Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 78b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 78b

    Bava Kamma 78b. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 537 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    דאיעבר מקלוט כרבי שמעון קלוט פרסותיו קלוטות ונולד מן הטהור ורבי שמעון קרי ליה טמא דתניא בכורות (דף ו:) רבי שמעון אומר גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ואפילו עברתו מן הטהור משור גמור קאסר ליה ר"ש ופליג עליה רבי יהושע היכא דעברתו מן הטהור משור שאינו קלוט ומתירו בסימן אחד של טהרה או מעלה גרה או מפריס פרסה ודורש את זה לא תאכלו את הגמל זה אי אתה אוכל בסימן אחד אבל יש אחר שאתה אוכל בסימן אחד ואי זה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור יכול אף עיבורו מן הטמא כלומר יכול כשם שאני מכשיר בו כך אני מכשיר בבנו אם נתעברה פרה הימנו ת"ל שה כשבים ושה עזים עד שיהא נולד משני כבשים שיהו אביו ואמו כבשים וההיא פסולא דבנו דנפקא ליה לר' יהושע מכבשים משמע ליה לרבא משה:

    מי פטר גנב נפשיה גבי בעלים:

    בכבש דאמר ליה עולה קא מחייבת ועולה משלימנא לך ולא אפסדתך תו מידי דהא יוצא בה אתה ידי נדרך:

    גנב פטר עצמו דאתשלומין דבעלים מחייב והרי הוציאו ידי נדרו ואפסידא דהקדש מיפטר דמבית האיש כתיב ולא הקדש ואליבא דר' שמעון נקט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב פלוגתייהו דרבנן ור"א וטעמייהו בפרק בתרא דמנחות:

    מתני' או שהיתה לו בו שותפות קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסורא:

    הנוחר קורעו מנחיריו עד לבו:

    והמעקר עוקר סימנין:

    פטור ואפי' לרבנן דהא לאו שחיטה היא כלל:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Tosafot

    מי פטר נפשיה כו' אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר נפשיה אי לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר:

    Tosafot on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Rashba

    מי פטר נפשיה גנב בכבש לרבנן ובן יונה או תור לרבי אליעזר בן עזריה. ואסיקנא דפטר עצמו בכך, וכתב הראב"ד ז"ל דנראה דוקא בשאבד ממנו שלא יהא אחריות הגונב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכל שכן אם ישנו בעין שמחזירו להקדש. עוד כתב דלדעת רבי שמעון קא מבעי ליה ולתשלום כפל לבעלים לענין הקדש ודאי שור הוא משלם שהרי הזיק שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינן ביה הואיל וחייב באחריותו לדעת רבי שמעון מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהוא פוטר אצמו בכבש או דלמא מצי אמר ליה בקרבן גדול בעינא. עד כאן.

    רבי אומר דבר המעכב בשחיטה פירשו המפרשים כל שעושה את הטריפה שהוא מעכב בשחיטה שאין הבהמה ניתרת בשחיטה דטריפה היא. ומסתברא לי שכל שאין עושה אותה נבלה אלא טריפה אינו קרוי מעכב בשחיטה, דמעכב באכילה הוא אבל לא בשחיטה שהטריפה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה (חולין עב, ב) אלא בשמכורה חוץ מדבר שעושה אותה נבלה (ביריכה) [כיריכה] שנטל הירך וחלל שלה נבלה (שם כא, א), וכן נמי מוכח מדאמרינן טעמא דרבי דכתיב וטבחו מידי דהוי בטביחה ונבילה הוא דלא הוה בטביחה כלומר בתורת טביחה ששחיטתה כנחירתה אבל טריפה בשחיטה הוי שהרי מטהרתה מידי נבלה כנ"ל. אבל בתוספתא משמע כל שעושה אותה טריפה דתניא בתוספתא (פ"ז ה"ו) רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ארבעה וחמשה חוץ מדבר שאין הנשמה תלוי בו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה עד כאן, ושהנשמה תחלוי בו משמה שעושה אותה טריפה דטריפה אינה חיה (חולין מב, א). ומכל מקום נראה שהגירסא משובשת ואיפכא תניא והכין הוא חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, אלא שבירושלמי (ה"ה) מצאתי כמו ששנויה בתוספתא ולפי אותה גירסא איני יודע להולמה.

    הא ד בעי ר' ירמיה חוץ מעוברה מהו ומסתברא דאליבא דרב קמבעיא ליה דאיהו הוא דאמר דדבר הניתר עמה בשחיטה הוי שיור ועובר ניתר בשחיטת האם ולולי שניתר בשחיטת האם אינו ניתר ומשכחת לה בבן שמונה חי אי נמי בבן תשעה מת (חולין מב, א).

    גנב ונתן לאחר וכו' משלם ארבעה וחמשה תימה מהיתי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן מה שאין כן בכל מקום לעני בתי ערי חומה ולענין גנבת נפש והראב"ד ז"ל כתב דאיכא למימר דמכל מקום נשתרש בחטא כטביחה ומכירה דומיא דטביחה כל שנשתרש בחטא (לעיל בבא קמא סז, ב).

    הניתן במתנה שנאמר וכו', ובגליון הש"ס שם הרגיש בדברי רבינו, ובדוחק שכונתו מדאיצטריך התם לרבויי מקרא משא"כ הכא. ומש"כ ולענין גניבת נפש צ"ל דהיינו שלא מצינו התם שתהא המתנה בכלל המכר ועיין מנ"ח מצוה ל"ו.

