Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 57b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 57b

    Bava Kamma 57b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 331 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לא אם אמרת כו' מתניתא היא [ולא ידענא היכא תניא]:

    בכל טענותיו כלומר כל טענות שעל ידי גנב בין מזויין ובין שאינו מזויין דהא שומר חנם פטור בגניבה ואבידה הלכך כשנמצא שקרן משלם כפל:

    תאמר בשומר שכר שאינו משלם כפל בטענת גנב שאינו מזויין אפי' נמצאת בידו דהא מעיקרא לא הוה פטר נפשיה מקרנא:

    אין לי שיהא שואל חייב:

    אלא בשבורה ומתה שהן אונס:

    שפטר בו שבורה ומתה דכתיב ביה ומת או נשבר או נשבה וכתיב בתריה שבועה ה' תהיה בין שניהם (שמות כ״ב:ט׳):

    חייב בגניבה ואבידה דכתיב ביה אם גנב יגנב וגו':

    מה לשומר שכר כו' תאמר בשואל שאין בו כפל לעולם דהא מיחייב באונסין דכתיב ונשבר או מת וכי נמי טעין לסטים מזויין נטלו הימנו הוה מיחייב נפשיה בקרנא ומי שאינו בא לגנוב את הקרן לא ישלם כפל:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Tosafot

    לא אם אמרת בשומר חנם נראה דקאי אהא דבעי למילף בשלהי המפקיד (ב"מ דף מא: ושם.) שליחות יד בשומר שכר משומר חנם אע"ג דשומר שכר מתחייב קרנא בלא שבועה קסבר האי תנא כפילא בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה ותימה להאי תנא מנלן דפרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם ושניה בשומר שכר איפוך אנא דבפרק השואל (שם דף צד:) לא קיימא לן אלא משום דקרנא בלא שבועה עדיפא ועוד קשה דבסמוך גבי ק"ו שאין עליו תשובה דפריך מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל כו' כלומר ולכך דין הוא שיתחייב בגניבה ואבידה אדרבה כיון דחמור הוא ה"ל לומר שלא יתחייב כדי שיתחייב כפל וי"ל דהא פשיטא דעדיפא חומרא דקרנא בלא שבועה מחומרא דכפילא בשבועה דמי יודע שיבא לידי כך ולכך יש לנו להעמיד פרשה שניה שחייב קרן בגניבה בשומר שכר שהוא חמור ופרשה ראשונה שפטור בשומר חנם דדבר פשוט הוא שזה חמור מזה אבל לעשות פירכא על ק"ו שפיר פרכינא מכפל אע"פ שהוא חומרא קטנה כיון שאין בלמד אע"פ שיש בלמד חומרא אחרת חמורה ממנה והאי תנא דבסמוך דקסבר קרנא בלא שבועה עדיף מכפילא בשבועה ס"ל דאפי' פירכא אין לעשות ממנה מפני שזה קולתו גרמה לו שמתחייב בכפל וזה חומרתו גורמת לו שפטור מכפל וכה"ג איכא בריש ב"מ (דף ד. ושם) גבי ר' חייא תורת הזמה לא פריך:

    נמצא ש"ש משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין אבל אי גזלן הוא ניחא דטוען טענת גזלן ונמצא שהוא בידו לא משלם כפל וא"ת אכתי נמצא ש"ש משלם כפל בטוען טענת גנב בבעלים ושמא אין שייך כפל בטוען טענת גנב בענין זה ואפי' שייך אין לחוש אי המ"ל ולטעמיך ולא קאמר:

    קסבר האי תנא קרנא בלא שבועה עדיפא וא"ת ורב יוסף דס"ל לעיל אליבא דההוא תנא דלסטים מזויין הוא וגם סובר אותו תנא כפילא בשבועה עדיף א"כ מנלן גניבה ואבידה בשואל דמשומר שכר לא יליף וכן יש להקשות לרבי יוחנן דאסיקנא לעיל אליביה דקסבר לסטים מזויין גנב הוא ובהמפקיד (ב"מ דף מא:) מוכח דקסבר כפילא בשבועה עדיפא בשמעתא דשליחות יד צריכה חסרון וכן סבר התם ר"א ובמרובה (לקמן בבא קמא דף עט: וטם) ס"ל דכי מיטמר מאינשי גנב הוא אע"פ שבעלים רואין ומסתמא ס"ל הכי בלסטים מזויין וי"ל דנפקא להו מוכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון כדמסיק בפרק השואל (ב"מ דף צה. ושם) ולאותה מסקנא לא נצטרך ק"ו של ברייתא זו והא דמייתי ליה התם היינו מקמי דתיקו ליה מוכי ישאל וילמד תחתון מעליון:

    סברוה כר' יהודה דאמר שוכר כנושא שכר דמי משום דהכי קי"ל כסתם מתני' בפ' בתרא דשבועות (דף מט.) דקתני נושא שכר והשוכר משלמים את הגניבה ואת האבידה ורבי ירמיה נמי אית ליה הכי בהמפקיד (ב"מ דף לו. ושם) גבי פעמים ששניהם בחטאת כו' וביבמות בריש פרק אלמנה (ד' סו: ושם) גבי כהן ששכר פרה מישראל דמסיק דנהי דמיחייב בגניבה ובאבידה ובהשואל (ב"מ דף צז.) נמי גבי מר בר חיננא אגר ליה כודנייתא לבי חוזאי וחייבינהו רבא ומסיק דנגנבה:

    ואי בעית אימא כדמחליף כו' לא נ"מ מידי אלא לפי דבריו דבעי לאוקמא כר"י רוצה להשיב לו ובהאומנים (ב"מ ד' פ:) איכא כה"ג ואי בעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה והתם יתיישב טפי שאומר כן כדי להעמיד התם מתני' כר"מ ושמא אגב שהביאו שם הביאו כאן:

    נפלה לגינה והזיקה משלמת מה שנהנית והוא שאינה יכולה לירד דא"כ אפי' נפלה משלמת מה שהזיקה דתחילתה בפשיעה וסופה באונס הוא וסיפא דקתני ירדה אורחא דמילתא נקט והוא הדין נפלה כיון שיכולה לירד:

    Tosafot on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Rashba

    אמר ליה קא סבר האי תנא קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילה בשבועה ואם תאמר לאביי דמקשי ליה מינה ומשמע דס"ל דכפילא בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה א"כ מנא ליה דפרשה ראשונה בשומר חנם ושנייה בשומר שכר וכן מנא ליה דשואל חייב בגניבה ואבדה דכל הני נפקי לן בפרק השואל מהאי טעמא דקרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה פירש רש"י ז"ל דפרשה ראשונה בשומר חנם ושניה בשומר חמור או שור דצריכין טרחא יתירא הלכך סברא הוא דכל דליכא טרחא בחנם וכי איכא טרחא בשכר ושואל דחייב בגניבה ואבדה נפקא ליה מדכתיב וכי ישאל ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון וכדאיתא נמי התם וכבר כתבתי כל זה בארוכה בפרק המפקיד בס"ד.

    ולענין פסק הלכה בשומר אבדה ר"ח וכן הרי"ף ז"ל פסקו כרב יוסף והביא ר"ח ז"ל ראיה מדאמרינן בנדרים פרק אין בין המודר בענין ומחזיר לו אבדתו ל"ש אלא בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה אבל בשנכסי בעל אבדה אסורין על מחזיר האבדה לא יחזיר דקא מתהני בפרוטה דרב יוסף ואע"ג דאמרינן התם פרוטה דרב יוסף לא שכיחא לא לדחויי לדרב יוסף לומר דליתא אלא משום דלא שכיחא הוא דשרי מכלל דמודו בה היכא דשכיחי ולא קא שרו אלא משום דלא שכיחא ובתוס' פסקו כרבה דכללא הוא הלכה כרבה חוץ משדה ענין ומחצה ובכ"מ שנחלקו משמע וההיא דנדרים לאו ראיה היא דאפילו רבה מודה בה דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דלא חשוב שומר שכר בכך.

    Rashba on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Meiri

    שומר חנם שטען שנגנבה ונשבע ובאו עדים שגנבה הוא משלם תשלומי כפל שהרי היה פוטר עצמו בטענה זו אבל שומר שכר אינו משלם בזו תשלומי כפל שהרי לא היה פוטר עצמו בטענה זו טען שנאנסה ונשבע ובאו עדים אע"פ שעכשו פטר עצמו בטענה זו אינו משלם כפל שאין כפל אלא בטענת גניבה טען שליסטים מזויין גנבה הימנו הואיל והוא פוטר עצמו בטענה זו שהרי אונס מעורב בה ומ"מ טענת גניבה היא הרי הוא משלם תשלומי כפל ליסטים מזויין גנב הוא:

    השוכר פרה מחברו ונגנבה על ידי ליסטים מזויין שהוא אונס ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך הוכר הגנב משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה לשוכר שהרי אם רצה היה פטור בשבועה שנגנבה באונס כמו שבארנו וכן בשומר חנם לענין גנבה כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני ואמר על זה נפלה לגנה והזיקה משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ר' שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים אמר הר"ם וענין הנפילה הוא כגון שנכשלה באבן או עץ ונפלה אבל כשדחה קצת הצאן לקצתה ונפלה והזיקה משלם מה שהזיקה לפי שהוא היה סיבת ההיזק כשהעבירם כלם בפעם אחת ומנהגם לדחות קצתם לקצתם והיה ראוי לו להעבירם אחת לאחת כבר בארנו כשהעבירם כלם בפעם אחת ומנהגם בפרק השני היאך הוא הדין במה שאמר משלם מה שנהנית וענין השומא במה שהזיקה על זה הדרך והוא שנדע השיעור מן השדה נאמר כמה שוה זרע ששים אמה מזה השדה מאותן ירקות או מאותן פירות וכשנדע הדמים ההם אחר כן נאמר כמה ישוה זה החלק מן השדה שיש בו ששים אמה מזה הזרע וזאת האמה שאכלה צמחיה מכלל הששים אמה וידעו מה שבין השתי שומות וישלם המזיק וכמו כן אי זה שיעור שתאכל יושם בששים כמהו וזהו ענין מה שאמר באותה שדה כלומר אם אכלה סאה יושם בששים סאין מאותה השדה ורומז על זה מה שאמר ית' ובער בשדה אחר ולמדנו מפי הקבלה מלמד ששמין על גב שדה אחרת וזה הדין הוא כדי להמציע בין הניזק והמזיק כי אלו היינו אומרים כמה שוה זו האמה שאכלה צמחיה היה מחוייב בדמים הרבה ואלו אמרנו גם כן כמה ישוה זה השדה והוא זרע כך וכך סאה ונאמר אחר כן כמה ישוה שנאכל ממנו אמה אחת ונמצא שיהיה בין השתי שומות דבר מועט מאד לפי שאין שיעור אצל הלוקח לאמה אחת באלף כשיעורה בששים ואמנם שערו זה בששים כמו שרוב השעורים אצלנו בששים כמו שנבאר במסכת חולין ור' שמעון אומר כי דין זה הוא לפרי שצריך אל השדה עד גמר בשולו וזהו ששמין על גב השדה כמו שביארנו אבל פירות גמורים דינם כאלו הם תלושים ולא ישומו אותם אלא שיעור מה שאכלה בלבד והלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי נפלה לגנה ונהנית ר"ל שנפלה באונס לגנת חברו והזיקה הן באכילתה הן בחבטתה הואיל ומ"מ באונס נפלה אינה משלמת אלא מה שנהנית ר"ל אם הזיקה באכילה דמי שעורים בזול כמו שהתבאר בפרק שני ואם הזיקה בחבטה כגון שנפלה על הירקות וקלקלתם משלמת מה שהוא רוצה ליתן בבהמתו הנופלת לשם שתפול על הירקות ולא על הקרקע ואם ירדה כדרכה והזיקה הואיל ושלא באונס נפלה משלמת מה שהזיקה:

    כיצד משלמת מה שהזיקה שאם תאמר ששמין ערוגה בפני עצמה כמה היא שוה וישלם דמיה הרי זה הפסד גדול למזיק אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ופרשוה בגמרא בשלשה פנים ר' יוסי בר' חנינא אמר סאה בששים סאין ופירושו שאם אכלה ערוגה אחת שמין בית סאה מלא ערוגות כזו בתוך ששים סאין כמה קרקע זה של ששים סאין נמכר וחוזרין ומחשבין כמה עולה לבית סאה ואח"כ מחשבין ערך זה של בית סאה כמה נפחת בשביל ערוגה זו החסרה ממנו וא"ת ומה ריוח בחשבון זה והלא מ"מ אתה חוזר ומחשב בית סאה זו כמה נפחת מדמיו בדמי ערוגה זו ומה לך לחשוב סאה בששים תדע שקרקע בית סאה לבד נמכר ביוקר שהרבה יכולים לקנותו אבל קרקע של ששים סאין אינו נקח אלא לעשירים גדולים ודמיו קלים יותר משימכר סאה סאה ומתוך כך אתה מחשב היזק זה כמה שהוא בדרך זה שתשער בית סאה שנבלע בששים כמה ערך הסאה בין הששים ואח"כ תחשוב ההיזק לדמי הסאה אם חציה חציה ואם ערוגה לפי חשבון ערוגות שבסאה וכן בכלן אם פחות ואם יותר:

    ור' ינאי אמר תרקב בששים תרקבים וזהו כחשבון הראשון אלא שאינו משער הסאה אלא בשלשים סאין שהתרקב הוא חצי סאה מפני שקרקע של ששים סאין אינו נקח אלא למיעוט בני אדם ודמיו קלים לפי חשבון הקרקע ביותר אבל של שלשים סאין נמכר בשוויו ופי' המשנה לדעתם ששמין בית סאה מלא ערוגות כזו או כאלו שנאכלו ואחר כך מחשבין סאה זו המובלע בששים או בשלשים כל אחד לפי שטתו כמה עולים דמי הסאה ואח"כ מחשבין ההיזק לפי חשבון הסאה:

    וחזקיה אמר אפילו קלח בששים קלחים כלומר שאין מבלבלין חשבון זה כל כך אלא שמין ההיזק על גב קרקע ששים ר"ל שאם אכלה סאה כלו חושבים קרקע של ששים סאין מלא ערוגות כמה נפחת לחסרון פירות שבסאה זו הנאכלת וכן אם אכלה ערוגה שמין שדה מחזיק ששים ערוגות כאלו כמה נפחת לחסרון פירות שבערוגה זו וכן בכלן אם מעט ואם הרבה אפילו קלח בששים קלחים וכן הלכה:

    ויש מפרשים דבר זה בדרך אחרת והוא שהם מפרשים סאה בששים סאין כלומר סאה שהוא הפסד גדול הוא ששמין על גב קרקע ובששים הא פחות מכן שמין בפני עצמו וחזקיה אמר אפילו קלה שאין הפסדו מרובה אנו שמין בששים ומ"מ הלכה כחזקיה:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה נמצא ש"ש כו' בטוען טענת גנב בבעלים כו' המ"ל וליטעמיך כו' עכ"ל ובהך דאין עליו תשובה אפילו למאי דמסיק עלה בפרק שואל דלסטים מזוין גזלן הוא ליכא לאקשויי דאכתי יש עליו תשובה דמה לש"ש דמשלם כפל בטוען טענת גנב בבעלים דלפום סברא דהשתא בשואל נמי בטוען טענת גנב בבעלים משלם כפל כיון דפטור מקרן כדאיתא בהדיא בפרק השואל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    לא אי אמרת בשומר חנם כתב הרא"ה ז"ל דקאי אההיא דפרק השואל דמהדרינן גנבה ואבדד בשואל מנא לן אייתי למימר פשיעה בשומר שכר מנא לן ואתינן למגמר ליה משומר חנם ודחינן לא אם אמרת וכו'. ע"כ.

    והתוספות פירשו דקאי אהא דבעי למילף בשלהי המפקיד שליחות יד וכו' ואף על גב דהתם היינו דברי אמוראין מכל מקום פריך מינה שפיר משום דהתם היינו רבי יוחנן ורבי אליעזר שהיו מן הראשונים. תלמיד הר"פ ז"ל.

    לא אם אמרת וכו' ותימה להאי תנא מנא לן דפרשה ראשונה וכו'. וי"ל דהא פשיטא דעדיפא חומרא דקרנא וכו' אבל לעשות פירכא על ק"ו וכו' ככתוב בתוספות. ובהאי סברא פליגי אי חשבינן ליה פירכא כל דהו או לא. וכהאי גוונא אשכחן בבבא מציעא וכו'. עוד יש לומר אף על גב דקרנא עדיפא פריך שפיר גבי שליחות יד דמשתמע ליה דשליחות הוי כמו קנס דמפני שנהנה בו בפרוטה מתחייב בכל. והיינו דפריך מה לשומר חנם שכן מצינו שקנס בו הכתוב כפל אבל במקום אחר אינו חומרא לעשות ממנו חומרא. ה"ר ישעיה ז"ל.

    נמצא שומר שכר וכו' כתוב בתוספות ושמא אין שייך כפל וכו'. וטעמא דאין חייב כפל אלא היכא דטענת גנבה גורמת הפיטור והכא מה שהבעלים גורם. הר"א מגרמישא ז"ל.

    אמאי אין עליו תשובה איכא דפריש וכיון דכן איכא לחיוביה נמי בגנבה ואבדה תאמר בשואל שאינו משלם תשלומי כפל כיון דכן נימא נמי דליפטר בגנבה ואבדה. ולא נהירא דאם כן אשתכח השתא דאיכא תשלומי כפל בשואל נמי בטוען טענת גנב כיון דאתית למימר דשואל פטור בגנבה אלא אאבדה מהדרינן והכי קאמר מה לשומר שכר שכן משלם כפל בטוען וכו' וכיון דכן איכא לחיוביה באבדה תאמר בשואל שאינו משלם כפל בטוען ליסטים מזוין וכיון דכן אפשר נמי דמיפטר באבדה. הרא"ה ז"ל.

    סברוה כרבי יהודה משום דסתם מתניתין רבי יהודה היא. הרא"ה ז"ל.

    מכלל דאי בעי פטר נפשיה אומר רבי שמעון דהוי מצי לדחויי דפטר נפשיה בגנבה בבעלים. הר"א מגרמישא ז"ל. רבי זירא אמר כגון שטוען טענת ליסטים מזוין והיה יכול לפטור עצמו בשבועה אף על פי שהוא כשומר שכר ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך נמצא הגנב ולא היה ליסטים מזוין משלם תשלומי כפל לשוכר. הראב"ד ז"ל.

    ח"מ שצ"ד נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית תימה כיון דירדה כדרכה משלמת מה שהזיקה אם כן נפלה נמי דהוי תחילתו בפשיעה כשפשע בשמירתה לגבי ירדה כדרכה וסופו באונס כשנפלה. ויש לומר דגבי נפלה לגינה מיירי שאין יכולה לירד כדרכה אבל אם יכולה לירד כדרכה משלמת מה שהזיקה גם בנפלה כדפירשתי. וסיפא דנקט ירדה אורחא דמילתא נקט והוא הדין אם נפלה כיון שיכולה לירד. אי נמי ענין הפשיעה נקט. תלמיד הר"פ ז"ל. וכתב הר"א ז"ל מגרמישא וז"ל נפלה לגינה. כתב בתוספות אורחא דמילתא. ולא היו צריכים לכך דהכי פירושו ירדה יכולה לירד כדרכה. וכהאי גוונא בפרק שני גבי הכלב והגדי. ע"כ. אכל הרשב"א ז"ל כתב בשם הראב"ד ז"ל דדוקא ירדה אבל יכולה לירד ונפלה פטור כדקתני ולא קרינן ליה תחילתו בפשיעה וכי אינו רשאי להעביר צאנו ברשות הרבים אלא אם כן יאחז בזנבה אלא ודאי כל נפלה פטור. ע"כ. אבל הראב"ד ז"ל כתב בחידושיו בפירוש התוספות וז"ל הא דאמרינן במתניתין נפלה לגינה ונהנית פטורה דוקא שאינה יכולה לירד שם כדרכה כלל אבל אם היתה יכולה לירד אף על פי שנפלה חייב דהוי ליה תחילתו בפשיעה וסופו באונס. ע"כ. וכתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו זה שאמרנו אם נפלה באונס פירושו שהוחלקה במימי רגליה או שדחפתה חברתה או שנתקלה או כל צד שנפלה מחמת אונס שלא בפשיעת בעלים אבל כל שבפשיעה משלמת מה שהזיקה. ואם היתה יכולה לירד לשם שלא באונס אף על פי שירידתה באונס פירש הראב"ד ז"ל שהוא חייב בכל מה שהזיקה שהרי תחילתו בפשיעה. ואף הוא חזר לומר במקום אחר שכל נפלה פטור כסתמא דמתניתין דקתני ירדה כדרכה דאטו מי שאינו רשאי להעביר צאנו ברשות הרבים יאחזנה בזנבה וילך ונראה לי דוקא כשאין בעלים עמה הא אם היו בעלים עמה לא היה לו להעלות על לב שתרד לשם אלא שתלך על פי הנהגתו. ע"כ.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה לא אם אמרת וכו' ותימה להאי תנא מנלן וכו' איפוך אנא כו' עכ"ל. כוונתו בזה דעכשיו אם אומרים דכפילא בשבועה עדיף א"כ שייך טפי לומר דפרשה ראשונה דפטר בה גניבה ואבידה איירי בש"ש כדי להחמיר בו לחייבו כפל בטוען טענת גנב ופרשה שניה איירי בש"ח ומחייבינן ליה בגניבה וקולא היא לגביה כדי שיפטור מכפל כן מוכרח לפרש לפי הסוגיא אלא שיש לדקדק התינח בגניבה שייך לומר איפוך אנא אבל באבידה דליכא כפל א"כ איך אפשר לומר דפ' ראשונה איירי בש"ש ופטרינן ליה באבידה ובש"ח הקל לחייב אלא דבאמת אבידה גופא לא כתיב באורייתא לפטורא בפ' ראשונה ואף לפי האמת צ"ע ואין כאן מקומו:

    בא"ד שם ותימה להאי תנא וכו' עכ"ל ונראה לי דהאי תימה לא קאי אלא למאי דמסקינן הכא דס"ל לסטים מזויין גנב הוא וס"ל שומר אבידה כש"ש דמי וא"כ מקשה שפיר כדפרישית אבל אם נאמר דהאי תנא ס"ל לסטים מזויין גזלן הוא ושומר אבידה כש"ח דמי א"כ לא שייך להקשות כלל איפוך אנא כדי לפטור ש"ח מכפל דא"כ אמאי מחייבינן שומר אבידה בכפל דלמה יגרע מש"ח דעלמא ועוד דלא משכחת ביה כפל כלל כיון דחייב בגניבה בקרן ואף למש"כ בסמוך דמאן דס"ל כש”ח דמי היינו מסברא דמהיכא תיתי לפטור כיון שפשע וא"כ אם נאמר איפוך אנא ומחייבינן ש"ח בגניבה אכתי נוכל לומר דשומר אבידה קיל מיניה טפי כיון שלא קיבל עליו שמירה ולא מחייב אלא בפשיעה ושפיר משכחת ביה כפל מ"מ הקושיא ראשונה במקומה עומדת דכיון דלסברתינו עכשיו דכפילא בשבועה עדיף א"כ אי ס"ד דשומר אבידה כש"ח דמי לא שייך לומר איפוך אנא ולפטור ש"ח מכפל כיון דאפי' בשומר אבידה דקיל חייב בכפל אע"כ דקושי' התוס' היינו למ"ד ש"א כש"ש דמי ודו"ק:

    בא"ד ועוד קשה דבסמוך וכו' דפריך מה לש"ש וכו' אדרבא כיון דחמור הוא וכו' עכ"ל. ויש לדקדק דמלשון התוספות משמע דהמקשה דבסמוך לא פריך שפיר וא"כ הק"ו דברייתא במקומו עומד וקשה דאדרבא יותר יש להתמיה על גוף ברייתא אי ס"ד דכפילא בשבועה עדיף היאך יליף גניבה בשואל מק"ו דש"ש אדרבא בשואל לפי שהוא חמור יש לפוטרו בגניבה מקרן כדי שיתחייב בכפל ויש ליישב משום דגופא דברייתא דבסמוך מצי סבר שפיר דקרנא בלא שבועה עדיף מכפילא וא"כ לק"מ אלא אמקשה בסמוך דבע"כ ס"ל דכפילא בשבועה עדיף מקשו שפיר שאינו נמשך ל' הקושיא שלו שפיר לפי סברתו אח"ז עיינתי בתו' פ' המפקיד דף מ"א ע"ב דשם מקשו נמי אגופא דברייתא ולפמ"ש א"ש דהתם מקשו לר"י ולר"א דסברי דכפילא בשבועה עדיף א"כ קשיא להו מברייתא אבל כאן לא שייך להקשות כן כמ"ש וק"ל:

    בא"ד וי"ל וכו' שם בפ' המפקיד מתרצים התוס' עוד תירוץ אחר בשם רבינו שמואל והא דלא מייתי ליה הכא אכתוב שם בעז"ה:

    בגמרא ואי ס"ד וכו' איכא למפרך מה לש"ש שכן משלם כפל וקשה דמ"מ מצינו למעבד הק"ו בענין אחר מה שבורה ומתה שפטור בש"ש חייב בשואל גניבה שחייב בש"ש אינו דין שחייב בשואל דבכה"ג לא שייך האי פירכא כמ"ש התוספות בפרק כיצד דף כ"ו ד"ה אינו דין שחייב בד' דברים וכמ"ש שם באריכות ליישב מה שכתבו התוספות שם בדף הקודם להיפך ומ"מ קשיא סוגיא דהכא ואף שיש לומר דבאמת לא קשיא לתלמודא הכא אלא מלישנא דברייתא דיליף הק"ו שומר שכר משואל מ"מ תקשה מיהת בתוספות בד"ה קסבר האי תנא וכו' דמקשי' התו' לרב יוסף מנ"ל לחיובא גניבה בשואל דמש"ש לא יליף דאיכא למיפרך וכו' ולמ"ש לק"מ דר"י מצי למילף בענין אחר והיינו גניבה ואבידה משבורה ומתה וכדכתיבנא ויש ליישב דלא מצינן למילף גניבה ואבידה משבורה ומתה דאיכא למפרך מה לשבורה ומתה דמלתא דסליק אדעתיה הוא משא"כ בגניבה ואבידה דלא סליק אדעתיה וכדפרכינן בשבויה בפרק השואל ומה שיש לדקדק עוד דלא תיקשי ממ"ש התוספות בפ' כיצד ד"ה אני לא אדון וכו' יתבאר בפ' המפקיד ובפ' השואל בעזה"י:

    שם בגמ' ואי ס"ד ליסטים מזויין גנב הוא כו' איכא למיפרך מה לש"ש שכן משלם כפל כו'. נ"ל דהא דפשיטא לתלמודא דש"ש משלם כפל לאו משום דאתי בק"ו מש"ח דהא איכא למיפרך מה לש"ח שכן משלם כפל בכל טענותיו אלא משום דהשתא אליבא דרב יוסף קאי דשומר אבידה כש"ש דמי וכתיב ביה בהדיא כפל בטענת לסטים מזויין ועי"ל דש"ש אתיא בג"ש מש"ח כדמסיק הש"ס בפ' המפקיד ולכל הפירושים תו לא שייך קושית התוס' לענין שואל דמאן יימר ששייך כפל כלל בשואל ודוק היטב:

    בגמרא איתיביה לא אם אמרת כו' א"ל הכי קאמר משמע דאתי לאוקמי הך ברייתא דשליחות יד צריכה חסרון כר' יוסף דשומר אבידה כשומר שכר דמי וקשיא לי היאך אפשר לומר כן דא"כ לא לכתוב שליחות יד בש"ש ותיתי משומר אבידה גופא דהוי נמי ש"ש וכתיב בה להדיא שליחות יד דמחויב כפל ע"י שבועה דכתיב בהך פרשה ונקרב בעה"ב אם לא שלח ידו אע"כ לומר לך דשליחות יד א"צ חסרון וצ"ע ליישב:

    בתוס' בד"ה נפלה לגינה וכו' והוא שאינה יכולה לירד וכו' עכ"ל ונראה דה"ה כשהרועה משמרה שלא תרד וא"כ לא הוי תחילתו בפשיעה ובהכי מתיישב טפי הא דאמרינן בסוף הסוגיא כל אימת דמשתמטא להתם רהטא והקשה הת"ח הא איירי כשאינה יכולה לירד והאריך בזה ולפמ"ש א"ש דמתניתין איירי אע"פ שיכולה לירד אלא שהרועה משמרה וע"ז מסיק ר"ח דכשיצאה וחזרה בעי שמירה מעולה וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 57b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה לא אם אמרת וכו' ולא ידענא ע' ברכות דף כ"ה ע"ב רש"י ד"ה מאן שמעת וש"נ:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 57b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 57, Amud Bet, about 331 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹמֵר חִנָּם – שֶׁכֵּן…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לִסְטִים מְזוּיָּין גַּנָּב הוּא,…”

    3. Segment 329 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמַר: לֹא; אִם אָמַרְתָּ…”

    4. Segment 443 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ: ״וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת״ – אֵין לִי…”

    5. Segment 525 words

      Opens “וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לִסְטִים מְזוּיָּין גַּנָּב הוּא,…”

    6. Segment 611 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ, קָסָבַר הַאי תַּנָּא: קַרְנָא בְּלֹא…”

    7. Segment 722 words

      Opens “לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ, וְנִגְנְבָה,…”

    8. Segment 823 words

      Opens “סַבְרוּהָ – כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא…”

