Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 56b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 56b

    Bava Metzia 56b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 430 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    קדשים שחייב באחריותן אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה:

    יש להן אונאה דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה דידיה היא ואל תונו איש את אחיו קרינא ביה:

    ושאינו חייב באחריותן כגון דאמר הרי זו:

    אף המוכר ספר תורה כו' מפרש טעמא בגמרא בברייתא:

    גמ' דבר הנקנה מיד ליד הזהיר עליו בבל תונו:

    שהוקשו לקרקעות [דכתיב] והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה) הוקשו לאחוזה:

    מכאן אמרו מדלא אמעוט שטרות אלא משום דאין גופן קנוי ומכור:

    המוכר שטרותיו לבשם לצור בהם אבקת סממנין נמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופן הוא:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 56b · Sefaria

    Tosafot

    יצאו שטרות מדממעט להו מאונאה משמע דחל המכר מדאוריית' בשטרות וא"ת פרק מי שמת (ב"ב דף קמז:) אמרינן מתנת שכיב מרע מדרבנן ופריך והאמר רב נחמן המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל ומודה רב נחמן שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא מתנת שכיב מרע דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול כו' והשתא והלא מכר שטר חוב דאורייתא ואפי' הכי יכול למחול ומפרש ר"י דה"פ אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו מוהעברתם א"כ עשאו הכתוב יורש וא"כ אמאי יורש מוחל מאי אולמיה דהאי יורש מהאי אי נמי אפי' הוי מכר שטר חוב דרבנן משכחת ביה אונאה מדאורייתא כגון שהלוהו על פה ונתן לו יותר מדאי כדי לעשות שטר שיעבוד או הלוהו בשטר ונתן לו הלוה יותר מדאי שיחזיר לו השטר ויהיה מלוה על פה ולרבינו חיים נראה דקנה מן התורה אם יש ללוה קרקעות שמוכר לו שיעבוד שיש לו בקרקעות ובמרובה (ב"ק דף סב:) כתבתי באריכות:

    והאי ביומיה מכירה הוא תימה דבפ' קמא דע"ז (דף טו. ושם ד"ה והשתא) מוכח דשכירות לא קני מישראל ששכר פרה מכהן ומלא לבית דירה אמרו וי"ל דהכא גבי אונאה כתיב ממכר מיותר לרבות שכירות:

    כל דבר שבמדה כו' אפילו פחות מכדי אונאה חוזר הכא משמע דרבא מיירי אף בקרקעות וכן נמי פרק האיש מקדש (קדושין דף מב: ושם ד"ה ה"ג) דקאמר ובמקרקעי נמי לא אמרינן אלא דפליג באומדנא אבל פליג במשחתא אפילו פחות מכדי אונאה חוזר דאמר רבא כל דבר שבמדה חוזר וחוזר דקאמר היינו שהמקח בטל לגמרי כדמוכח ריש התודה (מנחות דף עז.) ושלהי הספינה (ב"ב דף צ.) וקשה דבפרק בית כור (בבא בתרא דף קד. ושם ד"ה פחות) תנן בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזור ופירש רשב"ם התם דהא דאמר רבא דחוזר מילתיה לא הוי בקרקעות וקשה לפירושו מהכא וי"ל דהתם אינו אומר המוכר מדדתי שיש בה בית כור דאז ודאי היה חוזר כדרבא אלא סתמא אומר כך וסבור היה המוכר שיש כך ולכך המקח קיים וא"ת לימא דידע דשדא שיתא ומוכרו יותר משויו וכיון דזרעינהו דלמא בטל אגב קרקע וי"ל בענין זה פשיטא דיש אונאה שהמכר אינו תלוי בקרקע אלא בחטי שבשוק:

    אלא דאמר שדאי בה כדבעי לה וא"ת היינו מקח טעות דבעי ליה ו' והוא לא שדא אלא ה' וי"ל דהמוכר מודה דלא שדא אלא ה' ואמר דלא בעי אלא ה' וקרקע זו אם זרעה כדבעי לה שוה אותם דמים ואגלאי מילתא דבעי שיתא וא"ת למה לא תחשב זו אונאת קרקע כיון שלא טעה לא במדת מנין החטין ולא בשומא לא טעה אלא במה שלא הושבח הקרקע כדבעי לה וי"ל כיון דאי הוה שדא בה כדבעי לה כמו שאמר היו שוה אותם דמים נמצא שהאונאה מן החטין ולא מן הקרקע:

    Tosafot on Bava Metzia 56b · Sefaria

    Rashba

    הא דבעי ר' זירא שכירות יש לו אונאה בשכירות מטלטלין קאמר, והיינו דאסיקנא דיש לו אונאה, משום דשכירות [ביומיה מכירה] היא, ואלו בקרקע מהאי טעמא הוה לן למימר דלית ליה אונאה, דהא במכירה ליכא אונאה. והלכתא אף בשכירות עבדים ליכא אונאה. ובשכירות ישראל כגון פועלים יש אומרים שאין להם אונאה, דלאו ממכר הם, וכן בקבלנות. וא"ת, והיכי קאמר הכא דשכירות מכירה ליומא היא, והא אסיקנא בפרק קמא דע"א (טו, א), דשכירות לא קנייה וכדתניא כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה. י"ל דביתו (במדבר יח, כא) וקנין כספו (ויקרא כב, יא) לא מיקרי, אבל מכל מקום קנוייה היא לו להשתמש בה כל ימי שכירותה.

    אלא שאמר שדאי בה כדאבעי ואגלאי מילתא דלא שדא ביה כדאבעי פירש הראב"ד ז"ל, כגון שקבל עליו לזרוע שדהו בכך וכך, בעניין שהוא ראוי לאותה שדה, ואמר זרעתי סאה, ואמרו בקיאין שאין די לאותה שדה בסאה. והקשה הוא עצמו ז"ל, ולהוי נמי כקרקע, ליהדר תו וליזרע עד כדי שראוי לה כי עדיין לא נגמרה מלאכתו. והוא מפרק לה, שתוספת הזרע אינו מועיל לה, שמא למקום שנפל הראשון יפול השני ויתקלקל זה עם זה. ואינו מחוור, מכל מקום הרי הפסידה והוביר מקצתה, והרי הוא חייב לעולם כדתנן (לקמן בבא מציעא ק"ד ע"א) אם אוביר ולא אעביר אשלם במיטבא. ורש"י ז"ל פירש, כגון שמכרן ואמר שדאי בה כדבעי ואשתכח דלא. גם זה אינו מחוור, דאדרבה מקח טעות הוא, שאמר שהוא זרעה כדבעי ואינה. ובתוספות הקשו, מפני מה מחזר להעמידה בהני אנפי, לוקמה ביוקרא וזולא כגון שזרע סאה והרי היא שוה ה' ומוכרה (וכו') [בו'], וניחא להו, דבכי הא פשיטא ליה דאינו אלא כמוכר חטים שבכד. ואין התירוץ מוציא מידי קשיא, דהיא היא דאיבעיא לן בנשבעים ובעומר, ובודאי כך היה יותר ראוי להעמידה כשנתאנה בדמיהן. ור"ח ז"ל לא גריס ואשתכח דלא שדא ביה כדבעי, אלא הכי גרס ואמר ליה שדאי ביה כמה דבעי מאי. וזה לשונו, מי שזרע חטים בקרקע, ומכרן לחברו, ואמר ליה שדאי ביה כמה דבעי מאי, הני חיטי כמאן דשדיין בכדא דמיין ואית להו אונאה, או בטלי להו לגבי קרקע וקרקע אין לה אונאה. ונראה שהוא ז"ל מפרש שאין האונאה כאן אלא ביוקרא וזולא, והוא הנכון.