    Rashba on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Meiri

    מי שאמר הרי עלי עולה ולא פירש מאיזה מין הרי זה פוטר עצמו אם רצה בתור אחד או בבן יונה ומ"מ יתבאר במקומו שאם אין דרך אותו מקום לקרות עולה סתם אלא לעולת הבקר יביא שור אין הדבר תלוי אלא במנהג לשון המקום אמר הרי עלי עולה במקום שקורין עולה אף לעולת העוף ובא הוא והפריש שור ובא אחר וגנבו הגנב כבר בארנו שפטור מבית האיש אמר רחמנא ולא של הקדש ואפילו בקדשים שהבעלים חייבים באחריותם כמו שבארנו והבעלים יראה מכאן שאין חייבין להפריש שור פעם אחרת אלא רשאים לפטור עצמם בתור או בן יונה אע"פ שגילו דעתם שלקרבן המובחר היו מכוונים:

    המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה לבאר על איזה צד נפטר מתשלומי ארבעה וחמשה אע"פ שמתחייב בכפל ואמר על זה מכרו חוץ לאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שותפות באחד ממאה שבר השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אמר הר"ם כל זה מבואר:

    אמר המאירי מכרו חוץ מאחד ממאה שבו כלומר ששייר בו אפילו דבר מועט ויתבאר בגמרא אפילו ממקום שאין מעכב בשחיטה ר"ל שאין עושה טרפה כגון שייר אזנו או רגלו מן הארכובה ולמטה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן ומכרו כלו וכן אם היה לו שותפות בו וגנבן שותף זה ומכרו פטור שאין כאן וטבחו כלו באסור שהרי יש לו חלק בה ומ"מ חייב בכפל על חלק חברו שלא נאמר מיעוט זה אצל הכפל:

    וכן השוחט ונתנבלה בידו או הנוחר והמעקר פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן שחיטה כלל כדי לומר בה שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    כבר בארנו במשנה זו שכל ששייר חלק אחד שבבהמה אף מן הדברים שאין נטילתן עושה טרפה שיור הוא ואין כאן תשלומי ארבעה וחמשה מ"מ דוקא בדבר שהוא ניתר עמה בשחיטה הא אם שייר דברים שאין להם שיכות אצל היתר שחיטה אינו שיור מעתה מכרה חוץ מגזותיה או חוץ מקרניה אין זה שיור ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה:

    הגונב את הקטעת ומכרה אע"פ שאין כאן ומכרו כלו חייב בתשלומי ארבעה וחמשה מ"מ כדרך שגנבה מכרה ואין צריך לומר בגונב חגרת או סומא:

    גנב בהמת השותפין כבר בארנו שמשלם תשלומי ארבעה וחמשה ושותפים שגנב אחד לחברו כבר בארנו שמשלם לו חלקו בתשלומי כפל ולא בתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן וטבחו כלו שותפים שגנבו שניהם בהמתו של אחר ר"ל שהוציאוה שניהם מרשות בעלים אם טבח ומכר אחד מהם מדעת חברו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שכל שבטביחה ומכירה אף על ידי שנים חייב כמו שבארנו ואם שלא מדעת חברו פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה ומ"מ בכפל מיהא חייבין אחר ששניהם גנבוה ומ"מ אם הוציאה אחד מרשות בעלים מדעתו ומדעת חברו אין חייב אלא המוציא שלא נתרבה חיוב על ידי שליח אלא לטביחה ומכירה אבל לגנבה לא וגדולי הרבנים פרשו כן אף בגנבה בראשון של מציעא ח' א' ואין דבריהם נראין:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    הרי עלי עולה והפריש שור וגנבו הגנב פוטר עצמו בכבש לרבנן שאף על פי שהנודר חייב באחריותו כיון שלא נדר שור מתחילה לא קבע נדרו בשור ואם מת או נגנב מוציא עצמו בכבש לרבנן וכיון שזה פוטר עצמו בכבש האי נמי פוטר. ונראה לי כשאבד ממנו וכו' כמ"ש הרשב"א ז"ל לקמן משמו. הראב"ד ז"ל.

    הדר פשט גנב פטר עצמו בכבש וכו' ונראה לי דדוקא כשאבד ממנו קאמר שלא יהא אחריות הגנב חמור משל נודר אבל אם אכלו הרי נהנה מן ההקדש שור וקרן מיהא משלם להקדש וכל שכן אם ישנו בעין שמחזיר להקדש. הראב"ד ז"ל. עוד כתב הראב"ד ז"ל דלדעת רבי שמעון קא מיבעיא ליה ולתשלום כפל לבעלים דלענין ההקדש ודאי שור הוא משלם שהרי הזיק שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינא ביה הואיל וחייב באחריותו לדעת רבי שמעון מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהרי פוטר עצמו בכבש או דילמא מצי אמר ליה לקרבן גדול איכווני. הרשב"א ז"ל. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו מי שאמר הרי עלי עולה ולא פירש מאיזה מין כלל הרי זה פוטר עצמו אם רצה בתור או בבן יונה ומכל מקום יתבאר במקומו שאם אין דרך אותו מקום לקרות עולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור אין הדבר תלוי אלא במנהג לשון המקום. אמר הרי עלי עולה במקום שקורין עולה אף לעולת העוף ובא הוא והפריש שור ובא אחר וגנבו הגנב כבר ביארנו שפטור מבית האיש אמר רחמנא ולא של הקדש ואפילו בקדשים שהבעלים חייבין באחריותן כמו שביארנו. והבעלים יראה מכאן שאין חייבין להפריש שור פעם אחרת אלא רשאין לפטור עצמן בתור או בן יונה אף על גב שגילו דעתן דלקרבן המובחר היו מכוונין. ע"כ.

    מתניתין או שהיה לו בו שותפות הקשה ר"מ ז"ל מאי קא משמע לן כבר השמיענו ברישא דגנב משל אביו ומת אביו ואחר כך מכרו דפטור משום דיש לו בה שותפות. ותירץ דאיצטריך לאשמועינן הכא דשאני התם דיש לו שותפות בכל אבר ואבר אבל הכא אין לו שותפות אלא באבר אחד או בגיזה. הרא"ש ז"ל.

