Commentary page
Bava Metzia 19b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 19b
Bava Metzia 19b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 418 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הא בבריא שהיה שטר מתנת בריא דלא כתיב ביה כדקציר ורמי בערסיה כדין שכותבין בשטרי מתנות שכיב מרע:
דבר מהדר הוא שיכול לחזור במתנתו אם כתב שני שטרות השני זוכה שהרי חזר בו מראשון:
אי במתנת בריא יהבה ניהליה לההוא בתרא:
לית ליה פסידא בהאי שטרא דמהדרא ליה להאי:
בבריא כגון שהיה השטר זה הנמצא מתנת בריא שהוא זכה לשטר המאוחר לו שאינו יכול לחזור במתנתו:
דאי יהבתיה לאיניש אחרינא לית ליה פסידא בשטרא דכתבת השתא דמאן דקדים שטריה זכה:
ביה שעדיין הוא קיים ואמר תנו לזה:
הא בבריה שמת מחליו וזה בנו אומר החזירהו:
13 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 19b · Sefaria
Tosafot
ברייתא בבריא דלמא כתבה להאי ולא יהביה ליה היינו דלא כאביי דלדידיה אמאי לא נהדר כיון שהוא רוצה דעדיו בחתומיו זכין לו היכא דמטא שטרא לידיה ואביי יתרץ כדרב זביד דבסמוך:
והא אידי ואידי דייתיקאות קתני וא"ת ולפרוך נמי והא מתנות קתני ואור"ת דמיירי מתני' שפירש שנותן לו גוף ופירי מהיום אם לא יחזור עד לאחר מיתה דמצי הדר ביה ורש"י דחק לפרש דגבי מתנות אפי' אם אמר תנו אין נותנין וה"פ דמתניתין שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ויהיב לאיניש אחרינא ועתה רוצה לחזור בו מן השני וליתנה לראשון לפיכך. אפילו אם אמר תנו אין נותנין אבל דייתיקי אם אמר תנו נותנין דאפילו נמלך ונתן לאחר יכול לחזור וקשה לפירושו דא"כ פירוש דנמלך דמתני' יהיה בשני עניינים ותו לעיל גבי גט דדייק הא אמר תנו נותנין אפילו לזמן מרובה לפרש"י ז"ל מנ"ל לפרושי הכי דלמא ה"פ משום דנמלך איכא למיחש שמא לא ניתן הגט עדיין ולכך אפילו אם אמר תנו אין נותנין אלא לשון ונמלך משמע שעתה אינו רוצה כדפרישית לעיל (בבא מציעא י"ח. ד"ה הא):
ובתר אבוה כתבה איהו לאיניש אחרינא תימה אמאי לא אמרינן נמי שנתנה האב תחלה במתנת שכיב מרע ואח"כ האב עצמו כתבה להאי ולא יהבה ליה ומת האב ונתקיימה המתנה לראשון והבן רוצה שתהיה לשני:
מצא שובר כו' וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו' וא"ת לפרוך על מתני' דגט פשוט (ב"ב דף קסז.) דכותבין שובר לאשה וכ"ת לא חיישינן אלא היכא שנפל ואתרע הא פריך לעיל (בבא מציעא יב:) גבי כותבין שטר ללוה אע"ג דליכא ריעותא וי"ל דמצי לדחויי בשטרי הקנאה אבל הכא אי בשטרי הקנאה מיירי כי אין האשה מודה נמי יחזיר לבעל דאין אשה מודה משמע אפילו אינה אומרת שהוא מזויף אלא אומרת שכתבה ליתן ולא נתנה ואומרת עתה אל תתנו לפי שנמלכה דומיא דמצא שוברין דמתניתין דלא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך כו':
Tosafot on Bava Metzia 19b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
הא אמר תנו נותנים ורמינהי דיתיקאות אפותיקאות ומתנות אע"פ ששניהן מודין לא יחזיר לא לזה ולא לזה ופרקינן מתני' דדייקת מינה הא אמר תנו נותנין במתנת שכיב מרע שאפי' נתנם לאחר אי הדר ביה בר מיהדר הוא וליכא פסידא כלל.
ברייתא בבריא דלאו בר מיהדר הוא דחיישינן דלמא כתביה להאי מעיקרא ולא יהב ליה שטרא והדר כתביה לאיניש אחרינא ויהב ליה שטרא והשתא בעי למיהדר במה דיהב לבתרא ועבד קנוניא בהדי קמא ומשום הכי מודה ליה לפיכך תני לא יחזיר ואתקיף עלה רב זביד והא מתניתא נמי דיתיקאות קתני אלא הא והא בשכיב מרע ולא קשיא מתני' בדידיה דבר מיהדר הוא ברייתא (באבוה) [בבריה] וכו' ופשוטה היא.
ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל וניחוש דלמא כתבה בניסן ולא נתנה לו השטר עד תשרי וזבנתה לכתובה ביני וביני ומפיק לשובר דכתב בניסן ומבטיל לה לכתובה.
Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 19b · Sefaria
Rashba
הא בבריא הא בשכיב מרע ואם תאמר לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו, מאי איכא למימר. יש לומר דאביי מתרץ להו כרב זביד, הא ביה הא באבוה. וקושטא נמי הכין הוא אפילו לדידן, משום דאידי ואידי דייתיקאות קתני.
