Bava Kamma 64a

לרבות שאר דברים כל הני:

אילו כן לשון תשובת שאילה הן:

אף כל קדוש בבכורה ולא מתרבי מדרשא אלא חמור הלכך מה היה לך להביא שלא נכתב חמור להכי כתב חמור דע"כ כלל ופרט לשאר דברים אתי:

והכל בכלל חיים דמשמע לרבות כל בעלי חיים למה לי:

מי כתיב שור ברישא והדר גניבה דהוה ליה פרט וכלל דנימא הכל בכלל דנעשה כלל מוסיף על הפרט גניבה ושור כתיב דהוה ליה כלל ופרט ושור אין מידי אחרינא לא:

וכי תימא אילו נאמר קאמר אילו נאמר שור ברישא והדר גניבה לא היה צריך לכתוב יותר ולמה לא נכתב כן:

אילו נאמר שור וגניבה בתמיה הא ודאי ה"ל פרט וכלל ושפיר קשיא לי' ומאי אילו כן קמהדר ליה:

אלא כדכתיב קאמרי בתמי' גניבה ושור הא הוה ליה כלל ופרט ומאי הכל בכלל דקא קשי' לי' ומאי מה הפרט מפורש דמהדר ליה הא כלל ופרט לא מרבי מידי:

כשהוא אומר שה כו' אף על גב דחמור כתיב ברישא נקט כי האי גוונא משום דהכי מסיק מילתיה שפיר:

יאמר גניבה ושור וחיים והכל בכלל שאל הר"ר אשר מלוני"ל את ר"י היכי ס"ד דמגניבה שור וחיים מרבינן כל דבר ולא יהיה אלא פרט וכלל דלא הוה מרבינן מיניה אלא ב"ח והשתא בעי לרבויי בכלל ופרט וכלל טפי ממאי דמשמע כללא בתרא והשיב לו ר"י כיון דלא מסיק אכתי אדעתיה צד קדושה בבכורות וקרב לגבי מזבח א"כ אם נאמר מה הפרט מפורש בעלי חיים נמצא שאין כלום בכלל בתרא דחיים יותר מכעין הפרט והואיל וכן הוא אית לן למימר דחיים כלל הוא להיות משמע כל דבר כמו גניבה באם אינו ענין לחיים ממש תניהו לענין כל דבר או נפרש חיים לשון חשיבות כמו אחייה לקרן כעין שגנב דלקמן ולהכי קאמר והכל בכלל דאם לא בא לרבות מכעין הפרט אלא בעלי חיים לא יכתוב שום פרט אלא גניבה וחיים וליהוי גניבה כלל וחיים פרט ונ"מ בעלי חיים והא דפריך הא לא דמיא כללא בתרא לכללא קמא אע"ג [דפרישית] דחיים משמע כל דבר כמו כלל דגניבה מ"מ הואיל ומשמעות פשט שלהן אין שוה אין לעשות כלל ופרט וכלל מהם ומשני ה"א קרב לגבי מזבח אין וכלל חיים כמשמעותיה ומכעין הפרט אנו ממעטינן שאר ב"ח שאין קריבין לגבי מזבח כמו בכל מקום דכעין הפרט אתא למעוטי מכללא בתרא והכל מתיישב כפי' ר"י אך האחרון דקאמר יאמר גניבה שור ושה וחמור וחיים והכל בכלל דכיון דמכח פרטי בעי למימר שיהיה הכל בכלל מאי קמשני אילו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש בעלי חיים והא מכח פרטות בא לרבות אפי' לאו בעלי חיים ואור"י דהמתרץ לא הבין דברי המקשן וחוזר ומקשה לו אותה קושיא עצמה ומפרש דבריו ואין נראה דאין זו סוגיית הגמ' אלא תנא אחד הוא ששואל ומשיב לעצמו לכך נראה לפרש דהתנא לרווחא דמילתא. בא לפרש דאפילו תאמר שאין חילוק בין ב"ח לשאין בעלי חיים ולא ממעטינן מחיים דלאו ב"ח אפ"ה מפרטא דשור לא תרבה כל דבר המטלטל וגופו ממון ותקשה לך המצא תמצא ל"ל דהא לא מרבינן מפרטא דשור אלא דבר הקרב לגבי מזבח ומסיק ויאמר גניבה ושור וחמור שה וחיים והכל בכלל וא"כ המצא תמצא למה לי ומשני אילו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש ב"ח עתה שאין מוצא טעם אחר מחלק בין בעלי חיים לשאין בעלי חיים אבל בתחלה שהיו לו טעמים אחרים לא חושש אם לא נחלק והשתא איצטריך המצא תמצא לרבות שאין בעלי חיים ופריך מה יש לך להביא בעלי חיים כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור ולמה לי כל הני פרטי הא מה אני מקיים גניבה פירוש כלל ופרט וכלל לרבות כל דבר ועוד שאלו דאמאי הוצרך לומר מה הפרט מפורש ב"ח ה"ל למימר אילו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא לאתויי עופות טהורים ולא הוי מצי לאקשויי תו כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור כו' ושפיר איצטריך המצא תמצא ואור"י דסובר זה התנא שאין לנו לתלות זה הדבר בצד טומאה כיון שטומאה חלוקה יותר מדאי שזה במגע ובמשא וזה בבית הבליעה דוקא ועוד שאלו למה ליה לרבא למימר דאם המצא תמצא קא קשיא ליה וצריך להפוך דברי הברייתא ולומר גניבה ושור לימא דחזקיה אתא לפרושי למה כל הני פרטי ואאם המצא תמצא סמיך וכבני מערבא ס"ל דאמרי בשני כללות הסמוכי' זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וה"ק יאמר המצא ושור וגניבה והכל בכלל אבל המצא תמצא לא חשיב להו שני כללות דדברה תורה כלשון בני אדם ומשני דמשור לחודיה ועם שני כללות לא אתי ומסיק ויאמר המצא ושור וחמור ושה וגניבה והכל בכלל אילו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש ב"ח והשתא מסיים שפיר כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור הא מה אני מקיים כלל ופרט לרבות כל דבר והוי אתי מסקנא דברייתא שפיר דלפי מה שמפרש רבא דהמצא תמצא קא קשיא ליה אין מתרץ בברייתא עצמה כלום וגם מה שמזכיר שור קודם לגניבה הוה אתי נמי שפיר והשיב לו ר"י חדא דאין לומר. דברה תורה כלשון בני אדם אלא במקום שאי אפשר לומר בע"א ואין להאריך כאן בזה ועוד דא"כ היאך היה יכול לומר אילו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש קרב לגבי מזבח וקדוש בבכורה הא ע"כ כיון דסבר האי תנא דשני כללות הסמוכים זה לזה בריבה ומיעט וריבה דיינינן ליה א"כ משני כללות הוה מרבינן כל דבר דהא ליכא למימר הטל פרט ביניהם כבני מערבא דא"כ תקשה ליה שה למה לי כדפריך בסמוך:

