Commentary page
Bava Kamma 21a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 21a
Bava Kamma 21a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 401 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אין צריך להעלות לו שכר ועוד אמר אבא מרי דהשוכר בית מראובן כו' ונמצאת בית של שמעון והוא שכרה מראובן מעלה שכר לשמעון:
תרתי בתמיה כלומר תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי דהאי דשכר בית שמעון מראובן הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון וקאמר צריך להעלות לו שכר ורישא קאמר אין צריך:
הא דקיימא לאגרא מעלה שכר לשמעון דהוה ליה זה נהנה וזה חסר:
הדר בחצר חבירו דלא קיימא לאגרא שלא מדעת אין צריך להעלות שכר:
שנאמר ושאיה יוכת שער שד ששמו שאיה מכתת שער בית שאין בני אדם דרין בו והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא בית שהוא שאוי ויחיד מאין אדם יוכת שער מזיקין מכתתין אותו:
ביתא מיתבא יתיב בית שהוא מיושב בדירת בני אדם יתיב ישובו קיים לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ומתקנין אותו:
דקמשתמש בו בעל הבית בציבי ותיבנא שהיו עציו ותבנו בתוכו וזה הלך ודר בו משום שאיה ליכא הואיל ומשתמשין בו משום ביתא מיתבא איכא דאין זה ישוב וזה שדר בו יפה עשה וההנהו:
אקילקלתא אשפה דמתרגמינן אקילקלתא מאשפות ירים אביון (תהילים קי״ג:ז׳):
12 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 21a · Sefaria
Tosafot
כהדיוט מדעת דמי פ"ה דדעת שכינה איכא וקשה דשלא מדעתו לאו דוקא אלא אורחיה דמילתא נקט וה"ה מדעתו אלא נראה כהדיוט מדעת דמי כלומר דדעת שכינה איכא שלא יהנה אדם בלא מעילה:
ויהבי להו ליתמי דבר מועט ומחמת כן חייב לשלם מה שנהנה אע"פ שלא חיסר כל כך וכן מוכח כולה שמעתין כדאמרינן לעיל משום שחרוריתא דאשייתא:
ובמחזרת פי' בקונטרס דדוקא במחזרת אבל אכלה בלא חיזור כגון שצידי הרחבה בולטין ואכלה מאותה בליטה משלמת מה שנהנית בפי' אחר של רש"י פירש דמחזרת חייבת משום קרן דמשונה הוא וקשה לפירושו דלעיל אמרינן כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמיסק הכא נמי אורחיה לחזור ואפילו לעלות בצידי רחבה ועוד דמשלמת מה שהזיקה משמע נ"ש ועוד דמשמע בסמוך דחיובא דמקצה מקום לרה"ר כחיוב מחזרת ונראה לר"י דצידי רחבה חשיבי חצר הניזק שכל אחד יש לו רשות להניח פירותיו כנגד פתח ביתו בצידי רחבה ולרב אפילו במקום שיכול לאכול בחיזור חשיב חצר הניזק וחייבת נזק שלם מטעם שן ולשמואל מקום שיכולה לאכול בחזרה חשיב לה כרשות הרבים:
מפתח החנות הן תריסי החנויות שמניחין לפני החנויות כשפותחין אותן ונותנין שם פירות:
מה שנהנית לא רצה להעמיד כגון שפתח החנות בולט לתוך הרחבה ויכולה לאכול בלא חיזור דמודה רב דפטור לפי שאין דרך החנות להיות בולט כל כך:
דקיימא בקרן זוית כגון מבוי עקום וכשמגעת לעקמומיתה קודם שתפנה לצד אחר אוכלת מפתח החנות כנגדה בלא חיזור ובתוך החנות משלמת מה שהזיקה אע"פ שאוכלתן בלא חיזור דחצר הניזק ממש הוי ובירושלמי משני הך פירכא דמפתח החנות אליבא דרב כגון שהיה חמור טעון גדיים ובשעת עמידתו פשטו צואריהן ואכלו לפ"ה אתי שפיר דלגבי חמור שאוכל בחיזור חשיב קרן ולגבי גדיים דאכלי כי אורחייהו חשיב שן ולפי' ר"י צ"ל דכל מה שהגדיים יכולין להגיע ולאכול חשיב רה"ר אפילו לחמור שאין יכול לאכול בלי חיזור כי זה דוחק לומר דגבי חמור חשיב חצר הניזק ולגבי גדיים שעל גביו חשיב רשות הרבים:
כי פליגי במקצה מקום כו' שכנס לתוך שלו והניח מקרקעו לבני רה"ר ולא שהפקיר רשותו דא"כ הוי רה"ר גמור אלא הניח לשטוח שם פירותיו אבל כ"ז שאין פירות שם יש רשות לבני רה"ר להלך שם ומסקינן פלוגתא דרב דאמר דחשיב שן ברה"ר אפילו אין יכולין לאכול בלא חיזור דלא דמי למחזרת בצידי הרחבה דחייב דצידי הרחבה הם גבוהים ורחבים ומובדלים ממנו וחשובים חצר הניזק אבל מקצה מקום שוה הוא לרשות הרבים ושמואל אמר חייבת משום שהפירות מונחין ברשותו והוי חצר הניזק אף על פי שיש רשות לבהמות לדרוס אצלה:
דרב סבר בור ברשותו חייב ולכך פטור דחשיב כמו כורה בור שאם הוחלקה בהמה באותם פירות חייב הלכך כל הקודם זכה כדין תקלה ברשות הרבים כדפירש בקונטרס ובהמה שאכלה פטורה ורב לטעמיה דאמר בפרק המניח (לקמן בבא קמא דף ל:) זכה בין בגופן בין בשבחן ואין לתמוה איך מפטר מפירות פנימיים דלא הוו תקלה דכיון דיש רשות לבני רה"ר ללכת שם כשאין שם פירות א"כ כשיטלו חיצונים נמצא פנימיים סמוכים לרה"ר לפיכך כל המחזיק בכולן זכה והא דתנן מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית ולא אמר דפטורה מטעם דכל הקודם זכה מיירי שלא נתנו ברה"ר כדי להשביח דלא קנסו גופו כדמשמע בהמניח (לקמן בבא קמא דף ל:) וקשה לר"י על פי' זה דהא רב אמתניתין קאי ואמר לא שנו אלא במחזרת וא"כ רב נמי איירי בשלא נתנו להשביח ועוד דקאמר אלא פירות הא קחזי ליה ואי בור לאו אדעתיה פירות נמי לאו אדעתיה ונראה לר"י לפרש דרב סבר בור ברשותו חייב דכשהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו ונפל בו שור לא מצי א"ל תורא בביראי מאי בעי דאין אדם יכול לצמצם כל כך כשעובר ברה"ר שלא יכנס ברשות אחרים ולפיכך לא היה לו לקרב בורו ממש לרה"ר והא נמי פטורה שלא היה לו לקרב פירותיו ממש לרה"ר שאין בני רה"ר יכולין לצמצם עצמן ושמואל מחייב דמשום שלא היה לו לקרב פירותיו סמוך לרשות הרבים אין לפטור שיכול בעל הפירות לסמוך וגם בעל הבור יכול לסמוך ודחי דבעלמא פטר רב והכא אמר ליה נהי דכי מתזקה א"ל תורא בביראי מאי בעי מכל מקום לאו כל כמיניה לחיובי לי במאי דמקרבת לפירות ברשות הרבים ושמואל סבר נהי דבעלמא לאו אדעתיה כשנפל לבור הכא לא מצי למימר הכי למפטר בהמה שבכוונה אכלתן:
Tosafot on Bava Kamma 21a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
השוכר בית מראובן ונמצא אותו הבית כי לשמעון הוא משלם הדר בו שכירות לשמעון וכן השוכר בית מבעלי העיר ונמצאו בעלים משלם השכירות לבעליו.
ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי ואגביה רב נחמן לאפדניה מיניה להשתלם השכירות ממנו. לימא קסבר הדר בחצר חבירו בלא דעתו צריך להעלות שכר לא אלא משום דמעיקרא קרמנאי הוו יתבי בההוא קילקלתא והוו יהבי ליתמי דבר מועט ואמר ליה ר' נחמן זיל פייסינהו ליתמי לא אשגח ביה ואגבא לאפדנא מיניה:
מתני' מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה אמר רב ובמחזרת כגון שיש חנויות פתוחות בצדדין של רשות הרבים והיתה מהלכת ומחזרת ראשה וחוטפת בפיה מן הפתחים ואוכלת. ושמואל אמר אפי' מחזרת פטורה ומשלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה כגון דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה ואותיב רב נחמן עליה דרב ממתני' מפתח החנות משלמת מה שנהנית מאי לאו במחזרת וקתני מה שנהנית אבל מה שהזיקה לא. ופריק מתני' כגון דקיימ' זה פתח החנות בקרן זוית כגון שהיה רחב הרחבה ו' אמות ובמקום אחר ד' אמות ובאותן ב' אמות פתח פתוח לחנות ובה פירות והבהמה בדרך הילוכה פשטה ואכלה מאותו הפתח בלא חזרה והשן ברשות הרבים בלא שינוי פטורה. ואשכחן בתלמוד ארץ ישראל רב אמר עקמה צוארה ואכלה משלמת מה שהזיקה והתנינן מפתח החנות משלמת מה שנהנית. תיפתר בשהיה חמור טעון גדיים ובשעת עברתן פשטן צואריהן ואכלו מפתח החנות פי' לפי דרכם אכלו הגדיים בלא עקימת הצואר ועל כגון זה שנינו מה שנהנית.
איכא דאמרי מחזרת כולי עלמא לא פליגי דחייב כי פליגי במקצה מקום מרשותו ונתן בו פירות והניחה הבהמה רשות הרבים והלכה לה אל הפירות ואכלתם רב אמר פטור כרשות הרבים הוא חשוב ושן ברשות הרבים פטור לרב ואלו חפר בו במקום זה שהקצהו לרשות הרבים כגון שהכניס כותלי חצירו בפנים והניח מחצירו מקום משוה לרשות הרבים בלא מחיצה ונפל באותו הבור שור חייב בעל המקום ההוא שחפר בור באותו מקום כי כחופר בור ברשות הרבים דמו.
Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 21a · Sefaria
Rashba
כהדיוט מדעת דמי פרש"י ז"ל שהרי יש דעת שכינה ואינו מחוור דשלא מדעת דהדיוט אינו דוקא כשלא ידע שזה דר בביתו אלא אפילו ידע נמי דינא הכי דהא לא חסרו ושלא מדעת אורחא דמלתא נקט אלא ה"ק כהדיוט מדעת ומתנה עמו שיעלה לו שכר הוא שכן אמרה תורה שלא יהנה אדם בלא מעילה וכן פר"ח ז"ל וז"ל כדרבה דאמר שכירות הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי.
הכי קאמר נמצא בית של שמעון מעלה שכר לשמעון ואוקימנא בדקיימא לאגרא ומכאן שמענו שאע"פ שזה ירד לתוכה על דעת שכירות כיון שלא שכרה מן הבעלים הרי חזר דינו לדין הדר בחצר חברו שלא מדעתו וזה נהנה וזה לא חסר הוא ופטור והיכא שנתן כבר שכירות לראובן לעולם מוציאין אותו ממנו שהרי השכיר מה שאינו שלו ואפשר דנותנו לשמעון דהיאך עושה סחורה בביתו של זה ואע"פ שאינו עומד לשכ' כיון שיורד לה בתורת שכירות ופר' כבר זכה בו ראובן לשמעון ואפשר שמוציאין מראובן ומחזירין לשוכר ולא לשמעון שיכול לומר מאי חסרתיך.
אמר רב הונא אמר רב הדר בחצר חברו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר ושאייה יוכת שער ורב יוסף אמר ביתה חמותבנא מיתבא. אני תמיה דמשמע הכא דדוקא משום דבעל החצר נהנה במקצת כרב הונא או כרב יוסף הא לאו הכי לא אמרינן זה נהנה וזה לא חסר פטור וכולה שמעתין משמע דכל שאינו חסר וזה נהנה פטור כההיא דהמקיף את חברו וכההיא דנטל אבן או קורה דהות דייקי' מינה לעלמא דהדר בחצר חברו שלא מדעתו דחייב הא למ"ד פטור אף זה הי' פטור ור' יוחנן נמי לא אשגח ביה בר' אבהו דאמרה משמיה דשמואל ואמרינן טעמא משום דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת הא הדיוט דכותה אע"פ שנהנה בשוה פרוטה פטור אע"ג דבעל אבן וקורה לא מתהנו בכלום ע"י כן.
ושמא נאמר כי על כל פנים יש הפסד קצת בבתים מחמת דריסת רגל הדיורין אלא שהריוח שמצילין אותה משאיה עולה כנגד הפסד זה וממנה שאם היו כבר אנשי ביתו או אנשים אחרים דרים בה מחמת בעל הדירה ובא אחר ודר בה מעלה לו שכר והיינו דקאמר איכא בינייהו דקא משתמש ביה בתיבני ובציבי ובהא דאיכא בין רב הונא ורב יוסף דהיינו דמשתמש ביה בתיבני וציבי מסתברא דאזלינן לקולא דלא ידעינן הלכתא כמאן והוי קולא לתובע וחומרא לנתבע ולא מפקינן ממונא אלא בראיה והריא"ף ז"ל לא פסק בה כלום.
