה חידוש תנא ברישא כדאמרינן נמי בכמה דוכתי מידי דאתי מדרשא חביבא ליה והכא נמי חייבי כריתות יש בהן חידוש יותר דאע"ג דלא דמי ללאו דחסימה אפ"ה לוקין משום דאתיא מדרשא כמו שאבאר בשמעתין ועוד נראה לי דהא דפתח התנא תחילה בחייבי כריתות דעריות היינו משום דאית בהו חידוש טובא דהא בכל הנך עריות שייך בהו חיוב ממון קנס ובשת ופגם ואפ"ה שייך בהו חיוב מלקות תדע דהא בריש פרק אלו נערות קתני התם הבא על אחותו וכו' ומקשינן התם בגמ' ורמינהו ואלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' ושקיל וטרי הש"ס טובא בכמה אוקימתות ע"ש אלא דר"י דהילכתא כוותיה משני התם בתר הך רומיא דמתניתין כאן כשהתרו בו וכאן שלא התרו בו והיינו משום דקסבר ר"י כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם ולאפוקי מדעולא דאמר איפכא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נערה וא"כ אין לך חידוש יותר מזה ובאמת דאליבא דעולא נמי שמעינן שפיר חידוש מכל הנך חייבי כריתות דעריות דלוקין אלא שאין להאריך וכ"ש לאוקימתא דרבה דאמר לוקין ומשלמין והיינו חידושם. והא דאיצטריך נמי למיתני אחות אשתו ואשת אחיו משום דאית בהו חידוש טפי דאפי' הבא עליהן שלא כדרך אישות נמי לוקה לאפוקי דלא נימא דכיון דכתיב בהו כי יקח ה"א דוקא דרך לקוחין אסרה תורה כדדייק הש"ס בריש פרק נושאין על אנוסה קמ"ל מתניתין דהכא אפי' בא עליה שלא כדרך אישות נמי לוקה והיינו כדמסיק הש"ס התם בפ' נושאין והאוכל חמץ בפסח נמי איצטריך למיתני דוקא באוכל הוא דלוקה אבל בלאו דבל יראה ובל ימצא אין לוקין משום דהוי לאו שאין בו מעשה ובאוכל ועושה מלאכה בי"ה נמי איצטריך לאשמעינן דוקא באכילה ושתיה דהיינו אכילה לוקה אבל בסיכה ורחיצה אע"ג דהוי כשתיה אפ"ה אינו לוקה כנ"ל:

    Penei Yehoshua on Makkot 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 13, Amud Aleph, about 371 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת בְּשֵׁשׁ, דְּמָר…”

    3. Segment 351 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא וַדַּאי ״לָכֶם״ –…”

    4. Segment 440 words

      Opens “חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן:…”

    5. Segment 59 words

      Opens “וְכֵן בַּגּוֹלָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״יָשׁוּב״ – לְרַבּוֹת…”

    6. Segment 636 words

      Opens “מַאי ״וְכֵן בַּגּוֹלָה״? כִּדְתַנְיָא: ״יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל…”

    7. Segment 75 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין…”

    8. Segment 839 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ,…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה – חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “וְהַשּׁוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַּחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּיב? רַבִּי…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “גְּמָ׳ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת קָא תָנֵי, חַיָּיבֵי מִיתוֹת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Makkot 13a · Segment 14 — “…מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּתַנְיָא: אֶחָד חַיָּיבֵי…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Makkot 13a · Segment 2 — “גְּמָ׳ אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת בְּשֵׁשׁ, דְּמָר סָבַר ״לָכֶם״…

    Original text

    מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ.

    The unintentional murderers would pay a fee to the Levites as rent for their living quarters in the cities of refuge, which were Levite cities; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: They would not pay a fee to them, but would reside rent free, as they are required to live there by Torah law. They also disagreed with regard to the status of the unintentional murderer when he returns home after the death of the High Priest. He returns to the same public office that he occupied prior to his exile; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: He does not return to the office that he occupied.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת בְּשֵׁשׁ, דְּמָר סָבַר ״לָכֶם״ – לִקְלִיטָה. וּמָר סָבַר: ״לָכֶם״ – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם. אֲבָל בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם – דִּבְרֵי הַכֹּל הָיוּ מַעֲלִין לָהֶם שָׂכָר.