תוספות בד"ה יאמר גניבה ושור וחיים כו' דהמתרץ לא הבין דברי המקשה וחוזר כו' עכ"ל אבל לא יתיישב השתא שפיר שאלת הר"ר אשר דאכתי היאך ס"ד דמתרץ דמקשה ליה בלאו מכח הפרטיים דאם כן היאך ס"ד דבעי לרבויי בכלל ופרט וכלל טפי ממאי דמשמע בכללא בתרא ודו"ק:

בא"ד ופריך מה יש לך להביא ב"ח כשהוא אומר חיים כו' מה אני מקיים גניבה פי' כלל ופרט וכלל לרבות כל דבר כו' עכ"ל בהך פירכא צ"ל כשיטת ר"י דמכח הפרטים ס"ד למימר ולרבות כל דבר מכלל ופרט וכלל טפי ממאי דמשמע בכללא בתרא ואפשר לומר כיון דחד תנא הוא וקושטא הוא שהוא משיב לעצמו כך כדלקמן כל דבר מהיכא קמייתי מכללא בתרא כו' אין לחוש בזה ודו"ק:

בא"ד לימא דחזקיה אתא לפרושי ל"ל כל הני פרטי ואאם המצא תמצא סמיך כו' עכ"ל וכן יש להקשות דאימא התנא אילו נאמר שור וגניבה קאמר ואאם המצא תמצא סמיך דהשתא הוי שפיר כלל ופרט וכלל מיהו בתירוצם לקושייתם ניחא גם זה ודו"ק:

תוס' ד"ה יאמר גנבה ושור וכו' והשיב לו ר"י כיון דלא מסיק אכתי וכו' א"כ אם נאמר מה הפרט מפורש בעלי חיים נמצא שאין כלום בכלל בתרא דחיים יותר מכעין הפרט ר"ל וא"כ לא יכתוב שום פרט אלא גנבה וחיים ולהוי גנבה כלל וחיים פרט ונפקי מינייהו בעלי חיים כמו שמפרשים ומסיימים התוס' דבריהם בתר הכי בסמוך שאמרו דאם לא בא לרבות מכעין הפרט וכו' כן נראה לי לפרש דברי התוס' והיה באפשר לפרש דברי התוס' במה דקאמרו נמצא שאין כלום בכלל בתרא דחיים וכו' באופן אחר קצת ממה שכתבתי אבל אם כן יהיו דברי התוס' כמחולקים לתרי טעמים דהא בתר הכי מסיימי דבריהם דאם לא בא לרבות מכעין הפרט אלא בעלי חיים לא יכתוב שום פרט וכו' לכך מוכרח הוא שבתחלת דבריהם דקאמרי נמצא שאין כלום בכלל בתרא וכו' כוונתם נמי כמו שמסיים בסוף דבריהם וק"ל:

בא"ד והא דפריך הא דלא דמי וכו' אע"ג דפרישית דחיים משמע כל דבר וכו' מכל מקום הואיל ומשמעות פשט שלהם וכו' כצ"ל:

בא"ד לכך נראה לפרש וכו' עד ופריך מה שיש לך להביא בעלי חיים כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור ולמה לי כל הני פרטי וכו'. ר"ל אם לא בא לרבות מכעין הפרט אלא בעלי חיים לא לכתוב שום פרט אלא גנבה וחיים ולהוי גנבה כלל וחיים פרט ונפקי מינה בעלי חיים א"כ ע"כ אית לן למימר דחיים כלל הוא להיות משמע כל דבר ע"ד שהשיב ר"י לעיל כן נראה לי לפרש דאי לא כן הדרא קושית הר"ר אשר מלוני"ל בכאן לדוכתא דמה פריך השתא מה יש לך להביא וכו' הא מה אני מקיים גנבה פי' כלל ופרט וכלל לרבות כל דבר לא יהיה אלא פרט וכלל לא הוי מרבינן מיניה כל דבר כמו שהקשה הר"ר אשר לעיל:

בא"ד ועוד דא"כ היאך יכול אלו כן וכו' הא ע"כ כיון דסבר האי תנא דשני כללות הסמוכים זה לזה בריבה ומיעט וריבה דרשי' ליה וכו'. ר"ל דבשלמא לפי מאי דמשני רבא כל לישנא דברייתא אינו לפי האמת אלא לפי מאי דס"ד לדרוש דפסוק גנבה וחיים והפרטים שביניהם בכלל ופרט וכלל והוה התנא נושא ונותן דלכתוב חד פרטא או שנים או כולם ולא לכתוב המצא תמצא עד דמסיק דלא נוכל למגמר מיניה כל דבר בדרוש דכלל ופרט דנגנבה וחיים אלא מהמצא תמצא דרשי' ליה בריבה ומיעט וריבה כדמסיק בגמרא אבל לפי מה שהקשה הר"ר אשר מלוני"ל דרוצה לומר דחזקיה אתי לפרושי כל הני פרטים ואאם המצא תמצא סמוך והשני כללים הם המצא תמצא וגנבה א"כ כל דברי הברייתא הוא לפי האמת ולפי האמת א"א לן לומר דחזקיה ס"ל כבני מערבא דשנים כללים הסמוכים כמו המצא תמצא וגנבה דרשי' כלל ופרט וכלל דא"כ תקשה לן שה למה לי כדפריך לקמן ולכך ע"כ צ"ל דחזקיה דריש שני כללים הסמוכים בריבה ומיעט וריבה וא"כ איך יתישב הא דקאמר חמור ושור וכו' יאמר שור ושה וכו' הא לא דרשי' ליה כלל בכלל ופרט כי אם בריבה ומיעט וריבה וק"ל:

יאמר כל הני יאמר דברי השואל והמשיב אומר אלו כן הייתי אומר והשואל אומר מה יש לך להביא וכו' עד אידך אלו כן הייתי אומר וכן כלם. יאמר שור וגנבה וחיים והכל בכלל פירוש ולשתוק מאידך פרטי וכן בכלם עד יאמר שור ושה וחמור וחיים והכל בכלל דהשתא קשה אם המצא תמצא למה לי דהא לא כתיב בקרא. מיהו קשה דהאי יאמר לא הוי כסדר אינך. לכך יש ליישב דבכלהו נמי קשה מאם המצא תמצא והכי קאמר מעיקרא יאמר גנבה ושור וחיים והכל בכלל פירוש ולשתוק מאם המצא תמצא ומכלהו פרטי וכן כלהו עד דקאמר יאמר גנבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל דאז לא קשה לזה רק מאם המצא תמצא. תלמידי הר"פ ז"ל.

וזה לשון הרב המאירי ז"ל אמר מר יאמר שור וגנבה מי כתיב שור וגנבה וכו'. אמר רבא תנא אחיים קא סמיך ואומר תנא דבי רבי ישמעאל הוא דדריש כהאי גוונא אשר לו כרעים כלל ארבה סלעם פרט למינהו חזר וכלל והרי למינהו כולל יותר מכלל ראשון והכוונה שכל הכללים מוסיפין על הפרט היו אף על פי שאין הכלל האחד כולל כמו השני והכי קאמר יאמר שור וגנבה וחיים והכל בכלל לרבות כל שכעין הפרט אלו כן וכו'. ומכל מקום בסוף הסוגיא סותר הכל לומר דאי אפשר שתהא מלת חיים מרבי מה שאינו בעלי חיים מצד איזה דמיון שבפרט והוצרך על כל פנים להמצא תמצא והאי דאמר בכל חדא מינייהו לרבות כל דבר לאו דוקא אלא כלומר דאתי לטפויי מילתא אחרינא עד דאתא חיים וטפי כל מילי. והוא ששאל אם כן המצא תמצא למה לי והשיב דאי אפשר שתהא מלת חיים כוללת מה שכנגדה רוצה לומר מה שאינו בעלי חיים עד שמתוך כך הוזקק לאם המצא וכו' כל שהוא בר מציאה דהיינו כל מילי. ויש קורין בכלם מה יש לך להביא דרך קושיא כלומר המצא למה יאמר שור וגנבה וחיים אלו כן וכו' כלומר להכי איצטריך המצא ומקשה ומה יש לך להביא בכך מכח כעין הפרט שה והרי כשהוא אומר שה הרי שה אמור ואם כן שה בא לרבות כל דבר ואכתי המצא מאי איצטריך וכן בכלם. ע"כ. וזה לשון הראב"ד ז"ל הוא אחיים קא סמיך וכלל ופרט וכלל קאמר ואם המצא תמצא קשיא ליה כי היה סבור בתחילה כשאמר הא מה אני מקיים גנבה לרבות כל דבר כי הוא סוף הדבר שהוא מקשה (חסר כמו שטה) חיים שהוא כולל וגנבה ושור ושה וחיים וחמור קאמר והמצא תמצא למה לי לכתוב רחמנא אם תמצא בידו הגנבה משור עד חמור ולא השלים אלא הראה לנו הדרך ואנו פותחין הפתח לדבר לדעת אותם מן השכל ומכלל דבריהם. ע"כ. וכתב ה"ר ישעיה ז"ל וז"ל אלו כן הייתי אומר מה הפרט בעלי חיים. תימה היכי הוה סלקא דעתין דמוכעין הפרט לא מרבינן אלא בעלי חיים אם כן כעין הפרט מאי רבי הא חיים כל בעלי חיים במשמע. וי"ל דהיינו דקאמר תלמודא מה יש לך להביא בעלי חיים וקושיא הוא כלומר הא לא מצית אמרת דמה יש לך להביא שאר בעלי חיים ולמה צריך כעין הפרט דמחיים נפקא כדמסיים ואזיל. ע"כ.

