Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 54b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 54b

    Bava Metzia 54b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ש"מ חומשו כמותו דמשתלם פירות ולא מעות:

    גבי גזל כתיב גבי אשם גזילות כתיב אם גזל וכפר ונשבע לשקר חמישיתיו חמישיות הרבה:

    ותנן נמי זימנין דאיכא טובא:

    נתן לו את הקרן לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש ונשבע לו על החומש שחזר וכפר את החומש ואמר נתתיו לך ונשבע והודה הרי זה מוסיף חומש על חומש שכפר וכן אם חזר ונתן לו חומש ראשון שנשבע עליו וחזר וכפר ונשבע על חומש שני והודה מוסיף חומש על חומש שני וכן לעולם:

    עד שיתמעט הקרן חומש שהוא מחוייב כבר וחוזר וכופרו קרוי קרן עד שתהא כפירת שבועתו בפחות משוה פרוטה:

    גבי תרומה אוכל תרומה בשוגג:

    כתיב חמישיתו דלא משמע אלא חד חומש ואפ"ה תנן בה חומשא דחומשא כגון אם נתן קרן וחומש מן החולין כמשפטו ונעשו התשלומין תרומה וחזר ואכל אותו חומש משלם אותו וחומשו:

    ואחד הסך שמן של תרומה דסיכה כשתייה ושתייה כאכילה דאמרינן בפ' בתרא [דיומא] (דף עו.): שתייה כאכילה מואכלת לפני ה' וגו' וכתיב ביה תירושך וסיכה כשתייה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו אבל אם ביערה על ידי דבר אחר אינו משלם חומש דאיש כי יאכל קדש כתיב פרט למזיק את התרומה על ידי דבר שאינה אכילה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Tosafot

    מוסיף חומש על חומש וא"ת והא לעיל בריש פירקין (בבא מציעא דף מח.) בעינן יחד לו כלי או נטל וחזר והפקידו אצלו וי"ל דמ"מ ס"ד כיון שבא מתורת חומש לא מייתי עליה קרבן ואין מוסיף עליה חומש אחר קמ"ל:

    ולא מיתנא תנא לא הן ולא לאו וא"ת והתנן במסכת מעשר שני (פ"ב מ"ו) סלע של חולין ומעשר שנתערבו מביא בסלע מעות ולא קתני בסלע וחומש מעות אלמא תנן דאין מוסיף חומש על חומש וי"ל דלא חשש להזכיר אותו חומש תדע שהרי על קרן שני מוסיף חומש כדתני בהתודה (מנחות דף פב. ושם) המתפיס מעות מעשר שני בשלמים כשהוא פודה מוסיף ב' חומשין אחד למעשר ואחד לקדש ואפ"ה לא קתני מביא בסלע וחומשו של קרן מעות:

    מה כסף ערכו כו' ומעליו לא מצי דריש כדפרישית לעיל ומכסף ערכו נמי לא מצי מפיק שלא יתחלל על הקרקע דלא אתא אלא לאורויי דכי איתיה לחומש בעולם הוי דינו כמו קרן להוסיף עליו חומש:

    בשלמא כולה לשמים למעוטי כו' דלית בהו מעילה ה"מ למפרך הא קרא במעילה לא משתעי:

    הקדש ומעשר הפוכים זה מזה דמעשר אין מוסיף חומש על חומש ועל חלול שני מוסיף חומש כדאמר בהתודה (שם) והקדש הוי איפכא:

    דלמא לענין חומש קאמר וא"ת הא כבר ממעטינן הקדש שני מן המקדיש ולא מן המתפיס וי"ל דקרא דלעיל מיירי במקדיש ביתו והכא מיירי בבהמה טמאה דהוי מטלטלין וצריכי ומשום הכי לעיל נמי איצטריך כסף ערכו להוסיף חומש על חומש משום דלא כתיב חמישיתו גבי מקדיש ביתו אע"ג דבקרא דמקדיש בהמה טמאה כתיב ויסף חמישיתו. (ותרוייהו באם בחוקותי):

    לענין חומש קאמרת פרש"י ומועלי' בה היינו ומוסיף חומש ותימה והלא שלמים אינה כולה לשמים ומוסיף חומש כדאמר בהתודה (שם) וי"ל דבמסקנא דתורת כהנים מרבה אף קדשים קלים והכי איתא התם מה יש לי לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים ת"ל בבהמה טמאה ואם כל בהמה טמאה וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים למעוטי קדשים קלים דליכא מעילה לא מסיק אדעתיה מסוף הברייתא דמרבה אף קדשים קלים:

    Tosafot on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Rashba

    הא דמבעיא לן בהקדש אי מוסיף חומש על חומש לא קא מבעיא לן אלא בהקדש קרקע, אבל במטלטלין הא כתיב בהו (ויקרא כז, יג) ואם גאל יגאל ויסף חמישיתו על ערכך, ואי שדית ו"ו דויסף אחמישיתו, הוה ליה חמישיתיו, כדרך שאמרו בתרומה.

    הא דאמרינן הכא דבמעשר אינו מוסיף חומש על חומש דוקא על החומש קאמר, אבל על קרן שני מוסיף חומש, וכדתניא במנחות בפרק התודה (מנחות פב, א), המתפיס מעות מעשר שני לשלמים, כשהוא פודן מוסיף שני חומשין, אחד למעשר ואחד להקדש. והא דקתני ומייתי לה לקמן (בבא מציעא נה, ב), סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות, ולא קתני מביא מעות בסלע וחומש, התם לא בא לפרש דין החומש.