    Rashba on Bava Metzia 56b · Sefaria

    Meiri

    המוכר שטרותיו לבסם כדי לכרוך בהם סמנין או מרקחות הרי זה דבר שגופו מכור ויש בהם אונאה ומ"מ לדעת הפוסקים שאין אונאה בפרוטות אין בהם אונאה אא"כ עולות לחשבון שתעלה אונאתם יתר מפרוטה:

    כבר ביארנו בפרק ראשון שחיוב כפל הנאמר בגנבה לא סוף דבר שגנב בידו אלא אפילו בגגו וחצרו וקרפיפו כגון שנכנסה שם ונעל בפניה לגנבה וכן ביארנו לענין גט שכמות שהיא מתגרשת בגט המגיע לידה כך מתגרשת בגט המגיע לחצרה ולגגה ולקרפיפה שנאמר ונתן מ"מ:

    המכירה והמתנה הם שאדם זוכה בהם זכייה מוחלטת ותולדותיהם השאלה והשכירות שהשאלה ממין המתנה והשכירות ממין המכירה שהמכירה ליומה מכירה היא ולא אמרו שכירות לא קניא אלא לענין איסור כמו שביארנו במסכת ע"ז מעתה שכירות קרקע אפילו שוה דינר במנה או שוה מנה בדינר אין לו אונאה ושכירות בהמה או מטלטלין יש בהם אונאה ופירשו גדולי המחברים שאין שם שיעור זמן שאין דרך להראות שכירות לבני אדם אלא שעושה מלאכתו ומחזירה ומתוך כך מחזיר אונאה לעולם ואם לא נשתמש בו עדין ויש שם אונאה ביתר משתות בטל שכירות מעתה אף בעבדים שאין במכירתם אונאה אם שכר הפועל לעשות עמו מלאכה בין לקרקע בין למטלטלין אין לו אונאה שהרי קנאו לזמן ואע"פ שרשאי לחזור בו כבר נתגלה הטעם משום כי לי בני ישראל עבדים:

    וגדולי המחברים כתבו שהקבלן והוא שקבל לארוג בגד בעשרה דינרין וכיוצא בו יש בו אונאה שהקבלנות דבר המיטלטל הוא:

    מי שהתנה עם חברו לזרוע לו שדהו וקבל עליו לזרוע בה ששה קבין ולא זרע אלא חמשה הרי זה מחזיר אונאה שכל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ואע"פ שיש מפרש בחוזר זה שהוא נאמר בבטול מקח לא יראה כן שהרי בפרק בית כור אמרו בית כור עפר מדה בחבל אני מוכר לך פחות כל שהו ינכה יתר כל שהוא יחזיר אלא לא אמרו חוזר אלא להחזיר אונאה ומפני כן יש שגורסים אפילו פחות מכדי אונאה יחזיר וכן פרשוה גדולי המחברים וכן הדין אם אמר קנה לך זרע השדה במאה דינרין והיא זריעת שש סאין ונודע שלא היו שם אלא זריעת חמש:

    התנה עמו שיזרענה כראוי לה ולא הזכיר מנין ונתברר שלא זרעה בכדי הראוי לה אלא שזרע פחות מן הראוי כגון שהיתה ראויה לזריעת שש סאין ופיזר זריעותיו כל כך שזרע בחמש ואין לומר שיחזור ויזרע שמא תפול במקום הזרוע תחלה או שעבר זמן הזריעות הרי זה ספק אם יש בזה אונאה או אם נדון כדין קרקע אע"פ שלא השריש ומ"מ התנה לזרוע את כלו ולא זרע אלא מקצתו או רבו ועבר זמן הזריעות הרי זה בכלל דבר שבמדה ואין ספק בהחזרתו זרעה כראוי אלא שנתאונו בסך כגון שנתן לו בזריעתו מאה דינרין והזריעה שוה ק"כ או שאין שוה אלא שמנים יראה שאין כאן אונאה הואיל ונמכר עם הקרקע ביחד הרי הוא בכלל קרקע ויש שנסתפקו בכך:

    כל שהוא בספק אם יש בו אונאה אם לאו אין מוציאין אותו מיד הנתבע ואם תפש הלה אין מוציאין מידו:

    כבר ביארנו במשנתנו שאין נשבעין על הקרקעות היתה התביעה בדרך זה על הזרעים כגון שאמר לו חטים שזרעת בקרקע זה הלויתי לך והוא אומר לא כי אלא מקצתן או שמכר לו זריעת השדה שבאותה שנה ואמר לו שהיא זרועה בכדי הראוי ונודע שלא נזרעה אלא בפחות מן הראוי או שמכר לו זריעת השדה ואמר לו חמש סאין זרעתי ופרעו מנה וטען הלוקח אח"כ שלא נזרע אלא בשלש ושיחזיר לו ארבעים ואמר לו ארבעה זרעתי וליטרא אני חייב לך או שאמר לו קרקע וזרעים שלי והלה אומר לו חצי קרקע וחצי זרעים שלך ואם נדון הזרעים כמטלטלים הרי מתגלגלת שבועת הקרקע עליהן בכל אלו ספק אם נדון הזרעים כמטלטלין לענין שבועה ואם נדון אותם כקרקע אע"פ שלא השרישו והילך על הזרעים אין כאן שאינם בעין ובקרקע יש שפרשו בזו האחרונה שחפר בה בורות שיחין ואין זה הילך ואין צריכין לכך שאם הזרעים אין בהם הילך ונדון אותם כמטלטלין הרי שבועה הקרקע מתגלגלת על כל פנים:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 56b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה וכו' פירוש אין אונאה (למוכר) ללוקח לפי שאין קץ לדמיו ואין הלוקח יכול לתובעו. אבל אם נתאנה המוכר יכול לתבוע מהלוקח וכן הא דרבי יהודה בן בתירא בגמרא. הראב"ד.

    גמרא יצאו שטרות וכו'. עייו בהר"ן שעל ההלכות בכתובות פרק הכותב דף תקט"ו ע"ב.

    וכל ידו לאי ידו ממש הוא והתניא אם המצא תמצא וכו' ואסיקנא כל ידו ידו ממש הוא ושאני הכא דליכא למימר גבי גנב וגבי אשה אלא ברשותו. רבינו חננאל.

    שכירות יש לו אונאה כלומר אם אדם משכיר לחברו בית אחד יותר משתות שראוי לשוכרה מי מתבטל השכירות מן הדין כדין מטלטלים או דילמא דין מכר יש לה ובמכר הא אמרינן דאין לקרקע אונאה. אי נמי יש לומר בשכירות מטלטלים אם הזהירה עליו תורה שלא ירמה או לא וזה הפירוש האחרון עיקר. רבינו יהונתן.

    וזה לשון הריטב"א בעי רבי זירא שכירות וכו'. פירוש שכירות מטלטלין קא מיבעיא ליה דאלו שכירות קרקע פשיטא דהא אפילו נימא שכירות מכירה ליומיה היא הרי אין אונאה לקרקעות. ואסיקנא דשכירות מטלטלים יש לו אונאה דמכירה ליומה היא ואלו בקבלת מלאכה ושכירות פועל פשיטא שאין בו אונאה דממכר אמר רחמנא והכא ליכא מכירה כלל. ויש סעד לדבר מהא דאמרינן בפרק הגוזל טול דינר והעבירני פטור דיכול לומר משטה אני בך הא לאו הכי חייב ולא הוי אונאה. וליכא למימר דההיא בכדי שאין הדעת טועה קאמר דידע ומחל דהוי כמי שאמר יודע אני שיש בו אונאה שאין בו אונאה כדאיתא בפרק המוכר דהא ההיא דפרק הגוזל סתמא איתמר ואפילו בכדי שאין הדעת טועה. עד כאן.

    וליומיה מכירה היא והא דאמר בפרק קמא דעבודה זרה וכו' ככתוב בתוספות. היינו לענין דאינו קרוי ביתו של שוכר ולא קנין כספו אבל מכל מקום קניא להשתמש כל ימי השכירות.

