Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Kamma 55b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Kamma 55b

    Bava Kamma 55b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' הכונס פטור דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד:

    הניחה בחמה מצערא לה שמשא ולא סגי ליה בנעילה כראוי דמוקמינן בגמרא דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה:

    נכנס הרועה תחתיו להתחייב בנזקין:

    נפלה לגינה באונס מגג בעלה הסמוך לגינת חבירו או שהיתה רה"ר גבוה מן הגינה ונפלה:

    מה שנהנית לפי הנאתה ולא לפי הזיקה:

    שמין בית סאה באותה שדה אין שמין את הערוגה לבדה מפני שמפסיד מזיק ששמין אותה בכל שווייה ורחמנא אמר ובער בשדה אחר ודרשינן בגמ' מלמד ששמין אותו על גב שדה אחרת אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת וכמה היא יפה עכשיו והשתא לא משלם כולהו דמיה דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט:

    ר"ש אומר אכלה פירות גמורין שכבר בישלו כל צרכן:

    משלמת כל ההיזק והיכא שיימינן אגב שדה היכא דעדיין לא נגמרו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Bava Kamma 55b · Sefaria

    Tosafot

    מתני' הכונס צאן לדיר זה היה ראוי לשנות לעיל בהדי מילי דשור דלא היה לו להפסיק במילי דבור אלא אגב דתנא נפל לבור והבאיש מימיו תנא בתריה מילי דבור א"נ מילי דבור ראוי לשנות תחילה קודם שישנה דיני שמירה וגם דיני אש היה ראוי לשנות תחילה אלא אגב דתנן כסהו כראוי בבור דהוצרך להזכיר דין פותח וכורה שבו דבר הכתוב תנא נמי הך דנעל בפניה כראוי:

    נפרצה בלילה אע"פ דתנא נעל בפניה כראוי פטור אצטריך למתני נפרצה בלילה פטור כדדייק בפ"ק (דף יד.) הא ביום חייב דקלא אית ליה למילתא ומסתמא ידע שנפרצה אי נמי בלילה אפילו נודע לו שנפרצה ויצתה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזר אחריה באפילה:

    או שפרצוה לסטים ואצטריך לאשמועינן דאפילו הלסטים פטורים כשלא הוציאוה:

    שמין בית סאה באותה שדה פי' בקונטרס (בריש פירקין) שאם אכלה ערוגה אחת שמין אותה אגב בית סאה כמה היתה יפה קודם שאכלה ממנה וכמה היא יפה עכשיו וקשה לר"י דאי אבית סאה קאי ה"ל למימר כמה היה יפה וכמה הוא יפה בלשון זכר ועוד דקבעי בגמ' היכי שיימינן הלא פירשה יפה משנתינו ששמין ערוגה בבית סאה ומה שפ"ה בגמ' היכי שיימינן דבית סאה באנפי נפשה לא שיימינן דמכחישין ליה למזיק דקרחת ערוגה של קב או קביים חשובה לפי דמיו אלא שמין ס' סאין ורואין כמה דמים מגיעים לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתה בשביל הערוגה וקשה דהיכן מצינו שתי שומות הללו דבקרא לא כתיב אלא בשדה אחר ששמין מה שהזיק אגב שדה אחרת ומן המשנה לא משתמע כלל ועוד דלמ"ד בגמ' קלח בששים קלחים כלומר בששים שיעורים כמותו אמאי נקט במתניתין בית סאה ועוד קשה דפריך בגמרא אכולהו אמוראי מהא דתניא אכלה קב או קביים רואין אותה כאלו היא ערוגה קטנה ומשערין אותה מאי לאו בפני עצמה תקשי ליה. ממתני' דקתני שמשערינן אותה בבית סאה ונראה לפרש דשמין בית סאה דקתני היינו בית סאה הנאכל שמין באותה שדה כדקתני סיפא במילתא דר"ש אם סאה סאה אם סאתים סאתים ולפי שלא פי' משנתינו בכמה שמין אותה אלא שבאותה שדה שמין אותה מפרש בגמרא היכי שיימינן ומפרש ר' יוסי בר חנינא סאה בששים סאין בין אכלה פחות בין אכלה יותר לעולם שמין סאה בששים ומשלם לפי החשבון חזקיה אומר קלח בששים קלחים כלומר לעולם מה שאכלה בששים שיעורין כמותן ר' ינאי אומר תרקב בששים תרקבין ובין אכלה פחות או יותר משלם לפי חשבון ולר' ינאי משביח יותר מזיק מלר' יוסי בר חנינא דקרחת תרקב אינה ניכרת בשלשים סאין כמו קרחת סאה בס' סאין כדאמר רב פפא דאין שמין כור בס' כורים מפני שפוגם מזיק ואע"ג דקתני במתניתין בית סאה באותה שדה לרבי ינאי לא לשיעורא נקטינן שאין משערין בו כלל אלא בתרקב משערין ונראה לר"י דכי משערין למר בתרקב ולמר בסאה לאו בבית סאה זרע קאמר דהוי נ' על נ' דאין דומה שדברה משנתינו בזה דבבהמה אחת איירי ומתי אכלה כל זה אלא בסאה פירות קאמר דמשערין כדקתני אם סאה סאה ואין לתמוה על לשון בית סאה דקתני במתניתין דכיון שהפירות מחוברין לקרקע שייך שפיר לקרות לסאה פירות הנאכל בית סאה והא דפריך בגמרא אברייתא האי ולא בית כור ולא כור מבעי ליה היינו משום דברישא קתני קב ובסיפא בית כור ומיהו אי הוה מפרשינן דבבית סאה זרע קאמר כגון נ' על נ' הוי ניחא טפי אע"ג דבגמרא נקט לכולהו בלא בית כדקאמר סאה תרקב קב וכור אין להקפיד דלפעמים קרי נמי לבית כור זרע כור סתם כדאשכחן בפרק המקבל (ב"מ דף קה:) נותן ארבעה קבין לכור ומסיק דארבעה קבין לכור זרע קאמר:

    מאן תנא מועד בשמירה פחותה סגי ליה לא בעי למימר דמתני' בין בתם בין במועד וכדר"א בן יעקב בפרק ד' וה' (לעיל בבא קמא דף מה:) דמשמע ליה דמתני' במועד לחודיה איירי מדנקט צאן דאין רגילות להיות בהן קרן אלא שן ורגל שאין רגילות שיתכוונו להזיק דהכי דייק בסמוך וס"ל לגמרא השתא דמועד דשן ורגל כמועד דקרן ולהכי קאמר ר"י היא דלר"מ כי היכי דבעי שמירה מעולה במועד דקרן ה"נ בעי בשן ורגל אע"ג דבקרן קראי כתיב נלמוד סתום מן המפורש ועוד דכולהו נזקין כתיב בתר קרן וקיימא אההוא דין שמירה המפורש בה:

    רבי יהודה היא קצת תימה דר"י דריש לעיל (בבא קמא דף מה:) ולא ישמרנו לזה ולא לאחר:

    התורה מיעטה בשמירתם ואע"ג דלעיל בפ"ב (בבא קמא דף כה:) הוה בעי למילף דשן ורגל חייב ברשות הרבים מק"ו מקרן וכן בעי למילף למפטר קרן ברה"ר משן ורגל בק"ו אי לאו קראי ולא פרכינן שכן מיעטה בשמירתם משום דאין שייך להקשות משמירה אתשלומין אי נמי כר"א בן יעקב דאמר אחד תם ואחד מועד סגי ליה בשמירה פחותה:

    הא כסהו פטור וא"ת ודלמא בכסוי מעולה הרבה קאמר וכ"ת למה לי קרא דסד"א עד דטאים ליה כדאמר לעיל (בבא קמא דף נ.) וי"ל דפשיטא ליה דכסוי מעולה כטאים ליה חשיב אי נמי השוה הכתוב הכורה לפותח ופותח שמצאו מכוסה בכיסוי כעין שמירה פחותה מסתמא לא החמירה עליו לכסותו בכיסוי מעולה יותר מן הראשון ולא אמר הכתוב לא יכסנו אלא בכסוי הראשון ואפותח ואכורה קאי בשוה ובקונטרס משמע דכל כיסוי עד דטאים ליה חשיב כשמירה פחותה:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Bava Kamma 55b · Sefaria

    Rashba

    ר"ל כאן שנה רבי תרנגול טווסי פסיוני כלאים זה בזה איכא למידק ממתני מנא לן דהא ממניתין לא שמעינן אלא דכלאים אית בהו אלא דלא להוו מין אחד כי מרבו אהדדי מנא לן תירצו בתוס' דה"ק כאן הודיעך דכלאים שייך בעופות וכיון שכן יש לדעת מדעתנו שאלו המינין חלוקין זה מזה אע"ג דרבי אהדדי וכיוצא בזה יש בתלמוד.

    דמרבו אהדדי פירוש הראב"ד ז"ל שזה מגדל אפרוחים של זה וזה מגדל אפרוחים של זה כאלו הן מין א' דאלו מפני שגדלים זה על זה א"כ כבשים ועזים גדלים אלו עם אלו והן ב' מינין לכלאים.

    אמר ר' ירמיה אמר ר"ל המרביע שני מינים שבים לוקה איכא למידק דהרבעה לא שייך בדגים כדאמרינן בב"ר כל שנאמר ביה למינהו כלאים נוהג בו ופריך והרי דגים נאמר בהן למינהו וכי כלאי הרבעה נוהג בהן היאך יכול להרביעם ומשני דכלאי הנהגה דוקא נוהג בהן אבל הרבעה לא משכחת להו ולפיכך אמרו משמו של ר' יצחק בר' יהודה שהיה גורס כאן המנהיג בשני מינים שבים ובתוס' אמרו שאין צורך למחוק הגירסא דבדגים סתם הוא שאמרו שאין כלאי הרבעה נוהג בהן והתם בב"ר אמרו המרביע מין חית הים לוקה והא דשמעתין לאו בדגים סתם אלא כמין חיה שבים.

    אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא אתיא למינהו מיבשה כיון דכתיב בהו למינהו דכל שנאמר בו למינהו אסור בכלאי הרבעה וכלאים נמי למה להו למילף מבהמתך בהמתך משבת והא בכלהו כתיב למינהו ומכאן בני נח מוזהרין בהרבעה שלא במינו מדכתיב את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר תירץ הראב"ד ז"ל ההוא לעשה והכא למלקות וכדאמרינן המרביע שני מינין שבים לוקה והיינו דאצטריך למינהו למינהו מיבשה.

    הא דתנן אחד שור ואחד כל בהמה לתשלומי כפל ולהשבת אבדה. לאו משום דבעינן להו בעלי חיים דאפילו כלים נמי איתנהו בהני אלא משום דכתיב בהו שור וחמור אתא למימר דלאו דוקא נינהו.

    בדברות אחרות נאמר בהן טוב פירוש דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים.

    מתניתין או שפרצוה לסטים. אתא לאשמועינן שהלסטים פטורין על היזק הבהמה כל שלא הוציאוה הם כדקתני בסיפא ומסתברא דאדרבה משום צריכותא דסיפא נקט רישא דאתא לאשמועינן דכל שהוציאוהו קיימא ברושתיה אפילו לתשלומי נזק.

    גמרא מאן תנא דמועד סגי ליה בשמירה פחותה. כלומר דמדנקט צאן שמעינן דבהיזק שן ורגל קמיירי דמועדין מתחלתן דקר בצאן לא כתיבה ולפיכך בשמירה פחותה סגי ליה כמועד דקרן דס"ל דכל מועדות אפילו דשן ורגל כמועדות דקרן וכולן בשמירה פחותה סגי להו זה כזה וא"נ משום דושלח את הבערה בתר קרן דשור כתיב ועל אותו דין הנכתב בקרן שבו פתח הכתוב תחלה נאמרו אף אלו מש"ה אמר דמתניתין ר' יהודה תני לה:.

    2 more comments on this page.

    Rashba on Bava Kamma 55b · Sefaria

    Meiri

    הכונס צאן לדיר וכו' כבר בארנו שעקר הכונה באלו שני הפרקים ר"ל פרק שור שנגח את הפרה ופרק הכונס הוא לבאר עניני המועדים שאינם בעלי חיים והם הבור והאש ובאו עניני הבור בפרק שור שנגח ובא אח"כ זה הפרק בעניני האש וכמו שבפרק שור שנגח כיון להשלים מעט מה שחסר מעניני השור קודם שיתחיל בביאור עניני הבור כן בזה הפרק כיון להשלים מעט מה שהניח מעניני השן קודם שיתחיל בביאור עניני האש ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון בעניני השן והרגל איזו שמירה פוטרת בהם:

    השני על איזה צד ישתלמו נזקיהם:

    השלישי בשן המזקת ברשות שלה על איזה צד פטורה ועל איזה צד חייבת:

    הרביעי יתחיל בנזקי האש ויבאר בו מבעיר על ידי אחר או בסיוע אחר כיצד הוא דינו:

    החמישי אף במבעיר עצמו איזו סבה פוטרת בו ונתערב בזה החלק מעט מן החלק הששי:

    הששי לבאר בו איזה דבר חייב אדם בו בנזקי האש ואיזה דבר אדם פטור בו:

    השביעי באש הפוגע בפשתן והזיקו זה את זה על איזה צד יתחייב האחד ויפטר חברו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

    המשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה חייב נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור הוציאוה לסטים הלסטים חייבין הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו אמר הר"ם כראוי הוא שישים באותו מקום שכנסה שם דלת שלא תפילה הרוח מצויה ומה שאמר הוציאוה לסטים אינו רוצה לומר כשהוציאו הבהמות בידיהם כי זה מבואר אבל ר"ל כשהיו סבה ליציאתן כגון שיעמדו בפניהם עד שישובו מלפניהם בצד אחר ואבדו אותם והוא כאלו הוציאו אותם בידיהם דרך הרועים שיש להם משמשים תחת ידם ימסרו להם עדרי הצאן לשמרם ואמר כי הרועה הגדול כשמסר לאשר תחת ידו נכנס תחתיו וכשהזיקה יתחייב בנזקה הרועה השני לא הראשון ולא נאמר בכגון זה שומר שמסר לשומר חייב לפי שמנהג הרועים שעושין כך:

    8 more comments on this page.

    Meiri on Bava Kamma 55b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה נפרצה בלילה כו' הא ביום חייב דקלא אית ליה כו' עכ"ל נראה דרישא דנעל בפניה כראוי ודאי דלא איירי דוקא בלילה והיינו משום דמיירי דיצאה בפתיחת הדלת וליכא קלא למילתיה ופטור אף ביום כיון דנעל כראוי משא"כ בנפרצה דאיירי בנפילת הכותל דאית ליה קלא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 55b · Sefaria

    Maharam

    שם תוס' ד"ה מאן תנא וכו' דמשמע ליה דמתני' במועד לחודיה איירי מדנקט צאן. יש לדקדק כיון דרבי מני ג"כ הרגיש בדקדוק דמתני' דנקטא צאן ולא נקטא שור כדדייק רבה בסמוך אלא דרבי מני הוה ס"ל דמשום הכי נקט צאן דליתא גבי תם ולאשמועינן דדוקא מועד סגי ליה בשמירה פחותה ולא תם א"כ מאי קאמר רבה בסמוך מתני' נמי דיקא דהטעם הוי משום דהתורה מיעטה בשמירתה אבל מועד דקרן לא מדנקט במתני' צאן ולא נקט שור הא רבי מני נמי הוה ידע דקדוק זה ושני ליה דלהכי נקט צאן לאשמועינן דתם לא סגי ליה בשמירה פחותה וא"כ מאי דייק רבה ויש לתרץ דרבה דייק הכי דאי לאפוקי תם אתא לאשמועינן ליתני שור המועד מ"ש דנקט צאן אלא משום דליתא גבי קרן אלא שן ורגל וק"ל:

    Maharam on Bava Kamma 55b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה נפרצה בלילה כו' הא ביום חייב דקלא אית ליה למילתא ומסתמא ידע כו' עכ"ל. לכאורה קשה התינח לרב דאמר לעיל גבי בור בכדי שידע וכפי' התוס' שם דמסתמא שמע א"כ ה"נ דכוותיה אבל שמואל ור"י דסבירא להו דבעינן שיודיעוהו וכפי' התוספ' משום דאינו סומך אשמיעה לחוד א"כ מ"ש הכא דמחייבינן ליה מסתמא מטעמא דודאי שמע בשלמא לעיל בפ"ק דדייקינן להדיא הא ביום חייב יש לומר משום דאיירי בקרן שהתורה החמירה בשמירתו מחמרינן נמי בהא משא"כ בבור שמיעטה התורה בשמירתו אבל כאן במשנתינו דאיירי משן כו' כדמסקינן בסמוך ומיעטה התורה נמי בשמירתו קשה מ"ש מבור ויש ליישב דנפרצה דהכא אית ליה קלא טפי מנתגלה הבור דהתם משום שראו ג"כ הבהמה יוצאה מן הדיר לאחר שנפרצה או פרצוה ליסטים וק"ל:

    לעיל במשנה הכונס צאן לדיר כו' לולי דברי התוס' היה נראה דהא דלא נקטיה לעיל גבי מילי דשור והפסיק בדיני הבור היינו משום דלמאי דמסקינן דאיירי הכא בשן ורגל וכ"ש דכולהו בבי דסיפא דמתני' איירי להדיא מתשלומי השן א"כ ניחא ליה לתנא לשנות כסדר המקראות ממש דתחילה כתיב קרן ואחר כך בור ואח"כ שן ורגל ואחר כך אש וכדרך שנשנו גם כן בריש מכילתין ואע"ג דכבר שנה התנא דיני שן ורגל בפ' כיצד היינו אגב גררא דה' תמין וה' מועדין משום דבשן ורגל שייך נמי תשלומי חצי נזק כמו בקרן תמה כגון חצי נזק צרורות ובשן אכלה דברים שאינם ראוים לה אבל עיקר דין התשלומין ושמירתן דשן ורגל הכא נקט לה כסדר המקראות וצ"ע למה נדחקו התוס' לפרש בענין אחר:

    בפרש"י בד"ה מה שנהנית כו' אלא שמין בית סאה כו' קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת כו' עכ"ל. ואע"ג דבגמ' אמרינן דמשערינן בששים מ"מ הכא איירי לאחר שכבר שמו הבית סאה בששים חוזרין לשום אותה כמה היא יפה בלא הערוגה וכמ"ש רש"י להדיא בגמ' אבל לחזקיה דאמר קלח בששים קלחים ודאי א"א לפרש כן וכמ"ש תוספ' שם וצ"ל לפי' רש"י דלחזקיה נקיט במתני' בית סאה לדוגמא בעלמא ואיירי כגון שאכלה חלק ששים מבית סאה שמין כל הבית סאה כמה היתה יפה כו' וק"ל:

    בתוספות בד"ה ר' יהודא היא קצת תימה דר"י דריש לעיל ולא ישמרנו לזה ולא לאחר עכ"ל. ואף ע"ג דהאי לזה ולא לאחר משמע להדיא לעיל דלמעוטי תם דקרן אתא וא"כ למאי דס"ד השתא דמועד דשן ורגל שוה למועד דקרן לא שייך למעטינהו מלזה ולא לאחר מ"מ משמע להו לתוספ' דכיון דחידוש הוא שחדשה התורה לומר תם חייב בשמירה פחותה ומועד פטור דמסבר' איפכא מסתברא וא"כ אין לומר בו אלא חדושו בלבד במאי דגלי קרא ולא נילף מיניה בדוכתא אחריני כיון דגלי לן קרא ולא ישמרנו לזה ולא לאחר ממילא יש לומר דאפילו במועד דשן ורגל ליבעי שמירה מעולה כפי הסברא מק"ו דתם דקרן אך לפי שיש מקום לדחות זו הסברא לכך כתבו תוס' בלשון קצת תימה וק"ל:

    בגמרא ד' דברים התורה מיעטה בשמירתן כו' לכאורה יש לדקדק אמאי לא קתני כל הנזקין מיעטה בשמירתן חוץ מקרן ונראה דקאי אי"ג נזקין דר' אושעיא כדאיתא בריש מכילתין והיינו ד' שומרים וה' דברים דנזקי אדם ובכל אלו ריבתה התורה בשמירתן דאדם מועד לעולם וחייב אפי' באונס וכן שומרים נמי חייבים בשמירה פחותה ואפי' שומר חנם נמי בעי שמירה מעולה כענין שאמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכה"ג טובא משא"כ בהנך דקחשיב דסגי לה בשמירה פחותה וק"ל:

    שם אמר רבה מתני נמי דיקא כו' אין להקשות איך אפשר לומר דעיקר רבותא דמתניתין דבשמירה פחותה סגי והא סתמא קתני נעל כראוי דמשמע טפי שמירה מעולה מ"מ ע"כ דבשמירה פחותה איירי דאי בשמירה מעולה היאך יצאה והזיקה דשמירה מעולה היינו דוקא כל היכא שא"א בשום ענין להזיק כדפרשינן גבי בור דכל היכא דלא טאים לה הוי שמירה פחותה וכדדייקינן נמי לעיל כסהו כראוי היכא נפל ומוקי לה שהתליע מתוכו ואפ"ה הוי שמירה פחותה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה מדקתני צאן דאין הזיקה אלא בשן ורגל עכ"ל פי' שאין עיקר הזיקה אלא בשן ורגל דהיזק קרן דצאן לא שכיח אבל הזיקה בקרן ודאי חייב דכל מילי איתרבו בקרן בשור שור משבת וכמ"ש לעיל ס"פ הפרה והוא פשוט:

    בתוספות בד"ה אילימא בכותל בריא כו' אף על גב דאין דומה שיתחייב בדיני שמים כו' עכ"ל נראה כוונתם כדמסקי לבסוף משום דהסותרו אדרבה מצוה קעביד והא דמסיק בגמ' דאפ"ה חייב בדיני שמים על הבהמה היינו שיש לו לשמור הבהמה כיון שסותר הכותל אבל על הכותל ודאי אין לחייבו כיון שנתכוין להסיר התקלה וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 55b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Kamma, daf 55, Amud Bet, about 397 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי,…”

    2. Segment 214 words

      Opens “נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה…”

    3. Segment 311 words

      Opens “הִנִּיחָה בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,…”

    4. Segment 46 words

      Opens “מְסָרָהּ לְרוֹעֶה – נִכְנַס הָרוֹעֶה תַּחְתָּיו.…”

    5. Segment 530 words

      Opens “נָפְלָה לְגִינָּה וְנֶהֱנֵית – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.…”

    6. Segment 618 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים –…”

    7. Segment 725 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ ״כָּרָאוּי״, וְאֵיזֶהוּ ״שֶׁלֹּא…”

    8. Segment 834 words

      Opens “אָמַר רַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ: מַאן תַּנָּא…”

    9. Segment 925 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם – חַיָּיב, מוּעָד…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי שֵׁן וָרֶגֶל…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “בּוֹר – דִּכְתִיב: ״כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “אֵשׁ – דִּכְתִיב: ״שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “שֵׁן – דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ –…”

    14. Segment 149 words

      Opens “רֶגֶל – דִּכְתִיב: ״וְשִׁלַּח״ – עַד דְּעָבֵיד…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “וְתַנְיָא: ״וְשִׁלַּח״ – זֶה הָרֶגֶל, וְכֵן הוּא…”

    16. Segment 1610 words

      Opens “טַעְמָא דְּעָבֵיד כְּעֵין ״וְשִׁלַּח״ ״וּבִעֵר״, הָא לָא…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “אָמַר רַבָּה: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי ״צֹאן״…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “לָאו; מִשּׁוּם דְכָאן קֶרֶן לָא כְּתִיבָא בַּהּ,…”

    19. Segment 1937 words

      Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָעוֹשֶׂה…”

    20. Segment 2018 words

      Opens “אָמַר מָר: הַפּוֹרֵץ גָּדֵר בִּפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ.…”

    Original text

    מַתְנִי׳ הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר. לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – חַיָּיב.

    MISHNA: In the case of one who brought his flock of sheep into the pen and locked the door before it in a manner that is appropriate, and despite this sheep went out and caused damage in another person’s field by eating produce or trampling it, the owner is exempt, since he safeguarded the animals appropriately. If he did not lock the door before the sheep in a manner that is appropriate, and sheep went out and caused damage, the owner is liable, since his negligence led to the damage.

    נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים – לִסְטִים חַיָּיבִין.

    If the owner locked the door appropriately but the wall of the pen was breached at night, or bandits breached it, and sheep subsequently went out and caused damage by eating or trampling, the owner of the sheep is exempt from liability. If the bandits themselves took the sheep out of the pen and the animals subsequently caused damage, the bandits are liable.

    הִנִּיחָה בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – חַיָּיב.

    If the owner left the animal in the sun, causing it to suffer, or if he conveyed it to a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who are not able to safeguard it, and the animal went out and caused damage, the owner is liable because he was negligent.

    מְסָרָהּ לְרוֹעֶה – נִכְנַס הָרוֹעֶה תַּחְתָּיו.

    If the owner conveyed the animal to a shepherd to care for it, the shepherd enters in his place and is responsible for the damage.

    נָפְלָה לְגִינָּה וְנֶהֱנֵית – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. יָרְדָה כְּדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה? שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה – כַּמָּה הָיְתָה יָפָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה.

    If the animal fell into a garden and derives benefit from produce there, its owner pays for the benefit that it derives and not for other damage caused. If the animal descended into the garden in its usual manner and caused damage there, its owner pays for what it damaged. How does the court appraise the value of the damage when the owner pays for what it damaged? The court appraises a large piece of land with an area required for sowing one se’a of seed [ beit se’a ] in that field, including the garden bed in which the damage took place. This appraisal includes how much it was worth before the animal damaged it and how much is it worth now, and the owner must pay the difference. The court appraises not only the garden bed that was eaten or trampled, rather the depreciation in value of the bed as part of the surrounding area. This results in a smaller payment, as the damage appears less significant in the context of a larger area.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים – מְשַׁלֶּמֶת פֵּירוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה – סְאָה, אִם סָאתַיִם – סָאתַיִם.

    Rabbi Shimon says: This principle of appraisal applies only in a case where the animal ate unripe produce; but if it ate ripe produce, the owner pays the value of the ripe produce. Therefore, if it ate one se’a of produce, he pays for one se’a , and if it ate two se’a , he pays for two se’a .

