Commentary page
Bava Kamma 40a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 40a
Bava Kamma 40a. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 472 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אי לר"י כלומר אי כר"י סבירא ליה דאמר לקמן תם לא סגי ליה בשמירה פחותה כגון דעבד ליה שמירה פחותה:
אי לר"א בן יעקב דאמר תם סגי ליה בשמירה פחותה כגון דלא עבד ליה שמירה כלל ואיצטריך לר' יעקב לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם ולהכי תנא ח"נ ולא תנא רבי יעקב מחייב סתמא דלא תימא במועד קמיירי וכולה נזקא קאמר אבל בתם אפילו פלגא נזקא נמי לא דאין מעמידין:
א"ל חדא דאית ביה תרתי טעמא הואיל וס"ל לרבא דלא פליגי ר' יעקב ור"י בכולהו סבירא ליה הכי ולהכי אוקמה רבא במועד ובשמירה פחותה דתשמע מינה דאית ליה לר' יעקב כרבי יהודה דסגי ליה לצד מועדת בשמירה פחותה וצד תמות במקומה עומדת ולדידיה לא סגי ליה בשמירה פחותה ותשמע נמי דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו:
רשות משנה איכא בינייהו בין רבי יעקב לר"י:
הרי הוא בחזקתו שהועד בבית אפוטרופוס ומשלמים בעלים נ"ש החצי מגופו וחצי מעלייה ככל תמים שהועדו:
משלמין מן העלייה נזק:
ואין משלמין כופר היכא דהמית את האדם:
בדניזק שיימינן בגופו של מת ובהכי מכפר מזיק:
13 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 40a · Sefaria
Tosafot
שור של ב' שותפין בשני שוורים של שנים לא מצי למיבעי דלר"י בן בתירא דאמר (סנהדרין דף עח.) בהכוהו עשרה בני אדם בזה אחר זה האחרון חייב ה"נ האחרון חייב ואי בבת אחת כולן פטורין ממיתה דכמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון דפטורין ממיתה פטורין מכופר למ"ד לקמן אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר:
כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' ואע"ג דלגבי חטאת אמר בפ' המצניע (שבת דף צב: ושם.) גבי המוציא ככר לרה"ר והוציאו שנים חייבין ומסתמא כל חד וחד חייב חטאת התם כיון דכל חד מיחייב אזדונו כרת מיחייב נמי אשגגתו חטאת ועוד חטאת דלגבוה אין להקפיד אי מביאין שתי חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור לשנים:
כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר דוקא לענין כופר דכפרה היא דמסתמא כפרה שלימה צריכא אבל לענין התשלומין אמר לקמן במרובה (בבא קמא דף עא:) ה' בקר ואפילו ה' חצאי בקר ושה אפילו מקצת שה דפ' אותו ואת בנו (חולין דף עט:) ודמו [אפילו] מקצת דמו דכיסוי הדם (שם דף פח.) וחצי מתנות דהזרוע (שם דף קלב.) ובכור ואפילו מקצת בכור דריש בכורות (דף ג. ושם.) לא שייך לאתויי הכא וההיא. דחומש ולא חצי חומש דפ' יש בכור (בכורות דף מח:) שייך טפי והא דמשלם תם חצי כופר לר' יוסי הגלילי היינו כופר שלם דידיה וכן המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין דהשולח (גיטין דף מב:) דמשלם חצי כופר ליורשים היינו כופר שלם דידיה:
חייבי כופר מאי ביורשי הניזק עצמו מבעיא ליה אם יכולין למשכנו:
ולימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו הך פרכא לית ליה לר"י דאמר צד תמות במקומה עומדת וכן ההיא פירכא דהוה מערקנא ליה לאגמא אבל ההיא פירכא דמודינא ומפטרי אתיא אף אליבא דר"י דכיון דאייעד לאו קנסא הוא:
לאו תורא בעית לשלומי וא"ת אי הוה תם לא הוה משתלם אלא כמו שהשור שוה והשתא משלם כל חצי נזק מהעלייה אע"פ שאין השור שוה כל כך וי"ל דהשתא נמי לא משלם אלא בשויו של שור:
Tosafot on Bava Kamma 40a · Sefaria
Rashba
רבינא אמר רשות משנה איכא בינייהו דר' יעקב סבר רשות משנה תימא לי דא"כ הו"ל למיתני ר' יעקב אומר אינו משלם אלא חצי נזק.
שור של שני שותפין כיצד משלמין את הכופר כלומר למאן דאמר כופרא כפרה הוא דלמ"ד ממונא הרי הוא כשור של שני שותפין שמשלמין שניהם את הנזק בשתוף אבל למ"ד כופרא כפרה איבעיא ליה שלא מצינו כפרה לחצאין וא"ת מאי קא מיבעיא ליה כופר אחד אמר רחמנא והא אמרינן פרק המצניע גבי המוציא ככר לרה"ר דהוציאוהו שנים חייבין ומסתמא כל חד וחד מייתי חטאת י"ל דהתם דלגבוה אין לחלק אלא יביא זה כפרתו וזה כפרתו אבל כאן דתשלומי נזק שנותן לחברו אע"ג דמתכפר בו אינו בדין שיתנו שני כופרין ולמה ירויח כשהשור של שותפין ועוד דהתם שנים דכל חד חייב על זדונו כרת וכל שזדונו כרת מביא חטאת על שגגתו.