    רבי אומר דבר המעכב בשחיטה וכו' פירשו המפרשים דלכשעושה עושה טרפה שהוא מעכב בשחיטה שאין בהמה ניתרת בשחיטה דטרפה היא. ומסתבר לי דכל שאין עושה אותה נבלה אלא טרפה אינו קרוי מעכב בשחיטה דמעכב באכילה הוא אבל לא בשחיטה שהטרפה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה אלא כשמכרה חוץ מאחד שעושה אותה נבלה שניטלה הירך וחלל שלה נבלה. וכן נמי מוכח מדאמרינן טעמא דרבי דכתיב וטבחו מידי דהוי בטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ונבלה היא דלא הויא בטביחה כלל כלומר בתורת טביחה ששחיטתה כנחירתה אבל טרפה בשחיטה הוי שהרי מטהרתה מידי נבלה כן נראה לי. אבל בתוספתא משמע כל שעושה אותה טרפה דתניא בתוספתא רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם ארבעה וחמשה חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו משלם תשלומי כפל ואינו משלם ארבעה וחמשה. ע"כ. והנשמה תלויה בו משמע שעושה אותה טרפה דטרפה אינה חיה. ומכל מקום נראה שהגירסא משובשת והכי נמי חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם ארבעה וחמשה אלא שאף בירושלמי מצאתיה כמו ששנויה בתוספות (בתוספתא) ולפי אותה גירסא איני יודע למה. הרשב"א ז"ל. והראב"ד ז"ל כן פירש וזה לשונו דבר הניתר בשחיטה כגון ידה ורגלה. דבר המעכב בשחיטה כגון למעלה מן הארכובה או כל מקום שנעשה בו טרפה אם יחסר מן הבהמה דצריך לשחיטה הוא. ע"כ.

    מידי דהוי בטביחה הוי שיור פירש הקונטרס הוי שיור המכירה אבל לא רצה לפרש כמשמעה הוי שיור הטביחה משום דגבי הטביחה לא שייך שיור שהרי כיון ששחטה אשתריא כולה בהמה ואין יכול להיות שם שיור. מיהו לא נראה למ"ד כפירוש הקונטרס דמדקאמר בתר הכי מכרו דומיא דטבחו כלומר מכרו כולו דומיא דוטבחו כולו אלמא הוי שיור אטביחה גופה קאמר דליכא למימר דמכרו דומיא דוטבחו רצה לומר דמכרו כולו קאי אמאי דאמר בטביחה חדא דלישנא לא משמע כן מדקאמר דומיא ועוד היינו שאמר כרב מידי דהוי בטביחה הוי שיור. לכן נראה לפרש למאן דאמר דהא דקאמר מידי דהויא בטביחה הוי שיור אטביחה גופה קאי ואתא לאפוקי היכא דהוי לו שותפות בה דאז לא הוי וטבחו כולו באיסורא ולשון שיור דנקט אגב מכירה נקטיה. ועוד דגבי טביחה נמי יש ליישב לשון שיור כלומר שאם היה משויר בה שלא נשחט באיסור בשיש לו שותפות ולא אשעת טביחה קאי. תלמידי הר"פ ז"ל.

    קטעת שנקטעה ידה ורגלה חגרת שמטלעת בידה או ברגלה גאון ז"ל. וזו ואין צריך לומר זו קתני גונב את הקטעת ומכרה אף על פי שאין כאן ומכרו כולו בתשלומי ארבעה וחמשה מכל מקום בדרך שגנבה מכרה ואין צריך לומר בגונב חגרת או סומא. הרב המאירי ז"ל.

    וכן הגונב בהמת השותפין אף על פי שאין חמשה בקר לאחד ושותפין שגנבו פטורים דבעי חמשה בקר ישלם ואין כל אחד משלם אלא חמשה חצאין. לא קשיא כאן בשותף שגנב מחברו פטור דהא ליכא בתשלומין אלא חמשה חצאין אבל שותפין שגנבו מעלמא בתשלומין מיהא איכא חמשה בקר. הראב"ד ז"ל.

    שותף שגנב מחברו ושותפין שגנבו מעלמא יכול יהו חייבין תלמוד לומר כי יגנוב איש ולא שני אנשים. שור ולא חצי שור ואת אמרת דשותפין שגנבו מעלמא חייבין אלא אמר רב נחמן לאו מילתא דאוקימנא אלא היכי כי מתוקמי הנך תרתי ברייתא הא דתנא פטורין ואידך דתנא חייבין אלא האי פטורין כגון שותף שגנב לדעת חברו דהוי פטור משום דלא גנב אלא חצי שור ואידך דתני חייבין כגון שגנב שלא לדעת חברו דהתם הוא דמחייב משום דגנבו כולו. ואית ספרים דכתיב בהו יכול שותף שגנב מחברו ושותפים שגנבו מעלמא יהו חייבין תלמוד לומר וטבחו כולו וליכא אלמא מיהא דפטורין ואת אמרת דחייבין אלא אמר רב נחמן הא דקא קשיא לעיל הני תרתי מתניתא אתא בהדדי הכי איבעי ליה לתרוצי להו כאן בשותף שגנב לדעת חברו חייב משום דשליחותא דחבריה קא עביד וכגנבו וטבחו שניהם דמי וחייבין אבל שותפין שגנבו וטבח אחד מהם שלא לדעת חברו פטורין דכיון דהכא לאו שליחותא דחבריה קא עביד הילכך דהוה ליה כי גנב חציו וטבח חציו דפטור דוטבחו כולו בעינן וליכא. ומסתברא כלישנא קמא משום דלקמן בפרק הגוזל עצים קא פרכי ולוקמה בשותף שטבח שלא לדעת חברו דחייב. גאון ז"ל. והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו והתניא יכול שותף שגנב מחבירו וטבח ומכר ושותפין שגנבו יהו חייבין תלמוד לומר וטבחו כולו ומכרו כולו לטובח ולמוכר בעינן כולו לא קשיא כאן בשטבח או שמכר לדעת חברו כיון שהוא טובח ברשות (חסר ד' עלין). וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפריטיו והגונב בהמת שותפין כלומר בהמה של שני שותפין ואין לגנב חלק בה חייב. שותפין שגנבו זה מזה פטורין מתשלומין ארבעה וחמשה דליתא לכולה טביחה באיסורא. והא דתניא שותפין שגנבו חייבין בשותפין שגנבו מעלמא כגון שנים שגנבו כאחד שורו של איש אחד והגביהוהו כאחד וטבחוהו או מכרוהו דאיתא לכולה טביחה באיסורא והוא הדין כשטבחו אחד מהן לדעת חברו כדמוקי לה לקמן. אבל אם טבח אחד מהם שלא לדעת שניהם פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה דתניא יכול הגונב בשותפות כגון שנים שנשתתפו בגנבה וגנבו שניהם שורו של איש פלוני ושותף שגנב מחברו וטבח ומכר יכול יהא חייב בתשלומי ארבעה וחמשה תלמוד לומר וטבחו כולו מכרו כולו ואסקה רב נחמן בשותפין שגנבו איכא לפלוגי בהו דאי טבח אחד מהן לדעת חברו שניהם חייבין דההוא דטבח מחייב אחולקיה ומחייב ליה נמי לחבריה אחולקיה דשלוחיה הוא ובהאי שליח לדבר עבירה וכיון דאיכא גנבה וטביחה לכל חד מינייהו וטבחו כלו קרינא ביה דמחייב אכולה טביחה דמה לי בחד מה לי בתרי ואם טבח אחד מהם שלא לדעת חברו שניהם פטורין זה לפי שלא טבח כלל וזה לפי שאינו חייב אלא חציו ובעיא חיובא בכולה טביחה וליכא. ע"כ. ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו שותפין שגנבו שניהם בהמתו של אחד נראה לי שהוציאוה שניהם מרשות בעלים אם טבח או מכר אחד מהם מדעת חברו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שכל שבטביחה או מכירה אף על ידי שליח חייב כמו שביארנו ואם שלא מדעת חברו פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה ומכל מקום בכפל מיהא חייבין אחר ששניהם גנבוה ומכל מקום אם הוציאה אחד מרשות בעלים מדעתו ומדעת חברו אין חייב אלא המוציא שלא נתרבה חיוב על ידי שליח אלא לטביחה ומכירה אבל לגנבה לא. וגדולי הרבנים פירשו כן אף בגנבה בפרק קמא דמציעא ואין דבריהם נראין. ע"כ. מכרו חוץ משלושים יום מהו מי הוי מכירה ומחייב לאלתר בתשלומי ארבעה וחמשה או לא חוץ ממלאכתה ואמר ליה כל זמן דתיהוי כחושה ומתחזיא לה לרידיא תיהוי דידי ולכי מתפטמא דחזיא לשחיטה מי הויא מכירה או לא. גאון ז"ל. ורש"'י ז"ל לא פירש כן.

    2 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה מי פטר נפשיה וכו' אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר עכ"ל. פי' דלא תימא דלענין נודר גופא נמי ס"ד דלא מצי פטר כיון שכבר הפריש שור לעולתו משא"כ בנודר סתמא. לפ"ז צ"ל דהא דקאמר תלמודא ר' אחא מתני לה בהדיא היינו משום דקים להו דרב אחא קאי אמלתא דר"ש דמתני' דהכא והיינו אגנב גופא דאל"כ המ"ל דרב אחא לענין הנודר גופא איירי וא"כ זהו בעצמו כוונת התוספות דלענין נודר גופא מלתא דפשיטא היא ולא הוו איצטריך רב אחא לאשמעינן וק"ל:

    בפרש"י בד"ה שותף שטבח וכו' והכי אמרינן בהגוזל עכ"ל הוצרך להביא ראיה לפירושו דבשותף שטבח שלא לדעת חבירו קאמר ר"נ דפטור ובלדעת חבירו חייב כי היכי דלא נימא איפכא דבלדעת חבירו ה"ל שותפים שגנבו הלכך פטור דכי יגנוב איש כתיב אבל שלא לדעת חבירו ה"ל כיחיד שגנב דחייב לכך מייתי ראיה מפ' הגוזל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה שותף שטבח כו' ואע"ג דאמרן לעיל עי' רש"י לקמן דף קו ע"ב ד"ה בשותף שטבח וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 78b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בָּעִי רָבָא 'הֲרֵי עָלַי עוֹלָה' וְהִפְרִישׁ שׁוֹר וכו' כתב בשיטה מקובצת הכונה אף על פי דהנודר חייב באחריותו כיון שלא נדר שור מתחלה לא קבע נדרו בשור ואם מת או נגנב מוציא עצמו בכבש לרבנן וכיון דזה פוטר עצמו בכבש הגנב נמי פוטר עצמו בכבש, מיהו זה דוקא בהיכא דנאבד מן הגנב שלא תהיה אחריות הגנב חמור משל נודר אבל אם אכלו הגנב הרי נהנה שור מן ההקדש וקרן מיהא משלם להקדש וזה ברור ופשוט. ולכאורה יש להבין איך מצי הגנב לפטור עצמו מטעם דעל הפסד מצוה מן המובחר אינו חייב לבעלים והלא אפשר דבעל קרבן השור ישאל על נדרו ויצא השור לחולין למפרע ואז יתחייב זה הגנב לשלם לו דמי שור לכולי עלמא ונודע דיש שאלה בהקדש וכמו שכתב רשב"ם בבתרא (בבא בתרא קכ:) יעוין שם. והגם דהגאון חות יאיר נסתפק אם מועיל שאלה גבי קרבן זה דוקא באומר 'הרי זה' אבל באומר 'הרי עלי עולה' לא נסתפק וכמו שכתב הרב אדמת קודש (דף קלז ע"ד) יעוין שם ואם כן היכי משכחת להאי דינא דרבא שזה פוטר עצמו בכבש? ונראה לי בס"ד דמשכחת לה היכא שזה הנודר נפטר והיורשים באים לדון עם הגנב דהשתא ליתיה לנודר למעבד שאלה ובהאי גוונא משתעי רבא בדין הנזכר. וראיתי להרב אדמת קודש שם שיצא לישע להגאון מהר"ם מינץ ז"ל להצילו מטענת הגאון חכם צבי ודעמיה משום כיון דמצי בעל הקרבן למיתשל על הקרבן ולמוכרו הוה ליה ממון גמור וחייב זה לשלם, וכתב מחמת כן סתירת המערערים על ראיית מהרבי מאיר מינץ ז"ל אין בה ממש יעוין שם. ואחרי המחילה לא הציל כלום בזה דהא מצינו להרשב"א ז"ל שהביא דבריו הר"ן ז"ל בנדרים (נדרים פה.) גבי מתניתין דכהנים ולוים נהנים לי וכו' שכתב ומינה שמעינן דהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולין אחרים ליטול אותם בעל כרחו ואינו יכול לעכב אף על פי שיכול לשאול על נדרו כיון דהשתא מיהא לא אתשיל מיהו היכא דאתשיל חייבין לשלם כיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרו וכו' ואם תאמר אם כן איך יטלו כהנים בעל כרחו למה לא ניחוש דילמא מיתשיל ומיתהנו מדידיה? לאו קושיא היא דהתנן המקדש את האשה על תנאי וכו' הכא נמי דאם אתשיל עבדי כהנים איסורא למפרע כל אימת דלא אתשיל לא חיישינן להכי עד כאן לשונו יעוין שם. ואם כן הכא כיון דמוכרח לומר דאיירי רבא בדלא אתשיל אין לומר כיון דהוה יכול לאתשיל שאז יכול למכרו נחשב עתה ממון של חולין ויתחייב הגנב אלא אמרינן כל אימת דלא אתשיל לאו ממוניה הוא וכמו שכתב הרשב"א ז"ל. אמנם בהאי סוגיא דרבא יש להקשות דהא בגיטין (גיטין נד:) איתא במשנה הכהנים שפגלו במקדש במזיד חייבין יעוין שם וקשה לי אמאי רבא נקיט בעיא דידיה על מציאות חדשה שעשה בדין הגנב במי שמפריש שור ובא אחר וגנבו וכו' והוה ליה למינקט בעיא דידיה על