    חטים שזרען בקרקע ליכא לפרושי במי שקבל עליו לזרוע שדה חברו דהתם מאי אונאה שייכה פעולה הוא דקביל עליה ואי לא זרע כדבעי לה דיניה כאריס ודינם מפורשים לקמן בפרק המקבל. אלא הכא במוכר לחברו חטים שהיו זרועין לו בשדהו ומכרן לו בחליפין דבין דליהוו כקרקע או כמטלטלין נקנין הם בחליפין. וקא מבעיא ליה אם יש בהם אונאה אם לאו וכן פירש רש"י. ואמרינן היכי דמי אילימא דאמר ליה בשמכרן לו שדאי בה שיתא סאין ואשתכח דלא הוו ביה אלא חמשא הא אמר רבא כל דבר שבמדה וכו' משום דהויא מקח טעות הוא הילכך אפילו בקרקעות איתא והכי נמי משמע בפרק ב' דקידושין מיהו אפילו כשתמצא לומר דההיא ליתא אלא במטלטלים מכל מקום שפיר פרכינן הכא דכהאי גוונא לא הוה לן למיבעי אם יש בו אונאה אם לאו דהא לאו אונאה היא אלא מקח טעות והוה לן למיבעי יש בהם משום מקח טעות או לא. הריטב"א.

    וכתב הרמ"ך כל דבר שבמדה וכו' מחוי למימר דאין בזה דין ביטול מקח כלל כשם שאין בו דין מחילה. וצריך עיון.

    4 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 56b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם כו' וקשה כיון דעיקר הרבותא בזה דיש אונאה לפרוטות אם כן היאך מוכח זה ממאי דאיצטריך למעט שטרות דהא אפי' אם נאמר דאין אונאה לפרוטות אפ"ה איצטריך שפיר למעט שטרות אפי' שוים מאה מנה ויש ליישב בדוחק:

    בתוספות בד"ה והאי ביומיה ממכר הוא עי' מ"ש מהרש"ל ז"ל בזה בספר ים של שלמה בב"ק פ' הפרה סי' ל"ג:

    בד"ה כל דבר שבמדה כו' וקשה דבפ' בית כור כו' ופי' רשב"ם שם כו' וקשה לפירושו מהכא עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב פירושו דודאי לא נעלם מהרשב"ם ז"ל דההיא דדבר שבמדה שייך אפי' בקרקעות שכ"כ הוא ז"ל עצמו שם באותו הדיבור וז"ל ואע"ג דקי"ל אין אונאה לקרקעות כו' אבל הכא טעה בדבר שבמדה עכ"ל. אלא שהוא ז"ל סובר דנהי דעיקר הדין דדבר שבמדה הוי כעין מקח מעות דמה"ט אפי' פחות מכדי אונאה חוזר וממילא דשייך אפי' בקרקעות דהא לא אימעטו קרקעות אלא מקרא דלא תונו אבל לענין מקח טעות דלא איצטריך קרא אין לחלק בין מטלטלים לכל מילי מ"מ משמע ליה דלשון חוזר דנקיט רבא דמשמע שנתבטל המקח לגמרי נקיט האי לישנא משום מטלטלין ונ"ל כוונתו באותן מטלטלין דשייך בהו קפידא דכשהן פחותים מהמדה והמשקל הידוע לא חזו להאי מילתא כשהם במדה ומשקל היותר מזה כגון בגד קטן ונמצא גדול וכיוצא בזה דנמצא דהוי מין אחר לגמרי אבל בקרקעות לא שייך לומר שיתבטל המקח בשביל חסרון או יתר המדה כמו שסיים הרשב"ם ז"ל שם דקים להו לחכמים דלא ניחא להו לבטל המקח בשביל כך. ובאמת דבמטלטלין גופא נמי מצינו חילוקי דינים בזה בהלכות אונאה אלא דמילתא דפסיקא נקיט כיון דאיירי שם בקרקעות כן נ"ל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 56b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אלא כל ידו ידו ממש הוא עיין סנהדרין דף פה ע"ב תוס' ד"ה עד:

    תוס' ד"ה יצאו וכו' ויהיה מלוה ע"פ ועיין בסמ"ג עשין עשה פב:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 56b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 56, Amud Bet, about 430 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – יֵשׁ לָהֶן…”

    2. Segment 248 words

      Opens “גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִי תִמְכְּרוּ…”

    3. Segment 330 words

      Opens “מִכָּאן אָמְרוּ: הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבַשָּׂם, יֵשׁ לָהֶם…”

    4. Segment 433 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר מֶמֶל: כֹּל הֵיכָא…”

    5. Segment 528 words

      Opens “וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, לָאו יָדוֹ מַמָּשׁ…”

    6. Segment 650 words

      Opens “טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, הָא…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אֶלָּא, כֹּל ״יָדוֹ״ – יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא.…”

    8. Segment 836 words

      Opens “בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: שְׂכִירוּת יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה,…”

    9. Segment 926 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: חִטִּין וּזְרָעָן בַּקַּרְקַע, מַהוּ? יֵשׁ…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בַּהּ…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “אֶלָּא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ״,…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן? כְּמַאן…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “עוֹמֶר מַתִּירָן אוֹ אֵין עוֹמֶר מַתִּירָן? הֵיכִי…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “לָא צְרִיכָא, דְּחַצְדִינְהוּ וְזַרְעִינְהוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר, וַאֲתָא…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 56b · Segment 8 — “…שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי כְּתִיב ״מִמְכָּר לְעוֹלָם״? ״מִמְכָּר״…

    Original text

    קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית – אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ.

    With regard to sacrificial animals for which one bears responsibility to replace them, they are subject to the halakhot of exploitation, as this responsibility indicates a certain aspect of ownership. And those for which one does not bear responsibility to replace them, they are not subject to the halakhot of exploitation. Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, an animal, or a pearl, these items are not subject to the halakhot of exploitation, as they have no fixed price. The Rabbis said to him: The early Sages stated that only these items listed above are not subject to the halakhot of exploitation.

    גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ״, דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת, שֶׁאֵינָן מְטַלְטְלִים. יָצְאוּ עֲבָדִים, שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, דִּכְתִיב: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, שֶׁגּוּפוֹ מָכוּר וְגוּפוֹ קָנוּי. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, שֶׁאֵין גּוּפָן מָכוּר וְאֵין גּוּפָן קָנוּי, וְאֵינָן עוֹמְדִין אֶלָּא לִרְאָיָה שֶׁבָּהֶם.

    GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught: It is written: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, one shall not exploit his brother” (Leviticus 25:14). This is referring to an item acquired from hand to hand. Land is excluded, as it is not movable. Slaves are excluded, as they are juxtaposed to land in several sources, and therefore their legal status is like that of land in certain respects. Documents are excluded, as it is written: “And if you sell to your colleague an item that is sold,” indicating an item that is itself sold and itself acquired. Documents are excluded, as they are not sold themselves and they are not acquired themselves. They have no intrinsic value, and they exist only for the proof therein.

    מִכָּאן אָמְרוּ: הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבַשָּׂם, יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה. פְּשִׁיטָא! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: אֵין אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן: יֵשׁ אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת. הֶקְדֵּשׁוֹת? אָמַר קְרָא ״אָחִיו״ – אָחִיו, וְלֹא הֶקְדֵּשׁ.

    From here the Sages said: In the case of one who sells his documents that are no longer in use to a perfumer for use in packaging his wares, they are subject to the halakhot of exploitation because he is selling the paper itself. The Gemara asks: Isn’t this obvious? In that case, one sold paper, and it is no different from any other movable property. The Gemara answers: This serves to exclude the opinion of Rav Kahana, who says: There is no exploitation for cases involving perutot , as paper is sold for mere perutot . The Sages therefore teach us: There is exploitation for cases involving perutot . Consecrated property is excluded, as the verse states: “One shall not exploit his brother” (Leviticus 25:14), indicating that these halakhot apply only to transactions involving “his brother,” but not to transactions involving consecrated property.

    מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר מֶמֶל: כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא? אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב ״וַיִּקַּח אֶת כׇּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּכֹל אַרְעָא בִּידֵיהּ הֲוָה נָקֵיט לַהּ? אֶלָּא מֵרְשׁוּתוֹ, הָכָא נָמֵי מֵרְשׁוּתוֹ.

