Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 74b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 74b

    Bava Kamma 74b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 438 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ניפוק בעינו ובשינו ולעולם דמי לא ניתב ליה:

    מאי לאו שהעידו על הגניבה שגנב באחד בשבת:

    וחזרו והעידו שטבח בשני בשבת והוזמו על יום ראשון בשלישי בשבת:

    וחזרו והוזמו ברביעי בשבת על יום שני:

    וקתני משלמין ד' וה' ואע"ג דמשלישי בשבת היו מוכחשים על הטביחה דכיון דלא גנב לא טבח:

    על הטביחה תחילה ונתחייבו בתשלומי שלשה ועדיין עדות גניבה קיימת וכשהוזמו ונתחייבו בכפל הרי חמשה:

    ובפלוגתא דאביי ורבא פליגי נמי ר' יוחנן ור' אלעזר:

    דאמר ר"א עדים שהוכחשו בנפש ולא הוזמו:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Tosafot

    הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אבל אי אין נהרגין לא חשיב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ותימה לר"י דבכל גמרא משמע אפי' התרו בו למלקות ולא למיתה דאע"ג שלעולם לא יבא לידי חיוב מיתה כיון שלא התרו בו למיתה חשיב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד. ושם ד"ה בלאו) אמר דאין לוקין על לאו דמחמר. משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לשאר מלאכות אע"ג דבמחמר אין בו חיוב מיתה ובפ"ק דעירובין (דף יז:) אמר דאין לוקין בתחומין דהוי אזהרה נמי להוצאה ואפי' מאן דפליג נמי לא קאמר אלא משום דמי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב אע"פ שאין מיתה בתחומין אפילו למ"ד דאורייתא ותי' ר"י דשאני לאו דלא תענה דגלי ביה קרא דלקי מוהיה אם בן הכות הרשע כדאמרינן בריש מכות (דף ב: ושם) ובפ"ק דסנהדרין (דף י. ושם) וכיון דגלי קרא מוקמינן ליה לקרא במקום שאין יכול לבא לידי חיוב מיתה כי ההיא דהתם דמעידין שהוא בן גרושה או בן חלוצה או כמו עדים שהוכחשו בנפש למ"ד אין נהרגין כשהוזמו לבסוף אבל למ"ד נהרגין אין סברא להעמיד בו הפסוק כיון שיכול לבא לידי חיוב מיתה וכי פריך התם דת"ל מלא תענה פי' ולמ"ל קרא דוהיה אם בן הכות הרשע ומשני משום דה"ל לאו שאין בו מעשה הוה מצי לשנויי דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כה"ג בעלמא לא לקי אלא דבעי לשנויי לכ"ע אפי' אליבא דר"מ דנפקא ליה אזהרה לעדים זוממים מקרא אחרינא בפ"ק דמכות (ד' ד:) וא"ת והשתא דמשני משום דה"ל לאו שאין בו מעשה לא אתי אליבא דר' יהודה דאמר (שם) לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וי"ל דדחיק טפי לשנויי כר"מ משום דאיירי התם (שם.) בסיפא גבי מאתים זוז וגבי מלקות משמע דבבן גרושה או בן חלוצה מודה א"נ אתי ההוא שינויא כרבי יהודה דהא טעמא דרבי יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו משום דגמר ממוציא ש"ר ומעדים זוממין בבנין אב ואי לאו דגלי בעדים זוממין מוהיה אם בן הכות הרשע הוה אמרי' בכל דוכתי דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וא"ת דההיא שינויא היכי אתי אליבא דר"מ והא לר"מ בלא והיה אם בין הכות הרשע ידעינן דלקו עדים זוממין אע"פ שאין בו מעשה דגמרינן ממוציא ש"ר כי היכי דגמר בפ"ק דמכות (שם:) ממוציא ש"ר דעדים זוממין לוקין ומשלמין וי"ל דאע"ג דגמר ממוציא ש"ר היינו דוקא לענין שלוקין ומשלמין משום דאיכא לאוקמי כדי רשעתו לדרשה אחריתי כדאיתא באלו נערות (כתובות דף לב.) אבל לענין לאו שאין בו מעשה דילפינן מלעשות באלו הן הלוקין (מכות ד' יג.) דבעינן לאו שיש בו מעשה לא הוה גמרינן ממוציא ש"ר אי לאו דגלי קרא בהדיא ועוד י"ל דמוציא ש"ר גופיה לא נפקא לן דלקי אלא מוהיה אם בן הכות הרשע כדאמר בכתובות פרק נערה (כתובות ד' מו.) דגמר ויסרו מויסרו כו' והא דאמר בפ"ק דמכות (ד' ד:) ורבנן האי לא תענה מאי דרשי ביה ההוא מיבעי ליה לאזהרת עדים זוממין פי' ולהכי לא לקי אלא ארבעים במעידים על פלוני שחייב מלקות לא בעי למימר דלא לקי אלא תענה משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא במעידים עליו שהוא בן גרושה אמרי רבנן דלקי ובמעידים שחייב לפלוני מאתים זוז אי לאו כדי רשעתו היו לוקין ומשלמין אלא ה"פ ההוא מבעי ליה לאזהרת עדים זוממין דמשום כאשר זמם לא לקו כשמעידים על פלוני שחייב מלקות אלא משום לא תענה דלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר הלכך אלאו דלא תענה לא לקי שמונים פי' שילקו משום עדות שקר שהעידו ומשום כאשר זמם ותרוייהו משום לאו אחד אבל במעידים שחייב מאה זוז דבלאו קרא דלא תענה היה מתחייב לשלם משום כאשר זמם דממון לא בעי אזהרה התם ודאי אי לאו כדי רשעתו הוה לקי מלא תענה וכן במעידים שהוא בן גרושה או בן חלוצה:

    כי אתא עד אחד מצטרף בהדיה למ"ד סנהדרין (ד' ל.) אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד הוי הכא השני מצטרף בהדיה היינו שיעידו שניהם בב"ד:

    Tosafot on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Rashba

    אמר לו אין בדבריך כלום שהרי אין לך עדים מכאן נראה דכל קנס שאין לו עדים אפילו תפס לא עשה ולא כלום שהרי טבי עבדו של רבנן גמליאל היה [גדול, ש"מ] וזוכה בעצמו להיות בן חורין ואם איתא כי אין לו עדים מה הוה הא תפס ונפק ליה לחירות מיד שסימא את עינו אלא שמע מינה דאפילו תפס מפקינן מיניה דאינו זוכה אלא בבית דין ובעדים. אלא דקשה לי ברייתא דלעיל (בבא קמא עג, ב) דקתני מעידין אנו באיש פלוני שסימא את עין עבדו והפיל את שינו והוזמו משלמין דמיעין לעבד דאלמא משעה שהפיל את שינו יוצא לחירות וכשסימא את עינו לאחר מכאן אפילו קודם שעמד בדין נתחייב לו דמי עינו דהא לא עמד בדין על שינו ולא יצא עדיין לחירות, ואם תאמר דכל שבאו עדים לבסוף נמצא בן חורין למפרע אלא שגזירת הכתוב היא שלא להוציא לחירות אלא על ידי עדים אכתי קשה לי דהא משמע בפרק (אלו נערות) [נערה שנתפתתה] (כתובות מא, ב) דקנס אינו מתחייב אלא משעת העמדה בדין מדאמר בקנס הבת לא הספיק האב לגבות עד שמת קנסה לעצמה. ויש לומר דהתם שאני לפי שאין אדם מוריש קנס הבת ליורשים (שם מג, א).

    Rashba on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Meiri

    כבר בארנו בשנים שהעידו באחד שגנב ומכר ונמצאו זוממין שאם לא העידו על שתיהן שהיו בבת אחת והוזמו על הגנבה וחזרו והוזמו על הטביחה שאין משלמין כלום על הטביחה ואע"פ שהכחשה תחלת הזמה היא מ"מ כבר נפסלו בשעה שהעידו על הטביחה כמו שבארנו למעלה:

    עדי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו אין נהרגין שאין העדים נהרגין עד שיזומו בעצמן וכל שלא הוזמו אומרים תרי ותרי נינהו אלא שמ"מ עדותם מוכחשת ובטלה ומ"מ אפילו נתברר שקרותם כגון שבא אותו שהיו מעידים עליו שנהרג ועמד חי בפנינו אינן לוקין מפני שלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ואין לוקין עליו ומ"מ בית דין מכין אותן מכת מרדות ומיסרין אותן כראוי להם:

    המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי ואמר על זה גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה גנב וטבח בשבת גנב וטבח לעבודה זרה גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושאינו חייב באחריותן פטור אמר הר"ם הודיענו בזאת ההלכה שהודאתו שמכר וטבח כמו עדות עד אחד עליו בזה וכמו שעדות האחד אם יבוא עד שני ויעיד נתקיימה העדות ויתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה כמו כן כשהודה שטבח או מכר אם באו עדים אחר כן והעידו שטבח ומכר משלם ולא נאמר מודה בקנס פטור וכיון שהודה ואין שם עדים פטור אלא כל זמן שיבאו עדים חייב וזהו כשיכפור עקר הגנבה קודם שיבאו עדי גנבה ואחר שבאו עדי גנבה הודה בגנבה וטביחה ומכירה אבל אם הודה בעיקר גנבה קודם שיבאו עדים הוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה אפילו באו עדי טביחה ומכירה מחלוקת ר' שמעון וחכמים אינו במי שגנב והקדיש אבל הוא במי שגנב קדשים ושחטן ומכרן חכמים אומרים וגנב מבית האיש ולא מבית ההקדש ור' שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן נכסי בעלים הם וגנב מבית האיש קרינא ביה וכבר נתבאר בראשון ממגלה שהנדבות אינו חייב באחריותן והוא כשיאמר הרי זו עולה או שלמים ואין ר' שמעון מחייב תשלומי ארבעה וחמשה למי שגנב בקדשים שהוא חייב באחריותן ושחטם אלא אם כן בעזרה לשם בעלים או כשהיו בעלי מומין ושחטן בחוץ לפי שכל העומד לפדות כפדוי דמי וכן בעלי מומין שפדו כמו שבאר במקומו אבל אם שחט אותם בחוץ והם תמימים בלא מום אינו חייב כלום לפי שהיא שחיטה שאינה ראויה ודעת ר' שמעון כבר קדם שהוא פוטר למי ששחט חולין בעזרה לפי שהיא שחיטה שאינה ראויה ואין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל שהרי על פי שנים נתחייב בהם אבל אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שאם על פי עד אחד הרי אינו בא אלא לשבועה ואם על פי עצמו הרי מודה בקנס פטור:

    גנב וטבח בשבת פי' גנב בחול וטבח בשבת ואם תפרש גנב בשבת תפרשה בשהגביהה תחלה וקנאה קודם טביחה ואינו מתחייב בנפשו עד שעת טביחה וכבר קדם חיוב הכפל ומתוך כך חייב בכפל הא על ארבעה וחמשה פטור שהרי נתחייב מיתה בטביחה וכן הדין בגנב וטבח לעבודה זרה:

    גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח פטור מתשלומי הטביחה שהרי אין כאן וטבחו כלו באסור שהרי יש לו חלק בה וחייב על הכפל:

    גנב והקדיש פירוש וכבר נתיאשו הבעלים וחל שם הקדש עליה ונעשה שנוי רשות ואם טבח ומכר נפקעו תשלומי המכירה והטביחה שהרי משל הקדש הוא טובח ומוכר ואין ההקדש עולה למכירה אע"פ שהמתנה כמכר לענין תשלומי ארבעה וחמשה שהרי שם בעליו עליו לומר עולתו של פלוני קרבנו של פלוני:

    ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן משלם ארבעה וחמשה ושאין חייב באחריותן פטור פרשו בגמ' שלא על גנב והקדיש הוא חוזר שאם היה חוזר לענין גנב והקדיש לומר שאם גנב והקדיש שיהא הקדשו נדון כמכירה אם הקדישו בדרך שהוא חייב באחריותו אדרבא אפכא מסתברא שאם הקדישו בדבר שאינו חייב באחריותו כבר נסתלק שם הבעלים מהם ונתחייב במכירה אבל אם הוא חייב באחריותו לא נפקע שמו מעליו ואין זה מכירה אלא שכל שהקדישה גנב אף ר' שמעון מודה שאין בה חיוב כלל ור' שמעון חוזר למה שאמרו שהגונב הקדש מבית הבעלים פטור שנאמר וגנב מבית האיש ולא מבית הקדש ואמר שאם היו הבעלים חייבים באחריות אותו הקדש חייב שהרי זה גורם לממון ונמשך למה שאמר הוא בעצמו דבר הגורם לממון כממון דמי ונמצא כחולין ושמא תאמר תינח בגנבה ולענין כפל הא בטביחה ולענין ארבעה וחמשה היאך יתחייב שהרי קדשים בחוץ הם והוא סובר ששחיטה שאינה ראויה אינה שחיטה פרשוה בגמרא כגון ששחטן בפנים שלא לשם בעליהן וכבר ידעת שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה והואיל ולא עלו לבעלים אינך אומר בו חזרה קרן לבעלים ומ"מ כבר פסקנו שאין הלכה כר' שמעון אלא אף בקדשים שחייב באחריותן פטור מ"מ רעהו אמר רחמנא ולא של הקדש ושאר המשנה הלכה היא:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה ה"ל לאו שניתן לאזהרת כו' משום דאיירי התם בסיפא כו' משמע דבבן גרושה כו' עכ"ל בלאו האי משמעות דמודה ר"מ בבן גרושה מוכח בהדיא דאית ליה לר"מ דלוקה משום לא תענה גבי מאתים זוז וגבי מלקות אלא דנקטו מתני' דבן גרושה משום דאהך מתני' מייתינן הך דעדים זוממין לוקין מן התורה דכתיב והיה אם בן הכות וגו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    עדים שהוכחשו בנפש וכגון שנגמר הדין על פיהם קודם שהוכחשו דכיון דהכחשה תחילת הזמה היא אם כן צריך שיגמר הדין קודם ההכחשה דאין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם. תלמידי הר"פ ז"ל.

    לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר ואף על גב דלאו שאין בו מעשה הוא הא קיימא לן דאית ביה מלקות מוהיה אם בן הכות הרשע דאף על גב דההוא קרא בהזמה דרשינן גלוי מילתא הוא דאית בהו מלקות והיכא דלא קיימא עלייהו הזמה כי הכא ובעדות דגלות ובעדות דבן גרושה ובן חלוצה מלקינן להו כדאיתא במסכת מכות. הראב"ד ז"ל. הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ככתוב בתוספות. אי נמי אתי האי שינויא כרבי יהודה דהא טעמא דרבי יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין וכו'. ומיהו אין מתיישב תירוץ זה דבלאו והיה אם בן הכות מצינו למילף דעדים זוממין לוקין משום כאשר זמם כגון שמעידים על פלוני שהוא חייב מלקות והוזמו והוא ניהו דנחשב קנס לרבי עקיבא התם וגם לא בעי התראה כדמפרש בפרק אלו נערות דבעו למיקטל בלא התראה אבל בן גרושה ובן חלוצה דלקי על עון עדות שקר ההוא לאו קנסא הוא לכן בעי התראה כשאר חייבי מלקיות. תוספות שאנץ. מתוך הסוגיא אתה למד שכל שהעידו בדבר שאינו גנבה על פיהם אלא שאם תפס האחד אין מוציאין מידו שהרי הוא נדון בדין עדים זוממין כאלו העידו בדבר שהוא גנבה על פיהם. הרב המאירי ז"ל.

    מתניתין גנב וטבח בשבת פירוש גנב בחול וטבח בשבת ואם תאמר גנב בשבת תפרשו בשהגביהה תחילה וקנאה קודם טביחה ואינו מתחייב בנפשו עד שעת טביחה וכבר קדם חיוב הכפל ומתוך כך חייב בכפל הא על ארבעה וחמשה פטור שהרי נתחייב מיתה בטביחה וכן הדין בגנב וטבח לעבודה זרה. הרב המאירי ז"ל.

    גמרא כי אתא עד אחד מצטרף בהדיה ואפילו למאן דאמר עד שיעידו שניהם כאחד יכול לחזור ולהעיד עליו. ה"ר ישעיה ז"ל.

    לאפוקי מדרב הונא אמר רב פירש ר"מ הוא הדין דהוה מצי לאוקמי כרב ולידון הכי על פי עד אחד דומיא דעל פי עצמו מה על פי עצמו כי אתו עדים לא מחייב על פי עד אחד נמי כי אתי עד אחד לא מצטרף וכמאן דאמר אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד אלא דלא בעי לאוקמי סתם משנה דלא כהלכתא דהא קמשמע לן דשומעין דבריו של זה היום וכשיבא חברו למחר וכו'. הרא"ש ז"ל. ח"מ ש' אמר ליה אין בדבריך כלום שהרי אין לך עדים הא יש לך עדים חייב ואף על גב דאתו לבסוף מדלא קאמר ליה שהרי לא באו עדים אלא שאפילו באו אחר זה חייב. הראב"ד ז"ל.

