Commentary page

Bava Batra 97b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 97b

Bava Batra 97b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 206 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה וכו' קאי אהא דתנן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר"א ועלה קאמר ר' יוסי בר' חנינא בגמ' דבכוס של ברכה מודים וטעמא מפרש התם משום מצוה מן המובחר:

עד שיתן לתוכו מים קשה דאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא.) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה שטיפה חי מלא כו' אלמא משמע דכוס של ברכה צריך שיהא חי ולא מזוג ומפרשים גדולי נרבונא דחי קאי אכוס שיהא שלם ולא שבור דשייך מיתה בכלי כדאמר (ב"ק דף נד.) שבירתן זו מיתתן וכן משמע קצת דכל י' דברים הן בכוס ולא ביין ורש"י פירש בברכות דחי דקאמר היינו שיתנו יין חי בכוס שמברכים עליו ואח"כ מוזגין בו מים לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויברך בכוס אחר ור"ת מפרש דחי דהתם היינו מזוג ולא מזוג דה"נ מוקי בפרק בן סורר (סנהדרין דף ע: ושם) הא דקאמר רב אינו חייב עד שיאכל בשר וישתה יין חי במזוג ולא מזוג והא דמשמע בהמוציא יין (שבת דף עו: ושם) שמוזגין אותו עד רביעית דקאמר כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אומר ר"ת דבברכת הארץ מוסיף בו מים כדאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא. ושם) ומוסיפין בברכת הארץ ולא כמו שפי' שם רש"י דמוסיפין יין:

חמר חיוריין מהו פירש ר"ש דחיוריין היינו בורק ולא שמיע ליה ברייתא דלעיל דקתני בורק לא יביא ואם הביא כשר ולר"י נראה דשפיר שמיע ליה וחיוריין גרוע מבורק דחיוריין לבן יותר מדאי אבל בורק אינו אלא מבהיק ומתלבן קצת ודומה קצת לאדמומית ולכך אם הביא כשר:

ואם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו וקשה לר"י דאמר אביי באיזהו נשך (ב"מ דף סד.) שרי ליה לאיניש למיתן זוזי לחבריה אחבית יין ולמימר הכי אי יקרא אי זולא ברשותי ואי תקפה ברשותך והשתא מאי קמ"ל אביי מתני' היא הכא אם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו אע"ג דאי יוקרא או זולא ברשותיה דלוקח הויא וכן בקנקנים דמוכר אע"פ שאין ידוע שיינו מחמיץ ועוד דפריך ליה התם האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא תקשי ליה אמתני' דהכא וליכא למימר דיש חילוק בין תקפה להחמיץ דהכא דהא אמר בברכות (דף ה:) רב הונא תקיפו ליה ד' מאה דני דחמרא אייקר חלא ואיזבן בדמי חמרא אלמא דהכל אחד ועוד קשה לר"י דמה רבית שייך שם הא אי תקפה הוי מקח טעות דאיגלאי מילתא שלא היה סופו להתקיים וי"ל דאביי אשמעינן דאפילו בחמרא דידעינן ביה שראוי להתקיים אפילו הכי מקבל עליה מוכר אי תקף מחמת שום דבר מחמת חום או מחמת טלטול או מחמת דשני בברזא ולהכי דמי לרבית אבל הכא לא מיירי בראוי להתקיים ולכך מתחלה בשעת מכירה לא היה מקחו מקח דכשהחמיץ לבסוף איגלאי מילתא והוכיח סופו על תחלתו שלא היה ראוי להתקיים ולא מיחזי כרבית כלל:

Tosafot on Bava Batra 97b · Sefaria

Rashba

יין בוריק פירוש לבן, מלשון ברק, ברקאי. ואם תאמר היינו חיורין ולקמן פסלינן ליה. י"ל דחיורין הוא לבן ביותר ואינו אדום, והיינו דהדר ליה אל תרא יין כי יתאדם. ויש גורסין בודק, כלומר יין חזק ביותר שבודק כל הגוף.

ויין של מרתף ואם תאמר היינו קוסס. וההוא אפילו הביא פסול, כדתניא בברייתא אחריתי דבסמוך. כבר נשמר ר"ש ז"ל ופירש יין של מרתף שלקחו מן המרתף ולא בדקו אם יפה אם קוסס. ולכתחלה לא יביא עד שיבדקנו, ואם הביא כשר, דמסתמא ביפה מחזקין אותו.