יאמר גנבה ושור וחיים והכל בכלל שאל ה"ר אשר מלוניל את ר"י וכו' כמו שכתוב בתוספות עד באם אינו ענין לחיים ממש תנהו ענין לכל דבר או משום שכיון שבא לכלל נפרשהו כל דבר חי פירוש שוה קצת ואפילו שוה קצת פרוטה וחשיבות ממון קרוי חיות דומיא דהא דאמרינן אחייה לקרן והואיל וכן המצא תמצא למה לי מגנבה וחיים הייתי מרבה כל דבר כמו מהמצא תמצא. וכי תימא מכלל ופרט וכלל דגנבה ושור וחמור ושה וחיים לא הוה ידענא אלא כעין הפרט דהיינו בעלי חיים אם כן גם מהמצא תמצא לא הייתי יכול לרבות אלא בעלי חיים והואיל וכן המצא תמצא למה לי וכשהוא אומר הרי חיים אמור הכי פירושו הרי חיים אמור ואם לא בא לרבות אלא בעלי חיים לשתוק מכל הני פרטי ויהיה גנבה כלל וחיים פרט ונפקא מיניה בעלי חיים אלא ודאי חיים לכלול כל דבר בא כדפרישנא. והא דפריך הא לא דמי כלל בתרא לכלל קמא אף על גב דפרישנא דחיים משמע כל דבר כמו כלל דגנבה לא קשיא דהא דפריך תלמודא ומשני הכי היינו ארישא דמילתא דקאמר רבא תנא אחיים קא סמיך וכלל ופרט וכלל קאמר דאכתי לא ידע דבעינן למימר שיהא בכלל חיים כל דבר כמו כלל דגנבה אלא הכי הוה סלקא דעתין דקאמר יאמר גנבה ושור וחיים והכל בכלל פירוש כל מה שיכול לרבות מכלל ופרט וכל זה כשיש שלשה פרטות ושור ושה וחמור באמצע נוכל לרבות אפילו אם לא היה שום פרט אלא שור ולא נחית לפרושי דחיים הוי כללא בתרא עד סיפא דמילתיה ואי נמי ידע מהשתא מסקנא דמילתא שבא רבא לפרש דבכלל דחיים נותן התנא כל דבר כמו בכלל דגנבה פריך ומשני שפיר והכי קאמר והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא לפי פשט הלשון דלא משמע חיים והואיל שאם היינו מפרשים גנבה וחיים במשמעות פשט שלהם אין לעשות מהם כלל ופרט וכלל אף על פי שיהא פרט באמצע אם כן גם כשנדחוק על ידי שום טעם לפרש שיהא כל דבר בכלל דחיים אין לעשות ממנו כלל אחרון ולכך צריך לתרץ הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי כהאי גוונא דריש. ובסמוך כי קאמר דאית ליה פירכא קאמר דליכא למימר הכי דלא משמע חיים אלא בעלי חיים דמהיכא משמע לך חיים לרבות דבר שאינו בעלי חיים מריבויא דלא מרבה חיים דהוי בכלל טפי מכעין הפרט דהוי בעלי חיים ובסמוך דאית ליה פירכא קאמר מנא לן דאמרת כעין הפרט בעלי חיים ומשום הכי צריכת למימר דחיים משמע כל דבר אימא כעין הפרט נבלתו מטמא וחייב דוקא בעלי חיים ולכך לא היינו יודעים מהיכן לרבות כל דבר אם לא היה כתוב המצא תמצא אבל אם כתב המצא תמצא נרבה כל דבר ונמעט מן הפרטות הראוי למעט מהן כדלקמן. וכל סדר הסוגיא מתיישב לפירושו של ר"י רק האחרון וכו'. ואומר ר"י דהמתרץ הזה שאומר אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש בעלי חיים לא הבין יפה דברי המקשה דעל כרחך היה יודע המקשה חיים והואיל וכן לא היה מתרץ כלום והמקשה חוזר ומפרש לו דבריו. ודבר תימה הוא לומר כן שאין זה מקשה אחר והמתרץ אחר אלא תנא אחד מתנא דבי חזקיה ששנה ברייתא שלו כך כמו שהיא שנויה לעיל ולא סוגית התלמוד היא אלא ברייתא זו היא ברייתא שלמעלה והתנא הוא ששואל ומשיב לעצמו לפרש דבריו ולא שטועה לא תנא ולא אמורא בזה וכיון שהכל ברייתא אחת מה סברא היא לומר שישתנה יאמר ואלו כן האחרון מן הראשון. על כן נראה שהתנא הולך ומפרש כל הפסוק שלא יטעה אדם לומר יאמר גנבה ושור וחיים והכל בכלל אף על פי שכלל האחרון הוא חיים לא נחלק בין בעלי חיים לשאינם בעלי חיים כמו שמצינו שיש מקומות שאנו מחלקים כי ההיא דפרק שני דגיטין מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ויש מקומות שאין אנו מחלקים בפרק הזהב גבי כסף או כלים ובפרק קמא דשבועות גבי כסף שקלים דפדיון הבן דלא אמרינן מה כסף שאין בו רוח חיים אלא מרבינן כל דבר המטלטל וגופו ממון. וטעם ודאי צריך ליתן הא דנקטינן גבי גט צד שאין בו רוח חיים ובשאר מקומות לא נקטינן כי לכך בא התנא לפרש לרווחא דמילתא אפילו באת לומר דמחיים לא ממעטינן דבר שאין בו רוח חיים שאין ראוי לחלק אחר שתרבה כל בעלי חיים אפילו הכי לא תאמר שמפרט דשור וכו' ותקשי לך המצא תמצא למה לי דהא לא מרבינן מפרטא דשור אלא דבר הקרב לגבי מזבח. ועתה חוזר ומפרש מה יש לך להביא שה כשהוא אומר שה הרי שה אמור וכו' עד דמסיק יאמר גנבה ושור וכו' ככתוב בתוספות עד פירוש כלל ופרט וכלל לרבות כל דבר. ופריך אם כן שפיר קא קשיא ליה המצא תמצא למה לי עד שמשני דכיון דכללא גופיה חיים כתיב אין שייך לרבות כל דבר בענין זה. ועוד שאלו למה ליה לרבא למימר דאם המצא תמצא קשיא ליה וצריך להפוך וכו' עד אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים מה יש לך להביא שאר בעלי וכו' והוא הדין דהוה יכול למימר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה אף כל שנבלתו מטמאה מה יש לך להביא חיה ועופות טהורים כשהוא אומר חיים הרי בעלי חיים וכו' אלא דבעי למימר בסיפא כשהוא אומר חיים הרי כולן אמורים תנא במה הפרט מפורש בעלי חיים סתמא אף על גב דלא קא אתו כלהו מכעין הפרט הא מה אני מקיים גנבה עם כל הני פרטי ואם המצא תמצא לרבות כל דבר ואם היה משני רבא הכי לא היה צריך להפוך וכו'. תוספות שאנץ. והשיב דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אלא היכא דאי דרשינן ליה המדרש מכחיש פשטיה דקרא כגון הענק תעניק לו דאי דרשינן הענק תעניק מכל מקום הוא מכחיש המקרא דכתיב אשר יברכך ה' אלקיך תתן לו דמשמע דוקא נתברך הבית בגללו. אי נמי יש לומר דלהכי לא עשה כלל מהמצא דכיון דהשתא הוא סבר דגנבה כלל הוא אי הוה עביד כלל מהמצא הוה מייתר חיים דהא במסקנא כי בעי תלמודא לדון כלל ופרט מהמצא תמצא קשיא ליה דמייתר שה כל שכן דאי גנבה כלל הוא דמייתר חיים ושה. וגם למסקנא דדאין בריבוי ומיעוט אי הוה דרש מגנבה ומהמצא ריבוי ומיעוט דהוה מייתר חיים אף על גב דבמסקנא לא אייתר היינו משום דגנבה לאו כלל הוא ודריש גנבה וחיים אחייה לקרן כעין שגנב כלל הוא חיים מאי דרשי ביה. ה"ר ישעיה ז"ל.