הא דאמרינן אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה. תמיהא לי היכי דמי אי כבר גבה יציאותיו מיתמי ההוא גברא דלא פייס להו מאי קא סבר ומאי אמר לן דההיא אפדנא לא קיימא לאגרא לבתר דבנאיה ומאי צריכי נמי לטעמא דמעיקרא קדמונאי הוו יהבי להו ליתמי דבר מועט. ואי עדיין לא גבה ההוא גברא יציאותיו מיתמי מאי קאמר זיל פייסינהו לימא ליה זיל גבי להו ומדוחק יש לי לומר דכיון שירד לקרקע של יתומים ובנאה מדעתו ואע"פ שהיא עשויה ליבנות כל שהן קטנים א"א לומר לגבות יציאותיו מהן עד שיגדלו ושמא אפילו לכשיגדלו יאמרו לו טול עציך ואבניך לפיכך אומרים לו לזה שיפייס את היתומים מחמת שכירות הבתים מעתה שלא יהיו היתומים נפסדים וכשיגדלו יגבה יציאותיו ועוד צריכא לי תלמוד משום דאי מההיא טעמא האיך חייב רב נחמן בשכר האפדנא די לו שיתן ליתומים כמה שהיו נותנין להן אותן קדמונאי ממה נפשך שאם יאמרו לו היתומים לכשיגדלו טול עציך ואבניך נמצא זה עומד בצל קורתו ואין להם ליתומים אלא שכר קרקעית' של קולקלתא ואם יתרצו היתומים באותו בנין הם יתחייבו לפרוע לו יציאותיו וינכה להם במותר השכירות שיש בין מה שהיו נותנין קדמונאי לשכירות כל האפדנ' ושמא נאמר דכל שהוציא יציאות בקרקע של יתומים דעתו שלא יהא נפרע מהם עד שיגדלו ויהיו בני פרעון וחזרו היציאות עליהם כחוב ויפרע זה שכירות כל האפדנא מעתה שאלו דר בהן עכשיו בלא פריעת שכירות אף נמצא נפרע מן היתומים מעתה כנ"ל.
הא דקא מהדר ליה מעיקרא קדמונאי הוו דיירי בה ויהבי להו ליתמי דבר מועט. קושטא דמלתא קאמר אבל בודאי בר מן דין הו"ל לחיובה משום שחרוריתא דאשיתא וכדאמרן לעיל דאפילו רבנן אית להו הכי בעלמא ולא פליג עליה ר' יהודה אלא בבית ועליה ומשום דבית משתעבד לעליה כנ"ל.
מחזרת רב אמר חייבת כלומר אע"פ שהיא עומדת ברשות הרבים כל שחזרה ראשה ואכלה הרי היא כאלו אכלה מרשות הניזק לפי שכל אחד יש לו רשות להניח פירותיו בצידי הרחבה כל שאינה יכולה לאכול בלא חזור והלכך אם חזרה ראשה ואכלה משלם נזק שלם ושמואל אמר פטורה כלומר אלא מה שנהנית משום דס"ל דכל שהיא עומדת ברשות הרבים ומחזרת ואוכלת כאוכלת מתוך הרחבה ולא חשבינן צידי הרחבה כרשות הניזק אלא בשהניחה ברחבה והלכך בתוך צידי הרחבה ואכלה ורב נמי מודה שאין צידי הרחבה כרשות הניזק כשיכולה לאכול בלא חזור וזו היא ששנינו מפתח החנות משלמת מה שנהנית ואוקימנא אליבא דרב דקיימא בקרן זוית כלומר שיכולה לאכול בלא חזור שלא הי' לו להניח שם פירותיו אבל מתוך החנות שהוא רשות גמורה לניזק משלם מה שהזיקה ואע"פ שאוכלת בלא חזור וכן לא עשו צידי הרחבה ופתח החנות כרשות הניזק לרב אלא לגבי בהמה שדרכה לילך לעבר פניה ברחבה אבל אם היתה הבהמה טעונה גדיים שדרכן להיות פניהם פונים אל הצדדין חזרו צידי הרחבה כתוך הרחבה ואינן משלמין אלא מה שנהנו והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם רב אמר עקמה צוארה ואכלה משלם נזק שלם והתנן מפתח החנות משלמת מה שנהנית מן החנות משלמת מה שהזיקה מאי כדין א"ר יוסי תפתר בשהיתה חמור טעונה גדיים בשעת עברתן עקמו צואריהן ואכלו ופי' עקמו כאן פשטו צואריהן מעל גבי החמור ופי' פתח החנות כגון אלו שמניחין תריסי החנויות לפתח החנות וחוץ לחנות ומניחין פירות על התריסין ותדע לך דרבא דמחייב נזק שלם מחייב דהא במשלם מה שהזיקה קמיפלגי וללישנא קמא על מתני' קיימא פלוגתייהו ומתניתין מצידי הרחבה מה שהזיקה קתני וכבר כתבתי למעלה דכל היכא דקתני מה שהזיקה היינו נזק שלם וא"א לומר דמשלם חצי נזק ומשום דכל שאכלו מצידי הרחבה משונה הוא ותולדה דקרן תמה שכבר כתבנו למעלה שאי אפשר לומר כן דאין המקומות שינוי וכדמוכח עובדא דברחא דסליק אדנא ואכיל ליפתא וחייביה רבה נזק שלם אליפת' ואדנא משום דאורחיה למיכל ליפתא ועוד דבהדיא אמרוה בירושלמי כמו שכתבנו.
הכי אתמר אמר רב לא שנו אלא מחזרת דחייבת אבל מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים פטורה ושמואל אמר אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים חייבת. תמיהא לי מי הזקיקו להפך כאן מחלוקתן בקולא וחומרא דללישנא קמא דבמחזרת פליגי רב לחומרא ושמואל לקולא והשתא רב לקולא ושמואל לחומרא ואלו כן נאמר בבי מדרשי' משמיה דשמואל ורב שמחלוקתן שנויה מפורשת כן ולפי פירושו של רש"י ז"ל שפירש דרב דפטר משום דכל שמניח נזקיו ברשות הרבים כל הקודם זכה בהם ואי אתי שפיר דרב אזיל הכא לטעמיה דאמר התם בפרק המניח וזה כיון שהקצה לרשות הרבים ואינו מגביהו אלא שמשוה אותו לרשות הרבים עשוי הוא לתקלה שנכשלים שם בני אדם והבהמות שמחליקין רגליהן בפירות ששם ואינו דומה לצידי הרחבה כי אותן צדדין גבוהים קצת מן הרחבה ואינן עשוין לתקלה והיינו דמדמי ליה לבור הסמוך לרשות הרבים שהפקירוהו הבעלים וא"ת אי משום דכל הקודם זכה בהם אמאי משלם מה שנהנית וי"ל דהכא בפירות שלא נתנן שם להשביחן דלא קנסו גופן משום שבחן אלא בדבר שנתנן ברשות הרבים כדי להשביח כדאיתא התם.
1 more comments on this page.
Rashba on Bava Kamma 21a · Sefaria
Meiri
מי ששכר בית מראובן ונמצא שהוא של שמעון אם היה חצר שאינו עומד להשכיר פטור שהרי ראובן אין לו בה כלום ושמעון לא השכירו לו וכל הדר בחצר חברו שלא מדעתו אם אין חצרו עשויה להשכיר פטור ומ"מ אם היתה עשויה להשכיר מעלה השכר לשמעון ואם פרעו לראובן שמעון מוציא מידו ויחזור הוא ויתבע לראובן וכן הדין בשכרו מבני העיר במחשבת שאין לו בעלים ונמצאו לו בעלים:
מי שירד לחורבה של חברו שלא ברשות ובנה שם בית ודר בה אם מצד הבנין הם נזקקים לדין אם רוצה לפרוע שמין לו ויד הבונה על התחתונה אם לשבח אם להוצאה ואם לא נתפייס עמו וגדר בה בעל הקרקע שנמצא שגלה דעתו שכבר הוא רוצה במה שבנה הלה שמין לו ויד הבונה על העליונה ומ"מ יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל וכן האחר יכול לומר לו טול עציך ואבניך ודבר זה יתבאר במסכת בבא מציעא אבל לענין העלאת שכר הואיל ולא היה בנוי לא היה עומד להשכיר ומ"מ אם היה משכירה קודם בנינו בדמים קלים לדלת עם הארץ ולגרים המתגוררים בכאן אנו אומרים לבונה שיתפשר עמו מאותו שכירות ואם אינו רוצה נזקקים לו ואם לא היה משכירה כלל פטור מכל וכל:
מי שכנס לתוך שלו ובנה והקצה מקום מרשותו לרשות הרבים כדי להשתמש בו להרבה דברים והרי מן הסתם הופקר לרשות הרבים להלך בו אלא שהוא מונעם מלעשות שם שום קבע והוא מיחד שם כל מה שהוא רוצה דרך קבע ואין בני רשות הרבים יכולים לעכב עליו ומתוך כך הרי זה חצר הניזק ובהמה שאכלה פירותיו לשם חייבת בנזק שלם ואע"פ שהיה לנו לומר שזה כמפקיר רשותו ולא הפקיר בורו שהוא חייב בנזקי הבור הואיל והפקיר רשותו כמו שהתבאר שהם אומרים הואיל והורשנו בהליכה עליך לשמור את בורך והיה לנו לומר בכאן בדרך זה הואיל ויש לנו רשות להלך שמירת פירותיך עליך אין הנדון דומה לראיה שהבור אין הבהמה מרגשת בו ונופלת אבל בזו הרי מדעתה היא אוכלת והואיל ואותו רשות מיוחד לו לפירות לענין שן הרי הוא כחצר הניזק ומעתה אם הוחלקה בהן יראה לי שפטור הואיל ולא הפקירו לגמרי ולגבי שן הוא חצר הניזק אין מחייבין אותו בכך:
Meiri on Bava Kamma 21a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה ובמחזרת פי' כו' ונראה לר"י דצידי רחבה חשיבי חצר הניזק כו' ולרב אפי' במקום שיכול לאכול בחיזור כו' עכ"ל ר"ל דצידי רחבה גופא לכ"ע הוי חצר הניזק ורב הוסיף דאפי' בעומדת ברחבה אם אינה יכולה לאכול משם בלא חיזור חשיב חצר הניזק אבל במקום שיכולה לאכול בלא חיזור אינו חשיב חצר הניזק גם לפר"י כנראה מדבריהם לקמן וק"ל:
בד"ה דרב סבר כו' ואי בור לאו אדעתיה פירות נמי לאו אדעתיה ונראה לר"י כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל פירוש מאחר כו' ה"ה אם היה נכשל השור בפירות כו' משום דלאו אדעתיה דמה בכך שעכשיו רואה הפירות ואוכלן הלא מותר ליקחן מטעם דכל הקודם זכה כו' עכ"ל ואין ראייתו מכרעת דלא מפרש רש"י דכל הקודם זכה אלא לרב דלטעמיה אזיל אבל שמואל מצי סבר כזעירי דסבר התם דלא זכה בגופן ונראה דלא קשיא להו אלא לפירושו שפי' הא קא חזי ליה ואפי' הוחלק בהן פטור ואע"ג כו' עכ"ל והא קשיא להו דודאי לענין שלא יוזק בהן אחר אין לחלק ואי בור לאו אדעתיה פירות נמי לאו אדעתיה דכל תקלה מקרי בור ברה"ר לענין שלא יוזק בהן אחר ולא קאמרינן ביה הא קחזי ליה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 21a · Sefaria
Maharam
גמ' מאי בינייהו וכו' איכא בינייהו דקא משתמש בציבי ותיבנא וכו' משמע דבין לרב הונא ובין לרב יוסף צריך לומר שיש הנאה מה לבעל החצר במה שזה דר בו אי משום דשאייה יוכת שער או משום ביתא מיתב יתיב אבל אם אין לו הנאה צריך להעלות לו שכר ולעיל איתא אתמר אמר ר' חייא בר אבין וכו'. אמר רב הונא אין צריך להעלות לו שכר משמע בכל ענין ונראה דהכא איירי בבית שיש קצת חסרון לבעל הבית במה שזה דר בו דהיינו שחרורית דאישייתא לכך מצריך קצת הנאה שיגיע מהדירה לבעל הבית כנגד אותו מעט חסרון (ועיין בהר"ן ובהרא"ש):
איכא בינייהו דקא משתמש בציבי ותבנא וכו' ופרש"י דקא משתמש בו בעל הבית בציבי ותיבנא וכו' מקשין למה לא פירש איפכא דקא משתמש בו הדר בציבי ותיבנא דמשום מיתב יתיב ליכא לרב יוסף צריך להעלות לו שכר ולרב הונא אין צריך דמשום שאייה איכא ונראה משום דרב יוסף נמי מודה לרב הונא ואית ליה נמי טעמא דשאייה יוכת אלא דמוסיף עליה טעמא דביתא מיתב יתיב וק"ל:
שם ולשמואל משלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה כגון דשבקה לרחבה וכו' כן צ"ל:
בתוס' ד"ה כהדיוט מדעת דמי וכו' קשה דשלא מדעתו לאו דוקא וכו' ר"ל דמפי' רש"י משמע דוקא כשדר בו שלא מדעתו אז א"צ להעלות לו שכר אבל מדעתו צריך להעלות לו שכר ולכך גבי הקדש דדעת שכינה איכא הוי כמדעת וזה אינו דשלא מדעתו לאו דוקא משום דכל שכן כשדר בו מדעתו והוא שותק ויודע שדר בו שא"צ להעלות לו שכר והא דקאמרי' שלא מדעתו דאורחא דמלתא נקט לכך פירשו כלומר דדעת שכינה איכא שלא יהנה אדם בלא מעילה ר"ל והוי כאלו הוי כדעת הדיוט שהתנה עמו הדר בו ע"מ שיתן לו שכר וק"ל:
Maharam on Bava Kamma 21a · Sefaria
Shita Mekubetzet
כהדיוט מדעת דמי פירש הקונטרס וכו'. וקשה דהא לאו בידיעה תליא מילתא אלא במחאתו ושלא מדעתו דקאמר אורחא דמילתא נקט. אלא הכי פירושו הקדש שלא במחאה כהדיוט במחאה דמי שכבר מיחה הכתוב שלא יהנו מן ההקדש. הר"ר ישעיה ז"ל. והרשב"א ז"ל כתב דהכי קאמר כהדיוט מדעת ומתנה עמו שיעלה לו שכר הוא שכן אמרה תורה שלא יהנה אדם בלא מעילה. ע"כ.
ח"מ שס"ג הא דקיימא לאגרא והא דלא קיימא ותימה למה לא העמיד שניהם דלא קיימא לאגרא והשוכר בית מראובן דמעלה שכר לשמעון לפי שבשכרה מראובן גילה בדעתו שהיה חפץ ליתן שכר כדאמרינן בבבא בתרא רבי יוסי אומר אם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל לפי שגילה בדעתו וכו' והא דקאמר משמיה דרב אינו צריך להעלות לו שכר כגון שדר שלא מדעתו ולא גילה שהיה חפץ לשכרה. וי"ל דהכא לא חשיב גלוי דעת אצל שמעון כי לא כיון לשכור וליתן שכירות אלא לראובן ולא לשמעון. גליון.
אמר רב הונא אמר רב הדר בחצר חבירו וכו' משום שנאמר ושאייה יוכת שער ורב יוסף וכו'. אני תמה דהכא משמע דדוקא משום דבעל החצר נהנה במקצת כרב הונא או כרב יוסף הא לאו הכי לא אמרינן זה נהנה וזה אינו חסר פטור וכולה שמעתין משמע דכל שאינו חסר וזה נהנה פטור כההיא דהמקיף את חבירו וכההוא דנטל אבן או קורה דהוה דייקינן מינה לעלמא דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו דחייב הא למאן דאמר פטור אף זה היה פטור ורבי יוחנן נמי לא אשגח ביה ברבי אבהו דאמרה משמיה דשמואל ואמרי טעמא משום דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת הא הדיוט דכוותה אף על פי שנהנה בשוה פרוטה פטור ואף על גב דבעל אבן או קורה לא מתהני בכלום על ידי כן. ושמא נאמר כי על כל פנים יש הפסד קצת בבתים מחמת דריסת רגל הדיורים אלא שהריוח שמצילין אותם משאייה עולה כנגד הפסד זה. וממנה שאם היו כבר אנשי ביתו או אנשים אחרים דרים בה מחמת בעל הדירה ובא אחר ודר בה מעלה לו שכר והיינו דקאמר איכא בינייהו דקא משתמש ביה בתיבני וציביי. הרשב"א ז"ל. ורבינו ישעיה תירץ וז"ל ושמא אמוראי נינהו ואליבא דרב הונא. וריב"א תירץ דלעיל מיבעיא ליה בין כשהבעל הבית נהנה בין כשאין בעל הבית נהנה וכל הני דמייתי למיפשט בעיין אי בנהנה בעל חצר מייתי למיפשט להך גיסא ואי בשאין נהנה מייתי למיפשט לאידך גיסא. ע"כ. עוד כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ובהא דאיכא בין רב הונא ורב יוסף דהיינו דמשתמש ביה בתבנא וציבי מסתברא דאזלינן לקולא דלא ידעינן הלכתא כמאן והוי קולא לתובע וחומרא לנתבע ולא מפקינן ממונא אלא בראייה והרי"ף לא פסק בה כלום. ע"כ.
ולענין פסק הלכה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא אינו חייב להעלות לו שכר וכו'. וטעמא דמילתא משום דלא חסר ולא מידי ולא עוד אלא שמרויח בעל הבית בכך דביתא מיתב יתבא ומשום הכי הוי טעמא דאף על גב דהוו בה תיבנא וציבי ופנינהו לצד אחד שיהיה פטור מלתת לו שכר. מיהו אי הוה משתמש בה בתיבנא וציבי והוה עייל התם זימנא או תרתי ביומא ואזל האי ופנינהו ודר בה ובתר הכי תפס מארי ביתא מיניה שיעור אגרא כיון דלא איפסקא הלכתא כחד מהני לישני אית לן למימר דלא מפקינן מיניה דמצי אמר טעמא הוא דהדר בחצר חבירו אינו צריך להעלות לו שכר משום ושאייה יוכת שער דכיון דלא עיילי בה כלל מתקלקלה כי אויר הדרים והבלתם מחזק הקירות והנסרים של הבנין וגם הקורות ומאחר שהייתי נכנס שם בכל יום די היה לבית בכך ואתה קלקלת אותה בישיבתך בה יותר ממה שהיתה מתקלקלת הילכך אי תפס שיעור ההוא קלקולא לא מפקינן מיניה מיהו אגרא מעליא מפקינן מיניה דמארי ביתא אף על גב דתפס דזה נהנה וזה אינו חסר היא. ועוד דלישנא בתרא הוא דביתא מיתב יתבא ומדינא לית ליה למיהב ליה אגרא כלל וצריך עיון. הר"מ מסרקסטה ז"ל.
הא דאמרי אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה תימה לי היכי דמי אי כבר גבה יציאותיו מיתמי האי גברא דלא מפייס להו מאי קסבר ומאי אמר לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו מעלה לו שכר מאי קאמר ומאי אמר לן דההוא אפדנא לא קיימא לאגרא לבתר דבנוה ומאי צריכי לטעמא דמעיקרא קדמונאי הוו יהבי להו ליתמי דבר מועט ואי עדיין לא גבה ההוא גברא יציאותיו מיתמי מאי קאמר זיל פייסינהו לימא ליה זיל גבי להו. ומדוחק יש לי לומר דכיון שירד לקרקע של יתומים ובנאה מדעתו ואף על פי שהיא עשויה ליבנות כל שהן קטנים אי אפשר לגבות יציאותיו מהם עד שיגדלו ושמא אפילו שיגדלו יאמרו לו שקול עציך ואבניך לפיכך אומרים לו לזה שיפייס את היתומים מחמת שכירות הבתים מעתה שלא יהו היתומים נפסדים וכשיגדלו יתבע מהם יציאותיו. ועוד צריכה לי תלמוד משום דאי מההיא טעמא האיך חייבו רב נחמן בשכר האפדנא די לו שיתן ליתומים כמה שהיו נותנים להם אותם קדמונאי ממה נפשך שאם יאמרו לו היתומים לכשיגדלו טול עציך ואבניך נמצא זה עומד בצל קורתו ואין להם ליתומים אלא שכר קרקעיתא של קלקלתו ואם יתרצו היתומים באותו בנין אז יתחייבו לפרוע לו יציאותיו ויגבה להם במותר השכירות שיש בין מה שהיו נותנין קדמונאי לשכירות כל האפדנא. ושמא נאמר דכל שהוציא יציאות בקרקע של יתומים דעתו שלא יהא נפרע מהם עד שיגדלו ויהיו בני פרעון וחזרו היציאות עליהם בחוב ויפרע זה שכירות כל האפדנא מעתה שאלו דר בהם עכשיו בלא פריעת שכירות אף נמצא נפרע מהיתומים מעתה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
הא מוקי מהדר ליה מעיקרא קדמונאי הוו דיירי בה וכו' קושטא דמילתא קאמר אבל בודאי בר מן דין הוה ליה לחיוביה משום שחרוריתא דאשייתא וכדאמרינן לעיל דאפילו רבנן אית להו הכי בעלמא ולא פליגי עליה דר' יהודה אלא בבית ועלייה ומשום דבית משועבד לעלייה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
ובמחזרת כתבו בתוספות פירש הקונטרס דוקא במחזרת וכו'. האי דלא נקט אפילו במחזרת לפי שבא למעט אם אכלה בלא חיזורי כגון שצידי רחבה בולטין וכו' כמו שכתוב בתוספות. הרא"ש ז"ל.
עוד כתבו בתוספות בפירוש אחר של רש"י ז"ל פירש דמחזרת חייבת משום קרן וכו'. וקשה לפירושו וכו'. ועוד דאם כן טפי הוי מה שנהנית ממה שהזיקה דמה שנהנית הוי דמי שעורים בזול כל זוזא חשבינן ליה בארבעה דנקי ומה שהזיקה לא הוי אלא חצי נזק. מיהו מצינן למימר דמה שנהנית לעולם משלמת ואם חצי נזק יותר משלמת יותר. הרא"ש ותלמיד הר"פ ז"ל. ורבינו ישעיה ז"ל תירץ דהא לא קשיא דשמא הא דקתני מתניתין משלמת מה שהזיקה קאי אדיוקא דמתניתין דמדקתני ואם נהנית משמע הא אם לא נהנית כגון שאכלה דברים הרעים פטורים ועלה קאמר אבל אכלה בצידי הרחבה אפילו דברים הרעים הוי ליה קרן ומשלמת מה שהזיקה כדין קרן והשתא הוי לשון מה שהזיקה להוסיף. עד כאן. עוד הקשה תלמיד הר"פ ז"ל לפירוש רש"י דכולה מתניתין קיימא לפרושי שן ואת אמרת תולדה דקרן. ע"כ.
14 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 21a · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא תרתי הא דקיימא לאגרא והא דלא קיימא לאגרא לכאורה יש לדקדק לפי התוספ' לעיל דבגברא דלא עביד למיגר פטור אפילו בחצר דקיימא לאגרא א"כ ה"ל לשנויי הכא הא בגברא דעביד למיגר והא בגברא דלא עביד למיגר ואידי ואידי בחצר דקיימא לאגרא ונראה לפרש דלק"מ דלא מצינו לאוקמי הכי דבלישנא דברייתא קתני נמצא חצר של שמעון מעלה לו שכר א"כ משמע דבחדא גברא גופיה נקט שני דינים דבתחילה אינו מעלה שכר ולבסוף מעלה לשמעון אבל לפי מאי דמשני לענין החצר א"ש דבתחילה ששכרה מראובן היתה חצר דלא קיימא לאגרא כגון שראובן זה אינו רגיל להשכיר חצירות שלו אבל כשנמצאת אותו החצר גופא של שמעון אפ"ה משלם שכר לשמעון כיון ששמעון זה רגיל להשכיר חצירות שלו וא"כ הוי לגבי דידיה חצר דקיימא לאגרא ודו"ק:
בפרש"י בד"ה והדר בחצר חבירו דלא קיימא לאגרא וכו' זה מוכרח דאי בדקיימא לאגרא לא שייך לפוטרו משום ושאי' יוכת שער או ביתא מיתבא יתיב שהרי אם השכירו לאחרים היה ניצול ג"כ מאלו הטעמים ואפ"ה היה נוטל שכר עליה:
שם בפרש"י בד"ה דקמשתמש בע"ה בציבי ותיבני וכו' והא דלא מפרש איפכ' משום דלשון הדר בחצר חבירו לא משמע כן אלא דירה ממש ועיין מ"ש הת"ח בזה:
בתוספות בד"ה ובמחזרת פי' בקונטרס וכו' וקשה לפירושו דלעיל אמרינן כיון דאורחיה למיכל וכו' עכ"ל. לעיל גבי סוגיא דאילפא דמשני בקופצת ופרש"י דמשונה הוא הוי מצי לאקשויי הכי א"ו דנראה לרש"י דדוקא בברחא אמרינן כיון דאורחא למיכל אורחא למיסרך אבל לא בשאר בהמות כמ"ש לעיל וא"כ ה"ה הכא נראה לרש"י שאין דרך שום בהמה להחזיר פניה כלל ולאכול בחיזור והוי משונה וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 21a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' קסבר בור ברשותו חייב עי' לקמן דף כח ע"ב תוס' ד"ה הנ"מ:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 21a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 21, Amud Aleph, about 401 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “כְּהֶדְיוֹט מִדַּעַת דָּמֵי.…”
- Segment 230 words
Opens “שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא לְמָרֵי…”
- Segment 337 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הָכִי…”
- Segment 410 words
Opens “תַּרְתֵּי?! הָא – דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, הָא –…”
- Segment 550 words
Opens “אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין…”
- Segment 68 words
Opens “תַּרְתֵּי?! הָא דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, הָא דְּלָא קָיְימָא…”
- Segment 742 words
Opens “אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא אָמַר…”
- Segment 810 words
Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דְּקָא מִשְׁתַּמַּשׁ…”
- Segment 948 words
Opens “הָהוּא גַּבְרָא דִּבְנָה אַפַּדְנָא אַקִּילְקַלְתָּא דְיַתְמֵי. אַגְבְּיֵהּ…”
- Segment 1014 words
Opens “כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית וְכוּ׳. אָמַר רַב:…”
- Segment 1113 words
Opens “וְלִשְׁמוּאֵל – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיֵּיב? כְּגוֹן…”
- Segment 1229 words
Opens “וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשָׁהּ: מַחְזֶרֶת…”
- Segment 1329 words
Opens “מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִפֶּתַח הַחֲנוּת…”
- Segment 149 words
Opens “הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: דְּקַיְימָא…”
- Segment 1516 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי: מַחְזֶרֶת – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא…”
- Segment 1626 words
Opens “וְהָכִי אִתְּמַר, אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא…”
- Segment 1713 words
Opens “לֵימָא בְּבוֹר בִּרְשׁוּתוֹ קָמִפַּלְגִי – רַב דְּאָמַר…”
- Segment 188 words
Opens “וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר חַיָּיב, קָסָבַר: בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ –…”
- Segment 196 words
Opens “אָמַר לְךָ רַב, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ:…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Bava Kamma 21a · Segment 7 — “…וּמְנַגַּח כִּי תוֹרָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: בֵּיתָא מְיַתְּבָא –…”
Original text
כְּהֶדְיוֹט מִדַּעַת דָּמֵי.
is similar to an action involving non-sacred property belonging to an ordinary person, which was performed with the owner’s knowledge and against his wishes. This is because consecrated property belongs to the Almighty, and it is therefore meaningless to speak of a situation where the owner is unaware of what is being done. Consequently, anyone who derives benefit from consecrated property is in violation of the prohibition of misuse, but it cannot be inferred from this that one who resides in another’s courtyard without his knowledge must pay him rent.
שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא לְמָרֵי בַּר מָר, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אוֹ לָא? אַדְּהָכִי – נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב הוּנָא.
Rabbi Abba bar Zavda sent a message to Mari bar Mar saying: Raise the following dilemma before Rav Huna: Does one who resides in another’s courtyard without his knowledge need to pay him rent or not? In the meantime, before he was able to respond to the question, Rav Huna died.
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵרְאוּבֵן – מַעֲלֶה שָׂכָר לְשִׁמְעוֹן. שִׁמְעוֹן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? הָכִי קָאָמַר: נִמְצָא הַבַּיִת שֶׁל שִׁמְעוֹן – מַעֲלֶה לוֹ שָׂכָר.
Rabba, son of Rav Huna, said to him in response to the question that was asked of his father: So did my father, my Master, say in the name of Rav: He does not need to pay him rent. And he also stated another halakha : One who rents a house from Reuven must pay rent to Shimon. The Gemara is puzzled: Shimon? What does he have to do with this? The Gemara explains: This is what he is saying, i.e., what he means: If it is discovered that the house he rented did not actually belong to Reuven but rather it was Shimon’s, he must pay rent to Shimon.
תַּרְתֵּי?! הָא – דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, הָא – דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא.
The Gemara questions this statement: Did Rav Huna state two contradictory halakhot ? On the one hand he says that one who resides in a courtyard without the owner’s knowledge does not need to pay rent, but on the other hand he says that if it is discovered that the true owner of a rented house was someone else, and therefore the tenant was living in another’s courtyard without the owner’s knowledge, he is obligated to pay him rent. The Gemara resolves the difficulty: This second halakha , which stated that he is obligated to pay rent, is referring to a courtyard that stands to be rented out, while that halakha , which stated that he is not obligated to pay rent, is referring to a courtyard that does not stand to be rented out.
אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת מִבְּנֵי הָעִיר – מַעֲלֶה שָׂכָר לַבְּעָלִים. בְּעָלִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? הָכִי קָאָמַר: נִמְצְאוּ לוֹ בְּעָלִים – מַעֲלִין לָהֶן שָׂכָר.
It was also stated: Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rav says, and some say that Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rav Huna says: One who resides in another’s courtyard without his knowledge does not need to pay him rent, and one who rents a house from the residents of the city must pay rent to the owners. The Gemara is puzzled: Owners? What do they have to do with this? The case concerns one who rents a property from the residents of the city, i.e., the house is public property. The Gemara explains: This is what he said: If it is discovered that the house did have owners and was not public property, the renters must pay rent to those owners.
תַּרְתֵּי?! הָא דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, הָא דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא.
The Gemara wonders about this: Did he state two contradictory halakhot ? The Gemara answers: This second halakha , which stated that he is obligated to pay rent, is referring to a courtyard that stands to be rented out, while that halakha , which stated that he does not need to pay rent, is referring to a courtyard that does not stand to be rented out.
אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁאִיָּה יוּכַּת שַׁעַר״. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: לְדִידִי חֲזֵי לֵיהּ, וּמְנַגַּח כִּי תוֹרָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: בֵּיתָא מְיַתְּבָא – יָתֵיב.
Rav Seḥora says that Rav Huna says that Rav says: One who resides in another’s courtyard without his knowledge does not need to pay him rent because it is stated: “Desolation remains in the city, and the gate is stricken unto ruin” (Isaiah 24:12), i.e., a house that is not lived in will collapse at some point due to neglect. Consequently, one who lives inside an otherwise uninhabited house is providing a service to the homeowner, as he maintains the house and prevents it from falling apart. Mar bar Rav Ashi said: I saw this ruin and it gores like an ox, i.e., it is devastating. Rav Yosef stated a similar idea: A home that is lived in is settled and safeguarded, while a home that is not lived in has no one to look after it and maintain it.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דְּקָא מִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ בְּצִיבֵי וְתִיבְנָא.
The Gemara asks: What is the difference between what Rav said and what Rav Yosef said? The Gemara answers: The difference between them is with regard to a house that the homeowner uses to store wood and straw. The house is not empty and desolate but there is nobody living in it. According to Rav Yosef’s reasoning, a squatter there would not have to pay rent to the homeowner.
הָהוּא גַּבְרָא דִּבְנָה אַפַּדְנָא אַקִּילְקַלְתָּא דְיַתְמֵי. אַגְבְּיֵהּ רַב נַחְמָן לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵּיהּ. לֵימָא קָסָבַר רַב נַחְמָן: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר? הָהוּא – מֵעִיקָּרָא קַרְמְנָאֵי הֲווֹ דָּיְירִי בֵּיהּ, וְיָהֲבִי לְהוּ לְיַתְמֵי דָּבָר מוּעָט. אֲמַר לֵיהּ: זִיל פַּיְּיסִינְהוּ לְיַתְמֵי, וְלָא אַשְׁגַּח. אַגְבְּיֵהּ רַב נַחְמָן לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵּיהּ.
The Gemara relates: There was a certain man who built a mansion [ apadna ] on a garbage heap [ akilkalta ] belonging to orphans, and Rav Naḥman confiscated his mansion from him as he did not pay the owners of the property. The Gemara asks: Shall we say that Rav Naḥman holds that one who resides in another’s courtyard without his knowledge must pay him rent? The Gemara rejects this: No, there is no proof taken from this case, because it was a unique situation. In that case Carmanians, nomadic tribes, were initially living on the property, and they would pay the orphans a small amount for the use of the land, and when this man built his mansion he removed the Carmanians from there. Rav Naḥman had said to the man who built the mansion: Go and appease the orphans with regard to their lost income, but he did not pay attention to the ruling. Therefore, Rav Naḥman confiscated his mansion from him.
כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית וְכוּ׳. אָמַר רַב: וּבְמַחְזֶרֶת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מַחְזֶרֶת נָמֵי פָּטוּר.
§ The mishna teaches: Under what circumstances does the owner of the animal pay for the benefit that his animal derived? If the animal ate produce in the public square in the area before the storefronts, the owner of the animal pays for the food from which it benefits. If the animal ate from food placed at the side of the public square, which is not a public thoroughfare, the owner of the animal pays for what it damaged, as the legal status of that area is like that of the property of the injured party. Rav said: When the mishna says that the owner of the animal pays for what it damaged, it is referring to a case where the animal turns its head to reach the food but the animal itself is standing completely inside the public domain and it eats while standing there. And Shmuel said: Even if it is standing in the public domain and it turns its head to eat from food placed at the side of the public square, its owner is also exempt, as the animal itself is in the public domain.
וְלִשְׁמוּאֵל – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיֵּיב? כְּגוֹן דִּשְׁבַקְתַּהּ לִרְחָבָה, וַאֲזַלָה וְקָמָה בְּצִידֵּי רְחָבָה.
The Gemara asks: But according to the opinion of Shmuel, how can you find a case in which the owner is liable to pay for all of the damage caused when his animal ate from food placed at the side of the public square, as indicated by the mishna? The Gemara answers: For example, when an animal leaves the public square and goes and stands at the side of the public square, and eats the food stored there. In that case its owner certainly pays for what it damaged, as this area is comparable to the property of the injured party.
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשָׁהּ: מַחְזֶרֶת – רַב אָמַר: חַיֶּיבֶת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פְּטוּרָה. וְלִשְׁמוּאֵל, ״מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה״ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיְּיבָא? כְּגוֹן דִּשְׁבַקָה לִרְחָבָה, וַאֲזַלָה וְקָמָה בְּצִידֵּי רְחָבָה.
And there are those who teach this halakha as an independent dispute and not as an explanation of the mishna: If an animal is standing in the public domain and turns its head to eat from food placed at the side of the public square, Rav says: Its owner is liable, and Shmuel says: Its owner is exempt. The Sages asked: But according to the opinion of Shmuel, with regard to that which was said in the mishna, that its owner pays for what it damaged, how can you find a case in which its owner will be liable? The Gemara answers: For example, when an animal leaves the public square and goes and stands at the side of the public square, and eats the food stored there.
מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִפֶּתַח הַחֲנוּת – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ – פְּשִׁיטָא בְּמַחְזֶרֶת; וְקָאָמַר (מָר) ״מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית״, מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית – אִין, מַה שֶּׁהִזִּיקָה – לָא!
Rav Naḥman bar Yitzḥak raises an objection to this explanation of Rav’s opinion: The mishna says that if the animal ate produce from the entrance of the store, its owner pays for the benefit that the animal derived, as the status of a store entrance is like that of the public domain. How can you find these circumstances? It is obvious that the discussion in this case concerns an animal that turns its head from the public domain to the entrance of the store, and the Master says that the owner of the animal pays for the benefit that the animal derived. Evidently, for the benefit that the animal derived, yes, this is what the owner pays, but he does not pay for that which it damaged.
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: דְּקַיְימָא בְּקֶרֶן זָוִית.
Rav Naḥman bar Yitzḥak raised the objection, and he resolved it by explaining that the case in the mishna is one where a store is located on a corner and it is situated in a way that some of the produce there would be in an animal’s path as it turns the corner, and therefore the animal would not need to turn its head away from the public domain in order to eat the produce.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: מַחְזֶרֶת – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיֶּיבֶת. כִּי פְּלִיגִי, בְּמַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
There are those who state a different explanation of the dispute between Rav and Shmuel. In a case where it turns its head to eat from the sides of the public square, everyone agrees that its owner is liable to pay the full cost of the damage. When they disagree it is with regard to a case where one allocates space from his property, as he does not have a use for it, and he adds this space to the public domain by leaving it accessible for the public to use, and the damage took place in that area. The dispute is about whether the area is categorized as private property or the public domain.
וְהָכִי אִתְּמַר, אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַחְזֶרֶת, אֲבָל מַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – פְּטוּרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מַקְצֶה מָקוֹם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיֶּיבֶת.
And this is what was stated, meaning this was their dispute: Rav says that in the mishna, they taught that one is liable only in a case where his animal turns its head to the sides of the public square, as this area is categorized as private property, but if one allocated some space from his property and added it to the public domain and the damage happened there, the owner is exempt, as that area is treated as part of the public domain. And Shmuel says: Even if he allocates space from his property and adds it to the public domain, the owner of the animal is liable as the damage took place in an area with the legal status of private property.
לֵימָא בְּבוֹר בִּרְשׁוּתוֹ קָמִפַּלְגִי – רַב דְּאָמַר פָּטוּר, קָסָבַר: בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ – חַיָּיב.
The Gemara suggests: Shall we say they disagree with regard to the question of damage classified as Pit that one dug inside one’s own domain and then declared the area ownerless? Rav, who says that the owner of the animal is exempt for eating the produce placed in an area that the owner added to the public domain, holds that if one digs a pit or creates an obstacle that can cause damage within his own property and he then declares his property to be ownerless, he is liable for any damage that is caused by the pit, as now that it is in the public domain, he bears the responsibility for it. Similarly, the produce is viewed as if it is in the public domain, and the animal’s owner is exempt.
וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר חַיָּיב, קָסָבַר: בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ – פָּטוּר?
And Shmuel, who says that the owner of an animal is liable for eating the produce placed in an area that the owner added to the public domain, holds that if one digs a pit within his own property and he then declares his property to be ownerless, he is exempt, as he dug the pit when the property was his. Similarly, the produce is viewed as if it is in the property of the injured party, and the animal’s owner is liable.
אָמַר לְךָ רַב, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ:
The Gemara rejects this: Rav could have said to you: Actually, I will say to you