אי למזוג עלויי עלייה דאמר ר' יוסי בר חנינא וכו' ואם תאמר והא עשרה דברים שאמרו בכוס של ברכה אחד מהם שתהא חי (ברכות נא, א). וי"ל דחי עד ברכת הארץ, ובברכת הארץ נותן מים, משום דמשם ואילך מזכיר שבח הארץ וכשנותן מים וראוי לשתותו כבר בו שבחו. והרבה פירושין נאמרו בו, וזה עיקר.

ואוקימנא למעוטי שריחו רע ואי נמי מגולה ואף על גב דעבריה במסננת ומשום הקריבהו נא לפחתך. ואם תאמר לימא לאפוקי יין שנתן בתוכו דבש, דאף הוא פסול לגבי המזבח, ואם הביא פסול. י"ל דהתם גזרת הכתוב היא, כמזוג, ומכל מקום עלויי עלייה, וכל שמעליהו מברכין עליו בורא פרי הגפן ומקדשין עליו. ובהדיא גרסינן בירושלמי בפרק ערבי פסחים (ה"א) גבי ארבע כוסות יוצאין בקונדיטון, וקונדיטון היינו יין דבש ופלפלין. ויין מבושל, יש מי שאומר שהוא פסול לקידוש, הואיל ופסול על גבי המזבח, וכדתנן במסכת מנחות (פו, ב) אין מביאין יין מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול. וליתא, דמבושל נמי עלויי עלייה לרוב בני אדם, ואף על פי שיש מקצתן שאינן שותין, אין הולכין בו לענין זה אלא לאחר עלויי הרוב. ובהדיא אמרו שם בירושלמי בפרק ערבי פסחים יוצאין ביין מבושל, והנה כוס ראשון מקדשין עליו קדוש היום. ואף על פי ששנינו בפרק שני של מסכת תרומות (מ"ו) תורמין משאינו מבושל על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל, לאו משום דמבושל גרוע, אלא מפני חזקו או מפני מתיקותו, והמבושל שותיו מועטין מן שאינו מבושל, וזהו ששנו שם בפרק בתרא (מ"א) אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו רבי יהודה מתיר שאף על פי שממעיטו משביחו. ואי נמי יש לפרש אין מבשלין יין של תרומה על המפריש את התרומה קאמר, שאינו מבשלו ונותן לכהן לפי שהוא ממעיטו ממדתו ומפסיד את הכהן, ורבי יהודה מתיר דיתר ממה שמפסידו במעוטו משביחו. אלמא לכולי עלמא המבושל מושבח. והרמב"ן ז"ל כתב דאפשר שאף המעושן כמבושל, שלא פסלום לנסכים אלא מפני שנשתנו מברייתן.

Rashba on Bava Batra 97b · Sefaria

Meiri

אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח ודבר זה לא למעט כל היינות שאין מנסכין מהם אמרוהו אלא למעט קצתם מעתה יין מגתו מקדשין עליו ולא סוף דבר תוך ארבעים יום אלא סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו מיד ולענין נסוך לא יביאהו לכתחלה אלא מארבעים יום לדריכתו ואילך ואם הביא כשר ואע"פ שהמתוק פסול וזה מתוק הוא הואיל וסופו לעבור כשר וכן מקדשין על יין היוצא מפי החבית או משוליה ולענין נסוך לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר וכן מקדשין על יין כושי והוא הנוטה לשחרות ועל יין בורק והוא הלבן ועל הליסטון והוא מתוק על ידי סבה שהעמידו את הענבים בשמש ונצטמקו ונתמתקו מחמת הצמוק ועל יין של מרתף והוא יין סתם שלא נבדק ועל יין צמוקים ולענין נסוך לא יביאם לכתחלה ואם הביא כשר וזה שכתבנו בצמוקים דוקא שיהא בהם לחלוחית עד שאם אדם עוצרן יצא מהם משקה כעין דבש אבל אם אין בהם לחלוחית אע"פ שכשאדם שורה אותם במים יצא מהם בעצירתן כעין יין אינו כלום אף לענין קדוש המתוק מאליו בלא שום סבה עד שאינו משכר פסול לגבי מזבח ומקדשין עליו יין קוסס והוא שריחו חומץ וטעמו יין כבר ביארנו שמקדשין עליו יין מזוג פסול לנסוך וכמו שדרשו בספרי ונסכו רביעית ההין חי אתה מנסך ולא מזוג ולענין קדוש מקדשין עליו שהרי החשיבו לשתיה וכמו שאמרו בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ומה שאמרו בדברים הנאמרים בכוס של ברכה שאחד מהם חי כבר הקשינו עליה ותירצנוה בהרבה פנים במקומה במסכת ברכות יין שנתגלה פסול למזבח ואף לענין קדוש אע"פ שהעבירו במסננת אין מקדשין עליו וכן יין שריחו רע ר"ל שהוא מסריח יין מבושל לא הוזכר בכאן וגדולי המחברים כתבו בו שאין מקדשין עליו ולענין נסוך כל שנתבשל באש אע"פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול וקצת חכמי צרפת מתירין לקדש עליו שהרי החשיבו כמו שביארנו במזוג וראיה לדבר ממה שאמרו בסדר זרעים במסכת תרומות פי"א מ"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו ואע"פ שהלכה כת"ק מ"מ נראה מכאן שהיין מושבח בכך וכן ראיה ממה שלא הזכירוהו בסוגיא זו לומר למעוטי יין מבושל וכן שאמרו בירושלמי שיוצאין ידי ארבע כוסות ביין מבושל ומ"מ קשה סוגיא זו מה שאמרו במסכת תרומות פ"ב מ"ו גם כן שתורמין מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל אלמא שהמבושל על שאינו מבושל נקרא מן הרעה על היפה ומתרצין בה שלא מצד רעה על היפה נגעו בה אלא מצד שמפרישה לפי מדת מה שהיה מקודם ולא יראה כן שאם כן אף בדיעבד היאך תרומתו תרומה:

הקונדיטון פירשו בירושלמי שקלים פ"ג ה"ב שמקדשין עליו ולגבי מזבח פסול הואיל והוא מבושם וכן הדין במעושן יין שנתערב בו שאור או דבש גדולי המחברים כתבו שאין ראוי לקדש עליו אפילו טפה מהם בחבית גדולה הואיל ואינו ראוי לנסך על גבי המזבח ואלמלא שהם כתבוה אי אפשר לאמרה שזו לא נפסלה למזבח מצד היין אלא מצד שאור ודבש ולענין קדוש מ"מ לא הופקעה תורת יין מהם בכך ולא עוד אלא שאם כדבריהם היה להם להזכירה כאן לומר למעוטי יין שנתערב בו שאור או דבש וגדולי המפרשים כוללין בענין זה שלגבי מזבח אנו צריכין ליין כמות שהוא שלא נשתנה לא על ידי אדם ולא על ידי שמים ולענין קדוש כל שלא נשתנה בידי שמים אלא בידי אדם אם נשתנה לשבח אין לך חשוב הימנו:

המשנה השלישית והיא גם כן מענין החלק הראשון המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות ואם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים אמר הר"ם ובלבד שיהו בכלים דלוקח ויבאר עליו שיש בלבו שהוא לוקח ממנו מעט מעט ובדין לא יהא המוכר חייב באחריות אבל אם הוא בקנקנים דמוכר אם יאמר לו הא חמרך והא קנקנך ולא יוכל לומר לו המוכר למה הנחתו עד שנפסד לפי שכבר הודיע שהוא צריך לבשל בו מעט מעט:

אמר המאירי המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו פירוש ואפילו החמיץ מיד ואפילו אמר לו למקפה הואיל וכבר עירהו הלוקח מקנקניו של מוכר ונתנו בקנקניו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה במקח טעות פירוש כל שלשה ואם אמר לו למקפה עד כדי שעור שהייה הראויה לו וכן הדין בכל שנתברר שבשעת המכר היה בו לקות על הדרך שכתבנו למעלה התנה למכור לו יין מבושם ר"ל יין חשוב כמו שאמרו במקום אחר חמרא איכא דבסים ואיכא דלא בסים חייב ליתן לו יין שיהא עומד בחשיבותו עד עצרת התנה למכור לו יין ישן חייב ליתן לו משל אשתקד ופירשו בגמ' שצריך להיותו חשוב עד כדי שיעמד בחשיבותו מעת המכירה עד החג התנה ביין מיושן חייב ליתן לו משלש שנים ואף בזו צריך שיעמוד בחשיבותו מכאן ואילך עד החג ויש מפרשים דבר זה דוקא במיושן אבל לא בישן:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Bava Batra 97b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרשב"ם בד"ה ואי למעוטי כו' וקי"ל כרבנן דאפילו כו' עכ"ל דהכי פסיק לעיל בגמרא אבל לעיל גבי פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל לא רצה לפרש בכה"ג דלא מצינו מפורש בגמרא דפסיק כר"י וק"ל:

תוס' בד"ה ואם ידוע שיינו כו' קשה לר"י דאמר כו' והשתא מאי קמ"ל אביי מתני' כו' עכ"ל ולולי דבריהם היה נראה דלק"מ דהכא ודאי שהלוקח מושך החבית אצלו ואם החמיץ ה"ז מקח טעות ואין צריך לתת לו חבית אחרת אלא מחזיר לו מעותיו אבל התם דנותן לו ד' זוזים אחבית אחד מחביות שעומדין בבית המוכר ועכ"פ הוא נותן לו אחד מן החביות שהוא יין טוב ומחזי כרבית וק"ל:

בא"ד וי"ל דאביי כו' אי תקף כו' דשינה בברזא כו' עכ"ל ולא ניחא להו נמי למימר התם דלא איירי בראוי להתקיים כי הכא אלא שהוא בכלי דלוקח ומש"ה מקבל עליה מוכר ודמי לרבית דנותן ד' זוזי אחביתא כו' לא משמע הכי אלא שהוא בכליו דמוכר וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 97b · Sefaria

Maharam

ד"ה עד שיתן לתוכו מים וכו' ורש"י פי' שיתנו חי בכוס וכו' ור"ת מפרש דחי דהתם היינו מזוג ולא מזוג וכו'. מקשין התלמידין לרש"י ולר"ת דמצינו דוכתא דמזוג אסור לרש"י כשמוזגם בכוס אחר ולר"ת כשמזגו כראוי וא"כ לישני הכא בגמרא דמר זוטרא משמיה דרב דלעיל א"ש למעוטי מזוג דהא אשכחן חלוקה דמזוג אסור ואין זה קושיא כלל דמר זוטרא משמיה דרב אומר אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח דמשמע דהפסול לגבי מזבח פסול ג"כ לקידוש היום וא"כ ליכא למימר כלל דאתו למעוטי מזוג אפי' לרש"י ולר"ת דלגבי מזבח פסול בכל ענין ואין חילוק בין מזגו בכוס זה או בכוס אחר וכן אפילו מזוג ולא מזוג פסול מה שאין כן גבי קידוש הלכך אם בא מר זוטרא למעט מזגו בכוס אחר לרש"י או מזוג גמור לר"ת לא היה לו לתלות הענין בראוי לנסך על גבי מזבח דהא לא דמו להדדי וק"ל:

ד"ה ואם ידוע שאינו מחמיץ וכו' וליכא למימר דיש חילוק בין תקפה להחמיץ דהכא וכו'. ר"ל דהחמיץ היינו שנעשה חומץ גמור באופן דהוי מקח מעות ולכך לא שייך רבית דבדבר שחייב באחריות מן הדין לא שייך רבית אבל תקפה דהתם לאו היינו החמיץ דהכא אלא שנעשה היין קצת חזק יותר מהרגיל שמן הדין לא היה המוכר חייב באחריות זה אם לא התנה כן עמו ולכך הוי רבית דהא אמרינן בברכות וכו' ולפי זה אין דברי התוס' מסודרים יפה ויותר היו הדברים מסודרים אם היו גורסים האי ועוד קשה לר"י דמה רבית שייך שם וכו' דמקשו בתר הכי קודם וליכא למימר דיש חילוק בין תקפה להחמיץ וכו' וק"ל ועיין שם בפרק איזהו נשך ותמצא דשם סברת התוס' איפכא מדהכא:

Maharam on Bava Batra 97b · Sefaria

Shita Mekubetzet

למעוטי מאי אי למעוטי קוסס פלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי היא וכיון דלרבי יהושע בן לוי חלא הוא ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכין פשיטא דאפילו לרבי יוחנן אין להכשירו לענין קידוש. ויש לומר עוד דהכי מקשינן אי כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה מאי איריא דאין מקדשין אפילו לענין ברכה נמי הוי חלא ואי כרבי יוחנן סבירא ליה דלענין ברכה הוי חמרא הוה ליה להשמיענו בתחלה דלענין ברכה הוי חמרא דהרי אין זה הדבר פשוט כיון דבפלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי היא והכי הוה ליה למימר יין קוסס מברכין עליו ואין מקדשין עליו והשתא דקאמר אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך משמע דמיירי בין שהדבר ידוע שהוא קרוי יין אלא שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח. כן נראה בעיני. עליות.

עד שיתן לתוכו מים והא דאמרינן התם דכוס של ברכה צריך שיהא חי היינו מזוג ולא מזוג כדאמרינן בפרק בן סורר מיהו בברכת הארץ מוסיפין במים ומוזגין אותו מזיגה גמורה בשלשה חלקי מים ואחד יין כדאמרינן התם חי עד ברכת הארץ. ואית דגרסי מוסיפין בברכת הארץ פירוש מוסיפין מים וכדאמרינן בפרק המוציא יין כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע כו' והיינו בברכת הארץ שמעמידין מזיגתו כך פירש רבינו יעקב ז"ל. ונראה דלפיכך אין מוזגין אותו מתחלה לגמרי לפי שהיין סועד יותר בשאינו מזוג כל הצורך לפיכך אין מוזגין אותו בברכת היין כדאמרינן התם תמרי מיזן זייני וברכת הזן פוטרתם וכל שכן חמרא דסעיד וזין כדאמרינן בפרק כיצד ולברך עליהן שלש ברכות ובברכת הארץ מוזגין אותו שכן דרך שבחו ליהנות בו. פלוגתא דרבנן ואחרים ולרבנן מאי איריא דאין מקדשין עליו אפילו לענין ברכה נמי לא חשיב יין ולדעת אחרים ודאי מקדשין עליו כמו שמקדשין על היין מזוג.

עלה בידינו אין אומרים קידוש היום על היין קוסס דריחיה חלא וטעמיה חמרא אף על פי שמברכין עליו בורא פרי הגפן. ולא על יין שריחו רע ולא על יין מגולה אף על פי דעברה במסננת. אבל מקדשין על יין מגתו ומפיה ומשוליה וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ומקדשין על יין כושי ובורק וחיוריין הליסטון ושל מרתף ושל צמוקים ועל יין של שמרים ושל חרצנים היכא דרמא תלתא ואתא ארבעה. ויין מבושל מקדשין עליו. עליות. הרמב"ן ז"ל כתב דיין לבן פסול לקידוש אפילו בדיעבד. וה"ר שמעון בר צמח ז"ל הקשה עליו ותירץ. עיין בתשובותיו סימן נ"ח.

תאנא פיטסאות נאות ומגופרות כלומר עף צל פי שאינן מבושלות כל צרכן והן מזיעות את היין צריך שיהיו נאות ומזופתין בזפת. הרא"ם ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 97b · Sefaria

Gilyon HaShas

רשב"ם ד"ה חמר לנסכים. עי' בבאר שבע ריש תמיד ד"ה איבעיא להו עליות ממש:

Gilyon HaShas on Bava Batra 97b · Sefaria

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

דְּאָמַר רָבָא: סוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים, וְאוֹמֵר עָלָיו קִידּוּשׁ הַיּוֹם!

As Rava says: A person may squeeze the juice from a cluster of grapes and then recite the sanctification of the Shabbat day over it.

Segment 2

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ? וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!

Rather, Rav’s statement is to exclude wine that is taken from the mouth of the barrel, which has scum floating in it, and wine taken from the bottom of the barrel, which contains the pomace. The Gemara challenges this: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach: One may not bring wine that is taken from the mouth of the barrel or from the bottom of the barrel as a libation ab initio , but if one brought it as a libation it is valid after the fact? Accordingly, it should be fit for use for the sanctification of the Shabbat day.

Segment 3

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַיִן כּוּשִׁי; בּוֹרֵק; הֵילִיסְטוֹן; שֶׁל מַרְתֵּף; שֶׁל צִמּוּקִים? וְהָא תַּנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!

Rather, Rav’s statement is to exclude black wine, borek wine, sweet wine [ heiliston ], wine from the cellar, and wine made from raisins. The Gemara challenges: But isn’t it taught in a baraita : With regard to all of these types of wine, one may not bring them as a libation ab initio , but if one brought one of them as a libation it is valid after the fact. Accordingly, it should be fit for use for the sanctification of the Shabbat day.

Segment 4

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַיִן קוֹסֵס; מָזוּג; מְגוּלֶּה; וְשֶׁל שְׁמָרִים; וְשֶׁרֵיחוֹ רַע – דְּתַנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – פָּסוּל.

Rather, Rav’s statement serves to exclude souring wine, diluted wine, wine that has been left uncovered, as there is a concern that a snake may have injected its venom into it, and wine made from grape pomace, and wine that has a foul odor. As it is taught in a baraita : With regard to all of these types of wine, one may not bring them as a libation, and if one brought one of them as a libation, it is disqualified.

Segment 5

לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי קוֹסֵס, פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הִיא!

The Gemara asks again: Rav’s statement serves to exclude which of these types of wine? If one suggests Rav intended to exclude souring wine, that cannot be, as the status of wine that tastes like wine but has the odor of vinegar is the subject of a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi (96a).

Segment 6

אִי לְמַעוֹטֵי מָזוּג, עַלּוֹיֵי עַלְּיֵיהּ – דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם!

If one suggests that Rav’s statement serves to exclude diluted wine, why would such wine be disqualified for the sanctification of the Shabbat day? Diluting wine is an improvement of it, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Even though the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and hold that over undiluted wine one recites the blessing: Who created the fruit of the vine, nevertheless the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a cup used for a blessing, such as the cup of wine over which Grace after Meals is recited, that one does not recite the blessing over it until he adds water to it to make it palatable.

Segment 7

אִי לְמַעוֹטֵי מְגוּלֶּה, סַכָּנָה הִיא!

If one suggests that Rav’s statement serves to exclude wine that has been left uncovered, it would be unnecessary for Rav to teach this, because such wine, which is dangerous to drink, as a snake may have injected its venom into it, is already forbidden.

Segment 8

אִי לְמַעוֹטֵי שֶׁל שְׁמָרִים, הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא אַרְבְּעָה, חַמְרָא מְעַלְּיָא הוּא! אִי דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא וּפַלְגָא, פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן וַאֲחֵרִים הִיא!

If one suggests that Rav’s statement serves to exclude wine made from pomace, what are the circumstances? If it is referring to a case where one poured three jugs of water over the pomace and the volume of the resulting beverage came to four jugs, that is considered full-fledged wine, which may certainly be used for the sanctification of the Shabbat day. If it is referring to where one poured three jugs of water over the pomace, and the resulting beverage came to three and a half jugs, this is the subject of a dispute between the Rabbis and Aḥerim , and the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who rule that it is not regarded as wine.

Segment 9

אֶלָּא לְמַעוֹטֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לְמַעוֹטֵי מְגוּלֶּה – וְאַף עַל גַּב דְּעַבְּרֵיהּ בִּמְסַנֶּנֶת כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֲפִילּוּ הָכִי – ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ״.

Rather, Rav’s statement serves to exclude wine that has a foul odor. And if you wish, say that actually his statement serves to exclude wine that has been left uncovered, and it teaches the novelty that even though one passes it through a sieve, in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya (see Terumot 8:7), nevertheless, it still may not be used for the sanctification of the Shabbat day. This is because it is disrespectful to use inferior wine for a mitzva, as derived from the verse in which God rebukes the Jewish people for offering lame animals as offerings: “Present it now unto your governor; will he be pleased with you or will he accept your person? says the Lord of hosts” (Malachi 1:8).

Segment 10

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא חֲמוּהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא מֵרָבָא: חֲמַר חִוַּורְיָין, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: ״אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם״.

Rav Kahana, father-in-law of Rav Mesharshiyya, asked Rava: With regard to using white wine for libations and for the sanctification of the Shabbat day, what is the halakha ? He said to him in response that the verse states: “Do not look upon the wine when it is red, when it gives its color in the cup, when it glides down smoothly” (Proverbs 23:31), which indicates that red wine is considered to be of a superior quality.

Segment 11

קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן וְכוּ׳. תָּאנָא: פִּיטָסוֹת נָאוֹת וּמְגוּפָּרוֹת.

§ The mishna teaches: When purchasing jugs of wine in the Sharon region, he accepts upon himself that up to ten inferior-quality jugs may be present in each hundred jugs purchased. It was taught in a baraita : The buyer must accept ten inferior-quality jugs in one hundred only when even those ten inferior-quality jugs are beautiful and sealed with pitch to strengthen them.

Segment 12

מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְמִיץ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ – הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ: ״יַיִן

MISHNA: If one sells wine to another and then it sours, the seller does not bear financial responsibility for its loss. But if it is known of this seller that his wine always sours, then this sale is a mistaken transaction, i.e., one based upon false assumptions, as the buyer intended to purchase wine that would maintain its quality; therefore, the seller must reimburse the buyer. And if the seller said to the buyer: It is wine

Bava Batra 97b

Bava Batra 97b

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text