וזה לשון הרא"ש ז"ל והשיב ר"י דלא רצה רבא לומר דברה תורה כלשון בני אדם וכו'. ועוד על כרחך האי תנא סבר דשני כללות הסמוכין זה לזה נדרשין בריבוי ומיעוט דאם לא כן כל הני פרטי למה לי כדפריך בסמוך. ואם כן האיך יכול לומר אלו כן הייתי אומר מה הפרט דבר הקרב לגבי מזבח וקדוש בבכורה אבל על שינויא דרבא לא קשיא הך פירכא כי חזקיה לא בא אלא להקשות המצא תמצא למה לי כל מאי דבעית למילף מהמצא תמצא מצית למילף מגנבה וחיים ותלמודא הוא דשני דאית ליה פירכא ואיצטריך המצא תמצא. ע"כ.

וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל כתוב בתוספות חדא דאין לומר דברה תורה כלשון בני אדם וכו'. קצת קשה דנימא אכפלות אתא לכדתניא לקמן אין לי אלא ידו. ותירץ מהרא"ל דאם כן לכתוב המצא המצא וכו'. תמה מהרא"ל דאין שייך לומר דברה תורה כלשון בני אדם אלא היכא דהתיבה השניה לגמרי שלא לצורך. עוד כתוב בתוספות וכן מה שמזכיר שור קודם גנבה וגם הא דקאמר מה אני מקיים גנבה דהיינו כלל בתרא דקא מרבה לרבות כל דבר. ע"כ.

ועוד שאלו דאמאי הוצרך לומר מה הפרט מפורש בעלי חיים וכו' ואומר ר"י דסובר זה התנא וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי שפיר הוה מצי למנקט צד טומאה אלא צד בעלי חיים עדיף ליה למנקט לאשמועינן שאפילו נאמר מה הפרט מפורש בעלי חיים ומתוך כך נצטרך להעמיד כלל דחיים בכל דבר כדפרישית אפילו הכי איצטריך המצא תמצא משום דאיכא פירכא כדמפרש בסמוך דאף על גב דלא מפרשא ברייתא בהדיא דאתיא לאקשויי המצא תמצא למה לי ולשנויי דטובא איצטריך מכל מקום שמעינן מיניה דהכי בעיא למימר דפרכת יאמר שור וכו' דמשמע ואם כן למה איצטריך המצא תמצא מכלל דאתיא למימר דאיכא טעמא דטובא איצטריך. תוספות שאנץ. וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל משום הכי איצטריך אם המצא תמצא. עוד כאן שאלו בלאו הכי נמי יכול להשיב דאיצטריך אם המצא תמצא דאי מגנבה וחיים אף על גב דמרבינן שאינו בעלי חיים לא הוה מרבינן בבעלי חיים אלא שנבלתו מטמאה במשא ובמגע דומיא דפרטי אבל עופות לא דהכי קאמר תלמודא לעיל גבי טוען טענת גנב. והשיב לו דאין הכי נמי אלא דסבור המקשה דהך קושיא עדיפא דאין לרבות יותר ממשמעות הכלל. ע"כ. ותלמידי הר"פ ז"ל כתבו וזה לשונם אם המצא תמצא למה לי. הקשה ה"ר אשר מלוניל אמאי לא משני דלהכי איצטריך המצא לגבי עופות טמאין דאי מגנבה שור ושה וחמור וחיים הוה אמינא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא וכו' וכי תימא שה למה לי משור וחמור וחיים נפקא דמחמור הוה נפקא דבר הקדוש בבכורה אייתר שור לרבות כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא ואם כן שה למה לי. אכתי איכא למימר דאתא לאתויי עופות טמאין דהוה אמינא טהורים דוקא שיש בהם טומאה בבית הבליעה מיהא אבל עופות טמאין לא כדאסיק תלמודא לעיל ואיצטריך המצא תמצא. ותירץ ר"י דודאי תנא דלעיל חשיב צד טומאה כדאמרינן לעיל אבל תנא דהכא לא חשיב צד טומאה כיון דסוף סוף עופות טהורים דהשתא טומאה חלוקה יותר מדאי שזה במגע ובמשא וזה בבית הבליעה הילכך אין לנו בצד טומאה אלא בצד בעלי חיים. וה"ר יוסף איש ירושלים אומר עוד טעם אחר דלהכי לא חשיב האי תנא צד טומאה משום דקסבר כללא בתרא דוקא ולכך לא בעי כל כך דמי לפרט גם מצד טומאה אבל תנא דלעיל סבר כללא קמא דוקא ולכך מצריך שיהא כעין הפרט מכל דבר גם מצד הטומאה. ע"כ.