    אמר ליה אין בדבריך כלום וכו' מכאן נראה דבלא עדים אפילו תפס לא עשה ולא כלום שהרי טבי עבדו של רבן גמליאל היה גדול וזוכה בעצמו להיות בן חורין ואם איתא כי אין לו עדים מאי הוי הא תפס ונפק ליה לחירות מיד שסימא את עין וכו' אלא שמע מינה וכו' דאינו זוכה אלא בעדים ובבית דין. אלא דקשיא לי ברייתא דלעיל מעידין אנו באיש פלוני שסימא וכו' משלמין דמי עין לעבד אלמא משעה שהפיל את שנו יצא לחירות וכשסימא את עינו לאחר מכאן אפילו קודם שנגמר בדין נתחייב לו דמי עינו ואמאי והא לא עמד בדין על עינו ולא יצא עדיין לחירות. וי"ל כל שבאו עדים לבסוף נמצא בן חורין למפרע אלא שגזרת הכתוב היא שלא להוציאו לחירות אלא על ידי עדים. הרשב"א ז"ל. ומהא שמעינן דקנס כל שאין שם עדים אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב ליתן דאם כן יוציאנו רבן גמליאל לחירות כדי לצאת ידי שמים. וכן אמרו בירושלמי סוף פרק אלו נערות ודייקי לה מהא דרבן גמליאל. וכן הדין לאבק רבית שאינו יוצא בדיינים דאפילו לצאת ידי שמים אין אומרים לו. והכי מוכח בפרק איזהו נשך דרבי יוסי בר חמא הוה תקיף בעבדי דאינשי דהוה מסיק בהו זוזי ועבד בהו עבידתא ואקשי ליה רבא בריה היכי עבד מר הכי דהא מיחזי כרבית ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר וכו' ואמר ליה הדרי בי כלומר שלא אעשה כן מכאן ואילך ואף כי לא אשכחן דאהדר להו אגר עבידתא ורבא בריה נמי לא אמר ליה דליהדר להו מיד. כן נראה לי. חרשב"א ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא והא כיון שהוזמו על הגניבה לגבי טביחה ה"ל מוכחשין וכו' האי מוכחשין לאו דוקא דהא אפשר דבטביחה קושטא קמסהדי שראוהו טובח משלו אלא דקרי ליה הכחשה כיון שאין צורך עוד בעדות טביחה לענין שום חיוב ממון דממילא נתבטל ואפ"ה כי איתזמו בתר הכי משלמי ומינה דייק רב אידי דה"ה לעדות שהוכחשו ולבסוף הוזמו אף ע"ג שקודם ההזמה נתבטל העדות מחמת הכחשה אפילו הכי יש להם להיות בתורת הזמה וק"ל:

    תוספות בד"ה לאו שניתן וכו' והא דאמר בפ"ק דמכות וכו' לא בעי למימר וכו'. מה שיש לדקדק בזה יתבאר בתוספות דמסכת מכות בעז"ה:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בבא הרוג ברגליו כריתות כד ע"א:

    מתני' וטבח ומכר ע"פ עד אחד והא דלא אמרינן דנתחייב שבועה להכחיש העד וא"י לישבע דהא נעשה פסול ע"י שנים שמעידים שגנב. והו"ל חשוד דכנגדו נשבע ונוטל היינו דבקנס אינו צריך לישבע נגד העד כיון דאילו מודה מיפטר וכמ"ש תוס' לעיל דף מא ע"ב ד"ה מודה וכו' דאין סברא לומר וכו':

    תד"ה ה"ל כו' אפי' התרו בו למלקות עי' סנהדרין דף סג ע"א תד"ה משום:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 74b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין טָבִי עַבְדּוֹ, וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בדבש לפי בשם הרמ"ד ז"ל דטבי עבדו של רבן גמליאל היה גלגול חם והיה הבירור מהטוב שבו ולכן נקרא טבי עד כאן לשונו. וידוע דהכתוב תלה עון חם בראייתו דכתיב וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ (בראשית ט, כב) ושבח את אחיו בראיה דכתיב וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ (בראשית ט, כג) לכן נתגלגל הדבר עתה שסימא רבן גמליאל את עיניו לכפר על אותו גלגול ולכן נקרא 'טָבִי' אותיות 'יבט' ודוק.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 74b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 74, Amud Bet, about 438 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “נִיפּוֹק בְּעֵינוֹ; הִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ – נִיפּוֹק…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״תַּחַת עֵינוֹ״…”

    3. Segment 324 words

      Opens “אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין, אַף אֲנַן…”

    4. Segment 416 words

      Opens “מַאי, לָאו דְּהֵעִידוּ עַל הַגְּנֵיבָה וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ…”

    5. Segment 535 words

      Opens “וְהָא כֵּיוָן שֶׁהוּזַּמּוּ עַל הַגְּנֵיבָה – לְגַבֵּי…”

    6. Segment 610 words

      Opens “אָמְרִי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהוּזַּמּוּ…”

    7. Segment 717 words

      Opens “וּבִפְלוּגְתָּא: עֵדִים שֶׁהוּכְחֲשׁוּ וּלְבַסּוֹף הוּזַּמּוּ – רַבִּי…”

    8. Segment 816 words

      Opens “תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר אֵין נֶהֱרָגִין…”

    9. Segment 930 words

      Opens “וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “לוֹקִין?! תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ, מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ…”

    12. Segment 125 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: בְּבָא הָרוּג בְּרַגְלָיו.…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “מַתְנִי׳ גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “גָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת; גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה;…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קֳדָשִׁים – שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָם,…”