הא ביה הא בבריה ואיכא למידק תינח דייתיקאות, מתנות מאי איכא למימר. ומיהו מה שפירש רבנו תם ז"ל (ד"ה והא) איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, כלומר שכתוב בה בפירוש מהיום תהא מתנה, ואם ארצה לחזור בי עד לאחר מיתה, הרשות בידי, מתנות נמי לא קשיין, דהא בר מהדר הוא, ומתניתין ביה וברייתא בבריה, אבל לפירוש רש"י ז"ל קשיא דאידי ואידי מתנות קתני, ולאו בר מהדר הוא. ותירץ הוא ז"ל, דכיון דאוקימנא טעמא השתא דלא יחזיר, משום שמא כתבה לאחר ונמלך ולא נתנה, והשתא הדר ביה, הלכך כל היכא דאיכא למיחש במתנת בריא, אי נמי במתנת שכיב מרע ובבריה חיישינן, דלא בר מהדר הוא, אבל לעולם דייתיקי דליכא למיחש ביה, אי אמר תנו נותנין. ומתניתין הכי קאמר, לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא יתנם לזה אלא לאחר, והילכך אי לא אמר תנו אין נותנין, הא אמר תנו, [אי] איכא למיחש אין נותנין, הא ליכא למיחש נותנין. וברייתא בלחוד הוא דקשיא להו, דקתני דייתיקי מתנה וכו' אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר, ואמאי [הא] בר מהדר הוא. ואם תאמר אם כן למה להו למרמי ברייתא אמתניתין, לא הוה להו לאקשויי אלא ברייתא גופה, דהיא היא דתקשי להו אמאי לא יחזיר. יש לומר דאין הכי נמי אלא דאלימא להו למסמכה אדוקיא דמתניתין. ולדעת אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו, בכל המתנות אי אמר תנו נותנין, דמכי מטי שטרא לידיה השתא, זכי ביה למפרע משעת חתימה, ואף על גב דכתב ביני ביני לאחריני. ודוקא ביה, אבל בבריה לא, דכיון דלא מטא לידיה דמקבל בחייו, תו לא זכי בה, והילכך כולה מתניתין וברייתא בין דייתיקי ומתנות, מתרצי במאי דתרצינן הא ביה הא בבריה. והוא הדין בשטרי הקנאה לדברי רבנו חננאל והרי"ף ז"ל, וכמו שכתבנו למעלה (יט, א ד"ה ובשטרי) (ולדעתם) [דלדעתם] בעינן דמטא שטרא לידיה. אלא שאין דינו נראה כן, וכמו שכתבנו למעלה במקומה.
Rashba on Bava Metzia 19b · Sefaria
Meiri
דיאתיקי שאמרו במשנה והמוצאה לא יחזיר מ"מ אם הכותב מודה הרי זה יחזיר שהרי אין כאן לחוש לכלום הואיל ובידו לחזור ואם כתב לאחר הרי זכה השני ואין לו פסידא בחזרת שטר זה שכל שבשכיב מרע האחרון זכה אבל מתנת בריא אפילו הודה הנותן לא יחזיר שמא כתבה ליתן ולא נתן ואח"כ כתבה לאחר ועכשו מתחרט במתנת השני ואין בידו לחזור ונמלך להשתדל בחזרתה של זו לזה שכתבה לו ראשון כדי שיבא ויטרוף לשני אלא אומרין אם שמא לא כתבתה לשני כתוב לזה מעכשו שאלו לא כתבת לשני תהא בידו ואם כתבת לשני אין לו פסידא שכל שבבריא הראשון זוכה:
יש צדדין שאף בדייתיקי אין מחזירין והוא כשמת השכיב מרע והיורש מודה שאביו נתנה שמאחר שהיורש אין כח בידו לחזור בדייתיקו של אביו חוששין שמא אביו כתב ליתן ונמלך ואחר שמת מכרה היורש או נתנה ועכשו הוא מתחרט ועושה קנוניא עם זה לטרפה מזה בכח דייתיקי של אביו ואומרין לו אם אתה מודה באביך שנתנה לו ושאתה לא מכרתה לשני כתוב אתה לזה מעכשו שאלו לא כתבה לשני תהא בידו מכח מתנתך ואלו כתבה לשני לא יפסיד לכתיבתך של עכשו שכל שבבריא ראשון זוכה:
כבר ביארנו בשטר חוב שהמוצא לא יחזיר כל שיש בו לחוש לכלום על הדרכים שבארנו מעתה אין הפרש בין שיש על אותה מלוה אפותיקי בין שאין שם אפותיקי והכל שוה לדינים שהזכרנו:
מצא שובר של שטר חוב כבר בארנו במשנה לא יחזיר הא אם היה המלוה מודה שכבר נפרע מאותו חוב או מחלו יחזיר ללוה שאין כאן חששא של כלום:
Meiri on Bava Metzia 19b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה קמא זכה כו' והיכא דאמר תנו אין שייך כו' או בש"מ ומת ובריה קאמר תנו שמעינן ממתני' דלא יחזיר כו' עכ"ל ק"ק לפירושו דמוקים מתני' ביה ותידוק מיניה האמר תנו נותנין אמאי לא מוקים ליה נמי מתניתין כברייתא ובבריה אם אמר תנו אין נותנין ויש ליישב בדוחק ודו"ק:
תוס' בד"ה מצא שובר כו' וא"ת לפרוך על מתני' כו' דומיא דמצא שוברים דמתני' כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא תקשי להו הכא גבי שובר לפרוך אמתניתין דדייקינן הא אמר תנו נותנין ניחוש שמא כתב בניסן כו' דהכא גבי שובר ליכא לתרוצי כדלעיל שכתבו התוס' גבי גט ואפשר לומר דשובר דמתני' ודאי איכא לאוקמא דוקא במלוה וכשהשטר יוצא מתחת ידי המלוה דהכא במלוה ליכא למיחש לב' שטרות ומצינן עוד למימר לפי מ"ש התוס' לקמן דאין לחוש בשובר דלמא כתב ליתן בניסן כו' אלא במכירת כתובה בטובת הנאה אבל במכירה גמורה ליכא למיחש לקנוניא שהיא צריכה לשלם הכל ה"נ מתני' איכא לאוקמא בשובר על המלוה שהיא צריכה לשלם הכל ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 19b · Sefaria
Maharam
ברש"י ד"ה קמא זכה וכו' ולא יהבה ליה והדר כתבה לאינש אחרינא וכו' כצ"ל:
Maharam on Bava Metzia 19b · Sefaria
Shita Mekubetzet
כאן בבריא כאן בשכיב מרע פירוש מתניתין בשכיב מרע וברייתא בבריא וכדקא מפרש בספר ואזיל מתניתין דקתני וכו' והכל הוא מלשון רב יהודאי גאון ואריכות הלשון מוכיח עליו. ואם תאמר והיכי מצי לאוקומי מתניתין בשכיב מרע והא מתנות קתני. בשלמא לפירוש ר"י ז"ל מתניתין בשכתוב בה מהיום ולאחר מיתה כדקתני מתניתא דתנא ברא אמתניתין קאי וכיון שיכול לחזור בו מחיים הויא לה כמתנת שכיב מרע אבל לפירוש רש"י קשיא. ויש לומר דכיון דמתניתין לא קתני בהדיא אמר תנו נותנים כי דייקינן הכי יכילנן לומר דמשום דייתקאות בלחוד הוא דקתני תנא ונמלך עליהן שלא ליתנן וכן פירש רש"י ז"ל. עד כאן.
וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו איזו היא מתנת וכו'. פירש רש"י ז"ל גוף הקרקע קנוי לו מהיום ואין לו עוד רשות למכרה וליתנה והפירות אוכל כל ימי חייו וכן עיקר. והא דאוקימנא לברייתא בבריא לאו בריא ממש דכיון דקתני דייתקאות ומתנות על כרחך מתנות בבריא דייתיקי בשכיב מרע אלא בכגון בריא כגון מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין ואם עמד אינו חוזר. ואסיקנא הא והא בשכיב מרע הא ביה והא בבריה. ואיכא למידק והא מתנות קתני דהיינו מהיום ולאחר מיתה דלאו בר מהדר הוא וכדפירש רש"י ז"ל והיכי דייקת הא אמר תנו נותנין. ותירץ הרב ז"ל דהכי תנן שאני אומר נמלך עלייהו שלא ליתנן לזה ונתנן לאחר וממילא שמעת מינה דגבי בריא אף על פי שהוא אומר עכשיו תנו אין נותנין וגבי שכיב מרע דבר מהדר הוא אם אמר תנו נותנים זהו תורף פירוש רש"י. ואם תאמר אי הכי מעיקרא דקא סלקא דעתין דדינא הוא דגבי דייתיקי נמי אם אמר תנו אין נותנין כמו ששנוי בברייתא שהקשו ממנה אמאי קשיא לן מתניתין נימא הכי דהכי קתני אף על פי שאמרו תנו אין נותנין שאני אומר וכו' יש להשיב דמעיקרא לא קשיא לן גופא דמתניתין דאיכא למימר כדקאמרינן אלא ההיא ברייתא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר קשיא לי אמאי לא יחזיר והא בר מהדר הוא והכי קאמר כיון דתנא דידן תלי טעמא בשאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן כלומר לזה אלא לאחר ושכיב מרע בר מהדר הוא על כן דייקינן מינה הא אמר תנו נותנים הילכך קשיא הך ברייתא דקתני לא יחזיר. ובדין הוא דהוה ליה לאקשויי בהדיא אההיא ברייתא אמאי לא יחזיר והא בר מהדר הוא אלא אלימא ליה למסמכה אדוקיא דמתניתין. ועוד דאי מגופה דההיא ברייתא דילמא לא הוה ידעינן מאי דייתיקי אבל השתא דקתני מתניתין דייתיקי ופריש ברייתא דהיינו מתנת שכיב מרע דייקינן עלה דכיון דדייתיקי מתנת שכיב מרע לגמרי היא אם אמר תנו ודאי נותנים דבר מהדר הוא אם כן קשיא הך ברייתא ודייקי נמי מדמייתי עלה דמתניתין הכא ברייתא דקתני איזו היא דייתיקי וכו' דאנן השתא לא בדיני שכיב מרע עסקינן ואמאי איצטריך לאיתויי הכא הך ברייתא אלא משום דקשיא אאידך ברייתא אמאי לא יחזיר דבר מהדר הוא כן נראה לי לפי פירוש רש"י ז"ל. ויש מי שכתב דלהכי לא הקשה והא אידי ואידי במתנת שכיב מרע דכתב ליה קנה מהיום אבל אם ארצה לחזור וכו' ואפשר שזה הפירוש יספיק לתרץ מתניתין גבי מתנות אמר תנו נותנין במתנה שכתוב בה כך דוקא קתני אבל ברייתא דקתני איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע פירושה כדברי רש"י ז"ל וכך היא שנויה במקומה בתוספתא ובגמרא נמי לפירוש משנתנו הביאו כאן לפיכך בטל פירוש זה ועיקר הדברים כמו שפירשנו. ולפי מה שכתבו רבינו חננאל ז"ל ורבינו הגדול ז"ל דבשטרי הקנאה בעינן דמטי שטרא לידיה לא קשיא כלל דמתניתין במתנות שיש בהם קנין וכי אמר תנו נותנין דהא השתא ממטי להאי שטרא לידיה דמקבל וקנה למפרע כמי שלא נפל השטר ומסרו לו מיד נותן ליד מקבל כדאמרינן בשחרורי עבדינן ושוברים לאביי וכדמוכח בשמעתא דמצא שטר חוב וכדפרישית בה. והוי יודע דלאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לה בכל מתנות אמר תנו נותנין וברייתא כולה מוקי לה בבריא דכיון דלא מטא שטרא לידיה מידא דאבוה לא קני ובעידנא דמית ליה אבוה פקע שעבודייהו. עד כאן.
אי במתנת בריא יהבה ניהליה פירוש לאותו שני לית ליה פסידא דכי נפקי תרתי בתרייתא זכיא פירוש בתרייתא בזמן הכתיבה דהיינו מתנתו של שני. ואי במתנת שכיב מרע יהבה ניהליה לאותו שני לית ליה פסידא פירוש לא עבדינן ליה פסידא שלא כדין דמאי דמפסיד כדין הוא דבתרייתא זכיא לה כלומר כי זו הראשונה נעשית אחרונה בנתינה ואיהו זכיא. הריטב"א.
הפירוש המועתק בנוסחאות מן הגאון מר יהודאי דקאמר אי במתנת שכיב מרע יהבתיה לית ליה פסידא וכו'. אינו נכון בעיני שהכותב דייתיקי וקשרה על ירכו וכתב דייתיקי אחרת ומסרה ליד מקבל ואחר כך מסר את הראשונה למקבל זה המקבל השני שמקבל דייתיקי ראשונה קנה הילכך כי אמר תנו ודאי אית ליה פסידא אלא שהדין נותן דבר מהדר הוא. וליכא למימר דאמר תנו דקאמרינן שהוא מודה דמיד מקבל נפל ולא שהוא נותן לו דמכל מקום חזרה היא בדייתיקי שנתן לאחר ועוד דכולה שמעתא אמר תנו כנותן וכמגרש עכשיו הוא. הרמב"ן.
כי קתני בברייתא אף על פי ששניהם מודים לא וכו' כתוב בתוספות דלא כאביי וכו'. ולשמא נתן בו ביום לא חיישינן. פרכי לקמן תוספות. גליון.
