Commentary page
Bava Kamma 58b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 58b
Bava Kamma 58b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 357 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ולאסטמורי בגוה להשמר ולהזהר בה:
היכי שיימינן לבית סאה דמתני':
סאה בס' סאין האי בית סאה דקתני במתני' דבשביל ערוגה אחת שמין בית סאה לאו בית סאה באנפי נפשה שיימינן דמכחישין ליה למזיק לפי שבית סאה נמכרת ביוקר לפי שמועט הוא ואינו מצוי לימכר ועני שאין ידו משגת לדמי קרקע גדולה קונה אותו ביותר מדמיו וקרחת ערוגה של קב או קביים חשיב לו לפי דמיו אלא שמין ששים סאים כמה שוין ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתו דמיו בשביל קרחת ערוגה זו. וא"ת למה הוזכר בית סאה שאם היה שמין מתחלה הערוגה בששים סאין כמה היו יפין וכמה הן יפין לא היה משלם כלום שאין קרחת ערוגה קטנה ניכרת בששים סאין אבל בבית סאה ניכרת:
תרקב בששים תרקבין שלשים סאין שמין ולא ששים דא"כ מפסדת ליה לניזק שאין קונין מצויין לששים סאין לפי שמרובין הן לאדם בינוני ומועטין הן למשופע בנכסים:
קלח בס' קלחים מה שאכלה בס' שיעורין כמותו:
משלם דמיהן כמו שנמכרין קב או קביים בשוק:
מאי לאו בפני עצמו וקשיא לכולהו:
לא בששים ולכל חד כדאית ליה:
19 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 58b · Sefaria
Tosafot
קשבא פי' בקונטרס דקל וכן משמע דקאמר ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים כדמוכח בהחובל (לקמן בבא קמא דף צב.) חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמ' חצב קשבא ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב דהיינו קשבא ובערוך פירש דקשבא הוא דקלא פרסאה:
דדאין דינא דפרסאה י"מ של דקל פרסאי דאמר לקמן הלכתא כוותיה דריש גלותא בדקלא פרסאה ולפי מה שפירש בערוך דקשבא דקלא פרסאה אי אפשר לפרש כן:
Tosafot on Bava Kamma 58b · Sefaria
Rashba
היכי שיימינן א"ר יוסי בר חנינא סאה בששים סאים הרבה פירושים נאמרו בזה ומחוור בעיני מה שאמר הראב"ד ז"ל והוא כעין פירוש ר"ח ז"ל והכי פירוש סאה בששים סאים ומפני שהוא דבר גדול שלא להכחיש את המזיק שמין בששים סאין והיינו דתנן במתניתין סאה אבל אם הוא פחות מסאה שמין בפני עצמו. חזקיה אמר אפילו קלח בששים קלחים וסאה דמתניתין לאו דוקא ור' ינאי אמר תרקב בששים תרקבים הא פחות מכאן שמין אגב קרקעי. והא דאקשי' מאכלה קב או קביים דמשמע ליה למקשה דבפני עצמה שמין אותה איכא למימר דלחזקיה בלחוד קא מקשה דלדידיה אפילו קלח שמין בששים קלחים כ"ש קב אבל לר' יוסי בר חנינא ולר' ינאי לא קאמר דאפשר דלאו דוקא נקטה ברייתא קב או קביים אלא הוא הדין לר' יוסי כל פחות מסאה וכ"ש לר' ינאי דלדידיה אפשר דדוקא נקט קב או קביים הא ג' קבים שמין בששים תרקבים ואי משום קביים וחצי חצי לא מתני ליה. ואפשר דבדוקא משמע ליה למקשה וקשיא לכלהו כך נראה לפי פירושם וזה נ"ל יותר דאי לפי פי' ראשון מאן דמתרץ בששים לא מתרצא אלא לחזקיה אבל לר' יוסי בר חנינא ולר' ינאי אכתי קשיא כדמעיקרא וכ"ש.
הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ולא בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא קב בששים. וזה כחזקיה. והא דלא אקשו מינה לר' יוסי בר חנינא ולר' ינאי משום דלא מפרשא בהדיא ולתרוצי קיימא הלכך לא מותבי' מינה.
ההוא גברא דקץ קישבא פירות דקל ואיכא דאמרי תלתא ואף הוא פירות דקל כמו תחלי שהן דקלים כדאמרינן בפרק החובל חזא תחלי ביני גופני וקאמר גופני קרוביה דקלי ומיני דקלים הרבה יש ויש שקורין קשבא ויש שקורין דקל סתם.
רב פפא אמר הכי קאמר אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח למזיק ולא כור בששים כורים מפני שפוגם למזיק פירוש אלא שמין את הכור סאה בס' סאים ולפי פירוש זה ניחא לי מתניתין דנקט ס' סאים דלכולי עלמא אין משערין ביותר מששים סאה.
דדאין דינא פרסאה כלומר דין של פרסיים לומר שלא דן כהוגן.
Rashba on Bava Kamma 58b · Sefaria
Meiri
שומא זו שהזכרנו שהיא בששים לא סוף דבר בנזקי ממונו אלא אף בנזקי גופו ר"ל במה שמזיק בגופו מעתה אדם שקצץ אילן של חברו או השחית פירותיו המחוברים וצריכים לקרקע שמין אותם בששים על הדרך שהזכרנו בנזקי בהמתו ומ"מ בפירות גמורים ואין צריך לומר בתלושים שמין אותם על פי עצמן אם כן למה אמרו באילן עצמו ששמין בששים והלא כפירות גמורים הם יראה לי מפני שמ"מ צריך הוא לקרקע ואילן שאמרנו דוקא באילן בינוני אבל אילן החשוב במינו כגון זה שנאמר עליו בסוגיא זו דיקלא פרסאה שמין אותו על גבי שדה שניטע בו ולא בששים ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני:
גדולי המחברים נוטים בזו לדרך אחרת ונראה שלדעתם אילן עצמו אינו בדין זה אלא ששמין אותו בפני עצמו ולא נאמר לדבריהם דבר זה אלא בפירות אילן שאם אכלתם בהמתו או קצצם הוא לחברו אם פירות של אילן בינוני הוא שמין אותם בששים ואם של אילן חשוב שמין אותם על גבי האילן:
כל פירות שאינן גמורים שאכלתם בהמתו או דרסם הוא הואיל והקלנו עליהם לשומם בששים מחמירין בהם מצד אחר ורואים אותם כאלו נגמרו ושמין כמה קרקע בששים של ערוגה זו נפחת מדמיו בחסרון פירות גמורים שבערוגה זו ואין כאן חומר למזיק אע"פ שאפשר שהם נושרים ברוח שהכל נבלע בשומא שהלוקח שם בעצמו ונותן עיניו בכל:
Meiri on Bava Kamma 58b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה שמין בית סאה כו' ועוד דלמ"ד בגמרא קלח כו' אמאי נקט במתני' בית סאה כו' עכ"ל אבל למ"ד תרקב בס' תרקבים ניחא דנקט בית סאה אשומא שניה דבתחילה שמין מה ששוה תרקב בס' תרקבין ולפי חשבון זה כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתה בית סאה בשביל ערוגה זו וק"ל:
בא"ד ואע"ג דקתני במתני' בית סאה באותה שדה לרבי ינאי כו' עכ"ל ולמ"ד לעולם בששים שיעורן כמותו שמין ניחא טפי דלשיעורא בעלמא נקט בית סאה הנאכל שמין באותה שדה וה"ה בשיעורין אחרים וה"נ נקט חזקיה שיעור קלח וה"ה בכל שיעורין בכמותו משערין וק"ל:
בא"ד כדקאמר סאה תרקב קב וכור אין להקפיד כו' עכ"ל ר"ל כדקאמר ולא כור מיבעי ליה כדקתני קב ולא קתני בית כור אלא כדמסיק משום דלשתמע קב בבית כור כו' ודו"ק:
בד"ה דדאין דינא דפרסאה כו' ולפי מה שפי' בערוך כו' א"א לפרש כן עכ"ל דא"כ מאי קאמר גבי ר"ג דדאין דינא דפרסאה ל"ל כיון דהאי עובדא הוה בקשבא דהוא דקלא פרסאה וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 58b · Sefaria
Maharam
גמ' ותלתא תלתא בקינא הוו קיימו וכו' זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא פירוש כל השלשה היו שוי מאה זוזי וההוא גברא קץ חד מינייהו ולכך פסק שישלם לו בעד הא' תלתין ותלתא ותילתא דהיינו השליש ממאה זוזי:
תוס' ד"ה שמין בית סאה וכו' ונראה לפרש דשמין בית סאה דקתני היינו בית סאה הנאכל כו' והא דקתני כמה היתה לשון נקבה קאי אשדה (ועיין בתוס' פרק השואל דף צט ע"ב):
בא"ד ואע"ג דקתני במתני' בית סאה באותה שדה לרבי ינאי לא לשיעורא נקטיה וכו' והא דמקשו התוס' לישנא דמתני' לרבי ינאי טפי מדלחזקיה דאמר קלח בס' קלחים משום דלחזקיה יש ליישב שפיר לישנא דמתני' דקתני בית סאה באותה שדה דר"ל סאה בס' סאות וה"ה אם אכלה חצי סאה שמין בששים חצאי סאין והיינו כדחזקיה דאמר לעולם משערין במה שאכלה משערינן כמותו אבל לרבי ינאי דאמר תרקב בס' תרקב ותרקב הוא חצי סאה ור"ל אפי' אכלה סאה לא משערינן בס' סאין כמותה אלא משערין חצי סאה דהיינו תרקב בפני עצמו דהיינו חצי סאה בס' כמותה דהיינו תרקב בשלשים סאין וחוזרין ומשערין חצי סאה השנית ג"כ בענין זה וכן אם אכלה פחות או יתר מזה לעולם משערינן הצי סאה בס' חצאי סאה ולעולם לא מצינו דמשערין בסאה שלימה א"כ לא הוי למנקט במתני' שמין בית סאה וכו' וק"ל:
Maharam on Bava Kamma 58b · Sefaria
Shita Mekubetzet
אמר רב פפא וכו' ולא כור בששים כורין וכו' פירוש אלא שמין את הכור סאה בסאה בששים סאין. ולפי פירוש זה ניחא לי מתניתין דנקט ששים סאין דלכולי עלמא אין משערין ביותר מששים סאין. הרשב"א ז"ל. וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל אמר רב פפא הכי קתני למאן דאמר קלח בששים קלחים לא ניחא וכי מסיק אין שמין קב בפני עצמו דחק לומר כן כדי ליישב לדידיה. אי נמי אומר רבי שמעון ז"ל דרוצה ליישב משביחו ופוגמו בחד גוונא. ע"כ.
הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק וכו' וזה כחזקיה. והא דלא אקשו מינה לדרבי יוסי ורבי ינאי משום דלא מפרשה בהדיא ולתרוצי קיימא הילכך לא מותבינן מינה. הרשב"א ז"ל.
קשבא פירש בקונטרס דקל. ולא משמע הכי בפרק קמא דעבודה זרה דתנן דקל טב וחצב וכו' אלמא קשבא לאו היינו דקל. ובערוך פירש בערך חצב שהוא קנה שעושין ממנו הסוק"ר והוא מתוק. ומיהו אין משמע שיהא זה כן דאינו שוה כל כך והכא משמע ששלשה היו שוים מאה זוז. ובערוך עצמו פירש בערך קשב דהוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן. וכן משמע דהוא מין דקל מדקאמר ותלת תאלתא וכו'. ושמא יש מיני דקלים הרבה וכו'. תוספות שאנץ.
איכא דאמרי דקל תלתא כמו שתילים של דקל מי לא תניא קטמה נטיעה רבי יוסי אומר גוזרי גזרות וכו'. ועל בהמה קא מיירי. הראב"ד ז"ל.
נטיעה בת שנתיים שתי כסף תימה מאי קאמר הא בששים משערינן. ויש לומר דהך שיעורא לא הוי אלא לאשמועינן דבציר מהני לא הוי ואף אם לא יעלה לשתי כסף משערינן ליה בששים מכל מקום פחות משתי כסף לא ישלם אבל פעמים שעולה יותר לפי חשבון של ששים. תלמיד הר"פ ז"ל.
אכלה חזיז פירוש ירק רך מאוד. הא דאמרי רבנן על חזיז ופגין ובסר וסמדר רואין כמה היתה יפה וכמה היא יפה וכו' ופרשינן ליה בששים נראה לי דכפירות גמורין חשבינן להו אלא ששמין אותם על גבי שדה אחד בששים וממעשה דאלעזר זעירא אסתבר לי הכי דאמרי ליה בקץ כופרא דמשלם דמי תמרי ואקשי להו והא לאו תמרי אזיק וכי אמרי ליה דמי כופרא אקשי להו והא הוו תמרי והדר אמר להו בששים אלמא דמי תמרי יהבי אלא ששמין אותם על גבי שדה בששים משום וכו'. הראב"ד ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 58b · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוספות בד"ה שמין בית סאה באותה שדה כו' וקשה דהיכא מצינו שתי שומות הללו דבקרא לא כתיב וכו' ומן המשנה לא משתמע כלל עכ"ל. ונראה ליישב לפרש"י דלישנא דמתני' הכי דייק מדנקט בית סאה באותה שדה דלשון באותה שדה מיותר לכך משמע לרש"י דבאותה שדה קאי אשומת בית סאה ששמין אותה לפי ערך כל השדה והיינו בששים ובזה א"ש נמי הא דמקשה בגמרא היכי שיימינן ועי"ל דלישנא דקרא נמי הכי משמע מדכתיב בשדה אחר ואי ס"ד דלעולם אין שמין אלא אותה שדה שאכלה מתוכו אין זה שדה אחר אע"כ דקאי אבית סאה ששמין אותה בערך שדה אחר שהיא גדולה ממנה בששים וק"ל:
בגמרא אלא א"ר הונא וכו' הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק וכו'. וקשה מאי משביח הניזק שהרי אינו נוטל אלא דמי היזק וכמו כל הנזקין ועוד קשה מאי איריא מפני שמשביח ותיפוק ליה דגזרת הכתוב הוא מובער בשדה אחר וא"ל דתנא דברייתא אתי לאשמעינן דמה שאמרה תורה ששמין על גב שדה היינו כי היכי דלא לכחוש מזיק משא"כ אם הוא לטובת המזיק כגון שאכלה חזיז או סמדר בפירות שדברים אלו אינן שווין אלא דבר מועט אם שמין אותן כמו שהן עכשיו ואם שמין אותן ע"ג השדה ישומו אותן יותר לפי מה שהיה סופן להשביח סבר תנא דברייתא דבכה"ג אין שמין ע"ג השדה אלא ישלם דמי החזיז או סמדר גרידא דעיקר טעמא דקרא להקל על המזיק וכן משמע באמת לישנא דברייתא אבל א"א לומר כן דא"כ אתי' האי ברייתא דלא כחד מכל הני תנאי דברייתא דבסמוך גבי קטמה נטיעה ועוד דבעובדא דאליעזר זעירא מקשינן בפשיטות על מאי דקאמרינן משלם דמי כופרא והא הוו תמרי משמע שאין שום סברא לומר שישלם דמים מועטים כמו ששוין עכשיו ונ"ל דאדרבא האי ברייתא אתיא כר"ש דס"ל אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים ובאינם גמורים הוא דקאמר קרא ששמין ע"ג שדה אחר ור"ש לטעמיה דדריש טעמא דקרא ויהיב טעמא משום דמלתא מציעתא הוא בפירות שאינן גמורים לישום ע"ג שדה אחר שאם נאמר שישלם כפי ששווין עכשיו יפסיד הניזק הרבה כדמקשה אליעזר זעירא והא הוו תמרי ואם נאמר שישלם כמו שסופן להשביח מפסיד המזיק וזה שאמרה הברייתא אין שמין קב בפנ"ע והיינו כמו שסופן להיות גמורים ע"ז קאמר מפני שמשביח ניזק דהא לאו פירות גמורים הזיקו עכשיו והיינו נמי כדמקשה אליעזר זעירא והא לאו תמרי שקיל מיניה לכך עבדינן מלתא מציעתא לשער ע"ג השדה ובששים ובזה נתיישב היטב הל' מפני שמשביח הניזק והיינו שיטול הרבה יותר ממה ששוה הנזק אבל בפירות גמורים לא איכפת לן לישום הפירות בפ"ע כיון שאינו נוטל הניזק יותר ממה שהזיקו כנ"ל ברור ודו"ק:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 58b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 58, Amud Bet, about 357 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “וּלְאִסְתַּמּוֹרֵי בְּגַוַּהּ? תֵּיקוּ.…”
- Segment 28 words
Opens “כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי…”
- Segment 315 words
Opens “אָמַר רַב מַתְנָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה…”
- Segment 49 words
Opens “הַאי ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְאַפּוֹקֵי…”
- Segment 519 words
Opens “אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה חֲבֵירוֹ״,…”
- Segment 69 words
Opens “וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא; לְאַפּוֹקֵי רְשׁוּת…”
- Segment 723 words
Opens “אִם כֵּן, לִכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי תַשְׁלוּמִין –…”
- Segment 821 words
Opens “הֵיכִי שָׁיְימִינַן? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא:…”
- Segment 923 words
Opens “מֵיתִיבִי: אָכְלָה קַב אוֹ קַבַּיִים – אֵין…”
- Segment 102 words
Opens “לָא, בְּשִׁשִּׁים.…”
- Segment 1114 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין שָׁמִין קַב – מִפְּנֵי…”
- Segment 1224 words
Opens “מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר:…”
- Segment 1314 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: הַאי…”
- Segment 1433 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ…”
- Segment 1545 words
Opens “הָהוּא גַּבְרָא דְּקַץ קַשְׁבָּא מֵחַבְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ…”
- Segment 1610 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם אָמְרוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ,…”
- Segment 1732 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: בְּנִזְקֵי גוּפוֹ מַאי…”
- Segment 1853 words
Opens “אַטּוּ גַּבֵּי בְהֶמְתּוֹ נָמֵי מִי לָא תַּנְיָא…”
Sages named on this page
- Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim
Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…
Source: Bava Kamma 58b · Segment 8 — “הֵיכִי שָׁיְימִינַן? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: סְאָה בְּשִׁשִּׁים…”
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Bava Kamma 58b · Segment 8 — “…סְאָה בְּשִׁשִּׁים סְאִין. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: תַּרְקַב בְּשִׁשִּׁים תַּרְקַבִּים.…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Kamma 58b · Segment 17 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: בְּנִזְקֵי גוּפוֹ מַאי דַּעְתָּיךְ –…”
Original text
וּלְאִסְתַּמּוֹרֵי בְּגַוַּהּ? תֵּיקוּ.
and taken care of it, and he bears responsibility for failing to do so. The dilemma shall stand unresolved.
כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?
§ The mishna teaches: How does the court appraise the value of the damage when the owner pays for what it damaged? The court appraises a large piece of land with an area required for sowing one se’a of seed [ beit se’a ] in that field, including the garden bed in which the damage took place, it appraises how much it was worth before the animal damaged it and how much is it worth now, and the owner must pay the difference. The Gemara asks: From where are these matters derived?
אָמַר רַב מַתְנָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ – מְלַמֵּד שֶׁשָּׁמִין עַל גַּב שָׂדֶה אַחֵר.
Rav Mattana says: As the verse states: “And it feed in another field [ uvi’er bisde aḥer ]” (Exodus 22:4). This teaches that the court appraises the damage relative to another field, i.e., relative to the damaged field as a whole and not an appraisal of only the specific garden bed that was damaged.
הַאי ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְאַפּוֹקֵי רְשׁוּת הָרַבִּים!
The Gemara asks: But this phrase: “ Uvi’er bisde aḥer ,” can be understood as meaning: “And it feed in another’s field,” and accordingly, is necessary to teach that the owner is not liable unless it was a field with an owner, to exclude damage caused by an animal in the public domain, for which the owner is not liable.
אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה חֲבֵירוֹ״, אִי נָמֵי ״שְׂדֵה אַחֵר״! מַאי ״בִּשְׂדֵה אַחֵר״? שֶׁשָּׁמִין עַל גַּב שָׂדֶה אַחֵר.
The Gemara answers: If so, if this was the sole intention of the verse, let the Merciful One write in the Torah: And it feed in a field belonging to another [ uvi’er bisde ḥaveiro ], or alternatively, let it write: And it consume another field [ sedeh aḥer ].” What is conveyed by the particular expression: “In another field [ bisde aḥer ]”? It is to teach that the court appraises the damage relative to another field.
וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא; לְאַפּוֹקֵי רְשׁוּת הָרַבִּים מְנָלַן?
But why not say that this verse comes entirely for this purpose, i.e., to teach that the court appraises the damage relative to another field? And in that case, from where do we derive the exclusion of liability for damage by Eating in the public domain?
אִם כֵּן, לִכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי תַשְׁלוּמִין – ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם בִּשְׂדֵה אַחֵר״! לְמָה לִי דְּכַתְבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי ״וּבִעֵר״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
The Gemara answers: If it is so that the verse was referring solely to the method of appraising the damage, the Merciful One should have written this in the Torah in the context of payment, as follows: His best-quality field and the best quality of his vineyard he shall pay in another field (see Exodus 22:4), thereby adding the term: In another field, and, by extension, the directive concerning how the damage is appraised, to the verse discussing payment. Why do I need the Merciful One to write it in the context of the act of damaging, in the verse: “And it feed in another field”? Conclude two conclusions from it: The verse is referring to both the place where the damage occurred and the method by which the damage is appraised.
הֵיכִי שָׁיְימִינַן? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: סְאָה בְּשִׁשִּׁים סְאִין. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: תַּרְקַב בְּשִׁשִּׁים תַּרְקַבִּים. חִזְקִיָּה אָמַר: קֶלַח בְּשִׁשִּׁים קְלָחִים.
§ The Gemara asks: How do we, the court, appraise the value of the damage? Rabbi Yosei bar Ḥanina says: The court appraises the value of an area required for sowing one se’a of seed [ beit se’a ] relative to an area required for sowing sixty se’a of seed, and according to this calculation determines the value of the damage. Rabbi Yannai says: The court appraises each tarkav , equivalent to half a beit se’a , relative to an area of sixty tarkav . Ḥizkiyya says: The court appraises the value of each stalk eaten relative to sixty stalks.
מֵיתִיבִי: אָכְלָה קַב אוֹ קַבַּיִים – אֵין אוֹמְרִים תְּשַׁלֵּם דְּמֵיהֶן, אֶלָּא רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא עֲרוּגָה קְטַנָּה, וּמְשַׁעֲרִים אוֹתָהּ. מַאי, לָאו בִּפְנֵי עַצְמָהּ?
The Gemara raises an objection from a baraita : If an animal ate one kav or two kav , the court does not say that the owner pays compensation according to their value, i.e., the value of the actual damage; rather, they view it as if it were a small garden bed and evaluate it accordingly. What, is it not that this means that the court evaluates that garden bed according to what it would cost if sold by itself, which contradicts all the previous explanations?
לָא, בְּשִׁשִּׁים.
The Gemara rejects this interpretation: No, it means that the court appraises the value in relation to an area sixty times greater.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין שָׁמִין קַב – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ, וְלֹא בֵּית כּוֹר – מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגְמוֹ.
The Sages taught: When appraising the damage, the court does not appraise it based on an area of a beit kav , because doing so enhances his position, and they also do not appraise it relative to an area of a beit kor , equivalent to the area in which one can plant thirty se’a of seed, because this weakens his position.
מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: אֵין שָׁמִין קַב בְּשִׁשִּׁים קַבִּים – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחַ מַזִּיק, וְלֹא כּוֹר בְּשִׁשִּׁים כּוֹרִין – מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגֵם מַזִּיק.
The Gemara asks: What is this baraita saying? Rav Pappa said: This is what the baraita is saying: The court does not appraise the value of one kav relative to an area of sixty kav , which, being too large for an individual but too small for a trader, is always sold in the market at a lower price, because that would enhance the position of the one liable for damage. Conversely, the court does not appraise the value of a kor relative to an area of sixty kor , an area so large that it is purchased only by a person with a specific need and therefore for a high price, because that would weaken the position of the one liable for damage.
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: הַאי ״וְלֹא בֵּית כּוֹר״?! ״וְלֹא כּוֹר״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
Rav Huna bar Manoaḥ objects to this: According to this interpretation, this term employed by the baraita : And they also do not appraise it relative to an area of a beit kor , is imprecise. According to the explanation of Rav Pappa, the baraita should have said: And they also do not appraise it relative to a kor , to parallel the term in the previous clause: A kav .
אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, הָכִי קָתָנֵי: אֵין שָׁמִין קַב בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחַ נִיזָּק, וְלֹא קַב בְּבֵית כּוֹר – מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגֵם נִיזָּק; אֶלָּא בְּשִׁשִּׁים.
Rather, Rav Huna bar Manoaḥ said in the name of Rav Aḥa, son of Rav Ika, that this is what the baraita is teaching: The court does not appraise a kav by itself, because that would enhance the position of the injured party, nor does the court appraise a kav as one part of a beit kor , because that would weaken the position of the injured party, since damage inside such a large area is insignificant. Rather, the court appraises the damage in relation to an area sixty times greater than the area that was damaged.
הָהוּא גַּבְרָא דְּקַץ קַשְׁבָּא מֵחַבְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא, אֲמַר לֵיהּ: לְדִידִי חֲזֵי לִי, וּתְלָתָא תָּאלָתָא בְּקִינָּא הֲווֹ קָיְימִי, וַהֲווֹ שָׁווּ מְאָה זוּזֵי. זִיל הַב לֵיהּ תְּלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא. אָמַר: גַּבֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא דְּדָאֵין דִּינָא דְּפָרְסָאָה, לְמָה לִי? אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: בְּשִׁשִּׁים.
§ The Gemara relates: There was a certain man who cut down a date palm [ kashba ] belonging to another. The latter came with the perpetrator for arbitration before the Exilarch. The Exilarch said to the perpetrator: I personally saw that place where the date palm was planted, and it actually contained three date palms [ talata ] standing together in a cluster, growing out of a single root, and they were worth altogether one hundred dinars. Consequently, since you, the perpetrator, cut down one of the three, go and give him thirty-three and one-third dinars, one third of the total value. The perpetrator rejected this ruling and said: Why do I need to be judged by the Exilarch, who rules according to Persian law? He came before Rav Naḥman for judgment in the same case, who said to him: The court appraises the damage in relation to an area sixty times greater than the damage caused. This amount is much less than thirty-three and one-third dinars.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם אָמְרוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ, יֹאמְרוּ בְּנִזְקֵי גוּפוֹ?!
Rava said to Rav Naḥman: If the Sages said that the court appraises damage caused by one’s property, such as his animal, relative to an area sixty times greater, would they also say that the court appraises damage relative to an area sixty times greater even for direct damage caused by one’s body?
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: בְּנִזְקֵי גוּפוֹ מַאי דַּעְתָּיךְ – דְּתַנְיָא: הַמַּבְכִּיר כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר – רוֹאִין אוֹתוֹ כַּמָּה הָיָה יָפֶה קוֹדֶם לָכֵן, וְכַמָּה הוּא יָפֶה לְאַחַר מִכָּאן; וְאִילּוּ בְּשִׁשִּׁים לָא קָתָנֵי?
Abaye said to Rava: With regard to damage caused by one’s body, what is your opinion? Are you basing your opinion on the following, as it is taught in a baraita : If one destroys the vineyard of another while the grapes are budding [ semadar ], the court views how much the vineyard was worth before he destroyed it, and how much it is worth afterward. Abaye states the inference: Whereas, the method of appraising one part in sixty is not taught. Is the basis of your ruling the fact that in this baraita that discusses damage caused directly by a person, the method of appraising one part in sixty is not mentioned?
אַטּוּ גַּבֵּי בְהֶמְתּוֹ נָמֵי מִי לָא תַּנְיָא כִּי הַאי גַוְונָא?! דְּתַנְיָא: קָטְמָה נְטִיעָה – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גּוֹזְרֵי גְזֵירוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אוֹמְרִים: נְטִיעָה בַּת שְׁנָתָהּ – שְׁתֵּי כֶּסֶף, בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים – אַרְבָּעָה כֶּסֶף. אָכְלָה חֲזִיז – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נִידּוֹן בַּמְשׁוּיָּיר שֶׁבּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: רוֹאִין אוֹתָהּ כַּמָּה הָיְתָה יָפָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה.
Abaye continued: Is that to say that with regard to damage caused by an animal it is not taught in a mishna or baraita without mentioning the method of appraising one part in sixty like this case? But this is not so, as it is taught in a baraita : If an animal broke down a sapling that had not yet borne fruit, Rabbi Yosei says: Those who issue decrees in Jerusalem say that the damages are determined based on a fixed formula: If the sapling was in its first year, the owner of the animal pays two pieces of silver; if the sapling was two years old, he pays four pieces of silver. If the animal ate unripe blades of grain used for pasture, Rabbi Yosei HaGelili says: It is judged according to what remains of it, i.e., the court waits until the rest of the field ripens and then appraises the value of what was previously eaten. And the Rabbis say: The court views how much the field was worth before he destroyed it, and how much it is worth now.