    16. Segment 167 words

      Opens “גְּמָ׳ עַל פִּי עֵד אֶחָד – פְּשִׁיטָא!…”

    17. Segment 1736 words

      Opens “אָמְרִי: הָא קָא מַשְׁמַע לַן, עַל פִּי…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר…”

    19. Segment 1932 words

      Opens “גּוּפָא – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב:…”

    20. Segment 2029 words

      Opens “מְצָאוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: ״אִי אַתָּה…”

    21. Segment 2116 words

      Opens “הָא יֵשׁ לוֹ עֵדִים – חַיָּיב, וְשָׁמְעִינַן…”

    22. Segment 2217 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דְּלָא בִּפְנֵי…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Kamma 74b · Segment 2 — “אָמַר אַבָּיֵי, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״תַּחַת עֵינוֹ״ – וְלֹא…

    Original text

    נִיפּוֹק בְּעֵינוֹ; הִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ – נִיפּוֹק בְּשִׁינּוֹ; סִימֵּא אֶת עֵינוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ – נִיפּוֹק בְּעֵינוֹ וְשִׁינּוֹ!

    the slave should go free on account of his eye, and if he knocked out his tooth he should go free on account of his tooth, and if the master both blinded his eye and knocked out his tooth, the slave should go free on account of both his eye and his tooth, without the master having to pay damages for the loss of his tooth.

    אָמַר אַבָּיֵי, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״תַּחַת עֵינוֹ״ – וְלֹא תַּחַת עֵינוֹ וְשִׁינּוֹ, ״תַּחַת שִׁינּוֹ״ – וְלֹא תַּחַת שִׁינּוֹ וְעֵינוֹ.

    Abaye said to him in response: With regard to your claim, the verse states: “And if a man smites the eye of his slave or the eye of his maidservant and destroys it, he shall let him go free for his eye’s sake” (Exodus 21:26). The phrase “for his eye’s sake” indicates: But not for the sake of both his eye and his tooth. The same can be inferred from the subsequent verse: “And if he smites out his bondman’s tooth or his bondwoman’s tooth, he shall let him go free for his tooth’s sake” (Exodus 21:27). The phrase “for his tooth’s sake” indicates: But not for the sake of both his eye and his tooth.

    אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין – מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל.

    The Gemara returns to Rava’s opinion that the contradiction of testimony is the start of determining that testimony is conspiring testimony. Rav Idi bar Avin said: We too can learn from the mishna that Rava’s claim is correct, as it teaches (72b): If one stole an ox or a sheep, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered the animal or sold it, also based on the testimony of the same witnesses, and these witnesses were found to be conspiring witnesses, these conspiring witnesses must pay everything, i.e., not only the principal amount but also the fourfold or fivefold payment.

    מַאי, לָאו דְּהֵעִידוּ עַל הַגְּנֵיבָה וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ עַל הַטְּבִיחָה, וְהוּזַּמּוּ עַל הַגְּנֵיבָה וְחָזְרוּ וְהוּזַּמּוּ עַל הַטְּבִיחָה?

    What, is it not referring to a case where they testified concerning the theft and then testified concerning the slaughter, and they were subsequently rendered conspiring witnesses with regard to the theft and then were rendered conspiring witnesses with regard to the slaughter?

    וְהָא כֵּיוָן שֶׁהוּזַּמּוּ עַל הַגְּנֵיבָה – לְגַבֵּי טְבִיחָה הָווּ לְהוּ מוּכְחָשִׁין, וְקָתָנֵי: מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הַכְחָשָׁה לָאו תְּחִילַּת הֲזָמָה הִיא, אַטְּבִיחָה אַמַּאי מְשַׁלְּמִין? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הַכְחָשָׁה תְּחִילַּת הֲזָמָה הִיא?

    Rav Idi bar Avin states his inference: But once they were rendered conspiring witnesses with regard to the theft, their testimony with regard to the slaughter is in effect contradicted, i.e., nullified, as testimony concerning the slaughter of an animal without prior testimony establishing that the animal was stolen is meaningless. And yet the mishna teaches that the witnesses must pay everything. And if it enters your mind that the contradiction of testimony is not the start of determining that testimony is conspiring testimony, why should they pay a fine for lying about the slaughter? Their testimony concerning the slaughter was rendered irrelevant before it was established as conspiring testimony. Rather, must one not conclude from this mishna that the contradiction of testimony is the start of determining that testimony is conspiring testimony?

    אָמְרִי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהוּזַּמּוּ עַל הַטְּבִיחָה תְּחִילָּה,

    The Sages say in refutation of this inference: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the witnesses were rendered conspiring witnesses with regard to the slaughter first, before they were rendered conspiring witnesses in their testimony concerning the theft itself. In this case, the testimony concerning the slaughter was not rendered irrelevant before it was rendered conspiring testimony.

    וּבִפְלוּגְתָּא: עֵדִים שֶׁהוּכְחֲשׁוּ וּלְבַסּוֹף הוּזַּמּוּ – רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: נֶהֱרָגִין, וְחַד אָמַר: אֵין נֶהֱרָגִין.

    And this is a matter in the dispute between other amora’im , before Rava and Abaye discussed it. As it was stated: With regard to witnesses to a capital crime who were first contradicted by two other witnesses and ultimately were rendered conspiring witnesses, this is a matter of dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar. One said: These witnesses are killed, like all conspiring witnesses in a capital case, as the contradiction of testimony is the start of determining that testimony is conspiring testimony, and one said: They are not killed.

    תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר אֵין נֶהֱרָגִין – דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֵדִים שֶׁהוּכְחֲשׁוּ בְּנֶפֶשׁ – לוֹקִין.

    The Gemara suggests: It may be concluded that it is Rabbi Elazar who says they are not killed. As Rabbi Elazar says: Witnesses who were contradicted in a case involving the taking of a life, i.e., a capital case, are flogged for violating the prohibition: “You shall not bear false witness against your neighbor” (Exodus 20:13).

    וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר נֶהֱרָגִין – אַמַּאי לוֹקִין? הָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁנִּיתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, וְכׇל לָאו שֶׁנִּיתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין – אֵין לוֹקִין עָלָיו!

    And if it enters your mind that it is Rabbi Elazar who says that witnesses to a capital crime who were first contradicted and ultimately found to be conspiring witnesses are killed, why are they flogged in this case? There is always the possibility that they might be rendered conspiring witnesses, which would render them liable to receive court-imposed capital punishment. Consequently, this is a case of a prohibition given as warning of liability for court -imposed capital punishment, and there is a principle that one is not flogged for violating any prohibition given as warning of liability for court -imposed capital punishment.

    אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר אֵין נֶהֱרָגִין? תִּסְתַּיַּים.

    Rather, isn’t it correct to conclude from this statement that it is Rabbi Elazar who says that witnesses to a capital crime who were first contradicted and ultimately were found to be conspiring witnesses are not killed? The Gemara affirms: It may be concluded that this is so.

    לוֹקִין?! תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ, מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָנֵי? סְמוֹךְ אַהָנֵי!

    The Gemara asks a question with regard to Rabbi Elazar’s opinion that witnesses who were contradicted in a capital case are flogged. Why are they flogged simply because their testimony was contradicted? They are two witnesses, and they are contradicted by two other witnesses. What did you see in the testimony of the second set of witnesses that leads you to rely on those witnesses to the extent that the first set of witnesses is flogged? You could just as well rely on these witnesses, i.e., the first witnesses. How can the court ever determine with certainty that a given testimony is false based merely on contradictory testimony?

    אָמַר אַבָּיֵי: בְּבָא הָרוּג בְּרַגְלָיו.

    Abaye said: The contradiction to which Rabbi Elazar is referring involves a case where the witnesses testified that they saw a certain person murdered, and subsequently the individual who was allegedly killed came to the court on his feet, conclusively disproving their testimony.

    מַתְנִי׳ גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    MISHNA: If one stole an ox or a sheep, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered or sold the stolen animal, as established based on the testimony of one witness or based on his own admission, i.e., he himself admitted that he performed these acts, without there being any witness testimony, he pays the double payment, but he does not pay the fourfold or fivefold payment.

    גָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת; גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה; גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וּמֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר; גָּנַב וְהִקְדִּישׁ, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

    If one stole an animal and slaughtered it on Shabbat, which is a capital offense, or if he stole an animal and slaughtered it for the purpose of idol worship, or if he stole his father’s animal and subsequently his father died, and afterward he slaughtered or sold it, or if he stole an animal and subsequently he consecrated it as an offering and afterward he slaughtered or sold it, in all these cases the thief pays the double payment, but he does not pay the fourfold or fivefold payment.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קֳדָשִׁים – שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָם, מְשַׁלֵּם. תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה – שֶׁאֵין חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָם, פָּטוּר.

    Rabbi Shimon says: In the case of sacrificial animals for which the owner bears financial responsibility to replace with another animal if one of the original animals that one stole is lost or dies, the thief is obligated to pay the fourfold or fivefold payment if he slaughters one of the animals. If it is a sacrificial animal for which the owner bears no financial responsibility, the thief is exempt from the fourfold or fivefold payment.