    9. Segment 925 words

      Opens “הֵיכִי דָּמֵי – כְּגוֹן דְּקָא טָעֵין טַעֲנַת…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אָמְרִי, מִי סָבְרַתְּ כְּרַבִּי יְהוּדָה – דְּאָמַר:…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא, כִּדְמַחְלֵיף רַבָּה בַּר אֲבוּהּ וְתָנֵי:…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “רַבִּי זֵירָא אָמַר: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן –…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “נָפְלָה לְגִינָּה וְנֶהֱנֵית – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “אֲבָל אָכְלָה – אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית אֵינָהּ…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “אָמְרִי: הָכִי הַשְׁתָּא?! אֵימוֹר דְּאָמַר רַב הָתָם…”

    16. Segment 161 words

      Opens “אֶלָּא…”

    Original text

    לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹמֵר חִנָּם – שֶׁכֵּן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, תֹּאמַר בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר – שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל?

    No, if you say that this is the halakha with regard to an unpaid bailee, who pays a double payment, shall you also say that this is the case with regard to a paid bailee, who does not pay a double payment?

    וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לִסְטִים מְזוּיָּין גַּנָּב הוּא, נִמְצָא בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל – בְּטוֹעֵן טַעֲנַת לִסְטִים מְזוּיָּין!

    Abaye states his objection: And if it enters your mind to say that an armed bandit is considered like a thief, it turns out that there is a case where a paid bailee pays a double payment, and it is when he states the claim that the deposit was taken by an armed bandit.

    אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמַר: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹמֵר חִנָּם – שֶׁכֵּן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל בְּכׇל טַעֲנוֹתָיו, תֹּאמַר בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר – שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל אֶלָּא בְּטוֹעֵן טַעֲנַת לִסְטִים מְזוּיָּין.

    Rav Yosef said to him: This is what the baraita is saying: No, if you say that this is the halakha with regard to an unpaid bailee, who pays a double payment for any claim that he makes concerning the theft of the item if he is subsequently found to be lying, shall you also say that this is the case with regard to a paid bailee, who pays a double payment for a false claim only when he states the claim that the deposit was taken by an armed bandit.

    אֵיתִיבֵיהּ: ״וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת״ – אֵין לִי אֶלָּא שְׁבוּרָה וּמֵתָה, גְּנֵיבָה וַאֲבֵידָה מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר – וּמָה שׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁפָּטַר בּוֹ שְׁבוּרָה וּמֵתָה, חַיָּיב בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה; שׁוֹאֵל, שֶׁחַיָּיב בִּשְׁבוּרָה וּמֵתָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיב בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה? וְזֶהוּ קַל וְחוֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה.

    Abaye raised an objection to the opinion of Rav Yosef from that which is taught in another baraita : The Torah states with regard to a case where one borrows an object or an animal from another: “And it breaks or dies, he shall pay restitution [ shalem yeshalem ]” (Exodus 22:13). I have derived only that the borrower is liable in a case where the object or animal breaks or dies; but from where do I derive that he is also liable if it was stolen or lost? You can state the following a fortiori inference: And just as a paid bailee, whom the Torah rendered exempt in a case where the item breaks or dies, is nevertheless liable for a case of theft or loss, then with regard to a borrower, who is liable even if the item breaks or dies, is not it logical that he is liable for theft or loss? And this is an a fortiori inference that has no refutation.

    וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לִסְטִים מְזוּיָּין גַּנָּב הוּא, אַמַּאי אֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה? אִיכָּא לְמִפְרַךְ: מָה לְשׁוֹמֵר שָׂכָר – שֶׁכֵּן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל בְּטוֹעֵן טַעֲנַת לִסְטִים מְזוּיָּין!

    And if it enters your mind to say that an armed bandit is considered like a thief, why is this an argument that has no refutation? It can be refuted as follows: What is notable about a paid bailee? He is notable in that he pays double payment if he states the claim that the deposit was taken by an armed bandit, whereas a borrower does not pay double in such a case, but only the principal amount.

    אֲמַר לֵיהּ, קָסָבַר הַאי תַּנָּא: קַרְנָא בְּלֹא שְׁבוּעָה עֲדִיפָא מִכְּפֵילָא בִּשְׁבוּעָה.

    Rav Yosef said to him: This tanna holds that the requirement of a borrower to pay the principal without having the option to exempt himself by taking an oath is stricter than the requirement of a paid bailee to pay the double payment when claiming that it was stolen by an armed bandit, as this obligation is in effect only where he took an oath. Therefore, this doubled payment pertaining to a paid bailee cannot be used as a refutation of the a fortiori inference.

    לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ, וְנִגְנְבָה, וְאָמַר הַלָּה: ״הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע״, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַשּׂוֹכֵר.

    The Gemara asks: Let us say that the following baraita supports Rav Yosef’s opinion: In the case of one who rents a cow from another and it is stolen, and this renter says: I will pay for it and I am not taking an oath that the cow was stolen, since I do not wish to take an oath, and afterward the thief is found, the thief pays the double payment to the renter and not to the owner.

    סַבְרוּהָ – כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר דָּמֵי; וּמִדְּקָתָנֵי: וְאָמַר ״הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע״ – מִכְּלָל דְּאִי בָּעֵי, פָּטַר (לֵיהּ) נַפְשֵׁיהּ בִּשְׁבוּעָה.

    The Gemara notes: The Sages who sought to use that baraita to support Rav Yosef’s opinion assumed that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: A renter is like a paid bailee and is liable for theft or loss, but from the fact that it teaches: And he said: I will pay for it and I am not taking an oath that the cow was stolen, one can learn by inference that if the renter wants, he can exempt himself from payment by taking an oath.

    הֵיכִי דָּמֵי – כְּגוֹן דְּקָא טָעֵין טַעֲנַת לִסְטִים מְזוּיָּין; וְקָתָנֵי: וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַשּׂוֹכֵר; שְׁמַע מִינַּהּ: לִסְטִים מְזוּיָּין גַּנָּב הוּא!

    The Gemara clarifies: What are the circumstances? Is it not a case where the renter states a claim that the item was taken by an armed bandit, in which case, as a paid bailee, he does not bear liability? And despite this, the baraita teaches: And if afterward the thief was found, the thief pays the double payment to the renter. Conclude from it that an armed bandit is considered like a thief.

    אָמְרִי, מִי סָבְרַתְּ כְּרַבִּי יְהוּדָה – דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר דָּמֵי? דִּלְמָא כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: שׂוֹכֵר כְּשׁוֹמֵר חִנָּם דָּמֵי.

    The Gemara says in rejection of this proof: Do you maintain that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that a renter is considered like a paid bailee? Perhaps this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that a renter is considered like an unpaid bailee, and on account of that he is absolved of responsibility even if he claimed it was a regular theft.

    אִיבָּעֵית אֵימָא, כִּדְמַחְלֵיף רַבָּה בַּר אֲבוּהּ וְתָנֵי: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם.

    Alternatively, if you wish, say that the baraita is referring to an unarmed bandit and is in accordance with the opinion of Rabba bar Avuh, who reversed the opinions and teaches as follows: How does a renter pay? Rabbi Meir says he has the same liability as a paid bailee, whereas Rabbi Yehuda says he has the same liability as an unpaid bailee. Therefore, even if this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it does not provide support for Rav Yosef’s opinion.

    רַבִּי זֵירָא אָמַר: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּטוֹעֵן טַעֲנַת לִסְטִים מְזוּיָּין, וְנִמְצָא לִסְטִים שֶׁאֵינוֹ מְזוּיָּין.

    Rabbi Zeira said: Even without reversing the opinions, it is possible to explain that the baraita does not provide support for Rav Yosef’s opinion by saying as follows: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the renter states the claim that the deposit was taken by an armed bandit, and so he could have absolved himself by taking an oath, but afterward it is found that it was stolen by an unarmed bandit. On account of this, the bandit pays the double payment to the renter. No conclusive proof is brought as to whether one who found a lost item has the status of a paid or unpaid bailee.

    נָפְלָה לְגִינָּה וְנֶהֱנֵית – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָמַר רַב: בְּנֶחְבְּטָה;

    § The mishna teaches: If the animal fell into a garden and derives benefit, the owner pays for the benefit that it derives. Rav says: This is referring to a case where the vegetables softened the impact of striking the ground, and the owner pays for this benefit of the animal being saved from injury.

    אֲבָל אָכְלָה – אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת. לֵימָא רַב לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר רַב: הָיָה לַהּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל?

    The Gemara comments: This statement of Rav indicates that the owner pays only for what occurred while the animal landed, but if the animal then ate from the garden, the owner is not required to pay even for the benefit that the animal derives. Shall we say that Rav conforms to his standard line of reasoning? As Rav says that in a case where one placed his produce in the courtyard of another without permission, and an animal belonging to the owner of the courtyard ate the produce and was sickened thereby, the owner of the produce is not liable, as he can claim: The animal should not have eaten it. Similarly, here the owner of the animal can say: This animal fell through no fault of mine, and so it is not my fault that it ate.

    אָמְרִי: הָכִי הַשְׁתָּא?! אֵימוֹר דְּאָמַר רַב הָתָם ״הָיָה לַהּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל״ – הֵיכָא דְּאִיתַּזְקָא הִיא, דְּמָצֵי אֲמַר לֵיהּ מָרֵיהּ דְּפֵירֵי: ״לָא מְשַׁלַּמְנָא, הָיָה לַהּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל״; לְאַזּוֹקֵי הִיא אַחֲרִינֵי, דִּפְטִירָה לְשַׁלּוֹמֵי, מִי אָמַר?!

    The Sages of the Gemara say: How can these cases be compared? One could say that Rav said there that the animal should not have eaten the produce. This claim is relevant where the animal itself was injured by eating another’s produce, because the owner of the produce can say: I will not pay, because the animal should not have eaten. This is a claim to exempt the owner of the produce from paying the owner of the animal. Did Rav say that when the animal causes damage to another’s produce, the owner can exempt himself from paying the owner of the produce by stating this claim?

    אֶלָּא

    Rather,