וכי מפיק ליה כל דקדים זכי פירוש והיינו שלא כדין שהרי אינו מודה לו. ואם תאמר לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. אם כן קשה דהא הראשון זכי שפיר בדין מהאי טעמא דעדיו בחתומיו וכו'. יש לומר דהאי שנויא דשני לית ליה לאביי. ועוד אומר מהר"פ ז"ל דאתי שפיר כאביי מיהו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו וכו' היינו דוקא בשחזר בו מכי מטא גיטא לידיה והכי פירושה איכא למיחש שיחזור קודם דמטא שטרא לידיה אף על גב דמטא לידיה אחר כך. תלמיד הר"פ ז"ל. והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו: דכי היכי דכי מפיק האי כתביה דקדים זכי ביה. פירוש ואולי לא הגיע לידו עד עכשיו ויטרוף מלוקח שני שלא כדין ומיירי בשטרא דלאו אקנייתא ודלא כאביי דאלו לאביי עדיו בתתומיו זכין לו ובדין טריף. ויש שפירשה דאפילו לאביי אם חזר בו קודם שיגיע שטר לידו שוב אין עדיו בחתומיו זכין לו למפרע והכא איכא למיחש דילמא הדר ביה מהאי קודם שיגיע שטר לידו. ואין זה כלום דאם כן היכי אמרינן בפירקין דלעיל בהמוצא שטר דלאו אקנייתא אם הלוה מודה יחזיר לאביי כל היכא דליכא למיחש לפרעון ניחוש דילמא הדר ביה קודם שיגיע לידו אלא ודאי הא ליתא. עד כאן. הא דאמרינן דילמא יהבתה לאיניש אחרינא הוא הדין דאיכא למיחש שמא לוה ושעבד נכסים לאחרים אלא דחדא מינייהו נקט ופשוט הוא. הריטב"א ז"ל. ותלמיד הר"פ ז"ל כתב וזה לשונו: האי כתבא לא יהבינן ליה דדילמא יהבתיה את לאיניש אחרינא. ואם תאמר תיפוק ליה אפילו לא יהביה לאיניש אחרינא מכל מקום איכא חששא למיתן ליה להאי דדילמא להכי הוא אומר שהוא שלו משום דהוא חייב לבעל חוב או לכתובת אשתו או למזונות מאותו זמן של שטר משום הכי אומר שכבר נתן במתנה לזה מקודם שעבוד כדי שלא יטרפו ממנו. ויש לומר דלפירוש ר"י ניחא דפירש מהיום ולאחר מיתה רצה לומר מהיום אי לא יהיבנא לאיניש אחרינא דהשתא ליכא למיחש למיתב לקמא דאם היה מחויב לבעל חוב או לכתובת אשה או למזונות כיון דמכל מקום אינח נגמרת עד לאחר מיתה כדפרישית שפיר יטרפו מינה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאינה נגמרת עד לאחר מיתה. עד כאן.
והא אידי ואידי דייתקאות קתני הקשה ר"מ ואמאי לא שני ברייתא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר מיירי כגון שזאת הדייתיקי כתב לאחד שדה אחת במצוה מחמת מיתה דלא קניא אלא לאחר מיתה ואימליך ולא יהבה ליה והדר כתב שדה אחרת שיש לו עדיין וכל מטלטלין שלו לאיניש אחרינא במתנת שכיב מרע במקצת בקנין שהיא כמו מתנת בריא ואחר כך נתחרט שנתן לשני ובעי למהדר בזה ואמר ומהדר לא מצי למהדר לפי שמתנת שכיב מרע במקצת היא שהרי שיירתי לעצמי שדה שכתבתי לתת לראשון ולא נתתי לו השתא אימא דיהיבתיה להאי כי היכי דתהוי מתנה דיהבית לאידך מתנת שכיב מרע בכולה ואוכל לחזור בה ומתניתין דדייקא הא אמר תנו נותנין בדייתיקי שכתוב בו בהדיא דליכא למיחש למידי. וצריך לומר דמתנה לא שכיחא ולא חיישינן שמא כתב שאר כל נכסיו לאחר ואף על גב דחיישינן דילמא יהבה לאיניש אחרינא היינו דוקא זה השדה דחזינן דיהביה להאי ואיכא למימר כי היכי דיהבה להאי יהבה לאיניש אחרינא אבל לא חיישינן דילמא יהב כל שאר נכסיו דלא שכיח וכן פירש הקונטרס בסמוך. וצריך עיון דהני מילי בבריא אבל שכיב מרע שסבור למות רגיל הוא לחלק נכסיו. הרא"ש.
הא בבריה ומפרש בגמרא דחיישינן דשמא נתנה הבן לאחר. ומשמע שאם לא זזה ידינו מתוך ידו משמת אביה דמהימן וליכא למיחש כלל. ותימה דסוף סוף איכא חששא אחרינא דילמא יהבה אבוה מתנת שכיב מרע לאחר קודם זה וכתבה אחר כן לזה ולא נתנה. ואפשר דכתיבה הוי בחזרה ואף גם זה לא יזכה הראשון נסתלק וחזרה ליורשיו דהיינו הבן. שיטה.
