Commentary page
Bava Kamma 37b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 37b
Bava Kamma 37b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 448 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
חמור וגמל שור שור ושור מהו אם תמצא לומר היכא דהתחיל בשוורים שדינן לשור בתראה בתר מינו הכא מאי:
ראתה יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחודש זה כו' ומתחילה היתה לימודה בימים אחרים:
קבעה לה וסת לדילוג וכי חזיא הך ראייה שלישית בי"ז בחדש שלישי דיה שעתה ואינה מטמאה טהרות מעת לעת כדתנן כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה:
ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג אין לה וסת קבוע עד שתראה ראייה רביעית בי"ח דראייה קמייתא לאו ממניינא דלאו בדילוג חזית והכא נמי לרב בג' נגיחות נעשה מועד לדילוג ומשלם נזק שלם בשלישית ולשמואל עד שיגח רביעית בי"ח בחדש רביעי דקמייתא לאו ממניינא ונראה דהך ברייתא נמי דאייתינן לעיל [ראה] שור ונגח שור ולא נגח כו' לרב נעשה מועד דקתני אשלישית [קאי] ולשמואל ה"ק נעשה מועד לסירוגין דכי הדר נגח משלם נזק שלם אבל בהך שלישית תם הוא:
סיוטא ביעותא שנבעת מקול השופר:
כי נגח דהקדש ליפטר לגמרי:
הכל היו בכלל נזק שלם האמור במועד דכתיב במועד שלם ישלם שור ובמועד לא נאמר רעהו הלכך כולם במשמע הרי לך הדיוט חייב בהקדש הלכך כשפרט לך הכתוב רעהו בתם לא לפטור הדיוט בנזק הקדש בא אלא להחמיר עליו בא לשלם נזק שלם בהקדש לימדך שלא להוציא תם מכלל נזק שלם אלא גבי רעהו:
Rashi on Bava Kamma 37b · Sefaria
Tosafot
שור שור ושור חמור וגמל וכגון שבין שוורים ראשונים ראה בהמות אחרות ולא נגח ובבעיא שנייה בין שוורים אחרונים ואתי שפיר כולה סוגיא כרב זביד ולא כרב אלפס שפירש סוגיא דשמעתין כרב פפא ונראה לר"י דהני תרי בעיות באם תמצא לומר דשור בתר שוורים שדינן ליה דאיכא תרי טעמי דסברא למשדייה בתר קמאי ובתר שוורים שהן מינו חמור וגמל שור שור ושור מהו משדינן ליה בתר קמאי או בתר שוורים שהן מינו:
יום ט"ו בחדש זה כו' נראה דג' פעמים בט"ו בחדש לכ"ע הוי מועד ובנדה נמי קובעת וסתה אע"ג דליכא אלא שתי פעמים סוף ל' יום דלאו סוף ל' יום גרים אלא ט"ו בחדש גרים כמו ריש ירחא וריש ירחא וריש ירחא דקבע וסתה בג' ראיות הללו כדמשמע בשילהי בנות כותים (נדה ד' לט:) וכמו שבת שבת ושבת דסגי בשלש פעמים דלאו סוף ז' גרים אלא יום שבת והיכא דאין שם היום גורם ולא שם מנין החדש כגון אם ראתה היום ולסוף עשרים לראייתה זו ראתה וחזרה וראתה לסוף עשרים לכ"ע אין הראשונות מן המנין דהא סוף עשרים גרים וכן משמע בנדה בפ' האשה (ד' סג:) דתנן היתה למודה לראות ליום ט"ו ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורים שינתה ג"פ ליום עשרים הותר יום ט"ו ונאסר יום כ' שאין האשה קובעת כו' אלמא בעי' ג"פ ליום כ' ואין הראשונים של ט"ו יום מן המנין ואין נראה לחלק משום דהתם למודה לראות ועוד מדקתני שאין האשה קובעת כו' משמע דפסיקא ליה הכי בכל הנשים ולפ"ז אם נגח יום א' ויום ב' לא נגח יום ג' נגח ויום ד' לא נגח יום ה' נגח ויום ו' לא נגח אין נעשה מועד לכ"ע עד שישלש בדלוג ואין הראשונים מן המנין ותימה דגבי ראה שור ונגח וראה שור ולא נגח הוי ראשון מן המנין וצריך לחלק בין סירוגים של ימים לסירוגים של שוורים:
Tosafot on Bava Kamma 37b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
איבעיא להו נגח שור שור שור חמור וגמל מהו האי שור בתרא בתר שוורים שדינן ליה ואכתי לשוורים הוא דאייעד.
למינא אחרינא לא אייעד ועלתה בתיקו ותיקו דממונא לקולא. ובעיא זו אליבא דרב פפא הוא ש"מ איתא לדרב פפא.
פי' רב אמר קבעה לה ווסת לדילוג נגח ט"ו בניסן ט"ז באייר י"ז בסיון וחזר ונגח ט"ו בתמוז ויום י"ו באב ויום י"ז באלול וחזר ונגח יום ט"ו בתשרי ויום י"ו במרחשון ויום י"ז בכסלו זהו שילוש בדילוג. ובענין הזה גבי נדה כי האי גוונא ראתה בט"ו בתמוז ועוד ראתה בי"ו באב ועוד ראתה בי"ז באלול וחזרה וראתה ט"ו בתשרי וי"ו במרחשון וי"ז בכסלו. ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג פי' הראייה הראשונה שראתה בט"ו בניסן אינה מן החשבון אלא צריכה לראות י"ו באייר י"ז בסיון י"ח בתמוז י"ט באב וכן לכל חודש:
[מכאן ואילך לא נמצא פי' ר"ח בכ"י וחבל על דאבדן].
Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 37b · Sefaria
Rashba
ליומא אחרינא לא איעד תיקו וכל הני הוו תיקו דממונא ולא מפקינן ממונא.
ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג פרש"י ז"ל משום דקמייתא לאו בדילוג חזיתא והלכך לא קבעה עד שתראה יום י"ח בחדש הרביעי ואם ראתה י"ח לחדש הרביעי קבעו לה וסת לדילוג יום אחד בכל חדש וחדש כלומר יום י"ט לחדש חמישי ויום כ' לחדש ששי וכן לעולם וא"ת א"כ לשמואל תקשי לי' ברייתא דשור שנגח שור ולא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח דקתני נעשה מועד לסירוגין לשוורים ואמאי והא נגיחה קמייתא לאו בדילוק נגחה ועד שישלש בדילוג ויגח רביעית בדילוג לא הוי מועד לסירוגין ואפשר דיש הפרש בין שוורים לראיות לדבר זה. ואינו מחוור שהרי משוה אותן כאן ופר"ח ז"ל דרב דאמר קבעה לה וסת לדילוג כלומר דלעולם חוזרת חלילה וחוששת ליום ט"ו לחדש חמישי וי"ו לחדש ו' וי"ז לחדש ז' וכן לעולם משלשה חדשים לשלשה חדשים חוזרות חלילה. ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג כלומר שתשלש בחזרת שלשה שלשה חדשים וכנדה וכן בספר תורת הבית כתבתיה בארוכה בס"ד.
דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן חצי נזק אף כאן חצי נזק. קשיא לי אבירא ק"ו מיהא איכא א"כ לרבנן לישלם חצי נזק ואי משום רעהו נוקמה לפטור הקדש כהדיוט וניחא לי דהא לא אפשר דלפטור הקדש כהדיוט לא אצטריך דבלאו רעהו נפיק לן פטורא דהקדש משום דלא קרינא ביה שור איש וכן והועד בבעליו וכי אקשינן הכא וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ה"ק אי משום ק"ו דיו לבא מן הדין להיות כנדון והא לא אפשר דא"כ הוה לי הקדש כהדיוט ואי משום פטורא דהקדש כהדיוט לא אצטריך דמשור איש ומוהועד בבעליו נפיק לן פטורא דהקדש בין דתם בין מועד ועוד נראה לי לומר דליכא למדרש ק"ו בכי הא דדלמא גזרת הכתוב היא שהרי יש לנו כיוצא בזו באונאה דאמרינן אונאה להדיוט ואין אונאה להקדש ותנן אלו דברים שאין להם אונאה ההקדשות וכו' וא"ת א"כ היכי הוה ס"ד למדרש ק"ו לר' שמעון בן מנסיא י"ל דמשום דלא קאי לא חש כולי האי. ומלתא בעלמא הוא דקאמר אפילו את"ל דרשינן ק"ו בכי הא הכא לא אפשר דאם כן דיו לבא מן הדין להיות כנדון. ועוד דדלמא לכשת"ל דדריש ליה אפשר לומר דס"ל כרב חסדא דאמר אין דין אונאה להקדש לומר דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר כדאיתא בפרק הזהב כנ"ל.
Rashba on Bava Kamma 37b · Sefaria
Meiri
If a bull gores three bulls on three consecutive days, and on the fourth day it gores a donkey, and on the fifth day it gores a camel, there is a doubt (safek): Do we consider the third bull together with the donkey and camel, thereby classifying the bull as a mu’ad for all types of animals (moad l'kol), or Do we group the three bulls together and exclude the donkey and camel, meaning it would not yet be a mu’ad for all? Similarly, if the bull initially gored a donkey and a camel on two consecutive days, and then, on three subsequent days, it gored three bulls, the same doubt arises: Should we group the donkey and camel with the bulls and classify the bull as a mu’ad for all, or Do we group the three bulls together and exclude the earlier incidents with the donkey and camel, meaning the bull is only a mu’ad for bulls? The same principle applies if the bull gores on three consecutive Sabbaths (Shabbatot), followed by incidents on a Sunday and Monday, or if it gores on a Thursday, Friday, and Shabbat, followed by incidents on two additional Shabbatot. In such cases, there is doubt as to whether the bull is a mu’ad for all days (moad l'kol), or only for Sabbaths. In any situation of doubt (safek): The default ruling is to assess damages as chatzi nezek (half-damages, the penalty for a tam—an ox that is not yet classified as a habitual damager). However, if the damaged party seizes payment for nezek shalem (full damages), we do not remove the payment from their possession.
If a bull hears the sound of a shofar and gores, then again hears the sound of a shofar and gores, and yet again hears the sound of a shofar and gores, the bull becomes a mu’ad for shofars (moad l'shofarot).
If a bull gores on the fifteenth day of one month, the sixteenth day of the next month, and the seventeenth day of the following month, it is not yet considered a mu’ad for "skipping" (dilug). This is because the skipping pattern is not fully established until it gores a fourth time in a skipped sequence—meaning it must gore on the eighteenth day of the fourth month. The first incident is not included as part of the skipping pattern. However, regarding the laws of niddah, this is not the case.
Regarding niddah, the rules are not the same as those for a goring bull. When a woman establishes a veset (pattern) of skipping intervals (veset shel dilug), if she sees menstrual blood three times in a skipped sequence—for example, on the fifteenth day of one month, the sixteenth day of the next month, and the seventeenth day of the following month—she has established a veset shel dilug. Thus, for the eighteenth day of the fourth month, she only needs to be concerned (vedeiya sha’atah, i.e., assumes impurity only at that time). However, there are those who disagree with this ruling, as will be explained in its proper place. Some interpret this skipping pattern differently: If she sees blood three times over three months in a skipping sequence of the fifteenth, sixteenth, and seventeenth days of consecutive months (e.g., the fifteenth, sixteenth, and seventeenth of Tishrei, Marcheshvan, and Kislev), or three times over three subsequent months (e.g., the fifteenth, sixteenth, and seventeenth of Tevet, Shevat, and Adar), or over another three months (e.g., the fifteenth, sixteenth, and seventeenth of Nissan, Iyar, and Sivan), she has thereby established a veset shel dilug. This interpretation of the skipping sequence establishes her pattern in this way, as will also be explained further in its proper place.
This is the third Mishnah, and its purpose is to explain the third category of cases. It states: A privately-owned ox that gores an ox belonging to the Temple (kodesh), or an ox belonging to the Temple that gores another ox belonging to the Temple, or an ox belonging to the Temple that gores an ox belonging to a private individual—all are exempt from liability. This is derived from the verse, "the ox of his neighbor (re’ehu)," implying that liability applies only to privately-owned oxen, not oxen belonging to the Temple. An ox belonging to a Jew that gores the ox of a non-Jew is exempt from liability. An ox belonging to a non-Jew that gores the ox of a Jew, whether the ox is a tam (non-habitual damager) or a mu’ad (habitual damager), must pay full damages (nezek shalem). The Rambam explains: When a legal dispute arises between a Jew and a non-Jew, the nature of the judgment is as follows: If, according to their laws, the ruling would favor us, we judge them according to their own laws and say, "This is your law." If, according to our laws, the ruling would favor us, we judge them according to our own laws and say, "This is our law." Do not be surprised or troubled by this principle. It should not seem strange to you, just as the permissibility of slaughtering animals should not trouble you—even though the animals did not commit any sin. This is because one who does not possess human qualities (midot enoshiyot) is not considered part of humanity in the truest sense. Rather, their existence is solely for the benefit of humanity. The full discussion of this topic would require its own dedicated work.
The Meiri said A bull owned by a Jew that gores a bull belonging to hekdesh (consecrated property), or vice versa (a bull of hekdesh that gores a bull of a Jew), is exempt. This is derived from the verse, "Re’ehu" ("his neighbor"), which applies only to property of one's peer, and not to hekdesh. You might ask: why does the Torah need to exclude hekdesh explicitly? After all, someone who benefits from hekdesh unlawfully (me'ilah) is already liable. On this, the Gedolei Provence (the great scholars of Provence) wrote that the exemption does not apply in cases of improper benefit (me'ilah) that serve no legitimate need. However, any obligations incurred by hekdesh—whether for damages or payments—may be paid from terumat halishkah (the funds of the Temple treasury), and certainly from hekdesh designated for the upkeep of the Temple (bedek habayit). For example, they hired artisans from the funds of hekdesh (e.g., the craftsmen of the Beit Avtinas). Similarly, damages caused by hekdesh property may be compensated. This principle applies: Whether the damage results in death or financial loss, and whether it involves sacrificial offerings (kodshei mizbeach) or property designated for the Temple's upkeep (kodshei bedek habayit). However, if the sanctity of the property has been redeemed (pidyon hekdesh), even though the animal is not considered owned by the individual (since it is used for burial, as explained elsewhere), it still falls under the category of "re’ehu" and is therefore liable for damages. In cases where such animals fall into a pit, the owner is exempt from liability, based on the interpretation of the verse, "the carcass will belong to him" (Shemot 21:34). This applies to property for which the carcass belongs to the owner, excluding hekdesh. This exclusion is derived from the redundancy of the verse regarding pits. It is unnecessary to specify that the owner must handle the carcass, as this principle is already taught elsewhere regarding oxen. Nevertheless, this exemption for hekdesh property does not apply universally to pits, as pits have additional leniencies—such as exemption from liability for damage to people and vessels.
If a bull owned by a Jew gores a bull owned by a Gentile, the Jew is exempt, based on the law of "re’ehu" (which applies only to one’s peers). However, if a bull owned by a Gentile gores a bull owned by a Jew, the Gentile must pay full damages, whether the bull is classified as tam (not habitually aggressive) or mu’ad (habitually aggressive). This ruling reflects a policy of imposing fines (kenas) to prevent Gentiles from becoming accustomed to causing damage, especially since they generally do not respect the property of others. his harsh ruling applies specifically to nations that are not bound by ethical and religious principles, as the Talmud states: "When the nations of the world failed to observe the seven Noahide commandments, their property was rendered permissible for seizure." However, if Gentiles adhere to the seven Noahide commandments, their legal standing is equal to that of Jews, and there is no favoritism in judgment. It goes without saying that this principle applies even more stringently to nations that uphold ethical and religious principles (umot hagederot), where fairness and reciprocity are upheld in judicial matters.
This is the explanation of the Mishnah and the legal principles it conveys. These teachings are elaborated further in the Gemora, where specific cases are discussed in detail.
Meiri on Bava Kamma 37b · Sefaria · CC0
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה ושמואל אמר כו' ומשלם נ"ש בשלישית ולשמואל עד שיגח רביעית בי"ח כו' עכ"ל אלו דבריו לפי שיטתו שפרש"י בפרק כיצד דלרבא בנגיחה שלישית משלם נ"ש וכבר כתבו התוספות שם שרש"י חזר בו וא"כ לרב אינו משלם עד שיגח רביעית בי"ח ולשמואל עד שיגח חמישית בי"ט והך דראה שור ונגח וראה שור ולא נגח כו' לא מתיישב אפילו לרב אם לא שנחלק בין סירוגין של ימים לסירוגין של שוורים כמ"ש התוספות ודו"ק:
תוס' בד"ה שור שור כו' וכגון שבין שוורים ראשונים ראה כו' עכ"ל פירוש ראשונים דחמור וגמל וכן אחרונים דחמור וגמל ונראה דלקמן גבי איבעיא דשבת ושבת ושבת ואחד בשבת כו' לכ"ע צ"ל הכי דבין השבתות ראה בחול ולא נגח דהא במועד לשבתות לכ"ע אינו מועד קתני וסתמא הוי מועד נמי לחול מיהו לא מצי לכ"ע לאשכוחי הך איבעיא בהיפך ובראה בין ימי החול ולא נגח דא"כ ודאי דבתר שבת שדינן ליה כיון דאי הוה שדינן ליה בתר ימי החול לא הוה מועד כלל ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 37b · Sefaria
Maharam
רש"י ד"ה ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג וכו' והכא נמי לרב בשלש נגיחות נעשה מועד לדילוג ומשלם נזק שלם בשלישי וכו' זה כתב רש"י לפי מה דהוה ס"ל מעיקרא דכל מועד משלם נזק שלם בנגיחה שלישית אבל כבר חזר בו רש"י כמו שכתבו התוס' לעיל (בבא קמא דף כ"ג) סוף ע"ב וכל מועד אינו משלם נזק שלם בנגיחה שלישית אלא דבנגיחה שלישית נעשה מועד וכשיגח אחר כך נגיחה רביעית משלם נזק שלם ולפ"ז ה"נ לרב בשלש נגירות נעשה מועד לדילוג וכשיגח נגיחה רביעית בי"ח בחדש רביעי משלם נזק שלם ולשמואל לא נעשה מועד עד שיגח רביעית בי"ח בחדש רביעי וכשיגח אח"כ נגיחה חמישית בי"ט בחדש חמישי משלם נזק שלם ועל דרך זה בברייתא דלעיל דקתני שור נגח שור לא נגח וכו' לרב נעשה מועד בנגיחה שלישית וכשיגח אח"כ ברביעית משלם נזק שלם ולשמואל נעשה מועד דקתני היינו דכי הדר נגח בד' הוי מועד לסירוגין וכשיגח בחמשה בסירוגין משלם נזק שלם ולפ"ז אתי שפיר דמסיים בברייתא דלעיל שור נגח שור לא נגח אפי' לרב דלא נגח בתרא נקט לרב כדי שאם יגח לאלתר אחר זה משלם נזק שלם אבל לפי מה שפרש"י השתא דבהך נגיחה ג' לרב נעשה מועד ומשלם נזק שלם אהך שלישית לא יתישב הא דנקט בברייתא לא נגח בתרא לרב וצ"ל לפ"ז לרב דלא נקט נגח בתרא אלא לומר דלעולם צריך לנהוג מנהג זה חד נגח וחד לא נגח וק"ל:
ד"ה הכל הוי בכלל נזק שלם וכו' אבל דהקדש בהדיוט כיון דרעהו דוקא לא היה בכלל נזק שלם דכיון דהקדש תם לגמרי פטור דהא ליכא למדרשי וכו' דהא אין רעהו להקדש וכו' יש לדקדק דכי אמרי דליכא למדרשיה לחיובא ולמימר רעהו פירוש כשהקדש מזיק את רעהו הוא דתם משלם חצי נזק וכו' משום דאין רעהו להקדש אם כן לפטורה נמי ליכא למדרשיה דאיך נימא כשהקדש מזיק את דעהו הוא דמשלם ח"נ הא דלאו רעהו פטור לגמרי הא אין רעהו להקדש ואי דרשינן הכי רעהו ר"ל במקום דשייך רעהו דהיינו הדיוט בהדיוט הוא דמשלם חצי נזק הא הקדש בהדיוט פטור לגמרי א"כ לחיובא נמי איכא למדרש הכי ונראה דלר"ש בן מנסיא משמע ליה פירושו דקרא כמדבר ואומר כשיגח את שור רעהו משלם ח"נ אכל כשיגח שור שאינו של רעהו כגון שור של הקדש חייב נזק שלם ולשון זה לא שייך גבי הקדש לומר כשיגח שור הקדש את שור רעהו חייב ח"נ וכו' דהא אין רעהו להקדש לכך לא שייך למדרשי' לחיובא והואיל ואין שייך למדרש לישנא דקרא אהקדש ממילא נשמע דהקדש פטור לגמרי אפילו מחצי נזק דמהיכי תיתי לחייבו כיון דלישנא דקרא לא קאי עליה וכיון דבתם פטור לגמרי אינו ג"כ בכלל חיוב דנזק שלם במועד דלא חייבה התורה במועד נזק שלם אלא היכא דחייב בתם חצי נזק וק"ל:
תוס' שור שור ושור וכו' וכגון שבין שורים ראשונים וכו' ר"ל דבין ג' שורים ראשונים שנגח ראה שאר מינים ולא נגח דלא הוי מועד לכל המינים ע"י זה אפילו לרב זביד דאי בלא ראה שאר מינים איירי לא הוי אתי הך בעיא אליביה דרב זביד דלדידיה בג' שורים לחוד בסתמא הוי מועד לכל המינים א"כ אפילו שדינן האי שור בתרא בתר שורים אייעד לכל המינים אבל בין שור חמור וגמל האחרונים צ"ל דלא ראה שאר מינים דאי ראה אפילו שדינו האי שור בתרא בתר חמור וגמל לא אייעד לכל המינים דבראה לכ"ע לא הוי מועד לכל המינים וכמו שכתבו התוס' בדבור שלפני זה ובבעיא שניה דחמור וגמל שור שור ושור צ"ל ג"כ דבין חמור וגמל ושור דראשונים לא ראה מינים אחרים ובין שורים אחרונים ראה וגם צ"ל דבשורים האחרונים לא ראה כ"א פעם אחת דאי ראה ג' פעמים שאר מינים ולא נגח א"כ אפי' אי הוי מועד לכל המינים מחמת החמור וגמל ושור הראשונים הא הואיל והשתא בין שורים האחרונים ראה ג' פעמים שאר מינים ולא נגח חזר לתמותו אלא ודאי צריך לומר דלא ראה כי אם פעם אחת וק"ל:
ד"ה יום ט"ו בחדש זה וכו' תימה דגבי ראה שור ונגח הוי ראשון מן המנין וכו' תמיהת התוס' הוא משום דמשמע להו פירוש הברייתא דקתני נעשה מועד לסירוגין היינו שעתה בנגיחה שלישית נעשה מועד ונקט לא נגח בתרא כדי שאם יגח אחר זה לאלתר ישלם נזק שלם כמו שכתבו התוס' לעיל משום דאינהו ס"ל דכל מועד אינו משלם נזק שלם עד נגיחה רביעית אבל מ"מ משמע להו מברייתא דלעיל דבנגיחה שלישית נעשה מועד כדי שאם יגח אח"כ בסירוגין משלם נ"ש ולפי מה שכתבו השתא דכשאין שם היום או שם החדש גורם לכ"ע אין הנגיחה האחת מן המנין א"כ לעיל נמי היכי דראה שור ונגח וראה שור ולא נגח אין הראשונים מן המנין וא"כ לא נעשה מועד עד שיגח אחר הלא נגח בתרא דקתני בברייתא ואח"כ צריך לדלג ולא יגח וכשיגח אחר זה אז משלם נזק שלם:
Maharam on Bava Kamma 37b · Sefaria
Shita Mekubetzet
שבת שבת ושבת וכו' קשה לי דהנך בעיי דשבת וכו' לא צריכי כלל דהיינו ממש הנך בעיי קמייתא דשוורים ואם כן למאי צריכי הני. ושמא יש לחלק דבעיי דשוורים איכא למיבעי משום דרצופין זה לזה ויש סברא להך גיסא ולהך גיסא אבל שבתות דמופלגין זה מזה והשבת האחרון הוא קרוב לאחד ושני שלאחריו אימא דבתרווייהו שדינן ליה קמשמע לן דאפילו הכי איכא למיבעי. שיטה.
יום חמשה עשר בחודש זה וכו' כתבו בתוספות נראה דשלוש פעמים בט"ו בחודש לכולי עלמא הוי מועד וכו' עד דלאו סוף שלושים יום גריס וכו'. ונראת לי סעד לדבר דלאו סוף שלושים קא גריס שהרי כשרואה שלש פעמים בחודש אין כל הראיות לסוף שלושים כי חודש אחד מלא ואחד חסר וכן שלש פעמים ריש ירחא אין כל הראיות לסוף שלושים וכן סירוגין דשמעתין פעמים שהימים שבין שנייה לשלישית כימים שבין ראשונה לשניה ופעמים וכו'. הרא"ש ז"ל.
עוד כתבו אלמא בעי שלשה ימים ליום עשרים ואין הראשונה של ט"ו יום מן המנין. וקשה ט"ו ט"ו ט"ו למה הראשונה מן המנין. וי"ל דכשהוא יום חמשה עשר שהוא יום ידוע ט"ו הראשון מן המנין. וכן שבת ושבת ושבת שהוא יום ידוע שבת הראשון מן המנין אבל כשהראשונה ביום חמשה עשר והשניה בעשרים והג' בכ' שאינו יום ידוע הראשונה של החמשה עשר אינה מן המנין. עוד כתבו בתוספות וצריך לחלק בין סירוגין של ימים לסירוגין של שוורים והטעם כי כשהוא סירוגין של שוורים כשמסתלק הדילוגין ישאר מועד לשוורים כמו לצירופים דממה נפשך מועד לשוורים הוא משום הכי השור הראשון מן המנין אבל בסירוגין דימים כשנגח ביום אחד ויום שני לא נגח איירי שביום שני ראה שוורים אחרים ולא נגח דאם לא ראה דלמא אם היה רואה היה נוגח וכיון שיש שני דילוגים דילוג הימים ודילוג השוורים אם כן אין יום הראשון מן המנין שאם לא היה דילוג השוורים אלא דילוג הימים לכך היינו אומרים שיום ראשון מן המניין כמו שבת ושבת ושבת אבל דאיכא דילוג השוורים מסתברא שיש לנו ללכת אחר דילוג השוורים ומיום שני ואילך אין שם אלא שני דילוגים הילכך יום ראשון אינו מן המניין. גליון.
ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג פירוש הקונטרס ולדידיה נעשה מועד בנגיחה רביעית משמע שרוצה לומר דבנגיחה רביעית ישלם נזק שלם. ואין זה מחוור דהא כיון דזימנא קמייתא לא ממניינא הוא אם כן לא ישלם נזק שלם עד נגיחה חמישית דהא פירשנו לעיל דקיימא לן דעד נגיחה רביעית לא מחייב. אלא נראה דבנגיחה רביעית הוא מוחזק להיות מועד לכשיגח עוד שישלם נזק שלם. וא"ת והא בברייתא דלעיל קתני נעשה מועד לסירוגין אלמא זימנא קמייתא ממניינא ופירש הקונטרס כי היכי דפליגי הכא פליגי התם דלשמואל לא מחייב עד נגיחה חמישית. וי"ל דמוקי לה לברייתא דלעיל כרבי דאמר בתרי זימני הויא חזקה ולכך הוי מועד לסירוגין אף דזימנא קמייתא לאו ממניינא היה. אי נמי לא דמי דהתם הסירוגין הן שוין והוי כמו חמשה עשר בחודש זה וחמשה עשר בחודש זה דפירשתי לעיל דזימנא קמייתא הוי ממניינא אבל בשאין הסירוגין שוין אז לא הויא קמייתא ממניינא. תלמיד הר"פ ז"ל.
וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל ראתה יום חמשה עשר וכו' בפרק האשה במסכת נדה משמע דאפילו לרב דאמר הכא דראשון מן המנין היינו משום דקבוע לזמן החודש אבל אשה שהיה לה וסת מחמשה עשר יום לחמשה עשר יום ושינתה ליום עשרים שלש פעמים אין הראשון מן המניין הואיל ואין לה לוסת הזו קביעות זמן לחידוש הלבנה דתנן התם היתה למודה לראות יום חמשה עשר וכו'. וקשה לעיל דקאמר ראה שור ונגח וכו' אמאי מועד לסירוגין הרי אין נגיחה ראשונה מן המניין. וצריך לחלק בין סירוגין של דמים לסירוגין של נגיחות. ע"כ. וזה לשון הרשב"א ז"ל ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג. פירש רש"י משום דקמייתא לאו בדילוג חזיתא והילכך לא קבעה עד שתראה יום י"ח בחודש הרביעי ואם ראתה י"ח לחודש הרביעי קבעה לה וסת לדילוג ולעולם חוששת לדילוג יום א' בכל חודש וחודש כלומר יום י"ט לחודש החמישי ויום כ' לחודש הששי וכן לעולם. ואם תאמר אם כן תיקשי לשמואל ברייתא דשור שנגח שור ולא נגח וכו'. ואפשר שיש הפרש בין שוורים לראיות. ואינו מחוור שהרי משווה אותם כאן. ופירש רבינו חננאל דרב דאמר קבעה לה וסת לדילוג כלומר דלעולם חוזרת חלילה וחוששת ליום ט"ו לחודש חמישי וט"ז לחודש ששי וי"ז לחודש שביעי וכן לעולם משלשה חדשים לשלשה חדשים חוזרת חלילה. ושמואל אמר עד שתשלש בחזרת של שלשה שלושה חדשים ובנדה וכן בספר תורת הבית כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא. ע"כ לשון הרשב"א ז"ל.
שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש ואם תאמר ומה הוצרך לרעהו והלא הנהנה מעל. וכתבו גדולי פרובינציא בחיבוריהם שלא נאמר כן אלא בנהנה שלא לצורך אבל כל חובות שהקדשות חייבין לפרוע אף מתרומת הלשכה וכל שכן מבדק הבית המקבלה והנהנה ממנו לא מעל והרי שוכרים הוי מכאן אומני בית אבטינס ודברים הרבה והוא הדין לפרוע נזיקין. ודבר זה בין למיתה בין לניזקין בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית הא אם נפדו ואף על פי שאין המתה שלו שהרי לקבורה אזלא כמו שהתבאר חייב שהרי הוא בכלל רעהו ואף על פי שבשור פסולי המוקדשין שנפל לבור אנו פוטרין ממה שדרשו והמת יהיה לו וכו' אין למדין שור מבור לפסולי המוקדשין שנפדו שהרי מצינו קולא אחרת בבור והוא פטור אדם וכלים. הרב המאירי ז"ל.
אי רעהו דוקא וכו' כלומר והוא הדין לשור איש או רעהו לאו דוקא והוא הדין לשור איש. אי נמי דכל מידי מיקרי איש כדאשכחן אפילו ביריעות המשכן אשה אל אחותה אבל הכי קאמר אי רעהו דוקא שיהא רעהו דומיא דאיש כלומר שיהו השוורים שוים המזיק והניזק והכי משמע לישנא דקרא דכי יגח שור איש וכל היכא דלאו שוין פטורין או לאו דוקא. הרא"ה ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל ואי רעהו לאו דוקא ולא ישמרנו בעליו נמי ושור איש נמי לאו דוקא דהקדש נמי כי נגח דהדיוט ליחייב ואף על גב דלית ליה בעלים וליתיה שור איש. ע"כ. ואי רעהו לאו דוקא אפילו הקדש דנגח הדיוט מחייב הוי מצי למיפרך נמי דנהי דרעהו לאו דוקא אכתי מנא ליה דאפילו תם משלם נזק שלם ועדיפא מינה קא פריך. תלמיד הר"פ ז"ל.
דיו לבא מן הדין להיות כנדון קשיא לי איברא ק"ו מיהא איכא אם כן לרבנן ישלם חצי נזק ואי משום רעהו נוקמיה לפטור ההקדש. וניחא לי דהא לא אפשר דלפטור כהדיוט לא איצטריך דבלאו רעהו נפיק לן פיטורא דהקדש משום דלא קרינא ביה שור איש וכן הועד בבעליו וכי אקשיה הכא אם כן דיו לבא מן הדין וכו' הכי קאמר אי משום ק"ו דיו וכו' והא לא אפשר דאם כן הוי ליה הקדש כהדיוט ואי רעהו אתא לפטור הקדש כהדיוט לא איצטריך דמשור איש ומוהועד בבעליו נפיק לן פיטורא דהקדש בין בתם בין במועד. ועוד נראה לי לומר דליכא למדרש ק"ו בכי הא דדילמא גזירת הכתוב היא שהרי יש לנו כיוצא בזה באונאה דאמרינן אונאה להדיוט ואין אונאה להקדש. ואם תאמר היכי הוה סלקא דעתך למדרש ק"ו לרבי שמעון בן מנסיא. יש לומר דמשום דלא קאי לא חש ליה כולי האי ומילתא בעלמא הוא דקאמר אפילו תמצי לומר דדרשינן קל וחומר הא הכא לא אפשר דאם כן דיו וכו'. ועוד דדילמא לכשתמצי לומר דדריש ליה אפשר לומר דסבירא ליה כרב חסדא דאמר אין דין אונאה להקדש לומר דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר כדאיתא בפרק הזהב. הרשב"א ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 37b · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוספות בד"ה שור כו' וא"ש כולה סוגיא כר' זביד כו' ונראה לר"י דהני תרי בעיות באם תמצי לומר כו' עכ"ל. ונ"ל דדברי ר"י מקושרים דוקא למה שכתבו בסמוך דסוגיא אליבא דר"ז אבל לפי' רב אלפס דסוגיא אליבא דר"פ לא שייך לומר כן דהא מצינן למימר נמי להיפוך דאף אם תמצי לומר נמי בבעיא קמייתא דבתר חמור גמל שדינן ליה היינו משום דאין נראה לנו שום סברא שריבוי הנגיחות באין לגרע ההעדאה וא"כ כיון דבלא תרי שוורים קמייתא הוי מועד לכל כמו כן הוא מועד מכ"ש כשנגח יותר מעיקרא אבל בבעיא בברייתא ודאי אדרבא יש סברא יותר לשדייה בתר חמור וגמל אף על גב דהוי קמאי והיינו ג"כ מזו הסברא שכיון שבשעה שנגח השור הראשון יצא עליו שם מועד לכל לא שייך לומר שבשביל שנגח יותר יחזור לתמותו אבל אליבא דר"ז א"ש דלדידיה ודאי נראה סברא שיחזור לתמותו כשנגח השוורים האחרונים כיון שראה באותו הזמן ממינים אחרים ולא נגח ואף על גב שלא ראה ג"פ מ"מ כיון שלא נעשה מועד עדיין אלא ע"י צירוף השור נאמר שתיכף בשעת נגיחת השור חזר בו משאר מינים ויש סברא לומר כן כיון שעינינו רואות שנגח אחר כך שוורים ולא שום מין אחר ואם כן מפרשים התוספות שפיר דמהיכא תיתי נשדייה בתר חמור וגמל כיון שיותר סברא לשדיי' בתר שוורים א"ו משום דקמאי נינהו וא"כ היינו דרך את"ל ודו"ק ומה שכתב מהרש"א בדיבור זה וז"ל ונראה דלקמן גבי איבעיא דשבת כו' מיהו לא מצי לכולי עלמא לאשכוחי להך איבעיא בהיפוך ובראה בין ימות החול ולא נגח דא"כ ודאי בתר שבת שדינן ליה דאי בתר ימות החול לא הוי מועד כלל עכ"ל לכאורה דבריו אינם מובנים לי דאי אפשר לומר שכוונתו כגון שבראשון בשבת ובשני בשבת גופא ראה עוד בהמות ולא נגח דזה אינו עולה על הדעת כלל ועוד דבכה"ג הוי מצי לכתוב ג"כ בחמור וגמל אלא עיקר כוונתו ליישב לשון הש"ס אמאי שני ללישנא בהך אבעיא בתרייתא ונקט חמישי בשבת וע"ש ואמאי לא נקט בגונא קמייתא כגון שנגח באחד בשבת ושני בשבת ואחר כך שבת שבת ושבת דודאי אפי' בכה"ג מצטרף שבת ראשון לא' בשבת ושני בשבת דכל היכא שלא ראה בינתיים לא בעינן ימים רצופים ממש לכך כ' דלפי פירושו הקודם לזה אתי שפיר כיון דלפירושו אפי' ר"פ מודה דמועד לשבת סתמא הוי מועד לחול וא"כ ע"כ דהבעיא איירי שראה בינתיים וכה"ג לא מצינו לומר שראה בין יום ראשון וב' ובין נגיחה של שבת ראשון דא"כ ודאי לא מצטרף נגיחה של שבת ראשון כיון שראה בנתיים ולא נגח כן נ"ל פי' דבריו אבל בעיקר דבריו שכתב דר"פ מודה דמועד לשבת סתמא הוי מועד לחול לא ראיתי לשום פוסק שהסכים עמו בזה וא"כ הדר הדיוק של מהרש"א למקומו אמאי לא אבעיא ליה כגון שנגח בראשון ושני בשבת ולא ראה עוד עד לשבת ואח"כ נגח ג' שבתות אם נאמר דשבת ראשון בתר חול שדינן או בתר שבתות ויש ליישב וק"ל. ואפי' בזה דבריו אינם מובנים דמהיכא תיתי לאשכוחי כה"ג ועוד דא"כ מ"מ תיקשי ליבעי כגון שנגח א' וב' בשבת ושבת שבת שבת וב' שבתות ראה ולא נגח דהאי הוי ממש דומיא דחמור וגמל ואם נאמר דכוונת מהרש"א דאבעי' בתרייתא לא מתיישב' באמת דכשנגח בה' בשבת וע"ש שבת שבת שבת ובין השבתות ראה ולא נגח וכוונתו דבכה"ג אי שדינן לשבת ראשון בתר ימי החול הוי אינך ימי החול חזרה ג"ז אינו נכון דהא משכחת שפיר שלא ראה ג"פ ועוד דהא קי"ל הלכה כר' יוסי דאינו חוזר לתמותו עד שיהו התנוקות ממשמשין בו ואינו נוגח וא"כ סוגיא דשמעתין אליבא דהלכתא:
בפרש"י בד"ה ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג כו' לרב נעשה מועד דקתני אשלישית כו' עכ"ל. ולפ"ז צ"ל דהא דנקט אחר נגיחה שלישית שור ולא נגח לאו דוקא ואפשר דלרש"י לא נעשה מועד בכה"ג אשלישית אלא לאחר שחזר וראה ונגח נעשה מועד למפרע כיון דאיכא ג' הפלגות אבל זה דוחק וכל זה פי' רש"י לשיטתו דאנגיחה שלישית משלם נזק שלם אבל התוס' סברי דאנגיתה רביעית הוא דמשלם נזק שלם לכך כתבו לעיל ד"ה שור ולא נגח דבתרא דנקט היינו כדי שאם יגח משלם נ"ש והיינו ברביעית וק"ל:
בתוספות בד"ה יום ט"ו בחודש כו' ולפ"ז אם נגח יום א' כו' ואין הראשונים מן המנין עכ"ל. וכוונתם בזה דכיון שכ' דבהפלגה של עשרים יום אין הראשונה מצטרף כדמוכח מסוגיא דנדה ואם כן מה לי הפלגה של כ' ומה לי הפלגה של יום אחד דהיינו בסירוגין וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 37b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 37, Amud Bet, about 448 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “שׁוֹר, שׁוֹר וָשׁוֹר, חֲמוֹר וְגָמָל, מַהוּ?…”
- Segment 232 words
Opens “הַאי שׁוֹר בָּתְרָא – בָּתַר שְׁווֹרִים שָׁדֵינַן…”
- Segment 334 words
Opens “חֲמוֹר וְגָמָל, שׁוֹר, שׁוֹר וָשׁוֹר, מַהוּ? הַאי…”
- Segment 439 words
Opens “שַׁבָּת, שַׁבָּת וְשַׁבָּת, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת,…”
- Segment 536 words
Opens “חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת וְשַׁבָּת, שַׁבָּת וְשַׁבָּת,…”
- Segment 61 words
Opens “תֵּיקוּ.…”
- Segment 721 words
Opens “נָגַח שׁוֹר יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה,…”
- Segment 828 words
Opens “דְּאִתְּמַר: רָאֲתָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה,…”
- Segment 916 words
Opens “אָמַר רָבָא: שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל…”
- Segment 1014 words
Opens “פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָךְ שׁוֹפָר קַמָּא –…”
- Segment 1124 words
Opens “מַתְנִי׳ שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל…”
- Segment 1223 words
Opens “שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל גּוֹי…”
- Segment 1359 words
Opens “גּמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא,…”
- Segment 1429 words
Opens “אָמְרִי: מַאי קָא סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִי…”
- Segment 1537 words
Opens “וְכִי תֵּימָא: לְעוֹלָם קָסָבַר ״רֵעֵהוּ״ דַּוְקָא, וּמִיהוּ…”
- Segment 1617 words
Opens “דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין – לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן!…”
- Segment 1732 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל…”
Original text
שׁוֹר, שׁוֹר וָשׁוֹר, חֲמוֹר וְגָמָל, מַהוּ?
an ox, another ox, and a third ox, and then a donkey and a camel, with regard to what is it considered forewarned?
הַאי שׁוֹר בָּתְרָא – בָּתַר שְׁווֹרִים שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאַכַּתִּי לִשְׁווֹרִים הוּא דְּאִיַּיעַד – לְמִידֵּי אַחֲרִינָא לָא אִיַּיעַד; אוֹ דִילְמָא, הַאי שׁוֹר בָּתְרָא – בָּתַר חֲמוֹר וְגָמָל שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לֵיהּ לְכוּלְּהוּ מִינֵי?
The Gemara presents the possibilities: With regard to this last ox that was gored together with the donkey and the camel, do we place it together with the previously gored oxen, and accordingly the belligerent ox was still rendered forewarned only with regard to oxen, whereas with regard to other species it was not rendered forewarned? Or perhaps we place this last ox together with the donkey and the camel, and it was rendered forewarned with regard to all of the species it gored.
חֲמוֹר וְגָמָל, שׁוֹר, שׁוֹר וָשׁוֹר, מַהוּ? הַאי שׁוֹר קַמָּא – בָּתַר חֲמוֹר וְגָמָל שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לֵיהּ לְכוּלְּהוּ מִינֵי; אוֹ דִילְמָא בָּתַר שְׁווֹרִים שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאַכַּתִּי לִשְׁווֹרִים הוּא דְּאִיַּיעַד – לְמִינָא אַחֲרִינָא לָא אִיַּיעַד?
The Gemara adds a similar dilemma: If an ox gored a donkey and a camel, and then an ox, an ox, and another ox, what is the halakha ? The Gemara presents the possibilities: With regard to this first ox that it gored, do we place it together with the camel and donkey, and the belligerent ox was accordingly rendered forewarned with regard to all species? Or perhaps we place it together with the two oxen that it gored afterward, and accordingly, it was still rendered forewarned only with regard to oxen, whereas it was not rendered forewarned with regard to other species.
שַׁבָּת, שַׁבָּת וְשַׁבָּת, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, מַהוּ? הָא שַׁבָּת בָּתְרָיְיתָא – בָּתַר שַׁבָּת הוּא דְּשָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאַכַּתִּי לְשַׁבָּת הוּא דְּאִיַּיעַד – לִימוֹת הַחוֹל לָא אִיַּיעַד; אוֹ דִילְמָא בָּתַר אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לֵיהּ לְכוּלֵּי יוֹמָא?
Similarly, if it gored on Shabbat, on Shabbat, and on Shabbat, i.e., on three consecutive Shabbatot , and then on Sunday and on Monday, what is the halakha ? With regard to this last Shabbat, do we place it together with the previous Shabbat, and the ox was still rendered forewarned only with regard to Shabbat, whereas with regard to weekdays it was not rendered forewarned? Or perhaps we place it together with the goring on Sunday and Monday, and it was thereby rendered forewarned with regard to all days of the week.
חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת וְשַׁבָּת, שַׁבָּת וְשַׁבָּת, מַהוּ? הָא שַׁבָּת קַמַּיְיתָא – בָּתַר חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לְכוּלְּהוּ יוֹמֵי; אוֹ דִילְמָא הָא שַׁבָּת קַמַּיְיתָא – בָּתַר שַׁבָּתוֹת הוּא דְּשָׁדֵינַן לֵיהּ, וּלְשֶׁבָּתוֹת הוּא דְּאִיַּיעַד?
If an ox gored on Thursday, and Friday, and Shabbat, and then the next Shabbat and the next Shabbat after that, what is the halakha ? With regard to this first Shabbat, do we place it together with Thursday and Friday, and thereby hold that the ox was rendered forewarned with regard to all days of the week? Or perhaps we place this first Shabbat together with the other Shabbatot , and the ox is rendered forewarned only with regard to Shabbatot ?
נָגַח שׁוֹר יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה – פְּלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל,
§ If an ox gored on the fifteenth day of this month, and subsequently gored on the sixteenth day of the month after that, and then on the seventeenth day of the month after that, the halakha is subject to a dispute between Rav and Shmuel with regard to a parallel discussion concerning a woman whose menstrual cycle begins on a different day each month.
דְּאִתְּמַר: רָאֲתָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה – רַב אָמַר: קָבְעָה לָהּ וֶסֶת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ בְּדִילּוּג.
As it was stated: If a woman saw menstrual blood on the fifteenth day of this month, and on the sixteenth day of the month after that, and on the seventeenth day of the month after that, Rav says: She has thereby established her menstrual cycle [ veset ], i.e., a month and one day. And Shmuel says: Her menstrual cycle is not established until she skips a day three times. According to Shmuel, the cycle is established in this case not by the date per se, but rather by the pattern of one additional day every month. Only when this occurs for three consecutive months, i.e., when she menstruates in the fourth month, is this pattern established.
אָמַר רָבָא: שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח – נַעֲשָׂה מוּעָד לְשׁוֹפָרוֹת.
§ Rava said: If an ox heard the sound of a shofar and gored, and again heard the sound of a shofar and gored, and a third time heard the sound of a shofar and gored, it is rendered forewarned with regard to the sound of shofarot .
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָךְ שׁוֹפָר קַמָּא – סְיוּטָא בְּעָלְמָא הוּא דְּנַקְטֵיהּ; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara answers: Lest you say that this first shofar merely startled [ siyyuta ] the ox, prompting it to gore, and that consequently it should not count for the purpose of rendering the ox forewarned, Rava teaches us that since the ox repeatedly gored upon hearing the sound of a shofar, this sound is considered a consistent impetus for its goring.
מַתְנִי׳ שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹר רֵעֵהוּ״ – וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ.
MISHNA: With regard to an ox of a Jew that gored a consecrated ox, and conversely, a consecrated ox that gored a non-sacred ox, i.e., an ox owned by a Jew, the owner of the ox is exempt from paying compensation, as it is stated: “And if one man’s ox hurts the ox of another” (Exodus 21:35). It is derived from the phrase “the ox of another” that one is liable only if it is a non-sacred ox, but not if it is a consecrated ox, which belongs to the Temple treasury, regardless of whether the latter was the ox that gored or the ox that was gored.
שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל גּוֹי – פָּטוּר. וְשֶׁל גּוֹי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל – בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
With regard to an ox of a Jew that gored the ox of a gentile, the owner of the belligerent ox is exempt from liability. But with regard to an ox of a gentile that gored the ox of a Jew, regardless of whether the goring ox was innocuous or forewarned, the owner of the ox pays the full cost of the damage.
גּמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, דְּתַנְיָא: שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹר רֵעֵהוּ״ – וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר; וְשֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
GEMARA: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Menasya, as it is taught in a baraita : With regard to a non-sacred ox that gored a consecrated ox, or a consecrated ox that gored a non-sacred ox, the owner of the ox is exempt from liability, as it is stated: “The ox of another,” indicating: But not a consecrated ox. Rabbi Shimon ben Menasya says: With regard to a consecrated ox that gored a non-sacred ox, the Temple treasury is exempt from liability; but with regard to a non-sacred ox that gored a consecrated ox, whether it was innocuous or forewarned, the owner pays the full cost of the damage.
אָמְרִי: מַאי קָא סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִי ״רֵעֵהוּ״ דַּוְקָא – אֲפִילּוּ שֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לִיפְּטַר! וְאִי ״רֵעֵהוּ״ לָאו דַּוְקָא – אֲפִילּוּ דְּהֶקְדֵּשׁ נָמֵי, כִּי נָגַח דְּהֶדְיוֹט לִיחַיַּיב!
The Sages said: What does Rabbi Shimon ben Menasya hold? Why does he distinguish between a consecrated ox that gored a non-sacred ox and a non-sacred ox that gored a consecrated ox? If the phrase “of another” is meant in a precise manner, then even with regard to a non-sacred ox that gored a consecrated ox the owner of the belligerant ox should be exempt from liability, as the victim is not the ox of another, but belongs to the Temple treasury. And if the phrase “of another” is not meant in a precise manner, but rather, includes all oxen, then a consecrated ox that gored a non-sacred ox should render the Temple treasury liable as well.
וְכִי תֵּימָא: לְעוֹלָם קָסָבַר ״רֵעֵהוּ״ דַּוְקָא, וּמִיהוּ דְּהֶדְיוֹט כִּי נָגַח דְּהֶקְדֵּשׁ הַיְינוּ טַעְמָא דְּמִיחַיַּיב – מִשּׁוּם דְּקָא מַיְיתֵי לֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר דְּהֶדְיוֹט: וּמָה הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שֶׁל הֶדְיוֹט – חַיָּיב, כִּי נָגַח דְּהֶקְדֵּשׁ – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן דְּמִיחַיַּיב?
And if you would say that actually Rabbi Shimon ben Menasya holds that “of another” is meant in a precise manner, and accordingly, if a consecrated ox gores a non-sacred ox the Temple treasury is exempt from liability; but nevertheless, when a non-sacred ox gores a consecrated ox, this is the reason its owner is liable: Because Rabbi Shimon ben Menasya infers it a fortiori from the case of a non-sacred ox, as follows: If in the case of a non-sacred ox that gores another non-sacred ox the owner of the belligerent ox is liable, is it not clear all the more so that when it gores a consecrated ox the owner of the ox is liable?
דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין – לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן! מָה לְהַלָּן – תָּם חֲצִי נֶזֶק, הָכָא נָמֵי חֲצִי נֶזֶק!
If this is Rabbi Shimon ben Menasya’s reasoning, then his ruling that the owner of the ox pays the Temple treasury the full cost of the damage, whether his ox was innocuous or forewarned, is problematic, as it is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source. In other words, a halakha derived by means of an a fortiori inference cannot be more stringent than the halakha of the source from which it is derived. Therefore, just as there, in a case where an individual’s innocuous non-sacred ox gores another non-sacred ox, the owner pays only half the cost of the damage, here too, if an innocuous non-sacred ox gores a consecrated ox, its owner should be liable to pay only half the cost of the damage.
אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל נֶזֶק שָׁלֵם; כְּשֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב: ״רֵעֵהוּ״ גַּבֵּי תָם – רֵעֵהוּ הוּא דְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; מִכְּלָל דְּהֶקְדֵּשׁ – בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם;
Rather, Reish Lakish said that Rabbi Shimon ben Menasya’s reasoning is as follows: In principle, all cases of damage were included among those in which the owner pays the full cost of the damage. The halakha that in a case of an innocuous ox the owner pays only half the cost of the damage is an exception to the rule, and when the verse specified the term “of another” with regard to an innocuous ox, it intended that it is specifically when one’s innocuous ox gores the ox of another that the owner pays only half the cost of the damage. And by inference, if it gores a consecrated ox, whether the belligerent ox is innocuous or forewarned its owner pays the full cost of the damage.