    GEMARA: Rav Kahana said: This dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Meir is with regard to payment of rent to the Levite landlords in the six cities of refuge designated in the Torah and in the book of Joshua, as one Sage, Rabbi Yehuda, holds that in the verse: “They shall be cities of refuge for you” (Numbers 35:11), the term “for you” means that the cities shall be for you only for providing refuge, and therefore they must pay rent to the Levites. And one Sage, Rabbi Meir, holds that the term “for you” means for all your needs; therefore, they are not required to pay rent. But with regard to the forty-two additional Levite cities, which also served as cities of refuge, everyone agrees that the unintentional murderers would pay rent to the Levite landlords.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא וַדַּאי ״לָכֶם״ – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם מַשְׁמַע. אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַחֲלוֹקֶת בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, דְּמָר סָבַר: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ״ – כִּי הָנָךְ לִקְלִיטָה. וּמָר סָבַר: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ״ – כִּי הָנָךְ, מָה הָנָךְ לְכׇל צׇרְכֵיכֶם, אַף הָנֵי נָמֵי – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם, אֲבָל בְּשֵׁשׁ – דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר.

    Rava said to him: But the term “for you” certainly indicates for all your needs; therefore, the dispute cannot be as Rav Kahana explains it. Rather, Rava said: The dispute is only with regard to the forty-two Levite cities, as one Sage, Rabbi Yehuda, holds that from the verse: “They shall be the six cities of refuge… and beside them you shall give forty-two cities” (Numbers 35:6), it is derived that the forty-two cities are like these original six cities, only insofar as with regard to the unintentional murderer being admitted. And one Sage, Rabbi Meir, holds that from the verse: “They shall be the six cities of refuge… and beside them you shall give forty-two cities,” it is derived that the forty-two cities are like these original six cities in every sense: Just as those six cities were given to you, i.e., the unintentional murderers, for all your needs, so too, these forty-two cities were given to you, i.e., the unintentional murderers, for all your needs. But with regard to the six cities specifically designated as cities of refuge, everyone agrees that unintentional murderers would not pay the Levites a fee.

    חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו יָשׁוּב״ – לְמִשְׁפַּחְתּוֹ הוּא שָׁב, וְאֵינוֹ שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הוּא שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, ״אֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו״ – כַּאֲבוֹתָיו.

    § The mishna teaches that there is a dispute as to whether the unintentional murderer returns to the same public office that he occupied prior to his exile. On a related note, the Sages taught with regard to a Hebrew slave liberated during the Jubilee Year, about whom it is written: “And he returns to his family, and to the estate of his fathers he shall return” (Leviticus 25:41): He returns to his family, but he does not return to that status of prominence and honor that his ancestors held; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: He even returns to that status of prominence and honor that his ancestors held. From the phrase “to the estate of his fathers he shall return,” it is derived that he returns to be like his fathers.

    וְכֵן בַּגּוֹלָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״יָשׁוּב״ – לְרַבּוֹת אֶת הָרוֹצֵחַ.

    And likewise, the same is true with regard to an exile sent to a city of refuge, as when the verse states: “To the estate of his fathers he shall return,” the term “he shall return” is redundant and it serves to include the unintentional murderer.

    מַאי ״וְכֵן בַּגּוֹלָה״? כִּדְתַנְיָא: ״יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ״ – לְאֶרֶץ אֲחוּזָּתוֹ הוּא שָׁב, וְאֵינוֹ שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הוּא שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו – גָּמַר שִׁיבָה שִׁיבָה מֵהָתָם.

    The Gemara asks: What is the meaning of: And likewise, the same is true with regard to an exile? The Gemara explains: It is as it is taught in a baraita with regard to the verse: “The murderer shall return to his ancestral land” (Numbers 35:28), from which it is derived that he returns to his ancestral land, but he does not return to that status of prominence and honor that his ancestors held; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: He even returns to that status of prominence and honor that his ancestors held. Rabbi Meir derives this by means of a verbal analogy from there, i.e., between the term of “return” written with regard to the unintentional murderer, and the term of “return” written with regard to the Hebrew slave. The verbal analogy teaches that just as a Hebrew slave returns to his father’s estate and the status of prominence held by his ancestors, so too, the unintentional murderer returns to his ancestral land and to the status of prominence held by his ancestors.

    הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין

    We shall return to you, Chapter "Aielu hein haGolen"

    מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר.

    MISHNA: After enumerating in tractate Sanhedrin those liable to be executed and in the previous chapter those liable to be exiled, the mishna proceeds to enumerate those liable to receive lashes. These are the people who are flogged by Torah law for violating a prohibition: One who engages in intercourse with his sister, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with the wife of his father’s brother, or with a menstruating woman. Likewise, one is flogged in the case of a widow who married a High Priest, a divorcée or a ḥalutza who married an ordinary priest, a mamzeret , i.e., a daughter born from an incestuous or adulterous relationship, or a Gibeonite woman who married a Jew of unflawed lineage, and a Jewish woman of unflawed lineage who married a Gibeonite or a mamzer , i.e., a son born from an incestuous or adulterous relationship.

    אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה – חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אַחַת בִּלְבַד.

    The mishna elaborates: If a woman was both a widow and a divorcée, as after she was widowed she remarried and was divorced, a High Priest is liable to receive two sets of lashes for marrying her due to the violation of two different prohibitions, that of his marrying a widow and that of his marrying a divorced woman. If a woman was both a divorcée and a ḥalutza , from two different men, an ordinary priest who marries her is liable to receive only one set of lashes, due to the violation of one prohibition alone.

    הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְאוֹכֵל חֵלֶב, וָדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל וְטָמֵא.

    The mishna continues enumerating those liable to receive lashes: A ritually impure person who ate sacrificial food and one who entered the Temple while ritually impure. And one who eats the forbidden fat of a domesticated animal; or blood; or notar , leftover flesh from an offering after the time allotted for its consumption; or piggul , an offering invalidated due to intent to sprinkle its blood, burn its fats on the altar, or consume it, beyond its designated time; or one who partakes of an offering that became impure, is flogged.

    וְהַשּׁוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַּחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים.

    And one who slaughters a sacrificial animal or sacrifices it on an altar outside the Temple courtyard, and one who eats leavened bread on Passover, and one who eats on Yom Kippur and one who performs labor on Yom Kippur, and one who blends the anointing oil for non-sacred use, and one who blends the incense that was burned on the altar in the Sanctuary for non-sacred use, and one who applies the anointing oil, and one who eats unslaughtered animal or bird carcasses, or tereifot , which are animals or birds with a condition that will lead to their death within twelve months, or repugnant creatures, or creeping animals, is liable to receive lashes.

    אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.

    If one ate untithed produce, i.e., produce from which terumot and tithes were not separated; or first-tithe produce whose teruma of the tithe was not taken; or second-tithe produce or sacrificial food that was not redeemed; he is liable to receive lashes.

    כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּיב? רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּזַיִת. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כׇּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּיב? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּבְרִיָּיתָהּ. אָמַר לָהֶן: אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּיתָהּ.

    With regard to the measure for liability for eating forbidden food, the mishna asks: How much does one need to eat from untithed produce to be liable to receive lashes? Rabbi Shimon says: If one ate any amount of untithed produce he is liable to receive lashes. And the Rabbis say: He is liable only if he eats an olive-bulk, which is the minimum measure characterized as eating. Rabbi Shimon said to them: Do you not concede to me with regard to one who eats an ant of any size that he is liable to receive lashes? The Rabbis said to Rabbi Shimon: He receives lashes for eating an ant of any size due to the fact that it is an intact entity in the form of its creation, and that is what the Torah prohibited. Rabbi Shimon said to them: One kernel of wheat is also in the form of its creation, and therefore one should be liable to receive lashes for eating any intact entity.

    גְּמָ׳ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת קָא תָנֵי, חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לָא קָתָנֵי. מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּתַנְיָא: אֶחָד חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְאֶחָד חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין

    GEMARA: Apropos the list in the mishna of those liable to receive lashes, the Gemara notes: The tanna teaches those liable to receive excision from the World-to-Come [ karet ], as most of the cases enumerated at the beginning of the mishna include actions that not only entail violation of a prohibition but are also punishable by karet . But the tanna does not teach those liable to be executed with court -imposed death penalties among those liable to receive lashes. Apparently, lashes are not administered to those who violate a prohibition punishable by execution. The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita that there is a tannaitic dispute: Both those liable to receive karet and those liable to be executed with court -imposed death penalties