    דילמא לעניין חומש קאמרת וכדר' יהושע בן לוי פירש רש"י ז"ל, הך דמעילה לאו מעילה ממש קאמר ובנהנה מן ההקדש, אלא בחומש קאמר ובבא לפדות מן ההקדש, וקרי לחומש מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש. ואינו מחוור, דאמאי תלי חומש במעילה, דאטו לא כתיב חומש אלא במעילה, הוה ליה למתני ומוסיפין חומש. ור"ת ז"ל פירש דהכי פירושא דברייתא, מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה מוסיפין חומש, [אף כל שהוא תחלת הקדש וכלה לשמים ומועלין בה מוסיפים חומש], ובתרוייהו גרסינן ומועלין בו"ו. ובתורת כהנים מוכח כן, דקתני ברישא ומועלין בה, והדר וכולה לשמים. ואיכא למידק, אמאי קתני וכולה לשמים למעוטי קדשים קלים, דאי בתמימים ומשום דאין להם פדיון, אי הכי אפילו חטאות ואשמות נמי, ואי בבעלי מומין אף בקדשים קלים מוסיף חומש, וכדתניא במנחות (פ"ב ע"א), המתפיס מעות מעשר שני לשלמים מוסיף ב' חומשין, אחד למעשר שני ואחד להקדש. ובתוספות פירשו דלמעוטי קדשים קלים וחטאות ואשמות אתא, דאינהו נמי לאו כולהו לשמים הוו, דהא אית להו לבעלים בגוייהו, והילכך לאו כבהמה טמאה דכלה לשמים נינהו, ולאו למימר דאין מוסיף חומש כשפודן במומן, דהא אתרבו בסיפא דההיא ברייתא מואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו קרבן, אלא דלא אייתי הכא אלא רישא דברייתא. והרי איתא בתורת כהנים (פר' בחוקותי פ"ט פר' ד' ברייתא ד'), מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים, אף איני מרבה אלא את שכיוצא בה, וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, ומנין לרבות קדשי קדשים [וקדשים] קלים של יחיד ושל צבור תלמוד לומר בהמה טמאה ואם כל בהמה טמאה.

    Rashba on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Meiri

    מי שגזל וכפר ונשבע והודה שחייב בקרן וחומש ובאשם גזלות כמו שנאמר בפרשת ויקרא ונתן את הקרן ולא נתן את החומש ולאחר זמן תבעו בחומש וכפר לו ונשבע שכבר פרעו כלו או שלא נתחייב לו בחומש זה מעולם ואח"כ הודה הרי חומש זה נעשה כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר וכן מחומש לחומש עד שיתמעט החומש משוה פרוטה כיצד הרי שהיתה הגזלה שוה י"ו פשוטים והרי חומש ראשון ד' פשוטים וחזר וכפר עליהם משלם פשוט שהוא חומשו ואם חזר וכפר באותו פשוט יש כאן עד חומש פרוטה ומשם ואילך אין בו חומש אע"פ שהוא פרוטה שהרי לא הגיע החומש לשוה פרוטה וכן הדין בחומש ראשון שאם הגזלה עצמה אין חומש שלה מגיע לפרוטה וכפר ונשבע והודה אין כאן תשלומי חומש ומשלם הקרן לבד וכבר ביארנוה בכדי צרכה בבבא קמא בפרק הגוזל עצים:

    זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל אם הם דברים הראויים לאכילה ואחד השותה אם הם דברים הראויים לשתיה ואחד הסך אם הם דברים הראויים לסיכה אחד תרומה טמאה ואחד תרומה טהורה משלם קרן וחומש הרי החומש כתרומה ואם חזר ואכל בשוגג משלמו ומוסיף עליו חומש אחר וכן חומש על חומש עד לעולם מעשר שני שחללו מוסיף חומש ואם חזר וחלל דבר זה שחלל עליו מוסיף חומש אחר על הקרן אבל אינו מוסיף חומש על החומש:

    כבר ביארנו שהפודה מה שהקדיש הוא בעצמו מוסיף חומש מ"מ דוקא בהקדש ראשון אבל לא הקדש שני שנאמר ואם המקדיש המקדיש ולא המתפיס כיצד הקדיש בהמה ונפל בה מום ופדאה וחללה על בהמה אחרת שוה היא וחומשה כשהוא פודה את השניה אינו מוסיף בה חומש שאין מוסיפין בהקדש חומש על חומש שהקדש ראשון מוסיף חומש ולא הקדש שני ואין אומרין חומש כתחלת הקדש הוא:

    אע"פ שבפודה את ההקדש אנו אומרים שאין מוסיף חומש על חומש בנהנה שוה פרוטה מן ההקדש שמביא קרן וחומש ואשם הרי החומש חזר לו כקרן ואם חזר ונהנה מביא חומש על חומש ומתוך כך אתה מבין שאין גורסין בכאן הנהנה מן ההקדש אלא הפודה את ההקדש:

    כל הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית כגון בהמה טמאה ואבן או קורה או כל דבר שבתלוש אם נהנה במזיד לוקה ואם נהנה בשגגה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא קרבן מעילה והוא הנקרא אשם מעילות:

    קדשים קלים אין מועלין בהן מחיים כגון שנהנה בהם לרכיבה או לחרישה או לגיזתה וכיוצא באלו ולאחר מיתה אם נזרק הדם מועלין באמוריהם אבל לא בבשרם שכל שיש בו התר אכילה אין מועלין בהם ואפילו בבשר חטאת ואשם שמועלין בהם בחייהם כמו שביארנו בבבא קמא נאמר בתורה ואם בבהמה הטמאה וכו' מה בהמה טמאה כלה לשמים ר"ל לבדק הבית ומועלין בה אף כל שכלו לשמים מועלין בה:

    לענין חומש אין אנו צריכין כלה לשמים ואע"פ שסוגיא זו מוכחת שכן שהרי אמרו דילמא לענין חומש קאמרת וכל שהוא תחלת הקדש וכלה לשמים מוסיפין חומש תדע שהגירסא המיושבת דילמא תרתי קאמרת מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומוסיף חומש אף כל שתחלת הקדש מוסיף חומש הא סוף הקדש אין מוסיף חומש ומה בהמה שכלה לשמים ומועלין בה אף כל שכלו לשמים מועלין בו הא קדשים קלים אין מעילה ונמצא שאין כלו לשמים צריך לחומש ולא תחלת הקדש למעילה אלא לענין מעילה בין הקדש הראשון בין הקדש השני שנתפסה בו קדושת ראשון מועלין בו ולענין חומש אנו צריכין לתחלת הקדש שהנתפס בקדושת הראשון והוא הקדש שני אם בא לחללו אין מוסיף חומש כמו שביארנו ואע"פ שהדברים אמתיים מצד עצמם יש שאין גורסין כן מצד שפסוק זה לא נאמר לענין מעילה כלל ואין בזה הכרח שדרך התלמוד לכך בהרבה מקומות ואף בזו אפשר שצוה ואמר ופדה בערכך כלומר אחר שאין גופו ראוי לבדק הבית חללהו על דבר הראוי לבדק הבית כדי שלא תהנה בו ותמעול:

    Meiri on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ולא מתנא תנא כו' ולא קתני בסלע וחומש מעות אלמא כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דהאי סלע אינו אלא הקרן של מעשר ואין החומש עמו דהכי מסיק לעיל דאין החומש מעכב דמ"מ כיון דלמצוה צריך ליתן גם החומש מסתמא דאיירי בפדה ונתן כבר החומש בכלל הסלע ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה ומועלין בה השתא קס"ד דמעילה כו' ועוד דאפי' לית גבה כל הני שייכא מעילה כו' עכ"ל פירושו אינו מובן דהא בכולה לשמים ניחא ליה לתלמודא למעוטי ק"ק דלית בהו מעילה ובתחלת הקדש הא פריך ליה תלמודא תחלת הקדש אית ביה מעילה סוף הקדש לית ביה מעילה ונראה כוונתו דקים ליה לרש"י בשום דוכתא בתלמוד דאיכא מעילה בק"ק וא"א לאוקמא נמי דיוקא דכולה לשמים למעוטי ק"ק לענין מעילה אלא דר"א דאמר בשלמא כולה לשמים למעוטי ק"ק כו' לא חש למפרך מהך דה"נ קרא לא משתעי במעילה כפרש"י ולא חש למפרך מיניה כמ"ש התוס' ודו"ק:

    תוס' בד"ה לענין חומש כו' וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים כו' לא אסיק אדעתיה כו' עכ"ל יש לדקדק דמאי קשיא להו טפי למאי דפריך לעיל בשלמא כו' דהא כמו דניחא להו למאי דמוקי לה לענין חומש דברישא דברייתא בעי למעוטי ק"ק מחומש היינו מקמי דאסיק לרבות ק"ק לענין חומש כדמסיק במסקנא דת"כ ה"נ למאי דבעי ר"א למימר דלענין מעילה איירי ברישא דברייתא וממעט ק"ק ממעילה היינו נמי מקמי דאסיק לרבות ק"ק ושפיר קאמר ר"א בשלמא כולה לשמים למעוטי ק"ק כו' ונראה דכוונת' דר"א דקאמר בשלמא כולה לשמים כו' ע"כ לא ידע כלל סוף הברייתא דאי הוה ידע לא הוה מקשה אלא תחילת הקדש למעוטי מאי כו' דהא ק"ק נמי אית בהו מעילה כדאיתא בסיפא אלא דברישא דברייתא קאמר למעוטי ק"ק מקמי דאסיק ליה לרבות ק"ק וה"נ איכא למימר בסוף הקדש דקיי"ל דאית בהו מעילה היינו למאי דמסיק רבויא לרבות כל מילי אלא דהכא ברישא דברייתא הוה בעי למעוטי סוף הקדש מקמי דאסיק ליה ריבויא אלא ע"כ דלא ידע סוף הברייתא ואין להקשות כיון דריבויא דסיפא אתי נמי לרבות לסוף הקדש א"כ אמאי לא מוקי לה המתרץ דידע נמי הסיפא דמיירי במעילה ממש ולא אתי למעט ק"ק וסוף הקדש אלא אי לאו ריבויא דסיפא דיש לומר דניחא ליה לאוקמא בחומש וכפי סברת המקשה דאימעיט ק"ק לפי האמת משום דהא במעילה לא משתעי קרא מיהו קשה לפי זה כיון דבסיפא מרבה ק"ק וסוף הקדש א"כ מיעוטא דנקט ברישא למאי אתא ואפשר דקים להו לשום דרשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה מוסיף חומש על חומש וא"ת והא בעינן יחוד כלי וכו' פירוש כדלעיל וא"כ על כרחך צ"ל דייחד כלי לחומש הראשון וא"כ נעשה קרן ופשיטא דמוסיף עליו חומש:

    ד"ה ולא מתנא תנא כו' עד ולא קתני בסלע וחומש מעות אלמא וכו'. פירוש דהא בהדי סלע מסתמא נכלל בו קרן וחומש ואם כן החמישית מהסלע הוא חומש ואם איתא דמוסיפין חומש על חומש במעשר הוי ליה למיתני מביא בסלע וחומש מעות פירוש הומש מהחמישית של הסלע שהוא חומש אבל חומש מהקרן ס"ד השתא בקושיא דאין צריך להוסיף על קרן שני ותירץ וי"ל דלא חשש וכו' תדע דהא על קרן שני מוסיף חומש לכולי עלמא אפי' את"ל דאין מוסיף חומש על חומש ולא קתני מביא בסלע מעות וחומש של הקרן:

    ד"ה לענין חומש קאמרת וכו' וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים וכו' לא אסיק אדעתיה וכו'. ר"ל כי פריך בשלמא כולה לשמים למעוטי קדשים קלים דלית בהו מעילה א"כ ס"ד דאמעילה קאי ברייתא זו דקדשי קדשים והלא קי"ל דאין בהם מעילה ובמסקנא דברייתא מסיק דמרבינן נמי קדשים קלים וא"כ איך אפשר דברייתא זו איירי במעילה לכך צ"ל דאז לא אסיק אדעתין מסוף הברייתא:

    Maharam on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    משלם חומש על חומש על כרחך צריך לאוקמא בשנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו דאי אמלוה לא משלם חומש דבעינן דומיא דפקדון כדאמרינן לעיל ומכל מקום איצטריך קרא דסלקא דעתך אמינא כיון שעל ידי תשלומי חומש קאתי וכו' ככתוב בתוספות כדאשכחן גבי תרומה דאיצטריך לאשמועינן דמשלם חומש על חומש אף על גב דכתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש וחלה עליו קדושת תרומה סלקא דעתך אמינא דאין משלם חומש על חומש כיון דמחמת חומש קאתי. ועוד יש לומר דאפילו בלא נטלו ממנו מיחייב הכא חומש כיון דתחלתו בא על ידי פקדון הוה ליה כפקדון. הרא"ש. אחד הסך פירש רש"י דסיכה בכלל שתיה כדנפקא לן במסכת יומא מדכתיב ותבא כמים בקרבו וגו' והקשה רבינו תם דהא פרישנא התם דההוא קרא אסמכתא בעלמא הוא וכן מוכיח בפרק רבי עקיבא. ופירש רבינו תם דבסיפרי דריש ליה מדכתיב וגם לרבות הסך. הריטב"א. הא דאיבעיא לן בהקדש אי מוסיף חומש על חומש לא קא מיבעיא לן אלא בהקדש קרקע אבל במטלטלין הא כתיב בהו ואם גאול יגאל ויסף חמישיתו על ערכך ואי שדית וא"ו דויסף אחמישיתו הוה ליה חמישיות כדרך שאמרו בתרומה. הרמב"ן והרשב"א והר"ן ותוספות לקמן בסמוך. כתב רש"י דלא גרסינן הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה וכו'. אבל רבינו חננאל גריס לה וזה לשונו: שאלתו של רבא בהקדש הוא שכתוב בו ויסף חמישית כסף ערכך עליו ותנן הנהנה שוה פרוטה מוסיף חומש אבל חומש על חומשה לא תנן ובזאת שאל רבא אם נתן את הקרן ולא נתן את החומש היש עליו לתת חומש על חומש כאשר יש עליו בגזל ובתרומה ופרט את ספיקו ואמר טעמא מאי גבי תרומה כתיב ויסף חמישיתו וחייב חומש על חומש או דילמא בתרומה כתיב חמישיתו שדית ליה וי"ו דויסף הואיל ומופנה הוה ליה חמישיתיו אבל בקודש חמישית כסף ערכך כתיב ומי שדית ליה לוא"ו דויסף הוא וטרם תאמר התשובה הוספנו לשאול ותיפוק לי דהוה ליה הקדש שני ואין מוסיף חומש כרבי יהושע בן לוי ונדחה זו האמרונה דאמר ליה רב פפא הכי אמר רבא חומש וכו' ואחך כך באת התשובה דאמר רב טביומי משמיה דרבא תניא ויסף חמישית כסף ערכך וכו' עד כאן.