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ ״כָּרָאוּי״, וְאֵיזֶהוּ ״שֶׁלֹּא כָּרָאוּי״? דֶּלֶת שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה – זֶהוּ כָּרָאוּי. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה – זֶהוּ שֶׁלֹּא כָּרָאוּי.

    GEMARA: The Gemara clarifies the definition of locking the door in a manner that is appropriate. The Sages taught: What is considered locking in a manner that is appropriate, and what is considered locking in a manner that is not appropriate? If one locked the door such that it is able to withstand a typical wind without collapsing or opening, this is considered a manner that is appropriate, whereas if he locked the door such that it is unable to withstand a typical wind, this is considered a manner that is not appropriate.

    אָמַר רַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ: מַאן תַּנָּא מוּעָד דְּסַגִּי לֵיהּ בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה – רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵירָה, וְנָעַל לְפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק – אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, חַיָּיב; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    Rabbi Mani bar Patish said: Who is the tanna who taught with regard to animals that are forewarned that it is sufficient for the owner to provide only reduced safeguarding? Since the mishna deals with damage categorized as Eating or Trampling, for which all animals are considered forewarned, it must be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna (45b): If the owner of an ox tied it with reins to a fence or locked the gate before it in a manner that is appropriate, but nevertheless the ox went out and caused damage, whether the animal is innocuous or forewarned the owner is liable because this is not considered sufficient precaution to prevent damage; this is the statement of Rabbi Meir.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם – חַיָּיב, מוּעָד – פָּטוּר; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו״ – וְשָׁמוּר הוּא זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.

    The mishna continues: Rabbi Yehuda says that if the ox is innocuous the owner is liable even if he safeguarded it appropriately, since the Torah does not limit the required safeguarding for an innocuous animal. But if the ox is forewarned, the owner is exempt from payment of damages, as it is stated in the verse describing the liability for damage caused by a forewarned animal: “And the owner has not secured it” (Exodus 21:36), and this ox that was tied with reins or behind a locked gate was secured. Rabbi Eliezer says: A forewarned ox has no sufficient safeguarding at all other than slaughtering it with a knife. According to this mishna, only Rabbi Yehuda maintains that reduced safeguarding is sufficient to render exempt from liability the owner of an ox that is forewarned.

    אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי שֵׁן וָרֶגֶל – דְּהַתּוֹרָה מִיעֲטָה בִּשְׁמִירָתָן. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַתּוֹרָה מִיעֲטָה בִּשְׁמִירָתָן, וְאֵלּוּ הֵן: בּוֹר, וָאֵשׁ, שֵׁן, וָרֶגֶל.

    The Gemara answers: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who holds that the owner of a forewarned ox is liable even if he provides only reduced safeguarding. Although animals are considered forewarned with regard to Eating and Trampling, one cannot apply to them a halakha stated with regard to an animal that is forewarned with regard to Goring. The halakha is different with regard to Eating and Trampling since the Torah limited the required standard of safeguarding for them. As the amora Rabbi Elazar says, and some say it was taught in a baraita : There are four matters for which the Torah limited their required standard of safeguarding, and these are: Pit, and Fire, Eating, and Trampling.

    בּוֹר – דִּכְתִיב: ״כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ״, הָא כִּסָּהוּ – פָּטוּר.

    Where does the Torah limit the required standard of safeguarding with regard to the category of Pit? As it is written: “If a man shall open a pit, or if a man shall dig a pit and not cover it, and an ox or a donkey fall therein, the owner of the pit shall pay” (Exodus 21:33). One can infer: But if he covered it, he is exempt from liability, even though it is possible that the pit would become uncovered in the future.

    אֵשׁ – דִּכְתִיב: ״שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה״ – עַד דְּעָבֵיד כְּעֵין מַבְעִיר.

    Where does the Torah limit the required standard of safeguarding with regard to the category of Fire? As it is written: “The one who kindled the fire shall pay compensation” (Exodus 22:5), which is interpreted to mean that one is exempt from liability unless he acts in a manner that is similar to actively kindling the fire in another’s property by being negligent.

    שֵׁן – דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ – עַד דְּעָבֵיד כְּעֵין ״וּבִעֵר״.

    Where does the Torah limit the required standard of safeguarding with regard to the category of Eating? As it is written: “If a man causes a field or vineyard to be eaten, and he set his animal loose, and it feed [ uvi’er ] in the field of another” (Exodus 22:4). This indicates that the owner does not bear liability unless he acts in a manner that is similar to causing his animal to feed there, by being negligent.

    רֶגֶל – דִּכְתִיב: ״וְשִׁלַּח״ – עַד דְּעָבֵיד כְּעֵין וְשִׁלַּח.

    Where does the Torah limit the required standard of safeguarding with regard to the category of Trampling? As it is written: “If a man causes a field or vineyard to be eaten, and he set his animal loose [ veshilaḥ ], and it feed in the field of another” (Exodus 22:4). This indicates that the owner is not liable unless he acts in a manner that is similar to setting his animal loose.

    וְתַנְיָא: ״וְשִׁלַּח״ – זֶה הָרֶגֶל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״. ״וּבִעֵר״ – זֶה הַשֵּׁן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ״.

    And it is taught in a baraita : With regard to the term veshilaḥ : This is referring to damage by Trampling, and similarly, the verse states: “That send forth [ meshaleḥei ] the feet of the ox and the donkey” (Isaiah 32:20). With regard to the term uvi’er : This is referring to damage by Eating, and similarly, the verse states: “As one consumes with the tooth, until it be all gone” (I Kings 14:10).

    טַעְמָא דְּעָבֵיד כְּעֵין ״וְשִׁלַּח״ ״וּבִעֵר״, הָא לָא עָבֵיד – לָא.

    Evidently, the reason for the owner’s liability is specifically that he acted in a manner that is similar to setting the animal loose or causing it to feed. One can infer: But if he did not act in such a manner, even if he provided only reduced safeguarding, he is not liable.

    אָמַר רַבָּה: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי ״צֹאן״ – מִכְּדֵי בְּשׁוֹר קָא עָסְקִינַן וְאָתֵי, נִיתְנֵי ״שׁוֹר״! מַאי שְׁנָא דְּקָתָנֵי ״צֹאן״? לָאו מִשּׁוּם דְּהַתּוֹרָה מִיעֲטָה בִּשְׁמִירָתָן?

    Rabba said: The wording of the mishna is also precise, as it taught the halakha specifically with regard to sheep. This raises the question: Since we have been dealing with cases involving an ox in all the previous mishnayot , then let this mishna also teach the halakha with regard to an ox. What is different in this mishna that it teaches the case of sheep? Is it not because the Torah limited its requirements specifically with regard to the safeguarding against damage that is more likely to be caused by sheep, i.e., caused by Eating and Trampling, since sheep are unlikely to gore? If so, the wording of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who holds that a reduced level of supervision is sufficient only with regard to Eating and Trampling, but not Goring.

    לָאו; מִשּׁוּם דְכָאן קֶרֶן לָא כְּתִיבָא בַּהּ, שֵׁן וָרֶגֶל הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ; וְקָא מַשְׁמַע לַן דְּשֵׁן וָרֶגֶל – דְּמוּעָדִין הוּא. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara rejects this: One can not necessarily derive from the wording of the mishna that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Perhaps the mishna specifically uses the case of sheep to teach the opinion of Rabbi Yehuda, because if it would have used an example of an ox here, one might have thought that it also includes damage caused by Goring, about which it is not written in the Torah that reduced supervision is sufficient. Therefore, the mishna specifically uses the example of sheep, to indicate damage caused by Eating and Trampling, about which it is written that reduced supervision is sufficient. And it teaches us that only with regard to Eating and Trampling, for which animals are considered forewarned from the outset, is reduced supervision sufficient according to the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara concludes that this is a valid reading of the mishna and one may learn from it that the mishna may even be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָעוֹשֶׂה אוֹתָן פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְאֵלּוּ הֵן: הַפּוֹרֵץ גָּדֵר בִּפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ, וְהַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי הַדְּלֵיקָה, וְהַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד, וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ.

    § It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua said: There are four matters in which one who commits an offense concerning them is exempt from liability according to human laws but liable according to the laws of Heaven and it would be proper for him to pay compensation, and the cases are as follows: One who breaches a fence that stood before another’s animal, thereby allowing the animal to escape; and one who bends another’s standing grain before a fire so that it catches fire; and one who hires false witnesses to testify; and one who knows testimony in support of another but does not testify on his behalf.

    אָמַר מָר: הַפּוֹרֵץ גָּדֵר בִּפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּכוֹתֶל בָּרִיא – בְּדִינֵי אָדָם נָמֵי נִיחַיַּיב! אֶלָּא

    The Gemara clarifies each of the cases listed in the baraita . The Master says: With regard to the case of one who breaches a fence that stood before another’s animal, what are the circumstances? If we say it is speaking of a stable wall that would not have fallen by itself, the one who breached it should also be liable according to human laws, at least for the damage caused to the wall. Rather, here