    Rabba bar Memel objects to this: Is that to say that anywhere that it is written “his hand,” the reference is to his actual hand, and not merely to his possession, in its metaphorical sense? If that is so, that which is written: “And taken all his land from his hand” (Numbers 21:26), would you also explain here that he was holding all his land in his hand? Rather, clearly, “from his hand” means from his possession. Here too, “from your colleague’s hand” in the case of exploitation means from his possession.

    וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, לָאו יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא? וְהָתַנְיָא: ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ״, אֵין לִי אֶלָּא יָדוֹ. גַּגּוֹ, חֲצֵירוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, מִכׇּל מָקוֹם.

    The Gemara asks: Is that to say that anywhere that it is written “his hand” the reference is not to his actual hand? But isn’t it taught in a baraita : “If the theft is found in his hand” (Exodus 22:3): I have derived from here only his hand; from where do I derive that the halakha is the same if the stolen item is found on his roof, in his courtyard, or in his enclosure? The verse states: “If the theft is found [ himmatze timmatze ]”; the use of the double verb teaches that the halakha applies in any case where the stolen item is in his possession.

    טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל הֵיכָא דִּכְתַב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְתוּ, תַּנְיָא: ״וְנָתַן בְּיָדָהּ״, אֵין לִי אֶלָּא יָדָהּ. גַּגָּהּ חֲצֵירָהּ וְקַרְפֵּיפָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָתַן״, מִכׇּל מָקוֹם. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וְנָתַן״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל הֵיכָא דִּכְתַב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ.

    The Gemara infers: The halakha applies if the stolen item is found in his possession, and this includes any place in his possession. The reason is that the Merciful One writes: “If the theft is found [ himmatze timmatze ].” If that were not so, I would say that wherever He writes “his hand,” the reference is to his actual hand. And furthermore, it is taught in a baraita that it is written with regard to a bill of divorce: “And place it in her hand” (Deuteronomy 24:1). I have derived only her hand; from where do I derive that the halakha is the same if he places the bill of divorce on her roof, in her courtyard, or in her enclosure? The verse states: And place, in any case that he places it in her possession. Here too, the Gemara infers: The reason that any place in her possession is included is that the Merciful One writes “and place.” If that were not so, I would say that wherever He writes “his hand,” the reference is to his actual hand.

    אֶלָּא, כֹּל ״יָדוֹ״ – יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְשָׁאנֵי הָתָם, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ.

    Rather, the Gemara rejects Rabba bar Memel’s objection and concludes: Every mention of the term “his hand” in the Torah is a reference to his actual hand. And it is different there, in the verse: “And taken all his land from his hand” (Numbers 21:26), where it cannot be said that the reference is to his actual hand. Rather, it means there: In his possession.

    בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: שְׂכִירוּת יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה, אוֹ אֵין לוֹ אוֹנָאָה? ״מִמְכָּר״ אָמַר רַחֲמָנָא, אֲבָל לֹא שְׂכִירוּת, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי כְּתִיב ״מִמְכָּר לְעוֹלָם״? ״מִמְכָּר״ סְתָמָא כְּתִיב, וְהַאי נָמֵי, בְּיוֹמֵיהּ מְכִירָה הִיא.

    § Rabbi Zeira raises a dilemma with regard to rental: Is it subject to the halakhot of exploitation, or is it not subject to the halakhot of exploitation? The Gemara elaborates: Is it an item that is sold about which the Merciful One speaks, but not a rental; or perhaps there is no difference? Abaye said to him: Is it written: And if you sell an item that is sold forever? What is written is simply: “And if you sell an item that is sold,” and indeed for its day the rental is considered a sale. The legal status of a rental is that of a sale for a limited period. Consequently, it is subject to the halakhot of exploitation.

    בָּעֵי רָבָא: חִטִּין וּזְרָעָן בַּקַּרְקַע, מַהוּ? יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ אֵין לָהֶם אוֹנָאָה? כְּמַאן דְּשַׁדְיָין בְּכַדָּא דָּמְיָין, וְיֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ דִלְמָא בַּטְּלִינְהוּ עַל גַּב אַרְעָא?

    Rava raises a dilemma: In a case involving wheat kernels, and one sowed them in the ground, what is the halakha ? Are they subject to the halakhot of exploitation, or are they not subject to the halakhot of exploitation? The Gemara elaborates: Is their legal status like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation, as they remain movable property? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and like land they are not subject to the halakhot of exploitation.

    הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בַּהּ שִׁיתָּא״, וַאֲתוֹ סָהֲדִי וְאָמְרִי דְּלָא שְׁדָא בָּהּ אֶלָּא חַמְשָׁה, וְהָאָמַר רָבָא: כׇּל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה – חוֹזֵר!

    The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that the hired laborer said: I sowed six kav of grain in the field, and witnesses came and said that he sowed only five kav in it, but doesn’t Rava himself say: With regard to any item that is otherwise subject to the halakhot of exploitation, and it is sold by measure, or by weight, or by number, even if the disparity was less than the measure of exploitation in the transaction, the transaction is reversed. A disparity of one-sixth between the value of an item and its price constitutes exploitation only in cases where there is room for error in assessing the value of an item. In a case where the sale item is easily quantifiable, any deviation from the designated quantity results in a nullification of the transaction, even if the wheat kernels are subordinate to the ground.

    אֶלָּא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ״, וְאִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּלָא שְׁדָא בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ, יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה אוֹ אֵין לָהֶם אוֹנָאָה? כְּמַאן דִּשְׁדֵי בְּכַדָּא דָּמְיָין וְיֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ דִּלְמָא בַּטְּלִינְהוּ אַגַּב אַרְעָא?

    Rather, it is a case where the hired laborer said: I cast kernels in the field as required, without quantifying the measure of the kernels that he cast, and it was discovered that he did not cast kernels in the field as required. Are they subject to the halakhot of exploitation or are they not subject to the halakhot of exploitation? Is the legal status of these kernels like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation? Or, perhaps the laborer subordinated them to the ground?

    נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן? כְּמַאן דְּשַׁדְיָין בְּכַדָּא דָּמְיָין וְנִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא בַּטְּלִינְהוּ אַגַּב אַרְעָא וְאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן?

    Rava raises an additional dilemma: If the laborer admitted to part of the claim, does he take an oath with regard to the kernels or does he not take an oath with regard to the kernels? Is their legal status like that of kernels cast into a jug, and one takes an oath with regard to them? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and one does not take an oath with regard to them, as the halakha is that one does not take an oath about a claim involving land.

    עוֹמֶר מַתִּירָן אוֹ אֵין עוֹמֶר מַתִּירָן? הֵיכִי דָמֵי: אִי דְּאַשְׁרוּשׁ – תְּנֵינָא, אִי דְּלָא אַשְׁרוּשׁ – תְּנֵינָא! דִּתְנַן: אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר – עוֹמֶר מַתִּירָן, וְאִם לָאו – אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא עוֹמֶר הַבָּא!

    Rava raises an additional dilemma: Does the sacrifice of the omer offering permit one to eat the produce grown from these kernels, or does the sacrifice of the omer offering not permit one to eat the produce? The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where the kernels took root, we already learned that halakha . If it is a case where the kernels did not yet take root, we already learned that halakha also. As we learned in a mishna ( Menaḥot 70a): If crops took root before the sacrifice of the omer offering, the omer offering renders it permitted to eat them. And if not, if they took root only after the sacrifice of the omer offering, it is prohibited to eat them until the time for the sacrifice of the next omer offering will arrive.

    לָא צְרִיכָא, דְּחַצְדִינְהוּ וְזַרְעִינְהוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר, וַאֲתָא לֵיהּ עוֹמֶר וַחֲלֵיף עִילָּוַיְיהוּ, וְלָא אַשְׁרוּשׁ קוֹדֶם לָעוֹמֶר.

    No, Rava’s dilemma is not superfluous, as it is necessary to raise it in a case where one reaped grain and sowed its kernels prior to the time of the omer offering, and the time of the omer offering arrived and passed while they were in the ground, and the kernels did not take root before the sacrifice of the omer offering.