    אף על גב דכי שקלת לוא"ו וכו' רש"י כתב דאין גורעין ומוסיפין להפסיק את התיבה ולא נראה דהא אמרינן פרק ז' דבכורות גבי מרוח אשך דגורעין ומוסיפין ודורשין אפילו באמצע התיבה דשקלינן לאלף דאשך. ושדינן בין ריש ובין וא"ו דמרוח והחית שדינן בהדי שך והוה ליה או מראו חשך. לכך נראה דהיינו טעמא דהכא משום דחמשיות אין זה תיבה בשום מקום. תוספות חיצוניות. ועיין בפירוש רש"י שם. והריטב"א כתב וזה לשונו: יש לומר דהתם גבי מרוח אשך לא מוספינן ולא מחדשינן שום דינא בהדי דרשא אלא גלוי פירושא דקרא בעלמא אבל הכא דדרשינן דין מחודש להוסיף חמישיות איתא לפירוש רש"י. ובתוספות פירשו דלא דרשינן חמשיות כיון שאין זה מקרא בשום מקום. עד כאן.

    אף על גב דכי שקלת לוי"ו דויסף וכו' ואף על גב דגבי הקדש נמי כתיב חמשיתו יוסיף עליו גבי בהמה טמאה לא ילפינן מינה בית. משאנץ.

    מקיש חומשו לכסף ערכו ואם תאמר למה ליה לעיל האי קרא דעליו לאשמועינן דחומש אינו אלא ממטלטלים תיפוק ליה מהך היקשא דאין היקש למחצה. ויש לומר דהך היקשא לא הויא אלא גבי מקדיש בית ושדהו ובהו כתיבא וליכא למיגזר מינה לתרומה ומעשר. תוספות חיצוניות.

    שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים שהיא של בדק הבית דלא משתעי קרא בפסולי המוקדשין אלא בבהמה טמאה ממש כדדרישנא בתורת כהנים. משאנץ.

    אלא תחלת הקדש למעוטי מאי הוה מצי למיפרך דעל כרחך ליכא לאוקומיה במעילה דהא קרא במעילה לא משתעי אלא פריך ליה מיניה וביה דאפילו מילתיה נמי לא מתוקמא לענין מעילה. תוספות חיצוניות.

    דילמא לענין חומש קאמר פירש רש"י הך מעילה לאו מעילה ממש קאמר וכו' ואיכא למידק אמאי קתני כולה לשמים אי למעוטי קדשים קלים מחומש ליתא דהיכי דמי אי בתמימי דכוותה נמי בקדשי קדשים שכולן לשמים לא שייך בהו חומש דלית בהו פדיון. ואי בשהוממו אפילו קדשים קלים אית בהו חומש בפדיונם כדאמרינן בפרק התודה. ואיכא למימר כרוך ואימא תרווייהו והכי קאמר מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה ומוסיפין חומש בפדיונה אף כל שהוא תחלת הקדש וכולה לשמים מועלין בה ומוסיפין חומש. אינה תחלת הקדש אף על פי שכולה לשמים ומועלים בהנאתה אין מוסיפין חומש בפדיונה. אינה כולה לשמים אף על פי שהיא תחלת הקדש אין מועלין ונקט לשון מעילה למעילה ממש ולפדיון משום רביה נמי מוסיף חומש ולישנא דשוה לתרווייהו נקט דאלו לפדיון לחודיה לא משני בדיבוריה למקרייה מעילה. ובשם רבינו תם אמרו דאתי למעוטי שדה מקנה שאינו מוסיף חומש דאי לאו קרא הוה אמינא מה מצינו בשדה אחוזה שמוסיף חומש אף בשדה מקנה כן ואף על גב דהוו להו שדה אחוזה ומעשר שני כתובים הבאים כאחד סבירא ליה מלמדין והשתא הוו להו שלשה ואין מלמדין והכי אמרינן במסכת ערכין פרק יש נערכין משום דהוי מעשר ושדה אחוזה ובהמה טמאה שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. הרמב"ן.

    וקשה לפירוש רבינו תם דהאי קרא בבהמה טמאה כתיב ולא בקרקעות ועוד בפרק יש בערכין נפקא לן מקרא אחרינא דאין מוסיף חומש בשדה מקנה. הרא"ש. ור"י תירץ דאין הכי נמי דהשתא הוה סלקא דעתיה למעוטי מכולה לשמים קדשים קלים ואפילו חטאות ואשמות דלאו כולן לשמים נינהו כיון דאית להו לבעלים כפרה בגוייהו והוה סלקא דעתיה למעוטינהו מחומש בפדיונם אם הוממו. ומיהו לא קאי במסקנא אלא שקלא וטריא דתנא הוא דאי לאו דאיתרבו מקרא אחרינא הוה ממעטינן להו מחומש מקרא דבבהמה הטמאה דהכי איתא בתורת כהנים הך ברייתא מה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים. ומנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים בין של יחיד בין של צבור תלמוד לומר ואם כל בהמה וזו היא הברייתא שהביאו מקצתה כאן. הר"ן. ובזה הפירוש הסכימו כל המפרשים.