חייבי כופרים מאי כתוב בתוס' דביורשי הניזק מבעיא ליה אם יכולים למשכנו ונראה מדבריהם דפשיטא דאלו לא רצה לשלם ב"ד מגבין וממשכנין כשאר ניזקין דעלמא.
Rashba on Bava Kamma 40a · Sefaria
Meiri
שור של חרש שוטה וקטן שהעמידו לו בית דין אפטרופוס והועד והמית את האדם אין אפטרופוס זה משלם כופר שהכופר אינו אלא כפרה שהוא חייב מיתה בידי שמים ומתכפר לו בתשלום דמי הנהרג שאע"פ שהכופר כפרה בנהרג שמין אותו ולא בדמי בעל השור ומאחר שאינו אלא כפרה אין אלו בני כפרה:
שור מועד של שני שותפין שהמית את האדם כל אחד מהם חייב לשלם כופר שלם אחר שהכופר כפרה הוא הרי כל אחד ואחד צריך כפרה:
כל דבר שהוא צריך כפרה הוחזקו הבעלים בעינינו שלא להתרשל בענין ואין ממשכנים אותם על זה כגון חטאות ואשמות אבל דבר שאינו בא אלא מצד נדבה כגון ערכים ועולות ושלמים ממשכנין אותם שמא יהא קל בעיניו להתרשל עליהם ואע"פ שאין כפרה אלא לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וחטאת נזיר מ"מ הואיל ואינה מעכבת לשתות יין שמא יאחרנה וממשכנין אותו עליה מי שנתחייב בכופר אע"פ שהוא בא לכפרה הואיל ואין זה הולך למזבח ולא לבדק הבית אלא שהוא ממון חברו קל הדבר בעיניו וממשכנין אותם ומ"מ יראה לי שאין ממשכנין בו אלא בית דין שבירושלים שאין בתי דינין שבשאר עיירות נזקקים לכפרה:
כבר ידעת שהשואל את השור נכנס תחת הבעלים לכל דיני נגיחותיו ומ"מ אם שאלו בחזקת תם ונמצא מועד אם לא ידע השואל שיהא נגחן כלל השואל פטור והבעלים חייבים בנזק שלם שלא קבל עליהם שמירת מועד ואם היה יודע שכבר נגח אלא שלא היה יודע שיהא מועד משלם השואל חצי נזק ובעלים חצי נזק שאפילו היה תם כמו שהיה סבור חצי נזק היה משלם ולא נפטרו הבעלים מחמת רשות משנה שאין רשות משנה ממשאיל לשואל שמ"מ שם בעליו עמו:
Meiri on Bava Kamma 40a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה כופר אחד אמר כו' ומסתמא כל חד וחד חייב חטאת כו' עכ"ל אבל אי הוה מסתפקא לן נמי התם למימר דחייבין תרווייהו חד חטאת כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר נמי הכי ליכא למפשט הכא מידי וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 40a · Sefaria
Maharam
ד"ה חייבי כופר מאי ביורש הניזק עצמו מבעיא ליה ר"ל אע"ג דמתניתין חייבי ערכין ממשכין הוי פירושו שגזבר ההקדש ממשכין אותו וכופר אינו אלא ליורשין מבעיא ליה אם היורש יכול למשכנו:
ד"ה ולימא ליה אי תם וכו' הך פירכא לית ליה לרבי יהודה וכו' משום דלרבי יהודה לא פריך מידי דנוכל לומר דהשתא נמי האי חצי נזק דמשלם שואל היינו ח"נ דצד תמות כאלו שאלו והוי תם וק"ל:
Maharam on Bava Kamma 40a · Sefaria
Shita Mekubetzet
חדא דאית בה תרי טעמי פירוש כרבי יהודה בשמירה פחותה וכרבי יהודה בצד תמות. וא"ת תלת איכא דאיכא נמי מעמידין אפוטרופוס. וי"ל דהכי קאמר איכא תרי טעמי להעמידה במועד יותר מלהעמירה בתם וההיא דמעמידין אפוטרופוס שמעינן ליה כי נמי איירי בתם. תלמיד הר"פ ז"ל. וכתב ה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל וז"ל חדא דאית בה תרתי. קצת קשה היא גופה מנלן דסבר דצד תמות במקומה עומדת דילמא בתם גמור איירי. ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל וז"ל חדא דאית בה תרתי. הקשה מהר"ם דאכתי לוקמה בתם וכגון שנגח שלש פעמים ביום אחד וסבר לה כרבי יהודה דאכתי הוי תם דבעינן שלשה ימים והוי נמי חדא דאית בה תרתי דהוי תם מעמידין אפוטרופוס לתם וכו' ובשמרו שמירה פחותה דאי הוי תם ושמרו הוי פטור. ותו קשה מנא ליה לרבא דהא רבי יעקב סבר כרבי יהודה בכל הני צדדין. ונראה דהכי קאמר הא דאוקימנא במועד אשמועינן חדא דאית בה תרתי כדמוכח בברייתא ואי בתם מיירי מאי איצטריך רבי יעקב לפרש חצי נזק אטו לא ידענא דתם חצי נזק משלם. וזה דוחק לומר דפירש רבי יעקב דלא נטעי לאוקמה מחייב דרבי יהודה במועד ולהכי תנא מחייב בסתמא דאין לידע אם נזק שלם ומעמידין אפוטרופוס לתם או מחייב חצי נזק ודוקא דמועדת לפי שמעמידין אפוטרופוס וכו' ולהכי לא תני בהדיא חצי נזק דלא להוי משמע בתם כמו כל חצי נזק שבתלמוד ולכך פירש רבי יעקב חצי נזק לאורויי דמחייב דרבי יהורה מיירי בתם דזה דוחק הוא דאין דרך התנאים לפרש דברי חבריהן במאי מיירי אי במועד אי בתם אבל דרך לפרש לשון מחייב מהו אם שלם אם חצי. ע"כ.