ועוד שאלו דקאמר שפיר קא קשיא ליה משום דאית ליה פירכא וכו' דאכתי תקשה המצא תמצא למה לי וכו' כמו שכתוב בתוספות ואדרבה הכי הוה לן למימר משום דאית ליה פירכא דהא דקא אמרת מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים לאו מילתא היא דמכל הני פרטי לא מרבינן בעלי חיים אלא דבר שנבלתו מטמאה וכדאמרינן לעיל אלמא אם המצא תמצא איצטריך לרבות בעלי חיים וכל דבר. והשיב ר"י לא ידענא מה קאמר מר דלקמן ודאי וכו' כמו שכתוב בתוספות עד על כן היה צריך לתפוס צד טומאה וכל שכן לטעם שני שפירשתי כי סובר התנא דודאי אין לרבות מהם אלא עופות טהורים. והא דקאמר לרבות כל בעלי חיים לרבותא קאמר הכי שאפילו אם לא תתפוס צד טומאה אלא צד בעלי חיים אפילו הכי לא אתי שאר מילי שאינן בעלי חיים אם לא נכתב המצא תמצא משום פרכא דכללא גופיה חיים כתב ביה דכל שכן לאותו טעם שאין צריך שום תירוץ למה נצריך צד טומאה כשנעשה מחיים כלל ולא יהא במשמעו אלא בעלי חיים ונמעט עופות טמאים יותר מבתחילה שהיינו מרבים מכעין הפרט כל בעלי חיים. תוספות שאנץ. וה"ר ישעיה ז"ל כתב שאלה זו לעיל וזה לשונו תנא אחיים קא סמיך. עוד כאן שאלו למה לי למעבד כלל מחיים לרבות כעין הפרט אפילו הוי חיים פרט יש לנו לרבות כל דבר מאידך פרטי דמחיים שמעינן כל בעלי חיים ואייתרו קראי לרבות כל דבר. והשיב לו שכן היא מדה בתורה דהיכא דליכא אלא כלל ופרט אפילו איכא כמה פרטי אין בכלל אלא מה שבפרט ולא הוה מרבינן אלא הני דכתיבי אף על גב דמייתרי. ע"כ.

כתב הר"א ז"ל מגרמישא וז"ל מהיכא מייתית לה וכו' כתוב בתוספות אלמא לאו כללא הוא אלא פרטא ואף על גב דהשתא נמי שה למה לי מכל מקום מכלהו לא תקשי. עוד כתוב בתוספות ויבאו הפרטות למעט מן הכלל. מפרש מהרא"ל דאם לא כן אם כן על כרחך מדאיצטריכי בפרטי נצטרך לעשות מחיים כלל גמור ולא הוי קושיא דאין דודאי לפי הסברא דומה יותר להוציא חיים משמעותיה מלתפוס צד טומאה אבל קרא דהמצא תמצא דלא נוכל להצריכו לפי זו הסברא אגלי לן דאית לן למימר איפכא. מהרא"ל ז"ל. ע"כ.

בגמרא יאמר שור וגניבה כו' אילו כך הייתי אומר מה הפרט כו' לא שייך להקשות דנילף שור שור משבת משום דכל היכא דמצינו למילף בכללא ופרטא לא שייך תו למילף משבת כן כתבו התוס' להדיא בפ' הפרה דף נ"ד עי"ש:

בפרש"י אילו נאמר וכו' הא ודאי ה"ל פרט וכלל ושפיר קשיא ליה ומאי אילו כן קמהדר ליה וכו' ע"כ. ולכאורה יש לתמוה דהיאך מצינו לומר דשפיר קשיא ליה דלכתוב שור וגניבה דא"כ הוי מרבינן כל מילי ואפילו עבדים ושטרות וקרקעות כמידת פרט וכלל בכל דוכתא דבטל הפרט לגמרי ולא ממעיט מידי וא"ל דא"כ הפרט למאי אתי כדי להורות על הכלל שלא נלמד במדה אחרת כן פי' התוספות בפרק ג' מינין ע"ש. ואיברא דלרש"י לישנא דגמרא קשיתיה דקאמר בהדיא וכ"ת אילו נאמר קאמר כו' ומי מצית אמרת מה הפרט מפורש וכו' א"כ משמע להדיא דלא קשיא ליה לתלמודא על מאי דקאמר יאמר שור וגניבה מידי אלא אהא דדחי ומתמה ומי מצית אמרת משמע דהקושיא יאמר שור וגניבה במקומה עומדת אבל לפ"ז קשה באמת אתלמוד גופיה אמאי לא מקשי מרישא דמילתא גופא דקאמר יאמר שור וגניבה דהא א"כ הוי מרבינן נמי עבדים כו' אלא דעל לישנא דתלמודא מצינן למימר דהא דקאמר וכ"ת אילו נאמר קאמר לאו דתנא דברייתא אומר כן בל' קושיא אלא אדרבא שרוצה ללמוד לפי סדר המקראות דלא מרבינן אלא דבר המטלטל וגופו ממון והוכיח זה מדלא כתיב שור וגניבה והוי הכל בכלל אלא ודאי דשאר פרטי אתו למעט עבדים כו' א"כ לפ"ז מקשה שפיר דא"כ מאי האי דקמהדר מה הפרט מפורש ומי מצית אמרת כו' כן יש ליישב ל' הגמ' ואע"ג דבלא"ה לא הוי א"ש סיפא דמילתא דקאמר עוד יאמר שור וחמור ושה כו' מ"מ ניחא ליה לתלמודא להקשות ממה הפרט מפורש דהוי סיפא דרישא אבל ל' רש"י שכתב ושפיר קשיא ליה צ"ע ויש ליישב בדוחק לפי הדרך שכתבתי:

בגמרא אמר רבא תנא אחיים סמיך כו' כשהוא אומר שה כו' מה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר ע"כ. ויש לדקדק דלפי הסוגיא בכלל ופרט וכלל לא הוי שייך למימר הא מה אני מקיים גניבה לרבות כו' דהא כללא קמא לאו לרבות אתי אלא למעט וכדכתב רש"י לקמן בסמוך והוא פשוט וטפי הוי שייך למימר הא מה אני מקיים חיים לרבות דהוא כללא בתרא אלא דלא מצי למימר הכי משום דמשמעות דחיים לא משמע לרבות אלא ב"ח ולא שאר מטלטלים וכקושית התוספות אלא ממאי דכתיב גניבה ידעינן שצריך לדחוק ולפרש דחיים משמע כל מילי דאל"כ לא מצינן למדרש מדת כופר"כ כמדתו וא"כ א"ש לישנא דברייתא יאמר גניבה שור וחיים אילו כך הייתי אומר מה הפרט מפורש כו' פי' דחיים דאיהו כללא בתרא לא אתי לרבויי אלא כעין הפרט בדבר הקרב לגבי מזבח כשהוא אומר שה הרי א"א לומר כן דהריבוי אמור ומאי אמרת דאכתי חיים לא אתי לרבויי אלא ב"ח דא"כ תקשה הא מה אני מקיים גניבה דמשור וחיים לחוד הוי ילפינן שפיר כל ב"ח ולמעוטי שאר מילי אלא ע"כ מדכתיב גניבה משמע דחיים משמע אדרבא לרבות כל דבר כמ"ש התוספ' וא"כ איצטריך שפיר גניבה למעט עבדים ודכוותיה ולפ"ז הא דחיים לרבות כל דבר אכתי אמשמעותיה דגניבה קא סמיך דגניבה בא ללמד על חיים לרבות כל דבר וכן עד סוף הסוגיא כנ"ל ועמ"ש בסמוך בל' תוספות וק"ל:

בתוספות בד"ה יאמר גניבה כו' שאל הרא"ש מלוניל היכי ס"ד כו' והשתא בעי לרבויי בכופו"כ טפי ממאי דמשמע כללא בתרא עכ"ל. והיינו משום דמשמעות לישנא דחיים לא משמע אלא ב"ח ויש לדקדק דתיפוק ליה דאפילו אי משמע כללא בתרא דחיים כל מילי אפילו דלאו ב"ח אכתי קשיא היכי ס"ד לומר והכל בכלל כיון דאיכא למימר דלא מרבינן אלא כעין הפרט לגמרי והיינו ב"ח דוקא אלא משום דהאי קושיא לא הוי שייכא אלא בבבא קמייתא אבל במאי דמסיק יאמר גניבה שור וחמור שה וחיים והכל בכלל לא הוי קשיא מידי דכיון דכתיבי כל הני פרטי הוי ס"ד שפיר דמרבינן אפילו מידי דלאו ב"ח וכדמסיק בגמרא להדיא וכמו שיתבאר אבל קושית הרא"ש מלוני"ל שייך אפילו בבבא בתרייתא דכיון דמשמעות דחיים לא משמע אלא ב"ח לא שייך לרבות אפילו באם אינו ענין אלא מידי דשייך בכלל בתרא ולא יותר וע' מה שכתבתי עוד בסמוך:

בא"ד והשיב לו ר"י כו' נמצא שאין כלום בכלל בתרא דחיים יותר מכעין הפרט עכ"ל. כוונתו דבכ"מ קי"ל דכעין הפרט בא למעט מידי דלא נילף מכללא בתרא משא"כ כאן אם נאמר דחיים אינו אלא ב"ח דוקא לא צריכין תו למעט מידי דלאו ב"ח מכעין הפרט וא"כ הפרט ל"ל וכדמסיק לבסוף:

בא"ד והואיל וכן אית לן למימר דחיים כלל הוא כו' כמו גניבה כו' או נפרש חיים לשון חשיבות עכ"ל. וקשה דמה בכך אף אם נאמר דחיים משמע שפיר כל מילי אכתי מאי קאמר והכל בכלל וכן בסיפא דמילתא לרבות כל דבר דהא איכא למימר דכעין הפרט מיהא ממעט כל מילי דלאו ב"ח והנראה מזה דר"י נמי נחית בזה לסברת תירוץ השני של התוס' דהא דקאמר והכל בכלל היינו אף אם נאמר שאין שום מעלה בב"ח משאין ב"ח משום דאכתי לא נחית להאי סברא עד סוף הברייתא אבל מ"מ לא סגי ליה לר"י בהאי שינויא לחוד ליישב קושית הרא"ש מלוני"ל משום דהיא גופא תקשה איך לא הוי ס"ד לחלק בין ב"ח לשאינו ב"ח כיון דבכלל אחד גופא כתיב בהדיא חיים ממילא משמע דקפידא הוא לכך הוצרך ר"י לפרש דחיים נמי משמע כל דבר או ממשמעתו או באם אינו ענין וק"ל ובסמוך אכתוב תירוץ אחר על זה הפלפול עיין עליו:

בא"ד דאם לא בא לרבות מכעין הפרט אלא ב"ח לא ליכתוב שום פרט אלא גניבה וחיים עכ"ל. הא דלא קשיא להו דלא ליכתוב אלא חיים לחוד ונילף כל ב"ח דוקא זו אינה קושיא דהא בכל כלל ופרט דדרשינן אין בכלל אלא מה שבפרט נמי תקשה לא ליכתוב אלא הפרט וכן להיפך בפרט וכלל אלא שכבר כתבו התוס' בנזיר פרק ג' מינין דאי לא הוי כתיב אלא פרט א' או כלל א' היה אפשר לרבות או למעט אף נגד משמעות הכלל או הפרט והיינו באיזה מדה אחרת דבנין אב או בק"ו משום דחדא פרטא או חדא כללא אינו מן המדות לכך איצטריך כלל ופרט או פרט וכלל שזה מן המדה דתו לא שייך ללמוד בוא"כ ה"נ דכוותיה לא שייך להקשות ליכתוב חיים לחוד ואפ"ה הוי מרבינן שאר מילי לכך הוצרכו לדקדק דליכתוב גניבה וחיים והוי כלל ופרט אבל מ"מ יש לדקדק אמאי לא כתב להיפך דאי ס"ד דחיים היינו ב"ח ניכתוב שור וחיים והוי פרט וכלל ומרבינן כל ב"ח ולא ליכתוב גניבה ובזה היה מיושב טפי לישנא דברייתא דקאמר הא מה אני מקיים גניבה וכדכתיבנא לעיל בלשון הגמרא. ונלע"ד דלא מצי לדקדק דלכתוב שור וחיים משום די"ל ההיפך מזה דבאמת חיים משמע לשון חשיבות והיינו כל מילי וא"כ לא מצי למיכתב שור וחיים דא"כ הוי מרבינן כל מילי דלאו ב"ח כמדת פרט וכלל ודלמא באמת אין לנו לרבות אלא ב"ח דוקא ולכך כתב רחמנא נמי גניבה דהוי כופר"כ וא"כ אף אם חיים לשון חשיבות והיינו כל מילי כמו גניבה אפ"ה ממעטינן מידי דלאו ב"ח מכעין הפרט דהוא ב"ח דוקא וכמו שהקשיתי לעיל אליבא דר"י לכך מדקדק ר"י להיפך דע"כ דחיים משמע לרבות אפילו מידי דלאו ב"ח דאלת"ה ליכתוב גניבה וחיים וממילא נלמד מה שבפרט דוקא והיינו כל ב"ח ולא שייך תו למימר דאי הוי כתיב גניבה וחיים הוי משמע חיים לשון חשיבות ולרבות כל מילי אפילו דלאו ב"ח דא"כ בטלת מדת כלל ופרט שהרי חיים הוא כלל גמור כמו גניבה וא"כ תרי כללי דסמיכי להדדי ל"ל לא נכתוב אלא גניבה לחוד ונרבה שפיר כל מילי וליכא למימר משום דכלל א' אינו מן המדה בתורה וא"כ הוי מצינא למעט באיזה מדה אחרת דהא שני כללים הסמוכים בלא פרט נמי אינן מדה בתורה וא"כ דכלל השני לא איצטריך ע"כ נאמר דחיים אינו לשון חשיבות אלא ב"ח ממש דאז הוי שפיר כו"פ ונרבה כל ב"ח דוקא אי ס"ד למימר הכי וא"כ פרטא דשור ל"ל אע"כ מדכתיבא נמי פרטא דשור משמע שרוצה לרבות כל דבר בחיים באם אינו ענין או משום דל' חשיבות הוא ולכך איצטריכו למיכתב כל הכלל ופרט וכלל כדי לרבות כל דבר הדומה לפרט בחדא מלתא והיינו בדבר המיטלטל ואע"פ שאינו ב"ח מרבינן ליה בכללא בתרא ואע"ג דבכל כלל ופרט וכלל משמע לחד תנא דבעינן שיהא דומה לגמרי כמ"ש לעיל בריש פרקין וכן משמע דסובר האי תנא דברייתא דקאמר אי מה הפרט מפורש דבר הקרב וכו' אפ"ה שאני הכא דמרבינן אפילו מה שאינו ב"ח כיון שא"א בענין אחר מדכתיבי פרטי יתירי וכמ"ש התוספות כן נ"ל. ומה שלא כתבו התוס' דאי ס"ד דלא מרבינן אלא ב"ח דוקא לא ליכתוב אלא שור ונילף שור שור משבת כיון דליכא שום כלל ופרט די"ל דסד"א דיותר שייך למילף בבנין אב או בהיקש מטביחה ומכירה דאינו נוהג אלא בשור ושה או מטוען ט"ג דנוהג בכל דבר המיטלטל מקרא דעל כל דבר פשע ודו"ק:

בא"ד ועוד שאלו כו' הול"ל כו' לאתויי עופות טהורים כו' כוונתם בזה דסד"א למעוטי עופות טמאים אי לא המצא תמצא והא דלא קשיא להו דאפי' עופות טהורים הוי ממעטינן דהול"ל א"כ הייתי אומר מה הפרט דבר שנבלתו מטמא במגע וכו' אלא שזו אינו קושיא דעופות טהורים מרבינן להו שפיר מייתורא דשה דהא מגניבה ושור וחמור וחיים נמי הוי מצי להקשות דהכל בכלל בלא שה אע"כ דשה איצטריך לעופות טהורים לכך לא מקשו אלא מעופות טמאים וכן הוא בתוס' ע"ש: