Commentary page
Bava Kamma 114b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 114b
Bava Kamma 114b. The full printed text of this folio side — 37 numbered segments, about 725 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
וקיימא לן לקמן דהא גנב כגזלן דקאמר רבי כגזלן דר"ש קאמר דקני ולא כגזלן דרבנן דלא קני:
הא לאו מפני כבוד אביהם לא אלמא גזלן לרבי קני כר"ש וקאמר גנב כגזלן אלמא תרוייהו קני:
מאי וכן פשיטא דקני ביאוש דמ"ש נחיל מכסות:
קנין דרבנן הוא דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום דהא דהפקר נינהו ותניא (חולין דף קמא:) יוני שובך ויוני עלייה אין בהן משום גזל אלא מפני דרכי שלום:
מרדפין אחריהם קודם דיבור הקטן דרגלים לדבר דשלו הם:
לעדות אשה שמע מן התינוקות שהיו אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור איש פלוני בפ' בתרא דיבמות (דף קכא:):
והטבילוני לפי שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ובטומאות:
בדילין ממני מפני תרומתי:
11 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 114b · Sefaria
Tosafot
דתקנה בעלמא תקנו ליה משום דרכי שלום כמו יוני שובך ותימה דאמאי לא קני להו מדאורייתא בהגבהת הכוורת:
המכיר כליו וספריו ביד אחר כו' לפני יאוש איירי כדפירש הקונטרס דאי לאחר יאוש דאיכא יאוש ושינוי רשות לא היה מתחייב להחזיר ונראה דבספרים הוי לעולם לפני יאוש שאין רגילות להתייאש מספרים ולא מיבעיא מגנבים עובדי כוכבים דלא מייאש אפי' מכלים כיון דדייני בגיותא כדאמר לעיל אלא אפי' בגנב ישראל אין רגילות להתייאש מספרים דסוף יבאו ליד ישראל דאין גנבים מוכרין אותן רק לישראל ולסוף חוזרין לבעלים ובכלים נמי מיירי לפני יאוש ואפילו לרבנן נמי דאמרי סתם גניבה יאוש בעלים הוא מיירי כגון שהבעלים רודפין אחריו וידוע שלא נתייאשו מהן מעולם מ"מ נוטל מה שנתן מפני תקנת השוק כדאמר בגמרא וא"ת בלא תקנה יטול מה שנתן דמצי אמר להציל נתכוונתי ולהשיב אבידה וי"ל דמיירי שהיה יכול לתבוע מבני אדם שלנו בתוך ביתו אפילו לא היה זה קונה אותם ועי"ל דלא שייך למימר הכי כלל שהרי הלוקח טוען שקנה מאדם אחר נאמן ולא מאותם שלנו בתוך ביתו כדקתני סיפא שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה ממנו והא דלא קאמר שאני אומר שהוא מכרן לו משום שאין הלוקח טוען שזה מכרן ומה שמקש' אמאי נאמן לומר לקוחין הן בידי והלא ספרים עשויין להשאיל ולהשכיר מפורש בסוף המקבל (ב"מ דף קטז. ושם):
דקאמרי הללו כליו של פלוני כלומר כשיצא הקול אומרים אלו כליו וספריו של פלוני שבני אדם הללו נושאין והן מכירין שהם חדשים:
Tosafot on Bava Kamma 114b · Sefaria
Rashba
מכאן יצא נחיל זה ירושלמי (הלכה ב'): ובפורח ובלבד על אתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני היראה ומפני הפתוי. ונראה פירוש פורח תינוק פורח (עיין ברכות מז, ב) אבל קודם שהגיע לכלל פורח אינו נאמן.
האמר רב הבא במחתרת ויצא פטור מאי טעמא בדמי קננהו קשיא לי מאי קא מקשה מהא דרב והאמר רבא מסתברא מלתא דרב בדליתנהו הא אחתנהו חייב להחזירן כדאיתא בפרק בן סורר (סנהדרין עב, א), וליתא, דהכא דרב אדרב קא מקשה דרב יהודה משמיה דרב הוא דאמרה הכא.
Rashba on Bava Kamma 114b · Sefaria
Meiri
זה שבארנו שאשה וקטן נאמנין בזה לא מתורת עדות שאלו אמר בעל הנחיל נחיל זה שלי ובעל המקום כופר בו ובעל הנחיל מוציא אשה או קטן לעדות אין נאמנין אלא אין זה אלא במסיחין לפי תמן כגון שהיו הבעלים רודפים אחר הנחיל ושמענו אשה וקטן משיחים לפי תמן ואומרים מכאן יצא נחיל זה:
כשהכשרנו עדות אשה וקטן במשיחין לפי תמם דוקא בשל סופרים ר"ל שאין בהם גזל גמור אלא מדברי סופרים ואם יעידו שקר אין כאן גזל תורה הא בשל תורה אין נאמנין אף לפי תמן וכן כל פסולי עדות וכן מה שאמרו באחד שהיה מסיח לפי תמו ואומר זכורני כשהייתי תינוק ומורכבני על כתפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול תרומה לערב והעלהו ר' לכהנה על פיו אע"פ שבתורת עדות לא היה נאמן על פי עצמו דוקא בתרומה דרבנן ומ"מ בשבויה נאמנין פסולי עדות לפי תמן אף באיסור תורה והוא שאמרו באחד שהיה משיח לפי תמו ואומר פעם אחת נשבינו אני ואמי לבין הגוים יצאתי לשאוב מים ודעתי על אמי ללקוט עצים ודעתי על אמי והשיאה ר' לכהונה על פיו אע"פ שאין בן מעיד לאמו וטעם הדבר שבשבויה הקלו וכן נאמנים לפי תמם בעדות אשה להשיאה אע"פ שהוא איסור תורה וטעם הדבר שמתוך חומר שהחמרת לה בסופה שאם בא בעלה תצא מזה ומזה ואין לה כתבה ולא פירות ומזונות לא מזה ולא מזה הקלת עליה מתחלתה להנשא אף בעדות אשה ועבד וקטן וגוי לפי תמן אע"פ שאם יתכונו להעיד אין נאמנין שמתוך חומר העתיד לבא אינה נשאת אלא לאחר שתדקדק בדבר הרבה:
מה שאמרו בכאן שתנאי בית דין הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חברו וקוצץ את סוכו ומציל את נחילו ונוטל דמי סוכו מנחילו של חברו כבר בארנו במשנה שגדולי הפוסקים חולקים בה וכן מה שאמרו בכאן תנאי בית דין הוא באחד בא בחבלת פשתנו על חמורו וזה בחבלת עציו ומת חמורו של בעל פשתן שזה מפרק עציו וטוען את הפשתן וכן זה בא בכדו של יין וזה בכדו של דבש ונסדקה חבית של דבש שיהא זה שופך את יינו ומציל דבשונו של חברו ונוטל דמי יינו מתוך דבש חברו כתבו גדולי הפוסקים שאין הלכה כן אלא אין לו אלא שכרו ועיקר הדברים שכל שחברו תובעו בכך חייב לעשות מכח התקנה אלא שאם לא רצה לעשות אינו חייב הא אם עשה מעצמו אין לו אלא שכרו כמו שבארנו בפרק המניח וכמו שיתבאר במשנה הששית ומה שאמרו בפרק מרובה שהתועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד אבדת גופו שאני שהוא מותר להצילה בממון חברו אף שלא בפניו על דעת תשלומין הא הצלת גופו בממון חברו על דעת שלא לשלם אסור הא הצלת ממונו בממון חברו אף על דעת תשלומין אסור אא"כ ברשות וכל שאתה מוצא בתלמוד הצלת עצמו בממון חברו שאסורה דוקא שלא על דעת תשלומין וכל שתמצא בו שמותרת דוקא על דעת תשלומין וכל שאתה מוצא איסור בהצלת ממונו בממון חברו פירושו אף על דעת תשלומין וגדולי המפרשים פרשו שכל שאין בעל הממון לשם אסור הא אם הוא לשם תובעו מכח תנאי בית דין ומותר וקשה שבכלם לדעת זה מה שאמרו בפרק אלו מציאות ל' א' או שהיתה אבדה שלו מרבה משל חברו והתעלמת אלמא שאם היתה אבדה שלו מועטת צריך להציל את של חברו וודאי לא על דעת פסידא אלא שיהא זה נוטל דמי אבדתו המועטת מתוך של חברו ושמא דבר זה לאו דוקא אלא כל שיש לו צד אבדה פטור משל חברו:
המשנה החמישית והכוונה לבאר בה עניני החלק הרביעי ואמר על זה המכיר את כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה ממנו אמר הר"ם זה הדין כשיהיה האיש ההוא אינו ידוע למכור אותן הדברים שהוא טוען עליהם שנגנבו לו ויצא לו שם גנבה בעיר ואין צריך שנבאר שצריך שני עדים שיעידו שאלו הכלים היו שלו ושאלו הספרים היו שלו לפי שזה מבואר אבל אם היה דרכו שימכור כלים וספרים לא ידינו לו זה הדין אלא אם לנו עמו בני אדם ומצאו בבקר קיר חתור ואותם אנשים שלנו בביתו יצאו על אותה המחתרת וכליו וספריו של בעל הבית בידיהם באותה שעה ידינו לו דין זה כמו שכתבנו וכבר בארנו פעמים כי בכל מקום שאמרו במשנה שבועה הוא שבועה בתורה:
אמר המאירי המכיר כליו וספריו ר"ל שראובן זה היה מחזר אחר כליו וספריו שנגנבו ממנו הרי שאין זו סתם גנבה שהרי מאחר שהוא מחזר אחריהם ומודיע חסרונו ומחזר אחריו ידוע הוא שאינו מתיאש וזה שהכלים והספרים בידו טען שלקחם בשוק וראובן זה טוען שנגנבו לו ומן הגנב לקחם ולפני יאוש ואין כאן אלא שנוי רשות לבד אם יצא לו קול גנבה בעיר הרי הלוקח מחזיר כליו וספריו לזה וישבע כמה נתן ויטול ואע"פ שמן הדין היה ראוי ליטלם בלא החזרת דמיו עשו בו תקנת השוק והוא שתקנו שכל הלוקח בשוק אע"פ שנודע אחר כן שמן הגנבה היתה לא יחזיר אלא בדמים הואיל ובפרהסיא לקח שאם כן נעלת דלת בפני המוכרים ואם לא יצא לו קול גנבה אע"פ שראוהו מחזר אחריה לא כל הימנו שמא מכרן מתוך הדחק וכשנזדמנו לו מעות הוא מחזר אחריהם:
שמא תאמר אף בלא יצא לו קול גנבה יהא נאמן מתוך שיכול לומר שאולים הם בידך שהרי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר הם פרשו בו בשאינם בעיר אחת ואין דרך להשאיל ולהשכיר חוץ לעירו או בספרים חשובים שאין דרכם להשאיל ולהשכיר ומ"מ עיקר הפירוש בעשויים להשאיל ולהשכיר אינו כדבריהם שכל הדברים דרך הוא להשאילן ולהשכירם אלא פירושו שעקר עשייתן להשאיל ולהשכיר כמו שיתבאר במקומו:
זהו ביאור המשנה והלכה כן אלא שצריך לבאר איזה קול מספיק לכך ודברים שבאו בגמ' לביאור ענין זה ושאר דברים שנכללו תחתיה אלו הן:
אי זה קול מספיק לכך ר"ל להאמין לבעל הכלים להחזירן לו בדמיהן אם הוא בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו כל שיצא עליו קול שבאו גנבים בביתו כגון שצעקו שם בלילה או שנמצא מקום מחתרת ושמעו שכך וכך הוציאו דיו ואם הוא בעל הבית העשוי למכור את כליו חוששין אנו שמא הוא הוציא הקול וצעק בלילה אלא אינו כלום אלא אם כן באו בני אדם ולנו בתוך ביתו וצעק בלילה ונראו בני אדם יוצאים בכלים על כתפיהם והכל אומרים הללו כליו והללו ספריו:
1 more comments on this page.
Meiri on Bava Kamma 114b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה מאי וכן כו' דמ"ש נחיל מכסות עכ"ל לשון רש"י הוא ולאו היינו כסות דקתני ברישא דבההוא סתמא נמי הוי יאוש ולא קאי האי וכן נחיל כו' אלא אליסטים דסיפא וק"ל:
בד"ה בשבויה הקילו דספיקא בעלמא היא עכ"ל ר"ל שאיסור שבויה לכהן אינו אלא ספיקא בעלמא שאשה זו בחזקת היתר לכהן עומדת משא"כ בעדות אשה להתירה לעלמא שהיא בחזקת איסור לעלמא עומדת ואפ"ה קטן מל"ת נאמן וק"ל:
תוס' בד"ה המכיר כליו כו' ועי"ל כו' מאדם אחר נאמן ולא מאותן שלנו כו' והא דלא קאמר שאני אומר שהוא מכרו כו' עכ"ל דלפום סוגיא דשמעתין אין אנו תולין דברי הלוקח במכחיש הנגנב אלא שהוא מודה לו שקנאו מאותן שלנו בתוך ביתו אלא שהבעל הבית מכרו להן אבל להאי תירוצא דע"כ אנו תולין דברי הלוקח במכחישו שהוא אומר שקנאו מאדם אחר נאמן ולא מאותן שלנו בתוך ביתו א"כ אמאי אין אנו תולין רק במכירה אחת ובמכחישו לומר שקנאו מבעל הבית וע"ז תרצו דאין לנו לתלות רק במה שהלוקח טוען והלוקח אינו טוען שזה הבעל הבית מכרו לו ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 114b · Sefaria
Shita Mekubetzet
ח"מ ש"ע מכאן יצא נחיל וכו'. ירושלמי ובפורח ובלבד על אתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני היראה ומפני הפתוי. ונראה כי פורח תינוק פורח אבל קודם שהגיע לכלל פורח אינו נאמן. הרשב"א ז"ל.
והא איכא נחיל של דבורים וכו' שאני נחיל של דבורים דתקנתא דרבנן היא. קשה לגירסא זו דעדות אשה תקנתא דרבנן היא דמתוך חומרא שהחמרת עליה בסופה וכו' כדאיתא בפרק האשה רבה. אלא ודאי נראה כההיא גירסת הספרים דגרסי שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן וחצרו אינו קונה לו כיון שהן פורחין ויכולין לברוח דלא קניא חצרו אלא כגון צבי שבור. תוספות שאנ"ץ.
וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל והא נחיל של דבורים וכו' אמר ליה בתקנתא דרבנן וכו' כלומר באיסורא דאורייתא לעולם אינו נאמן עד אחד ושאר פסולים אפילו במסיחין לפי תומן ואי נמי לענין דבר דשייך ביה גזל גמור אבל בנחיל של דבורים ליכא גזל גמור אלא משום דרכי שלום כדתנן יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ע"כ. כתב הר"מ ז"ל מסרקסטה וז"ל ונראה לומר בשבויה ובעדות אשה שאם האשה בת דעת ונתכוונה להעיד נאמנת כדאמרינן התם שתי נשים שנשבו אבל בקטן או בגוי הוא דמכשרינן מסיח לפי תומו ולא מקבלינן בתורת עדות ועבד ושפחה נמי כאשה בת חורין דמי והכא גבי נחיל דבורים אשה גדולה לא מהימנא אלא במסיח לפי תומה. ע"כ.
תניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר תנאי בית דין הוא וכו'. כולם פשוטין הן לא הוצרכו לכתבם אלא מפני שהן הלכות. רבינו חננאל ז"ל. ורבינו גרשום מאור הגולה ז"ל כתב בתשובה סימן ס"ד דגבי קוצץ סוכו של חברו לית הלכתא כרבי ישמעאל אבל באידך דשופך יינו ומפרק עציו הלכתא היא. ע"כ. עיין לקמן בלשונו ז"ל הכתוב על משנה זו בחבית של יין וכו'.
והרב המאירי ז"ל כתב וז"ל מה שאמרו בכאן שתנאי בית דין הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חברו וקוצץ את סוכו וכו'. כבר ביארנו במשנה שגדולי הפוסקים חולקים בה. וכן מה שאמרו בכאן תנאי בית דין הוא באחד בא בחבילת פשתנו על חמורו וזה בחבילת עציו ומת חמורו של בעל פשתן וכו' וכן זה בא בכדו של יין וכו' כתבו גדולי פוסקים שאין הלכה כן אלא אין לו אלא שכרו. ועיקר הדברים שכל שחברו תובעו בכך חייב לעשות כן מכח תקנה אלא שאם לא רצה לעשות אינו חייב הא אם עשה כן מעצמו אין לו אלא שכרו כמו שביארנו בפרק המניח וכמו שיתבאר במשנה השישית. ומה שאמרו בפרק מרובה שהתועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד אבדת גופו שאני שהוא מותר להצילו בממון חברו אף שלא בפניו על דעת תשלומין הא הצלת גופו בממון חברו על דעת שלא לשלם אסור הא הצלת ממונו בממון חברו אף על דעת תשלומין אסור אלא אם כן ברשות. וכל שאתה מוצא בתלמוד הצלת עצמו בממון חברו שאסורה דוקא שלא על דעת תשלומין וכל שתמצא בה שמותרת דוקא על דעת תשלומין וכל שאתה מוצא איסור בהצלת ממונו בממון חברו פירושו אף על דעת תשלומין. וגדולי המפרשים פירשו שכל שאין בעל הממון לשם אסור הא אם הוא לשם תובעו מכח תנאי בית דין ומותר. וקשה שבכולם לדעת זה מה שאמרו בפרק אלו מציאות או שהיתה אבדה שלו מרובה משל חברו והתעלמת אלמא שאם היתה אבדה שלו מועטת צריך להציל את של חברו ודאי לא על דעת פסידא אלא שיהא זה נוטל דמי אבדתו המועטת מתוך של חברו. ושמא דבר זה לאו דוקא אלא כל שיש לו צד אבדה פטור משל חברו. ע"כ.
מתניתין המכיר כליו וספריו רצה לומר שראובן זה היה מחזר אחר כליו וספריו שנגנבו ממנו והרי שאין זו סתם גנבה שהרי מאחר שהוא מחזר אחריהן ומודיע חסרונו ומחזר אחריהן ידוע הוא שאינו מתייאש וזה שהכלים והספרים בידו טען שלקחן בשוק וראובן זה טען שנגנבו לו ומן הגנב לקחן ולפני יאוש ואין כאן אלא שנוי רשות לבד אם יצא לו קול גנבה בעיר הרי הלוקח מחזיר כליו וספריו לזה וישבע כמה נתן ויטול ואף על פי שמן הדין היה ראוי ליטלן בלא החזרת דמיהן עשו בו תקנת השוק והוא שתיקנו שכל הלוקח בשוק אף על פי שנודע אחר כך שמן הגנבה היתה לא יחזיר אלא בדמים הואיל ובפרהסיא לקח שאם כן נעלת דלת בפני המוכרים. הרב המאירי ז"ל. וכן פירשו בתוספות.
אבל הרמ"ה ז"ל כתב בפרטיו וז"ל המכיר כליו וספריו ביד אחר וכו' מהא מתניתין שמעינן דלא אמרינן סתם גנבה יאוש בעלים היא אלא לענין טומאה אבל לענין דינא לא הוי יאוש דאם כן כי יצא לו שם גנבה בעיר נמי היכי מפקינן לה מנתבע הא איכא יאוש בידא דגנב ושינוי רשות בידא דלוקח ודכולי עלמא קני. וליכא למימר דתקנתא הוא דעבדו ליה רבנן לבעלים דודאי דהא אמרינן בגמרא דהאי דינא תקנתא דלוקח הוא דלא מפקינן מיניה אלא בדמי מדקרי לה בגמרא תקנת השוק. ועוד דאי אמרת דתקנתא הוא דעביד להו רבנן לבעלים אם כן אפילו גזלן נמי נעביד להו תקנתא דהשתא לוקח מגנב דלא מפרסם עבדו ליה רבנן תקנתא לבעלים לוקח מגזלן לא כל שכן וכי הכי נמי הא סוגיין בכוליה תלמודין וככולה מתניתא דיאוש ושנוי רשות קני אלא לאו שמע מינה כדקאמרינן. והאי שבועה דרמו רבנן עליה דנתבע אף על גב דנקיט להו לכלים ולספרים תותי ידיה הני מילי בלוקח מגנב דמדינא הדרי כלים וספרים בלא דמי למרייהו וכי טעין נתבע דדידיה נינהו לא מהימן כלל ואשתכח דליכא למימר מיגו למיפטריה משבועה אבל מאן דמנקיט משכון תחת ידו כל היכא דאי בעי טעין דדידי הוא מהימן בשבועת היסת כי טעין נמי דבהכי והכי נקיטא ליה בתורת משכון מהימן בשבועת היסת דאמרינן מיגו כדמבורר בפרק כל הנשבעין. ע"כ. ואם לא יצא לו קול גנבה אף על פי שראוהו מחזר אחריה לא כל הימנו שמא מכרם מתוך הדחק וכשנזדמנו לו מעות מחזר אחריהן. הרב המאירי ז"ל. והרמ"ה ז"ל כתב בפרטיו וז"ל ואם לא יצא לו שם גנבה בעיר אף על פי שהביא עדים שהיו שלו ואין הנתבע טוען שלקחן מזה אלא מאחר לאו כל הימנו להוציאן בעדות זו שאני אומר שמכרן לאחר ולקחן זה הימנו. ע"כ. שמא אף בלא יצא לו קול גנבה יהא נאמן מתוך שיכול לומר שאולין הן בידך שהרי דברים העשויין להשאיל ולהשכיר הן פירשו בו בשאינן בעיר אחת ואין דרך להשאיל ולהשכיר חוץ לעירו או בספרים חשובים שאין דרכן להשאיל ולהשכיר. ומכל מקום עיקר הפירוש בעשויין להשאיל ולהשכיר אינו כדבריהם שכל הדברים דרב הוא להשאילן ולהשכירן אלא פירושו שעיקר עשייתן להשכיר כמו שיתבאר במקומו. הרב המאירי ז"ל. וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל ומיירי מתניתא זו שנשבע ונוטל שידוע לבני העיר שזה הלוקח קנה אותם בדמים אבל אינם זוכרים הדמים ומשום הכי אין לנו להאמין בעל הבית שאמר נגנבו משום טענת מיגו מיגו דיכול למימר שאולין הן בידך דהא ספרים דברים העשויים להשאיל ולהשכיר הם ובלא דמים יכול להוציא אותם מידו כי אמר גנובים הם ממני ויש לי להחזיר לך דמיהם נאמן בלא שום קול בעולם. אי נמי יש לומר שאינן מעיר אחת. אי נמי בספרים חשובים הרבה שאינם עשויין להשאיל ולהשכיר ומשום הכי בעינן שיצא קול גנבה בעיר קודם לכן. ע"כ. וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל כשם שביארנו במשנה שהלוקח מבעל הבית שהוא נשבע כמה לקח ויטול כך כשהוא צריך לחזור על הגנב וחולק עם הגנב שזה אומר בכך וכך לקחתי וזה אומר לא נתת לי אלא כך ישבע הלוקח כמה הוציא ויטול. ע"כ. גמרא ודילמא עילה מצא כל שכן שאין להאמינו לענין הספרים והכלים שהרי ליכא אדם בעולם שראה אותם שהוציאו דבר ושמא לא ברחו אלא ברצונו הלכו להן והוא מצא רגליים לדבר למה שחשב לכזב על מכירת הספרים לכן עמד בלילה והפגין בעיר להאמין דבריו כשיערער. ה"ר יהונתן ז"ל.
כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל הא דתנן המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו וכו'. אוקימנא כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי נגנבו ספרי והוא שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבוקראות של כלים ושל ספרים על כתפיהן והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני נגנבו ספריו של פלוני והוא דמשתמודעי להו בההיא שעתא ואמרי הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני אבל היכא דלא הוי כהאי גוונא אף על גב דיצא לו שם גנבה בעיר לא מצי לאפוקינהו מלוקח וחיישינן דילמא איהו הוא דמפיק שמיה. ואפילו באו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי והיתה מחתרת חתורה לו בתוך ביתו ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבוקראות של כלים על כתפיהן והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני לא מצי טעין ספרים דדילמא כלים שקול ספרים לא שקול. ואפילו אמרו נגנבו כליו של פלוני נגנבו ספריו של פלוני נמי לאו מילתא היא דחיישינן דילמא זוטרי שקול וקאמר איהו רברבי. ואפילו אמרו ספר פלוני ופלוני נמי לאו מילתא היא דדילמא עתיקי שקול וקאמר איהו חדתי עד שיאמרו הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני כדמפרש ואזיל. ומסקנא לקמן דלא צריך כולי האי אלא בבעל הבית העשוי למכור כליו. ע"כ.
2 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 114b · Sefaria
Penei Yehoshua
גמרא וקי"ל כגזלן לר"ש והא דלא קאמר בהיפך גזלן כגנב לרבנן י"ל משום דרבי תלמידו דר"ש הוי כדאמרינן בכמה דוכתי וא"כ אמילתיה דר"ש גופא קאי דמחלק בין גנב לגזלן ונחלק עליו רבי וקאמר ליה אומר אני גנב כגזלן לדידך ועי"ל משום דרבנן גופייהו מפלגי בגנב בין עכו"ם לישראל וא"כ לא פסיקא ליה מלתא לומר גזלן כגנב דהא בגנב גופא נמי פליג אדרבנן דאיהו ס"ל דבכל ענין הוי יאוש ומש"ה קאמר גנב כגזלן לר"ש דבודאי בגזלן לא שייך לחלק בין עכו"ם לישראל כמ"ש וכה"ג לרבי בגנב נמי אין חילוק וק"ל ומיהו בסמוך אכתוב דמשמע להיפוך דעיקר החילוק בין עכו"ם לישראל היינו אליבא דרבי:
גמרא איבעיא להו כגזלן דרבנן וכו' עד סוף הסוגיא ויש לתמוה דלכאורה לא מיתוקמא כל הסוגיא אלא אליבא דרבה דאי לעולא לא מצינן למיפשט מידי דהא איכא לאוקמי כל המשניות וברייתות דמייתי בידוע וא"כ קשה דהא קי"ל הלכתא כעולא ולא כרבה והסכימו כל הפוסקים בזה ויש ליישב דמשום דקי"ל סתם גזילה לא הוי יאוש בעלים מה"ט גופא נראה דוחק לאוקמי סתמי המשניות בידוע שנתייאש דכיון דמסתמא לא מייאש הו"ל לפרושי והא דקאמרינן לעיל בשלמא לעולא בידוע היינו מקמי דסליק אדעתיה דאיכא לאוקמי באוקימתא אחריתי אבל למסקנא נ"ל דוחק לאוקמי בהכי וכ"כ ג"כ המפרשים אלא דלפירושם למסקנא דשמעתין מיתוקמא מתני' בלסטים מזויין וכר"ש אף אליבא דעולא והכריחם לפרש כן כדי ליישב מה דקאמר רב אסי לעיל לחלק בין לסטים עכו"ם לישראל והיינו משום דמשמע ליה דהא דקתני רישא מפני שהבעלים מתייאשין היינו דבסתמא הוי יאוש כדפרש"י במתני וא"כ ע"כ א"א לאוקמי מתניתין בידוע אע"כ דבלסטים מזויין איירי אלא דלפמ"ש לעיל בסמוך דבגזלן לא שייך כלל לחלק בין עכו"ם לישראל וכמ"ש בשם הש"ך והוא מוכרח וא"כ לא הועילו כלל בפירושם דאף אם נאמר דבליסטים מזויין אף על גב דגזלן הוא מ"מ כיון דמיטמר מאינשי שפיר שייך לחלק בין ישראל לעכו"ם וע"פ הסברות שכתבתי לעיל מ"מ קשיא דיוקי דמתני' אהדדי לענין גזלן דהיינו ממוכסן דרישא לגייס דסיפא מיהו י"ל דבקל יש לחלק בין סתמא דמוכסן ובין סתמא דגייס ובענין זה נ"ל לפרש דיותר י"ל דלמסקנא אליבא דעולא לא איירי מתני' בלסטים מזויין אלא בליסטים גנב דהאי אוקימתא דליסטים מזויין דחיקא הוא כדמקשינן א"ה היינו גזלן אלא מוקמינן למתניתין למסקנא אליבא דרבי דס"ל גנב כגזלן לר"ש ומש"ה נקיט ברישא דמסתמא הוי יאוש בתרווייהו והא דנקט בסיפא דלא הוי יאוש מסתמא היינו בעכו"ם דמלתא דרבי ע"כ בישראל איירי דאפלוגתא דר"ש ורבנן קאי דאיירי בישראל ואף שראיתי למפרשים דפלוגתא דר"ש ורבנן בעכו"ם איירי וכ"כ הש"ך שהיא שיטת הטור אבל כבודם במקומם מונח שא"א לומר כן בשום ענין בעולם כמו שהאריך הש"ך ועוד מצאתי להדיא בתורת כהנים והביאו התוספות לעיל בפ' מרובה דף ס"ז ע"ב דההיא פלוגתא דר"ש ורבנן היינו מקרא דאיש אשר יגע במשכבו דמר דריש משכבו ולא גזול ומר דריש משכבו ולא גנוב ובטעמא דיאוש פליגי עיין לעיל בתוספ' ל' הת"כ באריכות נמצא להדיא דבישראל פליגי ועליה קאי מלתא דרבי ומוקמינן מתני' דידן אליביה כדבעינן למימר מעיקרא שרוצה לפשוט האיבעיא בזה אלא דדחינן דאיכא לאוקמי בליסטים מזויין כדרך הש"ס לדחות כי היכי דלא נפשוט האיבעיא אבל לבתר דפשטינן האיבעיא ממקום אחר דר' גנב כגזלן לר"ש קאמר ממילא אוקמינן מתני' ברווחא כדמעיקרא אליבא דר' דליסטים דמתני' היינו אפי' בסתם ליסטים שהוא גנב ועוד דאליבא דר' מיתוקמא דיוקי דמתני' שפיר דלא קשיא רישא אסיפא בין בגנב ובין בגזלן אלא רישא בישראל וסיפא בעכו"ם דלדידיה גנב וגזלן שוין לכל מילי אלא דאפ"ה לא נקט ר' אסי לעיל לחלק בין עכו"ם לישראל אלא בליסטים דוקא דהיינו גנב ולא בגזלן אף ע"ג דמתני' בתרווייהו איירי היינו משום דאליבא דרבי איירי ואנן לא קי"ל כר' לענין גזלן אלא כאידך סתמא דמתני' דפרק לולב הגזול דאפי' בישראל סתם גזילה לאו יאוש בעלים היא והכי מוכח בכל הש"ס כמ"ש הש"ן אבל לענין גנב דבודאי קי"ל כרבנן דמודו לר' ולהכי קאמר רב אסי דיש לחלק בין עכו"ם לישראל לענין גנב דהיינו אליבא דהלכתא ומדר' נשמע לרבנן כיון דלא אשכחן דפליגי לענין גנב ודוק היטב שכמ"ש במימרא דר' אסי כן הוא הפסק הלכה כמ"ש הש"ך שהיא שיטת רש"י ותוספ' ובעל המאור והרמב"ן ודלא כמ"ש הטור וש"ע ורמ"א אלא שהש"ך לא שת לבו לדקדק בסוגיא דשמעתי' ומתוך מ"ש מסוגיא דשמעתין גופא מוכח כן ובהכי רווחא שמעתא כנ"ל נכון וברור בעז"ה אח"ז עיינתי היטב בלשון בעל המאור ונ"ל מתוך דבריו שכיון לכל מ"ש אלא שקיצר בלשונו והוי יודע דכל מה דאמרינן בשמעתין דבידוע שנתייאש קונה לא איירי ביאוש כדי אלא כשיש עמו שינוי רשות או שינוי מעשה גרוע כמבואר לעיל בפ' מרובה:
שם כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם והקשה בת"ח מאי איריא בעלים מרדפין ותיפוק ליה כיון דקנין נחיל דרבנן מהני מסיח לפ"ת כדאמרינן בסמוך לענין תרומה ונדחק שם ולענ"ד נראה דשאני תרומה דאיסורא הוא ומקילינן לענין עדות דהא בלא"ה עד א' נאמן באיסורים אבל בנחיל של דבורים דממונא הוא אף על גב דמדרבנן הוא אפ"ה לא מהני מסיח לפי תומו אלא דוקא בבעלים מרדפין והא דמקילינן לענין קיום שטרות משום דלכל מילי אמרינן דהקילו בקיום שטרות דאינו אלא לגילוי מלתא בעלמא דלא חיישינן לזיוף ועי"ל דהא דאיצטריך לאוקמי במרדפין היינו משום דלישנא דמתני' משמע דאשה וקטן נאמנים אף על פי שאין אחר עמו ונאמנים לבדם לכך הוצרך לאוקמי במרדפין וק"ל:
בתוספות בד"ה המכיר וכו' מ"מ נוטל מה שנתן מפני תקנת השוק כדאמרינן בגמרא עכ"ל. כוונתם דאפילו לרב דאמר לקמן דלא עשו תקנת השוק היינו דוקא היכא דהוכר הגנב ומצי לאשתלומי מיניה אבל הכא אף על גב דאיירי בהוכר הגנב שהרי יודע שאותן שלנו בתוך ביתו גנבו מ"מ אפשר דאיירי דליכא לאישתלומי מינייהו דבכה"ג אפילו רב מודה כדאמרינן לקמן גבי חנן בישא ואף למאי דמסקו התוספ' דאיירי שהיה יכול להוציאו מאותן שלנו בתוך ביתו היינו בעוד שהיו החפצים בידם קודם שקנה זה אבל לאחר שמכרו הוציאו המעות בהוצאה וליכא לאשתלומי מינייהו כנ"ל לפי' התוס' וק"ל:
בא"ד וא"ת בלא תקנה יטול מה שנתן דמצי אמר להציל נתכוונתי עכ"ל ויש לתמוה דמי הכריחם באמת לפ' דטעמא דמתני מפני תקנת השוק ואמאי לא מפ' טעמא דמתני' מה"ט גופא דמצי אמר להציל נתכוונתי דבמתני' לא נזכר כלל מתקנת השוק וכן בגמרא לקמן לא מייתי כלום ממתני' ודוחק לומר דאמלתא דרב גופא מקשו דאפילו בהוכר הגנב אמאי ס"ל דהדין של הלוקח עם הגנב משום דלא עשו בו תקנת השוק ות"ל דאפ"ה יטול מעותיו מבע"ה מטעמא דלהציל נתכוונתי אלא שזה דוחק ויש ליישב בדרך אחר בדוחק וצ"ע:
בא"ד ועי"ל דלא שייך למימר הכי כלל שהרי הלוקח טוען שקנה מאדם אחד נאמן עכ"ל. פי' דבכה"ג שטוען כן ודאי איצטריך לאשמעינן במתני' שנוטל דמיו מפני תקנת השוק דבלא"ה היה הדין נותן שצריך להחזיר בחנם משום דאף אם זה טוען האמת שלקחו מאדם אחר מ"מ אותו אחר מיהא לקחו מגנב שהרי יצא הקול שנגנבו אותן הכלים ואפי' עד מאה לוקחים כה"ג אכתי ברשותיה דמרא קמא קאי כיון דלא אייאש מינייהו וצריך להחזיר בחנם ולכך הוצרכו לתקנת השוק וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 114b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 114, Amud Bet, about 725 words in 37 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 37 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “וְקַיְמָא לַן כְּגַזְלָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן.…”
- Segment 224 words
Opens “גּוּפָא – רַבִּי אוֹמֵר, אוֹמֵר אֲנִי: גַּנָּב…”
- Segment 36 words
Opens “תָּא שְׁמַע: נָטְלוּ מוֹכְסִין חֲמוֹרוֹ וְכוּ׳.…”
- Segment 410 words
Opens “מַנִּי? אִי רַבָּנַן, קַשְׁיָא גַּזְלָן! אִי רַבִּי…”
- Segment 518 words
Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי – כְּגַזְלָן דְּרַבִּי…”
- Segment 617 words
Opens “אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כְּגַזְלָן דְּרַבָּנַן קָאָמַר, וְלָא…”
- Segment 715 words
Opens “הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּלִסְטִים מְזוּיָּין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן…”
- Segment 812 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְהָאַנָּס – הֶקְדֵּשָׁן…”
- Segment 912 words
Opens “מַנִּי? אִי רַבָּנַן – קַשְׁיָא גַּזְלָן, אִי…”
- Segment 1019 words
Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא גַּנָּב כְּגַזְלָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן…”
- Segment 1112 words
Opens “בְּלִסְטִים מְזוּיָּין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אִי הָכִי,…”
- Segment 1232 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַבָּה: תָּא שְׁמַע,…”
- Segment 1320 words
Opens “טַעְמָא מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן, הָא לָאו כְּבוֹד…”
- Segment 146 words
Opens “וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים. מַאי ״וְכֵן״?…”
- Segment 1536 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: אֲפִילּוּ נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, דְּקִנְיָן…”
- Segment 169 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה…”
- Segment 1729 words
Opens “אִשָּׁה וְקָטָן בְּנֵי עֵדוּת נִינְהוּ? אָמַר רַב…”
- Segment 1813 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: אֵין מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ…”
- Segment 1922 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְלָא? וַהֲרֵי…”
- Segment 2033 words
Opens “וּדְאוֹרָיְיתָא לָא? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:…”
- Segment 2119 words
Opens “וְרַבִּי חֲנִינָא מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי: ״וַחֲבֵירַי בְּדֵילִין…”
- Segment 222 words
Opens “בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן.…”
- Segment 2356 words
Opens “וְאַכַּתִּי, דְּאוֹרָיְיתָא לָא? וְהָא כִּי אֲתָא רַב…”
- Segment 245 words
Opens “וְהִשִּׂיאָהּ רַבִּי עַל פִּיו לַכְּהוּנָּה!…”
- Segment 252 words
Opens “בִּשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ.…”
- Segment 2640 words
Opens “אֲבָל לֹא יָקוֹץ אֶת סוֹכוֹ [וְכוּ׳]. תַּנְיָא,…”
- Segment 2746 words
Opens “וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא שׁוֹפֵךְ יֵינוֹ…”
- Segment 2831 words
Opens “מַתְנִי׳ הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא…”
- Segment 2918 words
Opens “גְּמָ׳ וְכִי יָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵיבָה בָּעִיר…”
- Segment 3021 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּגוֹן שֶׁבָּאוּ…”
- Segment 3130 words
Opens “רַב כָּהֲנָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן…”
- Segment 3218 words
Opens “וְדִלְמָא כֵּלִים הֲווֹ, סְפָרִים לָא הֲווֹ! אָמַר…”
- Segment 3315 words
Opens “וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא זוּטְרֵי, וְקָא טָעֵין רַבְרְבֵי! אָמַר…”
- Segment 3418 words
Opens “וְדִלְמָא הֲווֹ עַתִּיקֵי, וְקָא טָעֵין חַדְתֵי! אָמַר…”
- Segment 3517 words
Opens “וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָאָמַר רַב: בָּא…”
- Segment 3619 words
Opens “הָנֵי מִילֵּי דִּקְנָנְהוּ – בְּבָא בַּמַּחְתֶּרֶת, דְּמֵעִיקָּרָא…”
- Segment 3718 words
Opens “אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת…”
Sages named on this page
- Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim
Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…
Source: Bava Kamma 114b · Segment 33 — “…טָעֵין רַבְרְבֵי! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דְּקָאָמְרִי: סֵפֶר…”
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Bava Kamma 114b · Segment 32 — “…לָא הֲווֹ! אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Bava Kamma 114b · Segment 26 — “…סוֹכוֹ [וְכוּ׳]. תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Bava Kamma 114b · Segment 31 — “רַב כָּהֲנָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה מַחְתֶּרֶת…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Bava Kamma 114b · Segment 23 — “…קַרְטִיגָנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא קַרְטִיגָנָא מִשְׁתַּעֵי: מַעֲשֶׂה בָּא…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Bava Kamma 114b · Segment 19 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְלָא? וַהֲרֵי נְחִיל שֶׁל…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Bava Kamma 114b · Segment 17 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן…”
Original text
וְקַיְמָא לַן כְּגַזְלָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן.
And we maintain, as the Gemara concludes below, that Rabbi Yehuda HaNasi means that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the owner despairs of recovering his item once it is stolen by a robber.
גּוּפָא – רַבִּי אוֹמֵר, אוֹמֵר אֲנִי: גַּנָּב – כְּגַזְלָן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כְּגַזְלָן דְּרַבָּנַן קָאָמַר – וְלָא קָנֵי; אוֹ דִלְמָא כְּגַזְלָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, וּקְנֵי?
§ The Gemara examines the matter itself. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber. A dilemma was raised before the Sages: Was Rabbi Yehuda HaNasi saying that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of the Rabbis, who hold that the owners do not despair of recovering their item, and a thief therefore does not acquire the items he steals? Or perhaps he was saying that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the owners despair of recovering their property, and a thief therefore acquires the stolen items.
תָּא שְׁמַע: נָטְלוּ מוֹכְסִין חֲמוֹרוֹ וְכוּ׳.
The Gemara attempts to resolve the dilemma. Come and hear a proof from the mishna: If customs collectors took one’s donkey and gave him a different donkey that was taken from another Jew in its stead, or if bandits took his garment and gave him a different garment that was taken from a Jew in its stead, these items are now his because the owners despaired of retrieving them when they were stolen. It is therefore apparent that despair is assumed both in the case of a robber, i.e., the customs collector, and in the case of a thief, i.e., the bandits.
מַנִּי? אִי רַבָּנַן, קַשְׁיָא גַּזְלָן! אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַשְׁיָא גַּנָּב!
The Gemara clarifies: Whose opinion is expressed in this mishna? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who assume that the owners despair only in the case of a thief, it is difficult because the mishna assumes that the victim of a robber also despairs of retrieving his property. And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who assumes that the owners despair only in the case of a robber, it is difficult because the mishna assumes that the victim of a thief also despairs of retrieving his property.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי – כְּגַזְלָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, וְקָנֵי; הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא, מִשּׁוּם הָכִי קָנֵי.
The Gemara presents the proof: Granted, if you say that Rabbi Yehuda HaNasi was saying that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the owners despair of recovering their property, and a thief therefore acquires the stolen items, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and it is due to that reason that a thief acquires the stolen goods.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כְּגַזְלָן דְּרַבָּנַן קָאָמַר, וְלָא קָנֵי; הָא מַנִּי? לָא רַבִּי וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָא רַבָּנַן!
But if you say that Rabbi Yehuda HaNasi was saying that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of the Rabbis, and a thief therefore does not acquire the stolen goods, in accordance with whose opinion is this mishna? Since the mishna rules that the owners have presumably despaired with regard to both a thief and a robber, it is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and it is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and it is not in accordance with the opinion of the Rabbis.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּלִסְטִים מְזוּיָּין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אִי הָכִי, הַיְינוּ גַּזְלָן! תְּרֵי גַּוְונֵי גַּזְלָן.
The Gemara responds: With what are we dealing here? We are dealing with an armed bandit, who is considered a robber because he steals using force and aggression, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that despair is assumed in the case of a robber. The Gemara asks: If so, this is identical to the case of a robber, i.e., the mishna’s first case of the customs collector, and there is no reason for the mishna to teach the same halakha twice. The Gemara answers: The mishna wishes to teach the halakha with regard to two different types of robbers.
תָּא שְׁמַע: הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְהָאַנָּס – הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ, וּתְרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר.
Come and hear a different proof based upon the aforementioned baraita : With regard to a thief, a robber, and one who forces another to sell him something, their consecrated items are considered consecrated, and their teruma , the portion of the produce designated for the priest, is considered teruma , and their tithes are considered tithes.
מַנִּי? אִי רַבָּנַן – קַשְׁיָא גַּזְלָן, אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן – קַשְׁיָא גַּנָּב!
Whose opinion is expressed in this baraita ? If it is in accordance with the Rabbis, it is difficult because the baraita assumes that the victim of a robber also despairs of retrieving his property, and therefore the robber’s act of consecration or separation of teruma or tithes is valid. Conversely, if it is in accordance with Rabbi Shimon, it is difficult because the baraita assumes that the victim of a thief despairs of retrieving his property.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא גַּנָּב כְּגַזְלָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, מִשּׁוּם הָכִי קָנֵי; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ גַּנָּב כְּגַזְלָן דְּרַבָּנַן, הָא מַנִּי?
Granted, if you say that Rabbi Yehuda HaNasi was saying that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the owner despairs of recovering his property, it is due to that reason that a thief therefore acquires the stolen items. But if you say that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of the Rabbis, in accordance with whose opinion is this baraita written?
בְּלִסְטִים מְזוּיָּין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אִי הָכִי, הַיְינוּ גַּזְלָן! תְּרֵי גַּוְונֵי גַּזְלָן.
The Gemara responds: When the baraita refers to a thief, it is actually referring to an armed bandit, who is legally considered a robber, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that victims of a robber despair of recovering their property. The Gemara asks: If so, this is identical to the case of a robber that is mentioned in the baraita . The Gemara answers: The baraita wishes to teach the halakha with regard to two different types of robbers.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַבָּה: תָּא שְׁמַע, דְּמַתְנֵי רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ: לֹא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת מַמָּשׁ; אֶלָּא אֲפִילּוּ פָּרָה וְחוֹרֵשׁ בָּהּ, חֲמוֹר וּמְחַמֵּר אַחֲרָיו – חַיָּיבִין לְהַחְזִיר, מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן.
Rav Ashi said to Rabba: Come and hear a proof from Rabbi Yehuda HaNasi’s own interpretation of the mishna (111b) that states that children who inherit an item that was stolen by their father are obligated to return it to the owner if it is something that serves as a legal guarantee of a loan, e.g., land. Rabbi Yehuda HaNasi would teach Rabbi Shimon, his son, that the mishna is not referring only to something that may actually serve as a legal guarantee, i.e., land. Rather, it is referring even to a cow that he plows with, or a donkey that he drives by directing it from behind, which the heirs are obligated to return because of the honor of their father.
טַעְמָא מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן, הָא לָאו כְּבוֹד אֲבִיהֶן – לָא; שְׁמַע מִינַּהּ: רַבִּי – גַּזְלָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר! שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara infers: The reason that the heirs must return the stolen item is due to the honor of their father. But if it were not for the honor of their father, they would not be required to return it. Conclude from it that Rabbi Yehuda HaNasi was saying that the halakha that applies to a thief is like the halakha that applies to a robber according to the opinion of Rabbi Shimon. The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.
וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים. מַאי ״וְכֵן״?
§ The mishna teaches: And so too, with regard to a swarm of bees, if the owners despaired of retrieving the bees, they belong to the one who found them. The Gemara inquires: What is the reason that the mishna includes the case of the bees, which begins with the term: And so too?
הָכִי קָאָמַר: אֲפִילּוּ נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, דְּקִנְיָן דְּרַבָּנַן הוּא. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הַאי, כֵּיוָן דְּרַבָּנַן בְּעָלְמָא הוּא דְּקָנֵי לֵיהּ – אֲפִילּוּ סְתָמָא נָמֵי מִיָּיאַשׁ; קָא מַשְׁמַע לַן: אִם נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – אֵין, אִי לָא – לָא.
The Gemara explains: This is what it is saying: The halakha stated by the mishna applies even to a swarm of bees, which is the property of the owners via a rabbinic form of acquisition due to the fact that one cannot effect a legal acquisition of bees by Torah law. It might enter your mind to say that in this case, since one acquires the swarm of bees only by rabbinic law, even where the owners’ response is unspecified it can be assumed that they despair of recovering the bees, and the finder may keep them. To counter this, the mishna teaches us that if it is known that the owners of the bees despaired of recovering them, yes, the finder may keep the bees; if they did not despair, no, he may not keep them.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה וְקָטָן כּוּ׳.
§ The mishna teaches that Rabbi Yoḥanan ben Beroka said: A woman or a minor is deemed credible to say: It was from here that this swarm emerged, and it therefore belongs to a certain individual.
אִשָּׁה וְקָטָן בְּנֵי עֵדוּת נִינְהוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶם, וְאִשָּׁה וְקָטָן מַסִּיחִין לְפִי תּוּמָּם, וְאוֹמֵר: מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה.
The Gemara asks: Are a woman and a minor eligible for testimony? The halakha is that women and minors cannot present testimony in court, so how can Rabbi Yoḥanan ben Beroka rule that they are deemed credible? The Gemara explains that Rav Yehuda said that Shmuel said: Here, we are dealing with a case where the owners were pursuing the bees, and the woman and the minor were speaking offhandedly and saying: It was from here that this swarm emerged. In this context, it can be assumed that the individual identified as the owner is the real owner of the bees, even in the absence of formal testimony in court.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אֵין מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ כָּשֵׁר – אֶלָּא לְעֵדוּת אִשָּׁה בִּלְבָד.
Having mentioned a case of offhand remarks, the Gemara states that Rav Ashi says: Information gleaned from one who speaks offhandedly is valid only with regard to testimony enabling a woman to remarry, as the Sages were lenient and decreed that the incidental remarks of certain individuals who are not eligible to serve as witnesses may be relied upon in such a case.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְלָא? וַהֲרֵי נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים – מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ הוּא! שָׁאנֵי נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, דְּקִנְיַן דְּרַבָּנַן הוּא.
Ravina said to Rav Ashi: And is it so that one does not rely upon offhand remarks in other situations? But the case in the mishna of a swarm of bees is a case of one who speaks offhandedly, and the halakha is that he is deemed credible. Rav Ashi answered: A swarm of bees is different, as it is the property of its owners via a rabbinic form of acquisition. Consequently, the Sages relied on offhand remarks.
וּדְאוֹרָיְיתָא לָא? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ, וְאוֹמֵר: ״זְכוּרַנִי כְּשֶׁאֲנִי תִּינוֹק, וּמוּרְכָּבַנִי עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהוֹצִיאוּנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהִפְשִׁיטוּנִי אֶת כֻּתׇּנְתִּי, וְהִטְבִּילוּנִי לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב״.
The Gemara asks: And is there no case where offhand remarks expressed by those who are ineligible to testify in court would be accepted by Torah law? But doesn’t Rav Yehuda say that Shmuel says: There was an incident involving a certain person who was speaking offhandedly and saying: I remember when I was a child and I would still ride on father’s shoulder. And they took me from school, and removed my tunic, and immersed me in a ritual bath so that I would be able to partake of teruma that evening.
וְרַבִּי חֲנִינָא מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי: ״וַחֲבֵירַי בְּדֵילִין מִמֶּנִּי, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתִי: יוֹחָנָן אוֹכֵל חַלּוֹת״. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי לַכְּהוּנָּה עַל פִּיו!
And Rabbi Ḥanina would conclude his retelling of the incident as follows: That individual then went on to say: And my friends would separate themselves from me, and they would call me: Yoḥanan, eater of ḥallot , a reference to the portion of dough given to the priests, which has the same status as teruma . And after hearing this anecdote, Rabbi Yehuda HaNasi elevated him to the priesthood and granted him the right to partake of teruma based on his statement. Since it is prohibited for non-priests to consume teruma by Torah law, it is apparent that offhand remarks may be relied upon even with regard to Torah law, even in cases unrelated to enabling a woman to remarry.
בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן.
Rav Ashi answers: Rabbi Yehuda HaNasi granted him the right to partake of produce that is teruma only by rabbinic law, as he holds that the requirement to separate teruma after the destruction of the Temple is by rabbinic law. One can still posit that offhand remarks made by individuals who are ineligible to testify in court are not deemed credible with regard to Torah law.
וְאַכַּתִּי, דְּאוֹרָיְיתָא לָא? וְהָא כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַב חָנָא קַרְטִיגָנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא קַרְטִיגָנָא מִשְׁתַּעֵי: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי, בְּתִינוֹק אֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ, וְאָמַר: ״אֲנִי וְאִמִּי נִשְׁבִּינוּ לְבֵין הַגּוֹיִם, יָצָאתִי לִשְׁאוֹב מַיִם – דַּעְתִּי עַל אִמִּי, לִלְקוֹט עֵצִים – דַּעְתִּי עַל אִמִּי״.
The Gemara asks: And still, is there no other case where offhand remarks made by those who are ineligible to testify in court would be accepted by Torah law? But when Rav Dimi came from Eretz Yisrael, didn’t he say that Rav Ḥana of Carthage [Kartigna], and some say that it was Rav Aḥa of Carthage, related: An incident came before Rabbi Yehoshua ben Levi, and some say that this incident came before Rabbi Yehuda HaNasi, with regard to a certain child who was speaking offhandedly and said: My mother and I were captured and held among the gentiles. When I would go out to draw water, my mind was on my mother, and when I would go out to gather wood, my mind was on my mother. Since the child was always conscious of his mother, he was aware that she was not violated by her captors.
וְהִשִּׂיאָהּ רַבִּי עַל פִּיו לַכְּהוּנָּה!
The Gemara concludes the statement of Rav Dimi and explains the challenge: And Rabbi Yehuda HaNasi married her to a priest based on his statement. Since it is prohibited by Torah law for a priest to marry a woman who has engaged in sexual intercourse with a man forbidden to her by Torah law and with whom she cannot establish a marital bond, e.g., a gentile, it is clear that Rabbi Yehuda HaNasi relied on an offhand remark even with regard to a prohibition by Torah law.
בִּשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ.
The Gemara answers: The Sages were lenient with regard to a captured woman. By Torah law, a woman taken captive may be presumed to remain permitted to a priest, and it is the Sages who decreed that she is forbidden due to the concern that she was raped. It is this rabbinic decree that may be disregarded on the basis of offhand remarks.
אֲבָל לֹא יָקוֹץ אֶת סוֹכוֹ [וְכוּ׳]. תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵירוֹ וְקוֹצֵץ סוֹכוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְנוֹטֵל דְּמֵי סוֹכוֹ מִתּוֹךְ נְחִילוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
§ The mishna teaches: But if the bees settled on a branch of a tree, he may not cut off the other’s branch in order to take the bees, even on the condition that he will later give him the money for it. It is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: It is a stipulation of the court, which takes effect even without being confirmed by individuals, that one will be permitted to enter another’s field and cut off another’s branch in order to salvage his own swarm of bees. And the owner of the field then collects the value of his branch from his fellow’s swarm.
וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא שׁוֹפֵךְ יֵינוֹ וּמַצִּיל אֶת דּוּבְשָׁנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְנוֹטֵל דְּמֵי יֵינוֹ מִתּוֹךְ דּוּבְשָׁנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא מְפָרֵק אֶת עֵצָיו וְטוֹעֵן פִּשְׁתָּנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְנוֹטֵל דְּמֵי עֵצָיו מִתּוֹךְ פִּשְׁתָּנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ.
And it is also a stipulation of the court that one who sees another’s honey barrel break should pour out his own wine and then use the empty wine barrel to salvage the other’s honey, which is more expensive than wine. And the owner of the wine then collects the value of his wine from the other’s honey. And it is also a stipulation of the court that one who sees that another’s donkey has fallen should unload his own wood from his own donkey and load the other’s flax, which is more expensive than wood, in its place. And the owner of the wood then collects the value of his wood from the other’s flax. These stipulations take effect as it was on this condition that Joshua apportioned Eretz Yisrael to the Jewish people.
מַתְנִי׳ הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵיבָה בָּעִיר – יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטּוֹל. וְאִם לָאו – לָאו כֹּל הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מְכָרָן לְאַחֵר, וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ.
MISHNA: In a case of one who recognizes his stolen vessels and scrolls in another’s possession, and a rumor had spread in the city that the former had been the victim of theft, the purchaser, i.e., the one in possession of these items, must take an oath to the victim as to how much money he spent on the purchase, and he then takes that sum of money in exchange for returning the items. And if no such rumor had spread, it is not in the purported victim’s power to assert that the items were stolen, and he is not entitled to demand their return, as I could say: The items were never stolen; rather, the purported victim sold them to another, and this individual who currently possesses the item purchased them from that other person.
גְּמָ׳ וְכִי יָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵיבָה בָּעִיר – מַאי הָוֵי? לֵיחוּשׁ דִּילְמָא זַבְּנִינְהוּ, וְהוּא נִיהוּ קָא מַפֵּיק שְׁמָא!
GEMARA: The Gemara asks: And if a rumor spread in the city that he had been the victim of theft, what of it? Let us suspect that perhaps he sold the items and he himself is spreading the rumor that they were stolen so that he will be able to buy them back.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּגוֹן שֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְעָמַד וְהִפְגִּין בַּלַּיְלָה, וְאָמַר: נִגְנְבוּ כֵלַיִי. כׇּל שֶׁכֵּן עִילָּא מָצָא!
The Gemara answers that Rav Yehuda said that Rav said: The mishna is discussing a case where people, i.e., guests, came into his house, and he arose at night and shouted [ vehifgin ], and said: My vessels have been stolen, in which case it seems clear that he was the victim of theft. The Gemara rejects this rationale: On the contrary, the suspicion that he is lying should apply all the more so, as he has found a pretext for claiming that his property was stolen, and it should be suspected that he is taking advantage of the situation dishonestly.
רַב כָּהֲנָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּבְנֵי אָדָם שֶׁלָּנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – יָצְאוּ, וְאַנְבּוּרְקְרָאוֹת שֶׁל כֵּלִים עַל כִּתְפֵיהֶם, וְהַכֹּל אוֹמְרִים: ״נִגְנְבוּ כֵּלָיו שֶׁל פְּלוֹנִי״.
Rav Kahana would conclude this halakha by stating in the name of Rav: The mishna is discussing a case where a group of people spent the night in his house. And there was a tunnel that had been burrowed into his house, and the people that stayed overnight as guests in his house left with bundles of vessels on their shoulders, and everyone says: So-and-so’s vessels were stolen. In such a case, there is clear evidence that the homeowner was the victim of theft.
וְדִלְמָא כֵּלִים הֲווֹ, סְפָרִים לָא הֲווֹ! אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן דְּקָאָמְרִי נָמֵי סְפָרִים.
The Gemara questions this explanation: But perhaps only vessels were stolen but scrolls were not. Why must the purchaser return the scrolls as well as the vessels? The Gemara answers that Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The mishna is discussing a case where everyone is saying that scrolls were also stolen.
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא זוּטְרֵי, וְקָא טָעֵין רַבְרְבֵי! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דְּקָאָמְרִי: סֵפֶר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי.
The Gemara asks: But let us suspect that perhaps only small scrolls were taken, while he is claiming that large scrolls were stolen. If this is the case, he is claiming scrolls that do not belong to him. The Gemara answers that Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The mishna is discussing a case where people are saying: Such and such a scroll and such and such a scroll were stolen, i.e., it is known which scrolls were taken from the homeowner.
וְדִלְמָא הֲווֹ עַתִּיקֵי, וְקָא טָעֵין חַדְתֵי! אָמַר רַב, כְּגוֹן דְּאָמְרִי: ״הַלָּלוּ כֵּלָיו שֶׁל פְּלוֹנִי, הַלָּלוּ סְפָרָיו שֶׁל פְּלוֹנִי״.
The Gemara questions this as well: But perhaps the scrolls that were stolen were old and had therefore depreciated in value, while he is claiming that new scrolls were taken. If so, he is claiming scrolls that do not belong to him. Rav said: The mishna is discussing a case where people say explicitly: These are so-and-so’s vessels and these are so-and-so’s scrolls. In this case it is known exactly which items were stolen.
וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָאָמַר רַב: בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת, וְנָטַל כֵּלִים וְיָצָא – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? בִּדְמֵי קְנָנְהוּ!
The Gemara asks: And did Rav actually say this? But doesn’t Rav himself say that a burglar who came in and took vessels and left is exempt from paying for those items? What is the reason for this exemption? It is because he purchases them with his blood. Since a homeowner is allowed to kill a burglar, a burglar is exempt from returning the stolen items, based on the principle: One receives the greater punishment. Consequently, if the burglar himself is exempt, how can one who purchases an item from the burglar be required to return it?
הָנֵי מִילֵּי דִּקְנָנְהוּ – בְּבָא בַּמַּחְתֶּרֶת, דְּמֵעִיקָּרָא מְסַר נַפְשֵׁיהּ לִקְטָלָא; אֲבָל הָנֵי, כֵּיוָן דְּלָא מְסַרוּ נַפְשַׁיְיהוּ לִקְטָלָא – לָא.
The Gemara explains: This matter, that one who steals acquires what he stole, applies only to a burglar, as he initially subjected himself to be killed when he broke into the house. But concerning these thieves, who stayed overnight as guests of the homeowner, since they did not break into the house and thereby subject themselves to being killed, they are not exempt from returning the stolen item.
אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת הֶעָשׂוּי לִמְכּוֹר כֵּלָיו, אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִמְכּוֹר כֵּלָיו –
The Gemara notes that Rava says: We taught that all of these conditions must be met before the purchaser can be forced to return the item only with regard to a homeowner who is wont to sell his vessels, but with regard to a homeowner who is not wont to sell his vessels,