רשות משנה איכא בינייהו רבינא בא לתרץ אליבא דרבא דמוקי לה לעיל במועד ודנטריה שמירה פחותה וברייתא פליגא בדבר אחר דלא שייך כלל בהני ענינים דטעמא דרבי יעקב תלי בהו ולא נצטרך לומר מה שחייב רבי יהודה פירש רבי יעקב כדקאמרינן לעיל. תלמיד הר"פ ז"ל.
וכן פירש הראב"ד ז"ל וז"ל רבינא אמר בין רבי יהודה ורבי יעקב רשות משנה איכא בינייהו וכו'. וההיא דלעיל במועד כדאוקי לה רבא לעיל. ע"כ.
רבינא אמר רשות משנה איכא בינייהו תימה לי דאם כן הוה לן למימר רבי יעקב אומר אינו משלם אלא חצי נזק. הדשב"א ז"ל. ח"מ ק"ו ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל גדולי המחברים כתבו שאם הזיקו אחר שהועדו בפני אפוטרופין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו. אף הם כתבו בענין רשות משנה שלא נאמר אלא בנמכר או נתן במתנה אבל נתפקח החרש ונשתפה השוטה אף על פי שבטל האפוטרופוס הרי הם מועדים בחזקתם שהרי הם ברשות בעלים כדין השאילו או מסרו לשוטה. ויש מפרשים היפך הדברים דלא אמרו רשות משנה אלא מאפוטרופוס ליתומים והדומים להם מפני שהם רשאין לומר מעין טעם לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתוראי הא ניתן ונמכר אין כאן רשות משנה. ויש פוסקים לגמרי כרבי יוסי שאין רשות משנה כלל. ע"כ. והר"מ מסרקסטה ז"ל כתב וז"ל שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור לגמרי דהא לית ליה בעלים ואין גומרים דינו של אדם אלא בפניו אבל אם ראו שוריהן שנוגחין תמיד מעמידין אפוטרופוס אפילו לתם לגבות מגופו כרבנן דפליגי בגמרא עלה דסומכוס ואי אזיק בתר הכי תם משלם מגופו חצי נזק דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר שותפי נינהו ונתרוקנה רשות וזכות שור המזיק לניזק כדאמרינן לעיל הוחלט השור פירוש לענין לגבות נזקו ממנו הילכך אף על גב דהני לאו בני שמירה נינהו כיון דאית להו אפוטרופוס משלם הניזק מגופו וכל שכן לענין העדאה שמעמידין אפוטרופוס ומעידים העדים לפניו על נגיחתו ואם נגח שלש נגיחות ברשות אפוטרופוס משלם האפוטרופוס נזק שלם משלו ולכי גדלי יתמי לישתעי דינא בהדייהו והני מילי היכא דלא נטריה אפוטרופא כדחזי לנטוריה הוא דמשלם אפוטרופא דאי נטריה כדחזי ליה כגון נעל בפניו כראוי הא קיימא לן כרבי יהודה דאמר מועד פטור שאין לנו לחייב הבעלים מאחר ששמרוהו הן או האפוטרופין שמירה מעולה. והכי אמרינן בגמרא דאליבא דרבי יהודה סתם שוורים בחזקת צריכין שימור קיימי ומשום הכי אמר רחמנא דלישלם תם כי היכי דליטרינהו שמירה מעולה וכתב בתר הכי במועד ולא ישמרנו בעליו ומשמע שמירה מעולה דמעולה ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מועד משמירה מעולה דמעולה אלא כיון שנעל בפניו כראוי פטור שאין לנו לחייבו לשלם מן העלייה אבל תם אף על פי ששמרו שמירה מעולה משתלם חצי נזק מגופו דהא שותפי נינהו והא תורא קמן וכן נראה מסוגיא שמעתא. ונראה לומר דחצי נזק אחד מיהא לישלם מגופו אף על פי שהועד ברשות אפוטרופוס דלא עדיף משור תם דמשלם מגופו אף על פי שהוא של יתומים קטנים וחצי נזק אחר ישלם אפוטרופוס עכשיו משלו וכי גדלי יתמי ליסהדו קמייהו דהועד ולישלמו ליה לאפוטרופוס וצריך עיון. והא דינא דשור היתומים דיינינן נמי בשור שהלכו בעליו למדינת הים דמוקמינן אפוטרופוס לנטוריה אף על גב דקיימא לן דאפוטרופוס לדקנני לא מוקמינן וכן בחרש שוטה וקטן אם נשתפה החרש והגדיל הקטן וכו' או חזר ההולך משלמין נזקי שווריהן לאפוטרופין החזירו להם האפוטרופין שווריהן אחר כך הרי הם בהעדאתם כשהיו מה שאין כן בשור המועד שמכרוהו או נתנוהו בעליו שחזר לתמותו משנשתנו בעליו. ע"כ.
תנו רבנן משלמין מן העלייה וכו' קצת קשה דלא הוי ליה למיתני משלמין מן העלייה אלא הכי הוי ליה למימר משלמין הנזק ואין משלמין את הכופר דהוי דבר וחלופו ולמה ליה למתני מן העלייה. ושמא יש לומר אי הוה תני משלמין את הנזק הוה אמינא בין תם בין מועד משום הכי איצטריך לומר מן העלייה והכי קאמר משלמין מן העלייה הנזק ואין משלמין הכופר. שיטה.
ואין משלמין כופר וכו' עד לאו בני כפרה נינהו והוא הדין בין למאן דאמר מעליית יתומים בין למאן דאמר מעליית אפוטרופוס ולכי גדלי יתמי חוזרין ונפרעין מהם היתומים פטורין. ותימה דמשמע דאפוטרופסים נמי פטורים ואמאי כיון דמינטר ליה ופשע ביה וכיון דכופרא כפרה אמאי לא בעו כפרה דהא לקמן אמרינן גבי שומר דמחייבו לשלומי כופרא ואי משום טעמא דמימנעי ליהדרו ולישתלמו מיתמי. ואפשר דכיון דיתמי לאו בני כפרה נינהו כלל לא רמינן עלייהו תשלומין דכופר כלל. ואפוטרופוס ליכא למימר דמשלם דכיון דמשתלם לעולם מימנעי ולא עבדי ולא דמי לתשלומין דתשלומי נזק יתמי בני תשלומין נינהו אלא משום דלאו בני דעה נינהו מיפטרי אבל כופרא דהוי כפרה דאפוטרופסין גופייהו בלחוד ולא שייכי בהו יתמי כלל בהא לא רמינן לה עלייהו כלל. וכיון דכן דלא אפשר דיתומים משלמי ליה כלל ולא אפשר נמי לאפוטרופוס דלישלם דמימנעי אפשר דרבנן עבדינהו אפוטרופין לענין נזקי ממון ולא לענין מיתה כלל. הרא"ה ז"ל.
מאן תנא כופרא כפרה וא"ת ומאי נפקא לן מינה אי כופרא כפרה אי ממונא. וי"ל נפקא מינה לענין אם מחלו היורשים הכופר דאי כופרא ממונא יש לומר רשאין למחול ואי כפרה לא מצי מחלי. אי נמי למאן דאמר ממונא אם אין לו לשלם פטור ואי כפרה צריך לחזור עד שימצא כפרתו דאם לא כן הוה נענש עליו. ועוד אומר מורי שיחיה דנפקא מינה לענין יתמי כדקתני הכא דאי כפרה לא משלמי ואי ממונא משלמי. תלמיד הר"פ ז"ל.
אמר רב פפא דכולי עלמא כופרא כפרה וכו' מסתברא דהילכתא הכי. הרא"ה ז"ל. שור של שני שותפין כיצד משלמין את הכופר למאן דאמר כופרא כפרה הוא דלמאן דאמר ממונא הרי הוא כשור של שני שותפין שמשלמין שניהם את הנזק בשיתוף אבל למאן דאמר כפרה איבעיא ליה שלא מצינו כפרה לחצאין. הרשב"א ז"ל.