6 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 19b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא הא בבריא הא בש"מ כו' ואין להקשות דלפי הסברא דר"א בר ממל דדייתיקי משמע נמי מתנת בריא א"כ לוקי אידי ואידי במתנת בריא והא דקתני במתני' הא אמר תנו נותנין היינו במתנת בריא שיש בה קנין שזכה למפרע כדין מיום הקנין דאם כן כי אינו מודה נמי אמאי קתני לא יחזיר דהא בשטר הקנאה לא שייך חששא דשמא נמלך כלל כדאמר שמואל לעיל מצא שטר הקנאה בשוק יחזיר וכמ"ש לעיל באריכות דבשטר מתנה שיש בו קנין ודאי קי"ל כשמואל וכ"כ הטוח"מ וש"ע סי' ס"ה בהדיא וכתבתי לעיל דע"כ כל הפוסקים מודים בזה ולא כמ"ש הב"י שם ומכאן ג"כ ראיה ברורה לדברי מדלא מוקי לה בהכי ודו"ק. ובזה נתיישב גם כן הא דלא מוקי אידי ואידי בדייתיקאות שכ"מ והא דקתני יחזיר היינו במתנת שכ"מ בכולה דליכא למיחש מידי כדמסיק והא דקתני לא יחזיר היינו במתנת שכ"מ במקצת דקי"ל שאין יכול לחזור בו ומש"ה לא יחזיר דאיכא למיחש כמו במתנת בריא אלא משום דקי"ל דמתנת שכ"מ במקצת בעי קנין וא"כ ה"ל שטר אקנייתא דפשיטא לן דיחזיר דליכא למיחש לנמלך דמשעת הקנין שיעבד נפשיה ודו"ק:
שם אי במתנת שכ"מ נמי יהבה ניהלה לית בה פסידא דבתרייתא זכי דקא הדר ביה מקמייתא. ויש לתמוה דאדרבה כיון שאומר עכשיו ליתן לראשון הרי חזר בו מהמתנת שכ"מ שנתן לשני וחוזר ונותנו לראשון ומה"ט גופא אית לן למימר דמש"ה יחזיר כיון שזוכה בה כדין ונראה דאגב גררא נקט האי לישנא אף ע"ג דלא איצטריך ופירושו דע"י זה השטר שמחזירין לראשון אדרבא יזכה האחרון שזמן שטרו מאוחר אלא שאם יברר הראשון בעדים שאחר שנתן לשני חזר ונתן לו ודאי יזכה במתנתו נמצא שחזרת השטר ליכא פסידא לאחרון ואדרבא מגרע לראשון ויותר טוב לו שהנותן יתן לו שטר מחדש במתנת בריא אם עמד מחליו או מתנת שכ"מ אם עודנו תולה בשעת המציאה ואף דבלא"ה היה אפשר לומר דהא דקאמר אי במתנת שכ"מ נמי יהבה ניהליה היינו מתנת שכ"מ במקצת דלאו בר מיהדר הוא אלא דסתמא דלישנא דמתנת שכ"מ בשמעתין לא איירי אלא ממתנת שכ"מ בכולה וק"ל:
בתוספות בד"ה ברייתא בבריא כו' היינו דלא כאביי כו' ואביי יתרץ כדר' זביד דבסמוך עכ"ל. כבר כתבתי שמה שכתבו התוספות דלא אתא כאביי היינו לשיטתם דלאביי אפי' בכה"ג שנתנה לאחר קודם דמטא לידיה דקמא אפ"ה מיקרי מטא לידיה וזכה למפרע מטעם עדיו בחתומיו זכין לו אבל הרי"ף והרבה מהמפרשים כתבו דאביי גופא מודה בכה"ג וכנ"ל שהוא דעת הרא"ש שהרי פוסק כאביי ואפ"ה הביא ההיא דר"א בר ממל לפסק הלכה דבמתנת בריא לא יחזיר והיינו ע"כ כדכתיבנא ומ"ש הרא"ש להדיא ואף על גב דר"א ב"מ פליג אדאביי כו' כתב כן בשם התוס' ואיהו לא ס"ל והארכתי בביאור לטוח"מ להשיג על הש"ך בזה ומ"ש התוספות ואביי יתרץ כר"ז דבסמוך עמ"ש בדיבור הסמוך:
בד"ה והא אידי ואידי כו' וא"ת לפרוך כו' ואר"ת דמיירי מתניתין שפירש שנותן לו גוף ופירי מהיום אם לא יחזור כו' עכ"ל. ולכאורה נראה דלר' זביד נמי צריך לאוקמי בהכי מתנות דמתני' וכ"נ מלשונם שכ' ע"ז ורש"י דחק לפ' כו' דהיינו כאוקימתא דר"ז וכוונתם דבהכי איירי מתנות דמתני' אבל מתנות דברייתא מיתוקמא שפיר במתנת בריא גמור ומש"ה לא יחזיר כדאמר הש"ס מעיקרא אלא דלפ"ז קשה מ"ש התוספות בדיבור הקודם דאביי מוקי כר"ז דא"כ אכתי הקושיא במקומה עומדת אליבא דאביי דהא מתנות קתני בברייתא דהיינו מתנת בריא ואמאי לא יחזיר דהא ליכא למיחש לשמא נמלך לדידיה דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו וכיון דמטא לידיה זוכה בה למפרע כדין לשיטת התוספות בזה אלא דאפשר לומר דלאביי אידי ואידי מתנות דמתניתין וברייתא איירי במתנת בריא שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי והא דקתני בברייתא לא יחזיר אף על גב דבכה"ג ליכא למיחש לשמא חזר בו ונתנה לאחר דא"כ גם עכשיו יזכה האחרון דהדר ביה מקמא י"ל דהיינו ג"כ בבנו ואמרינן דאם מודה לא יחזיר דשמא כתבה הבן עצמו לאחר ועכשיו חוזר בו כמו בדייתיקאו' בברייתא וא"ש טפי דכולה ברייתא איירי בבנו ואפשר דהתוספות מפרשים כן ג"כ בדר"ז גופא ומ"ש דמיירי מתני' כו' דמשמע דברייתא לא איירי בהכי היינו לסברת המקשה בדר"א בר ממל דע"ז קאי קושיא התוספ' דלא פריך דמתנות קתני וא"כ לר"א בר ממל ודאי מתנות דברייתא איירי בבריא גמור דהכי מוקי לה בהדיא משום דלא ס"ל כאביי וזה נ"ל ברור בכוונת התוספות אלא שנ"ל דוחק לאוקמי מתנות דברייתא בבנו דבשלמא במתנות שכ"מ א"ש דאע"ג דבנו אינו נזכר כלל בברייתא מ"מ סתמא דמלתא בהכי איירי שהשכ"מ מת מאותו חולי דאל"כ מסתמא אם עומד חוזר ממתנתו כיון דבמתנת שכ"מ בכולה איירי הכא ולא שייר לעצמו כלום ועוד דאפי' חזרה א"צ אלא ממילא אם עמד בטלה מתנתו אע"כ דבבנו איירי אבל לענין מתנת בריא לא שייך לפ' כלל לענין בנו דבנו מאן דכר שמיה ועפ"ז העליתי בח"מ דאפי' לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו מודה בכה"ג שקודם שמסרה לזה נתנה או מכרה לאחר נתבטל זיכוי המתנה לגמרי וכמ"ש בשם הרי"ף ודוק היטב:
בפרש"י אי נמי יהבה שוב לאינש אחרינא במתנת בריא עכ"ל ולכאורה יש לתמוה לאיזה צורך הוצרך לפרש כן דהא בין במתנת בריא ובין במתנת שכ"מ שייך לפ' כדקאמר הש"ס בהדיא אליבא דר"א בר ממל אלא דלפמ"ש דלישנא דלית ליה פסידא לבתרא לא שייך אם נתנו לו במתנת שכ"מ אלא אדרבא הראשון זוכה כדין כיון שעכשיו חוזר הנותן מבתרא ונתנה לקמא א"כ א"ש דלעיל אגב גררא נקטיה אבל הכא פירש"י עיקר דלישנא דלית ליה פסידא במתנת בריא איירי וק"ל:
בתוספות בד"ה ובתר אבוה כו' תימא אמאי לא אמרינן כו' ואח"כ האב עצמו כתבה להאי ולא יהבה ליה ומת האב ונתקיימה המתנה לראשון כו' עכ"ל. יש כאן מקום עיון דנלע"ד שאין כאן תימא כלל דבהאי ענינא שכתבו התוספות נ"ל דלא נתקיימה המתנה לראשון דכיון שכתבה לאחרון חזר בו מן הראשון וכשחזר בו אח"כ ונמלך ג"כ מן האחרון נפלו נכסי קמי יתמי דהא מדינא ודאי אית לן למימר דכשכתבה לאחרון אף על גב שלא הגיע לידו יקנה דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי כל זמן שלא חזר בו בפירוש אע"כ דהא דתנן מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו אינה כלום הטעם בזה כמ"ש הרמב"ם וכ"כ בש"ע סימן ר"ן דחיישינן שמא כתב ונמלך ונ"ל דאף על גב דבדברי שכ"מ בעלמא לא חיישינן שמא חזר בו עד שנדע בבירור מ"מ הכא חיישינן דכיון ששטר המתנה כתוב וחתום ולא מסרה הנותן ליד המקבל או לזכות לו ע"י אחר אם אינו בפניו א"כ נראין הדברים שחזר בו וא"כ זה הטעם מספיק שלא קנה האחרון אבל לגבי הראשון ודאי חזרה הוי משעה שנכתב האחרון וא"כ נפלו הנכסים קמי יתמי וזה נ"ל ברור בטעמו אלא דאפשר דהתוספות לא ס"ל דהטעם בדיתיקי קשורה על יריכו הוא משום שמא כ' ונמלך כמ"ש הרמב"ם והש"ע אלא כמ"ש הרשב"ם שם דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וא"כ אפשר דמה"ט כיון דלא גמר להקנותו עכשיו לא הוי חזרה אפילו מן הראשון אלא דגם בזה צ"ע דנהי דלא גמר להקנותו אלא לאחר מיתה מ"מ אנן סהדי שחזר בו מן הראשון שהרי קנין הראשון נמי לא חל במתנת שכ"מ אלא לאחר מיתה. ועוד דמלשון הש"ע בסימן ר"ן סעיף כ' משמע דהיכא שכבר נתנה לראשון לא שייך לומר במתנה שאחריו דיפוי כח בשטר או בקנין לגרוע אתא שלא יגמר הקנין אלא לאחר מיתה אלא אמרינן להיפך דמה שכתב בשטר או שהקנה בקנין היינו לטובת האחרון כדי שלא יוגרע מן הראשון ע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע ודוק היטב:
Penei Yehoshua on Bava Metzia 19b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא בשכ"מ דבר מיהדר הוא יש להקשות לפ"מ דנראה מדברי הסמ"ע (סי' ר"ן סק"ל) בשכ"מ שנתן שדה לראובן בדרך מצווה מ' מיתה, ואח"כ נתן כל הנכסים לשמעון בקנין ועמד, דלא קנה שמעון, דהוי לגבי שמעון מתנת שכ"מ בכולה דל"מ קנין, א"כ ניחוש דשמא כ' ליתן בניסן ואח"כ כ' בעודו שכ"מ כל הנשאר ללוי בקנין, ועכשיו שעמד רוצה לחזור מלוי, לזה אומר להחזיר שטר זה ונידון שנתן לו בניסן ויהיה לגבי לוי מתנת שכ"מ בכולה ויחזיר בו. ואולי י"ל למאי דאמרי' ב"ב (דף קמח ע"ב) דחיישי' שיש לו נכסי' במדה"י ולא משכחת בכולה אלא באומר כל נכסיי או במוחזק לן דל"ל ש"נ, א"כ י"ל דמיירי דבעל השטר אינו מוחזק לו נכסי', או כמה וכמה יש לו, וא"כ בממנ"פ אם כשנתן אח"כ ללוי נתן בלשון כל נכסים באמת אף אם שטר זה כ' ליתן בניסן ולא נתן מ"מ יכול לחזור מלוי כיון דבכלל כל נכסים נתן לו גם קרקע זו, ואם לא נתן לו בלשון כל נכסיי ממילא לא יהי' בידו לחזור דניחוש שיש לו קרקע במדה"י, וא"כ לדינא בגברא דמוחזק לן גם בשכ"מ אם אמר תנו אין נותנים, וצ"ע:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 19b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 19, Amud Bet, about 418 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “הָא בְּבָרִיא, וְהָא בִּשְׁכִיב מְרַע.…”
- Segment 212 words
Opens “מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: הָא אָמַר תְּנוּ נוֹתְנִין –…”
- Segment 326 words
Opens “דְּאָמְרִינַן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר: דִּלְמָא כַּתְבַהּ מֵעִיקָּרָא…”
- Segment 418 words
Opens “אִי בְּמַתְּנַת בָּרִיא יַהֲבַהּ לֵיהּ – לֵית…”
- Segment 517 words
Opens “אִי בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע נָמֵי יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ,…”
- Segment 620 words
Opens “כִּי קָתָנֵי בְּבָרַיְיתָא: אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם…”
- Segment 747 words
Opens “דְּאָמְרִינַן: דִּלְמָא כַּתְבַהּ לְהַאי מֵעִיקָּרָא וְאִמְּלִיךְ וְלָא…”
- Segment 848 words
Opens “אֶלָּא אָמְרִינַן לֵיהּ אֲנַן: הַאי כְּתָבָא לָא…”
- Segment 924 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד: וְהָא אִידֵּי וְאִידֵּי…”
- Segment 1026 words
Opens “דְּקָא אָמַר ״תְּנוּ״ נוֹתְנִין, בְּדִידֵיהּ דְּבַר מִהְדָּר…”
- Segment 1116 words
Opens “כִּי קָא תָנֵי בְּבָרַיְיתָא: אַף עַל פִּי…”
- Segment 1244 words
Opens “דְּאָמְרִינַן: דִּלְמָא כְּתַב אֲבוּהּ לְהַאי, וְאִמְּלִיךְ וְלָא…”
- Segment 1325 words
Opens “הִלְכָּךְ אָמְרִינַן לֵיהּ אֲנַן: הַאי כְּתָבָא לָא…”
- Segment 1435 words
Opens “אֶלָּא אִי קוּשְׁטָא קָא אָמְרַתְּ, דִּיהַב לֵיהּ…”
- Segment 1520 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מָצָא שׁוֹבָר, בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מוֹדֶה…”
- Segment 1623 words
Opens “בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מוֹדֶה מִיהַת יַחְזִיר לַבַּעַל, וְלֵיחוּשׁ…”
- Segment 1710 words
Opens “וּמַפֵּיק לֵיהּ לְשׁוֹבָר דִּכְתִיב בְּנִיסָן, וְאָתֵא לְמִטְרַף…”
- Segment 182 words
Opens “אָמַר רָבָא:…”
Sages named on this page
- Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.