דין המשנה דגיטין הנזכר דקתני חייבין והיה לו לומראם אמר 'הרי עלי עולה' והפריש שור ופגלוהו כהנים אם מצו למפטר נפשייהו בכבש לרבנן או דלמא שור חייבין לשלם? ובהשקפה הראשונה אמרתי בהך דגיטין לא קא מבעיא ליה משום דפשיטה ליה דחייבין לשלם שור כאשר הפסידו את ההקדש דכל מזיק חייב לשלם כפי מה שהזיק והם הפסידו את ההקדש שור ואיך ישלמו כבש, ברם בגנב דליכא חיוב מצד ההקדש דפטור הוא מצד פסידא דהקדש דמבית האיש כתיב ולא הקדש וכמו שפירש רש"י ז"ל, להכי בא להסתפק מצד הפסד הבעלים דאפסיד להו מצוה מן המובחר ופשיט לה דפטור. אמנם ראיתי במתניתין דמכלתין (דף ט:) דתנן נכסים שאין בהם מעילה ופירש רש"י ז"ל אם הזקתי נכסים שאין בהם מעילה אני חייב לשלם אבל אם הזקתי נכסי הקדש איני חייב לשלם דנפקא לן כולהו נזקין מִשׁוֹר רֵעֵהוּ (שמות כא, לה) עד כאן עיין שם. וכן פירש הרע"ב [רַבִּי עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוֹרָא] ז"ל שאם הזקתי נכסים של הקדש איני חייב לשלם דכתיב 'שׁוֹר רֵעֵהוּ' ולא שור של הקדש והוא הדין לכל שאר נזקין עד כאן יעוין שם. ואם כן לפי זה כהנים שפגלו אין חייבין לשלם להקדש כלום משום נזקין והא דקתני חייבין היינו משום פסידא דבעלים והשתא הדרא קושיא דידן לדוכתא אמאי רבא נקיט בעיא דידיה על מציאות חדשה שעשה בדין גנב ולא נקיט בעיא דידיה על דברי המשנה דגיטין הנזכר? ושוב האיר ה' את עיני וראיתי בגמרא דמציעא (בבא מציעא צט:) להקדש משלם חמשים וחומשייהו מה שאין כן במזיק דלא משלם חומשא היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא משלם אפילו קרן כדמשמע בריש בבא קמא דקתני וכו' יעוין שם. נמצא לפי זה הא דפטור המזיק בנכסי הקדש אפילו מן הקרן היינו מדאורייתא אבל מדרבנן חייב לשלם הקרן. ונראה הא דתקון רבנן חיוב לשלם משום תקנות ההקדש שלא יבואו להזיק ולהפסיד נכסי הקדש בראותם דפטורים הם ובאמת כן מצינו בגיטין (גיטין נג:) דקאמר תנן הכהנים שפגלו במקדש חייבין ותני עלה מפני תיקון העולם עיין שם והיינו רצונו לומר תקנתא דרבנן היא לחייב המזיק את ההקדש כדי שלא ירגילו בכך להזיק אבל מדאורייתא פטורין. ובזה נתרצה קושיא דידן דלא נקיט רבא לבעיא דידיה אמתניתין דגיטין דהתם קאמר חייבין משום הפסד שעשו להקדש מדרבנן וכיון דחייבום רבנן משום היזק שעשו להקדש פשיטא דחייבין לשלם כפי מה שהזיקו אם שור שור ואם כבש כבש ומהיכא תיתי לפטרו בפשרה בחצאין ולהכי נקיט בעיא דידיה בדין גנב דפטור לגמרי מצד פסידא דהקדש גם מדרבנן ורק הוא חייב מצד הפסד מצוה מן המובחר שעשה לבעלים ונסתפק רבא ודברי אלו בס"ד הובאו בהמאסף שנה שלישית סימן ק"ח.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 78b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 78, Amud Bet, about 537 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “דְּאִיעַבַּר מִקָּלוּט, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.…”

    2. Segment 241 words

      Opens “בָּעֵי רָבָא: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״, וְהִפְרִישׁ שׁוֹר,…”

    3. Segment 318 words

      Opens “מַאי? מִי אָמְרִינַן: שֵׁם עוֹלָה קַבֵּיל עִילָּוֵיהּ;…”

    4. Segment 415 words

      Opens “בָּתַר דְּאִיבַּעְיָא, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: גַּנָּב פֹּטֵר עַצְמוֹ…”

    5. Segment 530 words

      Opens “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מַתְנֵי לַהּ…”

    6. Segment 625 words

      Opens “מַתְנִי׳ מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, אוֹ…”

    7. Segment 722 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי ״חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ״? אָמַר…”

    8. Segment 827 words

      Opens “מֵיתִיבִי: מְכָרָהּ חוּץ מִיָּדָהּ, חוּץ מֵרַגְלָהּ, חוּץ…”

    9. Segment 98 words

      Opens “וְשֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בִּשְׁחִיטָה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חוּץ מִקַּרְנָהּ…”

    11. Segment 119 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְלֵוִי – כְּתַנָּא קַמָּא; אֶלָּא לְרַב…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “אָמְרִי: רַב דְּאָמַר – כִּי הַאי תַּנָּא,…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “וְרַבִּי סָבַר: ״וּטְבָחוֹ״ – מִידֵּי דְּהָוֵי בִּטְבִיחָה,…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר: קַרְנָא, דְּלָא…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “וְאִידַּךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “קַשְׁיָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַגּוֹנֵב הַקִּיטַּעַת וְאֶת הַחִיגֶּרֶת וְאֶת…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּשׁוּתָּף…”

    20. Segment 2019 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: יָכוֹל שׁוּתָּף שֶׁגָּנַב…”

    21. Segment 2117 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא; כָּאן…”

    22. Segment 2212 words

      Opens “בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: מְכָרָהּ חוּץ מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם;…”

    23. Segment 2343 words

      Opens “אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא…”

    24. Segment 2424 words

      Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: כֵּיוָן דְּלָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא…”

    25. Segment 2524 words

      Opens “בָּעֵי רַב פָּפָּא: גְּנָבָהּ, קְטָעָהּ וּמְכָרָהּ, מַהוּ?…”

    26. Segment 2610 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: גָּנַב, וְנָתַן לְאַחֵר וְטָבַח; גָּנַב,…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Bava Kamma 78b · Segment 5 — “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא –…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Kamma 78b · Segment 5 — “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא –…

    Original text

    דְּאִיעַבַּר מִקָּלוּט, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

    that the mother animal became impregnated from an animal with non-cloven hooves that was born from a kosher mother and father. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that the offspring resulting from this, which does not have cloven hooves, is not kosher. Since the animal’s father is not kosher according to the opinion of Rabbi Shimon, the offspring is also not kosher, in accordance with Rava’s principle.

    בָּעֵי רָבָא: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״, וְהִפְרִישׁ שׁוֹר, וּבָא אַחֵר וְגָנַב; מִי פָּטַר גַּנָּב נַפְשֵׁיהּ בְּכֶבֶשׂ – לְרַבָּנַן, בְּעוֹלַת הָעוֹף – לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה? דִּתְנַן: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״ – יָבִיא כֶּבֶשׂ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: יָבִיא תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה.

    Rava raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt - offering, and he subsequently set aside a bull for this purpose, and another person came and stole the bull, can the thief exempt himself from liability by repaying the owner with a sheep, according to the opinion of the Rabbis, or by repaying him with a bird to be used as a bird burnt-offering, according to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya? This is as we learned in a mishna ( Menaḥot 107a): If one says: It is incumbent upon me to bring a burnt - offering, he must bring a bull or a sheep as a burnt-offering to fulfill his vow. Rabbi Elazar ben Azarya says: He may even bring a turtledove or a young pigeon as a burnt-offering.

    מַאי? מִי אָמְרִינַן: שֵׁם עוֹלָה קַבֵּיל עִילָּוֵיהּ; אוֹ דִלְמָא, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר בָּעֵינָא לְמֶיעְבַּד?

    Rava elaborates: What is the halakha in this case? Do we say that he accepted upon himself to sacrifice an animal with the status of a burnt-offering, in which case any animal that fulfills this requirement will suffice? If so, the thief may compensate the owner with a sheep or bird, as the owner can sacrifice that animal as a burnt-offering. Or perhaps the owner can say to the thief: I want to perform the mitzva in the optimal manner, which is by sacrificing a bull. Therefore, you must pay me back with a bull.

    בָּתַר דְּאִיבַּעְיָא, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: גַּנָּב פֹּטֵר עַצְמוֹ בְּכֶבֶשׂ לְרַבָּנַן, בְּעוֹלַת הָעוֹף לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.

    After he raised the dilemma, Rava himself subsequently resolved it: The thief can exempt himself from liability by repaying the owner with a sheep, according to the opinion of the Rabbis, or by repaying him with a bird to be used as a bird burnt-offering, according to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya.

    רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא – אָמַר רָבָא: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״ וְהִפְרִישׁ שׁוֹר, וּבָא אַחֵר וּגְנָבוֹ – פֹּטֵר עַצְמוֹ בְּכֶבֶשׂ לְרַבָּנַן, וּבְעוֹלַת הָעוֹף לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.

    Rav Aḥa, son of Rav Ika, teaches this halakha explicitly, i.e., without the question-and-answer format: Rava says: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt - offering, and he subsequently set aside a bull for this purpose, and another person came and stole the bull, the thief can exempt himself from liability by repaying the owner with a sheep, according to the opinion of the Rabbis, or by repaying him with a bird to be used as a bird burnt-offering, according to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya.

    מַתְנִי׳ מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בּוֹ שׁוּתָּפוּת; הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    MISHNA: If a thief sold a stolen animal in a partial fashion, e.g., except for one one-hundredth of it, which he kept for himself; or if he had a partnership in owning the animal before stealing it; or in the case of a thief who slaughtered the stolen animal and it became non-kosher meat in his hand because he slaughtered it improperly; or in the case of a thief who ripped open the animal rather than slaughtering it halakhically; or in the case of a thief who tore loose the gullet or windpipe of the animal as he slaughtered it, rendering the slaughter invalid, in all these cases he pays the double payment but does not pay the fourfold or fivefold payment. The fourfold or fivefold payment applies only if the animal is entirely sold or if it is slaughtered in accordance with the halakhic definition of animal slaughter.

    גְּמָ׳ מַאי ״חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ״? אָמַר רַב: חוּץ מִדָּבָר הַנִּיתָּר עִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה. וְלֵוִי אָמַר: חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ. וְכֵן תַּנְיָא בְּמַתְנִיתָא: חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ.

    GEMARA: What does the mishna mean when it states that the thief sold the animal except for one one-hundredth of it? Which part of the animal must the thief keep for himself for him to be exempt from the fourfold or fivefold payment? Rav says: The mishna means that he sold it except for some part of the animal that becomes permitted through its slaughter. This does not apply to horns or a sheep’s fleece, which do not require slaughter in order to be used. And Levi says: The mishna’s statement applies even if the thief sold the entire animal except for its fleece. And it is likewise taught in a baraita : The thief is exempt even if he sells the whole animal except for its fleece.

    מֵיתִיבִי: מְכָרָהּ חוּץ מִיָּדָהּ, חוּץ מֵרַגְלָהּ, חוּץ מִקַּרְנָהּ, חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי אוֹמֵר: דָּבָר הַמְעַכֵּב בִּשְׁחִיטָה – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה,

    The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita : If the thief sold the whole animal except for its foreleg, or except for its hind leg, or except for its horn, or except for its fleece, he does not pay the fourfold or fivefold payment. Rabbi Yehuda HaNasi says: If the thief sells the animal except for some part of it whose absence invalidates its slaughter, he does not pay the fourfold or fivefold payment.

    וְשֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בִּשְׁחִיטָה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    Rabbi Yehuda HaNasi continues: But if he leaves out from the sale a part of the animal whose absence does not invalidate the slaughter, he pays the fourfold or fivefold payment. If an animal is missing one of its vital organs, e.g., its liver, one of its intestines, its gullet, or its windpipe, it is considered already dead and its slaughter at this stage would be invalid. For the thief to be exempt from the fourfold or fivefold payment on the grounds of an incomplete sale, he must retain one of these organs for himself.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חוּץ מִקַּרְנָהּ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    The baraita continues: Rabbi Shimon ben Elazar says: If the thief sells the whole animal except for its horn, he does not pay the fourfold or fivefold payment. If he sells the whole animal except for its fleece, he does pay the fourfold or fivefold payment.

    בִּשְׁלָמָא לְלֵוִי – כְּתַנָּא קַמָּא; אֶלָּא לְרַב – כְּמַאן?

    The Gemara explains the objection from this baraita : Granted, according to the opinion of Levi this baraita does not present a difficulty, as his ruling is exactly like that of the first tanna . But according to the opinion of Rav it does present a difficulty, as in accordance with whose opinion does his ruling accord? None of the three opinions expressed in the baraita correlate with that of Rav.

    אָמְרִי: רַב דְּאָמַר – כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְכָרָהּ חוּץ מִיָּדָהּ וְחוּץ מֵרַגְלָהּ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. חוּץ מִקַּרְנָהּ, חוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    The Sages say in response: Rav says his opinion in accordance with the opinion of this tanna , as it is taught in another baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: If the thief sold the entire animal except for its foreleg or except for its hind leg, he does not pay the fourfold or fivefold payment. If he sold the entire animal except for its horn or except for its fleece, he does pay the fourfold or fivefold payment.

    בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן, ״וּמְכָרוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן.

    The Gemara analyzes the four opinions of the tanna’im presented in these baraitot . With regard to what principle do they disagree? The first tanna holds that when the Torah states: “If a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it, he shall pay five oxen for an ox and four sheep for a sheep” (Exodus 21:37), the term “and slaughters it” indicates that we require him to slaughter all of it for him to incur liability to pay the fourfold or fivefold payment. Likewise, the term “or sells it” teaches that we require him to sell all of it, not leaving any portion at all for himself, even the fleece.

    וְרַבִּי סָבַר: ״וּטְבָחוֹ״ – מִידֵּי דְּהָוֵי בִּטְבִיחָה, לְאַפּוֹקֵי מִידֵּי דְּלָא הָוְיָא בִּטְבִיחָה; ״וּמְכָרוֹ״ – דֻּומְיָא דִּטְבִיחָה.

    And Rabbi Yehuda HaNasi holds that the term “and slaughters it” is referring to parts of the animal that are affected by its slaughter, which serves to exclude parts of the animal that are not affected by its slaughter. When the Torah immediately adds the term “or sells it,” this indicates that selling is similar to slaughter. Consequently, if the sale excludes the animal’s fleece or horns, i.e., those parts that are not affected by slaughter, there is still fourfold or fivefold payment.

    וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר: קַרְנָא, דְּלָא לְמִגַּז קָיְימָא – הָוֵי שִׁיּוּר, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; גִּיזּוֹתֶיהָ, דִּלְמִיגַּז קָיְימִי – לָא הָוֵי שִׁיּוּר, וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    And Rabbi Shimon ben Elazar holds, according to the first version of his opinion, that the animal’s horn, which is not meant to be cut off in the animal’s lifetime, is considered a significant withholding if the thief keeps that part for himself, and he does not pay the fourfold or fivefold payment. By contrast, fleece, which is meant to be cut off in the animal’s lifetime, is not considered a significant withholding if the thief keeps it for himself, and therefore he must pay the fourfold or fivefold payment.

    וְאִידַּךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר: יָדָיו וְרַגְלָיו, דִּצְרִיכִי טְבִיחָה – הָוֵי שִׁיּוּר, וְלָא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; קַרְנֶיהָ וְגִיזּוֹתֶיהָ, דְּלָא צְרִיכִי טְבִיחָה – לָא הָוֵי שִׁיּוּר.

    And the other tanna of the school of Rabbi Shimon ben Elazar holds that the animal’s forelegs and hind legs, which require slaughter for them to be put to their usual use, i.e., for eating, are considered a significant withholding if the thief keeps one of them for himself, and consequently he does not pay the fourfold or fivefold payment. By contrast, its horns and its fleece, which do not require slaughter in order to be used, are not considered a significant withholding if the thief keeps them for himself.

    קַשְׁיָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר! תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

    The Gemara asks: This presents a difficulty, as there is a contradiction between one statement of Rabbi Shimon ben Elazar and another opinion presented in the name of Rabbi Shimon ben Elazar. The Gemara answers: The two rulings represent the reports of two tanna’im , and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הַגּוֹנֵב הַקִּיטַּעַת וְאֶת הַחִיגֶּרֶת וְאֶת הַסּוֹמָא, וְכֵן הַגּוֹנֵב בֶּהֱמַת הַשּׁוּתָּפִין – חַיָּיב. וְשׁוּתָּפִים שֶׁגָּנְבוּ – פְּטוּרִים. וְהָתַנְיָא: שׁוּתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ – חַיָּיבִין!

    The Sages taught in a baraita : One who steals an animal that is missing a limb, or that is lame, or that is blind, and he subsequently sold it, and similarly, one who steals an animal belonging to several partners and he subsequently sold it, is liable to pay the fourfold or fivefold payment. But several partners who stole an animal together and sell it are exempt from the fourfold or fivefold payment. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita to the contrary, that several partners who stole an animal together and sell it are liable to pay the fourfold or fivefold payment?

    אָמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּשׁוּתָּף שֶׁגָּנַב מֵחֲבֵירוֹ, כָּאן בְּשׁוּתָּף שֶׁגָּנַב מֵעָלְמָא.

    The Gemara resolves the contradiction: Rav Naḥman said that this is not difficult. Here, where the baraita states that he is exempt, it is referring to one partner who stole an animal from another partner. There, where the baraita states that he is liable, it is dealing with a partner, who, together with other thieves, stole an animal from someone else outside their group.

    אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: יָכוֹל שׁוּתָּף שֶׁגָּנַב מֵחֲבֵירוֹ, וְשׁוּתָּפִים שֶׁגָּנְבוּ, יְהוּ חַיָּיבִין; תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא!

    Rava raised an objection to Rav Naḥman from another baraita : One might have thought that a partner who stole an animal from another partner and slaughtered it, and likewise partners who jointly stole an animal and one of them slaughtered it, should be liable to pay the fourfold or fivefold payment. To counter this, the verse states: “And slaughters it,” which indicates that we require liability for slaughtering all of it, and in these cases it is not so. One who steals an animal that he partly owns is not liable for slaughtering his own portion. Likewise, when several partners steal an animal, the one who slaughters it is not liable for slaughtering the portions of his fellow thieves.

    אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּשׁוּתָּף שֶׁטָּבַח לְדַעַת חֲבֵירוֹ, כָּאן בְּשׁוּתָּף שֶׁטָּבַח שֶׁלֹּא לְדַעַת חֲבֵירוֹ.

    Rather, Rav Naḥman said a different resolution of the contradiction: This is not difficult. Both baraitot are speaking of partners who together stole an animal from someone else. Here, where the baraita states that the thief is liable, it is referring to a partner who slaughtered the animal with the knowledge and consent of another partner. In such a case the one slaughtering is acting as the agent of the partner as well and is fully liable for the slaughter. There, where the baraita states that the thief is exempt, it is speaking of a partner who slaughtered the animal without the knowledge of another partner in the theft. Consequently, the one slaughtering is acting solely on his own and is not liable for the slaughter of his partner’s share, which is why he is exempt from any payment.

    בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: מְכָרָהּ חוּץ מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם; חוּץ מִמְּלַאכְתָּהּ; חוּץ מֵעוּבָּרָהּ; מַהוּ?

    § Rabbi Yirmeya raises several dilemmas: If the thief sold the animal except for thirty days, i.e., the thief reserved the right to use the animal himself for thirty days before the sale takes effect, what is the halakha ? If he sold it except for its work, i.e., he stipulated with the buyer that any work the animal performs would be for the thief’s own benefit and profit, what is the halakha ? If he stole a pregnant animal and sold it except for its fetus, what is the halakha ?

    אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא – לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּהָא שַׁיַּיר בַּהּ; כִּי תִּבְּעֵי לָךְ – אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר דְּעוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ; מַאי? מֵימָר אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּמְחוּבָּר בַּהּ – הָוֵי שִׁיּוּר; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דִּלְמִפְרַשׁ מִינַּהּ קָאֵי, לָא הָוֵי שִׁיּוּר?

    The Gemara elaborates on the last dilemma: According to the one who says that a fetus is considered as its mother’s thigh, i.e., a part of its mother, you should not raise the dilemma, as it is clear that the thief, by retaining the fetus, has withheld part of the animal. When you should raise the dilemma, it is according to the opinion of the one who says that a fetus is not considered as its mother’s thigh, i.e., it has the status of an independent being. What is the halakha in this case? Do we say that since it is in fact attached to the mother, if the thief keeps the fetus for himself it is considered a significant withholding? Or perhaps, since it stands to become detached from the mother it is not considered a significant withholding?

    אִיכָּא דְּאָמְרִי: כֵּיוָן דְּלָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא – לָא הָוֵי שִׁיּוּר; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דִּצְרִיךְ לְאִישְׁתְּרוֹיֵי בַּהֲדַהּ בִּשְׁחִיטָה – כְּמַאן דְּשַׁיַּיר בְּגוּפַהּ דָּמֵי? תֵּיקוּ.

    There are those who state a different analysis of this dilemma: Since a fetus is not considered as its mother’s thigh, it is not considered a significant withholding, or perhaps, since it needs its mother to be rendered permitted for consumption through the mother’s slaughter, it is considered as though the thief has withheld a part of the mother’s body. The Gemara concludes: All these dilemmas shall stand unresolved.

    בָּעֵי רַב פָּפָּא: גְּנָבָהּ, קְטָעָהּ וּמְכָרָהּ, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: מַאי דִּגְנַב – הָא לָא זַבֵּין; אוֹ דִלְמָא, מָה דְּזַבֵּין – הָא לָא שַׁיַּיר? תֵּיקוּ.

    Rav Pappa raises a dilemma: If one stole an animal, severed one of its limbs, and then sold it, what is the halakha ? Do we say that the essential factor is that part of what he stole he has not sold, as the missing limb was not sold, and therefore he is exempt from the fourfold or fivefold payment? Or perhaps the essential factor is that with regard to that which he sold he has not withheld any part for himself. Once again, the Gemara states that this dilemma shall stand unresolved.

    תָּנוּ רַבָּנַן: גָּנַב, וְנָתַן לְאַחֵר וְטָבַח; גָּנַב, וְנָתַן לְאַחֵר וּמָכַר;

    § The Sages taught in a baraita : If one stole an animal and gave it to another and that person slaughtered it for him, or if he stole an animal and gave it to another and that person sold it for him, the thief is liable to pay the fourfold or fivefold payment, as performing these actions through an agent is equivalent to performing them by oneself.