4 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 40a · Sefaria
Penei Yehoshua
בפרש"י בד"ה א"ל חדא דאית ביה תרתי טעמי הואיל וס"ל לרבא לא פליגי כו' בכולהו ס"ל הכי כו' עכ"ל. פי' דכיון דלא נ"ל לרבא לפרש דרבי יעקב בברייתא בא לחלוק על ר"י דא"כ ה"ל למימר אינו משלם אלא חצי נזק כמ"ש תוספות בסוגיין א"ו שבא לפרש דברי ר"י דחייב אפילו בתשלומין חצי נזק כדפרישית בסמוך וא"כ ניחא לן לומר דר"י גופא ס"ל להלכה כר"י לכך אנו מפרשים דברי ר"י באידך ברייתא ג"כ דבכל מיני תשלומין חצי נזק איירי והיינו לגמרי כר"י ובזה תבין הלשון חדא דאית בה תרתי טעמי וק"ל:
בתוספות בד"ה ולימא ליה אי תם הוי כו' הך פירכא ליתא לר"י כו' אבל האי פירכא דמודינא אתיא אף אליבא דר"י כו' עכ"ל. המובן מדבריהם דאף על גב דהאי פירכא ליתא לר"י לא תקשי אמאי לא משני הש"ס ר"י היא דהא בלא"ה משני הש"ס שפיר דקושטא דמילתא הכי הוא כדמסיק סוף סוף לאו תורא בעית לשלומי לדידי אלא אמאי דמוקי הש"ס בסמוך כגון דקדמי ב"ד ותפסוהו שזה נראה לשינויא דחיקא א"כ תקשי אמאי דוחקא לאוקמי הכי ולא מוקי לה כר"י על זה כתבו אבל האי פירכא דמודינא אתיא אפילו אליבא דר"י וא"כ ע"כ בלא"ה צריך לשנויי הב"ע דאקדים ב"ד כו' כי היכי דלא תקשי למ"ד מודה בקנס פטור דקי"ל כוותיה וא"כ ניחא לן לאוקמי הברייתא אפי' כרבנן דר"י וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 40a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ונתן פדיון נפשו עי' ערכין דף כ ע"א תוד"ה דמי:
שם דמי ניזק עי' ירושלמי ספ"ה דשבועות:
שם דמי מזיק עי' לקמן דף פד ע"א תוס' ד"ה אלא:
שם משבח ליה רבא כעין זה ברכות דף לח ע"א וש"נ:
תוס' ד"ה כופר שלם כו' אבל לענין התשלומי' עי' ב"ב דף נו ע"ב תוס' ד"ה ורבנן:
ד"ה ולימא כו' דכיון דאייעד עי' לעיל דף לט ע"א תוס' ד"ה אין. ולקמן דף מה ע"ב תוס' ד"ה לא:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 40a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 40, Amud Aleph, about 472 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 124 words
Opens “אִי לְרַבִּי יְהוּדָה – דַּעֲבַד לֵיהּ שְׁמִירָה…”
- Segment 228 words
Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד…”
- Segment 310 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר – חֲדָא דְּאִית…”
- Segment 427 words
Opens “רָבִינָא אָמַר: רְשׁוּת מְשַׁנָּה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ –…”
- Segment 59 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אַפּוֹטְרוֹפְּסִים מְשַׁלְּמִין מִן הָעֲלִיָּיה, וְאֵין…”
- Segment 610 words
Opens “מַאן תְּנָא כּוּפְרָא – כַּפָּרָה, וְיַתְמֵי לָאו…”
- Segment 730 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל…”
- Segment 821 words
Opens “מַאי, לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּרַבָּנַן סָבְרִי:…”
- Segment 928 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא כּוּפְרָא…”
- Segment 1015 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? נֶאֶמְרָה ״שִׁיתָה״ לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה…”
- Segment 1113 words
Opens “וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן…”
- Segment 1211 words
Opens “וְרַבָּנַן: אִין, ״פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ״ כְּתִיב; מִיהוּ כִּי…”
- Segment 1318 words
Opens “מְשַׁבַּח לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן בִּדְרַב אַחָא…”
- Segment 1417 words
Opens “כִּי אֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵי מִינַּאי…”
- Segment 1525 words
Opens “מְשַׁלֵּם הַאי כּוֹפֶר וְהַאי כּוֹפֶר? כּוֹפֶר אֶחָד…”
- Segment 1623 words
Opens “אַדְּיָתֵיב וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ, אֲמַר לֵיהּ –…”
- Segment 1732 words
Opens “כֵּיוָן דְּכַפָּרָה הוּא – כְּחַטָּאת וְאָשָׁם דָּמֵי,ּ…”
- Segment 1816 words
Opens “אִי נָמֵי, כֵּיוָן דְּהוּא לָא חֲטָא, וּמָמוֹנֵיהּ…”
- Segment 195 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: שִׁבְקַן, אֶסְתַּגַּר בְּקַמַּיְיתָא.…”
- Segment 2016 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁאָלוֹ בְּחֶזְקַת תָּם, וְנִמְצָא מוּעָד…”
- Segment 2113 words
Opens “הוּעַד בְּבֵית שׁוֹאֵל, וְהֶחְזִירוֹ לַבְּעָלִים – בְּעָלִים…”
- Segment 2223 words
Opens “אָמַר מָר: שְׁאָלוֹ בְּחֶזְקַת תָּם, וְנִמְצָא מוּעָד…”
- Segment 2310 words
Opens “אָמַר רַב: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁהִכִּיר…”
- Segment 247 words
Opens “וְנֵימָא לֵיהּ: תָּם שְׁאֵילִי, מוּעָד לָא שְׁאֵילִי!…”
- Segment 2519 words
Opens “מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף אִי תָּם…”
- Segment 268 words
Opens “וְנֵימָא לֵיהּ: אִי תָּם – הֲוָה מִשְׁתַּלֵּם…”
- Segment 2712 words
Opens “מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף, אַתְּ –…”
- Segment 282 words
Opens “וְנֵימָא לֵיהּ:…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Bava Kamma 40a · Segment 2 — “דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד תָּם וְאֶחָד…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Bava Kamma 40a · Segment 7 — “אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Bava Kamma 40a · Segment 4 — “רָבִינָא אָמַר: רְשׁוּת מְשַׁנָּה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – כְּגוֹן דַּהֲוָה…”
Original text
אִי לְרַבִּי יְהוּדָה – דַּעֲבַד לֵיהּ שְׁמִירָה פְּחוּתָה, וְלָא עֲבַד לֵיהּ שְׁמִירָה מְעוּלָּה. אִי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב – דְּלָא עָבֵיד לֵיהּ שְׁמִירָה כְּלָל;
There are two scenarios in which the baraita could be interpreted as referring to an innocuous ox. If one wants to interpret it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it can be discussing a case where he provided reduced safeguarding for it and did not provide superior safeguarding for it. If one wants to interpret it in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, it can be discussing a case where he did not provide safeguarding for it at all.
דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד שֶׁשְּׁמָרָן שְׁמִירָה פְּחוּתָה – פְּטוּרִין. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן רַבִּי יַעֲקֹב – דְּמַעֲמִידִין (לָהֶן) אַפּוֹטְרוֹפִּין לְתָם, לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ.
As it is taught in a baraita : Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: With regard to both an innocuous ox and a forewarned ox whose owner provided reduced safeguarding for them, he is exempt. The owner is liable only if he did not safeguard them at all. And accordingly, Rabbi Ya’akov teaches us this, that the court appoints stewards for the owners of an innocuous ox to enable the injured party to collect damages from the proceeds of the sale of its body.
אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר – חֲדָא דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי טַעְמָא.
Ravina said to him that this is what Rava was saying by interpreting Rabbi Ya’akov’s statement with regard to a forewarned ox: Rabbi Ya’akov stated one matter containing two elements of reasoning [ ta’ama ] in accordance with Rabbi Yehuda’s opinion, namely, that a forewarned ox retains its element of innocuousness, and that reduced safeguarding is sufficient for a forewarned ox.
רָבִינָא אָמַר: רְשׁוּת מְשַׁנָּה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – כְּגוֹן דַּהֲוָה מוּעָד; וְנִתְפַּקֵּחַ הַחֵרֵשׁ, וְנִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה, וְהִגְדִּיל הַקָּטָן. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ, רַבִּי יַעֲקֹב סָבַר: רְשׁוּת מְשַׁנָּה.
Ravina himself said a different explanation of the baraita : The practical difference between Rabbi Yehuda and Rabbi Ya’akov is with regard to whether a change of custody changes the status of the ox. For example, in a case where the ox was forewarned while in the custody of the steward and subsequently the deaf-mute regained his hearing, or the imbecile became halakhically competent, or the minor reached majority, and the ox returned to its owner’s custody. Rabbi Yehuda holds that it is still in its previous status, the change of custody notwithstanding, and that therefore the owner is liable for the full cost of the damage. By contrast, Rabbi Ya’akov holds that the change of custody changes the status of the ox, which reverts to innocuousness, and so the owner pays only half the cost of the damage.
תָּנוּ רַבָּנַן: אַפּוֹטְרוֹפְּסִים מְשַׁלְּמִין מִן הָעֲלִיָּיה, וְאֵין מְשַׁלְּמִין כּוֹפֶר.
§ The Sages taught in a baraita : Stewards are liable to pay from their superior-quality property for damage caused by forewarned oxen under their custody, but they do not pay a ransom if the oxen killed a person.
מַאן תְּנָא כּוּפְרָא – כַּפָּרָה, וְיַתְמֵי לָאו בְּנֵי כַפָּרָה נִינְהוּ?
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that the purpose of ransom is atonement for the owner of the ox, and that therefore a minor orphan’s steward is exempt from liability to pay it, as orphans are not subject to the obligation of atonement since they are not morally responsible?
אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הִיא, דְּתַנְיָא: ״וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ״ – דְּמֵי נִיזָּק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: דְּמֵי מַזִּיק.
Rav Ḥisda said: It is Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. As it is taught in a baraita : The verse: “If a ransom is imposed upon him, then he shall give for the redemption of his life” (Exodus 21:30), is referring to the monetary value of the injured party. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: The ransom corresponds to the monetary value of the one liable for the damage.
מַאי, לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּרַבָּנַן סָבְרִי: כּוּפְרָא מָמוֹנָא הוּא; וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה סָבַר: כּוּפְרָא כַּפָּרָה?
What, do they not disagree with regard to this very issue? In other words, the Rabbis hold that ransom is monetary restitution for the damage caused, and therefore the heirs of the victim must be paid the monetary value of the victim. And Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds that ransom is atonement for causing the death of a person. Accordingly, the amount of the ransom is the monetary value of the one liable, since, from the perspective of his moral responsibility for the incident, he deserves to pay with his life. Although the court does not impose capital punishment, his atonement is through payment of his own value.
אָמַר רַב פָּפָּא: לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא כּוּפְרָא כַּפָּרָה הוּא, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – רַבָּנַן סָבְרִי: בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה סָבַר: בִּדְמַזִּיק שָׁיְימִינַן.
Rav Pappa said: No, it is possible that according to everyone ransom is atonement, and here they disagree with regard to this issue: The Rabbis hold that we evaluate the amount that is appropriate for atonement according to the monetary value of the injured party, and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds that we evaluate it according to the value of the one liable for the damage. All agree that the purpose of the ransom is atonement.
מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? נֶאֶמְרָה ״שִׁיתָה״ לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה ״שִׁיתָה״ לְמַעְלָה; מָה לְהַלָּן בִּדְנִיזָּק, אַף כָּאן בִּדְנִיזָּק.
The Gemara elaborates: What is the reasoning of the Rabbis? Imposing is stated in the later verse: “If ransom is imposed upon him” (Exodus 21:30), and imposing is stated in the earlier verse, concerning a person who injures a pregnant woman, causing her to miscarry: “He shall be punished as the husband of the woman shall impose upon him” (Exodus 21:22). This verbal analogy indicates comparison of the two halakhot : Just as there, with regard to compensation for causing miscarriage, the evaluation is according to the monetary value of the injured party , i.e., the fetus, so too here, the ransom is according to the value of the injured party.
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה סָבַר: ״וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ״ כְּתִיב.
And Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds that the fact that it is written: “And he shall give for the redemption of his life,” indicates that the ransom is redemption of the life of the ox’s owner, and its amount should accordingly be the owner’s monetary value.
וְרַבָּנַן: אִין, ״פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ״ כְּתִיב; מִיהוּ כִּי שָׁיְימִינַן – בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן.
And the Rabbis would respond to this reasoning that indeed, the phrase: “For the redemption of his life,” is written, indicating that the purpose of the ransom is redemption of his life. Nevertheless, when we evaluate the amount he is liable to pay, we evaluate it according to the value of the injured party.
מְשַׁבַּח לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן בִּדְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לֵיהּ: לִכְשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי.
§ Rava was praising Rav Aḥa bar Ya’akov before Rav Naḥman, saying that he is a great man. Rav Naḥman said to him: When he happens to come to you, bring him to visit me.
כִּי אֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵי מִינַּאי מִילְּתָא. בְּעָא מִינֵּיהּ: שׁוֹר שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, כֵּיצַד מְשַׁלְּמִין כּוֹפֶר?
When Rav Aḥa bar Ya’akov eventually came to him, Rav Naḥman said to him: Ask me something. Rav Aḥa bar Ya’akov asked him: If an ox belonging to two partners kills a person, how do they pay the ransom?
מְשַׁלֵּם הַאי כּוֹפֶר וְהַאי כּוֹפֶר? כּוֹפֶר אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנֵי כוּפְרִין! הַאי חֲצִי כוֹפֶר וְהַאי חֲצִי כוֹפֶר? כּוֹפֶר שָׁלֵם אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא חֲצִי כוֹפֶר!
If this partner pays the ransom in full and that partner also pays the ransom in full, it would seem incorrect, as the Merciful One states that one ransom shall be paid, but not two ransoms. If this partner pays half the ransom and that partner pays half the ransom, it would also seem incorrect, as the Merciful One states that a full ransom shall be paid, but not half a ransom.
אַדְּיָתֵיב וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ, אֲמַר לֵיהּ – תְּנַן: חַיָּיבֵי עֲרָכִין – מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת – אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּיבֵי כוּפְרִין מַאי?
While Rav Naḥman was sitting and pondering this question, Rav Aḥa bar Ya’akov asked him another question. He said to him: We learned in a mishna: The court repossesses property from those liable to pay their valuations who are delaying their payments. But the court does not repossess property from those liable to bring sin-offerings and guilt-offerings; they are relied upon to bring their offerings of their own initiative, as it is assumed they want to atone for their transgressions ( Arakhin 21a). In light of this mishna, what is the halakha with regard to those liable to pay ransom?
כֵּיוָן דְּכַפָּרָה הוּא – כְּחַטָּאת וְאָשָׁם דָּמֵי,ּ מִחְמָר חֲמִיר עִילָּוֵיהּ וְלָא בָּעֵי מַשְׁכּוֹנֵיהּ; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דִּלְחַבְרֵיהּ הוּא דְּבָעֵי מִיתְּבָא לֵיהּ – מָמוֹנָא הוּא וְלָא לְגָבוֹהַּ הוּא, וְלָא חֲמִיר עֲלֵיהּ, וּבָעֵי מַשְׁכּוֹנֵיהּ?
Should it be reasoned that since it is atonement, it is similar to the cases of a sin-offering and a guilt-offering, which a person treats seriously, as it is in his interest to achieve atonement, and therefore the court does not need to repossess property from him? Or perhaps it should be reasoned that since he is required to give the ransom to another person, he considers it a financial liability and does not consider it an obligation toward the Most High, and consequently he does not treat it seriously enough; and therefore the court needs to repossess property from him, as he might not pay it.
אִי נָמֵי, כֵּיוָן דְּהוּא לָא חֲטָא, וּמָמוֹנֵיהּ הוּא דְּאַזֵּיק – לָא חֲמִיר מִילְּתָא עִילָּוֵיהּ, וּבָעֵי מַשְׁכּוֹנֵיהּ.
Alternatively, it could be reasoned that since he himself did not sin but rather it is his property, i.e., his ox, that caused the damage, he does not treat the matter seriously enough, and therefore the court needs to repossess property from him to ensure payment.
אֲמַר לֵיהּ: שִׁבְקַן, אֶסְתַּגַּר בְּקַמַּיְיתָא.
Rav Naḥman said to him: Leave me alone. I am still stuck on the first question and have no solution, so you must not raise further difficult questions.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁאָלוֹ בְּחֶזְקַת תָּם, וְנִמְצָא מוּעָד – בְּעָלִים מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק, וְשׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
The Sages taught: Even though one who borrows an ox from another is generally responsible for damage that it causes, if he borrowed it on the presumption that it was innocuous and it gored and caused damage, and it was then found to be forewarned, the owner pays half the cost of the damage and the borrower pays half the cost of the damage.
הוּעַד בְּבֵית שׁוֹאֵל, וְהֶחְזִירוֹ לַבְּעָלִים – בְּעָלִים מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק, וְשׁוֹאֵל פָּטוּר מִכְּלוּם.
If the ox was rendered forewarned in the house of the borrower, i.e., it gored three times while in his possession, and he was warned in court, and he then returned it to the owner and it subsequently gored, the owner pays half the cost of the damage, as with regard to him it is still considered innocuous, having become forewarned while not in his custody, and the borrower is exempt from paying any compensation, since the ox is no longer in his custody.
אָמַר מָר: שְׁאָלוֹ בְּחֶזְקַת תָּם, וְנִמְצָא מוּעָד – בְּעָלִים מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק, וְשׁוֹאֵל חֲצִי נֶזֶק. וְאַמַּאי? לֵימָא לֵיהּ: תּוֹרָא שְׁאֵילִי, אַרְיָא לָא שְׁאֵילִי!
The Master said in the baraita : If one borrowed the ox on the presumption that it was innocuous and it was found to be forewarned, the owner pays half the cost of the damage and the borrower pays half the cost of the damage. The Gemara asks: But why should the borrower pay at all? Let him say to the owner: I borrowed an ox; I did not borrow a lion. I did not accept responsibility for safeguarding a forewarned ox, which behaves violently like a lion.
אָמַר רַב: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁהִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא נַגְחָן.
Rav said: Here we are dealing with a case where the borrower was aware at the time he borrowed it that it was a goring ox and liable to cause damage.
וְנֵימָא לֵיהּ: תָּם שְׁאֵילִי, מוּעָד לָא שְׁאֵילִי!
The Gemara asks: But if that is the case, let him say to the owner: Even though I knew that it was a goring ox, nevertheless, I borrowed an innocuous ox. I did not intend to borrow a forewarned ox and thereby accept responsibility for safeguarding an ox for which one must pay the full cost of its damage.
מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף אִי תָּם הֲוָה – פַּלְגָא נִזְקָא בָּעֵית שַׁלּוֹמֵי; הַשְׁתָּא נָמֵי, זִיל שַׁלֵּים פַּלְגָא נִזְקָא.
The Gemara answers that the borrower is liable because the owner can say to him: Ultimately, even if it was innocuous, you would be required to pay half the damages. Therefore, now too, go pay half the damages.
וְנֵימָא לֵיהּ: אִי תָּם – הֲוָה מִשְׁתַּלֵּם מִגּוּפוֹ!
The Gemara asks: But if that is the case, let the borrower say to the owner: If it was innocuous, the damages would be paid from the proceeds of the sale of the body of the ox, not from my property.
מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף, אַתְּ – לָאו תּוֹרָא בָּעֵית שַׁלּוֹמֵי לְדִידִי?
The Gemara answers: The borrower cannot say this, because the owner can say to him: Ultimately, would you not have been required to pay me back the full value of my ox? As a borrower you are obligated to return the ox to me in the same condition that you borrowed it. Even if compensation was collected from the proceeds of its sale you would still have been required to return its full value to me. Therefore, in any event you would effectively be paying for the damage, so you are not losing anything from the fact that the ox is forewarned.