    גְּמָ׳ עַל פִּי עֵד אֶחָד – פְּשִׁיטָא!

    GEMARA: The mishna teaches that if the fact that the thief slaughtered or sold the animal was established based on the testimony of one witness, he is exempt from the fourfold or fivefold payment. The Gemara asks: Isn’t this obvious?

    אָמְרִי: הָא קָא מַשְׁמַע לַן, עַל פִּי עַצְמוֹ – דּוּמְיָא דְּעַל פִּי עֵד אֶחָד; מָה עַל פִּי [עֵד] אֶחָד – כִּי אָתֵי עֵד אֶחָד מִצְטָרֵף בַּהֲדֵיהּ, מִיחַיַּיב; עַל פִּי עַצְמוֹ נָמֵי – כִּי אָתוּ עֵדִים, מִיחַיַּיב.

    The Sages say in response: By stating this case, the mishna teaches us this halakha : The case of the thief slaughtering the animal established based on the testimony of one witness is similar to a case where it is established based on his own admission. Just as in the case where the slaughter is established based on the testimony of one witness, if one other witness comes and corroborates the testimony of the first, he joins together with the first witness and together their testimony is rendered a valid testimony of two, and the thief becomes obligated to pay the fourfold or fivefold payment, so too, where the slaughter is established based on his own admission, if witnesses come after his admission he becomes obligated to pay the fourfold or fivefold payment.

    לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מוֹדֶה בִּקְנָס, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – פָּטוּר.

    The Gemara comments: This interpretation of the mishna serves to exclude that which Rav Huna says that Rav says. As Rav Huna says that Rav says: One who admits he is liable to pay a fine is exempt from payment, even if afterward witnesses come and testify to his liability.

    גּוּפָא – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מוֹדֶה בִּקְנָס, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – פָּטוּר. אֵיתִיבֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁסִּימֵּא אֶת עֵין טָבִי עַבְדּוֹ, וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

    Since Rav Huna’s halakha was mentioned, the Gemara discusses in detail the matter itself. Rav Huna says that Rav says: One who admits he is liable to pay a fine is exempt from payment, even if afterward witnesses come and testify to his liability. Rav Ḥisda raised an objection to Rav Huna from a baraita : There was an incident involving Rabban Gamliel, who blinded the eye of his Canaanite slave Tavi, and he experienced great joy as a result. Rabban Gamliel had long wanted to emancipate Tavi, but it is generally prohibited to emancipate a Canaanite slave. The injury provided a fortuitous opportunity for Rabban Gamliel to emancipate his slave, as blinding the eye of one’s slave results in his emancipation (see Exodus 21:27).

    מְצָאוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: ״אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁטָּבִי עַבְדִּי יָצָא לְחֵירוּת?״ אָמַר לוֹ: ״לָמָּה?״ אָמַר לוֹ: ״שֶׁסִּמִּיתִי אֶת עֵינוֹ״. אָמַר לוֹ: ״אֵין בִּדְבָרֶיךָ כְּלוּם, שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ עֵדִים״.

    Rabban Gamliel encountered Rabbi Yehoshua and said to him: Do you know that my slave Tavi was emancipated? Rabbi Yehoshua said to him: Why? What circumstances enabled you to emancipate him? Rabban Gamliel said to him: I was able to do so, as I blinded his eye. Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: Your statement is nothing, and is not grounds for his emancipation, as he has no witnesses who can testify that you did this to him. The principle is that one does not pay a fine based on his own admission. One pays a fine only based on the testimony of witnesses. The requirement to emancipate one’s slave after injuring his eye is a type of fine.

    הָא יֵשׁ לוֹ עֵדִים – חַיָּיב, וְשָׁמְעִינַן מִינַּהּ: מוֹדֶה בִּקְנָס, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – חַיָּיב!

    The Gemara infers from the baraita : But if Tavi had witnesses who could testify with regard to the injury, Rabban Gamliel would be obligated to emancipate him, even if they testify after Rabban Gamliel’s admission. And we can learn from this that one who admits that he is liable to pay a fine is liable, even if afterward witnesses come and testify with regard to his liability.

    אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דְּלָא בִּפְנֵי בֵּית דִּין אוֹדִי. וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַב בֵּית דִּין הֲוָה!

    Rav Huna said to Rav Ḥisda: This case involving Rabban Gamliel is different, as he admitted to his actions when he was not in the presence of a court. An admission not in the presence of a court does not exempt the perpetrator from paying the relevant fine. The Gemara challenges: But Rabbi Yehoshua was the president of the court, so it is likely that the encounter took place in court.