Source: Bava Metzia 19b · Segment 9 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד: וְהָא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּיָיתֵקָאוֹת קָא…”
Original text
הָא בְּבָרִיא, וְהָא בִּשְׁכִיב מְרַע.
This halakha applies in a case of a gift given by a healthy person, and that halakha applies in a case of a gift given by a person on his deathbed.
מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: הָא אָמַר תְּנוּ נוֹתְנִין – בִּשְׁכִיב מְרַע, דְּבַר מִהְדַּר הוּא.
The Gemara explains: The mishna that teaches that if the giver says: Give it to its intended recipient, the finder must give it, applies in a case of a gift given by a person on his deathbed, who is capable of retracting his gift.
דְּאָמְרִינַן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר: דִּלְמָא כַּתְבַהּ מֵעִיקָּרָא לְהַאי וְאִמְּלִיךְ וְלָא יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ, וַהֲדַר כַּתְבַהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְיַהֲבַיהּ נִיהֲלֵיהּ – הַשְׁתָּא קָא הָדַר בֵּיהּ מֵהָהוּא דְּיַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ.
Therefore, the finder must give the deed to the recipient, as we say: What is there to say as a reason for not returning the deed? One might suggest that perhaps the giver initially wrote a deed of gift for this person, but then reconsidered and did not give it to him, and then he wrote a second deed of gift for another person and thereby gave his property to him. And now that his first deed was found, he wishes to retract his gift to that second person to whom he gave the property, by dishonestly validating the first deed.
אִי בְּמַתְּנַת בָּרִיא יַהֲבַהּ לֵיהּ – לֵית לֵיהּ פְּסֵידָא, דְּכִי נָפְקָא תַּרְתֵּי, בָּתְרָיְיתָא זָכֵי, דְּהָא הֲדַר בֵּיהּ מִקַּמָּיְיתָא.
This attempt to retract his latter gift will not succeed. If he gave his property to the recipient of the second deed of gift as the gift of a healthy person, then the second recipient incurs no loss by the first deed being given to its intended recipient. This is because, when the two deeds are produced in court, the recipient of the later one acquires the property, as the owner evidently retracted the first gift. Since one who gave away his property while on his deathbed can subsequently retract his gift, the second recipient acquires the property.
אִי בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע נָמֵי יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ, לֵית בַּהּ פְּסֵידָא – דְּבָתְרָיְיתָא זָכֵי, דְּקָא הָדַר בֵּיהּ מִקַּמָּיְיתָא.
So too, if he gave it to the second person as the gift of a person on his deathbed, he incurs no loss. This is because the recipient of the later deed acquires the property, as the giver evidently retracted his gift to the first recipient.
כִּי קָתָנֵי בְּבָרַיְיתָא: אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה – בְּבָרִיא, דְּלָאו בַּר מִהְדַּר הוּא,
And when the baraita teaches that even if both the one who wrote the deed and its intended recipient agree that it is valid, the one who found it should neither return it to this person nor to that person, it is referring to the case of a gift given by a healthy person, who is not able to retract his gift.
דְּאָמְרִינַן: דִּלְמָא כַּתְבַהּ לְהַאי מֵעִיקָּרָא וְאִמְּלִיךְ וְלָא יַהֲבַהּ לֵיהּ, וַהֲדַר כַּתְבַהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְיַהֲבַהּ לֵיהּ – הַשְׁתָּא קָא הָדַר בֵּיהּ מֵהָהוּא דְּיַהֲבַהּ לֵיהּ וְסָבַר: מִהְדָּר לָא מָצֵינָא הָדַרְנָא בִּי, אֵימַר לְהוּ דַּאֲנָא לְהַאי יַהֲבִתַהּ, וְנַיהְדְּרוּ נִיהֲלֵיהּ כְּתָבָא, כִּי הֵיכִי דְּכִי מַפֵּיק הַאי כְּתָבָא, דְּקָדֵים זָכֵה בֵּיהּ הוּא.
Therefore, one may not return the deed, as we say that perhaps the giver initially wrote a deed of gift for this person but then reconsidered and did not give it to him, and then he wrote a second deed of gift for another person and thereby gave his property to him; and now he wishes to retract his gift to that second person to whom he gave the property, thinking: Since I cannot retract the gift legally, I will say to the court that I gave the first deed of gift to this first person, and they will return the deed of gift to him, in order that when he produces this deed of gift, which is dated earlier, he will thereby acquire the property.
אֶלָּא אָמְרִינַן לֵיהּ אֲנַן: הַאי כְּתָבָא לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאי. דִּלְמָא מִכְתָּב כְּתַבְתְּ, מֵיהָב לָא יְהַבְתְּ נִיהֲלֵיהּ, וִיהַבְתַּהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְקָא הָדְרַתְּ בֵּיהּ. אִי לָא יְהַבְתַּהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְקָא בָּעֵית דְּתִתְּבַהּ לְהַאי, כְּתֹב לֵיהּ הַשְׁתָּא כְּתָבָא אַחֲרִינָא וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ, דְּאִי יָהֲבַתְּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא לֵית בַּהּ פְּסֵידָא, דְּקָדֵים זָכֵי.
Rather, we say to the giver: We will not give this document to this person, as perhaps you wrote it but did not give it to him, and then you gave the property to another person, and you now wish to retract your gift to him unlawfully. Therefore, if in fact you did not give this property as a gift to another person, and you wish to return it to this person, then do the following: Write another deed of gift for him now and give it to him, so that if you did previously give the property to another person, he will incur no loss, as the earlier recipient acquires the gift.
מַתְקֵיף לַהּ רַב זְבִיד: וְהָא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּיָיתֵקָאוֹת קָא תָנֵי! אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד: הָא וְהָא בִּשְׁכִיב מְרַע, וְלָא קַשְׁיָא: הָא בֵּיהּ, וְהָא בִּבְרֵיהּ!
Rav Zevid objects to this distinction between the mishna and baraita , asking: But don’t this mishna and that baraita both teach halakhot with regard to wills? How can Rabbi Abba bar Memel explain that the baraita is referring to the gift of a healthy person? Rather, Rav Zevid said that both this mishna and that baraita are referring to the gift of a person on his deathbed, and nevertheless, the contradiction between them is not difficult; this mishna is referring to him, the giver himself, who authorizes the return of the will to its intended recipient, and that baraita is referring to a case where the giver died, and his son is the one who is authorizing the return of the will.
דְּקָא אָמַר ״תְּנוּ״ נוֹתְנִין, בְּדִידֵיהּ דְּבַר מִהְדָּר הוּא, דְּאָמְרִינַן: אִי נָמֵי יַהֲבַהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא לֵית בַּהּ פְּסֵידָא, דְּקַמָּא וּבָתְרָא – בָּתְרָא זָכֵי, דְּהָא הֲדַר בֵּיהּ מִקַּמָּא.
The Gemara explains: The mishna, which indicates that if the giver says: Give it to the recipient, the finder must give it to him, is referring to a case where the giver himself authorizes giving the will, as he is capable of retracting it. Therefore, there is no harm in giving the will to the recipient, as we say that even if in the meantime he already gave the property to another person, the latter recipient incurs no loss. This is because in a case where there are two wills, a first one and a last one, the recipient of the last one acquires the property, as the owner evidently retracted the first will.
כִּי קָא תָנֵי בְּבָרַיְיתָא: אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים, לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה, בִּבְרֵיהּ.
And when the baraita teaches that even if both the one who wrote the deed and its intended recipient agree that it is valid, the one who found it should neither return it to this person nor to that person, it is referring to a case where the one who wrote it died, and it is his son who authorizes its return to the recipient.
דְּאָמְרִינַן: דִּלְמָא כְּתַב אֲבוּהּ לְהַאי, וְאִמְּלִיךְ וְלָא יַהֲבַיהּ נִיהֲלֵיהּ, וּבָתַר אֲבוּהּ כְּתַב אִיהוּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְיַהֲבַהּ לֵיהּ, וְהַשְׁתָּא קָא הָדַר בֵּיהּ מֵהָהוּא. סָבַר: מִהְדָּר לָא מָצֵינָא הָדַרְנָא בִּי. אֵימַר לְהוּ דְּאַבָּא יַהֲבַהּ לֵיהּ לְהַאי, וְנִתְּבוּ לֵיהּ כְּתָבֵיהּ, וְנֵיזִיל וְנַפֵּיק מִינֵּיהּ דְּהוּא זָכֵי וְנִפְלוֹג בַּהֲדֵיהּ.
In that case, the deed may not be returned, as we say that perhaps his father wrote the deed of gift for this person and then reconsidered and did not give it to him, and after his father died, the son wrote a deed of gift giving the property to another person and gave it to him. And now the son wishes to retract that gift, thinking: Since I cannot retract the gift legally, I will say to the court that my father gave his deed of gift to this first person, and they will return him his deed of gift, and he will then go and appropriate the property from the one who legally acquired the property, as he will be successful in acquiring it, and I will divide it with him.
הִלְכָּךְ אָמְרִינַן לֵיהּ אֲנַן: הַאי כְּתָבָא לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאי, דְּדִלְמָא מִכְתָּב כַּתְבֵיהּ אֲבוּהּ מֵיהָב לָא יַהֲבַהּ לֵיהּ, וִיהַבְתֵּיהּ אַתְּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וְקָא הָדְרַתְּ בֵּיהּ.
Therefore, we say to the son: We will not give this deed to this person, as perhaps your father wrote it but did not give it to him, and then you gave the property to another person, and now you wish to retract your gift.
אֶלָּא אִי קוּשְׁטָא קָא אָמְרַתְּ, דִּיהַב לֵיהּ אֲבוּךְ – זִיל אַתְּ הַשְׁתָּא כְּתֹב לֵיהּ שְׁטָרָא אַחֲרִינָא, דְּאִי נָמֵי לָא יַהֲבַהּ לֵיהּ אֲבוּהּ וּכְתַבְתֵּיהּ אַתְּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא – לֵית בַּהּ פְּסֵידָא, דְּקַמָּא וּבָתְרָא – קַמָּא זָכֵי.
Rather, if you are telling the truth that your father gave him this property, then you should go now and write another deed of gift for him, so that even if your father did not give him this property, and you wrote a deed of gift giving this property to another person, he will incur no loss. This is because in a case where there are two deeds of gift, a first one and a last one, the recipient of the first one acquires the property.
תָּנוּ רַבָּנַן: מָצָא שׁוֹבָר, בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מוֹדֶה – יַחְזִיר לַבַּעַל. אֵין הָאִשָּׁה מוֹדֶה – לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה.
§ The Sages taught in a baraita : If one found a receipt for payment of a marriage contract, in a case when the wife admits that it was paid, he should return it to the husband. If the wife does not admit that it was paid, he should neither return it to this person, the husband, nor to that person, the wife.
בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מוֹדֶה מִיהַת יַחְזִיר לַבַּעַל, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתְבָה לִיתֵּן בְּנִיסָן, וְלֹא נָתְנָה עַד תִּשְׁרֵי, וַאֲזַלָה זְבֵנְתַּהּ לִכְתוּבְּ[תַ]הּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה מִנִּיסָן עַד תִּשְׁרֵי.
In any event, the baraita states that when the wife admits that it was paid, one should return the receipt to the husband. The Gemara asks: But let us suspect that perhaps the wife wrote the receipt intending to give it to the husband in Nisan, but ultimately she did not give it to him until Tishrei, and she went and sold her marriage contract for financial advantage in the interim, between Nisan and Tishrei. In other words, she received a sum of money and in exchange agreed that if she were to be divorced or widowed and become entitled to payment of her marriage contract, the money would belong to the purchaser of the rights to her marriage contract.
וּמַפֵּיק לֵיהּ לְשׁוֹבָר דִּכְתִיב בְּנִיסָן, וְאָתֵא לְמִטְרַף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין!
And then after the couple is divorced, and the purchaser collects payment of the marriage contract from the husband, the husband will produce the receipt that was written in Nisan and will come to repossess property from the purchasers unlawfully.