    2 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתיו כו' והקשה בספר תורת חיים הא רבא גופא מוקי להאי קרא לדרשא אחריתי בפרק מרובה שאם נשבע וחזר ונשבע על הקרן גופא משלם חומש על כל או"א ואם כן מנ"ל לענין חומשא דחומשא ותירץ דתרתי דרשינן מיניה ונראה לכאורה דממילא שמעינן לתרווייהו דכיון דריבתה התורה כמה חומשים מוקמינן לה בכל גווני אלא דלפי זה קשיא לי אמאי פשיטא ליה בסמוך לענין מעשר דלא משלם חומשא דחומשא וכדפירש רש"י כיון דלא אשכחן ביה שום רמז ואכתי מנא לן דלמא הא דמשלמי כולהו חומשא דחומשא ילפינן להו מדכתיב עליו לרבות חומשו כמותו כדאמרינן לעיל וממילא כיון דמרבינן חומשו כמותו אמרינן דמשלם חומש על החומש ואף שכתבו התוספות לעיל דלא שייך לדרוש מעליו אלא לענין התשלומין אסוגיא דהכא סמכו מדאמרינן במעשר דלא משלם חומשא דחומשא אף ע"ג דכתיב עליו אבל היא גופא תקשה מנ"ל לסתמא דתלמודא דליכא במעשר חומשא דחומשא דלמא אה"נ דמשלם מדכתיב עליו ואי משום דלא תנינן במעשר הא בהקדש נמי לא תנינן ואפ"ה פשיטא דמשלם וליכא למימר דמדאיצטריך למיכתב בתרומה וי"ו יתירא דויסף לרבויי חומשא דחומשא מכלל דמעליו לא שייך לרבויי הא ליתא דהא בהקדש מסקינן דלא שייך לדרוש וי"ו דויסף לענין חומשא דחומשא אלמא דהאי וי"ו אורחא דקרא הוא אם כן בתרומה נמי דלמא אורחא דקרא הוא והא דמרבי חומשא דחומשא היינו נמי מעליו ואם כן נימא דה"ה במעשר וליכא למימר נמי מדאיצטריך כסף ערכך בהקדש מכלל דלא דרשינן מעליו דהא המקשה לא הוי ידע מהאי דרשא דכסף ערכך ואם כן הדרא קושיא לדוכתא אמאי פשיטא ליה במעשר ועוד דאף אם נאמר דדרשא דעליו לא משמע ליה כלל לענין חומשא דחומשא אכתי קשה דלמא כיון דגלי לן קרא בתרומה מריבויא דויסף דה"ה לחומשא דחומשא ממילא אמרינן שכן הדין בכל החומשים וכה"ג כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפרק הגוזל ובפ"ה דתרומה דכולהו חומשים כהדדי ילפינן לענין זה ואף שהתוס' י"ט הקשה שם על דבריו מסוגיא דשמעתין אבל אסוגיא גופא קשה באמת דלמא גלי רחמנא בחדא בתרומה וה"ה בכולהו ובשלמא אי הוי מייתרא קרא נמי בגזל אתי שפיר דה"ל תרומה וגזל שני כתובים אבל לסברת הת"ק דקרא דגזל לא מייתרא הדרא קושיא לדוכתא ואפשר דמה שכתב דתרתי דרשינן היינו דמשמע ליה שיש שני ריבויים אבל לא ידעינן מהיכא. מיהו למה שיתבאר בסמוך דבהקדש בהמה טמאה נמי פשיטא ליה דמשלם חומשא דחומשא דכתיבא תרי זימני ויסף חמישיתו עליו כמו גבי תרומה ואם כן הדר ה"ל תרומה והקדש בהמה ב' כתובים אבל הקושיא ראשונה במקומה עומדת דלמאי דס"ד דבהקדש בתים לא שייך לדרוש וי"ו דויסף אם כן דלמא לא דרשינן בשום דוכתא וי"ו דויסף אלא כולהו מעליו דרשינן כיון דחמישיתיו דגזל נמי לא מייתרא ובע"כ צ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דלא שייך לדרוש כלל מעליו לענין חומשא דחומשא וק"ל:

    בתוספות בד"ה ולא מתנא תני כו' וא"ת והתנן כו' ולא קתני בסלע וחומש מעות כו' עכ"ל. פי' לדבריהם כיון דע"כ האי סלע של מעשר היינו שנתחלל עליו מעשר וא"כ מסתמא נכלל החומש ג"כ בזה הסלע ואם כן כשנתערב עכשיו ומחללו שנית על המעות צריך להוסיף עוד חומש אלא דאיכא למימר דאין מוסיף חומש אלא על חילול הראשון ולא על השני אבל מ"מ היה לו להוסיף חומש על החומש הראשון שיש בזה הסלע דחומש כתחלת מעשר דמי כדאמרינן לקמן לענין הקדש ואם כן עיקר קושייתם שהיה לו להביא סלע וחומש דחומש וע"ז משני דלא קחשיב ותדע שהרי לפי האמת מצינו דמוסיף חומש ג"כ על חילול שני ואפ"ה לא קחשיב ליה כן נ"ל בכוונתם וכן הוא בחדושי מהר"ם ז"ל אלא דקשה טובא מאי פסיקא להו להקשות דמי לא מצי איירי שפיר שהיה לו כמה סלעים של מעשר שני או סלע ודינר דהיינו סלע מעות מעשר ודינר דמי החומש ולא נתערב אלא סלע אחד מדמי הקרן. ולכאורה היה נ"ל לפרש קושיית התוספות דמכח כל שכן קשיא להו דהא חזינן בשמעתין דלענין חומש דחומש מצריך קרא בכל או"א משמע דמסברא חיצונה ליכא חומש דחומש ואילו לענין חומש על הקרן השני משמע דבכל דוכתי לא שני לן בין קרן ראשון לשני לבר מהקדש דגלי קרא בהדיא בין בהקדש בתים בין בהקדש בהמה משמע דמסברא חיצונה אין לחלק ואם כן כיון דבמעשר תני להדיא דאין מוסיף על חילול השני מדלא קתני בסלע וחומש מעות משמע דכ"ש שאין מוסיף חומש על חומש ועל זה תירצו דע"כ מוסיף על חילול השני אלא דלשון התוספות לא משמע כן וצ"ע:

    בגמרא גבי הקדש כתיב ואם המקדיש כו' ותנן הפודה כו' אהקדש בתים קאי אבל בהקדש בהמה בעלת מום לבדק הבית או בתם ונעשה בע"מ כתיבי תרי קראי ובתרווייהו כתיב ויסף חמישיתו כמו גבי תרומה ותימה דלא מייתי לה בשמעתין ולמימר בהו דפשיטא לן דמוסיף חומש דחומשא כיון דכתיבא אף על גב דלא תנינא ועל זה הוי שייך יותר האיבעיא לענין הקדש בתים כיון דבענינא חדא כתיבן וכהדדי נינהו וצ"ע:

    ש ם ותיפוק ליה דהוי ליה הקדש שני ואמר ריב"ל לפמ"ש בסמוך דבהקדש בהמה פשיטא דמוסיף חומש על חומש דהא כתיב ויסף חמישיתו כמו בתרומה אם כן צ"ל דהמקשה דהכא לא ידע מברייתא דלקמן דממעטינן אמצע הקדש מחומש דאל"כ אדקשיא ליה על בעל האיבעיא תיקשי ליה בפשיטות מהקדש בהמה דהקדש שני אין מוסיף חומש כדיליף לקמן מקרא דואם בבהמה הטמאה ואפ"ה מרבי לה קרא לחומש דחומש מויסף חמישיתו אלא ע"כ דחומש כתחילת הקדש דמי:

    בתוספות בד"ה מה כסף כו' הקדש ומעשר הפוכים זה מזה כו' ולכאורה יש להקשות בשלמא בהקדש קראי הכי כתיבי אבל במעשר דלית לן קרא לא לפטורא דחומש על חומש ולא לחיובא דחומש על חילול שני א"כ מנ"ל באמת ואמאי לא ילפינן בק"ו מה קרן שני דליתא בחומש בהקדש איתא במעשר חומש על חומש דאיתא בהקדש אינו דין שיהא נוהג במעשר או להיפך שחילול קרן שני יפטור במעשר מק"ו ואף אם נאמר דאיכא איזה פירכא אפ"ה תיקשי מנ"ל לומר במעשר סברות הפוכות לגמרי מהקדש מיהו לענין חומש דחומש יש לומר דמדגלי קרא בכל הנך בהדיא לחייב בחומש דחומש בגזל ותרומה ובהקדש בתים ובהמה אע"ג דהוי מצי למילף חדא מאידך או מפשטא דקרא דעליו לרבות חומשו כמותו אע"כ דכולהו איצטריכו למעט מעשר דלא תיתי לחיובא מחדא או מתרתי מהנך או מפשטא דעליו אבל לענין חיובא דחילול שני ודאי קשה מנא לן וצ"ל דפשיטא לן מסברא חיצונה דבקרן לא שייך לחלק בין ראשון לשני לענין חומש דמאי שנא ותדע דהא לא אשכחן לחלק אלא בהקדש בתים ובהמה דתרווייהו מקראי נפקי משא"כ בתרומה ובגזל פשיטא דחייב על קרן השני כמו על הראשון ולענין חומש דחומש הסברא להיפך כיון דחומש מעלמא אתי ומש"ה איצטריך קרא בכל א' לרבויי וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ומועלין בה השתא קס"ד כו' עיין במהרש"א שכתב אולי קים ליה לרש"י בחדא דוכתא בתלמודא דשייך מעילה בקדשים קלים. והא דקאמר הכא בשלמא כולה לשמים היינו משום דר"א לא חש להאי קושיא דקדשים קלים נמי אית בה מעילה ע"ש. ותמה אני על פה קדוש שיאמר דבר כזה שהרי משנה מפורשת היא במעילה דאין מעילה בקדשים קלים אלא באמורים לאחר שנזרק הדם דתו לא קדשים קלים נינהו אלא קדשי קדשים דאמורים כולהו לגבוה סלקי ובהא מילתא לא אשכחן שום פלוגתא וכל התלמוד מלא מזה דקדשים קלים אין מועלים בהם וכן בריש בב"ק גבי נכסים שאין בהם מעילה דף י"ב ע"ב ובחנם נדחק דכל עיקר כוונת רש"י כמו שכתבו התוספות דעדיפא מזה מצי למיפרך דקרא לאו במעילה משתעי. וע"ז כתב רש"י באמת דחדא מתרי קושיות מקשה לרווחא דמילתא ומ"ש רש"י דאפילו לית בה כל הני היינו ממש קושית הגמרא ואסוף הקדש קשיא ליה וק"ל. ועי"ל דקשה לרש"י דהא לפי המסקנא דמוקי לה לענין חומש כדריב"ל ואם כן ע"כ הא דקתני תחלת הקדש לא אתא למעט סוף הקדש דהא לא שייך ביה חומש דלאו בר פדייה הוא אע"כ דלמעוטי אמצע הקדש אתא אם כן אמאי לא מוקי לה בכה"ג לענין מעילה ונאמר באמת דבאמצע הקדש כגון שהקדישו ע"מ למכרו וליקח בדמיו הקדש מזבח או ב"ה ואח"כ מעל בו דלמא בכה"ג ליכא מעילה אע"ג דבתחילת הקדש כה"ג שהפריש מעות על קרבנות או לבדק הבית מועלין במעות ואפילו הקדיש תרנגולת לב"ה דהיינו למכרה וליקח צרכי בנין מועלין בתרנגולת אפ"ה מצינן למעוטי מאמצע הקדש כיון דהקדש שני הוא מגזירת הכתוב כדממעטינן לענין חומש מדריב"ל ע"ז כתב רש"י דלמסקנא נמי לא מצי לאוקמי לענין מעילה כיון דקרא לאו במעילה משתעי. וע"ז כתב ועוד דאפילו לית בה כל הני וכוונתו להקשות דאיך כייל ותני דבעינן שתחלתו הקדש דהא סוף הקדש לאו תחלת הקדש הוא ואפ"ה פשיטא דמעל ואם כן ה"ה לאמצע הקדש משא"כ לענין חומש ולא שייך לדייק כן כיון דסוף הקדש לאו בר פדיון הוא ולא שייך לגביה חומש כלל ודו"ק:

    בד"ה דלמא לענין חומש קאמרת הך מעילה לאו מעילה ממש כו' וקרי לחומש מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש כו' עכ"ל. ופירושו תמוה דמה בכך דבמעילה שייך חומש אכתי מה ענין לשון מעילה לענין חומש דפדייה ולולי פרש"י ז"ל היה מקום אתי ליישב שכן לשון הת"כ לפי הנוסחא שלנו דמעיקרא יליף מואם בהמה טמאה איזה לימוד דבעינן דומיא דבהמה טמאה לענין חומש והדר קתני סיפא או דבר שאתה למד בדרך א' את לומדו בכל הדרכים שיש בו מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים אף אני ארבה כיוצא בו וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים כו' מנין לרבות קדשי קדשים וק"ק של ציבור ושל יחיד ת"ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה עכ"ל נמצא הדבר מפורש דלענין חומש קאמר אלא דמעיקרא ר"ל שמא לא חייב הכתוב חומש אלא דוקא דומיא דבהמה טמאה בג' דברים הללו הא' שתחלתו הקדש והשני שהוא דבר שמועלין בה השלישי שכולה לשמים וזה לא מצינו אלא בפרים הנשרפים וע"ז מסיק מנין לרבות קדשי קדשים דנהי דתרתי אית ביה דהיינו תחילת הקדש ושמועלין בה אכתי לא דמי בענין השלישי דלאו כולה לשמים כגון בחטאת ואשם ובעולה נמי איכא עורה וע"ז מסיק עוד דאף אם תרצה לרבות נמי קדשי קדשים דדמי בתרתי אכתי קדשים קלים מנין דחייב בחומש כיון דלא דמי בתרי מילי שהרי אין מועלין בה ולאו כולה לשמים ומייתי מקרא לרבות את כולם וזה ברור בכוונת הת"כ כיון דגרסינן ומועלין בה קודם וכולה לשמים אלא דנראה מגירסת הגמרא שלנו דגרסי בברייתא ומועלין בה לבסוף ומש"ה הוי ס"ד דר"א דכולה לענין מעילה איתמר ומסיק הש"ס דלענין חומש קאמר והא דקתני ומועלין בה נמי אחומש קאי שרוצה לומר דלא מחייב חומש אלא בדבר שמועלין בה כן נ"ל נכון לולי פרש"י ודו"ק:

    בתוספות בד"ה לענין חומש פרש"י ומועלין כו' ותימא והלא שלמים כו' עכ"ל הוצרכו להביא מקודם פרש"י דבלא"ה היה אפשר לומר דלצדדים קתני דכולה לשמים למעוטי קדשים קלים מדין מעילה ותחלת הקדש למעוטי סוף הקדש מחומש אבל לפרש"י מקשי שפיר וק"ל:

    1 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 54b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה או דלמא וכו' אלא או בראשה או בסופה עי' סנהדרין דף ד ע"ב תוס' ד"ה לטטפת ומנחות לד ע"ב תוס' ד"ה לטטפת:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 54b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 54, Amud Bet, about 349 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “שְׁמַע מִינַּהּ חוּמְשׁוֹ כְּמוֹתוֹ. שְׁמַע מִינַּהּ.…”

    2. Segment 230 words

      Opens “אָמַר רָבָא, גַּבֵּי גָּזֵל כְּתִיב: ״וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף…”

    3. Segment 349 words

      Opens “גַּבֵּי תְּרוּמָה כְּתִיב: ״אִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ…”

    4. Segment 436 words

      Opens “גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ כְּתִיב: ״וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת…”

    5. Segment 540 words

      Opens “אוֹ דִלְמָא גַּבֵּי תְּרוּמָה כְּתִיב ״וְיָסַף״: אִי…”

    6. Segment 633 words

      Opens “וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי. וְאָמַר…”

    7. Segment 730 words

      Opens “מַאי הָוֵה עֲלַהּ? אָמַר רַב טָבְיוֹמֵי מִשְּׁמֵיהּ…”

    8. Segment 835 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עַל…”

    9. Segment 930 words

      Opens “תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: ״וְאִם בַּבְּהֵמָה…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְתַנָּא: בִּשְׁלָמָא ״כּוּלָּהּ…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרָבִינָא: בְּהֵמָה טְמֵאָה…”

    Original text

    שְׁמַע מִינַּהּ חוּמְשׁוֹ כְּמוֹתוֹ. שְׁמַע מִינַּהּ.

    Learn from it that the legal status of its one-fifth payment is like that of the principal itself, in that it must be paid from non-sacred property. The Gemara affirms: Learn from it that it is so.

    אָמַר רָבָא, גַּבֵּי גָּזֵל כְּתִיב: ״וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו״. וּתְנַן: נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחוֹמֶשׁ – הֲרֵי זֶה מוֹסִיף חוֹמֶשׁ עַל חוֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.

    § Rava said: With regard to robbery, it is written: “And he shall restore the robbed item that he robbed… and he shall add its one-fifth payments to it” (Leviticus 5:23–24), and we learned in a mishna ( Bava Kamma 103a): If the robber gave the robbery victim the principal and took a false oath to him concerning the additional one-fifth payment, asserting that he had already paid it, then the additional one-fifth is considered a new principal obligation. This robber adds an additional one-fifth payment apart from the additional one-fifth payment about which he had taken a false oath. If he then takes a false oath concerning the second one-fifth payment, he is assessed an additional one-fifth payment for that oath, until the principal, i.e., the additional one-fifth payment about which he has most recently taken the false oath, is reduced to less than the value of one peruta .

    גַּבֵּי תְּרוּמָה כְּתִיב: ״אִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו״. וּתְנַן: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה בְּשׁוֹגֵג – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה וְאֶחָד הַסָּךְ. אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה – מְשַׁלֵּם חוּמְשָׁהּ וְחוּמְשָׁא דְחוּמְשָׁא. וְאִילּוּ גַּבֵּי מַעֲשֵׂר, לָא מִכְתָּב כְּתִיב, וְלָא מִיתְנָא תְּנֵא, וְלָא אִיבְּעוֹיֵי אִיבַּעְיָא לַן.

    Rava continues: With regard to teruma too, it is written: “If a man eats that which is sacred unwittingly, then he shall add its one-fifth payment to it” (Leviticus 22:14), and as we learned in a mishna ( Terumot 6:1): One who partakes of teruma unwittingly pays the principal and an additional one-fifth. This is the halakha whether it concerns one who partakes of teruma , or one who drinks it, or one who applies oil to himself; or whether it is ritually pure teruma or ritually impure teruma . He pays its one-fifth payment, and if he partook of that one-fifth, he pays one-fifth of its one-fifth. Rava concludes: While with regard to second tithe, it is neither written in the Torah, nor taught in a mishna, nor raised as a dilemma before us by the amora’im .

    גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ כְּתִיב: ״וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ״. וּתְנַן: הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. חוּמְשָׁא תְּנַן, חוּמְשָׁא דְחוּמְשָׁא לָא תְּנַן. מַאי? גַּבֵּי תְּרוּמָה כְּתִיב ״וְיָסַף״, גַּבֵּי קֹדֶשׁ נָמֵי הָא כְּתִיב ״וְיָסַף״.

    The Gemara pursues a similar line of inquiry: With regard to consecrated property it is written: “And if he who consecrated it will redeem his house, then he shall add one-fifth of the money of your valuation unto it, and it shall be his” (Leviticus 27:15), and we learned in a mishna (55b): One who redeems his own consecrated property that he consecrated himself adds one-fifth to the sum of the redemption. We learned one-fifth; we did not learn one-fifth of the one-fifth. What is the halakha ? The Gemara elaborates: With regard to teruma it is written: “Then he shall add,” and with regard to consecrated property too, isn’t it written: “Then he shall add”? Apparently, in a case of consecrated property one also pays one-fifth of the one-fifth.

    אוֹ דִלְמָא גַּבֵּי תְּרוּמָה כְּתִיב ״וְיָסַף״: אִי שָׁקְלַתְּ לֵיהּ לְוָיו דִּ״וְיָסַף״ וְשָׁדֵית לֵיהּ עַל ״חֲמִשִּׁיתוֹ״, הָוֵה לֵיהּ ״חֲמִישִׁיתָיו״. גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ כְּתִיב ״וְיָסַף חֲמִישִׁית״: אַף עַל גַּב דְּכִי שָׁקְלַתְּ לֵיהּ לְוָיו דִּ״וְיָסַף״ וְשָׁדֵית לֵיהּ עַל ״חֲמִישִׁית״, סוֹף סוֹף הָוֵה לֵיהּ ״חֲמִשִׁתוֹ״.

    Or perhaps we should learn the halakha as follows: With regard to teruma it is written: “Then he shall add [ veyasaf ],” and the halakha of one-fifth of the one-fifth is derived in this manner: If you take the letter vav of the word veyasaf , and cast it to the end of the word ḥamishito , its one-fifth payment, it then becomes the plural ḥamishitav , its one-fifths payments, as it is written in the case of robbery, indicating that one pays one-fifth of one-fifth. With regard to consecrated property, it is written: “Then he shall add [ veyasaf ] one-fifth [ ḥamishit ].” Even when you take the vav of veyasaf and cast it to the end of the word ḥamishit , ultimately it is only ḥamishito , in the singular, indicating payment of only a single one-fifth. What is the halakha ?

    וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַהֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, עַל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ! אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפִּי לְרָבִינָא: הָכִי אָמַר רָבָא: חוֹמֶשׁ כִּתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ דָּמֵי.

    The Gemara suggests: And why not derive the halakha of consecrated property from the fact that it is tantamount to a second consecration. When one redeems consecrated property with another item, although that item is thereby consecrated, not all the halakhot of consecrated property apply to it. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: For redemption of first consecration one adds one-fifth; for redemption of second consecration one does not add one-fifth. Rav Pappi said to Ravina that this is what Rava said: The legal status of the additional one-fifth is like that of initial consecration, not like that of second consecration.

    מַאי הָוֵה עֲלַהּ? אָמַר רַב טָבְיוֹמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ״, מַקִּישׁ חוּמְשׁוֹ לְכֶסֶף עֶרְכּוֹ. מָה כֶּסֶף עֶרְכּוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ – אַף כֶּסֶף חוּמְשׁוֹ נָמֵי מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.

    The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this dilemma? Rav Tavyumei said in the name of Abaye that the verse states with regard to one who redeems a house that he consecrated: “Then he shall add one-fifth of the money of your valuation unto it” (Leviticus 27:15). The Torah juxtaposes its payment of one-fifth to the money of its valuation, i.e., the consecrated house: Just as when redeeming the money of its valuation one adds one-fifth, so too, when redeeming the money of its one-fifth, one adds one-fifth as well.

    גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עַל הֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, וְעַל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר קְרָא: ״וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ״. הַמַּקְדִּישׁ, וְלֹא הַמַּתְפִּיס.

    § The Gemara analyzes the matter itself. Rabbi Yehoshua ben Levi says: For redemption of first consecration one adds one-fifth; for redemption of second consecration one does not add one-fifth. Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi? It is as the verse states: “And if he who consecrated it will redeem his house, then he shall add one-fifth of the money of your valuation unto it” (Leviticus 27:15), from which it may be inferred that when he who consecrates the house redeems it, he adds one-fifth, but this is not so with regard to one who associates an item with an existing sanctity, as in this case, where the sanctity of the one-fifth is derived from its association with the sanctity of the house.

    תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: ״וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ״, מָה בְּהֵמָה טְמֵאָה מְיוּחֶדֶת, שֶׁתְּחִילָּתָהּ הֶקְדֵּשׁ וְכוּלָּהּ לַשָּׁמַיִם – וּמוֹעֲלִין בָּהּ, אַף כֹּל שֶׁתְּחִילָּתָהּ הֶקְדֵּשׁ וְכוּלָּהּ לַשָּׁמַיִם – מוֹעֲלִין בָּהּ.

    The Gemara relates that the tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rabbi Elazar. It is written: “And if it is of a non-kosher animal, then he shall redeem it according to your valuation” (Leviticus 27:27). This verse teaches that just as a non-kosher animal that was consecrated is unique in that it is an example of initial consecration and it is devoted entirely to Heaven, as neither the owner nor anyone else may derive benefit from it after its consecration, and one violates the prohibition against misuse of consecrated property by using it after it was consecrated, so too, with regard to any item that both undergoes initial consecration and is devoted entirely to Heaven, one violates the prohibition against misuse of consecrated property by using it after it was consecrated.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְתַנָּא: בִּשְׁלָמָא ״כּוּלָּהּ לַשָּׁמַיִם״ – לְמַעוֹטֵי קָדָשִׁים קַלִּים, כֵּיוָן דְּאִית לְהוּ לִבְעָלִים בְּגַוַּיְיהוּ – לֵית בְּהוּ מְעִילָה. אֶלָּא ״תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ הוּא דְּאִית בֵּיהּ מְעִילָה, סוֹף הֶקְדֵּשׁ לֵית בֵּיהּ מְעִילָה?! דִּלְמָא לְעִנְיַן חוֹמֶשׁ קָאָמְרַתְּ, וּכְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, הָכִי קָאָמֵינָא.

    Rabbi Elazar said to the tanna : Granted, the statement: It is devoted entirely to Heaven, serves to exclude offerings of lesser sanctity, e.g., peace-offerings. Since the owners have a share in them, as they may partake of those offerings, they are not subject to the prohibition against misuse of consecrated property. But what does the mention of initial consecration in the baraita serve to exclude? Is it that initial consecration is subject to the prohibition against misuse of consecrated property and ultimate consecration is not subject to the prohibition against misuse of consecrated property? Even the property consecrated last in a series of redemptions is full-fledged consecrated property. Perhaps it is with regard to the matter of the payment of one-fifth that you are saying this, and it is in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi? The tanna said to him: Yes, that is what I am saying.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרָבִינָא: בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ אִיתַהּ?

    Apropos that baraita , Rav Ashi said to Ravina: Is it so that a non-kosher animal is subject to initial consecration